קשרי גומלין בין הטבע לאדם
רוב המזרח התיכון הוא מדבר, ורק בכמה מקומות יש מים זמינים: לאורך נהרות גדולים, בחופים, בהרים ובנאות מדבר. לכן כמעט כל שאלה בנושא הזה בודקת את אותו קשר: מה בטבע (אקלים, תבליט, מים) קובע איפה גרים ובמה מתפרנסים, ומה האדם עושה כדי להתמודד עם התנאים.
במדויק: קשרי גומלין בין הטבע לאדם הם הקשר בין התנאים הפיזיים - תבליט, אקלים ומשאבי טבע (בעיקר מים) - ובין פעילות האדם: תפרוסת האוכלוסייה, צורות ההתיישבות, מקורות הפרנסה ופיתוח תשתיות. הקשר הולך לשני הכיוונים: הטבע מגביל או מאפשר, והאדם מסתגל אליו או משנה אותו (סכרים, התפלה, טכנולוגיה). בתשובה כותבים את התנאי הפיזי, את המנגנון ואת התוצאה לאדם, עם שם של מקום.
התכנית מתארת את החבל כאזור של "מדבריות חמים רחבי ידיים הנחצים על ידי עורקי מים גדולים". זכרו גם שהתנאים הפיזיים הם רק גורם אחד: לצידם פועלים גורמים אנושיים - מדיניות, הון, טכנולוגיה. דוגמה: לערב הסעודית ולמצרים אקלים מדברי דומה, אבל ערב הסעודית משקיעה הון רב בחקלאות עתירת ידע, והתפוקה החקלאית לנפש שלה עלתה.
תפרוסת אוכלוסייה וצפיפות אוכלוסייה
שתי המילים האלה חוזרות בכל הנושא. במזרח התיכון הן מספרות סיפור פשוט: אנשים גרים איפה שיש מים.
במדויק: תפרוסת אוכלוסייה היא האופן שבו האוכלוסייה מפוזרת על פני השטח: מרוכזת באזורים מעטים או פזורה על פני רוב השטח. צפיפות אוכלוסייה היא מספר התושבים ליחידת שטח (נפש לקמ"ר). בתיאור תפרוסת כותבים איפה הריכוזים ואיפה השטח הדליל, ובהשוואה - את שני הצדדים באותו קריטריון. דוגמה: במצרים כ-95% מהאוכלוסייה גרים לאורך עמק הנילוס ובדלתא (כ-5% משטח המדינה), ורוב השטח כמעט ריק.
את התפרוסת והצפיפות קוראים באטלס, במפת צפיפות האוכלוסייה של המזרח התיכון, ואת הגורם מחפשים במפת המשקעים ובמפה הפיזית: כמעט תמיד הריכוזים יושבים על מקור מים (נהר, חוף, הרים גשומים, נווה מדבר).
1. התמודדות האדם בתנאי מדבר
תנאי מדבר (אקלים מדברי)
ברוב שטח המזרח התיכון כמעט לא יורד גשם. זה התנאי הבסיסי שכל השאר נובע ממנו: איפה אפשר לגדל מזון, איפה קמו ערים, ולמה מדינות משקיעות כל כך הרבה במים.
במדויק: אקלים מדברי (צחיח): כמות משקעים שנתית קטנה מאוד (ברוב שטחן של מצרים ושל ערב הסעודית פחות מ-100 מ"מ), טמפרטורות ואידוי גבוהים, ומעט נהרות קבע (בערב הסעודית אין נהר קבע כלל, ובמצרים רק הנילוס). לכן אין מים לחקלאות בעל, והקרקעות דלות. בתשובה על תנאי מדבר חייבים להזכיר את מיעוט המשקעים ולקשור אותו לתוצאה (מעט קרקע לעיבוד, אוכלוסייה דלילה) - לא רק "חום".
בשולי המדבר יש אקלים צחיח-למחצה (ערבתי, "ספר המדבר"), שבו יורד מעט יותר גשם: זה האזור שבו ענף המרעה שכיח. היוצאים מן הכלל בתוך המדבר - עמקי הנהרות, החופים ונאות המדבר - הם הנושא של השיעור על ריכוזי אוכלוסייה בעמקי נהרות ובמישורי חוף.
השפעות האקלים המדברי על האדם ועל הכלכלה
"השפעה" היא מה שהמדבר גורם לאדם או לכלכלה, לא מאפיין של המדבר. כשנשאלים על השפעות, "מיעוט משקעים" או "משרע טמפרטורות גדול" לא מתקבלים - לפי הפיקוח, "לא ניתן לקבל כתשובה התייחסות למאפיינים של מדבר".
תשובה כללית לא מספיקה: "רישום תשובה כללית כמו 'קושי לחקלאות' או 'מחסור במים' בלי להסביר לא יכולה לקבל ניקוד מלא". כותבים את המנגנון: מעט משקעים ← אין חקלאות בעל ← החקלאות רק לאורך נהרות ובנאות מדבר.
כששואלים על מאפיין פיזי שמגביל את החקלאות, "חום" לבד לא מספיק: "לא ניתן לקבל תשובה של חום / טמפרטורות גבוהות בלי להתייחס למאפיין של מעט משקעים".
דרכי ההתמודדות של האדם עם תנאי המדבר
הסתגלות לעומת פיתוח ושינוי
נושא הנפט במזרח התיכון (מאגרים, הפקה והשפעות) הוצא מהמיקוד. מזכירים אותו רק כרקע - למשל כמקור ההון שמממן התפלה וחקלאות מתקדמת בערב הסעודית.
דוגמה - מצרים וערב הסעודית: מדבר ותפוקה חקלאית
(א) בשנת 2020 במצרים ובערב הסעודית שיעור הקרקע הראויה לעיבוד חקלאי היה נמוך מאוד.
עיינו במפות שבאטלס, וציינו מאפיין פיזי דומה בשתי המדינות המשפיע על עובדה זו. (4 נקודות)
(ב) לפניכם גרף ובו נתונים על תפוקה חקלאית ממוצעת לנפש במצרים ובערב הסעודית בשנים 2014–2020, וטבלה ובה נתונים על גודל האוכלוסייה במצרים בשנים 2014, 2020.
(הערכים בקירוב, כפי שנקראים מהגרף שבשאלון. ממוצע התפוקה החקלאית לנפש בשנים 2014–2016 בכל מדינה = 100%.)
(1) על פי הנתונים בגרף, הסבירו את הגורם למגמת השינוי בתפוקה החקלאית הממוצעת לנפש בערב הסעודית. (5 נקודות)
(2) על פי הנתונים בטבלה ובגרף, הסבירו את הקשר בין שיעור גידול האוכלוסייה ושיעור התפוקה החקלאית במצרים לבין היכולת של המדינה לספק את צורכי המזון של האוכלוסייה. (5 נקודות)
1. (א) "ציינו" מאפיין פיזי משותף: במפת המשקעים באטלס כמעט כל שטחן של שתי המדינות מקבל פחות מ-100 מ"מ בשנה. המאפיין: אקלים מדברי. מוסיפים את הקשר: בלי גשם אין חקלאות בעל, ולכן רק שטח קטן ראוי לעיבוד. לא כותבים רק "חום".
2. (ב)(1) קודם המגמה, אחר כך הגורם: בערב הסעודית - עלייה חדה, מכ-86% ב-2014 לכ-162% ב-2020. הגורם הוא דרך התמודדות עם המדבר: השקעה ממשלתית בחקלאות עתירת ידע והון - השקיה בטפטוף, חממות ממוחשבות, מי תהום ומים מותפלים. לא מספיק לכתוב "ערב הסעודית מפותחת יותר" - צריך להסביר מה ההון קונה.
3. (ב)(2) מחברים שני נתונים: בטבלה - האוכלוסייה גדלה בכ-17 מיליון בשש שנים, גידול מהיר. בגרף - התפוקה לנפש במצרים כמעט ללא שינוי.
4. המסקנה, כמו שנשאל: הייצור גדל רק בקצב של האוכלוסייה, כי הקרקע והמים בעמק הנילוס מוגבלים. לכן מצרים לא מצליחה לספק בעצמה את כל המזון ותלויה ביבוא.
(א) אקלים מדברי (צחיח): כמות משקעים שנתית קטנה מאוד (ברוב השטח פחות מ־100 מ"מ) וטמפרטורות ואידוי גבוהים – אין מים לחקלאות בעל, ושתי המדינות מכוסות ברובן במדבר (מדבר סהרה / המדבר המערבי במצרים, חצי האי ערב – הרובע הריק – בסעודיה). (אפשר גם: מיעוט נהרות זורמים – בסעודיה אין נהר קבע כלל, ובמצרים רק הנילוס; קרקעות מדבר חוליות וסלעיות.)
(ב) (1) מגמה: עלייה חדה – מכ־86% ב־2014 לכ־162% ב־2020 (כמעט פי 2, עלייה של כ־88%). הגורם: השקעה ממשלתית גדולה בחקלאות מודרנית עתירת ידע והון (בגלל עושר הנפט) – השקיה בטפטוף משאיבת מי תהום ומים מותפלים, חממות ממוחשבות, רפתות ולולים מתקדמים – במטרה להגדיל את הביטחון התזונתי ולהקטין את התלות ביבוא.
(2) אוכלוסיית מצרים גדלה מ־90.4 ל־107.5 מיליון (+17 מיליון, +18.8% בשש שנים, כ־2.9% בשנה) – גידול מהיר מאוד. התפוקה החקלאית לנפש כמעט לא השתנתה (כ־99%–102%), כלומר התפוקה הכוללת גדלה בערך באותו קצב כמו האוכלוסייה, רק כדי לשמור על הקיים. מאחר שהקרקע והמים (הנילוס) מוגבלים, מצרים אינה מצליחה להגדיל את המזון לכל נפש, ולכן אינה מספקת את כל צורכי המזון ותלויה ביבוא מזון (בעיקר חיטה).
2. ריכוזי אוכלוסייה בעמקי נהרות ובמישורי חוף
ריכוז אוכלוסייה בעמק נהר ובמישור חוף
במזרח התיכון נהר גדול שחוצה מדבר הוא "עורק חיים": לאורכו מתרכזים החקלאות, הכפרים והערים, ומשני צידיו כמעט אין אדם. גם החופים מושכים אוכלוסייה - בגלל הנמלים, המסחר והתיירות.
במדויק: בעמקי הנהרות הגדולים - הנילוס במצרים, הפרת והחידקל בעירק - יש מים זמינים כל השנה להשקיה ולשתייה, אדמת סחף פורייה שהנהר הביא במשך אלפי שנים, ומישור נמוך ושטוח שקל להוביל בו מים בתעלות. לכן התפתחה בהם חקלאות שלחין שמפרנסת אוכלוסייה גדולה, ולאורכם קמו ערים (בגדאד, בצרה). בתשובה כותבים את שם הנהר, את המשאב (מים, סחף) ואת התוצאה, ומנגידים לשטח המדברי סביבו.
הצפיפות הגבוהה מביאה לחצים על משאבי המים והקרקע: האוכלוסייה גדלה, והמים והקרקע בעמק כמעט קבועים. הסכרים שנבנים על הנהרות (סכר אסואן, הסכרים בטורקיה) הם חלק מהשיעור על משאבי המים, והגידול המהיר באוכלוסייה - חלק מהנושא על האוכלוסייה במזרח התיכון.
נופי נהרות: המונחים
למה האוכלוסייה מתרכזת שם
התפתחות יישובית-כלכלית באזורי החוף
לחצים על משאבי המים והקרקע בעמקי הנהרות
קריאת הידרוגרף (משטר זרימה של נהר)
1. הצירים: הידרוגרף מראה כמות מים שזורמת בנהר בכל חודש, לא כמות גשם.
2. כמות: מתי השיא ומתי השפל, עם הערכים מהגרף.
3. רציפות: הזרימה אחידה כל השנה, או עונתית - תקופת גאות (הרבה מים) ותקופת שפל (מעט מים).
4. השוואה בין שני נהרות: אותו קריטריון לשניהם, עם מילת ניגוד ("ואילו").
5. הקשר לאקלים במוצא הנהר: עונת הגשמים באזור שבו הנהר נובע קובעת את עונת הגאות. גשמי קיץ (אקלים מונסוני) - גאות בקיץ ובתחילת הסתיו.
בהידרוגרף מתארים את המים שזורמים בנהר. לפי הפיקוח, "לא ניתן לקבל ניקוד על ניסוח תשובה המתייחסת לכמות משקעים בכל גרף, משום שבשאלה צורפו הידרוגרפים ולא קלימוגרפים".
סוג האקלים במוצא הנילוס הכחול (רמת אתיופיה): התשובה המדויקת היא אקלים מונסוני, ומתקבלים גם טרופי / סוואנה לחה. אבל "לא ניתן לקבל אקלים סובטרופי / ממוזג חם משום שאתיופיה לא נמצאת ברצועת אקלים זו".
הפרת זורם רק בשלוש מדינות: טורקיה, סוריה ועירק. איראן וכוויית לא נכללות - שט אל-ערב רק גובל בחלקו באיראן.
דוגמה א - תפרוסת האוכלוסייה במצרים ובטורקיה
(1) עיינו במפות שבאטלס, ותארו את ההבדל בתפרוסת האוכלוסייה בין מצרים ובין טורקיה. (4 נקודות)
(2) ציינו מהו הגורם העיקרי להבדל שתיארתם, והסבירו כיצד גורם זה משפיע על תפרוסת האוכלוסייה בכל אחת מן המדינות. (3 נקודות)
1. המפה באטלס: מפת צפיפות האוכלוסייה של המזרח התיכון. במצרים - רצועה צרה וצפופה לאורך הנילוס ומשולש הדלתא, ורוב השטח ריק. בטורקיה - אוכלוסייה כמעט בכל חלקי המדינה, עם ריכוזים בחופים ובמישורים.
2. (1) "תארו את ההבדל": אותו קריטריון לשני הצדדים - מרוכזת ואילו פזורה - ואיפה בכל מדינה.
3. (2) הגורם, ממפת המשקעים: זמינות המים. מסבירים איך הוא פועל בכל מדינה בנפרד: במצרים המדבר משאיר מקור מים אחד, הנילוס, ולכן האוכלוסייה מצטופפת לאורכו. בטורקיה יש מספיק משקעים ונהרות רבים, ולכן אפשר לגור ולעבד כמעט בכל מקום.
(1) במצרים האוכלוסייה מרוכזת מאוד – כ־95% ממנה גרים לאורך עמק הנילוס ובדלתא (כ־5% משטח המדינה), בצפיפות גבוהה מאוד, ורוב השטח (המדבר) כמעט ריק. בטורקיה האוכלוסייה מפוזרת יותר על פני רוב השטח, עם ריכוזים בחופים (ים מרמרה ואיסטנבול, הים האגאי, הים השחור והים התיכון) ובמישורים, וצפיפות נמוכה יותר במזרח ההררי.
(2) הגורם – זמינות המים (האקלים/כמות המשקעים). במצרים האקלים מדברי (פחות מ־100 מ"מ ברוב השטח) – המקור היחיד למים ולחקלאות הוא הנילוס, ולכן האוכלוסייה מצטופפת לאורכו. בטורקיה האקלים ים־תיכוני וממוזג עם משקעים בכמות מספקת ברוב השטח ונהרות רבים – לכן אפשר לגור ולעבד חקלאות במקומות רבים, והאוכלוסייה מפוזרת.
דוגמה ב - הנילוס הלבן והנילוס הכחול בהידרוגרפים
הנילוס הכחול והנילוס הלבן הם שניים מן המקורות העיקריים של נהר הנילוס.
בהידרוגרפים 1–2 שלפניך מוצגים משטרי הזרימה של הנילוס הלבן ושל הנילוס הכחול.
(הערכים בקירוב, כפי שנקראים מההידרוגרפים שבשאלון. שני הגרפים באותו קנה מידה.)
(1) תאר שני הבדלים בין משטר הזרימה המוצג בהידרוגרף 1 ובין משטר הזרימה המוצג בהידרוגרף 2: הבדל אחד בכמות המים והבדל אחד ברציפות הזרימה במשך השנה. (4 נקודות)
(2) קבע איזה מן ההידרוגרפים שלפניך מתאים לנילוס הלבן, ואיזה מן ההידרוגרפים מתאים לנילוס הכחול.
ציין את סוג האקלים השורר במוצא הנילוס הכחול.
הסבר את הקשר בין מאפייני האקלים במוצא הנילוס הכחול ובין משטר הזרימה שלו. (4 נקודות)
1. הצירים: כמות המים שזורמת בנהר בכל חודש (במיליוני ממ"ק) - לא גשם.
2. (1) הבדל בכמות: בהידרוגרף 2 השיא כ-16 באוגוסט, ואילו בהידרוגרף 1 הכמות לא עולה על כ-2.7 בשום חודש.
3. (1) הבדל ברציפות: בהידרוגרף 1 הזרימה אחידה כל השנה, ואילו בהידרוגרף 2 היא עונתית: שפל בינואר-מאי וגאות ביולי-אוקטובר.
4. (2) "קבע": הזרימה האחידה מתאימה לנילוס הלבן, והעונתית לנילוס הכחול.
5. האקלים במוצא והקשר: ברמת אתיופיה (אגם טאנה) - אקלים מונסוני: גשמים עזים בקיץ ועונה יבשה בחורף. לכן הגאות בקיץ ובתחילת הסתיו, והשפל בחורף.
(1) כמות המים: בהידרוגרף 2 הכמות המרבית גבוהה בהרבה – כ־16 מיליוני ממ"ק באוגוסט, בעוד שבהידרוגרף 1 הכמות אינה עולה על כ־2.7 מיליוני ממ"ק בשום חודש (וגם סך הזרימה השנתית בהידרוגרף 2 גדול יותר: כ־52 לעומת כ־30). רציפות: בהידרוגרף 1 הזרימה רציפה ואחידה כל השנה (כ־2.3–2.7 בכל חודש), בעוד שבהידרוגרף 2 הזרימה עונתית – נמוכה מאוד (פחות מ־1) מינואר עד מאי, ושיא חד ביולי–אוקטובר.
(2) הידרוגרף 1 – הנילוס הלבן; הידרוגרף 2 – הנילוס הכחול. במוצא הנילוס הכחול (הרמה האתיופית, אגם טאנה) שורר אקלים טרופי עם עונה גשומה בקיץ ועונה יבשה בחורף (אקלים טרופי לח־יבש, סוואנה; מונסוני). הגשמים העזים יורדים ביוני–ספטמבר, ולכן הזרימה מגיעה לשיא באוגוסט–ספטמבר; בחורף כמעט אין גשם, והזרימה קטנה מאוד.
3. התיישבות באזורים בעלי ייחוד אקלימי
ייחוד אקלימי ויתרון יחסי
גם במזרח התיכון המדברי יש אזורים שהאקלים בהם שונה מהסביבה: רמה גבוהה שמקבלת גשמי קיץ, חוף שיורד בו גשם כל השנה, הרים מושלגים. האנשים שגרים שם מנצלים את השוני הזה - לגידולים מיוחדים, להתיישבות צפופה ולתיירות.
במדויק: אזור בעל ייחוד אקלימי הוא אזור שהאקלים שלו שונה מהאקלים של סביבתו בגלל גורם מקומי - גובה, קרבה לים, רכס הרים שעוצר רוחות לחות. יתרון יחסי הוא מאפיין שבזכותו האזור יכול להפיק תועלת כלכלית מסוימת טוב יותר מאזורים אחרים. בתשובה כותבים: שם האזור, הייחוד האקלימי, הגורם שיוצר אותו (ואיך הוא פועל), ומה הוא מאפשר - חקלאות, התיישבות או תיירות.
הדוגמאות בתכנית: אזור המונסון בתימן וייחודו החקלאי והיישובי (קפה וגת), ואזור האקלים הפונטי לחופי הים השחור (תה, תרבות המרעה). אלה היוצאים מן הכלל של השיעור על תנאי מדבר: בדרום-מערב תימן יורדים הרבה גשמים, בניגוד ליתר שטחה של תימן שהוא מדברי.
אזורים בעלי ייחוד אקלימי במזרח התיכון
גורמי האקלים המקומיים
המילים של תיאור קלימוגרף
כשהשאלה נותנת רשימת מאפיינים, עונים במילים של הרשימה: התלמידים "חייבים להשתמש בניסוחי המאפיינים שצורפו ברשימת המאפיינים", ולכל קלימוגרף - מאפיין אחד של טמפרטורה ומאפיין אחד של משקעים.
גורם צריך הסבר, לא רק שם: "יש להסביר את הגורם של קירבה / ריחוק מהים ולא רק לציין אותו". ובשאלה על משרע הטמפרטורות של תחנות חוף, "לא ניתן לקבל כתשובה גורם שאינו קשור לים".
הצפיפות בדרום-מערב תימן מוסברת בגשמים (מונסון) ובחקלאות שהם מאפשרים. לפי הפיקוח, "לא ניתן לקבל תשובה המתייחסת לגורם של מאגרי נפט משום שאלה לא ממש נמצאים בדרום מערב תימן", וגם לא "לקירבה למיצר באב אל מנדב" - רוב האזור רחוק מהמיצר.
דוגמה א - שלוש תחנות אקלים בטורקיה
לפניכם שלושה קלימוגרפים 1, 2, 3 ובהם נתונים משלוש תחנות למדידת נתוני אקלים בטורקיה: וָן (ואן), אנטליה, טרבזון. כל אחת מן התחנות מייצגת סוג אקלים אחר בטורקיה.
(הערכים בקירוב, כפי שנקראים מהקלימוגרפים שבשאלון; המשקעים החודשיים במ"מ.)
מאפייני אקלים:
משרע טמפרטורות שנתי – גדול (מעל 20°C) / בינוני–קטן (10°C–20°C) / קטן (עד 10°C)
כמות משקעים שנתית – גדולה מאוד / גדולה / קטנה
תפרוסת משקעים – בכל חודשי השנה / בעיקר בחורף / בעיקר בקיץ
(א) (1) היעזרו ברשימת מאפייני האקלים. ציינו שני מאפייני אקלים הנראים בקלימוגרף של כל אחת מתחנות המדידה: מאפיין אחד של הטמפרטורה ומאפיין אחד של המשקעים (סך הכול – שלושה מאפיינים של הטמפרטורה ושלושה מאפיינים של המשקעים). (5 נקודות)
(2) קבעו איזה מן הקלימוגרפים 1–3 מייצג כל אחת מתחנות המדידה – וָן (ואן), אנטליה, טרבזון. (3 נקודות)
(ב) (1) משרע הטמפרטורות השנתי בקלימוגרף 1 דומה למשרע הטמפרטורות השנתי בקלימוגרף 2. ציינו מהו הגורם המשפיע על משרע הטמפרטורות בשני האזורים של התחנות, והסבירו כיצד הוא משפיע. (3 נקודות)
(2) ציינו גורם אקלים מקומי אחד המשפיע על מאפייני האקלים המוצגים בקלימוגרף 3, והסבירו כיצד הוא משפיע על מאפייני הטמפרטורה באזור של תחנת המדידה. (3 נקודות)
1. (א)(1) משרע = החודש החם פחות החודש הקר: 1 - כ-18°C (בינוני-קטן); 2 - כ-16°C (בינוני-קטן); 3 - כ-25°C (גדול). למשקעים בוחרים מילה מהרשימה: 1 - גדולה מאוד; 2 - בכל חודשי השנה; 3 - קטנה.
2. (א)(2) מאתרים את התחנות במפה הפיזית: אנטליה על חוף הים התיכון - קיץ יבש וחורף גשום (1). טרבזון על חוף הים השחור - גשם כל השנה (2). ואן ברמה גבוהה במזרח - חורף קפוא ומעט משקעים (3).
3. (ב)(1) הגורם המשותף: שתי התחנות על חוף ים. מסבירים את המנגנון: הים מתחמם ומתקרר לאט, מקרר בקיץ ומחמם בחורף, ולכן המשרע מתמתן.
4. (ב)(2) גורם מקומי לתחנה 3: הגובה, כ-1,700 מ'. ככל שעולים, הטמפרטורה יורדת - ולכן בחורף מתחת לאפס.
(א) (1) קלימוגרף 1: משרע טמפרטורות בינוני–קטן (כ־10.5°C בינואר עד כ־28.5°C באוגוסט – כ־18°C); כמות משקעים גדולה מאוד (1056 מ"מ) / תפרוסת – בעיקר בחורף.
קלימוגרף 2: משרע טמפרטורות בינוני–קטן (כ־7°C עד כ־23°C – כ־16°C); תפרוסת משקעים – בכל חודשי השנה / כמות גדולה (823 מ"מ).
קלימוגרף 3: משרע טמפרטורות גדול (כ־−3°C בינואר עד כ־21.5°C באוגוסט – כ־25°C); כמות משקעים קטנה (385 מ"מ) / בעיקר בחורף (בעונה הקרה, עם שיא באביב).
(2) 1 – אנטליה; 2 – טרבזון; 3 – וָן.
(ב) (1) הקרבה לים: אנטליה שוכנת לחוף הים התיכון וטרבזון לחוף הים השחור. המים מתחממים ומתקררים לאט יותר מהיבשה (קיבול חום גבוה), ולכן הים מקרר את האוויר בקיץ ומחמם אותו בחורף – והמשרע השנתי מתמתן (כ־18°C וכ־16°C).
(2) הגובה (רום) – וָן שוכנת ברמה של מזרח אנטוליה בגובה של כ־1,700 מ' מעל פני הים. הטמפרטורה יורדת עם הגובה (כ־0.6°C לכל 100 מ'), ולכן הטמפרטורות נמוכות – בחורף מתחת לאפס (כ־−3°C בינואר) וגם הקיץ אינו חם במיוחד (כ־21.5°C). (אפשר גם: ריחוק מהים – יבשתיות, שמגדילה את המשרע.)
דוגמה ב - הרי זגרוס: מאפיין פיזי וענף כלכלי
(1) ציינו מאפיין פיזי אחד של הרי זגרוס (גובה, אקלים, הידרולוגיה).
ציינו ענף כלכלי אחד שהתפתח באזור זה, והסבירו יתרון של המאפיין הפיזי שציינתם להתפתחות של ענף זה. (5 נקודות)
1. המפות באטלס: במפה הפיזית - רכס גבוה במערב איראן; במפת המשקעים - כמות גבוהה בהשוואה לסביבה.
2. "ציינו" מאפיין: הרים גבוהים שקולטים משקעים רבים ושלג, ומהם יוצאים נהרות.
3. "ציינו" ענף: חקלאות ומרעה.
4. "הסבירו" את היתרון כשרשרת: גובה ← משקעים (גשם אורוגרפי) ושלג ← השלג הנמס מזין נהרות ומעיינות ← מים להשקיה ומרעה ירוק גם בקיץ. זה היתרון היחסי של ההרים לעומת השפלה היבשה.
מאפיין: הרים גבוהים (פסגות מעל 4,000 מ') שקולטים משקעים רבים ושלג – כמות משקעים גבוהה בהשוואה לסביבה, ומהם יוצאים נהרות (קארון, יובלי החידקל). ענף: חקלאות ומרעה (רעיית צאן, כולל נדידה עונתית בין מרעה קיץ בהרים למרעה חורף בעמקים). יתרון: הגובה מעלה את כמות המשקעים (גשם אורוגרפי) והשלג הנמס מזין נהרות ומעיינות – מים להשקיה ומרעה ירוק גם בקיץ.
4. משאבי מים: ניהול בתנאי מחסור, ומים משותפים - הסדרים וסכסוכים
מחסור במים וניהול מקורות מים
במזרח התיכון המים הם המשאב החשוב ביותר: הם מאפשרים חיים, והם גם מקור למחלוקות בין מדינות. השאלות בבגרות בודקות שני דברים: למה יש מחסור, ומה עושים איתו - בתוך מדינה ובין מדינות שחולקות אותו מקור.
במדויק: מחסור במים נוצר כשהביקוש למים גדול מהכמות הזמינה. צד ההיצע: אקלים מדברי עם מעט משקעים, בצורות, ומקורות שנפסלים בזיהום או בהמלחה משאיבת יתר. צד הביקוש: גידול האוכלוסייה ועליית רמת החיים, והשקיה מסורתית בזבזנית. ניהול מקורות מים הוא הגדלת ההיצע (סכרים, הובלת מים, התפלה, שאיבת מי תהום), חיסכון (ייבוא "מים וירטואליים") ושמירה על המקורות. בתשובה כותבים את הדרך, איך היא מגדילה את המים או חוסכת אותם, ואת היתרון או החיסרון שלה.
התכנית מסכמת שמשאבי המים והנפט במזרח התיכון הם "גם מאפשרי חיים וגם מחוללי קונפליקטים". המחסור קשור גם לנושא האוכלוסייה: כשהאוכלוסייה גדלה, אותה כמות מים מתחלקת בין יותר אנשים.
הגורמים לירידה בכמות המים
דרכי התמודדות עם המחסור: יתרונות וחסרונות
בשאלה על השפעת סכר על פיתוח האזור כותבים השפעה כלכלית: חקלאות, אנרגיה, תעשייה, תיירות. "לא ניתן לקבל את התשובות של אובדן מים רבים מהמאגר שמאחורי הסכר בשל התאדות" או של טפילים במים העומדים - אלה בעיות סביבתיות.
משאב מים משותף: מעלה הנהר ומורד הנהר
הסדרים לעומת סכסוכים: המקרים
עקרונות לחלוקה הוגנת של מי נהר בין-לאומי
כשבוחרים עיקרון בעבור מדינה, ההסבר חייב להתאים לו: "ההסבר של התלמידים חייב להיות בהתאמה לעיקרון שבו בחרו". בעבור אתיופיה לא מספיק לכתוב שהנהר נובע אצלה - "חובה להדגיש שאתיופיה מספקת כמות עצומה של מים לנהר הנילוס ולא מספיק לציין שמקור הנהר נמצא אצלה".
"מים פוסיליים" הם מים עתיקים שאינם מתחדשים - לא מים מלוחים ולא מים מזוהמים.
דוגמה א - אקוות א-סאג/א-דיסי: מים פוסיליים והסכם
אקוות א־סאג/א־דיסי היא אקווה בין־לאומית ובה מים פוסיליים. במפה הסכמטית מוצג האזור שבו נמצאת אקווה זו: שטח בצורת אליפסה בדרום ירדן ובצפון־מערב ערב הסעודית, שחוצה את הגבול ביניהן (רובו בשטח ערב הסעודית). עיינו במפה הסכמטית ובמפות שבאטלס.
(א) (1) למים באקווה זו יש חשיבות גדולה לערב הסעודית ולירדן בגלל התנאים הפיזיים שבהן.
– הסבירו מדוע.
– המים באקווה זו הם מים פוסיליים. ציינו מהו החיסרון בכך למדינות האלה. (6 נקודות)
(2) באקווה בין־לאומית של מים פוסיליים יש קושי לקבוע חלוקת מים הוגנת בין המדינות. הסבירו קושי זה. (3 נקודות)
(ב) בשנת 2015 נחתם הסכם לשיתוף פעולה בין ירדן ובין ערב הסעודית בנוגע לאקוות א־סאג/א־דיסי. לפניכם שני עקרונות יסוד שעליהם התבסס הסכם זה:
• על כל אחת מן המדינות לוודא שהיא מנצלת את המים ניצול שוויוני וסביר.
• על כל אחת מן המדינות חל איסור לזהם את האקווה.
בחרו באחד מעקרונות היסוד האלה, והסבירו כיצד שמירתו תתרום לניהול בר־קיימה של האקווה. (5 נקודות)
1. (א)(1) התנאים הפיזיים, מהאטלס: במפות האקלים והמפה הפיזית - אקלים מדברי, פחות מ-100 מ"מ ברוב השטח, התאדות גבוהה, בלי נהרות קבע. לכן מי התהום הם המקור העיקרי.
2. החיסרון במונח המדויק: מים פוסיליים אינם מתחדשים - כל שאיבה מקטינה את המלאי.
3. (א)(2) הקושי, בהשוואה לנהר: בנהר מחלקים זרימה שנתית שמתחדשת. כאן יש מלאי אחד סופי, ומה שמדינה אחת שואבת אובד גם לשכנתה.
4. (ב) בוחרים עיקרון אחד ומחברים אותו להגדרה של פיתוח בר-קיימה: שימוש במשאב היום בלי לפגוע בדורות הבאים. ניצול מוגבל ומוסכם מאט את ההתרוקנות ומונע סכסוך.
(א) (1) שתי המדינות נמצאות באקלים מדברי (צחיח): כמות משקעים קטנה מאוד (פחות מ־100 מ"מ ברוב השטח), התאדות גבוהה ואין נהרות קבע – כמעט אין מקורות מים עיליים, ולכן מי התהום הם מקור מים עיקרי לשתייה ולחקלאות (בירדן – גם לאספקת מים לעמאן).
החיסרון: מים פוסיליים אינם מתחדשים (אינם מקבלים מילוי מחדש מן הגשם), ולכן כל שאיבה מקטינה את המלאי – המקור עלול להתרוקן.
(2) המים אינם מתחדשים ואינם זורמים ממדינה "עליונה" למדינה "תחתונה" כמו בנהר, ולכן כל קוב שמדינה אחת שואבת אובד לצמיתות גם לשכנתה; קשה למדוד ולחשב כמה מים יש בכל צד של הגבול, והמדינה ששואבת ראשונה ובקצב מהיר יותר "לוקחת" יותר מן המאגר המשותף.
(ב) נבחר בעיקרון "ניצול שוויוני וסביר": כל מדינה שואבת כמות מוגבלת ומוסכמת (ולא שואבת בקצב מרבי ליד הגבול), ולכן קצב ההתרוקנות של האקווה יורד והמים יספיקו לשנים רבות יותר – גם לדורות הבאים, וגם לשתי המדינות. כך המשאב המתכלה מנוהל בזהירות, וגם נמנע סכסוך על המים – וזה עיקרון של פיתוח בר־קיימה: שימוש במשאב לצורכי ההווה בלי לפגוע ביכולת של הדורות הבאים להשתמש בו.
דוגמה ב - סכר התחייה: עיקרון לכל מדינה
בשנת 2010 החלה אתיופיה בהקמת סכר "התחייה" על הנילוס הכחול, ובשנת 2023 תושלם הקמתו. הקמת הסכר לוותה בהקמת מאגר מים ענק המשתרע על שטח של 1,300 קמ"ר ואמור להכיל כמות של 74 מיליארד מ"ק מים.
הקמתו של הסכר עוררה מחלוקת בין מצרים לבין אתיופיה בנוגע לשימוש במים של הנילוס הכחול.
לפניכם רשימה של עקרונות לחלוקה הוגנת של מי נהרות בין־לאומיים:
• כמות המים היחסית שכל מדינה תורמת לנהר
• סוג האקלים השורר בכל מדינה שבה הנהר זורם
• זכות היסטורית לשימוש בנהר
• שימוש במי הנהר בהווה
• תלות בנהר לפיתוח הכלכלה
(1) ציינו עיקרון אחד שמצרים יכולה להתבסס עליו בנוגע לזכות השימוש במי הנילוס הכחול, והסבירו מדוע מצרים יכולה להתבסס על עיקרון זה. (4 נקודות)
(2) ציינו עיקרון אחד שאתיופיה יכולה להתבסס עליו בנוגע לזכות השימוש במי הנילוס הכחול, והסבירו מדוע אתיופיה יכולה להתבסס על עיקרון זה. (4 נקודות)
1. לכל מדינה - העיקרון שמשרת אותה: מצרים משתמשת בנהר אלפי שנים, ולכן "זכות היסטורית". אתיופיה תורמת את רוב המים, ולכן "כמות המים היחסית".
2. ההסבר מתאים לעיקרון: למצרים - ההיסטוריה של השימוש והסכמי העבר. לאתיופיה - כמות המים שמגיעה ממנה (כ-85%), לא רק שהנהר נובע בשטחה.
3. מלכודת: "זכות היסטורית" ו"שימוש בהווה" לא מתאימים לאתיופיה - הם משרתים את מצרים.
4. ניטרליות: מציגים את הטיעון של כל צד כפי שהשאלה מבקשת, בלי להכריע מי צודק.
(1) זכות היסטורית לשימוש בנהר: מצרים משתמשת במי הנילוס כבר אלפי שנים – כל התרבות והיישוב שלה התפתחו לאורכו, והסכמים מהעבר (1929; 1959 – עם סודן) הקצו לה את רוב מי הנהר (55.5 מיליארד מ"ק בשנה לפי הסכם 1959). (אפשר גם: תלות בנהר / סוג האקלים – מצרים מדברית, כמעט אין בה גשם, ויותר מ־90% מהמים שלה מגיעים מהנילוס; בלעדיו אין לה חקלאות ומי שתייה.)
(2) כמות המים היחסית שכל מדינה תורמת לנהר: רוב מי הנילוס (כ־85% מהמים שמגיעים למצרים) מקורם בגשמי הקיץ ברמות אתיופיה – בנילוס הכחול ובנהרות עטברה וסובאט; לכן לאתיופיה זכות לנצל חלק מהמים שמקורם בשטחה. (אפשר גם: תלות בנהר לפיתוח הכלכלה – אתיופיה ענייה ורוב תושביה ללא חשמל, והסכר מאפשר הפקת חשמל לפיתוח ולייצוא.)