בגרות באזרחות 34281 - קיץ 2021, מועד נבצרים

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות את העיקרון הדמוקרטי ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבר" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: העיקרון הדמוקרטי שעל פיו אושר החוק בכנסת הוא עקרון הכרעת הרוב.
הצגה: עקרון הכרעת הרוב קובע שכאשר יש כמה אפשרויות, מתקבלת ההחלטה שבה תומכים הרוב: רוב האוכלוסייה, רוב הנציגים או רוב המצביעים. ההכרעה צריכה להיעשות בלי לפגוע באופן לא סביר או לא מוצדק בזכויות יסוד, ובייחוד בזכויות המיעוט.
ציטוט: "הצעת החוק עברה בקריאה שלישית. 30 חברי כנסת תמכו בהצעה ו־13 חברי כנסת התנגדו לה."
הסבר: בהצבעה על הצעת החוק היו לפני חברי הכנסת שתי אפשרויות – לתמוך בהצעה או להתנגד לה. 30 חברי כנסת תמכו בה ו־13 התנגדו לה, כלומר רוב הנציגים שהשתתפו בהצבעה תמכו בהצעה, ולכן היא אושרה בקריאה שלישית ונהפכה לחוק. חברי הכנסת שהתנגדו נשארו במיעוט, אך ההחלטה התקבלה לפי עמדת הרוב – וזו הכרעת הרוב. (בכנסת, ככלל, חוק מתקבל ברוב קולות המשתתפים בהצבעה, ולכן אין צורך ברוב של 61 חברי כנסת כדי לאשר חוק רגיל.)

טעות נפוצה: לענות "שלטון העם" או "ייצוג" – בקטע מודגש דווקא אופן קבלת ההחלטה: מניין התומכים לעומת המתנגדים. טעות נוספת: להשמיט מן ההגדרה את הרכיב שלפיו ההכרעה צריכה להיעשות בלי לפגוע באופן לא סביר או לא מוצדק בזכויות יסוד ובזכויות המיעוט.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: מתוך כמה אפשרויות; ההחלטה לפי הרוב (האוכלוסייה, הנציגים או המצביעים); והמגבלה – בלי פגיעה לא סבירה או לא מוצדקת בזכויות יסוד ובזכויות המיעוט. בהסבר: הקישור בין 30 התומכים מול 13 המתנגדים ובין קבלת ההחלטה לפי רוב הנציגים.

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות את תפקיד הממשלה ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבר" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: תפקיד הממשלה שבא לידי ביטוי בסיוע לניצולי השואה הוא קביעת מדיניות ויישומה (ביצועה).
הצגה: הממשלה מקבלת החלטות ומתווה קווי פעולה, ומוציאה את ההחלטות לפועל (באמצעות משרדי הממשלה). היא עושה זאת בתחומים שונים – בענייני פנים ובענייני חוץ, לדוגמה: חינוך, בריאות, רווחה ועוד.
ציטוט: "כדי לשפר את מצבם הכלכלי, הכריזה הממשלה לפני שלוש שנים על תוכנית שמטרתה לסייע לכל הניצולים."
(ציטוט אפשרי נוסף: "על פי תוכנית זו, הממשלה תעביר לכל רשות מקומית תקציב שישמש לטובת ניצולי השואה החיים בה.")
הסבר: לפי הרכיב בהגדרה, הממשלה מקבלת החלטות ומתווה קווי פעולה בתחומים שונים בענייני פנים. בקטע הממשלה מחליטה כיצד להתמודד עם המצוקה הכלכלית של ניצולי השואה: היא מכריזה על תוכנית שמטרתה לסייע לכל הניצולים – כלומר מתווה קו פעולה בתחום הרווחה. התוכנית קובעת גם את דרך הביצוע: העברת תקציב לכל רשות מקומית, שישמש לטובת ניצולי השואה החיים בה. לכן זו קביעת מדיניות ויישומה.

טעות נפוצה: לבלבל בין "קביעת מדיניות ויישומה" ובין "חקיקת משנה" (התקנת תקנות). בקטע אין תקנות – יש תוכנית, כלומר החלטה על דרך פעולה. טעות נוספת: להציג את התפקיד באותן מילים שבהן ציינתם אותו ("הממשלה קובעת מדיניות"), בלי לפרט את רכיביו: קבלת החלטות והתוויית קווי פעולה, הוצאת ההחלטות לפועל, בתחומים שונים בענייני פנים וחוץ.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: קבלת החלטות / התוויית קווי פעולה, הוצאת ההחלטות לפועל, ובתחומים שונים (פנים וחוץ). בהסבר: קישור בין התוכנית לסיוע לניצולים (והעברת התקציב לרשויות) ובין קבלת החלטה על קו פעולה בתחום פנים והוצאתה לפועל.

מה נדרש: "הצג את התוכן" – לכתוב מה נאמר בפנייה: למי היא מופנית, למה קוראים להם, ועל איזה יסוד. לא מספיק לכתוב "ההכרזה פונה לערבים".

תשובה מלאה: בהכרזת העצמאות יש ארבע פניות: לאומות המאוחדות, לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל, למדינות השכנות ולעם היהודי בתפוצות. בפנייה לבני העם הערבי תושבי המדינה, ההכרזה קוראת להם – גם בתוך התקפת הדמים שנערכה על היישוב – לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה "על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים". כלומר, ההכרזה מבטיחה לערבים אזרחי המדינה שוויון אזרחי מלא וייצוג הולם במוסדות המדינה, ומזמינה אותם להיות שותפים בבנייתה.

טעות נפוצה: לבלבל בין פנייה זו ובין הפנייה למדינות השכנות – הפנייה למדינות השכנות מופנית למדינות ערב שמחוץ לישראל ועמיהן (הושטת יד לשלום ולשכנות טובה), ואילו פנייה זו מופנית לערבים תושבי המדינה.

מה הבודק מחפש: הקריאה לבני העם הערבי תושבי המדינה לשמור על השלום וליטול חלק בבניין המדינה, על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה.

מה נדרש: "הצג את הגישה" – להגדיר את הגישה לפי שלוש נקודות: מהו הערך המרכזי, על מי מוטלת האחריות לרווחת הפרט, ומהי רמת מעורבות המדינה בחיים הכלכליים. שניים–שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה:
בהצגת גישה כלכלית־חברתית מתייחסים לשלוש נקודות: מהו הערך המרכזי, מהי רמת מעורבות המדינה בחיים הכלכליים, ועל מי מוטלת האחריות לרמת החיים.
הערך המרכזי: הגישה הליברלית מדגישה את החירות הכלכלית על פני השוויון החברתי־כלכלי. לפי גישה זו, החירות הכלכלית מקדמת את טובת החברה כולה, ובתוכה גם את החלשים.
האחריות: הפרט אחראי לחייו ולרווחתו.
רמת המעורבות: הגישה מדגישה יוזמה פרטית, יעילות, תחרות ושוק חופשי, ולכן מעורבות המדינה בתחום החברתי־כלכלי צריכה להיות מינימלית. דוגמאות לכך: הפרטה, קיצוץ תקציבים, צמצום קצבאות ותמיכה בהפחתת המסים.

טעות נפוצה: לכתוב שלפי הגישה הליברלית "אין" למדינה כל מעורבות בכלכלה – גם בגישה זו יש מעורבות, אלא שהיא מינימלית. טעות נוספת: להציג רק דוגמאות (הפרטה, הפחתת מסים) בלי הערך המרכזי – העדפת החירות הכלכלית על פני השוויון – ובלי האחריות של הפרט לרווחתו.

מה הבודק מחפש: הערך המרכזי (חירות כלכלית על פני שוויון), האחריות (הפרט אחראי לרווחתו), ורמת המעורבות (מינימלית: יוזמה פרטית, תחרות, שוק חופשי, הפרטה).

מה נדרש: "הצג את הזכות" – הגדרה עם כל רכיביה, ולא רק חזרה על שמה. כדאי להוסיף אמצעים להבטחת הזכות. שניים–שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה:
הזכות להליך הוגן היא זכותו של אדם שבעת הליך משפטי (חקירה, מעצר ומשפט) תינתן לו הגנה מפני פגיעה בזכויותיו מעבר לנדרש, כלומר מפני פגיעה לא מוצדקת ולא מידתית. אדם שעומד מול רשויות האכיפה והמשפט נמצא בעמדה חלשה מולן, ולכן נקבעו אמצעים שנועדו להבטיח שההליך יהיה הוגן.
אמצעים להבטחת הזכות, למשל: חזקת החפות – אדם נחשב חף מפשע עד שהוכחה אשמתו בבית המשפט; הזכות לייצוג משפטי – לנאשם יש זכות להיות מיוצג בידי עורך דין, שיגן על זכויותיו לאורך ההליך. אמצעים נוספים: אין עונש בלא חוק; אין לערוך חיפוש בלא צו; שופטים בלתי תלויים; זכות לדעת במה אדם מואשם ולראות את הראיות נגדו; זכות ערעור; משפט פומבי; ככלל, אין לעצור אדם יותר מ־24 שעות בלי להביאו לפני שופט.

טעות נפוצה: להביא רק אמצעים, בלי הרכיב המרכזי של ההגדרה: הגנה מפני פגיעה בזכויות האדם מעבר לנדרש בעת הליך משפטי.

מה הבודק מחפש: הליך משפטי (חקירה, מעצר, משפט), הגנה מפני פגיעה בזכויות מעבר לנדרש (רכיב חובה), ואמצעים למימוש הזכות.

מה נדרש: "הצג את המעמד" – להסביר מה מקומם של חוקי היסוד בשיטת המשפט בישראל ובמה הם שונים מחוקים רגילים.

תשובה מלאה: חוקי היסוד הם פרקים בחוקה העתידית של מדינת ישראל. בהחלטת הררי (1950) נקבע שהחוקה תיכתב בהדרגה, פרק אחר פרק, ושכל פרק יהיה חוק יסוד; את חוקי היסוד מחוקקת הכנסת בתפקידה כרשות מכוננת. לכן מעמדם הנורמטיבי עליון לעומת חוקים רגילים, והוא בא לידי ביטוי בכמה דרכים:
– שריון (נוקשות): בחלק מחוקי היסוד או מסעיפיהם נקבע שאפשר לשנותם רק ברוב מיוחס – למשל ברוב של חברי הכנסת (61 לפחות) – ולא ברוב רגיל של המשתתפים בהצבעה, כמו חוק רגיל.
– ביקורת שיפוטית: מאז המהפכה החוקתית (פסק דין בנק המזרחי, 1995) נקבע שחוק רגיל הפוגע בזכויות המעוגנות בחוק יסוד, שלא בהתאם לתנאי פסקת ההגבלה, עלול להיפסל בידי בית המשפט העליון.

טעות נפוצה: לכתוב שחוקי היסוד הם "החוקה של ישראל" – לישראל אין חוקה שלמה; חוקי היסוד הם פרקים בחוקה שעדיין לא הושלמה. טעות נוספת: לכתוב שכל חוקי היסוד משוריינים – רק חלקם (או חלק מסעיפיהם) משוריינים.

מה הבודק מחפש: חוקי היסוד כפרקים בחוקה העתידית (רשות מכוננת), ומעמד עליון לעומת חוקים רגילים – שריון ברוב מיוחס ו/או אפשרות לפסול חוק רגיל הסותר אותם.

מה נדרש: "הצג שני הבדלים" – שאלת השוואה. לכל הבדל קובעים קריטריון (במה משווים), ומעמידים את שתי העמדות זו מול זו לפי אותו קריטריון, באמצעות מילות השוואה ("ואילו", "לעומת").

תשובה מלאה:
הבדל ראשון – הגדרת הלאום ולמי שייכת המדינה: לפי העמדה מדינת לאום יהודית אתנית־תרבותית דמוקרטית, המדינה היא מדינת הלאום של העם היהודי, המממשת את זכותו להגדרה עצמית. הלאום מוגדר על בסיס אתני־תרבותי (מוצא, היסטוריה, תרבות, שפה ולעיתים גם דת), ולכן אין חפיפה בין ההשתייכות ללאום ובין האזרחות: יהודי התפוצות הם חלק מן הלאום, ואילו אזרחים בני המיעוטים אינם חלק ממנו – הם זכאים לשוויון מלא בזכויות האזרח ולזכויות קבוצתיות־תרבותיות, אך המדינה אינה מדינת הלאום שלהם. לעומת זאת, לפי העמדה של מדינת לאום אזרחית־דמוקרטית ("מדינת כל אזרחיה"), הלאום מוגדר על פי האזרחות: כל אזרחי המדינה – יהודים וערבים כאחד – הם הלאום, והמדינה שייכת לכל אזרחיה באופן שווה, בלי מעמד מיוחד לקבוצה לאומית אחת.
הבדל שני – אופי המרחב הציבורי: לפי העמדה היהודית האתנית־תרבותית, אופייה היהודי של המדינה בא לידי ביטוי במרחב הציבורי ובחקיקה: בסמלי המדינה, בשפה העברית, בלוח השנה העברי ובחגים. ואילו לפי העמדה האזרחית־דמוקרטית, המרחב הציבורי וסמלי המדינה צריכים להיות ניטרליים או משותפים לכל האזרחים, בלי זיקה מיוחדת לדת או לתרבות של קבוצה אחת.
הבדל אפשרי נוסף – עלייה וזיקה לתפוצות: לפי העמדה היהודית האתנית־תרבותית, המדינה פתוחה לעלייה של כל יהודי (חוק השבות), שומרת על רוב יהודי בדרך דמוקרטית ומקיימת זיקה מיוחדת ליהודי התפוצות. ואילו לפי העמדה האזרחית־דמוקרטית, מדיניות ההגירה וההתאזרחות צריכה להיות אחידה לכל אדם, בלי עדיפות ליהודים, ולמדינה אין זיקה מיוחדת לעם היהודי בתפוצות.

טעות נפוצה: לכתוב את ההגדרה של כל עמדה בנפרד בלי להשוות ביניהן, או להשוות לפי קריטריונים שונים. טעות נוספת: לכתוב שלפי העמדה מדינת לאום יהודית אתנית־תרבותית דמוקרטית אין שוויון זכויות למיעוטים – לפי עמדה זו המדינה דמוקרטית, וכל אזרחיה זכאים לשוויון מלא בזכויות האזרח והאדם; ההבדל הוא בהגדרת הלאום ובאופייה הלאומי של המדינה.

מה הבודק מחפש: שני הבדלים, לכל אחד קריטריון ברור (הגדרת הלאום / למי שייכת המדינה; המרחב הציבורי והסמלים; עלייה וזיקה לתפוצות), ושתי העמדות מוצגות זו מול זו לפי אותו קריטריון.

מה נדרש: "הצג את המושג" – להסביר מהו שסע, בין מי למי השסע הדתי ובמה עוסקת המחלוקת, עם דוגמאות.

תשובה מלאה: שסע הוא מחלוקת עמוקה ומתמשכת בין קבוצות בחברה בשאלות יסוד של זהות וערכים. השסע מלווה במתח בין הקבוצות, ועלול לפגוע בלכידות החברתית וביציבות השלטונית.
השסע הדתי בחברה היהודית בישראל הוא המחלוקת בין יהודים דתיים וחרדים ובין יהודים חילוניים (ובמידה מסוימת גם מסורתיים) על מקומה של הדת במרחב הציבורי ובחקיקה, ועל אופייה היהודי של המדינה: האם ועד כמה המדינה צריכה לשלב בחוקיה ובמוסדותיה הלכה ומסורת יהודית. המחלוקת עולה בסוגיות כמו צביון השבת במרחב הציבורי, נישואין וגירושין על פי ההלכה, כשרות במוסדות ממלכתיים, גיור, והשירות בצבא של תלמידי ישיבות. השסע בא לידי ביטוי גם בזרמי חינוך נפרדים, במגורים נפרדים ובמפלגות על בסיס דתי.

טעות נפוצה: להציג רק דוגמה למחלוקת (למשל "המחלוקת על השבת") בלי להסביר מהו השסע – מחלוקת עמוקה ומתמשכת בין קבוצות, על מקום הדת במדינה.

מה הבודק מחפש: מחלוקת עמוקה ומתמשכת בין קבוצות (דתיים וחרדים מול חילוניים); על מקום הדת במרחב הציבורי ובחקיקה / על אופייה היהודי של המדינה; דוגמה לסוגיה שבמחלוקת.

מה נדרש: "הצג את החוק" – להסביר מהי בעלות צולבת, מה החוק קובע לגביה ומה מטרתו.

תשובה מלאה: בעלות צולבת היא מצב שבו אדם (או גוף אחד) מחזיק בשני גופי תקשורת שונים, למשל כשבעליו של עיתון הוא גם בעלים של תחנת שידור. החוק בישראל מגביל מצב כזה – כלומר מגביל את האפשרות שאותו אדם יהיה בעליהם של עיתון וגם של תחנת שידור. מטרת החוק היא למנוע ריכוז של כוח תקשורתי רב בידי גורם אחד, שיכול לשלוט בכמה מקורות מידע ולהשפיע במידה רבה על דעת הקהל.

מה הבודק מחפש: הגדרת בעלות צולבת (אדם המחזיק בשני גופי תקשורת – עיתון ותחנת שידור), והחוק המגביל זאת ומטרתו.

מה נדרש: "הצג את המושג" – מהי ממשלת אחדות לאומית ומה מטרתה.

תשובה מלאה: ממשלת אחדות לאומית היא ממשלה המבוססת על שיתוף פעולה בין מפלגות יריבות – בדרך כלל המפלגות הגדולות, המייצגות גושים פוליטיים מתחרים – היוצרות יחד קואליציה רחבה. ממשלה כזאת נועדה לאחת משלוש מטרות (או לכמה מהן): להבטיח יציבות פוליטית; לתת מענה למצב שבו אף מפלגה גדולה אינה יכולה להקים קואליציה בלי המפלגה הגדולה האחרת; או לחזק את הלגיטימציה של הממשלה בזמני חירום ומשבר, כמו מלחמה או משבר כלכלי. דוגמאות: הממשלה שהורחבה ערב מלחמת ששת הימים (1967), וממשלת האחדות שהוקמה לאחר הבחירות ב־1984.

טעות נפוצה: לבלבל בין ממשלת אחדות לאומית ובין קואליציה רחבה. קואליציה רחבה היא כל קואליציה עם מפלגות רבות; ממשלת אחדות לאומית מבוססת על שיתוף פעולה בין מפלגות יריבות (בדרך כלל הגדולות), ולשם המטרות שצוינו.

מה הבודק מחפש: שיתוף פעולה בין מפלגות יריבות היוצרות קואליציה רחבה, ומטרת הממשלה (יציבות / היעדר אפשרות להקים קואליציה בלי היריב / לגיטימציה בזמן חירום ומשבר).

מה נדרש: "הצג את שיטת" – להסביר כיצד השיטה פועלת: במה מצביעים, וכיצד מחולקים המושבים.

תשובה מלאה: בשיטת הבחירות היחסית הבוחרים מצביעים בעד רשימת מועמדים של מפלגה (בחירות רשימתיות), וכל רשימה מקבלת מספר מושבים בגוף הנבחר – בפרלמנט או במועצה – ביחס למספר הקולות שקיבלה בבחירות. למשל, רשימה שקיבלה כרבע מן הקולות הכשרים תקבל כרבע מן המושבים. כך יש התאמה גבוהה בין חלוקת הקולות לבין חלוקת המושבים, וגם רשימות קטנות, שמייצגות קבוצות ודעות שונות בחברה, יכולות לקבל ייצוג. לעיתים נקבע אחוז חסימה – שיעור מזערי של קולות שרשימה צריכה לקבל כדי להשתתף בחלוקת המושבים. השיטה היחסית שונה מן השיטה הרובית, שבה המועמד (או הרשימה) שקיבל את מרב הקולות באזור הבחירה זוכה בייצוג, והקולות שניתנו למתמודדים האחרים אינם מקבלים ייצוג.
דוגמה: הבחירות לכנסת הן יחסיות (וגם ארציות ורשימתיות): כל רשימה שעברה את אחוז החסימה (3.25% מן הקולות הכשרים) מקבלת מספר מושבים ביחס למספר הקולות שקיבלה.

טעות נפוצה: לבלבל בין בחירות יחסיות ובין בחירות אישיות (בחירה במועמד מסוים), או לכתוב רק "כל מפלגה מקבלת לפי מה שקיבלה" בלי להסביר שהמושבים מחולקים ביחס למספר הקולות.

מה הבודק מחפש: הצבעה לרשימה; חלוקת המושבים ביחס למספר הקולות שקיבלה כל רשימה; (תוספת) ייצוג רחב לקבוצות ולדעות שונות.

מה נדרש: "הצג את המושג" – מהו תפקיד נציב תלונות הציבור, על מי ועל מה הוא בודק תלונות ומה הוא עושה בעקבותיהן.

תשובה מלאה: נציב תלונות הציבור הוא גוף פיקוח פורמלי (מוסדי) שבודק תלונות של אזרחים ושל תושבים על התנהלותם של מוסדות המדינה: משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, חברות ממשלתיות וכל גוף אחר הכפוף לביקורת המדינה. הנציב בודק תלונות על פגיעה באדם, על עוול, על שירות לקוי, על חריגה מסמכות או על התנהגות לא תקינה של הגוף. בסיום הבירור הוא ממליץ לגוף לתקן את הליקויים, ומגיש לכנסת דוח שנתי על פעולותיו. הוא גם מוסמך לתת צווי הגנה לעובדים בגופים ציבוריים שחשפו שחיתות (למשל ביטול פיטורים או העברה מתפקיד). בישראל מבקר המדינה משמש גם נציב תלונות הציבור.

טעות נפוצה: לחזור על שם התפקיד ("מטפל בתלונות הציבור") בלי לפרט על מי ועל מה מתלוננים ומה הנציב עושה, או להציג במקום זאת את תפקיד מבקר המדינה (בדיקת חוקיות, יעילות וחיסכון בגופים המבוקרים).

מה הבודק מחפש: שני רכיבים לפחות – בדיקת תלונות של אזרחים / תושבים על גופי המדינה; על פגיעה, עוול, שירות לקוי או חריגה מסמכות; המלצה לתיקון ליקויים ודוח לכנסת; צווי הגנה לחושפי שחיתויות.

מה נדרש: החלק הראשון – "הצג את סוג הזכויות", לפי מה שלמדתם (לא מן הקטע). החלק השני – "הסבר כיצד סוג הזכויות בא לידי ביטוי בקטע": לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: זכויות פוליטיות / זכויות אזרח: זכויות פוליטיות הן זכויות הקשורות ליחסים בין האזרח לרשויות השלטון ולשותפות בניהול המסגרת המדינית. חלקן זכויות אזרח בלבד, וחלקן מבוססות על הזכויות הטבעיות של כל אדם:
– זכויות פוליטיות שהן זכויות אזרח: הזכות לבחור ולהיבחר, והזכות להתארגן במפלגה המתמודדת בבחירות (בבחירות לכנסת – מוענקות לאזרחי המדינה בלבד; בבחירות לרשויות המקומיות רשאים להצביע גם תושבי קבע שאינם אזרחים).
– זכויות פוליטיות הנובעות מזכויות טבעיות: חופש ההפגנה והמחאה והאפשרות לבקר את השלטון (אינן מוגבלות לאזרחי המדינה).

ציטוט: "בעקבות צעד זה נמנע מאלפי ישראלים ששהו בחוץ לארץ בעת סגירת הגבולות לשוב לארץ. עם התקרב מועד הבחירות, שוב התעורר דיון ציבורי בסוגיית מתן זכות הצבעה לישראלים שנמצאים בחוץ לארץ."
(ציטוטים אפשריים נוספים: "כפי שנאמר קודם, השנה נהפכה בעיית ההצבעה של אזרחי ישראל השוהים בחוץ לארץ לחמורה במיוחד בשל העובדה שמאלפי ישראלים נמנעה האפשרות לשוב ארצה ולהשתתף בבחירות לכנסת." או "בכל פעם שמתקרבות בחירות לכנסת מתחדשת הקריאה לשנות את חוק הבחירות לכנסת כדי לאפשר לישראלים שמתגוררים בחוץ לארץ להצביע בבחירות.")

הסבר: הזכות לבחור בבחירות לכנסת היא זכות פוליטית שהיא זכות אזרח – היא מוענקת לאזרחי המדינה, ובאמצעותה הם שותפים בניהול המסגרת המדינית ובבחירת נציגיהם. בבחירות לכנסת מצביעים, ככלל, רק בקלפי בישראל (רק מי שנמצא בחוץ לארץ בשליחות כעובד המדינה או כעובד של מוסדות לאומיים מסוימים – כגון הסוכנות היהודית – ובני משפחתו, רשאים להצביע בנציגויות ישראל). לכן כשנסגר נמל התעופה, אלפי אזרחים ישראלים שנתקעו בחוץ לארץ לא יכלו לממש את זכותם להצביע. הקטע מתאר את הדיון הציבורי שהתעורר בשאלה אם להעניק זכות הצבעה גם לאזרחים שנמצאים בחוץ לארץ – כלומר בשאלה מי יוכל לממש את הזכות הפוליטית לבחור, ואיך.
(אפשר גם: הכותב טוען ש־600 אלף אזרחי ישראל השוהים בחוץ לארץ "יכולים לקבוע את פניה של הכנסת הבאה וממילא את הרכב הממשלה" – כלומר הזכות לבחור היא הדרך שבה האזרחים משתתפים בקביעת זהות נציגיהם בכנסת ובהרכב השלטון.)

טעות נפוצה: להציג רק "הזכות להצביע" בלי ההגדרה הכללית של סוג הזכויות – זכויות הקשורות ליחסים בין האזרח לשלטון ולשותפות בניהול המסגרת המדינית. טעות נוספת: להסביר באמצעות חופש התנועה (האפשרות לשוב לארץ) – השאלה עוסקת בזכויות פוליטיות, ולכן ההסבר צריך להתייחס לזכות לבחור.

מה הבודק מחפש: בהצגה – יחסי אזרח–שלטון ושותפות בניהול המסגרת המדינית; זכויות אזרח (לבחור ולהיבחר, להתארגן במפלגה) לעומת זכויות הנובעות מזכויות טבעיות (הפגנה ומחאה, ביקורת על השלטון). בהסבר – הקישור בין הדיון על מתן זכות הצבעה לישראלים בחוץ לארץ ובין הזכות לבחור, שהיא זכות פוליטית של האזרחים. הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט.

מה נדרש: החלק הראשון – "הצג את עיקרי התוכן של חוק השבות", לפי מה שלמדתם. החלק השני – "הסבר כיצד חוק השבות בא לידי ביטוי בקטע": לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בחוק.

תשובה מלאה:
הצגה: חוק השבות נחקק בשנת 1950. החוק קובע שכל יהודי זכאי לעלות לארץ: אשרת עולה תינתן לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל.
תחולת החוק: החוק מאפשר לעלות לארץ גם לבני משפחה של יהודים. הזכאים הם בן או בת הזוג של יהודי, ילדיו ונכדיו של יהודי, ובני הזוג של הילדים ושל הנכדים. הם זכאים לעלות גם אם הם עצמם אינם נחשבים יהודים.
הגדרת "יהודי": לפי החוק, יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר, והוא אינו בן דת אחרת.

ציטוט: "הראשונה בהן היא האפשרות הניתנת לכל יהודי שעולה ארצה לזכות באזרחות ישראלית, גם אם ישראל משמשת לעולה רק תחנת מעבר כדי להגיע למדינה אחרת."

הסבר: לפי הרכיב המרכזי בחוק השבות, כל יהודי זכאי לעלות לארץ ולקבל אשרת עולה. מי שעולה לארץ לפי חוק השבות זוכה באזרחות ישראלית מכוח שבות (לפי חוק האזרחות). הכותב מסביר שאחת הסיבות למספר הרב של בעלי אזרחות ישראלית השוהים בחוץ לארץ היא "האפשרות הניתנת לכל יהודי שעולה ארצה לזכות באזרחות ישראלית" – כלומר הזכות שחוק השבות מעניק לכל יהודי לעלות לארץ, ושבעקבותיה הוא נעשה אזרח בה. לדבריו, יש מי שמשתמשים בזכות זו גם כאשר ישראל היא בשבילם רק "תחנת מעבר", ואחר כך עוברים לגור במדינה אחרת אך נשארים אזרחים ישראלים.

טעות נפוצה: להסביר באמצעות המשפט "מדינת ישראל מעניקה אזרחות גם למי שנולד בחוץ לארץ אם אחד מהוריו היה אזרח ישראלי" – זו אזרחות מכוח לידה, שנקבעה בחוק האזרחות, ולא בחוק השבות. טעות נוספת: לכתוב שמי שאביו, סבו או סבתו יהודים "נחשב ליהודי" – לפי החוק הוא אינו נחשב יהודי, אבל זכאי לעלות לארץ בזכות הקשר המשפחתי שלו ליהודים.

מה הבודק מחפש: בהצגה – שלושה רכיבים: (1) כל יהודי רשאי לעלות לארץ; (2) תחולת החוק על בני זוג, ילדים, נכדים ובני זוגם; (3) הגדרת יהודי: נולד לאם יהודייה או התגייר, ואינו בן דת אחרת. בהסבר – הקישור בין "האפשרות הניתנת לכל יהודי שעולה ארצה" ובין זכותו של כל יהודי לעלות לארץ לפי החוק. הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט.

מה נדרש: החלק הראשון – "הצג שני תפקידים של הכנסת", לפי מה שלמדתם. החלק השני – "הסבר כיצד אחד מתפקידי הכנסת בא לידי ביטוי בקטע": לבחור תפקיד אחד, לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרת התפקיד.

תשובה מלאה:
הצגת שני תפקידים:
– חקיקה: הכנסת היא הרשות המחוקקת. היא מחוקקת חוקים (חקיקה ראשית), שקובעים את הכללים המחייבים את כל האזרחים ואת כל רשויות השלטון. הכנסת יכולה גם להסמיך בחוק את הממשלה ואת השרים להתקין תקנות (חקיקת משנה), ותקנות אלה אסור שיסתרו את החוק.
– ייצוג האזרחים: הכנסת מייצגת את ריבונות העם ואת כלל האזרחים. בבחירות האזרחים בוחרים במפלגות שמבטאות את העמדות האידיאולוגיות ואת האינטרסים שלהם. לכן בכנסת מיוצגות העמדות השונות שיש בחברה.
(תפקידים אפשריים נוספים: פיקוח וביקורת – הכנסת מפקחת על מדיניותה ועל פעולותיה של הרשות המבצעת – הממשלה – ומבקרת אותן, באמצעות האופוזיציה, ועדות הכנסת, אישור התקציב, וכלים פרלמנטריים כמו הצעת אי־אמון, שאילתות והצעות לסדר היום. רשות מכוננת – הכנסת היא הגוף שאחראי לכינון החוקה של המדינה; בהחלטת הררי (1950) נקבע שהחוקה תיכתב בהדרגה, פרק אחר פרק, ושכל פרק יהיה חוק יסוד.)

בחרתי בתפקיד החקיקה.
ציטוט: "בכל פעם שמתקרבות בחירות לכנסת מתחדשת הקריאה לשנות את חוק הבחירות לכנסת כדי לאפשר לישראלים שמתגוררים בחוץ לארץ להצביע בבחירות."
הסבר: לפי ההגדרה, הכנסת היא הרשות המחוקקת, והיא קובעת בחוק את הכללים המחייבים את האזרחים ואת רשויות השלטון. הכללים לעריכת הבחירות – ובהם השאלה מי רשאי להצביע והיכן – קבועים בחוק הבחירות לכנסת. לכן הדרך לאפשר לישראלים שבחוץ לארץ להצביע היא שהכנסת תשנה את החוק. הקריאה "לשנות את חוק הבחירות לכנסת" היא אפוא קריאה לכנסת להפעיל את תפקיד החקיקה שלה.

אפשרות אחרת – תפקיד הייצוג: "ישראלים רבים שלא יכלו לשוב לארץ פנו לחברי כנסת וביקשו מהם לפעול לתיקון חוק הבחירות לכנסת כדי שאזרחים ישראלים יוכלו להצביע גם בחוץ לארץ."
הסבר: חברי הכנסת הם נציגי האזרחים. אזרחים שנתקעו בחוץ לארץ פנו לנציגיהם בכנסת, כדי שיביעו את עמדתם ויפעלו לקידום האינטרס שלהם – האפשרות להצביע. כך חברי הכנסת משמשים ערוץ שבו עמדות ואינטרסים של קבוצות שונות בציבור מגיעים לכנסת, וזה תפקיד הייצוג.

טעות נפוצה: להציג את התפקידים "על פי הקטע" במקום על פי מה שלמדתם, או להציג רק תפקיד אחד. טעות נוספת: לחזור במילים אחרות על הציטוט, בלי לקשר אותו לרכיב בהגדרת התפקיד (למשל: שינוי חוק הבחירות נעשה בחקיקה של הכנסת, שקובעת כללים מחייבים).

מה הבודק מחפש: בהצגה – שני תפקידים של הכנסת, כל אחד עם רכיביו. ציטוט ממוקד המתייחס לאחד התפקידים. בהסבר – קישור הציטוט לרכיב המתאים בהגדרת התפקיד שנבחר (חקיקה: שינוי חוק הבחירות בידי הכנסת; ייצוג: פניית האזרחים לנציגיהם בכנסת). הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט.

מה נדרש: "ציין והצג" – לציין את שם החוק ולהציג את עיקריו; "הסבר" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בחוק.

תשובה מלאה:
ציון: אייכמן הועמד למשפט על פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם (1950).
הצגה:
– החוק מאפשר להעמיד לדין ולהעניש בישראל את מי שבתקופת השלטון הנאצי, בארץ עוינת, ביצע פשע כלפי העם היהודי או פשע כלפי האנושות, וכן מי שבתקופת מלחמת העולם השנייה ביצע פשע מלחמה. "פשע כלפי העם היהודי" הוא מעשה שנעשה בכוונה להשמיד את העם היהודי, כולו או חלקו.
– החוק חל על מעשים שנעשו לפני קום המדינה ומחוץ לשטחה.
– העונש החמור ביותר שנקבע בו על פשעים אלה הוא עונש מוות, והעבירות האלה אינן מתיישנות.
החוק הוא אחד החוקים שמבטאים את אופייה היהודי של המדינה ואת אחריותה כלפי העם היהודי – גם כלפי מי שנרצחו בשואה, לפני שהמדינה קמה.
ציטוט: "בריאיון שהתקיים לציון האירוע, הסביר אחד המשפטנים כי במשפט זה מימשה המדינה את האחריות שהעניק לה החוק לשפוט ולהעניש את מי שהשתתף בניסיון להשמיד את העם היהודי בתקופת השואה."
(ציטוט אפשרי נוסף: "אייכמן נידון למוות על חלקו בהשמדת מיליוני יהודים בזמן השואה והוצא להורג.")
הסבר: אייכמן היה "פושע נאצי" שהשתתף בהשמדת מיליוני יהודים בזמן השואה – כלומר ביצע בתקופת השלטון הנאצי פשעים כלפי העם היהודי. הפשעים נעשו מחוץ לישראל ולפני שהמדינה קמה, ובכל זאת הוא הועמד לדין בישראל – משום שהחוק חל גם על מעשים כאלה. הוא נידון למוות, העונש החמור ביותר שהחוק קובע. לכן המשפטן אומר שבמשפט זה "מימשה המדינה את האחריות שהעניק לה החוק לשפוט ולהעניש את מי שהשתתף בניסיון להשמיד את העם היהודי בתקופת השואה": החוק הטיל על מדינת ישראל, כמדינה יהודית, את האחריות להעמיד לדין את מי שביצעו פשעים נגד העם היהודי בשואה.

טעות נפוצה: לענות "חוק השבות" או "חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי". חוק השבות עוסק בזכותו של כל יהודי לעלות לישראל, וחוק הלאום נחקק ב־2018, עשרות שנים אחרי המשפט. המשפט התקיים לפי חוק שמאפשר להעניש פושעים נאצים על פשעיהם נגד העם היהודי. טעות נוספת: לציין את שם החוק בלי להציג את רכיביו.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: העמדה לדין של מי שביצע בתקופת השלטון הנאצי פשעים כלפי העם היהודי / כלפי האנושות; תחולה על מעשים שנעשו לפני קום המדינה ומחוץ לה; עונש מוות; ביטוי לאחריות המדינה כלפי העם היהודי. בהסבר: אייכמן, שהשתתף בהשמדת היהודים בשואה, נשפט ונענש בישראל לפי החוק – מימוש האחריות שהחוק מטיל על המדינה.

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות את הזכות ולהגדיר אותה על כל רכיביה; "הסבר" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: הזכות שתיפגע לטענת בעלי החוות היא חופש העיסוק – חירות הנגזרת מן הזכות לחירות.
הצגה: הזכות לחירות היא זכותו של כל אדם לחיות את חייו, להחליט, לבחור, לפעול או להימנע מפעולה, ולעצב את אישיותו ואת חייו על פי רצונו החופשי, בלי שהמדינה או אחרים יכפו עליו. מן הזכות לחירות נגזרות חירויות רבות, ובהן: חופש הביטוי, חופש המחשבה והמצפון, חופש התנועה, חופש העיסוק, חופש הדת וחופש מדת.
חופש העיסוק הוא זכותו של כל אדם לבחור את עיסוקו, את מקצועו ואת משלח ידו, ולעסוק בהם על פי רצונו החופשי, כדי להתפרנס ולעצב את חייו. (בישראל הזכות מעוגנת בחוק יסוד: חופש העיסוק: "כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד".)
ציטוט: "לטענתם, תושבים רבים מתפרנסים מענף זה, והחלטת הממשלה תביא לסגירה סופית של ענף כלכלי שקיים כבר דורות רבים ותִפגע באחת מחירויות היסוד של בעלי החוות במדינה."
(ציטוט אפשרי נוסף: "לאחר שהתברר כי החורפנים מעבירים את נגיף הקורונה לבני אדם, הודיעה הממשלה באחת המדינות כי ייאסר על בעלי החוות במדינה להמשיך ולגדל חורפנים.")
הסבר: בעלי החוות בחרו לעסוק בגידול חורפנים, ורבים מהם מתפרנסים מענף זה כבר דורות. החלטת הממשלה אוסרת עליהם להמשיך לגדל חורפנים ותביא לסגירת הענף כולו – כלומר היא מונעת מהם לעסוק בעיסוק שבחרו על פי רצונם החופשי ושממנו הם מתפרנסים. זו פגיעה בחופש העיסוק, ובעלי החוות עצמם מכנים זאת פגיעה "באחת מחירויות היסוד" שלהם. (המדינה מנמקת את האיסור בצורך להגן על בריאות הציבור מפני הדבקה בנגיף – זכויות אינן מוחלטות, ולעיתים מגבילים אותן כדי להגן על זכויות אחרות.)

טעות נפוצה: לענות "הזכות לקניין" – בעלי החוות אינם טוענים שלוקחים מהם את רכושם, אלא שאוסרים עליהם להמשיך לעסוק בענף שממנו הם מתפרנסים, וזה חופש העיסוק. טעות נוספת: לציין רק "הזכות לחירות" באופן כללי, בלי לפרט את החירות הנגזרת ממנה שנפגעת כאן – חופש העיסוק.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: הזכות לחירות (לחיות, להחליט, לבחור ולפעול על פי רצון חופשי) וחופש העיסוק – בחירת עיסוק, מקצוע או משלח יד ועיסוק בהם. בהסבר: האיסור לגדל חורפנים וסגירת הענף = מניעת האפשרות להמשיך לעסוק בעיסוק שבחרו ושממנו הם מתפרנסים.

מה נדרש: "ציין והצג" – לבחור בין שני סוגי האחריות ולהגדיר את הסוג הנכון על כל רכיביו; "הסבר" – לצטט מן הקטע ולקשר לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: השר התפטר בגלל האחריות (הממשלתית) המשותפת.
הצגה:
– על מה: כל שר בממשלה נושא באחריות לכל החלטות הממשלה – גם אם התנגד להחלטה מסוימת ונותר בדעת מיעוט.
– כלפי מי: השר אחראי כלפי הכנסת וכלפי הציבור.
– אופי האחריות: זו אחריות פסיבית ברובה – השר אינו רשאי לפעול נגד החלטות הממשלה. שר שאינו מוכן לשאת באחריות להחלטה של הממשלה צריך להתפטר.
ציטוט: "השר הצהיר בכלי התקשורת השונים כי הוא מתנגד להחלטה שקיבלה הממשלה, ולכן הוא נאלץ להתפטר מן הממשלה."
(ציטוט אפשרי נוסף: "אחד משרי הממשלה טען כי הטלת הסגר בעיתוי הזה פוגעת בייחוד בציבור גדול של יהודים הנוהגים להתפלל בחגים אלה בבתי הכנסת.")
הסבר: ההחלטה להטיל סגר בחגים היא החלטה של הממשלה כולה. לפי האחריות המשותפת, גם שר שהתנגד להחלטה נושא באחריות לה, ואינו רשאי לפעול נגדה. השר מתנגד להחלטה, משום שלדעתו היא פוגעת בציבור גדול של מתפללים בחגים, ואינו מוכן לשאת באחריות לה. לכן, כפי שהוא עצמו מצהיר, הוא "נאלץ להתפטר מן הממשלה". ההתפטרות מבטאת את הכלל שלפיו שר שאינו מוכן לשאת באחריות להחלטת הממשלה צריך לפרוש ממנה.

טעות נפוצה: לענות אחריות מיניסטריאלית. באחריות מיניסטריאלית השר אחראי לנושאים שבתחום משרדו ולפעולות עובדיו, ועשוי להתפטר בגלל כישלון בתחום משרדו. בקטע השר אינו מתפטר בגלל כישלון של משרדו, אלא בגלל החלטה של הממשלה כולה שהוא מתנגד לה – וזו אחריות משותפת.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: כל שר אחראי לכל החלטות הממשלה גם אם התנגד להן; כלפי הכנסת והציבור; שר שאינו מוכן לשאת באחריות צריך להתפטר. בהסבר: התנגדות השר להחלטת הממשלה על הסגר והתפטרותו = אי־נכונות לשאת באחריות להחלטת הממשלה כולה.

מה נדרש: טענה – משפט אחד שמבטא עמדה ברורה (תומך או מתנגד) וכותב את הסוגיה במלואה.

תשובה מלאה: (זו דוגמה לתשובה אחת. אפשר לבחור גם בעמדה ההפוכה – הניקוד אינו תלוי בעמדה, אלא באיכות הנימוקים.)
אני מתנגד/ת לחייב בחוק את מי שאינם משרתים בצבא לשרת בשירות אזרחי או לאומי.

מה הבודק מחפש: בשאלת עמדה: בטענה (א) מציגים עמדה ברורה (תומך/מתנגד) וכותבים את הסוגיה במלואה (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%). הניקוד אינו תלוי בעמדה שנבחרה.

מה נדרש: טענה – משפט אחד שמבטא עמדה ברורה (תומך / מתנגד) וכותב את הסוגיה במלואה, בלי להעתיק את כל הסיפור.

תשובה מלאה (זו דוגמה לתשובה אחת; אפשר לבחור גם בעמדה ההפוכה – הניקוד אינו תלוי בעמדה, אלא באיכות הנימוקים): אני תומך בנוהל של הנהלות בתי החולים האוסר להכניס מוצרי חמץ לבתי החולים בתקופת חג הפסח.

מה הבודק מחפש (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%): עמדה ברורה וחד־משמעית שמתייחסת לסוגיה שבמחלוקת. הניקוד אינו תלוי בעמדה שנבחרה.