דילוג לתוכן המרכזי

טעינה ופריקה של קבל - שאלות ותרגילים

כיתה י"ב · חשמל ומגנטיות - פיזיקה 5 יח"ל (שאלון 036371) · מעגלי זרם ישר · 20 שאלות

השאלות מסודרות מהקצרה לארוכה ומהקלה לקשה. נסו לפתור לבד, ורק אז פתחו את הפתרון.

שאלה 1 · קבל וסוללה: מה קורה לאחר זמן רב?קצרה · קלה

קבל שקיבולו C=220 μFC=220\,\mu\text{F}, ריק בהתחלה, מחובר בטור לסוללה אידיאלית של 9 V9\,\text{V} ולמפסק S, כמתואר בתרשים. A ו-B הם לוחות הקבל. סוגרים את המפסק ומחכים זמן רב.

א.

מה הזרם במעגל, מה המתח בין לוחות הקבל ומה המטען עליו? איזה לוח טעון במטען חיובי?

ב.

מוסיפים למעגל נגד של 1 kΩ1\,\text{k}\Omega בטור, פורקים את הקבל וחוזרים על הניסוי. אילו מהתשובות לסעיף א משתנות? מה כן משתנה?

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

I=0I=0, VC=9 VV_C=9\,\text{V}, Q=1.98 mCQ=1.98\,\text{mC}; הלוח A חיובי

מיד אחרי סגירת המפסק זורם זרם שטוען את הקבל. ככל שהקבל נטען, המתח עליו גדל ומתנגד למתח הסוללה, והזרם קטן. לאחר זמן רב המתח על הקבל שווה למתח הסוללה והזרם מתאפס: I=0I=0, VC=9 VV_C=9\,\text{V}.

Q=CVC=220⋅10−6⋅9=1.98⋅10−3 C=1.98 mCQ=CV_C=220\cdot10^{-6}\cdot9=1.98\cdot10^{-3}\,\text{C}=1.98\,\text{mC}

הלוח A מחובר לקוטב החיובי של הסוללה (הקו הארוך, למעלה), ולכן הוא טעון ב-+1.98 mC+1.98\,\text{mC}, והלוח B ב-−1.98 mC-1.98\,\text{mC}.

סעיף ב

תשובה:

שום תשובה לא משתנה; הטעינה איטית יותר (τ=RC=0.22 s\tau=RC=0.22\,\text{s})

לאחר זמן רב שוב אין זרם, ולכן אין מתח על הנגד (VR=IR=0V_R=IR=0). כל מתח הסוללה נמצא על הקבל: VC=9 VV_C=9\,\text{V}, Q=1.98 mCQ=1.98\,\text{mC}, והלוח A חיובי – כמו קודם.

מה שמשתנה הוא קצב הטעינה: הנגד מגביל את הזרם, והקבל נטען בהדרגה עם קבוע זמן

τ=RC=103⋅220⋅10−6=0.22 s\tau=RC=10^3\cdot220\cdot10^{-6}=0.22\,\text{s}

(אחרי כמה קבועי זמן הקבל כמעט מלא).

טעות נפוצה: לחשוב שחלק מהמתח "נשאר" על הנגד לאחר זמן רב. מתח על נגד יש רק כשזורם בו זרם.

שאלה 2 · טעינת קבל: מטען ומתח אחרי חצי קבוע זמן ואחרי חמישהקצרה · קלה

במעגל שבתרשים סוללה אידיאלית שהכא"מ שלה ε=9 V\varepsilon=9\,\text{V}, נגד R=50 ΩR=50\,\Omega וקבל לא טעון C=2 mFC=2\,\text{mF}. ברגע t=0t=0 סוגרים את המפסק SS.

א.

מה המתח על הקבל והמטען עליו ברגע t=0.05 st=0.05\,\text{s}?

ב.

מה המתח והמטען ברגע t=0.5 st=0.5\,\text{s}? מה אפשר לומר על מצב הקבל ברגע זה?

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

VC≈3.54 VV_C\approx3.54\,\text{V}, q≈7.08⋅10−3 Cq\approx7.08\cdot10^{-3}\,\text{C}

קבוע הזמן: τ=RC=50⋅2⋅10−3=0.1 s\tau=RC=50\cdot2\cdot10^{-3}=0.1\,\text{s}.

VC=ε(1−e−t/τ)=9(1−e−0.5)≈9⋅0.393≈3.54 VV_C=\varepsilon\left(1-e^{-t/\tau}\right)=9\left(1-e^{-0.5}\right)\approx9\cdot0.393\approx3.54\,\text{V}
q=CVC=2⋅10−3⋅3.54≈7.08⋅10−3 Cq=CV_C=2\cdot10^{-3}\cdot3.54\approx7.08\cdot10^{-3}\,\text{C}

סעיף ב

תשובה:

VC≈8.94 VV_C\approx8.94\,\text{V}, q≈1.79⋅10−2 Cq\approx1.79\cdot10^{-2}\,\text{C}; הקבל כמעט טעון במלואו

t=0.5 s=5τt=0.5\,\text{s}=5\tau:

VC=9(1−e−5)≈9⋅0.993≈8.94 V,q=2⋅10−3⋅8.94≈1.79⋅10−2 CV_C=9\left(1-e^{-5}\right)\approx9\cdot0.993\approx8.94\,\text{V},\qquad q=2\cdot10^{-3}\cdot8.94\approx1.79\cdot10^{-2}\,\text{C}

זה יותר מ-99%99\% מהמטען המרבי Cε=1.8⋅10−2 CC\varepsilon=1.8\cdot10^{-2}\,\text{C} – אחרי כחמישה קבועי זמן הקבל נחשב טעון במלואו.

שאלה 3 · כמה זמן נחשב "זמן רב"? קבל אחרי 15 קבועי זמןקצרה · קלה

קבל שקיבולו C=50 μFC=50\,\mu\text{F}, שאינו טעון, מחובר בטור לנגד R=2 kΩR=2\,\text{k}\Omega, למפסק ולסוללה אידיאלית של 6 V6\,\text{V}. ברגע t=0t=0 סוגרים את המפסק.

מה המטען על הקבל והמתח עליו ברגע t=1.5 st=1.5\,\text{s}? הסבירו למה אפשר לענות כמעט בלי חישוב.

◂ פתרון מלא לשאלה 3

פתרון

תשובה:

VC≈6 VV_C\approx6\,\text{V}, q≈3⋅10−4 Cq\approx3\cdot10^{-4}\,\text{C}

קבוע הזמן: τ=RC=2000⋅50⋅10−6=0.1 s\tau=RC=2000\cdot50\cdot10^{-6}=0.1\,\text{s}. הזמן 1.5 s1.5\,\text{s} הוא 15τ15\tau, ו-e−15≈3⋅10−7e^{-15}\approx3\cdot10^{-7} – זניח. לכן הקבל טעון במלואו: אין זרם, אין מתח על הנגד, וכל מתח הסוללה על הקבל:

VC≈ε=6 V,q≈Cε=50⋅10−6⋅6=3⋅10−4 CV_C\approx\varepsilon=6\,\text{V},\qquad q\approx C\varepsilon=50\cdot10^{-6}\cdot6=3\cdot10^{-4}\,\text{C}

טעות נפוצה: להציב t=1.5t=1.5 בלי לחלק ב-τ\tau, או לחשוב שהקבל ממשיך להיטען "לנצח" באופן מורגש.

שאלה 4 · זרם והספק בנגד במהלך טעינת קבלקצרה · קלה

במעגל שבתרשים סוללה אידיאלית שהכא"מ שלה ε=12 V\varepsilon=12\,\text{V}, נגד R=40 ΩR=40\,\Omega וקבל לא טעון C=500 μFC=500\,\mu\text{F}. ברגע t=0t=0 סוגרים את המפסק SS.

א.

מה עוצמת הזרם במעגל ברגע t=10 mst=10\,\text{ms}?

ב.

מה ההספק המתפתח בנגד באותו רגע?

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

I≈0.182 AI\approx0.182\,\text{A}

τ=RC=40⋅500⋅10−6=0.02 s=20 ms\tau=RC=40\cdot500\cdot10^{-6}=0.02\,\text{s}=20\,\text{ms}. הזרם ההתחלתי I0=εR=1240=0.3 AI_0=\frac{\varepsilon}{R}=\frac{12}{40}=0.3\,\text{A}.

I=I0e−t/τ=0.3 e−0.5≈0.182 AI=I_0e^{-t/\tau}=0.3\,e^{-0.5}\approx0.182\,\text{A}

סעיף ב

תשובה:

P≈1.32 WP\approx1.32\,\text{W}

P=I2R=0.1822⋅40≈1.32 WP=I^2R=0.182^2\cdot40\approx1.32\,\text{W}

(ברגע t=0t=0 ההספק היה 0.32⋅40=3.6 W0.3^2\cdot40=3.6\,\text{W}; ההספק דועך פי ee בכל חצי קבוע זמן, כי הוא תלוי ב-I2I^2.)

שאלה 5 · טעינת קבל דרך שני נגדים בטורקצרה · בינונית

במעגל שבתרשים סוללה אידיאלית שהכא"מ שלה ε=8 V\varepsilon=8\,\text{V}, נגדים R1=30 ΩR_1=30\,\Omega ו-R2=50 ΩR_2=50\,\Omega בטור, וקבל לא טעון C=250 μFC=250\,\mu\text{F}. ברגע t=0t=0 סוגרים את המפסק SS.

א.

מהו קבוע הזמן של המעגל?

ב.

מצאו את המתח על הקבל, את הזרם ואת המתח על R2R_2 ברגע t=10 mst=10\,\text{ms}, ואת המתח על הקבל והזרם ברגע t=0.2 st=0.2\,\text{s}.

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

τ=20 ms\tau=20\,\text{ms}

הקבל נטען דרך שני הנגדים, וההתנגדות הכוללת היא R1+R2=80 ΩR_1+R_2=80\,\Omega:

τ=(R1+R2)C=80⋅250⋅10−6=0.02 s\tau=(R_1+R_2)C=80\cdot250\cdot10^{-6}=0.02\,\text{s}

סעיף ב

תשובה:

ב-10 ms10\,\text{ms}: VC≈3.15 VV_C\approx3.15\,\text{V}, I≈60.7 mAI\approx60.7\,\text{mA}, VR2≈3.03 VV_{R_2}\approx3.03\,\text{V}; ב-0.2 s0.2\,\text{s}: VC≈8 VV_C\approx8\,\text{V}, I≈0I\approx0

VC=8(1−e−0.5)≈3.15 VV_C=8\left(1-e^{-0.5}\right)\approx3.15\,\text{V}
I=εR1+R2e−t/τ=0.1 e−0.5≈0.0607 A,VR2=IR2≈0.0607⋅50≈3.03 VI=\frac{\varepsilon}{R_1+R_2}e^{-t/\tau}=0.1\,e^{-0.5}\approx0.0607\,\text{A},\qquad V_{R_2}=IR_2\approx0.0607\cdot50\approx3.03\,\text{V}

בדיקה: VR1=0.0607⋅30≈1.82 VV_{R_1}=0.0607\cdot30\approx1.82\,\text{V}, ו-3.15+3.03+1.82=8 V3.15+3.03+1.82=8\,\text{V}.

ב-t=0.2 s=10τt=0.2\,\text{s}=10\tau הקבל טעון במלואו: VC≈8 VV_C\approx8\,\text{V} ו-I≈0I\approx0 (בערך 5 μA5\,\mu\text{A}).

שאלה 6 · טעינה של שני קבלים מקבילים דרך נגד אחדקצרה · בינונית

במעגל שבתרשים סוללה אידיאלית שהכא"מ שלה ε=12 V\varepsilon=12\,\text{V}, נגד R=250 ΩR=250\,\Omega, ושני קבלים לא טעונים במקביל: C1=200 μFC_1=200\,\mu\text{F} ו-C2=600 μFC_2=600\,\mu\text{F}. ברגע t=0t=0 סוגרים את המפסק SS.

א.

מהו קבוע הזמן של המעגל?

ב.

מה המתח והמטען על כל קבל ברגעים t=0.2 st=0.2\,\text{s} ו-t=0.4 st=0.4\,\text{s}?

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

τ=0.2 s\tau=0.2\,\text{s}

הקבלים במקביל: C=C1+C2=800 μFC=C_1+C_2=800\,\mu\text{F}.

τ=RC=250⋅800⋅10−6=0.2 s\tau=RC=250\cdot800\cdot10^{-6}=0.2\,\text{s}

סעיף ב

תשובה:

ב-0.2 s0.2\,\text{s}: V≈7.59 VV\approx7.59\,\text{V}, q1≈1.52 mCq_1\approx1.52\,\text{mC}, q2≈4.55 mCq_2\approx4.55\,\text{mC}; ב-0.4 s0.4\,\text{s}: V≈10.4 VV\approx10.4\,\text{V}, q1≈2.08 mCq_1\approx2.08\,\text{mC}, q2≈6.23 mCq_2\approx6.23\,\text{mC}

לשני הקבלים אותו מתח בכל רגע (הם במקביל):

V(0.2)=12(1−e−1)≈7.59 V,q1=200⋅10−6⋅7.59≈1.52 mC,q2=600⋅10−6⋅7.59≈4.55 mCV(0.2)=12\left(1-e^{-1}\right)\approx7.59\,\text{V},\quad q_1=200\cdot10^{-6}\cdot7.59\approx1.52\,\text{mC},\quad q_2=600\cdot10^{-6}\cdot7.59\approx4.55\,\text{mC}
V(0.4)=12(1−e−2)≈10.4 V,q1≈2.08 mC,q2≈6.23 mCV(0.4)=12\left(1-e^{-2}\right)\approx10.4\,\text{V},\quad q_1\approx2.08\,\text{mC},\quad q_2\approx6.23\,\text{mC}

בכל רגע q2=3q1q_2=3q_1, כמו היחס בין הקיבולים.

שאלה 7 · זרם ברגע סגירת המפסק ואחרי זמן רב בשלושה מעגליםקצרה · בינונית

בשלושת המעגלים שבתרשים הסוללה אידיאלית והכא"מ שלה ε=9 V\varepsilon=9\,\text{V}, והקבלים אינם טעונים לפני סגירת המפסק. במעגל (1): R1=10 ΩR_1=10\,\Omega, R2=20 ΩR_2=20\,\Omega ושני קבלים, כולם בטור. במעגל (2): R1=10 ΩR_1=10\,\Omega בטור עם צירוף מקבילי של R2=20 ΩR_2=20\,\Omega וקבל. במעגל (3): נגד R=30 ΩR=30\,\Omega במקביל לקבל, מחוברים ישירות לסוללה.

א.

מה עוצמת הזרם דרך הסוללה בכל מעגל ברגע סגירת המפסק?

ב.

מה עוצמת הזרם דרך הסוללה בכל מעגל זמן רב אחרי סגירת המפסק?

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

(1) 0.3 A0.3\,\text{A}; (2) 0.9 A0.9\,\text{A}; (3) גדול מאוד (אינסופי באידיאליזציה)

ברגע הסגירה הקבלים לא טעונים, ולכן אין עליהם מתח – כל קבל מתנהג כמו תיל.

- (1): נשארים רק הנגדים בטור: I=910+20=0.3 AI=\frac{9}{10+20}=0.3\,\text{A}.

- (2): הקבל מקצר את R2R_2, ונשאר רק R1R_1: I=910=0.9 AI=\frac{9}{10}=0.9\,\text{A}.

- (3): הקבל מקצר את הסוללה ישירות, בלי שום נגד בדרך – באידיאליזציה הזרם אינסופי; במציאות הוא מוגבל רק בהתנגדות הפנימית של הסוללה ובהתנגדות התילים, והוא גדול מאוד לרגע קצר.

סעיף ב

תשובה:

(1) 00; (2) 0.3 A0.3\,\text{A}; (3) 0.3 A0.3\,\text{A}

אחרי זמן רב הקבלים טעונים, ואין זרם בענף של קבל – כל קבל מתנהג כמו נתק.

- (1): הקבלים בטור עם כל המעגל, ולכן I=0I=0.

- (2): הזרם עובר דרך R1R_1 ו-R2R_2 בטור: I=930=0.3 AI=\frac{9}{30}=0.3\,\text{A}.

- (3): הזרם עובר דרך RR: I=930=0.3 AI=\frac{9}{30}=0.3\,\text{A}.

שאלה 8 · קבל במקביל לנגד: מטען במצב יציב, מציאת נגד טורי וזרם ברגע הסגירהביניים · בינונית

קבל שקיבולו C=0.4 mFC=0.4\,\text{mF} מחובר במקביל לנגד R2=250 ΩR_2=250\,\Omega. הצירוף מחובר לסוללה אידיאלית שהכא"מ שלה ε=15 V\varepsilon=15\,\text{V} דרך מפסק S, כמתואר בתרשים הראשון. סוגרים את המפסק ומחכים זמן רב.

א.

חשבו את המתח ואת המטען על הקבל, ואת הזרם בנגד ובענף של הקבל.

ב.

פורקים את הקבל ומוסיפים בטור לסוללה נגד R1R_1, כמתואר בתרשים השני. סוגרים את המפסק, ולאחר זמן רב המטען על הקבל הוא 4 mC4\,\text{mC}. מצאו את R1R_1 ואת הזרם בסוללה.

ג.

במעגל של סעיף ב (הקבל ריק בהתחלה): מה הזרם בסוללה וב-R2R_2 מיד אחרי סגירת המפסק? תארו במילים איך משתנה הזרם ב-R2R_2 עם הזמן.

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

VC=15 VV_C=15\,\text{V}, Q=6 mCQ=6\,\text{mC}; IR2=0.06 AI_{R_2}=0.06\,\text{A}, בענף הקבל 00

הקבל והנגד מחוברים ישירות להדקי הסוללה, ולכן על שניהם 15 V15\,\text{V}:

Q=CV=0.4⋅10−3⋅15=6⋅10−3 C=6 mCQ=CV=0.4\cdot10^{-3}\cdot15=6\cdot10^{-3}\,\text{C}=6\,\text{mC}

לאחר זמן רב הקבל טעון, ובענף שלו אין זרם. כל הזרם עובר בנגד:

I=εR2=15250=0.06 AI=\frac{\varepsilon}{R_2}=\frac{15}{250}=0.06\,\text{A}

סעיף ב

תשובה:

R1=125 ΩR_1=125\,\Omega, I=0.04 AI=0.04\,\text{A}

הקבל במקביל ל-R2R_2, ולכן המתח עליו שווה למתח על R2R_2:

VC=QC=4⋅10−30.4⋅10−3=10 VV_C=\frac{Q}{C}=\frac{4\cdot10^{-3}}{0.4\cdot10^{-3}}=10\,\text{V}

לאחר זמן רב אין זרם בענף הקבל, והזרם בסוללה עובר ב-R2R_2 וב-R1R_1:

I=VCR2=10250=0.04 AI=\frac{V_C}{R_2}=\frac{10}{250}=0.04\,\text{A}

על R1R_1 נשאר 15−10=5 V15-10=5\,\text{V}:

R1=50.04=125 ΩR_1=\frac{5}{0.04}=125\,\Omega

טעות נפוצה: לחשוב שהמתח על הקבל הוא מתח הסוללה כי "בענף שלו אין זרם". הקבל מחובר במקביל ל-R2R_2 ולא להדקי הסוללה, ולכן הוא "רואה" רק את המתח של R2R_2.

סעיף ג

תשובה:

I=0.12 AI=0.12\,\text{A} בסוללה, 00 ב-R2R_2; הזרם ב-R2R_2 עולה בהדרגה מאפס ל-0.04 A0.04\,\text{A}

מיד אחרי הסגירה הקבל ריק, ואין עליו מתח – הוא מתנהג כמו תיל ומקצר את R2R_2. המתח על R2R_2 הוא אפס, ולכן אין בו זרם, וכל הזרם עובר דרך R1R_1 והקבל:

I0=εR1=15125=0.12 AI_0=\frac{\varepsilon}{R_1}=\frac{15}{125}=0.12\,\text{A}

ככל שהקבל נטען, המתח עליו – וגם על R2R_2 המחובר אליו במקביל – עולה. לכן הזרם ב-R2R_2 עולה בהדרגה מאפס ל-0.04 A0.04\,\text{A}, והזרם בסוללה יורד מ-0.12 A0.12\,\text{A} ל-0.04 A0.04\,\text{A}, עד שאין זרם בענף הקבל.

שאלה 9 · מפסק מתחלף: טעינה דרך נגד אחד ופריקה דרך נגד אחרביניים · בינונית

במעגל שבתרשים סוללה אידיאלית שהכא"מ שלה ε=10 V\varepsilon=10\,\text{V}, נגדים RA=200 ΩR_A=200\,\Omega ו-RB=600 ΩR_B=600\,\Omega, וקבל C=50 μFC=50\,\mu\text{F}, שבהתחלה אינו טעון. מעבירים את המפסק המתחלף למצב AA ומחכים זמן רב.

א.

כתבו ביטוי למתח על הקבל כפונקציה של הזמן בזמן הטעינה, ותארו את הגרף שלו. כמה זמן הוא בערך "זמן רב" במעגל זה?

ב.

עכשיו מעבירים את המפסק למצב BB (נגדיר את הרגע הזה t′=0t'=0). כתבו ביטוי למתח על הקבל כפונקציה של t′t', ומצאו אחרי כמה זמן המתח יורד ל-5 V5\,\text{V}.

ג.

מה עוצמת הזרם בנגד RBR_B מייד אחרי העברת המפסק ל-BB?

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה:

VC(t)=10(1−e−t/0.01) VV_C(t)=10\left(1-e^{-t/0.01}\right)\,\text{V}; כ-50 ms50\,\text{ms} ומעלה

הקבל נטען דרך RAR_A: τA=RAC=200⋅50⋅10−6=0.01 s=10 ms\tau_A=R_AC=200\cdot50\cdot10^{-6}=0.01\,\text{s}=10\,\text{ms}.

VC(t)=10(1−e−t/0.01) VV_C(t)=10\left(1-e^{-t/0.01}\right)\,\text{V}

הגרף עולה מאפס, תלול בהתחלה ומתמתן, ומתקרב אסימפטוטית ל-10 V10\,\text{V}:

t (ms)V_C (V)01020304050600246810

"זמן רב" – כמה קבועי זמן; אחרי 5τA=50 ms5\tau_A=50\,\text{ms} הקבל טעון ביותר מ-99%99\%.

סעיף ב

תשובה:

VC(t′)=10 e−t′/0.03 VV_C(t')=10\,e^{-t'/0.03}\,\text{V}; אחרי כ-20.8 ms20.8\,\text{ms}

הקבל מתפרק דרך RBR_B: τB=RBC=600⋅50⋅10−6=0.03 s\tau_B=R_BC=600\cdot50\cdot10^{-6}=0.03\,\text{s}.

VC(t′)=10 e−t′/0.03 VV_C(t')=10\,e^{-t'/0.03}\,\text{V}
5=10 e−t′/0.03  ⇒  t′=0.03ln⁡2≈0.0208 s=20.8 ms5=10\,e^{-t'/0.03}\;\Rightarrow\;t'=0.03\ln2\approx0.0208\,\text{s}=20.8\,\text{ms}
t' (ms)V_C (V)03060901201500246810

הפריקה איטית פי 3 מהטעינה, כי RB=3RAR_B=3R_A.

סעיף ג

תשובה:

I≈16.7 mAI\approx16.7\,\text{mA}

ברגע המעבר המתח על הקבל עדיין 10 V10\,\text{V}, וכולו על RBR_B:

I0=10600≈0.0167 A=16.7 mAI_0=\frac{10}{600}\approx0.0167\,\text{A}=16.7\,\text{mA}

כיוון הזרם בקבל הפוך לכיוונו בזמן הטעינה.

שאלה 10 · שלושה ענפים עם קבלים ונגדים: ברגע הסגירה ובמצב יציבביניים · בינונית

במעגל שבתרשים סוללה אידיאלית שהכא"מ שלה ε=18 V\varepsilon=18\,\text{V} ונגד R1=3 ΩR_1=3\,\Omega, ואחריהם שלושה ענפים במקביל: קבל C1=3 μFC_1=3\,\mu\text{F} בטור עם R2=6 ΩR_2=6\,\Omega; נגדים R3=4 ΩR_3=4\,\Omega ו-R4=2 ΩR_4=2\,\Omega בטור; קבל C2=5 μFC_2=5\,\mu\text{F} בטור עם R5=3 ΩR_5=3\,\Omega. לפני סגירת המפסק SS הקבלים אינם טעונים.

א.

מה הזרם בכל אחד מהנגדים ברגע סגירת המפסק?

ב.

מה הזרם בכל אחד מהנגדים זמן רב אחרי סגירת המפסק?

ג.

מה המטען על כל קבל זמן רב אחרי סגירת המפסק?

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה:

I1=4 AI_1=4\,\text{A}, I2=1 AI_2=1\,\text{A}, I3=I4=1 AI_{3}=I_4=1\,\text{A}, I5=2 AI_5=2\,\text{A}

ברגע הסגירה הקבלים לא טעונים ומתנהגים כמו תיל. שלושת הענפים הם אז R2=6 ΩR_2=6\,\Omega, R3+R4=6 ΩR_3+R_4=6\,\Omega ו-R5=3 ΩR_5=3\,\Omega במקביל:

1Rp=16+16+13=23  ⇒  Rp=1.5 Ω\frac{1}{R_p}=\frac16+\frac16+\frac13=\frac23\;\Rightarrow\;R_p=1.5\,\Omega
I1=183+1.5=4 A,Vp=4⋅1.5=6 VI_1=\frac{18}{3+1.5}=4\,\text{A},\qquad V_p=4\cdot1.5=6\,\text{V}
I2=66=1 A,I3=I4=66=1 A,I5=63=2 AI_2=\frac66=1\,\text{A},\qquad I_{3}=I_4=\frac66=1\,\text{A},\qquad I_5=\frac63=2\,\text{A}

בדיקה: 1+1+2=4 A1+1+2=4\,\text{A}.

סעיף ב

תשובה:

I1=I3=I4=2 AI_1=I_3=I_4=2\,\text{A}, I2=I5=0I_2=I_5=0

אחרי זמן רב הקבלים טעונים, ואין זרם בענפים שלהם: I2=I5=0I_2=I_5=0. הזרם עובר רק דרך R1R_1, R3R_3 ו-R4R_4:

I=183+4+2=2 AI=\frac{18}{3+4+2}=2\,\text{A}

סעיף ג

תשובה:

q1=36 μCq_1=36\,\mu\text{C}, q2=60 μCq_2=60\,\mu\text{C}

המתח על כל ענף שווה למתח על הענף האמצעי:

V=I(R3+R4)=2⋅6=12 VV=I(R_3+R_4)=2\cdot6=12\,\text{V}

בענפי הקבלים אין זרם, ולכן אין מתח על R2R_2 ועל R5R_5, וכל 12 V12\,\text{V} על הקבל:

q1=3⋅10−6⋅12=36 μC,q2=5⋅10−6⋅12=60 μCq_1=3\cdot10^{-6}\cdot12=36\,\mu\text{C},\qquad q_2=5\cdot10^{-6}\cdot12=60\,\mu\text{C}

טעות נפוצה: לחלק את המתח בין הקבל לנגד שבענף שלו – במצב יציב אין זרם בענף, ולכן אין מתח על הנגד.

שאלה 11 · טעינה שנקטעת באמצע ופריקה: מתח, מטען והיפוך הזרםביניים · קשה

במעגל שבתרשים סוללה אידיאלית שהכא"מ שלה ε=12 V\varepsilon=12\,\text{V}, נגדים RA=1 kΩR_A=1\,\text{k}\Omega ו-RB=500 ΩR_B=500\,\Omega, וקבל C=20 μFC=20\,\mu\text{F}, שבהתחלה אינו טעון. ברגע t=0t=0 מעבירים את המפסק המתחלף למצב AA, וברגע t=30 mst=30\,\text{ms} מעבירים אותו למצב BB.

א.

מה המתח על הקבל והמטען עליו ברגע t=30 mst=30\,\text{ms}?

ב.

כתבו ביטוי למתח על הקבל עבור t>30 mst>30\,\text{ms}, ומצאו את המטען על הקבל ברגע t=50 mst=50\,\text{ms}.

ג.

מה עוצמת הזרם בקבל רגע לפני העברת המפסק ורגע אחריה? מה קורה לכיוון הזרם?

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה:

VC≈9.32 VV_C\approx9.32\,\text{V}, q≈186 μCq\approx186\,\mu\text{C}

τA=RAC=1000⋅20⋅10−6=0.02 s\tau_A=R_AC=1000\cdot20\cdot10^{-6}=0.02\,\text{s}.

VC=12(1−e−0.03/0.02)=12(1−e−1.5)≈9.32 VV_C=12\left(1-e^{-0.03/0.02}\right)=12\left(1-e^{-1.5}\right)\approx9.32\,\text{V}
q=CVC=20⋅10−6⋅9.32≈1.86⋅10−4 Cq=CV_C=20\cdot10^{-6}\cdot9.32\approx1.86\cdot10^{-4}\,\text{C}

הטעינה נקטעה אחרי 1.5τ1.5\tau, לפני שהקבל הגיע ל-12 V12\,\text{V}.

סעיף ב

תשובה:

VC(t)=9.32 e−(t−0.03)/0.01 VV_C(t)=9.32\,e^{-(t-0.03)/0.01}\,\text{V}; q≈25.2 μCq\approx25.2\,\mu\text{C}

הפריקה דרך RBR_B: τB=RBC=500⋅20⋅10−6=0.01 s\tau_B=R_BC=500\cdot20\cdot10^{-6}=0.01\,\text{s}, והיא מתחילה ב-t=0.03 st=0.03\,\text{s} מ-9.32 V9.32\,\text{V}:

VC(t)=9.32 e−(t−0.03)/0.01 VV_C(t)=9.32\,e^{-(t-0.03)/0.01}\,\text{V}

ב-t=0.05 st=0.05\,\text{s} עברו 2τB2\tau_B:

q=20⋅10−6⋅9.32 e−2≈2.52⋅10−5 Cq=20\cdot10^{-6}\cdot9.32\,e^{-2}\approx2.52\cdot10^{-5}\,\text{C}

הגרף של המתח לאורך כל התהליך:

t (ms)V_C (V)01020304050607080024681012

טעות נפוצה: לכתוב e−t/τBe^{-t/\tau_B} במקום e−(t−0.03)/τBe^{-(t-0.03)/\tau_B} – הפריקה מתחילה ב-30 ms30\,\text{ms} ולא באפס.

סעיף ג

תשובה:

לפני: ≈2.68 mA\approx2.68\,\text{mA}; אחרי: ≈18.6 mA\approx18.6\,\text{mA}; הכיוון מתהפך

רגע לפני – טעינה, המתח על RAR_A הוא 12−9.32=2.68 V12-9.32=2.68\,\text{V}:

I=2.681000≈2.68 mAI=\frac{2.68}{1000}\approx2.68\,\text{mA}

רגע אחרי – המתח על הקבל לא משתנה בקפיצה (המטען לא יכול להשתנות ברגע), וכולו על RBR_B:

I=9.32500≈18.6 mAI=\frac{9.32}{500}\approx18.6\,\text{mA}

בטעינה המטען זרם אל הלוח החיובי, ובפריקה הוא זורם ממנו – כיוון הזרם בקבל מתהפך, והזרם גדל בקפיצה: עכשיו כל המתח של הקבל (9.32 V9.32\,\text{V}) נמצא על נגד, ולא רק ההפרש 2.68 V2.68\,\text{V}.

זה ההבדל בין הגרפים: גרף המתח על הקבל רציף, וגרף הזרם קופץ ומשנה סימן ב-30 ms30\,\text{ms}.

שאלה 12 · קבל במקביל לנגד במעגל טורי: מצב יציב ופריקהבאורך בגרות · בדרך לבגרות

במעגל שבתרשים מקור מתח שהכא"מ שלו ε=12 V\varepsilon=12\,\text{V} והתנגדותו הפנימית זניחה, מפסק SS, שני נגדים R1=2 kΩR_1=2\,\text{k}\Omega ו־R2=4 kΩR_2=4\,\text{k}\Omega המחוברים בטור, וקבל שקיבולו C=50 μFC=50\,\mu\text{F} המחובר במקביל לנגד R2R_2. התילים אידיאליים.

המפסק SS סגור זמן רב, והמעגל הגיע למצב יציב.

א.

הסבירו מדוע במצב היציב אין זרם בענף של הקבל, וחשבו את עוצמת הזרם בנגד R1R_1.

ב.

חשבו את המתח על הקבל ואת המטען שעליו.

ג.

חשבו את האנרגייה האגורה בקבל.

ד.

ברגע t=0t=0 פותחים את המפסק SS. הסבירו דרך אילו רכיבים מתפרק הקבל, וחשבו את קבוע הזמן של הפריקה ואת עוצמת הזרם ב־R2R_2 מיד לאחר פתיחת המפסק.

ה.

מחליפים את R1R_1 בנגד שהתנגדותו 6 kΩ6\,\text{k}\Omega וחוזרים על הניסוי (המפסק סגור זמן רב, ואחר כך נפתח). קבעו לגבי כל אחד מהגדלים – המטען על הקבל במצב היציב וקבוע הזמן של הפריקה – אם הוא גדל, קטן או אינו משתנה. נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה:

I=2⋅10−3 A=2 mAI=2\cdot10^{-3}\,\text{A}=2\,\text{mA}

במצב יציב המטען על הקבל כבר אינו משתנה, ולכן אין זרם בענף שלו – הקבל מתנהג כענף פתוח. כל הזרם עובר דרך R1R_1 ו־R2R_2 שבטור:

I=εR1+R2=122000+4000=2⋅10−3 A=2 mAI=\frac{\varepsilon}{R_1+R_2}=\frac{12}{2000+4000}=2\cdot10^{-3}\,\text{A}=2\,\text{mA}

סעיף ב

תשובה:

VC=8 VV_C=8\,\text{V}, Q=4⋅10−4 C=400 μCQ=4\cdot10^{-4}\,\text{C}=400\,\mu\text{C}

הקבל מחובר במקביל ל־R2R_2, ולכן המתח עליו שווה למתח על R2R_2:

VC=IR2=2⋅10−3⋅4000=8 VV_C=IR_2=2\cdot10^{-3}\cdot4000=8\,\text{V}
Q=CVC=50⋅10−6⋅8=4⋅10−4 CQ=CV_C=50\cdot10^{-6}\cdot8=4\cdot10^{-4}\,\text{C}

טעות נפוצה: להציב את כל הכא"מ (12 V12\,\text{V}) על הקבל – הקבל "רואה" רק את המתח של הנגד שאליו הוא מחובר במקביל.

סעיף ג

תשובה:

U=1.6⋅10−3 JU=1.6\cdot10^{-3}\,\text{J}

U=12CVC2=12⋅50⋅10−6⋅82=1.6⋅10−3 JU=\tfrac12CV_C^2=\tfrac12\cdot50\cdot10^{-6}\cdot8^2=1.6\cdot10^{-3}\,\text{J}

סעיף ד

תשובה:

הקבל מתפרק דרך R2R_2 בלבד; τ=0.2 s\tau=0.2\,\text{s}; I0=2 mAI_0=2\,\text{mA}

כשהמפסק פתוח, הענף של המקור ושל R1R_1 מנותק – אין דרכו מסלול סגור. הלולאה הסגורה היחידה היא הקבל ו־R2R_2, ולכן הקבל מתפרק דרך R2R_2 בלבד:

τ=R2C=4000⋅50⋅10−6=0.2 s\tau=R_2C=4000\cdot50\cdot10^{-6}=0.2\,\text{s}

מיד לאחר הפתיחה המתח על הקבל עדיין 8 V8\,\text{V}, והוא מונח על R2R_2:

I0=VCR2=84000=2⋅10−3 A=2 mAI_0=\frac{V_C}{R_2}=\frac{8}{4000}=2\cdot10^{-3}\,\text{A}=2\,\text{mA}

(מעניין: הזרם ב־R2R_2 אינו משתנה ברגע הפתיחה – לפני כן הוא הגיע מהמקור, ועכשיו הוא מגיע מהקבל – אבל מכאן והלאה הוא דועך.)

סעיף ה

תשובה:

המטען קטן (ל־240 μC240\,\mu\text{C}); קבוע הזמן אינו משתנה (0.2 s0.2\,\text{s}).

- המטען: הזרם במצב היציב I=126000+4000=1.2 mAI=\frac{12}{6000+4000}=1.2\,\text{mA}, המתח על R2R_2 ועל הקבל VC=1.2⋅10−3⋅4000=4.8 VV_C=1.2\cdot10^{-3}\cdot4000=4.8\,\text{V}, ולכן Q=50⋅10−6⋅4.8=2.4⋅10−4 CQ=50\cdot10^{-6}\cdot4.8=2.4\cdot10^{-4}\,\text{C} – קטן.

- קבוע הזמן: הפריקה עוברת דרך R2R_2 בלבד, ו־R1R_1 אינו בלולאת הפריקה. לכן τ=R2C=0.2 s\tau=R_2C=0.2\,\text{s} אינו משתנה.

טעות נפוצה: לחשב את קבוע הזמן עם R1+R2R_1+R_2 – יש לבדוק דרך אילו נגדים זורם זרם הפריקה בפועל.

שאלה 13 · פריקת קבל דרך נגד: מטען, זרם ואנרגיהבאורך בגרות · בדרך לבגרות

קבל שקיבולו C=100 μFC=100\,\mu\text{F} נטען למתח 12 V12\,\text{V} ונותק מן המקור. ברגע t=0t=0 סוגרים את המפסק SS, והקבל מתחיל להתפרק דרך נגד R=20 kΩR=20\,\text{k}\Omega (ראו תרשים).

א.

חשבו את המטען על הקבל לפני סגירת המפסק.

ב.

חשבו את עוצמת הזרם במעגל מיד לאחר סגירת המפסק.

ג.

חשבו את קבוע הזמן של המעגל.

ד.

חשבו את המתח על הקבל ואת עוצמת הזרם ברגע t=4 st=4\,\text{s}.

ה.

תלמיד טוען: "ברגע t=τt=\tau נותרו בקבל כ־37%37\% מהאנרגיה ההתחלתית שלו". חשבו את האנרגיה ההתחלתית ואת האנרגיה ברגע t=τt=\tau, וקבעו אם הטענה נכונה.

◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה:

Q0=1.2⋅10−3 CQ_0=1.2\cdot 10^{-3}\,\text{C}

מדף הנוסחאות, הגדרת הקיבול:

C=QV  ⇒  Q0=CV0C=\frac{Q}{V}\;\Rightarrow\;Q_0=CV_0

הצבה:

Q0=100⋅10−6⋅12=1.2⋅10−3 CQ_0=100\cdot 10^{-6}\cdot 12=1.2\cdot 10^{-3}\,\text{C}

סעיף ב

תשובה:

I0=0.6 mAI_0=0.6\,\text{mA}

מיד לאחר סגירת המפסק, המתח על הקבל עדיין 12 V12\,\text{V}, וזהו גם המתח על הנגד (הם מחוברים זה לזה). לפי חוק אוהם:

I0=V0R=1220⋅103=6⋅10−4 A=0.6 mAI_0=\frac{V_0}{R}=\frac{12}{20\cdot 10^{3}}=6\cdot 10^{-4}\,\text{A}=0.6\,\text{mA}

סעיף ג

תשובה:

τ=2 s\tau=2\,\text{s}

מדף הנוסחאות:

τ=RC=20⋅103⋅100⋅10−6=2 s\tau=RC=20\cdot 10^{3}\cdot 100\cdot 10^{-6}=2\,\text{s}

טעות נפוצה: לטעות בהמרות – kΩ=103 Ω\text{k}\Omega=10^3\,\Omega ו־μF=10−6 F\mu\text{F}=10^{-6}\,\text{F}.

סעיף ד

תשובה:

V≈1.6 VV\approx 1.6\,\text{V}; I≈0.081 mAI\approx 0.081\,\text{mA}

מדף הנוסחאות, בפריקת קבל:

V(t)=V0e−t/τ,I(t)=I0e−t/τV(t)=V_0e^{-t/\tau},\qquad I(t)=I_0e^{-t/\tau}

ברגע t=4 s=2τt=4\,\text{s}=2\tau: e−2≈0.135e^{-2}\approx 0.135.

V=12⋅0.135≈1.62 VV=12\cdot 0.135\approx 1.62\,\text{V}
I=0.6⋅0.135≈0.081 mAI=0.6\cdot 0.135\approx 0.081\,\text{mA}

סעיף ה

תשובה:

U0=7.2⋅10−3 JU_0=7.2\cdot 10^{-3}\,\text{J}; U(τ)≈0.97⋅10−3 JU(\tau)\approx 0.97\cdot 10^{-3}\,\text{J} – כ־13.5%13.5\%, הטענה שגויה.

מדף הנוסחאות, אנרגיה של קבל טעון:

U=12CV2U=\tfrac12CV^2

ברגע t=0t=0:

U0=12⋅100⋅10−6⋅122=7.2⋅10−3 JU_0=\tfrac12\cdot 100\cdot 10^{-6}\cdot 12^2=7.2\cdot 10^{-3}\,\text{J}

ברגע t=τt=\tau: המתח ירד ל־V0e−1≈0.37⋅12≈4.41 VV_0e^{-1}\approx 0.37\cdot 12\approx 4.41\,\text{V}:

U(τ)=12⋅100⋅10−6⋅4.412≈0.97⋅10−3 JU(\tau)=\tfrac12\cdot 100\cdot 10^{-6}\cdot 4.41^2\approx 0.97\cdot 10^{-3}\,\text{J}

היחס:

U(τ)U0=(e−1)2=e−2≈0.135=13.5%\frac{U(\tau)}{U_0}=\left(e^{-1}\right)^2=e^{-2}\approx 0.135=13.5\%

הטענה שגויה: המתח (והמטען) יורדים ל־37%37\%, אבל האנרגיה תלויה בריבוע המתח, ולכן היא יורדת ל־37%⋅37%≈13.5%37\%\cdot 37\%\approx 13.5\%.

שאלה 14 · טעינת קבל דרך נגד – חישובים ברגע t=τבאורך בגרות · בדרך לבגרות

קבל שקיבולו C=100 μFC=100\,\mu\text{F}, שאינו טעון, מחובר בטור לנגד שהתנגדותו R=10 kΩR=10\,\text{k}\Omega, למפסק SS ולסוללה שהכא"מ שלה ε=9 V\varepsilon=9\,\text{V} והתנגדותה הפנימית זניחה (ראו תרשים). ברגע t=0t=0 סוגרים את המפסק.

א.

חשבו את קבוע הזמן של המעגל ואת המטען המרבי שיצטבר על הקבל.

ב.

הסבירו מדוע ברגע סגירת המפסק המתח על הקבל הוא אפס, וחשבו את עוצמת הזרם במעגל ברגע זה.

ג.

לאחר זמן השווה לקבוע הזמן, המטען על הקבל הוא כ־63%63\% מהמטען המרבי. חשבו את המטען על הקבל ואת המתח עליו ברגע t=τt=\tau.

ד.

היעזרו בחוק המתחים של קירכהוף וחשבו את עוצמת הזרם במעגל ברגע t=τt=\tau.

ה.

מחליפים את הנגד בנגד שהתנגדותו 20 kΩ20\,\text{k}\Omega, ומשחזרים את הניסוי (הקבל שוב אינו טעון בהתחלה). קבעו לגבי כל אחד מהגדלים – קבוע הזמן, הזרם ההתחלתי, המטען המרבי על הקבל – אם הוא גדל, קטן או אינו משתנה. נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 14

סעיף א

תשובה:

τ=1 s\tau=1\,\text{s}; Qmax⁡=9⋅10−4 CQ_{\max}=9\cdot 10^{-4}\,\text{C}

מדף הנוסחאות:

τ=RC=104⋅10−4=1 s\tau=RC=10^4\cdot 10^{-4}=1\,\text{s}

בסוף הטעינה הזרם אפס, אין מתח על הנגד, והמתח על הקבל שווה לכא"מ. מ־C=QVC=\frac{Q}{V}:

Qmax⁡=Cε=10−4⋅9=9⋅10−4 CQ_{\max}=C\varepsilon=10^{-4}\cdot 9=9\cdot 10^{-4}\,\text{C}

סעיף ב

תשובה:

הקבל אינו טעון (q=0q=0, ולכן VC=0V_C=0); I0=0.9 mAI_0=0.9\,\text{mA}.

ברגע סגירת המפסק עוד לא הצטבר מטען על הקבל (q=0q=0), ולכן המתח עליו VC=qC=0V_C=\frac{q}{C}=0. לפי חוק המתחים של קירכהוף, כל הכא"מ נמצא על הנגד:

I0=εR=9104=9⋅10−4 A=0.9 mAI_0=\frac{\varepsilon}{R}=\frac{9}{10^4}=9\cdot 10^{-4}\,\text{A}=0.9\,\text{mA}

סעיף ג

תשובה:

q≈5.7⋅10−4 Cq\approx 5.7\cdot 10^{-4}\,\text{C}; VC≈5.7 VV_C\approx 5.7\,\text{V}

q(τ)=0.63⋅Qmax⁡=0.63⋅9⋅10−4≈5.7⋅10−4 Cq(\tau)=0.63\cdot Q_{\max}=0.63\cdot 9\cdot 10^{-4}\approx 5.7\cdot 10^{-4}\,\text{C}
VC=qC=5.7⋅10−410−4=5.7 VV_C=\frac{q}{C}=\frac{5.7\cdot 10^{-4}}{10^{-4}}=5.7\,\text{V}

(בדיקה מדף הנוסחאות: VC=ε(1−e−1)=9⋅0.632≈5.7 VV_C=\varepsilon\left(1-e^{-1}\right)=9\cdot 0.632\approx 5.7\,\text{V}.)

סעיף ד

תשובה:

I≈0.33 mAI\approx 0.33\,\text{mA}

לפי חוק המתחים של קירכהוף:

ε=VR+VC  ⇒  VR=9−5.7=3.3 V\varepsilon=V_R+V_C\;\Rightarrow\;V_R=9-5.7=3.3\,\text{V}

לפי חוק אוהם:

I=VRR=3.3104=3.3⋅10−4 A=0.33 mAI=\frac{V_R}{R}=\frac{3.3}{10^4}=3.3\cdot 10^{-4}\,\text{A}=0.33\,\text{mA}

(בהתאם לדף הנוסחאות: I=I0e−1=0.9⋅0.368≈0.33 mAI=I_0e^{-1}=0.9\cdot 0.368\approx 0.33\,\text{mA} – כ־37%37\% מהזרם ההתחלתי.)

סעיף ה

תשובה:

קבוע הזמן גדל (ל־2 s2\,\text{s}); הזרם ההתחלתי קטן (ל־0.45 mA0.45\,\text{mA}); המטען המרבי אינו משתנה (9⋅10−4 C9\cdot 10^{-4}\,\text{C}).

- קבוע הזמן τ=RC\tau=RC – יחסי ל־RR, ולכן גדל פי 2: τ=2⋅104⋅10−4=2 s\tau=2\cdot 10^4\cdot 10^{-4}=2\,\text{s}. הקבל נטען לאט יותר.

- הזרם ההתחלתי I0=εRI_0=\frac{\varepsilon}{R} – קטן פי 2: 0.45 mA0.45\,\text{mA}.

- המטען המרבי Qmax⁡=CεQ_{\max}=C\varepsilon – אינו תלוי ב־RR: בסוף הטעינה הזרם אפס, והמתח על הקבל שווה לכא"מ בכל מקרה. Qmax⁡=9⋅10−4 CQ_{\max}=9\cdot 10^{-4}\,\text{C}.

טעות נפוצה: לחשוב שנגד גדול יותר "מגביל" את המטען הסופי – הנגד משפיע רק על קצב הטעינה.

שאלה 15 · טעינת קבל דרך נגד ושינוי מרחק הלוחותבאורך בגרות · בדרך לבגרות

במעגל שבתרשים מחוברים בטור סוללה אידאלית שהכא"מ שלה ε=10 V\varepsilon=10\,\text{V}, מפסק SS, נגד R=5 kΩR=5\,\text{k}\Omega וקבל לוחות C=100 μFC=100\,\mu\text{F} שבין לוחותיו אוויר.

בתחילה הקבל אינו טעון. ברגע t=0t=0 סוגרים את המפסק.

א.

חשבו את קבוע הזמן של המעגל.

ב.

חשבו את עוצמת הזרם במעגל מיד לאחר סגירת המפסק. הסבירו מדוע זהו הזרם המרבי.

ג.

חשבו את המטען שעל הקבל ואת האנרגייה האגורה בו לאחר זמן רב.

ד.

חשבו את המתח על הקבל ואת המתח על הנגד ברגע t=τt=\tau.

ה.

לאחר זמן רב פותחים את המפסק, ומרחיקים את לוחות הקבל זה מזה עד שהמרחק ביניהם גדל פי 2.

חשבו את המתח על הקבל ואת האנרגייה האגורה בו לאחר ההרחקה. האנרגייה גדלה – הסבירו מהו מקור האנרגייה הנוספת.

◂ פתרון מלא לשאלה 15

סעיף א

תשובה:

τ=0.5 s\tau=0.5\,\text{s}

מדף הנוסחאות:

τ=RC=5000⋅100⋅10−6=0.5 s\tau=RC=5000\cdot 100\cdot 10^{-6}=0.5\,\text{s}

סעיף ב

תשובה:

I0=2⋅10−3 AI_0=2\cdot 10^{-3}\,\text{A}

ברגע t=0t=0 הקבל אינו טעון, והמתח עליו אפס. לפי חוק הלולאות כל מתח הסוללה נמצא על הנגד:

I0=εR=105000=2⋅10−3 AI_0=\frac{\varepsilon}{R}=\frac{10}{5000}=2\cdot 10^{-3}\,\text{A}

ככל שהקבל נטען, המתח עליו גדל, המתח על הנגד (ε−VC\varepsilon-V_C) קטן – ולכן הזרם קטן. הזרם המרבי הוא ברגע הראשון: I(t)=I0e−t/τI(t)=I_0e^{-t/\tau}.

סעיף ג

תשובה:

Q=1⋅10−3 CQ=1\cdot 10^{-3}\,\text{C}; U=5⋅10−3 JU=5\cdot 10^{-3}\,\text{J}

לאחר זמן רב הזרם אפס, אין מתח על הנגד, והמתח על הקבל שווה לכא"מ: VC=10 VV_C=10\,\text{V}.

Q=CV=100⋅10−6⋅10=1⋅10−3 CQ=CV=100\cdot 10^{-6}\cdot 10=1\cdot 10^{-3}\,\text{C}
U=12CV2=12⋅100⋅10−6⋅102=5⋅10−3 JU=\tfrac12CV^2=\tfrac12\cdot 100\cdot 10^{-6}\cdot 10^2=5\cdot 10^{-3}\,\text{J}

סעיף ד

תשובה:

VC≈6.3 VV_C\approx 6.3\,\text{V}, VR≈3.7 VV_R\approx 3.7\,\text{V}

מדף הנוסחאות, המתח על קבל בטעינה:

VC(t)=ε(1−e−t/τ)  ⇒  VC(τ)=10(1−e−1)=10⋅0.632≈6.3 VV_C(t)=\varepsilon\left(1-e^{-t/\tau}\right)\;\Rightarrow\;V_C(\tau)=10\left(1-e^{-1}\right)=10\cdot 0.632\approx 6.3\,\text{V}

לפי חוק הלולאות:

VR=ε−VC=10−6.32≈3.7 VV_R=\varepsilon-V_C=10-6.32\approx 3.7\,\text{V}

(בדיקה: VR=I(τ)R=I0e−1R=2⋅10−3⋅0.368⋅5000≈3.7 VV_R=I(\tau)R=I_0e^{-1}R=2\cdot 10^{-3}\cdot 0.368\cdot 5000\approx 3.7\,\text{V}.)

סעיף ה

תשובה:

V=20 VV=20\,\text{V}, U′=1⋅10−2 JU'=1\cdot 10^{-2}\,\text{J} (פי 2); מקור התוספת – העבודה שעשה מי שהרחיק את הלוחות.

המטען נשמר: המפסק פתוח, ואין למטען לאן לזרום: Q=1⋅10−3 CQ=1\cdot 10^{-3}\,\text{C}.

קיבול חדש: C=ε0εrAdC=\frac{\varepsilon_0\varepsilon_rA}{d} – המרחק גדל פי 2, הקיבול קטן פי 2: C′=50 μFC'=50\,\mu\text{F}.

V′=QC′=1⋅10−350⋅10−6=20 VV'=\frac{Q}{C'}=\frac{1\cdot 10^{-3}}{50\cdot 10^{-6}}=20\,\text{V}
U′=Q22C′=(1⋅10−3)22⋅50⋅10−6=1⋅10−2 JU'=\frac{Q^2}{2C'}=\frac{(1\cdot 10^{-3})^2}{2\cdot 50\cdot 10^{-6}}=1\cdot 10^{-2}\,\text{J}

מקור האנרגייה: הלוחות טעונים במטענים מנוגדים ולכן נמשכים זה אל זה. כדי להרחיק אותם צריך להפעיל כוח נגד המשיכה ולעשות עבודה חיובית – העבודה הזו (5⋅10−3 J5\cdot 10^{-3}\,\text{J}) נאגרה כאנרגייה חשמלית נוספת בקבל.

טעות נפוצה: לחשב לפי U=12CV2U=\tfrac12CV^2 עם המתח הישן (10 V10\,\text{V}) ולקבל שהאנרגייה קטנה – המתח השתנה, ומה שנשמר הוא המטען.

שאלה 16 · קבל המחובר במקביל לנגד העליוןבאורך בגרות · ברמת בגרות

נתון מעגל המורכב ממקור מתח שהכא"מ שלו ε=12 V\varepsilon=12\,\text{V} והתנגדותו הפנימית זניחה, שני נגדים שהתנגדויותיהם R1=300 ΩR_1=300\,\Omega ו־R2=100 ΩR_2=100\,\Omega, קבל שקיבולו C=0.5 μFC=0.5\,\mu\text{F}, שני מפסקים S1S_1 ו־S2S_2 ותילים אידיאליים (ראו תרשים).

א.

שני המפסקים פתוחים והקבל אינו טעון. ברגע t=0t=0 סוגרים את מפסק S1S_1.

חשבו את המתח בין קצות הנגד R1R_1.

ב.

ברגע t=t1t=t_1 (t1>0t_1>0) סוגרים גם את מפסק S2S_2 וממתינים זמן רב.

חשבו את QQ, מטען הקבל.

ג.

קבעו איזה מן התרשימים 1-4 שלפניכם מתאר נכון את עוצמת הזרם בנגד R2R_2 כפונקציה של הזמן. נמקו את קביעתכם.

ד.

פותחים את מפסק S1S_1.

קבעו בנוגע לכל אחד משלושת הגדלים (1)-(3) שלפניכם אם הוא גדל, קטן או לא משתנה בפרק הזמן החל מן הרגע שלאחר פתיחת מפסק S1S_1 ועד שחלף זמן רב. נמקו את כל קביעותיכם.

(1)

QQ, מטען הקבל.

(2)

עוצמת הזרם בנגד R1R_1.

(3)

קבוע הזמן, τ\tau.

◂ פתרון מלא לשאלה 16

סעיף א

תשובה:

V1=9 VV_1=9\,\text{V}

S2S_2 פתוח, ולכן הקבל מנותק, והזרם עובר מהמקור דרך R1R_1 ו־R2R_2 המחוברים בטור:

I=εR1+R2=12300+100=0.03 AI=\frac{\varepsilon}{R_1+R_2}=\frac{12}{300+100}=0.03\,\text{A}

המתח על R1R_1:

V1=IR1=0.03⋅300=9 VV_1=IR_1=0.03\cdot300=9\,\text{V}

סעיף ב

תשובה:

Q=4.5⋅10−6 C=4.5 μCQ=4.5\cdot10^{-6}\,\text{C}=4.5\,\mu\text{C}

לאחר זמן רב הקבל טעון במלואו ולא זורם דרכו זרם. לכן הזרם שוב עובר רק דרך R1R_1 ו־R2R_2 בטור, I=0.03 AI=0.03\,\text{A}, והמתח על R1R_1 הוא 9 V9\,\text{V} (כמו בסעיף א).

הקבל מחובר (דרך S2S_2) במקביל ל־R1R_1, ולכן המתח עליו VC=9 VV_C=9\,\text{V}. מהגדרת הקיבול:

C=QV  ⇒  Q=CVC=0.5⋅10−6⋅9=4.5⋅10−6 CC=\frac{Q}{V}\;\Rightarrow\;Q=CV_C=0.5\cdot10^{-6}\cdot9=4.5\cdot10^{-6}\,\text{C}

טעות נפוצה: להציב את הכא"מ (12 V12\,\text{V}) כמתח הקבל – הקבל מחובר במקביל ל־R1R_1 בלבד.

סעיף ג

תשובה:

תרשים 4

קביעה: תרשים 4.

נימוק:

- בין t=0t=0 ל־t1t_1: S2S_2 פתוח, R1R_1 ו־R2R_2 בטור, והזרם ב־R2R_2 קבוע: I=εR1+R2=0.03 AI=\dfrac{\varepsilon}{R_1+R_2}=0.03\,\text{A}. (זה פוסל את תרשים 2, שבו הזרם משתנה כבר מ־t=0t=0.)

- ברגע t1t_1: סוגרים את S2S_2. הקבל אינו טעון, ולכן המתח עליו אפס – ברגע הראשון הוא מתנהג כמו תיל ו"מקצר" את R1R_1. המתח על R1R_1 קופץ לאפס, וכל הכא"מ נמצא על R2R_2, כך שהזרם ב־R2R_2 קופץ ל־

I=εR2=12100=0.12 AI=\frac{\varepsilon}{R_2}=\frac{12}{100}=0.12\,\text{A}

- לאחר t1t_1: הקבל נטען, המתח עליו (ועל R1R_1) עולה, המתח על R2R_2 יורד, והזרם ב־R2R_2 קטן בהדרגה. לאחר זמן רב הקבל טעון, אין דרכו זרם, והזרם ב־R2R_2 חוזר ל־εR1+R2\dfrac{\varepsilon}{R_1+R_2}.

זה בדיוק תרשים 4. בתרשים 1 הזרם ב־R2R_2 צונח לאפס ברגע t1t_1 – אבל הקבל הריק מקצר את R1R_1, לא את R2R_2. בתרשים 3 הזרם דועך לאפס – אבל לאחר הטעינה הזרם ממשיך לעבור ב־R1R_1 וב־R2R_2.

טעות נפוצה: לחשוב שהקבל "לוקח" זרם מ־R2R_2 – כל הזרם של הקבל עובר גם דרך R2R_2, שנמצא בטור עם הקבל.

סעיף ד(1)

תשובה:

QQ קטן (מ־4.5 μC4.5\,\mu\text{C} עד אפס).

קביעה: מטען הקבל קטן.

נימוק: לאחר פתיחת S1S_1 המקור מנותק, וגם R2R_2 מנותק (קצהו התחתון מחובר רק למפסק הפתוח, ולכן אין בו זרם). הקבל הטעון (VC=9 VV_C=9\,\text{V}) נשאר במעגל סגור עם R1R_1 בלבד, ולכן הוא נפרק דרכו. המטען יורד מ־4.5 μC4.5\,\mu\text{C} ושואף לאפס:

Q(t)=Q0e−t/τQ(t)=Q_0e^{-t/\tau}

סעיף ד(2)

תשובה:

עוצמת הזרם ב־R1R_1 קטנה (מ־0.03 A0.03\,\text{A} עד אפס).

קביעה: קטנה.

נימוק: הזרם ב־R1R_1 הוא כעת זרם הפריקה של הקבל. מיד לאחר פתיחת S1S_1 המתח על הקבל עדיין 9 V9\,\text{V}, והוא מחובר במקביל ל־R1R_1, ולכן הזרם ההתחלתי:

I0=VCR1=9300=0.03 AI_0=\frac{V_C}{R_1}=\frac{9}{300}=0.03\,\text{A}

(אותו ערך ואותו כיוון כמו לפני פתיחת המפסק – הלוח המחובר לקצה העליון של R1R_1 חיובי.)

ככל שהקבל נפרק המתח עליו יורד, ולכן גם הזרם I=VCR1I=\frac{V_C}{R_1} קטן ושואף לאפס:

I(t)=I0e−t/τI(t)=I_0e^{-t/\tau}

סעיף ד(3)

תשובה:

τ\tau לא משתנה: τ=R1C=150 μs\tau=R_1C=150\,\mu\text{s} לאורך כל הפריקה.

קביעה: קבוע הזמן אינו משתנה.

נימוק: קבוע הזמן של מעגל הפריקה תלוי רק בהתנגדות שדרכה הקבל נפרק ובקיבול:

τ=RC=R1C=300⋅0.5⋅10−6=1.5⋅10−4 s=150 μs\tau=RC=R_1C=300\cdot0.5\cdot10^{-6}=1.5\cdot10^{-4}\,\text{s}=150\,\mu\text{s}

R1R_1 ו־CC קבועים, ולכן τ\tau קבוע – הוא אינו תלוי במטען או בזרם הרגעיים.

טעות נפוצה: לחשב את קבוע הזמן עם R1+R2R_1+R_2 – R2R_2 מנותק ואינו חלק ממעגל הפריקה.

שאלה 17 · מעגל השהיה: טעינת קבל, גרפים של זרם ומתחבאורך בגרות · ברמת בגרות

תלמידה בונה מודל של מעגל השהיה, כמו זה המשמש לכיבוי מושהה של תאורה בחדר מדרגות. בתרשים א שלפניכם מתואר המעגל: הקבל CC ריק בתחילה, והמתג SS מועבר למצב 11 – והקבל נטען. לאחר זמן רב מעבירים את המתג למצב 22, וכך פורקים את הקבל.

מכשירי המדידה — הוולטמטר והאמפרמטר — אידיאליים, וקריאותיהם מועברות ישירות למחשב.

הזניחו את ההתנגדות הפנימית של הסוללה.

בתרשים ב שלפניכם מוצג גרף של הזרם (ב־mA\text{mA}) כפונקציה של הזמן (ב־s\text{s}), כפי שנמדד באמפרמטר.

א.

קבעו אם הגרף בתרשים ב נמדד בזמן טעינת הקבל, בזמן פריקתו, או שאי אפשר לדעת זאת מן הגרף. נמקו.

ב.

בתרשים ג שלפניכם מוצג גרף של המתח שמודד הוולטמטר כפונקציה של הזרם שמודד האמפרמטר, באחד משני השלבים.

קבעו אם הגרף בתרשים ג נמדד בזמן טעינת הקבל, בזמן פריקתו, או שאי אפשר לדעת זאת מן הגרף. נמקו.

ג.

חשבו את ההתנגדות RR בעזרת גרף אחד או בעזרת שני הגרפים, והסבירו את דרך החישוב.

ד.

חשבו את קבוע הזמן של המעגל בעזרת אחד הגרפים.

ה.

מה המשמעות הפיזיקלית של קבוע הזמן? הסבירו.

ו.

מצאו את הקיבול CC של הקבל.

◂ פתרון מלא לשאלה 17

סעיף א

תשובה:

אי אפשר לקבוע.

קביעה: אי אפשר לקבוע מגרף זה.

נימוק: גם בטעינה וגם בפריקה הזרם במעגל מתחיל מערך מרבי ודועך באופן מעריכי לאפס, לפי אותה נוסחה מדף הנוסחאות:

I(t)=I0e−t/τI(t)=I_0e^{-t/\tau}

- בטעינה: בהתחלה הקבל ריק, כל מתח הסוללה נופל על הנגד והזרם מרבי (I0=εRI_0=\frac{\varepsilon}{R}); ככל שהקבל נטען, המתח עליו גדל, המתח על הנגד קטן – והזרם דועך.

- בפריקה: בהתחלה מתח הקבל מרבי (ε\varepsilon, כי הוא נטען זמן רב) והזרם מרבי (I0=εRI_0=\frac{\varepsilon}{R}); ככל שהקבל מתרוקן, המתח עליו – והזרם – דועכים.

בשני המקרים אותו נגד ואותו קבל (הזרם עובר דרך RR בשני המצבים), ולכן אותו I0I_0 ואותו קבוע זמן – הגרף של גודל הזרם זהה. (בפריקה כיוון הזרם הפוך, אבל הגרף מציג ערכים חיוביים בלבד.)

סעיף ב

תשובה:

בשלב הטעינה.

קביעה: הגרף התקבל בשלב הטעינה.

נימוק: הוולטמטר מודד את המתח על הקבל, VCV_C. לפי חוק המתחים של קירכהוף:

- בטעינה (מצב 11): הסוללה, הנגד והקבל בטור, ולכן

ε=VC+IR  ⇒  VC=ε−IR\varepsilon=V_C+IR\;\Rightarrow\;V_C=\varepsilon-IR

המתח על הקבל קטן ככל שהזרם גדל – גרף קווי יורד, שחותך את ציר המתח ב־ε\varepsilon (כשהזרם אפס) – בדיוק כמו בתרשים ג.

- בפריקה (מצב 22): הקבל מחובר רק לנגד (ולאמפרמטר האידיאלי), ולכן VC=IRV_C=IR – גרף קווי עולה שעובר דרך הראשית.

לכן תרשים ג מתאים לטעינה.

טעות נפוצה: לחשוב שבטעינה המתח על הקבל "גדל עם הזרם" – בטעינה הזרם הגדול ביותר הוא בהתחלה, כשהקבל עדיין ריק.

סעיף ג

תשובה:

R=5000 Ω=5 kΩR=5000\,\Omega=5\,\text{k}\Omega

מסעיף ב, הגרף בתרשים ג מתאר את הטעינה, שבה VC=ε−IRV_C=\varepsilon-IR. זו משוואת קו ישר ששיפועו −R-R, ולכן גודל השיפוע של הגרף V(I)V(I) הוא ההתנגדות:

R=∣ΔVΔI∣R=\left|\frac{\Delta V}{\Delta I}\right|

משתי נקודות על הקו: (0, 6 V)(0,\,6\,\text{V}) ו־(1.2 mA, 0)(1.2\,\text{mA},\,0):

R=6−0(1.2−0)⋅10−3=61.2⋅10−3=5000 ΩR=\frac{6-0}{(1.2-0)\cdot 10^{-3}}=\frac{6}{1.2\cdot 10^{-3}}=5000\,\Omega

(דרך נוספת: מתרשים ג, החיתוך עם ציר המתח הוא ε=6 V\varepsilon=6\,\text{V}; מתרשים ב, I0=1.2 mAI_0=1.2\,\text{mA}, ובתחילת הטעינה כל המתח על הנגד: R=εI0=61.2⋅10−3=5000 ΩR=\frac{\varepsilon}{I_0}=\frac{6}{1.2\cdot 10^{-3}}=5000\,\Omega.)

טעות נפוצה: לשכוח להמיר מיליאמפר לאמפר, ולקבל R=5 ΩR=5\,\Omega.

סעיף ד

תשובה:

τ≈2 s\tau\approx 2\,\text{s}

מדף הנוסחאות: I(t)=I0e−t/τI(t)=I_0e^{-t/\tau}. ברגע t=τt=\tau:

I(τ)=I0e−1≈0.37 I0I(\tau)=I_0e^{-1}\approx 0.37\,I_0

מתרשים ב: I0=1.2 mAI_0=1.2\,\text{mA}, ולכן מחפשים את הרגע שבו

I=0.37⋅1.2≈0.44 mAI=0.37\cdot 1.2\approx 0.44\,\text{mA}

בגרף, הזרם 0.44 mA0.44\,\text{mA} מתקבל ברגע t≈2 st\approx 2\,\text{s}. לכן

τ≈2 s\tau\approx 2\,\text{s}

(בדיקה בדרך אחרת: הזרם יורד למחצית, 0.6 mA0.6\,\text{mA}, ברגע t≈1.4 st\approx 1.4\,\text{s}, ו־t1/2=τln⁡2t_{1/2}=\tau\ln 2 נותן τ≈1.40.69≈2 s\tau\approx\frac{1.4}{0.69}\approx 2\,\text{s}.)

סעיף ה

תשובה:

קבוע הזמן הוא הזמן שבו הזרם יורד ל־1e≈37%\frac1e\approx 37\% מערכו ההתחלתי (ובטעינה המתח על הקבל מגיע לכ־63%63\% מהמתח הסופי); הוא מאפיין את קצב הטעינה/הפריקה (τ=RC\tau=RC).

קבוע הזמן τ=RC\tau=RC מאפיין את קצב הטעינה והפריקה של הקבל:

- בטעינה – זהו הזמן שבו הזרם יורד ל־1e≈0.37\frac1e\approx 0.37 (כ־37%37\%) מערכו ההתחלתי, והמתח על הקבל מגיע לכ־63%63\% מהמתח הסופי (ε\varepsilon).

- בפריקה – זהו הזמן שבו הזרם, המתח על הקבל והמטען שעליו יורדים לכ־37%37\% מערכם ההתחלתי.

ככל שקבוע הזמן גדול יותר (התנגדות גדולה יותר או קיבול גדול יותר), הטעינה והפריקה איטיות יותר – במעגל השהיה, זמן ההשהיה ארוך יותר. בפועל, אחרי זמן של כ־5τ5\tau הקבל נחשב טעון (או פרוק) כמעט לגמרי.

סעיף ו

תשובה:

C=4⋅10−4 F=400 μFC=4\cdot 10^{-4}\,\text{F}=400\,\mu\text{F}

מדף הנוסחאות, קבוע הזמן האופייני:

τ=RC  ⇒  C=τR\tau=RC\;\Rightarrow\;C=\frac{\tau}{R}

הצבה (τ=2 s\tau=2\,\text{s} מסעיף ד, R=5000 ΩR=5000\,\Omega מסעיף ג):

C=25000=4⋅10−4 F=400 μFC=\frac{2}{5000}=4\cdot 10^{-4}\,\text{F}=400\,\mu\text{F}

שאלה 18 · טעינת קבל: גרף הזרם כפונקציה של הזמןבאורך בגרות · ברמת בגרות

תלמידה טענה קבל במעגל חשמלי טורי. המעגל מורכב מן הקבל שקיבולו CC, סוללה שהכא"מ שלה ε\varepsilon והתנגדותה הפנימית ניתנת להזנחה, נגד שהתנגדותו R=2,000 ΩR=2{,}000\,\Omega, מפסק, חיישן זרם (אמפרמטר אידיאלי) המחובר למחשב, ותילי הולכה אידיאליים. לפני סגירת המפסק הקבל לא היה טעון.

א.

סרטטו את המעגל החשמלי.

ב.

ברגע t=0t=0 סגרה התלמידה את המפסק. המחשב הציג את עוצמת הזרם במעגל כפונקציה של הזמן, כמתואר בגרף שלפניכם.

אפשר לראות בגרף שעוצמת הזרם במעגל הולכת וקטנה עם הזמן.

(1)

מהי המשמעות הפיזיקלית של השטח הכלוא בין הגרף לבין ציר הזמן (בפרק זמן מסוים)?

(2)

מהי הסיבה הפיזיקלית לכך שעוצמת הזרם הולכת וקטנה?

ג.

הנוסחה המתארת את עוצמת הזרם במעגל במהלך טעינת הקבל היא:

I(t)=I0⋅e−tτI(t)=I_0\cdot e^{-\frac{t}{\tau}}

I0I_0 – עוצמת הזרם ברגע סגירת המפסק, τ\tau – קבוע הזמן.

הוכיחו על פי הנוסחה כי לאחר שחלף מסגירת המפסק פרק זמן השווה לקבוע הזמן τ\tau, עוצמת הזרם במעגל היא כ־37%37\% מעוצמת הזרם ההתחלתית.

ד.

מהו ערכו של קבוע הזמן בניסוי שערכה התלמידה? הסבירו.

ה.

חשבו את קיבול הקבל.

ו.

חשבו את הכא"מ של הסוללה.

◂ פתרון מלא לשאלה 18

סעיף א

תשובה:

מעגל טורי אחד: סוללה ε\varepsilon, מפסק, נגד RR, קבל CC וחיישן זרם מחוברים זה אחר זה בלולאה סגורה.

המעגל טורי – כל הרכיבים מחוברים זה אחר זה בלולאה אחת, ואותו זרם עובר בכולם:

•מההדק החיובי של הסוללה (ε\varepsilon) יוצא תיל אל המפסק;

•מהמפסק אל הנגד RR;

•מהנגד אל חיישן הזרם (אמפרמטר, מסומן כעיגול ובו AA);

•מהחיישן אל לוח אחד של הקבל CC;

•מהלוח השני של הקבל חוזר תיל אל ההדק השלילי של הסוללה.

אין ענפים מקבילים, וסדר הרכיבים בלולאה אינו משנה. חיישן הזרם מחובר בטור (כמו אמפרמטר). מסמנים ליד כל רכיב את שמו.

טעות נפוצה: לחבר את חיישן הזרם במקביל לנגד או לקבל, כמו וולטמטר.

סעיף ב(1)

תשובה:

השטח שווה למטען שעבר במעגל בפרק הזמן – כלומר למטען שהצטבר על הקבל (Δq=∫I dt\Delta q=\int I\,dt).

מהגדרת הזרם I=dqdtI=\frac{dq}{dt}, ולכן המטען שעובר בפרק זמן קצר הוא dq=I dtdq=I\,dt – שטח של רצועה צרה מתחת לגרף. סכום כל הרצועות:

Δq=∫t1t2I dt\Delta q=\int_{t_1}^{t_2}I\,dt

כלומר השטח בין הגרף לציר הזמן הוא המטען שעבר במעגל בפרק הזמן – והוא המטען שהצטבר על הקבל באותו פרק זמן. (יחידות: A⋅s=C\text{A}\cdot\text{s}=\text{C}.) השטח הכולל מתחת לגרף כולו הוא המטען הסופי על הקבל, Q=CεQ=C\varepsilon.

סעיף ב(2)

תשובה:

המטען על הקבל גדל ולכן המתח עליו גדל; המתח על הנגד ε−VC\varepsilon-V_C קטן, ולפי חוק אוהם הזרם קטן.

ככל שהקבל נטען, מצטבר על לוחותיו מטען רב יותר, ולכן המתח עליו גדל: VC=qCV_C=\frac{q}{C}.

לפי חוק המתחים של קירכהוף בלולאה (התנגדות הסוללה זניחה):

ε=VR+VC  ⇒  VR=ε−qC\varepsilon=V_R+V_C\;\Rightarrow\;V_R=\varepsilon-\frac{q}{C}

הכא"מ קבוע, ולכן כשהמתח על הקבל גדל – המתח על הנגד קטן, ולפי חוק אוהם I=VRRI=\frac{V_R}{R} הזרם קטן.

במילים אחרות: המטען שכבר הצטבר על הלוח דוחה מטענים נוספים בעלי אותו סימן. כשהקבל טעון במלואו VC=εV_C=\varepsilon, והזרם מתאפס.

סעיף ג

תשובה:

I(τ)I0=e−1≈0.37\frac{I(\tau)}{I_0}=e^{-1}\approx 0.37

מציבים t=τt=\tau בנוסחה:

I(τ)=I0⋅e−ττ=I0⋅e−1I(\tau)=I_0\cdot e^{-\frac{\tau}{\tau}}=I_0\cdot e^{-1}

היחס לזרם ההתחלתי:

I(τ)I0=e−1=12.718≈0.368\frac{I(\tau)}{I_0}=e^{-1}=\frac{1}{2.718}\approx 0.368

כלומר לאחר זמן τ\tau הזרם הוא כ־37%37\% מהזרם ההתחלתי. ■\blacksquare

סעיף ד

תשובה:

τ≈2 s\tau\approx 2\,\text{s}

מהגרף, הזרם ההתחלתי (ב־t=0t=0) הוא I0=6 mAI_0=6\,\text{mA}. לפי סעיף ג, ברגע t=τt=\tau הזרם הוא 37%37\% ממנו:

I(τ)=0.37⋅6≈2.2 mAI(\tau)=0.37\cdot 6\approx 2.2\,\text{mA}

קוראים בגרף את הזמן שבו הזרם יורד ל־2.2 mA2.2\,\text{mA}: t≈2 st\approx 2\,\text{s}. לכן

τ≈2 s\tau\approx 2\,\text{s}

(בדיקה: המשיק לגרף ב־t=0t=0 חותך את ציר הזמן ברגע t=τt=\tau. השיפוע ההתחלתי הוא כ־−3 mA/s-3\,\text{mA/s}, ו־63=2 s\frac{6}{3}=2\,\text{s}.)

טעות נפוצה: לקרוא את הזמן שבו הזרם "כמעט מתאפס" (כ־88–10 s10\,\text{s}) כקבוע הזמן, או את הזמן שבו הזרם יורד למחצית.

סעיף ה

תשובה:

C=10−3 F=1,000 μFC=10^{-3}\,\text{F}=1{,}000\,\mu\text{F}

מדף הנוסחאות, קבוע הזמן האופייני:

τ=RC  ⇒  C=τR\tau=RC\;\Rightarrow\;C=\frac{\tau}{R}
C=22,000=10−3 F=1,000 μFC=\frac{2}{2{,}000}=10^{-3}\,\text{F}=1{,}000\,\mu\text{F}

סעיף ו

תשובה:

ε=12 V\varepsilon=12\,\text{V}

ברגע סגירת המפסק הקבל אינו טעון, ולכן המתח עליו אפס (VC=qC=0V_C=\frac{q}{C}=0). לפי חוק המתחים של קירכהוף, כל הכא"מ נמצא אז על הנגד:

ε=I0R\varepsilon=I_0R

מהגרף I0=6 mA=0.006 AI_0=6\,\text{mA}=0.006\,\text{A}:

ε=0.006⋅2,000=12 V\varepsilon=0.006\cdot 2{,}000=12\,\text{V}

(בדיקה: המטען הסופי Q=Cε=10−3⋅12=0.012 CQ=C\varepsilon=10^{-3}\cdot 12=0.012\,\text{C} – בקירוב השטח מתחת לגרף, I0τ=0.006⋅2I_0\tau=0.006\cdot 2.)

שאלה 19 · טעינת קבל: קבוע זמן מגרף מתח, קירוב לוחות ודיאלקטריבאורך בגרות · ברמת בגרות

קיבול

במהלך ניסוי הרכיב תלמיד מעגל חשמלי טורי מן הרכיבים האלה:

סוללה, מפסק, נגד RR, קבל CC, תילי חיבור ומכשירי מדידה – מד־זרם ושלושה מדי־מתח, המודדים את המתח בין הדקי הסוללה V1V_1, את המתח על הנגד V2V_2 ואת המתח על הקבל V3V_3. הקבל CC הוא קבל לוחות שבין לוחותיו אוויר (εr=1)(\varepsilon_r=1).

הסוללה, תילי החיבור ומכשירי המדידה אידאליים.

א.

סרטטו במחברתכם את המעגל החשמלי המתואר.

ב.

רשמו משוואה המקשרת בין שלושת ערכי המתח הנמדדים V1V_1, V2V_2 ו־V3V_3.

ג.

שלב א של הניסוי:

ברגע t=0t=0, כאשר הקבל לא היה טעון, סגר התלמיד את המפסק.

הגרף שלפניכם מתאר את המתח על הקבל (V3)(V_3) כפונקציה של הזמן מרגע t=0t=0.

נתון: C=50 μFC=50\,\mu\text{F}.

הסתמכו על הגרף וחשבו את:

(1)

התנגדות הנגד RR.

(2)

עוצמת הזרם במעגל ברגע t=0t=0.

ד.

שלב ב של הניסוי:

כעבור זמן רב מאוד פתח התלמיד את המפסק, והקטין פי 22 את המרחק בין לוחות הקבל.

חשבו את המתח על הקבל (V3)(V_3) לאחר השינוי.

ה.

קבעו אם לאחר השינוי עוצמת השדה החשמלי בין הלוחות גדלה, קטנה או לא השתנתה. הסבירו את קביעתכם.

ו.

שלב ג של הניסוי:

התלמיד פרק את הקבל לחלוטין והחזיר אותו למצב ההתחלתי כפי שהיה ברגע t=0t=0 בשלב א (לא טעון, במרחק המקורי בין הלוחות).

הוא מילא את כל הנפח שבין הלוחות בחומר שהמקדם הדיאלקטרי שלו εr=2\varepsilon_r=2, סגר את המפסק וחיכה זמן רב.

בתרשים 2 שלפניכם מוצגים ארבעה גרפים המתארים את המתח על הקבל כפונקציה של הזמן. הקו הרציף מתאר את המתח לפני הוספת החומר הדיאלקטרי (כמתואר בתרשים 1), והקו המקווקו מתאר את המתח לאחר הוספת החומר הדיאלקטרי.

קבעו איזה מבין ארבעת הגרפים 4-1 מתאר נכונה את המתח על הקבל כפונקציה של הזמן בשני המצבים. נמקו את קביעתכם.

◂ פתרון מלא לשאלה 19

סעיף א

תשובה:

סוללה, מפסק, נגד RR, קבל CC ומד־זרם – כולם בטור בלולאה אחת; V1V_1 במקביל לסוללה, V2V_2 במקביל לנגד, V3V_3 במקביל לקבל.

המעגל טורי: לולאה אחת שבה מחוברים בזה אחר זה הסוללה, המפסק, הנגד RR, הקבל CC ומד־הזרם (סדרם בלולאה אינו משנה – אותו זרם עובר בכולם).

מדי־המתח מחוברים במקביל, כל אחד לשני קצות הרכיב שעליו הוא מודד:

- V1V_1 – בין שני הדקי הסוללה;

- V2V_2 – בין שני קצות הנגד;

- V3V_3 – בין שני לוחות הקבל.

טעות נפוצה: לחבר מד־מתח בטור בלולאה – מד־מתח אידאלי (התנגדות אינסופית) היה מנתק את המעגל.

סעיף ב

תשובה:

V1=V2+V3V_1=V_2+V_3

לפי חוק הלולאות של קירכהוף (הנגד והקבל בטור, מחוברים להדקי הסוללה):

V1=V2+V3V_1=V_2+V_3

סעיף ג(1)

תשובה:

R≈2000 ΩR\approx 2000\,\Omega

מדף הנוסחאות, המתח על קבל בטעינה:

VC(t)=ε(1−e−t/τ),τ=RCV_C(t)=\varepsilon\left(1-e^{-t/\tau}\right),\qquad \tau=RC

הכא"מ מהגרף: לאחר זמן רב המתח על הקבל מתייצב על 12 V12\,\text{V} – אז הזרם אפס, אין מתח על הנגד, וכל מתח הסוללה על הקבל: ε=12 V\varepsilon=12\,\text{V}.

ברגע t=τt=\tau:

VC(τ)=ε(1−1e)=12⋅0.632≈7.6 VV_C(\tau)=\varepsilon\left(1-\frac1e\right)=12\cdot 0.632\approx 7.6\,\text{V}

מהגרף, המתח על הקבל מגיע ל־7.6 V7.6\,\text{V} ברגע t≈0.1 st\approx 0.1\,\text{s}. לכן τ≈0.1 s\tau\approx 0.1\,\text{s}.

τ=RC  ⇒  R=τC=0.150⋅10−6=2000 Ω\tau=RC\;\Rightarrow\;R=\frac{\tau}{C}=\frac{0.1}{50\cdot 10^{-6}}=2000\,\Omega

טעות נפוצה: לקרוא את τ\tau בנקודה שבה המתח הגיע לחצי מערכו הסופי (6 V6\,\text{V}) – זה הזמן τln⁡2≈0.07 s\tau\ln 2\approx 0.07\,\text{s}, לא τ\tau. טעות נוספת: לשכוח להמיר מיקרו־פרד לפרד.

סעיף ג(2)

תשובה:

I0=6⋅10−3 AI_0=6\cdot 10^{-3}\,\text{A} (6 mA6\,\text{mA})

ברגע t=0t=0 הקבל אינו טעון (V3=0V_3=0, ניתן לראות זאת בגרף), ולכן לפי V1=V2+V3V_1=V_2+V_3 כל מתח הסוללה נמצא על הנגד: V2=12 VV_2=12\,\text{V}. לפי חוק אוהם:

I0=V2R=122000=6⋅10−3 AI_0=\frac{V_2}{R}=\frac{12}{2000}=6\cdot 10^{-3}\,\text{A}

סעיף ד

תשובה:

V3=6 VV_3=6\,\text{V}

לפני השינוי: לאחר זמן רב הקבל טעון במלואו, V3=12 VV_3=12\,\text{V}, והמטען שעליו:

Q=CV=50⋅10−6⋅12=6⋅10−4 CQ=CV=50\cdot 10^{-6}\cdot 12=6\cdot 10^{-4}\,\text{C}

המטען נשמר: המפסק פתוח – המעגל מנותק ואין למטען לאן לזרום. לכן המטען על הלוחות נשאר QQ.

הקיבול החדש: מדף הנוסחאות C=ε0εrAdC=\frac{\varepsilon_0\varepsilon_rA}{d}. המרחק קטן פי 2, ולכן הקיבול גדל פי 2: C′=100 μFC'=100\,\mu\text{F}.

V3′=QC′=6⋅10−4100⋅10−6=6 VV_3'=\frac{Q}{C'}=\frac{6\cdot 10^{-4}}{100\cdot 10^{-6}}=6\,\text{V}

טעות נפוצה: להניח שהמתח נשאר 12 V12\,\text{V} "כי הסוללה קובעת את המתח" – הסוללה מנותקת, ומה שנשמר הוא המטען.

סעיף ה

תשובה:

עוצמת השדה לא השתנתה.

קביעה: עוצמת השדה לא השתנתה.

הסבר: מדף הנוסחאות, השדה בין לוחות הקבל:

E=σε0,σ=QAE=\frac{\sigma}{\varepsilon_0},\qquad \sigma=\frac{Q}{A}

המטען QQ נשמר (המעגל מנותק) ושטח הלוחות AA לא השתנה, ולכן צפיפות המטען σ\sigma וגם השדה EE לא השתנו.

בדיקה בדרך שנייה: E=VdE=\frac{V}{d}. המתח קטן פי 2 (סעיף ד) והמרחק קטן פי 2 – היחס לא השתנה.

טעות נפוצה: לפי E=VdE=\frac{V}{d} לטעון שהשדה גדל "כי dd קטן" – ולשכוח שגם VV קטן.

סעיף ו

תשובה:

גרף 3

קביעה: גרף 3.

נימוק:

- המתח הסופי לא משתנה: לאחר זמן רב הזרם במעגל אפס, אין מתח על הנגד, ולכן V3=V1=12 VV_3=V_1=12\,\text{V} – בלי קשר לקיבול. כך נפסלים גרפים 2 ו־4, שבהם הקו המקווקו מתייצב על 6 V6\,\text{V}. (הקיבול הגדול גורם לכך שעל הקבל יצטבר מטען כפול, Q=C′εQ=C'\varepsilon, אך לא למתח שונה.)

- הטעינה איטית יותר: הקיבול גדל פי 2 (C′=εrC=100 μFC'=\varepsilon_rC=100\,\mu\text{F}), ולכן קבוע הזמן גדל פי 2: τ′=RC′=2000⋅100⋅10−6=0.2 s\tau'=RC'=2000\cdot 100\cdot 10^{-6}=0.2\,\text{s}. הקו המקווקו צריך לעלות לאט יותר מהקו הרציף. בגרף 1 הוא עולה מהר יותר – נפסל.

•בגרף 3 הקו המקווקו עולה לאט יותר ושואף ל־12 V12\,\text{V}; ואכן ב־t=0.2 st=0.2\,\text{s} הוא קרוב ל־7.6 V7.6\,\text{V}, בהתאם ל־τ′=0.2 s\tau'=0.2\,\text{s}.

טעות נפוצה: לחשוב שקיבול גדול יותר נותן מתח סופי קטן יותר (V=QCV=\frac{Q}{C}) – כשהסוללה מחוברת, היא זו שקובעת את המתח הסופי, והמטען הוא שגדל.

שאלה 20 · טעינה ופריקה דרך נגדים שונים – מגרף המתחבאורך בגרות · מעל רמת בגרות

במעגל שבתרשים סוללה שהכא"מ שלה ε\varepsilon והתנגדותה הפנימית זניחה, שני נגדים R1R_1 ו־R2R_2, קבל שקיבולו C=200 μFC=200\,\mu\text{F}, מפסק דו־מצבי SS, וחיישן מתח (וולטמטר אידיאלי) המחובר לקצות הקבל ולמחשב.

ברגע t=0t=0, כשהקבל אינו טעון, מעבירים את המפסק למצב 1. ברגע t=3 st=3\,\text{s} מעבירים את המפסק למצב 2.

הגרף שלפניכם מציג את המתח על הקבל, VCV_C, כפונקציה של הזמן.

א.

מצאו את ε\varepsilon ואת R1R_1.

ב.

מצאו את R2R_2, ואת עוצמת הזרם בנגד R2R_2 מיד לאחר העברת המפסק למצב 2.

ג.

חשבו את העבודה שעשתה הסוללה במהלך טעינת הקבל, ואת האנרגייה שהתפתחה בנגד R1R_1 במהלך הטעינה.

ד.

תלמיד מציע להחליף את R1R_1 בנגד קטן יותר, "כדי שפחות אנרגייה תאבד בנגד בזמן הטעינה". קבעו אם ההצעה תקטין את האנרגייה המתפתחת בנגד במהלך טעינה מלאה של הקבל. נמקו, וציינו מה כן ישתנה.

◂ פתרון מלא לשאלה 20

סעיף א

תשובה:

ε=10 V\varepsilon=10\,\text{V}; R1=2 kΩR_1=2\,\text{k}\Omega

הכא"מ. במצב 1 הקבל נטען דרך R1R_1. בסוף הטעינה (לפני t=3 st=3\,\text{s}) הזרם אפס, אין מתח על R1R_1, והמתח על הקבל שווה לכא"מ. מהגרף:

ε=VC,max⁡=10 V\varepsilon=V_{C,\max}=10\,\text{V}

קבוע הזמן של הטעינה. מדף הנוסחאות, VC=ε(1−e−t/τ)V_C=\varepsilon\left(1-e^{-t/\tau}\right). ברגע t=τ1t=\tau_1:

VC=ε(1−e−1)≈0.63⋅10=6.3 VV_C=\varepsilon(1-e^{-1})\approx 0.63\cdot 10=6.3\,\text{V}

מהגרף, המתח מגיע ל־6.3 V6.3\,\text{V} ב־t≈0.4 st\approx 0.4\,\text{s}, ולכן τ1≈0.4 s\tau_1\approx 0.4\,\text{s}.

ההתנגדות:

τ1=R1C  ⇒  R1=0.4200⋅10−6=2,000 Ω\tau_1=R_1C\;\Rightarrow\;R_1=\frac{0.4}{200\cdot 10^{-6}}=2{,}000\,\Omega

סעיף ב

תשובה:

R2=6 kΩR_2=6\,\text{k}\Omega; I≈1.7 mAI\approx 1.7\,\text{mA}

במצב 2 הסוללה מנותקת, והקבל נפרק דרך R2R_2. מדף הנוסחאות, VC=V0e−(t−3)/τ2V_C=V_0e^{-(t-3)/\tau_2} (הזמן נמדד מרגע ההעברה). אחרי זמן τ2\tau_2 המתח יורד ל־37%37\%:

VC=0.37⋅10≈3.7 VV_C=0.37\cdot 10\approx 3.7\,\text{V}

מהגרף, המתח יורד ל־3.7 V3.7\,\text{V} ב־t≈4.2 st\approx 4.2\,\text{s}, ולכן τ2≈4.2−3=1.2 s\tau_2\approx 4.2-3=1.2\,\text{s}.

R2=τ2C=1.2200⋅10−6=6,000 ΩR_2=\frac{\tau_2}{C}=\frac{1.2}{200\cdot 10^{-6}}=6{,}000\,\Omega

הזרם מיד לאחר ההעברה. המתח על הקבל אינו יכול להשתנות בבת אחת (המטען עליו לא הספיק להשתנות), ולכן מיד אחרי ההעברה VC=10 VV_C=10\,\text{V}, וזה המתח על R2R_2:

I=VCR2=106,000≈1.7⋅10−3 AI=\frac{V_C}{R_2}=\frac{10}{6{,}000}\approx 1.7\cdot 10^{-3}\,\text{A}

טעות נפוצה: למדוד את τ2\tau_2 מ־t=0t=0 ולא מרגע ההעברה (t=3 st=3\,\text{s}).

סעיף ג

תשובה:

Wסוללה=0.02 JW_{\text{סוללה}}=0.02\,\text{J}; בנגד R1R_1: 0.01 J0.01\,\text{J}

עד t=3 st=3\,\text{s} (יותר מ־7τ17\tau_1) הקבל נטען במלואו.

המטען שעבר דרך הסוללה:

Q=Cε=200⋅10−6⋅10=2⋅10−3 CQ=C\varepsilon=200\cdot 10^{-6}\cdot 10=2\cdot 10^{-3}\,\text{C}

עבודת הסוללה: הסוללה העבירה מטען QQ דרך הפרש פוטנציאל קבוע ε\varepsilon:

W=Qε=2⋅10−3⋅10=0.02 JW=Q\varepsilon=2\cdot 10^{-3}\cdot 10=0.02\,\text{J}

האנרגייה האגורה בקבל (מדף הנוסחאות):

U=12CV2=12⋅200⋅10−6⋅102=0.01 JU=\tfrac12CV^2=\tfrac12\cdot 200\cdot 10^{-6}\cdot 10^2=0.01\,\text{J}

האנרגייה שהתפתחה בנגד (שימור אנרגייה – אין רכיבים אחרים שבהם אנרגייה מתבזבזת):

ER1=W−U=0.02−0.01=0.01 JE_{R_1}=W-U=0.02-0.01=0.01\,\text{J}

בדיוק מחצית מעבודת הסוללה הפכה לחום בנגד.

טעות נפוצה: לחשוב שכל עבודת הסוללה נאגרת בקבל – המתח על הקבל עולה בהדרגה מאפס, ולכן הוא אוגר רק 12Qε\tfrac12Q\varepsilon.

סעיף ד

תשובה:

לא. בכל טעינה מלאה האנרגייה בנגד היא 12Cε2=0.01 J\tfrac12C\varepsilon^2=0.01\,\text{J}, ללא תלות בהתנגדות; רק קצב הטעינה ישתנה (τ קטן, זרם התחלתי גדול).

קביעה: ההצעה לא תקטין את האנרגייה המתפתחת בנגד.

נימוק: החישוב בסעיף ג אינו תלוי ב־R1R_1:

Wסוללה=Qε=Cε2UC=12Cε2ER=Cε2−12Cε2=12Cε2W_{\text{סוללה}}=Q\varepsilon=C\varepsilon^2\qquad U_C=\tfrac12C\varepsilon^2\qquad E_R=C\varepsilon^2-\tfrac12C\varepsilon^2=\tfrac12C\varepsilon^2

בכל טעינה מלאה עובר דרך הסוללה אותו מטען CεC\varepsilon, הקבל אוגר אותה אנרגייה, ולכן בנגד מתפתחת תמיד אותה אנרגייה – 0.01 J0.01\,\text{J} – בכל התנגדות.

מה כן משתנה: נגד קטן יותר מקטין את קבוע הזמן τ=R1C\tau=R_1C – הטעינה מהירה יותר, והזרם ההתחלתי εR1\frac{\varepsilon}{R_1} גדול יותר. ההספק בנגד גדול יותר (I2RI^2R עם זרם גדול), אבל הוא פועל זמן קצר יותר, והאנרגייה הכוללת לא משתנה.

(גבול: גם כאשר R1→0R_1\to 0 האנרגייה "האבודה" אינה מתאפסת – בפועל היא מתבזבזת בהתנגדות התילים ובקרינה.)

שאלות מבחינות הבגרות על השיעור

השאלה המלאה, עם פתרון מלא לכל סעיף, בדף של כל בחינה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.