רמות הארגון באקולוגיה
באקולוגיה לא מסתכלים על תא אחד או על איבר אחד, אלא על יצורים בסביבתם: אוכלוסיית צבאים בשטח מסוים, כל היצורים שבבריכה, היחסים ביניהם והתנאים סביבם.
במדויק:
- אוכלוסייה - כל הפרטים של מין אחד שחיים באותו מקום באותו זמן.
- חברה - כל האוכלוסיות של המינים השונים שחיות יחד באותו מקום.
- בית גידול - המקום שבו חיים היצורים, עם התנאים והמשאבים שבו.
- מערכת אקולוגית - החברה יחד עם הסביבה האביוטית שלה, וכל יחסי הגומלין ביניהן.
- ביוספרה - כל המערכות האקולוגיות על פני כדור הארץ.
נושא האקולוגיה מייצג את רמת החברה - הרמה הגבוהה מבין שלוש רמות הארגון של הליבה (תא, יצור שלם, חברה). שאלות רבות בבגרות עוברות בין הרמות: מירידה בכמות המזון של אוכלוסייה אל הנשימה התאית וה-ATP בתאי הפרטים.
תזכורת: פוטוסינתזה ונשימה תאית
כמעט כל שאלה באקולוגיה נשענת על שני תהליכים שלמדתם בנושא התא. הם מסבירים מאיפה מגיעה האנרגיה למערכת, לאן היא הולכת, ולמה הצמחים נמצאים בבסיס.
במדויק:
- פוטוסינתזה - מתרחשת בכלורופלסטים של היצרנים. אנרגיית אור הופכת לאנרגיה כימית: + מים ← סוכר (חומר אורגני) + .
- נשימה תאית - מתרחשת בתאים של כל היצורים, גם בצמחים, באור ובחושך: סוכר + ← + מים + ATP. חלק מהאנרגיה משתחרר כחום.
- חומר אורגני (סוכרים, חלבונים, שומנים) מכיל אנרגיה כימית. חומרים אי-אורגניים (, מים, מינרלים) הם חומרי הגלם שמהם היצרנים בונים חומר אורגני.
במערכת שלמה - בריכה, יער או אגם - היחס בין קצב הפוטוסינתזה של כל היצרנים לקצב הנשימה של כל היצורים קובע אם ריכוז החמצן והביומסה עולים או יורדים.
1. גורמים ביוטיים ואביוטיים, גורם מגביל וכושר נשיאה
גורמים ביוטיים ואביוטיים
צמח בשדה תלוי בגשם, באור ובטמפרטורה - אבל גם בחרקים שמאביקים אותו ובבעלי החיים שאוכלים את עליו. כל אלה יחד הם הסביבה שלו.
במדויק: הסביבה מאופיינת על ידי גורמים אביוטיים - הגורמים הדוממים, הפיזיקליים והכימיים: מים, קרקע, אור וקרינה, טמפרטורה, רוח, חמצן ו- - ועל ידי גורמים ביוטיים - היצורים החיים: צמחים, בעלי חיים, פטריות וחיידקים. הגורמים משפיעים אלו על אלו. כל המאפיינים של בית הגידול יוצרים יחד את התנאים בו, וחלק מהם הם משאבים - מה שהיצורים צורכים ונחוץ לחייהם (מים, אור, מינרלים, מזון).
ההשפעה היא בשני הכיוונים. בבריכה עם צמחי מים ובעלי חיים, למשל, ריכוז החמצן במים (גורם אביוטי) משתנה במשך היום לפי קצב הפוטוסינתזה וקצב הנשימה של היצורים (גורמים ביוטיים).
גורמים אביוטיים והשפעתם על יצורים
התאמה לגורם ביוטי או לגורם אביוטי
סוג הגורם נקבע לפי הגורם שאליו ההתאמה מכוונת, ולא לפי מי שמותאם. צמח המואבק ברוח הוא יצור חי, אבל הפרחים הקטנים וחסרי הריח שלו הם התאמה לרוח - גורם אביוטי. מקור הציפור מותאם לפרח - חלק מצמח, ולכן גורם ביוטי.
גורם מגביל וכושר נשיאה
אפשר להשקות שדה ולהוסיף לו חנקן - אבל אם חסר בקרקע זרחן, העשב לא יצמח יותר. הגורם שחסר הוא שקובע.
במדויק: גורם מגביל הוא הגורם שנמצא בכמות הקטנה ביותר ביחס לצורך, ולכן הוא קובע את קצב התהליך או את גודל האוכלוסייה: הגדלתו מגבירה את התהליך, והגדלת גורמים אחרים - לא. כל אחד מהגורמים בבית הגידול, ביוטי או אביוטי, יכול להיות גורם מגביל של גודל אוכלוסיות היצורים בו, ויחד הם קובעים את כושר הנשיאה של הסביבה - גודל האוכלוסייה המרבי שבית הגידול יכול לקיים לאורך זמן במשאבים ובתנאים שבו.
כושר הנשיאה תלוי במשאבים שבית הגידול מספק, ובראשם המזון שהיצרנים מייצרים. לכן ירידה חדה בכמות הצמחים מקטינה את כושר הנשיאה - ולא מגדילה אותו - וגם הביומסה של הצרכנים הראשוניים יורדת.
איך מזהים גורם מגביל
- בניסוי: מוסיפים גורם אחד בכל פעם. הגורם שהוספתו הגבירה את התהליך (צמיחה, גודל אוכלוסייה) הוא הגורם המגביל. גורם שהוספתו לא שינתה דבר - לא היה חסר.
- בגרף: בתחום שבו העקומה עולה עם הגורם, הגורם מגביל. בתחום שבו העקומה אופקית (רוויה), הוא כבר אינו מגביל - גורם אחר מגביל את התהליך.
- גורם חיוני אינו בהכרח מגביל: גם חנקן וגם זרחן חיוניים לצמח, אבל רק מה שחסר בבית הגידול מגביל את הצמיחה בו.
טעות נפוצה: לענות שגורם מגביל בתחום שבו הגרף כבר מגיע לשיא. דווקא שם הוא אינו מגביל, כי הגדלתו אינה משנה את התוצאה. הגורם מגביל בתחום שבו העקומה עולה.
מגוון ביולוגי ומינים אנדמיים
- מגוון ביולוגי - המגוון בתוך המינים (השונות בין הפרטים), מגוון המינים, ומגוון בתי הגידול והמערכות האקולוגיות.
- מין אנדמי - מין שחי בטבע רק באזור מסוים, ולא בשום מקום אחר.
- מגוון של בתי גידול ← מינים רבים: בכל בית גידול חיים מינים שונים, כל אחד מותאם לתנאים אחרים. כך מסבירים את מספר המינים הגדול של צמחי הבר בישראל ביחס למדינות בגודל דומה: אקלים ים תיכוני בצפון ובמרכז ואקלים מדברי בדרום, הבדלים גדולים בכמות המשקעים, בטמפרטורה ובגובה, וסוגי קרקע רבים.
- שטחים בנויים הורסים בתי גידול טבעיים, ולכן מקטינים את המגוון הביולוגי.
דוגמה - זרחן או חנקן כגורם מגביל
חוקרים הוסיפו לאדמה בבית גידול מסוים תרכובות זרחן (P) או תרכובות חנקן (N), כדי לבדוק את השפעתן על צמיחת עשב. רק במקום שבו הוסיפו תרכובות זרחן הייתה צמיחה מוגברת של העשב.
איזה מן החומרים היה הגורם המגביל בבית גידול זה, ומדוע?
א. חנקן, כי הוספתו לא הגבירה את הצמיחה של העשב.
ב. זרחן, כי הוספתו הגבירה את הצמיחה של העשב.
ג. שניהם, כי שניהם חיוניים לבניית רכיבים בתא.
ד. אף לא אחד מהם, כי בשני המקרים העשב צמח.
1. העיקרון: גורם מגביל הוא הגורם שהגדלתו מגבירה את התהליך. הגדלת גורם שאינו חסר לא משנה דבר.
2. מה התקבל: רק הוספת זרחן הגבירה את הצמיחה ← הזרחן הוא שהיה חסר.
3. פוסלים את א: הנימוק בה מראה דווקא שחנקן אינו מגביל - אם הוספתו לא הגבירה את הצמיחה, הוא לא היה חסר.
4. פוסלים את ג: נכון ששניהם חיוניים, אבל גורם מגביל נקבע לפי מה שחסר בבית הגידול, ורק הוספת זרחן שינתה את הצמיחה.
5. פוסלים את ד: השאלה אינה אם העשב צמח, אלא מה הגביל את קצב הצמיחה.
ב - זרחן, כי הוספתו הגבירה את הצמיחה של העשב.
2. יחסי גומלין: טריפה, תחרות ושיתוף
יחסי גומלין
בבית גידול אף יצור לא חי לבד: הוא אוכל, נאכל, מתחרה על מזון, ולפעמים מרוויח ממין אחר ומועיל לו. היחסים האלה קובעים כמה פרטים יהיו מכל מין.
במדויק: יחסי גומלין מתקיימים בין פרטים של אותה אוכלוסייה ובין פרטים של אוכלוסיות שונות באותה חברה. סוגי יחסי הגומלין נבדלים במה שקורה לכל צד: מרוויח (+), נפגע (-) או אינו מושפע (0). יחסי הגומלין בתוך האוכלוסיות וביניהן משפיעים על גודלן: גודל אוכלוסייה בטבע מושפע לא רק מהמשאבים ומהתנאים בסביבה, אלא גם מיחסי הגומלין.
הסימנים (+, -, 0) מתייחסים לסיכויי ההישרדות והרבייה של הפרטים, ולכן מתבטאים בגודל האוכלוסייה. זה מה שמודדים בניסויים על יחסי גומלין.
סוגי יחסי הגומלין
בתכנית יחסי שיתוף (סימביוזה) הם שם כללי, ויש להם כמה סוגים: הדדיות, קומנסליזם וטפילות. כשמבקשים לקבוע את סוג יחסי הגומלין, כותבים את הסוג המסוים, ולא "סימביוזה" או "שיתוף".
תחרות בתוך המין ובין מינים
- עלייה במספר הצבאים בשטח נתון ← אותם מזון, מים ומקומות מחסה מתחלקים בין יותר פרטים ← התחרות בין הצבאים מתגברת מיד.
- בתחרות בין-מינית המין המתחרה טוב יותר מנצל חלק גדול יותר מהמשאב ← למין האחר נשאר פחות ← פחות פרטים שלו שורדים ומתרבים ← האוכלוסייה שלו קטנה, ולפעמים הוא נעלם מבית הגידול (דחיקה תחרותית).
- מינים שצורכים משאבים שונים (למשל עלים של צמחים אחרים) אינם מתחרים, גם כשהם חיים באותו מקום.
טריפה והימלטות מטריפה
- השפעה על גודל האוכלוסיות: יותר טורפים ← יותר טריפה ← אוכלוסיית הנטרף קטנה. סילוק הטורף ← פחות תמותה של הנטרף ← אוכלוסיית הנטרף גדלה. פחות נטרפים ← פחות מזון לטורף ← אוכלוסיית הטורף קטנה.
- הימלטות מטריפה: תכונות והתנהגויות שמקטינות את הסיכון להיטרף, למשל כנימות שמתרחקות כשהחיפושיות הטורפות מופיעות, צבעים המרתיעים טורפים, או גוון שמסווה את הפרט על רקע הסביבה.
- טורף או טפיל: הטורף בדרך כלל הורג את הנטרף ואוכל אותו; הטפיל חי על הפונדקאי או בתוכו לאורך זמן, ופוגע בו בלי להמית אותו בדרך כלל.
זיהוי סוג יחסי הגומלין מתוצאות ניסוי
1. משווים כל מין לעצמו: גודל האוכלוסייה כשגדל לבד מול כשגדל יחד עם המין השני (או לפני ההפרדה מול אחריה). לכל מין בנפרד.
2. רושמים לכל מין סימן: גדל יותר בנוכחות השני (+), גדל פחות (-), לא השתנה (0).
3. מתאימים את הצירוף:
4. מנמקים במספרים מהגרף או מהטבלה, לכל אחד מהמינים.
5. כשנמדד רק מין אחד, כמה סוגים מתאימים לנתונים: ירידה של מין א בנוכחות מין ב מתאימה לתחרות וגם לטריפה או לטפילות. מציינים אחד ומנמקים - ובסעיף ההמשך עונים לפי הסוג שבחרתם.
טעות נפוצה: לבחור "תחרות" רק משום שנאמר שהמינים ניזונים מאותו מזון, בלי לבדוק בנתונים מה קרה לכל מין. אם שני המינים הגיעו למספר פרטים גבוה יותר כשגדלו יחד - אלה יחסי הדדיות.
טעות נפוצה: לקבוע "תחרות" כשמין אחד נעלם אחרי ההפרדה. בתחרות כל מין נפגע מהשני, ולכן אחרי ההפרדה שני המינים גדלים. מין שנעלם בלי המין השני תלוי בו - טורף או טפיל.
טעות נפוצה: לכתוב "יצרן - צרכן" או "שרשרת מזון" כסוג של יחסי גומלין. כותבים את הסוג - טריפה, תחרות, טפילות, הדדיות, או יחסי הזנה (אוכל - נאכל) - ולכל סוג נותנים דוגמה של שני יצורים מהמארג או מהקטע שבשאלה.
טעות נפוצה: בשאלה על הדדיות, כשמבקשים "תרומה של האלמוג לאצות", לכתוב מה האצות תורמות לאלמוג. בהדדיות יש שני כיוונים, ועונים רק על הכיוון שנשאל.
דוגמה א - זוגות עם אותו סוג של יחסי גומלין
שיטה סלילנית היא עץ נפוץ בנגב. צבי המדבר אוכל את פירות עץ השיטה. חלק מן הזרעים שבפרי נפלטים מגוף הצבי עם הצואה ועשויים לנבוט במקום מרוחק מן העץ. הרנוג השיטים הוא צמח מטפס הגדל על עץ השיטה וקולט ממנו מים ומינרלים. להרנוג עלים ירוקים ופרחים אדומים המכילים צוף. הציפור צופית ניזונה מצוף זה ומאביקה את פרחי ההרנוג.
בחרו בשני זוגות של יצורים (אורגניזמים) ממינים שונים המוזכרים בפתיח, שיש ביניהם אותו סוג של יחסי גומלין. ציינו את שני הזוגות, קבעו את הסוג של יחסי הגומלין, ותארו כיצד מתקיימים יחסי גומלין אלה בכל זוג.
1. הזוגות בפתיח: צבי - שיטה, הרנוג - שיטה, צופית - הרנוג.
2. מה מרוויח ומי נפגע בכל זוג:
- צבי - שיטה: הצבי מרוויח מזון (פירות). השיטה מרוויחה הפצת זרעים - הזרעים נפלטים עם הצואה רחוק מהעץ ועשויים לנבוט שם. (+/+)
- צופית - הרנוג: הצופית מרוויחה מזון (צוף). ההרנוג מרוויח האבקה - הצופית נושאת אבקה מפרח לפרח. (+/+)
- הרנוג - שיטה: ההרנוג קולט מים ומינרלים מהשיטה ופוגע בה. (+/-) - טפילות, סוג אחר.
3. קובעים: לשני הזוגות הראשונים אותו סוג - הדדיות, יחסים שבהם שני הצדדים מרוויחים.
4. מתארים בכל זוג מה כל צד מקבל, כמו בצעד 2.
הזוגות: צבי - שיטה סלילנית, וצופית - הרנוג השיטים. הסוג: הדדיות. הצבי מקבל מזון (פירות), והשיטה מקבלת הפצת זרעים; הצופית מקבלת מזון (צוף), וההרנוג מקבל האבקה.
דוגמה ב - יחסי גומלין מגידול לבד ויחד
חוקר גידל במעבדה שני מינים של חד-תאיים הניזונים מאותו מזון בשלושה כלים: בכלי 1 - את מין א', בכלי 2 - את מין ב', ובכלי 3 - את שני המינים יחד. מספר הפרטים שבו התייצבה כל אוכלוסייה:
מה הם יחסי הגומלין האפשריים בין שני המינים?
א. תחרות
ב. קומנסליזם
ג. הדדיות
ד. טפילות
1. משווים כל מין לעצמו: מין א' - כ-105 פרטים לבד, כ-175 יחד (עלייה). מין ב' - כ-60 לבד, כ-105 יחד (עלייה).
2. הסימנים: שני המינים גדלים יותר בנוכחות השני: +/+.
3. פוסלים את א: בתחרות לפחות אחד המינים מגיע למספר פרטים קטן יותר כשהם יחד. כאן קרה ההפך - גם אם המינים ניזונים מאותו מזון.
4. פוסלים את ב: בקומנסליזם רק מין אחד מרוויח, והשני אינו מושפע. כאן שניהם הושפעו לטובה.
5. פוסלים את ד: בטפילות הפונדקאי נפגע. כאן אף מין לא נפגע.
6. נשארה ג: הדדיות - שני המינים מרוויחים.
ג - הדדיות: כל מין הגיע למספר פרטים גבוה יותר כשגדל עם המין השני (מין א' מכ-105 לכ-175, מין ב' מכ-60 לכ-105).
3. מעברי אנרגיה: יצרנים, צרכנים ומפרקים, מארג מזון ופירמידה אקולוגית
יצרנים, צרכנים ומפרקים
כל יצור צריך חומרים ואנרגיה. צמח בונה אותם בעצמו מאור, ממים ומ-; צבי אוכל צמחים; חיידקים ופטריות מפרקים עלים שנשרו. לפי הדרך הזאת מחלקים את היצורים במערכת.
במדויק:
- יצרנים (יצורים אוטוטרופיים) - בונים בעצמם חומר אורגני מחומרים אי-אורגניים ( ומים), בעיקר בפוטוסינתזה בעזרת אנרגיית האור: צמחים, אצות וחיידקים פוטוסינתטיים.
- צרכנים (יצורים הטרוטרופיים) - אינם מסוגלים לבנות חומר אורגני מחומרים אי-אורגניים, ולכן תלויים בקבלת חומר אורגני מן הסביבה. צרכנים ראשוניים ניזונים מיצרנים, צרכנים שניוניים ניזונים מצרכנים ראשוניים, וטורף-על נמצא בראש שרשרת המזון.
- מפרקים (חיידקים ופטריות) - הטרוטרופים שניזונים מחומר אורגני מת (פגרים, הפרשות, עלים שנשרו) ומפרקים אותו לחומרים אי-אורגניים: , מים ומינרלים.
ההבחנה בין יצרן לצרכן נקבעת רק לפי השאלה אם היצור בונה בעצמו חומר אורגני. דבקון הזית והרנוג השיטים חיים על עץ וקולטים ממנו מים ומינרלים, אבל יש להם עלים ירוקים - הם מבצעים פוטוסינתזה, ולכן הם יצרנים. צמח טורף ירוק שגם ניזון מחרקים הוא יצרן וגם צרכן.
טעות נפוצה: להסיק שצמח טפיל הוא "צרכן" משום שהוא קולט חומרים מצמח אחר. מים ומינרלים הם חומרים אי-אורגניים; צרכן הוא מי שמקבל חומר אורגני. עלים ירוקים ← פוטוסינתזה ← יצרן.
תפקיד המפרקים
- מה הם עושים: ניזונים מחומר אורגני מת ומפרקים אותו, בין השאר בנשימה התאית שלהם, לחומרים אי-אורגניים: , מים ומינרלים.
- למה הם חיוניים: הם מחזירים את המינרלים לקרקע, והיצרנים משתמשים בהם שוב.
- בלי מפרקים: פירוק החומר האורגני לחומרים אי-אורגניים כמעט נעצר ← חומר אורגני מת מצטבר ← המינרלים אינם חוזרים לקרקע ← היצרנים סובלים בהדרגה ממחסור במינרלים, והביומסה שלהם יורדת.
- בניסוי: עלים שנשרו ונקברו באדמה בשקית שמאפשרת מעבר של מיקרואורגניזמים מאבדים משקל לאורך השנה - המפרקים פירקו את החומר האורגני שבהם.
- קומפוסט: הפיכת הערמה מכניסה אוויר ← יותר חמצן לנשימה האווירנית של המפרקים ← פעילות המפרקים וקצב הפירוק גדלים.
זרימת האנרגיה במערכת אקולוגית
1. השמש היא מקור האנרגיה הראשוני והעיקרי.
2. יצרנים: קולטים אנרגיית אור והופכים אותה בפוטוסינתזה לאנרגיה כימית האצורה בחומר אורגני.
3. הזנה: האנרגיה הכימית עוברת לצרכנים ולמפרקים כשהם ניזונים מהיצרנים, זה מזה, או משרידי יצורים.
4. בכל רמת הזנה: רוב האנרגיה מנוצלת בנשימה התאית ומשתחררת כחום, וחלק נשאר בחומר שאינו נאכל או אינו מתעכל ועובר למפרקים. רק חלק קטן - בערך 10% - נאגר בביומסה ועובר לרמה הבאה.
5. אנרגיית החום אובדת לסביבה, ואף יצור אינו יכול לנצל אותה. לכן האנרגיה אינה עוברת במחזור: הזרימה שלה חד-כיוונית, והמערכת צריכה אספקה קבועה של אור.
חומרים ואנרגיה במערכת האקולוגית
מחזורי החומרים בטבע - מחזור החנקן, מחזור הפחמן וקיבוע חנקן - אינם נבחנים (מיקוד). מהמפרקים צריך לדעת שהם מפרקים חומר אורגני מת לחומרים אי-אורגניים ומחזירים מינרלים לקרקע, בלי שלבי המחזורים ובלי סוגי החיידקים שבהם.
שרשרת מזון, מארג מזון ופירמידה אקולוגית
- רמת הזנה נקבעת לפי מקור המזון. מין יכול להימצא ביותר מרמה אחת: אוכל-כול שניזון מצמחים הוא צרכן ראשוני, וכשהוא ניזון מאוכלי צמחים - צרכן שניוני. בכל רמה יש בדרך כלל מינים רבים.
- הביומסה בכל רמה קטנה בדרך כלל מזו שמתחתיה, כי היצורים בכל רמה מפרקים חלק גדול מהחומר האורגני בנשימה התאית לתהליכי החיים.
- בפירמידה אין בדרך כלל יותר מ-4-5 רמות הזנה, כי חלק גדול מהאנרגיה אינו עובר מרמה לרמה, ואחרי 4-5 רמות אין די אנרגיה לרמה נוספת.
שינוי באוכלוסייה במארג מזון
- כיוון החצים: מהנאכל אל האוכל. לפני שעונים, רושמים לכל אוכלוסייה ממה היא ניזונה ומי ניזון ממנה.
- עוקבים בשני הכיוונים: מהאוכלוסייה שהשתנתה אל המזון שלה, ואל מי שאוכל אותה - חוליה אחר חוליה.
- החוליות הטיפוסיות: יותר טורפים ← יותר טריפה ← פחות נטרפים; פחות טורפים ← פחות טריפה ← יותר נטרפים; פחות מזון ← פחות פרטים שורדים ומתרבים.
- השפעה עקיפה דרך תחרות: כשכמה אוכלוסיות ניזונות מאותו מזון, הן מתחרות עליו. ירידה באחת משאירה יותר מזון לאחרות, והן גדלות - גם כשאין חץ ביניהן.
טעות נפוצה: לחפש קשר ישיר בין שתי האוכלוסיות שבשאלה כשאין ביניהן חץ. ההשפעה עקיפה - דרך אוכלוסיות אחרות במארג, למשל דרך ירידה בתחרות על אותו מזון.
פוטוסינתזה מול נשימה ברמת המערכת
- הנשימה התאית מתרחשת כל הזמן, בכל היצורים - גם בצמחים, גם באור. מה שמשתנה הוא היחס בין קצב הפוטוסינתזה לקצב הנשימה.
- בלי יצרנים פעילים (למשל במערכת מוצלת תמיד) לא נוצר חומר אורגני חדש, ולכן גם הביומסה של הצרכנים יורדת.
טעות נפוצה: להסיק מירידה בריכוז החמצן בצל שהצמחים "מתחילים לנשום" רק בחושך. הנשימה מתרחשת תמיד; בצל קצב הפוטוסינתזה יורד מתחת לקצב הנשימה, ולכן החמצן יורד.
דוגמה א - עלייה בטורף-העל בשרשרת מזון
בחופי אלסקה מתקיימת שרשרת המזון:
אצה ← קיפוד ים ← לוטרה (יונק ימי) ← לוויתן קטלן (יונק ימי)
אילו מהשינויים שלפניכם צפויים להתרחש בעקבות עלייה חדה באוכלוסייה של לוויתן קטלן בשרשרת המזון?
א. עלייה באוכלוסייה של קיפודי הים, וירידה באוכלוסיית האצות.
ב. ירידה באוכלוסייה של קיפודי הים, ועלייה באוכלוסיית האצות.
ג. ירידה באוכלוסייה של קיפודי הים, וירידה באוכלוסיית האצות.
ד. עלייה באוכלוסייה של קיפודי הים, ועלייה באוכלוסיית האצות.
1. כיוון החצים: מהנאכל אל האוכל - הלוויתן הקטלן טורף לוטרות, הלוטרות טורפות קיפודי ים, וקיפודי הים ניזונים מאצות.
2. חוליה 1: יותר לוויתנים קטלנים ← יותר טריפה של לוטרות ← פחות לוטרות.
3. חוליה 2: פחות לוטרות ← פחות טריפה של קיפודי ים ← יותר קיפודי ים.
4. חוליה 3: יותר קיפודי ים ← יותר אכילה של אצות ← פחות אצות.
5. פוסלים: ב ו-ג - קיפודי הים אינם יורדים, כי הלוויתן אינו ניזון מהם אלא מהטורף שלהם. ד - ריבוי הקיפודים מקטין את האצות, ולא מגדיל אותן.
א - עלייה באוכלוסייה של קיפודי הים, וירידה באוכלוסיית האצות.
דוגמה ב - ביומסת הצרכנים בבריכה מוצלת תמיד
חוקרים מדדו את ריכוזי החמצן במים בשתי בריכות, בריכה 1 ובריכה 2. בתוך המים של שתי הבריכות היו צמחי מים ובעלי חיים. בתחילת הניסוי היו התנאים האביוטיים בשתי הבריכות זהים.
כל אחת מן הבריכות כוסתה ביריעה שהטילה צל בשעות אחרות: את בריכה 1 כיסו מן השעה 10:00 ועד השעה 13:00, ואת בריכה 2 כיסו מן השעה 13:00 ועד השעה 16:00. בשעות שבהן כל בריכה הייתה מכוסה, ריכוז החמצן במים שלה ירד.
בבריכות אלה חיים צמחי מים ובעלי חיים הניזונים מהם, ללא תוספת מזון מבחוץ.
אם בריכה 2 תהיה מוצלת תמיד, כיצד תשתנה הביומסה של כלל הצרכנים בבריכה לאחר כמה שבועות? נמקו.
1. מה נשאל: הביומסה של הצרכנים - בעלי החיים - ולמה.
2. היצרנים: בצל קבוע אין די אור ← צמחי המים כמעט אינם מבצעים פוטוסינתזה ← לא נבנה חומר אורגני חדש. הצמחים ממשיכים לנשום ומפרקים את החומר שבגופם, ולכן הביומסה שלהם קטנה.
3. הצרכנים: כל הצרכנים תלויים, במישרין או בעקיפין, בחומר האורגני שהיצרנים מייצרים, ואין מזון מבחוץ ← המזון הולך ואוזל ← הצרכנים מפרקים בנשימה את החומרים שבגופם, אינם גדלים ואינם מתרבים, ורבים מהם מתים.
4. החמצן: בלי פוטוסינתזה לא נוצר חמצן, והנשימה של כל היצורים מורידה את ריכוזו במים (כפי שקרה בשעות שבריכה 2 הייתה מכוסה) ← גם המחסור בחמצן גורם לתמותת צרכנים.
5. סוגרים: לכן הביומסה של כלל הצרכנים תקטן.
הביומסה של הצרכנים תקטן: בלי אור היצרנים אינם מבצעים פוטוסינתזה ואינם בונים חומר אורגני; הצרכנים תלויים בחומר האורגני של היצרנים (אין מזון מבחוץ), ולכן המזון אוזל, וגם ריכוז החמצן במים יורד - והצרכנים מתים.