מדינה יהודית
ביום שישי אחר הצהריים האוטובוסים ברוב הערים מפסיקים לנסוע, השלטים ברחוב כתובים בעברית, ובדגל יש מגן דוד. כל אלה הם ביטויים לכך שישראל היא לא רק מדינה דמוקרטית, אלא גם מדינה יהודית.
במדויק: המאפיינים היהודיים של מדינת ישראל באים לידי ביטוי בשלושה היבטים:
- היבט משפטי-נורמטיבי: חוקים שהתוכן והמטרה שלהם מבטאים את אופייה היהודי של המדינה (למשל חוק הלאום, חוק השבות, חוק שעות עבודה ומנוחה).
- המרחב הציבורי: העברית כשפת המדינה, לוח השנה העברי וסמלי המדינה (סמל, דגל, המנון).
- בין הציבורי לפרטי: הסדר הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה.
לצד המאפיינים האלה יש בחברה מחלוקת על אופייה הרצוי של המדינה (ה"חלומות"), ויש קשר מיוחד בין המדינה לעם היהודי בתפוצות.
עמדה ("חלום")
"איזו מדינה הייתם רוצים שתהיה כאן בעוד עשרים שנה?" כל תשובה לשאלה הזאת היא "חלום". חלום מתאר את מה שהמדינה צריכה להיות לדעת המחזיקים בו, ולא את מה שהיא כיום.
במדויק: עמדה ("חלום") היא תפיסה בנוגע לאופייה הרצוי של מדינת ישראל. בתוכנית יש שני סוגים: חלומות בהיבט הלאומי (של מי המדינה, ומה הקשר בין ההשתייכות הלאומית לאזרחות) וחלומות בהיבט הדתי-תרבותי (מה מקומה של הדת היהודית בחקיקה ובמרחב הציבורי). מציגים כל חלום ברכיביו ועם הנימוקים של המחזיקים בו, בלי לקבוע איזה מהם נכון.
1. המאפיינים היהודיים: חוקים
חוק שמבטא את האופי היהודי של המדינה
ב-1961 נשפט בירושלים הפושע הנאצי אדולף אייכמן, אף שהפשעים שלו נעשו באירופה, לפני שהמדינה קמה. זה התאפשר בגלל חוק מיוחד שהכנסת חוקקה ב-1950. חוקים כאלה הופכים את האופי היהודי של המדינה מהצהרה למציאות מחייבת.
במדויק: ההיבט המשפטי-נורמטיבי של המדינה היהודית הוא חוקים שהתוכן והמטרה שלהם מבטאים את אופייה היהודי של המדינה. לכל חוק מציגים:
1. תוכן: מה החוק קובע, כולל החריגים (למשל למי שאינם יהודים).
2. מטרה: כיצד החוק מבטא את אופייה היהודי של המדינה - קשר לעם היהודי ולתפוצות, לדת ולמסורת, לשפה, להיסטוריה ולמורשת.
לפי המיקוד: חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי, חוק השבות, חוק האזרחות, חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק יסודות המשפט, חוק חג המצות, החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, חוק שיפוט בתי דין רבניים, חוק יסוד: מקרקעי ישראל, חוק חינוך ממלכתי (מטרות החינוך), חוק איסור גידול חזיר, חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה וחוק השידור הציבורי.
אפשר לחלק את החוקים לפי סוג הקשר ליהדות. חלקם מבטאים בעיקר את הקשר הלאומי לעם היהודי (למשל חוק הלאום, השבות, האזרחות, עשיית דין בנאצים). חלקם מבטאים בעיקר את הדת והמסורת (למשל שעות עבודה ומנוחה, חג המצות, איסור גידול חזיר, בתי דין רבניים). וחלקם מבטאים בעיקר את המורשת והזיכרון (למשל יסודות המשפט, חינוך ממלכתי, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, השידור הציבורי). שימו לב שבחלק מהחוקים יש התחשבות במי שאינם יהודים: בחוק שעות עבודה ומנוחה יש להם יום מנוחה לפי המקובל עליהם, וחוק חג המצות לא חל ביישובים שרוב תושביהם אינם יהודים.
חוקי הלאום, העלייה והאזרחות
חוקי המנוחה, החג, המשפט והדין בנאצים
חוקי הנישואין, הקרקע, החינוך, הזיכרון והשידור
חוק השבות מול חוק האזרחות
שאלת אירוע: ציינו והציגו את החוק
1. ציינו: כתבו את השם המלא של החוק. מזהים אותו לפי רמזים בקטע:
•עבודה בשבת, יום מנוחה - חוק שעות עבודה ומנוחה.
- "אין מענה בחקיקה", שופטים שפונים למקורות יהודיים - חוק יסודות המשפט.
•חמץ בעסק בפסח - חוק חג המצות.
•פושע נאצי, משפט על פשעי השואה - החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם.
•סבא יהודי, בקשה לעלות - חוק השבות.
•מורשת ישראל בתוכנית הלימודים - חוק חינוך ממלכתי.
•קשר עם יהודי התפוצות, עברית, דגל, לוח עברי - חוק יסוד: הלאום.
2. הציגו: מה החוק קובע (התוכן) וכיצד הוא מבטא את האופי היהודי של המדינה (המטרה).
3. הסבירו: צטטו את המשפט מהקטע וקשרו אותו לרכיב מסוים בחוק.
בחוק הלאום המחוון מחייב את סעיף עקרונות היסוד (מולדת היסטורית, מדינת הלאום, הגדרה עצמית ייחודית לעם היהודי), ועוד שני סעיפים במלואם. רשימה של שמות סעיפים בלי תוכן לא מספיקה.
בחוק יסודות המשפט כתבו את שלושת השלבים שלפני הפנייה למורשת: חקיקה, תקדים (הלכה פסוקה) והיקש. החוק לא קובע שהשופטים פוסקים לפי ההלכה. הוא חל רק כשיש לקונה.
בחוק שעות עבודה ומנוחה אל תשכחו את מי שאינם יהודים: גם להם יש יום מנוחה, שישי, שבת או ראשון לפי המקובל עליהם.
בחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם הרכיב שמראה את הייחוד שלו: החוק חל על מעשים שנעשו לפני קום המדינה, מחוץ לשטחה ונגד מי שלא היו אזרחיה.
דוגמה א - חוק שעות עבודה ומנוחה בעבודות על גשר
בשנה האחרונה נעשות עבודות בנייה להקמת גשר לרכבת מעל כביש ראשי במרכז הארץ. חבר כנסת מן האופוזיציה שאל את שרת התחבורה מדוע העבודות לא ייעשו ביום שבת, כשהתנועה דלילה. בתגובה השיב סגן שרת התחבורה כי השבת היא נכס יסוד של עם ישראל ומורשת ישראל. "שביתת המלאכה בשבת נקבעה בחוק כבר בשנותיה הראשונות של המדינה." לדבריו ברירת המחדל צריכה להיות שלא עובדים בשבת.
ציינו והציגו את החוק שסגן השרה מתבסס עליו בתגובתו על פניית חבר הכנסת.
הסבירו כיצד חוק זה בא לידי ביטוי בקטע.
1. מזהים: עבודה בשבת ו"שביתת המלאכה בשבת נקבעה בחוק" - חוק שעות עבודה ומנוחה.
2. מציגים: החוק מגדיר שעות וימי עבודה ומנוחה במשק; ליהודים השבת היא יום השבתון, ולמי שאינם יהודים שישי, שבת או ראשון לפי המקובל עליהם; אסור להעסיק עובד ביום המנוחה שלו, ולכן רוב המסחר והתעשייה מושבתים בשבת.
3. מצטטים: "שביתת המלאכה בשבת נקבעה בחוק כבר בשנותיה הראשונות של המדינה."
4. מקשרים: סגן השרה מסתמך על כך שהחוק קובע את השבת כיום המנוחה שבו לא עובדים.
חוק שעות עבודה ומנוחה. הצגה: מגדיר שעות וימי עבודה ומנוחה במשק; ליהודים השבת היא יום השבתון השבועי, ולמי שאינם יהודים שישי, שבת או ראשון, לפי המקובל עליהם; אסור להעסיק עובד ביום המנוחה על פי דתו, ולכן רוב חיי המסחר והתעשייה מושבתים בשבת. ציטוט: "שביתת המלאכה בשבת נקבעה בחוק כבר בשנותיה הראשונות של המדינה." קישור: סגן השרה מסתמך על כך שהחוק קובע את השבת כיום המנוחה שבו לא עובדים.
דוגמה ב - שאלת ידע: עיקרי חוק הלאום
הציגו את עיקרי התוכן של חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי.
1. זו שאלת ידע, בלי קטע. כותבים שניים-שלושה משפטים לפחות.
2. פותחים בסעיף החובה, עקרונות היסוד: ארץ ישראל מולדתו ההיסטורית של העם היהודי; ישראל מדינת הלאום שלו, שבה הוא מממש את זכותו להגדרה עצמית; מימוש ההגדרה העצמית הלאומית ייחודי לעם היהודי.
3. מוסיפים שני סעיפים במלואם, למשל שפה (עברית שפת המדינה; לערבית מעמד מיוחד) והקשר עם העם היהודי (שמירה על שלום בני העם היהודי ושימור הזיקה והמורשת בתפוצות).
עקרונות היסוד: ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי; מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו להגדרה עצמית; מימוש ההגדרה העצמית הלאומית במדינה ייחודי לעם היהודי. ועוד שני סעיפים במלואם, למשל: שפה - עברית היא שפת המדינה, ולשפה הערבית מעמד מיוחד; הקשר עם העם היהודי - המדינה תפעל לשמירה על שלומם של בני העם היהודי, ולשימור הזיקה ושימור המורשת של העם היהודי בקרב יהדות התפוצות.
2. המרחב הציבורי והסדר הסטטוס קוו
אופייה היהודי של המדינה במרחב הציבורי
צאו לרחוב בישראל: השלטים בעברית, על מכתב מהעירייה מופיע תאריך עברי, ביום הזיכרון לשואה כולם עומדים בצפירה, ובראש בניין העירייה מתנופף דגל עם מגן דוד. זה המרחב הציבורי: מה שמשותף לכל האזרחים.
במדויק: המרחב הציבורי הוא התחום המשותף לכל האזרחים: מוסדות המדינה, הרחוב, מערכת החינוך, התקשורת. אופייה היהודי של המדינה בא בו לידי ביטוי ב:
- השפה העברית: שפת המדינה והשפה העיקרית במרחב הציבורי.
- לוח השנה העברי: לוח רשמי; השבת ומועדי ישראל הם ימי המנוחה הקבועים.
- סמלי המדינה: סמל, דגל והמנון, שמבטאים את הזיקה ליהדות ולשיבת ציון.
ביטויים נוספים: ימי זיכרון וחג לאומיים (כמו יום הזיכרון לשואה ולגבורה) וכשרות במוסדות ממלכתיים ובצה"ל.
שפה, לוח שנה וסמלים
הסדר הסטטוס קוו
בסוף שנות ה-40 היה ברור שבמדינה החדשה יחיו יחד דתיים וחילונים, ושעל ענייני דת יש ביניהם מחלוקת עמוקה. במקום להכריע בה, הסכימו לשמור על המצב הקיים בכמה נושאים. "סטטוס קוו" פירושו בלטינית "המצב הקיים".
במדויק: הסדר הסטטוס קוו הוא הסדר שהושג ערב הקמת המדינה (יסודו במכתב ששלחה הנהלת הסוכנות היהודית לאגודת ישראל ב-1947), בין דתיים לחילונים, להסדרת המחלוקות בענייני דת ומדינה, כדי למנוע העמקת מחלוקות ולאפשר חיים משותפים. הוא עוסק בארבע סוגיות:
1. השבת כיום המנוחה הרשמי (ליהודים).
2. כשרות במוסדות ממלכתיים.
3. נישואין וגירושין של יהודים לפי ההלכה.
4. אוטונומיה לזרם החינוך החרדי.
ההסדר נמצא "בין הציבורי לפרטי": הוא קובע כללים במרחב הציבורי (שבת, כשרות במוסדות), אבל נוגע גם בחיים הפרטיים (נישואין, חינוך הילדים). חלק מהסוגיות עוגנו לאחר מכן בחוקים, למשל חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק שיפוט בתי דין רבניים. במשך השנים חלו שינויים בפועל, למשל עסקים ותחבורה ציבורית שפועלים בשבת בחלק מהיישובים, ולכן ההסדר נמצא במרכז ויכוחים ציבוריים רבים.
ארבע הסוגיות של הסטטוס קוו בחיים
מושגים לשאלת עמדה בענייני דת ומדינה
בבגרות שואלים הרבה שאלות עמדה על שבת, חמץ ותחבורה ציבורית. אלה המושגים שהמחוון מקבל לכל צד:
בהצגת הסטטוס קוו המחוון מחפש ארבעה דברים: מתי (ערב הקמת המדינה), בין מי (דתיים וחילונים), למה (למנוע העמקת מחלוקות ולאפשר חיים משותפים) ומה (ארבע הסוגיות). תלמידים כותבים בדרך כלל רק את הסוגיות.
בשאלת עמדה אל תעמידו זה מול זה מושגים קרובים, כמו חופש דת מול חופש מדת. בחרו לכל צד מושג אחר מהטבלה.
שפה: לפי חוק הלאום, עברית היא שפת המדינה, ולשפה הערבית יש "מעמד מיוחד". אל תכתבו שלעברית ולערבית יש מעמד זהה.
דוגמה א - שאלת ידע: הצגת הסדר הסטטוס קוו
הציגו את המושג: הסדר הסטטוס־קוו.
1. מתי ואיך: הסדר שהושג ערב הקמת המדינה, ויסודו במכתב של הנהלת הסוכנות היהודית לאגודת ישראל ב-1947.
2. בין מי: דתיים וחילונים.
3. למה: להסדיר את המחלוקות בענייני דת ומדינה, כדי למנוע העמקת מחלוקות ולאפשר חיים משותפים.
4. מה: ארבע הסוגיות.
הסדר שהושג ערב הקמת המדינה (יסודו במכתב ששלחה הנהלת הסוכנות היהודית לאגודת ישראל ב-1947), בין דתיים לחילונים, להסדרת מחלוקות בענייני דת ומדינה, כדי למנוע העמקת מחלוקות ולאפשר חיים משותפים. ארבע סוגיות: השבת כיום המנוחה הרשמי (ליהודים), כשרות במוסדות ממלכתיים, נישואין וגירושין של יהודים לפי ההלכה, אוטונומיה לזרם החינוך החרדי.
דוגמה ב - שאלת אירוע: הלוח העברי ונהג חדש
נהג חדש צעיר חייב בליווי של נהג ותיק בלילה בששת החודשים הראשונים מיום קבלת הרישיון. נהג כזה נתפס נוהג בלילה בלי מלווה יומיים לפני סוף התקופה. בבית המשפט טען הנהג כי על פי חודשי השנה העבריים כבר עברו שישה חודשים. "לדבריו, יש לחשב את תקופת הליווי על פי חודשי השנה העבריים, כפי שבכל מסמך רשמי של המדינה מצוין תאריך עברי."
ציין והצג את המאפיין היהודי של מדינת ישראל שעליו התבסס הנהג בטענתו.
הסבר כיצד מאפיין זה בא לידי ביטוי בקטע.
1. מזהים: "חודשי השנה העבריים", "תאריך עברי" במסמכים רשמיים - הלוח העברי.
2. מציגים: זה ביטוי לאופי היהודי במרחב הציבורי. לפי חוק הלאום, הלוח העברי הוא לוח רשמי של המדינה, ולצדו הלוח הלועזי.
3. מצטטים את טענת הנהג.
4. מקשרים: הנהג טוען שמאחר שהלוח העברי רשמי ומופיע בכל מסמך רשמי, אפשר לחשב לפיו את התקופה.
הלוח העברי הוא לוח רשמי של המדינה (אופייה היהודי של המדינה במרחב הציבורי). הצגה: במרחב הציבורי באים לידי ביטוי מאפיינים יהודיים - לוח השנה, ימי המנוחה, השפה והסמלים; לפי חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי, הלוח העברי הוא לוח רשמי של המדינה, ולצדו ישמש הלוח הלועזי כלוח רשמי. ציטוט: "לדבריו, יש לחשב את תקופת הליווי על פי חודשי השנה העבריים, כפי שבכל מסמך רשמי של המדינה מצוין תאריך עברי." קישור: הנהג טוען שמאחר שהלוח העברי הוא לוח רשמי, שמופיע בכל מסמך רשמי, אפשר לחשב לפיו את התקופה.
3. עמדות ("חלומות") בהיבט הלאומי
העמדות ("חלומות") בהיבט הלאומי
בישראל חיים יהודים וערבים, ולכל אחד מהם יש זהות לאומית. מכאן עולה שאלה שיש עליה ויכוח: של מי המדינה? של העם היהודי, של שני העמים, או של כל מי שאזרח בה?
במדויק: העמדות ("חלומות") בנושא זהותה הלאומית הרצויה של המדינה עונות על השאלה למי שייכת המדינה ומה הקשר בין ההשתייכות הלאומית לאזרחות. לפי התוכנית יש ארבע עמדות:
- מדינת לאום יהודית אתנית-תרבותית דמוקרטית.
•שלוש עמדות שאינן תואמות את תפיסתה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: מדינת לאום יהודית אתנית-תרבותית לא דמוקרטית, מדינה דו-לאומית דמוקרטית ומדינת לאום אזרחית דמוקרטית.
"אינן תואמות" הוא תיאור, לא שיפוט: בכל אחת מהשלוש חסר אחד משני חלקי ההגדרה של ישראל. בעמדה הלא-דמוקרטית חסר החלק הדמוקרטי, ובעמדה הדו-לאומית ובעמדה האזרחית המדינה אינה מדינת הלאום של העם היהודי. בכל אחת מהעמדות מחזיקים אנשים בחברה, ולכל אחת יש נימוקים.
מדינת לאום יהודית אתנית-תרבותית דמוקרטית
זו העמדה שמופיעה הכי הרבה בבגרות, כי היא מתארת את ההגדרה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. יש בה שני חלקים, ושניהם חייבים להופיע.
במדויק:
1. הרכיב הלאומי: ישראל היא מדינתו של העם היהודי בארץ ובתפוצות, ומבטאת את זכותו להגדרה עצמית לאומית. הלאום מוגדר על בסיס אתני-תרבותי (מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה, מורשת ודת), ולכן ההשתייכות ללאום אינה חופפת לאזרחות. אופייה היהודי בא לידי ביטוי בסמלים, בשפה, בלוח השנה, במועדים, בחוק השבות ובזיקה ליהודי התפוצות, ויש לשמור על רוב יהודי.
2. הרכיב הדמוקרטי: מחויבות לשוויון זכויות אזרחי מלא לכל האזרחים, ללא הבדל השתייכות לאומית, אתנית או דתית; הריבונות מסורה לכל האזרחים; בני המיעוטים זכאים גם לזכויות קבוצתיות-תרבותיות (שפה, דת, חינוך, תרבות), אך המדינה אינה מדינת הלאום שלהם.
ארבע העמדות בהיבט הלאומי
הנימוקים של כל עמדה
איך מזהים חלום לאומי בקטע
שאלו שלוש שאלות על דברי הדובר:
1. של מי המדינה? של העם היהודי, של שני העמים, או של כל אזרחיה?
2. האם כל האזרחים שווים בזכויות? אם הדובר מדבר על מדינה יהודית וגם על שוויון לערבים, זו מדינת לאום יהודית אתנית-תרבותית דמוקרטית.
3. מה מקומם של העלייה ושל יהודי התפוצות? זיקה מיוחדת אליהם מצביעה על מדינת לאום יהודית.
בהסבר קשרו כל חלק בציטוט לרכיב אחר: "מדינת ישראל היהודית" לרכיב הלאומי, "באופן שוויוני" לרכיב הדמוקרטי.
בהצגת מדינת לאום יהודית אתנית-תרבותית דמוקרטית חייבים את שני הרכיבים. בלי הרכיב הדמוקרטי, ההצגה מתארת עמדה אחרת: מדינת לאום יהודית לא דמוקרטית.
אל תבלבלו בין "מדינת לאום אזרחית דמוקרטית" (חלום על אופייה הרצוי של ישראל) לבין "לאומיות אזרחית" (סוג של לאומיות בנושא הרעיון הלאומי). כשהשאלה עוסקת בחלומות, משתמשים בשמות החלומות.
דוגמה א - החלום בנאום של רות גביזון
מתוך נאום פרופסור רות גביזון בטקס פרס ישראל (מעובד):
"ישראל הוקמה כמדינת הלאום של העם היהודי, וכאז כן היום זהו טעם קיומה. [...] לישראל יש חזון כזה. [...] הוא מיוצג בהכרזה על הקמת המדינה: מדינה יהודית פתוחה לקיבוץ גלויות, שגם מעניקה שוויון מדיני וחברתי מלא לכל תושביה. מדינה שבה בני המיעוט הערבי הם שותפים וזוכים לייצוג ולשוויון."
הציגו את העמדה (חלום) בנוגע לאופייה הרצוי של מדינת ישראל בהיבט הלאומי: מדינת לאום אתנית תרבותית דמוקרטית. צטטו מן הקטע משפט (אחד או יותר) שממנו לומדים שחלום זה בא לידי ביטוי בקטע. הסבירו כיצד חלום זה בא לידי ביטוי במשפט שציטטתם.
1. מציגים את שני הרכיבים: הלאומי (מדינת העם היהודי, הגדרה עצמית, לאום אתני-תרבותי שאינו חופף לאזרחות, עלייה, עברית ומורשת) והדמוקרטי (שוויון מלא לכל האזרחים, זכויות קבוצתיות).
2. בוחרים משפט שיש בו את שני הרכיבים: "מדינה יהודית פתוחה לקיבוץ גלויות, שגם מעניקה שוויון מדיני וחברתי מלא לכל תושביה."
3. מקשרים: "מדינה יהודית פתוחה לקיבוץ גלויות" - הרכיב הלאומי, העדפה לעם היהודי בעלייה; "שוויון מדיני וחברתי מלא לכל תושביה" - הרכיב הדמוקרטי.
מדינת לאום (יהודית) אתנית-תרבותית דמוקרטית. הרכיב הלאומי: ישראל היא מדינתו של העם היהודי בארץ ובתפוצות, ומבטאת את זכותו להגדרה עצמית; העדפה ללאום היהודי במדיניות ההגירה (זכותו של כל יהודי לעלות); עברית ומורשת ישראל מרכזיות בתרבות; סמלים, מועדים וחוקים מבטאים את היסודות האתניים-תרבותיים היהודיים. הרכיב הדמוקרטי: מחויבות לשוויון מלא בין כל האזרחים, ללא הבדל השתייכות לאומית, אתנית או דתית; הריבונות מסורה לכל האזרחים; אין חפיפה מלאה בין לאומיות לאזרחות; הכרה בזכויות קבוצתיות מסוימות. ציטוט: "מדינה יהודית פתוחה לקיבוץ גלויות, שגם מעניקה שוויון מדיני וחברתי מלא לכל תושביה." הסבר: "מדינה יהודית פתוחה לקיבוץ גלויות" מבטא את הרכיב הלאומי, ו"שוויון מדיני וחברתי מלא לכל תושביה" מבטא את הרכיב הדמוקרטי.
דוגמה ב - שני הבדלים בין שני חלומות לאומיים
הצג שני הבדלים לגבי אופייה הרצוי של מדינת ישראל (חלום) בהיבט הלאומי: בין מדינת לאום יהודית אתנית־תרבותית־דמוקרטית ובין מדינת לאום אזרחית־דמוקרטית.
1. בוחרים קריטריון לכל הבדל, כדי שההשוואה תהיה על אותו נושא.
2. קריטריון ראשון - הגדרת הלאום ולמי שייכת המדינה: באחת העם היהודי, הלאום אתני-תרבותי ואינו חופף לאזרחות; באחרת הלאום מוגדר לפי האזרחות והמדינה שייכת לכל אזרחיה.
3. קריטריון שני - המרחב הציבורי והסמלים: באחת סמלים יהודיים; באחרת סמלים ניטרליים ומשותפים.
4. בכל הבדל כותבים את שני הצדדים. צד אחד בלבד אינו הבדל.
הבדל ראשון (הגדרת הלאום ולמי שייכת המדינה): במדינת לאום יהודית אתנית-תרבותית דמוקרטית המדינה היא מדינת הלאום של העם היהודי, והלאום מוגדר על בסיס אתני-תרבותי ואינו חופף לאזרחות; במדינת לאום אזרחית דמוקרטית הלאום מוגדר על פי האזרחות - כל אזרחי המדינה הם הלאום, והמדינה שייכת לכולם באופן שווה. הבדל שני (המרחב הציבורי והסמלים): בראשונה הסמלים, השפה, לוח השנה והחגים יהודיים; בשנייה הסמלים והמרחב הציבורי ניטרליים ומשותפים לכל האזרחים.
4. עמדות ("חלומות") בהיבט הדתי-תרבותי
העמדות ("חלומות") בהיבט הדתי-תרבותי
ארבעה אנשים מתווכחים על תחבורה ציבורית בשבת. הראשון אומר: "השבת היא מתנה תרבותית של העם, בואו נשמור על אופייה, אבל לא בכפייה הלכתית". השני: "צריך לשמור על השבת בחוק, כי זו מצווה". השלישי: "כל חוקי המדינה צריכים להיות לפי התורה". הרביעי: "המדינה לא צריכה להתערב בדת בכלל". כל אחד מחזיק בחלום אחר.
במדויק: העמדות ("חלומות") בנושא זהותה הדתית-תרבותית הרצויה של המדינה עוסקות במקומה של הדת היהודית בחקיקה ובמרחב הציבורי. לפי התוכנית יש ארבע עמדות: מדינה מסורתית (מורשתית)-תרבותית, מדינה המשלבת חקיקה דתית-הלכתית בהיקף חלקי, מדינת הלכה, ומדינה חילונית שיש בה הפרדה מלאה בין הדת למדינה. מבחינים ביניהן לפי שני קריטריונים: מקור הסמכות (ציבור האזרחים או ההלכה) ומקום הדת והמורשת בחקיקה ובמרחב הציבורי.
ארבע העמדות בהיבט הדתי-תרבותי
הנימוקים של כל עמדה
הבדל ונקודת דמיון בין שתי עמדות
1. בחרו קריטריון לכל אחד: מקור הסמכות, או מקום הדת והמורשת בחקיקה ובמרחב הציבורי.
2. נקודת דמיון: כתבו מה משותף לשתי העמדות לפי הקריטריון. למשל: בשתיהן מקור הסמכות הוא ציבור האזרחים, ולכן שתיהן דמוקרטיות.
3. הבדל: כתבו מה אומרת כל עמדה לפי אותו קריטריון, ושתיהן במשפט אחד או שניים. כתיבה על עמדה אחת בלבד לא מראה הבדל.
הבלבול הנפוץ: מסורתית מול חקיקה דתית בהיקף חלקי. בשתיהן מקור הסמכות הוא ציבור האזרחים, ובשתיהן יש שבת בחוק. ההבדל הוא הסיבה: במסורתית - מורשת תרבותית-לאומית, "לא מתוך מחויבות דתית"; בחקיקה החלקית - שיקולים דתיים, "מצוות התורה".
פתחו כל הצגה של חלום דתי-תרבותי במקור הסמכות. זה הרכיב שמבחין בין מדינת הלכה לשלוש העמדות האחרות.
דוגמה א - יום הכיפורים: זיהוי החלום בדברי הוגה דעות
הוגה דעות ישראלי אמר בריאיון: "לדעתי, ביום הכיפורים באים לידי ביטוי הגישה הרצויה בישראל כלפי הדת והמורשת היהודית והמחויבות להן. ביום זה מוסדות המדינה אינם פועלים והפעילות המסחרית מושבתת. רבים מאזרחי המדינה ובהם אני נמנעים מנסיעה במכונית ביום הכיפורים מתוך כבוד למורשת ולדת שלנו, גם אם איננו רואים את עצמנו מחויבים להלכה במלואה. אנו נוהגים כך אף על פי שאין חוק האוסר על נסיעה במכונית ביום הכיפורים ולדעתי לא צריך להיות חוק כזה."
ציין והצג את העמדה (ה"חלום") בנושא הזהות הדתית־תרבותית הרצויה של מדינת ישראל שבאה לידי ביטוי בדבריו של הוגה הדעות.
הסבר כיצד עמדה זו באה לידי ביטוי בקטע.
1. מקור הסמכות: הוא לא מבקש חוק דתי, ולכן לא מדינת הלכה.
2. הסיבה: "מתוך כבוד למורשת", "גם אם איננו רואים את עצמנו מחויבים להלכה במלואה" - זיקה למורשת בלי מחויבות להלכה. זו מדינה מסורתית (מורשתית)-תרבותית.
3. מציגים את רכיבי העמדה.
4. מצטטים את המשפט על ההימנעות מנסיעה, ומקשרים לרכיב "זיקה למורשת, בלי מחויבות להלכה".
מדינה מסורתית (מורשתית-תרבותית). הצגה: מדינה יהודית ודמוקרטית (מקור הסמכות - ציבור האזרחים), ששומרת על האופי היהודי במרחב הציבורי ונותנת ביטוי בחקיקה ובמרחב הציבורי למורשת היהודית במובן התרבותי-לאומי; הזדהות כללית עם ערכי הדת, אך לא מתוך מחויבות להלכה. ציטוט: "רבים מאזרחי המדינה ובהם אני נמנעים מנסיעה במכונית ביום הכיפורים מתוך כבוד למורשת ולדת שלנו, גם אם איננו רואים את עצמנו מחויבים להלכה במלואה." קישור: ההימנעות מנסיעה נעשית מתוך כבוד למורשת, בלי מחויבות להלכה, ויום הכיפורים שומר על צביון מיוחד במרחב הציבורי.
דוגמה ב - הבדל ודמיון: חקיקה דתית חלקית מול הפרדה
הציגו הבדל אחד ונקודת דמיון אחת בין שתי העמדות האלה:
– העמדה (חלום): מדינה המשלבת חקיקה דתית בהיקף חלקי.
ובין
– העמדה (חלום): מדינה חילונית שיש בה הפרדה מלאה בין דת למדינה.
1. נקודת דמיון לפי קריטריון מקור הסמכות: בשתיהן ציבור האזרחים, ולכן שתיהן דמוקרטיות ולא מדינת הלכה.
2. הבדל לפי קריטריון מקום הדת בחקיקה ובמרחב הציבורי: בחקיקה החלקית משלבים מרכיבים הלכתיים; בהפרדה המדינה לא מחוקקת חוקים דתיים ולא מתערבת בדת.
דמיון: בשתי העמדות מקור הסמכות במדינה הוא ציבור האזרחים (מדינה דמוקרטית ולא מדינת הלכה). הבדל (מקום הדת בחקיקה ובמרחב הציבורי): במדינה המשלבת חקיקה דתית בהיקף חלקי יש למדינה ערך דתי, ולכן משלבים מרכיבים הלכתיים בחקיקה ובמרחב הציבורי (שבת, כשרות, נישואין, גיור, משפט עברי); ואילו במדינה חילונית עם הפרדה מלאה אין זה מתפקיד המדינה לחוקק חוקים בעלי אופי דתי, להעניק שירותי דת או להתערב בענייני דת - היא רק מאפשרת פולחן דתי פרטי.
5. מדינת ישראל והעם היהודי בתפוצות
האחריות והמחויבות ההדדית בין ישראל לעם היהודי בתפוצות
כשיהודים במדינה כלשהי נמצאים בסכנה, ישראל מארגנת מבצעים כדי להביא אותם ארצה. וכשישראל במלחמה, יהודים בארצות הברית, בצרפת ובארגנטינה מתרימים כסף, מפגינים ומשפיעים על הממשלות שלהם. זו ערבות הדדית: אחריות שעוברת בשני הכיוונים.
במדויק: בין מדינת ישראל לבין העם היהודי בתפוצות יש אחריות ומחויבות הדדית (ערבות הדדית):
- מחויבות המדינה: ישראל רואה את עצמה הבית של כל העם היהודי ואחראית לשלומו: היא פתוחה לעלייה של כל יהודי, מסייעת ליהודים במצוקה ופועלת לחיזוק הזהות היהודית בתפוצות.
- מחויבות יהודי התפוצות: הם רואים את עצמם שותפים לגורלה של ישראל ותומכים בה: תמיכה פוליטית, תמיכה כלכלית וחיזוק הקשר של הדור הצעיר לישראל.
המחויבות של המדינה מעוגנת במסמכי היסוד. בהכרזת העצמאות נכתב ש"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות", ובאחת מארבע הפניות שלה היא קוראת לעם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין. חוק הלאום (סעיף "הקשר עם העם היהודי") קובע שהמדינה תפעל לשמירה על שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה בשל יהדותם או בשל אזרחותם, ותפעל בתפוצות לשימור הזיקה בין המדינה לבני העם היהודי ולשימור המורשת התרבותית, ההיסטורית והדתית של העם היהודי.
הביטויים לכל כיוון
שאלה על המחויבות ההדדית: בדקו את הכיוון
1. קראו מה מבקשים: מחויבות של המדינה כלפי התפוצות, יחס של יהודי התפוצות כלפי המדינה, או אחד מכל כיוון.
2. לכל ביטוי כתבו שם ופירוט: לא רק "חוק השבות", אלא "חוק השבות מאפשר לכל יהודי לעלות לישראל ולקבל בה אזרחות".
3. בשאלה עם קטע: צטטו משפט שמתאים לביטוי שבחרתם, והראו באיזה כיוון הוא פועל.
טעות נפוצה: לענות על הכיוון הלא נכון. כשמבקשים "יחס יהודי התפוצות כלפי מדינת ישראל", חוק השבות לא מתאים, כי הוא פעולה של המדינה.
דוגמה א - שאלת ידע: מחויבות אחת מכל כיוון
הציגו מחויבות אחת של מדינת ישראל כלפי העם היהודי בתפוצות ומחויבות אחת של יהודי התפוצות כלפי מדינת ישראל.
1. מזהים שמבקשים שני כיוונים, ביטוי אחד לכל כיוון.
2. מחויבות המדינה: בוחרים ביטוי ומפרטים אותו, למשל עלייה ואזרחות לפי חוק השבות.
3. מחויבות יהודי התפוצות: בוחרים ביטוי ומפרטים אותו, למשל תמיכה פוליטית באמצעות ארגונים ושדולות.
מחויבות המדינה: חוק השבות, חוק האזרחות והכרזת העצמאות מאפשרים לכל יהודי לעלות לישראל ולקבל בה אזרחות. מחויבות יהודי התפוצות: תמיכה פוליטית בישראל על ידי ארגונים ושדולות המשתדלים להשפיע על ממשלותיהם לתמוך בישראל בהקשרים שונים.
דוגמה ב - המחויבות של המדינה בנאום של נשיאת העליון
מתוך נאום של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות (מעובד):
"מדינת ישראל מעצם היותה ביתו של העם היהודי מקבצת אליה לאורך כל השנים מאז הקמתה ועד היום יהודים מכל רחבי תבל. המדינה גם מַקְצָה משאבים מיוחדים לסיוע ליהודים שנשקפת להם סכנה בארצות מושבם ואף פועלת לעלייתם ארצה."
הצג את המחויבות והאחריות של מדינת ישראל כלפי יהודי התפוצות. הסבר כיצד מחויבות זו באה לידי ביטוי בקטע.
1. מציגים: ישראל רואה את עצמה מחויבת ואחראית לעם היהודי בתפוצות (ערבות הדדית), ומפרטים ביטויים: עלייה ואזרחות, מבצעים ליהודים במצוקה, מוסדות לחיזוק הזהות, ענישה.
2. מצטטים: "המדינה גם מַקְצָה משאבים מיוחדים לסיוע ליהודים שנשקפת להם סכנה בארצות מושבם ואף פועלת לעלייתם ארצה."
3. מקשרים לביטוי: התגייסות המדינה לטובת יהודים במצוקה.
הצגה: מדינת ישראל רואה עצמה מחויבת ואחראית לעם היהודי בתפוצות (ערבות הדדית). ביטויים: חוק השבות והכרזת העצמאות - כל יהודי רשאי לעלות לישראל ולקבל בה אזרחות; התגייסות המדינה לטובת יהודים במצוקה - מבצעים להעלאת יהודים, סיוע למסורבי עלייה; מוסדות מטעם המדינה לחיזוק הזהות היהודית בתפוצות ולעלייה. ציטוט: "המדינה גם מַקְצָה משאבים מיוחדים לסיוע ליהודים שנשקפת להם סכנה בארצות מושבם ואף פועלת לעלייתם ארצה." קישור: הסיוע ליהודים בסכנה והפעולה לעלייתם הם התגייסות המדינה לטובת יהודים במצוקה.