דילוג לתוכן המרכזי

סיכום סיפורי האבות: אברהם

תנ"ך לבגרות · 7 נושאים

כל מה שצריך לדעת בסיפורי האבות: אברהם: המושגים, המבנה הפרק, דמויות, מילים מנחות, פרשנים ודוגמאות פתורות משאלוני הבגרות. לחזרה מהירה לפני הבחינה - הסיכום המקוצר או דף כללים.

סיפורי אברהם במיקוד

סיפורי אברהם פותחים את סיפורי האבות. אדם אחד נקרא לעזוב את ביתו, ומקבל הבטחה לזרע ולארץ. כל פרק בנושא בודק את ההבטחה הזאת מכיוון אחר: רעב, עקרות, ויכוח, גירוש וניסיון.

במדויק: במיקוד של תשפ"ז לומדים את בראשית יב, טו, טז, יח, כא, כב (א–יט) וכג. הפרקים יג (הפרידה מלוט) ויט (חורבן סדום) לא נלמדים במיקוד.

פרק שלא במיקוד מופיע בסיכום רק במשפט רקע, כשהבגרות משווה אליו. בעקדה (פרק כב) לומדים רק את פסוקים א–יט.

ההבטחה: זרע וארץ

ה׳ מתגלה לאברהם שוב ושוב, ובכל פעם ההבטחה מתפתחת. בפרק יב: "ואעשך לגוי גדול" (בראשית יב, ב) ו"לזרעך אתן את הארץ הזאת" (בראשית יב, ז). בפרק טו: ברית. בפרק כב: שבועה - "בי נשבעתי נאם ה׳" (בראשית כב, טז).

במדויק: הרעיון הגדול בחוזר: "התפתחות ומורכבות בהתגלות האלוהים לאדם". בתשובה מראים מה ה׳ מבטיח בכל התגלות (זרע, ארץ, ברכה), איך אברהם מגיב, ומה השתנה מהתגלות להתגלות.

העקרות והתוכנית האלוהית

ההבטחה לזרע עומדת מול עובדה פשוטה: "ושרי אשת אברם לא ילדה לו" (בראשית טז, א). העקרות מניעה את העלילה: אברם מתלונן (פרק טו), שרי נותנת לו את הגר (פרק טז), שרה צוחקת לבשורה (פרק יח), ויצחק נולד "למועד אשר דבר אתו אלהים" (בראשית כא, ב).

במדויק: הרעיון הגדול בחוזר: "העקרות כמניע בתוכנית האלוהית". בתשובה מראים איך העקרות מובילה את הדמויות לפעול, ואיך ההבטחה מתממשת בסוף.

יחסים בתוך המשפחה

סיפורי אברהם הם גם סיפורים על משפחה: בעל ואישה, גבירה ושפחה, אב ושני בנים. החלטה אחת בתוך הבית - הגר שניתנה לאברם, הדרישה לגרש את ישמעאל - משנה את גורלם של כולם.

במדויק: הרעיון הגדול בחוזר: "ליחסים בתוך המשפחה עשויים להיות השלכות הרות גורל". בשאלות על פרקים טז ו-כא מסבירים מה כל דמות עושה ולמה, ומה התוצאה של המעשה.

מחויבות לה׳ ומוסר

אברהם מקבל מה׳ ציוויים קשים מאוד: לעזוב הכול, לשלח את ישמעאל, ולהעלות את יצחק לעולה. הבגרות שואלת שוב ושוב מה עובר עליו ברגעים האלה.

במדויק: הרעיון הגדול בחוזר: "מחויבות האדם לתוכנית האלוהית מובילה לעיתים להתנגשות ערכית מוסרית". בתשובה מראים את שני הצדדים: הציות לה׳, ומה שנאבק בו - אהבת האב, הצדק, הדאגה למשפחה.

1. לך לך: הבחירה באברם וירידתו למצרים (בראשית יב)

לך לך: הציווי והירידה למצרים

פרק יב פותח את סיפורי האבות. ה׳ פונה לאברם ומצווה עליו לעזוב הכול, ואברם הולך. אבל מיד אחר כך יש רעב, ואברם יורד למצרים ומבקש משרי לומר שהיא אחותו. הבגרות שואלת על שני החלקים: על הנחישות של אברם, ועל הביקורת עליו.

במדויק: הפרק בנוי משני חלקים. הציווי וההליכה (פסוקים א–ט): ה׳ מצווה "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" ומבטיח "ואעשך לגוי גדול"; אברם הולך "כאשר דבר אליו ה׳" (פסוק ד); בשכם ה׳ מבטיח "לזרעך אתן את הארץ הזאת" (פסוק ז). אברם ושרי במצרים (פסוקים י–כ): בגלל הרעב אברם יורד למצרים, מבקש "אמרי נא אחתי את" (פסוק יג), שרי נלקחת לבית פרעה, ה׳ מכה את פרעה בנגעים, ופרעה מחזיר אותה. בתשובה: מה הציווי ומה הקושי בו, המילה המנחה ה-ל-ך, ההבטחות, הסיבות של אברם לירידה ולשקר מול הביקורת עליו (רמב"ן, ההשוואה לבראשית כו, "ולאברם היטיב בעבורה"), הטענה שפרעה מתואר באופן חיובי יותר מאברם והערעור עליה, והסיבות לבחירה באברם וההשוואה לפרקים יח ו-כב.

הציווי "לך לך" חוזר בעקדה: "ולך לך אל ארץ המריה" (בראשית כב, ב). ההבטחה על הארץ "לזרעך" מוסברת בברית בין הבתרים: היא תתגשם רק "ודור רביעי ישובו הנה" (בראשית טו, טז). ראו בטבלת ההשוואות.

מבנה הפרק

חלקפסוקיםמה קורהביטוי מרכזי
הציווי וההבטחהא–גה׳ מצווה לעזוב ארץ, מולדת ובית אב, ומבטיח גוי גדול, ברכה ושם"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך"
ההליכהד–ואברם יוצא מחרן עם שרי, לוט והרכוש, ומגיע לכנען"וילך אברם כאשר דבר אליו ה׳"
הבטחת הארץז–טה׳ נראה אליו; אברם בונה מזבח וממשיך לנוע"לזרעך אתן את הארץ הזאת"
הירידה למצריםי–יגרעב כבד; אברם מבקש משרי לומר שהיא אחותו"אמרי נא אחתי את"
שרי בבית פרעהיד–טזשרי נלקחת לבית פרעה, ואברם מתעשר"ותקח האשה בית פרעה"
הנגעים והתוכחהיז–כה׳ מכה את פרעה; פרעה מוכיח את אברם ומחזיר את שרי"מה זאת עשית לי"

הדמויות

דמותמה היא עושה ולמהמה אפשר לומר עליה
אברםהולך כפי שנצטווה; בגלל הרעב יורד למצרים ומבקש משרי לומר שהיא אחותו, כי הוא חושש למותולחיוב: ציות בלי שאלות - "וילך אברם כאשר דבר אליו ה׳" (ד); סכנת מוות ממשית - "והרגו אתי ואתך יחיו" (יב). לשלילה: דואג לעצמו - "למען ייטב לי בעבורך" (יג), "ולאברם היטיב בעבורה" (טז)
שריאברם מבקש ממנה לומר שהיא אחותו, והיא נלקחת לבית פרעההכתוב לא מביא אף מילה שלה; ה׳ מכה את פרעה "על דבר שרי אשת אברם" (יז)
פרעהלוקח את שרי לביתו; אחרי הנגעים מוכיח את אברם ומחזיר אותהלחיוב: "למה לא הגדת לי כי אשתך הוא" (יח). לשלילה: "ותקח האשה בית פרעה" (טו) - לקח אישה בלי לברר, והתוכחה באה רק אחרי הנגעים
לוטהולך עם אברם"וילך אתו לוט" (ד) - אברם לא נפרד לגמרי ממשפחתו

מילה מנחה, הדרגתיות והבטחה

מילה או מושגההופעותמה זה מדגיש
השורש ה-ל-ך (מילה מנחה)"לך לך" (א), "וילך אברם" (ד), "ללכת ארצה כנען" (ה), "הלוך ונסוע" (ט)הקבלה בין הציווי לביצוע: אברם עושה בדיוק מה שנאמר, בלי היסוס, ובתנועה שאינה נעצרת - נחישות
הדרגתיות בציווי"מארצך וממולדתך ומבית אביך" (א)מן הכללי אל הקרוב ביותר: הוויתור הולך ונעשה קשה
יעד לא ידוע"אל הארץ אשר אראך" (א)אברם נדרש ללכת אל הלא נודע
הבטחה אלוהית"ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה" (ב)ההבטחה מפצה על מה שאברם עוזב: משפחה, מעמד ושם
הקושי בפסוק ד"ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה", "וילך אתו לוט" (ד)גיל מבוגר; ניתוק לא שלם מהמשפחה

פרשנים שהופיעו בבגרות

פרשןהשאלההתשובה
רמב"ן לפסוק יהאם אברם נהג כראוי כשירד למצרים וביקש משרי לומר שהיא אחותו?"חטא חטא גדול בשגגה": הביא את שרי "במכשול", וגם "יציאתו מן הארץ" נחשבת לחטא. המשותף: "והיה לו לבטוח בשם" - פעל מתוך פחד במקום לסמוך על ה׳
רבי נתן מברסלב (ליקוטי הלכות)מה המשמעות של "לך לך" מעבר לפשט?הציווי הוא "לכל אדם שבעולם": "שתלך לעצמך, היינו למקור נשמתך", ו"מארצך" - "מתוך ארציות וגשמיות שלך". מסע פנימי, לא רק גאוגרפי

השוואות שהבגרות בונה עליהן

השוואהמה דומהמה שונה, ומה לומדים
יב, א–ד מול כב, א–ג"לך לך" אל מקום שלא נאמר ("אשר אראך" / "על אחד ההרים אשר אמר אליך"), ציווי בהדרגה, ואברהם הולך מידבפרק יב ההליכה היא הדרך להיות "לגוי גדול"; בפרק כב הציווי מסכן את ההבטחה, כי יצחק הוא הבן שממנו אמור לבוא הזרע
יב, א–ה מול יח, יט–כההבחירה באברהםציות ונכונות לוותר (יב, ד); תביעת צדק ומשפט - "השפט כל הארץ לא יעשה משפט" (יח, כה)
יב, ז מול טו, טזהבטחת הארץ"לזרעך אתן" - לא לאברם עצמו; לפי טו, טז רק בדור הרביעי, "כי לא שלם עון האמרי עד הנה"
שים לב

שאלות על הביקורת על אברם משתמשות בשתי ראיות: ההשוואה לבראשית כו - ליצחק ה׳ אומר בזמן רעב "אל תרד מצרימה" (בראשית כו, ב), ואברם ירד מיוזמתו; ופסוק טז - "ולאברם היטיב בעבורה", כמו שביקש "למען ייטב לי בעבורך" (יג). כשנשאלים על ביקורת, הביאו גם את מה שמסביר את מעשיו: "כי כבד הרעב בארץ" (י) ו"והרגו אתי" (יב). פרק כו לא במיקוד - הוא מופיע רק כקטע להשוואה.

דוגמה א - המילה המנחה ה-ל-ך ופירוש רבי נתן

קראו בראשית, פרק י"ב, פסוקים א'–ט'.

(1) בפסוקים אלה יש שימוש חוזר במילים מן השורש ה-ל-ך.

הסבירו כיצד השימוש החוזר במילים אלה מדגיש את הנחישות של אברם בקיום הצו האלוהי. בססו את דבריכם באמצעות דוגמה אחת מן הכתוב. (4 נקודות)

(2) קראו גם את דבריו של רבי נתן מנמירוב שלפניכם.

"וזה שאמר ה׳ יתברך לאברהם, שמרמז בזה לכל אדם שבעולם 'לך לך'... שתלך לעצמך, היינו למקור נשמתך... 'מארצך'... מתוך ארציות וגשמיות שלך."

(רבי נתן מברסלב, ליקוטי הלכות, פרשת לך לך)

מהי המשמעות שפירושו של רבי נתן מוסיף על פשט הכתוב בנוגע לציווי "לך לך", וכיצד לדעתכם משמעות זו באה לידי ביטוי בחיינו כיום? נמקו את דבריכם. (4 נקודות)

פתרון

1. (1) ההופעות: "לך לך" (פסוק א), "וילך אברם כאשר דבר אליו ה׳" (פסוק ד), "ללכת ארצה כנען" (פסוק ה), "ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה" (פסוק ט).

2. מה זה מדגיש: הציווי "לך" והביצוע "וילך" באותה מילה - אברם עושה בדיוק "כאשר דבר אליו ה׳", בלי שאלה ובלי היסוס. "הלוך ונסוע" - תנועה שאינה נעצרת. זו הנחישות.

3. (2) הפשט: ציווי לאדם אחד, אברם, לעבור ממקום למקום.

4. מה רבי נתן מוסיף: הציווי מכוון "לכל אדם שבעולם", והוא מסע פנימי - "שתלך לעצמך, היינו למקור נשמתך", ויציאה "מתוך ארציות וגשמיות שלך".

5. בחיינו: דוגמה משלכם ונימוק - למשל אדם שיוצא מאזור הנוחות כדי לברר מה חשוב לו באמת.

תשובה

(1) המילה המנחה ה-ל-ך מלווה את אברם מן הציווי ועד התנועה המתמשכת: "וילך אברם כאשר דבר אליו ה׳" - ביצוע מיידי ומדויק, בלי שאלות; "הלוך ונסוע" - תנועה שאינה נעצרת. (2) רבי נתן מוסיף משמעות פנימית-רוחנית: "לך לך" = לך אל עצמך, אל שורש נשמתך, וצא מן ה"ארציות" והגשמיות; זה ציווי לכל אדם. דוגמה מחיינו ונימוק.

דוגמה ב - פרעה מול אברם: מי מתואר באופן חיובי

קרא בראשית, פרק י"ב, פסוקים י'–כ'.

(1) קרא פסוקים י"א–י"ג ופסוקים י"ח–י"ט.

יש הטוענים כי בפסוקים אלה התנהגותו של פרעה מתוארת באופן חיובי יותר מהתנהגותו של אברם.

בסס טענה זו על שני הכתובים. (4 נקודות)

(2) קרא פסוקים י"ד–ט"ו ופסוק י"ז.

הסבר מדוע התיאור בפסוקים אלה מערער את הטענה שההתנהגות של פרעה מתוארת באופן חיובי יותר מהתנהגותו של אברם. (4 נקודות)

פתרון

1. (1) אברם (יא–יג): "אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך" (פסוק יג) - הוא יוזם שקר ומנמק אותו בטובתו שלו.

2. פרעה (יח–יט): "מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך הוא" (פסוק יח), "ועתה הנה אשתך קח ולך" (פסוק יט) - מוכיח על השקר ומחזיר את שרי.

3. (2) מה מערער את הטענה: "ותקח האשה בית פרעה" (פסוק טו) - פרעה לוקח אישה לביתו בכוח שלטונו, בלי לברר. זה בדיוק מה שאברם פחד ממנו.

4. העונש: "וינגע ה׳ את פרעה נגעים גדלים... על דבר שרי אשת אברם" (פסוק יז) - עונש מעיד שהמעשה פסול, והתוכחה של פרעה באה רק אחרי הנגעים.

תשובה

(1) אברם משקר ודואג לעצמו "למען ייטב לי בעבורך" (בראשית יב, יג); פרעה מוכיח אותו על השקר "מה זאת עשית לי" (בראשית יב, יח), מחזיר את שרי ומשלחם (יב, יט). (2) פרעה לקח אישה לביתו בכוח שלטונו בלי לברר דבר - "ותקח האשה בית פרעה" (בראשית יב, טו) - בדיוק מה שאברם חשש ממנו; והוא לקה בנגעים "על דבר שרי אשת אברם" (בראשית יב, יז) - עונש מעיד על מעשה פסול, והתוכחה שלו באה רק אחרי המכות.

2. ברית בין הבתרים (בראשית טו)

ברית בין הבתרים

בפרק טו אברם כבר בארץ, אבל עדיין אין לו בן. ה׳ מבטיח לו שכר, ואברם עונה בתלונה: מה שווה שכר בלי ילדים? ה׳ עונה לו פעמיים - על הזרע ועל הארץ - ובסוף כורת איתו ברית בטקס מיוחד.

במדויק: הפרק בנוי משתי התגלויות. הזרע (פסוקים א–ו): אברם מתלונן "מה תתן לי ואנכי הולך ערירי" (פסוק ב), ה׳ מבטיח "כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך" (פסוק ד) ומראה לו את הכוכבים, ואברם מאמין: "והאמן בה׳ ויחשבה לו צדקה" (פסוק ו). הארץ (פסוקים ז–כא): אברם שואל "במה אדע כי אירשנה" (פסוק ח); ה׳ מצווה לבתר בעלי חיים, מגלה לו את עתיד זרעו - גלות, שעבוד ועינוי "ארבע מאות שנה", משפט למשעבד ושיבה בדור הרביעי (פסוקים יג–טז) - ו"תנור עשן ולפיד אש" עוברים בין הגזרים (פסוק יז). בתשובה: החשש והתשובה (ההבטחה והמראה), ההתחייבות כתשובה ל"במה אדע" ("נתתי" בלשון עבר), משמעות הסמלים בטקס (ויינפלד), הסיבה לעיכוב - "כי לא שלם עון האמרי עד הנה" (פסוק טז), הקושי המוסרי בנבואה (רמב"ן, שמות ג, ז), והלקח לצאצאים מול "לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח, יט).

הנבואה "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" מתקיימת בשמות: "ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים" (שמות ג, ז). הבטחת הארץ בפרק הזה עומדת גם מול דברי אברהם לבני חת: "גר ותושב אנכי עמכם" (בראשית כג, ד) - ראו בשיעור על מערת המכפלה.

מבנה הפרק

חלקפסוקיםמה קורהביטוי מרכזי
השכר והתלונהא–גה׳ מבטיח שכר; אברם מתלונן שאין לו זרע, ויורשו יהיה בן ביתו"מה תתן לי ואנכי הולך ערירי"
הזרע והמראהד–וה׳ מבטיח בן משלו ומראה לו את הכוכבים; אברם מאמין"כה יהיה זרעך", "והאמן בה׳"
הארץ והשאלהז–חה׳ מבטיח את הארץ; אברם מבקש ערובה"במה אדע כי אירשנה"
הכנת הטקסט–יאחמישה בעלי חיים, ביתור, והעיט היורד על הפגרים"ויבתר אתם בתוך"
הנבואה על הצאצאיםיב–טזגלות, שעבוד ועינוי, משפט למשעבד, יציאה ברכוש ושיבה"כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם"
כריתת הבריתיז–כאתנור עשן ולפיד אש עוברים בין הגזרים; ה׳ כורת ברית על הארץ וגבולותיה"ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית"

הדמויות

דמותמה היא עושה ולמהמה אפשר לומר עליה
אברםמתלונן שאין לו זרע; מאמין להבטחת הזרע; מבקש ערובה על הארץ; מגרש את העיטאמונה: "והאמן בה׳ ויחשבה לו צדקה" (ו). לצד זה תלונה ובקשת ערובה: "הן לי לא נתתה זרע" (ג), "במה אדע כי אירשנה" (ח)
ה׳עונה לאברם בהבטחה, במראה ובברית, ומגלה לו את עתיד זרעומתחייב בעצמו - "תנור עשן ולפיד אש" עוברים בין הגזרים (יז); שופט - "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי" (יד)
דמשק אליעזר"בן משק ביתי" (ב), היורש הצפויהוא מה שאברם חושש ממנו: "והנה בן ביתי יורש אתי" (ג)

ברית וסמלים בטקס

סמל או מושגאיפהמה הוא מבטא
הכוכבים"הבט נא השמימה וספר הכוכבים... כה יהיה זרעך" (ה)צאצאים רבים שאין לספרם; ההבטחה המילולית נעשית תמונה מוחשית
בעלי החיים המבותרים"ויבתר אתם בתוך ויתן איש בתרו לקראת רעהו" (י)לפי ויינפלד: העובר בין הבתרים נשבע, ואם יפר את השבועה "יהיה גורלו כגורל הקורבנות המבותרים"
העיט על הפגרים"וירד העיט על הפגרים וישב אתם אברם" (יא)האומות שיתנפלו על הצאצאים, וההצלה מהן
תנור עשן ולפיד אש"אשר עבר בין הגזרים האלה" (יז)סמל לנוכחות ה׳: ה׳ עצמו עובר בין הבתרים ומתחייב
ברית"ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת" (יח)התשובה ל"במה אדע": התחייבות מחייבת; "נתתי" בלשון עבר, כאילו הנתינה כבר נעשתה

ה׳ כשופט: העיכוב והעונש

שאלהמה הכתוב אומרההסבר
למה ההבטחה על הארץ מתעכבת?"ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה" (טז)לפי פסוק טז, ה׳ לא מגרש עם מארצו לפני שחטאיו הגיעו למלוא מידתם, גם במחיר דחיית ההבטחה לאברהם
למה מצרים תיענש, אם השעבוד נגזר מראש?"ועבדום וענו אתם" (יג) מול "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי" (יד)המשעבדים נענשים על מה שעשו בבחירתם - על העינוי והאכזריות

פרשנים וחוקרים שהופיעו בבגרות

פרשן או חוקרהקושיהתשובה
רמב"ן לפסוק ידה׳ גזר שהצאצאים ישועבדו ויעונו (יג) - למה הוא מעניש את המשעבד ("דן אנכי", יד)?"אף על פי שאני גזרתי... אף על פי כן אשפוט את הגוי": הגזרה לא פוטרת אותם, כי "[ש]הוסיפו להרע להם" - החמירו מעבר לגזרה, מבחירתם
ויינפלדמה מטרת הביתור של בעלי החיים?"ביסוד הברית... היה כנראה פולחן נפוץ. העובר [בין בתרי החיות] בברית נשבע, ושבועתו כרוכה בקללה"

השוואות שהבגרות בונה עליהן

השוואהמה לומדים
טו, טז–כא מול יח, יז–יטהישיבה בארץ תלויה במוסר: האמורי יאבד אותה כשעוונו "ישלם", ומצאצאי אברהם נדרש במפורש "ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט" (יח, יט). זה הלקח והאזהרה לצאצאים
טו, יג–טז מול שמות ג, ז"ראה ראיתי את עני עמי... ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו" - המצרים עינו ונגשו, ולכן ה׳ "דן" אותם
טו, ז מול כג, דה׳ הבטיח את הארץ "לרשתה", ואברהם אומר לבני חת "גר ותושב אנכי עמכם" (ראו מערת המכפלה)
שים לב

דוח התובנות של חורף תשפ"ב: "קושי במענה היה כאשר נדרש להבין ממה נובע העיכוב במימוש ההתחייבות". התשובה נמצאת בפסוק טז: "כי לא שלם עון האמרי עד הנה" - הסיבה לעיכוב מוסרית, ולא חולשה של ההבטחה.

שים לב

דוח התובנות של חורף תשפ"ד, על השאלה עם דברי ויינפלד: "דבריו ציינו מפורשות את הסמליות במעשה ולמרות זאת, ההישגים היו נמוכים". כשהשאלון מביא קטע מחוקר או מפרשן, חלק מהתשובה כבר כתוב בו: השתמשו במילים שלו וחברו אותן לפסוק.

שים לב

בפרק שתי הבטחות שונות, ואל תערבבו ביניהן. על הזרע (א–ו) אברם מאמין מיד: "והאמן בה׳". על הארץ (ז–כא) הוא שואל "במה אדע כי אירשנה", והתשובה היא הברית. שאלה על "השאלה של אברם בפסוק ח'" עונה על הארץ, לא על הזרע.

דוגמה א - רמב"ן על הקושי המוסרי בנבואה

קראו בראשית, פרק ט"ו, פסוקים י"ג–י"ד ואת פירושו של רמב"ן שלפניכם לפסוק י"ד.

"...אף על פי שאני גזרתי על זרעך להיות גרים בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם, אף על פי כן אשפוט את הגוי אשר יעבודו על אשר יעשו להם, ולא יפטרו [מעונש] בעבור... [ש]הוסיפו להרע להם."

על פי רמב"ן, מהו הקושי המוסרי העולה מפסוקים אלה, וכיצד הוא פותר קושי זה? הסבירו את דבריכם, ובססו אותם על הכתוב ועל דברי הפרשן. (8 נקודות)

פתרון

1. הקושי - בין שני פסוקים: "ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה" (פסוק יג) - ה׳ קובע את השעבוד; "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי" (פסוק יד) - ה׳ מעניש את המשעבד. אם השעבוד נגזר, המשעבד רק מקיים את הגזרה - ולמה ייענש?

2. הפתרון במילים של רמב"ן: "אף על פי שאני גזרתי... אף על פי כן אשפוט את הגוי" - הגזרה לא פוטרת מאחריות: "ולא יפטרו [מעונש]".

3. הסיבה לעונש: "[ש]הוסיפו להרע להם" - הם החמירו מעבר למה שנגזר, מבחירתם.

4. האם זה מיישב: כן - רמב"ן מפריד בין התוכנית האלוהית הכללית לבין הבחירה של מי שמבצע אותה.

תשובה

הקושי: אם ה׳ גזר שהצאצאים ישועבדו ויעונו (פסוק יג), מדוע הוא מעניש את העם המשעבד (פסוק יד, "דן אנכי")? הלוא הוא רק מימש את הגזרה. הפתרון לפי רמב"ן: הגזרה אינה פוטרת את המשעבד מאחריות; הוא נענש משום ש"הוסיפו להרע להם" - החמיר מעבר לגזרה, מבחירתו. הפתרון מיישב את הקושי.

דוגמה ב - ויינפלד והמעשה הסמלי בברית

קראו בראשית, פרק ט"ו, פסוקים ז'–י' ופסוקים י"ז–כ"א ואת דברי ויינפלד שלפניכם.

"ביסוד הברית המתוארת בבראשית ט"ו, ט'–כ"א, היה כנראה פולחן נפוץ. העובר [בין בתרי החיות] בברית נשבע, ושבועתו כרוכה בקללה: אם יפר את השבועה, יהיה גורלו כגורל הקורבנות המבותרים".

(אנציקלופדיה עולם התנ"ך, בראשית, רביבים, 1982, עמ' 110)

(1) על פי פסוקים ז'–י' והדברים של ויינפלד, הסבירו את מטרת הפעולות שנדרש אברם לעשות. (4 נקודות)

(2) הסבירו כיצד המעשה הסמלי של ה׳, המתואר בפסוקים י"ז–כ"א, מספק תשובה על השאלה של אברם בפסוק ח'. בססו את תשובתכם על הכתוב. (6 נקודות)

פתרון

1. (1) הפעולות: "קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל" (פסוק ט), "ויבתר אתם בתוך ויתן איש בתרו לקראת רעהו" (פסוק י).

2. המטרה לפי ויינפלד: הכנת טקס של כריתת ברית - "העובר... בברית נשבע, ושבועתו כרוכה בקללה": מי שמפר יהיה כמו הקורבנות המבותרים.

3. (2) השאלה של אברם: "במה אדע כי אירשנה" (פסוק ח) - הוא מבקש ערובה.

4. המעשה הסמלי: "והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה" (פסוק יז) - סמל לנוכחות ה׳: ה׳ עצמו עובר ונשבע.

5. התשובה: "ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת" (פסוק יח) - השבועה החמורה ביותר היא הערובה.

תשובה

(1) לקחת חמישה בעלי חיים, לבתר אותם ולהניח בתר מול בתר - הכנת טקס כריתת ברית: מי שעובר בין הבתרים נשבע ומקלל את עצמו שיהיה כמותם אם יפר. (2) "תנור עשן ולפיד אש" (סמל לנוכחות ה׳) עוברים בין הגזרים - ה׳ עצמו נשבע בשבועה החמורה ביותר; "ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית... לזרעך נתתי את הארץ" - זו התשובה ל"במה אדע כי אירשנה".

3. שרי, הגר והולדת ישמעאל (בראשית טז)

שרי, הגר והמלאך במדבר

בפרק טז ההבטחה לזרע עדיין לא התקיימה, ושרי מחפשת פתרון בעצמה: היא נותנת לאברם את שפחתה הגר. הפתרון יוצר משבר - הגר הרה ומקלה בגבירתה, שרי מענה אותה, והגר בורחת למדבר. הבגרות שואלת בעיקר על מורכבות הדמויות: מה מעורר ביקורת ומה מעורר אהדה.

במדויק: המצוקה וההצעה (פסוקים א–ג): "ושרי אשת אברם לא ילדה לו"; שרי אומרת "בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה", ו"וישמע אברם לקול שרי" (פסוק ב). המשבר (פסוקים ד–ו): "ותקל גברתה בעיניה" (פסוק ד), שרי אומרת "חמסי עליך" (פסוק ה), ו"ותענה שרי ותברח מפניה" (פסוק ו). המלאך (פסוקים ז–יב): "שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה" (פסוק ט), הבטחת זרע רב, ומדרש השם "ישמעאל כי שמע ה׳ אל עניך" (פסוק יא). בתשובה: המצוקה והפתרון, תגובת אברם והאם היא ראויה, הגורם למשבר ודרך ההתמודדות של כל אחת, ההחלטה האלוהית והאם יכלה לשפר את היחסים, ביקורת ואהדה לכל דמות, הביקורת של נחמה ליבוביץ (וההשוואה לראובן, בראשית מב), מדרש השם ופירוש רלב"ג.

שרי מחפשת פתרון אחרי שאברם קיבל את ההבטחה "כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך" (בראשית טו, ד). הגר וישמעאל חוזרים בפרק כא, שם הם מגורשים מהבית ומלאך פונה שוב אל הגר במדבר.

מבנה הפרק

חלקפסוקיםמה קורהביטוי מרכזי
המצוקה וההצעהא–גשרי עקרה; אחרי עשר שנים בכנען היא נותנת את הגר לאברם"אולי אבנה ממנה"
ההיריון והמשברד–והגר הרה ומקלה בשרי; שרי מאשימה את אברם ומענה את הגר; הגר בורחת"ותקל גברתה בעיניה", "ותענה שרי ותברח מפניה"
המלאך במדברז–יבהמלאך מצווה לשוב, מבטיח זרע רב ומבשר על בן בשם ישמעאל"שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה", "כי שמע ה׳ אל עניך"
השם שהגר נותנת והלידהיג–טזהגר קוראת לה׳ "אתה אל ראי"; ישמעאל נולד"אתה אל ראי"

הדמויות: ביקורת ואהדה

דמותמה היא עושה ולמהמה מעורר ביקורתמה מעורר אהדה
שריעקרה; נותנת את שפחתה כדי שהילד ייחשב שלה; כשהגר מקלה בה, מאשימה את אברם ומענה את הגר"חמסי עליך" (ה), אף שהרעיון שלה; "ותענה שרי" (ו)מושפלת בידי שפחתה - "ואקל בעיניה" (ה); כאב העקרות - "עצרני ה׳ מלדת" (ב)
הגרהרה, מקלה בגבירתה, ובורחת למדבר"ותקל גברתה בעיניה" (ד)שפחה שנמסרה בלי שנשאלה, מעונה ובורחת לבדה (ו–ח)
מלאך ה׳מחזיר את הגר אל שרי ומבטיח לה זרע"שובי אל גברתך והתעני" (ט) - מחזיר אותה לעינוימוצא אותה ומבטיח "הרבה ארבה את זרעך" (י), "כי שמע ה׳ אל עניך" (יא)
אברםשומע לקול שרי, ואחר כך מוסר לה את הגרפסיבי - "וישמע אברם לקול שרי" (ב), "הנה שפחתך בידך" (ו)מכבד את רצון שרי; דאגה להמשכיות

מילים מנחות ומושגים

מילה או מושגאיפהמה הוא מבטא
עקרות"לא ילדה לו" (א), "עצרני ה׳ מלדת" (ב)העקרות מניעה את העלילה; שרי רואה בה מעשה ה׳
השורש ע-נ-ה"ותענה שרי" (ו), "והתעני" (ט), "כי שמע ה׳ אל עניך" (יא)ה׳ שמע בדיוק את העינוי שעברה הגר
מדרש שם"וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה׳ אל עניך" (יא)הסבר לשם לפי משמעות המילים: ישמעאל = ה׳ שומע. השם יזכיר להגר שאינה נטושה
"פרא אדם""והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו" (יב)עתיד הבן: חירות ומאבק; לפי רלב"ג - שלטון ונצחון
"אתה אל ראי"(יג)הגר נותנת שם לה׳ שראה אותה

פרשנים שהופיעו בבגרות

פרשןהשאלההתשובה
נחמה ליבוביץמה הביקורת על שרי?"המתמתח מעל לקומת אנוש ומקבל על עצמו משימות שמעל לכוחו - ייטיב לשאול עצמו תחילה, אם יוכל לעמוד בהן עד הסוף". שרי לקחה על עצמה לתת את שפחתה, וכשהגר הרתה וזלזלה בה - לא עמדה בכך (ה–ו)
רלב"ג לפסוק יבהאם יש להגר סיבה להתעודד מדברי המלאך על בנה?"יהיה זרעו מושל בכול, וינצח אותם, ובסוף העניין יהיה מנוצח"; "תהיה ארצו רחבה מאוד" - עתיד של שלטון לבן שפחה, עם הסתייגות

השוואות שהבגרות בונה עליהן

השוואהמה לומדים
טז, א–ו מול מב, לה–לחהביקורת של נחמה ליבוביץ תקפה גם לראובן: "את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך" (מב, לז) - התחייבות מופרזת שאינו יכול לעמוד בה, ויעקב דוחה אותה (מב, לח)
טז, א–ג מול טו, דההבטחה "כי אם אשר יצא ממעיך" עדיין לא התקיימה, ושרי מחפשת פתרון בעצמה
שים לב

דוח התובנות של חורף תשפ"ג, על השאלה הזאת: הסעיף עם דברי נחמה ליבוביץ "דרש התמודדות עם פרשנות וסדר חשיבה גבוה, וכאן ההישגים היו נמוכים יותר". לא מספיק לספר מה שרי עשתה - צריך להראות איך כל חלק בדברי ליבוביץ ("משימות שמעל לכוחו", "לעמוד בהן עד הסוף") מתאים לפסוק אחר.

שים לב

בשאלה "בחרו בשתיים מן הדמויות" עונים על שתיים בלבד, ולכל אחת - עניין אחד שמעורר ביקורת ועניין אחד שמעורר אהדה, כל אחד עם ציטוט.

שים לב

בתובנות הכלליות של דוח קיץ תשפ"ה (המועד שבו נשאל הסעיף על מדרש השם של ישמעאל) מופיעים "מושגים ותפיסות ייחודיות למקרא", ובהם "מדרש שם". מדרש שם הוא ההסבר שהכתוב נותן לשם: "וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה׳ אל עניך" (פסוק יא). בתשובה מסבירים את הקשר בין השם לנימוק, ומה השם אומר לדמות.

דוגמה א - שרי, הגר והמלאך: ביקורת ואהדה

קראו בראשית, פרק ט"ז, פסוקים ד'–י"ב.

על פי התיאור בפסוקים אלה, ההתנהגות של כל אחת מן הדמויות יכולה מצד אחד לעורר ביקורת ומצד אחר לעורר אהדה.

בחרו בשתיים מן הדמויות: שרי, הגר, מלאך ה׳.

(1) בנוגע לכל אחת מן הדמויות שבחרתם, הסבירו עניין אחד בהתנהגותה שיכול לעורר ביקורת. בססו את דבריכם על הכתוב. (4 נקודות)

(2) בנוגע לכל אחת מן הדמויות שבחרתם, הסבירו עניין אחד בהתנהגותה שיכול לעורר אהדה. (4 נקודות)

פתרון

1. בוחרים שתי דמויות, למשל שרי והגר. לכל אחת - פסקה של ביקורת ופסקה של אהדה.

2. שרי - ביקורת: "חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך" (פסוק ה) - היא מאשימה את אברם, אף שהיא עצמה יזמה את הצעד; ואחר כך "ותענה שרי ותברח מפניה" (פסוק ו).

3. שרי - אהדה: "ותרא כי הרתה ואקל בעיניה" (פסוק ה) - היא מושפלת בידי שפחתה, על רקע כאב העקרות.

4. הגר - ביקורת: "ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה" (פסוק ד) - היא מזלזלת בגבירתה.

5. הגר - אהדה: שפחה שנמסרה לאברם בלי שנשאלה, מעונה, ובורחת לבדה: "מפני שרי גברתי אנכי ברחת" (פסוק ח).

6. אפשר גם מלאך ה׳: ביקורת - "שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה" (פסוק ט); אהדה - "כי שמע ה׳ אל עניך" (פסוק יא).

תשובה

שרי - ביקורת: מאשימה את אברם ("חמסי עליך") אף שהרעיון שלה, ומענה את הגר (ה–ו); אהדה: מושפלת בידי שפחתה ("ואקל בעיניה", ה) וכאב העקרות. הגר - ביקורת: מזלזלת בגבירתה ("ותקל גברתה בעיניה", ד), בורחת; אהדה: שפחה שנמסרה בלי שנשאלה, מעונה ובורחת לבדה למדבר (ו–ח). מלאך ה׳ - ביקורת: מחזיר אותה לעינוי ("שובי... והתעני", ט); אהדה: מוצא אותה, מבטיח זרע, "כי שמע ה׳ אל עניך" (י–יא).

דוגמה ב - מדרש השם ישמעאל ופירוש רלב"ג

קראו בראשית, פרק ט"ז, פסוקים י"א–י"ב.

(1) מהו מדרש השם של ישמעאל, וכיצד הוא עשוי לעודד את הגר? בססו את דבריכם על הכתוב. (4 נקודות)

(2) קראו גם את פירושו של רלב"ג לפסוק י"ב שלפניכם.

"והודיעה שזה הבן שיהיה לה, יהיה זרעו מושל בכול, וינצח אותם, ובסוף העניין יהיה מנוצח. והודיעה שכבר תהיה ארצו רחבה מאוד, עד שכבר ישכון אצל כל אחיו."

(פרשת לך לך, חלק ה', ביאור דברי הסיפור, ט"ז, י"ב. בתוך ב' ברנר וכ' כהן, חמישה חומשי תורה עם ביאור הרלב"ג, בראשית, מהדורה ע"ש פולק, תשפ"ד)

לפי פירוש רלב"ג לפסוק י"ב, האם יש להגר סיבה להתעודד מדבריו של המלאך בנוגע לעתידו של בנה? נמקו את דבריכם. (4 נקודות)

פתרון

1. (1) מדרש השם: "וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה׳ אל עניך" (פסוק יא) - ישמעאל = ה׳ שומע.

2. למה זה מעודד: "עניך" מזכיר את "ותענה שרי" ואת "והתעני" - ה׳ שמע בדיוק את מה שעבר עליה. בכל פעם שתקרא לבנה בשמו, תיזכר שאינה נטושה.

3. (2) עמדה: כן.

4. הנימוק מדברי רלב"ג: "יהיה זרעו מושל בכול, וינצח אותם", ו"תהיה ארצו רחבה מאוד" - לבן של שפחה מובטח עתיד של שלטון וחירות.

5. הסתייגות: "ובסוף העניין יהיה מנוצח".

תשובה

(1) "כי שמע ה׳ אל עניך" - ה׳ שמע את ענייה; השם יזכיר לה שאינה נטושה. (2) כן: לפי רלב"ג זרעו ימשול בכול וינצח, וארצו תהיה רחבה - עתיד של שלטון וחירות לבן שפחה (עם הסתייגות: בסוף יהיה מנוצח).

4. הכנסת אורחים, בשורת יצחק והוויכוח על סדום (בראשית יח)

הכנסת האורחים והוויכוח על סדום

בפרק יח רואים את אברהם בשני מצבים הפוכים. בחלק הראשון הוא מארח שלושה אנשים זרים ברצון ובמהירות. בחלק השני הוא עומד מול ה׳ ומתווכח איתו על גורל סדום. ביניהם - הבשורה על הולדת יצחק, וצחוקה של שרה.

במדויק: הכנסת האורחים (פסוקים א–ח): "וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה" (פסוק ב), סעודה גדולה, "והוא עמד עליהם" (פסוק ח). בשורת הבן (פסוקים ט–טו): שרה צוחקת "ואדני זקן" (פסוק יב), וה׳ מצטט אותה לאברהם "ואני זקנתי" (פסוק יג). ה׳ משתף את אברהם (פסוקים טז–כא): "המכסה אני מאברהם" (פסוק יז), כי אברהם יצווה את בניו "לעשות צדקה ומשפט" (פסוק יט). הוויכוח (פסוקים כב–לג): "האף תספה צדיק עם רשע" (פסוק כג), "השפט כל הארץ לא יעשה משפט" (פסוק כה), מחמישים צדיקים ועד עשרה. בתשובה: פעולות המארח, פירוש רש"י, למה ה׳ משתף את אברהם, עקרונות הצדק (פסוק כג מול פסוק כד), ביטויי התעוזה והענווה, האמצעים הרטוריים בדברי אברהם מול דברי משה (שמות לב) ומה הם מלמדים על מעמד הנביא.

הוויכוח על סדום מושווה בבגרות לתפילת משה אחרי חטא העגל (שמות לב, ז–יד), למשא ומתן עם עפרון (בראשית כג), ולעקדה (בראשית כב), שבה אברהם לא מתווכח. חורבן סדום עצמו (בראשית יט) לא במיקוד.

מבנה הפרק

חלקפסוקיםמה קורהביטוי מרכזי
הכנסת האורחיםא–חאברהם רץ לקראת שלושה אנשים, משתחווה, ומכין סעודה"וירץ לקראתם מפתח האהל", "והוא עמד עליהם"
בשורת הבן וצחוק שרהט–טוהאורחים מבשרים על בן; שרה צוחקת בקרבה; ה׳ שואל את אברהם למה צחקה"ואדני זקן" מול "ואני זקנתי"
ה׳ משתף את אברהםטז–כאה׳ מחליט לא להסתיר מאברהם שהוא יורד לבדוק את סדום ועמורה"המכסה אני מאברהם", "לעשות צדקה ומשפט"
הוויכוח על סדוםכב–לגאברהם טוען נגד השמדת צדיק עם רשע, ומוריד את המספר מחמישים לעשרה"השפט כל הארץ לא יעשה משפט"

הדמויות

דמותמה היא עושה ולמהמה אפשר לומר עליה
אברהםמארח את האורחים; מתווכח עם ה׳ על סדוםיוזמה ונדיבות: "וירץ לקראתם" (ב), "בן בקר רך וטוב" (ז). תעוזה לצד ענווה: "השפט כל הארץ לא יעשה משפט" (כה), "ואנכי עפר ואפר" (כז)
שרהשומעת את הבשורה וצוחקת בקרבהספק מול המציאות: "אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן" (יב)
ה׳מבשר, משתף את אברהם בתוכניתו, ומקבל את טענותיולפי רש"י משנה את דברי שרה "מפני השלום" (יג); מסכים: "ונשאתי לכל המקום בעבורם" (כו)

עקרונות הצדק ואמצעים רטוריים בוויכוח

אמצעי או מושגאיפהמה הוא מבטא
שאלה רטורית"האף תספה צדיק עם רשע" (כג), "השפט כל הארץ לא יעשה משפט" (כה)פנייה לצדקתו של ה׳ כשופט: עיקרון שה׳ לא יכול לדחות
גמול אישי"האף תספה צדיק עם רשע" (כג)אין להעניש צדיק יחד עם רשע - כל אחד לפי מעשיו
זכות הרבים (גמול קיבוצי)"ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקם" (כד)בזכות הצדיקים כל העיר תינצל, גם הרשעים
ביטויי ענווה"ואנכי עפר ואפר" (כז), "אל נא יחר לאדני ואדברה" (ל, לב), "אך הפעם" (לב)אברהם יודע שהוא נוהג בתעוזה
המספריםחמישים, ארבעים וחמישה, ארבעים, שלושים, עשרים, עשרה (כד–לב)התמקחות: אברהם מוריד את המספר שוב ושוב

הכנסת אורחים ולמה ה׳ משתף את אברהם

ענייןציטוטההסבר
הכנסת אורחים: יוזמה וכבוד"וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה" (ב)אברהם יוזם את המפגש ומכבד זרים
הכנסת אורחים: מהירות ונדיבות"וימהר אברהם האהלה" (ו), "ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב" (ז)מהיר, ומגיש את הטוב ביותר
הכנסת אורחים: שירות"והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו" (ח)המארח עומד ומשרת את האורחים
מה ה׳ מגלה"זעקת סדם ועמרה כי רבה... ארדה נא ואראה" (כ–כא)ה׳ יורד לבדוק את חטאי סדום ועמורה ולהענישן
למה דווקא לאברהם"ואברהם היו יהיה לגוי גדול" (יח), "למען אשר יצוה את בניו... לעשות צדקה ומשפט" (יט)אברהם יצווה את בניו על צדקה ומשפט, ולכן עליו ללמוד מקרוב את דרך המשפט של ה׳

פרשנים שהופיעו בבגרות

פרשןהקושיהתשובה
רש"י לפסוק יגשרה אמרה "ואדני זקן" (יב), אבל ה׳ מצטט אותה לאברהם "ואני זקנתי" (יג)"שינה הכתוב מפני השלום": ה׳ הסתיר מאברהם ששרה דיברה על זקנתו, כדי שלא ייפגע ולא יכעס עליה - שלום בית

השוואות שהבגרות בונה עליהן

השוואהמה דומהמה שונה, ומה לומדים
יח, כג–לג מול שמות לב, ז–ידאברהם ומשה מנסים לשנות את החלטת ה׳ בעזרת שאלה רטורית, וה׳ מתחשב בדבריהםאברהם פונה לצדק ("השפט כל הארץ"); משה פונה לשם ה׳ בעיני העמים ("למה יאמרו מצרים") ולשבועה לאבות ("זכר לאברהם"). מכאן מעמד הנביא: שותף לשיח וסנגור, לא רק שליח
יח, כד–לב מול כג, יג–טזמשא ומתן עם מספריםעם ה׳ אברהם מתמקח ומוריד; עם עפרון הוא משלם מיד ארבע מאות שקל
יח, כג–לב מול כב, ב–גאברהם מול דרישה קשה מה׳בפרק יח הוא מתווכח; בפרק כב הוא שותק ומציית. שאלת עמדה: באיזה פרק האמונה חזקה יותר
שים לב

דוח התובנות של חורף תשפ"ה: על הסעיף עם פירוש רש"י, "ביחס לסעיף א שהיה מאד גבוה, סעיף זה היה נמוך מאד". כל הפירוש הוא ההבדל בין מה ששרה אמרה ("ואדני זקן", פסוק יב) לבין מה שה׳ אמר לאברהם ("ואני זקנתי", פסוק יג). כתבו את שני הנוסחים זה ליד זה, ואחר כך את הסיבה: "מפני השלום".

שים לב

באותו דוח, על ההשוואה בין אברהם למשה: "התלמידים התייחסו בעיקר לתוכן ולמידע בפרק ופחות למה שהם נדרשו". כשהשאלה מבקשת אמצעי רטורי, כתבו את שם האמצעי (למשל שאלה רטורית), צטטו אותו, והסבירו איך הוא משכנע - לא את תוכן הוויכוח כולו.

שים לב

דוח התובנות של חורף תשפ"ג (שאלון 1264), על שאלה דומה בפרק הזה: "היה קושי להבדיל בעיקרון הצדק בשני פסוקים נתונים. חסרה לתלמידים מיומנות ההשוואה". ההבדל: בפסוק כג - לא להעניש צדיק עם רשע (כל אחד לפי מעשיו); בפסוק כד - לשאת לכל העיר בזכות הצדיקים.

דוגמה א - רש"י: מה הסתיר ה׳ מאברהם

קראו בראשית, פרק י"ח, פסוקים י"א–כ"א.

(1) קראו פסוקים י"א–י"ג ואת פירוש רש"י לפסוק י"ג שלפניכם.

"ואני זקנתי - שינה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה: 'ואדני זקן'."

על פי פירוש רש"י, מה הסתיר אלוהים מאברהם, ומדוע הסתיר זאת מפניו? (4 נקודות)

פתרון

1. מה שרה אמרה: "ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן" (פסוק יב) - היא הזכירה את זקנתו של אברהם.

2. מה ה׳ אמר לאברהם: "למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי" (פסוק יג) - כאילו דיברה רק על זקנתה.

3. מה הוסתר: ששרה תלתה את חוסר האפשרות ללדת גם בזקנתו של אברהם.

4. למה: רש"י - "שינה הכתוב מפני השלום": כדי שאברהם לא ייפגע ולא יכעס על שרה.

תשובה

שרה צחקה ואמרה "ואדני זקן" - כלומר תלתה את חוסר האפשרות ללדת בזקנתו של אברהם. ה׳, כשסיפר לאברהם על צחוקה, שינה את דבריה ל"ואני זקנתי" (היא זקנה) - הסתיר שדיברה על זקנת אברהם. הסיבה: מפני השלום - כדי שאברהם לא ייפגע ולא יכעס על שרה, וכדי לשמור על שלום בית.

דוגמה ב - שני עקרונות צדק בטיעון של אברהם

קרא בראשית, פרק י"ח, פסוקים כ"ב–כ"ו.

יש הטוענים כי הסתירה בין עקרון הצדק שבא לידי ביטוי בפסוק כ"ג ובין עקרון הצדק שבא לידי ביטוי בפסוק כ"ד משרתת את אברהם בהתדיינות שלו עם ה׳.

(1) הסבר מהי הסתירה. (4 נקודות)

(2) הסבר כיצד השימוש בשני טיעונים סותרים משרת את אברהם בהתדיינות שלו עם ה׳. (8 נקודות)

פתרון

1. פסוק כג: "האף תספה צדיק עם רשע" - גמול אישי: כל אחד נשפט לפי מעשיו, ואסור שצדיק ייענש עם רשע.

2. פסוק כד: "האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקם" - בזכות הצדיקים יש לשאת לכל המקום, כלומר גם הרשעים יינצלו. זה כבר לא גמול אישי.

3. (2) העיקרון הראשון כבסיס: אותו ה׳ לא יכול לדחות - "השפט כל הארץ לא יעשה משפט" (פסוק כה).

4. המנוף: בהשמדת עיר שלמה אי אפשר להפריד בין צדיקים לרשעים, ולכן אברהם עובר מהעיקרון הראשון לבקשה הרחבה - להציל את כל העיר.

5. התוצאה: "ונשאתי לכל המקום בעבורם" (פסוק כו).

תשובה

(1) בפסוק כ"ג - צדק אישי: אין להעניש צדיק יחד עם רשע (כל אחד לפי מעשיו). בפסוק כ"ד - צדק קיבוצי: בזכות הצדיקים יש לשאת לכל המקום, כלומר גם הרשעים יינצלו - בניגוד לגמול האישי. (2) הטיעון הראשון הוא עיקרון שה׳ אינו יכול לדחות ("השפט כל הארץ לא יעשה משפט"); מאחר שבהפיכת עיר אי אפשר להפריד בין צדיקים לרשעים, אברהם משתמש בו כמנוף לבקשה הרחבה יותר - להציל את כל העיר. ה׳ מקבל: "ונשאתי לכל המקום בעבורם" (כו).

5. הולדת יצחק וגירוש הגר וישמעאל (בראשית כא)

הולדת יצחק וגירוש ישמעאל

בפרק כא ההבטחה מתקיימת סוף סוף: שרה יולדת את יצחק. אבל לידת הבן הזה מובילה לגירוש הבן האחר. הבגרות שואלת על כל דמות בסיפור - שרה, אברהם, הגר, ישמעאל ואלוהים - וגם על הברית עם אבימלך בסוף הפרק.

במדויק: הולדת יצחק (פסוקים א–ח): "וה׳ פקד את שרה כאשר אמר" (פסוק א), ואברהם מל את יצחק "כאשר צוה אתו אלהים" (פסוק ד). הדרישה והגירוש (פסוקים ט–יד): שרה דורשת "גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק" (פסוק י), "וירע הדבר מאד בעיני אברהם" (פסוק יא), ואלוהים אומר "שמע בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע" ו"לגוי אשימנו" (פסוקים יב–יג). במדבר (פסוקים טו–כא): המים אוזלים, הגר משליכה את הילד ובוכה, המלאך מרגיע אותה ואלוהים פוקח את עיניה לראות באר. הברית עם אבימלך (פסוקים כב–לד): אברהם נשבע, מוכיח את אבימלך על הבאר, ומציב שבע כבשות "לעדה". בתשובה: ההבטחה והצו שהתממשו ("כאשר אמר", "כאשר צוה"), הדרישה והנימוק, יחס אברהם ומה שכנע אותו, הביקורת על אברהם ועל הגר ושני הצדדים שלה, המצוקה הפיזית והרגשית ומענה המלאך, הכינויים לישמעאל, גיל ישמעאל והתבגרותו במדבר, הפרשנות (ספורנו, בראשית רבה), המאבק הפנימי של אברהם מול פרק כב, והברית עם אבימלך.

הגר כבר ברחה למדבר בפרק טז, ושם המלאך אמר לה לשוב. ההבטחה "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כא, יב) עומדת מול הציווי בעקדה "והעלהו שם לעלה" (בראשית כב, ב).

מבנה הפרק

חלקפסוקיםמה קורהביטוי מרכזי
הולדת יצחקא–חה׳ פוקד את שרה; יצחק נולד ונימול"וה׳ פקד את שרה כאשר אמר"
דרישת שרהט–יגשרה רואה את ישמעאל "מצחק" ודורשת לגרש; אברהם מצטער; אלוהים מורה לשמוע לה"גרש האמה הזאת ואת בנה", "כי ביצחק יקרא לך זרע"
הגר וישמעאל במדבריד–כאאברהם משלח אותם; המים אוזלים; המלאך מרגיע ואלוהים פוקח את עיני הגר; ישמעאל גדל במדבר"ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים"
הברית עם אבימלךכב–לדאבימלך מבקש שבועה; אברהם מוכיח אותו על הבאר; שבע כבשות; באר שבע"על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם"

הדמויות

דמותמה היא עושה ולמהמה מעורר ביקורתמה מסביר אותה או מעורר אהדה
שרהדורשת לגרש את הגר וישמעאל, כדי שישמעאל לא יירש עם יצחק"גרש האמה הזאת ואת בנה" (י) - לא נוקבת בשמםדואגת לירושת בנה; אלוהים מסכים - "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה" (יב)
אברהםמצטער, ומשלח רק אחרי שאלוהים מורה לושילח אישה וילד למדבר עם "לחם וחמת מים" בלבד (יד)"וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו" (יא)
הגרתועה במדבר; כשהמים אוזלים משליכה את הילד ומתרחקת"ותשלך את הילד תחת אחד השיחם" (טו), ובכתה במקום לפעול"כי אמרה אל אראה במות הילד" (טז); נשארה קרובה, "כמטחוי קשת"
ישמעאל"מצחק" (ט); גדל במדבר-"ויהי אלהים את הנער ויגדל... ויהי רבה קשת" (כ) - נעשה עצמאי
אבימלךמבקש ברית ושבועה-מבקש "כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי" (כג)

חילופי כינויים, ביטויים חוזרים ומדרש שם

אמצעיאיפהמה הוא מבטא
חילופי כינויים לישמעאלהמספר: "בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם" (ט); שרה: "בנה", "בן האמה הזאת" (י); אברהם: "בנו" (יא); אלוהים: "הנער" (יב), "בן האמה... כי זרעך הוא" (יג)כל דמות רואה את ישמעאל אחרת: שרה - זלזול והרחקה; אברהם - אהבה וקרבה; אלוהים - הכרה והגנה
"כאשר אמר", "כאשר דבר", "כאשר צוה"(א, ב, ד)ההבטחה של ה׳ התקיימה, ואברהם קיים את הצו
מצוקה פיזית ורגשית"ויכלו המים מן החמת" (טו); "אל אראה במות הילד... ותשא את קלה ותבך" (טז)המלאך עונה על שתיהן: "אל תיראי" (יז), "קומי שאי את הנער" (יח), והבאר (יט)
מדרש שם"על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם" (לא)השם מנציח את השבועה ואת הבאר שאברהם חפר

פרשנים ומדרשים שהופיעו בבגרות

פרשן או מדרשהקושיהתשובה
ספורנו לפסוק יט"ויפקח אלהים את עיניה" - האם הגר הייתה עיוורת?"נתן בה דעת להכיר מקום מים שהיה שם, כי לא הייתה סומא [עיוורת] קודם לכן": פקיחת העיניים היא מטפורה. הייאוש הסתיר ממנה את הבאר, ודברי המלאך החזירו לה תקווה
בראשית רבה, נ"ג, י"ד"באשר הוא שם" (יז): למה ה׳ מציל את ישמעאל, אם צאצאיו "עתיד להמית את בניך בצמא"?"איני דן [שופט] את האדם, אלא בשעתו" - ה׳ שופט את האדם לפי מעשיו עכשיו, ולא לפי מה שיקרה בעתיד

השוואות שהבגרות בונה עליהן

השוואהמה לומדים
כא, י–יד מול כב, א–ובשני הקטעים נרמז מאבק בין רגשות האב לבין הציות לאל: "וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו" (כא, יא) מול "שמע בקלה" והשכמה לשלח (כא, יב–יד); "את בנך את יחידך אשר אהבת" (כב, ב) מול "וישכם אברהם בבקר" (כב, ג)
כא, יב מול כב, ב"כי ביצחק יקרא לך זרע" מול "והעלהו שם לעלה" - הסתירה בין ההבטחה לציווי
שים לב

דוח התובנות של חורף תשפ"ו, על הברית עם אבימלך (פסוקים כב–לד): "הישגים מאד נמוכים למרות שמדובר בהבנת המידע מתוך הפרק". אל תדלגו על סוף הפרק: אברהם מסכים להישבע ("אנכי אשבע"), אבל קודם מוכיח את אבימלך על הבאר "אשר גזלו עבדי אבימלך" (כה), ושבע הכבשות הן "לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת" (ל).

שים לב

דוח התובנות של קיץ תשפ"ג, על השאלה על גיל ישמעאל: "לא הובן הביטוי "לא הולם", בהקשר לשאלה שנשאלה". "אינו הולם" = אינו מתאים. השאלה ביקשה פרט שמתאים לתינוק ולא לנער בגילו, למשל "ותשלך את הילד תחת אחד השיחם" (טו).

שים לב

דוח התובנות של חורף תשפ"א, על השאלה עם פירוש ספורנו: "הסעיף המציין פרשנות הציון בסעיף זה היה נמוך יחסית לשאר הסעיפים". כשהשאלה אומרת שהפירוש הוא מטפורה, הסבירו מה הדבר האמיתי שהמטפורה מתארת: לא עיניים פקוחות, אלא "נתן בה דעת".

דוגמה א - "באשר הוא שם": ה׳ דן את האדם בשעתו

קראו בראשית, פרק כ"א, פסוק י"ז וגם את המדרש שלפניכם.

"'באשר הוא שם' - אמר רבי סימון: קפצו מלאכי השרת לקטרגו [לומר דברי האשמה כנגד ישמעאל], אמרו לפניו [לפני ה׳]: 'ריבון העולמים, אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא, אתה מעלה לו באר?' אמר להם [ה׳]: 'עכשיו מה הוא, צדיק או רשע?' אמרו לו: 'צדיק'. אמר להם: 'איני דן [שופט] את האדם, אלא בשעתו'."

(בראשית רבה, פרשה נ"ג, י"ד)

על פי המדרש, מהי הביקורת של מלאכי השרת כלפי אלוהים, וכיצד תשובת ה׳ מלמדת שהוא מנהיג את העולם על פי יסודות הצדק? הסבירו את דבריכם.

פתרון

1. הפסוק: "כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם" (פסוק יז) - המדרש דורש את המילים "באשר הוא שם".

2. הביקורת של המלאכים: "אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא, אתה מעלה לו באר?" - למה להציל את מי שצאצאיו יפגעו בעם ישראל.

3. תשובת ה׳: "עכשיו מה הוא, צדיק או רשע?" - "צדיק" - "איני דן את האדם, אלא בשעתו".

4. למה זה צדק: שופטים אדם לפי מעשיו עכשיו, "באשר הוא שם", ולא מענישים על מעשים שעוד לא נעשו.

תשובה

הביקורת: ה׳ מציל אדם שצאצאיו עתידים להמית את בני ישראל בצמא. התשובה: ה׳ דן את האדם "בשעתו" - לפי מעשיו עכשיו, ועכשיו ישמעאל צדיק; אין מענישים על מעשים שעוד לא נעשו - זה צדק.

דוגמה ב - הכינויים לישמעאל והיחס אליו

קרא בראשית, פרק כ"א, פסוקים ט'–י"ג.

הכינויים שבהם ישמעאל מכונה בפסוקים אלה מלמדים על היחס של המספר ושל הדמויות בסיפור כלפיו.

פרט שלושה כינויים, והסבר על פי כל אחד מהם את היחס כלפי ישמעאל.

פתרון

1. מוצאים את הכינויים לפי הדובר: מי אומר כל כינוי - המספר, שרה, אברהם או אלוהים.

2. המספר: "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק" (פסוק ט) - בלי שמו; מוצא זר, אבל גם קשר לאברהם.

3. שרה: "גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת" (פסוק י) - "בנה" של השפחה, לא של אברהם: זלזול והרחקה.

4. אברהם (דרך המספר): "וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו" (פסוק יא) - אהבה וקרבה.

5. אלוהים: "הנער" (פסוק יב), "וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא" (פסוק יג) - הכרה בו כזרע אברהם, והגנה עליו.

תשובה

המספר: "בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם" (ט) - אינו נוקב בשמו, מדגיש מוצא זר אך גם קשר לאברהם. שרה: "בנה", "בן האמה הזאת" (י) - זלזול והרחקה; אינו בנו של אברהם בעיניה. אברהם (דרך המספר): "בנו" (יא) - אהבה וקרבה. ה׳: "הנער" (יב), "בן האמה" אך "זרעך הוא" (יג) - יחס מכיר ומגונן.

6. עקדת יצחק (בראשית כב)

עקדת יצחק: הניסיון

העקדה היא הניסיון הקשה ביותר של אברהם. אלוהים, שהבטיח לו זרע דרך יצחק, מצווה עליו להעלות את יצחק לעולה. הכתוב כמעט לא מספר מה אברהם מרגיש - ולכן הבגרות שואלת מה אפשר ללמוד מהמילים, מהפעולות ומהשתיקה.

במדויק: במיקוד רק פסוקים א–יט. הניסיון (פסוקים א–ב): "והאלהים נסה את אברהם", "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק". הדרך (פסוקים ג–ח): "וישכם אברהם בבקר", הנערים נשארים, ושיחת האב והבן - "ואיה השה לעלה", "אלהים יראה לו השה לעלה בני". העקדה והעצירה (פסוקים ט–יב): אברהם עוקד ושולח את ידו, והמלאך אומר "אל תשלח ידך אל הנער... כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה". השבועה והחזרה (פסוקים יג–יט): "בי נשבעתי", "עקב אשר שמעת בקלי", ו"וילכו יחדו אל באר שבע". בתשובה: מהו הניסיון והאם אברהם עמד בו, הדילמה והמילה "הנני", הסתירה בין הצו לבין "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כא, יב) ודברי ספר העיקרים מול פסוק ג, ההסתרה מהנערים ומהבן, המאבק הפנימי של אברהם מול פרק כא, שאלת העמדה מול פרק יח, והטענה שהקשר בין אברהם ליצחק נותק.

הסתירה המרכזית היא בין הציווי לבין ההבטחה "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כא, יב). "ולך לך" (בראשית כב, ב) מזכיר את "לך לך" של פרק יב.

מבנה הפרק (פסוקים א–יט)

חלקפסוקיםמה קורהביטוי מרכזי
הניסיון והציוויא–באלוהים מנסה את אברהם ומצווה להעלות את יצחק לעולה"והאלהים נסה את אברהם", "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת"
הדרךג–חהשכמה וההכנות; הנערים נשארים; אברהם ויצחק הולכים יחד"וישכם אברהם בבקר", "וילכו שניהם יחדו"
העקדה והעצירהט–יבאברהם בונה מזבח, עוקד את יצחק ושולח את ידו; המלאך עוצר"כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה"
השבועה והברכהיג–יחאברהם מעלה איל; ה׳ נשבע לברך ולהרבות את זרעו"בי נשבעתי נאם ה׳", "עקב אשר שמעת בקלי"
החזרהיטאברהם שב אל נעריו, והם הולכים לבאר שבע"וילכו יחדו אל באר שבע"

הדמויות

דמותמה היא עושה ולמהמה אפשר לומר עליה
אברהםמציית בזריזות ובשתיקה; מסתיר את הציווי מהנערים ומבנועל פי הכתוב עומד בניסיון: "ולא חשכת את בנך את יחידך ממני" (יב). רגשות האב: "הנני בני" (ז), "ונשובה אליכם" (ה)
יצחקהולך עם אביו, נושא את העצים ושואל על השה"הנה האש והעצים ואיה השה לעלה" (ז) - מבחין שחסר משהו
אלוהים ומלאך ה׳מנסה את אברהם, ועוצר אותו ברגע האחרון"אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה" (יב)
הנעריםנשארים עם החמור"שבו לכם פה עם החמור" (ה) - אברהם מרחיק אותם

מילה מנחה ואמצעים בפרק

מילה או אמצעיההופעותמה הוא מדגיש
"הנני"לאלוהים (א), ליצחק - "הנני בני" (ז), למלאך (יא)הדילמה: נאמנות לאלוהים מול אהבת הבן. ב"הנני" של פסוק יא אברהם עונה שוב לאל - הכריע לציות, ונשאר קשוב לקולו עד הרגע האחרון
ריבוי פעולות ברצף"וישכם... ויחבש... ויקח... ויבקע... ויקם וילך" (ג)זריזות ושתיקה: אברהם לא אומר מילה בין הציווי למעשה
הדרגתיות בציווי"את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק" (ב)הציווי מתמקד בהדרגה, והמחיר מתחדד
"וילכו שניהם יחדו"(ו, ח); ובפסוק יט "וילכו יחדו" בלי יצחקהקשר בין האב לבן; יש הטוענים שאחרי העקדה הקשר נותק
הסתרה"ונשתחוה ונשובה אליכם" (ה); "ויקח בידו את האש ואת המאכלת" (ו); "אלהים יראה לו השה לעלה בני" (ח)מהנערים - תיאור חלקי; מהבן - כלי ההמתה בידי האב ותשובה עמומה

פרשנות שהופיעה בבגרות

מקורהשאלההתשובה
ספר העיקרים, מאמר ג', פרק ל"ואברהם יכול היה לטעון "והלוא כבר אמרת לי 'כי ביצחק יקרא לך זרע'". למה לא טען?"ולא אמרתי כן, אבל כבשתי רחמיי ולא הרהרתי אחר מידותיך" - מתאים לפסוק ג: שתיקה, השכמה, ורצף פעולות שאברהם עושה בעצמו

השוואות שהבגרות בונה עליהן

השוואהמה לומדים
כב, ב מול כא, יב"והעלהו שם לעלה" מול "כי ביצחק יקרא לך זרע" - אם יצחק ימות, ההבטחה לא תוכל להתקיים
כב, א–ג מול יב, א–ד"לך לך" אל מקום שלא נאמר, ציווי בהדרגה וציות מיידי; בפרק יב ההליכה מממשת את "לגוי גדול", בפרק כב היא מסכנת אותה
כב, ב–ג מול יח, כג–לבשאלת עמדה: באיזה פרק אמונתו של אברהם חזקה יותר - בציות בשתיקה, או בתביעת הצדק מה׳
כב, יט מול כד, סב–סגיצחק "בא מבוא באר לחי ראי והוא יושב בארץ הנגב" (כד, סב) - לא בבאר שבע של אברהם; זה יכול לחזק את הטענה שהקשר ביניהם נותק
שים לב

דוח התובנות של קיץ תשפ"ג, על השאלה על מאבקו של אברהם בפרקים כא ו-כב: "תלמידים לא הבינו את המאבק הפנימי הנרמז שנמצא בו אברהם. זו הבנה מעבר לפרטי המידע". הכתוב לא אומר "אברהם נאבק". מחפשים את הניגוד בין מילה של רגש ("אשר אהבת", "וירע הדבר מאד") לבין מעשה של ציות ("וישכם אברהם בבקר").

שים לב

בשאלת עמדה על העקדה ("באיזה משני הפרקים באה לידי ביטוי אמונה חזקה יותר של אברהם בה׳") אין תשובה אחת נכונה. אפשר להכריע לטובת הציות בפרק כב ("וישכם אברהם בבקר") או לטובת תביעת הצדק בפרק יח ("השפט כל הארץ לא יעשה משפט"). הנקודות ניתנות על עמדה ברורה ועל ביסוס משני הכתובים.

דוגמה א - "הנני" והדילמה של אברהם

קראו בראשית, פרק כ"ב, פסוקים א'–י"ב.

(1) החזרה על המילה "הנני" בפסוק א' ובפסוק ז' מדגישה את הדילמה של אברהם.

מהי הדילמה, וכיצד החזרה על מילה זו מדגישה אותה?

(2) מה לומדים מן השימוש במילה "הנני" בפסוק י"א על ההכרעה של אברהם בדילמה, ומהו המסר של המלאך לאברהם בפסוק י"ב?

פתרון

1. (1) הדילמה: "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק... והעלהו שם לעלה" (פסוק ב) - ציות לאלוהים מול אהבת האב לבנו.

2. "הנני" פעמיים: לאלוהים - "ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני" (פסוק א); ליצחק - "ויאמר הנני בני" (פסוק ז). אותה מילה של נכונות מלאה לשני קוראים, והמחויבויות סותרות.

3. (2) "הנני" בפסוק יא: "וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת" (פסוק י), ואז "אברהם אברהם ויאמר הנני" (פסוק יא) - אברהם עונה שוב לאל: הכריע לציות, ונשאר קשוב לקולו גם כשהמאכלת בידו.

4. מסר המלאך: "אל תשלח ידך אל הנער" - אל תפגע בו; "כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה" (פסוק יב) - הניסיון הושלם.

תשובה

(1) הדילמה: נאמנות לאלוהים, שציווה להעלות את יצחק לעולה, מול אהבתו ואחריותו של האב לבנו. "הנני" נאמר פעם לאלוהים (פסוק א) ופעם ליצחק (פסוק ז) - אברהם עומד במלוא נכונותו לפני שני הקוראים, והחזרה מעמידה את שתי המחויבויות זו מול זו. (2) ב"הנני" של פסוק יא אברהם עונה שוב לאלוהים, ברגע שהמאכלת בידו - הוא הכריע לטובת הציות לאל, ונשאר קשוב לקולו עד הרגע האחרון. מסר המלאך: אל תפגע בנער; הניסיון הושלם - "כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה".

דוגמה ב - האם הקשר בין אברהם ליצחק נותק

קרא בראשית, פרק כ"ב, פסוקים א'–י"ט.

(1) קרא פסוק ו', פסוק ח' ופסוק י"ט.

יש הטוענים שמן הפסוקים האלה אפשר ללמוד שלאחר העקדה נותק הקשר בין אברהם ליצחק.

הסבר טענה זו, ובסס אותה על הפסוקים. (6 נקודות)

(2) קרא גם בראשית, פרק כ"ד, פסוקים ס"ב–ס"ד.

הסבר כיצד פסוקים אלה יכולים לחזק טענה זו. (6 נקודות)

פתרון

1. (1) לפני העקדה: הכתוב חוזר פעמיים על "וילכו שניהם יחדו" (פסוק ו, פסוק ח) - האב והבן הולכים יחד.

2. אחרי העקדה: "וישב אברהם אל נעריו ויקמו וילכו יחדו אל באר שבע" (פסוק יט) - יצחק לא מוזכר, והמילה "שניהם" נעלמה.

3. (2) בפרק כד: "ויצחק בא מבוא באר לחי ראי והוא יושב בארץ הנגב" (כד, סב) - הוא גר במקום אחר, לא בבאר שבע של אברהם.

4. ועוד: "ויצא יצחק לשוח בשדה" (כד, סג) - הוא לבדו.

תשובה

(1) לפני העקדה: "וילכו שניהם יחדו" (כב, ו; כב, ח). אחריה: "וישב אברהם אל נעריו... וילכו יחדו אל באר שבע" (כב, יט) - יצחק אינו מוזכר, וההליכה "שניהם יחדו" נעלמה. (2) בפרק כ"ד יצחק בא "מבוא באר לחי ראי" ו"יושב בארץ הנגב" (כד, סב) - מקום מגורים נפרד מבאר שבע של אברהם; הוא לבדו בשדה.

7. מות שרה וקניית מערת המכפלה (בראשית כג)

קניית מערת המכפלה

פרק כג הוא סיפור על משא ומתן. שרה מתה, ולאברהם, שהובטחה לו הארץ, אין בה אפילו מקום לקבור את אשתו. הוא קונה את מערת המכפלה בנימוס, בנחישות, ובמחיר מלא.

במדויק: מות שרה (פסוקים א–ב): "ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון". הבקשה (פסוקים ג–ו): "גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחזת קבר עמכם" (פסוק ד); בני חת עונים "נשיא אלהים אתה בתוכנו" ומציעים "במבחר קברינו" (פסוק ו). המשא ומתן (פסוקים ז–טו): אברהם משתחווה, מבקש את המערה "בכסף מלא" (פסוק ט), מסרב למתנה - "נתתי כסף השדה קח ממני" (פסוק יג) - ועפרון נוקב במחיר: "ארבע מאת שקל כסף" (פסוק טו). הקנייה (פסוקים טז–כ): אברהם שוקל את הכסף, והשדה והמערה "ויקם... לאברהם לאחזת קבר" (פסוק כ). בתשובה: מה אברהם ביקש והאם השיג, ראיות לנימוס ולנחישות, למה התעקש לשלם, ראיות שהעסקה נעשתה כחוק, מטרת הפירוט לפי בראשית רבה, ההשוואה למשא ומתן על סדום (בראשית יח), והסתירה בין "גר ותושב" לבין הבטחת הארץ (רשב"ם).

ההבטחה "לתת לך את הארץ הזאת לרשתה" (בראשית טו, ז) עומדת מול "גר ותושב אנכי עמכם" (בראשית כג, ד). המשא ומתן עם עפרון מושווה בבגרות למשא ומתן של אברהם עם ה׳ על סדום (בראשית יח).

מבנה הפרק

חלקפסוקיםמה קורהביטוי מרכזי
מות שרהא–בשרה מתה בקריית ארבע; אברהם סופד ובוכה"ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון"
הבקשה מבני חתג–ואברהם מבקש אחוזת קבר; בני חת מציעים לקבור במבחר קבריהם"גר ותושב אנכי עמכם", "נשיא אלהים אתה בתוכנו"
הפנייה לעפרוןז–טואברהם משתחווה ומבקש את המערה בכסף מלא; עפרון מציע לתת, ואחר כך נוקב במחיר"נתתי כסף השדה קח ממני", "ארבע מאת שקל כסף ביני ובינך מה הוא"
הקנייהטז–כאברהם שוקל את הכסף לעיני כולם; השדה והמערה עוברים לו; שרה נקברת"ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחזת קבר"

הדמויות

דמותמה היא עושה ולמהמה אפשר לומר עליה
אברהםמבקש אחוזת קבר, מסרב למתנה ומשלם מחיר מלא בפומבינימוס: "ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ" (ז, וגם יב), ופונה לעפרון דרך בני חת (ח). נחישות: "בכסף מלא יתננה לי" (ט), "נתתי כסף השדה קח ממני" (יג)
בני חתמכבדים את אברהם ומציעים לו קבר בלי תשלום"שמענו אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו" (ו)
עפרוןמציע לתת, ואחר כך נוקב במחיר בדרך עקיפה"ארץ ארבע מאת שקל כסף ביני ובינך מה הוא" (טו)

ביטויים מרכזיים: אחוזת קבר ועסקה כחוק

ביטויאיפהמה הוא מבטא
"אחזת קבר"(ד, ט, כ)בעלות קבועה על מקום, ולא רק רשות לקבור
"גר ותושב"(ד)אברהם בא מארץ אחרת, ואין לו כאן אדמה משלו
"כסף עבר לסחר"(טז)תשלום מלא, במטבע מקובל, בסכום שנקבע בפומבי
פירוט הנכס"השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבלו סביב" (יז)תיאור מדויק של מה שנקנה ושל גבולותיו
עדים"לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי שער עירו" (יח)העסקה נעשתה בפומבי, לפני כל העיר

פרשנים ומדרשים שהופיעו בבגרות

פרשן או מדרשהקושיהתשובה
רשב"ם לפסוק דה׳ הבטיח לאברם את הארץ "לרשתה" (טו, ז), ואברהם אומר "גר ותושב אנכי עמכם" (כג, ד) - האם זו סתירה?"מארץ נוכרייה באתי לגור כאן ונתיישבתי עימכם, לכן אין לי מקום קברות אבות הנה" - אברהם מתאר את מצבו עכשיו, ולא מוותר על ההבטחה, שהיא לעתיד
בראשית רבה, ע"ט, ז'למה הכתוב מפרט כל כך את העסקה?"זה אחד משלושה מקומות שאין אומות העולם יכולים להונות [לרמות] את ישראל לאמור גזולים הן בידכם" - הפירוט קובע בעלות שאין עליה ערעור

השוואות שהבגרות בונה עליהן

השוואהמה לומדים
כג, יג–טז מול יח, כד–לבעם עפרון אברהם לא מתמקח: מקבל את המחיר הגבוה ומשלם מיד. עם ה׳ הוא מתמקח שוב ושוב ומוריד את המספר. עם עפרון הוא רוצה בעלות מלאה, קנויה בכסף ולא במתנה
כג, ד מול טו, זהבטחת הארץ "לרשתה" מול "גר ותושב" - ראו רשב"ם
שים לב

דוח התובנות של חורף תשפ"ג, על ההשוואה לפרק יח: "התלמידים התבקשו לערוך השוואה בין שני מקומות בהם מתנהל משא ומתן. מיומנות ההשוואה חסרה להם כאן וההישגים היו נמוכים". בהשוואה כותבים את שני הצדדים באותו עניין: איך אברהם מתנהל עם עפרון, ואיך הוא מתנהל עם ה׳ - כל צד עם ציטוט.

שים לב

בשאלה אחת (מועד מיוחד תש"ף) הושווה פרק כג להבטחה "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה" (בראשית יג, יז). פרק יג לא במיקוד. אם הוא מופיע בשאלה, קוראים את הפסוק שמובא בה - אין צורך להכיר את כל הפרק.

דוגמה א - משא ומתן עם עפרון ועם אלוהים

קראו בראשית, פרק כ"ג, פסוקים י"ב–י"ח וגם בראשית, פרק י"ח, פסוקים כ'–ל"ב.

בשני הקטעים מוזכרים מספרים בהקשר למשא ומתן שניהל אברהם עם עפרון ועם אלוהים.

(1) הסבירו מהו ההבדל בין הדרך שבה התנהל אברהם במשא ומתן עם עפרון ובין הדרך שבה הוא התנהל במשא ומתן עם אלוהים. בססו את דבריכם על הכתוב. (3 נקודות)

(2) קראו פסוקים י"ד–י"ח.

הסבירו מדוע התנהל אברהם במשא ומתן עם עפרון בדרך המתוארת בפסוקים אלה. (5 נקודות)

פתרון

1. הפרמטר: איך אברהם מתייחס למספר שעומד על הפרק.

2. עם עפרון: "ארץ ארבע מאת שקל כסף ביני ובינך מה הוא" (כג, טו), ומיד "וישקל אברהם לעפרן את הכסף... ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר" (כג, טז) - אברהם לא מתמקח.

3. עם אלוהים: "אולי יש חמשים צדיקם" (יח, כד), ארבעים וחמישה (יח, כח), ועד "אולי ימצאון שם עשרה" (יח, לב) - הוא מתמקח שוב ושוב ומוריד.

4. (2) למה כך עם עפרון: הוא רוצה בעלות מלאה, קנויה בכסף ולא במתנה, שאין עליה ערעור - "לאברהם למקנה לעיני בני חת" (כג, יח). הוא מבין את הרמז של עפרון, ולכן משלם מיד ובפומבי.

תשובה

(1) עם עפרון אברהם אינו מתמקח: מקבל את המחיר הגבוה (400 שקל) ומשלם מיד (כג, טו–טז); עם אלוהים הוא מתמקח שוב ושוב ומוריד את המספר - 50, 45, 40, 30, 20, 10 (יח, כד–לב). (2) הוא רוצה בעלות מלאה, קנויה בכסף ולא במתנה, שאין עליה עוררין, ומבין את רמז עפרון; לכן אינו מתמקח ומשלם מיד, בפומבי.

דוגמה ב - עסקה כחוק ומטרת הפירוט לפי המדרש

קראו בראשית, פרק כ"ג, פסוקים ט"ז–כ'.

(1) הביאו שתי ראיות מן הפסוקים המוכיחות שהעסקה בין אברהם לבין עפרון נערכה כחוק. הסבירו כל אחת מן הראיות. (3 נקודות)

(2) קראו את המדרש שלפניכם.

"זה אחד משלושה מקומות שאין אומות העולם יכולים להונות [לרמות] את ישראל לאמור גזולים הן בידכם [גנבתם אותם]" (בראשית רבה, ע"ט, ז').

לפי המדרש, מהי מטרת הפירוט של מרכיבי העסקה של אברהם עם עפרון? הסבירו את דבריכם. (5 נקודות)

פתרון

1. (1) ראיה ראשונה - התשלום: "וישקל אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר" (פסוק טז) - הסכום שנקבע בפומבי, במטבע מקובל.

2. ראיה שנייה - העדים: "לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי שער עירו" (פסוק יח) - כל העיר ראתה.

3. אפשר גם: פירוט הנכס וגבולותיו (פסוק יז), או "לאחזת קבר מאת בני חת" (פסוק כ).

4. (2) המדרש: "שאין אומות העולם יכולים... לאמור גזולים הן בידכם" - הפירוט נועד לקבוע בעלות שאין עליה ערעור, כדי שאיש לא יוכל לטעון שהמקום נגנב.

תשובה

(1) שתיים מתוך: תשלום הסכום שנקבע, בפומבי, ב"כסף עבר לסחר" (טז); תיאור מדויק של הנכס וגבולותיו (יז); עדים - "לעיני בני חת בכל באי שער עירו" (יח); העברת בעלות רשמית "לאחזת קבר מאת בני חת" (כ). (2) המדרש: הפירוט נועד לקבוע בעלות שאין עליה עוררין - כדי שאומות העולם לא יוכלו לטעון שהמקום גזול בידי ישראל.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.