דילוג לתוכן המרכזי

מתכונת במתמטיקה 572 - מתכונת 5 מעל רמת בגרות

5 יח"ל · שאלון 035572 · 5 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף

מבחן מתכונת במבנה של שאלון 572 (5 יח"ל), מעל רמת בגרות: 5 שאלות, כל אחת בנויה כמו השאלה באותו מקום בבחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא, מוסבר צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון של השאלה.

שאלה 1 · מעגל משתנה סביב מוקד הפרבולה: מהיחס בין מרחקים לפרמטר

נתונות הנקודות A(4−a, 0)A(4-a,\,0) ו-B(4+a, 0)B(4+a,\,0), כאשר a>4a>4 הוא פרמטר. הנקודה PP מקיימת ∠APB=90∘\angle APB=90^\circ.

א.

מצאו את משוואת המקום הגאומטרי של כל הנקודות PP. הביעו באמצעות aa.

אמצע הקטע ABAB הוא מוקד של פרבולה שמשוואתה קנונית. הפרבולה והמעגל נחתכים ברביע הראשון בנקודה CC.

ב.

הביעו באמצעות aa את שיעורי הנקודה CC.

הישר ℓ\ell משיק לפרבולה בנקודה CC.

ג.

הביעו באמצעות aa את המרחק של מרכז המעגל מהישר ℓ\ell.

מעבירים שני משיקים למעגל המקבילים לישר ℓ\ell. נתון כי המרחק בין ℓ\ell לאחד המשיקים גדול פי 3 מהמרחק בין ℓ\ell למשיק האחר.

ד.

מצאו את הערך של aa, ואת המרחקים בין ℓ\ell לשני המשיקים.

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

(x−4)2+y2=a2(x-4)^2+y^2=a^2 (בלי AA ו-BB)

זווית היקפית ישרה נשענת על קוטר, ולכן PP על המעגל שקוטרו ABAB.

המרכז: ((4−a)+(4+a)2,0)=(4,0)\left(\frac{(4-a)+(4+a)}{2},0\right)=(4,0) - אינו תלוי ב-aa. הקוטר AB=2aAB=2a, הרדיוס aa.

(x−4)2+y2=a2(x-4)^2+y^2=a^2

בלי הנקודות AA ו-BB עצמן.

טעות נפוצה: לכתוב (x−4)2+y2=4a2(x-4)^2+y^2=4a^2 - 2a2a הוא הקוטר, והרדיוס הוא aa.

סעיף ב

תשובה:

C(a−4, 4a−4)C\left(a-4,\ 4\sqrt{a-4}\right)

המוקד (4,0)(4,0), ולכן p2=4\frac p2=4, p=8p=8, והפרבולה y2=16xy^2=16x.

מציבים במשוואת המעגל:

(x−4)2+16x=a2⇒x2+8x+16=a2⇒(x+4)2=a2(x-4)^2+16x=a^2\quad\Rightarrow\quad x^2+8x+16=a^2\quad\Rightarrow\quad(x+4)^2=a^2

x+4=ax+4=a או x+4=−ax+4=-a. בפרבולה x≥0x\ge0, ו-−a−4<0-a-4<0, ולכן x=a−4x=a-4 (חיובי כי a>4a>4).

y2=16(a−4)y^2=16(a-4), וברביע הראשון y=4a−4y=4\sqrt{a-4}.

(בדיקה דרך הגדרת הפרבולה: המרחק של CC מהמוקד הוא הרדיוס aa, והוא שווה למרחק מהמדריך x=−4x=-4: xC+4=ax_C+4=a.)

טעות נפוצה: להשוות את pp לשיעור המוקד, p=4p=4, ולקחת את הפרבולה y2=8xy^2=8x. אז (x−4)2+8x=a2(x-4)^2+8x=a^2 נותן x2+16=a2x^2+16=a^2, ומתקבל C(a2−16, 8a2−16)C\left(\sqrt{a^2-16},\ \sqrt{8\sqrt{a^2-16}}\right). המוקד של y2=2pxy^2=2px הוא (p2,0)\left(\frac p2,0\right).

סעיף ג

תשובה:

2a2\sqrt a

משיק לפרבולה y2=16xy^2=16x בנקודה (x0,y0)(x_0,y_0): y0y=8(x+x0)y_0y=8(x+x_0).

עם x0=a−4x_0=a-4, y0=4a−4y_0=4\sqrt{a-4}:

4a−4 y=8(x+a−4)⇒ℓ: 2x−a−4 y+2(a−4)=04\sqrt{a-4}\,y=8(x+a-4)\quad\Rightarrow\quad\ell:\ 2x-\sqrt{a-4}\,y+2(a-4)=0

המרחק מהמרכז (4,0)(4,0):

d=∣2⋅4+2(a−4)∣4+(a−4)=2aa=2ad=\frac{|2\cdot4+2(a-4)|}{\sqrt{4+(a-4)}}=\frac{2a}{\sqrt a}=2\sqrt a

טעות נפוצה: לכתוב את המכנה 4+a−4\sqrt{4+\sqrt{a-4}} - בנוסחת המרחק מעלים בריבוע את המקדם של yy, ו-(a−4)2=a−4\left(\sqrt{a-4}\right)^2=a-4.

סעיף ד

תשובה:

a=16a=16; המרחקים 88 ו-2424

שני המשיקים המקבילים ל-ℓ\ell נמצאים משני צדי המרכז, כל אחד במרחק aa (הרדיוס) מהמרכז.

הישר ℓ\ell נמצא במרחק 2a2\sqrt a מהמרכז, ו-2a<a2\sqrt a<a כש-a>4a>4 - כלומר ℓ\ell עובר בתוך המעגל, בין שני המשיקים.

לכן המרחקים מ-ℓ\ell למשיקים: a−2aa-2\sqrt a (למשיק שבאותו צד של ℓ\ell) ו-a+2aa+2\sqrt a (למשיק שמעבר למרכז).

a+2a=3(a−2a)⇒8a=2a⇒2a(a−4)=0a+2\sqrt a=3\left(a-2\sqrt a\right)\quad\Rightarrow\quad 8\sqrt a=2a\quad\Rightarrow\quad 2\sqrt a\left(\sqrt a-4\right)=0

a=0\sqrt a=0 נפסל (a>4a>4), ולכן a=4\sqrt a=4, a=16a=16.

המרחקים: 16−8=816-8=8 ו-16+8=2416+8=24.

טעות נפוצה: לקחת את המרחק מ-ℓ\ell למשיק הרחוק כקוטר, 2a2a: מ-2a=3(a−2a)2a=3(a-2\sqrt a) מתקבל a=6aa=6\sqrt a, a=36a=36, ומרחקים 2424 ו-7272. המשיק הרחוק נמצא במרחק aa מהמרכז, ולכן במרחק a+2aa+2\sqrt a מ-ℓ\ell.

שאלה 2 · וקטורים בקובייה: האלכסון BD' והמשולש ACB'

בסרטוט שלפניכם מתוארת הקובייה ABCDA′B′C′D′ABCDA'B'C'D'. נסמן: AB→=u‾\overrightarrow{AB}=\underline u, AD→=v‾\overrightarrow{AD}=\underline v, AA′→=w‾\overrightarrow{AA'}=\underline w.

ABCDA'B'C'D'
א.

הוכיחו כי האלכסון BD′BD' מאונך למישור ACB′ACB'.

נקודה E היא מפגש התיכונים במשולש ACB′ACB'.

ב(1).

הביעו את הווקטור BE→\overrightarrow{BE} באמצעות u‾\underline u, v‾\underline v ו-w‾\underline w.

ב(2).

הוכיחו כי הנקודות B, E ו-D′D' נמצאות על ישר אחד.

נתון: D(0,0,0)D(0,0,0), C(5,12,0)C(5,12,0), A(12,n,p)A(12,n,p), nn ו-pp הם פרמטרים. שיעור ה-zz של הנקודה B′B' הוא חיובי.

ג(1).

מצאו את שיעורי הנקודה A, והוכיחו כי ABCD נמצא במישור z=0z=0.

ג(2).

מצאו את שיעורי הנקודה B′B'.

ℓ\ell הוא ישר החיתוך בין המישור ACB′ACB' ובין המישור ABB′A′ABB'A'.

ד.

מצאו הצגה פרמטרית של הישר ℓ\ell.

ה.

מצאו הצגה פרמטרית של המישור המכיל את הישר ℓ\ell ואינו חותך את ציר ה-yy.

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

BD′→⋅AC→=0\overrightarrow{BD'}\cdot\overrightarrow{AC}=0 ו-BD′→⋅AB′→=0\overrightarrow{BD'}\cdot\overrightarrow{AB'}=0

BD′→=BA→+AD→+DD′→=−u‾+v‾+w‾\overrightarrow{BD'}=\overrightarrow{BA}+\overrightarrow{AD}+\overrightarrow{DD'}=-\underline u+\underline v+\underline w

שני וקטורים בלתי תלויים במישור: AC→=u‾+v‾\overrightarrow{AC}=\underline u+\underline v, AB′→=u‾+w‾\overrightarrow{AB'}=\underline u+\underline w.

בקובייה המכפלות המעורבות 0 ו-u‾2=v‾2=w‾2\underline u^2=\underline v^2=\underline w^2:

BD′→⋅AC→=(−u‾+v‾+w‾)⋅(u‾+v‾)=−u‾2+v‾2=0\overrightarrow{BD'}\cdot\overrightarrow{AC}=(-\underline u+\underline v+\underline w)\cdot(\underline u+\underline v)=-\underline u^2+\underline v^2=0
BD′→⋅AB′→=(−u‾+v‾+w‾)⋅(u‾+w‾)=−u‾2+w‾2=0\overrightarrow{BD'}\cdot\overrightarrow{AB'}=(-\underline u+\underline v+\underline w)\cdot(\underline u+\underline w)=-\underline u^2+\underline w^2=0

BD′BD' מאונך לשני ישרים נחתכים במישור, ולכן מאונך למישור ACB′ACB'.

טעות נפוצה: לכתוב BD′→=u‾+v‾+w‾\overrightarrow{BD'}=\underline u+\underline v+\underline w - מ-B ל-A הולכים נגד u‾\underline u.

סעיף ב(1)

תשובה:

BE→=13(−u‾+v‾+w‾)\overrightarrow{BE}=\frac13(-\underline u+\underline v+\underline w)

נסמן ב-M את אמצע CB′CB'. BM→=12(BC→+BB′→)=12(v‾+w‾)\overrightarrow{BM}=\frac12(\overrightarrow{BC}+\overrightarrow{BB'})=\frac12(\underline v+\underline w).

AM→=BM→−BA→=u‾+12v‾+12w‾\overrightarrow{AM}=\overrightarrow{BM}-\overrightarrow{BA}=\underline u+\frac12\underline v+\frac12\underline w, ומפגש התיכונים: AE→=23AM→\overrightarrow{AE}=\frac23\overrightarrow{AM}.

BE→=BA→+23AM→=−u‾+23u‾+13v‾+13w‾=13(−u‾+v‾+w‾)\overrightarrow{BE}=\overrightarrow{BA}+\frac23\overrightarrow{AM}=-\underline u+\frac23\underline u+\frac13\underline v+\frac13\underline w=\frac13(-\underline u+\underline v+\underline w)

טעות נפוצה: לקחת 12\frac12 מהתיכון - מפגש התיכונים נמצא ב-23\frac23 מהקודקוד.

סעיף ב(2)

תשובה:

BE→=13BD′→\overrightarrow{BE}=\frac13\overrightarrow{BD'}

BE→=13(−u‾+v‾+w‾)=13BD′→\overrightarrow{BE}=\frac13(-\underline u+\underline v+\underline w)=\frac13\overrightarrow{BD'}

הווקטורים פרופורציוניים ויוצאים מאותה נקודה B, ולכן B, E ו-D′D' על ישר אחד.

טעות נפוצה: לחשב BD′→\overrightarrow{BD'} עם שגיאת סימן (u‾+v‾+w‾\underline u+\underline v+\underline w), לא למצוא פרופורציה ל-BE→\overrightarrow{BE} ולהסיק שהנקודות אינן על ישר אחד.

סעיף ג(1)

תשובה:

A(12,−5,0)A(12,-5,0)

DA→⋅DC→=0\overrightarrow{DA}\cdot\overrightarrow{DC}=0: 60+12n=060+12n=0, n=−5n=-5.

∣DC→∣=25+144=13|\overrightarrow{DC}|=\sqrt{25+144}=13, ולכן 144+25+p2=169144+25+p^2=169, p=0p=0. A(12,−5,0)A(12,-5,0).

B=A+DC→=(17,7,0)B=A+\overrightarrow{DC}=(17,7,0). לכל ארבעת הקודקודים z=0z=0, ולכן ABCD במישור z=0z=0.

טעות נפוצה: לחשב את אורך המקצוע כ-5+12=175+12=17 במקום 52+122=13\sqrt{5^2+12^2}=13 - אז 144+25+p2=289144+25+p^2=289, p2=120p^2=120, ומתקבלת נקודה A(12,−5,±230)A(12,-5,\pm2\sqrt{30}) שאינה במישור z=0z=0.

סעיף ג(2)

תשובה:

B′(17,7,13)B'(17,7,13)

BB′BB' מאונך לבסיס (במישור z=0z=0), באורך 13, ושיעור ה-zz של B′B' חיובי:

B′=B+(0,0,13)=(17,7,13)B'=B+(0,0,13)=(17,7,13)

טעות נפוצה: לקחת את אורך המקצוע 12 או 5 (שיעורי C) - אורך המקצוע הוא ∣DC→∣=13|\overrightarrow{DC}|=13.

סעיף ד

תשובה:

x‾=(12,−5,0)+t(5,12,13)\underline x=(12,-5,0)+t(5,12,13)

A ו-B′B' נמצאות בשני המישורים, ולכן ℓ=AB′\ell=AB'.

AB′→=(17,7,13)−(12,−5,0)=(5,12,13)\overrightarrow{AB'}=(17,7,13)-(12,-5,0)=(5,12,13):

ℓ: x‾=(12,−5,0)+t(5,12,13)\ell:\ \underline x=(12,-5,0)+t(5,12,13)

טעות נפוצה: לבחור את ABAB - B נמצאת בפאה ABB′A′ABB'A' אבל לא במישור ACB′ACB'.

סעיף ה

תשובה:

x‾=(12,−5,0)+t(5,12,13)+s(0,1,0)\underline x=(12,-5,0)+t(5,12,13)+s(0,1,0)

המישור צריך להיות מקביל לציר ה-yy, ולכן (0,1,0)(0,1,0) וקטור כיוון שני:

x‾=(12,−5,0)+t(5,12,13)+s(0,1,0)\underline x=(12,-5,0)+t(5,12,13)+s(0,1,0)

בדיקה שהציר אינו מוכל: נקודה של המישור על ציר ה-yy מחייבת x=12+5t=0x=12+5t=0 ו-z=13t=0z=13t=0 - סתירה.

טעות נפוצה: לבחור את (1,0,0)(1,0,0) - זה מישור שמקביל לציר ה-xx, והוא חותך את ציר ה-yy.

שאלה 3 · מרוכבים: נקודה על המעגל בכיוון המרכז, סדרה מסתובבת ושטחי משולשים

z=x+yiz=x+yi הוא מספר מרוכב (xx ו-yy הם מספרים ממשיים).

א.

מצאו את המקום הגאומטרי של כל הנקודות (x,y)(x,y) במישור גאוס המקיימות: ∣izˉ+8−6i∣2−∣12i∣=∣−5+12i∣|i\bar z+8-6i|^2-|12i|=|-5+12i|.

הנקודה MM היא מרכז המעגל. הנקודה AA נמצאת על המעגל, ולמספרים zAz_A ו-zMz_M יש אותו ארגומנט.

ב.

מצאו את שתי האפשרויות לנקודה AA.

נתון כי AA היא הנקודה הקרובה יותר לראשית. נתונה סדרה הנדסית: z1,z2,z3,…z_1,z_2,z_3,\ldots, שבה z1=zAz_1=z_A ו-z5=zMz_5=z_M.

ג.

מצאו את כל המנות האפשריות של הסדרה, וקבעו עבור אילו מהן כל איברי הסדרה נמצאים על ישר אחד. נמקו.

ד.

עבור q=24 iq=\sqrt[4]{2}\,i: הוכיחו כי לכל nn המשולש שקודקודיו הם ראשית הצירים OO והנקודות המייצגות את znz_n ו-zn+1z_{n+1} הוא ישר-זווית, ומצאו את הערך הקטן ביותר של nn שבעבורו שטחו גדול מ-1000.

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

מעגל שמרכזו (6,−8)(6,-8) ורדיוסו 5

∣12i∣=12|12i|=12, ∣−5+12i∣=13|-5+12i|=13, ולכן ∣izˉ+8−6i∣2=25|i\bar z+8-6i|^2=25, ∣izˉ+8−6i∣=5|i\bar z+8-6i|=5.

מוציאים ii כגורם משותף: 8−6ii=(8−6i)(−i)=−6−8i\frac{8-6i}{i}=(8-6i)(-i)=-6-8i, ולכן:

izˉ+8−6i=i(zˉ−6−8i)i\bar z+8-6i=i\left(\bar z-6-8i\right)
∣i∣⋅∣zˉ−(6+8i)∣=5⇒∣z−(6−8i)‾∣=5⇒∣z−(6−8i)∣=5|i|\cdot|\bar z-(6+8i)|=5\quad\Rightarrow\quad|\overline{z-(6-8i)}|=5\quad\Rightarrow\quad|z-(6-8i)|=5

מעגל שמרכזו (6,−8)(6,-8) ורדיוסו 5.

טעות נפוצה: לחלק ב-ii ככפל ב-ii: (8−6i)⋅i=6+8i(8-6i)\cdot i=6+8i, ואז ∣zˉ+6+8i∣=5|\bar z+6+8i|=5 ומתקבל המרכז השגוי (−6,8)(-6,8) - חילוק ב-ii הוא כפל ב-−i-i: 8−6ii=−6−8i\frac{8-6i}i=-6-8i.

סעיף ב

תשובה:

zA=3−4iz_A=3-4i או zA=9−12iz_A=9-12i

אותו ארגומנט: AA על הקרן מהראשית דרך MM, כלומר zA=λzMz_A=\lambda z_M עם λ>0\lambda>0.

∣zM∣=∣6−8i∣=10|z_M|=|6-8i|=10. AA על הקרן ובמרחק 5 מ-MM, ולכן ∣zA∣=10−5=5|z_A|=10-5=5 או ∣zA∣=10+5=15|z_A|=10+5=15 (הראשית מחוץ למעגל, כי 10>510>5, ולכן שתי הנקודות על הקרן עצמה).

zA=510(6−8i)=3−4iאוzA=1510(6−8i)=9−12iz_A=\frac{5}{10}(6-8i)=3-4i\qquad\text{או}\qquad z_A=\frac{15}{10}(6-8i)=9-12i

טעות נפוצה: למצוא רק את הנקודה הקרובה לראשית - הקרן חותכת את המעגל בשתי נקודות.

סעיף ג

תשובה:

q=24 cis(90∘k)q=\sqrt[4]{2}\,cis(90^\circ k), k=0,1,2,3k=0,1,2,3; על ישר אחד: q=±24q=\pm\sqrt[4]{2}

q4=6−8i3−4i=2⇒q=24 cis(90∘k): 24, 24 i, −24, −24 iq^4=\frac{6-8i}{3-4i}=2\quad\Rightarrow\quad q=\sqrt[4]{2}\,cis(90^\circ k):\ \sqrt[4]{2},\ \sqrt[4]{2}\,i,\ -\sqrt[4]{2},\ -\sqrt[4]{2}\,i

כפל ב-qq הוא סיבוב בזווית arg⁡q\arg q ומתיחה פי ∣q∣|q| סביב הראשית.

q=24q=\sqrt[4]{2}: אין סיבוב - כל האיברים על הקרן OAOA, ולכן על ישר אחד.

q=−24q=-\sqrt[4]{2}: סיבוב ב-180∘180^\circ - האיברים מתחלפים בין הקרן OAOA לקרן הנגדית, כולם על הישר OAOA.

q=±24 iq=\pm\sqrt[4]{2}\,i: סיבוב ב-90∘90^\circ - z2z_2 נמצא על ישר מאונך ל-OAOA דרך הראשית, ו-z1z_1, z2z_2, z3z_3 אינם על ישר אחד (z1z_1 ו-z3z_3 על הישר OAOA, z2z_2 לא).

טעות נפוצה: לפסול את q=−24q=-\sqrt[4]{2} כי "האיברים קופצים לצד השני" - הם עדיין על אותו ישר דרך הראשית.

סעיף ד

תשובה:

הזווית ב-OO ישרה; n=14n=14

zn+1=zn⋅24 cis 90∘z_{n+1}=z_n\cdot\sqrt[4]{2}\,cis\,90^\circ: הווקטור ל-zn+1z_{n+1} הוא הווקטור ל-znz_n מסובב ב-90∘90^\circ ומוארך. לכן הזווית ב-OO ישרה.

∣zn∣=5⋅2n−14|z_n|=5\cdot2^{\frac{n-1}{4}}, ∣zn+1∣=5⋅2n4|z_{n+1}|=5\cdot2^{\frac n4}. השטח הוא חצי מכפלת הניצבים:

Sn=12⋅5⋅2n−14⋅5⋅2n4=12.5⋅22n−14S_n=\frac12\cdot5\cdot2^{\frac{n-1}{4}}\cdot5\cdot2^{\frac n4}=12.5\cdot2^{\frac{2n-1}{4}}
12.5⋅22n−14>1000⇒22n−14>80⇒2n−14>log⁡280≈6.3212.5\cdot2^{\frac{2n-1}{4}}>1000\quad\Rightarrow\quad2^{\frac{2n-1}{4}}>80\quad\Rightarrow\quad\frac{2n-1}{4}>\log_2 80\approx6.32

2n−1>25.292n-1>25.29, כלומר n>13.14n>13.14. הערך הקטן ביותר: n=14n=14.

בדיקה: S13≈951.4S_{13}\approx951.4, S14≈1345.4S_{14}\approx1345.4.

טעות נפוצה: לקחת את המודול של המנה כ-2\sqrt2 במקום 24\sqrt[4]2 - אז Sn=12.5⋅22n−12>1000S_n=12.5\cdot2^{\frac{2n-1}2}>1000 נותן 2n−1>12.642n-1>12.64 ומתקבל n=7n=7; ∣q∣4=2|q|^4=2, ולכן ∣q∣=24|q|=\sqrt[4]2.

שאלה 4 · פונקציות מעריכיות: חיתוכי שני גרפים קובעים את הקיצון של מנה

נתונה הפונקציה: k(x)=(x−2)exk(x)=(x-2)e^x, ונתונה הפונקציה: m(x)=ex−1m(x)=e^x-1, המוגדרות לכל xx.

א(1).

מצאו את משוואת האסימפטוטה המאונכת לציר ה-yy בעבור כל אחת מן הפונקציות k(x)k(x) ו-m(x)m(x).

א(2).

מצאו את תחומי העלייה והירידה של כל אחת מן הפונקציות k(x)k(x) ו-m(x)m(x) (אם יש כאלה).

א(3).

מצאו את שיעורי נקודת החיתוך של כל אחד מן הגרפים של הפונקציות k(x)k(x) ו-m(x)m(x) עם ציר ה-yy.

הגרפים של הפונקציות k(x)k(x) ו-m(x)m(x) נחתכים בשתי נקודות בדיוק, נקודה אחת שבה: x=cx=c ונקודה נוספת שבה: x=dx=d, d>cd>c.

ב.

סרטטו באותה מערכת צירים סקיצה של גרף הפונקציה k(x)k(x) ושל גרף הפונקציה m(x)m(x).

נתונה הפונקציה: f(x)=ex−1x−2f(x)=\frac{e^x-1}{x-2}, המוגדרת לכל x≠2x\ne2.

ג(1).

מצאו את משוואות האסימפטוטות המאונכות לצירים של הפונקציה f(x)f(x).

ג(2).

מצאו את שיעורי נקודת החיתוך של גרף הפונקציה f(x)f(x) עם ציר ה-xx.

ד.

הסבירו מדוע למשוואה: f′(x)=0f'(x)=0 יש בדיוק שני פתרונות.

ה(1).

הסבירו מדוע 2<d2<d.

ה(2).

הביעו באמצעות cc ו-dd את תחומי העלייה והירידה של הפונקציה f(x)f(x).

ו.

סרטטו סקיצה של גרף הפונקציה f(x)f(x).

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א(1)

תשובה:

k(x)k(x): y=0y=0 (כאשר x→−∞x\to-\infty); m(x)m(x): y=−1y=-1 (כאשר x→−∞x\to-\infty)

כאשר x→−∞x\to-\infty: ex→0e^x\to0 מהר יותר מגידול ∣x−2∣|x-2|, ולכן k(x)=(x−2)ex→0k(x)=(x-2)e^x\to0. כאשר x→∞x\to\infty, k→∞k\to\infty.

m(x)=ex−1→−1m(x)=e^x-1\to-1 כאשר x→−∞x\to-\infty, ו-m→∞m\to\infty כאשר x→∞x\to\infty.

האסימפטוטות: y=0y=0 ל-kk, ו-y=−1y=-1 ל-mm (שתיהן כאשר x→−∞x\to-\infty).

טעות נפוצה: לכתוב ל-kk את האסימפטוטה y=−2y=-2 "בגלל ה-−2-2". ה-−2-2 מוכפל ב-exe^x, ולכן גם הוא נעלם.

סעיף א(2)

תשובה:

k(x)k(x): עלייה x>1x>1, ירידה x<1x<1; m(x)m(x): עולה לכל xx, אין ירידה

k′(x)=ex+(x−2)ex=(x−1)exk'(x)=e^x+(x-2)e^x=(x-1)e^x

ex>0e^x>0, ולכן k′<0k'<0 עבור x<1x<1 ו-k′>0k'>0 עבור x>1x>1: ירידה ב-x<1x<1, עלייה ב-x>1x>1 (מינימום (1,−e)(1,-e)).

m′(x)=ex>0m'(x)=e^x>0: mm עולה לכל xx.

טעות נפוצה: לגזור (x−2)ex(x-2)e^x כ-1⋅ex1\cdot e^x בלבד ולהסיק ש-kk עולה תמיד. כלל המכפלה נותן גם את האיבר (x−2)ex(x-2)e^x.

סעיף א(3)

תשובה:

k(x)k(x): (0,−2)(0,-2); m(x)m(x): (0,0)(0,0)

k(0)=(0−2)e0=−2k(0)=(0-2)e^0=-2: (0,−2)(0,-2).

m(0)=e0−1=0m(0)=e^0-1=0: (0,0)(0,0).

טעות נפוצה: לחשב k(0)=0k(0)=0 "כי יש xx בביטוי". הגורם הוא x−2x-2, ובנקודה x=0x=0 הוא −2-2.

סעיף ב

תשובה:

סרטוט (ראו פתרון)

kk: מתקרבת ל-y=0y=0 מלמטה משמאל, יורדת דרך (0,−2)(0,-2) עד המינימום (1,−e)(1,-e), ואחר כך עולה לאינסוף (חותכת את ציר ה-xx ב-x=2x=2).

mm: מתקרבת ל-y=−1y=-1 משמאל ועולה כל הזמן דרך (0,0)(0,0).

משמאל kk מעל mm (0>−10>-1), ב-x=0x=0 kk מתחת ל-mm, ובהמשך kk עוברת שוב מעל mm: חיתוך אחד ב-c<0c<0 ואחד ב-d>0d>0.

k(x)m(x)

טעות נפוצה: לצייר את kk עולה כבר מ-x=0x=0. המינימום של kk ב-x=1x=1, ובין 0 ל-1 היא עדיין יורדת.

סעיף ג(1)

תשובה:

x=2x=2; y=0y=0 (כאשר x→−∞x\to-\infty)

ב-x=2x=2 המכנה מתאפס והמונה e2−1≠0e^2-1\ne0: אסימפטוטה אנכית x=2x=2.

כאשר x→−∞x\to-\infty: המונה שואף ל-−1-1 והמכנה ל-−∞-\infty, ולכן f→0f\to0: y=0y=0.

כאשר x→∞x\to\infty: f→∞f\to\infty, ואין אסימפטוטה אופקית מימין.

טעות נפוצה: לכתוב אסימפטוטה אנכית x=0x=0, כי שם המונה מתאפס. אפס של המונה הוא נקודת חיתוך עם ציר ה-xx, לא אסימפטוטה.

סעיף ג(2)

תשובה:

(0,0)(0,0)

ex−1=0e^x-1=0, ex=1e^x=1, x=0x=0 (ו-x=0x=0 בתחום).

טעות נפוצה: לפתור ex=1e^x=1 כ-x=ex=e. x=ln⁡1=0x=\ln1=0.

סעיף ד

תשובה:

f′(x)=k(x)−m(x)(x−2)2f'(x)=\frac{k(x)-m(x)}{(x-2)^2}, ולמשוואה k(x)=m(x)k(x)=m(x) שני פתרונות בדיוק

f′(x)=ex(x−2)−(ex−1)(x−2)2=(x−2)ex−(ex−1)(x−2)2=k(x)−m(x)(x−2)2f'(x)=\frac{e^x(x-2)-(e^x-1)}{(x-2)^2}=\frac{(x-2)e^x-(e^x-1)}{(x-2)^2}=\frac{k(x)-m(x)}{(x-2)^2}

f′(x)=0f'(x)=0 בדיוק כאשר k(x)=m(x)k(x)=m(x). לפי הנתון לכך שני פתרונות בדיוק, cc ו-dd, ושניהם בתחום (k(2)=0≠m(2)=e2−1k(2)=0\ne m(2)=e^2-1).

טעות נפוצה: להפוך את הסדר בכלל המנה ולכתוב במונה (ex−1)−(x−2)ex(e^x-1)-(x-2)e^x, כלומר f′(x)=m(x)−k(x)(x−2)2f'(x)=\frac{m(x)-k(x)}{(x-2)^2} - נגזרת עם סימן הפוך, שממנה יוצאים תחומי עלייה וירידה הפוכים. הסדר הוא u′v−uv′v2\frac{u'v-uv'}{v^2}.

סעיף ה(1)

תשובה:

k(2)<m(2)k(2)<m(2) ובין cc ל-dd k<mk<m, ולכן 2 בין cc ל-dd

k(2)=0k(2)=0 ו-m(2)=e2−1>0m(2)=e^2-1>0, ולכן ב-x=2x=2 גרף kk מתחת לגרף mm.

לפי הסקיצה k<mk<m בדיוק עבור c<x<dc<x<d, ולכן c<2<dc<2<d.

טעות נפוצה: להסיק מ-k(2)<m(2)k(2)<m(2) שהנקודה 2 משמאל לשתי נקודות החיתוך ולטעון 2<c2<c. k<mk<m רק בין cc ל-dd (בשני הקצוות k>mk>m), ולכן c<2<dc<2<d.

סעיף ה(2)

תשובה:

עלייה: x<cx<c או x>dx>d; ירידה: c<x<2c<x<2 או 2<x<d2<x<d

סימן f′f' = סימן k−mk-m (המכנה חיובי).

k>mk>m עבור x<cx<c ו-x>dx>d: ff עולה. k<mk<m עבור c<x<dc<x<d: ff יורדת, בשני קטעים כי x=2x=2 מחוץ לתחום.

טעות נפוצה: להפוך את התחומים ולכתוב עלייה ב-c<x<dc<x<d - כאילו f′f' הוא m−km-k. מונה הנגזרת הוא k−mk-m.

סעיף ו

תשובה:

סרטוט (ראו פתרון)

משמאל ל-x=2x=2: מתקרבת ל-y=0y=0 מלמעלה, עולה עד מקסימום ב-x=c<0x=c<0, יורדת דרך (0,0)(0,0) ל-−∞-\infty כאשר x→2−x\to2^-.

מימין ל-x=2x=2: יורדת מ-+∞+\infty עד מינימום ב-x=d>2x=d>2, ואחר כך עולה.

טעות נפוצה: לצייר את הענף הימני עולה כבר מהאסימפטוטה. בין 2 ל-dd הפונקציה יורדת.

שאלה 5 · פונקציה לוגריתמית עם פרמטר: מספר החיתוכים של f ו-1/f

נתונה הפונקציה f(x)=ax(ln⁡(x2)−1)f(x)=ax\left(\ln(x^2)-1\right), כאשר a>0a>0 פרמטר. נתונה גם הפונקציה g(x)=1f(x)g(x)=\frac{1}{f(x)}.

א(1).

מצאו את תחום ההגדרה של f(x)f(x) ואת נקודות החיתוך שלה עם ציר ה-xx, והוכיחו שהיא אי-זוגית.

א(2).

הביעו באמצעות aa את שיעורי נקודות הקיצון של f(x)f(x), וקבעו את סוגן.

ב.

מצאו את משוואות האסימפטוטות של g(x)g(x) המאונכות לצירים.

ג.

מצאו את מספר נקודות החיתוך של הגרפים של f(x)f(x) ו-g(x)g(x), לפי ערכי aa.

ד(1).

מצאו פונקציה קדומה של g(x)g(x) (בטאו אותה באמצעות aa).

ד(2).

השטח המוגבל על ידי הגרף של g(x)g(x), ציר ה-xx והישרים x=ex=e ו-x=e2x=e^2 שווה ל-ln⁡3\ln3. מצאו את aa, ומצאו את מספר נקודות החיתוך של הגרפים של f(x)f(x) ו-g(x)g(x) עבור ערך זה.

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א(1)

תשובה:

x≠0x\ne0; (±e,0)(\pm\sqrt e,0); f(−x)=−f(x)f(-x)=-f(x)

ln⁡(x2)\ln(x^2) מוגדר לכל x≠0x\ne0.

f=0f=0: a≠0a\ne0 ו-x≠0x\ne0, ולכן ln⁡(x2)=1\ln(x^2)=1, x=±ex=\pm\sqrt e (לא תלוי ב-aa).

f(−x)=a(−x)(ln⁡(x2)−1)=−f(x)f(-x)=a(-x)\left(\ln(x^2)-1\right)=-f(x), והתחום סימטרי.

טעות נפוצה: לחשוב שנקודות החיתוך תלויות ב-aa - aa הוא גורם כופל, והוא אינו משנה את נקודות האפס.

סעיף א(2)

תשובה:

max⁡(−1e,2ae)\max\left(-\frac1{\sqrt e},\frac{2a}{\sqrt e}\right), min⁡(1e,−2ae)\min\left(\frac1{\sqrt e},-\frac{2a}{\sqrt e}\right)

f′(x)=a(ln⁡(x2)−1)+ax⋅2x=a(ln⁡(x2)+1)f'(x)=a\left(\ln(x^2)-1\right)+ax\cdot\frac2x=a\left(\ln(x^2)+1\right)

a>0a>0, ולכן הסימן לפי ln⁡(x2)+1\ln(x^2)+1: מתאפס ב-x2=1ex^2=\frac1e, x=±1ex=\pm\frac1{\sqrt e}; חיובי כש-∣x∣>1e|x|>\frac1{\sqrt e}.

ב-x>0x>0 הנגזרת עוברת משלילית לחיובית ב-1e\frac1{\sqrt e} - מינימום:

f(1e)=ae(−1−1)=−2aef\left(\tfrac1{\sqrt e}\right)=\frac{a}{\sqrt e}(-1-1)=-\frac{2a}{\sqrt e}

ומאי-זוגיות מקסימום (−1e,2ae)\left(-\frac1{\sqrt e},\frac{2a}{\sqrt e}\right).

טעות נפוצה: לבטל את aa כבר בנגזרת ולשכוח אותו בערך הפונקציה - שיעורי ה-xx של הקיצון לא תלויים ב-aa, אבל שיעורי ה-yy כן.

סעיף ב

תשובה:

x=0x=0, x=±ex=\pm\sqrt e, y=0y=0

g=1fg=\frac1f שואפת לאינסוף היכן ש-f→0f\to0: ב-x=±ex=\pm\sqrt e (אפסי ff) וב-x=0x=0 (שם f→0f\to0, כי xln⁡(x2)→0x\ln(x^2)\to0).

בקצוות ∣f∣→∞|f|\to\infty, ולכן g→0g\to0: y=0y=0.

האסימפטוטות אינן תלויות ב-aa.

טעות נפוצה: לחשב גבול של ff ב-0 כאילו ln⁡(x2)→−∞\ln(x^2)\to-\infty "מנצח" ולהסיק f→∞f\to\infty - המכפלה xln⁡(x2)x\ln(x^2) שואפת ל-0, ולכן x=0x=0 אסימפטוטה של gg ולא של ff.

סעיף ג

תשובה:

a>e2a>\frac{\sqrt e}{2}: 6; a=e2a=\frac{\sqrt e}{2}: 4; 0<a<e20<a<\frac{\sqrt e}{2}: 2

f=g⇔f2=1⇔f=±1f=g\Leftrightarrow f^2=1\Leftrightarrow f=\pm1.

ב-x>0x>0:

•ב-x>ex>\sqrt e, ff עולה מ-0 לאינסוף (לכל aa): f=1f=1 פעם אחת. ב-(0,e)(0,\sqrt e), f<0f<0, ולכן אין שם f=1f=1.

•ב-(0,e)(0,\sqrt e) הערכים של ff יורדים מ-0 למינימום −2ae-\frac{2a}{\sqrt e} ועולים חזרה ל-0. מספר הפתרונות של f=−1f=-1:

−2ae<−1 ⇔ a>e2: שניים;a=e2: אחד (השקה);a<e2: אין-\frac{2a}{\sqrt e}<-1\ \Leftrightarrow\ a>\frac{\sqrt e}{2}:\ \text{שניים};\quad a=\frac{\sqrt e}{2}:\ \text{אחד (השקה)};\quad a<\frac{\sqrt e}{2}:\ \text{אין}

בצד החיובי 3, 2 או 1 נקודות בהתאמה, ומאי-זוגיות אותו מספר בצד השלילי.

a>e2≈0.82a>\frac{\sqrt e}{2}\approx0.82: 6 נקודות; a=e2a=\frac{\sqrt e}{2}: 4; 0<a<e20<a<\frac{\sqrt e}{2}: 2.

טעות נפוצה: לשכוח את מקרה הגבול a=e2a=\frac{\sqrt e}{2}, שבו הישר y=−1y=-1 משיק בנקודת המינימום ונותן פתרון אחד בכל צד.

סעיף ד(1)

תשובה:

G(x)=12aln⁡∣ln⁡(x2)−1∣G(x)=\frac{1}{2a}\ln\left|\ln(x^2)-1\right|

g(x)=1ax(ln⁡(x2)−1)=12a⋅2xln⁡(x2)−1g(x)=\frac{1}{ax\left(\ln(x^2)-1\right)}=\frac{1}{2a}\cdot\frac{\frac2x}{\ln(x^2)-1}

המונה 2x\frac2x הוא נגזרת ln⁡(x2)−1\ln(x^2)-1, ולכן:

G(x)=12aln⁡∣ln⁡(x2)−1∣G(x)=\frac{1}{2a}\ln\left|\ln(x^2)-1\right|

טעות נפוצה: לכתוב 1aln⁡∣…∣\frac1a\ln|\dots| - 1x\frac1x הוא רק חצי מהנגזרת 2x\frac2x, ולכן צריך גם את 12\frac12.

סעיף ד(2)

תשובה:

a=12a=\frac12; 2 נקודות

ב-[e,e2][e,e^2]: x>ex>\sqrt e, ולכן f>0f>0 ו-g>0g>0, ואין שם אסימפטוטה. השטח הוא האינטגרל:

S=G(e2)−G(e)=12a(ln⁡∣ln⁡e4−1∣−ln⁡∣ln⁡e2−1∣)=12a(ln⁡3−ln⁡1)=ln⁡32aS=G(e^2)-G(e)=\frac{1}{2a}\left(\ln\left|\ln e^4-1\right|-\ln\left|\ln e^2-1\right|\right)=\frac{1}{2a}(\ln3-\ln1)=\frac{\ln3}{2a}
ln⁡32a=ln⁡3 ⇒ a=12\frac{\ln3}{2a}=\ln3\ \Rightarrow\ a=\frac12

12<e2≈0.82\frac12<\frac{\sqrt e}{2}\approx0.82, ולכן לפי סעיף ג יש 2 נקודות חיתוך.

טעות נפוצה: לחשב ln⁡((e2)2)=ln⁡e2=2\ln\left((e^2)^2\right)=\ln e^2=2 - (e2)2=e4\left(e^2\right)^2=e^4 ו-ln⁡e4=4\ln e^4=4.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.