תזכורת: נושא, נשוא ותפקידים תחביריים
כדי לזהות משפט איחוי וחלק כולל, צריך קודם למצוא בכל משפט את הנושא ואת הנשוא. ב"השאלה נבחנה בכל ישיבה של הצוות" מדברים על השאלה (הנושא), ואומרים עליה שהיא נבחנה (הנשוא).
במדויק: הנושא הוא החלק במשפט שעליו נאמר משהו, והנשוא הוא מה שנאמר עליו: נשוא פועלי, נשוא שמני (לפעמים עם אוגד: "הוא", "היא", "אינו") או נשוא קיומי ("יש" / "אין"). שאר החלקים מוסיפים להם פרטים (חוץ מהסגר, כמו "לדעת רבים", שאינו תלוי באף מילה במשפט), וכל אחד מהם ממלא תפקיד תחבירי: מושא, תיאור, לוואי או תמורה. את התפקיד קובעים לפי המילה שהחלק קשור אליה ולפי השאלה שהוא עונה עליה, ולא לפי המקום שלו במשפט.
שלושה סוגי משפטים
בבגרות תתבקשו לקבוע לכל משפט את הסוג התחבירי שלו: משפט פשוט, משפט מורכב או משפט איחוי. ב"אומנם גם בעבר התפשט מידע שקרי, אולם בימינו השקרים מופצים במהירות רבה יותר" יש שני משפטים שלמים זה ליד זה, ולכן זה משפט איחוי.
במדויק: משפט פשוט הוא משפט שאין בו פסוקית, והוא גם לא מחולק לכמה משפטים עצמאיים. משפט מורכב הוא משפט שיש בו לפחות פסוקית אחת: חלק עם נשוא משלו, שממלא תפקיד תחבירי במשפט. משפט איחוי (מאוחה / מחובר) הוא משפט שמחולק לשני משפטים עצמאיים או יותר, שווי מעמד (איברים), ואף אחד מהם אינו ממלא תפקיד בתוך האחר.
בכל אחד משלושת הסוגים יכולים להיות חלקים כוללים: שני רכיבים או יותר באותו תפקיד. חלק כולל לא משנה את סוג המשפט: "באמצעות האינטרנט מתאפשרות צפייה בסרטונים, הקשבה להסכתים וקריאת מאמרים בכל נושא" הוא משפט פשוט, אף שיש בו שלושה רכיבים בתפקיד נושא.
1. משפט איחוי (מאוחה)
משפט איחוי ואיברים
לפעמים משפט אחד הוא בעצם שני משפטים שלמים שחוברו יחד. ב"החינוך המוזיקלי אינו עומד בראש סדר העדיפויות של מערכת החינוך, וכך מועבר להורים ולילדים מסר שגוי בנוגע לחשיבותו" כל חלק יכול לעמוד לבד, עם נקודה בסופו: "החינוך המוזיקלי אינו עומד בראש סדר העדיפויות." "מועבר להורים ולילדים מסר שגוי." המילה "וכך" רק מחברת ביניהם.
במדויק: משפט איחוי (מאוחה / מחובר) הוא משפט שבנוי משני משפטים עצמאיים או יותר, שווי מעמד. כל אחד מהם נקרא איבר. בכל איבר יש נשוא משלו, ובדרך כלל גם נושא משלו, ואף איבר אינו ממלא תפקיד תחבירי בתוך איבר אחר. בדרך כלל האיברים מחוברים במילת קישור (ו־, אך, אולם, ואילו, ולכן, עם זאת ועוד), ובין האיברים בא פסיק.
גם בתוך איבר יכול להיות חלק כולל. במשפט שלמעלה: [החינוך המוזיקלי אינו עומד בראש סדר העדיפויות של מערכת החינוך,] [וכך מועבר להורים ולילדים מסר שגוי בנוגע לחשיבותו.] - באיבר ב יש חלק כולל, "להורים ולילדים", והוא לא הופך את האיבר לשני משפטים.
הקשר הלוגי בין האיברים
"עם זאת" מחברת איברים, ולא פותחת פסוקית. את הקשר שלה התשובה בבגרות מגדירה ויתור / ניגוד.
ב"ואילו" התשובה בבגרות כותבת "ניגוד (עימות, השוואה)": שני האיברים מעמידים שני דברים זה מול זה. "קבוצה אחת של נבדקים העתיקה ידנית מספרי טלפון מסֵפר טלפונים, ואילו קבוצה אחרת קראה בקול את המספרים".
אותו קשר: איחוי או פסוקית
הקשר הלוגי לא קובע את סוג המשפט. מה שקובע הוא המילה שמחברת:
"כי" במשמעות של סיבה פותחת פסוקית, ולא מחברת איברים: "אנשים רבים משתמשים בבינה המלאכותית, כי היא זמינה" הוא משפט מורכב ולא משפט איחוי. למשפט איחוי צריך "לכן" / "על כן": "הבינה המלאכותית זמינה, לכן אנשים רבים משתמשים בה יום־יום".
כשמבקשים משפט מורכב בקשר של זמן, לא מחברים ב"ו־" או ב"ואז" ("...מזהה מצוקה, ואז מפנה...") - כך יוצא משפט איחוי. פותחים פסוקית: "כאשר היא מזהה...".
"אומנם" באיבר הראשון לא הופכת את המשפט למורכב. "אומנם האנגלית תהיה השפה השימושית ביותר, אך ידיעת שפה נוספת נושאת עימה יתרונות" - "אך" מחברת שני איברים, וזה משפט איחוי.
איך תוחמים איברים
1. מסמנים את כל הנשואים. שני נשואים או יותר הם סימן שאולי יש כאן יותר ממשפט אחד.
2. מוצאים את המילה שמחברת בין החלקים (ו־, אך, אולם, ואילו, ולכן, עם זאת), ובודקים שהיא לא פותחת פסוקית.
3. בודקים שכל חלק הוא משפט שלם, עם נשוא משלו (ובדרך כלל גם נושא משלו), ושאפשר לשים אחריו נקודה.
4. תוחמים כל איבר בסוגריים מרובעים. מילת הקישור שייכת לאיבר השני: [...,] [ולכן ...]. "אומנם" שייכת לאיבר הראשון.
5. הסגר או תיאור שבתחילת איבר נשארים בתוך האיבר שלהם: [עם זאת על פי התפיסה המקובלת, שימוש קבוע בכלים אלה אינו חלופה לטיפול אנושי.] הוא איבר אחד.
בין איברים של משפט איחוי שמים פסיק, גם לפני ו־: "איש מאיתנו אינו מעוניין בקבלת הערות על מראהו החיצוני או על ההתנהגות שלו, וכולנו יכולים להסתפק בהתייחסות עניינית". לפני "או" אין פסיק, כי היא מחברת רכיבים של חלק כולל בתוך איבר אחד.
כשהשאלה אומרת "אם המשפט מאוחה, ציינו מעליו את הקשר הלוגי שבין איבריו", צריך לכתוב את הקשר (למשל: ניגוד). זיהוי הסוג לבד לא מספיק.
איך ממירים למשפט איחוי (ובחזרה)
1. קובעים מה הקשר הלוגי במשפט הנתון: סיבה ותוצאה, ויתור, ניגוד. בהמרה הקשר לא משתנה.
2. הופכים כל חלק למשפט שלם עם נשוא. צירוף בלי נשוא נעשה משפט: "בשל זמינותה" ← "הבינה המלאכותית זמינה".
3. בוחרים מילת קישור של איחוי לפי הקשר, ושמים אותה בתחילת האיבר השני, אחרי פסיק. בסיבה ותוצאה: הסיבה באיבר הראשון, והתוצאה באיבר השני, אחרי "ולכן" / "על כן".
4. דואגים שכל איבר יהיה מובן לבד: "עמדות אלה" ← "עמדות אחרות", ובאיבר ב "כלפיהן".
5. בודקים שלא נשארה במשפט מילה שפותחת פסוקית (מפני ש־, כי, הואיל ו־, אף על פי ש־).
- בחזרה, מאיחוי למורכב: מחליפים את מילת הקישור במילה שפותחת פסוקית באותו קשר: "חלק מן השיעורים משעממים, אך המורים אינם משנים את צורת הלמידה" ← "אף על פי שחלק מן השיעורים משעממים, המורים אינם משנים את צורת הלמידה". כאן "אך" מבטאת ויתור (אפשר להוסיף אחריה "בכל זאת"), ולכן היא מומרת ב"אף על פי ש־".
דוגמה א - זיהוי משפט איחוי והקשר בין איבריו
ציינו את הסוג התחבירי של המשפט. אם המשפט מאוחה, ציינו מעליו את הקשר הלוגי שבין איבריו.
בתקופת הקורונה המגבלות על ההתקהלות היו מחמירות מאוד, אך הציבור הישראלי עמד בהן.
1. הנשואים: "מחמירות" (עם "היו") ו"עמד". שני נשואים, ולכן בודקים אם יש כאן יותר ממשפט אחד.
2. המילה שמחברת היא "אך". היא לא פותחת פסוקית: היא מילת קישור בין איברים.
3. כל חלק הוא משפט שלם: "המגבלות על ההתקהלות היו מחמירות מאוד" (נושא: המגבלות); "הציבור הישראלי עמד בהן" (נושא: הציבור). לכן זה משפט איחוי.
4. "אך" פותחת את איבר ב, והיא מציגה דבר הפוך למה שהיה אפשר לצפות: קשר של ניגוד.
משפט מאוחה; הקשר הלוגי: ניגוד. [בתקופת הקורונה המגבלות על ההתקהלות היו מחמירות מאוד,] [אך הציבור הישראלי עמד בהן.]
דוגמה ב - המרה ממשפט מורכב למשפט איחוי
לפניכם משפט מורכב.
הסובלנות שלנו כלפי עמדות אחרות מועטה הואיל ואנחנו לא נחשפים כמעט לעמדות אלה.
המירו את המשפט במשפט איחוי, שיבטא את אותו קשר לוגי.
1. הקשר: [הואיל ואנחנו לא נחשפים כמעט לעמדות אלה] היא פסוקית תיאור סיבה. הסיבה: לא נחשפים לעמדות אחרות. התוצאה: הסובלנות מועטה.
2. במשפט איחוי מביאים את הסיבה באיבר א, כמשפט שלם: "אנחנו לא נחשפים כמעט לעמדות אחרות".
3. את התוצאה מביאים באיבר ב, אחרי פסיק ומילת קישור של תוצאה: "ולכן".
4. כדי שכל איבר יהיה מובן לבד: באיבר א "עמדות אחרות" (במקום "עמדות אלה"), ובאיבר ב "כלפיהן".
5. בדיקה: אין במשפט מילה שפותחת פסוקית ("הואיל ו־" ירדה), ויש שני איברים שווי מעמד.
אנחנו לא נחשפים כמעט לעמדות אחרות, ולכן הסובלנות שלנו כלפיהן מועטה.
2. חלקים כוללים
חלק כולל
לפעמים יש במשפט כמה רכיבים שעושים בדיוק אותה עבודה. ב"המוזיקה אינה משפיעה על אורך החיים או על המשכיות המין האנושי" שני הצירופים עונים על אותה שאלה: משפיעה על מה? שניהם מושא של אותו פועל. יחד הם חלק כולל.
במדויק: חלק כולל הוא שני רכיבים או יותר באותו משפט, שממלאים אותו תפקיד תחבירי ביחס לאותה מילה, ומחוברים במילת קישור (ו־, או, אלא, ולא, אך), בפסיקים, או בשניהם. לכל רכיב יש משמעות נפרדת, וכל רכיב לבדו יכול למלא את התפקיד הזה. משפט שיש בו חלק כולל נקרא משפט בעל חלקים כוללים, והחלק הכולל לא משנה את סוג המשפט.
אם בכל צד של מילת הקישור יש משפט שלם, עם נושא ונשוא משלו, אלה לא חלקים כוללים אלא איברים של משפט איחוי. לחלק הכולל קוראים לפי התפקיד שלו: נושא כולל, נשוא כולל, מושא כולל, לוואי כולל, תמורה כוללת.
התפקיד של החלק הכולל
התפקיד של החלק הכולל הוא התפקיד של כל אחד מהרכיבים שלו.
הקשר הלוגי בחלק הכולל
"לא רק... אלא גם" היא הוספה, לא ניגוד: "הרווח בהקשבה אינו רק רווח אישי אלא גם עסקי". ניגוד הוא "לא... אלא" בלי "רק": "הקשבה אינה מיומנות פשוטה אלא מיומנות מורכבת".
"אינו אלא" פירושו "הוא רק", ואין בו חלק כולל: "הקשבה אינה אלא מתנה שאדם יכול להעניק לרעהו" = "הקשבה היא מתנה שאדם יכול להעניק לרעהו".
איך מוצאים חלק כולל וקובעים את התפקיד שלו
1. מחפשים מילות קישור (ו־, או, אלא, ולא, גם) ורשימות עם פסיקים.
2. בודקים מה עומד בשני הצדדים. משפט שלם בכל צד, עם נושא ונשוא משלו - אלה איברים של משפט איחוי. רכיב באותו תפקיד בכל צד - חלק כולל.
3. בודקים שכל הרכיבים קשורים לאותה מילה, ושאפשר לפרק: "השאלה נבחנה" + "השאלה עלתה לדיון". אם אי אפשר לפרק בלי לשנות את המשמעות, זה לא חלק כולל.
4. מסמנים את כל הרכיבים, כל אחד עם המילים שמשלימות אותו: "ממניעים כנים של דאגה לזולת ולא מסיבות אישיות", ולא רק חלק מהם.
5. קובעים את התפקיד בשאלה על רכיב אחד: מה מתאפשר? משפיעה על מה? איזה מחקר? המקום במשפט לא קובע את התפקיד.
6. קובעים את הקשר הלוגי לפי מילת הקישור שבין הרכיבים.
"הולך ו־" או "חוזר ו־" עם פועל הם נשוא אחד, לא נשוא כולל: "השימוש באנגלית הולך ומתרחב", "השאלה חוזרת ונבחנת" (= נבחנת שוב ושוב). ו־ לבדה לא מעידה על חלק כולל.
המקום לא קובע את התפקיד. ב"באמצעות האינטרנט מתאפשרות צפייה בסרטונים, הקשבה להסכתים וקריאת מאמרים בכל נושא" החלק הכולל בא אחרי הפועל, אבל הוא נושא: מה מתאפשר? גם הנשוא ברבים ("מתאפשרות") מראה זאת.
רכיבים שקשורים לשם עצם או לשם פעולה הם לוואי, גם כשהם פותחים ב־ב: "השימוש בצ'אטבוטים ובכלים טכנולוגיים אחרים" - לוואי כולל, לא מושא כולל. ורכיב אחד לבד ("למשתמש") אינו חלק כולל.
ברשימה של חלק כולל שמים פסיק בין הרכיבים, אבל לא לפני הרכיב האחרון שמתחבר ב־ו־: "תחושה רווחת, שכיחה ונורמלית".
כשממירים למשפט פשוט בעל חלק כולל, כותבים את מה שמשותף רק פעם אחת: "לא רק תלמידים מצטיינים, אלא כל התלמידים יכולים להשתתף באולימפיאדת הלשון העברית" (הנשוא פעם אחת). אם חוזרים על הנשוא ("לא רק תלמידים מצטיינים יכולים להשתתף, אלא כל התלמידים יכולים...") המשפט כבר אינו פשוט.
דוגמה א - שלושה חלקים כוללים: תפקיד וקשר
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם יש חלק כולל.
I. גישת התקינות הפוליטית רגישה למיעוטים בחברה מבחינה עדתית ודתית.
II. לדעת רבים, התקינות הפוליטית אינה פותרת בעיות, אלא מתעלמת מהן לחלוטין.
III. עדיין לא הוחלט אם היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות תתכנס בירושלים או בתל אביב.
העתיקו את החלק הכולל בכל משפט, וציינו את התפקיד התחבירי שלו ואת הקשר הלוגי שבו.
1. משפט I: מילת הקישור "ו־" מחברת "עדתית" ו"דתית". שני שמות תואר שמתארים את אותו שם, "מבחינה" (איזו בחינה?) - לוואי. "ו־" - הוספה.
2. משפט II: "לא... אלא" מחברת "אינה פותרת בעיות" ו"מתעלמת מהן לחלוטין". שניהם נאמרים על אותו נושא, "התקינות הפוליטית", ול"מתעלמת" אין נושא משלו - נשוא כולל, לא משפט איחוי. "לא... אלא" שוללת דבר אחד ומעמידה אחר במקומו - ניגוד. ("לדעת רבים" הוא הסגר.)
3. משפט III: "או" מחברת "בירושלים" ו"בתל אביב". שניהם עונים על השאלה "איפה תתכנס?" - תיאור מקום. הם באים אחרי הפועל, אבל המקום לא קובע: זה לא מושא. "או" - ברירה.
I. עדתית ודתית - לוואי - הוספה (ריבוי).
II. אינה פותרת (בעיות), אלא מתעלמת (מהן לחלוטין) - נשוא - ניגוד.
III. בירושלים או בתל אביב - תיאור (מקום) - ברירה.
דוגמה ב - צירוף שני משפטים לנשוא כולל
לפניכם שני משפטים.
I. ידיעת שפה נוספת מאפשרת כניסה לתרבות של דובריה.
II. ידיעת שפה נוספת משפרת את הביצועים של המוח.
על פי שני המשפטים נסחו משפט אחד בעל נשוא כולל.
1. מה משותף: לשני המשפטים אותו נושא, "ידיעת שפה נוספת".
2. מה שונה: הנשואים, כל אחד עם ההשלמה שלו: "מאפשרת כניסה לתרבות של דובריה" ו"משפרת את הביצועים של המוח".
3. כותבים את הנושא פעם אחת, ומחברים את שני הנשואים ב־ו־ (הוספה).
4. בדיקה: נושא אחד ושני נשואים באותו תפקיד - משפט פשוט בעל נשוא כולל. לא מוסיפים "והיא", כי אז יוצא משפט איחוי.
ידיעת שפה נוספת מאפשרת כניסה לתרבות של דובריה ומשפרת את הביצועים של המוח.
3. סיווג משפטים: פשוט, מורכב ואיחוי
הסוג התחבירי של משפט
כדי לקבוע את סוג המשפט, מסמנים את הנשואים ובודקים איך החלקים קשורים זה לזה. ב"למרות התועלת שבנימוסים הם נתפסו ריקים מתוכן" יש נשוא אחד בלבד, "נתפסו". יש בו קשר של ויתור, ובכל זאת הוא משפט פשוט.
במדויק: משפט שיש בו לפחות פסוקית אחת הוא משפט מורכב. משפט שמחולק לשני משפטים עצמאיים או יותר, שווי מעמד, הוא משפט איחוי. משפט שאין בו פסוקית והוא לא מחולק לאיברים הוא משפט פשוט, גם כשהוא ארוך, וגם כשיש בו נשוא כולל או נשוא מורחב. האורך, הפסיקים והקשר הלוגי לא קובעים את הסוג.
אותו קשר לוגי יכול להופיע בשלושת הסוגים. ויתור:
•פשוט: "למרות התועלת שבנימוסים הם נתפסו ריקים מתוכן."
•מורכב: "[אף על פי שיש תועלת לנימוסים,] הם נתפסו ריקים מתוכן."
•איחוי: "[לנימוסים יש תועלת,] [ובכל זאת הם נתפסו ריקים מתוכן.]"
איך מזהים כל סוג
איך קובעים את הסוג התחבירי
1. מסמנים את כל הנשואים: פועל נטוי, נשוא שמני (גם אחרי אוגד), "יש" / "אין". נשוא מורחב ("החלה להתפתח") הוא נשוא אחד. שם פעולה ("צפייה", "קריאת") אינו נשוא.
2. אם יש רק נשוא אחד (או נשוא כולל של נושא אחד) - משפט פשוט.
3. אם יש עוד נשוא, מסתכלים על המילה שלפני החלק שלו. אם היא פותחת פסוקית (ש־, כי, אשר, אם, כאשר, מפני ש־, אף על פי ש־, ה"א לפני בינוני, מילת שאלה) - משפט מורכב. תוחמים את הפסוקית וכותבים את התפקיד שלה.
4. אם החלקים מחוברים במילת קישור (ו־, אך, אולם, ואילו, ולכן, עם זאת), וכל חלק הוא משפט שלם (עם נשוא משלו, ובדרך כלל גם נושא משלו) - משפט איחוי. תוחמים את האיברים, וכותבים את הקשר הלוגי אם מבקשים.
5. בסוף מחפשים חלקים כוללים. הם לא משנים את הסוג שקבעתם.
משפט ארוך עם רשימה הוא עדיין משפט פשוט: "התעשייה בארץ סובלת ממחסור חמור בהנדסאים, ברתכים, במסגרים ובבעלי מקצועות טכניים אחרים" - נשוא אחד. גם פסיק אחרי צירוף בתחילת המשפט ("על פי הנתונים מן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,") לא הופך אותו למורכב.
"בין... ובין..." לא הופך משפט לאיחוי: "בתחום החינוך נמצא קשר חיובי בין מידת ההקשבה של מנהל בית הספר למוריו ובין הציונים של התלמידים" - נשוא אחד, משפט פשוט.
כששואלים מה ו־ מחברת, בודקים את שני הצדדים שלה: משפט שלם בכל צד - איברים של משפט איחוי; רכיב באותו תפקיד בכל צד - חלקים כוללים. באותו משפט יכולות להיות שתי ו־ מסוגים שונים.
לא תידרשו לנתח משפט איחוי שהאיברים שלו מורכבים (שיש בהם פסוקיות), או משפט מורכב שיש בו פסוקית מאוחה.
דוגמה א - שלושה משפטים: איחוי, מורכב ופשוט
לפניכם שלושה משפטים.
I. אומנם גם בעבר התפשט מידע שקרי, אולם בימינו השקרים מופצים במהירות רבה יותר.
II. אם אנחנו שומעים משהו פעמים רבות, אנחנו מתחילים להאמין שהוא האמת.
III. באמצעות האינטרנט מתאפשרות צפייה בסרטונים, הקשבה להסכתים וקריאת מאמרים בכל נושא.
(1) כתבו ליד כל משפט את הסוג התחבירי שלו. אם המשפט מורכב, תחמו את הפסוקית או הפסוקיות, וכתבו את התפקיד התחבירי של כל פסוקית. אם המשפט הוא משפט איחוי, תחמו את איבריו.
(2) באחד המשפטים יש חלק כולל. העתיקו את החלק הכולל, וכתבו את התפקיד התחבירי שלו.
1. משפט I: הנשואים "התפשט" ו"מופצים". המילה שמחברת היא "אולם", מילת קישור בין איברים. "אומנם" לא פותחת פסוקית. כל חלק הוא משפט שלם (נושא: מידע; נושא: השקרים) - משפט איחוי.
2. משפט II: הנשואים "שומעים", "מתחילים להאמין" (נשוא מורחב) ו"(הוא) האמת". "אם" פותחת פסוקית תנאי, עד הפסיק. "ש־" פותחת פסוקית שמשלימה את "להאמין" (להאמין במה?) - פסוקית מושא. אל תשכחו את פסוקית המושא.
3. משפט III: נשוא אחד, "מתאפשרות". "צפייה", "הקשבה" ו"קריאת" הם שמות פעולה, לא נשואים - משפט פשוט.
4. החלק הכולל במשפט III: שלושה רכיבים, מחוברים בפסיק וב־ו־. מה מתאפשר? הם - נושא, אף שהם באים אחרי הנשוא.
(1) I. משפט איחוי (מאוחה / מחובר): [אומנם גם בעבר התפשט מידע שקרי,] - איבר א; [אולם בימינו השקרים מופצים במהירות רבה יותר.] - איבר ב.
II. משפט מורכב: [אם אנחנו שומעים משהו פעמים רבות,] - פסוקית תנאי; אנחנו מתחילים להאמין [שהוא האמת.] - פסוקית מושא.
III. משפט פשוט.
(2) החלק הכולל: צפייה בסרטונים, הקשבה להסכתים וקריאת מאמרים בכל נושא - נושא.
דוגמה ב - שתי וי"ו החיבור באותו משפט
לפניכם משפט ובו פעמיים וי"ו החיבור.
האקדמיה שמה דגש על פעילות לציבור הרחב, ועם צמיחת המרשתת והרשתות החברתיות היא החלה לפעול גם בהן.
ציינו אילו חלקים במשפט וי"ו החיבור מחברת בכל פעם: הוי"ו לפני המילה "עם", והוי"ו לפני המילה "הרשתות".
1. הוי"ו לפני "עם": מצד אחד "האקדמיה שמה דגש על פעילות לציבור הרחב" (נושא: האקדמיה, נשוא: שמה דגש). מצד שני "עם צמיחת המרשתת והרשתות החברתיות היא החלה לפעול גם בהן" (נושא: היא, נשוא: החלה לפעול). בכל צד משפט שלם - איברים של משפט איחוי.
2. הוי"ו לפני "הרשתות": "המרשתת" ו"הרשתות החברתיות" ממלאות אותו תפקיד, ושתיהן קשורות לאותה מילה, "צמיחת" (צמיחה של מה?). אין כאן נשוא חדש - חלקים כוללים.
הוי"ו לפני המילה "עם" - מחברת בין איברי משפט מאוחה (בין שני משפטים עצמאיים: "האקדמיה שמה דגש על פעילות לציבור הרחב" ו"עם צמיחת המרשתת והרשתות החברתיות היא החלה לפעול גם בהן").
הוי"ו לפני המילה "הרשתות" - מחברת בין חלקים כוללים (המרשתת והרשתות החברתיות).