מבחן תנופה במדע וטכנולוגיה לכיתה ט' (נוסח 2026) – עם פתרונות מלאים

התשובה: כל טמפרטורה בין 100°C ל־118°C (כולל הקצוות), למשל 110°C.

שלב 1 – מתי המים הם גז? המים רותחים ב־100°C. בטמפרטורה של 100°C ומעליה המים הופכים לאדים (גז).

שלב 2 – מתי הבוטנול הוא נוזל? לפי הקטע, הבוטנול רותח רק ב־118°C. מתחת ל־118°C (ומעל טמפרטורת ההיתוך שלו) הוא נוזל.

שלב 3 – מחפשים טמפרטורה שמתאימה לשני התנאים יחד: גבוהה מ־100°C (המים כבר גז) ונמוכה מ־118°C (הבוטנול עדיין נוזל). לכן, למשל, ב־110°C המים הם גז והבוטנול נוזל.

טעות נפוצה: לבחור טמפרטורה נמוכה מ־100°C, למשל 90°C. בטמפרטורה כזאת שני החומרים נוזלים.

התשובה: מוסיפים 10 אטומי מימן כך שלכל אטום יהיה מספר הקשרים שמתאים ליכולת הקישור שלו.

שלב 1 – סופרים כמה קשרים כבר יש לכל אטום במודל:

• הפחמן השמאלי קשור לפחמן אחד בלבד – יש לו קשר 1, והוא צריך 4. חסרים לו 3 קשרים ← מוסיפים 3 אטומי H.

• שני הפחמנים האמצעיים קשורים כל אחד לשני פחמנים – יש להם 2 קשרים. חסרים 2 ← מוסיפים לכל אחד 2 אטומי H.

• הפחמן הרביעי קשור לפחמן ולחמצן – יש לו 2 קשרים. חסרים 2 ← מוסיפים 2 אטומי H.

• החמצן קשור לפחמן אחד – יש לו קשר 1, והוא צריך 2. חסר קשר 1 ← מוסיפים אטום H אחד.

שלב 2 – בודקים: $3 + 2 + 2 + 2 + 1 = 10$ אטומי מימן, בדיוק כמו בנוסחה $C_4H_{10}O$. לכל אטום מימן יש קשר אחד בלבד, כמו שכתוב בטבלה.

טעות נפוצה: לשכוח את אטום המימן שקשור לחמצן, או לחבר את החמצן לפחמן בקשר כפול (שני קווים). אז הפחמן האחרון יקבל קשר מיותר, ומספר אטומי המימן לא יתאים לנוסחה.

התשובה הנכונה: פולט, והפרט שמאפשר לקבוע זאת הוא (2) – בזמן הבעירה משתחררים חום ואור.

תהליך פולט אנרגיה הוא תהליך שבו אנרגיה יוצאת מהחומרים אל הסביבה. בקטע כתוב: "בתגובה משתחררים חום ואור". חום ואור הם צורות של אנרגיה, והם יוצאים מהבעירה אל הסביבה – ולכן הבעירה פולטת אנרגיה (ולכן אפשר להשתמש בה להנעת מכונית).

למה לא (1)? אדי מים הם חומר שנוצר בתגובה (תוצר). העובדה שנוצר חומר מסוים לא מלמדת אם אנרגיה יצאה מהתגובה או נכנסה אליה.

למה לא (3)? חמצן הוא חומר שמגיב (מגיב בתגובה). גם הוא חומר ולא אנרגיה, ולכן הוא לא מעיד על כיוון מעבר האנרגיה.

התשובה הנכונה: (4) – בבעירה נשברים קשרים בין האטומים שבמולקולה, וברתיחה לא.

רתיחה היא שינוי של מצב צבירה (שינוי פיזיקלי). כשבוטנול רותח, המולקולות מתרחקות זו מזו ועוברות ממצב נוזל למצב גז, אבל כל מולקולה נשארת שלמה – עדיין $C_4H_{10}O$. רק הכוחות בין המולקולות נחלשים; הקשרים בין האטומים בתוך המולקולה אינם נשברים.

בעירה היא תגובה כימית. מולקולות הבוטנול מגיבות עם חמצן ונוצרים חומרים חדשים: $CO_2$ ו־$H_2O$. כדי שייווצרו חומרים חדשים, הקשרים בתוך מולקולות הבוטנול חייבים להישבר, והאטומים מתחברים מחדש בסידור אחר.

למה לא (1)? ברתיחה הבוטנול נשאר בוטנול (רק במצב גז), ולכן הקשרים בתוך המולקולה לא נשברים.

למה לא (2)? זה הפוך: ברתיחה המולקולות נשארות שלמות, ובבעירה הן מתפרקות ונוצרים חומרים חדשים.

למה לא (3)? בבעירה נוצרים חומרים חדשים ($CO_2$ ומים). זה אפשרי רק אם הקשרים במולקולות הבוטנול נשברו.

התשובה הנכונה: (1) – שחרור אנרגיה שהתא יכול לנצל לפעילויות שלו.

בנשימה התאית, שמתרחשת במיטוכונדריות, הגלוקוז מגיב עם חמצן ונוצרים פחמן דו־חמצני ומים. בתהליך הזה משתחררת אנרגיה שהייתה אגורה בגלוקוז, והתא משתמש בה לכל פעילויותיו (למשל התכווצות שריר, בניית חומרים, חלוקת תאים). כשמגיע פחות חמצן, משתחררת פחות אנרגיה – ולכן האדם מרגיש עייף וחלש.

למה לא (2)? ייצור גלוקוז מפחמן דו־חמצני ומים הוא פוטוסינתזה, שמתרחשת בצמחים, ולא נשימה תאית.

למה לא (3)? בנשימה התאית החמצן מנוצל (מגיב עם הגלוקוז), ולא נאגר.

למה לא (4)? פחמן דו־חמצני הוא תוצר לוואי של הנשימה התאית, והגוף מסלק אותו. הסילוק הוא לא המטרה של התהליך – המטרה היא האנרגיה.

התשובה הנכונה: (2) – כדי שמהירות הסיבוב לא תגרום להבדלים בין התוצאות של המדידות השונות.

בניסוי משנים רק גורם אחד – ריכוז הבוטנול בתערובת (המשתנה הבלתי תלוי) – ובודקים איך הוא משפיע על נפח ה־$CO$ ועל האנרגיה (המשתנים התלויים). מהירות הסיבוב של המנוע יכולה בעצמה להשפיע על כמות הפליטה ועל האנרגיה. אם היא הייתה משתנה בין מדידה למדידה, לא היינו יודעים אם ההבדל בתוצאות נגרם בגלל הבוטנול או בגלל המהירות. לכן מהירות הסיבוב היא משתנה קבוע (גורם שנשמר זהה בכל המדידות).

למה לא (1)? הדיוק של המדידה תלוי במכשיר המדידה ובאופן השימוש בו, ולא בשאלה אם מהירות הסיבוב זהה בכל הפעמים.

למה לא (3)? כדי להקטין השפעה של טעויות אנוש חוזרים על המדידות כמה פעמים. שמירה על מהירות קבועה לא מונעת טעויות של המודדים.

למה לא (4)? גם הבנזין שבתערובת נשרף ומפיק אנרגיה, ומהירות הסיבוב לא משנה את זה.

התשובה הנכונה: (3) – גזים באטמוספרה שבולעים חום שנפלט מפני כדור הארץ ומעכבים את יציאתו לחלל.

קרינת השמש מחממת את פני כדור הארץ, ופני כדור הארץ פולטים חלק מהאנרגיה בחזרה כקרינת חום. גזי חממה, כמו פחמן דו־חמצני ומתאן, בולעים חלק מקרינת החום הזאת ושומרים אותה באטמוספרה – כמו קירות של חממה. כשריכוז הגזים האלה עולה, נשאר יותר חום ליד כדור הארץ, והטמפרטורה הממוצעת עולה.

למה לא (1)? גזי החממה אינם מקור של חום. הם רק "לוכדים" חום שמקורו בשמש ושנפלט מפני כדור הארץ.

למה לא (2)? כאן מתוארת שכבת האוזון, שבולעת קרינה אולטרה־סגולה מהשמש. זו תופעה אחרת.

למה לא (4)? גזי החממה אינם פולטים קרינה מזיקה; ההשפעה שלהם היא עיכוב של יציאת החום.

התשובה הנכונה: (1) – כי הצמחים קולטים מהאוויר פחמן דו־חמצני בתהליך הפוטוסינתזה.

לפי הקטע, ההתחממות הגלובלית נגרמת בעיקר בגלל עלייה בריכוז גזי החממה, כמו $CO_2$. בפוטוסינתזה הצמח קולט $CO_2$ מהאוויר, ובעזרת אנרגיית האור ומים הוא בונה ממנו גלוקוז (ומשחרר חמצן). הפחמן נשאר בגוף הצמח – בעצה, בעלים ובשורשים. כך יותר צמחים מוציאים יותר $CO_2$ מהאטמוספרה, וזה מאט את ההתחממות.

למה לא (2)? נכון שבפוטוסינתזה משתחרר חמצן, אבל חמצן אינו גז חממה. הוספת חמצן לאוויר לא מקטינה את ההתחממות.

למה לא (3)? בנשימה התאית הצמח פולט $CO_2$, ולא קולט אותו.

למה לא (4)? בנשימה התאית הצמח צורך חמצן, ולא משחרר אותו. וגם אילו שחרר – חמצן אינו גז חממה.

תשובה לדוגמה (ציון מלא): "הצמחים הם היצרנים – הם מייצרים מזון בפוטוסינתזה. בעלי החיים אוכלי הצמחים ניזונים מהם, והטורפים ניזונים מאוכלי הצמחים. אם יש מעט צמחים, אין מספיק מזון לבעלי החיים, ולכן רק מעט בעלי חיים יכולים לחיות שם."

ההסבר: בעלי חיים אינם יכולים לייצר מזון בעצמם. כל האנרגיה שנכנסת לשרשרת המזון מגיעה מהיצרנים – הצמחים. כשיש מעט צמחים, יש מעט מזון ואנרגיה לכל שאר היצורים בבית הגידול.

אפשר גם להסביר שהצמחים מספקים לבעלי החיים מחסה – מקום להסתתר בו מטורפים או מפני מזג האוויר – וכשאין צמחים, אין מחסה.

תשובות שאינן מקבלות ניקוד: "כי צמחים פולטים חמצן ובלעדיהם אין חמצן" – בשטח פתוח החמצן מגיע מכל האטמוספרה, וכמה צמחים מעטים לא ישנו את ריכוזו; "כי הקרקע דלה במינרלים" – זו הסיבה למיעוט הצמחים, לא הסבר למיעוט בעלי החיים.

התשובה הנכונה: (4) – כמות החנקן עלתה בשתי החלקות, והעלייה בחלקת הניסוי הייתה גדולה יותר.

קוראים את גובה העמודות בגרף 3:

• חלקת הבקרה (בלי כבשים): 5 יחידות ב־2020 ו־9 יחידות ב־2024 ← עלייה של $9 - 5 = 4$ יחידות.

• חלקת הניסוי (עם כבשים): 6 יחידות ב־2020 ו־16 יחידות ב־2024 ← עלייה של $16 - 6 = 10$ יחידות.

בשתי החלקות הייתה עלייה, והעלייה בחלקת הניסוי (10 יחידות) גדולה מהעלייה בחלקת הבקרה (4 יחידות). זה מתאים להשערה שהגללים של הכבשים מוסיפים חנקן לקרקע.

למה לא (1)? גם בחלקת הבקרה העמודה של 2024 גבוהה מהעמודה של 2020 – כלומר גם שם הייתה עלייה.

למה לא (2)? בחלקת הניסוי הייתה עלייה גדולה מאוד (מ־6 ל־16), ולא נשארה אותה כמות.

למה לא (3)? זה הפוך: העלייה בחלקת הבקרה (4 יחידות) קטנה מהעלייה בחלקת הניסוי (10 יחידות). מי שבוחר בזה אולי השווה רק את גובה העמודות של 2020.

תשובה לדוגמה (ציון מלא): "כמות החנקן בקרקע לא זהה בכל מקום בחלקה – למשל, במקום שבו כבשה השאירה גללים יהיה הרבה חנקן, ובמקום אחר מעט. אם החוקרים היו לוקחים דגימה אחת, ייתכן שהיא הייתה נלקחת במקרה ממקום חריג, והתוצאה לא הייתה מייצגת את כל החלקה."

ההסבר: דגימה אחת יכולה להיות מקרית – גבוהה או נמוכה במיוחד. כשלוקחים הרבה דגימות ממקומות שונים ומחשבים ממוצע, ההשפעה של דגימה חריגה אחת קטנה, והתוצאה מייצגת טוב יותר את החלקה כולה. כך אפשר לבסס עליה מסקנה (וגם לבדוק שהתוצאות חוזרות על עצמן).

תשובות שאינן מקבלות ניקוד: "כי דגימה אחת לא מספיקה" (חוזר על השאלה בלי להסביר למה); "כדי שהניסוי יהיה אמין" (הסבר כללי מדי); "כדי לראות את השינוי בין 2020 ל־2024" (זו מטרת המדידה בשתי שנים, לא מטרת הדגימות הרבות); "כדי שיהיה עוד חנקן לבדוק אם דגימה תיפסל".

התשובה הנכונה: (2) – לשמש אנזימים, שמזרזים תגובות כימיות בתאי הצמח.

רוב האנזימים הם חלבונים. אנזים מזרז תגובה כימית מסוימת בתא – למשל תגובות של הפוטוסינתזה או של הנשימה התאית – בלי שהוא עצמו מתכלה. לחלבונים יש גם תפקידים נוספים, למשל בבניית מבנים בתא ובהעברת חומרים דרך קרום התא.

למה לא (1)? את המידע התורשתי שומר ה־DNA שבגרעין התא, ולא החלבונים.

למה לא (3)? המקור העיקרי לאנרגיה בצמח הוא פחמימות (למשל גלוקוז ועמילן), שמפורקות בנשימה התאית.

למה לא (4)? בתא צמחי את רוב הנפח תופס החלולית (הוואקואולה) המלאה במים, והיא עוזרת לשמור על צורת התא.

התשובה:

עוקבים אחרי האטום שלב אחר שלב:

(1) הגללים נשארים על הקרקע ומתפרקים, והמינרלים שבהם מתמוססים במים שבקרקע – מינרלים המומסים במי הקרקע.

(2) הצמח קולט מים ומינרלים מומסים דרך השורשים – מינרלים שנקלטו בשורשי העשב.

(3) לפי הקטע, הצמח משתמש במינרלים המכילים חנקן כדי לבנות חומצות אמיניות – חומצה אמינית בעלה של העשב.

(4) מחומצות אמיניות הצמח בונה חלבונים – חלבון בעלה של העשב.

טעות נפוצה: להחליף בין (3) ל־(4). חומצות אמיניות הן "אבני הבניין", והחלבון בנוי מהן – לכן החומצה האמינית חייבת לבוא לפני החלבון.

התשובה הנכונה: (3) – חומרים אורגניים וחמצן.

תאי דג הם תאים של בעל חיים. אין בהם כלורופיל, והם אינם מבצעים פוטוסינתזה – כלומר הם לא יכולים לייצר מזון בעצמם. לכן צריך לתת להם:

• חומרים אורגניים (חומרי מזון כמו גלוקוז וחומצות אמיניות) – מקור אנרגיה וחומרי בניין לתאים החדשים;

• חמצן – כדי לבצע נשימה תאית ולשחרר מהגלוקוז את האנרגיה שהתאים צריכים כדי לגדול ולהתחלק.

למה לא (1)? פחמן דו־חמצני ואור הם מה שצמח צריך לפוטוסינתזה. תאי בעל חיים אינם מבצעים פוטוסינתזה.

למה לא (2)? חומרים אורגניים אכן נחוצים, אבל אור אינו נחוץ לתאי בעל חיים – אין להם כלורופיל שקולט אותו.

למה לא (4)? חמצן נחוץ, אבל כלורופיל הוא פיגמנט של צמחים, ותאי בעל חיים אינם משתמשים בו.

תשובה לדוגמה (ציון מלא): "את רוב החשמל מייצרים בתחנות כוח ששורפות דלקים כמו פחם וגז טבעי. ככל שהייצור צורך יותר אנרגיה, צריך לשרוף יותר דלק, ובשריפה נפלט יותר פחמן דו־חמצני – גז חממה. לכן טביעת הרגל הפחמנית גדלה."

שני הרכיבים של ההסבר:

1. מאין מגיעה האנרגיה: הפקת אנרגיה (למשל חשמל לחימום ולמשאבות) כרוכה בדרך כלל בשריפה של דלקים מתכלים (פחם, נפט, גז טבעי).

2. מה הקשר לטביעת הרגל הפחמנית: בשריפה נפלטים גזי חממה (בעיקר $CO_2$). טביעת רגל פחמנית מודדת בדיוק את כמות גזי החממה שנפלטים בגלל התהליך.

לכן יותר אנרגיה ← יותר שריפה ← יותר גזי חממה ← טביעת רגל פחמנית גדולה יותר.

ניקוד חלקי: "כי ככל שצורכים יותר אנרגיה נפלט יותר פחמן דו־חמצני" – נכון, אבל חסר ההסבר מדוע (שהאנרגיה מגיעה משריפת דלקים).

התשובה הנכונה: (4) – גרף 4.

מה רואים בטבלה:

• בין 2015 ל־2018 העלות ירדה ב־$1{,}800{,}000 - 40{,}000 = 1{,}760{,}000$ דולר – ירידה עצומה.

• בין 2018 ל־2021 העלות ירדה ב־$40{,}000 - 700 = 39{,}300$ דולר – ירידה קטנה בהרבה.

• בין 2021 ל־2024 העלות ירדה רק ב־$700 - 60 = 640$ דולר.

כלומר, העלות כל הזמן יורדת, אבל הירידה הגדולה הייתה בהתחלה, ואחר כך הקו כמעט שטוח וקרוב מאוד לאפס (60 דולר הם כמעט אפס לעומת 1,800,000). זו בדיוק הצורה של גרף 4: ירידה תלולה מאוד בהתחלה ואחר כך התמתנות.

למה לא גרף 1? בגרף 1 הקו ישר – כלומר העלות יורדת באותה כמות בכל שלוש שנים. בטבלה הירידות שונות מאוד זו מזו.

למה לא גרף 2? בגרף 2 העלות כמעט לא משתנה בהתחלה ויורדת חזק רק בסוף – הפוך מהטבלה.

למה לא גרף 3? בגרף 3 העלות יורדת בקצב קבוע ואז נעצרת בגובה שנשאר רחוק מאפס. בטבלה, ב־2021 וב־2024 העלות קרובה מאוד לאפס לעומת 2015, והיא ממשיכה לרדת.

אין תשובה אחת נכונה – בודקים את איכות הנימוקים. צריך לבחור עמדה ולכתוב שני נימוקים מסוגים שונים שתומכים בה.

תשובה לדוגמה (ציון מלא) – כן:

נימוק 1 (סביבה – ים): "דג מתורבת יכול להקטין את הדיג־היתר, וכך אוכלוסיות הדגים בים יוכלו להתאושש."

נימוק 2 (מחיר): "לפי הטבלה העלות יורדת מאוד משנה לשנה, ולכן אם ימשיכו לפתח את התחום, הדג המתורבת יהיה זול מספיק כדי שאנשים רבים יוכלו לקנות אותו."

תשובה לדוגמה (ציון מלא) – לא:

נימוק 1 (עלות): "כיום הייצור עדיין יקר מאוד, ורוב האנשים לא יכולים לקנות את המוצר."

נימוק 2 (בריאות/טעם): "עדיין לא ברור אם לדג מתורבת יש את כל רכיבי התזונה של דג רגיל, ואם הוא טעים לאנשים."

רעיונות לנימוקים בעד: פחות פגיעה בדגים ובבעלי חיים; פחות זיהום מים מחוות דגים; טביעת רגל פחמנית קטנה יותר; ירידה צפויה במחיר; ייצור כמות גדולה של מזון מדגימה קטנה; מקורות תעסוקה חדשים.

רעיונות לנימוקים נגד: עלות ייצור גבוהה כיום; ספק לגבי ערך תזונתי או בטיחות; פגיעה בפרנסה של דייגים ומגדלי דגים; עדיף להשקיע את הכסף בצרכים אחרים; אנשים אולי לא ירצו לאכול מזון שגודל במעבדה.

שימו לב: שני נימוקים מאותו סוג (למשל "פחות זיהום מים" ו"פחות פגיעה בים") נחשבים נימוק אחד. נימוק שתומך בעמדה ההפוכה מזו שסימנתם יגרום להורדת נקודות.

התשובה: חשמלית ← גובה ← חשמלית.

עוקבים אחרי האנרגיה לפי האיורים:

• המלבן הראשון (מימין): האנרגיה מגיעה מרשת החשמל ומפעילה את המנוע – זו אנרגיה חשמלית (שלב 1 באיור 1).

• המלבן האמצעי: המנוע גורר את הקרון במעלה הגבעה, והקרון נמצא עכשיו גבוה יותר. לפי הקטע, האנרגיה נאגרת כאנרגיית גובה (שלב 3).

• המלבן האחרון (משמאל): כשהקרון יורד הוא מסובב את הגנרטור, והגנרטור מייצר אנרגיה חשמלית שעוברת לרשת (שלבים 5–6 באיור 2).

(בזמן הירידה יש גם שלב ביניים של אנרגיית תנועה, אבל התרשים מבקש לבחור רק בין גובה לחשמלית.)

תשובה לדוגמה (ציון מלא): "כוח המשיכה על מאדים חלש יותר מאשר בכדור הארץ, כלומר $g$ שם קטן יותר. אנרגיית הגובה היא $E_h = m \cdot g \cdot h$, ולכן אם $m$ ו־$h$ זהים ו־$g$ קטן יותר, גם האנרגיה האגורה קטנה יותר."

ההסבר: המסה של הקרון ($m$) היא אותה מסה בכל מקום, והגובה ($h$) זהה לפי השאלה. הדבר היחיד שמשתנה הוא $g$ – תאוצת הכובד, שמתארת כמה חזק כוכב הלכת מושך גופים. על מאדים $g$ הוא בערך 3.7 ניוטון לקילוגרם, בערך פי 2.7 פחות מבכדור הארץ. לכן אנרגיית הגובה של אותו קרון באותו גובה קטנה בערך פי 2.7, והגנרטור יוכל להפיק פחות חשמל.

ניקוד חלקי: "על מאדים הקרון ייסע לאט יותר ולכן ייצר פחות אנרגיה" – כיוון נכון, אבל ההסבר אינו מגיע לסיבה עצמה: $g$ (כוח המשיכה) קטן יותר. שימו לב: המסה של הקרון לא משתנה; מה שקטן הוא המשקל, בגלל ש־$g$ קטן יותר.

תשובות שאינן מקבלות ניקוד: "על מאדים אין כוח משיכה" – שגוי, יש כוח משיכה, רק חלש יותר; "על מאדים אין אוויר" – לא קשור לאנרגיית גובה.

התשובה הנכונה: (1) – היא קטנה מהאנרגיה שנאגרה במתקן, כי חלק מהאנרגיה הופך לחום.

כשיש חיכוך בין חלקים נעים, הם מתחממים. החום הזה הוא אנרגיה שעוברת לסביבה ואינה מגיעה לגנרטור. לכן מתוך אנרגיית הגובה שנאגרה, רק חלק הופך לאנרגיה חשמלית, והשאר הופך לחום.

חוק שימור האנרגיה עדיין מתקיים: סך כל האנרגיה נשמר – אנרגיה חשמלית + חום = האנרגיה שנאגרה. אבל האנרגיה החשמלית לבדה קטנה מהאנרגיה שנאגרה.

למה לא (2)? נכון שאנרגיה אינה נעלמת, אבל היא יכולה להפוך לסוג אחר (חום) שאי אפשר לנצל לייצור חשמל. השאלה היא על האנרגיה החשמלית בלבד.

למה לא (3)? כוח ואנרגיה הם מושגים שונים. כוח החיכוך הוא הגורם להמרה, אבל האנרגיה עצמה הופכת לחום, ולא "לכוח".

למה לא (4)? החום מתפזר לסביבה ואינו מרים את הקרון בחזרה. אנרגיה שהפכה לחום כבר אינה זמינה למתקן.

התשובה הנכונה: (2) – כי המתקן עוזר לנצל ביעילות רבה יותר דלקים שאינם מתחדשים.

לפי הקטע, בשעות שבהן הצריכה נמוכה, חלק מהאנרגיה שתחנות הכוח מייצרות הולך לאיבוד – כלומר דלק נשרף (ופחמן דו־חמצני נפלט) בלי שמישהו נהנה מהאנרגיה. המתקן אוגר את העודף הזה ומחזיר אותו לרשת בשעות השיא. כך פחות דלק נשרף לשווא, ובשעות השיא אולי אפשר לשרוף פחות דלק נוסף. ניצול יעיל יותר של אותו דלק פירושו פחות זיהום על כל יחידת אנרגיה שמנוצלת.

למה לא (1)? העובדה שהמתקן פועל רק בחלק מהשעות לא מסבירה איך הוא עוזר לסביבה. ההגנה על הסביבה נובעת ממה שהוא עושה בשעות האלה – אגירת אנרגיה שהייתה הולכת לאיבוד.

למה לא (3)? בשאלה כתוב במפורש שהחשמל מגיע מתחנות כוח ששורפות דלקים – אלה לא מקורות אנרגיה מתחדשים.

למה לא (4)? צריכת משאבים מתכלים אינה עוזרת לסביבה – זה דווקא חיסרון. המתקן עוזר כי הוא מונע בזבוז של המשאבים האלה.