אסון טבע
רעידת אדמה, צונמי, הוריקן, שיטפון וגלישת קרקע הם תהליכים טבעיים. הם הופכים ל"אסון" כשהם פוגעים באנשים, ביישובים ובתשתיות. לכן כמעט כל שאלה בנושא שואלת שני דברים: מה גורם לתופעה (הטבע), ולמה הנזק גדול או קטן (האדם).
במדויק: אסון טבע הוא אירוע טבעי מהיר ועוצמתי שגורם לאבדן חיי אדם ולנזק לרכוש, לתשתיות ולסביבה. במיקוד של תשפ"ז יש חמישה סוגים: רעידות אדמה, צונמי, רוחות הרס (הוריקן, ציקלון, טייפון וטורנדו), שיטפונות והצפות נהר וגלישות קרקע. על כל אחד לומדים: הגורמים להיווצרותו, המאפיינים, הנזקים ודרכי ההתמודדות - ובהן ההבדל בין מדינות מפותחות ובין מדינות מתפתחות.
סיכון ונזק הם לא אותו דבר. הסיכון נקבע בעיקר בטבע: מיקום ליד גבול בין לוחות, ליד אוקיינוס חם או על מדרון תלול. גודל הנזק נקבע גם בידי האדם: איכות הבנייה, הצפיפות, ההתרעה והחילוץ. לכן ברעידת אדמה חלשה יותר יכולים להיות הרבה יותר הרוגים - כמו בעיר בם שבאירן לעומת סנטה קרוז שבקליפורניה.
דרכי התמודדות עם אסון טבע
אי אפשר למנוע רעידת אדמה או הוריקן, אבל אפשר להקטין מאוד את הנזק שלהם. לכן על כל אסון שואלים גם מה האדם עושה, ולמה מדינות שונות מצליחות בזה אחרת.
במדויק: דרכי התמודדות הן פעולות שמונעות נזק או מצמצמות אותו: ניטור, חיזוי והתראה; היערכות ופינוי; תכנון ובנייה מותאמת (תקני בנייה, איסור בנייה באזורי סיכון); פתרונות הנדסיים (סכרים, סוללות, קירות תמך); חילוץ, רפואה ושיקום. על כל אסון משווים בין מדינות מפותחות (בתכנית בעיקר ארצות הברית ויפן), שיש להן הון, טכנולוגיה וארגון לכל אלה, ובין מדינות מתפתחות, שחסרים להן. לקהילה הבין-לאומית יש תפקיד בסיוע לאזורים שנפגעו ובהצבת אמצעי התראה.
1. טקטוניקת הלוחות ורעידות אדמה
רעידת אדמה וטקטוניקת הלוחות
רעידת אדמה מגיעה בלי אזהרה ונמשכת שניות, אבל הסיבה שלה מצטברת שנים רבות מתחת לפני השטח. כדי להבין איפה היא קורה ולמה, צריך להכיר את הלוחות הטקטוניים - החלקים שהקליפה של כדור הארץ מחולקת אליהם.
במדויק: הלוחות הטקטוניים הם חלקים גדולים ונוקשים של הליתוספרה (הקרום יחד עם החלק העליון והקשיח של המעטפת). הם מונחים על האסתנוספרה - שכבה פלסטית (רכה) במעטפת - ונעים עליה לאט, כמה סנטימטרים בשנה, בגלל זרמי הסעה (ערבול) של חום במעטפת. רעידת אדמה נוצרת בעיקר בגבול בין לוחות: החיכוך "נועל" את הלוחות, המאמץ מצטבר בסלעים, והוא משתחרר בבת אחת בתזוזה פתאומית לאורך השבר - והאנרגייה מתפשטת כגלים סייסמיים. בתשובה כותבים את שמות שני הלוחות, את סוג התנועה ואת המנגנון (חיכוך - הצטברות מאמץ - שחרור פתאומי).
בפרק ארץ ישראל לומדים על השבר הסורי-אפריקני ועל רעידות האדמה בבקעת ים המלח (בשיעור על המבנה הטופוגרפי והתהליכים הגאולוגיים). שם הלוח הערבי והלוח האפריקני (תת-לוח ישראל-סיני) נעים שניהם צפונה בתנועת החלקה, והלוח הערבי נע מהר יותר. גם רעידת האדמה בעוצמה 7.2 במפרץ אילת בשנת 1995 קשורה לגבול הלוחות הזה.
שלושה סוגי תנועה בגבולות בין לוחות
איפה הסיכון לרעידות אדמה גבוה
הכלל: ככל שהמקום קרוב יותר לגבול פעיל בין לוחות, כך הסיכון לרעידות אדמה חזקות גבוה יותר. רוב רעידות האדמה החזקות מתרכזות בטבעת האש - החגורה של גבולות לוחות (רובם אזורי הפחתה) שמקיפה את האוקיינוס השקט.
אזורים עם שכיחות גבוהה של רעידות אדמה: יפן, מערב ארצות הברית, טורקיה, אירן, איי אינדונזיה, אפגניסטן, ניו זילנד. בתוך לוח, על סלע קדום ויציב (דרום אפריקה, מערב אוסטרליה), רעידות אדמה נדירות וחלשות בדרך כלל.
מדידת רעידת אדמה ומושגים
חיזוי: אין היום דרך מהימנה לחזות מתי בדיוק תתרחש רעידת אדמה. אפשר רק להעריך את הסיכון באזור לאורך שנים. לפעמים יש סימנים מקדימים - רעשים מקדימים (רעידות קטנות באותו אזור), שינויים במי בארות ומעיינות, פליטה מוגברת של גז ראדון - אבל הם לא מופיעים לפני כל רעידה.
גורמים לגודל הנזק: טבעיים ואנושיים
העוצמה לבדה לא קובעת את הנזק: בקרייסטצ'רץ' הרעידה החלשה יותר גרמה לנזק הגדול יותר.
התמודדות: מדינות מפותחות מול מדינות מתפתחות
הגורם להבדל: רמת הפיתוח - הון, טכנולוגיה וארגון.
הקהילה הבין-לאומית: סיוע לאזורים שנפגעו - בחילוץ, ברפואה ובשיקום.
ישראל: ישראל נמצאת באזור המועד לרעידות אדמה, לאורך השבר הסורי-אפריקני. דוגמה להיערכות: תמ"א 38 - תכנית מתאר ארצית לחיזוק מבנים ישנים כדי שיהיו עמידים לרעידות אדמה.
השוואת הנזק בין מדינה מפותחת למדינה מתפתחת
1. מזהים בנתונים את ההבדל: איפה נהרגו ונפצעו יותר, ואיפה הנזק הכלכלי גדול יותר. בודקים גם את העוצמה - לפעמים דווקא במדינה המפותחת הרעידה הייתה חזקה יותר.
2. מפרידים בין סיכון לנזק: את הרעידה עצמה מסבירים בגבול הלוחות; את ההבדל בנזק מסבירים בגורמים אנושיים (ובעומק המוקד ובמועד).
3. בוחרים קריטריון אחד לכל הסבר - איכות הבנייה, התרעה, חילוץ ורפואה - ומשווים בו את שתי המדינות במשפט אחד עם "ואילו".
4. מקשרים לנתון: בנייה חלשה מסבירה הרבה הרוגים; ערך גבוה של מבנים ותשתיות מסביר נזק כלכלי גבוה במדינה המפותחת.
אותה דרך מתאימה גם לצונמי, לרוחות הרס, לשיטפונות ולגלישות קרקע.
כשמסבירים רעידת אדמה בגבול לוחות, לא מספיק לכתוב "מפגש לוחות". בדוגמאות למענה של הפיקוח כתוב ש"התלמידים חייבים לציין את שמות הלוחות ואת סוג התנועה" - למשל: הלוח הערבי והלוח האפריקני, בתנועת החלקה.
בבקעת ים המלח ובבקעת הירדן התנועה היא החלקה, לא פתיחה. הפיקוח כותב שלא מתקבלת "תנועת פתיחה / התרחקות משום שאינה רלוונטית למזרח ישראל". הפתיחה נמצאת בדרום השבר, בים סוף.
כששואלים על הסיכון לרעידות אדמה, מסבירים לפי המרחק מגבול הלוחות. רמת הפיתוח ואיכות הבנייה משפיעות על הנזק, לא על הסיכון שתהיה רעידה.
הלוחות לא "צפים על מאגמה נוזלית". האסתנוספרה מוצקה ברובה אבל פלסטית (רכה), והיא לא ים של מאגמה. וסולם ריכטר לא מודד נזק - את הנזק מודד סולם מרקאלי.
התפרצויות געשיות, המבנה הפנימי של כדור הארץ ותהליכי קימוט לא נכללים במיקוד של תשפ"ז. את טקטוניקת הלוחות לומדים רק כגורם לרעידות אדמה ולצונמי.
דוגמה א - טבעת האש: איפה רוב רעידות האדמה החזקות
תנועת הלוחות הטקטוניים משפיעה על תופעות המתרחשות בכדור הארץ.
במפה שבנספח ג מסומנים אזורים בעולם שבהם התרחשו בשנת 2024 רעידות אדמה בעוצמה (מגניטודה) של 6.5 ויותר.
(במפת העולם: עיגול אפור - אזור שבו התרחשה רעידת אדמה בעוצמה 6.5 ויותר; קו אדום - מפגש לוחות. רוב העיגולים, כ-25 מתוך כ-30, נמצאים לאורך מפגשי הלוחות שמסביב לאוקיינוס השקט: בחוף המערבי של צפון אמריקה ושל דרום אמריקה, ובעיקר במערב האוקיינוס השקט - יפן, טייוואן, הפיליפינים, אינדונזיה ומזרח פפואה, ואיי ונואטו. עיגולים בודדים: באיים הקריביים, במרכז אסיה, בדרום האוקיינוס האטלנטי ודרומית לניו זילנד.)
•עיינו במפה, וציינו את האזור בכדור הארץ שבו התרחשו רוב רעידות האדמה בעוצמה של 6.5 ויותר.
•הסבירו את התהליך הגורם לרעידות אדמה באזור זה.
(5 נקודות)
1. מה נדרש: שתי משימות. "ציינו" - את האזור, מהמפה. "הסבירו" - את התהליך, מהידע.
2. קוראים את המקרא: עיגול אפור = רעידה חזקה, קו אדום = מפגש לוחות. רוב העיגולים (כ-25 מתוך כ-30) נמצאים סביב האוקיינוס השקט - טבעת האש.
3. סוג המפגש באזור: לאורך רוב שולי האוקיינוס השקט - התקרבות והפחתה. לוח אוקייני (לוח האוקיינוס השקט, לוח נסקה) שוקע מתחת ללוח אחר.
4. המנגנון, כשרשרת: חיכוך בין הלוחות - הלוחות ננעלים - המאמץ מצטבר בסלעים לאורך זמן - שחרור פתאומי בתזוזה לאורך השבר - האנרגייה מתפשטת כגלים סייסמיים, וזו רעידת האדמה.
האזור: שולי האוקיינוס השקט – "טבעת האש": רוב העיגולים לאורך מפגשי הלוחות שמסביב לאוקיינוס השקט, ובעיקר במערבו (יפן, טייוואן, הפיליפינים, אינדונזיה) ובחופים המערביים של אמריקה.
התהליך: התקרבות והפחתה – לוח אוקייני (לוח האוקיינוס השקט, לוח נסקה ועוד) שוקע מתחת ללוח אחר. בין הלוחות נוצר חיכוך, והם ננעלים; המאמץ מצטבר בסלעים לאורך זמן, ועד שהוא משתחרר בבת אחת בתזוזה פתאומית לאורך השבר – והאנרגיה מתפשטת כגלים סייסמיים: רעידת אדמה.
דוגמה ב - בם מול סנטה קרוז: למה הנזק שונה
בטבלה שלפניך נתונים על רעידות אדמה שהתרחשו בעיר בַּם באירן ובעיר סנטה קרוז בקליפורניה שבארצות הברית.
הבא שני הסברים אפשריים להבדלים בין שתי הערים בתוצאות של רעידות האדמה. (7 נקודות)
1. קוראים את הטבלה: בבם נהרגו 26,000 ובסנטה קרוז 63; בבם נפצעו 30,000 ובסנטה קרוז 3,757. זאת אף שהעוצמה בבם הייתה נמוכה יותר (6.6 לעומת 6.9) - ולכן ההבדל לא נובע מעוצמת הרעידה.
2. הסבר ראשון - איכות הבנייה: בבם רוב הבתים נבנו מלבני בוץ ובבנייה לא מחוזקת, ואילו בקליפורניה יש תקני בנייה מחמירים נגד רעידות אדמה, והם נאכפים.
3. הסבר שני - רמת הפיתוח והמוכנות: בארצות הברית יש מערכי חילוץ והצלה, שירותי רפואה ותרגול של האוכלוסייה, ואילו באירן החילוץ היה מוגבל, ורבים מתו מתחת להריסות.
4. הנזק הכלכלי דווקא גבוה יותר בסנטה קרוז (6.0 לעומת 1.5 מיליארד דולר), כי ערך הנכסים והתשתיות במדינה מפותחת גבוה הרבה יותר.
בבם נהרגו כ־26,000 איש (פי כ־413 מבסנטה קרוז) ונפצעו כ־30,000 (פי כ־8) – אף שעוצמת הרעידה הייתה נמוכה יותר (6.6 לעומת 6.9).
1. איכות הבנייה: בבם רוב הבתים נבנו מלבני בוץ ומחומרים לא מחוזקים, והתמוטטו על יושביהם; בקליפורניה יש תקני בנייה מחמירים נגד רעידות אדמה (שלד מחוזק, אכיפה).
2. רמת הפיתוח והמוכנות: בארצות הברית – מערכי חילוץ והצלה, שירותי רפואה ותרגול האוכלוסייה; באירן ההיערכות והחילוץ היו מוגבלים, ורבים מתו מתחת להריסות. (אפשר גם: בם – הרעידה בשעות הבוקר המוקדמות (כ־5:26) כשכולם ישנו, ומוקד רדוד מתחת לעיר. הנזק הכלכלי גבוה יותר בסנטה קרוז כי ערך הנכסים והתשתיות במדינה מפותחת גבוה הרבה יותר.)
2. צונמי
צונמי
צונמי הוא לא גל רגיל שהרוח יוצרת. זו סדרה של גלים ענקיים שנוצרת כשקרקעית הים זזה בבת אחת. הגלים יכולים לחצות אוקיינוס שלם ולפגוע בחופים רחוקים מאוד מהמקום שבו נוצרו.
במדויק: צונמי הוא סדרה של גלים ארוכים מאוד שנוצרת כשקרקעית הים מתרוממת או שוקעת בבת אחת, וכל עמודת המים שמעליה מוזזת. הגורם העיקרי: רעידת אדמה חזקה מתחת לקרקעית הים, בדרך כלל באזור הפחתה (גם גלישה תת-ימית או התפרצות געשית בים יכולות ליצור צונמי). המאפיינים: בים העמוק הגלים נמוכים, ארוכים ומהירים מאוד (מאות קמ"ש); ליד החוף, במים רדודים, הם מאטים וגובהם עולה לעשרות מטרים. תשובה על היווצרות צונמי מתארת שלושה שלבים לפי הסדר: הרעידה ותזוזת הקרקעית - התפשטות הגלים - ההגבהה וההצפה בחוף.
הצונמי קשור ישירות לשיעור על טקטוניקת הלוחות: כמעט כל אירועי הצונמי שמקורם ברעידות אדמה חזקות בשנים 1900-2022 נמצאים לאורך שולי האוקיינוס השקט ("טבעת האש"), ולאורך רכסי אמצע האוקיינוס כמעט אין אירועים כאלה. אל תבלבלו בין צונמי ובין גאות ושפל - עלייה וירידה מחזוריות של מפלס הים, בדרך כלל פעמיים ביממה, בלי נזק. את הגאות והשפל לומדים בשיעור על הפקת אנרגייה.
שלושה שלבים בהיווצרות צונמי
סימן אזהרה בחוף: דקות ספורות לפני שהגל מגיע, הים נסוג בפתאומיות - קו המים מתרחק עשרות ומאות מטרים, וקרקעית הים נחשפת.
מתי נוצר צונמי ומתי לא
גם גלישה תת-ימית או התפרצות געשית בים יכולות ליצור צונמי.
נזקי הצונמי והגורמים לנזק הרב
הנזקים - הצונמי באוקיינוס ההודי (26 בדצמבר 2004): גלי צונמי ענקיים פגעו במדינות רבות לחופי האוקיינוס, ובהן אינדונזיה. על פי הערכות כ-230 אלף בני אדם נהרגו ורבבות נפצעו. נהרסו כפרים, אתרי נופש, אדמות חקלאיות ושטחי דיג, בנזק שנאמד בכעשרה מיליארד דולרים. מי הים גם ממליחים את הקרקע החקלאית ואת בארות המים.
התמודדות עם צונמי: מפותחות, מתפתחות והקהילה הבין-לאומית
מפותחות מול מתפתחות: בארצות הברית וביפן יש ניטור, התרעה והיערכות לפינוי תושבים. בתאילנד, בסרי לנקה ובאינדונזיה, ב-2004, לא הייתה מערכת התרעה ולא הסברה לתושבים.
הקהילה הבין-לאומית: הגל חוצה אוקיינוסים, ולכן מדינה אחת לא יכולה להתגונן לבד. מערכת התרעה משותפת פועלת באוקיינוס השקט מאמצע המאה ה-20, ובאוקיינוס ההודי היא הוקמה אחרי 2004. לקהילה הבין-לאומית יש אחריות להציב אמצעי התראה באזורים רגישים ולתחזק אותם.
כשמבקשים גורם אנושי לנזק, לא כותבים גורם טבעי כמו עוצמת הרעידה או קרבת המוקד לחוף. גורם אנושי הוא משהו שבני האדם עשו או לא עשו: היעדר התרעה, בנייה צפופה בחוף, כריתת מנגרובים.
לא כל רעידת אדמה יוצרת צונמי. רעידה ביבשה, רעידה חלשה או עמוקה, ורעידה של החלקה אופקית לא מזיזות כמות גדולה של מי ים.
כשמבקשים "שלושה שלבים", כותבים אותם לפי הסדר, מהגורם ועד הפגיעה בחוף. רשימה של מאפיינים ("גל גבוה", "מהיר") בלי רצף היא לא תיאור של שלבים.
דוגמה א - מפת הצונמי: סוג התנועה ושלבי ההיווצרות
המפה שבנספח ד מציגה אזורים בעולם שבהם התרחשו אירועי צונמי שמקורם ברעידות אדמה חזקות בשנים 1900–2022.
(במפה: ריבוע ירוק - אירוע צונמי; קו אדום - מפגש לוחות. הריבועים מרוכזים כמעט כולם לאורך שולי האוקיינוס השקט: החוף המערבי של דרום אמריקה, מרכז אמריקה ומקסיקו, אלסקה והאיים האלאוטיים, קמצ'טקה, יפן, הפיליפינים, אינדונזיה, פפואה גינאה החדשה ואיי שלמה; מחוץ לאוקיינוס השקט - מעט ריבועים בים התיכון, מול פורטוגל ובמזרח האוקיינוס ההודי. לאורך רכסי אמצע האוקיינוס כמעט אין ריבועים.)
א. כל האזורים שמסומן במפה כי התרחשו בהם אירועי צונמי נמצאים באזור של מפגש לוחות טקטוניים.
ציינו מהו סוג התנועה של הלוחות הטקטוניים המשותף לאזורים אלה. (5 נקודות)
ב. תארו שלושה שלבים בהיווצרות צונמי. (9 נקודות)
1. א - "ציינו": תשובה קצרה - סוג התנועה. במפה: כמעט כל הריבועים לאורך שולי האוקיינוס השקט - אזורי הפחתה של טבעת האש - ולאורך רכסי אמצע האוקיינוס, שבהם הלוחות מתרחקים, כמעט אין ריבועים. לכן: הפחתה והתקרבות.
2. ב - "תארו" שלושה שלבים לפי הסדר:
3. שלב 1, הגורם: רעידה חזקה מתחת לקרקעית הים משחררת את הלחץ שהצטבר בין הלוחות, והקרקעית מתרוממת או שוקעת בבת אחת.
4. שלב 2, ההתפשטות: עמודת המים מוזזת, והגלים מתפשטים מהר מאוד; בים העמוק הם נמוכים.
5. שלב 3, בחוף: במים רדודים הגלים מאטים ומתגבהים, ומציפים את החוף.
א. הפחתה והתקרבות (גבול מתכנס) – לוח אוקייני שוקע (מופחת) מתחת ללוח אחר, כמו לאורך "טבעת האש" סביב האוקיינוס השקט ובאינדונזיה.
ב. 1. רעידת אדמה חזקה מתחת לקרקעית הים (באזור הפחתה): לחץ שהצטבר בין הלוחות משתחרר, וקרקעית הים מתרוממת או שוקעת בבת אחת.
2. כל עמודת המים שמעל הקרקעית מוזזת, ונוצרים גלים המתפשטים לכל הכיוונים במהירות עצומה (מאות קמ"ש) – באוקיינוס הפתוח הם נמוכים וכמעט אינם מורגשים.
3. כשהגלים מגיעים למים רדודים ליד החוף, הם מאטים, אורכם מתקצר וגובהם עולה לעשרות מטרים; הגל מציף את החוף ופורץ הרחק אל תוך היבשה.
דוגמה ב - הצונמי באוקיינוס ההודי: גורם אנושי ואזהרה
קטע: "באירוע צונמי שהתרחש ב־26 בדצמבר 2004 נוצרו כמה גלי צונמי ענקיים בחופי האוקיינוס ההודי אשר פגעו במדינות רבות השוכנות לחופי האוקיינוס, ובהן אינדונזיה. על פי הערכות כ־230 אלף בני אדם נהרגו ורבבות נפצעו. הנזקים שגרמו מגלי הצונמי האלה נוסף על ההרג הרב: הרס של כפרים, אתרי נופש, אדמות חקלאיות ושטחי דיג, נאמדו בסכום של כעשרה מיליארד דולרים."
(1) הסבירו גורם אנושי אחד שבגללו נגרם באינדונזיה הנזק הרב המתואר בקטע. (4 נקודות)
(2) כאשר עומד להגיע גל צונמי אפשר להבחין בחוף הים בתופעה יוצאת דופן. תארו את התופעה.
ציינו אמצעי אחר שבעזרתו אפשר לדעת מראש שעומד להגיע גל צונמי. (7 נקודות)
1. (1) גורם אנושי - משהו שבני האדם עשו או לא עשו, ולא עוצמת הרעידה. הבולט: לא הייתה מערכת התרעה באוקיינוס ההודי ב-2004.
2. איך הוא הגדיל את הנזק: בלי אזהרה התושבים לא התפנו לשטח גבוה, ולכן מספר ההרוגים היה עצום.
3. (2) "תארו" את התופעה: הים נסוג בפתאומיות מהחוף, וקרקעית הים נחשפת - דקות ספורות לפני שהגל מגיע.
4. "ציינו" אמצעי אחר: מערכת התרעה - תחנות סייסמוגרפיות ומצופי לחץ בים העמוק, ששולחות אזהרה לחופים.
(1) היעדר מערכת התרעה: ב־2004 לא הייתה באוקיינוס ההודי מערכת התרעה מפני צונמי, ולכן התושבים לא קיבלו אזהרה ולא התפנו לפני הגעת הגל. (אפשר גם: התיישבות צפופה בשפלות החוף, בבנייה לא עמידה, וכריתת יערות מנגרובים ששימשו מחסום טבעי.)
(2) התופעה: נסיגה פתאומית וחריגה של הים מן החוף – קו המים יורד ומתרחק עשרות ומאות מטרים, וקרקעית הים נחשפת (עם דגים מפרפרים), דקות ספורות לפני שהגל מגיע.
אמצעי אחר: מערכת התרעה – מצופי לחץ (חיישנים) בים העמוקים ותחנות סייסמוגרפיות, המזהים רעידת אדמה ותנודה חריגה של פני הים ומשגרים התרעה (צופרים, מסרונים) לאזורי החוף.
3. רוחות הרס: הוריקן, ציקלון, טייפון וטורנדו
רוחות הרס: סופה טרופית וטורנדו
רוחות הרס הן הסופות החזקות ביותר על פני כדור הארץ. יש שני סוגים שונים מאוד: סופה טרופית ענקית, שנוצרת מעל אוקיינוס חם ונמשכת ימים, וטורנדו - מערבולת קטנה מעל היבשה, שנמשכת דקות.
במדויק: סופה טרופית (הוריקן, טייפון או ציקלון - אותה תופעה בשמות שונים לפי האוקיינוס) היא מערכת של לחץ אוויר נמוך מעל אוקיינוס חם, שבה הרוחות מסתחררות סביב מרכז - עין הסופה. הקוטר שלה מאות קילומטרים. האנרגייה שלה באה מהמים החמים: מים מתאדים, האוויר החם והלח עולה, ובהתעבות משתחרר חום כמוס. טורנדו היא מערבולת קטנה (עשרות עד מאות מטרים) מעל היבשה, שנוצרת בפתאומיות מתוך ענן סערה (קומולונימבוס). כשמבקשים תנאים להיווצרות סופה טרופית, כותבים שלושה תנאים שונים, ולכל אחד את התפקיד שלו: מים חמים (26.5°C לפחות), מרחק מקו המשווה (כוח קוריוליס) וגזירת רוח חלשה בגובה.
הנזק הגדול של סופה טרופית הוא לעיתים קרובות ההצפה - נחשול הסערה והגשמים העזים. לכן יש קשר ישיר לשיעור על שיטפונות והצפות נהר: ההוריקן "הארווי" (אוגוסט 2017) הוריד יותר מאלף מילימטרים של גשם בארבעה ימים בטקסס ובלואיזיאנה, והנהרות עלו על גדותיהם.
השם של רוח ההרס לפי האזור
התנאים להיווצרות סופה טרופית וטורנדו
טורנדו: אוויר חם ולח בגובה נמוך (ממפרץ מקסיקו) נפגש עם אוויר קר ויבש מעליו (מקנדה או מהרי הרוקי) - אטמוספרה לא יציבה מאוד; נוצרים ענני קומולונימבוס עצומים; ושינוי בכיוון הרוח ובמהירותה עם הגובה גורם לאוויר להסתחרר.
מבנה הסופה: התחזקות והיחלשות
מעל ים חם הסופה מתחזקת: קתרינה (2005) התחזקה מעל מפרץ מקסיקו מדרגה 1 לדרגה 5.
מעל יבשה היא נחלשת: אין אידוי ממים חמים, ולכן פחות חום כמוס; והחיכוך עם פני היבשה (הרים, בניינים, צמחייה) מאט את הרוחות.
הגורמים לנזקי רוחות הרס ותוצאותיהן
התוצאות: אבדן חיי אדם, ונזקים לרכוש ולתשתיות.
דוגמה - ניו אורלינס, ההוריקן קתרינה (2005): מחצית מהעיר בגובה פני הים או מתחתיו, בדלתה של נהר המיסיסיפי; נחשול הסערה והגשמים העזים הציפו אותה; והסוללות נגד הצפות נפרצו. הסופה גרמה להצפה של אזורים נרחבים בעיר ולמותם של 1,836 בני אדם.
התמודדות עם רוחות הרס: הוריקן מול טורנדו, מפותחות מול מתפתחות
בנייה מותאמת מקטינה את הנזק לשני הסוגים (בתכנית - ביפן ובארצות הברית).
מפותחות מול מתפתחות: בתכנית משווים את יפן וארצות הברית לאינדונזיה ולאיים הקריביים. כמו באסונות האחרים, ההבדל נובע מרמת הפיתוח: לחיזוי, להתרעה, לפינוי ולבנייה מותאמת צריך הון, טכנולוגיה וארגון. הפיליפינים חשופים במיוחד: הם ארכיפלג של אלפי איים, עם חופים ארוכים ושטחים נמוכים, והם היבשה הראשונה בדרכם של הטייפונים שנעים מערבה.
סופה טרופית נחלשת מעל יבשה לא "כי עברה מרחק רב", אלא כי היא מנותקת מהמים החמים - מקור האנרגייה שלה - וכי החיכוך עם פני היבשה מאט את הרוחות.
כשמבקשים תנאים להיווצרות סופה, לא כותבים מאפיינים שלה (עין הסופה, רוחות חזקות). תנאי הוא מה שצריך כדי שהסופה תיווצר: ים חם, קו רוחב, גזירת רוח חלשה.
הוריקן, טייפון וציקלון הם אותה תופעה, והשם תלוי באוקיינוס: הפיליפינים - טייפון, מדגסקר - ציקלון, קובה - הוריקן. טורנדו הוא תופעה אחרת: מערבולת קטנה מעל היבשה.
סופות חול ואבק לא נכללות במיקוד של תשפ"ז. מבין רוחות ההרס מעל אזורים יבשתיים לומדים רק את הטורנדו.
דוגמה א - הטייפון האייאן: מיקום הפיליפינים ושינוי העוצמה
בנספח ד מוצגות שתי תמונות.
•בתמונה 1 נראה המסלול שעברה סופת הטייפון "האייאן" באזור הפיליפינים בתחילת חודש נובמבר 2013. עוצמת הסופה לאורך המסלול מסומנת בצבעים על פי סולם ספיר־סימפסון.
•בתמונה 2 מוצגת תמונת לוויין של סופת הטייפון "האייאן".
(בתמונה 1, המסלול ממזרח למערב: באוקיינוס הפתוח - שקע טרופי, אחריו סופה טרופית, ואז טייפון בדרגות 1, 2, 3 ו-4; ממזרח לפיליפינים ולאורך חציית מרכז הפיליפינים - דרגה 5. מעל ים סין הדרומי העוצמה יורדת: דרגה 4, 3, 2 ו-1 - האחרונה על קו החוף בצפון מפרץ טונקין; ומעל היבשה של וייטנם - סופה טרופית.)
עיינו בתמונות ובמפות שבאטלס.
(1) הסבירו את הקשר בין המיקום של מדינת הפיליפינים לבין הפגיעה של סופות טייפון במדינה. (4 נקודות)
(2) על פי תמונה 1:
•תארו את השינוי בעוצמת הסופה "האייאן" לאורך מסלולה: ממקום היווצרותה מעל האוקיינוס השקט ועד הגעתה לוְויֶטנם (וייטנם).
•הסבירו את הגורם לשינוי בעוצמת הסופה מעל וְיֶטנם.
(6 נקודות)
1. (1) המיקום באטלס: הפיליפינים במערב האוקיינוס השקט הצפוני, בקווי רוחב של כ-5° עד 20° צפון - מעל מים חמים מאוד, שבהם נוצרים טייפונים רבים.
2. הקשר לפגיעה: הטייפונים נעים מערבה עם רוחות הסחר, והפיליפינים הם היבשה הראשונה בדרכם. הם ארכיפלג עם חופים ארוכים ושטחים נמוכים, ולכן רוב המדינה חשופה.
3. (2) "תארו" לפי המקרא, בסדר המסלול: שקע טרופי - סופה טרופית - טייפון בדרגות 1-4 - שיא בדרגה 5 ממזרח לפיליפינים ובחצייתם - היחלשות מעל ים סין הדרומי (4, 3, 2, 1) - דרגה 1 בחוף וייטנם - סופה טרופית מעל היבשה.
4. "הסבירו" את ההיחלשות: מעל היבשה אין מים חמים - אין אידוי ואין חום כמוס - והחיכוך עם פני היבשה מאט את הרוחות.
(1) הפיליפינים שוכנים במערב האוקיינוס השקט הצפוני, בקווי רוחב של כ־5°–20° צפון – מעל מים חמים מאוד, שבהם נוצרים יותר טייפונים מבכל מקום אחר בעולם. הסופות נעות מערבה עם רוחות הסחר (הרוחות המזרחיות), והפיליפינים הם היבשה הראשונה בדרכן; מכיוון שהם ארכיפלג של אלפי איים עם חופים ארוכים ושטחים נמוכים, רוב המדינה חשופה לרוחות, לגשמים ולגלי סערה.
(2) הסופה נוצרה כשקע טרופי, התחזקה לסופה טרופית ואז לטייפון (דרגות 1–4) מעל האוקיינוס, והגיעה לשיא – דרגה 5 – ממזרח לפיליפינים ובזמן חצייתם; מעל ים סין הדרומי נחלשה בהדרגה (דרגה 4 ← 3 ← 2 ← 1), הגיעה לחוף וייטנם כטייפון בדרגה 1, ומעל היבשה נחלשה לסופה טרופית. הגורם: מעל היבשה אין מים חמים, ולכן הסופה מאבדת את מקור האנרגיה – אדי המים והחום הכמוס; בנוסף החיכוך עם פני היבשה (הרים, בניינים) מאט את הרוחות.
דוגמה ב - הוריקן מול טורנדו: חיזוי והיערכות
במדינות מפותחות עוקבים אחרי היווצרות של רוחות ההרס ומנסים להיערך לקראתן.
תאר הבדל אחד בין מועד החיזוי של סופת הוריקן ובין מועד החיזוי של סופת טורנדו, ותאר הבדל אחד בין ההיערכות לסופת הוריקן ובין ההיערכות לסופת טורנדו. (8 נקודות)
1. מה נדרש: שני הבדלים, וכל אחד הוא השוואה - שני הצדדים באותו קריטריון, עם "ואילו".
2. מועד החיזוי - למה הוא שונה: הוריקן מתפתח ימים מעל האוקיינוס ושטחו עצום, ולכן עוקבים אחריו מראש; טורנדו קטן, נוצר בפתאומיות ונמשך דקות.
3. ההיערכות נובעת מהזמן: לקראת הוריקן יש זמן לפינוי מאורגן; לקראת טורנדו אין זמן לפנות, ולכן מסתתרים במקום.
4. בודקים שבכל הבדל כתובים שני הצדדים, ולא רק אחד מהם.
הבדל במועד החיזוי: הוריקן נוצר מעל האוקיינוס ומתפתח במשך ימים, ואפשר לעקוב אחריו בלוויינים ובמטוסים ולחזות את מסלולו כמה ימים מראש; טורנדו נוצר בתוך סופת רעמים בפתאומיות ונמשך דקות, ולכן ההתרעה עליו ניתנת רק דקות ספורות (בממוצע כ־10–15 דקות) לפני שהוא פוגע.
הבדל בהיערכות: לקראת הוריקן מפנים מראש אוכלוסייה מאזורי החוף בפינוי מאורגן, מבצרים חלונות ומכינים מקלטים ומלאי; לקראת טורנדו אין זמן לפנות, ולכן ההיערכות היא מחסה במקום – מקלט תת־קרקעי או חדר פנימי בלי חלונות, ומערכות צפירה והתרעה מהירות.
4. שיטפונות והצפות נהר
שיטפון והצפת נהר
נהר עולה על גדותיו כשמגיעים אליו בבת אחת יותר מים ממה שהאפיק שלו יכול להוביל. השיטפונות האלה הורגים אנשים ומציפים ערים ושדות - אבל אותן הצפות גם בונות לאורך זמן קרקע פורייה מאוד.
במדויק: שיטפון הוא עלייה מהירה וגדולה בכמות המים שזורמת בנהר או בנחל, עד ספיקת שיא. הצפה מתרחשת כשספיקת הנהר עולה מעבר לקיבולת האפיק: המים גולשים מעל גדות הנהר ומכסים את השטח שמסביב - מישור ההצפה. הגורמים לשיטפונות הם משלושה סוגים: אקלימיים (עוצמת גשם גבוהה, הפשרת שלג), מורפולוגיים (גודל אגן הניקוז, השיפוע, התכסית) ופעילות האדם. בתשובה בונים שרשרת: הגורם - יותר מים מגיעים לנהר בזמן קצר (או שהמים מתנקזים לאט) - הנהר עולה על גדותיו - הצפה.
מישור הצפה הוא שטח שטוח ונמוך משני צדי אפיק הנהר, בחלקו התחתון. בכל הצפה המים מאטים מחוץ לאפיק ומשקיעים שכבה של סחף דק (חרסית וטין), וכך נבנה המישור. הסחף פורה, ולכן מישורי הצפה הם אזורים חקלאיים עשירים - מישור האינדוס הוא "אסם התבואה" של פקיסטן. את צורות הנוף של הנהר ואת היחסים בין האדם לנהר לומדים בנושא "תהליכים באטמוספרה ובנהר".
הגורמים לשיטפונות: אקלימיים, מורפולוגיים ופעילות האדם
שיטפון בזק במדבר
במדבר יורד מעט גשם, ובכל זאת יש בו שיטפונות רבים:
- הגשם יורד לעיתים רחוקות, אבל לרוב בממטרים עזים וקצרים, בעוצמה גבוהה בהרבה מקצב החלחול לקרקע.
- פני השטח חשופים: כמעט אין צמחייה שתעצור את המים, והקרקע סלעית, דקה או מכוסה בקרום קשה, ולכן החלחול קטן.
- התוצאה: רוב המים הופכים לנגר עילי, מתנקזים מהר לערוצים היבשים וזורמים בהם בעוצמה - שיטפון בזק.
דוגמאות: ע'דמס (לוב); נחל צין בנגב; אילת - הקרקעות לא מחלחלות, ולכן "כמות רבה של גשם שיורדת ביום אחד עלולה לגרום להצפות ולשיטפונות" שפוגעים בתשתיות ובאזורי התיירות.
תוצאות השיטפונות: מדינה מפותחת מול מדינה מתפתחת
בשני המקרים הגורם המשותף הוא כמות גשם גדולה מאוד בזמן קצר. במדינה המפותחת הנזק הכלכלי עצום, ואילו במדינה המתפתחת מספר הנפגעים עצום והפגיעה במזון קשה.
התמודדות עם שיטפונות והצפות
הקושי של מדינות פחות מפותחות:
•סכרים וסוללות יקרים מאוד לבנייה ולתחזוקה, ודורשים הון, ידע וטכנולוגיה.
•רוב אגן הגנגה והברהמפוטרה נמצא מחוץ לבנגלדש, ולכן היא לא יכולה לבנות שם סכרים.
•מערכת התרעה דורשת תחנות מדידה, תקשורת וארגון שמגיע לכל כפר.
•במדינה צפופה וענייה מיליוני חקלאים חיים על אדמת הסחף ומתפרנסים ממנה, ואין להם קרקע חלופית.
כשמבקשים מאפיין אקלימי ומאפיין גאומורפולוגי, כותבים אחד מכל סוג. גשם עז והפשרת שלג הם אקלימיים. שיפוע המדרונות, גודל האגן וצורת השטח (הרים תלולים, מישור שטוח) הם גאומורפולוגיים.
"גשמי מונסון" הוא רק שם של גורם. כדי לקבל ניקוד מלא מסבירים את השרשרת: הרבה מים בזמן קצר - ספיקת הנהר עולה מעבר לקיבולת האפיק - המים גולשים מהגדות ומציפים את המישור.
דוגמה - האינדוס: מאפיין אקלימי ומאפיין גאומורפולוגי
נהר האינדוס הוא אחד הנהרות הגדולים באסיה. לנהר שני חלקים עיקריים: החלק העילי בהודו ובסין, שבו מצויים מקורות הנהר, והחלק המרכזי והתחתי שבו הנהר זורם בפקיסטן.
בגלל המאפיינים הפיזיים של אגן הניקוז של הנהר הוא גורם לשיטפונות ולהצפות בפקיסטן.
ציינו שני מאפיינים פיזיים של אגן הניקוז של נהר האינדוס – מאפיין אחד אקלימי ומאפיין אחד גאומורפולוגי.
הסבירו את ההשפעה של אחד מן המאפיינים שציינתם על עוצמת השיטפונות וההצפות בפקיסטן. (10 נקודות)
1. מה נדרש: "ציינו" שני מאפיינים מסוגים שונים, ו"הסבירו" את ההשפעה של אחד מהם.
2. מאפיין אקלימי: גשמי מונסון עזים בקיץ, ובאותה עונה הפשרת שלג וקרחונים בהימלאיה ובקרקורום.
3. מאפיין גאומורפולוגי: מדרונות הרריים תלולים בחלק העילי, ומעבר חד למישור שטוח מאוד בפקיסטן.
4. ההסבר כשרשרת (המאפיין האקלימי): בקיץ מגיעים לנהר וליובליו בבת אחת מי גשם ומי הפשרה - ספיקת הנהר עולה הרבה מעבר לקיבולת האפיק - המים גולשים מהגדות ומציפים שטחים עצומים במישור.
מאפיין אקלימי: גשמי מונסון עזים ומרוכזים בקיץ (יולי–ספטמבר), יחד עם הפשרת שלג וקרחונים בהימלאיה ובקרקורום באותה עונה.
מאפיין גאומורפולוגי: מדרונות הרריים תלולים בחלק העילי, ומעבר חד למישור שטוח מאוד בעל שיפוע מתון בפקיסטן.
הסבר (המאפיין האקלימי): בקיץ יורדים על האגן גשמי מונסון חזקים בפרק זמן קצר, ובאותה עונה גם השלג והקרחונים בהרים מפשירים. כמויות עצומות של מים מגיעות לנהר וליובליו בבת אחת, ספיקת הנהר עולה הרבה מעבר לקיבולת האפיק, והמים גולשים מן הגדות ומציפים שטחים עצומים במישור – כמו בשיטפונות הקשים של 2010 ושל 2022.
5. גלישות קרקע
גלישת קרקע
על מדרון תלול, הקרקע והסלעים נשארים במקומם רק כי משהו מחזיק אותם: חיכוך, הדבקות בין החלקיקים ושורשי צמחים. כשהאיזון הזה מופר - בגשם עז, ברעידת אדמה או בחציבה - גוש שלם יכול לגלוש במורד ולקבור כפר.
במדויק: גלישת קרקע היא תנועה מהירה יחסית של גוש של קרקע, סלעים ופסולת במורד מדרון, בהשפעת כוח הכובד, כשהכוחות המושכים מטה גוברים על כוח החיכוך וההתלכדות שמחזיק את החומר במקומו. ההגדרה בבגרות כוללת ארבעה רכיבים: החומר, התנועה במורד, כוח הכובד ואובדן היציבות. בתשובה על גורם כותבים את המנגנון: איך הגורם מגדיל את הכוח שמושך במורד (שיפוע, משקל), או מקטין את מה שמחזיק (חיכוך, שורשים, תמיכה בבסיס המדרון).
גלישות קרקע קשורות לשני שיעורים אחרים בנושא: רעידת אדמה מטלטלת את המדרון ומנתקת את החומר, וגשמי מונסון והוריקנים מרווים את הקרקע במים. בתכנית מופיעים גם המונחים זחולת, החלקה, זרימת בוץ, הידרדרות סלעים ונפילת סלעים.
הגורמים לגלישות קרקע
גורם מפעיל נוסף: רעידת אדמה מטלטלת את המדרון ומנתקת את החומר ממנו.
איפה הסיכון לגלישות קרקע גבוה
לפי מפת אזורי הסיכון בעולם, הסיכון מרוכז בעיקר לאורך רכס ההימלאיה ובדרום ובדרום-מערב סין; ביפן, בפיליפינים, בטאיוואן ובאינדונזיה; במרכז אמריקה ובצפון האנדים (קולומביה, אקוודור, פרו); ובמערב ארצות הברית ובקנדה. כמעט אין סיכון בסהרה, בחצי האי ערב, במרכז אסיה ובמרכז אוסטרליה.
שינויי האקלים וגלישות קרקע
שינויי האקלים גורמים להתפשטות של גלישות הקרקע בעולם:
- יותר אירועי גשם קיצוניים: ההתחממות מגבירה את האידוי, ואוויר חם יותר מכיל יותר אדי מים. לכן יורדים יותר גשמים עזים בזמן קצר, שמרווים את הקרקע במדרונות, מוסיפים לה משקל ומקטינים את החיכוך.
- הפשרה בהרים קרים: ההתחממות ממיסה קרחונים ומפשירה את הקרקע הקפואה (פרמפרוסט) שהחזיקה את המדרונות.
כך גלישות קורות גם במקומות ובעונות שלא הכירו אותן קודם.
ההשפעות של גלישות קרקע ודרכי ההתמודדות
ההשפעות:
- אבדן חיי אדם וכיסוי יישובים: הגלישה קוברת בתים וכפרים. דוגמאות: הכפר בלאטן בשווייץ (מאי 2025); אוסו במדינת וושינגטון בארצות הברית (2014) - 43 הרוגים.
- חסימת דרכים ומעברים והרס תשתיות: כבישים, מסילות, גשרים, קווי חשמל ומים. כפרים בהרים מתנתקים, וקשה להביא אליהם עזרה.
- על הסביבה ועל החקלאות: הגלישה חוסמת נהר ויוצרת אגם שעלול לפרוץ ולגרום לשיטפון, הורסת צומח ובתי גידול, ומכסה שדות וכרי מרעה.
מפותחות מול מתפתחות: בתכנית ההשוואה היא היערכות מול אי-היערכות - הרי האלפים לעומת הרי האנדים.
כשמבקשים מאפיין פיזי (תבליט, משקעים), לא כותבים מאפיין אנושי כמו כריתת יערות או בנייה. וכשמבקשים מאפיין דומה לשתי מדינות, הוא צריך להתאים לשתיהן.
שם של גורם בלי מנגנון לא מקבל ניקוד מלא. "גשם" לא מספיק: כותבים שהמים מרווים את הקרקע, מוסיפים לה משקל ומקטינים את החיכוך, ולכן היא גולשת.
בתכנית מופיעות מפולות שלגים לצד גלישות קרקע, אבל במיקוד של תשפ"ז מופיעות רק גלישות קרקע.
דוגמה א - גלישת קרקע: הגדרה ושני גורמים
(1) הסבירו מהי גלישת קרקע. (3 נקודות)
(2) לפניכם רשימה של גורמים לגלישת קרקע.
•תבליט (טופוגרפיה)
•אירועי טבע קיצוניים
•סוג הקרקע
•פעילות האדם
בחרו בשניים מן הגורמים, והסבירו כיצד כל אחד מהם יכול לגרום לגלישת קרקע. (7 נקודות)
1. (1) ההגדרה - ארבעה רכיבים: החומר (קרקע, סלעים, פסולת), התנועה במורד המדרון, כוח הכובד, ואובדן היציבות (הכוח במורד גובר על החיכוך וההתלכדות).
2. (2) בוחרים שני גורמים שקל להסביר את המנגנון שלהם: תבליט ואירועי טבע קיצוניים.
3. תבליט: ככל שהמדרון תלול יותר, כך הרכיב של כוח הכובד במורד גדול יותר, והחומר נוטה לנוע.
4. אירועי טבע קיצוניים: גשם עז או הפשרת שלג מרווים את הקרקע - המשקל גדל והחיכוך קטן; רעידת אדמה מטלטלת ומנתקת את החומר.
(1) גלישת קרקע – תנועה מהירה יחסית של גוש של קרקע, סלעים ופסולת במורד מדרון, בהשפעת כוח הכובד, כשהכוחות המושכים מטה גוברים על כוח החיכוך וההתלכדות שמחזיק את החומר במקומו.
(2) תבליט – במדרון תלול רכיב כוח הכובד במורד גדול, ולכן החומר נוטה לנוע. אירועי טבע קיצוניים – גשם עז או ממושך (או הפשרת שלג) מרווה את הקרקע: המשקל גדל והמים מקטינים את החיכוך בין החלקיקים; רעידת אדמה מטלטלת ומנתקת את החומר. (אפשר גם: סוג הקרקע – קרקע חרסיתית נעשית חלקלקה כשהיא רטובה; פעילות האדם – כריתת יערות, חציבת מדרונות לכבישים ובנייה המוסיפה משקל.)
דוגמה ב - הכפר בלאטן לפני הגלישה ואחריה
בחודש מאי 2025 התרחשה גלישת קרקע באזור הכפר בלאטן בשוויץ.
בנספח ו מוצגות שתי תמונות. בתמונה 1 מוצג אזור הכפר בלאטן לפני גלישת הקרקע, ובתמונה 2 מוצג אזור הכפר בלאטן לאחר גלישת הקרקע.
(בתמונה 1: כפר אלפיני בקרקעית עמק - עשרות בתים מסורתיים מעץ ובתים גדולים יותר, כנסייה לבנה במרכז, כבישים ודרכים, ונחל בשולי הכפר; סביב הכפר כרי מרעה ושדות דשא, ומעליהם, על המדרון התלול, יער מחטניים. בתמונה 2: לשון רחבה של בוץ, סלעים ופסולת ירדה מהמדרון התלול ומכסה את רוב קרקעית העמק; בתוך הפסולת שרידי בית עץ ועצים שבורים; רק קבוצה קטנה של בתים בשולי העמק ושטחי דשא ויער מעבר להם לא נקברו.)
(1) עיינו בתמונה 1, וציינו שני שימושי קרקע הנראים בתמונה. (4 נקודות)
(2) עיינו בתמונה 2, ותארו השפעה של גלישת הקרקע על כל אחד משימושי הקרקע שציינתם בתת־סעיף (1) (סך הכול – שתי השפעות). (5 נקודות)
1. (1) "ציינו" - מה רואים בתמונה 1: בתים וכנסייה - מגורים; כרי מרעה ושדות דשא סביב הכפר - חקלאות.
2. (2) משווים לתמונה 2, לכל שימוש קרקע בנפרד: איפה עמדו הבתים, ומה נשאר שם עכשיו.
3. מגורים: רוב הבתים נקברו תחת בוץ, סלעים ופסולת; נשארה רק קבוצה קטנה בשולי העמק.
4. חקלאות: כרי המרעה והשדות בקרקעית העמק כוסו בפסולת, ואי אפשר להשתמש בהם.
(1) מגורים – בתי עץ ובתים גדולים בכפר (גם מבנה ציבור – כנסייה); חקלאות – כרי מרעה ושדות דשא סביב הכפר. (אפשר גם: יער על המדרון; דרכים.)
(2) מגורים – רוב בתי הכפר נקברו תחת שכבה עבה של בוץ, סלעים ופסולת, ורק קבוצה קטנה של בתים בשולי העמק נותרה; התושבים (שפונו מראש) איבדו את בתיהם. חקלאות – כרי המרעה והשדות בקרקעית העמק כוסו בפסולת, ולא ניתן לנצל אותם למרעה או לקציר.