גבול מדיני
גבול הוא הקו שבו נגמר שטח של מדינה אחת ומתחיל שטח של מדינה אחרת. בארץ ישראל הקווים האלה זזו כמה פעמים במאה ה-20, ולכן בבגרות שואלים לא רק איפה עובר הגבול, אלא גם למה הוא זז ומה זה שינה.
במדויק: גבול מדיני תוחם את השטח הריבוני של מדינה - השטח שבו חלים החוק והשלטון שלה. גבול יכול להיות מוסכם (נקבע בהסכם בין שתי המדינות, ושתיהן מכירות בו) או זמני (קו שביתת נשק או קו הפסקת אש, שנקבע בסוף מלחמה).
גבול יכול להישען על תוואי בשטח (נהר, ים, בקע) - גבול טבעי - או להיות קו שסומן במפה בלי קשר לנוף. הגבול בין ישראל לירדן, למשל, עובר כולו בבקע: בנהר הירמוך ובנהר הירדן, בים המלח ובערבה.
מאפיינים דמוגרפיים, חברתיים וכלכליים
כדי להבין מדינה צריך להכיר את האנשים שגרים בה: מי הם, כמה ילדים נולדים, כמה זמן חיים, כמה הם משתכרים ומה רמת ההשכלה שלהם. הנתונים האלה מסבירים הרבה ממה שקורה במרחב - איפה בונים בתי ספר, איפה בתי אבות, ואיפה צריך לצמצם פערים.
במדויק: מאפיינים דמוגרפיים הם הרכב האוכלוסייה (לפי דת, לאום, מוצא ודתיות), הריבוי הטבעי (ילודה, תמותה, פריון) ומבנה הגילים. מאפיינים חברתיים-כלכליים הם מדדים כמו הכנסה לנפש, השכלה, רמת מינוע וצפיפות מגורים. בבגרות משווים בין קבוצות באוכלוסייה (מגזרים) ובין יישובים, ומסבירים את ההבדלים.
1. שינויים בתוואי הגבולות
שינוי בתוואי הגבול
הגבולות של ישראל לא נקבעו פעם אחת. אחרי כל מלחמה ואחרי כל הסכם שלום הקו זז, או שהמעמד שלו השתנה - מקו זמני לגבול קבע. בשאלה על גבולות צריך לדעת לספר את השינוי כמו סיפור קצר: מה היה, מה גרם לשינוי, ומה היה אחריו.
במדויק: שינוי בתוואי הגבול הוא תזוזה של קו הגבול או שינוי במעמדו, בעקבות מלחמה, הסכם שלום או תהליך טבעי (נהר שמשנה את אפיקו, ים שמצטמק). תשובה מלאה כוללת: הגורם (בשמו), הגבול (עם איזו מדינה ובאיזה מקום - נהר הירדן, ים המלח, הערבה), מה היה לפני ומה אחרי, ומעמד הקו (שביתת נשק, הפסקת אש או גבול מוסכם).
הנושא קשור לשיעור על ירושלים: בין 1949 ל-1967 עבר קו שביתת הנשק בתוך העיר, ובמלחמת ששת הימים העיר אוחדה. הוא קשור גם לשיעור על הסכמי השלום במזרח התיכון: ההסכמים עם מצרים ועם ירדן קבעו גבולות מוסכמים, ופתחו שיתופי פעולה כלכליים.
סוגי קווים: שביתת נשק, הפסקת אש וגבול מוסכם
השינויים בגבולות ישראל
גורמים לשינוי תוואי גבול
ההשלכות של שינויי הגבולות
קו שביתת הנשק של 1949 ("הקו הירוק") אינו גבול בין-לאומי מוכר: הוא קו זמני. ואל תבלבלו בינו ובין גבולות תכנית החלוקה של 1947 - אלה שני קווים שונים.
בתשפ"ז רק השינויים בתוואי הגבולות במיקוד. הגישות לתיחום הארץ ולקביעת גבולות הקבע, עקרונות תכנית החלוקה, וההשלכות של היעדר גבול מדיני מוסכם - לא ייכללו בבחינה.
דוגמה - שני גורמים לשינוי הגבול עם ירדן
ציין שני גורמים שעשויים לשנות תוואי גבול בין מדינות.
הבא דוגמה לאחד מן הגורמים שציינת, והסבר כיצד הוא השפיע על תוואי הגבול בין ישראל ובין ירדן. (9 נקודות)
1. "ציין" שני גורמים - רק השמות, שני גורמים שונים: הסכם שלום; מלחמה וכיבוש שטחים.
2. בוחרים גורם אחד לדוגמה - כאן הסכם השלום עם ירדן (1994).
3. "הסבר" - מה היה לפני: קו שביתת הנשק משנת 1949 (ובשנים 1967-1994 גם קו הפסקת האש לאורך הירדן). זה לא היה גבול מוסכם.
4. מה היה אחרי: גבול בין-לאומי מוסכם. בערבה הקו סומן מחדש, ובנהריים ובצופר נקבע הסדר מיוחד. לאורך הירדן והירמוך הגבול עובר באמצע הנהר.
5. סוגרים את הקשר: הגבול הפך מקו זמני לגבול קבע מוכר, עם כמה שינויים מקומיים בתוואי.
שני גורמים: (1) הסכם שלום / משא ומתן בין המדינות; (2) מלחמה וכיבוש שטחים. (אפשר גם: שינוי טבעי בתוואי נהר שהגבול עובר בו; חילופי שטחים.)
דוגמה - הסכם השלום בין ישראל לירדן (1994): ההסכם קבע לראשונה גבול בין-לאומי מוסכם במקום קו שביתת הנשק של 1949. בערבה סומן הגבול מחדש, וכמה שטחים חקלאיים של יישובי הערבה שהיו ממזרח לקו הוכרו כשטח ירדני; באזור נהריים ובצופר נקבע משטר מיוחד שאפשר לחקלאים הישראלים להמשיך לעבד את השטח בתוך ריבונות ירדנית. לאורך הירדן והירמוך נקבע שהגבול עובר באמצע הנהר ונע עם השינויים הטבעיים באפיק.
2. הרכב האוכלוסייה ומאפיינים חברתיים־כלכליים
פסיפס אנושי
אוכלוסיית ישראל מורכבת מקבוצות רבות - יהודים וערבים, דרוזים וצ'רקסים, חילוניים, דתיים וחרדים, ילידי הארץ ועולים. כמו אבנים קטנות בפסיפס, כל קבוצה שונה, ויחד הן יוצרות תמונה אחת. בבגרות משווים בין הקבוצות: כמה ילדים נולדים בכל אחת, מה רמת ההשכלה, ומה ההכנסה.
במדויק: הרכב האוכלוסייה הוא החלוקה שלה לקבוצות (מגזרים): יהודים, ערבים, דרוזים ואחרים; האוכלוסייה היהודית לפי ארצות מוצא (ילידי הארץ וילידי חו"ל) ולפי דתיות (חרדים, דתיים וחילוניים); והאוכלוסייה הלא-יהודית לפי דתות (מוסלמים, נוצרים, דרוזים, צ'רקסים). בתשובה מציינים את הקבוצה בשמה ואת המאפיין שבו היא שונה (פריון, השכלה, הכנסה), עם הנתון מן המקור.
ההבדלים בין המגזרים מופיעים גם בשיעור על גלעין ושוליים: לפי המדד החברתי-כלכלי, באזורי השוליים - מחוז הצפון ומחוז הדרום - יש ריכוז גדול של יישובים באשכולות הנמוכים (1-4): יישובים ערביים ובדואיים ועיירות פיתוח.
הרכב האוכלוסייה לפי קריטריונים
מגזר, אוכלוסיית רוב ואוכלוסיית מיעוט
יתרונות וחסרונות של הרכב מגוון
מדדים חברתיים-כלכליים
למה הפריון יורד בקבוצה באוכלוסייה
בישראל: שיעור הפריון של הנשים המוסלמיות ירד מכ-7.75 ילדים לאישה ב-1975 לכ-3.0 ב-2020, ושל הנשים הדרוזיות מכ-6.8 לכ-1.9. אצל הנשים היהודיות לא חל שינוי ניכר (כ-3.2 ב-1975 וכ-3.0 ב-2020).
כשמבקשים קבוצה "שחל בה שינוי ניכר", בוחרים קבוצה שהשינוי אצלה גדול (מוסלמיות, דרוזיות) ומביאים את הנתונים בתחילת התקופה ובסופה. קבוצה שבה הפריון כמעט לא השתנה (יהודיות) לא עונה על השאלה.
גלי העלייה ומאזן ההגירה הם רקע להרכב האוכלוסייה, אבל מאזן הגירה במדינה קולטת עלייה לא במיקוד של תשפ"ז. אל תלמדו את גלי העלייה לפי שנים וארצות מוצא.
דוגמה - שיעור הפריון לפי דת: קבוצה ושתי סיבות
בגרף שלפניכם מוצג שיעור הפריון של נשים בישראל, לפי דת, בשנים 1975–2020.
(הערכים בקירוב. בשאלון זה גרף קווי של כל השנים 1975–2020; כאן מוצגות רק שנת ההתחלה ושנת הסיום.)
ציינו קבוצה דתית אחת באוכלוסייה שחל שינוי ניכר בשיעור פריון הנשים בה, והציגו שתי סיבות אפשריות לשינוי זה. (8 נקודות)
1. קוראים את הגרף: בכל קבוצה משווים בין 1975 ובין 2020. אצל המוסלמיות ואצל הדרוזיות הירידה גדולה מאוד; אצל היהודיות כמעט אין שינוי.
2. "ציינו" קבוצה - עם הנתונים: הנשים המוסלמיות - מכ-7.75 ילדים לאישה ב-1975 לכ-3.0 ב-2020, ירידה של כ-4.75 ילדים (כ-61%).
3. "הציגו" שתי סיבות שונות, וכל אחת עם המנגנון שלה: השכלה ותעסוקה של נשים - נישואין מאוחרים ופחות ילדים; מודרניזציה ועיור - ילדים כבר לא כוח עבודה במשק חקלאי, וגידול ילד עולה כסף.
4. בודקים שהסיבות מסבירות ירידה בפריון, ושהן לא אותו רעיון בשני ניסוחים.
הקבוצה: הנשים המוסלמיות – שיעור הפריון ירד מכ־7.75 ילדים לאישה ב־1975 לכ־3.0 ב־2020 (ירידה של כ־4.75 ילדים, כ־61%). (אפשר גם: הנשים הדרוזיות – מכ־6.8 לכ־1.9.)
סיבות: 1. עלייה ברמת ההשכלה של הנשים והשתלבותן בשוק העבודה – אישה משכילה ועובדת נישאת מאוחר יותר ויולדת פחות ילדים. 2. תהליכי מודרניזציה ועיור ביישוב הערבי – מעבר מכלכלה חקלאית, שבה ילדים הם כוח עבודה, לכלכלת שירותים ושכר; גידול ילדים נעשה יקר יותר, והמשפחה מעדיפה מעט ילדים ולהשקיע בהם (בהשכלה). (אפשר גם: שימוש באמצעי תכנון משפחה; עלייה בגיל הנישואין; ירידה בתמותת תינוקות.)
3. הריבוי הטבעי ומבנה הגילים
ריבוי טבעי
אוכלוסייה גדלה כשנולדים בה יותר אנשים ממה שמתים. ההפרש הזה הוא הריבוי הטבעי. הוא שונה מאוד בין קבוצות באוכלוסייה, והוא קובע כמה ילדים יהיו בעוד כמה שנים - וכמה גני ילדים ובתי ספר יצטרכו.
במדויק: שיעור הריבוי הטבעי = שיעור הילודה פחות שיעור התמותה (בדרך כלל לכל 1,000 תושבים בשנה). שיעור הפריון הוא מספר הילדים הממוצע לאישה. בתשובה על הבדל בריבוי הטבעי בין קבוצות מציינים את הקבוצות ואת הנתונים, ומסבירים את הגורם (דת ומסורת, השכלה ותעסוקה של נשים, עיור, תכנון משפחה).
גידול האוכלוסייה במדינה בא משני מקורות: ריבוי טבעי ומאזן הגירה. מאזן ההגירה לא במיקוד של תשפ"ז, ולכן בשיעור הזה מתמקדים בריבוי הטבעי ובהשפעה שלו על מבנה הגילים.
ילודה, תמותה, ריבוי טבעי, פריון ותוחלת חיים
מבנה הגילים (פירמידת גילים)
פירמידת גילים היא "תמונה" של האוכלוסייה: כמה ילדים, כמה אנשים בגיל העבודה וכמה קשישים. מצורת הפירמידה אפשר לדעת אם האוכלוסייה צעירה או מזדקנת, ואילו שירותים היא צריכה.
במדויק: פירמידת גילים (חתך גילים) מציגה את שיעור כל קבוצת גיל באוכלוסייה, גברים בצד אחד ונשים בצד השני. מחלקים אותה לשלוש קבוצות: אוכלוסייה תלויה צעירה (גילאי 0-14), אוכלוסייה יצרנית (גילאי 15-64, בגיל העבודה) ואוכלוסייה תלויה מבוגרת (65 ומעלה). האוכלוסייה התלויה כוללת שתי קבוצות - הצעירה והמבוגרת. בתשובה מתארים את הגודל של כל קבוצה במילים (רבה / מעטה, גדולה / קטנה) ומביאים נתון מהפירמידה.
התכנית מבקשת להשוות את מבנה הגילים בחתך מגזרי ובחתך יישובי: יישוב יהודי וערבי, יישוב ותיק וחדש, יישוב במרכז ובפריפריה. למשל, ב-2015 בירושלים היה שיעור גבוה של ילדים, ואילו בבת ים היה שיעור גבוה של קשישים.
קריאת פירמידת גילים
1. הכותרת והצירים: איזו אוכלוסייה, איזו שנה, ומה יחידת המידה (אחוזים מכלל האוכלוסייה או מכלל בני אותו מין).
2. מחלקים לשלוש קבוצות: 0-14, 15-64, 65 ומעלה. אם צריך, מחברים את קבוצות הגיל של חמש שנים לכל קבוצה (לכל מין בנפרד).
3. מתארים את הגודל של כל קבוצה במילים: "אוכלוסייה תלויה צעירה רבה", "אוכלוסייה תלויה מבוגרת מעטה" - ואחר כך את הנתון.
4. מתארים את הצורה: בסיס רחב (אוכלוסייה צעירה, פריון גבוה) או בסיס צר וראש רחב (אוכלוסייה מזדקנת).
5. בהשוואה בין שתי פירמידות: אותה קבוצת גיל בשתיהן, במשפט אחד עם מילת ניגוד.
6. מסיקים: הגורם (פריון, תוחלת חיים) או ההשפעה (שירותים, כוח עבודה).
צורות של פירמידת גילים
תוחלת החיים והזדקנות האוכלוסייה
בישראל: תוחלת החיים עלתה מכ-71 שנים ב-1970 לכ-82 ב-2015. שיעור בני 65 ומעלה עלה מ-9.0% ב-1989 ל-12.2% ב-2019, והתחזית ל-2039 היא 15.9%.
ההשלכות של מבנה הגילים ודרכי התמודדות
האוכלוסייה התלויה כוללת שתי קבוצות: הצעירה והמבוגרת. בהשוואה בין פירמידות מתייחסים לשתיהן, ומתארים את הגודל של כל אחת במילים (רבה / מעטה, גדולה / קטנה). לפי הפיקוח, תיאור של החלקים הצרים והרחבים בפירמידה מתקבל רק "בנוסף לתיאור הגודל של כל אחת מקבוצות האוכלוסייה".
שימו לב לרמה של השאלה. כשמשווים שתי ערים באותה מדינה, ההשפעה היא על השירותים בעיר (גנים, בתי אבות). לפי הפיקוח "לא ניתן לקבל" כאן "התפוצצות אוכלוסין" או מחסור בכוח עבודה וקצבאות - אלה השפעות ברמת המדינה.
בשאלת עמדה (למשל העלאת גיל הפרישה) בוחרים צד אחד - "אי אפשר לכתוב גם בעד וגם נגד". כל נימוק חייב להישען על נתון מהשאלה, ולהסביר איך הנתון תומך בעמדה. נימוק נכון שלא נשען על הנתונים לא מקבל ניקוד.
דוגמה א - שיעור האוכלוסייה המבוגרת בישראל: מגמה וגורם
בטבלה מוצגים נתונים על שיעור האוכלוסייה המבוגרת מתוך כלל האוכלוסייה בישראל בשנים 1989, 2019 ותחזית לשנת 2039.
(1) ציינו את מגמת השינוי הנראית בטבלה, והסבירו גורם אחד למגמה זו. (4 נקודות)
(2) מדינת ישראל החליטה להעלות את גיל הפרישה לגמלאות.
הציגו יתרון אחד מכך לכלכלת המדינה ויתרון אחד לאדם הפורש לגמלאות. (4 נקודות)
1. (1) המגמה במילה אחת: עלייה - מ-9.0% ב-1989 ל-12.2% ב-2019, ולפי התחזית 15.9% ב-2039. כלומר, האוכלוסייה מזדקנת.
2. הגורם, כסיבה ותוצאה: ככל שהרפואה, שירותי הבריאות ורמת החיים משתפרים, כך אנשים חיים יותר שנים - ולכן מספר המבוגרים ושיעורם עולים.
3. (2) שני יתרונות, לשני צדדים שונים: למדינה - האדם ממשיך לעבוד ולשלם מסים, והקצבה משולמת פחות שנים. לאדם - משכורת מלאה, חיסכון נוסף לפנסיה, והמשך פעילות וקשרים חברתיים.
(1) מגמה: עלייה בשיעור האוכלוסייה המבוגרת (מעל 65) – מ־9.0% ב־1989 ל־12.2% ב־2019 ולכ־15.9% (תחזית) ב־2039; הזדקנות האוכלוסייה. גורם: עלייה בתוחלת החיים – בזכות שיפור ברפואה ובשירותי הבריאות, ברמת החיים ובתזונה, אנשים חיים יותר שנים, ולכן מספר המבוגרים ושיעורם גדלים. (אפשר גם: ירידה בשיעור הפריון – פחות ילדים, ולכן חלקם של המבוגרים גדל.)
(2) יתרון לכלכלת המדינה: אנשים עובדים שנים נוספות, ולכן משלמים מסים ותורמים לייצור, והמדינה וקרנות הפנסיה משלמים קצבאות פחות שנים – הנטל על האוכלוסייה היצרנית וקופת המדינה קטן. יתרון לאדם: ממשיך להרוויח משכורת מלאה ולצבור כסף לפנסיה (קצבה גבוהה יותר בעתיד), ושומר על פעילות, מעמד וקשרים חברתיים.
דוגמה ב - פירמידות הגילים של ירושלים ובת ים
עיין בפירמידת הגילים המתארת את האוכלוסייה בירושלים בשנת 2015 ובפירמידת הגילים המתארת את האוכלוסייה בבת ים בשנת 2015.
(בפירמידה של ירושלים הבסיס רחב והיא מצטמצמת כלפי מעלה; בפירמידה של בת ים הבסיס צר, האמצע רחב יחסית והראש רחב, בייחוד אצל הנשים בנות 75 ומעלה. בגרף - סיכום של קבוצות הגיל התלויות לפי הפירמידות.)
(הערכים בקירוב.)
(1) תאר שני הבדלים עיקריים בין שיעור האוכלוסיות התלויות בירושלים ובין שיעור האוכלוסיות התלויות בבת ים. (5 נקודות)
(2) תאר השפעה אחת של שיעור האוכלוסייה הצעירה (ילדים) בירושלים על מערך השירותים החברתיים בה, והשפעה אחת של שיעור האוכלוסייה המבוגרת (קשישים) בבת ים על מערך השירותים החברתיים בה. (5 נקודות)
1. מחלקים את הפירמידות לקבוצות: 0-14 (תלויה צעירה) ו-65 ומעלה (תלויה מבוגרת), ומחברים את קבוצות הגיל של חמש שנים. בירושלים, למשל, זכרים בני 0-14: 13 + 11 + 10 = 34%.
2. (1) הבדל ראשון - הילדים: בירושלים אוכלוסייה תלויה צעירה רבה (כ-33%), ואילו בבת ים היא מעטה (כ-18%).
3. הבדל שני - הקשישים: בבת ים אוכלוסייה תלויה מבוגרת רבה (כ-20%), ואילו בירושלים היא מעטה (כ-9%).
4. (2) השפעה על השירותים בכל עיר: בירושלים - גני ילדים, בתי ספר וטיפות חלב. בבת ים - בתי אבות, דיור מוגן, מרכזי יום ושירותי סיעוד. השפעה ברמת העיר, לא ברמת המדינה.
(1) הבדל 1 – ילדים (0–14): בירושלים שיעורם גבוה בהרבה – כ־33% (כ־34% מהזכרים וכ־33% מהנקבות), לעומת כ־18% בבת ים (כ־20% מהזכרים וכ־16% מהנקבות).
הבדל 2 – קשישים (65 ומעלה): בבת ים שיעורם גבוה בהרבה – כ־20% (כ־18% מהזכרים וכ־23% מהנקבות), לעומת כ־9% בלבד בירושלים (כ־8% וכ־10%).
כלומר בירושלים האוכלוסייה התלויה היא בעיקר ילדים, ובבת ים יש משקל גדול לקשישים (בייחוד נשים בנות 75 ומעלה – כ־12%).
(2) ירושלים: שיעור ילדים גבוה מחייב הרבה מסגרות חינוך – גני ילדים, בתי ספר וכיתות, מעונות יום, טיפות חלב ושירותי רפואת ילדים, וגנים ציבוריים ומגרשי משחקים.
בת ים: שיעור קשישים גבוה מחייב שירותי רווחה ובריאות לזקנים – מרכזי יום ומועדונים לקשישים, דיור מוגן ובתי אבות, שירותי סיעוד ובריאות, ונגישות בתחבורה ובמרחב הציבורי.