דילוג לתוכן המרכזי

סיכום בין שאול לדוד

תנ"ך לבגרות · 7 נושאים

כל מה שצריך לדעת בבין שאול לדוד: המושגים, המבנה הפרק, דמויות, מילים מנחות, פרשנים ודוגמאות פתורות משאלוני הבגרות. לחזרה מהירה לפני הבחינה - הסיכום המקוצר או דף כללים.

בין שאול לדוד: מלך בשקיעתו ומלך בזריחתו

הנושא עוקב אחרי שני המלכים הראשונים של ישראל. שאול מתחיל כמושיע שמאחד את העם, נדחה אחרי מלחמת עמלק ומת בגלבוע. דוד מתחיל כנער שרועה את הצאן, נמשח בסתר, מנצח את גלית ונרדף בידי שאול. הבגרות שואלת שוב ושוב מה כל אחד מהם עושה, ולמה.

במדויק: במיקוד של תשפ״ז הנושא כולל את שמואל א, פרקים י״א, ט״ו, ט״ז, י״ז, י״ח, כ״ד ול״א. פרקים ח׳, ט׳ וכ״ח בשמואל א ופרק א׳ בשמואל ב נמצאים בתוכנית המלאה, אבל לא במיקוד.

השאלות על פרקי המיקוד מפנות לפעמים לפרקים שאינם במיקוד, כרקע: למשל לתיאור שאול "משכמו ומעלה גבה מכל העם" (שמואל א ט, ב), או לנבואה "ומחר אתה ובניך עמי" (שמואל א כח, יט). את הפסוק עצמו השאלה מפנה אליו, ואין צורך ללמוד את הפרק כולו.

מנהיג בשקיעתו ומנהיג בזריחתו

לאורך הפרקים שאול יורד ודוד עולה: הרוח עוברת מאחד לשני, העם אוהב את דוד, ושאול מקנא ומפחד. זה הקו שמחבר את כל השיעורים.

במדויק: זה אחד הרעיונות הגדולים שהחוזר מונה לנושא: "המתח בין מנהיג בשקיעתו לבין מנהיג בזריחתו". לצדו: "המנהיג כסמל ומופת בצד היותו אדם" ו"דמויות בעלות השפעה מכרעת ומשנות מסלולי חיים". בפרק ט״ז הכתוב אומר "ותצלח רוח ה׳ אל דוד" (שמואל א טז, יג) ומיד "ורוח ה׳ סרה מעם שאול" (שמואל א טז, יד).

המלך והסמכות האלוהית

שאול ודוד הם מלכים, אבל מעליהם עומדים ה׳ והנביא שמואל. בכל פרק כדאי לשאול: האם המלך שומע בקול ה׳, ומה קורה כשהוא לא שומע.

במדויק: הרעיון הגדול "הצלחת המלך תלויה בקבלת הסמכות האלוהית" עובר דרך הנושא: בפרק ט״ו שאול מפר את הצו ושומע "יען מאסת את דבר ה׳ וימאסך ממלך" (שמואל א טו, כג); בפרק ט״ז ה׳ בוחר בדוד, כי "וה׳ יראה ללבב" (שמואל א טז, ז); ובפרק כ״ד דוד מסרב לפגוע בשאול "כי משיח ה׳ הוא" (שמואל א כד, ז). רעיון קרוב בחוזר: "המתח הקיים בין קבלת הסמכות האלוהית לבין הסמכות השלטונית".

המנהיג והעם

מנהיג לא פועל לבד: העם שומע בקולו, או שהוא שומע בקול העם. והבגרות שואלת גם למה המנהיג פועל - למען העם או למען עצמו.

במדויק: הרעיונות "מנהיג מעצב את התנהגות העם או העם מעצב את התנהגות המנהיג" ו"מנהיגות לשמה או זו המונעת מאינטרסים אישיים": בפרק י״א העם יוצא אחרי שאול "כאיש אחד" (שמואל א יא, ז); בפרק ט״ו שאול מסביר את החטא "כי יראתי את העם ואשמע בקולם" (שמואל א טו, כד); ובפרק כ״ד הבגרות שואלת אם דוד חס על שאול מתוך מניע מוסרי או מתוך תועלת אישית.

1. הצלת יבש גלעד (שמואל א יא)

הצלת יבש גלעד: שאול כמושיע

זה הניצחון הראשון של שאול כמלך. נחש העמוני צר על העיר יבש גלעד, ושאול מגייס את כל העם ומציל אותה. הפרק מראה את שאול בתחילת דרכו, ולכן הבגרות שואלת עליו על שני צדדים שונים בדמותו.

במדויק: הפרק בנוי משלושה חלקים: המצור (פסוקים א–ג) - נחש חונה על יבש, ואנשי העיר מוכנים להיכנע: "כרת לנו ברית ונעבדך" (שמואל א יא, א); הגיוס והניצחון (פסוקים ד–יא) - שאול מנתח צמד בקר ושולח את הנתחים בכל גבול ישראל, העם יוצא "כאיש אחד" (שמואל א יא, ז) ועמון מוכה; אחרי הניצחון (פסוקים יב–טו) - שאול מסרב להמית את מי שזלזלו בו: "לא יומת איש ביום הזה כי היום עשה ה׳ תשועה בישראל" (שמואל א יא, יג). הדמויות: נחש העמוני, שרוצה להשפיל את ישראל; אנשי יבש וזקניה, שמחפשים מושיע; שאול, שמנהיג; והעם, שנענה לו. הרעיון הגדול: "מנהיג מעצב את התנהגות העם או העם מעצב את התנהגות המנהיג".

בנושא כולו הבגרות חוזרת לשאלה איזה מנהיג שאול. כאן, בתחילת דרכו, הכתוב מראה שני צדדים שונים: תקיפות לפני הקרב, ומתינות אחריו. כדאי לזכור את הפרק הזה כשעונים על פרק ט״ו, שבו שאול נגרר אחרי העם.

מבנה הפרק: שמואל א יא

חלקפסוקיםמה קורהביטוי מרכזי
המצורא–גנחש חונה על יבש גלעד. אנשי העיר מבקשים ברית, ונחש מציב תנאי משפיל. הזקנים מבקשים שבעה ימים כדי לחפש מושיע"כרת לנו ברית ונעבדך" (יא, א); "בנקור לכם כל עין ימין" (יא, ב); "ואם אין מושיע אתנו ויצאנו אליך" (יא, ג)
הגיוסד–חהשליחים מגיעים לגבעת שאול. רוח אלהים צולחת על שאול, והוא מנתח צמד בקר, שולח את הנתחים בכל גבול ישראל ופוקד את העם בבזק"כה יעשה לבקרו" (יא, ז); "ויצאו כאיש אחד" (יא, ז)
הניצחוןט–יאשאול מחלק את העם לשלושה ראשים ומכה את עמון באשמורת הבוקר"ולא נשארו בם שנים יחד" (יא, יא)
אחרי הניצחוןיב–טוהעם מבקש להמית את מי שהתנגדו למלכות שאול, ושאול מסרב. העם הולך לגלגל לחדש את המלוכה"תנו האנשים ונמיתם" (יא, יב); "לא יומת איש ביום הזה" (יא, יג)

הדמויות

דמותמה היא עושה ולמהמה אפשר לומר עליה
שאולמגייס את כל השבטים בעזרת מעשה סמלי ואיום, ומנצח. אחרי הניצחון מסרב להעניש את מתנגדיוצד אחד: מנהיג נמרץ, תקיף ואף מאיים - "כה יעשה לבקרו" (יא, ז), "ויפקדם בבזק" (יא, ח). צד שני: מתון וסלחן, ומייחס את הניצחון לה׳ - "כי היום עשה ה׳ תשועה בישראל" (יא, יג)
נחש העמונימסכים לברית רק בתנאי משפילרוצה להשפיל את כל ישראל, לא רק את יבש: "ושמתיה חרפה על כל ישראל" (יא, ב)
אנשי יבש וזקניהמוכנים להיכנע, ומבקשים שבעה ימים לחפש מושיעחלשים מול עמון, אבל מנסים להיעזר בשאר העם: "ונשלחה מלאכים בכל גבול ישראל" (יא, ג)
העםנענה לקריאת שאול. אחרי הניצחון רוצה להמית את המתנגדים"ויפל פחד ה׳ על העם ויצאו כאיש אחד" (יא, ז); "תנו האנשים ונמיתם" (יא, יב)

יחסי הכוחות והמעשה הסמלי

ענייןאיפה בכתובמה הוא מדגיש
יחסי הכוחות"כרת לנו ברית ונעבדך" (יא, א); נחש מסכים לחכות שבעה ימים (יא, ג)עמון חזק ובטוח בעצמו, ויבש חלשה ומוכנה להיכנע. בסוף הקרב המצב מתהפך: "ולא נשארו בם שנים יחד" (יא, יא)
המעשה הסמלי"ויקח צמד בקר וינתחהו וישלח בכל גבול ישראל ביד המלאכים" (יא, ז)איום על מי שלא ייצא, וגם קריאה לאחדות: בהמה אחת שחולקה לכל השבטים
כאיש אחד"ויפל פחד ה׳ על העם ויצאו כאיש אחד" (יא, ז)העם מתאחד מאחורי המלך
ייחוס הניצחון לה׳"כי היום עשה ה׳ תשועה בישראל" (יא, יג)שאול לא לוקח את הניצחון לעצמו

זיקה לשופטים יט

כתובהזיקהמה לומדים
שופטים יט, כטגם שם נשלחים נתחים "בכל גבול ישראל"שם המעשה הוביל למלחמת אחים. כאן הוא מאחד את העם נגד אויב מבחוץ
שים לב

דוח התובנות של חורף 2022 כותב על שאלות "על אהבה וחסד" ו"בין שאול לדוד" בשאלון 1262: בשאלות של הפקת מידע ההתמודדות טובה, "אך כאשר מתבקשת הבנה רחבה ומעמיקה של הטקסט, כגון היקש השוואה, ניכר קושי בכך". לכן, כשהשאלה מבקשת השוואה (למשל לשופטים יט) או הסבר, לא מספיק לספר מה שאול עשה - צריך להסביר מה המעשה מלמד עליו.

שים לב

אנשי יבש גלעד חוזרים בסוף הנושא: בשמואל א לא הם הולכים "כל הלילה" ולוקחים את גופות שאול ובניו מחומת בית שן (לא, יב). בבגרות זה מוסבר כחסד עם המתים, וגם כהכרת טובה לשאול שהושיע אותם בפרק י״א.

דוגמה - המעשה הסמלי ושני הצדדים של שאול

קרא שמואל א, פרק י״א.

(1) על פי פסוק ז׳, הסבר את המעשה הסמלי שעשה שאול, את מטרת המעשה ואת השפעתו על העם. (5 נקודות)

(2) קרא פסוקים ז׳–ח׳ ופסוקים י״ב–י״ג.

בפסוקים אלה באים לידי ביטוי שני צדדים שונים בדמותו של שאול.

הסבר כל אחד מן הצדדים. בסס את דבריך על הכתוב. (6 נקודות)

פתרון

1. (1) המעשה, מפסוק ז: "ויקח צמד בקר וינתחהו וישלח בכל גבול ישראל ביד המלאכים" - שאול מנתח צמד בקר ושולח את הנתחים לכל השבטים.

2. המטרה: לגייס את כל העם להצלת יבש: "אשר איננו יצא אחרי שאול ואחר שמואל כה יעשה לבקרו" - איום, וגם קריאה לאחדות.

3. ההשפעה: "ויפל פחד ה׳ על העם ויצאו כאיש אחד" (פסוק ז). בפסוק ח נפקדים שלוש מאות אלף איש, ועוד שלושים אלף איש יהודה.

4. (2) צד אחד, מפסוקים ז–ח: מנהיג נמרץ ותקיף, שמאיים ומארגן צבא: "כה יעשה לבקרו", "ויפקדם בבזק".

5. צד שני, מפסוקים יב–יג: העם מבקש "תנו האנשים ונמיתם", ושאול עונה "לא יומת איש ביום הזה כי היום עשה ה׳ תשועה בישראל" - מתון, סולח, ומייחס את הניצחון לה׳.

תשובה

(1) המעשה: שאול ניתח צמד בקר ושלח את הנתחים בכל גבול ישראל. המטרה: לגייס את כל השבטים למלחמה – "אשר איננו יצא אחרי שאול ואחר שמואל כה יעשה לבקרו" (יא, ז); איום ממשי ואות לאחדות. ההשפעה: "ויפל פחד ה׳ על העם ויצאו כאיש אחד" (יא, ז) – 330,000 איש (יא, ח). (2) צד אחד – מנהיג נמרץ, תקיף ומאיים, יוזם ומארגן צבא גדול (יא, ז–ח). צד שני – מתון, סלחן וענו: מסרב להמית את מתנגדיו – "לא יומת איש ביום הזה" – ומייחס את הניצחון לה׳: "כי היום עשה ה׳ תשועה בישראל" (יא, יג).

2. מלחמת עמלק ודחיית שאול (שמואל א טו)

מלחמת עמלק ודחיית שאול

שאול מקבל צו ברור: להחרים את עמלק כולו. הוא מנצח, אבל משאיר בחיים את אגג ואת מיטב הצאן והבקר. זו נקודת המפנה בסיפור שאול: מכאן והלאה הוא מלך שה׳ דחה.

במדויק: הצו (פסוקים א–ג): "והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמל עליו" (שמואל א טו, ג). הביצוע וההפרה (פסוקים ד–ט): שאול מכה את עמלק, ו"את כל העם החרים לפי חרב" (שמואל א טו, ח), אבל "ויחמל שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר" (שמואל א טו, ט). דבר ה׳ לשמואל (פסוקים י–יב): "נחמתי כי המלכתי את שאול למלך" (שמואל א טו, יא). העימות (פסוקים יג–כג): שאול אומר "הקימתי את דבר ה׳" (שמואל א טו, יג) ומצדיק את עצמו: העם הוא שלקח, והבהמות נועדו לזבח לה׳ (יש תשובות שמונות כטיעון גם את הטענה שקיים את הצו). שמואל עונה "הנה שמע מזבח טוב" (שמואל א טו, כב) ומודיע "וימאסך ממלך" (שמואל א טו, כג). ההודאה וקריעת המעיל (פסוקים כד–לא): "חטאתי... כי יראתי את העם" (שמואל א טו, כד), ו"קרע ה׳ את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך" (שמואל א טו, כח). הרעיון הגדול: "הצלחת המלך תלויה בקבלת הסמכות האלוהית".

המילים "לרעך הטוב ממך" מכינות את ההמשך: בפרק ט״ז ה׳ שולח את שמואל למשוח את דוד, בפרק י״ח שאול חושד שדוד הוא היורש, ובפרק כ״ד שאול עצמו אומר לדוד "צדיק אתה ממני".

מבנה הפרק: שמואל א טו

חלקפסוקיםמה קורהביטוי מרכזי
הצוא–גשמואל מצווה על שאול בשם ה׳ להכות את עמלק ולהחרים הכול, אדם ובהמה"ועתה שמע לקול דברי ה׳" (טו, א); "ולא תחמל עליו" (טו, ג)
המלחמה וההפרהד–טשאול מכה את עמלק, אבל תופס את אגג חי, והוא והעם חומלים על מיטב הצאן והבקר"ויתפש את אגג מלך עמלק חי" (טו, ח); "ויחמל שאול והעם על אגג" (טו, ט)
דבר ה׳ לשמואלי–יבה׳ מתחרט על המלכת שאול. שמואל זועק כל הלילה, ושאול מציב לו יד בכרמל"נחמתי כי המלכתי את שאול למלך" (טו, יא)
העימותיג–כאשאול טוען שקיים את הצו. שמואל שואל על קול הצאן, ושאול מטיל את האחריות על העם ומסביר שהבהמות נועדו לזבח"הקימתי את דבר ה׳" (טו, יג); "ומה קול הצאן הזה באזני" (טו, יד)
דברי שמואלכב–כגשמואל מעמיד את השמיעה בקול ה׳ מעל הקורבנות, ומודיע על הדחייה"הנה שמע מזבח טוב" (טו, כב); "וימאסך ממלך" (טו, כג)
ההודאה והמעילכד–לאשאול מודה ומבקש ששמואל ישוב עמו. כנף מעיל שמואל נקרעת, ושמואל מפרש זאת כקריעת המלכות משאול"חטאתי כי עברתי את פי ה׳" (טו, כד); "קרע ה׳ את ממלכות ישראל מעליך היום" (טו, כח)
סוף הפרקלב–להשמואל ממית את אגג ונפרד משאול. שמואל מתאבל על שאול"וה׳ נחם כי המליך את שאול על ישראל" (טו, לה)

הטיעונים של שאול ותשובת שמואל

טיעון של שאולהפסוקתשובת שמואל
קיימתי את הצו"הקימתי את דבר ה׳" (טו, יג); "אשר שמעתי בקול ה׳... ואת עמלק החרמתי" (טו, כ)"ומה קול הצאן הזה באזני" (טו, יד) - קול הבהמות סותר את הטענה
העם לקח, לא אני"אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר" (טו, טו); "ויקח העם מהשלל" (טו, כא)"ולמה לא שמעת בקול ה׳ ותעט אל השלל" (טו, יט) - שמואל פונה אל שאול עצמו
המטרה דתית: קורבנות לה׳"למען זבח לה׳ אלהיך" (טו, טו); "לזבח לה׳ אלהיך בגלגל" (טו, כא)"החפץ לה׳ בעלות וזבחים כשמע בקול ה׳ הנה שמע מזבח טוב" (טו, כב)

ההודאה של שאול: שתי קריאות

קריאהמה היא אומרתביסוס
הכרה אמיתיתשאול מודה במפורש ומבקש מחילה"חטאתי כי עברתי את פי ה׳ ואת דבריך" (טו, כד); "ועתה שא נא את חטאתי" (טו, כה)
ניסיון להיחלץההודאה באה רק אחרי גזר הדין, תולה את האשמה בעם ומבקשת ששמואל ישוב עמו"וימאסך ממלך" (טו, כג); "כי יראתי את העם ואשמע בקולם" (טו, כד); "ושוב עמי" (טו, כה); "כבדני נא נגד זקני עמי" (טו, ל)

"ולא תחמל" ו"ויחמל", "מאסת" ו"וימאסך"

ביטויהופעותמה התשובות בבגרות לומדות ממנו
חמל"ולא תחמל עליו" (טו, ג); "ויחמל שאול והעם" (טו, ט); "אשר חמל העם" (טו, טו)ההפרה מתוארת באותה מילה שבצו: שאול והעם עשו בדיוק מה שנאסר
מאס"יען מאסת את דבר ה׳ וימאסך ממלך" (טו, כג)מידה כנגד מידה: שאול מאס בדבר ה׳, וה׳ מאס בו כמלך

הדמויות

דמותמה היא עושה ולמהמה אפשר לומר עליה
שאולמנצח את עמלק, חומל על אגג ועל המיטב, מצדיק את עצמו ובסוף מודהלחיוב: הוא מודה במפורש - "חטאתי" (טו, כד) - ומבקש מחילה. לשלילה: מטיל את האחריות על העם - "אשר חמל העם" (טו, טו) - ונגרר אחריו מפחד - "כי יראתי את העם" (טו, כד); דואג לכבודו - "כבדני נא" (טו, ל)
שמואלמעביר את הצו, זועק אל ה׳, מוכיח את שאול ומודיע על הדחייה"ויחר לשמואל ויזעק אל ה׳ כל הלילה" (טו, יא); "הנה שמע מזבח טוב" (טו, כב)
העםחומל על המיטב ולוקח מן השלללפי שאול, העם הוא שלקח: "ויקח העם מהשלל צאן ובקר" (טו, כא)
שים לב

שימו לב לטווח: בשאלה על שני הטיעונים של שאול הטווח הוא פסוקים י״ג–כ״א. ההודאה "כי יראתי את העם" נמצאת בפסוק כ״ד, אחרי דברי שמואל, ולכן היא לא אחד הטיעונים שבטווח.

שים לב

אל תבלבלו בין שני מעשי המעיל: בפרק ט״ו כנף מעיל שמואל נקרעת ("ויחזק בכנף מעילו ויקרע", טו, כז), ושמואל מפרש זאת כקריעת המלכות משאול. בפרק כ״ד דוד כורת את כנף מעיל שאול במערה. הבגרות מחברת בין השניים: בפרק כ״ד שאול אומר לדוד "צדיק אתה ממני" (כד, יח), כמו בנבואה "לרעך הטוב ממך" (טו, כח).

דוגמה א - ההודאה של שאול: אמיתית או ניסיון להיחלץ

קראו שמואל א, פרק ט״ו.

קראו פסוקים כ״ג–כ״ה.

(1) יש הטוענים, כי ההודאה של שאול בחטאו מבטאת הכרה אמיתית שלו בטעותו. לעומתם, יש הטוענים כי ההודאה של שאול בחטאו היא ניסיון שלו להיחלץ מדבריו הקשים של שמואל כלפיו.

הביאו מן הכתוב ראיה אחת לכל אחת מן הטענות, והסבירו כל ראיה. (6 נקודות)

(2) לדעתכם, האם ההודאה של שאול בחטאו היא ביטוי למנהיגות אמיצה או ביטוי למנהיגות חלשה?

נמקו את תשובתכם. (5 נקודות)

פתרון

1. טענה א - הכרה אמיתית: "חטאתי כי עברתי את פי ה׳ ואת דבריך" (פסוק כד) ו"שא נא את חטאתי" (פסוק כה) - הודאה מפורשת ובקשת מחילה. קודם לכן שאול טען "הקימתי את דבר ה׳" (פסוק יג).

2. טענה ב - ניסיון להיחלץ: ההודאה באה מיד אחרי "וימאסך ממלך" (פסוק כג); היא תולה את האשמה בעם - "כי יראתי את העם" (פסוק כד); והיא מבקשת "ושוב עמי" (פסוק כה).

3. (2) עמדה: למשל מנהיגות חלשה - שאול עצמו מסביר שנגרר אחרי העם מפחד, ומבקש בעיקר לשמור על מעמדו.

4. התייחסות לצד השני: אפשר לטעון שעצם ההודאה של מלך בחטאו דורשת אומץ. גם עמדה של מנהיגות אמיצה מתקבלת, אם היא מנומקת ומבוססת על הכתוב.

תשובה

(1) הכרה אמיתית: "חטאתי כי עברתי את פי ה׳ ואת דבריך" (כד), "שא נא את חטאתי" (כה) – הודאה מפורשת ובקשת מחילה. ניסיון להיחלץ: ההודאה באה מיד אחרי "וימאסך ממלך" (כג), תולה את האשמה בעם – "כי יראתי את העם" (כד) – ומבקשת "ושוב עמי" (כה). (2) עמדה מנומקת, למשל: מנהיגות חלשה – נגרר אחרי העם מפחד, ומודה כדי לשמור על מעמדו; התייחסות לטענה שההודאה עצמה דורשת אומץ.

דוגמה ב - מ"הקימתי" ל"חטאתי": מה גרם לשינוי

קראו שמואל א, פרק ט״ו, פסוקים א׳–ג׳ ופסוקים ז׳–כ״ד.

(1) מהו ההבדל בין דברי שאול בפסוק י״ג ובין דבריו בפסוק כ״ד בנוגע למילוי הצו של אלוהים? (4 נקודות)

(2) קראו פסוקים כ״ב–כ״ג, והסבירו מה בדברי שמואל גרם לשאול לשנות את דבריו. (6 נקודות)

פתרון

1. (1) פסוק יג: "הקימתי את דבר ה׳" - שאול טוען שמילא את הצו.

2. פסוק כד: "חטאתי כי עברתי את פי ה׳ ואת דבריך" - הוא מודה שהפר אותו.

3. (2) מה בדברי שמואל: שמואל מבטל את תירוץ הקורבנות - "הנה שמע מזבח טוב" (פסוק כב); משווה את המרי לחטא חמור - "כי חטאת קסם מרי" (פסוק כג); ומודיע על העונש - "יען מאסת את דבר ה׳ וימאסך ממלך" (פסוק כג).

4. המסקנה: ההבנה כמה החטא חמור, ובעיקר ההודעה על אובדן המלוכה, הביאו את שאול להודות.

תשובה

(1) בפסוק י״ג שאול טוען שמילא את הצו – "הקימתי את דבר ה׳"; בפסוק כ״ד הוא מודה שהפר אותו – "חטאתי כי עברתי את פי ה׳ ואת דבריך". (2) שמואל מבטל את טיעון הקורבנות: ה׳ חפץ בשמיעה בקולו יותר מבזבחים ("הנה שמע מזבח טוב"); הוא משווה את המרי לחטא חמור כקסם ותרפים; והוא מודיע על העונש – "יען מאסת את דבר ה׳ וימאסך ממלך". הבנת חומרת החטא ואיבוד המלוכה גרמו לשאול להודות.

3. משיחת דוד ובואו לחצר שאול (שמואל א טז)

משיחת דוד: "וה׳ יראה ללבב"

אחרי ששאול נדחה, ה׳ שולח את שמואל לבית ישי בבית לחם למשוח מלך חדש - בסתר, כי שאול עדיין מולך. הבחירה נופלת על הבן הקטן, הרועה. בחלק השני של הפרק דוד מגיע לחצר שאול, בלי ששאול יודע שהוא נמשח.

במדויק: השליחות (פסוקים א–ה): ה׳ אומר "ואני מאסתיו ממלך על ישראל" (שמואל א טז, א). שמואל חושש "ושמע שאול והרגני" ומקבל סיפור כיסוי: "ואמרת לזבח לה׳ באתי" (שמואל א טז, ב). בחירת דוד (פסוקים ו–יג): שמואל חושב שאליאב הוא המשיח, וה׳ עונה "אל תבט אל מראהו... כי האדם יראה לעינים וה׳ יראה ללבב" (שמואל א טז, ז). דוד נמשח "בקרב אחיו", "ותצלח רוח ה׳ אל דוד" (שמואל א טז, יג). דוד בחצר שאול (פסוקים יד–כג): "ורוח ה׳ סרה מעם שאול ובעתתו רוח רעה מאת ה׳" (שמואל א טז, יד), ודוד בא לנגן לפניו: "ורוח לשאול וטוב לו" (שמואל א טז, כג). הרעיון הגדול: "המתח בין מנהיג בשקיעתו לבין מנהיג בזריחתו" - הרוח עוברת משאול לדוד.

בפרק הזה יש פער מידע: אתם, כקוראים, ושמואל יודעים שדוד נמשח, ושאול לא יודע. לכן שאול מכניס לביתו, ואף אוהב "מאד" (שמואל א טז, כא), את מי שנבחר להחליף אותו. בפרק י״ח הנגינה של דוד כבר לא מרגיעה את שאול.

מבנה הפרק: שמואל א טז

חלקפסוקיםמה קורהביטוי מרכזי
השליחותא–הה׳ שולח את שמואל למשוח אחד מבני ישי. שמואל חושש משאול ומגיע בתואנה של זבח"ואני מאסתיו ממלך על ישראל" (טז, א); "עגלת בקר תקח בידך" (טז, ב); "שלום לזבח לה׳ באתי" (טז, ה)
בני ישי עובריםו–יאשמואל חושב שאליאב הוא הנבחר. ה׳ דוחה את המראה כקנה מידה. הבן הקטן רועה בצאן"אך נגד ה׳ משיחו" (טז, ו); "וה׳ יראה ללבב" (טז, ז); "עוד שאר הקטן והנה רעה בצאן" (טז, יא)
המשיחהיב–יגדוד נמשח בקרב אחיו, ורוח ה׳ צולחת עליו"קום משחהו כי זה הוא" (טז, יב); "ותצלח רוח ה׳ אל דוד" (טז, יג)
הרוח הרעה והמנגןיד–כרוח ה׳ סרה משאול. העבדים מציעים לחפש מנגן, ואחד הנערים ממליץ על דוד. שאול שולח לקרוא לו"ובעתתו רוח רעה מאת ה׳" (טז, יד); "ידע נגן וגבור חיל" (טז, יח)
דוד בחצרכא–כגשאול אוהב את דוד, ודוד נעשה נושא כליו ומנגן לפניו"ויאהבהו מאד ויהי לו נשא כלים" (טז, כא); "ורוח לשאול וטוב לו" (טז, כג)

הדמויות

דמותמה היא עושה ולמהביסוס
ה׳בוחר מלך חדש לפי הלב ולא לפי המראה"כי ראיתי בבניו לי מלך" (טז, א); "וה׳ יראה ללבב" (טז, ז)
שמואלמתאבל על שאול, חושש ממנו, ומתרשם מן המראה של אליאב. לפי הבגרות, בדברי ה׳ בפסוק ז׳ יש ביקורת עליו"עד מתי אתה מתאבל אל שאול" (טז, א); "ושמע שאול והרגני" (טז, ב); "אך נגד ה׳ משיחו" (טז, ו)
דודהבן הקטן, רועה צאן. נמשח, ובא לשרת את שאול"והנה רעה בצאן" (טז, יא); "ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה׳ עמו" (טז, יח)
שאולרוח ה׳ סרה ממנו. מחפש מרגוע, ואוהב את דוד"ובעתתו רוח רעה מאת ה׳" (טז, יד); "ויאהבהו מאד" (טז, כא)
אליאבהבכור, גבה הקומה, שה׳ דוחה"אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו" (טז, ז)

ראייה ורוח: הניגודים שהתשובות נשענות עליהם

ביטויאיפה בכתובמה התשובות בבגרות לומדות ממנו
ראייה לפי המראה מול ראייה לפי הלב"וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה׳ משיחו" (טז, ו); "אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו כי לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעינים וה׳ יראה ללבב" (טז, ז)שמואל שופט לפי המראה, וה׳ לפי הלב. מכאן גם הביקורת המרומזת על בחירת שאול
רוח ה׳ עוברת"ותצלח רוח ה׳ אל דוד" (טז, יג); "ורוח ה׳ סרה מעם שאול ובעתתו רוח רעה מאת ה׳" (טז, יד)הרוח עוברת משאול לדוד: דוד מקבל את רוח ה׳, ושאול נשאר עם רוח רעה

המושג "חתרנות" בפרק

ההגדרה שהובאה בבגרות: "חתרנות - פעולה בחשאי נגד מישהו או נגד מוסד או נגד השלטון כדי לערערם". בודקים שני רכיבים: בחשאי, ונגד השלטון.

מה בודקיםמה מתאים להגדרהמה לא מתאים להגדרה
הצו והביצוע (א–ה, יג)משיחת מלך חדש בעוד שאול מולך: "ואני מאסתיו ממלך" (טז, א). בחשאי: "ואמרת לזבח לה׳ באתי" (טז, ב), ומשיחה בחוג סגור "בקרב אחיו" (טז, יג)-
דוד בחצר שאול (יב–כג)דוד נמשח בסתר, ונכנס לחצר בלי ששאול יודע שהוא היורשעבדי שאול הציעו אותו (טז, יח), שאול עצמו שלח: "שלחה אלי את דוד בנך" (טז, יט), ודוד בא להיטיב עם המלך: "ורוח לשאול וטוב לו" (טז, כג)

זיקה לבחירת שאול

כתובמה כתובמה לומדים בפרק ט״ז
שמואל א ט, ב (לא במיקוד)"בחור וטוב... משכמו ומעלה גבה מכל העם"ה׳ אומר על אליאב "אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו" (טז, ז) - לפי השאלה בבגרות, יש כאן ביקורת מרומזת על בחירת שאול לפי המראה
שמואל א י, כג (לא במיקוד)"ויגבה מכל העם משכמו ומעלה"לפי התשובה בבגרות, המראה המרשים של שאול לא העיד על לב ראוי
שים לב

שימו לב לשמות הרוח: בפסוק י״ד כתוב "רוח רעה מאת ה׳", ובפסוק כ״ג "רוח אלהים" - וסוף אותו פסוק אומר "וסרה מעליו רוח הרעה" (טז, כג). אל תבלבלו בינה לבין "רוח ה׳" שצולחת על דוד (טז, יג).

שים לב

בשאלה "הסבירו טענה זו על שני חלקיה" על החתרנות יש שני חלקים: הצו של ה׳ (פסוקים א–ב) והדרך ששמואל ביצע אותו (פסוקים ה, יג). מסבירים את שניהם.

דוגמה - חתרנות במשיחת דוד ובבואו לחצר

קראו שמואל א, פרק ט״ז ואת ההגדרה שלפניכם למושג "חתרנות".

"חתרנות - פעולה בחשאי נגד מישהו או נגד מוסד או נגד השלטון כדי לערערם".

(מעובד על פי הערך "חתרנות" במילון אבניאון)

(1) קראו פסוקים א׳–ה׳.

יש הטוענים שהצו של ה׳ לשמואל היה חתרני ושהדרך ששמואל ביצע את הצו הייתה חתרנית. הסבירו טענה זו על שני חלקיה. (6 נקודות)

(2) קראו פסוקים י״ב–כ״ג.

על סמך ההגדרה של המושג "חתרנות", האם לדעתכם הגעתו של דוד לחצר שאול היא מעשה של חתרנות? הסבירו את תשובתכם, ובססו אותה על ההגדרה מן המילון ועל הפסוקים. (6 נקודות)

פתרון

1. ההגדרה: חתרנות היא פעולה בחשאי ונגד השלטון, כדי לערער אותו. בודקים את שני הרכיבים.

2. (1) הצו: נגד השלטון - משיחת מלך חדש בעוד שאול מולך: "ואני מאסתיו ממלך על ישראל... כי ראיתי בבניו לי מלך" (פסוק א). בחשאי - סיפור כיסוי: "עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח לה׳ באתי" (פסוק ב).

3. הביצוע: שמואל אומר "שלום לזבח לה׳ באתי" (פסוק ה), ומושח את דוד "בקרב אחיו" (פסוק יג) - בחוג סגור.

4. (2) עמדה - לא חתרנות: דוד לא פועל בחשאי: אחד הנערים המליץ עליו (פסוק יח), שאול עצמו שלח: "שלחה אלי את דוד בנך" (פסוק יט), ודוד בא להיטיב עם המלך: "ורוח לשאול וטוב לו" (פסוק כג).

5. אפשר גם - כן: דוד נמשח בסתר (פסוק יג), ונכנס לחצר בלי ששאול יודע שהוא היורש.

תשובה

(1) הצו: ה׳ שולח את שמואל למשוח מלך חדש בעוד שאול מולך ("ואני מאסתיו ממלך... כי ראיתי בבניו לי מלך", טז, א) – פעולה נגד השלטון; והיא בחשאי – "עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח לה׳ באתי" (טז, ב), סיפור כיסוי שנועד שלא ייוודע לשאול. הביצוע: שמואל מסתיר מן הזקנים את מטרתו ואומר "שלום לזבח לה׳ באתי" (טז, ה), ומושח את דוד בחוג סגור "בקרב אחיו" (טז, יג). (2) תשובה מרכזית: לא. דוד אינו פועל בחשאי ואינו מתכוון לערער את שאול: עבדי שאול הציעו אותו (טז, יח), שאול עצמו שלח לקרוא לו ("שלחה אלי את דוד בנך", טז, יט), והוא בא לשרת ולהיטיב עם המלך ("ורוח לשאול וטוב לו", טז, כג). אפשר גם: כן – דוד נמשח בסתר (טז, יג) ונכנס לחצר בלי ששאול יודע שהוא יורשו, כך שמקומו ליד המלך משרת את הערעור על שלטון שאול.

4. דוד וגלית (שמואל א יז)

דוד וגלית: "ואנכי בא אליך בשם ה׳ צבאות"

מחנה ישראל ומחנה פלשתים עומדים זה מול זה, וגלית, לוחם ענק וחמוש, קורא לדו-קרב. שאול וכל ישראל מפחדים, ודוד, נער רועה, מתנדב. הבגרות שואלת על הבחירות של דוד: איך הוא נלחם, ולמה.

במדויק: הפלשתי (פסוקים א–יא): גלית מתואר בכלי הנשק שלו - "וכובע נחשת על ראשו ושריון קשקשים הוא לבוש" (שמואל א יז, ה) - ומחרף את מערכות ישראל, ושאול וכל ישראל מפחדים. דוד מגיע (פסוקים יב–לא): ישי שולח את דוד אל אחיו, ודוד שומע את דברי הפלשתי. דוד ושאול (פסוקים לב–מ): שאול אומר "כי נער אתה והוא איש מלחמה מנעריו" (שמואל א יז, לג). דוד מספר על הארי והדוב, מוותר על השריון של שאול - "לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי" (שמואל א יז, לט) - ולוקח מקל, חמש אבנים וקלע. העימות (פסוקים מא–נא): חילופי דברים - "ואנכי בא אליך בשם ה׳ צבאות" (שמואל א יז, מה) - ואבן אחת: "ותטבע האבן במצחו" (שמואל א יז, מט). הרעיון הגדול: "המתח בין מנהיג בשקיעתו לבין מנהיג בזריחתו" - המלך מפחד, והנער נלחם.

בפרק י״ח יהונתן נותן לדוד את מעילו, את מדיו ואת כלי הנשק שלו. הבגרות מבקשת לקרוא את זה מול פרק י״ז: את מדי שאול דוד לא יכול היה ללבוש, ואת בגדי יהונתן הוא מקבל.

מבנה הפרק: שמואל א יז

חלקפסוקיםמה קורהביטוי מרכזי
הפלשתיא–יאהמחנות ערוכים. גלית מתואר בנשקו ומזמין איש מישראל לדו-קרב. שאול וכל ישראל מפחדים"וכובע נחשת על ראשו ושריון קשקשים הוא לבוש" (יז, ה); "ולהבת חניתו שש מאות שקלים ברזל" (יז, ז)
דוד מגיעיב–לאישי שולח את דוד אל אחיו במחנה. דוד שומע את הפלשתי ושואל על כך-
דוד ושאוללב–משאול מפקפק ביכולת של דוד. דוד מספר על הארי והדוב, מוותר על מדי שאול ובוחר מקל, אבנים וקלע"כי נער אתה והוא איש מלחמה מנעריו" (יז, לג); "ה׳ אשר הצלני מיד הארי ומיד הדב" (יז, לז); "לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי" (יז, לט)
העימות במיליםמא–מזהפלשתי בז לדוד ומאיים. דוד עונה בשם ה׳"הכלב אנכי" (יז, מג); "ואנכי בא אליך בשם ה׳ צבאות" (יז, מה); "וידעו כל הארץ כי יש אלהים לישראל" (יז, מו)
הניצחוןמח–נאדוד רץ לקראת הפלשתי, מקלע ומפיל אותו"וימהר דוד וירץ המערכה" (יז, מח); "ותטבע האבן במצחו" (יז, מט); "וחרב אין ביד דוד" (יז, נ)
אחרי הניצחוןנב–נחישראל רודפים אחרי פלשתים. שאול שואל מי הנער, ודוד מובא לפניו"בן מי זה הנער" (יז, נה)

הדמויות

דמותמה היא עושה ולמהמה אפשר לומר עליה
דודמתנדב, נשען על ניסיונו כרועה ועל ה׳, ובוחר כלים שהוא מכיראחריות: ניסה את השריון והבין שיכביד עליו - "לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי" (יז, לט) - ובחר כלים שהוא מיומן בהם (יז, מ). חוסר אחריות: יוצא בלי מגן מול לוחם חמוש ומנוסה - "והוא איש מלחמה מנעריו" (יז, לג)
גלית (הפלשתי)לוחם ענק וחמוש. בז לדוד, מקלל ומאיים"ויבזהו כי היה נער" (יז, מב); "ואתנה את בשרך לעוף השמים ולבהמת השדה" (יז, מד)
שאולמפקפק ביכולת של דוד, אבל מסכים ומלביש אותו במדיו"לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה" (יז, לג); "לך וה׳ יהיה עמך" (יז, לז); "וילבש שאול את דוד מדיו" (יז, לח)

איך דוד מתמודד עם החזק

דרךביסוס
נלחם בדרך שלו, ולא בכלים של החזק"ויקח מקלו בידו ויבחר לו חמשה חלקי אבנים מן הנחל" (יז, מ); "ויקלע ויך את הפלשתי אל מצחו" (יז, מט)
עונה לאיום במילים, בביטחון ובאמונהמול "ואתנה את בשרך לעוף השמים" (יז, מד): "אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בשם ה׳ צבאות" (יז, מה)
יוזמה ומהירות"וימהר דוד וירץ המערכה לקראת הפלשתי" (יז, מח)
נשען על ניסיון קודם"ה׳ אשר הצלני מיד הארי ומיד הדב הוא יצילני מיד הפלשתי הזה" (יז, לז)

ניגודים בפרק

ניגודהפלשתידוד
הנשק"בחרב ובחנית ובכידון" (יז, מה)"בשם ה׳ צבאות" (יז, מה); "וחרב אין ביד דוד" (יז, נ)
הגיל והניסיון"איש מלחמה מנעריו" (יז, לג)"כי נער אתה" (יז, לג); "רעה היה עבדך לאביו בצאן" (יז, לד)
המטרה"ואתנה את בשרך לעוף השמים" (יז, מד)"וידעו כל הארץ כי יש אלהים לישראל" (יז, מו)
שים לב

אל תבלבלו בין שני מעשי הלבשה: בפרק י״ז שאול מלביש את דוד במדיו ובשריון, ודוד מסיר אותם ("ויסרם דוד מעליו", יז, לט). בפרק י״ח יהונתן נותן לדוד את "המעיל אשר עליו... ומדיו ועד חרבו ועד קשתו ועד חגרו" (יח, ד). הבגרות משווה בין השניים.

דוגמה - דוד מוותר על השריון: אחריות או חוסר אחריות

קִראו שמואל א, פרק י״ז, פסוקים א׳–ז׳ ופסוקים ל״ב–מ״ט.

דוד בחר להילחם בגליָת הפלִשתי בלי להיעזר בשריון ובנשק של שאול.

(1) הביאו ראיה אחת המלמדת שדוד נהג באחריות כאשר בחר לוותר על השריון ועל הנשק של שאול.

הסבירו את הראיה, ובססו אותה על הכתוב. (6 נקודות)

(2) הביאו ראיה אחת המלמדת שדוד נהג בחוסר אחריות כאשר לא לקח את השריון ואת הנשק של שאול.

הסבירו את הראיה, ובססו אותה על הכתוב. (6 נקודות)

פתרון

1. (1) ראיה לאחריות: "לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי" (פסוק לט) - דוד ניסה את הציוד והבין שהשריון הכבד והלא מוכר יכביד עליו.

2. ההסבר: הוא בוחר כלים שהוא מיומן בהם: "ויקח מקלו בידו ויבחר לו חמשה חלקי אבנים מן הנחל... וקלעו בידו" (פסוק מ), ונשען על הניסיון שלו כרועה (פסוק לד). חמש אבנים הן גיבוי אם הראשונה תחטיא.

3. (2) ראיה לחוסר אחריות: גלית מוגן מכף רגל ועד ראש: "וכובע נחשת על ראשו ושריון קשקשים הוא לבוש" (פסוק ה), והוא "איש מלחמה מנעריו" (פסוק לג).

4. ההסבר: דוד יוצא בלי שום מגן. אם האבן תחטיא, הוא מסכן את חייו ואת גורל המחנה.

תשובה

(1) "ויאמר דוד אל שאול לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי" (שמואל א יז, לט) – הוא ניסה את הציוד, הבין שהשריון הכבד והלא מוכר יכביד עליו, ובחר בכלים שבהם הוא מיומן: "ויקח מקלו בידו ויבחר לו חמשה חלקי אבנים מן הנחל וישם אתם בכלי הרעים אשר לו ובילקוט וקלעו בידו" (שמואל א יז, מ) (ניסיון כרועה, לד–לו; חמש אבנים – גיבוי). (2) גלית חמוש ומוגן מכף רגל ועד ראש – "וכובע נחשת על ראשו ושריון קשקשים הוא לבוש" (שמואל א יז, ה) – ולוחם מנוסה "כי נער אתה והוא איש מלחמה מנעריו" (שמואל א יז, לג); דוד יוצא בלי שום מגן, אפילו בלי כובע, ומסכן את חייו ואת גורל המחנה: אם האבן תחטיא – אין לו הגנה. (גם: הפלשתי לועג "הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות" (שמואל א יז, מג).)

5. קנאת שאול בדוד (שמואל א יח)

קנאת שאול בדוד

אחרי הניצחון על גלית דוד נעשה גיבור: יהונתן אוהב אותו, העם אוהב אותו, ומיכל אוהבת אותו. דווקא ההצלחה הזאת מעוררת את קנאת שאול. מכאן שאול מנסה להיפטר מדוד - פעם בגלוי ופעם בסתר.

במדויק: יהונתן ודוד (פסוקים א–ה): "ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד" (שמואל א יח, א), ויהונתן נותן לדוד את מעילו ואת כלי הנשק שלו. שירת הנשים (פסוקים ו–ט): "הכה שאול באלפו ודוד ברבבתיו" (שמואל א יח, ז), ושאול מבין: "ועוד לו אך המלוכה" (שמואל א יח, ח). הניסיון הגלוי (פסוקים י–טז): ברוח רעה שאול מטיל בדוד את החנית, ואחר כך מרחיק אותו ומשים אותו שר אלף - ודוד מצליח: "ויהי דוד לכל דרכו משכיל וה׳ עמו" (שמואל א יח, יד). הניסיון הסמוי (פסוקים יז–ל): שאול מציע לדוד את מרב ואת מיכל כדי שייפול ביד פלשתים: "ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלשתים" (שמואל א יח, כה). הרעיונות הגדולים: "המתח בין מנהיג בשקיעתו לבין מנהיג בזריחתו" ו"מנהיגות לשמה או זו המונעת מאינטרסים אישיים".

הקנאה של שאול נשענת על הנבואה מפרק ט״ו: "קרע ה׳ את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך" (שמואל א טו, כח). לכן כשהעם מעדיף את דוד, שאול חושד שדוד הוא ה"רע" שיקבל את המלכות. גם הנגינה, שהרגיעה את שאול בפרק ט״ז, כבר לא עוזרת.

מבנה הפרק: שמואל א יח

חלקפסוקיםמה קורהביטוי מרכזי
יהונתן ודודא–היהונתן אוהב את דוד, כורת עמו ברית ונותן לו את מעילו ונשקו. שאול לוקח את דוד אליו, ודוד מצליח בכל שליחות"ויאהבהו יהונתן כנפשו" (יח, א); "ויצא דוד בכל אשר ישלחנו שאול ישכיל" (יח, ה)
שירת הנשיםו–טהנשים שרות לכבוד המנצחים, ושאול נפגע וחושד"הכה שאול באלפו ודוד ברבבתיו" (יח, ז); "ועוד לו אך המלוכה" (יח, ח); "ויהי שאול עוין את דוד" (יח, ט)
החנית והרחקהי–טזברוח רעה שאול מטיל את החנית. אחר כך משים את דוד שר אלף, ודוד מצליח עוד יותר"אכה בדוד ובקיר" (יח, יא); "כי היה ה׳ עמו ומעם שאול סר" (יח, יב); "וכל ישראל ויהודה אהב את דוד" (יח, טז)
מרביז–יטשאול מציע את בתו הגדולה, בתנאי שדוד יילחם"ושאול אמר אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתים" (יח, יז)
מיכל והמוהרכ–כזמיכל אוהבת את דוד. שאול רואה בכך הזדמנות ודורש מוהר של מאה ערלות פלשתים. דוד מביא את המוהר ומקבל את מיכל"ותהי לו למוקש" (יח, כא); "ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלשתים" (יח, כה)
הסיוםכח–לשאול רואה שה׳ עם דוד ושמיכל אוהבת אותו, ומפחד מדוד עוד יותר"וירא שאול וידע כי ה׳ עם דוד" (יח, כח)

הדמויות

דמותמה היא עושה ולמהביסוס
שאולמקרב את דוד. לפי הכתוב, אחרי שירת הנשים הוא כועס, חושד שדוד יקבל את המלוכה, מפחד ממנו ומנסה להמיתו"ויחר לשאול מאד" (יח, ח); "ויהי שאול עוין את דוד" (יח, ט); "וירא שאול מלפני דוד כי היה ה׳ עמו ומעם שאול סר" (יח, יב)
דודמצליח בכל שליחות, אהוב על כולם, וניצל מכל ניסיון"ויצא דוד בכל אשר ישלחנו שאול ישכיל" (יח, ה); "ויהי דוד לכל דרכו משכיל וה׳ עמו" (יח, יד)
יהונתןבן המלך. אוהב את דוד, כורת עמו ברית ונותן לו את מעילו ונשקו"ויאהבהו יהונתן כנפשו" (יח, א); "ויכרת יהונתן ודוד ברית" (יח, ג)
הנשים והעםשרים לכבוד דוד ואוהבים אותו"ודוד ברבבתיו" (יח, ז); "וכל ישראל ויהודה אהב את דוד" (יח, טז)
מיכלבת שאול, אוהבת את דוד. שאול משתמש בה כמלכודת"ותהי לו למוקש" (יח, כא)

הניסיונות של שאול לפגוע בדוד

ניסיוןאיךמה יצא ממנו
גלוי: החנית"ויטל שאול את החנית ויאמר אכה בדוד ובקיר" (יח, יא), כשרוח רעה עליו (יח, י)"ויסב דוד מפניו פעמים" (יח, יא), ושאול מבין "כי היה ה׳ עמו" (יח, יב)
הרחקה: שר אלף"ויסרהו שאול מעמו וישמהו לו שר אלף" (יח, יג)דוד מצליח ויוצא ובא לפני העם: "וכל ישראל ויהודה אהב את דוד" (יח, טז)
סמוי: מרב"אך היה לי לבן חיל והלחם מלחמות ה׳ ושאול אמר אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתים" (יח, יז)שאול מנסה שהפלשתים יהרגו את דוד, בלי שידו תהיה בו
סמוי: מיכל והמוהר"ותהי לו למוקש" (יח, כא); "דברו אל דוד בלט" (יח, כב); "במאה ערלות פלשתים... ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלשתים" (יח, כה)דוד מביא את המוהר ומקבל את מיכל לאשה

ביטויים חוזרים שהתשובות נשענות עליהם

ביטויהופעותמה התשובות בבגרות לומדות ממנו
ה׳ עמו"כי היה ה׳ עמו ומעם שאול סר" (יח, יב); "ויהי דוד לכל דרכו משכיל וה׳ עמו" (יח, יד)ההסבר של הכתוב להצלחה של דוד, ולכך שהניסיונות של שאול נכשלים
משכיל"ויצא דוד בכל אשר ישלחנו שאול ישכיל" (יח, ה); "וירא שאול אשר הוא משכיל מאד ויגר מפניו" (יח, טו)ההצלחה של דוד מגבירה את הפחד של שאול
פחד"וירא שאול מלפני דוד" (יח, יב); "ויגר מפניו" (יח, טו)המלך מפחד מעבדו
אהבה לדוד"ויאהבהו יהונתן כנפשו" (יח, א); "וכל ישראל ויהודה אהב את דוד" (יח, טז)כל ניסיון להרחיק את דוד רק מחזק את מעמדו בעם

המעיל: מוטיב בנושא

פרקהמעילהמשמעות
טו, כז–כחכנף מעיל שמואל נקרעת"קרע ה׳ את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך" - המלכות נקרעת משאול
יח, דיהונתן נותן לדוד את "המעיל אשר עליו" ואת נשקואפשר לקרוא זאת כהוקרה ללוחם אמיץ, או כמעשה סמלי: בן המלך מעביר לדוד את מעמדו כיורש
כד, ה, יבדוד כורת את כנף מעיל שאוללפי דוד, הכנף מוכיחה שלא רצה להרוג את שאול. שאול אומר אחר כך "כי מלך תמלוך" (כד, כא)
שים לב

אל תערבבו בין שני סוגי הניסיונות: הניסיון הגלוי הוא החנית (יח, י–יא), והניסיונות הסמויים הם הצעות הנישואים, שנועדו להפיל את דוד ביד פלשתים (יח, יז, כא, כה). כשהשאלה מבקשת "באופן סמוי", החנית לא מתאימה.

שים לב

בבגרות קיץ 2024 נשאלה שאלה על פסוקים כ׳–כ״ז דרך המושג "חתרנות" (פעולה בחשאי נגד מישהו): "ותהי לו למוקש" (יח, כא), "דברו אל דוד בלט" (יח, כב) ו"ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלשתים" (יח, כה) הן ראיות לכך ששאול פעל בחשאי נגד דוד.

דוגמה א - שאול מנסה להמית את דוד בגלוי ובסתר

קראו שמואל א, פרק י״ח.

קראו פסוקים י׳–כ״ח.

שאול רוצה במותו של דוד. במקרה אחד הוא מנסה להמיתו באופן גלוי, ובמקרה אחר – באופן סמוי.

(1) קראו גם שמואל א, פרק י״ט, פסוקים ט׳–י׳.

מהי הסיבה לניסיון הגלוי של שאול להמית את דוד?

הסבירו את דבריכם, ובססו אותם על שני הכתובים. (5 נקודות)

(2) הסבירו כיצד שאול מנסה לגרום למותו של דוד באופן סמוי. בססו את תשובתכם על הכתוב. (4 נקודות)

פתרון

1. (1) מה משותף לשני הכתובים: "ותצלח רוח אלהים רעה אל שאול... ודוד מנגן בידו... והחנית ביד שאול" (יח, י), וגם "ותהי רוח ה׳ רעה אל שאול... וחניתו בידו ודוד מנגן ביד" (יט, ט).

2. הסיבה: הניסיון הגלוי בא כשרוח רעה תוקפת את שאול. ברקע - הפחד והקנאה: "וירא שאול מלפני דוד כי היה ה׳ עמו ומעם שאול סר" (יח, יב).

3. (2) הניסיון הסמוי: שאול מציע לדוד את בנותיו, כדי שהמלחמה בפלשתים תביא למותו: "אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתים" (יח, יז); "ותהי לו למוקש" (יח, כא).

4. המוהר: "במאה ערלות פלשתים... ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלשתים" (יח, כה).

תשובה

(1) רוח רעה מאת ה׳ (אלוהים) שתוקפת את שאול: בשני הכתובים הניסיון להכות את דוד בחנית בא כש"רוח אלהים רעה" (יח, י) / "רוח ה׳ רעה" (יט, ט) על שאול, ודוד מנגן לפניו; ברקע – פחדו וקנאתו של שאול, "כי היה ה׳ עמו ומעם שאול סר" (יח, יב). (2) שאול מציע לדוד את בנותיו כדי ששילוחו למלחמה יביא למותו בידי פלשתים: מרב – "והלחם מלחמות ה׳... ותהי בו יד פלשתים" (יז); מיכל – "ותהי לו למוקש" (כא); מוהר של מאה ערלות פלשתים – "ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלשתים" (כה).

דוגמה ב - מתנת יהונתן: הוקרה או סמל

קרא שמואל א, פרק י״ח, פסוקים א׳–ט״ז.

קרא פסוקים א׳–ה׳.

את המתואר בפסוק ד׳ אפשר לפרש בשתי דרכים: האחת — מחווה של הוקרה ללוחם אמיץ,

והאחרת — מעשים שיש להם משמעות סמלית.

הסבר את הפסוק על פי כל אחת מן הדרכים (תוכל להיעזר בשמואל א, פרק י״ז, פסוקים ל״ח–מ׳).

(8 נקודות)

פתרון

1. מה בפסוק: "ויתפשט יהונתן את המעיל אשר עליו ויתנהו לדוד ומדיו ועד חרבו ועד קשתו ועד חגרו" (יח, ד).

2. דרך א - הוקרה ללוחם: דוד ניצח את גלית בלי ציוד של לוחם: "וחרב אין ביד דוד" (יז, נ). יהונתן, לוחם בעצמו, נותן לו את כלי המלחמה שלו - אות כבוד.

3. דרך ב - משמעות סמלית: יהונתן הוא בן המלך, והמעיל הוא סמל למלכות ("קרע ה׳ את ממלכות ישראל מעליך", טו, כח). כשהוא נותן לדוד את מעילו, הוא מעביר אליו את מעמדו כיורש, כמו שיאמר בהמשך: "ואתה תמלך על ישראל" (כג, יז).

4. הניגוד לפרק י״ז: את מדי שאול דוד לא יכול היה ללבוש ("לא אוכל ללכת באלה", יז, לט), ואת בגדי יהונתן הוא מקבל.

תשובה

פסוק ד׳: יהונתן מסיר את מעילו ונותן לדוד את המעיל, את מדיו, את חרבו, את קשתו ואת חגורו. דרך א – הוקרה ללוחם: דוד ניצח את גלית בלי ציוד לוחם – הוא הסיר את מדי שאול ואת החרב (יז, לט), "וחרב אין ביד דוד" (יז, נ). יהונתן, הלוחם הגיבור, מעניק לו את כלי המלחמה שלו – אות כבוד והכרה בגבורתו, ומצייד אותו כלוחם בצבא. דרך ב – משמעות סמלית: יהונתן הוא יורש העצר; המעיל הוא סמל למלכות ("קרע ה׳ את ממלכות ישראל מעליך" – בעקבות קריעת המעיל, טו, כז–כח). בהסרת בגדיו ונתינתם לדוד הוא מעביר אליו את מעמדו כיורש, כפי שיאמר בהמשך "ואתה תמלך על ישראל" (כג, יז). הניגוד לפרק י״ז: את מדי שאול דוד לא יכול היה ללבוש ("לא אוכל ללכת באלה"), ואת בגדי יהונתן הוא מקבל – רמז שהוא המיועד למלוכה, בהסכמת היורש.

6. דוד חס על שאול במערת עין גדי (שמואל א כד)

דוד חס על שאול במערה

שאול רודף אחרי דוד עם שלושת אלפים איש. במערה ההזדמנות נופלת לידי דוד: שאול נכנס למערה שדוד ואנשיו יושבים בה. דוד כורת רק את כנף מעילו, ומסרב לפגוע בו. הבגרות שואלת בעיקר על המניע של דוד.

במדויק: הרדיפה (פסוקים א–ג): "ויקח שאול שלשת אלפים איש בחור מכל ישראל וילך לבקש את דוד" (שמואל א כד, ג). במערה (פסוקים ד–ח): אנשי דוד אומרים "הנה אנכי נתן את איבך בידך" (שמואל א כד, ה). דוד כורת את כנף המעיל "בלט", ואחר כך "ויך לב דוד אתו" (שמואל א כד, ו), ואומר "חלילה לי מה׳... כי משיח ה׳ הוא" (שמואל א כד, ז). נאום דוד (פסוקים ט–טז): "ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי" (שמואל א כד, יב), "ישפט ה׳ ביני ובינך" (שמואל א כד, יג). תשובת שאול (פסוקים יז–כג): "צדיק אתה ממני" (שמואל א כד, יח). שתי הטענות על המניע של דוד: תועלת אישית או מניע מוסרי. הרעיון הגדול: "מנהיגות לשמה או זו המונעת מאינטרסים אישיים".

מספרי הפסוקים בפרק הזה שונים בין מהדורות. בשאלונים מ-2022 ואילך פסוק א׳ הוא "ויעל דוד משם", כמו במהדורות העבריות. בשאלונים של 2021 (001262-2021-winter ו-001262-2021-summer-nivtzarim) הפרק מתחיל ב"ויהי כאשר שב שאול", והמספור קטן באחד: "ויך לב דוד" הוא שם פסוק ה׳ ולא ו׳. בסיכום הזה המספור הוא של השאלונים החדשים.

מבנה הפרק: שמואל א כד

חלקפסוקיםמה קורהביטוי מרכזי
הרדיפהא–גדוד יושב במצדות עין גדי, ושאול יוצא לחפש אותו עם שלושת אלפים איש"וילך לבקש את דוד ואנשיו על פני צורי היעלים" (כד, ג)
במערהד–חשאול נכנס למערה. אנשי דוד רואים בזה הזדמנות. דוד כורת את כנף המעיל, מתחרט, ומונע מאנשיו לפגוע בשאול"ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט" (כד, ה); "ויך לב דוד אתו" (כד, ו); "חלילה לי מה׳" (כד, ז)
נאום דודט–טזדוד יוצא אחרי שאול, משתחווה, מראה את הכנף ומשאיר את הדין לה׳"אדני המלך" (כד, ט); "ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי" (כד, יב); "ישפט ה׳ ביני ובינך" (כד, יג); "אחרי כלב מת" (כד, טו)
תשובת שאוליז–כגשאול בוכה, מודה שדוד צדיק ממנו, מברך אותו ומבקש שבועה על זרעו"צדיק אתה ממני" (כד, יח); "וה׳ ישלמך טובה" (כד, כ)

הדמויות

דמותמה היא עושה ולמהביסוס
דודחס על שאול, עוצר את אנשיו, ויוצא לדבר עם שאול בגלוי"וישסע דוד את אנשיו בדברים ולא נתנם לקום אל שאול" (כד, ח); "וידי לא תהיה בך" (כד, יג)
שאולרודף את דוד. אחרי הנאום מודה ומכיר שדוד ימלוך"צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה" (כד, יח); "וה׳ ישלמך טובה" (כד, כ)
אנשי דודרואים בהזדמנות מתנה מה׳ ודוחקים בדוד"הנה היום אשר אמר ה׳ אליך הנה אנכי נתן את איבך בידך" (כד, ה)

שתי הטענות על המניע של דוד

טענהדוגמאות מהכתובלמה הן מחזקות את הטענה
תועלת אישית"ויקרא אחרי שאול לאמר אדני המלך... וישתחו" (כד, ט); "למה תשמע את דברי אדם לאמר הנה דוד מבקש רעתך" (כד, י); "ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי" (כד, יב); "אחרי מי אתה רדף" (כד, טו)דוד מנקה את שמו בפומבי, לפני שאול ואנשיו, ומבקש להפסיק את הרדיפה. אפשר גם: "כי משיח ה׳ הוא" (כד, ז) - עיקרון שמגן גם על דוד, שנמשח ועתיד למלוך
מניע מוסרי"ויך לב דוד אתו על אשר כרת את כנף אשר לשאול" (כד, ו); "חלילה לי מה׳ אם אעשה את הדבר הזה לאדני למשיח ה׳" (כד, ז); "וישסע דוד את אנשיו" (כד, ח); "ישפט ה׳ ביני ובינך... וידי לא תהיה בך" (כד, יג)ייסורי מצפון בתוך המערה, בלי קהל; ויתור על הזדמנות ועל נקמה, נגד הלחץ של האנשים

ביטויים מרכזיים

ביטויהופעותמה הוא מדגיש
משיח ה׳"לאדני למשיח ה׳" (כד, ז); "כי משיח ה׳ הוא" (כד, יא)הנימוק של דוד: המלך נמשח בידי ה׳, ולכן אסור לפגוע בו
כנף המעיל"ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט" (כד, ה); "ראה גם ראה את כנף מעילך בידי" (כד, יב)לפי דוד, הכנף מוכיחה שלא רצה להרוג את שאול. היא גם מזכירה את קריעת המעיל בפרק ט״ו
טובה / רעה"כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה" (כד, יח); "וה׳ ישלמך טובה" (כד, כ)שאול מכיר בכך שדוד טוב ממנו, כמו בנבואה "לרעך הטוב ממך" (טו, כח)

א׳ בומנדיל הכהן: דוד כפוליטיקאי

הקטע שהובא בבגרות: "ניתן לקרוא את הפרק כתוכנית פעולה ממולחת, ולהבין כי דוד הוא פוליטיקאי מתוחכם [...] דוד לא ויתר על הניצחון בקרב, אלא רצה לנצח במאבק רחב יותר: לא רק בקרב במערה, אלא במלחמת דעת הקהל על התודעה. מה שהניע את דוד היה רצונו להותיר חותם מכובד של דמותו, ולאו דווקא האיפוק המוסרי כלפי שאול".

שאלהתשובה
מה הקושילמה דוד מוותר על ההזדמנות להרוג את הרודף שלו
מה היא עונהדוד פעל כדי לנצח "במלחמת דעת הקהל", ולא דווקא מתוך איפוק מוסרי
ראיות מהפסוקיםקריאה פומבית והשתחוות (כד, ט); מאבק בשמועה "הנה דוד מבקש רעתך" (כד, י); כנף המעיל כראיה מוחשית (כד, יב)
הקריאה האחרתייסורי המצפון "ויך לב דוד אתו" (כד, ו) קורים בתוך המערה, בלי קהל

זיקה לפרק ט״ו

פרקמה כתובהקשר
טו, כז–כח"ויחזק בכנף מעילו ויקרע"; "קרע ה׳ את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך"הנבואה: המלכות תעבור לאחר, טוב משאול
כד, יח, כ"צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה"; "וה׳ ישלמך טובה"שאול רואה את כנף מעילו ביד דוד, ומכיר בכך שדוד הוא ה"רע" הטוב ממנו - הוא משלים עם הנבואה
שים לב

דוח התובנות של חורף 2021 כותב על שאלת המערה ששאלה זו "נראית קלה אך התגלתה כקשה", ושסעיף א׳ (הדוגמה לתועלת אישית) היה הקשה ביותר: "בסעיף זה נדרשת הבנה של הפסוק ולא שינון או חזרה על מידע הקיים בפסוק". לא מספיק לצטט את דוד - צריך להסביר איך הדוגמה מחזקת את הטענה.

שים לב

בפרק כ״ד הביטוי "כי משיח ה׳ הוא" (כד, ז; כד, יא) מופיע בתשובות לשתי הטענות: כעיקרון מוסרי-דתי, וגם כעיקרון שמגן על דוד עצמו, שנמשח ועתיד למלוך. אם השתמשתם בו לטענה אחת, הביאו לטענה השנייה ציטוט אחר.

דוגמה א - המניע של דוד: תועלת אישית או מוסר

קראו שמואל א, פרק כ״ד, פסוקים א׳–ט״ו.

יש הטוענים כי המניע של דוד בסיפור זה היה השגת תועלת אישית, ויש הטוענים כי המניע של דוד היה מוסרי.

א. הביאו מן הקטע דוגמה המחזקת את הטענה שהמניע של דוד היה השגת תועלת אישית.

הסבירו את הדוגמה, ובססו אותה על הכתוב. (10 נקודות)

ב. הביאו מן הקטע דוגמה המחזקת את הטענה שהמניע של דוד היה מוסרי.

הסבירו את הדוגמה, ובססו אותה על הכתוב. (10 נקודות)

פתרון

1. א - תועלת אישית: דוד יוצא מן המערה ומשתמש בכנף המעיל כראיה פומבית: "ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי כי בכרתי את כנף מעילך ולא הרגתיך" (פסוק יב).

2. ההסבר: כך הוא מפריך את השמועה "הנה דוד מבקש רעתך" (פסוק י), מנקה את שמו לפני שאול ואנשיו, ומבקש להפסיק את הרדיפה: "אחרי מי אתה רדף" (פסוק טו). אפשר גם: "כי משיח ה׳ הוא" (פסוק ז) - עיקרון שמגן גם על דוד, שנמשח ועתיד למלוך.

3. ב - מניע מוסרי, דוגמה אחרת: "ויך לב דוד אתו על אשר כרת את כנף אשר לשאול" (פסוק ו) - ייסורי מצפון בתוך המערה, בלי קהל.

4. ההסבר: מיד אחר כך: "חלילה לי מה׳ אם אעשה את הדבר הזה לאדני למשיח ה׳" (פסוק ז). דוד מוותר על הזדמנות ועוצר את אנשיו (פסוק ח), אף על פי שהוויתור מסכן אותו. אפשר גם: "ישפט ה׳ ביני ובינך... וידי לא תהיה בך" (פסוק יג).

תשובה

א. דוגמה מוסברת, למשל: דוד יוצא מן המערה ומשתמש בכנף המעיל כראיה פומבית – "ראה גם ראה את כנף מעילך בידי... ולא הרגתיך דע וראה כי אין בידי רעה ופשע" – כדי להפריך את הטענה "הנה דוד מבקש רעתך", לנקות את שמו לפני שאול ואנשיו ולהביא להפסקת הרדיפה ("אחרי מי אתה רדף"). אפשר גם: ההגנה על מעמד "משיח ה׳" ("כי משיח ה׳ הוא") משרתת את דוד, שנמשח בעצמו ועתיד למלוך – תקדים שמגן על מלכותו ועל הלגיטימיות שלו בעם. ב. דוגמה מוסברת, למשל: "ויך לב דוד אתו על אשר כרת את כנף אשר לשאול" – ייסורי מצפון במערה, בלי קהל ולפני ששאול יודע דבר, אפילו על פגיעה קלה בכבוד המלך; ומיד "חלילה לי מה׳ אם אעשה את הדבר הזה לאדני למשיח ה׳ לשלח ידי בו" – עיקרון מוסרי דתי של קדושת משיח ה׳, שבגללו דוד מוותר על הזדמנות ועוצר את אנשיו. אפשר גם: "ישפט ה׳ ביני ובינך... וידי לא תהיה בך" – דוד משאיר את הדין לה׳ ומסרב לנקום בעצמו.

דוגמה ב - בומנדיל הכהן: שלוש ראיות לדוד הפוליטיקאי

קראו שמואל א, פרק כ״ד.

קראו פסוקים א׳–ט״ז וגם את הקטע שלפניכם ובו דבריה של א׳ בומנדיל הכהן, העוסק במניעיו של דוד שלא להרוג את שאול.

"ניתן לקרוא את הפרק כתוכנית פעולה ממולחת, ולהבין כי דוד הוא פוליטיקאי מתוחכם [...] דוד לא ויתר על הניצחון בקרב, אלא רצה לנצח במאבק רחב יותר: לא רק בקרב במערה, אלא במלחמת דעת הקהל על התודעה. מה שהניע את דוד היה רצונו להותיר חותם מכובד של דמותו, ולאו דווקא האיפוק המוסרי כלפי שאול".

(א׳ בומנדיל הכהן, "מאויב לאוהב: שאול ודוד במערת עין גדי (שמואל א, פרק כ״ד)", בתוך מיזם התנ״ך – מאמרים דידקטיים).

הביאו מן הפסוקים שלוש ראיות התומכות בפירושה של א׳ בומנדיל הכהן, והסבירו אותן. (12 נקודות)

פתרון

1. מה הפרשנית טוענת: דוד פעל כ"פוליטיקאי מתוחכם" שרצה לנצח "במלחמת דעת הקהל", ולא דווקא מתוך "האיפוק המוסרי".

2. ראיה 1 - מחווה פומבית: "ויקרא אחרי שאול לאמר אדני המלך... וישתחו" (פסוק ט), מול שאול ושלושת אלפי אנשיו (פסוק ג).

3. ראיה 2 - מאבק בשמועה: "למה תשמע את דברי אדם לאמר הנה דוד מבקש רעתך" (פסוק י).

4. ראיה 3 - ראיה מוחשית: "ראה גם ראה את כנף מעילך בידי" (פסוק יב) - כדי לשכנע ולהשאיר רושם.

5. אפשר גם: "כי משיח ה׳ הוא" (פסוק ז) - עיקרון שישרת את דוד כמלך בעתיד; "אחרי כלב מת" (פסוק טו) - רטוריקה של ענווה.

תשובה

(1) דוד יוצא מן המערה, קורא לשאול בפומבי "אדני המלך" ומשתחווה (כד, ט) – מחווה ציבורית מול שאול ואנשיו (שלושת אלפים איש, כד, ג). (2) "למה תשמע את דברי אדם לאמר הנה דוד מבקש רעתך" (כד, י) – הוא נלחם בשמועה ובדעת הקהל. (3) מציג ראיה מוחשית – "ראה גם ראה את כנף מעילך בידי" (כד, יב) – כדי לשכנע ולהותיר רושם. (אפשר גם: "כי משיח ה׳ הוא" (כד, ז) – שמירה על קדושת המלך המשוח, שתשרת אותו כמלך לעתיד; "אחרי כלב מת" (כד, טו) – רטוריקה של ענווה.)

7. מות שאול ובניו בגלבוע (שמואל א לא)

מות שאול ובניו בגלבוע

הסיפור של שאול נגמר בקרב מול פלשתים בהר הגלבוע. בניו נהרגים, שאול נפצע ונופל על חרבו, והפלשתים מתעללים בגופתו. רק אנשי יבש גלעד - העיר ששאול הציל בתחילת מלכותו - באים לקבור אותו.

במדויק: הקרב ומות שאול (פסוקים א–ו): "ויכו פלשתים את יהונתן ואת אבינדב ואת מלכישוע בני שאול" (שמואל א לא, ב). שאול מבקש מנושא כליו "שלף חרבך ודקרני בה פן יבואו הערלים האלה ודקרני והתעללו בי", וכשזה מסרב - "ויקח שאול את החרב ויפל עליה" (שמואל א לא, ד). ההשפלה (פסוקים ז–י): הפלשתים כורתים את ראשו, שולחים את הבשורה "בית עצביהם", שמים את כליו "בית עשתרות" ותוקעים את גווייתו "בחומת בית שן" (שמואל א לא, ט–י). החסד (פסוקים יא–יג): אנשי יבש גלעד הולכים כל הלילה, לוקחים את הגוויות, קוברים אותן "תחת האשל ביבשה" וצמים שבעת ימים (שמואל א לא, יב–יג). הרעיון הגדול: "המנהיג כסמל ומופת בצד היותו אדם".

לפני הקרב שמואל ניבא לשאול "ומחר אתה ובניך עמי" (שמואל א כח, יט). פרק כ״ח אינו במיקוד, אבל הבגרות מפנה אליו: שאול יצא לקרב אף על פי שניבאו לו שימות בו.

מבנה הפרק: שמואל א לא

חלקפסוקיםמה קורהביטוי מרכזי
הקרב ומות שאולא–וישראל נסים מפני פלשתים, בני שאול נהרגים, שאול נפצע מן המורים ונופל על חרבו"ויחל מאד מהמורים" (לא, ג); "ויקח שאול את החרב ויפל עליה" (לא, ד); "וימת שאול ושלשת בניו ונשא כליו גם כל אנשיו ביום ההוא יחדו" (לא, ו)
ההשפלהז–יאנשי ישראל עוזבים את הערים. הפלשתים מוצאים את הגופות ומבזים אותן"ויכרתו את ראשו ויפשטו את כליו" (לא, ט); "ואת גויתו תקעו בחומת בית שן" (לא, י)
החסדיא–יגאנשי יבש גלעד שומעים, הולכים כל הלילה, לוקחים את הגוויות וקוברים אותן"וילכו כל הלילה" (לא, יב); "ויקברו תחת האשל ביבשה ויצמו שבעת ימים" (לא, יג)

הדמויות

דמותמה היא עושה ולמהביסוס
שאולנלחם עם בניו, נפצע, ומבקש למות לפני שייפול חי בידי הפלשתיםהחשש אינו מן המוות אלא מן ההשפלה: "פן יבואו הערלים האלה ודקרני והתעללו בי" (לא, ד)
נושא הכליםמסרב להמית את שאול"ולא אבה נשא כליו כי ירא מאד" (לא, ד)
הפלשתיםמתעללים בגופה ומייחסים את הניצחון לאליליהם"לבשר בית עצביהם" (לא, ט); "וישימו את כליו בית עשתרות" (לא, י)
אנשי יבש גלעדמסכנים את עצמם כדי לקבור את שאול ובניו"ויקומו כל איש חיל וילכו כל הלילה" (לא, יב)

השפלה מול חסד

הפסוקים בסוף הפרק בנויים כניגוד: מה שעושים האויבים לגופה, ומה שעושים אנשי יבש גלעד. החסד כאן הוא חסד עם המתים, שאין לו תמורה, וגם הכרת הטוב לשאול שהציל אותם בפרק י״א.

השפלהחסד
"ויכרתו את ראשו ויפשטו את כליו" (לא, ט) - ביזוי הגופה"וילכו כל הלילה ויקחו את גוית שאול" (לא, יב) - הצלת הגופות בסכנה
"וישלחו בארץ פלשתים סביב לבשר בית עצביהם" (לא, ט) - הניצחון מיוחס לאליליהם"ויקחו את עצמתיהם ויקברו תחת האשל ביבשה" (לא, יג) - קבורה
"וישימו את כליו בית עשתרות" (לא, י) - מזכרת ניצחון במקדש אלילים"ויצמו שבעת ימים" (לא, יג) - אבל
"ואת גויתו תקעו בחומת בית שן" (לא, י) - הצגה לראווה ומניעת קבורה-

יוסף בן מתתיהו: שאול כגיבור

הקטע שהובא בבגרות: "אם אין בני אדם מצפים בליבם לשום טובה אלא יודעים מראש, שיש להם הכרח למות, ולמות בתוך המלחמה, ועם זאת אינם מפחדים ואינם נבהלים מן הפורענות... - הרי סבורני שזאת היא ראיה [הוכחה] של ממש לגבורה. ודבר זה עשה שאול והוכיח, שכל השואפים לתהילה אחרי מותם מן היאה להם לפעול כך" (קדמוניות היהודים, ספר שישי).

שאלהתשובה
איך הוא מציג את שאולכגיבור של ממש וכמופת: יצא לקרב בידיעה שימות, ולא פחד
על מה זה נשען בכתוב"ומחר אתה ובניך עמי" (כח, יט); "וימת שאול ושלשת בניו... ביום ההוא יחדו" (לא, ו)
למה הוא מציג אותו כךכדי ללמד מהי גבורה - עמידה מול מוות ודאי - ולהעמיד את שאול כדוגמה: "כל השואפים לתהילה אחרי מותם"

זיקות לפרקים אחרים

כתובהזיקהמה לומדים
שמואל א כח, יט (לא במיקוד)"ומחר אתה ובניך עמי"שאול יצא לקרב אף על פי שידע שימות בו
שופטים טז, כא"ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו"מה שהפלשתים עשו לשמשון מראה שהחשש של שאול מהתעללות מוצדק
שים לב

בשאלה על החשש של שאול: הוא לא חושש מן המוות - הוא מבקש למות - אלא מכך שהפלשתים יתפסו אותו חי ויתעללו בו. כדי להראות שהחשש מוצדק, מביאים את מה שעשו לגופתו (לא, ט–י).

דוגמה - החשש של שאול ודברי יוסף בן מתתיהו

קראו שמואל א, פרק ל״א.

קראו פסוקים א׳–י׳.

(1) הסבירו מהו החשש של שאול, והאם הוא מוצדק. בססו את דבריכם על הכתוב. (5 נקודות)

(2) שאול יצא לקרב נגד הפלִשתים, אף על פי שניבאו לו כי ימות בקרב זה.

קראו את דברי יוסף בן מתתיהו שלפניכם.

"אם אין בני אדם מצפים בליבם לשום טובה אלא יודעים מראש, שיש להם הכרח למות, ולמות בתוך המלחמה, ועם זאת אינם מפחדים ואינם נבהלים מן הפורענות... - הרי סבורני שזאת היא ראיה [הוכחה] של ממש לגבורה. ודבר זה עשה שאול והוכיח, שכל השואפים לתהילה אחרי מותם מן היאה להם לפעול כך".

(יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר שישי, עמ׳ 218)

הסבירו כיצד יוסף בן מתתיהו מציג את שאול, ומדוע הוא מציג אותו כך. (5 נקודות)

פתרון

1. (1) החשש, מפסוק ד: "פן יבואו הערלים האלה ודקרני והתעללו בי" - שאול פצוע ("ויחל מאד מהמורים", פסוק ג), ופוחד שהפלשתים יתפסו אותו חי ויתעללו בו.

2. האם מוצדק: כן. הם התעללו גם בגופתו: "ויכרתו את ראשו ויפשטו את כליו" (פסוק ט), "ואת גויתו תקעו בחומת בית שן" (פסוק י).

3. (2) איך יוסף בן מתתיהו מציג את שאול: כגיבור של ממש - יצא לקרב בידיעה שימות, ובכל זאת לא פחד. שמואל ניבא לו "ומחר אתה ובניך עמי" (שמואל א כח, יט).

4. למה: כדי ללמד מהי גבורה, ולהעמיד את שאול כמופת: "שכל השואפים לתהילה אחרי מותם מן היאה להם לפעול כך".

תשובה

(1) שאול, פצוע מן המורים, חושש שהפלשתים ("הערלים") יתפסו אותו חי, ידקרו אותו ויתעללו בו – השפלת מלך ישראל; לכן ביקש מנושא כליו להמיתו ונפל על חרבו. החשש מוצדק: כשמצאו את גופתו כרתו את ראשו, הפשיטו את כליו ותקעו את גווייתו בחומת בית שן (ט–י) – אם כך נהגו במת, קל וחומר שהיו מתעללים בו חי. (2) יוסף בן מתתיהו מציג את שאול כגיבור של ממש ואף כמופת: הוא יצא לקרב בידיעה ודאית שימות, בלי לצפות לשום טובה, ולא פחד – וזו הגבורה האמיתית. הוא מציג אותו כך כדי ללמד שגבורה נמדדת בעמידה מול מוות ודאי, ולהעמיד את שאול כדוגמה לכל השואפים לתהילה אחרי מותם (ובכך לרומם את דמותו של שאול).

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.