לאומיות, לאום ותנועה לאומית
במאה ה-19 אירופה השתנתה מן היסוד: עמים שלא היו להם מדינה, או שהיו מפוצלים בין כמה מדינות, דרשו לשלוט בגורלם. בפרק הזה לומדים למה זה קרה דווקא אז, איך פעלו התנועות הלאומיות ומה הן שינו במפה. שלושה מושגים חוזרים בכל שאלה, וכדאי לא לבלבל ביניהם.
במדויק: לאומיות היא רגש ורעיון: התחושה של אנשים שהם עם אחד, והרעיון שלעם הזה מגיעה מדינה משלו. לאום הוא האנשים עצמם: קבוצה שבני אותו הלאום מלוכדים בה בשפה, במנהגים ובמסורות, בעבר ובמוצא משותפים, בסמלים, בזיקה למולדת ובשאיפה לחיות במדינה עצמאית. תנועה לאומית היא התארגנות של חלק מבני הלאום לפעולה כדי להגשים את השאיפה הזאת.
הפרק נקרא באשנ"ב "עידן הלאומיות והתמורות", כי הלאומיות צמחה יחד עם תמורות גדולות: רעיונות הנאורות, המהפכה הצרפתית, התיעוש והעיור. אותם מושגים משמשים גם בפרק על הציונות: התנועה הציונית היא התנועה הלאומית של העם היהודי, והבגרות מבקשת לא פעם להשוות בינה ובין התנועות הלאומיות באירופה.
1. מהי לאומיות: הגורמים המלכדים ומפת אירופה 1815-1920
המאפיינים המלכדים את בני הלאום
מה הופך מיליוני אנשים שלא נפגשו מעולם ל"עם אחד"? התשובה היא המאפיינים המלכדים. הבגרות שואלת עליהם כמעט בכל מועד, בדרך כלל דרך מקור: המנון, דגל, כרזה, ציור או הכרזת עצמאות, ואתם צריכים לזהות בו מאפיינים ולהסביר אותם.
במדויק: הגורמים המלכדים את בני אותו הלאום הם: שפה משותפת; מנהגים ומסורות, כולל דת; עבר משותף; מוצא משותף; סמלים (דגל, המנון, גיבורים); זיקה למולדת - טריטוריה שבני הלאום רואים בה את מולדתם; והשאיפה לחיות במדינה עצמאית שבה יבואו לידי ביטוי המאפיינים המשותפים. ובנוסף: השינויים במפה המדינית של אירופה בין 1815 ל-1920, שהלאומיות חוללה.
את המאפיינים האלה התנועות הלאומיות לא רק "מצאו" אלא גם טיפחו: הן אספו סיפורי עם, כתבו היסטוריה לאומית, חיברו המנונים ועיצבו דגלים. לכן אותו מקור יכול לשמש גם בשאלה על דרכי הפעולה של התנועות (שיעור המאפיינים ודפוסי הפעילות). ובציונות: היהודים היו מפוזרים בארצות רבות ובלי שפה מדוברת משותפת, ולכן היו להם אתגרים ייחודיים בגיבוש המאפיינים המלכדים.
המאפיינים המלכדים: מה זה ואיך זה נראה במקור
מפת אירופה 1815 מול 1920: מה הלאומיות שינתה
שינויים שהלאומיות חוללה בחברה
שימו לב לתקופה שבשאלה. כשמבקשים שינויים במפה "בין סוף המאה ה-19 לתחילת המאה ה-20", התשובה המתאימה ביותר היא מדינות הלאום בבלקן (1878-1912) והתפרקות אוסטרו-הונגריה (1918). הקמת יוון ואיחוד איטליה וגרמניה מוקדמים יותר, אבל מתקבלים גם הם. ושינוי חברתי (כמו התיעוש) אינו שינוי במפה המדינית.
במקור עם דגל או המנון, "שניהם כחול-לבן" אינה תשובה. מזהים מאפיין מלכד (למשל דת), ומסבירים מה כל סמל מייצג: הצלב בדגל יוון מסמל את הנצרות האורתודוקסית, והפסים בדגל הציוני את הטלית.
דוגמה א - המאפיינים המלכדים בהמנון ובדגל של יוון ושל הציונות
בנספח: ההמנון היווני "המנון לחירות" (דיוניסיוס סולומוס): "עולה מעצמותיהם הקדושות של היוונים... מותם של היוונים העתיקים הוליד את נפשנו החופשית; כעת, עם קום גבורת קדם, הבה נצדיע לך, הו חירות!". ההמנון "התקווה" (נפתלי הרץ אימבר): "וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח, קָדִימָה, עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה... הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם, לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ". ושני דגלים: דגל יוון (פסים כחולים ולבנים וצלב לבן בריבוע כחול) ודגל התנועה הציונית (שני פסים כחולים על רקע לבן ומגן דוד).
– על פי מה שלמדתם, הציגו את המאפיינים שמלכדים את בני אותו הלאום.
– הסבירו כיצד שניים מן המאפיינים שהצגתם באים לידי ביטוי גם בהמנון היווני וגם בהמנון הציוני שבנספח, והציגו מאפיין לאומי מלכד אחד שבא לידי ביטוי בשני הדגלים.
1. הציגו את המאפיינים: המספר לא צוין, ולכן מציגים שלושה: עבר משותף, זיקה לטריטוריה שבה רואים מולדת, מטרה משותפת - הרצון לחיות יחד במדינה לאומית. אפשר להוסיף מאפיינים תרבותיים: שפה, דת, מנהגים וסמלים.
2. מאפיין ראשון בשני ההמנונים - עבר משותף: ביוונית "מותם של היוונים העתיקים הוליד את נפשנו החופשית" ו"גבורת קדם"; ב"התקווה" "התקווה בת שנות אלפיים". שני ההמנונים קושרים את העם של היום לאבותיו.
3. מאפיין שני בשני ההמנונים - זיקה לטריטוריה: ביוונית החירות "סוקרת את הארץ בכוח"; ב"התקווה" "עין לציון צופיה" ו"להיות עם חופשי בארצנו".
4. מאפיין בשני הדגלים - דת משותפת: הצלב בדגל יוון מסמל את הנצרות האורתודוקסית; בדגל הציוני הפסים בהשראת הטלית, ומגן דוד הוא סמל יהודי.
מאפיינים מלכדים: מאפיינים תרבותיים משותפים (שפה, דת, מנהגים, מסורות וסמלים), עבר משותף, זיקה לטריטוריה שבה רואים מולדת, מטרה משותפת - לחיות יחד במסגרת מדינית-לאומית. בשני ההמנונים: עבר משותף ("מותם של היוונים העתיקים", "גבורת קדם" / "התקווה בת שנות אלפיים") וזיקה לטריטוריה ("סוקר את הארץ בכוח" / "עין לציון צופיה", "להיות עם חופשי בארצנו"); אפשר גם מטרה משותפת ("הו חירות!" / "להיות עם חופשי"). בשני הדגלים: דת משותפת - הצלב בדגל יוון, והפסים כמו הטלית ומגן דוד בדגל הציוני.
דוגמה ב - שני שינויים במפה ושינוי אחד בחברה
הציגו שני שינויים שחוללה הלאומיות המודרנית בתקופה שבין סוף המאה ה-19 לתחילת המאה ה-20 במפה המדינית של אירופה, והסבירו שינוי אחד שהיא חוללה בחברה באירופה בתקופה הזאת.
1. שתי משימות: להציג שני שינויים במפה (הצגה, בלי הסבר), ולהסביר שינוי אחד בחברה (מה היה לפני, מה השתנה ואיך).
2. שינוי ראשון במפה: מדינות לאום בבלקן בשטחים העות'מאניים - בקונגרס ברלין (1878) הוכרה עצמאות סרביה, מונטנגרו ורומניה, ובולגריה הכריזה על עצמאות ב-1908.
3. שינוי שני במפה: התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית ב-1918, וקמו צ'כוסלובקיה, ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, אוסטריה, הונגריה, ופולין קמה מחדש.
4. שינוי בחברה - הסבר: לפני כן אנשים הגדירו את עצמם לפי דת, מעמד או אזור. הלאומיות הפכה את הנאמנות לאומה לחשובה מכולן, והמדינות טיפחו אותה בחינוך ציבורי בשפה הלאומית, בשירות צבאי ובסמלים לאומיים.
שינויים במפה: הקמת מדינות חדשות בבלקן בשטחים שהיו בשליטת האימפריה העות'מאנית; התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית והקמת מדינות חדשות במקומה (מתקבלים גם: הקמת יוון, איחוד איטליה, איחוד גרמניה). שינוי בחברה: מסגרות זהות חדשות שבהן הנאמנות הלאומית חשובה יותר מזהות מעמדית, דתית או אזורית, שטופחו במערכות חינוך ציבוריות (או: מסגרות חברתיות חדשות כמו אגודות לאומיות ותנועות נוער; דחיית לאומים אחרים).
2. הגורמים לצמיחת התנועות הלאומיות
הגורמים לצמיחת התנועות הלאומיות
רגש של שייכות לעם היה קיים גם קודם. השאלה הגדולה היא למה דווקא במאה ה-19 הוא הפך לתנועות פוליטיות שדרשו מדינה. התשובה היא צירוף של רעיונות חדשים, אירועים פוליטיים ושינויים חברתיים וטכנולוגיים שקרו באותה תקופה. הבגרות מבקשת בדרך כלל שניים או שלושה גורמים, לפעמים "מתחומים שונים".
במדויק: הגורמים לצמיחת התנועות הלאומיות במאה ה-19: השפעת עקרונות הנאורות (שינוי במקור הידע וסמכותו, שוויון בזכויות הטבעיות לחיים, לחירות ולקניין, ריבונות העם והאמונה ב"קידמה"); השפעת החילון; השפעת התנועה הרומנטית (רגש ודמיון, שיבה אל העבר, חיפוש הייחודי לכל עם, כינוס התרבות העממית); אירועים פוליטיים - הדי המהפכה האמריקנית, הדי המהפכה הצרפתית ותקופת נפוליאון; התיעוש והעיור; ותמורות בטכנולוגיה בתחבורה, בתקשורת, בחינוך ובתרבות.
אותם גורמים מופיעים שוב בפרק הציונות כ"גורמים משותפים" לצמיחת הציונות ולתנועות הלאומיות. לציונות יש בנוסף גורמים ייחודיים (האכזבה מן האמנציפציה, האנטישמיות המודרנית, הפוגרומים במזרח אירופה, והדחייה של היהודים בידי התנועות הלאומיות עצמן), ושם לומדים אותם. כשהשאלה מבקשת גורם לצמיחת התנועות הלאומיות באירופה, לא כותבים גורם ייחודי לציונות.
הגורמים לצמיחה, ועובדה לכל אחד
גורם "מתחום" מסוים
1. מזהים את התחום שבשאלה ומשייכים אליו גורם: רעיוני - הנאורות, הרומנטיקה; פוליטי - המהפכות, כיבושי נפוליאון; חברתי-כלכלי - התיעוש והעיור, החילון (גם התפתחות התחבורה, הדפוס והתקשורת מתקבלת כשינוי כלכלי-חברתי); טכנולוגי - תחבורה, תקשורת, דפוס, חינוך.
2. כשמבקשים "מתחומים שונים", כל גורם מתחום אחר. הנאורות והרומנטיקה הן שני רעיונות מאותו תחום.
לכיבושי נפוליאון יש שתי השפעות, ושתיהן נחשבות: בהתחלה הם הביאו לעמי אירופה את רעיונות המהפכה הצרפתית, ובהמשך השלטון הזר עורר נגדו התנגדות ומרי וגיבש את התודעה הלאומית. כדאי לכתוב את שתיהן.
אל תבלבלו בין גורם לצמיחה של התנועות לבין גורם שסייע או עיכב את המאבק שלהן (שיעור המאפיינים ודפוסי הפעילות). הנאורות היא גורם לצמיחה; תמיכת מעצמה או פיצול מדיני הם גורמים מסייעים ומעכבים.
דוגמה א - התפתחויות פוליטיות, חברתיות וטכנולוגיות
הסבירו כיצד התפתחויות פוליטיות, חברתיות וטכנולוגיות הובילו לצמיחתן של רוב התנועות הלאומיות באירופה במהלך המאה ה-19. בחרו במקור מספר הלימוד, והסבירו כיצד הוא מדגים את אחת ההתפתחויות האלה.
1. שלושה תחומים, ולכל אחד התפתחות והקשר שלה ללאומיות.
2. פוליטי: המהפכה האמריקנית (1776) והמהפכה הצרפתית (1789) הפיצו את רעיונות ריבונות העם, החירות והשוויון; מכאן הרעיון שלכל עם זכות למדינה. כיבושי נפוליאון הפיצו את הרעיונות האלה, ובו בזמן עוררו רגש לאומי נגד הכובש.
3. חברתי: התיעוש והעיור - המונים עברו לעיר, התנתקו מן הכפר ומן הקהילה וחשו תלישות. הלאומיות נתנה להם זהות ושייכות. גם החילון השאיר חלל שהלאומיות מילאה.
4. טכנולוגי: עיתונות וטלגרף הפיצו רעיונות לאומיים מהר וגייסו המונים; מסילות הברזל קיצרו מרחקים וקירבו בין בני הלאום.
5. מקור מספר הלימוד: למשל "נאומים אל האומה הגרמנית" של פיכטה (ברלין, 1807-1808, תחת כיבוש צרפתי). מסבירים שהוא מדגים את ההתפתחות הפוליטית: הכיבוש של נפוליאון עורר את התודעה הלאומית הגרמנית. כותבים שם ספר, הוצאה ועמוד.
פוליטיות: המהפכה האמריקנית והמהפכה הצרפתית הפיצו את רעיונות ההשכלה (ריבונות העם, חירות, שוויון) והיו השראה לתנועות לאומיות; כיבושי נפוליאון הפיצו את רעיונות המהפכה ובה בעת עוררו רגש לאומי נגד הכובש הזר. חברתיות: המהפכה התעשייתית והעיור ניתקו את האנשים מן המסגרות המסורתיות ויצרו תחושת תלישות, והלאומיות סיפקה זהות, שייכות וסולידריות; החילון - אובדן הזהות הדתית המלכדת, והלאומיות מילאה את החלל. טכנולוגיות: עיתונות, טלגרף ומסילות ברזל - הפצה מהירה של רעיונות, קירוב בין בני הלאום וגיוס ההמונים. ועוד מקור מספר הלימוד המדגים אחת מהן.
דוגמה ב - גורמי צמיחה וגורם מעכב במקור איטלקי
מקור שפרסמו איטלקים שעזבו את איטליה במהלך כיבושי נפוליאון (מקוצר): "כל האיטלקים קידמו בברכה חמה את הצרפתים בבואם לאיטליה, ולראשונה בחייהם גילו עניין בגורלה ובייעודה של האומה. אבל מאוחר יותר השתנו פני הדברים: כשהגיע האויב [הצרפתים] קיבלוהו עמי איטליה באדישות והיו אף כאלה שהתקוממו נגד הגייסות הצרפתיים... באיטליה ארגנו מהפכה צרפתית במקום מהפכה איטלקית. אפילו הפטריוטים האיטלקיים... מפיצים את הרעיונות, את המנהגים, את האמצעים, את הגישות ואפילו את ההזיות של המהפכה הצרפתית. הוגים פוליטיים הראו בצורה חותכת שלכל עַם יש רוח ייחודית משלו, וכי דרושה לו צורת ממשל ייחודית משלו... סיבה נוספת לנמיכות הרוח הלאומית הייתה החלוקה של איטליה להרבה אחוזות פוליטיות קטנות."
– הסבירו כיצד באים לידי ביטוי במקור שניים מן הגורמים לצמיחת התנועות הלאומיות באירופה במאה ה-19.
– הציגו שני גורמים שעיכבו את המאבקים של התנועות הלאומיות באירופה: גורם אחד על פי המקור, וגורם אחד נוסף.
1. גורם ראשון - כיבושי נפוליאון: הכיבוש הביא את רעיונות המהפכה ועורר רגש לאומי: "ולראשונה בחייהם גילו עניין בגורלה ובייעודה של האומה". בהמשך הכיבוש עורר התנגדות: "התקוממו נגד הגייסות הצרפתיים".
2. גורם שני - הרומנטיקה: הדגישה את הייחוד של כל עם ואת זכותו למסגרת מדינית משלו: "שלכל עַם יש רוח ייחודית משלו, וכי דרושה לו צורת ממשל ייחודית משלו".
3. גורם מעכב מן המקור - פיצול מדיני: "החלוקה של איטליה להרבה אחוזות פוליטיות קטנות". (אפשר גם שלטון זר חזק: הצרפתים כ"אויב".) גורם צמיחה נוסף שבמקור: השפעת המהפכה הצרפתית - הפטריוטים "מפיצים את הרעיונות... של המהפכה הצרפתית".
4. גורם מעכב נוסף, מן הידע: הדת - הכנסייה הקתולית והאפיפיור התנגדו לאיחוד איטליה. הגורם הנוסף צריך להיות שונה מזה שבמקור.
גורמים לצמיחה במקור (שניים מתוך): השפעת המהפכה הצרפתית - הפטריוטים "מפיצים את הרעיונות... של המהפכה הצרפתית"; כיבושי נפוליאון - "קידמו בברכה חמה את הצרפתים... ולראשונה בחייהם גילו עניין בגורלה ובייעודה של האומה", ובהמשך "התקוממו נגד הגייסות הצרפתיים"; רעיונות הרומנטיקה - "שלכל עַם יש רוח ייחודית משלו". מעכבים: על פי המקור - פיצול מדיני ("החלוקה של איטליה להרבה אחוזות פוליטיות קטנות") או שלטון זר חזק; נוסף - הדת (הכנסייה הקתולית באיטליה, האורתודוקסית ביוון), פיגור במודרניזציה ובתיעוש, או כוחן של המעצמות השמרניות.
3. המאפיינים ודפוסי הפעילות של התנועות הלאומיות
המאפיינים ודפוסי הפעילות של התנועות הלאומיות
התנועות הלאומיות באירופה היו שונות זו מזו, אבל היה להן "דפוס" משותף: מטרות דומות, הנהגה מסוג חדש, שלבים דומים ודרכי פעולה דומות. אם תכירו את הדפוס, תוכלו לזהות אותו בכל מקור - הכרזה אירית, זיכרונות פולניים או מכתב של מציני - וגם להשוות אליו את התנועה הציונית.
במדויק: המטרות: שחרור משלטון זר ו/או איחוד, כלומר הקמת מדינה עצמאית לבני הלאום, וגיבוש הזהות הלאומית המשותפת. תחומי הפעולה: טיפוח תודעה לאומית לצד פעילות פוליטית להקמת מדינה לאומית. מאפייני ההנהגה: השתייכות למעמדות משכילים ובורגניים, מקור סמכות רעיוני ולאומי, ואמונה ביכולת לשנות את הסדר הקיים. שלבי ההתפתחות: מגיבוש זהות לאומית בידי אנשי רוח, דרך פעילות תרבותית וארגונית להפצת הרעיונות, ועד פעילות פוליטית, דיפלומטית וצבאית להגשמתם. גורמים מסייעים ומעכבים: המצב המדיני (תמיכת מעצמות או התנגדותן), רמת המודרניזציה, כוח הכנסייה ומידת הפיצול החברתי, המדיני והתרבותי.
כל סעיף כאן מופיע שוב בשיעור על תנועה לאומית לדוגמה, שם ממחישים אותו בתנועה אחת. ובפרק הציונות משווים: הרצל הוא דוגמה למנהיג לאומי מודרני, ותוכנית בזל משלבת טיפוח תודעה לאומית עם פעילות מדינית. דפוסי הפעולה המשותפים לציונות ולתנועות האירופיות הם מאבק דיפלומטי, חבירה לבני ברית והקנייה של תודעה לאומית והפצתה.
המטרות
דרכי הפעולה
מאפייני המנהיגים
שלבי ההתפתחות
גורמים מסייעים וגורמים מעכבים
מאפייני המנהיגים הם לא "אמיץ" או "חכם". הבגרות מחפשת את שלושת הרכיבים: מעמד (משכילים ובורגנים), מקור סמכות (רעיון ולא ייחוס או מסורת), ואמונה ביכולת לשנות את המציאות - ואחריהם דוגמה ממנהיג מסוים.
כשמבקשים "פעולה אחת, ומקור מספר הלימוד המדגים פעולה נוספת", המקור חייב להראות פעולה אחרת. אם הפעולה הראשונה היא מאבק צבאי, המקור צריך להראות למשל חינוך או טיפוח תודעה לאומית.
דוגמה א - מאפיינים מלכדים ודרך מאבק בהכרזה האירית
ההכרזה משנת 1916 של מנהיגי התנועה הלאומית של אירלנד על הקמת הרפובליקה העצמאית האירית (מקוצר; הכותרת נכתבה בגאלית, השפה העתיקה של אירלנד): "בשם אלוהים ובשם הדורות המתים שמהם קיבלה אירלנד את מסורת הלאומיות האירית העתיקה... אירלנד קוראת את בניה ובנותיה אל הדגל ויוצאת להילחם על חירותה... ונתמכת בידי בניה הגולים שבאמריקה ובידי בעלי ברית אמיצים באירופה... אנו מצהירים על זכותם של בני העם האירי לבעלות על אירלנד... שש פעמים בשלוש מאות השנים האחרונות דרש זאת באמצעות נשק... ושוב דורשים זאת בנשק אל מול העולם, אנו מכריזים בזאת על הרפובליקה האירית כמדינה ריבונית ועצמאית."
– הציגו שניים מן המאפיינים המלכדים את בני אותו הלאום, שבאים לידי ביטוי בהכרזה זו.
– הסבירו כיצד אחת מדרכי המאבק של התנועות הלאומיות באירופה באה לידי ביטוי בהכרזה.
1. מאפיין ראשון - עבר משותף: "בשם הדורות המתים שמהם קיבלה אירלנד את מסורת הלאומיות האירית העתיקה", ו"שש פעמים בשלוש מאות השנים האחרונות".
2. מאפיין שני - זיקה לטריטוריה ושאיפה למדינה: "זכותם של בני העם האירי לבעלות על אירלנד", והכרזה על "הרפובליקה האירית כמדינה ריבונית ועצמאית". (אפשר גם דת - "בשם אלוהים", או שפה - הכותרת בגאלית.)
3. דרך מאבק - מאבק צבאי בשליט זר: מסבירים שתנועות לאומיות שחיו תחת שלטון זר נאבקו בנשק (למשל היוונים מול העות'מאנים), ומצטטים: "יוצאת להילחם על חירותה", "ושוב דורשים זאת בנשק". (אפשר גם כריתת בריתות: "בעלי ברית אמיצים באירופה".)
מאפיינים (שניים מתוך): עבר משותף ("הדורות המתים", "מסורת הלאומיות האירית העתיקה", "שש פעמים בשלוש מאות השנים האחרונות"); מטרה משותפת - רצון לחיות במדינה לאומית ריבונית וזיקה לטריטוריה ("זכותם של בני העם האירי לבעלות על אירלנד"); דת משותפת ("בשם אלוהים"); שפה משותפת (הכותרת בגאלית). דרך מאבק (אחת מתוך): מאבק צבאי בשליט זר ("יוצאת להילחם על חירותה", הארגונים הצבאיים, "ושוב דורשים זאת בנשק"); כריתת בריתות עם כוחות חיצוניים ("ונתמכת... בידי בעלי ברית אמיצים באירופה"); טיפוח תודעה לאומית.
דוגמה ב - המטרות, פעולה אחת ומקור לפעולה נוספת
– הציגו את המטרות של התנועות הלאומיות שפעלו באירופה במאה ה-19.
– הסבירו כיצד פעלו תנועות לאומיות למימוש מטרותיהן. בססו את תשובתכם על פעולה אחת שנקטו, ועל מקור מספר הלימוד המדגים פעולה נוספת.
1. הציגו את המטרות: שחרור מכובש זר (היוונים מול העות'מאנים, הפולנים מול רוסיה, פרוסיה ואוסטריה); איחוד (האיטלקים והגרמנים); גיבוש הזהות הלאומית.
2. פעולה אחת, עם עובדה: מאבק צבאי - ב-1860 יצא גריבלדי עם כאלף מתנדבים לסיציליה, כבש את דרום איטליה ומסר את השטחים למלך פיימונטה, וב-1861 הוכרזה ממלכת איטליה. כך קידם המאבק את מטרת האיחוד.
3. מקור מספר הלימוד לפעולה אחרת: למשל "נאומים אל האומה הגרמנית" של פיכטה (1807-1808), שקרא לחינוך לאומי ולאחדות על בסיס השפה. הוא מדגים הקניית תודעה לאומית בחינוך - פעולה שונה מן המאבק הצבאי. כותבים שם ספר, הוצאה ועמוד.
מטרות: שחרור מכובש זר ו/או איחוד - מימוש זכות ההגדרה העצמית והקמת מדינה עצמאית לבני הלאום; גיבוש הזהות הלאומית המשותפת וביסוסה (שפה, תרבות, היסטוריה). פעולה: למשל מאבק צבאי - משלחת האלף של גריבלדי (1860) (או: איחוד יחידות פוליטיות, בריתות עם מעצמות, טיפוח שפה וסמלים, חינוך לאומי, תנועות נוער, גיוס כספים). מקור מספר הלימוד לפעולה נוספת: למשל "נאומים אל האומה הגרמנית" של פיכטה (1807-1808) - הקניית תודעה לאומית באמצעות חינוך.
4. תנועה לאומית לדוגמה: איטליה, גרמניה או יוון
תנועה לאומית לדוגמה
עד עכשיו למדתם את הדפוס הכללי. בשיעור הזה בוחרים תנועה לאומית אחת ובודקים עליה את כל הדפוס. האשנ"ב מונה שלוש אפשרויות: איטליה, גרמניה או יוון. מספיק להכיר אחת היטב, עם שמות, שנים ומקומות. כאן מובאות שלושתן בתמציתיות, ותבחרו את זו שלמדתם בכיתה.
במדויק: בתנועה שבחרתם צריך לדעת: המצב המדיני והחברתי-כלכלי ערב המאבק (גבולות, שלטון, מבנה חברתי); מטרות המאבק והכוחות שהובילו אותו; שלבי ההתפתחות של המאבק ותוצאותיו; מאפייני המנהיגים; והגורמים שסייעו למאבק והגורמים שעיכבו אותו, ואיך השפיעו.
תנועה אחת מספיקה, אבל כדאי להכיר בה את כל חמשת הסעיפים, כי השאלות מתחלפות: פעם על המעצמות, פעם על הדת ופעם על המנהיג. בפרק הציונות תשוו את התנועה שבחרתם לתנועה הציונית.
איטליה
גרמניה
יוון
שימו לב: פולין אינה ברשימת האשנ"ב (איטליה, גרמניה, יוון), אבל שאלות הבגרות מציעות אותה כאפשרות רביעית. אם למדתם אותה: פולין חולקה בין רוסיה, פרוסיה ואוסטריה, ומרידותיה נגד השלטון הרוסי (1830-1831, 1863-1864) דוכאו.
המעצמות: מי עיכב ומי סייע
"בחרו בתנועה לאומית"
1. כותבים במשפט הראשון איזו תנועה בחרתם. כל התשובה עוסקת רק בה.
2. מזהים איזה סעיף של האשנ"ב נשאל: מצב מדיני וחברתי, מטרות, שלבים, מנהיגים, או גורם מסייע ומעכב (מעצמה, דת, פיצול).
3. לכל טענה עובדה מן התנועה הזאת: שם, שנה ומקום ("הסכם פלומביר, 1858", לא "צרפת עזרה").
4. מסבירים את ההשפעה: איך הגורם עיכב או קידם את המטרה. למשל: בלי סילוק אוסטריה מן הצפון לא היה אפשר לאחד את איטליה, ופיימונטה לבדה לא יכלה לגבור עליה.
כשהשאלה מבקשת השפעה של מעצמה ואחר כך "גורם אחר", הגורם האחר לא יכול להיות עוד מעצמה. בחרו גורם פנימי: מנהיג (גריבלדי), מדינה מובילה (פיימונטה, פרוסיה), הכנסייה או פיצול.
הדת פעלה אחרת בכל ארץ. באיטליה עיכבה (האפיפיור ומדינת האפיפיור), ביוון עיכבה בהנהגה ובו בזמן איחדה מול העות'מאנים המוסלמים, ובגרמניה הפיצול בין פרוטסטנטים לקתולים הקשה על האיחוד. כתבו על הארץ שבחרתם, לא על "הדת" באופן כללי.
דוגמה א - השפעת מעצמה וגורם אחר על המאבק
– בחרו בתנועה לאומית שפעלה באחת מן הארצות האלה: יוון, פולין, איטליה, גרמניה, והסבירו כיצד השפיעה (עיכבה או סייעה) אחת מן המעצמות על המאבק של תנועה זו.
– הסבירו גורם אחר שהשפיע על המאבק של התנועה הלאומית שבחרתם.
1. בחירה: התנועה הלאומית האיטלקית.
2. המעצמה - צרפת, סייעה: ב-1858 הגיע קאבור, ראש ממשלת פיימונטה, להסכם פלומביר עם נפוליאון השלישי. במלחמת 1859 הביסו צרפת ופיימונטה את אוסטריה (מג'נטה, סולפרינו), ולומברדיה סופחה לפיימונטה; צרפת קיבלה את ניס וסבויה.
3. למה זה חשוב: אוסטריה, ששלטה בצפון, עיכבה את האיחוד, ופיימונטה הקטנה לא יכלה לגבור עליה לבדה.
4. גורם אחר - מנהיג כריזמטי: ב-1860 יצא גריבלדי בראש כאלף מתנדבים לסיציליה, כבש את דרום איטליה ומסר אותו לוויקטור עמנואל השני. ב-1861 הוכרזה ממלכת איטליה.
איטליה: צרפת סייעה - נפוליאון השלישי סייע לפיימונטה לסלק את האוסטרים (מלחמת 1859) (או: אוסטריה עיכבה - שלטה בצפון איטליה והתנגדה לאיחוד; פרוסיה - ניצחונותיה על אוסטריה 1866 ועל צרפת 1870 סייעו להשלים את האיחוד). גורם אחר: הכריזמה של גריבלדי ("משלחת האלף", 1860) (או: מציני; כוחה של פיימונטה וקאבור; גורם מעכב - הכנסייה הקתולית ומדינת האפיפיור, פיצול צפון-דרום). בתנועות אחרות: ביוון העות'מאנים עיכבו ורוסיה, בריטניה וצרפת סייעו בנבארינו (1827); בגרמניה אוסטריה וצרפת עיכבו.
דוגמה ב - גורמים מעכבים במכתב של מציני
קטע ממכתב שכתב ג'וזפה מציני ב-1861 לידידו בגרמניה, על כישלון "אביב העמים" (1848-1849) (מקוצר): "בשנת 1848 ניצחנו... יכולנו להניח בסיס... לייסוד ברית האומות על חורבות העולם הישן, שהתקיים על בריתות רמאות בין שושלות המלוכה. מדוע נכשלו תוכניותינו? מדוע ניתן למלכים הרועדים או הבורחים להגיע מחדש אל השליטה, צעד אחר צעד? שליטינו הקודמים טיפחו בנו את השנאה הגזעית הישנה בשעה שהשיעבוד המשותף שלנו מנע מאיתנו להבין זה את זה... במקום לפעול בכוחות משותפים, פיצלנו את כוחותינו ובודדנו את עצמנו בקְרָב. אויבינו פעלו במשותף, ומשום כך הצליחו לנצח אותנו אחד-אחד."
– הסבירו כיצד שני גורמים שעיכבו את המאבקים של התנועות הלאומיות באירופה באים לידי ביטוי בקטע מן המכתב.
– על פי מה שלמדתם, הסבירו שניים מן הגורמים שעיכבו את המאבק של התנועה הלאומית שפעלה באחת מן הארצות: יוון, פולין, איטליה, גרמניה.
1. גורם ראשון במכתב - הכוחות השמרניים: המלכים רצו לשמור על הסדר הישן ופעלו יחד נגד המהפכות: "העולם הישן, שהתקיים על בריתות רמאות בין שושלות המלוכה", "אויבינו פעלו במשותף".
2. גורם שני במכתב - פיצול בין התנועות: כל תנועה פעלה לבדה והן הסתכסכו: "השנאה הגזעית הישנה", "פיצלנו את כוחותינו".
3. משימה שנייה - מן הידע, בתנועה אחת (איטליה): אוסטריה שלטה בלומברדיה ובוונציה ודיכאה את המרידות, כולל ב-1848-1849; והאפיפיור, ששלט במדינת האפיפיור, התנגד לאיחוד. אפשר גם המחלוקת בין רפובליקה למלוכה, או הפער בין הצפון לדרום.
4. בכל גורם מסבירים איך הוא עיכב, לא רק מה הוא.
גורמים במכתב: התנגדות הכוחות השמרניים ששאפו לשמור על הסדר הקיים ("העולם הישן, שהתקיים על בריתות רמאות בין שושלות המלוכה"; "מדוע ניתן למלכים... להגיע מחדש אל השליטה"; "אויבינו פעלו במשותף"); פיצול חברתי ומדיני בין התנועות הלאומיות ("טיפחו בנו את השנאה הגזעית הישנה... מנע מאיתנו להבין זה את זה"; "במקום לפעול בכוחות משותפים, פיצלנו את כוחותינו"). באיטליה (שניים מתוך): שליטת אוסטריה בצפון והתנגדותה לאיחוד; האפיפיור ומדינת האפיפיור (בהגנת צרפת) התנגדו לאיחוד; חילוקי דעות בין המהפכנים (רפובליקה מול מונרכיה); פער בין הצפון לדרום.