מלחמת העולם השנייה והשואה
השואה התרחשה בתוך מלחמה. כדי להבין מתי ולמה השתנתה המדיניות הנאצית כלפי היהודים, צריך לדעת מה קרה בחזיתות: כל כיבוש הביא עוד יהודים תחת שלטון נאצי, וכל שלב במלחמה השפיע על גורלם.
במדויק: הפרק עוסק במסגרת הרחבה שבה התרחשה השואה ובקשר בין שלבי המלחמה ובין השלבים ב"פתרון הסופי": "הסדר החדש" והגטאות בפולין, ביצוע "הפתרון הסופי", דרכי ההתמודדות והלחימה של היהודים (היודנראט, המרד בגטאות, פרטיזנים ולוחמים בצבאות בעלות הברית), גורל יהודי צפון אפריקה, ויחס האוכלוסייה בארצות הכיבוש.
עמידה יהודית
בבגרות לא שואלים רק מה עשו הנאצים, אלא גם איך היהודים הגיבו. התשובה אינה רק "מרד": רוב ההתמודדות הייתה מאבק יומיומי לשרוד ולשמור על צלם אנוש.
במדויק: עמידה יהודית היא דרכי ההתמודדות של היהודים עם המדיניות הנאצית: הישרדות, "קידוש החיים" (שמירה על צלם אנוש, חינוך, תרבות ודת), ארגונים לעזרה הדדית ופעילות תנועות הנוער, ובזמן ביצוע "הפתרון הסופי" גם התנגדות מזוינת: מרד בגטאות, לחימה כפרטיזנים ולחימה בצבאות בעלות הברית.
1. מהלכי המלחמה ו"הסדר החדש"
"הסדר החדש"
הנאצים לא יצאו למלחמה רק כדי לכבוש שטחים. הם רצו לבנות את אירופה מחדש לפי האידיאולוגיה שלהם: מי ישלוט, מי ישרת ומי לא יחיה בכלל. זה "הסדר החדש", והוא מסביר למה הכיבוש בפולין ובמזרח היה אכזרי במיוחד.
במדויק: "הסדר החדש" הוא התוכנית הנאצית לארגן את אירופה לפי עקרונות האידיאולוגיה הנאצית: מרחב מחיה לגזע הארי על חשבון גזעים אחרים; תורת הגזע - היררכיה של גזעים: הארים הם "אדונים", העמים ה"נחותים" (הסלאבים) נועדו לשרת את הרייך, וליהודים ולצוענים אין זכות קיום; אנטישמיות - אירופה "נקייה מיהודים". אפשר להוסיף גם שלילת הדמוקרטיה ושלילת הקומוניזם. מהלכי המלחמה: המהלכים הצבאיים עד קיץ 1941 (כיבושי הגרמנים באירופה והקרב על בריטניה); הרחבת המלחמה - מבצע ברברוסה, ההתקפה על פרל הרבור והצטרפות ארצות הברית; קרבות המפנה - אל עלמיין וסטלינגרד; המהלכים שהובילו לכניעת גרמניה; הטלת פצצות האטום על יפן.
את עקרונות האידיאולוגיה למדתם בנושא האידיאולוגיה הנאצית. כאן לומדים איך הם הפכו למעשים בשטחים הכבושים: סיפוח וגירוש, יישוב גרמנים, ניצול ועבודת כפייה, ובסוף "הפתרון הסופי". בבגרות שואלים גם על הקשר ההפוך: כשהמלחמה התחילה להשתבש, המשטר חזר והדגיש את מטרות "הסדר החדש" כדי לחזק את המורל.
מהלכי המלחמה עד קיץ 1941 והרחבתה
קרבות המפנה והדרך לכניעת גרמניה
איך מימשו הנאצים את "הסדר החדש"
מהלכים צבאיים והמדיניות כלפי היהודים
מהלך צבאי והשפעתו על היהודים
1. בודקים את טווח השנים שבשאלה, ובוחרים רק מהלכים שהתרחשו בתוכו.
2. מציגים את המהלך: מה קרה, איפה ומתי (למשל: הפלישה לברית המועצות, 22 ביוני 1941).
3. מסבירים מה השתנה במדיניות בעקבותיו, עם עובדה מוחשית: צעד, מקום, תאריך (האיינזצגרופן, בבי יאר).
4. מהלך שני הוא מהלך אחר שגרם לשינוי אחר. לא כותבים פעמיים על אותו שינוי.
שימו לב לטווח הזמן. כשהשאלה שואלת על המהלכים "מפרוץ המלחמה עד סוף שנת 1941", ועידת ואנזה (ינואר 1942) וסטלינגרד הן מחוץ לטווח ולא מקבלות נקודות.
כששואלים על הכישלון של "הסדר החדש", מביאים עובדה מהתבוסות, למשל נאום "המלחמה הטוטלית" של גבלס אחרי התבוסה בסטלינגרד (פברואר 1943), או מסמך הכניעה (מאי 1945).
דוגמה - שני מהלכים צבאיים עד 1941 והיהודים
הסבירו כיצד השפיעו שניים מן המהלכים הצבאיים שהתרחשו מפרוץ המלחמה עד סוף שנת 1941 על המדיניות של הנאצים כלפי היהודים בשטחי הכיבוש.
1. הטווח: ספטמבר 1939 עד סוף 1941. בוחרים שני מהלכים בתוכו.
2. מהלך ראשון - הפלישה לפולין (ספטמבר 1939): יהודים רבים מאוד עברו לשליטת גרמניה. המדיניות: התעללות, נישול כלכלי, עבודות כפייה וסימון, ואחר כך ריכוז ובידוד בגטאות לפי "איגרת הבזק" של היידריך (21 בספטמבר 1939), בתנאי רעב, צפיפות ומחלות. בסוף 1941 החל לפעול חלמנו.
3. מהלך שני - מבצע ברברוסה (22 ביוני 1941): המלחמה נתפסה כ"מלחמת השמדה" אידיאולוגית. השינוי: מעבר לרצח המוני ישיר - האיינזצגרופן רצחו יהודים בבורות ירי (בבי יאר, פונאר).
4. אפשר לבחור במקום אחד מהם בכיבוש מערב אירופה (1940) ובמדיניות של הגבלות, הגדרה, רישום, סימון ונישול.
פלישה לפולין (ספטמבר 1939): שליטה ביהודים רבים מאוד; התעללות, נישול כלכלי, עבודות כפייה, סימון; ריכוז ובידוד בגטאות (איגרת הבזק של היידריך, 21 בספטמבר 1939) בתנאי רעב, צפיפות ומחלות; בסוף 1941 - חלמנו. פלישה לברית המועצות - מבצע ברברוסה (22 ביוני 1941): "מלחמת השמדה" אידיאולוגית, פקודת הקומיסרים, האיינזצגרופן ביצעו רצח המוני של יהודים בבורות ירי (בבי יאר, פונאר). חלופה: כיבוש מערב אירופה (1940) - הגבלות, הגדרה, רישום, סימון ונישול.
2. יהודי פולין והגטאות
הגטו
עם כיבוש פולין עברו יהודים רבים מאוד לשליטת הנאצים, ובהדרגה הם רוכזו ונסגרו בגטאות. הגטו אינו רק "שכונה סגורה": הוא היה כלי של המדיניות הנאצית, והשאלה הגדולה היא מה רצו הנאצים להשיג בו ואיך היהודים התמודדו עם החיים בתוכו.
במדויק: הגטו הוא אזור סגור בעיר שבו רוכזו ובודדו היהודים. מטרות מוצהרות: בידוד היהודים כדי להגן על האוכלוסייה מפני מגפות ("השפעה מזיקה" של יהודים, שוק שחור), ו"הגנה" על היהודים מפני התפרעויות. מטרות והסברים נוספים: ניתוק ובידוד מן הסביבה ומן העולם; נישול מרכוש וניצול לעבודות כפייה; ריכוז כשלב ביניים לקראת "פתרון" בעיית היהודים ופיקוח יעיל עליהם; החלשה והכחדה הדרגתית ברעב ובמחלות. ניהול ופיקוח: חומה או גדר ושמירה בשערים, יודנראט ומשטרה יהודית. תנאי החיים: צפיפות, רעב, מחלות ומקורות תעסוקה מועטים, והשפעתם על הפרט, על המשפחה ועל החברה היהודית. לפני הגטאות: צעדים שערערו את בסיס הקיום (כלכלה, חינוך ודת, גירוש, סימון, ביטחון אישי). תהליך ההקמה: הדרגתי, לפי "איגרת הבזק" של היידריך. היודנראט: התפקידים, הדילמות והפעולות (בשיעור על היודנראט). דרכי ההתמודדות ("עמידה יהודית"): הישרדות, "קידוש החיים", ארגונים לעזרה הדדית ותנועות הנוער.
את הגטאות הקימו בהדרגה. לפי "איגרת הבזק" של היידריך (21 בספטמבר 1939) רוכזו היהודים בערים ליד מסילות ברזל, ובכל קהילה הוקם יודנראט. גטו לודז' נסגר באביב 1940 וגטו ורשה בנובמבר 1940. מבחינת הנאצים הגטו היה שלב ביניים: בזמן ביצוע "הפתרון הסופי" חוסלו הגטאות, ויהודיהם גורשו אל מחנות ההשמדה.
למה הוחרפה המדיניות עם כיבוש פולין
- מספר היהודים: המספר הגדול של היהודים בפולין זירז נקיטת צעדים חדשים.
- הדימוי: המראה המסורתי של יהודי פולין תאם את דימוי היהודי בתעמולה הנאצית ועודד אלימות.
- אווירת המלחמה עודדה אלימות.
- הריחוק מדעת הקהל במערב אפשר להתיר את הרסן.
- תורת הגזע: פולין נחשבה נחותה מבחינה גזעית, והכובשים חשו חופשיים לעשות בה ככל העולה על רוחם.
- הרתעה: הצעדים הקשים נועדו להרתיע גם את האוכלוסייה הפולנית.
הצעדים שערערו את בסיס הקיום היהודי בפולין
איך תנאי החיים בגטו מימשו את מטרות הנאצים
דה-הומניזציה: שלילת האנושיות בגטו
- בידוד והפרדה מן העולם, וצפיפות קיצונית.
- הרעבה ומחלות: קור, תברואה ירודה, מגפות.
- גזרות: עבודת כפייה, עונשים קולקטיביים, ואיסור על חינוך ועל פעילות תרבותית ודתית ("שבירת הרוח").
- היעדר תעסוקה ופרנסה.
דרכי ההתמודדות של היהודים בגטאות
אל תבלבלו בין המטרות המוצהרות של הגטו (מגפות, "הגנה" על היהודים) ובין המטרות האמיתיות (בידוד, ניצול, ריכוז לקראת "פתרון", הכחדה הדרגתית). השאלה מבקשת בדרך כלל אחת מהן במפורש.
כשהשאלה אומרת "אין להתייחס למרידות בגטאות", מקור על מרד גטו ורשה או על פרטיזנים לא מתקבל. בוחרים התנגדות שאינה מרד: "עונג שבת", חינוך מחתרתי, הברחת מזון, עזרה הדדית.
דוגמה - מטרות הגטו ו"קידוש החיים" ביומן קפלן
קטע מקור מיומנו של המורה חיים אהרון קפלן, גטו ורשה, 10 במרס 1940 (מקוצר): "ראשית - עומק השׂנאה... היא פועלת כשנאה פיזיולוגית, המתארת לעצמה את השנוא כטמא טומאת הגוף וכמצורע שאין לו מקום בחברה: היהודי מזוהם, היהודי רמאי ובן בליעל... על פי ההיגיון - אנחנו מחויבים לגווע. על פי חוקי הטבע - סופנו לאבדון ולכליה גמורה. כיצד יכול קהל שלם להתפרנס כשאין לו שום אחיזה בחיים? ...השאיפה לחיים במצוקה נוראה כזו שלנו - היא פועל יוצא של איזה כוח מופלא שעוד לא עמדנו על מהותו... המושרשת במסורתנו הנצחית, שציוותה לנו את החיים."
•הסבירו כיצד בדבריו של קפלן באות לידי ביטוי שתיים מן המטרות של הנאצים בהקמת הגטאות.
•הציגו את דרך ההתנגדות של היהודים למדיניות הנאצים שבאה לידי ביטוי בקטע, והדגימו על פי מה שלמדתם את דרך ההתנגדות הזאת באמצעות שתי פעולות של היהודים בגטאות.
1. משימה ראשונה - מהמקור, שתי מטרות וציטוט לכל אחת:
•הכחדה עקיפה בתנאי חיים קשים: "אנחנו מחויבים לגווע", "סופנו לאבדון ולכליה גמורה".
•בידוד היהודים מן האוכלוסייה לפי האידיאולוגיה: "כמצורע שאין לו מקום בחברה", "היהודי מזוהם".
2. משימה שנייה - הצגה: דרך ההתנגדות היא "קידוש החיים": "השאיפה לחיים", "שציוותה לנו את החיים".
3. הדגמה מהידע, שתי פעולות שונות: מטבחים ציבוריים ועזרה הדדית; חינוך במחתרת; או תיעוד בארכיון "עונג שבת".
מטרות: הכחדה עקיפה בתנאי חיים קשים ("אנחנו מחויבים לגווע", "סופנו לאבדון ולכליה גמורה"); בידוד היהודים מן האוכלוסייה על פי האידיאולוגיה ("כמצורע שאין לו מקום בחברה", "היהודי מזוהם"); אפשר גם השפלה. דרך ההתנגדות: קידוש החיים ("השאיפה לחיים", "כוח מופלא", "שציוותה לנו את החיים"). שתי פעולות מתוך: מטבחים ציבוריים ועזרה הדדית, הברחת מזון, חינוך במחתרת, תנועות נוער, תרבות, עיתונות מחתרתית, תיעוד ("עונג שבת"), מערך בריאות, בתי מלאכה.
3. ביצוע "הפתרון הסופי"
"הפתרון הסופי"
בשנים הראשונות של המלחמה היהודים נרדפו, נושלו ונסגרו בגטאות. מקיץ 1941 התחיל דבר אחר: רצח שיטתי של כל היהודים. בבגרות שואלים איך זה התחיל, איך זה תואם ובוצע, ומה השתנה בשיטות הרצח.
במדויק: "הפתרון הסופי" הוא מדיניות ההשמדה השיטתית של כל יהודי אירופה. השלבים: (1) מבצע ברברוסה - תחילת ההרג ההמוני בבורות הירי בידי האיינזצגרופן; (2) הקמת מחנה ההשמדה חלמנו (פעל מדצמבר 1941); (3) ועידת ואנזה (20 בינואר 1942) - תיאום הביצוע בין משרדי השלטון; (4) מבצע ריינהרד (1942-1943) - מחנות ההשמדה בלז'ץ, סוביבור וטרבלינקה; (5) השמדה באושוויץ-בירקנאו ובמיידנק; (6) צעדות המוות.
הגטאות היו מבחינת הנאצים שלב ביניים: בזמן ביצוע "הפתרון הסופי" הם חוסלו, ויהודיהם גורשו ברכבות אל מחנות ההשמדה שהוקמו בפולין, ורובם נרצחו שם בתאי גזים. מכאן גם הדילמות של היודנראט ושל המחתרות (בשיעורים הבאים): ההכרה שהגירוש פירושו מוות שינתה את דרכי ההתמודדות בגטאות.
למה ההרג ההמוני התחיל עם הפלישה לברית המועצות
שלבי "הפתרון הסופי"
ועידת ואנזה
מבורות הירי לתאי הגזים: השינוי בשיטת הרצח
- השלב הראשון: רצח בירייה וקבורה בבורות, במקומות מבודדים "רחוק מערים, מכפרים ומדרכים ראשיות", בהסוואה ובסודיות ("יש להשטיח את הקברים", איסור צילום).
- השינוי: מעבר לשיטות שצמצמו את המגע הישיר בין הרוצחים לקורבנות - משאיות גז, ואחר כך מחנות השמדה עם תאי גזים.
- סיבה: החשש מן הפגיעה במורל החיילים בגלל הקושי הנפשי של רצח פנים אל פנים.
שלבים במדיניות ומעבר משלב לשלב
1. מסדרים את השלבים בזמן: 1939 - ערעור בסיס הקיום; 1940-1941 - ריכוז ובידוד בגטאות; מסוף 1941 - השמדה ישירה במחנות (בשטחי ברית המועצות הרצח ההמוני בבורות הירי התחיל כבר ביוני 1941).
2. לכל שלב: שם, שנים ועובדה אחת (איגרת הבזק, סגירת גטו ורשה, חלמנו).
3. המעבר: מה גרם לשלב הבא. מהגטאות להשמדה - הפלישה לברית המועצות והתגבשות "הפתרון הסופי". כותבים "ולכן" בין הגורם לשינוי.
ועידת ואנזה לא "התחילה" את ההשמדה. הרצח ההמוני התחיל כבר עם הפלישה לברית המועצות (יוני 1941), ובוואנזה (ינואר 1942) תואם יישומו של "הפתרון הסופי".
מה לומדים מפרוטוקול ואנזה על "הפתרון הסופי": שהוא כולל - כל יהודי אירופה, וגם יהודי צפון אפריקה - ושהוא מאורגן: תיאום בין משרדי השלטון, המפלגה והאס-אס.
דוגמה - שלושה שלבים במדיניות כלפי יהודי פולין
•הציגו שלושה שלבים במדיניות הנאצים כלפי יהודי פולין החל מפרוץ מלחמת העולם השנייה.
•בחרו בשניים מן השלבים שהצגתם, והסבירו גורם אחד למעבר משלב אחד לשלב שאחריו.
1. הציגו - שלושה שלבים לפי הסדר:
- 1939: אלימות וערעור בסיס הקיום: צווים, סימון (טלאי או סרט זרוע), הגבלות תנועה, הרס הבסיס הכלכלי, עבודות כפייה, פגיעה בחינוך ובתרבות, גירושים.
- 1940-1941: ריכוז ובידוד בגטאות - רעב, צפיפות, מחלות, "השמדה עקיפה".
- מסוף 1941: השמדה ישירה במחנות השמדה (מבצע ריינהרד - בלז'ץ, סוביבור, טרבלינקה; וגם חלמנו ואושוויץ-בירקנאו).
2. הסבירו - גורם למעבר, למשל מהשלב השני לשלישי: הפלישה לברית המועצות הפכה את המלחמה ל"מלחמת השמדה" אידיאולוגית, ולכן התגבשה מדיניות "הפתרון הסופי" (ועידת ואנזה), והגטאות הפכו לתחנה בדרך למחנות ההשמדה.
שלב ראשון (1939): אלימות וערעור בסיס הקיום - ריכוז, בידוד וסימון, הגבלות תנועה, הרס הבסיס הכלכלי, עבודות כפייה, פגיעה בחינוך ובתרבות, גירושים. שלב שני (1940-1941): ריכוז ובידוד בגטאות - רעב, צפיפות, מחלות, "השמדה עקיפה". שלב שלישי (מסוף 1941): השמדה ישירה במחנות השמדה (מבצע ריינהרד - בלז'ץ, סוביבור, טרבלינקה, וגם חלמנו ואושוויץ-בירקנאו). גורם למעבר: מהראשון לשני - רצון לפיקוח הדוק ולניצול רכוש והפרדה מוחלטת לפי האידיאולוגיה; מהשני לשלישי - הפלישה לברית המועצות והתגבשות מדיניות "הפתרון הסופי" (ועידת ואנזה).
4. היודנראט: דילמות ודרכי התמודדות
היודנראט
היודנראט היה ההנהגה היהודית שהנאצים כפו על כל קהילה. חבריו עמדו בין הגרמנים ובין הציבור: הם היו צריכים לבצע הוראות שפגעו ביהודים, ובאותו זמן לדאוג לכל צורכי החיים בגטו. בזמן ביצוע "הפתרון הסופי" התפקיד הזה הפך להכרעות של חיים ומוות.
במדויק: היודנראט (מועצת היהודים) הוא הנהגה בכפייה שמינו הנאצים. התפקידים שהוטלו עליו: ביצוע הוראות הגרמנים (מפקד ורישום, מיסים, גיוס לעבודת כפייה, מסירת רכוש) וניהול כל תחומי החיים בגטו (מזון, דיור, בריאות, תעסוקה, וסדר באמצעות המשטרה היהודית). הדילמות העיקריות בזמן ביצוע "הפתרון הסופי": דילמת השילוחים - האם וכיצד לבצע את הוראות הגרמנים ומה לספר לתושבי הגטו; דילמת העבודה - האם להמשיך לעודד עבודה בגטו על אף השילוחים; דילמת התמיכה במחתרות - האם לתמוך בהתארגנות מחתרתית בגטו.
היודנראט הוקם כבר עם הכיבוש, לפי "איגרת הבזק" של היידריך, ולכן יש לו שתי תקופות. לפני "הפתרון הסופי" הדילמות היו קשות, אבל עסקו בעיקר בהקטנת הפגיעה: האם לקבל את המינוי, האם לציית להוראות, כיצד לחלק מזון ותרופות. בזמן "הפתרון הסופי" נדרשו ראשי היודנראט לקחת חלק פעיל בשילוחים ולגזור את דינם של חלק מתושבי הגטו. את דרכי ההתמודדות של הציבור כולו (קידוש החיים, עזרה הדדית) למדתם בשיעור על הגטאות.
דילמות לפני "הפתרון הסופי"
- המינוי: לקבל את המינוי או לסרב, כשסירוב פירושו סכנת חיים.
- הציות: לציית להוראות שפוגעות בתושבים (עבודת כפייה, תרומות, רשימות, איסור חינוך ותרבות) כדי להקטין את הפגיעה, או לסרב ולהסתכן בענישה קולקטיבית.
- פעילות אסורה: האם להעלים עין ממנה.
- משאבים: האם לעודד בתי מלאכה, וכיצד לחלק מזון ותרופות.
שלוש הדילמות בזמן "הפתרון הסופי"
הוויכוח על הגטו היצרני
היודנראט מול תנועות הנוער: השוואה
היודנראט: הנהגה יהודית או לא? שתי עמדות
הבחינו בין שתי התקופות. לפני "הפתרון הסופי" המורכבות היא לעמוד בין הנאצים לציבור: לציית לגזרות תחת איום, בלי לדעת את כוונות הנאצים, ולדאוג לקיום מינימלי. בזמן "הפתרון הסופי" הקושי המיוחד הוא ההשתתפות הכפויה בשילוחים: הכנת רשימות וגזירת דינם של תושבים.
מדוע רבים בגטאות התקשו להבין שמדובר בהשמדה טוטלית: היה קשה להאמין שהנאצים מתכוונים להשמיד את כל היהודים; רבים חשבו שגטו יצרני ומועיל לא יחוסל; וידיעות על המצב בחזית נטעו תקווה לשרוד עד סוף המלחמה.
דוגמה - ראש היודנראט מול כרוז המחתרת
מקור 1 - נאום של אפרים ברש, יושב ראש היודנראט בגטו ביאליסטוק, חורף 1942-1943 (מקוצר): "עמדה לנו עבודתנו המוצלחת והפורה... כל אחד עובד וחי. אין מתים אצלנו ברעב, כבמקומות אחרים... רצונכם להילחם בגרמנים - הילחמו לכם בכל מקום שתרצו אך לא בגטו. צאו מן הגטו, לבל [שלא] נישא כולנו באחריותכם... העיקר - להחזיק מעמד ולא להתפתות לשום פְּרוֹבוֹקַצְיָה. אם ננהג כן, אולי נצא בשלום, אולי ניוושע."
מקור 2 - כרוז ארגון פפ"א, ארגון מחתרת יהודי בווילנה, אפריל 1942 (מקוצר): "גורלם של כל היהודים תחת הכיבוש ההיטלראי הוא הכחדה כללית, על אף האינטרס הכלכלי... אותנו לא יציל הצורך הכלכלי... ההשמדה היא תהליך שיטתי, אשר במוקדם ובמאוחר יפגע בכול... יהודים התארגנו! תפשו בנשק!"
•מהי העמדה שבאה לידי ביטוי בכל אחד מן המקורות בנוגע לדרך ההתמודדות הרצויה, ומה הם הנימוקים להצדקתה?
•הסבירו סיבה אחת להבדל בין המקורות. בתשובתכם התייחסו לאחד ממאפייני המקור האלה: זהות הדובר, מטרת המקור.
1. מקור 1 - עמדה: לקיים גטו יצרני: להמשיך לעבוד, לשמור על הסדר ולהימנע ממאבק מזוין בגטו. נימוקים: העבודה מועילה לגרמנים ולכן לא יחסלו את הגטו ("עמדה לנו עבודתנו המוצלחת והפורה", "אולי ניוושע"); מרד יביא לענישה של כולם ("לבל נישא כולנו באחריותכם").
2. מקור 2 - עמדה: להצטייד בנשק ולהתקומם. נימוקים: ההשמדה היא מדיניות מרכזית ושיטתית, והאינטרס הכלכלי לא יעצור אותה ("הכחדה כללית, על אף האינטרס הכלכלי", "ההשמדה היא תהליך שיטתי").
3. סיבה להבדל - זהות הדובר: ראש היודנראט רואה את עצמו (והגרמנים רואים אותו) אחראי לכל תושבי הגטו, ולכן חושש מענישה קולקטיבית. פפ"א היא מחתרת של תנועות הנוער, שהבינה שהרצח הוא מדיניות השמדה כוללת. (אפשר גם לפי מטרת המקור: לשכנע לא לחבור למחתרת, מול לגייס למרד.)
מקור 1 (ברש): קיום גטו יצרני - להמשיך לעבוד, לשמור על הסדר ולהימנע מהתנגדות מזוינת, כי העבודה מועילה לגרמנים ולכן לא יחסלו את הגטו ("עמדה לנו עבודתנו המוצלחת והפורה"); מי שרוצה להילחם - שיילחם מחוץ לגטו ("צאו מן הגטו, לבל נישא כולנו באחריותכם"). מקור 2 (פפ"א): להצטייד בנשק ולהתקומם, כי הכוונה היא להשמיד את כל היהודים, במדיניות מרכזית ושיטתית שהעבודה לא תעצור ("הכחדה כללית, על אף האינטרס הכלכלי", "ההשמדה היא תהליך שיטתי"). הבדל - זהות הדובר: ראש היודנראט אחראי לכל תושבי הגטו ולכן חושש מענישה קולקטיבית; פפ"א - מחתרת של תנועות הנוער שהבינה שזו מדיניות השמדה כוללת ולכן מעדיפה מאבק מזוין ומוות בכבוד. או מטרת המקור: לשכנע לא לחבור למחתרת, מול לגייס למרד.
5. המרד בגטאות
המרד בגטאות
כשהגיעו לגטאות הידיעות על הרצח ההמוני, חלק מהיהודים, בעיקר חברי תנועות הנוער, הגיעו למסקנה שאין הצלה. אם המוות ודאי, הם החליטו למות בקרב. השאלה הגדולה היא מה רצו המורדים להשיג, ולמה לא כולם הסכימו איתם.
במדויק: המרד בגטאות הוא התנגדות מזוינת של מחתרות יהודיות לגירוש ולחיסול הגטאות. מטרות המרד: מוות בכבוד - למות בקרב ולא להישלח להשמדה; נקמה בגרמנים ופגיעה בהם; השבת כבוד העם היהודי והשארת מורשת לדורות (וגם הגשמת האידיאולוגיה של תנועות הנוער הציוניות). הלבטים: האם למרוד, כשמרד עלול להביא לחיסול הגטו כולו; ומתי למרוד - מייד או אחרי השגת נשק ותכנון. המאפיינים והקשיים: מעט לוחמים ומעט נשק מול צבא חזק, בלי עזרה מבחוץ, ובלי תמיכה של כל תושבי הגטו. ייחודו של מרד גטו ורשה בהשוואה למרידות בגטאות אחרים.
המרד הוא השלב האחרון בדרכי ההתמודדות: מ"קידוש החיים" בשנים הראשונות, דרך הוויכוח עם היודנראט על הגטו היצרני, ועד ההחלטה על מאבק מזוין. בכמה גטאות, כמו וילנה, יצאו חברי המחתרת בסוף ליערות והמשיכו להילחם כפרטיזנים (בשיעור הבא).
למה הקריאה למרד נשמעה דווקא ב-1942-1943
- ידיעות על הרצח: לגטאות הגיעו ידיעות על הרצח ההמוני של יהודים בשטחים שנכבשו בברית המועצות.
- ההבנה: חברי תנועות הנוער הבינו שהרצח הוא חלק מתוכנית כוללת להשמיד את כל יהודי אירופה.
- המסקנה: ההשמדה צפויה, ולכן יש להיערך למאבק מזוין. כרוז אבא קובנר בגטו וילנה (1 בינואר 1942): "אל נלך כצאן לטבח".
מטרות המרד במקורות
הלבטים של המורדים
טיעוני המתנגדים למרד ותשובת המורדים
מרד גטו ורשה: הנסיבות והמרד
מאפייני המרד וקשייו
- מעטים נגד רבים: "בכוחות דלים, בכלי נשק ותחמושת מועטים", מול צבא "המצויד בכלי מלחמה חדישים".
- לחימה מבונקרים ומחבואים, ובהמשך מעבר לשיטה פרטיזנית: יציאה בלילות לסיור ולהשגת נשק.
- בלי עזרה מבחוץ ובלי סיכוי לנצח: "קרב ייאוש עקשני של מעטים נגד רבים".
- בלי תמיכה של כל התושבים: רבים חששו שהמרד יביא לחיסול מיידי של הגטו.
ייחודו של מרד גטו ורשה בבגרות נשען על עובדות: הוא פרץ כשהגרמנים באו לחסל את הגטו, הלחימה נמשכה שבועות (דוח המפקד הגרמני שטרופ על דיכוי המרד נכתב ב-16 במאי 1943), והוא הפך לסמל של גבורה ועמידה לאומית. בגטו וילנה, לעומת זאת, יצאו חברי המחתרת ליערות להמשיך במאבק כפרטיזנים.
מדוע דווקא תנועות הנוער הובילו את ההתנגדות המזוינת: הן היו הנהגה חלופית שלא מונתה מטעם הגרמנים ולא הייתה כפופה להם; היה להן קשר בין גטאות בעזרת קשריות, ולכן הידיעות על הרצח ההמוני הגיעו אליהן; והן חינכו לאידיאולוגיה ציונית ולמשמעות לחיים, ומכאן גם לשמירה על כבוד העם.
דוגמה א - למה המרד ב-1942-1943 ולמה לא כולם תמכו
•הסבירו מדוע הקריאה למרד נשמעה בגטאות דווקא בשנים 1942-1943. בססו את תשובתכם על מקור מספר הלימוד.
•מדוע לא כל תושבי הגטאות תמכו בהחלטה לצאת למרד? הביאו שתי סיבות.
1. הסבירו - למה דווקא אז: בתקופה זו הגיעו לגטאות ידיעות על הרצח ההמוני ביהודי השטחים שנכבשו בברית המועצות. חברי תנועות הנוער הבינו שזו תוכנית כוללת להשמיד את כל יהודי אירופה, ולכן הסיקו שיש להיערך למאבק מזוין.
2. מקור מספר הלימוד: למשל כרוז אבא קובנר "אל נלך כצאן לטבח" (וילנה, 1 בינואר 1942). כותבים את שם הספר, ההוצאה והעמוד, ומסבירים: הכרוז קובע שהרצח הוא חלק מתוכנית להשמיד את כל היהודים, וקורא להתנגד.
3. שתי סיבות שונות להתנגדות למרד: רבים התקשו להאמין שהנאצים מתכוונים להשמיד את כל היהודים, וחשבו שגטו יצרני לא יחוסל; ומרד שתבוסתו ידועה מראש עלול לגרום לחיסול מיידי של הגטו (ענישה קולקטיבית).
מדוע 1942-1943: הגיעו ידיעות על הרצח ההמוני ביהודי השטחים שנכבשו בברית המועצות; חברי תנועות הנוער הבינו שזו תוכנית כוללת להשמיד את כל יהודי אירופה; ולכן הגיעו למסקנה שיש להיערך למאבק מזוין. מקור מספר הלימוד - למשל כרוז אבא קובנר "אל נלך כצאן לטבח" (וילנה, 1 בינואר 1942). לא כולם תמכו (שתיים מתוך): התקשו להאמין שהנאצים מתכוונים להשמיד את כל היהודים וחשבו שגטו יצרני ומועיל לא יחוסל; חשש שמרד שתבוסתו ידועה מראש יגרום לחיסול מיידי של הגטו (ענישה קולקטיבית); ידיעות על המצב בחזית נטעו תקווה לשרוד עד סוף המלחמה.
דוגמה ב - דוח שטרופ מול המכתב של אנילביץ'
מקור 1 - מתוך הדוח המסכם של גנרל שטרופ, מפקד האס-אס והמשטרה במחוז ורשה, 16 במאי 1943 (מקוצר): "היהודים הסתתרו בתעלות הביוב ובבונקרים... אם בתחילה ניתן עוד ללכוד את היהודים, שבעצם הם מוגי לב בטבעם, בהמוניהם..." בהמשך הדוח מכנה את הלוחמים "באנדיטים", מתאר "ההריסה המוחלטת של רובע המגורים היהודי" וכותב: "הצלחנו לתפוס בסך הכול 56,065 יהודים או להשמידם בוודאות".
מקור 2 - מתוך המכתב האחרון של מרדכי אנילביץ', מפקד מרד גטו ורשה, 23 באפריל 1943 (מקוצר): "נפל דבר שהוא למעלה מחלומותינו הנועזים ביותר. הגרמנים ברחו פעמיים מן הגטו... נפל י' [יחיאל]. נפל כחייל גיבור על יד מכונת הירייה..." ובהמשך: "חלום חַיי קם והיה. ההגנה העצמית בגטו הפכה לעובדה".
•הציגו את ההבדלים בין שני המקורות על פי התבחינים האלה: דימוי המורדים, דרך הצגת תוצאות המרד.
•הסבירו סיבה אחת להבדלים שהצגתם.
1. תבחין ראשון - דימוי המורדים: בדוח שטרופ הם "מוגי לב בטבעם" ו"באנדיטים", ואילו אצל אנילביץ' הם לוחמים גיבורים: "נפל כחייל גיבור על יד מכונת הירייה".
2. תבחין שני - תוצאות המרד: שטרופ מציג הישג צבאי גרמני: "ההריסה המוחלטת של רובע המגורים היהודי" ו-56,065 יהודים שנתפסו או הושמדו. אנילביץ' מציג הישג מוסרי וסמלי: "הגרמנים ברחו פעמיים מן הגטו", "ההגנה העצמית בגטו הפכה לעובדה".
3. סיבה להבדל - זהות הכותבים: מפקד האס-אס שדיכא את המרד ומדווח לממונים עליו, מול מפקד המרד היהודי. (מתקבל גם: סוג המקור - דוח צבאי רשמי מול מכתב אישי; או מועד הכתיבה - אחרי חיסול הגטו מול הימים הראשונים של המרד.)
דימוי המורדים: במקור 1 - "מוגי לב בטבעם", "באנדיטים" שפעלו ממחבואים; במקור 2 - לוחמים גיבורים ("נפל כחייל גיבור על יד מכונת הירייה"). תוצאות המרד: במקור 1 - הישג צבאי של הגרמנים ("ההריסה המוחלטת של רובע המגורים היהודי", 56,065 יהודים שנתפסו או הושמדו); במקור 2 - הישג מוסרי וסמלי של היהודים ("הגרמנים ברחו פעמיים מן הגטו", "ההגנה העצמית בגטו הפכה לעובדה"). סיבה: זהות הכותבים - מפקד האס-אס שדיכא את המרד ומדווח לממונים עליו, לעומת מפקד המרד היהודי (מתקבל גם: סוג המקור - דוח צבאי רשמי מול מכתב אישי; מועד הכתיבה - 16 במאי 1943 מול 23 באפריל 1943).
6. פרטיזנים יהודים ולוחמים בצבאות בעלות הברית
לוחמים יהודים מחוץ לגטו
לא כל ההתנגדות המזוינת הייתה בתוך הגטו. יהודים יצאו ליערות והצטרפו לפרטיזנים, ויהודים רבים נלחמו בנאצים כחיילים בצבאות בעלות הברית. בית הספר בוחר אחד משני הנושאים, ולכן לומדים את שניהם בקצרה ובוחנים את מה שלמדתם בכיתה.
במדויק: הלחימה של הפרטיזנים היהודים: הלבטים אם לצאת מהגטו ומתי; הקשיים בהצטרפות לפרטיזנים; מאפייני הלחימה ודוגמה לפעילות פרטיזנים; מחנות משפחה. או לוחמים יהודים בצבאות בעלות הברית: היקף התופעה, הצבאות שאליהם הצטרפו ומניעי ההצטרפות לצבאות השונים; חשיבות פעילותם ודוגמה ללוחם יהודי. בשני הנושאים מדגישים את מאפייני הלחימה ואת המשמעויות ההיסטוריות והערכיות.
הנושא ממשיך את המרד בגטאות: בגטו וילנה הקימו חברי תנועות הנוער בינואר 1942 את ארגון הפרטיזנים המאוחד (פ.פ.או.), ומאוחר יותר יצאו חבריו ליערות והמשיכו במאבק כפרטיזנים. בבגרות השאלה על הלוחמים מופיעה לעיתים קרובות יחד עם "דרך התנגדות נוספת", ואז מביאים מקור על מרד או על "קידוש החיים".
הפרטיזנים היהודים
לוחמים בצבאות בעלות הברית: מניעים וקשיים
לוחמים בצבאות בעלות הברית: היקף וחשיבות
- היקף: צ'רצ'יל, ספטמבר 1944: "מספר גדול מאוד של יהודים משרת בצבאנו, בצבא האמריקני ובכל שאר הצבאות". בצבא הבריטי באיטליה שירתו גם יחידות ארצישראליות.
- הבריגדה היהודית: חטיבה של חיילים יהודים מארץ ישראל, שהוקמה בשנת 1944 במסגרת הצבא הבריטי בעקבות דרישת הסוכנות היהודית.
- חשיבות 1 - תרומה לניצחון: השתתפות במאמץ להביס את גרמניה הנאצית.
- חשיבות 2 - ייצוג לאומי: העם היהודי מיוצג כעם לוחם, כחטיבה מיוחדת תחת סמל יהודי ("נציגות לעם היהודי בין הכוחות שימגרו את הנאצים").
- חשיבות 3 - נאמנות: הדגשת הנאמנות של היהודים לארצותיהם.
כשהשאלה מבקשת "דרך התנגדות נוספת (שלא הוזכרה בקטע)" והקטע עוסק בפרטיזן ובחייל, מקור על לחימה כפרטיזן או בצבא לא מתקבל. בוחרים דרך אחרת, למשל המרד בגטו ורשה (המכתב האחרון של מרדכי אנילביץ', אפריל 1943) או "קידוש החיים".
החשיבות של הלוחמים אינה רק צבאית. רכיב שתלמידים שוכחים הוא הייצוג הלאומי: דרישת הסוכנות לבריגדה נועדה שהעם היהודי, שסבל מן הנאצים, יילחם בהם כחטיבה יהודית.
דוגמה - מניעים וקושי בעדות של פרטיזן שהפך לחייל
קטע מעדותו של אברהם פיינשטיין, שהיה פרטיזן ולאחר מכן חייל בצבא ברית המועצות (מקוצר): "ניגשתי למפקד [הפרטיזנים] ואמרתי לו: עד כאן, איני רוצה לברוח יותר, אלא להישאר ולהילחם. אני מבין כי הצבא הרוסי מתחיל לשחרר עתה את אזור יאנוב, עיר הולדתי. אני מעוניין לעזור להם... ביקשנו שירכיב כיתת לוחמים יאנובאים... ברכבת הייתי היהודי היחיד בין אלפי גויים. לפתע שמעתי את אחד החיילים השיכורים שר שיר שחלק ממילותיו היו: הכה ביהודים, והצל את רוסיה... נסעתי עם עוד אלפי אנשים לנקום בגרמנים על הדברים הנוראים שעוללו ליהודים... והינה גם כאן אני זר השנוא על הכול... ונמלאתי גאווה - הינה יהודי קטן המוביל אחריו מחלקה של גויים."
•הסבירו כיצד באים לידי ביטוי בקטע שניים מן המניעים של לוחמים יהודים להצטרף לצבאות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה וקושי אחד שעימו התמודדו לוחמים אלה.
•בחרו במקור מספר הלימוד, והסבירו כיצד הוא מבטא דרך התנגדות נוספת (שלא הוזכרה בקטע) של היהודים למשטר הנאצי בשנים 1939-1945.
1. שני מניעים, ציטוט לכל אחד:
•פטריוטיות והזדהות עם המקום: "הצבא הרוסי מתחיל לשחרר... את אזור יאנוב, עיר הולדתי. אני מעוניין לעזור להם", והבקשה לכיתת לוחמים יאנובאים.
•נקמה: "לנקום בגרמנים על הדברים הנוראים שעוללו ליהודים". (אפשר גם גאווה יהודית: "יהודי קטן המוביל אחריו מחלקה של גויים".)
2. קושי אחד: אנטישמיות בצבא עצמו: "הכה ביהודים, והצל את רוסיה", "גם כאן אני זר השנוא על הכול".
3. דרך התנגדות נוספת: הקטע עוסק בפרטיזנים ובצבא, ולכן בוחרים דרך אחרת, למשל המרד בגטו ורשה: המכתב האחרון של מרדכי אנילביץ' (אפריל 1943). כותבים את שם הספר, ההוצאה והעמוד, ומסבירים איך המכתב מבטא התנגדות מזוינת בגטו.
מניעים (שניים מתוך): פטריוטיות והזדהות עם המדינה ("הצבא הרוסי מתחיל לשחרר... את אזור יאנוב, עיר הולדתי. אני מעוניין לעזור להם", כיתת לוחמים יאנובאים); נקמה ("לנקום בגרמנים על הדברים הנוראים שעוללו ליהודים"); גאווה יהודית ("הינה יהודי קטן המוביל אחריו מחלקה של גויים"). קושי (אחד): אנטישמיות של חיילים בצבא ("הכה ביהודים, והצל את רוסיה"); בדידות ("הייתי היהודי היחיד בין אלפי גויים", "גם כאן אני זר השנוא על הכול"). מקור מספר הלימוד על דרך התנגדות אחרת - למשל המרד בגטו ורשה (המכתב האחרון של מרדכי אנילביץ', אפריל 1943).
7. יהודי צפון אפריקה במלחמה
יהודי צפון אפריקה במלחמה
המלחמה הגיעה גם לצפון אפריקה, ואיתה המדיניות האנטי-יהודית: חוקי גזע, מחנות ועבודת כפייה. ובכל זאת, רוב היהודים שם שרדו. בבגרות שואלים שתי שאלות: למה קורותיהם הם חלק מהשואה, ולמה גורלם היה שונה מגורל יהודי אירופה.
במדויק: הנושא כולל נסיבות הכיבוש ומדיניות הנאצים כלפי היהודים: שלטון עקיף של משטר וישי הצרפתי (מרוקו, אלג'יריה, ותוניסיה עד נובמבר 1942), שלטון איטלקי בלוב, ושלטון גרמני ישיר בתוניסיה (נובמבר 1942 - מאי 1943); עמדת האוכלוסייה המקומית והאליטות הקולוניאליות כלפי היהודים; ודוגמה מאחת מארצות צפון אפריקה בשלטון ישיר או עקיף של הנאצים.
הקשר לשאר הפרק: מהלכי המלחמה הם שקבעו את גורל היהודים כאן. נפילת צרפת (1940) הביאה את חוקי וישי; מבצע "לפיד" (נובמבר 1942) הביא את הכיבוש הגרמני של תוניסיה; והניצחון של בעלות הברית (מאי 1943) עצר את הרדיפות לפני שהגיע "הפתרון הסופי". בפרוטוקול ועידת ואנזה נכללו גם יהודי צפון אפריקה הצרפתית.
השלטון והמדיניות בארצות צפון אפריקה
דוגמה מלוב: מחנה ג'אדו
- מה היה: בג'אדו שבלוב היה מחנה ריכוז שהקימו האיטלקים ליהודים מבנגזי, מלוב ומטריפוליטניה.
- התנאים: "צפיפות איומה", כמעט בלי היגיינה, "חוסר תזונה מוחלט, חוסר מים", מגפות טיפוס, ו"התמותה שם הייתה גבוהה".
- המשמעות: ריכוז היהודים במחנה ותנאי החיים בו דומים לריכוז היהודים בגטאות ובמחנות באירופה.
למה קורות יהודי צפון אפריקה הם חלק מהשואה
למה גורלם היה שונה מגורל יהודי אירופה
האוכלוסייה המקומית והאליטות הקולוניאליות
- האליטות הקולוניאליות: שלטונות וישי הצרפתיים הם שהחילו את חוקי הגזע על יהודי מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה.
- האוכלוסייה המקומית: שיתפה פעולה מעט עם המדיניות הנאצית.
- הצלה: חאלד עבד אל-ואהאב, בן למשפחה ערבית מכובדת בתוניסיה (אביו היה שר לשעבר בחצרו של הביי), הזהיר משפחות יהודיות "שהם נתונים בסכנה גדולה", הבריח אותן בלילה והסתיר 25 אנשים בחווה של משפחתו עד תום הכיבוש הגרמני.
בשאלה "כיצד השפיע אחד מן המהלכים או הקרבות במלחמת העולם השנייה על גורל היהודים בארצות צפון אפריקה" לא מספיק לתאר קרב או חוקי גזע. צריך את הקשר: מבצע "לפיד" (8 בנובמבר 1942) - ולכן גרמניה כבשה את תוניסיה - ולכן ראוף, עבודות כפייה וקנסות; והשחרור במאי 1943 - ולכן הרדיפות נעצרו.
כששואלים מדוע הגורל היה שונה, כל סיבה צריכה להיות השוואה: "בצפון אפריקה... ואילו באירופה...". סיבה שמתארת רק את צפון אפריקה לא עונה על השאלה.
דוגמה - המדיניות בתוניסיה ובפולין: דמיון וגורם
קטע מקור על פי עדות של אנני בוכריס על קורות משפחתה בתוניסיה (מקוצר): "באותו יום [9 בנובמבר 1942] גירשו הגרמנים את אנני ומשפחתה מביתם והפכו את הבית ברחוב עלי ביי 58 לקסרקטין [מגורים] לחיילים שהגיעו זה מקרוב... מרחב המגורים היה צפוף... והגברים נאלצו ללכת בכל יום לעבודת כפייה... חאלד הודיע להם שהם נתונים בסכנה גדולה. עליהם לברוח..."
•כיצד באה לידי ביטוי בקטע המקור המדיניות של הנאצים כלפי היהודים בתוניסיה?
•על פי מה שלמדתם, הציגו שתי נקודות דמיון בין המדיניות שנקטו הנאצים כלפי היהודים בתוניסיה ובין המדיניות שנקטו כלפי היהודים בפולין מייד לאחר כיבושה, והסבירו את הגורם לדמיון זה.
1. מהמקור - ציטוט לכל צעד: גירוש מהבית והחרמתו ("והפכו את הבית ברחוב עלי ביי 58 לקסרקטין"); עבודת כפייה ("והגברים נאלצו ללכת בכל יום לעבודת כפייה"); סכנה פיזית ("שהם נתונים בסכנה גדולה").
2. הציגו שתי נקודות דמיון לפולין (1939): גיוס יהודים לעבודות כפייה; הקמת הנהגה יהודית שנכפתה עליה האחריות לביצוע הוראות הגרמנים (הוועד היהודי בתוניס, כמו היודנראט בפולין).
3. הסבירו את הגורם: האידיאולוגיה הנאצית ראתה ביהודים, בכל מקום, חלק מ"היהדות העולמית", האויב הגזעי המרכזי, ולכן הופעלה כלפיהם מדיניות כוללת אחת.
בקטע: גירוש המשפחה מביתה והחרמת הבית למגורי חיילים גרמנים ("והפכו את הבית ברחוב עלי ביי 58 לקסרקטין"); עבודת כפייה ("והגברים נאלצו ללכת בכל יום לעבודת כפייה"); סכנה פיזית לחייהם ("שהם נתונים בסכנה גדולה"). דמיון לפולין מייד אחרי הכיבוש (שתיים מתוך): גיוס יהודים לעבודות כפייה; הקמת הנהגה יהודית שנכפתה עליה האחריות לביצוע הוראות הגרמנים (ועד יהודי בתוניס - יודנראט בפולין); החרמת רכוש, קנסות ונישול כלכלי; מינוי ממונה מטעם האס-אס (ולטר ראוף בתוניסיה). הגורם: האידיאולוגיה הנאצית ראתה ביהודים, בכל מקום שבו הם חיים, חלק מן היהדות העולמית - האויב הגזעי המרכזי - ולכן הופעלה כלפיהם מדיניות כוללת אחת.
8. יחס האוכלוסייה בארצות הכיבוש וחסידי אומות העולם
דפוסי ההתייחסות של האוכלוסייה המקומית
בכל ארץ כבושה חיו היהודים בין שכנים לא יהודים, ותגובת השכנים השפיעה על סיכויי ההישרדות. היו שעזרו לנאצים, רובם עמדו מן הצד, ומעטים סיכנו את חייהם כדי להציל. הבגרות שואלת מה עשה כל דפוס, מה היו המניעים, ומה השפיע על היחס בכל ארץ.
במדויק: בזמן ביצוע "הפתרון הסופי" היו שלושה דפוסי תגובה: משתפי פעולה עם הנאצים, העומדים מן הצד והמעטים שסיכנו עצמם על מנת להציל יהודים, ולכל דפוס מניעים משלו. הגורמים שהשפיעו על היחס: מיקומה של המדינה ב"סדר החדש" ומאפייני הכיבוש הנאצי; קיום מחתרות אנטי-נאציות בקרב האוכלוסייה; גורמים גיאו-פוליטיים; מספר היהודים ופיזורם הגיאוגרפי; מאפייני החברה והמשטר והיחס ליהודים לפני הכיבוש. "חסיד אומות העולם": לא יהודי שסיכן את חייו כדי להציל יהודים - מניעי המצילים, הדילמות שעמדו בפניהם ודפוסי העזרה וההצלה.
הקשר ל"סדר החדש": היחס לאוכלוסייה המקומית נקבע לפי מקומה בהיררכיה הגזעית. בפולין, שנחשבה נחותה, הכיבוש היה אכזרי במיוחד ונקבע עונש מוות למי שמסתיר יהודים, ורבים עמדו מן הצד.
שלושת הדפוסים והמניעים
דוגמה לכל דפוס
הגורמים שהשפיעו על יחס האוכלוסייה
האשנ"ב מונה גם את מספר היהודים ופיזורם הגיאוגרפי כגורם שהשפיע על היחס.
חסידי אומות העולם
מדוע רוב האוכלוסייה עמדה מן הצד: הישרדות בתנאי כיבוש קשים (טרדה בצורכי הקיום של עצמם ושל קרוביהם, טרור קיצוני בעיקר במזרח אירופה); פחד מעונש מוות ומענישה קולקטיבית למסייעים; ומסורת אנטישמית מושרשת שיצרה ניכור.
כשהשאלה מבקשת מקור ל"דפוס התייחסות אחר", אל תבחרו מקור על הדפוס שכבר נשאל. אם הסעיף עסק בעוזרים ליהודים, מביאים מקור על עמידה מן הצד או על שיתוף פעולה, למשל המצוד הגדול בפריז ("וֶל ד'יב", 16-17 ביולי 1942), שבו שוטרים צרפתים בשירות משטר וישי עצרו כ-13,000 יהודים.
דוגמה - התנאים שהשפיעו על יחס האוכלוסייה לפי לני יחיל
קטע מקור מאת חוקרת השואה לני יחיל (מקוצר): "יחסי היהודים עִם העַם המארח [האוכלוסייה המקומית] היו בדרך כלל תוצאת התפתחויות של מאות בשנים - לחיוב ולשלילה... גם מצבו הפנימי של העם המארח, כלכלתו, מבנהו החברתי, מורשתו הרוחנית, יחסי החוץ שלו בכלל ולגרמניה הנאצית בפרט... אין צורך לומר כי כל ארץ הייתה תלויה במצבה הגאוגרפי ובתנאיה הטבעיים. ...תנאים אלה והאינטרסים המיוחדים שהיו לגרמנים בכל מקום ומקום ...בנישול האוכלוסייה המקומית, בניצולה, בידידותה... ולאחרונה - מצב המלחמה, ידו של מי הייתה, או נדמה היה שהייתה, על העליונה..."
•הציגו שלושה מן התנאים ו/או הגורמים שהשפיעו, לטענת החוקרת, על היחס של האוכלוסייה המקומית כלפי היהודים בארצות הכיבוש הנאצי.
•על פי מה שלמדתם, הסבירו את ההשפעה של אחד מן התנאים ו/או הגורמים שהצגתם על אחד מדפוסי ההתייחסות של האוכלוסייה המקומית: עזרה והצלה, עמידה מן הצד, שיתוף פעולה.
1. הציגו - שלושה גורמים מהקטע, ציטוט לכל אחד:
•הקשרים בין היהודים לעם המארח לפני המלחמה: "יחסי היהודים עִם העַם המארח... התפתחויות של מאות בשנים".
•יחסי הארץ עם גרמניה: "יחסי החוץ שלו... ולגרמניה הנאצית בפרט".
•התנאים הגאוגרפיים: "מצבה הגאוגרפי ובתנאיה הטבעיים".
(אפשר גם: מקום העם ב"סדר החדש" - "בנישול... בניצולה, בידידותה"; או השלב במלחמה - "ידו של מי הייתה... על העליונה".)
2. הסבירו - גורם אחד ודפוס אחד: התנאים הגאוגרפיים הובילו לעזרה והצלה בדנמרק: הגבול עם שוודיה הניטרלית איפשר להבריח את היהודים באוקטובר 1943. כותבים את הקשר במפורש: הגבול - ולכן הייתה אפשרות ממשית להציל.
תנאים וגורמים (שלושה) מן הקטע: סוג הקשרים בין היהודים לעם המארח לפני המלחמה ("יחסי היהודים עִם העַם המארח... התפתחויות של מאות בשנים"); יחסי הארץ עם גרמניה ("יחסי החוץ שלו... ולגרמניה הנאצית בפרט"); התנאים הגאוגרפיים ("מצבה הגאוגרפי ובתנאיה הטבעיים"); מקום העם ב"סדר החדש" ("האינטרסים המיוחדים שהיו לגרמנים... בנישול... בניצולה, בידידותה"); השלב במלחמה ("ידו של מי הייתה... על העליונה"). השפעה: למשל התנאים הגאוגרפיים - עזרה והצלה: גבול עם מדינה ניטרלית (דנמרק-שוודיה, אוקטובר 1943); או מעמד גזעי נחות - סבל וטרור - עמידה מן הצד; או השלב במלחמה - שיתוף פעולה בעת ניצחונות גרמניה.