שם המספר וסוגיו
בפרק הזה תכתבו במילים מספרים כמו 2013 או 17,533, ותבחרו בין צורות כמו שָׁלוֹשׁ / שְׁלוֹשׁ / שְׁלֹשֶׁת. כדי לבחור נכון, צריך קודם לדעת מה המספר עושה במשפט: ב"שבעה אחוזים" הוא סופר, ב"במקום השלישי" הוא אומר מה הסדר, וב"עמוד מספר אחת" הוא רק השם של העמוד.
במדויק: שם המספר הוא מילה (או צירוף) שמציינת מספר. בבגרות נבחנים שלושה סוגים:
- מספר מונה (יסודי): אומר כמה יש משהו ("שבע יחידות לימוד"). גם היום בחודש, השנה והגיל נכתבים במספר מונה, בכללים משלהם.
- מספר סודר: אומר את המקום של משהו בסדר ("במקום השלישי", "הכינוס השנים עשר").
- מספר סתמי: מספר שלא סופר שום שם עצם: מספר מזהה ("עמוד מספר אחת"), תוצאה, ציון בסולם, חשבון.
המין של שם העצם
במספר המונה הכול מתחיל בשאלה אחת: האם שם העצם שהמספר סופר הוא זכר או נקבה? "יחידה" היא נקבה, ולכן "שבע יחידות"; "שיעור" הוא זכר, ולכן "חמישים וארבעה שיעורים".
במדויק: המין של שם העצם נקבע לפי היחיד שלו, ולא לפי הסיומת ברבים. בודקים עם "אחד / אחת": שֵׁם אחד (זכר), ולכן "שישה שמות", אף שהרבים נגמר ב־ות; עיר אחת (נקבה), ולכן "מאתיים חמישים וארבע ערים", אף שהרבים נגמר ב־ים.
גם המילים "מאה", "אלף" ו"מיליון" הן שמות עצם, ויש להן מין משלהן: "מאה" נקבה, "אלף" ו"מיליון" זכר. לכן במספר גדול כל חלק מתאים למילה שאחריו (ראו השיעור הראשון).
1. המספר המונה: זכר ונקבה
המספר המונה
המספר המונה עונה על השאלה "כמה?": "שבעה אחוזים", "שבע יחידות לימוד". שימו לב: מ־3 עד 10 הצורה "הפוכה" למה שהייתם מצפים: עם שם עצם זכר באה הצורה עם ה' (שבעה), ועם שם עצם נקבה באה הצורה בלי ה' (שבע).
במדויק: מספר מונה (יסודי) הוא שם מספר שמציין כמות של שם עצם, והוא מתאים לו במין:
- 1 ו־2 מתאימים למין בלי היפוך: אחד, שניים לזכר; אחת, שתיים לנקבה.
- 3 עד 10, וגם האחדות במספרים 13-19 ובעשרות ואחדות (23, 54): לזכר הצורה עם ה' (שלושה, ארבעה), לנקבה הצורה בלי ה' (שלוש, ארבע). ב־11 עד 19 גם "עשר" מתהפכת: "עשר" לזכר, "עשרה" לנקבה (שלושה עשר / שלוש עשרה). יוצא דופן בכתיב: 8 נכתב בה' בשני המינים, וההבדל רק בניקוד: שְׁמוֹנָה (זכר) / שְׁמוֹנֶה (נקבה).
- העשרות (עשרים, שלושים... תשעים) זהות בשני המינים.
"אחד" ו"אחת" באים בדרך כלל אחרי שם העצם, כמו שם תואר: "קראתי מאמר אחד" (חוץ מצורת הנסמך, "אַחַד הסעיפים", בשיעור הבא). שאר המספרים באים בדרך כלל לפני שם העצם.
המספרים 1-19 בזכר ובנקבה
ב־18: שְׁמוֹנָה עָשָׂר (זכר) / שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה (נקבה). "שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה" מערבת זכר ונקבה, והיא שגויה.
התוכנית מחייבת לדעת לסמן ניקוד מבחין במילים שנכתבות אותו דבר: שְׁמוֹנָה / שְׁמוֹנֶה, שָׁלוֹשׁ / שְׁלוֹשׁ, אֶחָד / אַחַד. בשאלות "כתבו במילים" כתוב בדרך כלל "אין צורך לנקד", אבל כשבוחרים בין צורות כאלה, ההבדל הוא רק בניקוד.
מספרים גדולים: עשרות, מאות, אלפים ומיליונים
מפרקים את המספר לחלקים, וכל חלק מתאים למילה שהוא סופר: האלפים ל"אלף", המאות ל"מאה", והחלק האחרון לשם העצם במשפט.
איך כותבים מספר מונה במילים
1. מוצאים את שם העצם שהמספר סופר. קראו את המשפט עד הסוף: לפעמים שם העצם בא בשורה הבאה ("נשים וגברים").
2. קובעים את המין שלו לפי היחיד: אחד או אחת?
3. בודקים אם זה מקרה מיוחד: תאריך, שנה, גיל, מספר סודר, מספר אחרי "מספר" או אחרי "פי". לכל אחד מהם כלל משלו (בשיעורים הבאים).
4. בודקים אם בא אחרי המספר שם עצם מיודע (ה־, או סמיכות מיודעת). אם כן, צריך צורת נסמך (בשיעור הבא).
5. במספר גדול מפרקים לחלקים: האלפים מתאימים ל"אלף" (זכר), המאות ל"מאה" (נקבה), והעשרות והאחדות לשם העצם.
קבעו את המין לפי היחיד, לא לפי הסיומת: "שישה שמות" (שֵׁם - זכר), "שְׁמוֹנָה מוסדות" (מוסד - זכר), "מאתיים חמישים וארבע ערים" (עיר - נקבה), "שלושה לילות" (לילה - זכר, אף שהוא נגמר ב־ה').
שני שמות עצם שחוזרים כמעט בכל בחינה: "פעם" היא נקבה ("ארבעים ושבע פעמים", "שבע עשרה פעמים"), ו"אחוז" הוא זכר ("שבעה אחוזים", "שנים עשר אחוזים").
כשסופרים יחד שמות עצם בזכר ובנקבה, המספר בא בצורת זכר: "שלושים ושישה נציגות ונציגים", "תשע מאות תשעים ושניים נשים וגברים". אבל כשכולן נקבות: "שלושים ושש מחנכות".
באלפים המספר מתאים ל"אלף" (זכר), גם כששם העצם במשפט נקבה: "עשרים ושלושה אלף כניסות", ולא "עשרים ושלוש אלף".
עם המילה "אחוז", אחרי מספר מ־11 ומעלה, הבגרות קיבלה את שם העצם ביחיד וגם ברבים: "חמישה עשר אחוז" או "חמישה עשר אחוזים". המין לא משתנה: "אחוז" זכר.
דוגמה א - שם מספר שגוי בגלל מין שם העצם
לפניכם ציטוט מן השיר "הזמנה לחתונה" שכתב אורי בנאי.
"שש עשרה אביבים מלאו לבת ראש הכפר,
שתי עיניה כוכבים ושערה מפוזר."
בציטוט יש שני שמות מספר, אך אחד מהם שגוי. כתבו את הצורה התקינה של שם המספר השגוי.
1. שמות המספר: "שש עשרה" (סופר אביבים) ו"שתי" (סופר עיניים).
2. המין לפי היחיד: אביב אחד - זכר; עין אחת - נקבה.
3. "שתי עיניה": נקבה, ו"שתי" לפני שם עצם - תקין.
4. "שש עשרה" היא צורת הנקבה, אבל "אביב" זכר. ב־16 בזכר: האחדות עם ה' ו"עשר" - שישה עשר.
שישה עשר אביבים
דוגמה ב - מספר גדול: אלפים, מאות ואחדות
כתבו במילים את המספר המודגש (אין צורך לנקד).
הזמר קיבל 17,533 תגובות ברשתות החברתיות לאחר שניצח בתחרות.
1. שם העצם: "תגובות". תגובה אחת - נקבה.
2. מפרקים: 17,000 + 500 + 33.
3. 17,000: האלפים מתאימים ל"אלף" (זכר), ולכן שבעה עשר אלף, ולא "שבע עשרה אלף".
4. 500: "מאה" נקבה, ולכן חמש מאות.
5. 33: העשרות זהות בשני המינים, והאחדות מתאימות ל"תגובות" (נקבה): שלושים ושלוש.
שבעה עשר אלף חמש מאות שלושים ושלוש תגובות
2. המספר בסמיכות ובתאריכים
המספר בסמיכות
לפני שם עצם מיודע המספר משנה לפעמים את הצורה: "שלושה עקרונות", אבל "שְׁלֹשֶׁת העקרונות". זו צורת הנסמך של שם המספר.
במדויק: צורת הנסמך באה כשהמספר צמוד לשם עצם מיודע שבא אחריו: עם ה"א הידיעה ("שְׁלֹשֶׁת העקרונות"), או צירוף סמיכות מיודע ("שְׁלוֹשׁ הצעות החוק", "שלוש שנות קיומה"). המספר 2 בא בצורת נסמך לפני כל שם עצם, גם לא מיודע: "שני סוגים", "שתי דקות". גם לפני "אלפים" באה צורת הנסמך, בלי יידוע: "חמשת אלפים". כשבין המספר לשם העצם יש "מן" / "מ־", אין סמיכות: "אֶחָד מן המיזמים".
- בזכר יש צורת נסמך מיוחדת ל־1 עד 10: אַחַד, שני, שלושת, ארבעת... עשרת.
- בנקבה אין צורה עם ־ת. בכתיב בלי ניקוד צורת הנסמך שווה לצורה הרגילה, חוץ מ־2 (שתיים ← שתי). בניקוד משתנים 3, 5, 7, 9: שָׁלוֹשׁ ← שְׁלוֹשׁ, חָמֵשׁ ← חֲמֵשׁ, שֶׁבַע ← שְׁבַע, תֵּשַׁע ← תְּשַׁע.
גם "אַחַד" (בפתח) הוא צורת נסמך: הוא בא לפני שם עצם מיודע ברבים, "אַחַד הסעיפים", "אַחַד הניסויים". הצורה הרגילה, אֶחָד, באה אחרי שם העצם ("מאמר אֶחָד") או לפני "מן".
צורת הנסמך של המספרים 1-10
בנקבה אין צורה עם ־ת. ב־3, 5, 7, 9 צורת הנסמך שונה רק בניקוד, ולכן בלי ניקוד היא נראית כמו הצורה הרגילה: "חֲמֵשׁ השפות", "שש ההצעות".
איך בוחרים בין שלושה עקרונות לשלושת העקרונות
1. קובעים את המין של שם העצם לפי היחיד.
2. בודקים אם שם העצם שאחרי המספר מיודע: ה"א הידיעה, סמיכות מיודעת, או כינוי ("שנות קיומה").
3. אם יש "מן" / "מ־" בין המספר לשם העצם - אין סמיכות: "אֶחָד מן", "שלושה מיתרונותיו".
4. אם יש סמיכות: בזכר בוחרים בצורה עם ־ת (שְׁלֹשֶׁת, חמשת); בנקבה אין ־ת: כותבים כמו הצורה הרגילה (חמש, עשר), חוץ מ"שתי"; בניקוד: שְׁלוֹשׁ, חֲמֵשׁ, שְׁבַע, תְּשַׁע.
בנקבה אין צורה עם ־ת: "חֲמֵשׁ השפות", "שש ההצעות", "עשר המיומנויות". "חמשת", "ששת" ו"עשרת" הן צורות הזכר ("ארבעת תחומי ההתנדבות").
שְׁלוֹשׁ (בשווא) מול שָׁלוֹשׁ (בקמץ): לפני שם עצם מיודע - "שְׁלוֹשׁ המילים"; בלי יידוע - "וְשָׁלוֹשׁ רמות". שְׁלֹשֶׁת היא צורת הזכר ("שְׁלֹשֶׁת העקרונות").
אַחַד מול אֶחָד: "אַחַד הסעיפים" (צמוד לשם עצם מיודע), אבל "אֶחָד מן המיזמים" (עם "מן"). כך גם "שלושה מיתרונותיו", בלי צורת נסמך.
המספר 2 לפני שם עצם בא תמיד בצורת נסמך, גם בלי יידוע: "שני סוגים", ולא "שניים סוגים". אבל בסוף מספר מורכב נשארת הצורה הרגילה: "שלושים ושניים מקומות".
תאריכים, שנים וגיל
היום בחודש נכתב במספר מונה, לא במספר סודר: "בתשיעי בנובמבר" שגוי, והתיקון "בתשעה בנובמבר"; "בשלישי במאי" שגוי, והתיקון "בשלושה במאי".
דוגמה א - צורת נסמך לפני שם עצם מיודע
הקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר.
• ...ואפשר למצוא בו את שְׁלוֹשׁ / שָׁלוֹשׁ / שְׁלֹשֶׁת העקרונות של תורת חוכמת ההמונים.
• אַחַד / אֶחָד הניסויים המפורסמים שהדגימו את חוכמת ההמונים...
• ברשימת עֶשֶׂר / עֲשֶׂרֶת האפליקציות הפופולריות ביותר בישראל בעשור האחרון...
1. "העקרונות": עיקרון אחד - זכר, והשם מיודע. בזכר לפני מיודע: שְׁלֹשֶׁת. (שְׁלוֹשׁ ושָׁלוֹשׁ הן צורות נקבה.)
2. "הניסויים": ניסוי - זכר, מיודע ברבים, ואין "מן" באמצע. לכן צורת הנסמך: אַחַד.
3. "האפליקציות": אפליקציה אחת - נקבה. בנקבה צורת הנסמך שווה לצורה הרגילה: עֶשֶׂר. (עֲשֶׂרֶת היא צורת הזכר.)
שְׁלֹשֶׁת העקרונות; אַחַד הניסויים; עֶשֶׂר האפליקציות
דוגמה ב - היום בחודש: תיקון מספר סודר
לפניכם בית מן השיר "סיגליות" שתרגם יהונתן גפן, ובו נעשה שימוש בשם מספר.
"מי זה כותב לך ילדונת, גלי מי שולח
זר פרחים סגול כשהאביב פורח,
מי בתשיעי בכל נובמבר
בלי ברכה, בלי שם או רמז
שולח לך סיגליות בזר קשור בסרט."
האם השימוש בשם המספר תקין? אם לא, תקנו אותו.
1. שם המספר: "בתשיעי". הוא מציין את היום בחודש נובמבר, כלומר תאריך.
2. בתאריך היום בחודש נכתב במספר מונה, לא במספר סודר. לכן "תשיעי" שגוי.
3. המין: היום בחודש בא בצורת זכר (כמו "יום"), ולכן תשעה, ולא "תשע".
לא.
תיקון: תשעה ("מי בתשעה בכל נובמבר").
3. המספר הסודר והמספר הסתמי
המספר הסודר והמספר הסתמי
"במקום השלישי" לא אומר כמה מקומות יש, אלא איזה מקום בסדר: זה מספר סודר. "עמוד מספר אחת" לא סופר עמודים: הוא השם של העמוד, וזה מספר סתמי.
במדויק:
- מספר סודר מציין את המקום של משהו בסדר. מ־1 עד 10 יש לו צורות מיוחדות (ראשון... עשירי), והוא מתאים לשם העצם במין וביידוע ("במקום השלישי"). מ־11 ומעלה אומרים מספר מונה מיודע, אחרי שם העצם ובמין שלו ("הכינוס השנים עשר", "הפגישה החמש עשרה").
- מספר סתמי הוא מספר שלא סופר שום שם עצם: מספר מזהה (אחרי "מספר", מספר עמוד), תוצאה, ציון בסולם, חשבון. הוא נאמר תמיד בצורת הנקבה, גם כשהמילה שלפניו זכר ("פרק מספר ארבע").
המספר הסודר
המספר הסתמי: תמיד נקבה
המספר אחרי "פי"
אחרי "פי" (כמה פעמים יותר) המספר בא בצורת הזכר: פי שניים, פי שלושה, פי שבעה, פי עשרים וחמישה, פי אֶחָד וחצי.
איך מזהים את סוג המספר
1. שואלים: האם המספר אומר כמה יש משהו? אם כן - מספר מונה, ומתאימים אותו לשם העצם (השיעור הראשון).
2. האם הוא אומר איזה בסדר? ("במקום ה־", "בפעם ה־", "המאה ה־") - מספר סודר. עד 10: ראשון... עשירי; מ־11: ה + מספר מונה במין של שם העצם.
3. האם הוא רק מזהה, תוצאה, ציון או חשבון? (בעיקר אחרי "מספר") - מספר סתמי, ותמיד נקבה.
4. אחרי "פי" - זכר.
5. תאריך, שנה או גיל - לפי הכללים בשיעור הקודם.
"מאמר 1" ו"מאמר מספר 1" הם לא אותו דבר. "קראתי מאמר אחד" - סופרים מאמרים, ולכן זכר. "בעמוד מספר אחת" - מספר מזהה, ולכן נקבה.
במספר סודר מ־11 כותבים "הכינוס השנים עשר", ולא "השניים עשר" או "השני עשר".
המספר הסודר מתאים לשם העצם שהוא מתאר, לא לאדם שמדובר בו: גרטה תונברג דורגה "במקום החמישים ושניים" (מקום - זכר). וכך "בפעם השבע עשרה" (פעם - נקבה).
דוגמה א - סודר מעל עשר, מונה וסתמי
כתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד).
• הכינוס ה־12 בנושא חדשנות וטכנולוגיות למידה ייערך בחודש הבא.
• קראתי מאמר 1 שעוסק בחשיבה ביקורתית.
• בעמוד מספר 1 במאמר מוסבר מהי חשיבה ביקורתית בתחום החינוך.
1. "הכינוס ה־12": איזה כינוס בסדר - מספר סודר מעל 10. כותבים ה + מספר מונה במין של "כינוס" (זכר): השנים עשר.
2. "מאמר 1": סופרים מאמרים - מספר מונה. "אחד" בא אחרי שם העצם ומתאים לו: מאמר (זכר) - אחד.
3. "עמוד מספר 1": המספר לא סופר עמודים, הוא מזהה את העמוד - מספר סתמי, ולכן נקבה: אחת.
הכינוס השנים עשר; מאמר אחד; עמוד מספר אחת
דוגמה ב - סודר עד עשר ומספר אחרי "פי"
הקיפו את הצורה הנכונה, וכתבו במילים את המספר המודגש.
• ...מספר הסטודנטים הלומדים כיום לתואר בהנדסה ובמדעים מדויקים גדול פי שְׁלוֹשָׁה / שָׁלוֹשׁ ממספר הלומדים לתואר במדעי הרוח.
• במקום ה־3 - ההיסטוריה של עם ישראל.
1. "פי": אין כאן שם עצם שהמספר סופר. אחרי "פי" המספר בא בצורת הזכר: שְׁלוֹשָׁה.
2. "במקום ה־3": איזה מקום בסדר - מספר סודר. מ־1 עד 10 יש צורה מיוחדת, והיא מתאימה ל"מקום" (זכר, מיודע): השלישי.
פי שְׁלוֹשָׁה; במקום השלישי
4. ניקוד אותיות השימוש (וכל"ב) לפני שם המספר ולפני שמות
אותיות השימוש וכל"ב
ו', כ', ל', ב' מצטרפות לתחילת מילה: "וּשְׁתַּיִם", "בִּשְׁלוֹשׁ", "כִּשְׁתֵּי". הניקוד שלהן תלוי בתנועה של האות הראשונה במילה שאחריהן.
במדויק: אותיות השימוש וכל"ב (ו' החיבור, כ', ל', ב') מנוקדות בדרך כלל בשווא: בְּאַרְבָּעָה, וְאַחַת. כשהאות הראשונה של המילה מנוקדת בשווא, אי אפשר שני שוואים בתחילת מילה, ולכן:
•ב', כ', ל' מנוקדות בחיריק: בִּשְׁלוֹשׁ, כִּשְׁתֵּי, לִשְׁתֵּי.
•ו' נהגית וּ (שורוק): וּשְׁתַּיִם, וּשְׁנַיִם.
יש עוד מקרים (לפני חטף, וַחֲמֵשׁ; עם ה' הידיעה, בַּמשחק), אבל עליהם אין שאלות בפרק הזה.
ניקוד אותיות השימוש לפני שם המספר
שמות מספר שפותחים בשווא: שְׁנַיִם, שְׁתַּיִם, שְׁנֵי, שְׁתֵּי, שְׁנֵים עָשָׂר, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה; שְׁלוֹשָׁה, שְׁלֹשֶׁת, שְׁלוֹשׁ (לפני מיודע ובמספר 13 בנקבה); שְׁבַע ותְּשַׁע (לפני מיודע ובמספרים 17, 19 בנקבה: כִּשְׁבַע עֶשְׂרֵה, וּתְשַׁע עֶשְׂרֵה); שְׁמוֹנָה, שְׁמוֹנֶה; שְׁלוֹשִׁים, שְׁמוֹנִים (וּשְׁלוֹשִׁים וְשִׁשָּׁה). שימו לב: שָׁלוֹשׁ (בקמץ) לא פותחת בשווא, וחֲמִשָּׁה, חֲמֵשׁ, עֲשָׂרָה פותחות בחטף, לא בשווא.
איך בוחרים בין האפשרויות
1. קודם בוחרים את צורת המספר: מין, צורת נסמך, תאריך או שנה. בבגרות האפשרויות מערבות את הצורה ואת הניקוד, ולכן מוחקים קודם את הצורות הלא נכונות.
2. מסתכלים על התנועה של האות הראשונה במספר שבחרתם: שווא או תנועה אחרת?
3. לפני שווא: בִּ / כִּ / לִ / וּ. לפני תנועה אחרת: בְּ / כְּ / לְ / וְ.
4. בדיקה: אפשרות שמתחילה בשני שוואים (בְּשְׁ־, וְשְׁ־) תמיד שגויה.
בבגרות ישאלו רק על הניקוד הרגיל של אותיות השימוש, או לפני שם מספר שפותח בשווא. אין שאלות על ניקוד לפני חטף (וַחֲמֵשׁ), לפני הברה מוטעמת (וָחֵצִי) או על ו' לפני ב', מ', פ'. למשל, ב"וּבִשְׁלֹשֶׁת המקומות הראשונים" הבחירה היא רק בניקוד של ב': בִּשְׁלֹשֶׁת (לפני שווא).
הצורה של המספר קובעת את ניקוד האות: "וְשָׁלוֹשׁ רמות" (שָׁ בקמץ, ולכן וְ), אבל לפני שם עצם מיודע הצורה היא שְׁלוֹשׁ, ואז "וּשְׁלוֹשׁ הרמות".
דוגמה א - אות שימוש לפני שווא, יחד עם צורת המספר
הקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות המוצעות להגיית שם המספר ואות השימוש.
• שְׁמוֹנִים וּשְׁתַּיִם / שְׁמוֹנִים וְשְׁנַיִם / שְׁמוֹנִים וּשְׁנַיִם / שְׁמוֹנִים וְשְׁתַּיִם אחוזים מן המשתתפים במחקר ישנו טוב יותר, לאחר שהאזינו למוזיקה מרגיעה.
• חצי הגמר הראשון בתחרות האירוויזיון בשנת 2026 יתקיים בִּשְׁנֵים עָשָׂר / בְּשְׁנֵים עָשָׂר / בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה / בְּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה במאי.
1. הצורה: "אחוז" - זכר, ולכן שְׁנַיִם (לא שְׁתַּיִם). נשארות "וּשְׁנַיִם" ו"וְשְׁנַיִם".
2. ש' בשְׁנַיִם מנוקדת בשווא, ולכן ו' נהגית וּ. "וְשְׁנַיִם" מתחילה בשני שוואים - שגויה.
3. הצורה: היום בחודש - זכר, ולכן שְׁנֵים עָשָׂר (לא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה).
4. ש' מנוקדת בשווא, ולכן ב' בחיריק: בִּשְׁנֵים עָשָׂר.
שְׁמוֹנִים וּשְׁנַיִם אחוזים; בִּשְׁנֵים עָשָׂר במאי
דוגמה ב - שם מספר שלא פותח בשווא
הקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר.
במחקרים שנערכו בתחום ההקשבה נמצאו 5 יתרונות של הקשבה מיטיבה וּשְׁלוֹשׁ / וְשָׁלוֹשׁ / וּשָׁלוֹשׁ רמות של הקשבה פעילה.
1. הצורה: רמה אחת - נקבה, ולכן שָׁלוֹשׁ או שְׁלוֹשׁ. "רמות" לא מיודע, ולכן אין צורת נסמך: שָׁלוֹשׁ (בקמץ).
2. ש' מנוקדת בקמץ, לא בשווא, ולכן ו' נשארת בניקוד הרגיל: וְ.
3. "וּשָׁלוֹשׁ" שגויה: וּ באה לפני שווא (או לפני ב', מ', פ'), לא לפני קמץ.
וְשָׁלוֹשׁ רמות
5. שימוש תקני במילות היחס
מילות היחס
"הקבוצה ניצחה במשחק", "אנו מזמינים אתכם", "יירשמו אצלם": מילת יחס קושרת שם או כינוי לחלק אחר במשפט. לפעמים מצטרף אליה כינוי: אצל + הם = אצלם.
במדויק: מילת יחס היא חלק דיבור שקושר שם או כינוי לפועל, לשם או לחלק אחר במשפט: של, על, אצל, בשביל, את, מן. גם ב', ל', כ' ו־מ' (מן) הן מילות יחס, שנכתבות צמודות למילה (אותיות היחס). שימוש תקני במילות היחס פירושו: לבחור את מילת היחס שמתאימה לפועל או לשם, להטות אותה בנטייה התקנית, ולא להשמיט אותה כשהיא נחוצה.
בבגרות תשפ"ז לא יהיו שאלות על מילות היחס בפרק שם המספר ואותיות השימוש. אבל השימוש התקני בהן נבדק בתשובות שלכם בהבנה ובכתיבה.
שלושה אופנים של שימוש תקני
נטיית מילות היחס: כמו יחיד או כמו רבים
"את" ו"מן" נוטות בצורות משלהן: אֶתְכֶם, מִכֶּם (ראו ההערה למטה).
בקבוצה שנוטה כמו יחיד, הכינוי של "הם" הוא ־ָם: אֶצְלָם, בִּשְׁבִילָם, ולא "אצלהם", "בשבילהם". אבל "לָהֶם" ו"שֶׁלָּהֶם" תקינות.
שני שיבושים נפוצים בגוף "אתם": "את" + אתם = אֶתְכֶם (לא "אותכם"); "מן" + אתם = מִכֶּם (לא "ממכם").
איך מטים מילת יחס בהקשר
1. שואלים: אל מי או אל מה מתייחסת מילת היחס? מוצאים את הגוף, המין והמספר מתוך ההקשר (פנייה, פעלים, "אליכם", "לה").
2. בודקים לאיזו קבוצה מילת היחס שייכת: נוטה כמו יחיד (אצלם) או כמו רבים (אליהם).
3. מצרפים את הכינוי המתאים, ובודקים מול השיבושים המוכרים: אותכם, ממכם, אצלהם.
בדקו למי מתייחסת מילת היחס, לא רק למי פונים: "לקוחות יקרים... לא תבינו איך הסתדרתם בלעדיהם" - בלי המוצרים, ולא "בלעדיכם".
בפנייה לאישה: "המשימה שהטלתי עָלַיִךְ", ולא "עָלֶיךָ" (צורה של פנייה לגבר).
דוגמה - נטייה ומילת יחס מתאימה לפועל
(1) כתבו את מילת היחס הנתונה בנטייתה הנכונה: נשיא המדינה בירך את משתתפי המכבייה ה־20 ואמר להם: "...כמה כיף לראות ______ (את) כאן בירושלים, בירת ישראל הנצחית."
(2) כתבו את מילת היחס הנתונה בנטייתה הנכונה: "אני פונה אליכם, אורחינו מחו"ל: חלק לא קטן ______ (מן) מבקרים פה בפעם הראשונה."
(3) הקיפו את מילת היחס המתאימה: נבחרת הוותיקים של ישראל בכדורגל ניצחה אֶת הַ / בַּ / נֶגֶד הַ / לַ משחק שנערך נגד נבחרת ארגנטינה.
1. (1) הנשיא פונה למשתתפים, גוף שני רבים. "את" + אתם = אֶתְכֶם, ולא "אותכם".
2. (2) הפנייה ל"אורחינו" ("אליכם"), גוף שני רבים. "מן" + אתם = מִכֶּם, ולא "ממכם".
3. (3) "ניצח" במשמעות זכה בתחרות בא עם ב־: מנצחים במשחק, ומנצחים את היריב. "ניצחה את המשחק" לא תקני.
(1) לראות אֶתְכֶם
(2) חלק לא קטן מִכֶּם
(3) ניצחה בַּמשחק