בגרות באזרחות 34281 - חורף 2022, מועד נבצרים

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות את הגישה שבאה לידי ביטוי ברפורמות של נשיא צרפת (לא בעמדת המפגינים) ולהגדיר אותה על כל רכיביה; "הסבר" – לצטט ולקשר לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: ברפורמות הכלכליות של נשיא צרפת באה לידי ביטוי הגישה הכלכלית־חברתית הליברלית (ניאו־ליברלית).
הצגה:
בהצגת גישה כלכלית־חברתית מתייחסים לשלוש נקודות: מהו הערך המרכזי, מהי רמת מעורבות המדינה בחיים הכלכליים, ועל מי מוטלת האחריות לרמת החיים.
– הערך המרכזי: הגישה הליברלית מדגישה את החירות הכלכלית על פני השוויון החברתי־כלכלי. לפי גישה זו, החירות הכלכלית מקדמת את טובת החברה כולה, ובתוכה גם את החלשים.
– האחריות: הפרט אחראי לחייו ולרווחתו.
– רמת המעורבות: הגישה מדגישה יוזמה פרטית, יעילות, תחרות ושוק חופשי, ולכן מעורבות המדינה בתחום החברתי־כלכלי צריכה להיות מינימלית. דוגמאות לכך: הפרטה, קיצוץ תקציבים, צמצום קצבאות ותמיכה בהפחתת המסים.
ציטוט: "אחת מהן היא העברת חברות ממשלתיות, ובהן את חברת הרכבת הלאומית, לבעלותן של כמה חברות פרטיות כדי לעודד תחרות."
(ציטוט אפשרי נוסף: "רפורמה נוספת היא הפחתת המס שבעלי ההון צריכים לשלם על רווחיהם כדי לעודד אותם להשקיע במדינה.")
הסבר: לפי הרכיב בהגדרה, הגישה הליברלית מעדיפה יוזמה פרטית ותחרות בשוק חופשי, ותומכת בצמצום מעורבות המדינה בכלכלה – למשל באמצעות הפרטה. ברפורמה הראשונה המדינה מעבירה חברות שבבעלותה, ובהן חברת הרכבת הלאומית, לבעלות של חברות פרטיות, "כדי לעודד תחרות". זו הפרטה: המדינה מפסיקה לנהל בעצמה את השירות ומשאירה אותו לכוחות השוק. גם הרפורמה השנייה – הפחתת המס על רווחי בעלי ההון כדי לעודד אותם להשקיע – מבטאת את הגישה הליברלית: תמיכה בהפחתת מסים ועידוד היוזמה הפרטית, מתוך הנחה שההשקעות יקדמו את הכלכלה ואת טובת החברה כולה. לכן הרפורמות מבטאות את הגישה הליברלית.

טעות נפוצה: לענות שזו הגישה הסוציאל־דמוקרטית בגלל ההפגנות. המפגינים מתנגדים לרפורמות, אבל השאלה שואלת על הגישה שבאה לידי ביטוי ברפורמות עצמן – הפרטה, תחרות והפחתת מסים, שהם מאפיינים מובהקים של הגישה הליברלית. בשתי הגישות יש מעורבות של המדינה בכלכלה, והשאלה היא מה מידת המעורבות ומה סוגה.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: הערך המרכזי (חירות כלכלית על פני שוויון), האחריות (הפרט), רמת המעורבות (מינימלית: יוזמה פרטית, תחרות, הפרטה, הפחתת מסים). בהסבר: העברת החברות הממשלתיות לבעלות פרטית / הפחתת המס = צמצום מעורבות המדינה ועידוד התחרות והיוזמה הפרטית.

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות את הזכות שנפגעה לטענת המפגינים ולהגדיר אותה על כל רכיביה; "הסבר" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: לטענת המפגינים נפגעה הזכות לשוויון של כבדי השמיעה והחירשים (שוויון מהותי – שוויון הזדמנויות).
הצגה: הזכות לשוויון היא זכותו של כל אדם לקבל יחס זהה ליחס שמקבל זולתו, כלומר אין להפלות אדם. זכות זו חלה על כל אדם, ללא הבדל דת, גזע או מין, ובלי קשר לזהותו, לשיוכו (למשל לאום או מקום מגורים), לסממן חיצוני או למגבלה כלשהי. כשהשלטון מעניק יחס שונה לבני אדם בלי שיש לכך סיבה רלוונטית, זוהי אפליה ופגיעה בזכות לשוויון. לעומת זאת, כאשר יש שוני רלוונטי לעניין הנדון, מתן יחס שונה (הבחנה) אינו פוגע בשוויון, אלא מממש שוויון מהותי – שוויון הזדמנויות אמיתי.
ציטוט: "אחד המפגינים טען שכבדי שמיעה וחירשים מתקשים להשתמש בתוכנות לקיום ועידת וידאו, כמו "זום", שאינן מונגשות בשפת הסימנים, ולכן הם אינם מפיקים תועלת מתוכנות אלה כמו כולם."
(ציטוטים אפשריים נוספים: "עשרות כבדי שמיעה וחירשים הפגינו מול הכנסת בטענה שבזמן מגפת הקורונה רבים מהם מתקשים ליהנות משירותים שונים כמו כל שאר האזרחים." או "המפגינים דרשו מן הממשלה שכל השירותים הניתנים לכלל הציבור יינתנו גם בשפת הסימנים.")
הסבר: הזכות לשוויון חלה על כל אדם, בלי קשר למגבלה שיש לו. בזמן מגפת הקורונה שירותים רבים עברו לתוכנות לקיום ועידת וידאו, אבל תוכנות אלה אינן מונגשות בשפת הסימנים, ולכן כבדי השמיעה והחירשים "אינם מפיקים תועלת מתוכנות אלה כמו כולם". כלומר, אף שהשירות ניתן לכולם באותה צורה, בפועל הם אינם יכולים ליהנות ממנו כמו שאר האזרחים. למגבלת השמיעה יש שוני רלוונטי לעניין, ולכן כדי לממש את השוויון המהותי – הזדמנות שווה ליהנות מן השירותים – יש לתת להם מענה שונה: הנגשה בשפת הסימנים. זו הסיבה שהמפגינים דורשים שכל השירותים לכלל הציבור יינתנו גם בשפת הסימנים.

טעות נפוצה: לענות "זכויות קבוצתיות" משום שמדובר בשפת הסימנים. המפגינים אינם מבקשים לשמר את ייחודם התרבותי כקבוצה, אלא ליהנות מן השירותים "כמו כל שאר האזרחים" – וזה שוויון. טעות נוספת: להציג רק "יחס שווה לכולם" בלי להסביר מדוע דווקא מתן מענה שונה (הנגשה) מממש כאן את השוויון.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: יחס זהה לכל אדם ואיסור אפליה, ללא הבדל דת, גזע, מין, זהות, שיוך או מגבלה; ויחס שונה במקרה של שוני רלוונטי כמימוש של שוויון מהותי. בהסבר: קישור בין "אינם מפיקים תועלת מתוכנות אלה כמו כולם" / "כמו כל שאר האזרחים" ובין הזכות לקבל יחס והזדמנות שווים בלי קשר למגבלה.

מה נדרש: "הצג על פי הכרזת העצמאות את שתי ההצדקות" – להציג כל הצדקה: הכללה (מהי ההצדקה) ודוגמה מלאה אחת לפחות מתוך הכרזת העצמאות. שניים–שלושה משפטים לפחות לכל הצדקה.

תשובה מלאה – הצדקה היסטורית:
הכללה: הצדקה להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל שנשענת על הקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ועל אירועים היסטוריים.
דוגמאות מן ההכרזה:
– בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, ובה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל־אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים (התנ"ך).
– בתקופת הגלות שמר העם אמונים לארץ, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב אליה.
– בדורות האחרונים שבו היהודים בהמוניהם לארצם (חלוצים, מעפילים ומגינים), והקימו יישוב גדול ומבוסס.
– השואה הוכיחה מחדש את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת על ידי חידוש המדינה היהודית בארץ ישראל.
– היישוב העברי השתתף במלחמת העולם השנייה לצד האומות השוחרות חירות ושלום, וקנה לו בכך את הזכות להימנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות.

מה הבודק מחפש: הכללה (קשר היסטורי ואירועים היסטוריים) + דוגמה מלאה אחת לפחות (או שתי דוגמאות מלאות).

מה נדרש: "הצג את המושג" – הגדרה מלאה, בלי להשתמש במילה "מתגוננת" עצמה. שניים–שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה: דמוקרטיה מתגוננת היא דמוקרטיה ששומרת על המשטר הדמוקרטי, על עקרונותיו ועל כללי המשחק הדמוקרטיים, וגם על אופי המדינה. היא מגינה על עצמה מפני אנשים או קבוצות שפועלים בזירה הציבורית ומנצלים את הכלים הדמוקרטיים כדי לפגוע במשטר הדמוקרטי, לחסל אותו או לפגוע באופי המדינה. כלים דמוקרטיים כאלה הם, למשל, חופש הביטוי, ההתמודדות בבחירות וההתארגנות במפלגה. לשם כך המדינה מגבילה את הזכויות של גורמים אלה: היא שוללת את זכותם להיבחר, שוללת את זכותם להתארגן ולפעול במסגרת פוליטית, ומגבילה את חופש הביטוי שלהם. בישראל, למשל, סעיף 7א בחוק יסוד: הכנסת מאפשר למנוע מרשימה או ממועמד להתמודד בבחירות לכנסת. בין העילות לכך: אם הם שוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מסיתים לגזענות או תומכים במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל.

טעות נפוצה: להשתמש במילה "מתגוננת" בתוך ההגדרה (למשל "דמוקרטיה שמתגוננת"). אי אפשר להגדיר מושג באמצעות אותה מילה. טעות נוספת היא לבלבל בין דמוקרטיה מתגוננת ובין תקנות לשעת חירום או מעצר מינהלי. דמוקרטיה מתגוננת היא הגנה מתמשכת על הדמוקרטיה מפני מי שמבקשים לפגוע בה מבפנים. תקנות לשעת חירום הן סמכות זמנית שמופעלת בעת משבר.

מה הבודק מחפש: על מה מגינים (המשטר הדמוקרטי, עקרונותיו ואופי המדינה); מפני מי (מי שמנצל את הכלים הדמוקרטיים כדי לפגוע בדמוקרטיה או לחסל אותה); באילו אמצעים (שלילת הזכות להיבחר, הגבלת ההתארגנות הפוליטית וחופש הביטוי).

מה נדרש: "הצג שני ביטויים" – שני כללים (ביטויים) שונים המבטיחים את אי־התלות, וכל אחד מוצג ברכיביו כך שיהיה ברור כיצד הוא מבטיח את עצמאות השופטים.

תשובה מלאה:
כלל ראשון – אופן בחירת שופטים:
– השופטים נבחרים על ידי ועדה לבחירת שופטים, ולא על ידי גורם פוליטי אחד.
– בוועדה תשעה חברים, ויש בה נציגות לשלוש הרשויות: שלושה שופטי בית המשפט העליון, ובהם נשיא בית המשפט העליון (הרשות השופטת); שני שרים, ובהם שר המשפטים, שהוא יושב ראש הוועדה (הרשות המבצעת); שני חברי כנסת (הרשות המחוקקת); ולצדם שני נציגים של לשכת עורכי הדין.
– בוועדה יש רוב לנציגות המקצועית־משפטית – השופטים ועורכי הדין (חמישה מתוך תשעה) – על פני נציגי הפוליטיקה. כך השופטים אינם חייבים את מינויים לפוליטיקאי מסוים, ולכן הם יכולים לפסוק בלי לחשוש מן השלטון.
(הרכב הוועדה מעוגן בחוק יסוד: השפיטה. בשנת 2025 קיבלה הכנסת תיקון לחוק היסוד שמשנה את הרכב הוועדה, ונקבע שיחול מהכנסת הבאה; התשובה כאן מציגה את ההרכב כפי שהוא נלמד.)

כלל שני – תנאי העסקת שופטים:
– שכר השופטים נקבע על ידי ועדת הכספים של הכנסת (ולא על ידי הממשלה, שהשופטים דנים בעניינה).
– משך כהונת שופט הוא עד גיל 70 (גיל הפרישה), כך שאין צורך "לרצות" גורם כלשהו כדי להמשיך בתפקיד.
– אסור לשופט לשמש בתפקיד פוליטי, ואסור לו לעבוד בעבודות אחרות או למלא תפקידים ציבוריים.
– לשופטים יש חסינות: אי־אפשר להעמיד שופט לדין בגלל פסק דין שנתן.
– אין מעבירים שופט ממקום כהונתו אלא בהסכמת נשיא בית המשפט העליון או לפי החלטת בית הדין המשמעתי.
כל אלה מבטיחים שהשופט אינו תלוי בשלטון או בגורם אחר, ויכול לפסוק רק על פי החוק ועל פי מצפונו.

טעות נפוצה: לכתוב "השופטים עצמאיים" או "אף אחד לא יכול להשפיע עליהם" בלי לפרט כלל מסוים. צריך להציג את הכלל עצמו (מי בוחר את השופטים והרכב הוועדה; מהם תנאי ההעסקה) ולהסביר כיצד הוא שומר על אי־התלות.

מה הבודק מחפש: שני כללים שונים, כל אחד מוצג במלואו: באופן בחירת שופטים – ועדה לבחירת שופטים והרכבה (נציגות לשלוש הרשויות, ורוב לנציגות המקצועית־משפטית – השופטים ועורכי הדין); בתנאי העסקה – רכיבים מפורטים (שכר, משך כהונה, איסור עיסוק פוליטי ואחר, חסינות, העברה ממקום כהונה). אפשר גם להציג שני כללים מתוך תנאי ההעסקה (למשל שכר וחסינות), אם כל אחד מוסבר.

מה נדרש: "הצג שני ביטויים" – שני ביטויים שונים ליחס של יהודי התפוצות כלפי מדינת ישראל (הכיוון: מה יהודי התפוצות עושים למען ישראל), וכל ביטוי מוצג ומוסבר, בשניים–שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה:
רקע: בין מדינת ישראל ובין העם היהודי בתפוצות יש קשר של ערבות הדדית – מחויבות של המדינה כלפי יהודי העולם, ומחויבות של יהודי העולם כלפי המדינה. השאלה עוסקת בכיוון השני: היחס של יהודי התפוצות למדינת ישראל.

ביטוי ראשון – תמיכה פוליטית: ארגונים ושדולות של יהודים בתפוצות משתדלים להשפיע על ממשלות המדינות שבהן הם חיים, כדי שיתמכו בישראל בהקשרים שונים – למשל בזירה המדינית ובזירה הביטחונית.

ביטוי שני – תמיכה כלכלית: לאורך השנים יהדות התפוצות תומכת בפעילויות שונות בישראל (למשל בתחומי הרווחה, החינוך, הבריאות וקליטת העלייה) בסכומים גדולים.

ביטוי אפשרי נוסף – חיזוק הזיקה לישראל: הדור הצעיר בקהילות רבות מזדהה פחות עם ישראל, והקהילות עושות מאמצים לחזק את ההזדהות הזאת – למשל באמצעות פרויקט תגלית ושליחי הסוכנות היהודית.

טעות נפוצה: להציג ביטוי למחויבות של מדינת ישראל כלפי יהודי התפוצות – למשל חוק השבות, מבצעים להעלאת יהודים או החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם. אלה ביטויים לכיוון ההפוך. השאלה מבקשת שני ביטויים ליחס של יהודי התפוצות לישראל. טעות נוספת: לכתוב סיסמה ("ערבות הדדית", "הם אוהבים את ישראל") בלי להציג מה הביטוי כולל.

מה הבודק מחפש: שני ביטויים שונים ליחס של יהודי התפוצות לישראל (תמיכה פוליטית / תמיכה כלכלית / חיזוק הזיקה של הדור הצעיר), כל אחד מוצג בבירור – מי פועל, מה הוא עושה ולמען מה.

מה נדרש: "הצג נקודת דמיון אחת והבדל אחד" – שאלת השוואה. נקודת הדמיון צריכה להיות נכונה לשני סוגי העבריינות יחד, ולא לכל סוגי העבריינות; ההבדל צריך להיות לפי קריטריון אחד, ושני המושגים מוצגים זה מול זה ("ואילו", "לעומת").

תשובה מלאה:
נקודת דמיון – המניע: גם בעבריינות פלילית רגילה וגם בעבריינות שלטונית אישית המניע לעבירה הוא אינטרס אישי – טובת הנאה לעבריין עצמו (או למקורביו), למשל רווח כספי.
(נקודות דמיון אפשריות נוספות: בשני הסוגים מבצע העבירה אינו מוכן לשאת בתוצאות מעשיו – הוא פועל בהסתר ומנסה להימנע מעונש; בשני הסוגים החברה רואה בעבירה תופעה שלילית, והמדינה מפעילה נגדה אמצעי אכיפה – חקירה, העמדה לדין וענישה.)
הבדל – מבצע העבירה: בעבריינות פלילית רגילה מבצע העבירה יכול להיות כל אדם, ואילו בעבריינות שלטונית אישית מבצע העבירה הוא נושא משרה ציבורית – נבחר ציבור (כמו שר, חבר כנסת או ראש רשות מקומית) או עובד ציבור – והוא מבצע אותה במסגרת מילוי תפקידו, תוך ניצול לרעה של כוחו, מעמדו וסמכויותיו (למשל לקיחת שוחד, מעילה בכספי ציבור או מינויים פסולים).
(הבדל אפשרי נוסף – יחס החברה והסכנה שבעבירה: עבריינות פלילית רגילה מסכנת את הסדר הציבורי ואת שלום הציבור, ואילו עבריינות שלטונית מסכנת במיוחד את אמון הציבור ברשויות השלטון ואת עקרון שלטון החוק.)

טעות נפוצה: לכתוב כנקודת דמיון "בשניהם יש עבירה על החוק". עבירה על החוק קיימת בכל סוגי העבריינות, ולכן היא אינה מאפיינת דווקא את שני הסוגים האלה. טעות נוספת: בעבריינות השלטונית האישית לא לכתוב את ניצול המעמד של נושא המשרה הציבורית. וגם: לכתוב את ההגדרה של כל סוג בנפרד בלי להשוות ביניהם.

מה הבודק מחפש: נקודת דמיון אחת שנכונה לשני הסוגים (המניע – אינטרס אישי / אי־נכונות לשאת בתוצאות / יחס שלילי ואכיפה מצד המדינה), והבדל אחד לפי קריטריון ברור (מבצע העבירה: כל אדם, ואילו בעבריינות שלטונית – נושא משרה ציבורית תוך ניצול מעמדו), עם מילות השוואה.

מה נדרש: "הצג את המחלוקת" – להציג את שני הצדדים ואת הנימוק של כל צד.

תשובה מלאה: חקיקה דתית היא חקיקה של הכנסת שמבוססת על ההלכה היהודית או שנותנת לה תוקף בחוק (למשל: נישואין וגירושין של יהודים בבתי הדין הרבניים, חוק חג המצות, השבת כיום מנוחה בחוק שעות עבודה ומנוחה). בחברה הישראלית יש מחלוקת בשאלה אם לשלב חקיקה כזו בחוקי המדינה:
– התומכים בשילוב חקיקה דתית (בעיקר הציבור הדתי) רואים בה אמצעי לעיצוב דמותה של ישראל כמדינה בעלת ערכים יהודיים דתיים ולאומיים במרחב הציבורי, כלומר לעיצוב אופייה היהודי של המדינה. לדעתם החקיקה גם מאפשרת לציבור הדתי לקיים אורח חיים על פי ההלכה ולהשתלב בחברה בישראל.
– המתנגדים לשילוב חקיקה דתית (בעיקר הציבור החילוני) שואפים לעצב את ישראל כמדינה ליברלית חילונית. הם אינם רוצים חקיקה שמבוססת על ההלכה, משום שלדעתם היא עלולה לפגוע בזכויות מסוימות, לגרום לכפייה דתית על מי שאינו דתי, ואף להביא להשנאת הדת.

מה הבודק מחפש: שני הצדדים במחלוקת, ולכל צד הנימוק שלו (עיצוב האופי היהודי של המדינה לעומת מדינה ליברלית חילונית, חשש מכפייה ומפגיעה בזכויות).

מה נדרש: "הצג את המושג" – הגדרה עם כל רכיביה.

תשובה מלאה: תקשורת המונים היא תקשורת שפונה אל קהל רחב ומגוון בו בזמן. היא פומבית וגלויה, ואין בה קרבה פיזית או היכרות בין הקהל ובין מי שמעביר את המסר. היא מהירה ואקטואלית, ומועברים בה מסרים רבים, קצרים וקליטים. תפקידה העיקרי הוא לעדכן את הציבור במידע ולפרש אותו, וגם לפקח על רשויות השלטון. דוגמאות לאמצעי תקשורת המונים: עיתונות כתובה, רדיו, טלוויזיה, אתרי אינטרנט ורשתות חברתיות.

מה הבודק מחפש: קהל רחב ומגוון בו בזמן; פומביות; היעדר קרבה בין הקהל למעביר המסר; מהירות ואקטואליות; תפקידיה (עדכון, פרשנות, פיקוח).

מה נדרש: "הצג את שיטת" – מאפייני השיטה (שניים לפחות, מוסברים).

תשובה מלאה: בשיטת ממשל נשיאותי (כמו בארצות הברית) הנשיא הוא ראש הרשות המבצעת, והוא גם ראש המדינה. הנשיא נבחר בבחירות ישירות (או כמעט ישירות) בידי האזרחים, ובנפרד הם בוחרים גם את חברי הפרלמנט (בארצות הברית – הקונגרס). הנשיא ממנה בעצמו את חברי הרשות המבצעת (השרים), והם אחראים בפניו ולא בפני הפרלמנט; הם אינם חברי הפרלמנט. הנשיא אינו יכול לפזר את הפרלמנט, והפרלמנט אינו יכול להפיל את הנשיא בהצבעת אי־אמון (הדחה אפשרית רק בהליך מיוחד בשל עבירות חמורות). לנשיא יש סמכויות ייחודיות: הטלת וטו על חוקים שהפרלמנט חוקק, פיקוד עליון על הצבא, ומינוי שופטים לבית המשפט העליון (באישור הסנאט).

מה הבודק מחפש: שניים לפחות מן המאפיינים: הנשיא ראש הרשות המבצעת; נבחר ישירות ובנפרד מן הפרלמנט; ממנה את חברי הרשות המבצעת, שאחראים בפניו; אין פיזור הפרלמנט ואין הפלת הנשיא בהצבעת אי־אמון; סמכויות ייחודיות (וטו, מפקד הצבא, מינוי שופטים).

מה נדרש: "הצג את שיטת הבחירות" – איך בוחרים את ראש הרשות ואת המועצה.

תשובה מלאה: בבחירות לרשויות המקומיות כל בוחר מצביע בשני פתקים: פתק אחד לבחירת ראש הרשות ופתק אחד לבחירת מועצת הרשות. הבחירות לראש הרשות הן אישיות ורוביות: הבוחר בוחר במועמד מסוים. כדי להיבחר, מועמד צריך לקבל לפחות 40% מהקולות הכשרים. אם אף מועמד לא הגיע לכך, נערכות בחירות חוזרות בין שני המועמדים שקיבלו את מספר הקולות הגבוה ביותר. הבחירות למועצת הרשות הן רשימתיות ויחסיות: הבוחר מצביע לרשימה, וכל רשימה מקבלת מושבים במועצה ביחס למספר הקולות שקיבלה. גם במועצה יש אחוז חסימה: רשימה משתתפת בחלוקת המושבים רק אם קיבלה לפחות 75% מן המודד (מספר הקולות הדרוש למושב אחד). בבחירות לרשויות המקומיות רשאים להצביע גם תושבי קבע שאינם אזרחים (בבחירות לכנסת מצביעים אזרחים בלבד).

מה הבודק מחפש: שני פתקים; ראש הרשות – בחירה אישית ורובית, סף 40% וסיבוב שני; המועצה – בחירה רשימתית ויחסית, עם אחוז חסימה.

מה נדרש: "הצג את המושג" – מי מקים את הוועדה, מי חבריה, מה תפקידה ומה מעמד מסקנותיה.

תשובה מלאה: ועדת חקירה פרלמנטרית היא ועדה של הכנסת שתפקידה לחקור נושא בעל חשיבות ציבורית מיוחדת. לפי חוק יסוד: הכנסת, הכנסת רשאית למנות ועדות חקירה – על ידי בחירת ועדה מיוחדת לכך או על ידי הטלת התפקיד על אחת מוועדותיה הקבועות. חבריה של ועדת חקירה פרלמנטרית הם חברי כנסת מסיעות שונות – מן הקואליציה ומן האופוזיציה. הוועדה היא אחד הכלים שבאמצעותם הכנסת ממלאת את תפקידה בפיקוח ובביקורת על הרשות המבצעת, ולכן היא חלק ממנגנון הפיקוח הפורמלי (המוסדי). הוועדה יכולה להזמין לפניה שרים, בעלי תפקידים ומומחים ולבקש מהם מידע ומסמכים. בסיום עבודתה היא מגישה דוח עם ממצאים ומסקנות, שהם המלצות ואינם מחייבים את הממשלה.

טעות נפוצה: לבלבל בין ועדת חקירה פרלמנטרית ובין ועדת חקירה ממלכתית. ועדת חקירה ממלכתית מוקמת בהחלטת הממשלה, נשיא בית המשפט העליון ממנה את חבריה ובראשה עומד שופט; ועדת חקירה פרלמנטרית היא ועדה של הכנסת, וחבריה חברי כנסת.

מה הבודק מחפש: ועדה של הכנסת; חבריה חברי כנסת מסיעות שונות (קואליציה ואופוזיציה); חקירת נושא בעל חשיבות ציבורית ופיקוח על הרשות המבצעת; מסקנות שהן המלצות.

מה נדרש: החלק הראשון – "הצג את סוג הלאומיות", לפי מה שלמדת (לא מן הקטע). החלק השני – "הסבר כיצד": לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה:
– לאומיות היא השאיפה המשותפת לבני לאום לשלטון עצמי במסגרת מדינה ריבונית, או לניהול עצמי בתוך מדינה.
– בלאומיות האתנית־תרבותית בני הלאום מתלכדים סביב יסודות אתניים־תרבותיים משותפים: מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה, ולפעמים גם דת.
– אין בהכרח חפיפה בין ההשתייכות הלאומית ובין האזרחות, והלאום קודם למדינה.

ציטוט: "מדינת ישראל היא אבן שואבת למיליוני יהודים מכל העולם, שהחליטו לעלות לישראל כדי לחיות בה ולהחיות את שפתם העתיקה."
(ציטוט אפשרי נוסף: "בכך הפכו אותה למרכז היהודי הגדול ביותר בתבל, המהווה מרחב טריטוריאלי שבו הם מממשים את זכותם להיות עם עצמאי האחראי לגורלו.")

הסבר: לפי הכותב, מיליוני יהודים מכל העולם עלו לישראל כדי לחיות בה "ולהחיות את שפתם העתיקה". שפה משותפת – וכן ההיסטוריה והמורשת שהיא נושאת – היא אחד היסודות האתניים־תרבותיים שסביבם מתלכדים בני הלאום בלאומיות האתנית־תרבותית. היהודים שעלו הגיעו "מכל העולם": הם ראו עצמם חלק מן העם היהודי עוד לפני שהיו אזרחי המדינה – ביטוי לכך שהלאום קודם למדינה ושאין בהכרח חפיפה בין ההשתייכות הלאומית ובין האזרחות. ובמדינה הם מממשים "את זכותם להיות עם עצמאי האחראי לגורלו" – זו השאיפה המשותפת של בני הלאום לשלטון עצמי במדינה ריבונית.

שימו לב: בהצגה חשוב להדגיש שבלאומיות בני הלאום מתלכדים סביב יסודות משותפים – ובלאומיות אתנית־תרבותית אלה יסודות אתניים־תרבותיים (בשונה מלאומיות אזרחית, שבה ההתלכדות היא סביב יסודות פוליטיים משותפים).

טעות נפוצה: לצטט את המשפט "חילוניים, דתיים, יהודים וערבים – כולם אזרחי המדינה וזכאים לזכויות שוות" ולהסביר אותו כלאומיות אתנית־תרבותית. משפט זה עוסק באזרחות המשותפת ובשוויון הזכויות של כל האזרחים, ולא ביסודות אתניים־תרבותיים משותפים. טעות נוספת: לחזור על הציטוט במילים אחרות בלי לקשר לרכיב בהגדרה.

מה הבודק מחפש: הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט. בהצגה: השאיפה לשלטון עצמי, היסודות האתניים־תרבותיים המשותפים, והלאום קודם למדינה / אין חפיפה בין לאום לאזרחות. בהסבר: הקישור בין "להחיות את שפתם העתיקה" ובין היסודות האתניים־תרבותיים, ובין "עם עצמאי האחראי לגורלו" ובין השאיפה לשלטון עצמי.

מה נדרש: החלק הראשון – "הצג את עקרון הגבלת השלטון", לפי מה שלמדת. החלק השני – "הסבר את טענת הכותב בנוגע למימוש עיקרון זה במדינת ישראל": להראות, לפי הקטע, מה הכותב טוען על מידת המימוש של העיקרון בישראל ומדוע, עם ציטוט וקישור לרכיב בהגדרה.

הצגה: עקרון הגבלת השלטון מבוסס על שלושה רכיבים:
1. עוצמת השלטון: השלטון מחזיק באמצעים כלכליים, אנושיים, מקורות מידע ומנגנוני אכיפה, שמעניקים לו עוצמה רבה.
2. הסכנה: קיימת סכנה שהשלטון ינצל לרעה את כוחו, ויפגע בזכויות האדם והאזרח או בזכויות של קבוצות.
3. האמצעים: לכן יש להגביל את השלטון. הפרדת הרשויות, אמצעים מוסדיים (פורמליים) ואמצעים לא מוסדיים (בלתי פורמליים) נועדו למנוע את עריצות השלטון.

ציטוט: "מכיוון שהמשטר במדינת ישראל אינו מעוגן בכללים חוקתיים, רוב רגיל בכנסת עלול לפגוע בסמכויות של רשויות השלטון האחרות ובראשן בית המשפט."
(ציטוטים אפשריים נוספים: "משמעות הדבר היא שרוב קואליציוני – מימין או משמאל – יוכל לחוקק חוקים כאוות נפשו ולפגוע אפילו בכללי היסוד של הדמוקרטיה." או "אחת התוצאות של חוסר ההסכמה בין הקבוצות בחברה היא שלמדינת ישראל אין חוקה, והיעדר חוקה עלול להיות מסוכן לזכויות האדם בכלל ולזכויות המיעוטים בפרט.")

הסבר: לפי הרכיב השלישי בהגדרה, כדי למנוע ניצול לרעה של כוח השלטון יש להגביל אותו באמצעים מוסדיים – למשל הפרדת רשויות וביקורת של רשות אחת על רעותה. הכותב טוען שבישראל מימוש העיקרון חלש ואף נתון בסכנה: מכיוון שלמדינה אין חוקה והמשטר אינו מעוגן בכללים חוקתיים, די ברוב רגיל בכנסת כדי לפגוע בסמכויות של רשויות השלטון האחרות, ובראשן בית המשפט. לדבריו, ההצעה לבטל את סמכותו של בית המשפט העליון לפסול חוקים שהתקבלו בכנסת (ביקורת שיפוטית) תסיר את אחד האמצעים המוסדיים העיקריים שמגבילים את הרשות המחוקקת ואת הרוב הקואליציוני. כך, לטענתו, רוב קואליציוני – "מימין או משמאל" – יוכל "לחוקק חוקים כאוות נפשו": זו בדיוק עוצמת השלטון שאינה מוגבלת (הרכיב הראשון). התוצאה שהכותב חושש ממנה היא פגיעה בזכויות האדם, ובמיוחד בזכויות המיעוטים, ואף ב"כללי היסוד של הדמוקרטיה" – הסכנה שבניצול לרעה של כוח השלטון (הרכיב השני).

שימו לב: השאלה מבקשת להסביר את טענת הכותב, ולא להכריע במחלוקת על סמכויות בית המשפט. הכותב עצמו מציין שההצעה "עוררה מחלוקת חריפה בציבור". מספיק להראות מה לדעתו נחלש במימוש העיקרון ומדוע.

טעות נפוצה: להציג את עקרון הפרדת הרשויות במקום את עקרון הגבלת השלטון. הפרדת הרשויות, כמו חוקה, ביקורת שיפוטית ומוסדות ביקורת פורמליים ובלתי פורמליים, היא רק אחד האמצעים להגבלת השלטון. טעות נוספת: לצטט את המשפט על ההצעה ("בעת האחרונה הועלתה הצעה...") בלי להסביר את טענת הכותב – מה יקרה לדעתו לעוצמת הרוב ולזכויות האדם אם ההצעה תתקבל.

מה הבודק מחפש: הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט. בהצגה: שלושת הרכיבים (עוצמה, סכנת ניצול לרעה ואמצעים למניעת עריצות). בהסבר: טענת הכותב שמימוש העיקרון בישראל חלש / בסכנה – אין חוקה, רוב רגיל יכול לפגוע בסמכויות בית המשפט, וביטול הביקורת השיפוטית יאפשר לרוב לפגוע בזכויות ובכללי היסוד של הדמוקרטיה – מקושרת לרכיבי ההגדרה.

מה נדרש: החלק הראשון – להציג את עקרון הסובלנות על פי מה שלמדת (לא על פי הקטע). החלק השני – להסביר על פי הקטע כיצד העיקרון בא בו לידי ביטוי: לצטט משפט ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: סובלנות היא נכונות לקבל את זכותו של האחר להחזיק בדעות, באמונות ובאורח חיים שונים משלנו ולפעול לפיהם, גם כאשר הם מנוגדים לדעותינו, אינם נעימים לנו ואף מכעיסים אותנו. הסובלנות מתבטאת באיפוק: נמנעים מלפגוע באחר או בזכותו להביע את דעתו, ומתייחסים אליו בכבוד. סובלנות אינה מחייבת לקבל את דעותיו של האחר או לוותר על דעותינו: אפשר להתווכח איתו ולנסות לשכנע אותו. לסובלנות יש גבולות – אין לסבול אלימות, הסתה ופגיעה בזכויות של אחרים או במשטר הדמוקרטי.

ציטוט: "אמנם מחלוקת זו ואחרות, המתנהלות לעיתים בכוחניות וללא ריסון, יוצרות קיטוב בחברה, אך למרות זאת, אני חושב שלא צריך לחתור להכרעה בין הצדדים אלא ללמוד לחיות יחדיו ולנהל שיח המאפשר לכל אחד להביע את דעתו ללא חשש."
הסבר: הכותב מתאר מחלוקות עמוקות שיוצרות קיטוב בחברה – כלומר דעות מנוגדות שמעוררות כעס. הוא מבקר את ניהול המחלוקות "בכוחניות וללא ריסון", וקורא לנהל "שיח המאפשר לכל אחד להביע את דעתו ללא חשש". זה רכיב האיפוק בסובלנות: נמנעים מלפגוע במי שחושב אחרת ובזכותו להביע את דעתו. הכותב אינו דורש מאף צד לוותר על עמדותיו, אלא "ללמוד לחיות יחדיו" – כלומר לקבל את זכותו של האחר להחזיק בדעה שונה ולפעול לפיה, גם כשהיא מנוגדת לדעותינו.

ציטוט אפשרי נוסף: "האתגר שהחברה במדינת ישראל מתמודדת איתו כיום הוא קבלת אחריות – עלינו להתוות מדיניות ולהחליט החלטות מתוך הבנה שיש בחברה בעלי השקפות מגוונות שצריכים להמשיך לחיות זה בצד זה בכבוד הדדי."
הסבר: לפי הכותב, יש להחליט החלטות מתוך הבנה שבחברה יש בעלי השקפות שונות, שצריכים לחיות "זה בצד זה בכבוד הדדי". זו נכונות לקבל את זכותם של אחרים להחזיק בדעות ובאורח חיים שונים, ולהתייחס אליהם בכבוד – רכיבי הסובלנות.

טעות נפוצה: לבלבל בין סובלנות ובין פלורליזם או הסכמיות. המשפט "מחלוקות רעיונית תורמות לחברה הישראלית ומעשירות אותה" מבטא בעיקר הכרה בערך של ריבוי הדעות – פלורליזם. סובלנות היא איפוק ונכונות לקבל את זכותו של האחר לדעותיו, גם כשהן מנוגדות לדעותינו ואף מכעיסות אותנו. אם בוחרים במשפט זה, צריך לקשר אותו במפורש לרכיב בהגדרת הסובלנות.

מה הבודק מחפש: הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט. בהצגה: נכונות לקבל את זכותו של האחר לדעות ולהתנהגות שונות, גם כשהן מנוגדות לדעותינו ומכעיסות אותנו; איפוק והימנעות מפגיעה; אין ויתור על עמדותינו. בהסבר: קישור בין "לנהל שיח המאפשר לכל אחד להביע את דעתו ללא חשש" / "לחיות זה בצד זה בכבוד הדדי" ובין רכיב האיפוק והנכונות לקבל את זכות האחר.

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות את סוג הזכויות ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבר" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: באמצעות הקמת המרכז העולמי למורשת הדרוזים מתממשות זכויות קבוצתיות־תרבותיות (זכויות מיעוט).
הצגה:
– זכויות קבוצתיות־תרבותיות (זכויות מיעוט) הן זכויות קיבוציות, שניתנות לקבוצה ולא לפרט: לקבוצות אתניות־תרבותיות, לקבוצות דתיות או למיעוטים לאומיים.
– מטרתן לאפשר לקבוצה לשמר את זהותה הייחודית ולהסדיר אותה בצורה מוסדית במדינה. הן באות לידי ביטוי בתחומים כמו שפה, חינוך, תרבות, דת וייצוג כקבוצה. למשל: מערכת חינוך נפרדת המתנהלת בשפת הקבוצה ובהתאם לתרבותה, הכרה בשפת הקבוצה במרחב הציבורי, בתי דין דתיים משלה בענייני המעמד האישי, והכרה בחגיה כימי מנוחה.
– המדינה היא שקובעת את היקף הזכויות הקבוצתיות שהיא מעניקה ואת מידת התמיכה המוסדית בהן. בכך הן שונות מזכויות הפרט של בני המיעוט (כמו שוויון וחופש הדת), שהן זכויות יסוד בכל דמוקרטיה.
ציטוט: "המרכז יוקם בישראל ויתוקצב מתקציב המדינה."
(ציטוט אפשרי נוסף: "במרכז זה יפעלו ספרייה ומוזאון ויוצגו בהם אוספים ופריטים היסטוריים המשקפים את התרבות הדרוזית." / "כמו כן תיערך במרכז פעילות להעמקת הידע על העדה הדרוזית ומורשתה.")
הסבר: המרכז מוקם עבור העדה הדרוזית כקבוצה – מיעוט אתני־דתי בישראל – ולא עבור פרט מסוים. המדינה מקצה לו תקציב, כלומר היא קובעת את מידת התמיכה המוסדית שהיא מעניקה לזכות הקבוצתית. בנוסף, הספרייה, המוזיאון והפעילות להעמקת הידע על העדה ומורשתה נועדו לשמר את הזהות התרבותית הייחודית של הדרוזים ולתת לה ביטוי מוסדי בתחום התרבות.

טעות נפוצה: לציין נכון את סוג הזכויות אך לא לדעת להגדיר אותו – בלי מטרת הזכויות הקבוצתיות (שימור הזהות הייחודית של הקבוצה בצורה מוסדית) ובלי הרכיב שהמדינה קובעת את היקפן ואת מידת התמיכה בהן. טעות נוספת: לבלבל בין זכויות קבוצתיות ובין הזכות לחופש הדת כזכות אדם של כל פרט.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה שלושה רכיבים: (1) זכויות הניתנות לקבוצה (אתנית־תרבותית / מיעוט לאומי); (2) מטרתן – הסדרה מוסדית ושימור של הזהות הייחודית, עם שתי דוגמאות לתחומים (שפה, חינוך, תרבות, ייצוג); (3) המדינה קובעת את היקפן ואת מידת התמיכה בהן. בהסבר: הקמת המרכז ותקצובו בידי המדינה = התמיכה המוסדית של המדינה בקבוצת מיעוט; הספרייה, המוזיאון והפעילות להעמקת הידע = שימור הזהות התרבותית הייחודית.

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות את תפקיד הכנסת ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבר" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: בפנייתו של חבר הכנסת לשר בא לידי ביטוי תפקיד הכנסת בפיקוח ובביקורת על הממשלה (על הרשות המבצעת).
הצגה:
– הפיקוח והביקורת של הכנסת הם מנגנון פיקוח פורמלי (מוסדי): הכנסת מפקחת על מדיניותה ועל פעולותיה של הרשות המבצעת – הממשלה – ומבקרת אותן. (הממשלה אחראית בפני הכנסת.)
– לכנסת יש אמצעים שונים לשם כך: האופוזיציה, ועדות הכנסת, אישור התקציב, וכלים פרלמנטריים כמו הצעת אי־אמון, שאילתות והצעות לסדר היום.
ציטוט: "אחד מחברי הכנסת פנה לשר הממונה על משרד התחבורה ושאל אותו כיצד משרדו מתכנן להנגיש את תחנת הרכבת הזאת לאנשים עם מוגבלויות."
הסבר: חבר הכנסת פונה לשר הממונה על משרד התחבורה ושואל אותו כיצד משרדו יפעל בעניין שבתחום אחריותו – הנגשת תחנת הרכבת. זוהי שאילתה – אחד הכלים הפרלמנטריים שבאמצעותם הכנסת מפקחת על הרשות המבצעת: חבר הכנסת שואל, והשר חייב להשיב לכנסת ולתת דין וחשבון על פעולות משרדו. כך חבר הכנסת בודק אם משרד התחבורה ממלא את חובתו (לפי הקטע, החוק מחייב שכל תחנות הרכבת יהיו מונגשות), ומבקר את המצב שבו המדרגות מונעות מאנשים עם מוגבלויות להגיע לתחנה.

טעות נפוצה: לכתוב שזהו תפקיד החקיקה של הכנסת. החוק המחייב הנגשה כבר קיים, וחבר הכנסת אינו מציע חוק – הוא שואל את השר ודורש ממנו הסבר על פעולות משרדו, וזה פיקוח וביקורת. גם "ייצוג" אינו התשובה המדויקת: נכון שחבר הכנסת מעלה את עניינם של אנשים עם מוגבלויות, אבל הפעולה המתוארת – שאלה שמופנית לשר על פעולות משרדו – היא כלי של פיקוח על הרשות המבצעת.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: מנגנון פיקוח פורמלי של הכנסת על מדיניות הממשלה ופעולותיה, והאמצעים (ובהם השאילתות). בהסבר: פניית חבר הכנסת לשר כשאילתה – כלי פרלמנטרי לפיקוח על הרשות המבצעת.

מה נדרש: "ציין והצג" – לציין את שם החוק ולהציג את עיקריו; "הסבר" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בחוק.

תשובה מלאה:
ציון: אייכמן הועמד למשפט על פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם (1950).
הצגה:
– החוק מאפשר להעמיד לדין ולהעניש בישראל את מי שבתקופת השלטון הנאצי, בארץ עוינת, ביצע פשע כלפי העם היהודי או פשע כלפי האנושות, וכן מי שבתקופת מלחמת העולם השנייה ביצע פשע מלחמה. "פשע כלפי העם היהודי" הוא מעשה שנעשה בכוונה להשמיד את העם היהודי, כולו או חלקו.
– החוק חל על מעשים שנעשו לפני קום המדינה ומחוץ לשטחה.
– העונש החמור ביותר שנקבע בו על פשעים אלה הוא עונש מוות, והעבירות האלה אינן מתיישנות.
החוק הוא אחד החוקים שמבטאים את אופייה היהודי של המדינה ואת אחריותה כלפי העם היהודי – גם כלפי מי שנרצחו בשואה, לפני שהמדינה קמה.
ציטוט: "בריאיון שהתקיים לציון האירוע, הסביר אחד המשפטנים כי במשפט זה מימשה המדינה את האחריות שהוענקה לה בחוק."
(ציטוט אפשרי נוסף: "אייכמן נידון למוות על חלקו בהשמדת מיליוני יהודים בזמן השואה, והוצא להורג.")
הסבר: אייכמן היה "פושע נאצי" שהשתתף בהשמדת מיליוני יהודים בזמן השואה – כלומר ביצע בתקופת השלטון הנאצי פשעים כלפי העם היהודי. הפשעים נעשו מחוץ לישראל ולפני שהמדינה קמה, ובכל זאת הוא הועמד לדין בישראל – משום שהחוק חל גם על מעשים כאלה. הוא נידון למוות, העונש החמור ביותר שהחוק קובע. לכן המשפטן אומר שבמשפט זה "מימשה המדינה את האחריות שהוענקה לה בחוק": החוק הטיל על מדינת ישראל, כמדינה יהודית, את האחריות להעמיד לדין את מי שביצעו פשעים נגד העם היהודי בשואה.

טעות נפוצה: לענות "חוק השבות" או "חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי". חוק השבות עוסק בזכותו של כל יהודי לעלות לישראל, וחוק הלאום נחקק ב־2018, עשרות שנים אחרי המשפט. המשפט התקיים לפי חוק שמאפשר להעניש פושעים נאצים על פשעיהם נגד העם היהודי. טעות נוספת: לציין את שם החוק בלי להציג את רכיביו.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: העמדה לדין של מי שביצע בתקופת השלטון הנאצי פשעים כלפי העם היהודי / כלפי האנושות; תחולה על מעשים שנעשו לפני קום המדינה ומחוץ לה; עונש מוות; ביטוי לאחריות המדינה כלפי העם היהודי. בהסבר: אייכמן, שהשתתף בהשמדת היהודים בשואה, נשפט ונענש בישראל לפי החוק – מימוש האחריות שהחוק מטיל על המדינה.

מה נדרש: טענה – משפט אחד שמבטא עמדה ברורה (תומך או מתנגד) וכותב את הסוגיה במלואה.

תשובה מלאה: (זו דוגמה לתשובה אחת. אפשר לבחור גם בעמדה ההפוכה – הניקוד אינו תלוי בעמדה, אלא באיכות הנימוקים.)
אני תומך/ת בפסילת מפלגות או מועמדים שבמצע או בפרסומים שלהם נכללים מסרים השוללים את האופי היהודי או הדמוקרטי של מדינת ישראל, כך שלא יוכלו להתמודד בבחירות.

מה הבודק מחפש: בשאלת עמדה: בטענה (א) מציגים עמדה ברורה (תומך/מתנגד) וכותבים את הסוגיה במלואה. הניקוד אינו תלוי בעמדה שנבחרה.

מה נדרש: טענה – משפט אחד שמבטא עמדה ברורה (תומך או מתנגד) וכותב את הסוגיה במלואה.

תשובה מלאה: (זו דוגמה לתשובה אחת. אפשר לבחור גם בעמדה ההפוכה – הניקוד אינו תלוי בעמדה, אלא באיכות הנימוקים.)
אני תומך/ת במתן אפשרות לקבוצות שונות בחברה בישראל להתגורר בשכונות וביישובים המיועדים להן בלבד.

מה הבודק מחפש: בשאלת עמדה: בטענה (א) מציגים עמדה ברורה (תומך/מתנגד) וכותבים את הסוגיה במלואה. הניקוד אינו תלוי בעמדה שנבחרה.