דילוג לתוכן המרכזי

מתכונת במתמטיקה 571 - מתכונת 14 ברמת בגרות

5 יח"ל · שאלון 035571 · 8 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף

מבחן מתכונת במבנה של שאלון 571 (5 יח"ל), ברמת בגרות: 8 שאלות, כל אחת בנויה כמו השאלה באותו מקום בבחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא, מוסבר צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון של השאלה.

שאלה 1 · שאלות קצרות: סדרה טריגונומטרית מחזורית, זיהוי , , , כלל נסיגה וזוגיות

פרק ראשון: ענו על שלושה מארבעת הסעיפים בשאלה.

א.

נתונה הסדרה: an=cos⁡(nπ2+π3)a_n=\cos\left(\frac{n\pi}{2}+\frac{\pi}{3}\right), nn טבעי.

(1)

רשמו ארבעה איברים ראשונים בסדרה.

(2)

מצאו את הסכום של 2022 האיברים הראשונים בסדרה.

ב.

לפניכם שלושה גרפים. הגרפים מתאימים לפונקציה f(x)f(x) ולשתי הנגזרות הראשונות שלה: f′(x)f'(x), f′′(x)f''(x). לשלוש הפונקציות תחום הגדרה זהה.

גרף א
גרף ב
גרף ג

איזה גרף מתאים לכל אחת מהן? נמקו.

ג.

נתונות שתי סדרות: an=2n+na_n=2^n+n, bn+1=2bn−n+1b_{n+1}=2b_n-n+1 ו-b1=3b_1=3.

(1)

הראו כי a1=b1a_1=b_1. האם a2=b2a_2=b_2? האם a4=b4a_4=b_4?

(2)

האם הסדרות זהות? אם לא, תנו דוגמה. אם כן, הוכיחו כי לכל nn טבעי מתקיים an=bna_n=b_n.

ד.

נתון כי f(x)f(x) היא פונקציה זוגית.

אילו מהפונקציות הבאות הן בהכרח זוגיות? נמקו את קביעותיכם.

(1)

g(x)=2−f(x)g(x)=2-f(x)

(2)

h(x)=x⋅f(x)h(x)=x\cdot f(x)

(3)

k(x)=1f(x)k(x)=\frac{1}{f(x)}

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א(1)

תשובה:

a1=−32a_1=-\frac{\sqrt3}{2}, a2=−12a_2=-\frac12, a3=32a_3=\frac{\sqrt3}{2}, a4=12a_4=\frac12

a1=cos⁡(π2+π3)=cos⁡5π6=−32a_1=\cos\left(\frac{\pi}{2}+\frac{\pi}{3}\right)=\cos\frac{5\pi}{6}=-\frac{\sqrt3}{2}

a2=cos⁡(π+π3)=−cos⁡π3=−12a_2=\cos\left(\pi+\frac{\pi}{3}\right)=-\cos\frac{\pi}{3}=-\frac12

a3=cos⁡(3π2+π3)=cos⁡11π6=32a_3=\cos\left(\frac{3\pi}{2}+\frac{\pi}{3}\right)=\cos\frac{11\pi}{6}=\frac{\sqrt3}{2}

a4=cos⁡(2π+π3)=cos⁡π3=12a_4=\cos\left(2\pi+\frac{\pi}{3}\right)=\cos\frac{\pi}{3}=\frac12

טעות נפוצה: לחשב את a1a_1 כ-cos⁡π2+cos⁡π3=0+12=12\cos\frac{\pi}{2}+\cos\frac{\pi}{3}=0+\frac12=\frac12 - קוסינוס של סכום אינו סכום הקוסינוסים.

סעיף א(2)

תשובה:

−3+12-\frac{\sqrt3+1}{2}

הוספת 4 ל-nn מוסיפה 2π2\pi לזווית, ולכן הסדרה מחזורית עם מחזור 4: an+4=ana_{n+4}=a_n.

סכום מחזור אחד: −32−12+32+12=0-\frac{\sqrt3}{2}-\frac12+\frac{\sqrt3}{2}+\frac12=0.

2022=4⋅505+22022=4\cdot505+2: 505 מחזורים שלמים (סכומם 0), ועוד שני איברים a2021=a1a_{2021}=a_1 ו-a2022=a2a_{2022}=a_2.

S2022=a1+a2=−32−12=−3+12≈−1.366S_{2022}=a_1+a_2=-\frac{\sqrt3}{2}-\frac12=-\frac{\sqrt3+1}{2}\approx-1.366

טעות נפוצה: לחשוב שהמחזור הוא 2 (כמו ב-cos⁡(nπ)\cos(n\pi)) ולכן ש-2022 זוגי נותן סכום 00 - הזווית גדלה ב-π2\frac{\pi}{2} בכל צעד, והמחזור הוא 4.

סעיף ב

תשובה:

f(x)f(x) - גרף ב; f′(x)f'(x) - גרף ג; f′′(x)f''(x) - גרף א

גרף ב הוא היחיד עם אסימפטוטה אופקית שאינה ציר ה-xx. משמאל לאסימפטוטה האנכית הוא עולה ומימינה יורד.

לכן אם ff הוא גרף ב, f′f' חיובית משמאל ושלילית מימין - זה גרף ג.

גרף ג עולה בשני הענפים (משמאל מ-0 אל +∞+\infty, מימין מ-−∞-\infty אל 0), ולכן הנגזרת שלו חיובית בכל התחום - זה גרף א.

השרשרת עקבית: גרף ב עולה איפה שגרף ג חיובי ויורד איפה שגרף ג שלילי, וגרף ג עולה בשני ענפיו בהתאם לכך שגרף א חיובי בכל התחום. לכן ff=ב, f′f'=ג, f′′f''=א.

טעות נפוצה: לבחור את גרף א כ-ff (כי גם הוא עולה משמאל ויורד מימין), ולהסיק f′f'=ג ו-f′′f''=ב - אבל אז f′′f'' הייתה הנגזרת של גרף ג, שעולה בשני ענפיו, כלומר חיובית בכל התחום, וגרף ב שלילי רחוק מהאסימפטוטה.

סעיף ג(1)

תשובה:

a1=b1=3a_1=b_1=3; כן, a2=b2=6a_2=b_2=6; כן, a4=b4=20a_4=b_4=20

a1=2+1=3=b1a_1=2+1=3=b_1.

b2=2b1−1+1=6b_2=2b_1-1+1=6 (n=1n=1), ו-a2=4+2=6a_2=4+2=6. שווים.

b3=2b2−2+1=11b_3=2b_2-2+1=11, b4=2b3−3+1=20b_4=2b_3-3+1=20, ו-a4=16+4=20a_4=16+4=20. שווים.

טעות נפוצה: לחשב b2=2b1−2+1=5b_2=2b_1-2+1=5 (להציב n=2n=2 במקום n=1n=1) ולהסיק ש-a2≠b2a_2\neq b_2 - b2b_2 מתקבל מכלל הנסיגה עם n=1n=1.

סעיף ג(2)

תשובה:

כן, הסדרות זהות: bn=2n+nb_n=2^n+n לכל nn טבעי (הוכחה באינדוקציה)

מוכיחים באינדוקציה ש-bn=2n+nb_n=2^n+n.

בסיס: b1=3=21+1b_1=3=2^1+1.

הנחה: bk=2k+kb_k=2^k+k.

צעד:

bk+1=2bk−k+1=2(2k+k)−k+1=2k+1+k+1b_{k+1}=2b_k-k+1=2\left(2^k+k\right)-k+1=2^{k+1}+k+1

וזה בדיוק ak+1=2k+1+(k+1)a_{k+1}=2^{k+1}+(k+1).

לפי עקרון האינדוקציה bn=anb_n=a_n לכל nn טבעי.

טעות נפוצה: לפתוח 2(2k+k)=4k+2k2\left(2^k+k\right)=4^k+2k ולקבל בצעד 4k+k+14^k+k+1, ומכאן שהסדרות אינן זהות - 2⋅2k=2k+12\cdot2^k=2^{k+1}.

סעיף ד(1)

תשובה:

gg זוגית בהכרח

התחום של gg זהה לתחום של ff (סימטרי).

g(−x)=2−f(−x)=2−f(x)=g(x)g(-x)=2-f(-x)=2-f(x)=g(x).

לכן gg זוגית (שיקוף ביחס לציר ה-xx והזזה אנכית שומרים על סימטריה סביב ציר ה-yy).

טעות נפוצה: לחשוב שהסימן השלילי לפני ff הופך אותה לאי-זוגית ולענות "gg אי-זוגית" - אי-זוגיות דורשת g(−x)=−g(x)g(-x)=-g(x), ואילו כאן g(−x)=g(x)g(-x)=g(x).

סעיף ד(2)

תשובה:

לא בהכרח. דוגמה: f(x)=1f(x)=1, h(x)=xh(x)=x, h(−1)=−1≠h(1)=1h(-1)=-1\neq h(1)=1

h(−x)=(−x)⋅f(−x)=−x⋅f(x)=−h(x)h(-x)=(-x)\cdot f(-x)=-x\cdot f(x)=-h(x), כלומר hh אי-זוגית.

פונקציה אי-זוגית היא גם זוגית רק אם היא אפס בכל התחום. דוגמה נגדית: f(x)=1f(x)=1 (זוגית), h(x)=xh(x)=x, ו-h(−1)=−1≠1=h(1)h(-1)=-1\neq1=h(1).

לכן hh אינה בהכרח זוגית.

טעות נפוצה: לנמק "מכפלה של פונקציות זוגיות היא זוגית" ולענות ש-hh זוגית - הגורם xx הוא פונקציה אי-זוגית, ומכפלה של זוגית באי-זוגית היא אי-זוגית.

סעיף ד(3)

תשובה:

kk זוגית בהכרח

התחום של kk: כל xx בתחום של ff שבו f(x)≠0f(x)\neq0. אם f(x)≠0f(x)\neq0 אז גם f(−x)=f(x)≠0f(-x)=f(x)\neq0, ולכן התחום סימטרי.

k(−x)=1f(−x)=1f(x)=k(x)k(-x)=\frac{1}{f(-x)}=\frac{1}{f(x)}=k(x).

לכן kk זוגית.

טעות נפוצה: לטעון ש-kk לא זוגית כי "ייתכן ש-ff מתאפסת ואז kk לא מוגדרת" - נקודות האפס של ff באות בזוגות סימטריים, ולכן התחום של kk נשאר סימטרי.

שאלה 2 · סדרות הנדסיות אין-סופיות: סימן האיברים, צירוף של סדרות עם אותה מנה, סכומים במקומות זוגיים ואי-זוגיים

ana_n היא סדרה הנדסית אין-סופית יורדת שמנתה היא qq, 0<q<10<q<1.

א.

קבעו אם כל איברי הסדרה ana_n הם חיוביים או שליליים. נמקו את קביעתכם.

ב.

bnb_n היא סדרה הנדסית אין-סופית וגם מנתה היא qq. cnc_n היא סדרה אין-סופית המקיימת לכל nn טבעי cn=3bn−2anc_n=3b_n-2a_n, (cn≠0c_n\ne0).

הוכיחו כי הסדרה cnc_n היא הנדסית, והביעו את מנתה באמצעות qq.

ג.

נתון כי c1=8c_1=8, וכי סכום איברי הסדרה cnc_n גדול פי 2 מסכום איברי הסדרה bnb_n.

מצאו את הערך של a1a_1.

ד.

נתון כי סכום האיברים הנמצאים במקומות האי-זוגיים בסדרה ana_n גדול ב-1.5 מסכום האיברים הנמצאים במקומות הזוגיים בסדרה ana_n.

מצאו את הערך של qq.

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

חיוביים

הסדרה יורדת, ולכן לכל nn: an+1−an<0a_{n+1}-a_n<0.

an+1−an=an(q−1)a_{n+1}-a_n=a_n(q-1), ו-q−1<0q-1<0 כי 0<q<10<q<1.

המכפלה an(q−1)a_n(q-1) שלילית רק אם an>0a_n>0. לכן כל איברי הסדרה חיוביים.

טעות נפוצה: להסיק "הסדרה יורדת, ולכן איבריה שליליים" - סדרה הנדסית עם 0<q<10<q<1 ואיברים שליליים דווקא עולה (למשל −8,−4,−2,…-8,-4,-2,\ldots).

סעיף ב

תשובה:

cnc_n הנדסית, ומנתה qq

an=a1qn−1a_n=a_1q^{n-1} ו-bn=b1qn−1b_n=b_1q^{n-1}, ולכן:

cn=3b1qn−1−2a1qn−1=(3b1−2a1)qn−1c_n=3b_1q^{n-1}-2a_1q^{n-1}=(3b_1-2a_1)q^{n-1}

cn≠0c_n\neq0, ולכן 3b1−2a1≠03b_1-2a_1\neq0, ו-cn+1cn=(3b1−2a1)qn(3b1−2a1)qn−1=q\frac{c_{n+1}}{c_n}=\frac{(3b_1-2a_1)q^n}{(3b_1-2a_1)q^{n-1}}=q לכל nn.

המנה קבועה: cnc_n סדרה הנדסית עם c1=3b1−2a1c_1=3b_1-2a_1 ומנה qq.

טעות נפוצה: לחשוב שהמנות של 3bn3b_n ושל 2an2a_n הן 3q3q ו-2q2q (להכפיל גם את המנה), ולהסיק בטעות ש-cnc_n, הפרש של שתי סדרות עם מנות שונות, אינה הנדסית. הכפלה של כל האיברים במספר משנה רק את האיבר הראשון.

סעיף ג

תשובה:

a1=2a_1=2

לסדרות bnb_n ו-cnc_n אותה מנה qq, 0<q<10<q<1, ולכן:

Sc=c11−q=2⋅b11−q⇒c1=2b1⇒b1=82=4S_c=\frac{c_1}{1-q}=2\cdot\frac{b_1}{1-q}\quad\Rightarrow\quad c_1=2b_1\quad\Rightarrow\quad b_1=\frac82=4

מ-c1=3b1−2a1c_1=3b_1-2a_1: 8=12−2a18=12-2a_1, ולכן a1=2a_1=2 (חיובי, כמו שמצאנו בסעיף א).

טעות נפוצה: לשכוח את המקדם של ana_n ולכתוב c1=3b1−a1c_1=3b_1-a_1 - מקבלים a1=4a_1=4.

סעיף ד

תשובה:

q=13q=\frac13

תת-הסדרות במקומות האי-זוגיים והזוגיים הן הנדסיות עם מנה q2q^2, ואיבריהן הראשונים a1a_1 ו-a1qa_1q:

Sodd−Seven=a11−q2−a1q1−q2=a1(1−q)(1−q)(1+q)=a11+qS_{odd}-S_{even}=\frac{a_1}{1-q^2}-\frac{a_1q}{1-q^2}=\frac{a_1(1-q)}{(1-q)(1+q)}=\frac{a_1}{1+q}

עם a1=2a_1=2: 21+q=1.5\frac2{1+q}=1.5, ולכן 1+q=431+q=\frac43 ו-q=13q=\frac13.

טעות נפוצה: לקרוא "גדול ב-1.5" כ"גדול פי 1.5" - מקבלים SoddSeven=1q=1.5\frac{S_{odd}}{S_{even}}=\frac1q=1.5 ו-q=23q=\frac23. הנתון הוא הפרש בין הסכומים, לא יחס.

שאלה 3 · הסתברות עם פרמטר: אי-תלות, הסתברות מותנית וברנולי

ערכו סקר בין תלמידי תיכון גדול ומצאו: 30% מהבנים מנגנים בכלי נגינה. מספר הבנות גדול פי aa ממספר הבנים שמנגנים.

א.

הביעו באמצעות aa את ההסתברות לבחור בת מבין כלל התלמידים.

ב.

מהי ההסתברות לבחור תלמיד/ה שמנגן/ת, אם ידוע שהמאורעות "נבחר בן" ו-"נבחר/ה תלמיד/ה שמנגן/ת" בלתי תלויים? הסבירו.

עבור הסעיפים הבאים: ידוע כי a=5a=5 (והמאורעות מסעיף ב בלתי תלויים).

ג.

נבחר/ה באקראי תלמיד/ה, וידוע שהוא/היא מנגן/ת. מה סביר יותר, שזה בן או בת?

ד.

הניחו כי מספר התלמידים גדול מאוד. בוחרים באקראי 5 תלמידים. מהי ההסתברות לבחור לפחות 4 בנים שמנגנים?

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

P(בת)=3a3a+10P(\text{בת})=\frac{3a}{3a+10}

נסמן ב-BB את מספר הבנים. מנגנים: 0.3B0.3B, ולכן מספר הבנות 0.3aB0.3aB.

P(בת)=0.3aB0.3aB+B=0.3a0.3a+1=3a3a+10P(\text{בת})=\frac{0.3aB}{0.3aB+B}=\frac{0.3a}{0.3a+1}=\frac{3a}{3a+10}

טעות נפוצה: לחלק במספר הבנים בלבד ולקבל 0.3a0.3a.

סעיף ב

תשובה:

0.30.3

מאי-התלות: P(מנגן)=P(מנגן∣בן)=0.3P(\text{מנגן})=P(\text{מנגן}\mid\text{בן})=0.3 (הנתון "30% מהבנים מנגנים").

טעות נפוצה: לחשב את ההסתברות לבן שמנגן, 0.3⋅103a+10=33a+100.3\cdot\frac{10}{3a+10}=\frac{3}{3a+10}, במקום ההסתברות לתלמיד/ה מנגן/ת.

סעיף ג

תשובה:

בת (P=35P=\frac35, לעומת 25\frac25 לבן)

מסעיף א, עבור a=5a=5: P(בת)=1525=35P(\text{בת})=\frac{15}{25}=\frac35, P(בן)=25P(\text{בן})=\frac25.

מאי-התלות: P(בת∣מנגן)=P(בת)=35>25P(\text{בת}\mid\text{מנגן})=P(\text{בת})=\frac35>\frac25. סביר יותר שזו בת.

טעות נפוצה: לבלבל בין P(בת∣מנגן)P(\text{בת}\mid\text{מנגן}) ל-P(מנגן∣בת)P(\text{מנגן}\mid\text{בת}) ולהסיק "30% מכל קבוצה מנגנים, ולכן הסיכויים שווים".

סעיף ד

תשובה:

≈0.00094\approx0.00094

p=P(בן)⋅P(מנגן∣בן)=0.4⋅0.3=0.12p=P(\text{בן})\cdot P(\text{מנגן}\mid\text{בן})=0.4\cdot0.3=0.12

ברנולי עם n=5n=5, "לפחות 4" = 4 או 5:

P=(54)⋅0.124⋅0.88+0.125≈0.000912+0.000025≈0.00094P=\binom54\cdot0.12^4\cdot0.88+0.12^5\approx0.000912+0.000025\approx0.00094

טעות נפוצה: לקחת p=0.3p=0.3 (ההסתברות שבן מנגן) ולקבל 5⋅0.34⋅0.7+0.35≈0.03085\cdot0.3^4\cdot0.7+0.3^5\approx0.0308.

שאלה 4 · חוט שנחתך לריבוע ולמעגל: סכום שטחים מינימלי

חותכים חוט שאורכו kk לשני חלקים. מחלק אחד של החוט יוצרים ריבוע ומן החלק האחר יוצרים מעגל. נסמן ב-xx את אורך צלע הריבוע.

א.

הביעו באמצעות kk את תחום ההגדרה של xx.

ב.

הביעו באמצעות kk את אורך צלע הריבוע, שעבורו סכום השטחים של שתי הצורות הוא מינימלי.

ג.

הראו כי כאשר סכום השטחים של שתי הצורות הוא מינימלי, אי אפשר לחסום את הריבוע שהתקבל במעגל שהתקבל.

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

0<x<k40<x<\frac k4

היקף הריבוע 4x4x, והיקף המעגל k−4xk-4x. שני החלקים חיוביים: 4x>04x>0 ו-k−4x>0k-4x>0.

לכן 0<x<k40<x<\frac k4.

טעות נפוצה: לכתוב 0<x<k0<x<k - הריבוע צורך 4x4x מהחוט.

סעיף ב

תשובה:

x=k4+π≈0.14kx=\frac{k}{4+\pi}\approx0.14k

r=k−4x2πr=\frac{k-4x}{2\pi}, ולכן שטח העיגול (k−4x)24π\frac{(k-4x)^2}{4\pi}:

S(x)=x2+(k−4x)24πS(x)=x^2+\frac{(k-4x)^2}{4\pi}
S′(x)=2x+2(k−4x)(−4)4π=2x−2(k−4x)πS'(x)=2x+\frac{2(k-4x)(-4)}{4\pi}=2x-\frac{2(k-4x)}{\pi}

S′=0S'=0: πx=k−4x\pi x=k-4x, ולכן x=k4+π≈0.14kx=\frac{k}{4+\pi}\approx0.14k.

פרבולה עם מקדם x2x^2 חיובי - מינימום, והנקודה בתוך התחום (0.14<0.250.14<0.25).

טעות נפוצה: לשכוח את הנגזרת הפנימית −4-4 ולקבל 2x−k−4x2π=02x-\frac{k-4x}{2\pi}=0, כלומר x=k4+4π≈0.06kx=\frac{k}{4+4\pi}\approx0.06k.

סעיף ג

תשובה:

הוכחה

במינימום S′=0S'=0: 2x=2(k−4x)π2x=\frac{2(k-4x)}{\pi}, ולכן k−4x2π=x2\frac{k-4x}{2\pi}=\frac{x}{2}, כלומר רדיוס המעגל r=x2r=\frac x2.

ריבוע חסום במעגל כאשר האלכסון שלו הוא קוטר: רדיוס המעגל החוסם הוא חצי אלכסון, 2x2=x2\frac{\sqrt2x}{2}=\frac{x}{\sqrt2}.

x2<x2\frac x2<\frac{x}{\sqrt2}, ולכן אי אפשר לחסום את הריבוע במעגל (המעגל קטן מדי).

(רדיוס x2\frac x2 מתאים בדיוק למעגל החסום בריבוע.)

טעות נפוצה: להשוות את r=x2r=\frac x2 לחצי הצלע ולענות "אפשר לחסום" - חצי הצלע הוא רדיוס המעגל החסום בריבוע; לריבוע החסום במעגל צריך חצי אלכסון.

שאלה 5 · קוטר, משיק וחותך: מרובעים ברי-חסימה וקוטרי מעגלים חוסמים

ABAB הוא קוטר במעגל שמרכזו OO, כמתואר בסרטוט. רדיוס המעגל: RR.

המשיק למעגל בנקודה BB והמשך המיתר ACAC נחתכים בנקודה DD. המשיק למעגל בנקודה CC חותך את BDBD בנקודה MM. הקטע OMOM והמיתר BCBC נחתכים בנקודה NN. הקטע CFCF מאונך ל-BDBD (FF על BDBD).

נסמן: ∢ADB=α\sphericalangle ADB=\alpha.

ABODCMNF
א.
(1)

הסבירו מדוע אפשר לחסום במעגל את המרובע OBMCOBMC.

(2)

הסבירו מדוע אפשר לחסום במעגל את המרובע CNFMCNFM.

ב.

נסמן: d1d_1 הוא קוטר המעגל החוסם את המרובע OBMCOBMC. d2d_2 הוא קוטר המעגל החוסם את המרובע CNFMCNFM. d3d_3 הוא קוטר המעגל החוסם את המשולש CMDCMD.

הביעו באמצעות α\alpha ו-RR את d1d_1, את d2d_2 ואת d3d_3.

ג.

מצאו את הערך של α\alpha שבעבורו מתקיים: d2d1=d1d3\frac{d_2}{d_1}=\frac{d_1}{d_3}.

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א(1)

תשובה:

∢OBM=∢OCM=90∘\sphericalangle OBM=\sphericalangle OCM=90^\circ (רדיוס מאונך למשיק), ולכן סכום הזוויות הנגדיות BB ו-CC הוא 180∘180^\circ

MBMB ו-MCMC משיקים למעגל ב-BB וב-CC, ולכן הם מאונכים לרדיוסים: ∢OBM=∢OCM=90∘\sphericalangle OBM=\sphericalangle OCM=90^\circ.

אלה זוויות נגדיות במרובע OBMCOBMC, וסכומן 180∘180^\circ - לכן אפשר לחסום אותו במעגל.

טעות נפוצה: לקחת את BCBC (הקטע בין קודקודי הזוויות הישרות) כקוטר המעגל החוסם - הזוויות הישרות נשענות על OMOM, והוא הקוטר.

סעיף א(2)

תשובה:

∢MNC=90∘\sphericalangle MNC=90^\circ (OMOM מאונך למיתר BCBC) ו-∢MFC=90∘\sphericalangle MFC=90^\circ (נתון), ושתיהן נשענות על הקטע MCMC

MB=MCMB=MC (משיקים מאותה נקודה) ו-OB=OCOB=OC, ולכן OMOM הוא האנך האמצעי של BCBC: ∢MNC=90∘\sphericalangle MNC=90^\circ.

CF⊥BDCF\perp BD ו-MM על BDBD, ולכן ∢MFC=90∘\sphericalangle MFC=90^\circ.

NN ו-FF רואות את הקטע MCMC בזווית ישרה (ונמצאות באותו צד שלו), ולכן ארבע הנקודות על המעגל שקוטרו MCMC.

טעות נפוצה: לקחת את NFNF כקוטר המעגל - הזוויות הישרות ב-NN וב-FF נשענות על MCMC, ולכן MCMC הוא הקוטר.

סעיף ב

תשובה:

d1=Rsin⁡αd_1=\frac{R}{\sin\alpha}, d2=Rtan⁡αd_2=\frac{R}{\tan\alpha}, d3=Rcos⁡αsin⁡2αd_3=\frac{R\cos\alpha}{\sin^2\alpha}

זוויות: המשיק ב-BB מאונך לקוטר ABAB, ולכן במשולש ABDABD: ∢BAD=90∘−α\sphericalangle BAD=90^\circ-\alpha. זו זווית היקפית על הקשת BCBC, ולכן ∢BOC=2(90∘−α)=180∘−2α\sphericalangle BOC=2(90^\circ-\alpha)=180^\circ-2\alpha. OMOM חוצה אותה (המשולשים OBMOBM, OCMOCM חופפים), ולכן ∢BOM=90∘−α\sphericalangle BOM=90^\circ-\alpha ו-∢OMB=α\sphericalangle OMB=\alpha.

d1d_1: ∢OBM=90∘\sphericalangle OBM=90^\circ נשענת על OMOM, ולכן OMOM קוטר. במשולש OBMOBM:

d1=OM=OBsin⁡∢OMB=Rsin⁡αd_1=OM=\frac{OB}{\sin\sphericalangle OMB}=\frac{R}{\sin\alpha}

d2d_2: לפי א(2) הקוטר הוא MC=MBMC=MB, ובמשולש OBMOBM:

d2=MB=OBtan⁡∢OMB=Rtan⁡αd_2=MB=\frac{OB}{\tan\sphericalangle OMB}=\frac{R}{\tan\alpha}

d3d_3: במשולש CMDCMD הצלע MCMC נמצאת מול הזווית ∢MDC=α\sphericalangle MDC=\alpha. משפט הסינוסים המורחב:

d3=MCsin⁡α=Rtan⁡α⋅sin⁡α=Rcos⁡αsin⁡2αd_3=\frac{MC}{\sin\alpha}=\frac{R}{\tan\alpha\cdot\sin\alpha}=\frac{R\cos\alpha}{\sin^2\alpha}

טעות נפוצה: להתייחס ל-α\alpha כאל הזווית ההיקפית על BCBC ולקחת ∢BOC=2α\sphericalangle BOC=2\alpha, ומכאן ∢BOM=α\sphericalangle BOM=\alpha ו-d1=Rcos⁡αd_1=\frac{R}{\cos\alpha}.

סעיף ג

תשובה:

sin⁡α=5−12\sin\alpha=\frac{\sqrt5-1}{2}, α≈38.17∘\alpha\approx38.17^\circ

d2d1=Rtan⁡α⋅sin⁡αR=cos⁡α,d1d3=Rsin⁡α⋅sin⁡2αRcos⁡α=tan⁡α\frac{d_2}{d_1}=\frac{R}{\tan\alpha}\cdot\frac{\sin\alpha}{R}=\cos\alpha,\qquad\frac{d_1}{d_3}=\frac{R}{\sin\alpha}\cdot\frac{\sin^2\alpha}{R\cos\alpha}=\tan\alpha

cos⁡α=tan⁡α=sin⁡αcos⁡α\cos\alpha=\tan\alpha=\frac{\sin\alpha}{\cos\alpha}, ולכן cos⁡2α=sin⁡α\cos^2\alpha=\sin\alpha. מציבים cos⁡2α=1−sin⁡2α\cos^2\alpha=1-\sin^2\alpha:

sin⁡2α+sin⁡α−1=0⇒sin⁡α=−1±52\sin^2\alpha+\sin\alpha-1=0\quad\Rightarrow\quad\sin\alpha=\frac{-1\pm\sqrt5}{2}

−1−52<−1\frac{-1-\sqrt5}{2}<-1 נפסל. α\alpha זווית חדה במשולש ABDABD, ולכן:

sin⁡α=5−12≈0.618,α≈38.17∘\sin\alpha=\frac{\sqrt5-1}{2}\approx0.618,\qquad\alpha\approx38.17^\circ

טעות נפוצה: לעבור מ-cos⁡α=tan⁡α\cos\alpha=\tan\alpha ל-cos⁡α=sin⁡α\cos\alpha=\sin\alpha (לשכוח את המכנה cos⁡α\cos\alpha) ולקבל α=45∘\alpha=45^\circ.

שאלה 6 · פונקציה רציונלית עם פרמטר: מיקום הקיצון ביחס לאסימפטוטה, התאמת גרפים ושטח עם גבול פרמטרי

נתונה הפונקציה: f(x)=x+2(x−a)4f(x)=\frac{x+2}{(x-a)^4}, המוגדרת בתחום: x≠ax\neq a, aa הוא פרמטר שונה מ-0.

א.

ענו על התת-סעיפים (1)-(2). הביעו את תשובותיכם באמצעות aa, אם יש צורך.

(1)

מצאו את משוואות האסימפטוטות המאונכות לצירים של הפונקציה f(x)f(x).

(2)

מצאו את שיעורי נקודת החיתוך של גרף הפונקציה f(x)f(x) עם ציר ה-yy.

ב.

מצאו עבור אילו ערכים של aa יש לפונקציה f(x)f(x) נקודת קיצון שנמצאת משמאל לאסימפטוטה האנכית לציר ה-xx, וקבעו את סוגה.

ג.

הגרפים 1-4 שלפניכם מתארים את הפונקציה f(x)f(x) בעבור ערכים שונים של aa.

גרף 1
גרף 2
גרף 3
גרף 4

התאימו לכל אחד מן הערכים I-IV של aa את הגרף המתאים לו, ונמקו את תשובותיכם. I. a=−3a=-3 II. a=−2a=-2 III. a=−1a=-1 IV. a=1a=1

ד.

נתונה הפונקציה g(x)g(x), המקיימת: g(x)=f(x)−bg(x)=f(x)-b בעבור הערך של aa המתאים לגרף 4. bb הוא פרמטר חיובי. נקודת החיתוך של גרף הפונקציה g(x)g(x) עם ציר ה-xx היא: (t,0)(t,0), −2<t<0-2<t<0. נתון כי השטח המוגבל על ידי גרף הפונקציה g(x)g(x), על ידי האסימפטוטה האופקית של הפונקציה g(x)g(x), על ידי הישר x=tx=t ועל ידי ציר ה-yy הוא 1.

מצאו את הערך של bb.

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א(1)

תשובה:

אנכית: x=ax=a, אופקית: y=0y=0

המכנה מתאפס ב-x=ax=a. אם a≠−2a\neq-2 המונה שם a+2≠0a+2\neq0 - אסימפטוטה אנכית x=ax=a.

אם a=−2a=-2: f(x)=x+2(x+2)4=1(x+2)3f(x)=\frac{x+2}{(x+2)^4}=\frac1{(x+2)^3}, ושוב x=−2=ax=-2=a אסימפטוטה. בכל מקרה: x=ax=a.

מעלת המונה קטנה ממעלת המכנה, ולכן אסימפטוטה אופקית y=0y=0.

טעות נפוצה: להוסיף אסימפטוטה אנכית x=−2x=-2 (איפה שהמונה מתאפס) - שם הגרף חותך את ציר ה-xx.

סעיף א(2)

תשובה:

(0,2a4)\left(0,\frac2{a^4}\right)

f(0)=0+2(0−a)4=2a4f(0)=\frac{0+2}{(0-a)^4}=\frac2{a^4}

(החזקה זוגית, ולכן (−a)4=a4>0(-a)^4=a^4>0 - נקודת החיתוך תמיד מעל ציר ה-xx.)

טעות נפוצה: להציב y=0y=0 במקום x=0x=0 - כלומר למצוא את החיתוך עם ציר ה-xx - ולענות (−2,0)(-2,0).

סעיף ב

תשובה:

a>−2a>-2 (a≠0a\neq0), מינימום

f′(x)=(x−a)4−(x+2)⋅4(x−a)3(x−a)8=(x−a)−4(x+2)(x−a)5=−3x−a−8(x−a)5f'(x)=\frac{(x-a)^4-(x+2)\cdot4(x-a)^3}{(x-a)^8}=\frac{(x-a)-4(x+2)}{(x-a)^5}=\frac{-3x-a-8}{(x-a)^5}

f′=0f'=0 כאשר x=−a+83x=-\frac{a+8}3. עבור a=−2a=-2 זו הנקודה x=−2=ax=-2=a - אין קיצון.

משמאל לאסימפטוטה: −a+83<a-\frac{a+8}3<a, כלומר −a−8<3a-a-8<3a, a>−2a>-2.

סוג: משמאל לאסימפטוטה (x<ax<a) המכנה (x−a)5(x-a)^5 שלילי. המונה −3x−a−8-3x-a-8 חיובי עבור x<−a+83x<-\frac{a+8}3 ושלילי בין הנקודה לאסימפטוטה.

לכן f′<0f'<0 ואחר כך f′>0f'>0: הפונקציה יורדת ואז עולה - מינימום.

טעות נפוצה: להתייחס למכנה כחיובי (כמו בחזקה זוגית) ולקבוע את הסוג רק לפי המונה - ומקבלים 'מקסימום'.

סעיף ג

תשובה:

גרף 1: III, גרף 2: IV, גרף 3: I, גרף 4: II

a=1a=1: האסימפטוטה x=1x=1 היחידה מימין לציר ה-yy: גרף 2 (IV).

a=−2a=-2: f(x)=1(x+2)3f(x)=\frac1{(x+2)^3} - אין קיצון, משמאל לאסימפטוטה f<0f<0 ומימינה f>0f>0: גרף 4 (II).

a=−1>−2a=-1>-2: לפי סעיף ב יש מינימום משמאל לאסימפטוטה (x=−73x=-\frac73): גרף 1 (III).

a=−3<−2a=-3<-2: הקיצון ב-x=−53x=-\frac53, מימין לאסימפטוטה x=−3x=-3 (מקסימום): גרף 3 (I).

טעות נפוצה: להחליף בין גרפים 1 ו-3 (גרף 1: I, גרף 3: III) - לשכוח שלפי סעיף ב הקיצון משמאל לאסימפטוטה רק עבור a>−2a>-2.

סעיף ד

תשובה:

b=278b=\frac{27}8

גרף 4 מתאים ל-a=−2a=-2, ולכן g(x)=1(x+2)3−bg(x)=\frac1{(x+2)^3}-b, והאסימפטוטה האופקית: y=−by=-b.

(t,0)(t,0) על הגרף: 1(t+2)3=b\frac1{(t+2)^3}=b.

בין x=tx=t ל-x=0x=0 (t>−2t>-2) הגרף מעל האסימפטוטה, וההפרש הוא 1(x+2)3\frac1{(x+2)^3}:

∫t0dx(x+2)3=[−12(x+2)2]t0=−18+12(t+2)2=1\int_t^0\frac{dx}{(x+2)^3}=\left[-\frac1{2(x+2)^2}\right]_t^0=-\frac18+\frac1{2(t+2)^2}=1

(t+2)2=49(t+2)^2=\frac49. מאחר ש-t>−2t>-2: t+2=23t+2=\frac23 (הפתרון t+2=−23t+2=-\frac23 נפסל), כלומר t=−43t=-\frac43.

b=1(23)3=278b=\frac1{\left(\frac23\right)^3}=\frac{27}8

טעות נפוצה: להציב t+2=23t+2=\frac23 בחזקה שנייה במקום שלישית (b=1(t+2)2b=\frac1{(t+2)^2}), ולקבל b=94b=\frac94.

שאלה 7 · הפונקציה : פרמטר מהשקה לציר , חקירה בשני מחזורים והערכת אינטגרל בעזרת קעירות

נתונה הפונקציה: f(x)=cos⁡(x)−a(cos⁡(x)+1)2f(x)=\frac{\cos(x)-a}{(\cos(x)+1)^2}, aa הוא פרמטר חיובי. הפונקציה f(x)f(x) מוגדרת לכל xx המקיים: cos⁡(x)≠−1\cos(x)\ne-1. נתון כי הגרף של הפונקציה f(x)f(x) משיק לציר xx בכל נקודות הקיצון שלה.

א.

מצאו את הערך של aa.

הציבו: a=1a=1, וענו על הסעיפים ב-ה עבור התחום: −2π≤x≤2π-2\pi\le x\le2\pi.

ב.
(1)

מצאו את תחום ההגדרה של הפונקציה f(x)f(x).

(2)

מצאו את שיעורי נקודות החיתוך של גרף הפונקציה f(x)f(x) עם הצירים.

(3)

מצאו את שיעורי נקודות הקיצון של הפונקציה f(x)f(x), וקבעו את סוגן.

ג.

סרטטו סקיצה של גרף הפונקציה f(x)f(x).

ד.

כמה פתרונות יש למשוואה: f(x)=−6f(x)=-6 בתחום הנתון? נמקו את תשובתכם.

ה.

ידוע כי הפונקציה f(x)f(x) קעורה כלפי מטה בכל אחד מחלקי תחום הגדרתה.

קבעו אם הטענה שלפניכם נכונה או לא נכונה. נמקו את קביעתכם. ∫0π2f(x) dx>−π4\int_0^{\frac\pi2}f(x)\,dx>-\frac\pi4.

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

a=1a=1

נגזרת מנה, עם כלל השרשרת למכנה: [(cos⁡x+1)2]′=−2sin⁡x(cos⁡x+1)\left[(\cos x+1)^2\right]'=-2\sin x(\cos x+1).

f′(x)=−sin⁡x(cos⁡x+1)2+2sin⁡x(cos⁡x+1)(cos⁡x−a)(cos⁡x+1)4=−sin⁡x[(cos⁡x+1)−2(cos⁡x−a)](cos⁡x+1)3=−sin⁡x(1+2a−cos⁡x)(cos⁡x+1)3f'(x)=\frac{-\sin x(\cos x+1)^2+2\sin x(\cos x+1)(\cos x-a)}{(\cos x+1)^4}=\frac{-\sin x\left[(\cos x+1)-2(\cos x-a)\right]}{(\cos x+1)^3}=\frac{-\sin x(1+2a-\cos x)}{(\cos x+1)^3}

a>0a>0 ו-cos⁡x≤1\cos x\le1, ולכן 1+2a−cos⁡x≥2a>01+2a-\cos x\ge2a>0. מכאן f′=0f'=0 רק כאשר sin⁡x=0\sin x=0: cos⁡x=1\cos x=1 או cos⁡x=−1\cos x=-1 (מחוץ לתחום).

בנקודות cos⁡x=1\cos x=1 הנגזרת מחליפה סימן (כמו −sin⁡x-\sin x) - אלה נקודות הקיצון היחידות, וערכן f=1−a4f=\frac{1-a}{4}.

הגרף משיק לציר xx בקיצונים, ולכן 1−a4=0\frac{1-a}{4}=0, כלומר a=1a=1.

טעות נפוצה: להציב cos⁡x=1\cos x=1 בגורם 1+2a−cos⁡x1+2a-\cos x ולהשוות אותו לאפס, ולקבל a=0a=0 - הגורם הזה חיובי תמיד, ותנאי ההשקה הוא על ערך הפונקציה ולא על הנגזרת.

סעיף ב(1)

תשובה:

−2π≤x<−π-2\pi\le x<-\pi או −π<x<π-\pi<x<\pi או π<x≤2π\pi<x\le2\pi

cos⁡x=−1\cos x=-1 כאשר x=π+2πkx=\pi+2\pi k. בתחום −2π≤x≤2π-2\pi\le x\le2\pi: x=−πx=-\pi ו-x=πx=\pi.

תחום ההגדרה: −2π≤x<−π-2\pi\le x<-\pi או −π<x<π-\pi<x<\pi או π<x≤2π\pi<x\le2\pi.

טעות נפוצה: להוציא רק את x=πx=\pi (הפתרון ב-0≤x≤2π0\le x\le2\pi) ולהשאיר את x=−πx=-\pi בתחום.

סעיף ב(2)

תשובה:

(−2π,0)(-2\pi,0), (0,0)(0,0), (2π,0)(2\pi,0)

f(x)=cos⁡x−1(cos⁡x+1)2f(x)=\frac{\cos x-1}{(\cos x+1)^2}.

ציר yy: f(0)=04=0f(0)=\frac{0}{4}=0, הנקודה (0,0)(0,0).

ציר xx: cos⁡x=1\cos x=1, כלומר x=2πkx=2\pi k. בתחום: x=−2π, 0, 2πx=-2\pi,\,0,\,2\pi.

טעות נפוצה: לשכוח שקצוות התחום x=±2πx=\pm2\pi הם פתרונות, ולענות רק (0,0)(0,0).

סעיף ב(3)

תשובה:

max⁡(−2π,0)\max(-2\pi,0) (קצה), max⁡(0,0)\max(0,0), max⁡(2π,0)\max(2\pi,0) (קצה); אין נקודות מינימום

עבור a=1a=1: f′(x)=−sin⁡x(3−cos⁡x)(cos⁡x+1)3f'(x)=\frac{-\sin x(3-\cos x)}{(\cos x+1)^3}. בתחום ההגדרה 3−cos⁡x>03-\cos x>0 ו-(cos⁡x+1)3>0(\cos x+1)^3>0, ולכן הסימן של f′f' הוא הסימן של −sin⁡x-\sin x:

−2π<x<−π-2\pi<x<-\pi: sin⁡x>0\sin x>0, f′<0f'<0 (יורדת). −π<x<0-\pi<x<0: f′>0f'>0 (עולה). 0<x<π0<x<\pi: f′<0f'<0 (יורדת). π<x<2π\pi<x<2\pi: f′>0f'>0 (עולה).

x=0x=0: מעבר מעלייה לירידה - מקסימום (0,0)(0,0).

x=−2πx=-2\pi: קצה, והפונקציה יורדת מימינו - מקסימום (−2π,0)(-2\pi,0).

x=2πx=2\pi: קצה, והפונקציה עולה עד אליו - מקסימום (2π,0)(2\pi,0).

אין נקודות מינימום: ליד x=±πx=\pm\pi הפונקציה שואפת ל-−∞-\infty. (בכל נקודות הקיצון f=0f=0, כמו שנדרש.)

טעות נפוצה: לקבוע שבקצוות x=±2πx=\pm2\pi יש מינימום "כי הם בקצה" - בשני הקצוות הפונקציה נמוכה יותר בסביבה, ולכן אלה מקסימום.

סעיף ג

תשובה:

שלוש "קשתות" מתחת לציר xx הנוגעות בו ב-x=−2π,0,2πx=-2\pi,0,2\pi, אסימפטוטות אנכיות x=−πx=-\pi ו-x=πx=\pi; ראו סרטוט

ב-x=±πx=\pm\pi המונה −2≠0-2\ne0 והמכנה (cos⁡x+1)2→0+(\cos x+1)^2\to0^+, ולכן f→−∞f\to-\infty משני הצדדים - אסימפטוטות אנכיות.

מ-(−2π,0)(-2\pi,0) הגרף יורד ל-−∞-\infty ליד x=−πx=-\pi; עולה מ-−∞-\infty עד (0,0)(0,0) ויורד ל-−∞-\infty ליד x=πx=\pi; עולה מ-−∞-\infty עד (2π,0)(2\pi,0). הגרף כולו מתחת לציר xx ונוגע בו בשלוש נקודות.

-6-4-2246-8-6-4-2

טעות נפוצה: לסרטט ענף שעולה ל-+∞+\infty באחד מצדי x=±πx=\pm\pi - המכנה בריבוע, ולכן הסימן של ff ליד האסימפטוטה נקבע לפי המונה השלילי.

סעיף ד

תשובה:

4 פתרונות

cos⁡x−1=−6(cos⁡x+1)2 ⇒ 6cos⁡2x+13cos⁡x+5=0 ⇒ (2cos⁡x+1)(3cos⁡x+5)=0\cos x-1=-6(\cos x+1)^2\ \Rightarrow\ 6\cos^2x+13\cos x+5=0\ \Rightarrow\ (2\cos x+1)(3\cos x+5)=0

cos⁡x=−53\cos x=-\frac53 - אין פתרון. cos⁡x=−12\cos x=-\frac12: x=±2π3+2πkx=\pm\frac{2\pi}3+2\pi k.

בתחום −2π≤x≤2π-2\pi\le x\le2\pi: x=−4π3, −2π3, 2π3, 4π3x=-\frac{4\pi}{3},\,-\frac{2\pi}{3},\,\frac{2\pi}{3},\,\frac{4\pi}{3} (כולם בתחום ההגדרה).

יש 4 פתרונות.

טעות נפוצה: לכתוב את פתרונות cos⁡x=−12\cos x=-\frac12 רק כ-x=±2π3x=\pm\frac{2\pi}3, בלי להוסיף מחזור, ולענות 2 פתרונות.

סעיף ה

תשובה:

הטענה נכונה

נבחן את f(x)+1f(x)+1, שקעורה כלפי מטה כמו ff (הזזה אנכית). הקטע [0,π2]\left[0,\frac\pi2\right] כולו בתחום ההגדרה.

f(0)+1=0+1=1f(0)+1=0+1=1, f(π2)+1=0−11+1=0f\left(\frac\pi2\right)+1=\frac{0-1}{1}+1=0.

גרף קעור כלפי מטה נמצא מעל המיתר שלו, ולכן בקטע הזה f(x)+1f(x)+1 נמצאת מעל הקטע מ-(0,1)(0,1) ל-(π2,0)\left(\frac\pi2,0\right). השטח מתחת למיתר הוא משולש:

∫0π2(f(x)+1) dx>12⋅π2⋅1=π4\int_0^{\frac\pi2}(f(x)+1)\,dx>\frac12\cdot\frac\pi2\cdot1=\frac\pi4

∫0π21 dx=π2\int_0^{\frac\pi2}1\,dx=\frac\pi2, ולכן

∫0π2f(x) dx>π4−π2=−π4\int_0^{\frac\pi2}f(x)\,dx>\frac\pi4-\frac\pi2=-\frac\pi4

הטענה נכונה. (ערכו המדויק −13-\frac13.)

טעות נפוצה: להניח שגרף קעור כלפי מטה נמצא מתחת למיתר, ולהסיק ∫0π2f dx<−π4\int_0^{\frac\pi2}f\,dx<-\frac\pi4 - כלומר שהטענה לא נכונה.

שאלה 8 · משיק לגרף : סכום ניצבים מינימלי ומקסימלי בתחום סגור

נתונה הפונקציה f(x)=2x2f(x)=\frac{2}{x^2}.

מעבירים ישר המשיק לגרף הפונקציה f(x)f(x) בנקודה שבה x=tx=t. נתון: 1≤t≤41\le t\le4.

המשיק חותך את ציר ה-xx בנקודה AA ואת ציר ה-yy בנקודה BB. הנקודה OO היא ראשית הצירים.

א.

מצאו את שיעור ה-xx של נקודת ההשקה שעבורו סכום ניצבי המשולש AOBAOB הוא מינימלי.

ב.

מצאו את שיעור ה-xx של נקודת ההשקה שעבורו סכום ניצבי המשולש AOBAOB הוא מקסימלי.

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

x=2x=2

f′(x)=−4x3f'(x)=-\frac{4}{x^3}. המשיק בנקודה (t,2t2)\left(t,\frac2{t^2}\right):

y=2t2−4t3(x−t)=−4t3x+6t2y=\frac{2}{t^2}-\frac{4}{t^3}(x-t)=-\frac{4}{t^3}x+\frac{6}{t^2}

AA (y=0y=0): x=6t2⋅t34=3t2x=\frac{6}{t^2}\cdot\frac{t^3}{4}=\frac{3t}{2}. BB (x=0x=0): y=6t2y=\frac{6}{t^2}.

L(t)=3t2+6t2,1≤t≤4L(t)=\frac{3t}{2}+\frac{6}{t^2},\qquad1\le t\le4
L′(t)=32−12t3=0 ⇒ t3=8 ⇒ t=2L'(t)=\frac32-\frac{12}{t^3}=0\ \Rightarrow\ t^3=8\ \Rightarrow\ t=2

L′<0L'<0 משמאל ל-2 ו-L′>0L'>0 מימין - מינימום (היחיד בתחום): L(2)=3+1.5=4.5L(2)=3+1.5=4.5.

טעות נפוצה: לשכוח את −4t3⋅(−t)-\frac{4}{t^3}\cdot(-t) בחיתוך עם ציר ה-yy, לקבל OB=2t2OB=\frac2{t^2} ואז t3=83t^3=\frac83, x≈1.39x\approx1.39.

סעיף ב

תשובה:

x=1x=1

הנקודה הפנימית היחידה היא מינימום, ולכן המקסימום בקצה:

L(1)=1.5+6=7.5,L(4)=6+616=6.375L(1)=1.5+6=7.5,\qquad L(4)=6+\frac{6}{16}=6.375

L(1)>L(4)L(1)>L(4): המקסימום בנקודת ההשקה שבה x=1x=1.

טעות נפוצה: להניח שהמקסימום בקצה הימני (שם OAOA הכי גדול) ולענות x=4x=4 - צריך להשוות את שני הקצוות.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.