בגרות באזרחות 34281 - חורף מאוחר 2021

מה נדרש: "ציין והצג" – לקבוע אם מנגנון הפיקוח פורמלי או בלתי פורמלי ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבר" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: בחשיפת הנתונים בכתבה בעיתון בא לידי ביטוי מנגנון פיקוח וביקורת בלתי פורמלי.
הצגה: פיקוח וביקורת בלתי פורמליים הם ביקורת שמקיימים גופים, ארגונים או אזרחים באמצעים כמו הפגנות, שביתות, עצרות, עצומות, יצירות אומנות, הופעה וכתיבה באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות ועוד.
– הביקורת נערכת ביוזמתם של האזרחים או של קבוצות בחברה, ללא הסמכה חוקית.
– מטרת הביקורת היא להגביל את השלטון, לפקח עליו ועל חוקיות פעולותיו, להפעיל לחץ על קובעי המדיניות כדי לשנות מדיניות, או להביע ביקורת פוליטית וחברתית על השלטון ולקיים דיון ציבורי כדי לשנות את מדיניות השלטון.
ציטוט: "לטענת העיתונאי שפרסם את הכתבה, נתונים אלה משקפים את המצב בחברה, ולכן חובה על מקבלי ההחלטות במדינה לתקן את המצב."
(ציטוט אפשרי נוסף: "בכתבה שפורסמה באחד העיתונים נחשפו נתונים שמהם עולה כי ביחידות אלה משרתים בעיקר חיילים מערים ומיישובים במרכז הארץ שרמתם הכלכלית גבוהה.")
הסבר: העיתונאי פועל באמצעי תקשורת – כתבה בעיתון – ביוזמתו, בלי שהחוק הסמיך אותו לפקח על הצבא. הוא חושף לציבור נתונים על השירות ביחידות הטכנולוגיות המובחרות, מבקר את המצב ודורש ש"מקבלי ההחלטות במדינה" יתקנו אותו. כך הוא מעורר דיון ציבורי ומפעיל לחץ על קובעי המדיניות כדי שישנו את המדיניות – וזו מטרתו של מנגנון פיקוח וביקורת בלתי פורמלי. ואכן, בעקבות הכתבה הגיבו גורמים בכירים בצה"ל והודיעו על הרחבת המיזמים.

טעות נפוצה: לענות שזהו מנגנון פורמלי משום שהנתונים עוסקים בצה"ל, גוף ממלכתי. מנגנון פורמלי הוא גוף שהחוק הסמיך לפקח (כמו מבקר המדינה, בית המשפט או הכנסת); כאן הביקורת נעשית בידי עיתונאי, ביוזמתו, באמצעי התקשורת.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: מי מבקר ובאילו אמצעים, ביוזמה וללא הסמכה חוקית, ומה מטרת הביקורת. בהסבר: עיתונאי שחושף נתונים בעיתון ביוזמתו, בלי הסמכה בחוק, ודורש ממקבלי ההחלטות לתקן את המצב.

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות את הזכות ולהגדיר אותה על כל רכיביה; "הסבר" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: בגלל החלטת הממשלה נפגעת הזכות של האזרחים הישראלים לחופש התנועה (הנגזרת מן הזכות לחירות).
הצגה: חופש התנועה הוא זכותו של כל אדם לנוע כרצונו ובאופן חופשי ממקום למקום, להימצא בכל מקום, ולצאת מן המדינה ולהיכנס אליה. זו אחת החירויות הנגזרות מן הזכות לחירות. בישראל הזכות לצאת מן המדינה ולהיכנס אליה מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו: "כל אדם חופשי לצאת מישראל", ו"כל אזרח ישראלי הנמצא בחוץ לארץ זכאי להיכנס לישראל".
ציטוט: "על פי ההחלטה, אזרחים ישראלים לא יורשו לטוס למדינות אחרות, וכמו כן ישראלים השוהים או מטיילים בחוץ לארץ לא יורשו לחזור ארצה עד הפעלתו מחדש של נמל התעופה."
הסבר: לפי ההגדרה, חופש התנועה כולל את הזכות לצאת מן המדינה ולהיכנס אליה. בעקבות החלטת הממשלה, אזרחים ישראלים אינם יכולים לטוס למדינות אחרות – כלומר לצאת מן המדינה – וישראלים שנמצאים בחוץ לארץ אינם יכולים לחזור ארצה – כלומר להיכנס למדינה. לכן ההחלטה פוגעת בזכותם לחופש התנועה (הממשלה נימקה את ההגבלה במאבק בנגיף הקורונה, כלומר בהגנה על בריאות הציבור).

שימו לב: כדאי לציין את הזכות הספציפית – חופש התנועה – ולא להסתפק בזכות הכללית לחירות, ולהציג את רכיבי חופש התנועה עצמו, ובמיוחד את הרכיב "לצאת מן המדינה ולהיכנס אליה".

טעות נפוצה: לענות "הזכות לחיים ולביטחון" – זו הזכות שהממשלה מבקשת להגן עליה באמצעות ההחלטה, ולא הזכות שנפגעת בגללה.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: לנוע באופן חופשי ממקום למקום / להימצא בכל מקום / לצאת מן המדינה ולהיכנס אליה. בהסבר: האיסור לטוס לחוץ לארץ ולחזור ארצה = פגיעה בזכות לצאת מן המדינה ולהיכנס אליה.

מה נדרש: "הצג שני ביטויים" – שני דברים שכתובים בהכרזת העצמאות עצמה ומבטאים את מעמד המיעוטים במדינה. כל ביטוי מוצג ומוסבר בשניים–שלושה משפטים.

תשובה מלאה:
ביטוי ראשון – שוויון זכויות: בהכרזת העצמאות נקבע שמדינת ישראל "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". כלומר, אזרחים בני המיעוטים יקבלו זכויות חברתיות ופוליטיות שוות לזכויות של כל אזרח אחר.
ביטוי שני – חופש דת ותרבות: ההכרזה קובעת שהמדינה "תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות". כך בני המיעוטים יכולים לקיים את דתם, להשתמש בשפתם ולשמור על החינוך והתרבות שלהם.
ביטויים נוספים שאפשר לבחור: המדינה "תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות". בפנייה לבני העם הערבי תושבי המדינה, ההכרזה קוראת להם ליטול חלק בבניין המדינה "על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה".

טעות נפוצה: לכתוב באופן כללי על מעמד המיעוטים בישראל היום (חוקים, מוסדות, השפה הערבית במרחב הציבורי וכדומה) ולא על מה שכתוב בהכרזת העצמאות. השאלה מבקשת ביטויים מתוך ההכרזה בלבד.

מה הבודק מחפש: שני ביטויים שונים מתוך ההכרזה, כל אחד מוצג ומוסבר: שוויון זכויות בלי הבדל דת, גזע ומין; חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; שמירה על המקומות הקדושים; אזרחות מלאה ושווה ונציגות מתאימה במוסדות.

מה נדרש: "הצג את המושג" – הגדרה מלאה: של מי האחריות, על מה, כלפי מי, ומה נדרש מן השר. שניים–שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה:
אחריות ממשלתית משותפת (קולקטיבית) פירושה שהממשלה אחראית כלפי הכנסת כגוף אחד: כל שר בממשלה נושא באחריות לכל החלטות הממשלה – גם בתחומים שאינם בתחום משרדו, ואפילו אם התנגד להחלטה מסוימת ונותר בדעת מיעוט.
– לכן שר אינו רשאי לפעול נגד החלטות הממשלה: זו אחריות פסיבית – השר אמור להימנע מלפעול נגד הממשלה והחלטותיה. שר שאינו יכול לשאת באחריות להחלטה – צפוי להתפטר.
– האחריות היא כלפי הכנסת וכלפי הציבור, והיא אחריות ציבורית (פוליטית) ולא אחריות משפטית. בישראל היא מעוגנת בחוק יסוד: הממשלה, שקובע כי הממשלה אחראית בפני הכנסת אחריות משותפת.

טעות נפוצה: לבלבל בין אחריות ממשלתית משותפת ובין אחריות מיניסטריאלית. באחריות מיניסטריאלית השר אחראי לנושאים שבתחום משרדו ולפעולות סגל עובדיו, גם אם נעשו שלא בידיעתו, והוא חייב לפעול – לדווח לכנסת, להשיב על שאילתות ולתקן ליקויים; ואילו באחריות משותפת כל שר אחראי לכל החלטות הממשלה, גם אם התנגד להן. טעות נוספת: להגדיר במילים של המושג עצמו ("כל השרים אחראים יחד") בלי לפרט על מה האחריות ומה המשמעות שלה לשר.

מה הבודק מחפש: של מי האחריות (כל שר / הממשלה כגוף אחד); על מה (כל החלטות הממשלה, גם אם השר התנגד ונותר בדעת מיעוט); כלפי מי (הכנסת והציבור); ומשמעותה (אין לפעול נגד החלטות הממשלה; מי שאינו מוכן לשאת באחריות – מתפטר).

מה נדרש: "הצג את שני הביטויים" – להציג כל ביטוי: מה הוא קובע או כיצד הוא בא לידי ביטוי במדינה, וכיצד הוא מבטא את אופייה היהודי. שניים–שלושה משפטים לפחות לכל ביטוי.

תשובה מלאה – מעמד השפה העברית:
– העברית היא שפת המדינה: בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (2018) נקבע ש"עברית היא שפת המדינה". לשפה הערבית נקבע בחוק "מעמד מיוחד במדינה", ונקבע גם שאין בחוק כדי לפגוע במעמד שניתן לשפה הערבית בפועל לפני שנחקק.
– העברית היא השפה העיקרית במרחב הציבורי: זו שפת העבודה של מוסדות השלטון (הכנסת, הממשלה ובתי המשפט), שפת ההוראה ברוב מערכת החינוך, ושפת המסמכים הרשמיים, השלטים והמטבעות (לצד ערבית ואנגלית).
– העברית היא השפה הלאומית של העם היהודי – שפת התנ"ך ומקורות היהדות – שהוחייתה בתנועה הציונית כשפת דיבור יומיומית. לכן מעמדה כשפת המדינה מבטא את הזיקה של המדינה לתרבות ולמורשת של העם היהודי, כלומר את אופייה היהודי.

מה הבודק מחפש: מעמדה של העברית כשפת המדינה (בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי) או כשפה העיקרית במרחב הציבורי, והקשר בינה ובין העם היהודי ותרבותו.

מה נדרש: "הצג שני ביטויים" – שני ביטויים (כללים) שונים, וכל אחד מוצג ברכיביו כך שיהיה ברור כיצד הוא מבטיח את עצמאות השופטים.

תשובה מלאה:
כלל ראשון – אופן בחירת שופטים:
– השופטים נבחרים על ידי ועדה לבחירת שופטים, ולא על ידי גורם פוליטי אחד.
– בוועדה תשעה חברים, ויש בה נציגות לשלוש הרשויות: שלושה שופטי בית המשפט העליון, ובהם נשיא בית המשפט העליון (הרשות השופטת); שני שרים, ובהם שר המשפטים, שהוא יושב ראש הוועדה (הרשות המבצעת); שני חברי כנסת (הרשות המחוקקת); ולצדם שני נציגים של לשכת עורכי הדין.
– בוועדה יש רוב לנציגות המקצועית־משפטית – השופטים ועורכי הדין (חמישה מתוך תשעה) – על פני נציגי הפוליטיקה. כך השופטים אינם חייבים את מינויים לפוליטיקאי מסוים, ולכן הם יכולים לפסוק בלי לחשוש מן השלטון.
(הרכב הוועדה מעוגן בחוק יסוד: השפיטה. בשנת 2025 קיבלה הכנסת תיקון לחוק היסוד שמשנה את הרכב הוועדה, ונקבע שיחול מהכנסת הבאה; התשובה כאן מציגה את ההרכב כפי שהוא נלמד.)

כלל שני – תנאי העסקת שופטים:
– שכר השופטים נקבע על ידי ועדת הכספים של הכנסת (ולא על ידי הממשלה, שהשופטים דנים בעניינה).
– משך כהונת שופט הוא עד גיל 70 (גיל הפרישה), כך שאין צורך "לרצות" גורם כלשהו כדי להמשיך בתפקיד.
– אסור לשופט לשמש בתפקיד פוליטי, ואסור לו לעבוד בעבודות אחרות או למלא תפקידים ציבוריים.
– לשופטים יש חסינות: אי־אפשר להעמיד שופט לדין בגלל פסק דין שנתן.
– אין מעבירים שופט ממקום כהונתו אלא בהסכמת נשיא בית המשפט העליון או לפי החלטת בית הדין המשמעתי.
כל אלה מבטיחים שהשופט אינו תלוי בשלטון או בגורם אחר, ויכול לפסוק רק על פי החוק ועל פי מצפונו.

טעות נפוצה: לכתוב "השופטים עצמאיים" או "אף אחד לא יכול להשפיע עליהם" בלי לפרט כלל מסוים. צריך להציג את הכלל עצמו (מי בוחר את השופטים והרכב הוועדה; מהם תנאי ההעסקה) ולהסביר כיצד הוא שומר על אי־התלות.

מה הבודק מחפש: שני כללים שונים, כל אחד מוצג במלואו: באופן בחירת שופטים – ועדה לבחירת שופטים והרכבה (נציגות לשלוש הרשויות, ורוב לנציגות המקצועית־משפטית – השופטים ועורכי הדין); בתנאי העסקה – רכיבים מפורטים (שכר, משך כהונה, איסור עיסוק פוליטי ואחר, חסינות, העברה ממקום כהונה). אפשר גם להציג שני כללים מתוך תנאי ההעסקה (למשל שכר וחסינות), אם כל אחד מוסבר.

מה נדרש: "הצג נקודת דמיון אחת והבדל אחד" – שאלת השוואה. נקודת הדמיון צריכה להיות נכונה לשני סוגי העבריינות יחד; ההבדל צריך להיות לפי קריטריון אחד, ושני המושגים מוצגים זה מול זה ("ואילו", "לעומת").

תשובה מלאה:
נקודת דמיון – מבצע העבירה: גם בעבריינות שלטונית אישית וגם בעבריינות שלטונית ציבורית מבצע העבירה הוא נושא משרה ציבורית – נבחר ציבור או ממונה (למשל שר, ראש רשות או פקיד בכיר) – והוא מפר את החוק תוך ניצול מעמדו וסמכויותיו.
(נקודת דמיון אפשרית נוספת – יחס החברה והסכנה שבעבירה: בשני הסוגים היחס של החברה שלילי, משום שהעבירה מסכנת את אמון הציבור ברשויות השלטון – הציבור מאבד את האמון שהשלטון פועל לפי החוק ולטובת כלל הציבור.)
הבדל – המניע: בעבריינות שלטונית אישית (שחיתות שלטונית) נושא המשרה הציבורית מנצל את מעמדו כדי להשיג טובת הנאה אישית – לעצמו, לבני משפחתו או למקורביו (למשל קבלת שוחד, או שימוש בכספי ציבור לצרכיו הפרטיים). ואילו בעבריינות שלטונית ציבורית המניע אינו רווח אישי, אלא להיטיב עם ציבור מסוים (למשל מפלגה, ציבור בוחרים או קבוצה) או עם טובת הכלל – כפי שמפר החוק עצמו רואה אותה.

טעות נפוצה: לכתוב את ההגדרה של כל סוג בנפרד בלי להשוות ביניהם, או לכתוב נקודת דמיון שנכונה רק לאחד מן הסוגים. טעות נוספת: לבלבל עם עבריינות פלילית רגילה, שבה מבצע העבירה יכול להיות כל אדם, ולא נושא משרה ציבורית.

מה הבודק מחפש: נקודת דמיון אחת שנכונה לשני הסוגים (נושא משרה ציבורית שמנצל את מעמדו / סכנה לאמון הציבור ברשויות), והבדל אחד לפי קריטריון המניע (טובת הנאה אישית לעומת טובת ציבור מסוים או טובת הכלל מנקודת מבטו), עם מילות השוואה.

מה נדרש: "הצג את המחלוקת" – להסביר מה המצב היום, ולהציג את עמדתו ואת נימוקו של כל אחד מן הצדדים.

תשובה מלאה:
המצב בישראל: לפי הסדר הסטטוס קוו, השבת היא יום המנוחה הרשמי במדינה. חוק שעות עבודה ומנוחה קובע את השבת כיום המנוחה השבועי ליהודים (ולמי שאינם יהודים – יום שישי, שבת או ראשון, לפי המקובל עליהם), וחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי קובע ששבת ומועדי ישראל הם ימי המנוחה הקבועים במדינה. המחלוקת היא עד כמה השבת צריכה לבוא לידי ביטוי במרחב הציבורי: האם להפעיל תחבורה ציבורית בשבת, האם לפתוח בשבת בתי עסק, מרכולים, מקומות בילוי ותרבות, והאם לבצע בשבת עבודות תשתית.
הצד התומך בשמירה על צביון השבת במרחב הציבורי (בעיקר הציבור הדתי והחרדי, וחלק מן הציבור המסורתי): לדעתם, השבת היא ערך יסוד של העם היהודי ואחד הסמלים המרכזיים של אופייה היהודי של המדינה, ולכן המרחב הציבורי – שהוא מרחב משותף – צריך לשמור על צביונה: מסחר ותחבורה ציבורית מצומצמים, ומדיניות ציבורית שמכבדת את השבת. הם מוסיפים שהשבת היא גם ערך חברתי: היא מבטיחה לכל העובדים יום מנוחה, ומונעת מצב שבו עובדים ייאלצו לעבוד בשבת.
הצד התומך בצמצום ההגבלות (בעיקר הציבור החילוני): לדעתם, הגבלות על המרחב הציבורי בשבת הן כפייה דתית, ופוגעות בחירות של מי שאינם שומרי מצוות לבלות את השבת כרצונם – כלומר בחופש מדת. הם טוענים גם שהיעדר תחבורה ציבורית בשבת פוגע בעיקר במי שאין להם רכב פרטי, ולכן פוגע בשוויון. המרחב הציבורי שייך לכל האזרחים – דתיים, חילונים ומי שאינם יהודים – ולכן לדעתם יש לאפשר בו תחבורה ציבורית ופתיחה של מקומות תרבות ופנאי בשבת.
(יש גם עמדות ביניים, למשל הפעלת תחבורה ציבורית מצומצמת בשבת לצד המשך סגירת המסחר.)

מה הבודק מחפש: תיאור המצב (השבת היא יום המנוחה הרשמי; מה שנוי במחלוקת במרחב הציבורי) ועמדה מנומקת של כל אחד משני הצדדים.

מה נדרש: "הצג את המושג" – מהו החיסיון, מה מטרתו ומה מעמדו.

תשובה מלאה: חיסיון עיתונאי הוא זכותו של עיתונאי שלא לחשוף את מקורות המידע שלו, וגם לא מידע שעלול להביא לחשיפתם. מטרת החיסיון היא לאפשר לאנשים למסור לעיתונאים מידע – גם מידע על ליקויים ועל שחיתות בשלטון – בלי לחשוש שזהותם תיחשף. כך החיסיון מאפשר לתקשורת לפעול באופן עצמאי ולמלא את תפקידיה: פיקוח וביקורת על השלטון ומסירת מידע לציבור (מימוש זכות הציבור לדעת). בישראל החיסיון העיתונאי אינו מעוגן בחוק, אלא הוכר בפסיקה של בית המשפט העליון, והוא אינו מוחלט: בית המשפט רשאי לחייב עיתונאי לחשוף מקור רק אם המידע רלוונטי להליך, חיוני לעשיית צדק בעניין מהותי, ואין דרך אחרת להשיג אותו.

טעות נפוצה: לכתוב "העיתונאי לא חייב לספר" בלי לציין שמדובר במקורות המידע ובמטרה – לאפשר למקורות למסור מידע בלי חשש. טעות נוספת: לבלבל עם צנזורה או עם חופש המידע (זכות הציבור לקבל מידע מרשויות השלטון).

מה הבודק מחפש: זכות העיתונאי שלא לחשוף את מקורותיו (ומידע שעלול לחשוף אותם); המטרה – לאפשר למקורות למסור מידע, וכך לאפשר לתקשורת לפעול באופן עצמאי ולפקח על השלטון; החיסיון אינו מוחלט.

מה נדרש: "הצג שתי שיטות" – לכל שיטה: מי בוחר את המועמדים ואת מקומם ברשימה, ומה המשמעות לגבי מי שהמועמדים חבים לו את מקומם.

תשובה מלאה:
שיטה ראשונה – בחירות מקדימות (פריימריז): בחירות מקדימות הן שיטה לגיבוש רשימת המועמדים של מפלגה, שבה כל חברי המפלגה הרשומים (המתפקדים) בוחרים, בבחירות פנימיות, את המועמדים לרשימת המפלגה לכנסת ואת מקומם ברשימה. כל מועמד מתמודד על קולותיהם של חברי המפלגה, ומקומו ברשימה נקבע לפי מספר הקולות שקיבל. השיטה מאפשרת לחברי המפלגה להשפיע ישירות על הרכב הרשימה, והמועמדים שנבחרו חבים את מקומם לחברי המפלגה ולא למנהיג או לגוף מצומצם.
שיטה שנייה – בחירה בידי מנהיג המפלגה: מנהיג המפלגה (ראש המפלגה) קובע בעצמו מי יהיו המועמדים ברשימת המפלגה לכנסת ומה יהיה מקומו של כל אחד מהם ברשימה. בשיטה זו המועמדים חבים את מקומם למנהיג, ולחברי המפלגה אין השפעה ישירה על הרכב הרשימה.
שיטה אפשרית נוספת – בחירה בידי גוף מפלגתי מצומצם: גוף מצומצם של המפלגה – למשל מרכז המפלגה, שחבריו נבחרו בידי חברי המפלגה, או ועדה מסדרת – בוחר את המועמדים ואת מקומם ברשימה.

טעות נפוצה: להציג את שיטת הבחירות לכנסת (שיטה יחסית־ארצית־רשימתית) במקום את השיטות שבהן המפלגה מגבשת את רשימת המועמדים שלה. השאלה עוסקת בבחירת המועמדים בתוך המפלגה, לפני הבחירות לכנסת.

מה הבודק מחפש: שתי שיטות שונות, ולכל אחת – מי בוחר את המועמדים ואת מקומם ברשימה (כל חברי המפלגה / המנהיג / גוף מצומצם כמו מרכז המפלגה או ועדה מסדרת).

מה נדרש: "הצג את המושג" – מהו מרכז השלטון המקומי, מי חבריו ומה תפקידיו.

תשובה מלאה: מרכז השלטון המקומי הוא הגוף המאגד את כל העיריות והמועצות המקומיות בישראל. הוא מייצג את הרשויות המקומיות ומקדם את האינטרסים המשותפים שלהן מול השלטון המרכזי – הממשלה ומשרדיה – ומול הכנסת, למשל בנושאי תקציבים, סמכויות וחקיקה הנוגעת לרשויות. הוא מייצג אותן גם מול גופים נוספים, כמו המוסד לביטוח לאומי וההסתדרות הכללית של העובדים. בנוסף הוא מייעץ לרשויות המקומיות ומסייע להן בתחומי הפעילות השונים שלהן.

טעות נפוצה: לבלבל בין מרכז השלטון המקומי ובין משרד הפנים. משרד הפנים הוא חלק מן השלטון המרכזי ומפקח על הרשויות המקומיות; ואילו מרכז השלטון המקומי הוא הגוף של הרשויות עצמן, שמייצג אותן מול השלטון המרכזי.

מה הבודק מחפש: גוף המאגד את העיריות והמועצות המקומיות; ייצוג הרשויות וקידום האינטרסים שלהן מול הממשלה והכנסת (ומול גופים נוספים); ייעוץ וסיוע לרשויות.

מה נדרש: "הצג את המושג" – מי מקים את הוועדה, מי חבריה, מה תפקידה ומה מעמד מסקנותיה.

תשובה מלאה: ועדת חקירה פרלמנטרית היא ועדה של הכנסת שתפקידה לחקור נושא בעל חשיבות ציבורית מיוחדת. לפי חוק יסוד: הכנסת, הכנסת רשאית למנות ועדות חקירה – על ידי בחירת ועדה מיוחדת לכך או על ידי הטלת התפקיד על אחת מוועדותיה הקבועות. חבריה של ועדת חקירה פרלמנטרית הם חברי כנסת מסיעות שונות – מן הקואליציה ומן האופוזיציה. הוועדה היא אחד הכלים שבאמצעותם הכנסת ממלאת את תפקידה בפיקוח ובביקורת על הרשות המבצעת, ולכן היא חלק ממנגנון הפיקוח הפורמלי (המוסדי). הוועדה יכולה להזמין לפניה שרים, בעלי תפקידים ומומחים ולבקש מהם מידע ומסמכים. בסיום עבודתה היא מגישה דוח עם ממצאים ומסקנות, שהם המלצות ואינם מחייבים את הממשלה.

טעות נפוצה: לבלבל בין ועדת חקירה פרלמנטרית ובין ועדת חקירה ממלכתית. ועדת חקירה ממלכתית מוקמת בהחלטת הממשלה, נשיא בית המשפט העליון ממנה את חבריה ובראשה עומד שופט; ועדת חקירה פרלמנטרית היא ועדה של הכנסת, וחבריה חברי כנסת.

מה הבודק מחפש: ועדה של הכנסת; חבריה חברי כנסת מסיעות שונות (קואליציה ואופוזיציה); חקירת נושא בעל חשיבות ציבורית ופיקוח על הרשות המבצעת; מסקנות שהן המלצות.

מה נדרש: החלק הראשון – "הצג את המושג", לפי מה שלמדת (לא מן הקטע). החלק השני – "הסבר כיצד הוא בא לידי ביטוי בקטע": לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: תרבות פוליטית דמוקרטית היא מערכת של ערכים, אמונות וצורות התנהגות של האזרחים ושל נבחרי הציבור, שמבטאים הזדהות עם עקרונות הדמוקרטיה. ביטויים לכך הם, למשל: רמה גבוהה של השתתפות בבחירות ושל מעורבות אזרחית, קבלת הכרעת הרוב, הכרה בשלטון החוק, והפנמה של ערכים כמו פלורליזם וסובלנות. תרבות פוליטית דמוקרטית, והחינוך אליה, מחזקים את היציבות של המדינה הדמוקרטית.

ציטוט: "המחאה היא אחת הדרכים שבהן אנו, הציבור החי במדינה ונושם את הצלחותיה כמו גם את מחדליה, יכולים לבטא את דעתנו באופן פומבי, והיא כלי לגיטימי להבעת תמיכה או ביקורת – לאדם בודד או לקבוצה."
הסבר: תרבות פוליטית דמוקרטית כוללת מעורבות אזרחית והזדהות עם עקרונות הדמוקרטיה. הכותב רואה במחאה ובהפגנה דרך שבה הציבור יכול "לבטא את דעתנו באופן פומבי", ו"כלי לגיטימי להבעת תמיכה או ביקורת". כלומר הוא מאמין שאזרחים צריכים להיות מעורבים בחיים הציבוריים ולהשפיע על השלטון – לתמוך בו או לבקר אותו – בדרכים דמוקרטיות. זו אמונה וצורת התנהגות שמבטאות הזדהות עם עקרונות הדמוקרטיה (ובהם חופש הביטוי וחופש ההפגנה), כלומר תרבות פוליטית דמוקרטית.

ציטוט אפשרי נוסף: "כל מי שישראל ודורות העתיד חשובים לו, מן הראוי שיפעל בהתאם, בזמן ובעת הנכונים, תוך שמירה על החוק."
הסבר: הכותב קורא לאזרחים להיות מעורבים ולפעול לשינוי שיטת הבחירות, אבל "תוך שמירה על החוק". גם בתחילת הקטע הוא כותב שהחופש למחות ולפעול לשינוי קיים "במסגרת החוק". זו הכרה בשלטון החוק – אחד הביטויים של תרבות פוליטית דמוקרטית: גם מי שרוצה לשנות את המצב פועל בדרכים חוקיות ודמוקרטיות.

טעות נפוצה: להציג רק "תרבות של דמוקרטיה" בלי הרכיב המרכזי – ערכים, אמונות והתנהגויות שמבטאים הזדהות עם עקרונות הדמוקרטיה – ובלי דוגמאות. טעות נוספת: לצטט את טענות הכותב על "משבר משילות" או על "ראש ממשלה סחיט" – הן עוסקות בשיטת הבחירות ובכוחן של המפלגות הקטנות, ולא בערכים ובהתנהגות של האזרחים.

מה הבודק מחפש: הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט. בהצגה: ערכים, אמונות והתנהגויות המבטאים הזדהות עם עקרונות הדמוקרטיה, עם שתי דוגמאות, וחיזוק היציבות. בהסבר: המחאה כדרך לגיטימית להביע ביקורת = מעורבות אזרחית; "תוך שמירה על החוק" / "במסגרת החוק" = הכרה בשלטון החוק.

מה נדרש: "הצג את שני מאפייני שיטת הבחירות" – להציג כל אחד משני המאפיינים על פי מה שלמדת, ואחר כך להסביר על פי הקטע כיצד המאפיין "יחסית" בא לידי ביטוי בו.

תשובה מלאה:
– שיטת הבחירות בישראל היא יחסית: כל רשימת מועמדים מקבלת מספר מושבים (מנדטים) בכנסת, מתוך 120, ביחס לשיעור הקולות שקיבלה בבחירות. למשל, רשימה שקיבלה כרבע מן הקולות תקבל כרבע מן המושבים – כ־30 מנדטים.
– רק רשימה שעברה את אחוז החסימה – שיעור מסוים מקולות המצביעים, כיום 3.25% מן הקולות הכשרים – זוכה בייצוג בכנסת. המושבים מחולקים בין הרשימות שעברו את אחוז החסימה, ביחס למספר הקולות שקיבלה כל אחת מהן.
– הבחירות בישראל ארציות: כל המדינה היא אזור בחירה אחד, ולכן כל הקולות של כל רשימה, מכל רחבי הארץ, נספרים יחד.
– כך הכנסת משקפת במידה רבה את מגוון הדעות והקבוצות בציבור.

טעות נפוצה: לכתוב ש"כל אחד מקבל קול שווה" – זה המאפיין "שוות", ולא "יחסית". המאפיין "יחסית" עוסק ביחס בין מספר הקולות שקיבלה רשימה לבין מספר המושבים שהיא מקבלת בכנסת.

מה הבודק מחפש: היחס בין שיעור הקולות שקיבלה רשימה לבין מספר המושבים שלה בכנסת; אחוז החסימה כתנאי לייצוג (רכיב משלים).

מה נדרש: "הצג את שני תפקידי הכנסת" – להציג כל אחד משני התפקידים על פי מה שלמדת, ואחר כך להסביר על פי הקטע כיצד אחד מהם בא לידי ביטוי בו.

תשובה מלאה – כינון ממשלה:
– הכנסת מכוננת את הממשלה: לאחר הבחירות נשיא המדינה מטיל על אחד מחברי הכנסת את התפקיד להרכיב ממשלה. הממשלה מתייצבת לפני הכנסת, מציגה את הרכבה ואת קווי היסוד של מדיניותה, ומכוננת רק לאחר שהכנסת הביעה בה אמון (בהצבעה, ברוב קולות המצביעים).
– הממשלה מכהנת מכוח אמון הכנסת, והכנסת יכולה להפיל אותה בהצבעת אי־אמון קונסטרוקטיבית – בתמיכה של 61 חברי כנסת לפחות בממשלה חלופית. לכן כדי לכהן באופן יציב ולהעביר את החלטותיה, הממשלה נשענת על קואליציה – רוב של חברי הכנסת שתומכים בה.

מה הבודק מחפש: הממשלה מכוננת רק לאחר שהכנסת מביעה בה אמון, ומכהנת כל עוד יש לה אמון הכנסת (הפלה בהצבעת אי־אמון).

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות את הגישה ולהגדיר אותה על כל רכיביה; "הסבר" – לצטט ולקשר לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: בתוכנית שהציעה המפלגה באה לידי ביטוי הגישה הכלכלית־חברתית הליברלית (ניאו־ליברלית).
הצגה:
בהצגת גישה כלכלית־חברתית מתייחסים לשלוש נקודות: מהו הערך המרכזי, מהי רמת מעורבות המדינה בחיים הכלכליים, ועל מי מוטלת האחריות לרמת החיים.
– הערך המרכזי: הגישה הליברלית מדגישה את החירות הכלכלית על פני השוויון החברתי־כלכלי. לפי גישה זו, החירות הכלכלית מקדמת את טובת החברה כולה, ובתוכה גם את החלשים.
– האחריות: הפרט אחראי לחייו ולרווחתו.
– רמת המעורבות: הגישה מדגישה יוזמה פרטית, יעילות, תחרות ושוק חופשי, ולכן מעורבות המדינה בתחום החברתי־כלכלי צריכה להיות מינימלית. דוגמאות לכך: הפרטה, קיצוץ תקציבים, צמצום קצבאות ותמיכה בהפחתת המסים.
ציטוט: "כמו כן, מוצע להפחית הפחתה ניכרת את מס ההכנסה ומס החברות המוטלים על עסקים."
(ציטוטים אפשריים נוספים: "לשם כך המפלגה מציעה בין השאר להקל את פתיחתם של עסקים חדשים על ידי שחרור כמה מן ההגבלות החלות כיום על פתיחת עסק חדש." או "תוכנית זו מבוססת על ההנחה שהכלכלה תתאושש אם כל פרט במדינה יוּכל לממש את רצונו ואת כישוריו בתחום הכלכלי.")
הסבר: לפי הרכיב בהגדרה, הגישה הליברלית תומכת בהפחתת מסים ובצמצום מעורבות המדינה בכלכלה, ומעדיפה יוזמה פרטית ותחרות בשוק חופשי. המפלגה מציעה להפחית הפחתה ניכרת את מס ההכנסה ואת מס החברות, וגם לשחרר הגבלות על פתיחת עסקים חדשים – כלומר לצמצם את התערבות המדינה ולעודד יוזמה פרטית. ההנחה שבבסיס התוכנית – שהכלכלה תתאושש "אם כל פרט במדינה יוּכל לממש את רצונו ואת כישוריו בתחום הכלכלי" – מבטאת את הערך המרכזי של הגישה: החירות הכלכלית של הפרט, שלפיה החירות מקדמת את טובת החברה כולה.

טעות נפוצה: לענות שזו הגישה הסוציאל־דמוקרטית, משום שהתוכנית נועדה להתמודד עם משבר ולעזור לכלכלה. הדרך שבה התוכנית פועלת – הפחתת מסים, צמצום הגבלות ועידוד יוזמה פרטית – אינה סבסוד, קצבאות או שירותים חברתיים, אלא צמצום מעורבות המדינה: מאפיינים מובהקים של הגישה הליברלית.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: הערך המרכזי (חירות כלכלית על פני שוויון), האחריות (הפרט), רמת המעורבות (מינימלית: יוזמה פרטית, תחרות, הפחתת מסים). בהסבר: הפחתת מס ההכנסה ומס החברות / שחרור ההגבלות על פתיחת עסקים = צמצום מעורבות המדינה ועידוד היוזמה הפרטית; מימוש רצונו וכישוריו של כל פרט = חירות כלכלית.

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות את העיקרון הדמוקרטי ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבר" – לצטט מנימוקי הוועדה ולקשר לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: בנימוקי הוועדה להענקת הפרס בא לידי ביטוי עקרון הסובלנות.
הצגה: סובלנות היא נכונות לקבל את זכותו של האחר להחזיק בדעות, באמונות ובאורח חיים שונים משלנו ולפעול לפיהם, גם כאשר הם מנוגדים לדעותינו, אינם נעימים לנו ואף מכעיסים אותנו. הסובלנות מתבטאת באיפוק: נמנעים מלפגוע באחר או בזכותו להביע את דעתו, ומתייחסים אליו בכבוד. סובלנות אינה מחייבת לקבל את דעותיו של האחר או לוותר על דעותינו: אפשר להתווכח איתו ולנסות לשכנע אותו. לסובלנות יש גבולות – אין לסבול אלימות, הסתה ופגיעה בזכויות של אחרים או במשטר הדמוקרטי.
ציטוט: "מעניקי הפרס אמרו שספילברג קיבל את הפרס על עמדתו הברורה נגד אנטישמיות וצורות אחרות של גזענות ואלימות ועל מחויבותו לעשייה למען החברה ולמען קבלת כל אדם באשר הוא אדם."
(ציטוט אפשרי נוסף: "ועדת הפרס הודיעה שהיא מוקירה את מסירותו של ספילברג להנצחת השוֹאה ואת פעילותו הרבה לשבירת מעגלי השנאה בעולם כולו.")
הסבר: לפי עקרון הסובלנות, יש לקבל את זכותו של האחר להיות שונה – בדעותיו, באמונותיו ובאורח חייו – ולהתאפק, כלומר להימנע מפגיעה בו. מעניקי הפרס משבחים את ספילברג על מחויבותו "למען קבלת כל אדם באשר הוא אדם" – כלומר נכונות לקבל כל אדם, גם מי ששונה מאיתנו, וזה הרכיב המרכזי בסובלנות. הם משבחים גם את עמדתו "נגד אנטישמיות וצורות אחרות של גזענות ואלימות" ואת פעילותו "לשבירת מעגלי השנאה" – גזענות, שנאה ואלימות כלפי מי ששונה הן ההפך מן האיפוק ומן הקבלה של האחר שבבסיס הסובלנות.

אפשרות נוספת: יש מי שיזהו את הזכות לשוויון – עמדה נגד גזענות היא עמדה נגד אפליה של אדם על רקע מוצאו, דתו או לאומו, ו"קבלת כל אדם באשר הוא אדם" מבטאת יחס שווה לכל אדם. גם תשובה זו מתאימה לקטע אם מציגים את הזכות במלואה ומקשרים אותה לציטוט, אבל העיקרון המרכזי בנימוקי הוועדה הוא קבלת האחר והמאבק בשנאה – כלומר סובלנות.

טעות נפוצה: לבלבל בין סובלנות ובין פלורליזם או הסכמיות. פלורליזם הוא הכרה בערך של הריבוי ועידוד שלו; הסכמיות היא הסכמה רחבה על כללי המשחק; ואילו סובלנות היא איפוק ונכונות לקבל את זכותו של האחר לדעותיו ולאורח חייו, גם כשהם מנוגדים לדעותינו ואף מכעיסים אותנו. טעות נוספת: לזהות "מדינה יהודית" או "ערבות הדדית" משום שהפרס ניתן על טיפוח ערכים יהודיים – השאלה מבקשת עיקרון דמוקרטי.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: נכונות לקבל את זכותו של האחר לדעות ולהתנהגות שונות, גם כשהן מנוגדות לדעותינו ומכעיסות אותנו; איפוק והימנעות מפגיעה; גבולות הסובלנות. בהסבר: "קבלת כל אדם באשר הוא אדם" = קבלת האחר; המאבק בגזענות, באלימות ובשנאה = איפוק והימנעות מפגיעה באחר.

מה נדרש: "ציין והצג" – לציין את שם חוק היסוד ולהציג את עיקרי התוכן שלו; "הסבר" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בחוק.

תשובה מלאה:
ציון: עובדי ההוראה שהתנגדו לדרישה התבססו על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
הצגה:
– החוק נחקק בשנת 1992. מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בחוק נקבע גם שזכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן־חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.
– הזכויות שהחוק מגן עליהן: אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם, וכל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו; אין פוגעים בקניינו של אדם; אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת; כל אדם חופשי לצאת מישראל, וכל אזרח ישראלי הנמצא בחוץ לארץ זכאי להיכנס לישראל; כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.
– פסקת ההגבלה: אין פוגעים בזכויות שלפי חוק היסוד אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש (או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו).
– כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות שלפי חוק היסוד.
ציטוט: "לטענת חברי הקבוצה, אסור לחייב אותם להתחסן משום שדרישה כזו פוגעת בזכויות יסוד, שאף עוגנו באחד מחוקי היסוד שקבעה הכנסת."
הסבר: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע כי "אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם", וכי כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו; כל רשות שלטונית – ובהן הממשלה והרשויות המקומיות – חייבת לכבד זכויות אלה. חיוב להתחסן הוא התערבות בגופו של אדם – הזרקת חיסון – בלי שהוא עצמו בחר בכך. לכן עובדי ההוראה טוענים שדרישת שרי הממשלה וראשי הערים לחייב אותם להתחסן פוגעת בזכויות יסוד ש"עוגנו באחד מחוקי היסוד", ובראשן הזכות להגנה על הגוף. (לפי פסקת ההגבלה, פגיעה בזכויות אלה מותרת רק בחוק ההולם את ערכי המדינה, שנועד לתכלית ראויה – כמו הגנה על בריאות התלמידים – ובמידה שאינה עולה על הנדרש.)

טעות נפוצה: להציג רק את שם החוק, בלי הזכויות שהוא מגן עליהן ובלי פסקת ההגבלה. טעות נוספת: לענות "חוק יסוד: חופש העיסוק" – עובדי ההוראה אינם טוענים שמונעים מהם לעסוק במקצועם, אלא שאסור לחייב אותם להתחסן, כלומר להתערב בגופם.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: מטרת החוק, כמה מן הזכויות שהחוק מגן עליהן (חיים, גוף וכבוד; קניין; חירות; יציאה וכניסה; פרטיות), ופסקת ההגבלה. בהסבר: חיוב להתחסן = התערבות בגופו של אדם בלי הסכמתו, ופגיעה בזכויות שהחוק מחייב את רשויות השלטון לכבד.

מה נדרש: טענה – משפט אחד שמבטא עמדה ברורה (תומך או מתנגד) וכותב את הסוגיה במלואה.

תשובה מלאה: (זו דוגמה לתשובה אחת. אפשר לבחור גם בעמדה ההפוכה – הניקוד אינו תלוי בעמדה, אלא באיכות הנימוקים.)
אני תומך/ת בהצעה להציב מצלמות מעקב במקומות ציבוריים שונים.

מה הבודק מחפש: בשאלת עמדה: בטענה (א) מציגים עמדה ברורה (תומך/מתנגד) וכותבים את הסוגיה במלואה (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%). הניקוד אינו תלוי בעמדה שנבחרה.

מה נדרש: טענה – משפט אחד שמבטא עמדה ברורה (תומך או מתנגד) וכותב את הסוגיה במלואה.

תשובה מלאה: (זו דוגמה לתשובה אחת. אפשר לבחור גם בעמדה ההפוכה – הניקוד אינו תלוי בעמדה, אלא באיכות הנימוקים.)
אני תומך/ת בפסילת מפלגות או מועמדים שבמצע או בפרסומים שלהם נכללים מסרים השוללים את האופי היהודי או הדמוקרטי של מדינת ישראל, כך שלא יוכלו להתמודד בבחירות.

מה הבודק מחפש: בשאלת עמדה: בטענה (א) מציגים עמדה ברורה (תומך/מתנגד) וכותבים את הסוגיה במלואה. הניקוד אינו תלוי בעמדה שנבחרה.