דילוג לתוכן המרכזי

סיכום גוף האדם: מערכת ההפרשה ומערכות ההגנה

ביולוגיה לבגרות · 4 נושאים

כל מה שצריך לדעת בגוף האדם: מערכת ההפרשה ומערכות ההגנה: המושגים, המושגים, דרכי תשובה ודוגמאות פתורות משאלוני הבגרות. לחזרה מהירה לפני הבחינה - הסיכום המקוצר או דף כללים.

הסביבה הפנימית והשמירה עליה

הגוף שלכם עובד כל הזמן כדי שהדם והנוזל הבין-תאי יישארו כמעט קבועים: אותה כמות מים, אותו ריכוז מלחים, ובלי חיידקים. בנושא הזה פוגשים שתי מערכות ששומרות על כך: מערכת ההפרשה מסלקת פסולת ומווסתת מים ומלחים, ומערכות ההגנה מונעות מגורמים זרים לחדור ומסלקות את אלה שחדרו.

במדויק: הומאוסטזיס הוא שמירה על סביבה פנימית יציבה - בתחומים מסוימים - למרות שינויים בסביבה החיצונית ובפעילות הגוף. כשערך בסביבה הפנימית משתנה, מנגנון ויסות מחזיר אותו לתחום התקין (משוב שלילי). הכליה היא איבר הומאוסטטי: היא משנה את נפח השתן ואת הרכבו, כדי שהרכב הדם יישאר קבוע.

בכל מערכת התכנית מבקשת להדגיש שלושה רעיונות: הומאוסטזיס, יחס שטח הפנים לנפח והתאמה בין מבנה לתפקוד. בנושא הזה הם מופיעים בוויסות המים ב-ADH, בתאי הנפרון שסופגים גלוקוז, בכליה המלאכותית ובזיהוי של "עצמי" ו"זר".

מעבר חומרים דרך קרום התא - תזכורת

בכליה עוברים כל הזמן חומרים בין הנוזל שבנפרון לבין הדם. כדי להבין איזה מעבר עולה לתא אנרגיה ואיזה לא, צריך לזכור את שלוש הדרכים שבהן חומרים עוברים דרך קרום.

במדויק:

- דיפוזיה - מעבר של חומר מריכוז גבוה לריכוז נמוך. תהליך סביל: אינו דורש אנרגיה.

- אוסמוזה - מעבר של מים דרך קרום בררני, מתמיסה שריכוז המומסים בה נמוך לתמיסה שריכוז המומסים בה גבוה. תהליך סביל.

- העברה פעילה - מעבר של חומר דרך הקרום בעזרת חלבוני נשא, גם נגד מפל הריכוז. דורשת ATP מנשימה תאית.

גורם זר ומערכות ההגנה

בכל רגע נוגעים בכם חיידקים, נגיפים וחלקיקים מהאוויר ומהמזון. רובם לא נכנסים בכלל, ואת אלה שנכנסים הגוף מזהה ומסלק. חומר זר או יצור זר שחודר לסביבה הפנימית עלול לגרום לשיבושים שבאים לידי ביטוי במחלה.

במדויק: לגוף שני סוגים של הגנה: מערכות שמונעות חדירה של גורמים זרים (עור, ריריות, ריסים, דמעות), ומערכות שמזהות גורמים שחדרו ומגיבות אליהם. ההגנה היא לא ייחודית - פועלת באותה דרך נגד כל גורם זר (מניעת החדירה, פגוציטים ודלקת) או ייחודית (לימפוציטים ונוגדנים - מכוונים נגד אנטיגן מסוים, ויוצרים זיכרון חיסוני). בהגנה משתתפים תאי הדם הלבנים, שהדם מוביל לכל חלקי הגוף.

1. מערכת ההפרשה: הכליה, ויסות מים ומלחים ו-ADH

הכליה כאיבר הומאוסטטי

שתי הכליות מסננות את הדם כל הזמן. הן מוציאות ממנו פסולת, ובאותה הזדמנות מחליטות כמה מים ומלחים להשאיר בגוף: אחרי יום חם בלי שתייה השתן מועט וכהה, ואחרי שתייה מרובה הוא רב ובהיר.

במדויק: הכליה היא איבר הומאוסטטי בעל שני תפקודים עיקריים:

- סילוק חומרי פסולת שנוצרים בתאים (למשל שתנן, פסולת חנקנית) וסילוק רעלים ממקור חיצוני;

- ויסות מאזן המים, המלחים וחומרים חיוניים אחרים בדם.

היחידה שבה נוצר השתן היא הנפרון - בכל כליה נפרונים רבים. השתן עובר מהכליות אל שלפוחית השתן ומשם מופרש מהגוף.

הכליה שומרת על קביעות בדם, ולא בשתן: כדי שריכוז המומסים בדם יישאר קבוע, דווקא נפח השתן וריכוזו משתנים. לכן שאלה ש"הכליה היא איבר הומאוסטטי ולכן השתן לא ישתנה" היא מלכודת.

איך נוצר השתן בנפרון

שלבמה קורהמה עובר
סינוןלחץ הדם דוחף נוזל מנימי הדם אל הנפרון, ונוצר תסניןמים ומולקולות קטנות: גלוקוז, מלחים, שתנן. לא עוברים: חלבונים ותאי דם (גדולים מדי)
ספיגה חוזרתחומרים חיוניים עוברים מהתסנין שבנפרון חזרה אל הדםכל הגלוקוז (באדם בריא), רוב המים, חלק מהמלחים - לפי צורכי הגוף
שתןמה שנשאר בנפרון יוצא אל שלפוחית השתןמים, שתנן, עודפי מלחים

מה יש בדם, בתסנין ובשתן של אדם בריא

חומרדםתסניןשתןלמה
מיםישישישמסוננים; רובם נספגים חזרה, וחלק יוצא בשתן
גלוקוזישישאיןמסונן (מולקולה קטנה), ואחר כך נספג חזרה כולו
שתנןישישישמסונן, ורובו אינו נספג חזרה - ולכן הוא מופרש בשתן
חלבוןישאיןאיןגדול מכדי לעבור בסינון
שים לב

טעות נפוצה: לכתוב שאין גלוקוז בתסנין, כאילו הגלוקוז "אינו מסונן". הגלוקוז מסונן אל הנפרון ורק אחר כך נספג חזרה, ולכן הוא נמצא בתסנין אבל לא בשתן. ובשאלה "אילו חומרים עוברים ספיגה חוזרת" לא בוחרים בחלבון: הוא כמעט אינו מגיע לתסנין.

ספיגה חוזרת: סבילה ופעילה

חומרסוג המעברלמה
מיםסביל - אוסמוזההמים עוברים בעקבות המומסים שנספגו, בלי השקעת אנרגיה
גלוקוזפעיל - העברה פעילהכל הגלוקוז נספג, גם כשריכוזו בתסנין כבר נמוך מריכוזו בתאים ובדם - נגד מפל הריכוז, בעזרת חלבוני נשא ו-ATP

התאמה בין מבנה לתפקוד בתאים שסופגים גלוקוז:

- בליטות רבות בקרום בצד הפונה לתסנין ← שטח פנים גדול ← יותר חלבוני נשא ← נספג יותר גלוקוז ביחידת זמן.

- מיטוכונדריה רבות ← נשימה תאית ← הרבה ATP להעברה הפעילה.

שים לב

בגלל ההעברה הפעילה תאי הכליה צורכים הרבה חמצן: משקל הכליות פחות מ-0.5% ממשקל הגוף, וצריכת החמצן שלהן כ-7% מצריכת החמצן של הגוף כולו. החמצן משמש לנשימה תאית שמפיקה ATP לספיגה החוזרת של הגלוקוז. הסינון אינו צורך ATP מתאי הכליה - הוא תהליך סביל שמונע על ידי לחץ הדם.

ויסות מאזן המים: ADH

ההורמון ADH מופרש מההיפופיזה (בלוטת יותרת המוח) לדם. הוא מגביר את החדירות למים של צינוריות הנפרון, ולכן יותר מים נספגים חזרה מהתסנין אל הדם (באוסמוזה). זהו ויסות במשוב שלילי: השינוי מפעיל תגובה שמחזירה את ריכוז המומסים בדם לתחום התקין.

מצבריכוז המומסים בדםהפרשת ADHספיגה חוזרת של מיםהשתן
הזעה, התייבשות, חוסר שתייהעולהעולהגדלהמעט ומרוכז
שתייה מרובהיורדיורדתקטנהרב ומהול
שים לב

טעות נפוצה: לכתוב שבעקבות שתייה מופרש יותר ADH, או ש-ADH "מוציא מים מהגוף". ADH הוא הורמון שחוסך מים; כשיש עודף מים הפרשתו פוחתת.

שים לב

טעות נפוצה: לחשוב שנפח השתן וריכוזו משתנים באותו כיוון. כשהכליות חוסכות מים, הנפח קטן והריכוז גדל; כשהן מסלקות עודף מים, הנפח גדל והריכוז קטן.

בדיקת שתן: מה מגלה כל ממצא

ממצא בשתןמה הוא מגלה
אין גלוקוז ואין חלבון, יש שתנןתקין
גלוקוזריכוז הגלוקוז בדם גבוה מאוד, ולא כל הגלוקוז שסונן נספג חזרה - חשד לסוכרת. לרוב גם נפח השתן גדול: הגלוקוז שנשאר בנפרון מעלה את ריכוז המומסים בו, ופחות מים נספגים חזרה באוסמוזה
חלבוןפגיעה בסינון בכליה - חלבון לא אמור לעבור מהדם לתסנין
נפח קטן וריכוז גבוההגוף חוסך מים (רמת ADH גבוהה)
נפח גדול וריכוז נמוךהגוף מסלק עודף מים (רמת ADH נמוכה)

עקרונות הפעולה של כליה מלאכותית

כשהכליות אינן מתפקדות, הדם מוזרם דרך מכשיר שבו הוא עובר לאורך קרום, ומעברו השני של הקרום זורם נוזל.

- דיפוזיה: חומרי הפסולת (כמו שתנן) נמצאים בדם בריכוז גבוה ובנוזל בריכוז נמוך, ולכן הם עוברים מהדם אל הנוזל.

- הגדלת שטח הפנים: שטח פנים גדול של הקרום ← יותר פסולת עוברת ביחידת זמן.

שים לב

לא צריך ללמוד את המבנה האנטומי של הכליה ואת שמות חלקי הנפרון. מספיק לדעת מה קורה בנפרון: סינון, ספיגה חוזרת ויצירת השתן.

דוגמה א - דם, תסנין ושתן וסוגי הספיגה החוזרת

בטבלה מוצגים חומרים שונים שיכולים להיות בדם, בתסנין שבנפרון ובשתן.

החומרדםתסניןשתן
מים (יש / אין)
גלוקוז (יש / אין)
שתנן (יש / אין)
חלבון (יש / אין)

(1) השלימו את הטבלה עבור אדם בריא, על פי האפשרויות שבסוגריים.

(2) לאחר יצירת התסנין, כמה מן החומרים שבו נספגים בחזרה לדם. בחרו שניים מן החומרים בטבלה שעוברים ספיגה חוזרת, ובנוגע לכל אחד מהם ציינו אם הספיגה נעשית בהעברה פעילה (אקטיבית) או בהעברה סבילה (פסיבית).

פתרון

1. (1) מה עובר בסינון: לחץ הדם דוחף מהדם אל הנפרון מים ומולקולות קטנות - גלוקוז ושתנן. לכן שלושתם נמצאים בדם ובתסנין.

2. חלבון: מולקולה גדולה מדי לסינון ← נשאר בדם ← אין בתסנין ואין בשתן.

3. גלוקוז: באדם בריא כל הגלוקוז שבתסנין נספג חזרה לדם ← אין בשתן.

4. שתנן: פסולת; רובו אינו נספג חזרה ← יש בשתן. מים: רובם נספגים חזרה, וחלק יוצא בשתן ← יש בשתן.

5. (2) גלוקוז: נספג כולו, גם כשריכוזו בתסנין נמוך מריכוזו בדם - נגד מפל הריכוז ← העברה פעילה, בעזרת חלבוני נשא ו-ATP.

6. מים: עוברים באוסמוזה בעקבות המומסים שנספגו ← העברה סבילה. (לא בוחרים בחלבון - הוא אינו מגיע לתסנין.)

תשובה

(1) מים - יש בדם, בתסנין ובשתן; גלוקוז - יש בדם ובתסנין, אין בשתן; שתנן - יש בכולם; חלבון - יש בדם בלבד. (2) גלוקוז - העברה פעילה; מים - העברה סבילה (אוסמוזה).

דוגמה ב - רמת ADH לפי נפח השתן וריכוזו

לאדם בריא נערכו בדיקות שתן בשני מצבים שונים, I ו-II:

מצבנפח השתן (ליטר/יממה)ריכוז השתנן בשתן (גרם/100 מ"ל)
I2.51.0
II0.73.2

על פי הנתונים, מהי הקביעה הנכונה בנוגע לרמת ההורמון ADH?

א. במצב I רמת ADH גבוהה, ולכן השתן מהול.

ב. במצב II רמת ADH נמוכה, ולכן נפח השתן קטן.

ג. במצב II רמת ADH גבוהה, ולכן ריכוז השתנן גבוה.

ד. בשני המצבים רמת ADH זהה, כי מדובר באדם בריא.

פתרון

1. העיקרון: ADH מגביר ספיגה חוזרת של מים ← שתן מעט ומרוכז. רמה נמוכה ← שתן רב ומהול.

2. מצב II: נפח קטן (0.7 ליטר/יממה) וריכוז שתנן גבוה (3.2 גרם/100 מ"ל) ← רמת ADH גבוהה. זו ג.

3. פוסלים את א: שתן רב ומהול (מצב I) מתאים לרמת ADH נמוכה.

4. פוסלים את ב: רמת ADH נמוכה גורמת לנפח שתן גדול.

5. פוסלים את ד: גם באדם בריא רמת ADH משתנה לפי מצב המים בגוף - זה הוויסות ששומר על ההומאוסטזיס.

תשובה

ג - במצב II רמת ADH גבוהה, ולכן ריכוז השתנן גבוה.

2. תגובה לא ייחודית: עור, ריריות, פגוציטים ודלקת

תגובה לא ייחודית

העור שלכם הוא חומה, הריר באף הוא מלכודת, ותאי דם לבנים בולעים כל חיידק שעבר את החומה. כל אלה פועלים מיד ובאותה דרך - לא משנה אם זה חיידק, נגיף או קוץ שנתקע באצבע.

במדויק: תגובה לא ייחודית היא הגנה שפועלת באותו אופן נגד כל גורם זר, בלי לזהות אנטיגן מסוים ובלי צורך בחשיפה קודמת, ואינה משתפרת בחשיפה חוזרת. משתתפים בה איברים שמונעים חדירה (עור, ריריות, ריסים, דמעות) ותאים שמגיבים לגורם שחדר - פגוציטים (תאים בלעניים) - וכן דלקת.

התגובה הלא ייחודית והתגובה הייחודית פועלות יחד: הפגוציטים והדלקת פועלים מיד, והתגובה הייחודית (לימפוציטים ונוגדנים) מתפתחת בחשיפה ראשונה רק אחרי כמה ימים.

מניעת חדירה: עור, ריריות, ריסים ודמעות

מנגנוןאיך הוא מגן
עורשכבת תאים צפופה שמהווה מחסום: חיידקים אינם עוברים דרכה כשהיא שלמה
ריריותשכבות תאים המצפות חללים פתוחים לסביבה (כמו דרכי הנשימה). חלק מהתאים מפרישים ריר, שחיידקים, אבק וחלקיקים נלכדים בו
ריסיםעל התאים שבדרכי הנשימה. הם נעים בתנועה מתואמת ומסיעים את הריר עם החלקיקים הלכודים אל הלוע, הרחק מהריאות
דמעותשוטפות את פני העין

פגוציטים: בליעה ופירוק

פגוציט (תא בולען) הוא תא דם לבן שבולע גורמים זרים שחדרו לגוף:

1. התא מתקרב לחיידקים ושולח שלוחות שמקיפות אותם.

2. החיידקים נמצאים בתוך שלפוחית בתוך התא.

3. החיידקים מתפרקים בשלפוחית בעזרת אנזימי עיכול.

הפגוציטים בולעים גורמים זרים מסוגים שונים, בלי לזהות אנטיגן מסוים - לכן זו תגובה לא ייחודית. הם פועלים אחרי שהגורם חדר לגוף.

דלקת

דלקת היא תהליך שמגביר את הגעת תאי מערכת החיסון לאזור הפגוע. כשחיידקים חודרים לרקמה (דלקת זיהומית) או כשרקמה נפגעת:

1. כלי הדם באזור מתרחבים ← יותר דם זורם לאזור.

2. דופן כלי הדם נעשית חדירה יותר ← תאי דם לבנים יוצאים מכלי הדם אל הרקמה.

3. הפגוציטים בולעים ומפרקים את הגורם הזר.

שים לב

דלקת אינה תגובה ייחודית. היא מתפתחת מהר ובאותו אופן נגד כל גורם - כל חיידק, נגיף, גוף זר או פגיעה ברקמה - בלי זיהוי של אנטיגן מסוים ובלי צורך בחשיפה קודמת.

שים לב

פגוציטים אינם מייצרים נוגדנים. נוגדנים מייצרים לימפוציטים, בתגובה הייחודית. מסיח משאלת ברירה בבגרות: "יותר תאי דם בלענים מייצרים נוגדנים".

דוגמה א - ריסים וריר בחלל האף

השכבה המצפה את חלל האף בנויה מתאים שעל רובם יש ריסים, וביניהם תא המפריש ריר.

מה מאפשר המבנה המתואר?

א. הגדלה של כמות האוויר הנכנסת לחלל האף.

ב. קליטה יעילה של חמצן מחלל האף אל הדם.

ג. סינון יעיל של האוויר מחיידקים.

ד. קירור של האוויר הנכנס לחלל האף.

פתרון

1. מה המבנה עושה: חיידקים וחלקיקים שבאוויר נלכדים בריר, והריסים מסיעים את הריר אל הלוע ← האוויר מסונן לפני שהוא מגיע לריאות. זו ג.

2. פוסלים את א: כמות האוויר הנכנסת נקבעת בהגדלת נפח בית החזה, לא בריסים.

3. פוסלים את ב: קליטת חמצן לדם מתרחשת בנאדיות הריאה, שדופנן דקה ועטופה נימי דם - לא בחלל האף.

4. פוסלים את ד: באף האוויר מחומם ומלוחלח, ובכל מקרה זה אינו תפקיד הריסים.

תשובה

ג - סינון יעיל של האוויר מחיידקים.

דוגמה ב - האם דלקת היא תגובה ייחודית

אקנה (פצעי בגרות) היא מחלה זיהומית הנגרמת מחיידקים, ומתבטאת בפצעונים דלקתיים בעור הפנים.

האם התפתחות דלקת היא תגובה חיסונית ייחודית? נמקו.

פתרון

1. מה מאפיין תגובה ייחודית: היא מכוונת נגד אנטיגן מסוים, מתפתחת בחשיפה ראשונה רק אחרי כמה ימים, ויוצרת תאי זיכרון.

2. מה קורה בדלקת: כלי הדם באזור מתרחבים ונעשים חדירים יותר, ותאי דם לבנים בולעים יוצאים לרקמה ובולעים את הגורם הזר.

3. ההשוואה: הדלקת מתפתחת מהר ובאותו אופן נגד כל גורם - כל חיידק, נגיף או פגיעה ברקמה - בלי זיהוי אנטיגן מסוים, והיא אינה משתפרת בחשיפה חוזרת.

4. הקביעה: לכן דלקת היא תגובה לא ייחודית.

תשובה

לא. דלקת היא תגובה חיסונית לא ייחודית: היא מתפתחת באותו אופן נגד כל גורם זר או פגיעה ברקמה, בלי זיהוי של אנטיגן מסוים ובלי צורך בחשיפה קודמת.

3. תגובה חיסונית ייחודית: נוגדנים, זיכרון חיסוני וחיסון סביל ופעיל

תגובה חיסונית ייחודית

תינוק שחוסן נגד החיידק HIB מוגן מדלקת קרום המוח שהחיידק הזה גורם - אבל לא מדלקת קרום המוח שגורם נגיף. ההגנה הזאת מכוונת לגורם מחלה אחד מסוים, וזוכרת אותו לאורך זמן.

במדויק: תגובה חיסונית ייחודית היא תגובה נגד אנטיגן מסוים - מולקולה שמערכת החיסון מזהה כ"לא עצמי" (זר). היא נשענת על הבחנה בין "עצמי" ל"לא עצמי": מערכת החיסון מגיבה לאנטיגנים זרים ואינה מגיבה למולקולות של תאי הגוף עצמו. בתגובה משתתפים לימפוציטים - תאי דם לבנים מסוגים שונים, שחלקם מעורבים ביצירת נוגדנים. נוגדן הוא חלבון שנקשר באופן ייחודי לאנטיגן מסוים בלבד. בתגובה נוצרים גם תאי זיכרון, שנשארים בגוף זמן רב.

כשההבחנה בין עצמי לזר משתבשת, תאי מערכת החיסון מזהים אנטיגנים של תאי הגוף כאילו היו זרים ותוקפים אותם. כך קורה, למשל, בסוכרת מסוג 1: מערכת החיסון פועלת נגד התאים בלבלב שמפרישים אינסולין.

תגובה לא ייחודית ותגובה ייחודית

מאפייןתגובה לא ייחודיתתגובה ייחודית
נגד מהכל גורם זר, באותו אופןאנטיגן מסוים בלבד
מי משתתףעור, ריריות, ריסים, דמעות, פגוציטים, דלקתלימפוציטים ונוגדנים
מהירות בחשיפה ראשונהמיידיתאיטית - כמה ימים
זיכרוןאין: חשיפה חוזרת לא משפרת אותהיש: תאי זיכרון, והתגובה בחשיפה חוזרת מהירה וחזקה יותר

תגובה ראשונית ותגובה שניונית

מאפייןתגובה ראשוניתתגובה שניונית
מתיחשיפה ראשונה לאנטיגןחשיפה חוזרת לאותו אנטיגן
מהירותאיטית - לוקח זמן עד שהלימפוציטים המתאימים מתחלקים ונוצרים נוגדניםמהירה - תאי הזיכרון מזהים את האנטיגן מיד
כמות הנוגדניםקטנה יחסיתגדולה בהרבה, ונשמרת זמן רב יותר
תסמיני מחלההגורם מספיק להתרבות - תסמינים חזקיםהגורם מסולק לפני שהוא מתרבה - תסמינים חלשים או שאין

זיכרון חיסוני הוא היכולת לפעול במהירות נגד גורם מחלה שחדר לגוף פעם נוספת, בזכות תאי הזיכרון שנוצרו בחשיפה הראשונה.

בגרף: אחרי החשיפה הראשונה ריכוז הנוגדנים עולה לאט ונשאר נמוך; אחרי החשיפה השנייה לאותו אנטיגן הוא עולה מהר לרמה גבוהה בהרבה.

תגובה ראשוניתתגובה שניונית
‫זמן‬‫ריכוז הנוגדנים בדם‬‫חשיפה ראשונה‬‫חשיפה שנייה‬
שים לב

טעות נפוצה: בגרף של תגובה חיסונית ותסמיני מחלה, לזהות כתגובה החיסונית את העקומה שעולה מיד אחרי החדירה הראשונה. התגובה החיסונית הראשונית איטית; מה שעולה מיד הוא התסמינים, והם יורדים כשהתגובה החיסונית מגיעה לשיאה.

שים לב

טעות נפוצה: לכתוב שההגנה הממושכת היא כי "הנוגדנים נשארים בגוף". ההגנה הממושכת נובעת בעיקר מתאי הזיכרון, שמאפשרים ייצור מהיר של נוגדנים בחשיפה חוזרת.

חיסון פעיל וחיסון סביל

מאפייןחיסון פעילחיסון סביל
מה הגוף מקבלאנטיגן: גורם מחלה מומת או מוחלש, או חלק ממנו (או הגורם עצמו, בהדבקה)נוגדנים מוכנים שנוצרו בגוף אחר
מי מייצר את הנוגדניםמערכת החיסון של האדם עצמוגוף אחר (אדם או בעל חיים)
תאי זיכרוןנוצריםלא נוצרים
מתי מתחילה ההגנהאחרי זמן (תגובה ראשונית)מיד
משך ההגנהממושךקצר - הנוגדנים מתפרקים
שימושמניעה (חיסון לפני חשיפה)טיפול כשאין זמן לחכות: הכשת נחש, חולה קשה

בגרף: הקו המקווקו - חיסון סביל (רמה גבוהה מיד, וירידה מהירה); הקו הרציף - חיסון פעיל (מתחיל מאפס, עולה בהדרגה ונשמר זמן רב יותר).

חיסון פעילחיסון סביל
‫זמן מאז מתן החיסון‬‫ריכוז הנוגדנים בדם‬‫חיסון סביל‬‫חיסון פעיל‬

חיסון טבעי וחיסון מלאכותי

סוגפעיל (הגוף מייצר נוגדנים)סביל (מקבלים נוגדנים מוכנים)
טבעי - בלי התערבות רפואיתחשיפה לאדם חולה, הדבקה ומחלהמעבר נוגדנים מהאם לתינוק
מלאכותי - בהתערבות רפואיתהזרקת תרכיב חיסון: גורם מחלה מומת או מוחלשהזרקת נסיוב - נוגדנים מוכנים, למשל מדם של סוס שחוסן
דרך הפתרון

איך חיסון מונע מחלה

1. מה מכניסים לגוף? אנטיגן (גורם מומת או מוחלש, או חלק ממנו) - או נוגדנים מוכנים. התשובה קובעת אם החיסון פעיל או סביל.

2. בחיסון פעיל - התגובה הראשונית: מערכת החיסון מזהה את האנטיגן כזר ← לימפוציטים מתאימים מתחלקים ← נוצרים נוגדנים ותאי זיכרון. החיסון עצמו אינו גורם למחלה.

3. החשיפה לגורם המחלה עצמו: תאי הזיכרון מזהים את אותו אנטיגן ← תגובה שניונית מהירה וחזקה ← הרבה נוגדנים בזמן קצר.

4. סוגרים: הנוגדנים נקשרים לגורם ומנטרלים אותו לפני שהוא מספיק להתרבות ולגרום למחלה.

5. בחיסון סביל: הנוגדנים המוכנים נקשרים מיד לאנטיגן ומנטרלים אותו - בלי תגובה ראשונית ובלי תאי זיכרון.

שים לב

טעות נפוצה: לחשוב שחיסון בזריקה הוא תמיד חיסון סביל, או שמשהו "מפעיל" את מערכת החיסון ולכן הוא חיסון פעיל. הקובע הוא מה מקבלים ומי ייצר את הנוגדנים: אנטיגן - פעיל; נוגדנים מוכנים מגוף אחר (גם רכיבים מפלסמה של אדם שהבריא) - סביל.

שים לב

טעות נפוצה: לכתוב שבחיסון נגד ארס נחש מזריקים "ארס מוחלש". אילו כך היה, הגוף היה צריך זמן רב לייצר נוגדנים, והאדם שהוכש היה נפגע בינתיים. בחיסון נגד ארס מזריקים נוגדנים מוכנים - חיסון סביל.

שים לב

חיסון ואחריות לסביבה: כשבאוכלוסייה שיעור גבוה של מחוסנים, אדם חולה פוגש מעט אנשים שעלולים להידבק, ולכן הנגיף כמעט אינו מתפשט. כך מוגנים גם מי שאינם יכולים להתחסן או שמערכת החיסון שלהם חלשה. נוגדנים אינם עוברים בין אנשים - כל מחוסן מייצר אותם בגופו.

שים לב

לא צריך להכיר את סוגי הלימפוציטים. מספיק לדעת שיש לימפוציטים מסוגים שונים, ושחלקם מעורבים ביצירת נוגדנים.

דוגמה א - מה נכון בנוגע לחיסון פעיל

חיסון משולב נגד המחלות חזרת, חצבת ואדמת הוא חיסון פעיל הניתן לילדים.

איזה מההיגדים נכון בנוגע לחיסון פעיל?

א. התגובה לחדירה הראשונה של הנוגדן לדם חלשה יותר מן התגובה לחדירה השנייה.

ב. התגובה לחדירה השנייה של האנטיגן לדם חזקה ומהירה יותר מן התגובה לחדירה הראשונה.

ג. בתגובה לחדירה השנייה של האנטיגן יותר תאי דם בלענים מייצרים נוגדנים.

ד. הנגיף המוחלש שמוזרק בחיסון ממית את החיידקים ומונע את התפרצות המחלה.

פתרון

1. מה נשאל: מה נכון בחיסון פעיל - שבו מקבלים אנטיגן.

2. פוסלים את א: בחיסון פעיל מכניסים אנטיגן, לא נוגדן. הכנסת נוגדנים היא חיסון סביל.

3. פוסלים את ג: פגוציטים (תאים בלעניים) אינם מייצרים נוגדנים - את הנוגדנים יוצרים לימפוציטים.

4. פוסלים את ד: הנגיף המוחלש אינו ממית דבר - הוא אנטיגן שמעורר תגובה חיסונית. וחזרת, חצבת ואדמת נגרמות מנגיפים, לא מחיידקים.

5. נשארה ב: בחשיפה הראשונה נוצרים תאי זיכרון, ולכן בחדירה השנייה של האנטיגן התגובה מהירה וחזקה יותר.

תשובה

ב - התגובה לחדירה השנייה של האנטיגן לדם חזקה ומהירה יותר מן התגובה לחדירה הראשונה.

דוגמה ב - חיסון פעיל או סביל בטיפול בקורונה

אחת הדרכים שנבדקו להתמודדות עם נגיף הקורונה היא הפקה של רכיבים מסוימים מן הפלסמה (נוזל הדם) של אדם שחלה במחלה והבריא, והזרקתם לחולים.

(1) האם בגופו של אדם שחלה והבריא התרחש תהליך של חיסון פעיל או תהליך של חיסון סביל? נמקו.

(2) האם הזרקה של הרכיבים האלה לחולים מהווה חיסון פעיל או חיסון סביל? נמקו.

פתרון

1. השאלה המכרעת: מי ייצר את הנוגדנים - הגוף עצמו (פעיל) או גוף אחר (סביל)?

2. (1) האדם שהבריא: הנגיף - האנטיגן - חדר לגופו, ומערכת החיסון שלו הגיבה: נוצרו נוגדנים נגד הנגיף ותאי זיכרון ← חיסון פעיל.

3. (2) הרכיבים שמופקים מהפלסמה הם הנוגדנים שנוצרו בגוף האדם שהבריא.

4. החולה מקבל נוגדנים מוכנים; מערכת החיסון שלו אינה מייצרת אותם ואינה יוצרת תאי זיכרון ← חיסון סביל. ההגנה מהירה, אבל קצרה - הנוגדנים מתפרקים לאחר זמן.

תשובה

(1) חיסון פעיל - מערכת החיסון שלו עצמו נחשפה לאנטיגנים של הנגיף ויצרה נוגדנים (ותאי זיכרון). (2) חיסון סביל - החולים מקבלים נוגדנים מוכנים שנוצרו בגוף של אדם אחר; מערכת החיסון שלהם אינה מייצרת אותם.

4. קבוצות דם, עירויים והשתלות

סוגי הדם במערכת ABO

לפני עירוי דם בודקים את סוג הדם של התורם ושל המקבל. עירוי מסוג לא מתאים גורם לתאי הדם שנתרמו להיצמד זה לזה - תגובה מסוכנת. הסיבה היא אותה מערכת חיסון שמגנה עליכם מחיידקים.

במדויק: סוג הדם נקבע לפי האנטיגנים A ו-B שעל קרום תאי הדם האדומים: לסוג A יש אנטיגן A, לסוג B - אנטיגן B, לסוג AB - שניהם, ולסוג O - אף אחד מהם. בפלסמה (נוזל הדם) יש נוגדנים נגד האנטיגן שאינו על תאי הדם של האדם עצמו. כשנוגדן נקשר לאנטיגן המתאים לו, תאי הדם האדומים נצמדים זה לזה - הצמתה (צימות).

סוגי הדם הם דוגמה להבחנה בין "עצמי" ל"זר": אנטיגן שנמצא על תאי הגוף הוא "עצמי", ולכן אין נגדו נוגדנים בפלסמה.

אנטיגנים, נוגדנים ועירויים מתאימים

סוג הדםאנטיגנים על תאי הדם האדומיםנוגדנים בפלסמהיכול לקבל דם מסוג
AAנגד BA, O
BBנגד AB, O
ABA ו-BאיןA, B, AB, O
Oאיןנגד A ונגד BO בלבד

הכלל בעירוי: בודקים אם הנוגדנים שבפלסמה של המקבל יכולים להיקשר לאנטיגנים שעל תאי הדם האדומים של התורם. אם כן - הצמתה, והעירוי אסור.

•דם מסוג O (בלי אנטיגנים A ו-B) אפשר לתת לכל הסוגים.

•בעל סוג AB (בלי נוגדנים נגד A ונגד B) יכול לקבל דם מכל הסוגים.

שים לב

טעות נפוצה: להתייחס לנוגדנים שבדם התורם. בעירוי דם מה שקובע הוא הנוגדנים שבפלסמה של המקבל והאנטיגנים שעל תאי הדם האדומים של התורם.

קביעת סוג הדם בבדיקה

לשתי טיפות מדגימת הדם מוסיפים נוגדנים: לאחת - נוגדנים לאנטיגן A, לשנייה - נוגדנים לאנטיגן B. הצמתה בטיפה מראה שעל תאי הדם יש את האנטיגן שהנוגדן נקשר אליו.

הצמתה עם נוגדנים לאנטיגן Aהצמתה עם נוגדנים לאנטיגן Bסוג הדם
ישאיןA
איןישB
ישישAB
איןאיןO

גורם Rh

על תאי הדם האדומים יכול להיות גם האנטיגן Rh: לבעל דם Rh+\text{Rh}^{+} יש אותו, ולבעל דם Rh−\text{Rh}^{-} אין. מכיוון שהאנטיגן Rh הוא "עצמי" אצל בעל Rh+\text{Rh}^{+}, אין בגופו נוגדנים נגדו, והוא יכול לקבל דם Rh−\text{Rh}^{-} (מסוג ABO מתאים). כשבודקים התאמה בעירוי, בודקים גם את מערכת ABO וגם את Rh.

השתלת איברים ודחיית שתל

בהשתלת איברים מעבירים איבר מתורם למקבל. על קרום התאים יש מולקולות שהן סמנים של ה"עצמי", והן שונות מאדם לאדם. מערכת החיסון של המקבל מזהה את המולקולות שעל תאי האיבר המושתל כ"לא עצמי" - אנטיגנים.

•התגובה החיסונית הייחודית של המקבל מופנית נגד תאי השתל ← דחיית שתל.

•תאים שנלקחו מגוף המקבל עצמו נושאים את סמני ה"עצמי" שלו, ולכן אינם נדחים.

•כשהשתל מגוף של אדם אחר, נותנים למקבל תרופות שמדכאות את מערכת החיסון, כדי למנוע את הדחייה. המחיר: מערכת חיסון מדוכאת מגנה פחות מפני גורמי מחלה.

שים לב

תורשת סוגי הדם (האללים והגנוטיפים במערכת ABO) לא נבחנת לפי המיקוד. סוגי הדם נלמדים כאן רק בהקשר של מערכת ההגנה: אנטיגנים, נוגדנים ועירויים.

דוגמה א - קביעת סוג דם ותרומה לבעל סוג O

כדי לקבוע את סוג הדם של אדם מסוים לקחו ממנו דגימת דם. לטיפת דם אחת מן הדגימה הוסיפו נוגדנים לאנטיגן A, ולטיפת דם אחרת מן הדגימה הוסיפו נוגדנים לאנטיגן B.

רק בדגימה שהוסיפו לה נוגדנים לאנטיגן B התרחשה היצמדות של תאי הדם האדומים (צימות).

(1) מהו סוג הדם של הנבדק?

(2) האם אדם זה יכול לתרום דם לאדם שסוג דמו הוא O? נמקו.

פתרון

1. (1) העיקרון: צימות מתרחש כשנוגדן נקשר לאנטיגן המתאים לו שעל קרום תאי הדם האדומים.

2. נוגדנים לאנטיגן B - היה צימות ← על התאים יש אנטיגן B. נוגדנים לאנטיגן A - לא היה צימות ← אין אנטיגן A. לכן סוג הדם B.

3. (2) המקבל: לבעל סוג O אין אנטיגנים A ו-B, ובפלסמה שלו יש נוגדנים לאנטיגן A ולאנטיגן B.

4. התורם: על תאי הדם האדומים שלו יש אנטיגן B.

5. מה יקרה: הנוגדנים לאנטיגן B שבדם המקבל ייקשרו לתאי הדם שנתרמו ← צימות ← העירוי אסור.

תשובה

(1) סוג דם B. (2) לא. בפלסמה של בעל סוג דם O יש נוגדנים לאנטיגן A ולאנטיגן B; הנוגדנים לאנטיגן B ייקשרו לאנטיגן B שעל תאי הדם האדומים שנתרמו ויגרמו לצימותם.

דוגמה ב - למה אי אפשר לתת דם AB מינוס ל-A פלוס

מדוע אי אפשר לתרום דם מסוג AB−\text{AB}^{-} לאדם שסוג דמו A+\text{A}^{+}? הסימנים ++ / −- מתייחסים לאנטיגן Rh.

א. כי בגופו של האדם המקבל יש נוגדנים לאנטיגן A.

ב. כי בגופו של האדם המקבל יש נוגדנים לאנטיגן B.

ג. כי בגופו של האדם המקבל יש נוגדנים לאנטיגנים A ו-B.

ד. כי בגופו של האדם המקבל יש נוגדנים לאנטיגן Rh.

פתרון

1. התורם (AB−\text{AB}^{-}): על תאי הדם האדומים שלו יש אנטיגנים A ו-B, ואין אנטיגן Rh.

2. המקבל (A+\text{A}^{+}): על תאיו אנטיגן A ואנטיגן Rh, ובפלסמה שלו נוגדנים נגד B בלבד.

3. פוסלים את א: A הוא אנטיגן "עצמי" של המקבל - אין לו נוגדנים נגדו.

4. פוסלים את ג: נוגדנים נגד A ונגד B יחד יש לבעל סוג O.

5. פוסלים את ד: המקבל Rh+\text{Rh}^{+}, ולכן אין לו נוגדנים נגד Rh; וגם אין Rh על תאי התורם.

6. נשארה ב: הנוגדנים נגד B של המקבל ייקשרו לאנטיגן B שעל תאי התורם ← הצמתה.

תשובה

ב - כי בגופו של האדם המקבל יש נוגדנים לאנטיגן B.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.