דילוג לתוכן המרכזי

מכשירי מדידה: מד זרם ומד מתח - שאלות ותרגילים

כיתה י"ב · חשמל ומגנטיות - פיזיקה 5 יח"ל (שאלון 036371) · מעגלי זרם ישר · 13 שאלות

השאלות מסודרות מהקצרה לארוכה ומהקלה לקשה. נסו לפתור לבד, ורק אז פתחו את הפתרון.

שאלה 1 · מד זרם ומד מתח במעגל טורי: מעבירים את מד המתחקצרה · קלה

במעגל שבתרשים מקור אידאלי של 15 V15\,\text{V}, שני נגדים של 2 Ω2\,\Omega ושל 3 Ω3\,\Omega בטור, מד זרם אידאלי ומד מתח אידאלי המחובר לקצות הנגד של 3 Ω3\,\Omega.

א.

מה מראה כל אחד מהמדים?

ב.

מעבירים את מד המתח לקצות הנגד של 2 Ω2\,\Omega. מה הוא מראה עכשיו? האם קריאת מד הזרם משתנה?

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

מד הזרם: 3 A3\,\text{A}; מד המתח: 9 V9\,\text{V}

מד זרם אידאלי הוא בעל התנגדות אפס, ובמד מתח אידאלי לא עובר זרם - שניהם לא משנים את המעגל.

I=152+3=3 A,V=IR=3⋅3=9 VI=\frac{15}{2+3}=3\,\text{A},\qquad V=IR=3\cdot3=9\,\text{V}

סעיף ב

תשובה:

6 V6\,\text{V}; מד הזרם עדיין 3 A3\,\text{A}

V=3⋅2=6 VV=3\cdot2=6\,\text{V}. מד מתח אידאלי לא מושך זרם, ולכן העברתו לא משנה את הזרם במעגל, ומד הזרם ממשיך להראות 3 A3\,\text{A}. (סכום הקריאות 6+9=15 V6+9=15\,\text{V} - מתח המקור.)

שאלה 2 · כמה טוב צריך להיות מד המתח כדי למדוד כא"מ?קצרה · בינונית

לסוללה כא"מ ε=9 V\varepsilon=9\,\text{V} והתנגדות פנימית r=1.5 Ωr=1.5\,\Omega. כדי למדוד את הכא"מ מחברים להדקי הסוללה מד מתח בלבד (בלי שום רכיב אחר). למד המתח התנגדות RVR_V.

א.

מה יראה מד המתח אם RV=300 ΩR_V=300\,\Omega?

ב.

מה ההתנגדות המזערית של מד המתח, כדי שקריאתו תהיה לפחות 99%99\% מהכא"מ?

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

≈8.96 V\approx8.96\,\text{V}

מד המתח הוא עומס של 300 Ω300\,\Omega, ודרכו עובר זרם:

I=εRV+r=9301.5≈0.0299 AI=\frac{\varepsilon}{R_V+r}=\frac{9}{301.5}\approx0.0299\,\text{A}

מד המתח מראה את מתח ההדקים:

V=IRV=9⋅300301.5≈8.96 VV=IR_V=\frac{9\cdot300}{301.5}\approx8.96\,\text{V}

מעט פחות מהכא"מ, כי חלק מהמתח נופל על ההתנגדות הפנימית.

סעיף ב

תשובה:

RV≥148.5 ΩR_V\ge148.5\,\Omega

Vε=RVRV+r≥0.99  ⇒  RV≥0.99RV+0.99r  ⇒  RV≥99r=148.5 Ω\frac{V}{\varepsilon}=\frac{R_V}{R_V+r}\ge0.99\;\Rightarrow\;R_V\ge0.99R_V+0.99r\;\Rightarrow\;R_V\ge99r=148.5\,\Omega

כלומר מד המתח צריך להיות גדול בהרבה מההתנגדות הפנימית. מד מתח אידאלי (RV→∞R_V\to\infty) מראה בדיוק את הכא"מ.

שאלה 3 · שני מדי מתח שונים בטורקצרה · בינונית

שני מדי מתח לא אידאליים מחוברים בטור זה לזה, והצירוף מחובר למקור אידאלי של 12 V12\,\text{V}. ההתנגדות של מד המתח V1V_1 היא 20 kΩ20\,\text{k}\Omega, וההתנגדות של מד המתח V2V_2 היא 10 kΩ10\,\text{k}\Omega.

א.

מה מראה כל אחד מהמדים?

ב.

מחברים נגד של 20 kΩ20\,\text{k}\Omega במקביל ל-V1V_1. מה יראו המדים עכשיו?

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

V1V_1: 8 V8\,\text{V}; V2V_2: 4 V4\,\text{V}

מד מתח הוא נגד שמראה את המתח על עצמו. שני המדים בטור, ועובר בהם אותו זרם:

I=1220⋅103+10⋅103=4⋅10−4 AI=\frac{12}{20\cdot10^3+10\cdot10^3}=4\cdot10^{-4}\,\text{A}
V1=4⋅10−4⋅20⋅103=8 V,V2=4⋅10−4⋅10⋅103=4 VV_1=4\cdot10^{-4}\cdot20\cdot10^3=8\,\text{V},\qquad V_2=4\cdot10^{-4}\cdot10\cdot10^3=4\,\text{V}

המתח מתחלק ביחס ההתנגדויות של המדים.

סעיף ב

תשובה:

שניהם 6 V6\,\text{V}

V1V_1 והנגד במקביל שקולים ל-20⋅2020+20=10 kΩ\frac{20\cdot20}{20+20}=10\,\text{k}\Omega - כמו V2V_2. שני חלקים שווים בטור מקבלים מתח שווה: 6 V6\,\text{V} כל אחד.

טעות נפוצה: לחשוב ש-V1V_1 ימשיך להראות 8 V8\,\text{V} כי "הוא מודד את המתח". מד מתח לא אידאלי הוא חלק מהמעגל, וכל שינוי במעגל משנה גם את קריאתו.

שאלה 4 · מד זרם לא אידאלי בענף אחד מתוך שנייםקצרה · בינונית

מקור אידאלי של 12 V12\,\text{V} מזין שני גופי חימום זהים, R1=R2=10 ΩR_1=R_2=10\,\Omega, המחוברים במקביל. בטור עם R1R_1 מחובר מד זרם שהתנגדותו 2 Ω2\,\Omega.

א.

מה מראה מד הזרם, ומה הזרם ב-R2R_2?

ב.

מה היה מראה מד זרם אידאלי באותו מקום? בכמה אחוזים טועה המד הלא אידאלי?

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

מד הזרם: 1 A1\,\text{A}; ב-R2R_2: 1.2 A1.2\,\text{A}

כל ענף מחובר ישירות למקור, ולכן על כל ענף 12 V12\,\text{V}:

I1=1210+2=1 A,I2=1210=1.2 AI_1=\frac{12}{10+2}=1\,\text{A},\qquad I_2=\frac{12}{10}=1.2\,\text{A}

הזרמים כבר לא שווים, אף שגופי החימום זהים: מד הזרם הוסיף התנגדות לענף שלו בלבד.

סעיף ב

תשובה:

1.2 A1.2\,\text{A}; טעות של כ-17%17\%

בלי התנגדות המד: I1=1210=1.2 AI_1=\frac{12}{10}=1.2\,\text{A}. הטעות היחסית:

1.2−11.2≈0.17=17%\frac{1.2-1}{1.2}\approx0.17=17\%

מד זרם צריך להיות בעל התנגדות קטנה בהרבה מהתנגדות הענף שבו הוא מחובר, אחרת הוא משנה את הזרם שהוא אמור למדוד.

שאלה 5 · מפסק שמקצר נגד: מה מראים המדים, ומה קורה כשמחליפים ביניהםביניים · בינונית

במעגל שבתרשים ארבעה נגדים, מד זרם ומד מתח אידאליים, סוללה (לא אידאלית) שהכא"מ שלה ε\varepsilon והתנגדותה הפנימית rr, ומפסק SS שמחובר במקביל לנגד של 4 Ω4\,\Omega. קריאת מד הזרם נרשמה פעמיים - כשהמפסק פתוח וכשהוא סגור. באחת הפעמים הקריאה הייתה 2.0 A2.0\,\text{A}, ובשנייה 2.8 A2.8\,\text{A}.

א.

באיזה מצב של המפסק מד הזרם הראה 2.8 A2.8\,\text{A}? נמקו.

ב.

חשבו את ε\varepsilon ואת rr.

ג.

מה מראה מד המתח בכל אחד ממצבי המפסק?

ד.

תלמיד החליף בטעות בין המדים: מד המתח חובר במקום מד הזרם, ומד הזרם חובר במקום מד המתח (להדקי הסוללה). המפסק פתוח. מה יראה כל אחד מהמדים? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

כשהמפסק סגור

כשהמפסק סגור, הוא מקצר את הנגד של 4 Ω4\,\Omega: הזרם עובר דרך המפסק (שהתנגדותו אפס) ולא דרך הנגד. ההתנגדות החיצונית קטנה מ-12 Ω12\,\Omega ל-8 Ω8\,\Omega, ולכן הזרם I=εR+rI=\frac{\varepsilon}{R+r} גדל. הקריאה הגדולה, 2.8 A2.8\,\text{A}, שייכת למפסק סגור.

סעיף ב

תשובה:

ε=28 V\varepsilon=28\,\text{V}, r=2 Ωr=2\,\Omega

ε=2.0(12+r)=2.8(8+r)\varepsilon=2.0(12+r)=2.8(8+r)
24+2r=22.4+2.8r  ⇒  0.8r=1.6  ⇒  r=2 Ω24+2r=22.4+2.8r\;\Rightarrow\;0.8r=1.6\;\Rightarrow\;r=2\,\Omega
ε=2.0⋅(12+2)=28 V\varepsilon=2.0\cdot(12+2)=28\,\text{V}

סעיף ג

תשובה:

פתוח: 24 V24\,\text{V}; סגור: 22.4 V22.4\,\text{V}

מד המתח מחובר להדקי הסוללה, ולכן מראה את מתח ההדקים V=ε−IrV=\varepsilon-Ir:

Vopen=28−2.0⋅2=24 V,Vclosed=28−2.8⋅2=22.4 VV_{\text{open}}=28-2.0\cdot2=24\,\text{V},\qquad V_{\text{closed}}=28-2.8\cdot2=22.4\,\text{V}

(בדיקה: 2.0⋅12=24 V2.0\cdot12=24\,\text{V} ו-2.8⋅8=22.4 V2.8\cdot8=22.4\,\text{V}.) כשהזרם גדל, מתח ההדקים קטן.

סעיף ד

תשובה:

מד הזרם: 14 A14\,\text{A}; מד המתח: 00

מד זרם אידאלי הוא בעל התנגדות אפס. כשהוא מחובר להדקי הסוללה הוא מקצר אותה, והזרם בו מוגבל רק על ידי ההתנגדות הפנימית:

I=εr=282=14 AI=\frac{\varepsilon}{r}=\frac{28}{2}=14\,\text{A}

מתח ההדקים עכשיו אפס, כי הם מחוברים זה לזה דרך מד הזרם. הנגדים ומד המתח מחוברים יחד בין שני ההדקים האלה, ולכן אין עליהם מתח, ומד המתח מראה 00 (וגם אין בו זרם, כי התנגדותו אינסופית).

לכן מחברים מד זרם תמיד בטור ומד מתח תמיד במקביל: מד זרם במקביל למקור יוצר קצר שעלול לשרוף אותו.

שאלה 6 · מד מתח לא אידאלי על שני נגדים: היחס נשמר, הסכום לאביניים · קשה

שני נגדים R1R_1 ו-R2R_2 מחוברים בטור למקור אידאלי של 18 V18\,\text{V}. מודדים את המתח על כל נגד בנפרד בעזרת אותו מד מתח, שהתנגדותו RVR_V (לא אינסופית).

א.

כששני הנגדים הם 12 kΩ12\,\text{k}\Omega כל אחד, מד המתח מראה 7.2 V7.2\,\text{V} על כל אחד מהם. מה RVR_V?

ב.

הראו שעבור כל R1R_1, R2R_2 ו-RVR_V, היחס בין שתי הקריאות V1V2\frac{V_1}{V_2} שווה ל-R1R2\frac{R_1}{R_2}, אבל סכום הקריאות קטן מ-18 V18\,\text{V}.

ג.

מחליפים את הנגדים בשני נגדים אחרים, שערכיהם לא ידועים. אותו מד מתח מראה 4.5 V4.5\,\text{V} על R1R_1 ו-9 V9\,\text{V} על R2R_2. מצאו את R1R_1 ואת R2R_2.

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

RV=24 kΩR_V=24\,\text{k}\Omega

כשמד המתח מחובר לנגד אחד, הוא במקביל לו, והצירוף Rp=12RV12+RVR_p=\frac{12R_V}{12+R_V} (ב-kΩ\text{k}\Omega) בטור עם הנגד השני:

18⋅RpRp+12=7.2  ⇒  18Rp=7.2Rp+86.4  ⇒  Rp=8 kΩ18\cdot\frac{R_p}{R_p+12}=7.2\;\Rightarrow\;18R_p=7.2R_p+86.4\;\Rightarrow\;R_p=8\,\text{k}\Omega
12RV12+RV=8  ⇒  12RV=96+8RV  ⇒  RV=24 kΩ\frac{12R_V}{12+R_V}=8\;\Rightarrow\;12R_V=96+8R_V\;\Rightarrow\;R_V=24\,\text{k}\Omega

(בלי המד המתח על כל נגד הוא 9 V9\,\text{V}; המד "מוריד" אותו ל-7.2 V7.2\,\text{V}.)

סעיף ב

תשובה:

V1,2=εR1,2RVR1R2+RV(R1+R2)V_{1,2}=\frac{\varepsilon R_{1,2}R_V}{R_1R_2+R_V(R_1+R_2)} - אותו מכנה

כשהמד על R1R_1: Rp=R1RVR1+RVR_p=\frac{R_1R_V}{R_1+R_V}, ו-

V1=εRpRp+R2=εR1RVR1RV+R2(R1+RV)=εR1RVR1R2+RV(R1+R2)V_1=\varepsilon\frac{R_p}{R_p+R_2}=\varepsilon\frac{R_1R_V}{R_1R_V+R_2(R_1+R_V)}=\frac{\varepsilon R_1R_V}{R_1R_2+R_V(R_1+R_2)}

באותה דרך, כשהמד על R2R_2:

V2=εR2RVR1R2+RV(R1+R2)V_2=\frac{\varepsilon R_2R_V}{R_1R_2+R_V(R_1+R_2)}

למכנה אותו ביטוי בשני המקרים (הוא סימטרי ב-R1R_1 ו-R2R_2), ולכן V1V2=R1R2\frac{V_1}{V_2}=\frac{R_1}{R_2}.

הסכום:

V1+V2=εRV(R1+R2)R1R2+RV(R1+R2)<εV_1+V_2=\varepsilon\frac{R_V(R_1+R_2)}{R_1R_2+R_V(R_1+R_2)}<\varepsilon

כי במכנה יש איבר חיובי נוסף, R1R2R_1R_2. רק כש-RV≫R1,R2R_V\gg R_1,R_2 הסכום מתקרב ל-ε\varepsilon.

טעות נפוצה: להסיק מכך שסכום הקריאות קטן מ-ε\varepsilon שיש במקור התנגדות פנימית. המקור אידאלי - ה"חוסר" נובע מכך שהמד משנה את המעגל בכל מדידה.

סעיף ג

תשובה:

R1=12 kΩR_1=12\,\text{k}\Omega, R2=24 kΩR_2=24\,\text{k}\Omega

מסעיף ב: R2R1=94.5=2\frac{R_2}{R_1}=\frac{9}{4.5}=2, כלומר R2=2R1R_2=2R_1. מציבים בביטוי של V1V_1 (ב-kΩ\text{k}\Omega, RV=24R_V=24):

4.5=18⋅R1⋅242R12+24⋅3R1=4322R1+72  ⇒  2R1+72=96  ⇒  R1=12 kΩ4.5=\frac{18\cdot R_1\cdot24}{2R_1^2+24\cdot3R_1}=\frac{432}{2R_1+72}\;\Rightarrow\;2R_1+72=96\;\Rightarrow\;R_1=12\,\text{k}\Omega

ו-R2=24 kΩR_2=24\,\text{k}\Omega.

בדיקה: כשהמד על R2R_2, 24∥24=12 kΩ24\parallel24=12\,\text{k}\Omega בטור עם 12 kΩ12\,\text{k}\Omega - חצי מהמתח, 9 V9\,\text{V}.

(שימו לב: בלי המד המתחים האמיתיים הם 6 V6\,\text{V} ו-12 V12\,\text{V}.)

שאלה 7 · קריאות מדי זרם ומד מתח לפני סגירת מפסק ואחריהבאורך בגרות · בדרך לבגרות

מקור מתח שהכא"מ שלו ε=24 V\varepsilon=24\,\text{V} והתנגדותו הפנימית r=2 Ωr=2\,\Omega מחובר למעגל שבתרשים. במעגל ארבעה נגדים: R1=3 ΩR_1=3\,\Omega (בטור עם המפסק SS), R2=R3=24 ΩR_2=R_3=24\,\Omega המחוברים זה לזה במקביל, ו־R4=12 ΩR_4=12\,\Omega.

מדי הזרם A1A_1 ו־A2A_2 ומד המתח VV אידאליים. בהתחלה המפסק SS פתוח.

א.

מה ההתנגדות של מד זרם אידאלי ושל מד מתח אידאלי? מה מודד כל אחד משלושת המכשירים במעגל זה?

ב.

המפסק פתוח. חשבו את הקריאה של כל אחד משלושת המכשירים, ואת הזרם בכל אחד מהנגדים R2R_2 ו־R3R_3.

ג.

סוגרים את המפסק. חשבו את הקריאות החדשות של שלושת המכשירים ואת הזרם בכל אחד מהנגדים.

ד.

המפסק סגור. פי כמה צריך להגדיל את הכא"מ של המקור (ההתנגדות הפנימית שלו והנגדים אינם משתנים) כדי שהקריאה של A2A_2 תגדל פי 3? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

מד זרם אידאלי: התנגדות אפס; מד מתח אידאלי: התנגדות אינסופית. A1A_1 - הזרם הכולל מהמקור; A2A_2 - הזרם ב־R4R_4; VV - מתח ההדקים של המקור.

מד זרם מחובר בטור, וכל הזרם של הענף עובר בו. כדי שלא ישנה את הזרם שהוא מודד, התנגדותו האידאלית אפס.

מד מתח מחובר במקביל לרכיב. כדי שלא "יגנוב" זרם מהמעגל, התנגדותו האידאלית אינסופית, ולא עובר בו זרם.

במעגל זה:

- A1A_1 נמצא בתיל הראשי, בטור עם המקור - הוא מודד את הזרם הכולל II;

- A2A_2 בטור עם R4R_4 - הוא מודד את הזרם I4I_4;

- VV מחובר בין הדקי המקור - הוא מודד את מתח ההדקים, V=ε−rIV=\varepsilon-rI.

סעיף ב

תשובה:

A1A_1: 3 A3\,\text{A}; VV: 18 V18\,\text{V}; A2A_2: 1.5 A1.5\,\text{A}; I2=I3=0.75 AI_2=I_3=0.75\,\text{A}

כשהמפסק פתוח אין זרם ב־R1R_1. R2R_2 ו־R3R_3 במקביל:

R23=242=12 ΩR_{23}=\frac{24}{2}=12\,\Omega

והענף הזה במקביל ל־R4R_4:

1RT=112+112=212  ⇒  RT=6 Ω\frac{1}{R_T}=\frac{1}{12}+\frac{1}{12}=\frac{2}{12}\;\Rightarrow\;R_T=6\,\Omega
I=εRT+r=246+2=3 A(A1)I=\frac{\varepsilon}{R_T+r}=\frac{24}{6+2}=3\,\text{A}\qquad(A_1)
V=ε−rI=24−2⋅3=18 V(V)V=\varepsilon-rI=24-2\cdot3=18\,\text{V}\qquad(V)
I4=1812=1.5 A(A2),I2=I3=1824=0.75 AI_4=\frac{18}{12}=1.5\,\text{A}\qquad(A_2),\qquad I_2=I_3=\frac{18}{24}=0.75\,\text{A}

(בדיקה: 1.5+0.75+0.75=3 A1.5+0.75+0.75=3\,\text{A} ✓.)

סעיף ג

תשובה:

A1A_1: 6 A6\,\text{A}; VV: 12 V12\,\text{V}; A2A_2: 1 A1\,\text{A}; I1=4 AI_1=4\,\text{A}, I2=I3=0.5 AI_2=I_3=0.5\,\text{A}

עכשיו גם R1R_1 מחובר במקביל:

1RT=13+112+112=4+1+112=12  ⇒  RT=2 Ω\frac{1}{R_T}=\frac{1}{3}+\frac{1}{12}+\frac{1}{12}=\frac{4+1+1}{12}=\frac{1}{2}\;\Rightarrow\;R_T=2\,\Omega
I=242+2=6 A,V=24−2⋅6=12 VI=\frac{24}{2+2}=6\,\text{A},\qquad V=24-2\cdot6=12\,\text{V}
I1=123=4 A,I2=I3=1224=0.5 A,I4=1212=1 AI_1=\frac{12}{3}=4\,\text{A},\quad I_2=I_3=\frac{12}{24}=0.5\,\text{A},\quad I_4=\frac{12}{12}=1\,\text{A}

(בדיקה: 4+0.5+0.5+1=6 A4+0.5+0.5+1=6\,\text{A} ✓.)

הקריאה של VV ושל A2A_2 ירדה: הזרם הכולל גדל, ולכן מפל המתח על rr גדל ומתח ההדקים קטן.

סעיף ד

תשובה:

פי 3 (ε=72 V\varepsilon=72\,\text{V})

כל ההתנגדויות במעגל קבועות, ולכן הזרם הכולל I=εRT+rI=\frac{\varepsilon}{R_T+r} יחסי ל־ε\varepsilon. גם מתח ההדקים V=ε−rI=εRTRT+rV=\varepsilon-rI=\varepsilon\frac{R_T}{R_T+r} יחסי ל־ε\varepsilon, וכך גם I4=VR4I_4=\frac{V}{R_4}.

לכן כדי ש־I4I_4 יגדל פי 3 צריך להגדיל את הכא"מ פי 3:

ε′=3⋅24=72 V  ⇒  I=724=18 A,  V=72−2⋅18=36 V,  I4=3612=3 A=3⋅1 A\varepsilon'=3\cdot24=72\,\text{V}\;\Rightarrow\;I=\frac{72}{4}=18\,\text{A},\;V=72-2\cdot18=36\,\text{V},\;I_4=\frac{36}{12}=3\,\text{A}=3\cdot1\,\text{A}

✓

טעות נפוצה: לחשוב שבגלל ההתנגדות הפנימית צריך להגדיל את הכא"מ יותר מפי 3. מפל המתח על rr גדל גם הוא פי 3 - כל המתחים והזרמים במעגל גדלים באותו יחס.

שאלה 8 · איפה מחברים את מד הזרם ואת מד המתח - ומה קורה כשטועיםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

במעגל שבתרשים מקור מתח אידאלי שהכא"מ שלו ε=12 V\varepsilon=12\,\text{V} ושני נגדים בטור: R1=4 ΩR_1=4\,\Omega ו־R2=8 ΩR_2=8\,\Omega. הנקודות aa, bb ו־cc מסומנות על התיל.

לתלמידה יש מד זרם אידאלי ומד מתח אידאלי. היא רוצה למדוד את הזרם במעגל ואת המתח על R2R_2.

א.

תארו איך צריך לחבר כל אחד מהמכשירים, ונמקו. מה ההתנגדות של מד זרם אידאלי ושל מד מתח אידאלי?

ב.

המכשירים מחוברים נכון. מה מראה כל אחד מהם?

ג.

התלמידה מחברת בטעות את מד הזרם בין bb ל־cc (במקביל ל־R2R_2), ומד המתח אינו מחובר. מה מראה מד הזרם, ומה עוצמת הזרם ב־R2R_2? מדוע חיבור כזה עלול להיות מסוכן למכשיר?

ד.

הפעם התלמידה מחליפה בטעות בין המכשירים: מד המתח מחובר בטור בנקודה aa, ומד הזרם מחובר בין bb ל־cc. מה מראה כל מכשיר? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

מד הזרם - בטור (פותחים את התיל, למשל בנקודה aa, ומכניסים אותו); מד המתח - במקביל ל־R2R_2, בין bb ל־cc. מד זרם אידאלי: התנגדות אפס; מד מתח אידאלי: התנגדות אינסופית.

מד זרם מודד את הזרם שעובר דרכו, ולכן כל הזרם שרוצים למדוד צריך לעבור דרכו: מחברים אותו בטור - פותחים את התיל בנקודה כלשהי במעגל (למשל ב־aa) ומכניסים את המכשיר לפתח. כדי שלא ישנה את הזרם, ההתנגדות של מד זרם אידאלי היא אפס.

מד מתח מודד את הפרש הפוטנציאלים בין שתי הנקודות שהוא מחובר אליהן, ולכן מחברים אותו במקביל לרכיב: הדק אחד ב־bb והשני ב־cc, בלי לפתוח את המעגל. כדי שלא "יגנוב" זרם מהנגד, ההתנגדות של מד מתח אידאלי אינסופית.

סעיף ב

תשובה:

מד הזרם: 1 A1\,\text{A}; מד המתח: 8 V8\,\text{V}

המכשירים אידאליים ולכן אינם משנים את המעגל. ההתנגדות השקולה בטור RT=4+8=12 ΩR_T=4+8=12\,\Omega:

I=εRT=1212=1 AI=\frac{\varepsilon}{R_T}=\frac{12}{12}=1\,\text{A}
V2=R2I=8⋅1=8 VV_2=R_2I=8\cdot1=8\,\text{V}

סעיף ג

תשובה:

מד הזרם מראה 3 A3\,\text{A}; ב־R2R_2 לא עובר זרם. החיבור מסוכן כי מד הזרם מקצר את הרכיב שהוא מחובר אליו במקביל, והזרם דרכו גדל - אם ההתנגדות שנשארת במעגל קטנה, הזרם עלול לשרוף אותו.

למד זרם אידאלי אין התנגדות, ולכן הוא "מקצר" את R2R_2: המתח בין bb ל־cc הוא V=RAIA=0V=R_AI_A=0, ולכן ב־R2R_2 לא עובר זרם, וכל הזרם עובר דרך מד הזרם.

במעגל נשאר רק R1R_1:

I=124=3 AI=\frac{12}{4}=3\,\text{A}

הזרם גדל פי 3 לעומת המעגל התקין. אם R1R_1 היה קטן מאוד (או אם מחברים מד זרם ישירות בין הדקי המקור), הזרם היה גדול מאוד ועלול לשרוף את המכשיר.

סעיף ד

תשובה:

מד הזרם: 00; מד המתח: 12 V12\,\text{V}

מד המתח מחובר בטור, וההתנגדות שלו אינסופית, ולכן במעגל לא עובר זרם. מד הזרם מראה 00.

כשאין זרם, אין מפל מתח על R1R_1 ועל R2R_2 (V=RI=0V=RI=0). לפי חוק המתחים של קירכהוף כל הכא"מ נמצא על מד המתח:

V=ε=12 VV=\varepsilon=12\,\text{V}

טעות נפוצה: לחשוב שמד מתח בטור מראה 00. הוא מראה את הכא"מ, כי כל מפל המתח במעגל נמצא עליו.

שאלה 9 · מד מתח לא אידאלי על מחלק מתח של נגדים גדוליםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

שני נגדים R1=R2=60 kΩR_1=R_2=60\,\text{k}\Omega מחוברים בטור למקור מתח אידאלי שהכא"מ שלו ε=12 V\varepsilon=12\,\text{V}. מחברים מד מתח במקביל ל־R2R_2, כמתואר בתרשים. התנגדות התילים ניתנת להזנחה.

א.

אילו מד המתח היה אידאלי, מה הוא היה מראה?

ב.

ההתנגדות של מד המתח היא RV=60 kΩR_V=60\,\text{k}\Omega. חשבו מה הוא מראה.

ג.

מחליפים את מד המתח במד מתח אחר, שההתנגדות שלו RV=120 kΩR_V=120\,\text{k}\Omega. מה הוא מראה?

ד.

מחזירים את מד המתח הראשון (RV=60 kΩR_V=60\,\text{k}\Omega), אבל מחליפים את שני הנגדים בנגדים R1=R2=60 ΩR_1=R_2=60\,\Omega. חשבו מה מראה מד המתח, והסבירו מתי אפשר להתייחס למד מתח כאל אידאלי.

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה:

6 V6\,\text{V}

מד מתח אידאלי לא מעביר זרם, ולכן המעגל הוא שני נגדים בטור:

I=1260⋅103+60⋅103=1⋅10−4 AI=\frac{12}{60\cdot10^3+60\cdot10^3}=1\cdot10^{-4}\,\text{A}
V2=R2I=60⋅103⋅10−4=6 VV_2=R_2I=60\cdot10^3\cdot10^{-4}=6\,\text{V}

(הנגדים שווים, ולכן המתח מתחלק ביניהם שווה בשווה.)

סעיף ב

תשובה:

4 V4\,\text{V}

מד המתח מחובר במקביל ל־R2R_2, ולכן גם דרכו עובר זרם. ההתנגדות השקולה של R2R_2 ומד המתח:

1R2V=160+160  ⇒  R2V=30 kΩ\frac{1}{R_{2V}}=\frac{1}{60}+\frac{1}{60}\;\Rightarrow\;R_{2V}=30\,\text{k}\Omega

הזרם במקור:

I=1260⋅103+30⋅103=1290⋅103≈1.33⋅10−4 AI=\frac{12}{60\cdot10^3+30\cdot10^3}=\frac{12}{90\cdot10^3}\approx1.33\cdot10^{-4}\,\text{A}

מד המתח מראה את המתח על הצירוף המקביל:

V=R2VI=30⋅103⋅1290⋅103=4 VV=R_{2V}I=30\cdot10^3\cdot\frac{12}{90\cdot10^3}=4\,\text{V}

מד המתח "משך" זרם, הקטין את ההתנגדות בין קצות R2R_2, ולכן גם את המתח עליו - והוא מודד מתח קטן ב־2 V2\,\text{V} מזה שהיה בלעדיו.

סעיף ג

תשובה:

4.8 V4.8\,\text{V}

R2V=60⋅12060+120=40 kΩR_{2V}=\frac{60\cdot120}{60+120}=40\,\text{k}\Omega
V=εR2VR1+R2V=12⋅4060+40=4.8 VV=\varepsilon\frac{R_{2V}}{R_1+R_{2V}}=12\cdot\frac{40}{60+40}=4.8\,\text{V}

הקריאה קרובה יותר ל־6 V6\,\text{V}: ככל ש־RVR_V גדולה יותר, מד המתח מעביר פחות זרם ומשנה פחות את המעגל.

סעיף ד

תשובה:

כ־6.0 V6.0\,\text{V} (בערך 5.997 V5.997\,\text{V}); כשההתנגדות שלו גדולה בהרבה מההתנגדות שהוא מחובר אליה במקביל.

R2V=60⋅6000060+60000≈59.94 ΩR_{2V}=\frac{60\cdot60000}{60+60000}\approx59.94\,\Omega
V=12⋅59.9460+59.94≈5.997 VV=12\cdot\frac{59.94}{60+59.94}\approx5.997\,\text{V}

הקריאה כמעט שווה ל־6 V6\,\text{V} (סטייה של כ־0.05%0.05\%).

כאשר RV≫R2R_V\gg R_2, הזרם דרך מד המתח זניח לעומת הזרם בנגד, וההתנגדות השקולה של הצירוף המקביל כמעט שווה ל־R2R_2. לכן אותו מד מתח יכול להיות "אידאלי" כמעט לגמרי במעגל אחד (נגדים של עשרות אוהם) ולא אידאלי בכלל במעגל אחר (נגדים של עשרות קילו־אוהם). מה שקובע הוא היחס בין RVR_V לבין ההתנגדות שהוא מחובר אליה.

שאלה 10 · תיל מתכתי ונורית: אופיינים, מעגל טור ומקביל, ווולטמטר לא אידיאליבאורך בגרות · ברמת בגרות

נתונים שני רכיבים חשמליים: תיל מתכתי XX ונורית YY. גרף הזרם כתלות במתח (גרף אופיין) של כל אחד משני הרכיבים מתואר בתרשים 1.

ענו על הסעיפים שלפניכם באמצעות הגרף.

א.

קבעו לאיזה מן הרכיבים XX או YY יש התנגדות קבועה. נמקו את קביעתכם.

ב.

התיל XX מלופף על גליל מבודד. ממדי התיל: אורך ℓ=5 m\ell=5\,\text{m}, שטח חתך A=0.25 mm2A=0.25\,\text{mm}^2.

חשבו את ההתנגדות הסגולית של התיל.

ג.

תלמידים חיברו שני מעגלים שונים. בכל אחד מהם השתמשו ברכיבים XX ו־YY, במקור מתח בעל כא"מ ε\varepsilon והתנגדות פנימית rr, ובמכשירי מדידה (המכשירים אינם מוצגים בתרשימים).

המעגל הראשון מתואר בתרשים 2. התלמידים מדדו בוולטמטר אידיאלי את המתח על XX ואת המתח על YY, ומצאו שהמתחים שווים.

חשבו את מתח הדקי המקור VMNV_{MN}.

ד.

המעגל השני מתואר בתרשים 3. התלמידים מדדו בוולטמטר אידיאלי את המתח על הנורית YY, ומצאו שהוא V=3.4 VV=3.4\,\text{V}.

חשבו את הזרם העובר דרך מקור המתח במעגל זה.

ה.

חשבו את הכא"מ ε\varepsilon ואת ההתנגדות הפנימית rr של מקור המתח.

ו.

התלמידים חיברו שוב את המעגל הראשון (תרשים 2), ומדדו את המתח על הנורית YY בעזרת וולטמטר לא אידיאלי.

קבעו אם המתח שנמדד במדידה זו גדול, קטן או שווה למתח שנמדד על הנורית בוולטמטר האידיאלי במעגל הראשון. נמקו את קביעתכם.

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה:

לרכיב XX (התנגדות קבועה RX=10 ΩR_X=10\,\Omega).

קביעה: לרכיב XX יש התנגדות קבועה.

נימוק: לפי חוק אוהם V=RIV=RI, ההתנגדות היא היחס R=VIR=\frac{V}{I}. הגרף של XX הוא קו ישר העובר בראשית – הזרם יחסי ישר למתח, והיחס VI\frac{V}{I} זהה בכל נקודה:

RX=VI=4.00.40=2.00.20=10 ΩR_X=\frac{V}{I}=\frac{4.0}{0.40}=\frac{2.0}{0.20}=10\,\Omega

הגרף של YY אינו קו ישר: עד מתח של כ־2 V2\,\text{V} כמעט אינו עובר בה זרם, ומעבר לכך הזרם גדל בקצב הולך וגדל. היחס VI\frac{V}{I} משתנה – למשל ב־2.5 V2.5\,\text{V}: 2.50.075≈33 Ω\frac{2.5}{0.075}\approx 33\,\Omega, וב־3.5 V3.5\,\text{V}: 3.50.675≈5.2 Ω\frac{3.5}{0.675}\approx 5.2\,\Omega. התנגדות YY קטנה עם המתח.

טעות נפוצה: לחשב התנגדות כשיפוע המשיק לגרף – ההתנגדות היא היחס VI\frac{V}{I} בנקודה.

סעיף ב

תשובה:

ρ=5⋅10−7 Ω⋅m\rho=5\cdot 10^{-7}\,\Omega\cdot\text{m}

מסעיף א, התנגדות התיל: R=10 ΩR=10\,\Omega.

מדף הנוסחאות, התנגדות של מוליך:

R=ρℓA  ⇒  ρ=RAℓR=\rho\frac{\ell}{A}\;\Rightarrow\;\rho=\frac{RA}{\ell}

ממירים את שטח החתך: A=0.25 mm2=0.25⋅10−6 m2A=0.25\,\text{mm}^2=0.25\cdot 10^{-6}\,\text{m}^2.

ρ=10⋅0.25⋅10−65=5⋅10−7 Ω⋅m\rho=\frac{10\cdot 0.25\cdot 10^{-6}}{5}=5\cdot 10^{-7}\,\Omega\cdot\text{m}

טעות נפוצה: להמיר mm2\text{mm}^2 ל־m2\text{m}^2 בגורם 10−310^{-3} במקום 10−610^{-6}.

סעיף ג

תשובה:

VMN=6.0 VV_{MN}=6.0\,\text{V} (בזרם 0.30 A0.30\,\text{A})

במעגל שבתרשים 2 הרכיבים XX ו־YY מחוברים בטור, ולכן עובר בשניהם אותו זרם. בנוסף נמדד שהמתחים עליהם שווים.

יש למצוא בתרשים 1 מצב שבו לשני הרכיבים אותו זרם ואותו מתח (מלבד הראשית, שבה אין זרם כלל) – זו נקודת החיתוך של שני הגרפים:

VX=VY=3.0 V,I=0.30 AV_X=V_Y=3.0\,\text{V},\qquad I=0.30\,\text{A}

(בדיקה ל־XX: I=3.010=0.30 AI=\frac{3.0}{10}=0.30\,\text{A}.)

מתח ההדקים של המקור שווה לסכום המתחים על הרכיבים המחוברים בטור (חוק המתחים של קירכהוף):

VMN=VX+VY=3.0+3.0=6.0 VV_{MN}=V_X+V_Y=3.0+3.0=6.0\,\text{V}

(MM הוא ההדק החיובי – הקו הארוך בסמל המקור – ולכן VMNV_{MN} חיובי.)

סעיף ד

תשובה:

I≈0.93 AI\approx 0.93\,\text{A}

במעגל שבתרשים 3 הרכיבים מחוברים במקביל בין הדקי המקור, ולכן המתח על שניהם זהה: VX=VY=3.4 VV_X=V_Y=3.4\,\text{V}.

הזרם בנורית YY – מהגרף של YY ב־V=3.4 VV=3.4\,\text{V}:

IY≈0.59 AI_Y\approx 0.59\,\text{A}

הזרם בתיל XX (חוק אוהם):

IX=VRX=3.410=0.34 AI_X=\frac{V}{R_X}=\frac{3.4}{10}=0.34\,\text{A}

הזרם במקור – לפי חוק הזרמים של קירכהוף:

I=IX+IY=0.34+0.59=0.93 AI=I_X+I_Y=0.34+0.59=0.93\,\text{A}

טעות נפוצה: לחשב את הזרם בנורית לפי R=10 ΩR=10\,\Omega או לפי ההתנגדות שלה מסעיף ג – התנגדות הנורית משתנה, ויש לקרוא את הזרם מהגרף.

סעיף ה

תשובה:

r≈4.1 Ωr\approx 4.1\,\Omega, ε≈7.2 V\varepsilon\approx 7.2\,\text{V}

מדף הנוסחאות, מתח ההדקים:

Vab=ε−IrV_{ab}=\varepsilon-Ir

אותו מקור שימש בשני המעגלים, ולכן יש שתי משוואות:

מעגל ראשון (V=6.0 VV=6.0\,\text{V}, I=0.30 AI=0.30\,\text{A}):

6.0=ε−0.30r6.0=\varepsilon-0.30r

מעגל שני (מתח הרכיבים המקבילים הוא מתח ההדקים, V=3.4 VV=3.4\,\text{V}, I=0.93 AI=0.93\,\text{A}):

3.4=ε−0.93r3.4=\varepsilon-0.93r

מחסרים:

6.0−3.4=(0.93−0.30)r  ⇒  r=2.60.63≈4.1 Ω6.0-3.4=(0.93-0.30)r\;\Rightarrow\;r=\frac{2.6}{0.63}\approx 4.1\,\Omega

מציבים במשוואה הראשונה:

ε=6.0+0.30⋅4.1≈7.2 V\varepsilon=6.0+0.30\cdot 4.1\approx 7.2\,\text{V}

(הערכים תלויים מעט בקריאת הגרף; r≈4.0r\approx 4.0–4.2 Ω4.2\,\Omega ו־ε≈7.2 V\varepsilon\approx 7.2\,\text{V}.)

טעות נפוצה: להניח שמתח ההדקים שווה לכא"מ – הוא קטן מהכא"מ, וההפרש IrIr גדל עם הזרם.

סעיף ו

תשובה:

המתח שנמדד קטן מ־3.0 V3.0\,\text{V}.

קביעה: המתח שנמדד קטן מ־3.0 V3.0\,\text{V}.

נימוק: לוולטמטר לא אידיאלי יש התנגדות סופית RVR_V, והוא מחובר במקביל לנורית – עובר בו זרם, ואין הוא רק "מסתכל" על המעגל.

נניח בשלילה שהמתח על הנורית לא קטן, כלומר VY′≥3.0 VV_Y'\ge 3.0\,\text{V}. אז לפי הגרף הזרם בנורית לפחות 0.30 A0.30\,\text{A}, ובנוסף עובר זרם בוולטמטר – הזרם הכולל, שעובר גם בתיל XX, גדול מ־0.30 A0.30\,\text{A}. לכן המתח על XX גדול מ־3.0 V3.0\,\text{V}, וסכום המתחים בחלק החיצוני גדול מ־6.0 V6.0\,\text{V}. אבל מתח ההדקים ε−Ir\varepsilon-Ir קטן מ־6.0 V6.0\,\text{V} כשהזרם גדל. סתירה.

לכן VY′<3.0 VV_Y'<3.0\,\text{V}: חיבור הוולטמטר הקטין את ההתנגדות של הקטע שעליו הוא מודד, הזרם בכל המעגל גדל, המתח על XX ועל ההתנגדות הפנימית גדל – וחלקו של קטע הנורית במתח קטן.

טעות נפוצה: לטעון שהמתח לא משתנה "כי וולטמטר רק מודד" – וולטמטר לא אידיאלי משנה את המעגל.

שאלה 11 · סוללה ישנה: מתח־זרם, הספק מנוצל כפונקציה של הזרם ומד זרם לא אידיאליבאורך בגרות · ברמת בגרות

תלמידות בדקו סוללה ישנה. הן הרכיבו את המעגל המתואר בתרשים 1 מן הרכיבים האלה: מקור מתח (הסוללה) שהכא"מ שלו ε\varepsilon והתנגדותו הפנימית rr, נגד משתנה MNMN שהמגע הנייד שלו הוא QQ, תילים מוליכים שהתנגדותם זניחה ומכשירי מדידה אידיאליים: מד זרם AA ומד מתח VV. מד המתח מחובר בין הקצה MM של הנגד המשתנה לבין התיל היוצא מן המגע QQ.

התלמידות שינו את מיקום המגע הנייד QQ. בכל פעם רשמו את הוריית מד המתח VV ואת הוריית מד הזרם II, וסרטטו גרף של VV כפונקצייה של II (ראו תרשים 2).

א.

הסבירו מדוע מד המתח מורה את מתח ההדקים של הסוללה. היעזרו בגרף שבתרשים 2 ומצאו את הכא"מ ε\varepsilon ואת ההתנגדות הפנימית rr.

ב.

התלמידות חישבו את ההספק המנוצל בכל אחת מן המדידות, וסרטטו גרף של ההספק המנוצל PP כתלות בזרם II (ראו תרשים 3).

הראו שהביטוי הכללי של ההספק המנוצל PP כפונקצייה של הזרם II הוא:

P=εI−rI2P=\varepsilon I-rI^2
ג.

התלמידות רצו להשתמש בנגד המשתנה כ"חוט להט" לחיתוך קלקר. הן מיקמו את המגע הנייד QQ כך שהחוט יתחמם בזמן הקצר ביותר.

חשבו את ההתנגדות של הקטע MQMQ במצב זה. פרטו את חישוביכם.

ד.

לפניכם שני היגדים. עבור כל היגד קבעו אם הוא נכון או לא נכון, ונמקו את קביעותיכם.

(1)

במצב שתואר בסעיף ג, ההספק שמתבזבז בהתנגדות הפנימית של הסוללה קטן מההספק המנוצל.

(2)

על סוללות רבות רשום ה"קיבול" שלהן ביחידות mAh\text{mAh} (מיליאמפר־שעה). זוהי יחידה של מטען חשמלי.

ה.

התלמידות ביצעו את הניסוי פעם נוספת עם מד זרם שהתנגדותו RAR_A לא זניחה, במקום המד האידיאלי (מד המתח נשאר מחובר כבתרשים 1). מקומות המגע QQ היו זהים בשני הניסויים.

בתרשים שלפניכם ארבעה גרפי פיזור 1–4 המתארים את המדידות של שני הניסויים, באופן הזה:

•המדידות של הניסוי הראשון (מד זרם אידיאלי) מסומנות ב־"○" וקו המגמה הוא קו רציף.

•המדידות של הניסוי השני (מד זרם שהתנגדותו לא זניחה) מסומנות ב־"+" וקו המגמה הוא קו מקווקו.

קבעו איזה גרף מתאר בצורה הטובה ביותר את תוצאות המדידות. נמקו את קביעתכם.

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה:

ε=12 V\varepsilon=12\,\text{V}, r=2 Ωr=2\,\Omega

מתח ההדקים: מד המתח מחובר על הקטע MQMQ של הנגד המשתנה – החלק החיצוני היחיד שיש בו התנגדות. מד הזרם אידיאלי (אין עליו מתח) והתילים חסרי התנגדות, ולכן המתח על MQMQ שווה למתח בין הדקי הסוללה:

V=ε−IrV=\varepsilon-Ir

זוהי משוואת קו ישר V=−r⋅I+εV=-r\cdot I+\varepsilon: השיפוע הוא −r-r, והחיתוך עם הציר האנכי (I=0I=0) הוא ε\varepsilon.

שיפוע – משתי נקודות רחוקות על הקו המקווקו, (1 A, 10 V)(1\,\text{A},\,10\,\text{V}) ו־(4.5 A, 3 V)(4.5\,\text{A},\,3\,\text{V}):

שיפוע=ΔVΔI=3−104.5−1=−73.5=−2 Ω\text{שיפוע}=\frac{\Delta V}{\Delta I}=\frac{3-10}{4.5-1}=\frac{-7}{3.5}=-2\,\Omega

לכן r=2 Ωr=2\,\Omega.

הכא"מ – מציבים נקודה על הקו:

ε=V+Ir=10+1⋅2=12 V\varepsilon=V+Ir=10+1\cdot 2=12\,\text{V}

(שקול להמשכת הקו עד I=0I=0.)

טעות נפוצה: לקרוא את ε\varepsilon כנקודה העליונה בגרף (10 V10\,\text{V}) – יש להמשיך את הקו עד I=0I=0.

סעיף ב

תשובה:

P=VIP=VI ו־V=ε−IrV=\varepsilon-Ir, ולכן P=(ε−Ir)I=εI−rI2P=(\varepsilon-Ir)I=\varepsilon I-rI^2.

ההספק המנוצל הוא ההספק שנמסר לחלק החיצוני (הנגד המשתנה). מדף הנוסחאות:

P=VABIP=V_{AB}I

כאשר VV הוא המתח על החלק החיצוני – מתח ההדקים:

V=ε−IrV=\varepsilon-Ir

מציבים:

P=(ε−Ir)I=εI−rI2P=(\varepsilon-Ir)I=\varepsilon I-rI^2

זוהי פרבולה "בוכה" ב־II שאפסיה I=0I=0 ו־I=εrI=\frac{\varepsilon}{r} – בהתאם לצורת הגרף בתרשים 3.

(דרך נוספת: ההספק שהמקור מפיק הוא εI\varepsilon I, וההספק שמתבזבז בהתנגדות הפנימית הוא I2rI^2r; ההפרש הוא ההספק המנוצל.)

סעיף ג

תשובה:

RMQ=2 ΩR_{MQ}=2\,\Omega

החוט יתחמם הכי מהר כאשר ההספק שנמסר לנגד המשתנה (ההספק המנוצל) מרבי.

הזרם בהספק המרבי. לפי סעיף ב, P(I)=εI−rI2P(I)=\varepsilon I-rI^2 היא פרבולה שקודקודה באמצע בין האפסים I=0I=0 ו־I=εrI=\frac{\varepsilon}{r}:

I=ε2r=122⋅2=3 AI=\frac{\varepsilon}{2r}=\frac{12}{2\cdot 2}=3\,\text{A}

(כך גם בתרשים 3: השיא ב־I=3 AI=3\,\text{A}, ו־Pmax⁡=12⋅3−2⋅32=18 WP_{\max}=12\cdot 3-2\cdot 3^2=18\,\text{W}.)

המתח במצב זה:

V=ε−Ir=12−3⋅2=6 VV=\varepsilon-Ir=12-3\cdot 2=6\,\text{V}

ההתנגדות – לפי חוק אוהם:

RMQ=VI=63=2 ΩR_{MQ}=\frac{V}{I}=\frac{6}{3}=2\,\Omega

כלומר ההספק המנוצל מרבי כאשר ההתנגדות החיצונית שווה להתנגדות הפנימית.

טעות נפוצה: לחשוב שהחוט יתחמם מהר יותר ככל שההתנגדות קטנה יותר – כשההתנגדות קטנה מאוד הזרם גדל, אבל רוב ההספק מתבזבז בתוך הסוללה.

סעיף ד(1)

תשובה:

לא נכון. שני ההספקים שווים: I2r=32⋅2=18 WI^2r=3^2\cdot 2=18\,\text{W}, כמו ההספק המנוצל.

קביעה: ההיגד לא נכון.

נימוק: בהספק מנוצל מרבי RMQ=rR_{MQ}=r. דרך ההתנגדות הפנימית ודרך הנגד החיצוני עובר אותו זרם (חיבור בטור), ולכן ההספקים שווים:

Pr=I2r=32⋅2=18 W,Peff=I2RMQ=32⋅2=18 WP_r=I^2r=3^2\cdot 2=18\,\text{W},\qquad P_{\text{eff}}=I^2R_{MQ}=3^2\cdot 2=18\,\text{W}

הסוללה מפיקה εI=12⋅3=36 W\varepsilon I=12\cdot 3=36\,\text{W}, ומחציתו מתבזבזת בתוכה – הנצילות במצב זה היא 50%50\% בלבד.

סעיף ד(2)

תשובה:

נכון. mA⋅h\text{mA}\cdot\text{h} היא זרם כפול זמן, כלומר מטען: 1 mAh=3.6 C1\,\text{mAh}=3.6\,\text{C}.

קביעה: ההיגד נכון.

נימוק: מהגדרת הזרם בדף הנוסחאות, I=ΔqΔtI=\frac{\Delta q}{\Delta t}, ולכן Δq=IΔt\Delta q=I\Delta t – מכפלה של זרם בזמן היא מטען. לכן מיליאמפר כפול שעה היא יחידת מטען:

1 mAh=10−3 A⋅3600 s=3.6 C1\,\text{mAh}=10^{-3}\,\text{A}\cdot 3600\,\text{s}=3.6\,\text{C}

ה"קיבול" הרשום על הסוללה הוא המטען הכולל שהיא יכולה להעביר במעגל עד שתתרוקן.

טעות נפוצה: לחשוב ש־mAh\text{mAh} היא יחידת אנרגייה או הספק – אנרגייה מתקבלת רק לאחר הכפלה במתח.

סעיף ה

תשובה:

גרף 3 – אותו חיתוך ε\varepsilon, שיפוע תלול יותר (−(r+RA)-(r+R_A)); נקודות ה־"+" בזרמים ובמתחים קטנים יותר.

קביעה: גרף 3.

נימוק: כעת יש על מד הזרם מתח IRAIR_A. מד המתח מחובר על הנגד המשתנה בלבד, ומד הזרם נמצא מחוץ לקטע שהוא מודד. לפי חוק המתחים של קירכהוף:

V=ε−Ir−IRA=ε−I(r+RA)V=\varepsilon-Ir-IR_A=\varepsilon-I(r+R_A)

זהו קו ישר עם אותו חיתוך ε\varepsilon (כשאין זרם אין מפל מתח על אף אחד מהם) ועם שיפוע תלול יותר, −(r+RA)-(r+R_A). זה פוסל את גרף 1 (אותו קו), את גרף 2 (חיתוך שונה) ואת גרף 4 (שיפוע מתון יותר).

בנוסף, באותם מיקומי מגע ההתנגדות הכוללת גדלה, ולכן הזרם I=εRMQ+RA+rI=\frac{\varepsilon}{R_{MQ}+R_A+r} קטן, וגם V=IRMQV=IR_{MQ} קטן – כל נקודת "+" נמצאת משמאל ומתחת לנקודת ה־"○" המתאימה, כמו בגרף 3.

טעות נפוצה: לבחור בגרף 1 – הוא היה נכון אילו מד המתח היה מחובר ישירות להדקי הסוללה; כאן הוא מודד רק את הנגד המשתנה.

שאלה 12 · חותך קלקר: תילי קונסטנטן במקביל, התנגדות פנימית והתנגדות ליחידת אורךבאורך בגרות · ברמת בגרות

תלמיד בנה מכשיר לחיתוך קלקר ("חותך חוט חם") והרכיב את המעגל החשמלי המתואר בתרשים 1 מן הרכיבים האלה:

•סוללה שהכא"מ שלה ε=9 V\varepsilon=9\,\text{V} והתנגדותה הפנימית rr.

•שני תילי קונסטנטן זהים, מתוחים ומקבילים, שהתנגדות כל אחד מהם RxR_x. לתילים התנגדות אחידה ליחידת אורך, λ\lambda (התנגדות הקונסטנטן כמעט אינה משתנה עם הטמפרטורה).

•מכשירי מדידה אידיאליים – מד־זרם AA, מד־מתח V1V_1 ומד־מתח V2V_2.

•מגע נייד PP המחבר בין מד־מתח V2V_2 לתיל הקונסטנטן העליון.

•תילי חיבור שהתנגדותם זניחה.

נתון: הוריית מד־הזרם במעגל (ראו תרשים 1) היא I=1.2 AI=1.2\,\text{A}, והוריית מד־המתח V1V_1 היא V1=7.2 VV_1=7.2\,\text{V}.

א.

חשבו את ההתנגדות RxR_x של כל אחד מתילי הקונסטנטן. פרטו את שלבי הפתרון.

ב.

חשבו את ההתנגדות הפנימית rr של הסוללה. פרטו את שלבי הפתרון.

ג.

נקודה MM שבתרשים היא הקצה השמאלי של תיל הקונסטנטן העליון.

כאשר המגע הנייד PP נמצא במרחק L=30 cmL=30\,\text{cm} מימין לנקודה MM, הוריית מד־המתח V2V_2 היא V2=3.6 VV_2=3.6\,\text{V}.

חשבו את λ\lambda (ההתנגדות ליחידת אורך של תיל הקונסטנטן). פרטו את שלבי הפתרון.

ד.

במקביל לשני התילים הקיימים במעגל הוסיף התלמיד כמה תילי קונסטנטן זהים לתילים הקיימים (ראו תרשים 2).

בשלב זה יש במעגל סך הכול nn תילים זהים שההתנגדות של כל אחד מהם RxR_x.

פתחו ביטוי פרמטרי לזרם שמוֹרֶה מד־הזרם AA (במעגל שבתרשים 2) כתלות ב־ε\varepsilon, RxR_x, rr, nn, בהתאם לצורך.

ה.

לפניכם היגדים 1–4 המתארים את השינויים בהוריות של מדי־המתח ככל שמספר התילים גדל (ככל ש־nn גדל).

קבעו מהו ההיגד הנכון, ונמקו את קביעתכם.

1. ההוריה של מד־מתח V1V_1 גדלה וההוריה של מד־מתח V2V_2 קטנה.

2. ההוריות של שני מדי־המתח קטֵנות.

3. ההוריות של שני מדי־המתח גדֵלות.

4. ההוריה של מד־מתח V1V_1 אינה משתנה (היא תמיד שווה ל־ε\varepsilon) וההוריה של מד־מתח V2V_2 קטנה.

◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה:

Rx=6 ΩR_x=6\,\Omega

מה מודד כל מכשיר:

•מד־הזרם AA מחובר בטור לתיל העליון בלבד, ולכן I=1.2 AI=1.2\,\text{A} הוא הזרם בתיל העליון.

•מד־המתח V1V_1 מחובר על הדקי הסוללה, ולכן הוא מודד את מתח ההדקים. שאר המעגל בין שתי הנקודות האלה הוא צירוף שני התילים במקביל (תילי החיבור אידיאליים), ולכן V1V_1 הוא גם המתח על כל אחד מהתילים (חוק המתחים של קירכהוף).

מד־הזרם האידיאלי אינו גורם למפל מתח, ולכן המתח על התיל העליון 7.2 V7.2\,\text{V}. לפי חוק אוהם:

V=RI  ⇒  Rx=V1I=7.21.2=6 ΩV=RI\;\Rightarrow\;R_x=\frac{V_1}{I}=\frac{7.2}{1.2}=6\,\Omega

טעות נפוצה: לחשוב שמד־מתח המחובר לסוללה מראה תמיד את הכא"מ – כשזורם זרם, מתח ההדקים קטן מ־ε\varepsilon.

סעיף ב

תשובה:

r=0.75 Ωr=0.75\,\Omega

הזרם הכולל: שני התילים זהים ומחוברים במקביל, ולכן באותו מתח עובר בכל אחד מהם אותו זרם. לפי חוק הזרמים של קירכהוף:

Iכולל=2I=2⋅1.2=2.4 AI_{\text{כולל}}=2I=2\cdot 1.2=2.4\,\text{A}

זרם זה עובר דרך הסוללה.

מתח ההדקים (מדף הנוסחאות):

Vab=ε−Iכוללr  ⇒  r=ε−V1Iכולל=9−7.22.4=0.75 ΩV_{ab}=\varepsilon-I_{\text{כולל}}r\;\Rightarrow\;r=\frac{\varepsilon-V_1}{I_{\text{כולל}}}=\frac{9-7.2}{2.4}=0.75\,\Omega

(בדיקה: Rשקולה=0.75+62=3.75 ΩR_{\text{שקולה}}=0.75+\frac{6}{2}=3.75\,\Omega, ו־I=93.75=2.4 AI=\frac{9}{3.75}=2.4\,\text{A} ✓.)

טעות נפוצה: לחלק את 1.8 V1.8\,\text{V} בזרם שמודד מד־הזרם (1.2 A1.2\,\text{A}) – דרך הסוללה עובר הזרם הכולל.

סעיף ג

תשובה:

λ=10 Ω/m\lambda=10\,\Omega/\text{m}

מד־המתח V2V_2 מחובר בין התיל השמאלי (שהוא באותו פוטנציאל כמו הנקודה MM) לבין המגע הנייד PP. לכן V2V_2 הוא המתח על קטע התיל שבין MM ל־PP, שאורכו LL.

מד־המתח אידיאלי ואינו מושך זרם, ולכן בקטע MPMP עובר הזרם I=1.2 AI=1.2\,\text{A} של התיל העליון.

התנגדות הקטע: RMP=λLR_{MP}=\lambda L. לפי חוק אוהם:

V2=IRMP=IλL  ⇒  λ=V2ILV_2=IR_{MP}=I\lambda L\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{V_2}{IL}

הצבה (L=30 cm=0.3 mL=30\,\text{cm}=0.3\,\text{m}):

λ=3.61.2⋅0.3=10 Ω/m\lambda=\frac{3.6}{1.2\cdot 0.3}=10\,\Omega/\text{m}

(מכאן אורך כל תיל: ℓ=Rxλ=610=0.6 m\ell=\frac{R_x}{\lambda}=\frac{6}{10}=0.6\,\text{m} – ואכן 30 cm30\,\text{cm} הם חצי מהתיל, ו־V2=V12V_2=\frac{V_1}{2}.)

סעיף ד

תשובה:

IA=εnr+RxI_A=\dfrac{\varepsilon}{nr+R_x}

ההתנגדות השקולה של התילים: nn תילים זהים במקביל. מדף הנוסחאות:

1Rמקביל=∑1Ri=nRx  ⇒  Rמקביל=Rxn\frac{1}{R_{\text{מקביל}}}=\sum\frac{1}{R_i}=\frac{n}{R_x}\;\Rightarrow\;R_{\text{מקביל}}=\frac{R_x}{n}

הזרם הכולל: צירוף התילים מחובר לסוללה, שהתנגדותה הפנימית rr בטור איתו:

Iכולל=εr+Rxn=nεnr+RxI_{\text{כולל}}=\frac{\varepsilon}{r+\frac{R_x}{n}}=\frac{n\varepsilon}{nr+R_x}

הזרם במד־הזרם: התילים זהים ובאותו מתח, ולכן הזרם הכולל מתחלק שווה ביניהם, ומד־הזרם (בטור לתיל אחד) מודד חלק nn־י ממנו:

IA=Iכוללn=εnr+RxI_A=\frac{I_{\text{כולל}}}{n}=\frac{\varepsilon}{nr+R_x}

(בדיקה עבור n=2n=2: IA=91.5+6=1.2 AI_A=\frac{9}{1.5+6}=1.2\,\text{A} – כמו הנתון ✓.)

סעיף ה

תשובה:

היגד 2: שתי ההוריות קטנות.

קביעה: היגד 2.

נימוק:

- V1V_1: הוא מתח ההדקים, השווה למתח על כל תיל: V1=IARx=εRxnr+RxV_1=I_AR_x=\frac{\varepsilon R_x}{nr+R_x} (מסעיף ד). ככל ש־nn גדל המכנה גדל, ולכן V1V_1 קטן.

במילים: הוספת תילים במקביל מקטינה את ההתנגדות החיצונית Rxn\frac{R_x}{n}, הזרם הכולל גדל, מפל המתח הפנימי IכוללrI_{\text{כולל}}r גדל, ולכן מתח ההדקים ε−Iכוללr\varepsilon-I_{\text{כולל}}r קטן. (היגד 4 שגוי – V1=εV_1=\varepsilon רק כשאין זרם.)

- V2V_2: הוא המתח על קטע באורך קבוע LL של התיל העליון: V2=IAλL=ελLnr+RxV_2=I_A\lambda L=\frac{\varepsilon\lambda L}{nr+R_x}. הזרם IAI_A בתיל העליון קטן כש־nn גדל, ולכן גם V2V_2 קטן (הוא חלק קבוע, Lℓ\frac{L}{\ell}, מ־V1V_1).

לכן הוריות שני מדי־המתח קטנות.

טעות נפוצה: לחשוב שכיוון שהזרם הכולל גדל, גם הזרם בכל תיל גדל – הזרם הכולל גדל, אבל הוא מתחלק בין יותר תילים, והמתח עליהם קטן.

שאלה 13 · מדידת התנגדות במדים לא אידאליים: שתי דרכי חיבורבאורך בגרות · ברמת בגרות

כדי למדוד התנגדות RR של נגד, מחברים אותו למקור מתח אידאלי שהכא"מ שלו ε=12 V\varepsilon=12\,\text{V}, עם מד זרם ומד מתח. ההתנגדות "הנמדדת" מחושבת כמנה של קריאת מד המתח בקריאת מד הזרם: Rm=VIR_m=\frac{V}{I}.

המדים אינם אידאליים: ההתנגדות של מד הזרם RA=2 ΩR_A=2\,\Omega, וההתנגדות של מד המתח RV=10 kΩR_V=10\,\text{k}\Omega.

אפשר לחבר את המדים בשתי דרכים (ראו תרשים):

- חיבור (1): מד המתח מחובר במקביל לנגד בלבד, ומד הזרם בטור עם הצירוף הזה.

- חיבור (2): מד המתח מחובר במקביל לצירוף הטורי של מד הזרם והנגד.

א.

בכל אחד משני החיבורים, קבעו איזה מהמדים מודד בדיוק את הגודל של הנגד (הזרם בו או המתח עליו), ואיזה מודד גודל אחר. נמקו.

ב.

הנגד הוא R=10 ΩR=10\,\Omega והוא מחובר בחיבור (2). חשבו את הקריאות של שני המדים ואת RmR_m, ואת הסטייה היחסית של RmR_m מ־RR.

ג.

אותו נגד (R=10 ΩR=10\,\Omega) מחובר בחיבור (1). חשבו את RmR_m ואת הסטייה היחסית שלה מ־RR.

ד.

מחליפים את הנגד בנגד R=10 kΩR=10\,\text{k}\Omega. חשבו את RmR_m בכל אחד משני החיבורים ואת הסטייה היחסית בכל אחד מהם.

ה.

על סמך התוצאות, איזה חיבור עדיף למדידת התנגדות קטנה ואיזה למדידת התנגדות גדולה? נסחו כלל כללי בעזרת RAR_A ו־RVR_V, ונמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה:

חיבור (1): מד המתח מודד בדיוק את המתח על RR; מד הזרם מודד את סכום הזרמים ב־RR ובמד המתח. חיבור (2): מד הזרם מודד בדיוק את הזרם ב־RR; מד המתח מודד את סכום המתחים על RR ועל מד הזרם.

חיבור (1): מד המתח מחובר ישירות לקצות הנגד, ולכן הוא מראה בדיוק את המתח על RR. אבל דרך מד המתח עובר זרם (התנגדותו סופית), ומד הזרם נמצא לפני הפיצול, כך שהוא מראה IR+IVI_R+I_V - יותר מהזרם בנגד. לכן RmR_m קטנה מ־RR: למעשה RmR_m היא ההתנגדות השקולה של RR ו־RVR_V במקביל.

חיבור (2): מד הזרם בטור עם הנגד בלבד, ולכן הוא מראה בדיוק את הזרם ב־RR. אבל מד המתח מחובר גם על מד הזרם, שגם עליו יש מפל מתח (RAIR_AI), ולכן הוא מראה VR+VAV_R+V_A - יותר מהמתח על הנגד. לכן Rm=R+RAR_m=R+R_A, גדולה מ־RR.

סעיף ב

תשובה:

I=1 AI=1\,\text{A}, V=12 VV=12\,\text{V}, Rm=12 ΩR_m=12\,\Omega; סטייה של 20%20\%

מד המתח מחובר בין שתי נקודות שביניהן נמצא מקור המתח בלבד, ולכן הוא מראה את הכא"מ: V=12 VV=12\,\text{V}. (הזרם דרכו לא משפיע על הענף של RR, כי המקור אידאלי.)

בענף של מד הזרם והנגד:

I=εR+RA=1210+2=1 AI=\frac{\varepsilon}{R+R_A}=\frac{12}{10+2}=1\,\text{A}
Rm=VI=121=12 Ω=R+RAR_m=\frac{V}{I}=\frac{12}{1}=12\,\Omega=R+R_A

סטייה יחסית: 12−1010=0.2\frac{12-10}{10}=0.2, כלומר 20%20\%.

סעיף ג

תשובה:

Rm≈9.99 ΩR_m\approx9.99\,\Omega; סטייה של כ־0.1%0.1\% (קריאות: I≈1.0 AI\approx1.0\,\text{A}, V≈10.0 VV\approx10.0\,\text{V})

מד הזרם מודד את הזרם בצירוף המקביל של RR ו־RVR_V, ומד המתח את המתח על הצירוף הזה, ולכן RmR_m היא ההתנגדות השקולה שלהם:

Rm=R RVR+RV=10⋅1000010010≈9.99 ΩR_m=\frac{R\,R_V}{R+R_V}=\frac{10\cdot10000}{10010}\approx9.99\,\Omega

הסטייה: 10−9.9910≈0.001\frac{10-9.99}{10}\approx0.001, כלומר כ־0.1%0.1\%.

הקריאות עצמן: I=129.99+2≈1.0 AI=\frac{12}{9.99+2}\approx1.0\,\text{A}, V=9.99⋅1.0≈10.0 VV=9.99\cdot1.0\approx10.0\,\text{V}.

סעיף ד

תשובה:

חיבור (1): Rm=5 kΩR_m=5\,\text{k}\Omega (סטייה של 50%50\%); חיבור (2): Rm=10 002 ΩR_m=10\,002\,\Omega (סטייה של 0.02%0.02\%)

חיבור (1): כמו בסעיף ג, RmR_m היא ההתנגדות השקולה של RR ו־RVR_V במקביל:

Rm=104⋅104104+104=5⋅103 ΩR_m=\frac{10^4\cdot10^4}{10^4+10^4}=5\cdot10^3\,\Omega

סטייה של 50%50\%: חצי מהזרם שמד הזרם מודד עובר בכלל דרך מד המתח.

חיבור (2): כמו בסעיף ב, Rm=R+RAR_m=R+R_A:

Rm=10 000+2=10 002 ΩR_m=10\,000+2=10\,002\,\Omega

סטייה: 210000=0.0002\frac{2}{10000}=0.0002, כלומר 0.02%0.02\%.

סעיף ה

תשובה:

התנגדות קטנה - חיבור (1); התנגדות גדולה - חיבור (2). חיבור (1) מדויק כאשר R≪RVR\ll R_V, וחיבור (2) מדויק כאשר R≫RAR\gg R_A.

חיבור (1) נותן Rm=RRVR+RVR_m=\frac{RR_V}{R+R_V}. הסטייה קטנה כאשר הזרם דרך מד המתח זניח לעומת הזרם בנגד, כלומר כאשר R≪RVR\ll R_V. זה מתקיים היטב לנגד של 10 Ω10\,\Omega (0.1%0.1\%), אבל לא לנגד של 10 kΩ10\,\text{k}\Omega, השווה ל־RVR_V (50%50\%).

חיבור (2) נותן Rm=R+RAR_m=R+R_A. הסטייה קטנה כאשר מפל המתח על מד הזרם זניח לעומת המתח על הנגד, כלומר כאשר R≫RAR\gg R_A. זה מתקיים היטב לנגד של 10 kΩ10\,\text{k}\Omega (0.02%0.02\%), אבל לא לנגד של 10 Ω10\,\Omega, שאינו גדול בהרבה מ־RA=2 ΩR_A=2\,\Omega (20%20\%).

מסקנה: להתנגדות קטנה (קרובה ל־RAR_A) מחברים את מד המתח ישירות על הנגד - חיבור (1); להתנגדות גדולה (קרובה ל־RVR_V) מחברים את מד המתח על הנגד ועל מד הזרם יחד - חיבור (2).

טעות נפוצה: לחשוב שאחד החיבורים "נכון" תמיד. כל אחד מהם מכניס שגיאה של מכשיר אחר, וצריך לבחור את החיבור שבו השגיאה זניחה.

שאלות מבחינות הבגרות על השיעור

השאלה המלאה, עם פתרון מלא לכל סעיף, בדף של כל בחינה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.