בגרות בגאוגרפיה 57282 - קיץ 2021, מועד נבצרים

מה נדרש: לבחור שני מדדים מן הטבלה ולהסביר לכל אחד מגבלה אחת – מדוע הוא עלול לתת תמונה לא מדויקת של רמת הפיתוח.

תשובה מלאה:
מדד 1 – תמ"ג לנפש: המדד מחלק את סך התוצר במספר התושבים, ולכן הוא ממוצע. הוא אינו מראה כיצד ההכנסות מתחלקות בין התושבים. במדינה שיש בה פערים גדולים – כמו דרום אפריקה או ברזיל – קבוצה קטנה ועשירה מעלה את הממוצע, בעוד רוב האוכלוסייה חיה בעוני. כך המדינה נראית מפותחת יותר משהיא באמת לרוב תושביה. (אפשר גם: המדד אינו כולל ייצור לצריכה עצמית ועבודה בכלכלה הלא רשמית, ולכן ההכנסה במדינות פחות מפותחות מוערכת בחסר; הוא מושפע משער החליפין ואינו משקף את יוקר המחיה.)

מדד 2 – תוחלת החיים: המדד משקף בעיקר את מצב הבריאות, והוא מושפע גם מגורמים שאינם קשורים ישירות לרמת הפיתוח – מגפות, מלחמות, אסונות טבע ואורח חיים. בטבלה רואים זאת היטב: בדרום אפריקה תוחלת החיים היא 49.4 שנים בלבד, נמוכה מזו של סנגל (60.5), אף שהתמ"ג לנפש שלה גבוה פי 5.5 (11,600 לעומת 2,100 דולר). הסיבה העיקרית היא מגפת האיידס, שפגעה קשה בדרום אפריקה בתקופת הנתונים.

אפשרויות נוספות:
– מועסקים בחקלאות: המדד אינו מבחין בין חקלאות מסורתית לצריכה עצמית לבין חקלאות מסחרית מודרנית ומתקדמת (כמו בהולנד או בניו זילנד), שהיא חלק מכלכלה מפותחת.
– משתמשי האינטרנט: השימוש מושפע גם ממדיניות השלטון (צנזורה), מהתשתית ומהמחיר של הטלפונים החכמים – הוא יכול לעלות מהר גם במדינה ענייה, ולכן אינו משקף בהכרח את רמת הפיתוח הכוללת.

למה זה מקבל ניקוד מלא: נבחרו שני מדדים, ולכל אחד הוסברה מגבלה אחת – מה המדד אינו מראה ומדוע זה פוגע בקביעת רמת הפיתוח – עם דוגמה מן הטבלה.
טעות נפוצה: לכתוב יתרון במקום מגבלה, או לכתוב אותה מגבלה ("זה ממוצע") לשני המדדים בלי להסביר אותה.

מה נדרש: להסביר את הקשר בין מבנה הגילים לבין רמת הפיתוח – כיצד הוא נראה במדינה מפותחת ובמדינה פחות מפותחת, ומדוע.

תשובה מלאה:
מבנה הגילים (המוצג בפירמידת גילים) משקף את שיעורי הילודה והתמותה, ואלה קשורים לרמת הפיתוח:

מדינה פחות מפותחת – אוכלוסייה צעירה: שיעור גבוה מאוד של ילדים וצעירים (לעיתים כ־40% מן האוכלוסייה מתחת לגיל 15) ושיעור קטן מאוד של קשישים. הפירמידה רחבה מאוד בבסיסה ומצטמצמת במהירות כלפי מעלה. הסיבות: שיעור ילודה גבוה – חברה כפרית ומסורתית שבה ילדים הם כוח עבודה וביטחון לעת זקנה, השכלה נמוכה של נשים ומעט אמצעי תכנון משפחה; ושיעור תמותה ותוחלת חיים נמוכים יחסית – שירותי בריאות ותברואה חלקיים.

מדינה מפותחת – אוכלוסייה מבוגרת: שיעור קטן של ילדים ושיעור גבוה של קשישים (לעיתים יותר מ־20% בני 65 ומעלה). הפירמידה צרה בבסיסה, וחלקה העליון רחב יחסית. הסיבות: שיעור ילודה נמוך – השכלה ותעסוקה של נשים, נישואים מאוחרים, חיים עירוניים ועלות גבוהה של גידול ילדים; ותוחלת חיים גבוהה בזכות רפואה מתקדמת, תזונה ותנאי חיים טובים.

לכן מבנה הגילים הוא מדד לרמת הפיתוח: ככל שהמדינה מפותחת יותר, משקלם של הילדים קטן ומשקלם של הקשישים גדל.

למה זה מקבל ניקוד מלא: התשובה מתארת את מבנה הגילים בשני סוגי המדינות ומסבירה אותו באמצעות ילודה ותוחלת חיים, הקשורות לרמת הפיתוח.

מה נדרש: (1) לתאר את המגמה (עם נתונים); (2) להסביר את הקשר בין הגלובליזציה לירידה במספר המועסקים.

חישוב: 1980 – כ־18.8 מיליון; 2010 – כ־11.5 מיליון; הפרש כ־7.3 מיליון, ירידה של כ־39%.

תשובה מלאה:
(1) ירידה. עד 2000 מספר המועסקים בתעשייה נשאר בטווח של כ־17–18.8 מיליון, עם תנודות (ירידות במיתונים של תחילת שנות ה־80 ותחילת שנות ה־90). מ־2000 חלה ירידה חדה ורצופה: כ־17.4 מיליון ב־2000, כ־14.5 מיליון ב־2003, כ־13.4 מיליון ב־2008 ושפל של כ־11.5 מיליון ב־2010. ב־2013 עלה המספר מעט, לכ־12 מיליון.
(2) הגלובליזציה הפכה את העולם לשוק אחד ולמרחב ייצור אחד. תאגידים רב־לאומיים אמריקניים בחנו היכן הכי זול לייצר, והעבירו את הייצור עתיר העבודה (ביגוד, הנעלה, צעצועים, הרכבת מוצרי אלקטרוניקה) למדינות מתפתחות: השכר בסין, בווייטנאם או במקסיקו נמוך פי כמה, ושם גם התקנות לשמירה על העובדים ועל הסביבה מקלות יותר. בזכות ההובלה הימית הזולה ובזכות הסכמי סחר חופשי (נפט"א – 1994, כניסת סין לארגון הסחר העולמי – 2001), מוצרים שיוצרו בחו"ל נמכרו בארצות הברית בזול מן המוצרים המקומיים. מפעלים אמריקניים רבים נסגרו או עברו לחו"ל, והירידה החדה אחרי 2000 מתאימה לגל הייבוא מסין. בארצות הברית נשארו בעיקר המטה, המחקר והפיתוח והתעשייה עתירת הידע, שמעסיקים פחות עובדים.
(הירידה החדה ב־2008–2010 נובעת גם מן המשבר הכלכלי העולמי, וחלק מן הירידה הכללית נובע מאוטומציה.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) מגמה עם נתונים מן הגרף ועם שלבים; (2) מנגנון הגלובליזציה – העברת ייצור למדינות זולות ויבוא חזרה – מוסבר ונקשר לירידה בתעסוקה.
טעות נפוצה: לתאר את הגרף כ"ירידה קבועה מ־1980" – עד 2000 המספר היה כמעט יציב, והירידה החדה החלה אחריה.

מה נדרש: השפעה אחת של השינויים בתעשייה (העברת ייצור, מעבר לתעשייה עתירת ידע ושירותים) על הסביבה במדינות המפותחות – עם הסבר של הקשר.

תשובה מלאה:
השינוי: במדינות המפותחות מתרחש תהליך של דה־תיעוש – המפעלים המזהמים וצורכי האנרגייה (פלדה, כימיקלים, טקסטיל, הרכבה) נסגרים או עוברים למדינות מתפתחות, ובמקומם צומחים שירותים ותעשייה עתירת ידע (תוכנה, ביוטכנולוגיה), שצורכים פחות חומרי גלם ופולטים מעט מזהמים.
ההשפעה – שיפור באיכות הסביבה המקומית: פחות ארובות פירושו פחות פליטות של חלקיקים, תחמוצות גופרית ופחמן דו־חמצני, ולכן איכות האוויר משתפרת; פחות שפכי תעשייה מגיעים לנהרות ולים. דוגמה: פיטסבורג בארצות הברית הייתה בעבר עיר פלדה מעושנת, ואחרי סגירת רוב המפעלים בשנות ה־80 האוויר בה השתפר מאוד, והכלכלה עברה לרפואה, להשכלה ולטכנולוגיה. בנוסף, שטחי מפעלים נטושים לאורך נהרות ונמלים משוקמים ונהפכים לפארקים, לטיילות, למגורים ולמשרדים.
(השפעה אפשרית אחרת: אזורי תעשייה נטושים – "שטחים חומים" – שהקרקע בהם מזוהמת בכימיקלים ובמתכות כבדות, ודרוש ניקוי יקר לפני שימוש חוזר. וגם: הזיהום אינו נעלם אלא עובר למדינות המתפתחות.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: ההשפעה קשורה במפורש לשינוי בתעשייה (סגירת תעשייה מזהמת / מעבר לתעשייה נקייה) ומוסבר המנגנון, עם דוגמה.
טעות נפוצה: לכתוב על הזיהום במדינות המתפתחות – השאלה עוסקת באיכות הסביבה במדינות המפותחות.

מה נדרש: לקבוע את סוג המדינות ולהציג שתי דרכי התמודדות, כל אחת עם הסבר קצר כיצד היא מקטינה את המחסור.

תשובה מלאה:
סוג המדינות: המדינות המפותחות, הנמצאות בשלב 4 של המודל – למשל יפן, איטליה, גרמניה ודרום קוריאה. בהן הילודה נמוכה מאוד והאוכלוסייה מזדקנת.

דרך 1 – מדיניות של עידוד ילודה: המדינה מקטינה את העלות והקושי של גידול ילדים – מענקי לידה, קצבאות ילדים גבוהות, חופשת לידה והורות ארוכה ובתשלום (גם לאבות), מעונות יום מסובסדים, הטבות מס ודיור למשפחות. המטרה: להעלות את מספר הילדים לאישה, ובטווח הארוך להגדיל את מספר הצעירים.

דרך 2 – קליטת מהגרים: המדינה מעודדת הגירה של צעירים ממדינות אחרות, בעיקר מדינות מתפתחות שבהן יש עודף צעירים. המהגרים ממלאים את המחסור בעובדים – בבנייה, בחקלאות, בתעשייה ובסיעוד הקשישים – ומשלמים מסים שמממנים את הפנסיות. (גרמניה, למשל, קולטת מהגרי עבודה רבים.)

אפשרויות נוספות: העלאת גיל הפרישה, כך שמבוגרים עובדים יותר שנים; עידוד השתתפות נשים בשוק העבודה; מיכון, אוטומציה ורובוטים (למשל ביפן) שמחליפים עובדים.

למה זה מקבל ניקוד מלא: נקבע סוג המדינות (מפותחות), והוצגו שתי דרכים שונות, וכל אחת הוסברה – מה עושים וכיצד זה מגדיל את מספר הצעירים או ממלא את המחסור.

מה נדרש: לקבוע את סוג המדינות ולהציג שתי דרכים להתמודדות עם גידול מהיר של האוכלוסייה, כל אחת עם הסבר.

תשובה מלאה:
סוג המדינות: המדינות התת־מפותחות (המתפתחות), הנמצאות בשלב 2 או בתחילת שלב 3 של המודל – למשל ניז'ר, ניגריה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. בהן הריבוי הטבעי גבוה, והאוכלוסייה גדלה מהר מקצב הפיתוח של מזון, דיור, תעסוקה ושירותים.

דרך 1 – תכנון משפחה: המדינה (לעיתים בעזרת ארגונים בין־לאומיים) מפיצה אמצעי מניעה בחינם או במחיר נמוך, מקימה מרפאות לבריאות האישה ומקיימת מסעות הסברה על היתרונות של משפחה קטנה. כך יורדת הילודה והריבוי הטבעי קטן.

דרך 2 – השכלה ותעסוקה לנשים: כשבנות לומדות יותר שנים, הן נישאות בגיל מאוחר יותר, יודעות להשתמש באמצעי מניעה, יוצאות לעבוד ומעדיפות להשקיע בפחות ילדים. זו אחת הדרכים היעילות ביותר להוריד את הילודה לאורך זמן.

אפשרויות נוספות: חקיקה ותמריצים כלכליים – למשל מדיניות "ילד אחד" שהפעילה סין בשנים 1979–2015 (קנסות למשפחות גדולות והטבות למשפחות קטנות); פיתוח כלכלי ומערכת פנסיה ובריאות, שמקטינים את הצורך בילדים רבים כ"ביטוח" לזקנה וכידיים עובדות; הגדלת ייצור המזון והתעסוקה כך שיעמדו בקצב הגידול.

למה זה מקבל ניקוד מלא: נקבע סוג המדינות (תת־מפותחות), והוצגו שתי דרכים שונות, וכל אחת הוסברה – מה עושים וכיצד זה מקטין את הריבוי הטבעי או את השלכותיו.

מה נדרש: (1) הסבר של המושג; (2) יתרון יחסי אחד של אוסטרליה, על סמך מפות האטלס.

מה לחפש באטלס: מפת אוסטרליה הכלכלית – מחצבים ומשאבי אנרגייה, שימושי קרקע וחקלאות; מפת צפיפות האוכלוסייה.

תשובה מלאה:
(1) יתרון יחסי: מדינה יכולה לייצר מוצר מסוים בעלות נמוכה יותר או ביעילות רבה יותר (בהשוואה למוצרים אחרים שהיא יכולה לייצר) ממדינות אחרות. היתרון נובע מתנאיה – משאבי טבע, אקלים, קרקע, כוח עבודה זול או מיומן, הון וטכנולוגיה. לפי התאוריה, כדאי לכל מדינה להתמחות במוצרים שבהם יש לה יתרון יחסי, לייצא אותם ולייבא את המוצרים שאחרות מייצרות ביעילות רבה יותר. כך הייצור העולמי יעיל יותר וכל המדינות הסוחרות מרוויחות.

(2) יתרון יחסי של אוסטרליה – עושר במחצבים: במפות האטלס מסומנים באוסטרליה מרבצים גדולים מאוד של עפרות ברזל (בעיקר במערב היבשת, באזור פילברה), פחם (במזרח, בקווינסלנד ובניו סאות' ויילס), בוקסיט (לייצור אלומיניום), זהב ואורניום. אוסטרליה היא מן היצואניות הגדולות בעולם של עפרות ברזל ופחם, והיא מוכרת אותם בעיקר לסין, ליפן ולדרום קוריאה. אוכלוסייתה קטנה, ולכן רוב התפוקה מיועדת ליצוא.
(אפשר גם: שטחים נרחבים מאוד ודלילי אוכלוסין המאפשרים חקלאות אקסטנסיבית מסחרית – גידול חיטה, מרעה כבשים לצמר ובקר לבשר – בעיקר ליצוא.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) ההסבר כולל את מהות המושג (ייצור יעיל או זול יותר יחסית), מקורותיו ואת התוצאה – התמחות וסחר; (2) צוין יתרון מוגדר שמבוסס על מפות האטלס, עם דוגמה למשאב ולמקומו.

מה נדרש: נימוק אחד, מוסבר, שמראה כיצד התרחבות הסחר פוגעת במדינות פחות מפותחות.

תשובה מלאה:
נימוק – "תנאי סחר" לא שוויוניים ותלות ביצוא חומרי גלם: רבות מן המדינות הפחות מפותחות משתלבות בסחר העולמי כספקיות של מוצרים ראשוניים – גידולים חקלאיים (קפה, קקאו, כותנה) או מחצבים (נחושת, בוקסיט, נפט) – ומייבאות מוצרים מעובדים כמו מכונות, כלי רכב ותרופות. מחירי המוצרים הראשוניים בשוק העולמי תנודתיים מאוד (תלויים ביבולים ובביקוש של המדינות המפותחות), ולאורך זמן הם עולים לאט יותר ממחירי המוצרים המעובדים. כשהמחיר יורד, הכנסות המדינה מיצוא קטנות, החקלאים והכורים מאבדים פרנסה והמדינה נאלצת ללוות כדי לממן יבוא. כך הסחר מנציח את התלות ואת הפער בין המדינות.
(אפשר גם: תחרות לא הוגנת – מוצרים חקלאיים מסובסדים ממדינות מפותחות נמכרים בזול ופוגעים בחקלאים המקומיים; מפעלים מקומיים קטנים אינם יכולים להתחרות ביבוא זול ונסגרים; תאגידים רב־לאומיים מנצלים כוח עבודה זול ומשאבים ומוציאים את הרווחים מן המדינה.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: הוצג נימוק אחד, עם המנגנון (מה קורה במסחר) והתוצאה (הפגיעה במדינה הפחות מפותחת).

מה נדרש: (1) לתאר את מגמת השינוי בשני הגרפים ולהשוות ביניהן, עם נתונים; (2) להסביר שלושה גורמים שונים להבדל.

תשובה מלאה:
קריאת הגרפים (השינוי באחוזים לעומת 1995, שבה הערך 0; ערכים מקורבים):

תיאור ההבדל: בשני התחומים חלה עלייה, אבל בקצב שונה מאוד. שיעור הדייגים עלה בכ־27% בלבד ב־15 שנה, ואחרי שנת 2000 העלייה כמעט נעצרה (כ־1% בשנה). שיעור העוסקים בחקלאות ימית עלה בכ־87% – פי 3.2 בערך מן העלייה בדיג – והעלייה נמשכה בקצב מהיר לאורך כל התקופה, ואף התגברה בין 2005 ל־2010.

שלושה גורמים להבדל:
1. דיג יתר ודלדול מלאי הדגים: אוכלוסיות דגים רבות בים נוצלו מעבר ליכולתן להתחדש, והשלל העולמי מן הדיג כמעט אינו גדל מאז שנות ה־90. כשהמשאב הטבעי מוגבל, אין מקום לעוד דייגים רבים.
2. מגבלות ותקנות על הדיג: מדינות וארגונים בין־לאומיים הטילו מכסות דיג, עונות סגורות, הגבלות על גודל הרשתות ושמורות ימיות, כדי לשמור על הדגים. התקנות מגבילות את הכניסה לענף.
3. ביקוש גדל ואפשרויות גידול: אוכלוסיית העולם גדלה, רמת החיים עולה (בעיקר במזרח אסיה) והדגים נחשבים מזון בריא, ולכן הביקוש לדגים גדל. את הביקוש שהדיג אינו יכול לספק ממלאת החקלאות הימית: שיפורים בטכנולוגיה (מזון לדגים, רבייה מבוקרת, כלובים בים פתוח) ותמיכה של ממשלות – בייחוד בסין ובמדינות דרום־מזרח אסיה – הפכו אותה לענף רווחי שמעסיק מיליוני עובדים.

למה זה מקבל ניקוד מלא: ההבדל מתואר במספרים מן הגרפים (שני הצדדים על אותו קריטריון – כיוון וקצב), ושלושת הגורמים שונים זה מזה ומקושרים להבדל.
טעות נפוצה: לכתוב שמספר הדייגים ירד – לפי הגרף גם הוא עלה, רק לאט בהרבה.

מה נדרש: (1) הגדרה של חקלאות ימית בת־קיימה (מה עושים בה); (2) מדוע חשוב לפתח אותה.

תשובה מלאה:
מהי: חקלאות ימית שמתנהלת לפי עקרון הקיימות – ייצור מזון ופרנסה היום, בלי לפגוע ביכולת של הסביבה לספק אותם גם לדורות הבאים. בפועל:

מדוע חשוב לפתח אותה: החקלאות הימית היא הענף שגדל הכי מהר באספקת המזון מן הים (כפי שמראה הגרף), ותמשיך לגדול. אם תתפתח בלי ניהול סביבתי היא תזהם את מי החופים, תפגע במגוון הביולוגי ובדגי הבר ותהרוס בתי גידול – ובסופו של דבר גם תפגע בעצמה (מחלות, מים מזוהמים). חקלאות ימית בת־קיימה מאפשרת לספק חלבון לאוכלוסייה הגדלה ולהקטין את הלחץ על הדגים בים, תוך שמירה על הסביבה הימית.

למה זה מקבל ניקוד מלא: יש הגדרה עם עקרון הקיימות ודוגמאות לדרכי פעולה, ויש הסבר של החשיבות (מניעת נזק סביבתי וביטחון מזון לאורך זמן).

מה נדרש: שתי השפעות שונות על המושבות, וכל אחת מתוארת (מה השתנה ומה התוצאה).

תשובה מלאה:
השפעה 1 – משק חד־גוני ותלותי: המעצמה ראתה במושבה מקור לחומרי גלם. לכן הוקמו בה מטעים גדולים לגידול יחיד לייצוא (קקאו בחוף השנהב ובגאנה, גומי, כותנה) ומכרות (נחושת, יהלומים, זהב). החקלאות המסורתית לצריכה עצמית נדחקה, והתעשייה לא פותחה כי מוצרי התעשייה יובאו מאירופה. אחרי העצמאות נשארו המדינות תלויות בייצוא של מוצר אחד או שניים, והכנסתן עולה ויורדת עם מחירי השוק העולמי.
השפעה 2 – מבנה מרחבי לא מאוזן: רשת התחבורה נבנתה כ"קווים" מן הפנים אל הנמל, כדי להוציא את המשאבים. עיר הנמל הפכה למרכז השלטון, המסחר והשירותים – עיר ראשה גדולה בהרבה מכל שאר הערים – ואילו אזורי הפנים שאין בהם משאבים לא פותחו כלל. כך נוצרו פערים גדולים בין המרכז לפריפריה.
(השפעה אפשרית נוספת: גבולות מלאכותיים, שנקבעו בוועידת ברלין (1884–1885) ובהסכמים בין המעצמות בקו ישר על המפה, חצו שבטים ועמים ואיחדו יריבים במדינה אחת – מקור לסכסוכים ולמלחמות אזרחים.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי השפעות שונות, כל אחת עם תיאור של המנגנון והתוצאה במושבה.
טעות נפוצה: לכתוב שתי השפעות שהן בעצם אותה השפעה ("ניצלו את המשאבים" ו"לקחו חומרי גלם").

מה נדרש: להסביר תופעה בת ימינו שדומה לקולוניאליזם (ניאו־קולוניאליזם), ולקשור אותה לרעיון שבקריקטורה.

תשובה מלאה:
אחרי העצמאות (רובה בשנות ה־60 של המאה ה־20) הסתיים השלטון הישיר של אירופה באפריקה, אבל יחסי השליטה הכלכליים נשארו במידה רבה. לכך קוראים ניאו־קולוניאליזם:
– תאגידים רב־לאומיים מחזיקים במכרות, בשדות הנפט ובמטעים, ורוב הרווחים יוצאים אל ארצות המוצא שלהם. המדינה מקבלת תמלוגים ומשכורות נמוכות, והתוצרת יוצאת לא מעובדת – בדיוק כמו בתקופה הקולוניאלית.
– מעצמות כמו סין משקיעות סכומי עתק בתשתיות באפריקה – למשל מסילת הברזל ממומבסה לניירובי בקניה, שנבנתה בידי חברה סינית במימון הלוואות מסין ונפתחה ב־2017 – ובתמורה מבטיחות לעצמן גישה לחומרי גלם ולשווקים. מדינות רבות צברו חובות כבדים.
– חכירה של אדמות חקלאיות נרחבות בידי חברות ומדינות זרות לגידול מזון לייצוא, בשעה שהאוכלוסייה המקומית סובלת ממחסור.
הקשר לקריקטורה: כמו הדמות הענקית שמותחת חוט לאורך היבשת, גם היום כוח זר בונה תשתיות ושולט במשאבים של אפריקה – אלא שהשליטה כלכלית ולא צבאית.

למה זה מקבל ניקוד מלא: התשובה מסבירה מנגנון עכשווי של שליטה (השקעות, תאגידים, חובות, תלות בייצוא חומרי גלם) ומראה במה הוא דומה לקולוניאליזם.
טעות נפוצה: לכתוב "עדיין יש מושבות" – רוב המושבות קיבלו עצמאות; הדמיון הוא בשליטה הכלכלית.

מה נדרש: לקבוע את סוג המדרג העירוני ולנמק בנתונים מן הטבלה.

תשובה מלאה:
המדרג העירוני באתיופיה הוא מדרג של עיר ראשה (Primate city).
נימוק:
– אדיס אבבה: 3,352,000 תושבים.
– העיר השנייה בגודלה, בהר דר: 797,794 תושבים. אדיס אבבה גדולה ממנה פי כ־4.2. (בעיר ראשה, העיר הגדולה גדולה בהרבה – לפחות פי 2 – מן העיר השנייה.)
– ארבע הערים הבאות יחד (בהר דר, דסה, גונדר, מקלה) מונות כ־2,351,000 תושבים, ואדיס אבבה לבדה גדולה מכולן יחד פי כ־1.4; היא מרכזת כ־59% מתושבי חמש הערים.
– הערים 2–5 דומות יחסית בגודלן (כ־442 אלף עד כ־798 אלף), כלומר אין "שכבת ביניים" של ערים גדולות.
במדרג של "דרגה־גודל" (מדרג מאוזן) הייתה העיר השנייה בגודל כמחצית מן הראשונה – כ־1.7 מיליון. באתיופיה הפער גדול בהרבה.

למה זה מקבל ניקוד מלא: סוג המדרג נקבע במונח המקובל (עיר ראשה), והנימוק מבוסס על השוואה מספרית בין אדיס אבבה לעיר השנייה ולשאר הערים.

מה נדרש: להסביר כיצד השלב הראשוני של העיור קשור להיווצרות מדרג של עיר ראשה.

תשובה מלאה:
אתיופיה מצויה בשלב הראשוני של מודל העיור (כ־19% עירוניים בלבד ב־2015). במדינה בשלב זה המשאבים מעטים, והמדינה והמשקיעים מרכזים אותם במקום אחד – בבירה. באדיס אבבה נמצאים מוסדות השלטון, מטות החברות, רוב התעשייה, האוניברסיטאות, בתי החולים הגדולים, שדה התעופה הבין־לאומי וההשקעות הזרות. לכן שם יש מקומות עבודה ושירותים.
כשתושבים מתחילים לעזוב את הכפר, רובם מהגרים לבירה, ולא לערים קטנות שאין בהן מספיק תעסוקה. הבירה גדלה מהר הרבה יותר משאר הערים – ונוצר מדרג של עיר ראשה, שבו עיר אחת גדולה פי כמה מכל האחרות.
בשלבי העיור המתקדמים, כשהכלכלה מתפתחת והתשתיות מתפשטות לאזורים נוספים, מתפתחות גם ערים משניות (מרכזים אזוריים, ערי תעשייה) – והמדרג נעשה מאוזן יותר, כמו במדינות המפותחות.

למה זה מקבל ניקוד מלא: ההסבר מקשר בין מאפייני השלב הראשוני (ריכוז הפיתוח בבירה, תחילת ההגירה מן הכפר) לבין גודלה החריג של אדיס אבבה, ומראה את כיוון ההשפעה.

מה נדרש: לקבוע אם ההיגד נכון או אינו נכון; אם הוא נכון – להסביר אותו, ואם אינו נכון – להסביר מדוע הוא אינו נכון. (בוחרים חמישה מן השבעה; כאן מוסבר כל היגד.)

תשובה מלאה:
אינו נכון. גרעיני התעבות הם חלקיקים זעירים באוויר שעליהם מתעבים אדי המים. מעל עיר גדולה יש ריכוז גבוה מאוד שלהם – אבק, עשן, פיח וחלקיקים מתעשייה, מכלי רכב ומאתרי בנייה. מעל האוקיינוס הגרעינים העיקריים הם גבישי מלח שמגיעים לאוויר מרסס הגלים, וריכוזם קטן בהרבה מזה שמעל עיר.

למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה (נכון / אינו נכון) נכונה, וההסבר נשען על המנגנון הפיזיקלי או הגאוגרפי ועל דוגמה כשאפשר.

מה נדרש: לקבוע אם ההיגד נכון או אינו נכון; אם הוא נכון – להסביר אותו, ואם אינו נכון – להסביר מדוע הוא אינו נכון. (בוחרים חמישה מן השבעה; כאן מוסבר כל היגד.)

תשובה מלאה:
נכון. כשאדי מים מתעבים לטיפות משתחרר החום הכמוס שנאגר בהם בזמן האידוי. החום מחמם את האוויר בתוך הענן, והאוויר נעשה חם וקל יותר מן האוויר שמסביבו – ולכן הוא ממשיך לעלות. בעלייה הוא מתקרר, ועוד אדים מתעבים ומשחררים עוד חום – והענן גדל לגובה. בנוסף, טיפות הענן עצמן גדלות כשעוד אדים מתעבים עליהן.

למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה (נכון / אינו נכון) נכונה, וההסבר נשען על המנגנון הפיזיקלי או הגאוגרפי ועל דוגמה כשאפשר.

מה נדרש: לקבוע אם ההיגד נכון או אינו נכון; אם הוא נכון – להסביר אותו, ואם אינו נכון – להסביר מדוע הוא אינו נכון. (בוחרים חמישה מן השבעה; כאן מוסבר כל היגד.)

תשובה מלאה:
נכון. בחזית חמה אוויר חם מתקדם אל אזור של אוויר קר. האוויר החם קל יותר, ולכן הוא מטפס לאט ובשיפוע מתון מעל האוויר הקר. העלייה האיטית יוצרת עננים שכבתיים: בגובה רב צירוס וצירוסטרטוס, ובהמשך אלטוסטרטוס ונימבוסטרטוס. העננים הגבוהים אינם ממטירים, ונימבוסטרטוס מוריד גשם חלש עד מתון וממושך – בשונה מן הממטרים העזים של חזית קרה.

למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה (נכון / אינו נכון) נכונה, וההסבר נשען על המנגנון הפיזיקלי או הגאוגרפי ועל דוגמה כשאפשר.

מה נדרש: לקבוע אם ההיגד נכון או אינו נכון; אם הוא נכון – להסביר אותו, ואם אינו נכון – להסביר מדוע הוא אינו נכון. (בוחרים חמישה מן השבעה; כאן מוסבר כל היגד.)

תשובה מלאה:
אינו נכון. באטמוספרה יציבה, חבילת אוויר שמתחילה לעלות מתקררת מהר יותר מן האוויר שסביבה, נעשית קרה וכבדה ממנו – ושוקעת חזרה. לכן אטמוספרה יציבה מונעת עלייה של אוויר, ונוצרים בה לכל היותר עננים שכבתיים דקים או ערפל. באטמוספרה בלתי יציבה האוויר העולה נשאר חם מסביבתו וממשיך לעלות, ושם מתפתחים עננים ערמתיים.

למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה (נכון / אינו נכון) נכונה, וההסבר נשען על המנגנון הפיזיקלי או הגאוגרפי ועל דוגמה כשאפשר.

מה נדרש: לקבוע אם ההיגד נכון או אינו נכון; אם הוא נכון – להסביר אותו, ואם אינו נכון – להסביר מדוע הוא אינו נכון. (בוחרים חמישה מן השבעה; כאן מוסבר כל היגד.)

תשובה מלאה:
נכון. קומולונימבוס הוא ענן ערמתי ענק שמתפתח לגובה רב – לעיתים עד גבול הטרופוספרה (כ־10–15 ק"מ), ושם הוא מתפשט לצורת "סדן". הוא נוצר בזרמים עולים חזקים באוויר בלתי יציב, מכיל כמות גדולה של טיפות מים וגבישי קרח, ומוריד משקעים עזים – ממטרים, ברד, ולעיתים שלג – יחד עם ברקים ורעמים.

למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה (נכון / אינו נכון) נכונה, וההסבר נשען על המנגנון הפיזיקלי או הגאוגרפי ועל דוגמה כשאפשר.

מה נדרש: לקבוע אם ההיגד נכון או אינו נכון; אם הוא נכון – להסביר אותו, ואם אינו נכון – להסביר מדוע הוא אינו נכון. (בוחרים חמישה מן השבעה; כאן מוסבר כל היגד.)

תשובה מלאה:
אינו נכון. החלק הראשון נכון: ענני צירוס נמצאים בגובה רב (בדרך כלל מעל 6 ק"מ), שבו הטמפרטורה נמוכה מאוד, והם מורכבים מגבישוני קרח. אבל המסקנה שגויה: ענני צירוס דקים מאוד ומכילים מעט מים. הגבישים שנופלים מהם ("שובלי נפילה") עוברים המראה – הופכים לאדים באוויר היבש שמתחתם – ואינם מגיעים לקרקע. לכן צירוס אינו גורם לירידת שלג; שלג יורד בעיקר מענני נימבוסטרטוס וקומולונימבוס בעונה קרה.

למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה (נכון / אינו נכון) נכונה, וההסבר נשען על המנגנון הפיזיקלי או הגאוגרפי ועל דוגמה כשאפשר.
טעות נפוצה: לקבוע "נכון" כי החלק הראשון של ההיגד נכון – ההיגד כולו אינו נכון בגלל המסקנה.

מה נדרש: לציין שני גזי חממה, ולהסביר שני גורמים לעלייה בריכוז של אחד מהם.

תשובה מלאה:
שני סוגים של גזי חממה: פחמן דו־חמצני (CO₂) ומתאן (CH₄). (גם: אדי מים, תחמוצת החנקן N₂O, גזי CFC.)

שני גורמים לעלייה בריכוז הפחמן הדו־חמצני:
1. שריפת דלקים מחצביים: פחם, נפט וגז טבעי נוצרו משרידי יצורים חיים, והם אגרו פחמן במשך מיליוני שנים. בתחנות כוח, במפעלים, בכלי רכב ובמטוסים שורפים אותם בכמויות עצומות, והפחמן משתחרר לאוויר כפחמן דו־חמצני. זה הגורם העיקרי לעלייה בריכוז ה־CO₂ מאז המהפכה התעשייתית.
2. בירוא יערות: עצים קולטים CO₂ מן האוויר בפוטוסינתזה ואוגרים את הפחמן בעץ ובקרקע. כשכורתים ושורפים יערות – בעיקר יערות גשם טרופיים באמזונס, באינדונזיה ובמרכז אפריקה, כדי לפנות שטח לחקלאות ולמרעה – הפחמן האגור משתחרר, וגם פוחת מספר העצים שקולטים CO₂ מן האוויר.

(אם בוחרים במתאן: גידול בקר ומעלי גירה אחרים – המתאן נוצר בתהליך העיכול; שדות אורז מוצפים ואתרי פסולת – פירוק חומר אורגני בלי חמצן; דליפות בהפקת גז טבעי ופחם.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: צוינו שני גזים, ולגז אחד הוסברו שני גורמים שונים – פעולת האדם והמנגנון שבו היא מוסיפה את הגז לאטמוספרה.
טעות נפוצה: להסביר גורם אחד לכל אחד מן הגזים, במקום שני גורמים לגז אחד.

מה נדרש: להתאים לכל אחד מארבעת התהליכים את התופעה הקשורה אליו, ולהסביר את הקשר בשני זוגות.

תשובה מלאה:
ההתאמה:
– הפשרת קרחונים – הקטנת שיעור האלבדו.
– הפשרת קרקעות – היווצרות ביצות בסיביר.
– היחלשות זרם הגולף – ירידה בטמפרטורות במערב אירופה.
– בצורות – מדבור בצפון אפריקה.

הסבר הקשר (מספיק לבחור שניים; כאן מוסברים כל הארבעה):
1. הפשרת קרחונים – הקטנת שיעור האלבדו: אלבדו הוא שיעור קרינת השמש שמוחזרת מפני השטח. קרח ושלג לבנים מחזירים את רוב הקרינה (אלבדו גבוה). כשהקרחונים והקרח הימי נמסים בגלל ההתחממות, נחשפים מתחתם סלע, קרקע ומי ים כהים, שבולעים הרבה יותר קרינה – שיעור האלבדו קטן. הבליעה הגדולה מחממת עוד את פני השטח, וההפשרה מואצת (משוב חיובי).
2. הפשרת קרקעות – היווצרות ביצות בסיביר: בסיביר יש קרקע קפואה־עד (פרמפרוסט). כשהיא מפשירה בגלל ההתחממות, הקרח שבתוכה נמס, אבל המים אינם יכולים לחלחל עמוק כי מתחתם הקרקע עדיין קפואה ואטומה. המים מצטברים על פני השטח, והקרקע שוקעת – נוצרים ביצות ואגמים. (מהם משתחרר גם מתאן, שמגביר את אפקט החממה.)
3. היחלשות זרם הגולף – ירידה בטמפרטורות במערב אירופה: זרם הגולף וזרם צפון האטלנטי מסיעים מים חמים מן האזור הטרופי אל צפון האוקיינוס האטלנטי, ומחממים את מערב אירופה (אקלים ממוזג וחורף מתון יחסית לקו הרוחב). הפשרת קרח בגרינלנד מוסיפה לים מים מתוקים וקלים, ואלה מחלישים את שקיעת המים הצפוניים שמניעה את הזרם. כשהזרם נחלש, פחות חום מגיע למערב אירופה והטמפרטורות שם עלולות לרדת.
4. בצורות – מדבור בצפון אפריקה: ההתחממות מזיזה את חגורת הרמה הסובטרופית ומקטינה את המשקעים בשולי המדבר, ולכן הבצורות נעשות תכופות וממושכות. בצורת ממושכת מייבשת את הקרקע ומחסלת את הצמחייה בשולי הסהרה (הסאהל). הקרקע החשופה נסחפת ברוח ובשיטפונות, והאזור הופך למדבר – מדבור. רעיית יתר וחקלאות בשנים היבשות מחריפות את התהליך.

למה זה מקבל ניקוד מלא: ארבע ההתאמות נכונות, ובשני זוגות הוסבר המנגנון שמקשר בין התהליך לתופעה (שלב אחר שלב).
טעות נפוצה: לקשר את הפשרת הקרחונים לירידת הטמפרטורות באירופה – הקשר הישיר בין זוגות אלה הוא דרך זרם הגולף, שמופיע ברשימה כתהליך נפרד.

מה נדרש: לבחור שלושה זוגות, ולכל זוג להסביר את שני המושגים ואת הקשר ביניהם (6 נקודות לזוג).

תשובה מלאה:
זוג 1 – רמה סובטרופית ואקלים מדברי:
רמה סובטרופית: חגורה של לחץ אוויר גבוה בסביבות קווי הרוחב 20°–35° בשני חצאי הכדור. בה שוקע האוויר שעלה באזור המשווה והתפזר לצפון ולדרום בגובה.
אקלים מדברי: אקלים יבש מאוד – בדרך כלל פחות מ־250 מ"מ משקעים בשנה, אידוי גבוה בהרבה מן המשקעים, שמיים בהירים ופערי טמפרטורה גדולים בין יום ללילה.
הקשר: אוויר שוקע נדחס ומתחמם, והלחות היחסית שלו יורדת. לכן אין בו התעבות, כמעט אין עננים ואין גשם. השמיים הבהירים מאפשרים קרינת שמש חזקה ביום ואיבוד חום מהיר בלילה. לכן בחגורת הרמה הסובטרופית נמצאים המדבריות הגדולים בעולם – הסהרה, מדבר ערב, הקלהארי ומדבריות אוסטרליה.

זוג 2 – שקע משווני וגשמים זניתליים:
שקע משווני: חגורת לחץ נמוך סביב קו המשווה (אזור ההתכנסות הבין־טרופי), שאליה נושבות רוחות הפסאט משני חצאי הכדור.
גשמים זניתליים: גשמי הסעה שיורדים בתקופה שבה השמש עומדת בזנית (מעל הראש) או קרוב אליה.
הקשר: באזור המשווה השמש גבוהה כל השנה, ופני השטח והאוויר הלח מתחממים מאוד. האוויר החם עולה (ולכן הלחץ נמוך), מתקרר ויוצר עננים ערמתיים מפותחים – קומולונימבוס. כמעט כל יום, אחר הצהריים, יורד גשם חזק עם רעמים. לכן האקלים המשווני חם ולח כל השנה, עם משקעים רבים (לעיתים מעל 2,000 מ"מ).

זוג 3 – שקע מונסוני וגשמי קיץ:
שקע מונסוני: לחץ נמוך שנוצר בקיץ מעל יבשה גדולה שמתחממת מאוד – למשל מעל תת־היבשת ההודית ודרום אסיה.
גשמי קיץ: משטר משקעים שבו רוב הגשם יורד בעונה החמה, והחורף יבש.
הקשר: בקיץ היבשה מתחממת מהר מן האוקיינוס, ומעליה נוצר שקע. השקע מושך אוויר לח מן האוקיינוס ההודי אל היבשה (מונסון הקיץ, הדרום־מערבי). האוויר הלח עולה – בהתחממות ובמדרונות ההרים – מתקרר ומוריד גשמים עזים. בחורף היבשה קרה יותר מן הים, נוצרת מעליה רמה, והרוח מתהפכת ונושבת מן היבשה אל הים – רוח יבשה, ולכן החורף כמעט ללא גשם.

(אפשר גם: שקע חזיתי – אקלים ממוזג: בקווי הרוחב 50°–60° נפגשים אוויר קוטבי קר ואוויר סובטרופי חם; לאורך החזית נוצרים שקעים שנעים ממערב למזרח ומביאים משקעים לאורך כל השנה וטמפרטורות מתונות – אקלים ממוזג, כמו במערב אירופה. רמה קוטבית – אקלים טונדרה: מעל האזורים הקוטביים אוויר קר וכבד שוקע; הוא יבש, המשקעים מעטים והטמפרטורות נמוכות – חורף ארוך וקיץ קצר וקריר שבו מפשירה רק השכבה העליונה של הקרקע; צומחים רק טחבים, חזזיות ושיחים נמוכים.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל אחד משלושת הזוגות הוסברו שני המושגים, וגם הקשר הסיבתי ביניהם (תנועת האוויר – עולה או שוקע – ומה היא גורמת למשקעים).
טעות נפוצה: להסביר רק את הקשר בלי להגדיר כל מושג, או להגדיר את המושגים בלי להסביר את הקשר.

מה נדרש: לבחור שניים מן האזורים ולהסביר את היווצרותם לפי טקטוניקת הלוחות (סוג הגבול או התופעה, תנועת הלוחות והתוצאה). מוצגים כאן שלושתם.

תשובה מלאה:
הרי ההימליה – גבול מתכנס יבשתי (התנגשות): במפה הגאולוגית / מפת הלוחות שבאטלס רואים שההימליה נמצאת בגבול בין הלוח ההודי ללוח האירואסייתי. הלוח ההודי נע צפונה (נפרד מיבשת גונדוואנה) ולפני כ־50 מיליון שנה התנגש באירואסיה. מכיוון ששני הלוחות נושאים קרום יבשתי קל, אף אחד מהם אינו שוקע לעומק; שכבות הסלע והמשקעים הימיים שהיו ביניהם נדחסו, קומטו ונדחקו כלפי מעלה – כך נוצר רכס ההרים הגבוה בעולם (האוורסט, 8,849 מ'). ההתנגשות נמשכת, ולכן ההרים עדיין מתרוממים והאזור מועד לרעידות אדמה.

איי הוואי – נקודה חמה בתוך לוח: האיים נמצאים במרכז הלוח הפסיפי, הרחק מכל גבול לוחות. מתחתם יש "נקודה חמה" – פלומה של חומר חם העולה מעומק המעטפת וממיסה את הליתוספרה שמעליה; המאגמה הבזלתית פורצת לקרקעית האוקיינוס ובונה הרי געש מגן גדולים, עד שהם מתנשאים מעל הים. הלוח הפסיפי נע לכיוון צפון־מערב מעל הנקודה החמה הקבועה, ולכן כל הר געש "מתנתק" ממקור המאגמה, נכבה ונשחק, ומעל הנקודה החמה נבנה הר חדש. כך נוצרה שרשרת איים: הצעירים והפעילים (האי הוואי, עם קילאואה ומאונה לואה) בדרום־מזרח, והוותיקים יותר בצפון־מערב.

בקעת הירדן – גבול טרנספורם (שבר ים המלח): בקעת הירדן היא חלק משבר ים המלח, בצפון מערכת הבקע הסורי־אפריקני. השבר הוא גבול בין הלוח הערבי ממזרח, הנע צפונה, ובין לוח סיני (חלק מן הלוח האפריקני) ממערב. התנועה לאורך השבר אופקית בעיקרה – הצד המזרחי זז צפונה בכ־105 ק"מ ביחס למערבי – ובקטעים שבהם השבר מתעקל או מתפצל, הקרום נמתח וגושים שקעו בין העתקים. כך נוצרה בקעה מוארכת ועמוקה – בה הכנרת, עמק הירדן וים המלח, הנקודה הנמוכה ביבשות (כ־430 מ' מתחת לפני הים). האזור מועד לרעידות אדמה.

למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל אזור שנבחר – סוג הגבול או התופעה, הלוחות המעורבים, כיוון התנועה והתוצאה הנופית.

מה נדרש: לכל אחד משלושת הזוגות – לקבוע אם המרחק יגדל או יקטן, ולהסביר לפי סוג הגבול וכיוון התנועה.

תשובה מלאה:
אפריקה ודרום אמריקה – המרחק ביניהן ילך ויגדל. באמצע האוקיינוס האטלנטי עובר הרכס המרכז־אטלנטי, שהוא גבול מתרחק: מאגמה עולה לאורכו ויוצרת קרום אוקייני חדש, ולכן לוח דרום אמריקה נדחק מערבה והלוח האפריקני מזרחה. האוקיינוס האטלנטי מתרחב בכמה סנטימטרים בשנה – אותו תהליך שהפריד את שתי היבשות מלכתחילה.

ערב הסעודית ואירן – המרחק ביניהן ילך ויקטן. ערב הסעודית נמצאת על הלוח הערבי, שנע צפונה–צפון־מזרחה (תנועה שמתרחבת בים סוף ובמפרץ עדן). אירן נמצאת על הלוח האירואסייתי. בין שני הלוחות יש גבול מתכנס – הלוח הערבי מתנגש בלוח האירואסייתי שעליו אירן (ובדרום, במכרן, שוקע מתחתיו), ולאורך הגבול התרוממו הרי זגרוס. לכן המפרץ הפרסי שבין שתי המדינות הולך ונסגר.

אוסטרליה ואנטארקטיקה – המרחק ביניהן ילך ויגדל. בין שתי היבשות עובר רכס מרכז־אוקייני (הרכס הדרום־מזרח הודי) – גבול מתרחק. הלוח ההודו־אוסטרלי נע צפונה במהירות של כ־7 ס"מ בשנה, ואנטארקטיקה נשארת כמעט במקומה סביב הקוטב – ולכן אוסטרליה מתרחקת ממנה (בעבר הן היו מחוברות בגונדוואנה).

למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל זוג – כיוון השינוי במרחק (גדל/קטן), סוג הגבול שביניהם וכיוון תנועת הלוחות.

מה נדרש: לקבוע אם ההיגד נכון או אינו נכון; אם הוא נכון – להסביר אותו, ואם אינו נכון – להסביר מדוע הוא אינו נכון. (בוחרים חמישה מן השבעה; כאן מוסבר כל היגד.)

תשובה מלאה:
אינו נכון. סולם ריכטר הוא סולם לוגריתמי ולא סולם שבו כל דרגה כפולה מקודמתה. עלייה בדרגה אחת פירושה שמשרעת התנודה הנמדדת בססמוגרף גדולה פי 10, והאנרגייה המשתחררת גדולה פי כ־32. כך רעידה בעוצמה 7 משחררת אנרגייה גדולה פי כ־1,000 מרעידה בעוצמה 5.

למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה (נכון / אינו נכון) נכונה, וההסבר נשען על המנגנון הפיזיקלי או הגאוגרפי ועל דוגמה כשאפשר.
טעות נפוצה: לכתוב "פי 10" בלי להסביר שזה סולם לוגריתמי.

מה נדרש: לקבוע אם ההיגד נכון או אינו נכון; אם הוא נכון – להסביר אותו, ואם אינו נכון – להסביר מדוע הוא אינו נכון. (בוחרים חמישה מן השבעה; כאן מוסבר כל היגד.)

תשובה מלאה:
אינו נכון. רדון הוא גז רדיואקטיבי שנפלט מסלעים, ולפעמים נמדדה עלייה בפליטתו לפני רעידות אדמה. אבל העלייה אינה מופיעה לפני כל רעידה, היא מופיעה גם בלי רעידה, ואי אפשר לדעת ממנה מתי ובאיזו עוצמה תהיה רעידה. כיום אין שיטה מהימנה לחזות רעידת אדמה שעות או ימים מראש; אפשר רק להעריך את מידת הסיכון באזור (לפי גבולות הלוחות וההיסטוריה), ולהפעיל מערכות התרעה שמזהות את גלי ה־P המהירים ונותנות שניות ספורות של אזהרה לפני הגעת הגלים ההרסניים.

למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה (נכון / אינו נכון) נכונה, וההסבר נשען על המנגנון הפיזיקלי או הגאוגרפי ועל דוגמה כשאפשר.

מה נדרש: לקבוע אם ההיגד נכון או אינו נכון; אם הוא נכון – להסביר אותו, ואם אינו נכון – להסביר מדוע הוא אינו נכון. (בוחרים חמישה מן השבעה; כאן מוסבר כל היגד.)

תשובה מלאה:
אינו נכון. רוב רעידות האדמה החזקות מתרחשות לאורך גבולות בין לוחות. דרום אפריקה נמצאת בתוך הלוח האפריקאי, ומערב אוסטרליה בתוך הלוח ההודי־אוסטרלי – שניהם גושי סלע קדומים ויציבים (מגנים), רחוקים אלפי קילומטרים מגבול לוחות פעיל. לכן הם אזורים בסיכון נמוך, ורעידות האדמה בהם נדירות ובדרך כלל חלשות (בדרום אפריקה יש גם רעידות קטנות שנגרמות מכרייה עמוקה). גם במערב אוסטרליה יש מדי פעם רעידות בתוך הלוח (למשל רעידת מקרינג, 1968, בעוצמה 6.5), אבל הן נדירות, והסיכון נמוך בהרבה מזה שלאורך גבולות הלוחות.

למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה (נכון / אינו נכון) נכונה, וההסבר נשען על המנגנון הפיזיקלי או הגאוגרפי ועל דוגמה כשאפשר.
טעות נפוצה: לחשוב שכל אזור חוף מועד לרעידות אדמה.

מה נדרש: לקבוע אם ההיגד נכון או אינו נכון; אם הוא נכון – להסביר אותו, ואם אינו נכון – להסביר מדוע הוא אינו נכון. (בוחרים חמישה מן השבעה; כאן מוסבר כל היגד.)

תשובה מלאה:
נכון. ים סוף נוצר בגבול מתרחק בין הלוח האפריקאי ללוח הערבי, והוא ממשיך להתרחב. בצפונו נמשך הגבול כגבול טרנספורם לאורך מפרץ אילת, הערבה ובקעת הירדן (השבר הסורי־אפריקאי). תזוזת הלוחות לאורך הגבולות האלה מצטברת כמתח בסלעים ומשתחררת ברעידות אדמה – למשל רעידת האדמה בעוצמה 7.2 שמוקדה במפרץ אילת (נוויבה, 1995).

למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה (נכון / אינו נכון) נכונה, וההסבר נשען על המנגנון הפיזיקלי או הגאוגרפי ועל דוגמה כשאפשר.

מה נדרש: לקבוע אם ההיגד נכון או אינו נכון; אם הוא נכון – להסביר אותו, ואם אינו נכון – להסביר מדוע הוא אינו נכון. (בוחרים חמישה מן השבעה; כאן מוסבר כל היגד.)

תשובה מלאה:
אינו נכון. צונאמי הוא סדרת גלים ענקיים שנוצרת כשכמות עצומה של מי ים נדחפת בבת אחת. זה קורה כשרעידת אדמה חזקה (בדרך כלל בעוצמה 7 ומעלה), שמוקדה רדוד ומתחת לקרקעית הים, מרימה או מורידה את הקרקעית בכיוון אנכי – בעיקר באזורי הפחתה. רעידות שמוקדן ביבשה, רעידות חלשות, רעידות עמוקות מאוד או רעידות של החלקה אופקית בדרך כלל אינן יוצרות צונאמי. (צונאמי יכול להיווצר גם בגלל גלישה תת־ימית או התפרצות געשית.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה (נכון / אינו נכון) נכונה, וההסבר נשען על המנגנון הפיזיקלי או הגאוגרפי ועל דוגמה כשאפשר.

מה נדרש: לקבוע אם ההיגד נכון או אינו נכון; אם הוא נכון – להסביר אותו, ואם אינו נכון – להסביר מדוע הוא אינו נכון. (בוחרים חמישה מן השבעה; כאן מוסבר כל היגד.)

תשובה מלאה:
נכון. התנזלות קרקע מתרחשת בקרקע חולית או סחופה רופפת שרוויה במים – בדרך כלל באזורים מישוריים ונמוכים (מישורי חוף, עמקים, שטחים שמולאו בעפר) שבהם מפלס מי התהום גבוה. הטלטול של רעידת האדמה דוחס את הגרגרים ומעלה את לחץ המים שבין הגרגרים, והגרגרים מאבדים את המגע ביניהם. הקרקע מאבדת את חוזקה ומתנהגת זמנית כמו נוזל: בניינים שוקעים ונוטים, צינורות ומכלים תת־קרקעיים צפים, ומים וחול פורצים לפני השטח.

למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה (נכון / אינו נכון) נכונה, וההסבר נשען על המנגנון הפיזיקלי או הגאוגרפי ועל דוגמה כשאפשר.

מה נדרש: (1) לזהות את סוג המעיין בכל תרשים; (2) להסביר שלב אחר שלב איך נוצר אחד מהם.

תשובה מלאה:
(1) תרשים א מתאר מעיין שכבה – השכבות רציפות, והמעיין נובע במקום שבו המדרון חותך את גבול השכבות. תרשים ב מתאר מעיין העתק – קו מקווקו (שבר) חוצה את השכבות ומזיז אותן, והמעיין נובע על קו השבר.

(2) היווצרות מעיין שכבה (תרשים א):
שלב 1 – חלחול: מי הגשמים (החצים בתרשים) יורדים על הגבעה ומחלחלים דרך השכבה החדירה, למשל סלע גיר או דולומיט סדוק, כלפי מטה.
שלב 2 – עצירה: מתחת לשכבה החדירה יש שכבה אטומה (כמו חרסית או חוואר), שהמים אינם עוברים דרכה. המים נעצרים עליה ומצטברים בשכבה החדירה – נוצרת אקווה (שכבה נושאת מים).
שלב 3 – זרימה ויציאה: המים זורמים בתוך השכבה החדירה מעל השכבה האטומה, לפי השיפוע. במקום שבו מדרון הגבעה חותך את קו המגע בין שתי השכבות, השכבה נחשפת – והמים יוצאים אל פני השטח כמעיין שכבה.

(הסבר חלופי – מעיין העתק (תרשים ב): בהעתק נשברו השכבות, וצד אחד ירד לעומת הצד השני. מי הגשמים מחלחלים בשכבה החדירה של הצד הגבוה וזורמים מעל השכבה האטומה אל עבר קו השבר. בקו השבר המים פוגשים מכשול – השכבות זזו, והמשך השכבה נקטע – או שהם מוצאים דרך מעבר נוח לאורך הסדקים שבשבר. לכן הם יוצאים אל פני השטח לאורך קו ההעתק. מעיינות כאלה מופיעים לעיתים בשורה לאורך קו השבר.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) הזיהוי נכון ומבוסס על מה שרואים בתרשים; (2) ההסבר כולל את כל השלבים – חלחול בשכבה חדירה, עצירה על שכבה אטומה וזרימה, ויציאה אל פני השטח במקום מסוים.

מה נדרש: להסביר את הסתירה לכאורה – מעיין במקום שבו כמעט לא יורד גשם.

תשובה מלאה:
מקור המים במעיין אינו הגשם שיורד במקום הנביעה. מי תהום זורמים בשכבות חדירות מתחת לפני הקרקע לאורך מרחקים גדולים. אזור ההעשרה – המקום שבו מי הגשמים מחלחלים לאקווה – יכול להיות באזור הררי וגשום יחסית, והמים זורמים בשכבה, לפי שיפוע השכבות, עד אזור נמוך וצחיח, ונובעים בו כשהשכבה נחתכת או נחסמת (מעיין שכבה או מעיין העתק). דוגמה: המעיינות לחוף ים המלח (עין פשחה, עין גדי) נובעים באזור מדברי, אבל מקבלים את מימיהם מן הגשמים שיורדים בהרי יהודה וזורמים מזרחה באקווה ובשברי בקע ים המלח.
בנוסף, באקוות גדולות יש מים שהצטברו בתקופות גשומות יותר בעבר ("מים פוסיליים"), כמו האקוות הגדולות מתחת לסהרה, שמזינות נאות מדבר.

למה זה מקבל ניקוד מלא: ההסבר מבחין בין אזור ההעשרה לבין מקום הנביעה, מתאר את זרימת המים באקווה, ונותן דוגמה.

מה נדרש: (1) שלושה שימושי קרקע באגן הריין לפי האטלס (מפות כלכלה, תעשייה ושימושי קרקע של מערב אירופה); (2) לבחור שניים ולהסביר כיצד כל אחד גרם לירידה במספר המינים ובכמות החמצן בתקופה I.

תשובה מלאה:
שלושה שימושי קרקע באגן הריין:
1. תעשייה – אזור התעשייה הכבדה של הרוהר (פחם, פלדה, כימיה) ליד המפגש עם הריין, ומפעלי כימיה ותרופות לאורך הנהר (באזל, לודוויגסהפן, לברקוזן).
2. ערים ויישוב עירוני צפוף – באזל, שטרסבורג, מנהיים, מיינץ, קלן, דיסלדורף, ובשפך – רוטרדם.
3. חקלאות אינטנסיבית – שדות בבקעת הריין העליונה ובשפלת הולנד, וכרמים במורדות עמק הריין.
(אפשר גם: נמלים ותחבורה ימית בנהר – דויסבורג, רוטרדם; תחנות כוח.)

הסבר לשניים:
תעשייה: במאה העשרים, ובעיקר אחרי מלחמת העולם השנייה, המפעלים הזרימו לנהר שפכים כימיים, מתכות כבדות ומלחים, כמעט בלי טיפול. החומרים הרעילים הרגו דגים וחסרי חוליות. בנוסף, מפעלים ותחנות כוח שואבים מים לקירור ומחזירים אותם חמים; מים חמים מכילים פחות חמצן מומס. התוצאה – ירידה בחמצן ובמספר המינים, כמו בתקופה I.
ערים: ערים גדולות ורבות הזרימו לריין ביוב ביתי לא מטוהר או מטוהר חלקית. הביוב מכיל חומר אורגני רב, וחיידקים מפרקים אותו תוך צריכת החמצן המומס במים. כמות החמצן יורדת (כמו בגרף, עד כ־5 מ"ג/ליטר ופחות), ומינים שזקוקים למים עשירים בחמצן – כמו הסלמון, שנעלם מן הריין – נעלמים.
(חקלאות – אפשרות נוספת: דשנים (חנקות, זרחות) נשטפים מן השדות לנהר, גורמים לפריחת אצות (אאוטרופיקציה), ובהתפרקות האצות המתות נצרך חמצן; חומרי הדברה הורגים בעלי חיים.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שלושה שימושי קרקע אמיתיים באגן הריין, ולשניים מהם מנגנון שמסביר גם את הירידה בחמצן וגם את הירידה במספר המינים.

מה נדרש: שתי פעולות של האדם, שונות זו מזו, ובכל אחת להראות כיצד היא מעלה את כמות החמצן ואת מספר המינים.

תשובה מלאה:
פעולה 1 – טיהור שפכים ופיקוח על הזרמות: הקמת מתקנים לטיהור שפכים לכל הערים והמפעלים באגן, וחקיקה שמחייבת טיהור לפני הזרמה, קובעת תקנים לריכוז החומרים, אוסרת על הזרמת חומרים רעילים ומגבילה את השימוש בזרחות בחומרי ניקוי ובדשנים. כך נכנס לנהר הרבה פחות חומר אורגני – החיידקים צורכים פחות חמצן – ופחות רעלים. בגרף רואים את התוצאה: החמצן עלה לכ־10 מ"ג/ליטר ומספר המינים חזר לגדול.

פעולה 2 – שיתוף פעולה בין־לאומי ושיקום הנהר: הריין עובר בשווייץ, בצרפת, בגרמניה ובהולנד, ולכן מדינה אחת לבדה לא יכולה לנקות אותו. המדינות הקימו ועדה בין־לאומית להגנה על הריין, ואחרי אסון שריפה במפעל כימיקלים ליד באזל (1986), שבו הוזרמו לנהר חומרי הדברה וגרמו למוות המוני של דגים, אימצו תוכנית פעולה משותפת: יעדים מוסכמים להפחתת זיהום, תחנות ניטור ומערכת התרעה לאורך הנהר, החזרת מינים (כמו הסלמון), בניית מעברי דגים סביב סכרים ושיקום של מישורי הצפה ובתי גידול לאורך הגדות.

(פעולות נוספות: הפחתת השימוש בדשנים ובחומרי הדברה בחקלאות שבאגן; הקטנת הזרמת מי קירור חמים מתחנות כוח.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי פעולות שונות, וכל אחת מוסברת – מה נעשה וכיצד הוא מעלה את כמות החמצן ואת מספר המינים.