דילוג לתוכן המרכזי

סיכום מלחמת העצמאות והקמת המדינה

היסטוריה לבגרות · 5 נושאים

כל מה שצריך לדעת במלחמת העצמאות והקמת המדינה: המושגים, העובדות ומושגים, דרכי תשובה ודוגמאות פתורות משאלוני הבגרות. לחזרה מהירה לפני הבחינה - הסיכום המקוצר או דף כללים.

מלחמת העצמאות: שני שלבים

מלחמת העצמאות נמשכה יותר משנה וחצי, והיא לא הייתה מלחמה אחת אחידה. כמעט כל שאלה בבגרות מתחילה בשאלה "באיזה שלב אנחנו?", כי בכל שלב לחמו כוחות אחרים, למטרות אחרות ובנשק אחר.

במדויק: ההיסטוריונים מחלקים את המלחמה לשני שלבים: השלב הראשון - מ-30 בנובמבר 1947 עד 14 במאי 1948: מלחמת אזרחים בין היישוב לערביי ארץ ישראל, כשהבריטים עדיין בארץ. השלב השני - מ-15 במאי 1948 עד 20 ביולי 1949: מלחמה בין מדינת ישראל לצבאות ערב שפלשו. בחלק מהשאלות כל שלב מחולק לשתי תקופות, ויש בסך הכול ארבע תקופות.

ארבע התקופות: הראשונה - מ-30 בנובמבר 1947 עד סוף מרץ 1948: יוזמה ערבית ומגננה יהודית. השנייה - מאפריל עד 14 במאי 1948: תוכנית ד' והמעבר ליוזמה. השלישית - מ-15 במאי עד ההפוגה הראשונה ב-11 ביוני 1948: פלישת צבאות ערב ומגננה. הרביעית - מן ההפוגה הראשונה עד סוף המלחמה: מתקפות צה"ל.

הנושא ממשיך את המאבק בבריטים ואת החלטת החלוקה (כ"ט בנובמבר 1947), שאחריה פרצה המלחמה. בנושא סוגיות בתולדות ישראל תראו כיצד המלחמה וקווי שביתת הנשק השפיעו על העשורים הבאים.

מיישוב למדינה

בתוך חצי שנה עבר היישוב היהודי מ"מדינה שבדרך" - מוסדות לאומיים ושלוש מחתרות - למדינה ריבונית עם ממשלה וצבא אחד. הבגרות שואלת איך זה קרה בעיצומה של מלחמה, ומה היו המחלוקות בדרך.

במדויק: שלושה צעדים מבטאים את המעבר: ההכרזה על הקמת המדינה (ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, אחרי הדיון במנהלת העם ב-12 במאי); הקמת צה"ל (26 במאי 1948) כצבא אחד וממלכתי; פירוק המחתרות ומטה הפלמ"ח - האצ"ל, הלח"י והמטה הארצי של הפלמ"ח.

1. מאפייני המלחמה והשלב הראשון: ממגננה למתקפה

השלב הראשון: מלחמת אזרחים

המלחמה פרצה מיד אחרי החלטת החלוקה, כשהבריטים עדיין שלטו בארץ. בחודשים הראשונים היישוב נלחם על הדרכים ועל יישובים מבודדים, ובאפריל 1948 עבר ליוזמה. השאלה הגדולה: איך עבר היישוב ממגננה למתקפה עוד לפני הקמת המדינה?

במדויק: מאפייני המלחמה: מלחמה על עצם הקמתה וקיומה של המדינה; מקומה המרכזי בהתפתחות הסכסוך הערבי-ישראלי; חלוקה לשני שלבים; מטרות העל של הצדדים; היעדר הבחנה בין חזית לעורף; נתוני פתיחה קשים לצד היהודי; ניצחון ישראלי במחיר כבד. בשלב הראשון: הכוחות הלוחמים (ההגנה והפלמ"ח, האצ"ל והלח"י מול ערביי ארץ ישראל ומתנדבי צבא ההצלה), מטרות הצדדים, והמעבר ממגננה למתקפה (תוכנית ד'). האוכלוסיות המעורבות: האוכלוסייה האזרחית, הדרוזים והצ'רקסים.

לפני המלחמה: החלטת החלוקה של האו"ם (כ"ט בנובמבר 1947) - היישוב קיבל אותה, והנהגת ערביי ארץ ישראל ומדינות ערב דחו אותה. אחרי השלב הראשון: ההכרזה על המדינה ופלישת צבאות ערב, כלומר השלב השני.

מלחמת הדרכים: עורקי התחבורה עברו בשטחים ערביים, ולכן התנועה ליישובים מבודדים ולירושלים הייתה בשיירות. במרץ 1948 ("משבר מרץ") נפגעו שיירות רבות, וארצות הברית נסוגה מתמיכתה בחלוקה והציעה שלטון נאמנות.

מאפייני המלחמה

המאפייןעובדה לביסוס
מלחמה על הקמת המדינה ועל קיומהמיד אחרי החלטת האו"ם תקפו ערביי ארץ ישראל וצבא ההצלה את היישוב; ב-15 במאי 1948 פלשו צבאות ערב כדי למנוע את קיום המדינה
מקומה המרכזי בסכסוך הערבי-ישראליבסופה נוצרו קווי שביתת הנשק ובעיית הפליטים הפלסטינים
שני שלביםמלחמת אזרחים (30.11.1947-14.5.1948), ואחריה מלחמה בין מדינות (15.5.1948-20.7.1949)
מטרות העל של הצדדיםהצד הערבי - לחסל את היישוב ואת המדינה; הצד היהודי - להקים את המדינה ולהגן עליה, "אין ברירה"
אין הבחנה בין חזית לעורףלחימה בערים המעורבות, צלפים וטרור, יישובים שהם קו החזית
נתוני פתיחה קשים לצד היהודייישובים ערביים בשטחים הרריים ששולטים על הדרכים, מחסור חמור בנשק, שלוש מחתרות בלי צבא סדיר
ניצחון במחיר כבדכ-6,000 הרוגים - המלחמה הארוכה ביותר של ישראל

השלב הראשון: הכוחות והמטרות

הצדהכוחות הלוחמיםהמטרות
היישוב היהודיההגנה והפלמ"ח (רוב הכוח, בפיקוד מאוחד), וגם האצ"ל והלח"ילהגן על היישובים ועל הדרכים; להשתלט על השטח שהוקצה למדינה היהודית ועל היישובים שמחוצה לו; להיערך לפלישה הצפויה אחרי 15 במאי 1948
ערביי ארץ ישראלכוחות לא סדירים ומפוצלים (כנופיות מקומיות) ומתנדבי צבא ההצלה ממדינות ערבלמנוע את הקמת המדינה היהודית, להשמיד את היישוב ולהקים מדינה ערבית בכל הארץ
הבריטיםהצבא והמשטרה של המנדטלהשלים את הפינוי עד סוף המנדט (מדיניות הפינוי), ובינתיים לשמור על הדרכים ועל הסדר

קשיי היישוב בשלב הראשון

הקושיעובדה מוחשית
מלחמת הדרכים והשיירותשיירת יחיעם (27 במרץ 1948), שיירת נבי דניאל, שיירת חולדה
יישובים מבודדיםהמצור על גוש עציון; הל"ה - 35 לוחמים שנהרגו בדרכם לגוש עציון (ינואר 1948)
ירושלים הנצורהכ-100 אלף יהודים בעיר, דרכים חסומות, אספקה של מים, דלק ומזון בשיירות
לחימה בערים המעורבותטרור, צלפים ושיבוש חיי היום-יום; טשטוש הגבול בין חזית לעורף
מחסור בנשק ובצבא סדירשלוש מחתרות בפיקוד נפרד; הבריטים מנעו התחמשות
הצורך להימנע מעימות עם הבריטיםממשלת המנדט עדיין שלטה בארץ, ומדיניות הפינוי שלה השפיעה על הלחימה
השלכות מדיניותנסיגת ארצות הברית מתמיכתה בחלוקה והצעת הנאמנות (מרץ 1948)

תוכנית ד': ממגננה למתקפה

המטרה של תוכנית ד'הישג לדוגמה
השתלטות על הדרכים והבטחת הקשר בין היישוביםמבצע נחשון (אפריל 1948): פעולה בהיקף חטיבה לפריצת הדרך לירושלים, כיבוש הקסטל והעברת שיירות
השתלטות על השטח שהוקצה למדינה היהודית ועל היישובים שמחוצה לו, ויצירת רצף טריטוריאליכיבוש טבריה וצפת
עצירת הטרור בערים המעורבותכיבוש חיפה (21-22 באפריל 1948) ובו הנמל; כיבוש יפו
היערכות לפלישת צבאות ערב אחרי 15 במאי 1948ביטחון בעורף ורצף של שטח בשליטה יהודית

נקודות חוזק וחולשה של היישוב

הצדנקודות חוזקנקודות חולשה
היישוב בשלב הראשוןאוכלוסייה מלוכדת עם מוטיבציה גבוהה ("אין ברירה"); הנהגה נבחרת ומאוחדת יחסית; רוב הכוח הלוחם (ההגנה והפלמ"ח) בפיקוד מאוחד; מוסדות לאומיים - "מדינה שבדרך"; משק מתקדם יחסיתבתחילה היוזמה בידי הערבים; אין רצף טריטוריאלי; רוב הדרכים עוברות בשטחים ערביים; מחסור בנשק; יישובים מבודדים; ירושלים נצורה
שים לב

אל תבלבלו בין "השלב הראשון" (עד 14 במאי 1948) ובין "התקופה הראשונה" (עד סוף מרץ 1948). שאלה על "התקופה הראשונה" מבקשת את קשיי המגננה, ותוכנית ד' שייכת לתקופה השנייה. קראו את התאריכים שבשאלה.

שים לב

"היעדר הבחנה בין חזית לעורף" פירושו שגם האוכלוסייה האזרחית נפגעה ונלחמה: היישובים עצמם היו קו החזית, והלחימה התנהלה בתוך הערים המעורבות. זה המאפיין שהאשנ"ב מכנה "האוכלוסייה האזרחית".

דוגמה - קשיי שלושת הצדדים במכתב הנציב קאנינגהם

קטע ממכתב אישי שכתב הנציב הבריטי בארץ ישראל, קאנינגהם, ב-26/4/1948 (מקוצר): "אצל הערבים אין עם מי לדבר. הם כפופים למנהיגים צבאיים מעירק ומסוריה, והללו אינם מתואמים לא עם הוועד הערבי העליון שרובו כולו כבר יצא את העיר [ירושלים]... גנבים שולטים עכשיו ברחוב הערבי... מעט אנשי הצבא והמשטרה שעוד יש לי מתוחים עד הקצה בשמירה על היהודים בעיר העתיקה, בליווי שיירות, באבטחת אספקת מים ודלק... ובהגנה על עצמם מירי של ערבים ויהודים. ליהודים, לעומת זאת, יש בירושלים כ-10,000 אנשי הגנה ופלמ"ח ועוד כ-1,600 פורשים... תיאור של מצב כוחותיי... בלתי מספיק."

– הסבירו כיצד הקשיים של שלושת הצדדים שהיו מעורבים במלחמה בשלב הראשון (ערבים, יהודים, בריטים) באים לידי ביטוי בקטע מן המכתב. בתשובתכם הציגו קושי אחד של כל אחד מן הצדדים.

– בחרו במקור מספר הלימוד, והסבירו כיצד הוא מבטא את הקושי של אחד מן הצדדים.

פתרון

1. מה מבקשים: קושי אחד בדיוק לכל צד, וכל קושי עם ציטוט מהקטע. ואחר כך מקור מספר הלימוד לקושי של צד אחד.

2. הערבים: היעדר הנהגה ופיקוד ארצי. ההנהגה עזבה ("הוועד הערבי העליון שרובו כולו כבר יצא את העיר"), והמפקדים באו מבחוץ ולא מתואמים ("כפופים למנהיגים צבאיים מעירק ומסוריה").

3. היהודים: ירושלים במצור. האספקה תלויה בשיירות מלוות: "בליווי שיירות, באבטחת אספקת מים ודלק"; והיהודים בעיר העתיקה מבודדים.

4. הבריטים: מחסור בכוח אדם ולכודים בין שני הצדדים: "מתוחים עד הקצה... בלתי מספיק", "בהגנה על עצמם מירי של ערבים ויהודים".

5. מקור מספר הלימוד: בוחרים מקור על מלחמת הדרכים או על יישוב נצור, למשל שיר לזכר הל"ה, ומסבירים שהוא מבטא את הקושי של היהודים: יישובים מבודדים וצירים חסומים.

תשובה

ערבים: עזיבת ההנהגה והיעדר פיקוד מתואם ("הוועד הערבי העליון שרובו כולו כבר יצא את העיר"; "כפופים למנהיגים צבאיים מעירק ומסוריה"), או אנרכיה ("גנבים שולטים עכשיו ברחוב הערבי"). יהודים: ירושלים הנצורה ("בליווי שיירות, באבטחת אספקת מים ודלק") או הרובע היהודי ("בשמירה על היהודים בעיר העתיקה"). בריטים: מחסור בכוח אדם ("מתוחים עד הקצה... בלתי מספיק") או לכודים בין הצדדים ("מירי של ערבים ויהודים"). מקור מספר הלימוד: למשל השיר "הנה מוטלות גופותינו" של חיים גורי לזכר הל"ה - קושי היהודים, יישובים נצורים וצירים חסומים.

2. השלב השני: פלישת צבאות ערב והניצחון

השלב השני: מלחמה בין מדינות

עם סיום המנדט פלשו לארץ צבאות סדירים של מדינות ערב, עם טנקים, תותחים ומטוסים. המדינה שזה עתה קמה הייתה בתחילה במגננה, ובסוף המלחמה שלטה בשטח גדול מזה שהוקצה לה. השאלה הגדולה: איך ניצחה ישראל כנגד הסיכויים?

במדויק: בשלב השני: הכוחות הלוחמים (צה"ל מול צבאות מצרים, ירדן, סוריה, עירק ולבנון), מטרות הצדדים, והמעבר ממגננה למתקפה עם דוגמאות (בלימה עד ההפוגה הראשונה, ואחריה קרבות עשרת הימים ומבצעי יואב, חירם וחורב), והסיבות לניצחון ישראל: התעצמות צה"ל (צבא אחד, גיוס ועלייה, נשק מצ'כוסלובקיה, ניצול ההפוגה), פיצול ותחרות בין צבאות ערב בלי פיקוד עליון ותיאום, מוטיבציה נמוכה יותר וקשיי אספקה בצד הערבי.

לפני השלב השני: ההכרזה על המדינה ב-14 במאי 1948. אחריו: הסכמי שביתת הנשק (1949), "הקו הירוק" ובעיית הפליטים - בשיעור האחרון בנושא.

ההפוגה הראשונה (11 ביוני-8 ביולי 1948) היא נקודת המפנה: בזמנה צה"ל התארגן, התאמן וקלט נשק, ואחריה עבר ליוזמה.

מטרות הצדדים בשלב השני

הצדהמטרותכיצד פעל
מדינות ערבחיסול מדינת ישראל; התגייסות לעזרת ערביי ארץ ישראל; התרחבות טריטוריאלית (מטרות סותרות: ירדן - הגדה המערבית; מצרים - בלימת ירדן וסיפוח הנגב; סוריה ולבנון - אזורים בצפון); שיקולים פוליטיים פנימיים (יוקרה, לחץ דעת הקהל)תקיפה בכמה חזיתות: המצרים הגיעו עד אשדוד ("עד הלום") וניתקו את הנגב; הסורים הגיעו עד דגניה; הלגיון הירדני השתלט על לטרון, ניתק את הר הצופים וכבש את הרובע היהודי
מדינת ישראלשמירה על קיומה העצמאי; הבטחת השטחים שיועדו לה בתוכנית החלוקה; רצף טריטוריאלי מצפון לדרוםהקמת צה"ל, רכש נשק, גיוס בארץ ובחו"ל, קרבות עשרת הימים ומבצעים בכל החזיתות (יואב, חירם, חורב)

ממגננה למתקפה בשלב השני

התקופהמה קרהאירועים לדוגמה
התקופה השלישית: 15 במאי-11 ביוני 1948מגננה ובלימה מול חמש מדינות ערבקרב ניצנים; התקדמות מצרית עד "עד הלום"; התקדמות סורית עד משמר הירדן; כיבוש הרובע היהודי בידי ירדן (28 במאי 1948)
ההפוגה הראשונה: 11 ביוני-8 ביולי 1948התארגנות, אימונים וקליטת נשקמשלוחי נשק מצ'כוסלובקיה
התקופה הרביעית: מן ההפוגה עד סוף המלחמהיוזמה ומתקפהקרבות עשרת הימים (יולי 1948): לוד, רמלה ונצרת; מבצע יואב בנגב ומבצע חירם בגליל (אוקטובר 1948); מבצע חורב (דצמבר 1948-ינואר 1949); מבצע עובדה - צה"ל הגיע לאילת (מרץ 1949)

השינוי ביחסי הכוחות

הצדבתחילת השלב השניבמהלך ההפוגה הראשונה ואחריה
הכוח הערביצבאות סדירים, מאומנים ורעננים, עם נשק כבד (שריון, תותחים, מטוסים); תקיפה מכמה חזיתותאין פיקוד משותף, מטרות סותרות, קווי אספקה ארוכים, אמברגו נשק
הכוח הישראלינחיתות בנשק כבד, לוחמים מותשים אחרי חצי שנת לחימה, צבא בהתארגנות, פיצול בין חזיתותעליונות בנשק ובמספר הלוחמים: צה"ל מאוחד, עלייה וגיוס חובה, נשק מצ'כוסלובקיה; כ-100,000 חיילים לקראת סוף המלחמה

הסיבות לניצחון ישראל

הסיבהעובדה מוחשית
התעצמות צה"להקמת צה"ל כצבא אחד (26 במאי 1948); גיוס חובה וגיוס עולים; רכש נשק מצ'כוסלובקיה; ניצול ההפוגה הראשונה
פיצול ותחרות בין צבאות ערבאין פיקוד עליון ואין תיאום; עבדאללה מלך ירדן רצה לספח את שטחי המדינה הערבית, ומצרים חשדה בו
מוטיבציהבצד הישראלי "אין ברירה" - מלחמת קיום; בצד הערבי מוטיבציה נמוכה יותר של חילות המשלוח
אספקה ושטחלישראל "קווי פנים" קצרים, שאפשרו להעביר כוחות מחזית לחזית; לצבאות ערב קווי אספקה ארוכים וקשיי לוגיסטיקה
שים לב

בשאלה "שתי עובדות לכל שלב" כל עובדה חייבת להיות מהשלב הנכון. מבצע נחשון, כיבוש חיפה ויפו והמצור על גוש עציון ונפילתו (13 במאי 1948) שייכים לשלב הראשון; קרב ניצנים, נפילת הרובע היהודי ומבצעי יואב, חירם וחורב שייכים לשלב השני.

שים לב

שאלה על "השינוי ביחסי הכוחות" מבקשת שתי נקודות זמן לשני הצדדים: מה היה בתחילת השלב, ומה השתנה בהפוגה הראשונה ואחריה. תיאור של מהלכי המלחמה בלי השינוי לא מספיק.

דוגמה - השינוי ביחסי הכוחות והשפעתו על תוצאות המלחמה

הציגו את השינוי שחל ביחסי הכוחות בין הצדדים הלוחמים במהלך השלב השני של המלחמה (מ-15 במאי 1948 עד סוף המלחמה), והסבירו כיצד שינוי זה השפיע על המשך המלחמה ועל תוצאותיה.

פתרון

1. בתחילת השלב: יתרון לצבאות ערב - צבאות סדירים ומאומנים עם טנקים, תותחים ומטוסים. לצד הישראלי נחיתות בנשק כבד, לוחמים מותשים, צבא בהתארגנות שמפוצל בין חזיתות.

2. השינוי: בהפוגה הראשונה (11 ביוני-8 ביולי 1948) ואחריה השיג צה"ל עליונות בנשק ובמספר הלוחמים: צה"ל המאוחד (26 במאי 1948), עלייה וגיוס חובה, ומשלוחי נשק מצ'כוסלובקיה.

3. השפעה על המשך המלחמה: מעבר ממגננה למתקפה - קרבות עשרת הימים (יולי 1948), מבצעי יואב וחירם (אוקטובר 1948) וחורב (דצמבר 1948-ינואר 1949), שדחקו את צבאות ערב.

4. השפעה על התוצאות: ניצחון ושליטה ברוב שטח ארץ ישראל המנדטורית, גם מחוץ לגבולות החלוקה; והעמקת קריסת החברה הפלסטינית ובעיית הפליטים.

תשובה

בתחילת השלב יתרון לכוח הערבי (צבאות סדירים, נשק כבד, טנקים ומטוסים), ולכוח הישראלי נחיתות בנשק כבד, לוחמים מותשים וצבא בהתארגנות. בהפוגה הראשונה ואחריה השיג צה"ל עליונות בנשק ובלוחמים (הקמת צה"ל, עלייה וגיוס, נשק מצ'כוסלובקיה). ההשפעה: מעבר ממגננה למתקפה (עשרת הימים, יואב, חירם, חורב) ודחיקת צבאות ערב; ובתוצאות - ניצחון ושליטה ברוב ארץ ישראל המנדטורית, כולל שטחים מחוץ לגבולות החלוקה, והעמקת בעיית הפליטים.

3. הוויכוח על הכרזת המדינה וההכרזה

ההכרזה על הקמת המדינה

ב-12 במאי 1948, יומיים לפני סיום המנדט, ישבה מנהלת העם והחליטה אם להכריז על מדינה, כשברור שצבאות ערב יפלשו מיד. זו אחת ההחלטות הגורליות בתולדות העם היהודי, והבגרות שואלת עליה שוב ושוב: למה היה ויכוח, מה טען כל צד ומה הוחלט.

במדויק: נסיבות ההכרזה - המצב בחזיתות: הישגי תוכנית ד', נפילת גוש עציון, המצור על העיר העתיקה ועזיבת הבריטים. הדיון במנהלת העם ב-12 במאי 1948 - מניעי התומכים בהכרזה עם עזיבת הבריטים (בראשם דוד בן גוריון), והשיקולים בעד דחיית ההכרזה. ההחלטה: ברוב של 6 מול 4 הוחלט להכריז, וההכרזה נעשתה ביום שישי, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948.

מנהלת העם הייתה ההנהגה הזמנית של היישוב לקראת הקמת המדינה. הוויכוח לא היה על עצם הקמת המדינה אלא על המועד: להכריז מייד עם סיום המנדט, או לקבל את ההצעה האמריקנית להפסקת אש ולשלטון נאמנות ולדחות את ההכרזה.

אחרי ההכרזה פלשו צבאות ערב (השלב השני של המלחמה), ואירועי השלב השני משמשים בבגרות לבחינת שתי העמדות.

נסיבות ההכרזה

הנסיבהמה זה אומר
הישגי תוכנית ד'כיבוש חיפה, טבריה ויפו ופריצת הדרך לירושלים במבצע נחשון - תחושה שהיישוב מוכן לעצמאות
נפילת גוש עציון (13 במאי 1948)ביטוי לסכנה הצבאית ערב הפלישה
המצור על העיר העתיקההיהודים ברובע היהודי מבודדים
עזיבת הבריטיםסיום המנדט ב-15 במאי 1948 משאיר חלל שלטוני
לחץ אמריקנימחלקת המדינה של ארצות הברית לחצה לדחות את ההכרזה ולאמץ שלטון נאמנות, ואיימה באמברגו על נשק ועל כספים מיהודי ארצות הברית

הוויכוח במנהלת העם, 12 במאי 1948

הצדהעמדההנימוקים
התומכים בהכרזה (בן גוריון)להכריז ב-14 במאי 1948, עם סיום המנדטלמלא את החלל השלטוני; חשש שברית המועצות ותמיכת האו"ם ייסוגו ודחייה תהיה "החמצה לדורות"; היישוב מוכן לעצמאות (מוסדות, משק, כוח צבאי, שירותים); פלישה למדינה ריבונית תקל על גיוס דעת הקהל העולמית; רק מדינה תוכל לגייס חובה, לפתוח את השערים לעלייה ולהטיל מסים למימון המלחמה
התומכים בדחייהלדחות את ההכרזה ולקבל הפסקת אשצפויה פלישה משולבת של צבאות ערב, והחשש שהמדינה לא תעמוד בה (יגאל ידין העריך את הסיכויים כ"שקולים"); לחץ מחלקת המדינה האמריקנית ואיום באמברגו על נשק וכספים; חשש מעמדת האו"ם ומסנקציות; מידע על כוונת עבדאללה מלך ירדן לסגת מהחלטתו שלא להצטרף לפלישה

מדוע התקיים דיון על המועד

•ההכרעה הייתה גורלית ומורכבת, הושפעה מנסיבות צבאיות ובין-לאומיות, ומנהיגי היישוב היו חלוקים.

•סיום המנדט ב-15 במאי 1948, בעיצומה של מלחמה קשה, חייב להחליט: להכריז מייד או לדחות.

•ארצות הברית לחצה לדחות ולאמץ שלטון נאמנות, ואיימה באמברגו.

•היה צורך להעריך את הסיכון בפלישה של צבאות ערב, שנהנו מיתרון בציוד ובלוחמים.

•החשש שאם לא ינוצל חלון ההזדמנויות, האו"ם ייסוג מתמיכתו בתוכנית החלוקה.

דרך הפתרון

אירוע מהשלב השני כבסיס לעמדה בוויכוח

1. בוחרים אירוע מהשלב השני (מ-15 במאי 1948) ומציגים אותו: מתי, איפה ומה קרה. נפילת גוש עציון (13 במאי 1948) ומבצע נחשון הם מהשלב הראשון, ולא מתאימים.

2. מחליטים איזו עמדה הוא מבסס. בלימת המצרים ליד גשר עד הלום (סוף מאי-תחילת יוני 1948) מבססת את התומכים בהכרזה: היישוב עמד בפלישה, והמדינה יכלה לקלוט נשק ולגייס. נפילת הרובע היהודי (28 במאי 1948) והקרבות בלטרון מבססים את התומכים בדחייה: הסיכון שתיאר ידין התממש.

3. מקשרים במפורש בין האירוע לנימוק של אותו צד.

שים לב

הוויכוח במנהלת העם היה על מועד ההכרזה, לא על עצם הקמת המדינה. אל תבלבלו אותו עם הוויכוח ביישוב על תוכנית החלוקה (נובמבר 1947), שגם עליו יש שאלות עמדות.

דוגמה א - הוויכוח על מועד ההכרזה: שתי העמדות

במנהלת העם הייתה מחלוקת בנוגע למועד ההכרזה על הקמת המדינה.

הציגו את העמדות של שני הצדדים במחלוקת, והסבירו שני נימוקים של כל אחד מן הצדדים לביסוס עמדתו.

פתרון

1. הצדדים והעמדות: בן גוריון והתומכים בו - להכריז ב-ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948), עם סיום המנדט. מולם - לדחות את ההכרזה למועד אחר.

2. נימוקי התומכים בהכרזה: החלל השלטוני שייווצר עם סיום המנדט ב-15 במאי 1948; והחשש שברית המועצות תסוג מתמיכתה, ודחייה תהיה החמצה לדורות.

3. נימוקי התומכים בדחייה: הפלישה המשולבת הצפויה של צבאות ערב והחשש שהמדינה לא תעמוד בה; ולחץ מחלקת המדינה של ארצות הברית, עם איום באמברגו על נשק ועל כספים מיהודי ארצות הברית.

4. לכל נימוק כותבים "כי": הנימוק הוא סיבה, לא חזרה על העמדה.

תשובה

להכריז ב-14 במאי 1948: למלא את החלל השלטוני עם סיום המנדט; חשש שברית המועצות תסוג מתמיכתה ודחייה תהיה החמצה לדורות (או: היישוב מוכן לעצמאות; פלישה למדינה ריבונית תקל על גיוס דעת הקהל; מדינה תוכל לגייס חובה, לפתוח את השערים לעלייה ולהטיל מסים). לדחות: צפויה פלישה משולבת של צבאות ערב והחשש שהמדינה לא תעמוד בה; לחץ מחלקת המדינה של ארצות הברית לנאמנות ואיום באמברגו על נשק וכספים (או: חשש מסנקציות של האו"ם; מידע על כוונת עבדאללה לסגת מהחלטתו לא להצטרף לפלישה).

דוגמה ב - דברי יגאל ידין: הסיכון בהכרזה

קטע מדיון במנהלת העם ב-12 במאי 1948, דברי יגאל ידין, קצין המבצעים של ההגנה (מקוצר): "הכוחות הסדירים של הארצות השכנות ברגע זה עם ציודם ונשקם - יש להם יתרון... כי אנחנו חסרים את הנשק הזה והמשוריינים הללו... כוחות האוויר שלנו, אם להשוות אותם אל כוחות האוויר של האויב - אז בכלל לא כדאי להשוות. כי כוחות האוויר שלנו אינם... הייתי אומר ברגע זה, שהשאנסים [הסיכויים] שקולים מאוד. אם להיות יותר כנה, הייתי אומר, שהיתרון שלהם גדול."

– על פי קטע המקור, הסבירו את הסיכון בהכרזה על הקמת המדינה במועד זה. בססו את תשובתכם על שתי דוגמאות מקטע המקור.

– על אף סיכון זה הוחלט להכריז על הקמת המדינה בה' באייר תש"ח. הציגו שני שיקולים שהובילו להחלטה זו.

פתרון

1. הסיכון, מהמקור: ההכרזה תביא לפלישת הצבאות הסדירים של מדינות ערב, והמדינה עלולה לא לעמוד בה בגלל יתרונם בנשק, בציוד ובכוח אדם.

2. דוגמה ראשונה: יתרון בנשק ובשריון - "יש להם יתרון", "אנחנו חסרים את הנשק הזה והמשוריינים הללו".

3. דוגמה שנייה: יתרון אווירי מוחלט - "כוחות האוויר שלנו אינם".

4. שני שיקולים להכרזה, מהידע: הצורך למלא את החלל השלטוני עם סיום המנדט ב-15 במאי 1948 והחשש להחמיץ את ההזדמנות; ומדינה ריבונית תוכל לפתוח את השערים לעלייה ולהטיל גיוס חובה, וכך להגדיל את הכוח הלוחם.

תשובה

הסיכון: פלישת הצבאות הסדירים של מדינות ערב, שהמדינה עלולה לא לעמוד בה בגלל יתרונם בנשק, בציוד ובכוח אדם. דוגמאות: "אנחנו חסרים את הנשק הזה והמשוריינים הללו"; "כוחות האוויר שלנו אינם" (או: "היתרון שלהם גדול"). שיקולים להכרזה: מילוי החלל השלטוני עם סיום המנדט ב-15 במאי 1948 והחשש להחמיץ הזדמנות היסטורית; מדינה ריבונית תוכל לפתוח את השערים לעלייה ולגייס חובה (או: מוכנות היישוב; פלישה למדינה ריבונית תקל על גיוס דעת הקהל; גביית מסים ורכישת נשק).

4. הקמת צה"ל ופירוק המחתרות

הקמת צה"ל

עד מאי 1948 נלחמו ביישוב שלוש מחתרות, כל אחת עם פיקוד משלה ועם קשר למפלגה. מול צבאות סדירים צריך היה צבא אחד של המדינה. הקמת צה"ל היא הדוגמה הבולטת למעבר "מיישוב למדינה", והיא לוותה בעימותים קשים.

במדויק: הקמת צה"ל (26 במאי 1948) - היעדים ונוסח השבועה. המניעים של בן גוריון בפירוק האצ"ל והלח"י ובפיזור מטה הפלמ"ח: הגורם הצבאי, הגורם הפוליטי, ואי אמון במחתרות ובמטה הפלמ"ח. הקשיים בביצוע: פגיעה קשה ברמת צה"ל, והשלמת בניין צה"ל כצבא יחיד. פרשת אלטלנה (יוני 1948) כמקרה בוחן.

בן גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, דגל בעיקרון של ממלכתיות: צבא אחד, הכפוף לממשלה בלבד. ברוח זו פורקו המסגרות הנפרדות של האצ"ל והלח"י ולוחמיהן שולבו בצה"ל במהלך 1948, והמטה הארצי של הפלמ"ח פורק בנובמבר 1948.

הקשר לנושא הקודם: המחלוקת בין ההגנה לבין האצ"ל והלח"י (הפורשים) בתקופת המאבק בבריטים נמשכה גם אחרי הקמת המדינה.

החשיבות והיעדים של הקמת צה"ל

היעדמה השתנה לעומת המחתרות
הגדלת הכוח הצבאימעבר מגיוס בהתנדבות לגיוס חובה - חיוני מול צבאות ערב
צבא אחד ומאוחדפלישת צבאות סדירים חייבה צבא מאורגן שפועל לפי קו מוסכם, במקום כמה מחתרות שפעלו בנפרד
ממלכתיותכל ענייני הביטחון בידי רשות ממלכתית אחת, הכפופה לממשלה הנבחרת, ולא בידי גופים מפלגתיים
מניעת "צבאות פרטיים"מניעת התחזקות המחתרות, שהיו מזוהות עם מפלגות

המניעים של בן גוריון בפירוק המחתרות ומטה הפלמ"ח

הגורםההסברעובדה
הגורם הצבאיבעת מלחמה צריך מבנה פיקוד אחד: מטה כללי, מטות חזית ומטות חטיבה. מטה נוסף שנותן הוראות יוצר בלבולבאיגרת לחבר פלמ"ח (17 באוקטובר 1948): "אין צורך ואין אפשרות שמטה אחר, כגון הפלמ"ח, ייתן אף הוא הוראות בשעת מלחמה"
הגורם הפוליטיהמחתרות היו מזוהות עם מפלגות; הפלמ"ח היה מזוהה עם מפ"ם, שהתחרתה במפא"י של בן גוריוןהעיקרון: הביטחון בידי רשות ממלכתית ולא בידי גופים מפלגתיים
אי אמון במחתרות ובמטה הפלמ"חחשש מסכסוכים פנימיים ואף ממלחמת אחים בזמן מלחמהפרשת אלטלנה (יוני 1948): הממשלה עמדה על סמכותה, והעימות עם האצ"ל נמשך גם אחרי הקמת המדינה

הוויכוח על פירוק מטה הפלמ"ח

הצדהטענההנימוקים
בן גוריוןלא מפרקים את הפלמ"ח עצמו אלא את המטה הארצי שלו, וזה צעד הכרחיהקמת המדינה והקמת צה"ל מחייבות שינוי ארגוני; לצבא יש מטה כללי וחזיתות, ואין צורך במטה נוסף שייתן הוראות או יגייס; הפלמ"ח אינו מפלגה או יחידה אידאולוגית נפרדת
המתנגדיםאין לפרק את המטה הארצי, כי הפירוק עלול לפגוע בצבא ובמאמץ המלחמתילפלמ"ח אופי ייחודי ותרבות פיקוד ולחימה משלו; חטיבות הפלמ"ח הוכיחו את עצמן במלחמה; הפירוק נבע משיקולים פוליטיים (הזיהוי עם מפ"ם); מפקדים בכירים עלולים לפרוש

הדרוזים והצ'רקסים במלחמה

הנושאעובדה
למה הצטרפו הדרוזים לצה"לההישגים הצבאיים של צה"ל וההערכה שהיהודים ינצחו; שיתוף פעולה ויחסי שכנות טובים כבר בשנות ה-30; תמיכת נכבדי העדה וראשי המשפחות; הרצון להגן על כפריהם; דרוזים שעברו מצבא ההצלה התגייסו מסיבות אישיות
סיוע הדרוזיםלוחמים דרוזים סופחו כפלוגה לחטיבה 9 ("עודד") ולחמו בחזית הצפונית ובמבצע חירם
סיוע הצ'רקסיםצ'רקסים מכפר כמא ומריחאניה שיתפו פעולה עם ההגנה בגליל התחתון, ולחמו בצה"ל במבצע דקל
שים לב

טעות נפוצה: לכתוב שבן גוריון פירק את הפלמ"ח. הוא פירק את המטה הארצי של הפלמ"ח, וחטיבות הפלמ"ח שולבו במבנה הרגיל של צה"ל.

שים לב

האשנ"ב מבקש להכיר את נוסח השבועה של חיילי צה"ל ואת הקשיים בביצוע: הפגיעה ברמת צה"ל בזמן הפירוק, והשלמת בניין צה"ל כצבא יחיד. סמנו בספר הלימוד את נוסח השבועה ואת המקורות על פרשת אלטלנה.

שים לב

שאלת דיון באשנ"ב: "כיצד מבטאת הקמת צה"ל את המעבר מיישוב למדינה?" התשובה: מגיוס בהתנדבות לגיוס חובה, משלוש מחתרות לצבא אחד, ומגופים מפלגתיים לרשות ממלכתית הכפופה לממשלה.

דוגמה א - איגרת בן גוריון על פירוק מטה הפלמ"ח

איגרת ששלח דוד בן גוריון לחבר פלמ"ח ב-17 באוקטובר 1948 (מקוצר): "מה שסופר לך על דבר פירוק פלמ"ח - הוא בדותא [שקר]... הכוונה היא למַטֶה הארצי של פלמ"ח ולתפקידים שמילא לפני הקמת צבא הגנה לישראל... שני השינויים הגדולים: 1) הקמת מדינת ישראל; 2) הקמת צבא הגנה לישראל (במקום הגנה במחתרת) - שינויים ש... אינם מצריכים ואינם מרשים עוד לשמר [את] צורות הארגון והמשטר שנתקיימו בפלמ"ח... וכשיש מטה כללי, ומטה של חזית ומטה של החטיבה - אין צורך ואין אפשרות שמטה אחר, כגון הפלמ"ח, ייתן אף הוא הוראות בשעת מלחמה."

– על פי קטע המקור, הציגו את הטיעון (טענה ושני נימוקים) של דוד בן גוריון, בנוגע לפירוק הפלמ"ח.

– הציגו טיעון נגד (טענה ונימוק).

פתרון

1. הטענה של בן גוריון: לא מפרקים את הפלמ"ח ("הוא בדותא") אלא את המטה הארצי שלו, וזה צעד הכרחי.

2. נימוק ראשון: הקמת המדינה והקמת צה"ל "אינם מצריכים ואינם מרשים עוד לשמר" את צורות הארגון של המחתרת.

3. נימוק שני: לצבא יש מבנה פיקוד אחד - מטה כללי, חזיתות וחטיבות - ולכן "אין צורך ואין אפשרות" במטה נוסף שייתן הוראות.

4. טיעון נגד - טענה: אין לפרק את המטה הארצי של הפלמ"ח, כי הפירוק עלול לפגוע בצבא ובמאמץ המלחמתי.

5. נימוק: חטיבות הפלמ"ח הוכיחו את עצמן במלחמה, ולפלמ"ח תרבות פיקוד ולחימה משלו; פירוק המטה עלול לפגוע בייחודן ולגרום לפרישת מפקדים בכירים.

תשובה

טענת בן גוריון: אין כוונה לפרק את הפלמ"ח אלא את המטה הארצי שלו, וזה צעד הכרחי. נימוקים: הקמת המדינה וצה"ל מחייבות שינוי ארגוני ואי אפשר לשמר את צורות הארגון הקודמות; לצבא יש מטה כללי וחזיתות, ואין צורך ואפשרות במטה נוסף שייתן הוראות או יגייס (או: הפלמ"ח אינו יחידה פוליטית או אידאולוגית נפרדת). טיעון נגד: אין לפרק את מטה הפלמ"ח כי הפירוק עלול לפגוע בצבא ובמאמץ המלחמתי; נימוק: לפלמ"ח אופי ותרבות לחימה ייחודיים וחטיבותיו הוכיחו את עצמן (או: הפירוק נבע משיקולים פוליטיים - הזיהוי עם מפ"ם; מפקדים בכירים עלולים לפרוש).

דוגמה ב - חשיבות הקמת צה"ל והצטרפות הדרוזים

– הסבירו את החשיבות של הקמת צה"ל במהלך מלחמת העצמאות.

– מדוע הצטרפו הדרוזים לצה"ל בזמן המלחמה? הביאו דוגמה אחת לסיוע של הדרוזים או של הצ'רקסים לכוחות היהודיים במלחמת העצמאות.

פתרון

1. החשיבות - שלושה היבטים, כל אחד עם מה שהשתנה: גודל הכוח (גיוס חובה במקום התנדבות, מול צבאות ערב); ארגון (צבא אחד בפיקוד אחד במקום כמה מחתרות); ממלכתיות (הביטחון בידי רשות ממלכתית, בלי "צבאות פרטיים" של מפלגות).

2. למה הצטרפו הדרוזים: ההישגים של צה"ל וההערכה שהיהודים ינצחו; יחסי שכנות ושיתוף פעולה כבר בשנות ה-30; תמיכת נכבדי העדה; הרצון להגן על כפריהם.

3. דוגמה אחת בלבד: פלוגה דרוזית שסופחה לחטיבה 9 ("עודד") ולחמה במבצע חירם.

תשובה

חשיבות: מעבר מהתנדבות לגיוס חובה והגדלת הכוח מול צבאות ערב; צבא אחד ומאוחד הפועל לפי קו מוסכם במקום כמה מחתרות; ריכוז הביטחון בידי רשות ממלכתית ולא בידי גופים מפלגתיים; מניעת "צבאות פרטיים". הדרוזים: הישגי צה"ל וההערכה שהיהודים ינצחו; שיתוף פעולה ויחסי שכנות בשנות ה-30; תמיכת נכבדי העדה; הרצון להגן על כפריהם (או: דרוזים שעברו מצבא ההצלה מסיבות אישיות). דוגמה: לוחמים דרוזים סופחו כפלוגה לחטיבה 9 (עודד) ולחמו במבצע חירם; או צ'רקסים מכפר כמא שיתפו פעולה עם ההגנה בגליל התחתון.

5. הסכמי שביתת הנשק ובעיית הפליטים

בעיית הפליטים הפלסטינים

בסוף המלחמה רבים מערביי ארץ ישראל היו פליטים מחוץ לבתיהם, והבעיה נשארה בלי פתרון. האשנ"ב מונה כמה גורמים, מהצד הערבי ומהצד היהודי, בשני שלבי המלחמה, והתשובות בבגרות מוסיפות גם את מה שקרה אחריה. תשובה שמביאה רק גורם אחד ("ברחו" או "גורשו") לא מלאה.

במדויק: בשלב הראשון (עד פלישת צבאות ערב) - קריסת החברה הפלסטינית: הגורמים הכלכליים לקריסה לקראת סיום השלטון הבריטי; התפוררות החברה - עזיבת האליטות והמעמד העירוני; השפעת המלחמה מול היישוב (הדיווחים הסותרים על פגיעות בערבים, כגון מקרה דיר יאסין, והשלכות יישום תוכנית ד'); מדיניות מהוססת ולא עקיבה של הוועד הערבי העליון, הליגה הערבית והמפקדים המקומיים, שהתפרשה אצל חלק מהפלסטינים כעידוד לבריחה (ועם זאת, כאשר התבררו ממדי הבריחה, ניסו מדינות ערב והוועד הערבי העליון לבלום אותה). בשלב השני - עזיבה וגירוש: השפעת המלחמה, כולל החשש מנקמת היהודים; ובמקרים מסוימים גירוש (כגון לוד ורמלה, איקרית וברעם). אחרי המלחמה (מהתשובות בבגרות) - ישראל סירבה להחזיר את הפליטים; מדינות ערב (למעט ירדן) לא העניקו להם אזרחות ושיכנו אותם במחנות; ומדינות ערב דחו את החלטת האו"ם 194.

בסוף המלחמה עבר השטח שיועד למדינה הערבית לשליטת ישראל, ירדן ומצרים, ולא קמה מדינה ערבית. הוויכוח על הפליטים היה אחת הסיבות לכך שבסוף המלחמה נחתמו רק הסכמי שביתת נשק ולא הסכמי שלום.

הגורמים בשלב הראשון: קריסת החברה הפלסטינית

הגורםעובדה או הסבר
גורמים כלכלייםשיתוק החיים הכלכליים לקראת סיום השלטון הבריטי, תחרות בין כוחות והחרמת רכוש - אנרכיה
עזיבת האליטות והמעמד העירוניהשכבה העשירה והמשכילה וחלק ניכר מן ההנהגה עזבו כבר בחודשים הראשונים, והחברה כולה הזדעזעה
השפעת המלחמה מול היישובהדיווחים הסותרים על פגיעות בערבים, כגון מקרה דיר יאסין (אפריל 1948), הגבירו את הפחד; השלכות יישום תוכנית ד' - רוב התושבים הערבים של חיפה ויפו עזבו עם כיבושן
מדיניות מהוססת של ההנהגה הערביתהוועד הערבי העליון, הליגה הערבית והמפקדים המקומיים פעלו בלי עקביות, וחלק מהפלסטינים פירשו זאת כעידוד לבריחה; עזיבה זמנית מתוך כוונה לשוב בתום הלחימה. עם זאת, כאשר התבררו ממדי הבריחה, ניסו מדינות ערב והוועד הערבי העליון לבלום אותה

הגורמים בשלב השני ואחרי המלחמה

הגורםעובדה או הסבר
השפעת המלחמה, כולל החשש מנקמת היהודיםבריחה מאזורי הקרבות אחרי פלישת צבאות ערב ובמהלך מבצעי צה"ל
גירוש במקרים מסוימיםלוד ורמלה (יולי 1948); איקרית וברעם; היו גם מקרים שבהם נהרסו כפרים שתושביהם עזבו
ישראל סירבה להחזיר את הפליטיםהחלטת הממשלה ביוני 1948; ישראל סירבה להחזרה בלי הסכם שלום
מדינות ערב לא קלטו את הפליטיםלמעט ירדן לא העניקו אזרחות, שיכנו את הפליטים במחנות והטילו עליהם הגבלות
החלטת האו"ם 194 לא יושמה11 בדצמבר 1948: החזרה לפליטים "הרוצים... לחיות בשלום עם שכניהם" במסגרת הסדר כולל; מדינות ערב דחו אותה
השטח שיועד לפלסטינים עבר לשליטה אחרתהשטח עבר לשליטת ישראל, ירדן ומצרים, ולא קמה מדינה ערבית

הסכמי שביתת הנשק, 1949

המדינהתאריך החתימה
מצרים24 בפברואר 1949
לבנון23 במרץ 1949
ירדן3 באפריל 1949
סוריה20 ביולי 1949

ההסכמים נחתמו בתיווך האו"ם (ראלף באנץ', באי רודוס). "הקו הירוק" הוא קו שביתת הנשק שנקבע בהם, לפי הקווים שבהם עמדו הכוחות בסיום הלחימה. הוא שימש בפועל קו הגבול בין ישראל לשכנותיה עד 1967.

מניעי החתימה ותפיסת ההסכמים

הצדמניעים לחתימהאיך תפס את ההסכמים
מדינת ישראללתת תוקף להישגי המלחמה; הקורבנות הרבים (כ-6,000 הרוגים) והמחיר הכלכלי; הצורך להתפנות לביסוס המדינה - קליטת העלייה, הכלכלה והתשתיותצעד זמני לסיום המלחמה, שיוביל בעתיד להכרה בישראל ולהסכמי שלום
מדינות ערבתשישות, וחשש שהתפשטות נוספת של ישראל תביא לקריסת משטריהן; ירדן רצתה להבטיח את שליטתה בשטחים שהשיגהלא הכירו בלגיטימיות של ישראל; הסכמים זמניים שנחתמו מאילוץ, עד "הסיבוב השני"

שביתת נשק מול הסכם שלום

ההסכםמה הוא כולל
שביתת נשקהסכם זמני להפסקת הלחימה: מצב המלחמה לא מסתיים, אין הכרה הדדית, וקווי שביתת הנשק אינם גבולות קבע
הסכם שלוםסיום מצב המלחמה, הכרה הדדית, גבולות קבע ויחסים תקינים (שגרירויות, מסחר)

למה לא נחתם שלום: מדינות ערב סירבו להכיר בישראל, והתבוסה נתפסה אצלן כהשפלה; ויכוח על הגבולות (מדינות ערב דרשו נסיגה לפחות לגבולות החלוקה); ויכוח על הפליטים (מדינות ערב דרשו את שיבתם, וישראל סירבה); מנהיגים ערבים חששו מדעת הקהל בארצם (רצח המלך עבדאללה, 1951). ועידת לוזאן (1949) נכשלה.

שים לב

כשהשאלה מבקשת "התייחסו גם להתנהלות הצד הערבי וגם להתנהלות הצד היהודי", צריך גורם אחד לפחות מכל צד. כתבו את הגורמים כמו שהאשנ"ב מונה אותם, בלי שיפוט, גם כשהם סותרים זה את זה: עזיבה בעקבות קריסת ההנהגה, וגם גירוש במקרים מסוימים.

שים לב

"הקו הירוק" אינו גבול תוכנית החלוקה ואינו גבול שלום. הוא קו שביתת נשק מ-1949, וישראל שלטה בתוכו בשטח גדול מזה שהוקצה לה בתוכנית החלוקה (למשל הגליל המערבי והפרוזדור לירושלים).

דוגמה א - שלושה גורמים לבעיית הפליטים ומקור

הציגו שלושה מן הגורמים להיווצרות בעיית הפליטים הפלסטיניים. בחרו במקור מספר הלימוד והסבירו כיצד אחד מן הגורמים שהצגתם בא לידי ביטוי במקור זה.

פתרון

1. שלושה גורמים שונים, לא גורם אחד בשלושה ניסוחים. כדאי לבחור משלבים שונים:

- שלב ראשון: עזיבת השכבה העשירה וההנהגה זעזעה את החברה הפלסטינית; שררה אנרכיה, החיים הכלכליים שותקו, ורבים עזבו זמנית מאזורי הקרבות.

- שלב שני: אחרי פלישת צבאות ערב היו מקרים של גירוש והרס כפרים, למשל בלוד וברמלה ביולי 1948.

- אחרי המלחמה: ישראל סירבה להחזיר את הפליטים; מדינות ערב (למעט ירדן) לא העניקו אזרחות ושיכנו אותם במחנות, ודחו את החלטה 194.

2. מקור מספר הלימוד: למשל החלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם (11 בדצמבר 1948), סעיף 11. מסבירים: ההחזרה הותנתה ב"לחיות בשלום עם שכניהם" ובהסדר כולל, והצדדים לא קיבלו את ההחלטה - ולכן הבעיה לא נפתרה.

תשובה

שלושה מתוך: זעזוע בחברה הפלסטינית בעקבות עזיבת השכבה העשירה וההנהגה; אנרכיה (תחרות בין כוחות, שיתוק כלכלי, החרמת רכוש); בריחה או עזיבה זמנית בגלל המלחמה; גירוש והרס כפרים בידי צה"ל אחרי פלישת צבאות ערב; השטח שיועד לפלסטינים עבר לשליטת ישראל, ירדן ומצרים; ישראל סירבה להחזיר פליטים; מדינות ערב (למעט ירדן) לא העניקו אזרחות ושיכנו במחנות; מדינות ערב דחו את החלטה 194. מקור מספר הלימוד: למשל החלטה 194 (11 בדצמבר 1948), סעיף 11 - הבעיה לא נפתרה כי ההחזרה הותנתה והצדדים לא קיבלו את ההחלטה.

דוגמה ב - הקו הירוק ומניעי החתימה על שביתת הנשק

מהו "הקו הירוק"? הסבירו מניע אחד של מדינת ישראל ומניע אחד של מדינות ערב לחתום על הסכמי שביתת הנשק בסיום מלחמת העצמאות.

פתרון

1. הגדרה: קו שביתת הנשק של ישראל עם מצרים, ירדן, סוריה ולבנון לפי ההסכמים של 1949. הוא היה קו הגבול בפועל עד 1967, אבל לא גבול שלום.

2. מניע של ישראל - אחד בלבד: לתת תוקף להישגי המלחמה. בסיום המלחמה שלטה ישראל בשטח גדול מזה שהוקצה לה בתוכנית החלוקה, וההסכמים נתנו לכך תוקף בין-לאומי.

3. מניע של מדינות ערב - אחד בלבד: הן היו מותשות וחששו שהתפשטות נוספת של ישראל תביא לקריסת משטריהן. מצרים, למשל, חתמה ראשונה אחרי מבצע חורב.

תשובה

הקו הירוק: קו שביתת הנשק של ישראל עם מצרים, ירדן, סוריה ולבנון לפי הסכמי 1949, שהיה קו הגבול בין ישראל לשכנותיה עד 1967. מניע של ישראל: לתת תוקף להישגים במלחמה (או: הקורבנות הרבים והמחיר הכלכלי; הצורך להתפנות לקליטת העלייה ולבעיות הכלכלה והתשתיות). מניע של מדינות ערב: תשישות וחשש שהתפשטות נוספת של ישראל תגרום לקריסת משטריהן (או: ירדן רצתה להבטיח את שליטתה בשטחים שהשיגה; ראו בהסכמים הסכמים זמניים בלבד).

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.