מפה
מפה היא הכלי הבסיסי של גאוגרפיה: היא מראה איפה נמצאים מקומות ותופעות ואיך הם מתפרסים במרחב. כמעט כל שאלה בנתי"ב מתחילה במפה - בנספח של השאלון או באטלס.
במדויק: מפה היא הצגה מוקטנת ומוכללת של המרחב על משטח שטוח. שימושי המפה: איתור מקומות ותופעות, הפקת מידע גאוגרפי, ניווט ותכנון. כדי לקרוא מפה משתמשים במושגי המפה: מקרא, קנה מידה, הרשת הגאוגרפית (קווי רוחב ואורך) וכיווני שושנת הרוחות.
בנושא הזה לומדים את הכלים, ובשאר נושאי נתי"ב משתמשים בהם: בשאלת החובה על חבל ארץ שלא למדתם מאתרים את החבל במפה, ובשאלות על אקלים, אוכלוסייה ואנרגייה קוראים מפות נושאיות.
1. האמצעים להצגת המרחב ומאפייני המפה
האמצעים להצגת המרחב
יש יותר מדרך אחת "לצלם" את המרחב: מפה, תצלום, תצלום אוויר, הדמיית לוויין, תרשים וממ"ג. כל אמצעי טוב למשהו אחר, ולכל אחד יש גם מגבלות. בבגרות מקבלים לפחות אחד מהם בנספח, וצריך לדעת מה אפשר להפיק ממנו.
במדויק: האמצעים להצגת המרחב הם מפה, תצלומים, תצלום אוויר (תצ"א - אנכי או אלכסוני), הדמיות לוויין, תרשימים וממ"ג (מערכות מידע גאוגרפיות). כשנשאלים על אמצעי, כותבים מה הוא מציג ומה היתרון או המגבלה שלו לעומת אמצעי אחר. כשקוראים מפה, משתמשים במושגי המפה: מקרא (מה כל סמל וצבע מייצג), קנה מידה (כמה המפה הוקטנה), הרשת הגאוגרפית (קווי רוחב ואורך) וכיוונים.
בבגרות לא שואלים בדרך כלל "מהו קנה מידה". שואלים שאלה על חבל ארץ, והתשובה תלויה בקריאה נכונה של המפה: לספור את סמלי הערים לפי המקרא, לקבוע גובה לפי סולם הצבעים, למצוא את המדינה לפי קווי הרוחב. דרך התשובה הכללית לשאלת אטלס ולשאלה על מפה שבשאלון נמצאת בנושא "הבגרות בגאוגרפיה".
האמצעים: מה כל אחד מציג, יתרון ומגבלה
מושגי המפה
המפה הפיזית: גובה, יחידות נוף ויישובים
- סולם הגובה (צבעי גובה): כל גוון מייצג טווח גובה. במפה הפיזית של ניו זילנד: ירוק - גובה נמוך (0-500 מ'), צהוב - גובה בינוני, כתום - הגבהים הגבוהים (מעל 1,000-2,500 מ'), כחול - עומק מתחת לפני הים.
- יחידות נוף: לפי הצבעים מזהים ותוחמים הרים, רמות, מישורים ועמקים, ולפי הקווים הכחולים - נהרות. למשל: לאורך האי הדרומי של ניו זילנד עובר רכס הרים גבוה ורציף, ובמזרחו מישור חוף צר (מישור קנטרברי).
- יישובים: הסמל במקרא (נקודה, עיגול, כוכב לבירה) מראה איפה הערים. סופרים אותם ומשווים בין אזורים.
- חיבור בין השכבות: המפה הפיזית מראה גם את התבליט וגם את היישובים, ולכן אפשר להסביר בעזרתה למה היישובים מתרכזים במקום מסוים.
יתרונות המפה ומגבלותיה
ממ"ג לעומת מפת אטלס
קריאה ביקורתית של מפה
- כל מפה היא בחירה: מי שהכין אותה החליט מה להציג ומה להשמיט, אילו צבעים לבחור ואיך לחלק לטווחים. לכן המפה משקפת את המטרה של מי שהכין אותה.
- שואלים ארבע שאלות: מי הכין את המפה? מתי (שנת הנתונים)? לאיזו מטרה? מה חסר בה?
- בבחינה: קוראים את הכותרת ואת שורת המקור שמתחת למפה. למשל, מפת תחנות הכוח ממקורות מתחדשים בדרום אפריקה היא מפה סכמטית, נתוניה משנת 2022, ואין בה שמות - ולכן צריך להיעזר במפה הפיזית שבאטלס.
כשמשווים בין שני אזורים במפה, כותבים את ההבדל במילים ("גדולים יותר", "קטנים יותר"). בשאלה על גודל היישובים במערב ובמזרח ברזיל נכתב: "כדי לקבל ניקוד מלא על תיאור ההבדל חובה להשתמש במילים 'גדול יותר / קטן יותר' ולא לכתוב רק מספר תושבים ממוצע".
מאתרים את החבל בעזרת קווי הרוחב והאורך, ובמפה שמתאימה לשאלה. על שאלה בנושא הגאולוגיה של אינדונזיה נכתב שהתלמידים "צריכים לאתר את המדינה, בעזרת קווי אורך ורוחב במפת כדור הארץ - מבנה גאולוגי", ובה לזהות בעזרת המקרא את התופעות הגאולוגיות.
כשהשאלה מבקשת גורם פיזי, עונים מתוך המפה הפיזית (תבליט, אקלים, מים), ולא בגורם אנושי כמו "הבירה נמצאת שם" או "שם יש יותר תעשייה".
"מהגלובוס אל המפה" - ההיטלים (גלילי, חרוטי, אזימוטלי) והדרך להציג את כדור הארץ על משטח - לא במיקוד של תשפ"ז.
דוגמה - ניו זילנד: יישובים גדולים במפה הפיזית
חבל הארץ שהפרק עוסק בו הוא ניו זילנד.
בנספח מפה פיזית של ניו זילנד: תבליט בצבעי גובה (ירוק - נמוך, צהוב - בינוני, כתום - גבוה; כחול - עומק מתחת לפני הים) וסרגל קנה מידה של 0-500 ק"מ. במקרא: נקודה - עיר; כוכב אדום - עיר בירה (ולינגטון). לאורך האי הדרומי עובר רכס הרים גבוה ורציף (מעל 1,000-2,500 מ'), ובמזרחו מישור חוף צר; רוב שטח האי הצפוני נמוך יותר (0-500 מ').
(1) היעזרו במפה הפיזית של ניו זילנד שבנספח ד ובמפות שבאטלס, וציינו את ההבדל העיקרי במספר היישובים הגדולים בין האי הצפוני של ניו זילנד ובין האי הדרומי שלה.
(2) הסבירו גורם פיזי אחד להבדל שציינתם.
1. המקרא קודם: נקודה היא עיר. סופרים את הנקודות בכל אי: באי הצפוני 19 ערים (ובהן אוקלנד וולינגטון), ובאי הדרומי 9 בלבד.
2. (1) "ציינו" את ההבדל, במילות השוואה: באי הצפוני יש הרבה יותר יישובים גדולים מאשר באי הדרומי.
3. (2) "גורם פיזי" - חוזרים למפה הפיזית: לפי סולם הצבעים, לאורך האי הדרומי עובר רכס הרים גבוה ורציף (האלפים הדרומיים) בגוונים צהובים-כתומים, ואילו רוב האי הצפוני בגוונים ירוקים (0-500 מ').
4. המנגנון והתוצאה: הרים גבוהים ותלולים, קרים ומושלגים מקשים על בנייה, על חקלאות ועל סלילת דרכים. לכן באי הדרומי היישובים הגדולים מעטים, והם במישורי החוף הצרים (קריסטצ'רץ', דנודן). באי הצפוני יש יותר שטח נמוך ונוח, ולכן יותר ערים.
(1) באי הצפוני יש הרבה יותר יישובים גדולים מאשר באי הדרומי: במפה מסומנות 19 ערים באי הצפוני (ובהן אוקלנד וולינגטון) לעומת 9 בלבד באי הדרומי.
(2) התבליט: רוב שטח האי הדרומי הררי - רכס הרים גבוה ורציף (האלפים הדרומיים, מעל 1,000-2,500 מ') לאורך כל האי, עם מדרונות תלולים, אקלים קר ושלג. שטח כזה מקשה על בנייה, על חקלאות ועל סלילת דרכים, ולכן היישובים הגדולים מעטים ומרוכזים במישורי החוף הצרים (קריסטצ'רץ', דנודן). באי הצפוני רוב השטח נמוך ומתון יותר (0-500 מ'), יש בו יותר שטחים נוחים ליישוב ולחקלאות, ולכן נוצרו בו יותר ערים.
2. מפות נושאיות
מפה נושאית
מפה נושאית עונה על שאלה אחת: איפה יורד הרבה גשם? איפה גרים בצפיפות? איפה יש תחנות כוח? היא מציגה נושא אחד על כל המרחב, ולכן היא מתאימה לתיאור תפרוסת - איפה הרבה ואיפה מעט.
במדויק: מפה נושאית מציגה את המרחב לפי נושא אחד, על פי מטרה וצורך: מפות פיזיות, גאולוגיות, יישוביות, אקלימיות, דמוגרפיות, כלכליות, היסטוריות, מדיניות, חבליות ואקולוגיות. בתשובה: (1) מתארים את התפרוסת לפי המקרא, בכיוונים ובמילות השוואה שהשאלה מבקשת ("כמות גדולה" / "כמות קטנה"); (2) כשמבקשים גורם - מוצאים אותו במפה נושאית אחרת באטלס ומסבירים את המנגנון.
מפה נושאית אחת מראה מה ואיפה. את הלמה מוצאים כשמניחים לידה מפה נושאית אחרת של אותו אזור: מפת משקעים ליד מפת זרמי ים, מפת יישובים ליד מפה פיזית. איך קוראים מפה שבשאלון ואיך משווים בין שתי מפות של זמנים שונים - בנושא "הבגרות בגאוגרפיה", בשיעור על קריאת מפה.
סוגי המפות הנושאיות
איך מפה נושאית מציגה מידע
מפה סכמטית בשאלון ומפת האטלס
- מפה סכמטית היא מפה פשוטה שבשאלון: קווי המתאר של המדינה, ועליהם רק הנושא של השאלה (סמלים או גוונים). בדרך כלל אין בה שמות, ולפעמים אין קנה מידה.
- מה עושים: משווים את קווי המתאר של המדינה במפה הסכמטית לאותה מדינה באטלס, וכך יודעים איך קוראים לאזור שבו נמצאים הסמלים.
- ואז מסבירים: פותחים באטלס את המפה הנושאית שמתאימה לגורם - פיזית, משקעים או זרמי ים. למשל: סמלי השמש בצפון-מערב דרום אפריקה נמצאים באזור צחיח, ולכן יש שם קרינת שמש חזקה ושעות שמש רבות.
כשהשאלה נותנת ביטויים, משתמשים בהם. על מפת המשקעים של דרום אפריקה: "לא ניתן לקבל ניקוד על תשובה שרק מציינת את כמות המשקעים במ"מ בכל אזור בלי להשתמש במילים 'כמות גדולה' / 'כמות קטנה'".
סוג האקלים שרואים במפה הוא תוצאה, לא גורם. על מערב דרום אפריקה: "לא ניתן לקבל תשובה שהגורם הוא אקלים מדברי, משום שסוג האקלים הוא תוצאה ולא גורם". את הגורם מחפשים במפה אחרת - כאן, מפת זרמי הים.
לא מספיק לציין את מה שרואים במפה האחרת. "זרם ים קר" לבד לא מקבל ניקוד מלא: "לא מספיק לציין שמערב דרום אפריקה מושפע מזרם ים קר", אלא צריך להסביר איך הזרם מפחית את כמות המשקעים.
דוגמה - מפת המשקעים של דרום אפריקה
דרום אפריקה שוכנת לחופי שני אוקיינוסים - האוקיינוס ההודי במזרח והאוקיינוס האטלנטי במערב.
בנספח ה מוצגת מפת משקעים של דרום אפריקה.
(מפה בגווני כחול עם חץ צפון. מקרא: 0-100 מ"מ (הבהיר ביותר), 100-200, 200-400, 400-600, 600-1000, 1000-1500, 1500-2000, 2000-3000 מ"מ (הכהה ביותר). במערב, לאורך החוף האטלנטי ובצפון-מערב, הגוונים הבהירים ביותר: 100-200 מ"מ, ופחות מ-100 מ"מ בקצה הצפון-מערבי; ממזרח להם רצועה של 200-400 מ"מ; במרכז 400-600 מ"מ; בחלק המזרחי 600-1000 מ"מ.)
(1) עיינו במפה, וציינו את ההבדל העיקרי בכמות המשקעים בין אזור המערב ובין אזור המזרח של דרום אפריקה (בתשובתכם השתמשו בביטויים: כמות גדולה, כמות קטנה). (2 נקודות)
(2) עיינו במפות שבאטלס, והסבירו את הגורם העיקרי לכמות המשקעים במערב דרום אפריקה. (2 נקודות)
1. המקרא: גוון בהיר = מעט משקעים, גוון כהה = הרבה. במערב הגוונים הבהירים (פחות מ-100 עד 200 מ"מ), ובמזרח הכהים יותר (600-1000 מ"מ).
2. (1) "ציינו", עם הביטויים שבשאלה: במערב כמות קטנה, ובמזרח כמות גדולה. אפשר להוסיף את הטווחים, אבל לא במקום המילים.
3. (2) "עיינו במפות שבאטלס" - איזו מפה? מפת המשקעים כבר מראה מה. את הלמה מוצאים במפה נושאית אחרת: מפת זרמי הים. לאורך החוף המערבי של דרום אפריקה זורם צפונה זרם בנגואלה, זרם קר.
4. המנגנון, לא רק השם: הזרם הקר מקרר את האוויר שמעליו. האוויר יציב, לא עולה ולא מתקרר בגובה, ולכן לא נוצרים עננים וגשם. לא כותבים "אקלים מדברי" כגורם - זו התוצאה.
(1) במערב יורדת כמות קטנה של משקעים (בעיקר 0-200 מ"מ, ועד 400), ובמזרח כמות גדולה (600-1,000 מ"מ).
(2) הזרם הימי הקר של בנגואלה, שזורם צפונה לאורך החוף האטלנטי: הוא מקרר את האוויר שמעליו, יוצר אוויר יציב (היפוך) שאינו עולה ואינו מתקרר ולכן אינו יוצר עננים וגשם - לכן החוף המערבי צחיח.