ארץ ישראל: מפגש של נופים ושל אקלימים
ארץ ישראל קטנה, אבל יש בה כמעט הכול: חוף ים, הרים גבוהים, עמקים פוריים, בקע עמוק מתחת לפני הים ומדבר. גם האקלים משתנה מהר - מגליל גשום ומושלג בחורף ועד אילת החמה והיבשה. בכל הנושא הזה שואלים את אותה שאלה: איך הנוף והאקלים משפיעים על האדם, ואיך האדם מתמודד איתם.
במדויק: הנושא בתכנית נקרא "מיקומה של ארץ ישראל במרחב - ייחודה בנוף ובאקלים והשפעתם על האדם". הוא בנוי משלושה חלקים: מגוון צורות נוף בארץ קטנה (המבנה הטופוגרפי והתהליכים הגאולוגיים), מפגש בין אקלים ים-תיכוני לאקלים מדברי (מאפייני האקלים והמצבים הסינופטיים), והתמודדות האדם עם התנאים הפיזיים (ים המלח, הנגב, הערבה ובקעת הירדן). בתשפ"ז הנושא נשאל גם בחלק א וגם בחלק ב של פרק ארץ ישראל.
כמעט כל תשובה בנושא בנויה משלוש שאלות: איפה (יחידת הנוף, קו הרוחב, הגובה, המרחק מהים), למה (הגורם הפיזי) ומה זה גורם (ההשלכה על ההתיישבות, החקלאות, התיירות והמשאבים, ודרך ההתמודדות). הנושא הזה הוא הבסיס לשיעורים אחרים בעץ - למשל חקלאות בצפון הנגב, תיירות באזור ים המלח ושיקום שטחים פתוחים.
יחידת נוף
הרבה שאלות בפרק ארץ ישראל פותחות ב"ציינו את השם של יחידת הנוף שבה שוכן...". זו שאלה קלה, אבל מפסידים בה נקודות כשכותבים שם של עיר, של אגם או של מדבר במקום שם של יחידת נוף.
במדויק: יחידת נוף היא אזור שיש לו צורת נוף אחידה, ושמו בנוי משני חלקים: צורת הנוף (הרים / עמק / בקעה / רמה / מישור / שפלה) ושם האזור - למשל עמק יזרעאל, הרי יהודה, רמת הגולן, בקעת ים המלח, עמק הערבה, מישור החוף. את יחידת הנוף מאתרים במפה פיזית של ישראל באטלס.
שם של עיר (חיפה), של ימה (הכינרת, ים המלח) או של מדבר (מדבר יהודה) אינו יחידת נוף. במקום "ים המלח" כותבים "בקעת ים המלח"; במקום "הנגב" לבד - "הרי הנגב" (או יחידת נוף אחרת בנגב, עם צורת הנוף).
1. המבנה הטופוגרפי ותהליכים גאולוגיים: ים המלח, הכנרת והחרמון
המבנה הטופוגרפי של הארץ
אם חוצים את הארץ ממערב למזרח, עוברים בכמה עשרות קילומטרים בלבד ממישור החוף, דרך ההרים, אל בקע עמוק שנמצא מתחת לפני הים. החלוקה הזאת לרצועות היא "השלד" של כל הגאוגרפיה הפיזית של הארץ: היא קובעת איפה יורד גשם, איפה מגדלים מה, ואיפה גרים.
במדויק: המבנה הטופוגרפי הוא סידור צורות הנוף בארץ - רצועות אורך שנמשכות מצפון לדרום (מישור החוף, אזור ההר, הבקע, ובצפון-מזרח רמת הגולן והחרמון) וחתכי רוחב ממערב למזרח. כשהשאלה מבקשת "מה מאפיין את המבנה הטופוגרפי", מתארים את התבנית (למשל "רכסים ובקעות לסירוגין") ומדגימים בשמות של יחידות הנוף שבמקור.
המבנה הטופוגרפי משפיע על כל השיעורים הבאים בנושא: ההרים מגבירים את הגשם ומקררים (אקלים), הבקע נמצא בצל הגשם ולכן הוא חם ויבש (התמודדות עם תנאים קיצוניים), והעמקים והמישורים נוחים לחקלאות (מגוון נופי). דוגמה: עמק יזרעאל הוא עמק נרחב ושטוח בין הכרמל והרי הגליל התחתון בצפון לבין הגלבוע והשומרון בדרום.
רצועות האורך ויחידות הנוף
תהליכים גאולוגיים: ים המלח והכנרת מול החרמון
בתשובה על "יחידת נוף" לא כותבים שם של עיר, של ימה (הכינרת, ים המלח) או של מדבר. לפי דוגמאות המענה של הפיקוח, "מדבר יהודה" לא התקבל, "משום שמדבר לא נחשב ליחידת נוף".
מה לא במיקוד של תשפ"ז בחלק הזה: השפעת היווצרות הבקע על עיצוב הנוף, הקשר בין השבר לרעידות אדמה, הרי אילת, נופי קרסט, עיצוב החוף, המכתשים, רכסי הכורכר, הרי יהודה ושומרון והשפעת מבנה הגליל התחתון על היישובים. מכירים את התהליכים רק כפי שהם בטבלה.
דוגמה - חתך טופוגרפי של הגליל התחתון המרכזי
בתרשים הסכמטי שלפניכם מתואר חתך טופוגרפי של הגליל התחתון המרכזי מצפון לדרום. בחתך מצוינים השמות של יחידות הנוף באזור זה.
(בתרשים: בקצה הצפוני גוש גבוה ורחב של "הגליל העליון". בגליל התחתון, מצפון לדרום: בקעת בית כרם - הרי שגור - בקעת סחנין - הרי יטבת - בקעת בית נטופה - הר תרען - בקעת תרען - הרי נצרת - בקעת כסולות. הרכסים נמוכים בהרבה מן הגליל העליון, והבקעות ביניהם שטוחות וצרות יחסית.)
על פי התרשים, מה מאפיין את המבנה הטופוגרפי של הגליל התחתון המרכזי?
1. מה נדרש: לתאר את התבנית שבחתך, לא רק לרשום שמות.
2. קוראים את החתך לפי הסדר: בקעה - רכס - בקעה - רכס. כלומר רכסים ובקעות שמתחלפים זה בזה.
3. הכיוון: החתך עובר מצפון לדרום וחוצה את הרכסים, ולכן הרכסים והבקעות נמשכים ממזרח למערב.
4. השוואה לגובה: הרכסים נמוכים בהרבה מן הגליל העליון שבקצה הצפוני.
5. מדגימים בשמות מן החתך.
מבנה של רכסים ובקעות לסירוגין (מערכת רכסים ובקעות), הנמשכים ממזרח למערב; מצפון לדרום: בקעת בית כרם, הרי שגור, בקעת סחנין, הרי יטבת, בקעת בית נטופה, הר תרען, בקעת תרען, הרי נצרת, בקעת כסולות. הרכסים נמוכים בהרבה מן הגליל העליון.
2. מגוון נופי בשטח קטן: השלכות על ההתיישבות, החקלאות, התיירות והמשאבים
מגוון נופי בשטח קטן
בארץ קטנה כמו שלנו, נסיעה של שעה מעבירה אתכם מעמק ירוק ופורה להרים, ומשם לבקע חם מתחת לפני הים. לכל יחידת נוף יש תנאים אחרים - ולכן גם שימושים אחרים: חקלאות בעמק, תיירות מרפא בים המלח, תיירות שלג בחרמון.
במדויק: הנושא במיקוד הוא "ההשלכות של מגוון נופי בשטח קטן יחסי על ההתיישבות, החקלאות, התיירות והמשאבים". תשובה טובה כוללת שלושה דברים: יחידת הנוף בשמה, המאפיין הפיזי שלה (פני השטח, הקרקע, האקלים, המים, המינרלים), והקשר - איך המאפיין הזה מאפשר שימוש מסוים או מקשה עליו.
השיעור הזה מחבר בין המבנה הטופוגרפי (השיעור הקודם) לבין הכלכלה: אותם מאפיינים פיזיים מופיעים גם בשאלות על חקלאות ועל תיירות. דוגמה: בצפון הנגב, קרקע לס ופני שטח מישוריים ונרחבים מתאימים לגידול שעורה בבעל - שם מגדלים 57% מגידולי השעורה בישראל.
ההשלכות של המגוון הנופי, לפי תחום
יתרון וקושי של מאפיין פיזי
כשהשאלה מבקשת יתרון פיזי, כותבים מאפיין של הטבע (קרקע, פני שטח, מים, אקלים) - לא "קרבה לעיר" או "קרבה לכביש", שהם יתרונות אנושיים. וכשהשאלה אוסרת תחום ("אין לכתוב על מאפיינים בתחום האקלים"), בוחרים קרקע או פני שטח.
לא מספיק לציין מאפיין פיזי. לפי דוגמאות המענה, צריך "להסביר נכון את הקשר בין כל מאפיין פיזי" לבין השימוש בקרקע שמתבסס עליו - ושהמאפיין יתאים באמת לאזור שבשאלה.
דוגמה - עמק יזרעאל: יחידת נוף ויתרון פיזי לחקלאות
עיינו באטלס ישראל החדש בעמוד 12, מפה ב - ישראל, 1:300,000 או במפה פיזית של ישראל באטלס שלרשותכם, וענו על התת-סעיפים (1)-(2).
(1) ציינו את השם של יחידת הנוף שבה שוכן המושב תל עדשים. (2 נקודות)
(2) הציגו יתרון פיזי אחד לפיתוח החקלאות ביחידת הנוף שציינתם. (3 נקודות)
1. (1) מפה פיזית: מאתרים את תל עדשים - בצפון-מזרח עמק יזרעאל, ליד עפולה. השטח נמוך ומישורי בין הכרמל והרי הגליל התחתון בצפון לבין הגלבוע והשומרון בדרום.
2. "ציינו" - רק השם, עם צורת הנוף: עמק יזרעאל.
3. (2) "יתרון פיזי" - מאפיין של הטבע, לא של האדם. בוחרים אחד: קרקע ופני שטח.
4. הסבר הקשר לחקלאות: הנחלים מן ההרים שסביב העמק הסיעו אליו חומר סחוף, ונוצרה קרקע עמוקה ופורייה. השטח המישורי מאפשר שדות גדולים ועיבוד ממוכן.
(1) עמק יזרעאל.
(2) קרקע פורייה ושטח מישורי: עמק יזרעאל הוא עמק שטוח ונרחב, מכוסה קרקע סחופה עמוקה ופורייה (אלוביאלית, כבדה - ממקור בזלתי וגירי מהרים שסביבו); השטח המישורי מאפשר עיבוד ממוכן בשדות גדולים, והקרקע מתאימה לגידולי שדה, מספוא ומטעים. (אפשר גם: זמינות מים - מעיינות ומי תהום, וכמות משקעים של כ-500 מ"מ בשנה.)
3. מאפייני האקלים ומצבים סינופטיים בעונות השנה
מפגש בין אקלים ים-תיכוני לאקלים מדברי
בצפון הארץ החורף גשום וקר, ובדרום כמעט לא יורד גשם. ישראל נמצאת בדיוק בגבול שבין אזור האקלים הים-תיכוני לבין רצועת המדבריות העולמית, ולכן בשטח קטן יש בה שונות אקלימית קיצונית: בזמן שבגליל הטמפרטורות נמוכות ויורד שלג, באילת הטמפרטורות גבוהות והשמיים בהירים.
במדויק: בישראל שלושה סוגי אקלים: ים-תיכוני (חורף גשום וקיץ חם ויבש, יותר מ-400 מ"מ בשנה), ערבתי - צחיח למחצה (בין 200 ל-400 מ"מ), ומדברי - צחיח (פחות מ-200 מ"מ). את ההבדלים יוצרים גורמי האקלים: קו הרוחב, הגובה הטופוגרפי, המרחק מהים וצל הגשם. בתשובה על גורם כותבים את הכלל ב"ככל ש... כך", ומראים איך הוא בא לידי ביטוי בכל אחד מהמקומות שבשאלה.
הסיבה לכך שישראל היא אזור מפגש: בחורף מגיעים לצפון הארץ ולמרכזה שקעים ברומטריים מן הים התיכון (בעיקר שקע קפריסין) ומביאים גשם, ואילו הדרום נמצא רוב השנה בהשפעת הלחץ הגבוה הסובטרופי - אוויר יורד, מתחמם ויבש. האקלים קשור גם לשיעורים אחרים: חקלאות הבעל בצפון הנגב תלויה בכמות הגשם ובתנודתיות שלה, והתיירות בים המלח ובאילת נשענת על החורף החם.
סוגי האקלים בישראל
קו הצחיחות (קו הבצורת) הוא קו הגשם של 200 מ"מ. הוא מפריד בין האקלים המדברי לבין האקלים הצחיח למחצה, ומקומו משתנה משנה לשנה.
גורמי האקלים בישראל
המצבים הסינופטיים בעונות השנה
תופעות אקלימיות
התאמת יישובים לטבלת נתוני אקלים
1. מחפשים בכל עמודה את הערך הקיצוני. משקעים מעטים מאוד = מקום מדברי; לחות גבוהה מאוד = מקום על החוף; טמפרטורה נמוכה = מקום גבוה; טמפרטורה גבוהה מאוד = מקום נמוך בבקע.
2. מתאימים קודם את היישוב הבולט (למשל עין גדי או בית הערבה - הכי חם והכי יבש), ואחר כך את השאר.
3. בודקים שההתאמה מסתדרת בכל העמודות, לא רק באחת.
4. כותבים את סוג האקלים כשמבקשים: ים-תיכוני (חופי / הררי) או מדברי.
5. מנמקים בנתון מהטבלה ליד כל יישוב, ואם שואלים על גורם - מסבירים אותו ב"ככל ש... כך" בכל אחד מהיישובים.
קו הצחיחות (קו 200 מ"מ) מפריד בין אקלים צחיח לבין אקלים צחיח למחצה. לפי דוגמאות המענה, "לא ניתן לקבל תשובה שקו הצחיחות מפריד בין אקלים צחיח לבין אקלים ים תיכוני", כי האקלים הים-תיכוני מתחיל מעל 400 מ"מ. והתזוזה שלו נכתבת בכיוונים: בשנה גשומה הקו מדרים, בשנה צחיחה הוא מצפין.
כששואלים על גורם אחד להבדל בין כמה אזורים, מסבירים את אותו גורם בכל האזורים - לא גורם אחר לכל אזור. לפי דוגמאות המענה, כדי לקבל ניקוד מלא צריך לנסח את הכלל ב"ככל ש... כך", ולתאר איך הוא בא לידי ביטוי בכל אזור.
על ירידת המשקעים בגלל שינוי האקלים: צריך לכתוב שהשינוי נגרם מעלייה בפליטת גזי חממה מפעילות האדם, ולציין את מקורות הפליטה (שריפת דלקים מאובנים בתעשייה, בתחנות כוח ובתחבורה). "גזי חממה גורמים לזיהום אוויר" או "לחור באוזון" - לא מתקבל.
על המצבים הסינופטיים צריך לדעת באיזו עונה כל מצב מופיע ואיזה מזג אוויר הוא יוצר. לפי המיקוד, "התלמידים לא ידרשו לנתח מפות סינופטיות".
דוגמה - אשקלון, עין גדי וירושלים: טבלת אקלים
לפניכם טבלה ובה נתוני אקלים של שלושה יישובים בארץ, ולאחריה רשימת היישובים.
רשימת היישובים: אשקלון, עין גדי, ירושלים.
א. העתיקו את רשימת היישובים למחברתכם, וכתבו ליד כל אחד מהם את המספר המתאים לו מן הטבלה. ציינו מהו סוג האקלים המאפיין כל אחד מן היישובים. (10 נקודות)
ב. (1) בחרו בשניים מן היישובים המוצגים בטבלה, והסבירו גורם אחד המשפיע על ההבדל בטמפרטורת המקסימום היומית הממוצעת בחודש אוגוסט בין היישובים שבחרתם. (5 נקודות)
(2) הסבירו גורם אחד המשפיע על ההבדל בשיעור הלחות היחסית בין שלושת היישובים המוצגים בטבלה. (5 נקודות)
1. הערך הקיצוני בכל עמודה: שורה 2 - הכי מעט גשם (49 מ"מ), הכי חם (38-40°C) והכי יבש (40%) - זו עין גדי, בבקע ים המלח. שורה 3 - הכי לח (75%) - זה היישוב החופי, אשקלון. שורה 1 - הכי הרבה גשם (517 מ"מ) - ירושלים שעל הרי יהודה.
2. סוג האקלים: עין גדי - מדברי (פחות מ-200 מ"מ); ירושלים ואשקלון - ים-תיכוני (יותר מ-400 מ"מ).
3. ב(1) - גורם לטמפרטורה: בוחרים את ירושלים ועין גדי, שבהן ההבדל הגדול ביותר. הגורם: הגובה. ככל שעולים בגובה, כך הטמפרטורה יורדת. הפרש הגובה ביניהן יותר מ-1,100 מ', כלומר כ-7°C.
4. ב(2) - גורם ללחות, בשלושת היישובים: המרחק מן הים התיכון. ככל שהיישוב קרוב לים, כך הלחות גבוהה יותר: אשקלון על החוף (75%), ירושלים בפנים הארץ (55%), עין גדי הכי רחוקה ובצל הגשם (40%).
א. אשקלון - 3 - אקלים ים-תיכוני (חופי).
עין גדי - 2 - אקלים מדברי (צחיח).
ירושלים - 1 - אקלים ים-תיכוני (הררי).
ב. (1) ירושלים ועין גדי - הגובה מעל פני הים: הטמפרטורה יורדת בכ-0.6-0.7°C לכל 100 מ' עלייה. ירושלים בגובה כ-800 מ', עין גדי מאות מטרים מתחת לפני הים - הפרש של יותר מ-1,100 מ' (כ-7°C), ולכן באוגוסט בירושלים 30-32°C ובעין גדי 38-40°C.
(2) המרחק מן הים התיכון: אשקלון על החוף - מעל הים מתאדים מים, ורוח הים מביאה אוויר לח (75%); ירושלים רחוקה כ-50-60 ק"מ מהחוף והאוויר מגיע אליה יבש יותר (55%); עין גדי רחוקה עוד יותר, בצל הגשם ובאזור מדברי - האוויר יבש מאוד (40%).
4. תופעות באזור ים המלח
ירידת מפלס ים המלח
ים המלח הוא המקום הנמוך בעולם, והמים שלו עשירים במינרלים. בעשורים האחרונים המפלס שלו יורד ביותר ממטר בשנה, וקו המים מתרחק מבתי המלון ומהחופים. הירידה הזאת היא לא תופעה טבעית: היא תוצאה של פעילות האדם.
במדויק: לפי התכנית, אלה "תופעות באזור ים המלח בעקבות הפעילות האינטנסיבית של האדם באזור": ירידת מפלס הים, היווצרות בולענים והרס תשתיות. תשובה מלאה כוללת את הגורם האנושי (פחות מים נכנסים מהירדן, ומים נשאבים לבריכות האידוי), את המנגנון (איך זה מוריד את המפלס או יוצר בולען), ואת ההשלכה על שימוש קרקע מסוים - תיירות, תחבורה, חקלאות או תעשייה.
ים המלח נמצא בבקעת ים המלח, חלק מהשבר הסורי-אפריקאי (שיעור המבנה הטופוגרפי), באקלים מדברי (שיעור האקלים). ים המלח מופיע גם בשיעורים על תיירות ועל משאבים: התיירות והתעשייה הן שני הענפים העיקריים באזור, והירידה במפלס משפיעה על כל אחד מהם אחרת.
המאפיינים הפיזיים של אזור ים המלח ושימושי הקרקע
הגורמים לירידת המפלס
ההשלכות של ירידת המפלס
בולען הוא בור שנפתח בפתאומיות: כשהמפלס יורד, מי תהום מתוקים זורמים אל הים וממיסים שכבות מלח בתת-הקרקע; נוצר חלל, והקרקע שמעליו קורסת.
דרכי התמודדות שהוצעו
הגורם לירידת המפלס הוא פעילות האדם, לא האקלים. לפי דוגמאות המענה, "לא ניתן לקבל שינוי אקלים והגברת ההתחממות הגלובלית" כגורם: האקלים המדברי שרר באזור גם לפני שהמפלס התחיל לרדת, והירידה נגרמת מכך שפחות מים נכנסים לים ומים נשאבים ממנו.
כשמזהים שימוש קרקע (בתמונה או בשאלת ידע), כותבים את התחום שלו - תיירות (בתי מלון), חקלאות (מטע תמרים), תעשייה (מפעלי ים המלח), תחבורה (כביש). לפי דוגמאות המענה, "חשוב להקפיד לציין את כותרת התחום של שימוש הקרקע".
דוגמה - ענף שנפגע וענף שנעזר מירידת המפלס
הירידה במפלס ים המלח פוגעת בכמה ענפי כלכלה ומסייעת לענף כלכלי אחד.
על פי המאמר כולו, ציין ענף כלכלי אחד שנפגע מן הירידה במפלס הים, והסבר את הפגיעה בו.
ציין את הענף הכלכלי שהירידה במפלס הים מסייעת לו, והסבר כיצד היא מסייעת לו. (4 נקודות)
(בשאלון הסעיף הזה נשען על מאמר שאינו מאמר הלמידה של תשפ"ז. את התשובה אפשר לתת מהידע על תופעות באזור ים המלח.)
1. שתי משימות: ענף שנפגע + הסבר, וענף שנעזר + הסבר.
2. ענף שנפגע - בוחרים אחד ומסבירים את המנגנון: תיירות. קו המים מתרחק מבתי המלון ומהחופים, ובולענים נפתחים לאורך החוף - חופים, כבישים ואתרים נסגרים.
3. ענף שנעזר: התעשייה הכימית. כשהמפלס יורד, נשארת אותה כמות מלחים בפחות מים - המים מרוכזים יותר, ולכן הפקת המלחים יעילה יותר.
ענף שנפגע - תיירות: קו החוף מתרחק מבתי המלון ומהחופים, ובולענים (בורות שקריסה פתאומית יוצרת) נפתחים לאורך החוף - חופי רחצה, כבישים ואתרי תיירות נסגרו, ותשתיות נפגעו.
ענף שנעזר - התעשייה הכימית (מפעלי ים המלח בישראל ובירדן): ככל שהמפלס יורד, מי הים מרוכזים ומלוחים יותר, ולכן תהליך מיצוי המלחים (אשלג, מגנזיום, ברום) יעיל יותר והרווח של המפעלים גדל.
5. התמודדות עם תנאים קיצוניים בנגב, בערבה ובבקעת הירדן, וכיסי ייעור
התמודדות עם תנאים פיזיים קיצוניים
בנגב, בערבה ובבקעת הירדן יורד מעט גשם, והוא לא סדיר; בקיץ חם מאוד, והאידוי גדול. ובכל זאת חיים שם, מגדלים ירקות, פרחים ותמרים ונוטעים יערות. השאלה היא תמיד: איזה תנאי קשה יש במקום, ואיזו דרך מאפשרת להתגבר עליו.
במדויק: תנאים פיזיים קיצוניים הם תנאי האקלים המדברי: משקעים מעטים (פחות מ-200 מ"מ, ובערבה ובאילת פחות מ-50 מ"מ) ותנודתיים משנה לשנה, גשמי פתע ושיטפונות, טמפרטורות גבוהות ואידוי רב. דרכי ההתמודדות הן פיתוחים טכנולוגיים ותכנון: ניצול נגר עילי (לימנים ומאגרים), מקורות מים אחרים (קולחים, מים מליחים, מים פוסיליים), חקלאות חסכונית במים ואנרגיה סולרית. בתשובה מסבירים איך הדרך עונה על התנאי הקשה שבשאלה.
השיעור נשען על שיעור האקלים: הנגב והערבה רחוקים ממסלול השקעים ונמצאים בהשפעת הלחץ הגבוה הסובטרופי, ובקעת הירדן נמצאת בצל הגשם. התכנית מבקשת גם להעריך: לכל דרך יש יתרונות וחסרונות - למשל מאגר נגר אוגר מי שיטפונות, אבל המים בו מתאדים והסחף ממלא אותו.
התנאים הקיצוניים
דרכי ההתמודדות
מדבור בצפון הנגב
מדבור הוא תהליך שבו אזור צחיח למחצה הופך למדברי: הצמחייה מתמעטת והקרקע מתדלדלת. אם המשקעים בישראל ימשיכו לרדת (לפי המודלים, ב-10%-25% עד סוף המאה ה-21), המדבור עלול להתרחש בנגב הצפוני.
על השפעות המדבור בצפון הנגב, לפי דוגמאות המענה, "לא ניתן לקבל תשובות העוסקות בהגדלת מחסור במים" או בנטישת יישובים - כי מובילים לצפון הנגב מים, למשל מי קולחים מהשפד"ן להשקיה.
"קושי" בניצול מי שיטפונות צריך להיות קשור לתנאי המדבר: השיטפונות נדירים ולא צפויים, המים במאגר פתוח מתאדים, והסחף ממלא את המאגר. ואם מבקשים יחידת נוף - כותבים שם מלא עם צורת הנוף (הרי הנגב, עמק הערבה); לפי דוגמאות המענה, על "הנגב" לבד לא ניתן ניקוד מלא.
בנייה תואמת אקלים מדברי והמוביל הארצי אינם במיקוד של תשפ"ז. לא לומדים אותם לבגרות.
דוגמה א - שיטפון בנחל במדבר: מה רואים ואיך מנצלים
בתמונה: נוף מדברי צחיח - מצוקים וגבעות של סלע משקע בהיר בשכבות, צמחייה דלילה מאוד ושמיים מעוננים. במרכז - ערוץ של נחל שזורמים בו מים עכורים בצבע חום-בוץ, ומשמאל המים נופלים כמפל מעל מדרגת סלע. מימין - רכב שטח עומד על קרקעית הנחל הרטובה.
א. ציינו מהי התופעה הנראית בתמונה, ותארו פעולה אחת שיש לעשות כדי לנצל את המים הנראים בתמונה לשימוש האדם. (6 נקודות)
ב. ציינו שם של יחידת נוף שבה תופעה זו שכיחה, והסבירו שני קשיים בניצול המים האלה באזור שבו נמצאת יחידת הנוף שציינתם. (6 נקודות)
1. מה רואים: נחל במדבר שזורמים בו מים חומים, אחרי גשם. השם הגאוגרפי: שיטפון בנחל אכזב - נגר עילי, כי הגשם יורד על סלע חשוף שהמים לא מחלחלים לתוכו.
2. "תארו פעולה": איך אוספים את המים ולמה הם משמשים - מאגר נגר (סכר עפר בערוץ) או לימן.
3. ב - יחידת נוף: אזור מדברי, בשם מלא.
4. שני קשיים שונים, כל אחד מתנאי המדבר: אי-סדירות (השיטפונות נדירים ולא צפויים) ואידוי רב (חום ויובש).
א. התופעה: שיטפון (זרימת שיטפון) בנחל אכזב במדבר - נגר עילי אחרי גשם. פעולה: לבנות סכר או מאגר נגר (מאגר שיטפונות) בערוץ הנחל שיעצור את המים ויאגור אותם; המים ישמשו להשקיה, או יוחדרו למי התהום (העשרת אקווה). (אפשר גם: לימנים - שקעים מוקפי סוללה שאוגרים נגר ומשמשים לכיסי ייעור.)
ב. יחידת נוף: הרי הנגב (אפשר גם: עמק הערבה). קשיים: 1. השיטפונות נדירים ולא צפויים - מתרחשים כמה ימים בשנה בלבד, בכמות משתנה מאוד משנה לשנה, ולכן קשה לתכנן מערכת שתנצל אותם. 2. אידוי רב - בגלל החום והיובש, חלק גדול מהמים במאגרים פתוחים מתאדה לפני השימוש. (אפשר גם: השיטפון נושא סחף רב שממלא את המאגרים ומקטין את נפחם.)
דוגמה ב - משמר הנגב: מאפייני המשקעים וגידולי בעל
השעורה היא גידול בעל אקסטנסיבי בצפון הנגב. לפניכם שני גרפים: גרף 1 ובו נתונים על כמות המשקעים בקיבוץ משמר הנגב שבצפון הנגב בשנים נבחרות, וגרף 2 ובו נתונים על כמות המשקעים השנתית הממוצעת בישראל.
(בין 2015-2014 ל-2020-2019 יש פער של כמה שנים שאינן מוצגות.) גרף 2: כמות המשקעים הממוצעת בישראל בשנים 2020-1961 - 435 מ"מ לשנה.
(1) על פי הגרפים, ציינו שני מאפיינים של כמות המשקעים בקיבוץ משמר הנגב. (5 נקודות)
(2) על פי הנתונים המוצגים בגרף 1, הסבירו מדוע מאפייני המשקעים במשמר הנגב מקשים על גידולי חקלאות בעל כמו השעורה. (4 נקודות)
1. משווים לגרף 2: כל העמודות נמוכות מ-435 מ"מ. הממוצע של שבע השנים הוא כ-226 מ"מ - כמחצית מן הממוצע הארצי. מאפיין ראשון: כמות קטנה.
2. משווים בין השנים: מ-43.2 מ"מ (2015-2014) עד 384.1 מ"מ (2020-2019), פי 8.9. מאפיין שני: תנודתיות. זה מאפיין שונה - לא לכתוב "מעט גשם" פעמיים.
3. (2) הקשר לגידול בעל: גידול בעל מקבל מים רק מן הגשם. בשנה שחונה (43.2 מ"מ) השעורה נכשלת, והחקלאי לא יודע בזמן הזריעה בסתיו איזו שנה תהיה.
(1) כמות משקעים קטנה - בכל השנים המוצגות היא נמוכה מן הממוצע הארצי (435 מ"מ); הממוצע של השנים המוצגות הוא כ-226 מ"מ, כמחצית מן הממוצע הארצי.
תנודתיות רבה משנה לשנה - בין 43.2 מ"מ (2015-2014) ל-384.1 מ"מ (2020-2019), פי 8.9.
(2) גידול בעל תלוי רק בגשם: בשנה שחונה (למשל 43.2 מ"מ בלבד) השעורה לא מקבלת די מים ונכשלת, וגם בשנים "ממוצעות" (כ-170-240 מ"מ) הכמות קרובה לגבול התחתון לגידול. אי אפשר לדעת מראש אם השנה תהיה גשומה או שחונה, ולכן החקלאי בסיכון גבוה לאבד את היבול ואת ההשקעה.