תזכורת: מהירות
מכונית שנוסעת ב- קמ"ש עוברת ק"מ בכל שעה. עד עכשיו תיארנו תנועה במספר אחד עם יחידה.
במדויק: מהירות היא הדרך שגוף עובר ביחידת זמן. בתנועה במהירות קבועה: , ומכאן ו-. מ'/ש' קמ"ש.
תזכורת: כוח, מסה ומשקל
כוח הוא דחיפה או משיכה. מודדים אותו במד כוח קפיצי (דינמומטר): ככל שהכוח גדול יותר, הקפיץ נמתח יותר.
במדויק: יחידת הכוח היא ניוטון. מסה היא כמות החומר בגוף, ונמדדת בק"ג. משקל הוא הכוח שבו כדור הארץ מושך את הגוף: , עם ניוטון לק"ג. גוף שמסתו ק"ג שוקל ניוטון.
1. גדלים וקטוריים ומושג הווקטור
גודל סקלרי וגודל וקטורי
"המים בכוס בטמפרטורה של " - המשפט שלם, אין מה להוסיף. אבל "דחפתי את הארגז בכוח של ניוטון" לא מספיק: צריך לדעת גם לאן דחפתי. אם דחפתי קדימה, הארגז זז קדימה. אם דחפתי למטה, הוא לא יזוז בכלל.
במדויק: גודל סקלרי מתואר במלואו על ידי מספר ויחידה (מסה, זמן, טמפרטורה, אנרגיה, דרך). גודל וקטורי מתואר על ידי גודל (מספר ויחידה) וכיוון (העתק, מהירות, כוח, משקל). גודל וקטורי נקרא בקיצור וקטור.
שני גדלים וקטוריים שווים רק אם גם הגדלים שלהם שווים וגם הכיוונים שלהם שווים. שתי מכוניות שנוסעות ב- קמ"ש, אחת צפונה ואחת דרומה, נוסעות באותו גודל מהירות, אבל במהירויות שונות. לכן הן מתרחקות זו מזו.
העתק מול דרך
מירושלים לנמל יפו אפשר לנסוע בכביש מפותל או לטוס בקו כמעט ישר. אורך המסלול שונה, אבל בשני המקרים יצאתם מאותה נקודה והגעתם לאותה נקודה.
במדויק: הדרך היא אורך המסלול שהגוף עבר. היא גודל סקלרי. ההעתק הוא השינוי במקום: חץ מנקודת ההתחלה לנקודת הסיום. גודלו הוא המרחק בקו ישר בין שתי הנקודות, וכיוונו מנקודת ההתחלה לנקודת הסיום. ההעתק הוא גודל וקטורי, והוא לא תלוי במסלול.
גוף עבר מ- ל- במסלול המקווקו. החץ הוא ההעתק שלו:
הדרך אף פעם לא קטנה מגודל ההעתק. הן שוות רק בתנועה בקו ישר בלי שינוי כיוון. מי שרץ הקפה שלמה במסלול של מטר עבר דרך של מטר, אבל ההעתק שלו הוא , כי הוא חזר לנקודת ההתחלה.
גדלים סקלריים וגדלים וקטוריים
בעברית אותה מילה, "מהירות", משמשת לשני המושגים. כשהכיוון חשוב, מדברים על וקטור המהירות. כשמעניין רק כמה מהר, מדברים על גודל המהירות.
סימון וקטור וציורו
- סימון: וקטור מסמנים באות עם חץ מעליה: , , . את הגודל בלבד כותבים באותה אות בלי חץ: , , .
- ציור: וקטור מציירים כחץ. כיוון החץ הוא כיוון הווקטור, ואורכו מתאים לגודל לפי קנה מידה (למשל משבצת אחת = ניוטון).
- שני וקטורים שווים: אותו אורך ואותו כיוון, גם אם הם מצוירים במקומות שונים.
- הווקטור הנגדי : אותו אורך כמו , וכיוון הפוך.
באיור: (אותו אורך, אותו כיוון), ו- (אותו אורך, כיוון הפוך):
מסה ומשקל אינם אותו דבר. המסה היא גודל סקלרי בק"ג, והיא אותה מסה בכל מקום. המשקל הוא כוח, ולכן וקטור: הוא נמדד בניוטון ומכוון תמיד כלפי מטה, אל מרכז כדור הארץ. "שקלתי ק"ג" הוא משפט מהחיים. בפיזיקה המסה היא ק"ג והמשקל הוא ניוטון.
על ישר אחד מספיק סימן כדי לתאר כיוון. בוחרים כיוון חיובי (למשל ימינה), וההעתק הוא המקום הסופי פחות המקום ההתחלתי: גוף שעבר מהנקודה מטר לנקודה מטר עשה העתק של מטר, כלומר מטר בכיוון השלילי.
דוגמה - דרך, העתק ומהירות בהליכה הלוך ושוב
יעל הולכת במסדרון ישר. היא הולכת מטר מזרחה, מסתובבת והולכת מטר מערבה. כל ההליכה נמשכת שניות.
א. מה הדרך שעברה יעל?
ב. מה ההעתק שלה (גודל וכיוון)?
ג. מה גודל המהירות הממוצעת שלה, ומה וקטור המהירות הממוצעת?
1. א: הדרך היא אורך המסלול כולו: מטר.
2. ב: בוחרים את המזרח ככיוון החיובי. ההעתק הראשון מטר, השני מטר. ההעתק הכולל: מטר. הסימן חיובי, ולכן הכיוון מזרחה.
3. ג: גודל המהירות הממוצעת = דרך חלקי זמן: מ'/ש'.
4. וקטור המהירות הממוצעת = העתק חלקי זמן: מ'/ש', והכיוון שלו הוא כיוון ההעתק: מזרחה.
5. בדיקה: הדרך ( מטר) גדולה מגודל ההעתק ( מטר), כי יעל שינתה כיוון באמצע.
א. מטר. ב. מטר מזרחה. ג. גודל המהירות הממוצעת מ'/ש'; וקטור המהירות הממוצעת מ'/ש' מזרחה.
2. חיבור וחיסור וקטורים בשיטה גרפית
סכום של וקטורים
הולכים צעדים ימינה ואחר כך צעדים למעלה בדף. איפה נמצאים ביחס לנקודת ההתחלה? לא צעדים משם, אלא פחות: הדרך נשברה באמצע, והקו הישר מההתחלה לסוף קצר יותר.
במדויק: הסכום של שני וקטורים (נקרא גם הווקטור השקול) הוא הווקטור שמתקבל כך: מציבים את הזנב של בראש של , והסכום הוא החץ מהזנב של לראש של . זה כלל המשולש.
בהעתקים זה ברור: מי שעשה העתק ואחריו העתק נמצא בסוף בראש החץ של . אותו כלל משמש לחיבור כל גודל וקטורי: מהירויות, כוחות. מחברים רק וקטורים מאותו סוג ובאותן יחידות: העתק להעתק, כוח לכוח.
חיבור וקטורים בשיטה גרפית
1. בוחרים קנה מידה (למשל משבצת אחת = מ'/ש') ומציירים את באורך ובכיוון הנכונים.
2. מציירים את כך שהזנב שלו נמצא בראש של . מעבירים את החץ בלי לשנות אורך וכיוון.
3. מציירים את הסכום: חץ מהזנב של לראש של .
4. מודדים את אורך חץ הסכום בסרגל, וכופלים בקנה המידה. את הכיוון מודדים במד זווית, או מתארים במילים ("בין מזרח לצפון, קרוב יותר למזרח").
5. כשהווקטורים ניצבים, אפשר לחשב את הגודל במשפט פיתגורס במקום למדוד.
6. יותר משני וקטורים: ממשיכים "ראש לזנב" עם כולם, והסכום הוא החץ מהזנב של הראשון לראש של האחרון.
כלל המקבילית
דרך שנייה, שנותנת את אותה תוצאה: מציירים את ואת מאותה נקודה, משלימים מקבילית (בקווים מקווקווים), והסכום הוא האלכסון של המקבילית שיוצא מהנקודה המשותפת.
•סדר החיבור לא משנה: .
•כיוון הסכום נמצא תמיד בין הכיוונים של שני הווקטורים, וקרוב יותר לכיוון של הווקטור הגדול. כשהם שווים בגודלם, הסכום באמצע בדיוק.
•כלל המקבילית נוח כששני הדברים קורים בו-זמנית (למשל שני כוחות על אותו גוף). כלל המשולש נוח כשהם קורים בזה אחר זה (שני קטעי הליכה).
גודל הסכום במקרים מיוחדים
למשל, וקטורים בגודל ו-: הסכום יכול להיות כל גודל מ- עד . כשהם ניצבים הוא בדיוק .
חיסור וקטורים
- הוא הווקטור שצריך להוסיף ל- כדי לקבל את .
•בפועל מחסרים כמו שמחברים את הנגדי: . הופכים את הכיוון של ומחברים בכלל המשולש.
•בחיסור הסדר כן משנה: שווה בגודלו ל-, אבל בכיוון הפוך.
•במקבילית שבנויה על ו-: אלכסון אחד הוא הסכום, והאלכסון השני הוא ההפרש.
גודל הסכום הוא לא סכום הגדלים, אלא אם שני הווקטורים באותו כיוון. העתק של מטר ועוד העתק של מטר יכולים לתת מטר, ואפילו מטר.
כשמזיזים חץ כדי להצמיד אותו "ראש לזנב", שומרים על האורך ועל הכיוון שלו. מספיק להפוך חץ בטעות כדי לקבל הפרש במקום סכום.
דוגמה א - שני העתקים ניצבים: מזרחה ואז צפונה
עומר הולך מטר מזרחה ואחר כך מטר צפונה. מה ההעתק הכולל שלו? מה הדרך שעבר?
1. מציירים בקנה מידה: - מטר מזרחה. מהראש שלו - מטר צפונה. ההעתק הכולל הוא החץ מנקודת ההתחלה לראש של :
2. שני ההעתקים ניצבים, ולכן הוא היתר במשולש ישר זווית: מטר.
3. הכיוון: בין מזרח לצפון, קרוב יותר למזרח, כי ההעתק מזרחה גדול יותר. במד זווית מקבלים כ- צפונה מכיוון מזרח.
4. הדרך היא אורך המסלול: מטר.
5. בדיקה: מטר קטן מ- מטר וגדול מ- מטר, כמו שצריך.
העתק של מטר, בכיוון בין מזרח לצפון (כ- צפונה ממזרח). הדרך: מטר.
דוגמה ב - חיסור וקטורים ניצבים בעזרת הווקטור הנגדי
הווקטור מכוון ימינה וגודלו יחידות. הווקטור מכוון למעלה וגודלו יחידות. ציירו את ומצאו את גודלו. האם הוא שווה ל-?
1. . הווקטור הוא יחידות למטה.
2. מציירים את , ומהראש שלו את . ההפרש הוא החץ מהזנב של לראש של :
3. ו- ניצבים: הגודל הוא יחידות.
4. גם בגודל יחידות, אבל הוא פונה ימינה ולמעלה, וההפרש פונה ימינה ולמטה.
גודל הוא יחידות, בכיוון ימינה-למטה. הגודל שווה לגודל הסכום, אבל הכיוון שונה, ולכן הווקטורים לא שווים.
3. צירוף תנועות על ישר
מהירות יחסית וצירוף מהירויות
נוסע עומד על מסוע בשדה התעופה וזז בלי לעשות צעד. אם הוא גם הולך על המסוע, הוא מתקדם מהר יותר. ואדם שרץ על הליכון בחדר כושר רץ, אבל לא מתקדם לשום מקום.
במדויק: מהירות נמדדת תמיד ביחס למשהו: לקרקע, למים, לרכבת. כשגוף נע בתוך מערכת שנעה בעצמה (נוסע ברכבת, סירה בנהר, הולך על מסוע), המהירות שלו ביחס לקרקע היא הסכום הווקטורי של שתי מהירויות:
- מהירות המערכת ביחס לקרקע (הזרם, הרכבת, המסוע), - מהירות הגוף ביחס למערכת, - מהירות הגוף ביחס לקרקע.
האם הרץ על ההליכון נע או עומד? זה תלוי במי שמסתכל. ביחס למשטח ההליכון הוא רץ קדימה. ביחס לקיר החדר הוא עומד, כי המשטח זז אחורה באותה מהירות. שתי התשובות נכונות, כל אחת ביחס למשהו אחר. לכן בכל שאלה אומרים ביחס למה נמדדת המהירות.
צירוף מהירויות על ישר
על ישר אחד מספיק לבחור כיוון חיובי. מהירות בכיוון החיובי מקבלת , ומהירות בכיוון ההפוך מקבלת , ומחברים כמו מספרים:
סירה במהירות מ'/ש' ביחס למים, בנהר שזורם ב- מ'/ש'. במורד הזרם: מ'/ש':
במעלה הזרם: מ'/ש', כלומר מ'/ש' נגד כיוון הזרם:
פתרון שאלת צירוף מהירויות על ישר
1. מזהים את שתי המהירויות: של המערכת ביחס לקרקע, ושל הגוף ביחס למערכת. רושמים ביחס למה כל אחת.
2. בוחרים כיוון חיובי ונותנים לכל מהירות סימן.
3. מחברים: . אם מחפשים את המהירות ביחס למערכת, מחסרים: .
4. הסימן של התוצאה אומר את הכיוון. אפשר לבדוק בציור חיצים "ראש לזנב".
5. מחשבים דרך או זמן עם המהירות ביחס לקרקע: , . אם הדרך נמדדת בתוך המערכת (למשל הליכה לאורך קרון של רכבת נוסעת), משתמשים במהירות ביחס למערכת.
"הסירה שטה ב- מ'/ש'" לא אומר ביחס למה. הדובר מתכוון בדרך כלל למהירות ביחס למים, כלומר למהירות שהייתה לסירה במים עומדים. היא שונה מהמהירות ביחס לגדה.
גם העתקים מצטרפים כך. נוסעת שהולכת מטר קדימה ברכבת, בזמן שהרכבת עוברת מטר, מתקדמת מטר ביחס למסילה.
דוגמה א - סירה הלוך במורד הזרם וחזור במעלה
סירה שטה במהירות מ'/ש' ביחס למים. מי הנהר זורמים במהירות מ'/ש'. הסירה שטה מרציף לרציף , שנמצא מטר במורד הזרם, וחוזרת מיד ל-. כמה זמן נמשכת כל הנסיעה?
1. בוחרים את כיוון הזרם כחיובי: מ'/ש' (המים ביחס לגדה).
2. הלוך, במורד הזרם: מ'/ש', ולכן מ'/ש'. הזמן: שניות.
3. חזור, במעלה הזרם: מ'/ש', ולכן מ'/ש'. הסירה מתקדמת מ'/ש' נגד הזרם. הזמן: שניות.
4. הזמן הכולל: שניות.
5. בדיקה: במים עומדים הנסיעה הייתה נמשכת שניות. הזרם עוזר בהלוך פחות ממה שהוא מפריע בחזור, כי בחזור הסירה נמצאת במים זמן רב יותר.
שניות ( הלוך ו- חזור).
דוגמה ב - מציאת המהירות ביחס למסוע מתוך מדידה בחוץ
מסוע בשדה תעופה נע במהירות מ'/ש'. נוסעת הולכת על המסוע בכיוון תנועתו, ומישהו שעומד ליד המסוע מודד שהיא עוברת מטר ב- שניות. מה מהירות ההליכה שלה ביחס למסוע?
1. המהירות ביחס לקרקע: מ'/ש'.
2. מהירות המסוע ביחס לקרקע: מ'/ש', באותו כיוון.
3. מחפשים את המהירות ביחס למסוע, ולכן מחסרים: מ'/ש'.
4. התוצאה חיובית: היא הולכת בכיוון תנועת המסוע, כמו שנאמר בשאלה.
מ'/ש' ביחס למסוע.
4. העתק ומהירות במישור
צירוף תנועות במישור
שחיינית מכוונת את עצמה ישר אל הגדה שמולה, אבל הזרם סוחף אותה בזמן שהיא שוחה. היא מגיעה לגדה השנייה, אבל במורד הנהר, ולא מול נקודת היציאה.
במדויק: כשגוף נע בתוך מערכת שנעה בכיוון אחר (סירה בנהר, מטוס ברוח, חיפושית על מסוע), המהירות שלו ביחס לקרקע היא הסכום הווקטורי , ומוצאים אותה בכלל המשולש או בכלל המקבילית. שתי התנועות מתרחשות בו-זמנית, וכל אחת מתקיימת כאילו השנייה לא קיימת.
מטוס טס מזרחה ב- קמ"ש ביחס לאוויר, ורוח נושבת צפונה ב- קמ"ש. ביחס לקרקע המטוס נע בכיוון בין מזרח לצפון, במהירות קמ"ש. הטייס מכוון את האף מזרחה, אבל הצל של המטוס על הקרקע זז באלכסון.
חציית נהר: שני מצבים
- מהירות המים, - מהירות הסירה ביחס למים, - רוחב הנהר.
במצב השני הוא היתר במשולש, ולכן הוא חייב להיות הארוך ביותר: אפשר להגיע לנקודה שממול רק אם הסירה מהירה מהזרם.
פתרון שאלת חציית נהר
1. מציירים את מהירות המים לאורך הנהר ואת מהירות הסירה ביחס למים בכיוון שאליו מכוון החרטום.
2. מחברים "ראש לזנב". (מהירות ביחס לגדה) הוא כיוון התנועה בפועל.
3. זמן החצייה: רוחב הנהר חלקי המהירות לרוחב הנהר. כשהחרטום ניצב לגדה, זו עצמה.
4. הסחיפה: מהירות התנועה לאורך הנהר כפול זמן החצייה.
5. ההעתק הכולל: פיתגורס על הרוחב ועל הסחיפה. אפשר גם לכפול את גודל בזמן ולקבל אותה תוצאה.
כשהחרטום מכוון ניצב לגדה, הזרם לא משנה את זמן החצייה, רק את המקום שאליו מגיעים. הגדלת מהירות המנוע מקטינה את הסחיפה, אבל לא מבטלת אותה. כדי להגיע בדיוק לנקודה שממול, מכוונים את החרטום באלכסון נגד הזרם.
וקטור המהירות מכוון תמיד בכיוון התנועה ברגע זה. כשהמסלול מתעקל, הכיוון משיק למסלול, ולכן המהירות משתנה גם כשמד המהירות מראה מספר קבוע.
דוגמה א - סירה שמכוונת ישר לגדה ונסחפת
רוחב נהר הוא מטר, ומימיו זורמים במהירות מ'/ש'. משיט מכוון את חרטום הסירה ניצב לגדה, אל הנקודה שמול הרציף . במים עומדים הסירה הייתה שטה ב- מ'/ש'.
א. כמה זמן נמשכת החצייה?
ב. כמה מטרים במורד הנהר מהנקודה מגיעה הסירה לגדה?
ג. מה גודל ההעתק של הסירה, ומה גודל מהירותה ביחס לגדה?
1. א: לרוחב הנהר הסירה נעה רק בזכות המנוע: שניות. הזרם לא משנה את הזמן הזה.
2. ב: באותן שניות הזרם סוחף את הסירה לאורך הנהר: מטר.
3. ג: ההעתק הוא סכום של (רוחב הנהר, מטר) ו- (הסחיפה, מטר):
4. מטר.
5. המהירות ביחס לגדה: מ'/ש'. בדיקה: מטר, כמו ההעתק.
א. שניות. ב. מטר במורד הנהר. ג. העתק של מטר; מהירות של מ'/ש' ביחס לגדה.
דוגמה ב - לכוון נגד הזרם כדי להגיע לנקודה שממול
מי נהר זורמים ימינה במהירות מ'/ש'. סירה שטה במהירות מ'/ש' ביחס למים. המשיט רוצה לחצות נהר ברוחב מטר ולהגיע בדיוק לנקודה שמול נקודת היציאה. באיזו מהירות תנוע הסירה ביחס לגדה, וכמה זמן תימשך החצייה?
1. רוצים ש- (ביחס לגדה) יהיה ניצב לגדה. לכן (ביחס למים) צריך "לבטל" את הזרם: החרטום מכוון באלכסון, שמאלה וקדימה.
2. מציירים: - מ'/ש' ימינה. מהראש שלו באורך , שחוזר אל הקו הניצב לגדה. הסכום ניצב לגדה:
3. במשולש ישר הזווית הוא היתר: מ'/ש'.
4. זמן החצייה: שניות.
מ'/ש' ניצב לגדה; החצייה נמשכת שניות.
5. הכוח כווקטור
הכוח כווקטור
שני ילדים מושכים עגלה בחבלים. אם שניהם מושכים קדימה, העגלה זזה קדימה בקלות. אם אחד מושך קדימה והשני ימינה, העגלה זזה באלכסון. מה שקובע הוא לא רק כמה חזק מושכים, אלא גם לאן.
במדויק: כוח הוא גודל וקטורי: יש לו גודל (בניוטון) וכיוון, ומציירים אותו כחץ שיוצא מהגוף שעליו הוא פועל. כוחות שפועלים על אותו גוף מתחברים לפי כללי חיבור הווקטורים: כלל המשולש או כלל המקבילית.
את גודל הכוח מודדים במד כוח קפיצי, ואת הכיוון קובעים לפי כיוון החוט או מד הכוח. בשולחן כוחות קושרים טבעת לכמה חוטים שעליהם תלויות משקולות, ובודקים באיזה סידור הטבעת נשארת במקום. כך רואים בניסוי שכוחות אכן מצטרפים כמו וקטורים.
כוח שקול וכוח מאזן
כשכמה כוחות פועלים על גוף, אפשר להחליף את כולם בכוח אחד שעושה אותה השפעה.
במדויק: הכוח השקול הוא הסכום הווקטורי של כל הכוחות שפועלים על גוף. הכוח המאזן הוא כוח ששווה לכוח השקול בגודלו והפוך לו בכיוונו. כשמוסיפים אותו, הכוח השקול נעשה , והגוף בשיווי משקל: נח, או נע בקו ישר במהירות קבועה.
הכוח השקול של שני כוחות
שלושה כוחות שווים בגודלם, עם בין כל שניים, מאזנים זה את זה: הכוח השקול שלהם .
מציאת כוח שקול וכוח מאזן בסרטוט
1. בוחרים קנה מידה (למשל משבצת אחת = ניוטון) ומציירים כל כוח כחץ שיוצא מהגוף.
2. מחברים את הכוחות בכלל המקבילית או בכלל המשולש.
3. מודדים את חץ השקול וכופלים בקנה המידה. כשהכוחות ניצבים, מחשבים בפיתגורס.
4. הכוח המאזן: חץ באותו אורך כמו השקול, בכיוון ההפוך, שיוצא מהגוף.
5. בשיווי משקל של שלושה כוחות: כל אחד מהם שווה בגודלו לשקול של שני האחרים והפוך לו בכיוונו.
שלושה כוחות יכולים לאזן זה את זה רק אם הגדול שבהם לא גדול מסכום שני האחרים. משיכות של ניוטון ו- ניוטון יכולות להצטרף לכל היותר ל- ניוטון, ולכן לא יאזנו כוח של ניוטון באף סידור.
המשקל הוא כוח, ולכן מציירים אותו כחץ כלפי מטה בגודל ניוטון. את המסה לא מציירים כחץ: היא גודל סקלרי.
מדי כוח קפיציים מראים את גודל הכוח בניוטון. לפני המדידה מוודאים שהמחוג על אפס, והמדידה נעשית רק כשהמערכת עומדת.
דוגמה א - שני כוחות ניצבים והכוח שמאזן אותם
על טבעת פועלים שני כוחות: של ניוטון ימינה, ו- של ניוטון למעלה. מה הכוח השקול? איזה כוח שלישי צריך להפעיל כדי שהטבעת תישאר במקום?
1. מציירים בקנה מידה של משבצת = ניוטון: , ומהראש שלו . השקול מהזנב של לראש של . הכוח המאזן הפוך לו:
2. הכוחות ניצבים: ניוטון.
3. כיוון השקול: בין ימינה למעלה, קרוב יותר לימינה, כי גדול יותר.
4. הכוח המאזן: ניוטון, בכיוון ההפוך לשקול: שמאלה ולמטה.
השקול: ניוטון, ימינה ולמעלה. הכוח המאזן: ניוטון, שמאלה ולמטה.
דוגמה ב - שאלת הסבר: מתי שלוש משקולות מתאזנות
בשולחן כוחות קשורים לטבעת שלושה חוטים, ועל כל חוט תלויה משקולת של ק"ג. כל חוט מושך את הטבעת בכוח השווה למשקל המשקולת שלו. א. איך צריך לסדר את החוטים כדי שהטבעת תישאר במקום? ב. תלמיד החליף את אחת המשקולות במשקולת של ק"ג. הסבירו מדוע עכשיו אי אפשר למצוא סידור שבו הטבעת נשארת במקום.
1. כל חוט מושך בכוח השווה למשקל: ניוטון. שלושת הכוחות שווים.
2. א: בשיווי משקל הכוח השקול הוא . לכן כשמחברים את שלושת הכוחות "ראש לזנב", הראש של האחרון חוזר לזנב של הראשון, והחיצים סוגרים משולש. שלושה חיצים שווים סוגרים משולש שווה צלעות, שכל זוויותיו . בין כיווני שני חוטים יש לכן .
3. ב: הכוחות עכשיו , ו- ניוטון. השקול של שני הכוחות הקטנים הוא לכל היותר ניוטון, כשהם באותו כיוון.
4. כדי לאזן את הכוח של ניוטון צריך שקול של ניוטון בכיוון ההפוך. , ולכן אין סידור שיאזן.
א. בין כל שני חוטים. ב. שני הכוחות של ניוטון מצטרפים לכל היותר ל- ניוטון, פחות מ- ניוטון, ולכן הם לא יכולים לאזן את הכוח הגדול.