יחסים בתוך המשפחה
הסיפורים על יצחק ויעקב הם סיפורים של משפחה: הורים שכל אחד מהם מעדיף בן אחר, אחים שנאבקים על ברכה, ואחיות שנישאות לאותו איש. כמעט כל שאלה בבגרות על הפרקים האלה שואלת מה דמות אחת עושה לדמות אחרת במשפחה - ומה יוצא מזה.
במדויק: אחד הרעיונות הגדולים שהחוזר מונה לסיפורי האבות הוא "ליחסים בתוך המשפחה עשויים להיות השלכות הרות גורל". כך בפרק כ"ז (יצחק אוהב את עשו ורבקה את יעקב, והברכה מביאה את עשו לרצות להרוג את יעקב) ובפרק כ"ט (יעקב אוהב את רחל יותר מלאה, ו"וירא ה׳ כי שנואה לאה").
תפקיד הנשים
בפרקים האלה הנשים לא עומדות בצד. רבקה מחליטה בעצמה ללכת עם עבד אברהם, ושנים אחר כך היא זו שקובעת מי מבניה יקבל את הברכה. ולאה, ה"שנואה", יולדת ליעקב את ארבעת בניו הראשונים (בראשית כט, לב–לה).
במדויק: החוזר מונה את הרעיון "לנשים תפקיד בקביעת גורל העם והאומה". בבגרות זה נשאל בעיקר על רבקה: החסד והעצמאות שלה בפרק כ"ד, והיוזמה והעורמה שלה בפרק כ"ז.
בחירה ומוסר
יעקב מקבל את הברכה בזכות מרמה. רבקה היא שמתכננת אותה. הכתוב לא אומר במפורש אם זה טוב או רע - והבגרות מבקשת מכם לבחון את השאלה הזאת מתוך הפסוקים.
במדויק: החוזר מנסח את הרעיון בצורת שאלות: "הבחירה של האדם עומדת לא פעם בסתירה למוסר", "מוסר ובחירה הילכו שניהם יחדיו!?" ו"המטרה מצדיקה מעשה לא מוסרי!?". בשאלות על הפרקים האלה מציגים את מה שאפשר לומר בעד הדמות ואת מה שאפשר לבקר, וכל צד מבססים על הכתוב.
הבכורה
עשו הוא הבכור, אבל הברכה עוברת ליעקב הצעיר. גם אצל רחל ולאה השאלה מי הבכירה ומי הצעירה קובעת את מה שקורה. הבכורה היא חוט שעובר בכל הפרקים של הנושא.
במדויק: החוזר מונה את הרעיונות "בקבלת הבכורה יש מחויבות ואחריות" ו"מעמד הבכורה מחייב". בבראשית כ"ז עשו אומר "את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי" (בראשית כז, לו), ובבראשית כ"ט לבן אומר "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה" (בראשית כט, כו).
דמויות משנה
לא רק האבות והאימהות משנים את מהלך הסיפור. עבד אברהם, שאפילו שמו לא נזכר, מביא את רבקה ליצחק. לבן, אחי רבקה, מקבל את יעקב לביתו ומרמה אותו.
במדויק: החוזר מונה את הרעיון "דמויות בעלות השפעה מכרעת ומשנות מסלולי חיים". בבגרות שואלים על עבד אברהם (השבועה, הסימן ליד הבאר והדרך שבה הוא משכנע את המשפחה) ועל לבן (קבלת הפנים והרמאות).
התגלות אלוהית
יעקב יוצא מהבית לבדו, בורח מאחיו. על פי הכתוב, בדרך ה׳ מתגלה אליו בחלום ומבטיח לו את מה שהבטיח לאברהם. מכאן הוא ממשיך את הדרך עם הבטחה.
במדויק: בטבלת החוזר, ברשימת הרעיונות הגדולים שמשותפת לסיפורי אברהם ולסיפורי יצחק ויעקב, מופיע הרעיון "ההתגלות האלוהית מהווה אמצעי להגשמת ייעודו של האדם". בבראשית כ"ח ההתגלות היא החלום בבית אל: "והנה ה׳ נצב עליו" (בראשית כח, יג), וההבטחות לארץ, לזרע ולשמירה בדרך.
1. שליחות עבד אברהם ובחירת רבקה (בראשית כד)
שליחות עבד אברהם ובחירת רבקה
אברהם זקן, ויצחק עוד לא נשוי. אברהם שולח את עבדו לארץ מולדתו כדי להביא אישה ליצחק, וליד הבאר העבד פוגש את רבקה. הבגרות שואלת על הפרק בעיקר על השבועה, על הסימן ליד הבאר ועל דמותה של רבקה.
במדויק: הפרק בנוי מחמישה חלקים: השבועה (פסוקים א–ט) - אברהם משביע את העבד לא לקחת ליצחק אישה "מבנות הכנעני" ולא להשיב את יצחק לשם; הסימן ליד הבאר (י–כז) - העבד מבקש סימן, ורבקה משקה אותו ואת גמליו; בבית המשפחה (כח–מט) - לבן מכניס את העבד, והעבד מספר את כל הסיפור; ההסכמה (נ–ס) - "מה׳ יצא הדבר", ורבקה עונה "אלך"; המפגש עם יצחק (סא–סז). הדמויות: אברהם רוצה אישה ממשפחתו ושיצחק יישאר בארץ; העבד רוצה להצליח בשליחות ומבקש עזרה מה׳; רבקה עושה חסד עם זר ומחליטה בעצמה ללכת. הרעיונות הגדולים: לנשים תפקיד בקביעת גורל העם והאומה, ולדמויות משנה (העבד) השפעה מכרעת.
רבקה חוזרת בפרק כ"ז: גם שם היא יוזמת ופועלת מהר, אבל הפעם כדי שיעקב יקבל את הברכה. הבגרות משווה בין שתי התמונות שלה. גם לבן מופיע כאן לראשונה, ובפרק כ"ט הוא זה שמרמה את יעקב. האיסור לקחת אישה "מבנות הכנעני" חוזר בציווי של יצחק ליעקב: "לא תקח אשה מבנות כנען" (בראשית כח, א).
מבנה הפרק
הדמויות
השבועה והתנאי שלה
- מה אברהם דורש: "אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני" (בראשית כד, ג), אלא "אל ארצי ואל מולדתי תלך" (בראשית כד, ד).
- הבעיה שהעבד מעלה: "אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי", וההצעה שלו: "ההשב אשיב את בנך" (בראשית כד, ה).
- תשובת אברהם: "השמר לך פן תשיב את בני שמה" (בראשית כד, ו). אם האישה לא תרצה - "ונקית משבעתי זאת רק את בני לא תשב שמה" (בראשית כד, ח).
- הקשר להבטחה: "לזרעך אתן את הארץ הזאת" (בראשית כד, ז) - ה׳ הבטיח את הארץ לזרע אברהם, ולכן יצחק צריך להישאר בה.
הסימן ליד הבאר
י׳ שרלו: החסד הגדול
באותה שאלה: רבקה גם עצמאית. אחיה ואמה רוצים לעכב: "תשב הנער אתנו ימים או עשור" (בראשית כד, נה), והיא עונה במילה אחת: "ותאמר אלך" (בראשית כד, נח).
"יש הטוענים": רבקה ראתה בעבד חתן
יש הטוענים שרבקה ראתה בעבד מועמד לשידוך בשבילה. הרמזים:
העבד מספר את הסיפור מחדש
למה: כך העבד נראה זהיר ונאמן לשבועה - הוא נתן מתנה רק לבת המשפחה, "אשר הנחני בדרך אמת לקחת את בת אחי אדני לבנו" (בראשית כד, מח). הסיפור משכנע את המשפחה שהכול מאת ה׳, והם עונים: "מה׳ יצא הדבר" (בראשית כד, נ).
דוח התובנות של קיץ תשפ"ה על הסעיף הזה: "הייתה דרישה להבנת סדר האירועים המופיעים בטקסט המקראי, וכיצד זה משרת את המטרה", ועם הדרישה "היה מעט קושי". לא מספיק לתאר את שני הסיפורים: מראים מה השתנה בסדר, ולמה זה עוזר לעבד לשכנע את המשפחה.
דוח התובנות של חורף תשפ"ד מציין על שאלה בפרק הזה בשאלון 1264 (השאלון המותאם) שהקשרים המשפחתיים בין רבקה לאברהם "נאמרו בצורה מפורשת ולמרות זאת תלמידים לא ענו על זה נכונה". קראו את הפסוקים: רבקה נולדה "לבתואל בן מלכה אשת נחור אחי אברהם" (בראשית כד, טו), כלומר היא נכדתו של אחי אברהם. העבד מספר שהיא "בת בתואל בן נחור אשר ילדה לו מלכה" (בראשית כד, מז), והעבד קורא לה "בת אחי אדני" (בראשית כד, מח).
השוואה: רבקה בפרק כ"ד ובפרק כ"ז
בשאלה אם הדמות בשני הפרקים תואמת, זו שאלת עמדה. אפשר לענות שיש התאמה בתכונה אחת (יוזמה וזריזות) ואין התאמה באחרת (חסד גלוי מול עורמה). אפשר גם לטעון שהדמות תואמת לגמרי: בשני הפרקים היא פועלת בנחישות כדי לממש את מה שהיא רואה כרצון ה׳ - בפרק כ"ז היא דואגת שהברכה תגיע לבן שעליו נאמר לה "ורב יעבד צעיר" (בראשית כה, כג), פסוק רקע שאינו במיקוד. מנמקים ומבססים על שני הפרקים.
השוואה: האיסור לקחת אישה מבנות הארץ
השפעה על עתיד העם: שמירה על זהות דתית ולאומית, ומניעת עבודה זרה.
השוואה: לבן ויתרו
יש הטוענים שגם לבן וגם יתרו מכניסים לביתם אורח שבנות משפחתם פגשו ליד הבאר, אבל מסיבות שונות:
- לבן: רץ אל האיש "כראת את הנזם ואת הצמדים על ידי אחתו" (בראשית כד, ל), ואז אומר "בוא ברוך ה׳" (בראשית כד, לא). לפי הטענה, העושר הוא שמניע אותו.
- יתרו: שומע מבנותיו "איש מצרי הצילנו מיד הרעים" (שמות ב, יט) ואומר "קראן לו ויאכל לחם" (שמות ב, כ). לפי הטענה, הוא רוצה לגמול לאורח על מה שעשה.
דוגמה א - שרלו על החסד של רבקה ועצמאותה
קראו בראשית, פרק כ״ד, פסוקים ט״ו–כ״ה וגם את דבריו של הרב יובל שרלו שלפניכם.
"ישנה גם מעלה בעשיית חסד עם קרובים ועם חברים - 'מבשרך לא תתעלם' ו'עניי עירך קודמים', אך מידת החסד הגדולה אינה מצטמצמת בכך, אלא פורצת את המעגל המצומצם אל עבר המפגש עם ה'אחר'."
(י׳ שרלו, בראשית פרק כ״ד, "גדולתה האמיתית של רבקה", בתוך אתר 929)
(1) הסבירו מהי מידת החסד הגדולה על פי י׳ שרלו, וכיצד מידת החסד הזאת באה לידי ביטוי בהתנהגותה של רבקה. בססו את דבריכם על הפסוקים. (4 נקודות)
(2) קראו פסוקים נ״ז–נ״ח.
נוסף על מידת החסד שמאפיינת את רבקה, היא גם אישה עצמאית. הסבירו כיצד התנהגותה של רבקה מעידה על היותה אישה עצמאית. (4 נקודות)
1. (1) מה שרלו אומר: חסד עם קרובים ועם חברים הוא מעלה, אבל החסד הגדול "פורצת את המעגל המצומצם" אל ה"אחר" - אל אדם זר.
2. הביטוי אצל רבקה: העבד ביקש רק "הגמיאיני נא מעט מים מכדך" (בראשית כד, יז). רבקה עונה "שתה אדני ותמהר" (בראשית כד, יח), ומיוזמתה מוסיפה "גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתת" (בראשית כד, יט).
3. עוד ביסוס: "גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון" (בראשית כד, כה). כל זה לפני שידעה שהאיש קשור למשפחתה - החסד מופנה לזר.
4. (2) עצמאות: אחיה ואמה רוצים לעכב: "תשב הנער אתנו ימים או עשור" (בראשית כד, נה). כששואלים אותה "התלכי עם האיש הזה", היא עונה "אלך" (בראשית כד, נח) - מחליטה בעצמה ומיד.
(1) לפי שרלו, החסד הגדול אינו מוגבל לקרובים ולחברים אלא פורץ אל ה"אחר" - הזר. רבקה משקה איש זר ואת גמליו ביוזמתה ("גם לגמליך אשאב") ומציעה לו לינה ("גם מקום ללון"). (2) היא מחליטה בעצמה ומיד - "ותאמר אלך" - אף שאחיה ואמה רצו לעכב אותה ("תשב הנער אתנו ימים או עשור").
דוגמה ב - למה העבד שינה את סדר האירועים
קראו בראשית, פרק כ״ד, פסוקים כ״ב–כ״ג וגם פסוקים מ״ב–נ״א.
כאשר עבד אברהם מספר למשפחת רבקה על המפגש עימה, הוא טוען שתחילה שאל על המוצא של רבקה ורק לאחר מכן נתן לה את התכשיטים. דברים אלה סותרים את המסופר בפסוקים כ״ב–כ״ג.
(1) הסבירו מדוע שינה העבד את סדר האירועים, וכיצד שינוי זה משרת את מטרת שליחותו. (5 נקודות)
(2) על פי פסוקים נ׳–נ״א, מה בדבריהם של בני המשפחה של רבקה מלמד כי העבד הצליח במשימתו? בססו את דבריכם על הכתוב. (3 נקודות)
1. מה קרה ליד הבאר: קודם "ויקח האיש נזם זהב" (בראשית כד, כב), ורק אחר כך "בת מי את" (בראשית כד, כג).
2. מה העבד מספר: "ואשאל אתה ואמר בת מי את... ואשם הנזם על אפה" (בראשית כד, מז) - הסדר הפוך.
3. למה: אברהם דרש אישה "אל בית אבי... ואל משפחתי" (בראשית כד, לח). בסדר החדש העבד נראה זהיר ונאמן לשבועה - הוא נתן תכשיטים רק אחרי שווידא שהנערה מהמשפחה.
4. איך זה משרת את המטרה: הסיפור נראה כדרך שה׳ הוביל: "אשר הנחני בדרך אמת לקחת את בת אחי אדני לבנו" (בראשית כד, מח). כך המשפחה תסכים.
5. (2) ההצלחה: "מה׳ יצא הדבר" (בראשית כד, נ), "הנה רבקה לפניך קח ולך" (בראשית כד, נא).
(1) כדי להיראות זהיר ונאמן לשבועה - שנתן מתנות רק אחרי שווידא שהנערה ממשפחת אדונו; כך הסיפור משכנע שהכול בהדרכת ה׳ ("אשר הנחני בדרך אמת"), והמשפחה תסכים. (2) "מה׳ יצא הדבר... הנה רבקה לפניך קח ולך" (בראשית כד, נ–נא).
2. ברכת יצחק: יעקב לוקח את הברכה (בראשית כז)
ברכת יצחק
יצחק זקן ועיוור, והוא רוצה לברך את עשו לפני מותו. רבקה שומעת, ושולחת את יעקב להתחפש לעשו ולקבל את הברכה במקומו. זה הפרק שהבגרות שואלת עליו הכי הרבה בנושא: על המניעים של רבקה ושל יעקב, על המרמה ועל מה שקורה אחריה.
במדויק: חלקי הפרק: יצחק ועשו (פסוקים א–ד) - "ועשה לי מטעמים... בעבור תברכך נפשי"; התוכנית של רבקה (ה–יז) - גדיי עזים, מטעמים, בגדי עשו ועורות הגדיים; יעקב אצל יצחק (יח–כט) - "אנכי עשו בכרך", החשד של יצחק והברכה; עשו חוזר (ל–מ) - "בא אחיך במרמה" והברכה לעשו; אחרי הברכה (מא–מו) - עשו רוצה להרוג את יעקב, ורבקה שולחת את יעקב ללבן ומשכנעת את יצחק בנימוק של "בנות חת". הדמויות: יצחק רוצה לברך את עשו; רבקה רוצה שיעקב יקבל את הברכה; יעקב חושש להיתפס, אבל מציית לאמו ומשקר; עשו מאבד את הברכה ושונא את יעקב. הרעיונות הגדולים: הבחירה של האדם עומדת לא פעם בסתירה למוסר, "המטרה מצדיקה מעשה לא מוסרי!?", ומעמד הבכורה מחייב.
המרמה של יעקב חוזרת אליו: בפרק כ"ט לבן נותן לו את הבכירה במקום הצעירה, ובפרק ל"ז בניו מרמים אותו בעזרת שעיר עזים ובגד. הבגרות שואלת על הזיקות האלה במושג מידה כנגד מידה. מכירת הבכורה (בראשית כה, כט–לד) אינה במיקוד, אבל עשו מזכיר אותה כאן: "את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי" (בראשית כז, לו).
מבנה הפרק
הדמויות
מילים מנחות: "מטעמים" והשורש ב־ר־כ
כשרבקה מוסרת ליעקב את דברי יצחק היא אומרת "ואברככה לפני ה׳ לפני מותי" (בראשית כז, ז) - המילים "לפני ה׳" אינן בדברי יצחק לעשו בפסוק ד.
ההטיות של "בן": מי מעדיף את מי
בלשון הכתוב כל הורה מחובר לבן שהוא מעדיף.
רבקה: למה ואיך
רש"י: מה עורר את החשד של יצחק
- רש"י על פסוק כא: "'גשה נא ואמשך בני'. אמר יצחק בליבו אין דרך עשו להיות שם שמיים [ה׳] שגור בפיו".
- מה עורר את החשד: יעקב אמר "כי הקרה ה׳ אלהיך לפני" (בראשית כז, כ). לפי רש"י, עשו לא נוהג להזכיר את ה׳, ולכן יצחק רוצה למשש.
- החשד חוזר: "הקל קול יעקב והידים ידי עשו" (בראשית כז, כב); השאלה "אתה זה בני עשו" (בראשית כז, כד); "גשה נא ושקה לי בני" (בראשית כז, כו) - והריח: "ראה ריח בני כריח שדה" (בראשית כז, כז).
בראשית רבה: "אנוס וכפוף ובוכה"
המדרש על פסוק יד: "וילך [יעקב] ויקח ויבא לאמו – אנוס וכפוף ובוכה" (בראשית רבה, פרק ס"ה, סימן ט"ו).
ברכת יעקב וברכת עשו, ורד"ק
רד"ק על "והיה כאשר תריד" (בראשית כז, מ): "כשהגיע העת [כשיגיע הזמן] שתמשול אתה... ולא תעבדנו, וזה יהיה בעוונו [בחטאו]". יצחק מבטיח לעשו שהשעבוד לא יהיה לתמיד. הצידוק המוסרי לפי השאלה: יעקב לקח את הברכה "במרמה" (בראשית כז, לה), ולפי רד"ק עשו ישתחרר כשיעקב יחטא.
השוואה: יעקב ותמר
השוואה: מידה כנגד מידה בפרק ל"ז
יש מפרשים שרואים בבראשית ל"ז, לא–לב עונש מידה כנגד מידה על מה שעשה יעקב לאביו:
יעקב רימה את אביו בעזרת עזים ובגד, ובניו מרמים אותו בעזרת עזים ובגד.
כשהשאלה מבקשת "שתי ראיות להתנהגות של רבקה וראיה אחת להתנהגות של יעקב", סופרים: לכל ראיה ציטוט אחר והסבר משלה. למשל לרבקה: "עלי קללתך בני" (בראשית כז, יג) ובגדי עשו ועורות הגדיים (בראשית כז, טו–טז); ליעקב: "אנכי עשו בכרך" (בראשית כז, יט).
כשהשאלה אומרת "בססו אותם על פסוק ל"ה ועל דברי רד"ק", צריך את שני המקורות: מפסוק לה - "בא אחיך במרמה", ומרד"ק - "וזה יהיה בעוונו". תשובה שנשענת רק על אחד מהם חסרה.
דוגמה א - "מטעמים" וב־ר־כ: המטרה של יצחק ושל רבקה
קראו בראשית, פרק כ״ז, פסוקים א׳–י׳.
בפסוקים אלה חוזרת המילה "מטעמים" וכן חוזרות מילים מן השורש ב־ר־כ.
(1) כיצד באמצעות המילה "מטעמים" והמילים מן השורש ב־ר־כ באה לידי ביטוי המטרה של יצחק? הסבירו את דבריכם. (4 נקודות)
(2) כיצד באמצעות המילה "מטעמים" והמילים מן השורש ב־ר־כ באה לידי ביטוי המטרה של רבקה? הסבירו את דבריכם. (4 נקודות)
1. (1) יצחק: "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות" (בראשית כז, ד).
2. ההסבר: המילה "בעבור" מחברת בין המטעמים לברכה - המטעמים הם האמצעי, והברכה לעשו לפני מותו היא המטרה.
3. (2) רבקה: "ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב" (בראשית כז, ט), "והבאת לאביך ואכל בעבר אשר יברכך לפני מותו" (בראשית כז, י).
4. ההסבר: אותה נוסחה - מטעמים "בעבור" ברכה - אבל הפעם המבורך הוא יעקב. רבקה משתמשת בתוכנית של יצחק (המאכל שהוא אוהב) כדי לשנות את מי שיתברך.
(1) יצחק רוצה לברך את עשו לפני מותו, והמטעמים הם האמצעי: "ועשה לי מטעמים... בעבור תברכך נפשי בטרם אמות". (2) רבקה רוצה שיעקב יקבל את הברכה: היא עצמה תכין את המטעמים "כאשר אהב" כדי שיצחק יברך את יעקב - "בעבר אשר יברכך לפני מותו".
דוגמה ב - רד"ק על "והיה כאשר תריד"
קראו בראשית, פרק כ"ז, פסוקים כ"ח–כ"ט ופסוקים ל"ח–מ'.
(2) בפסוק מ' נאמר: "והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך".
קראו את הפירוש של רד"ק שלפניכם.
"'והיה כאשר תריד' - כשהגיע העת [כשיגיע הזמן] שתמשול אתה. 'ופרקת עלו' - ולא תעבדנו, וזה יהיה בעוונו [בחטאו]." (רד"ק על בראשית כ"ז, מ')
מה הבטיח יצחק לעשיו כדי לעודד אותו, ומהו הצידוק המוסרי לכך? הסבירו את דבריכם, ובססו אותם על פסוק ל"ה ועל דברי רד"ק. (4 נקודות)
1. שני רכיבים: מה יצחק הבטיח, ומה הצידוק המוסרי - בביסוס על פסוק לה ועל רד"ק.
2. ההבטחה: אחרי "ואת אחיך תעבד" יצחק מוסיף "והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך" (בראשית כז, מ). לפי רד"ק - "כשהגיע העת [כשיגיע הזמן] שתמשול אתה", עשו ישלוט ו"לא תעבדנו". השעבוד אינו לתמיד.
3. הצידוק מפסוק לה: יצחק עצמו אומר "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך" (בראשית כז, לה) - הברכה הושגה בדרך פסולה, ולכן השליטה של יעקב אינה מוחלטת.
4. הצידוק מרד"ק: "וזה יהיה בעוונו" - עשו ישתחרר כשיעקב (צאצאיו) יחטא. השלטון של יעקב תלוי במעשיו.
ההבטחה: יבוא זמן שעשו ישלוט ויפרוק את עול יעקב. הצידוק: יעקב לקח את הברכה "במרמה" (בראשית כז, לה), ולכן שלטונו אינו מוחלט; לפי רד"ק עשו ישתחרר כשיעקב יחטא - "וזה יהיה בעוונו".
3. יציאת יעקב לחרן וחלום הסולם (בראשית כח)
חלום יעקב בבית אל
יעקב יוצא לבדו לחרן. בלילה, במקום לא מוכר, הוא חולם על סולם, ועל פי הכתוב ה׳ מדבר אליו. הבגרות שואלת על ההבטחות בחלום, על התגובה של יעקב - הנדר - ועל ההשוואה לאברם ולמגדל בבל.
במדויק: חלקי הפרק: יצחק שולח את יעקב (פסוקים א–ה) - "לא תקח אשה מבנות כנען" ו"ברכת אברהם"; עשו לוקח את מחלת (ו–ט); בדרך (י–יא) - יעקב לן "במקום" ושם אבן מראשותיו; החלום (יב–טו) - הסולם, המלאכים, ה׳ "נצב עליו" וההבטחות; אחרי החלום (טז–יט) - "אכן יש ה׳ במקום הזה", המצבה והשם "בית אל"; הנדר (כ–כב) - "אם יהיה אלהים עמדי... והיה ה׳ לי לאלהים". הדמויות: יצחק רוצה שיעקב יישא אישה ממשפחת אמו; עשו רוצה למצוא חן בעיני אביו; יעקב בורח לבדו ומבקש ביטחון; ה׳ מבטיח לו ארץ, זרע ושמירה בדרך. הרעיון הגדול: ההתגלות האלוהית מהווה אמצעי להגשמת ייעודו של האדם.
ההבטחות ליעקב דומות להבטחות לאברם בפרק י"ב, והבגרות משווה בין התגובות שלהם. הסולם "וראשו מגיע השמימה" מזכיר את המגדל "וראשו בשמים" (בראשית יא, ד). הנדר של יעקב מסתיים ב"ושבתי בשלום אל בית אבי" (בראשית כח, כא), ובפרק כ"ט הוא מגיע לבית לבן ועובד שם שבע שנים ועוד "שבע שנים אחרות" (בראשית כט, ל).
מבנה הפרק
הדמויות
ההבטחות בחלום
ההבטחה האישית בפסוק טו מרגיעה את החששות של בורח בודד: מסכנות הדרך, מכך שלא יחזור הביתה, ומכך שיישאר לבד.
ההבטחה והנדר
יעקב חוזר על ההבטחות, אבל כתנאי: רק אם יתקיימו - "והיה ה׳ לי לאלהים" (בראשית כח, כא), האבן תהיה "בית אלהים", ו"עשר אעשרנו לך" (בראשית כח, כב). מכאן הטענה שבבגרות: "יעקב מצטייר כספקן המבקש לכפות על ה׳ לקיים את הבטחותיו". קריאה אחרת: אפשר לקרוא את "אם" במשמעות "כאשר" - יעקב אינו מטיל ספק, אלא מכריז מה יעשה כשההבטחה תתקיים. כשהשאלה מבקשת להסביר את הטענה, עיקר התשובה הוא ההקבלה בין ההבטחה לתנאי.
ספורנו על המלאכים העולים והיורדים
ספורנו על פסוק יב: "'והנה מלאכי אלהים...' כי אומנם כן יהיה לבסוף ששרי האומות אחר עלייתם ירדו, והאל יתברך ה'נצב' לעד לא ייטוש את עמו".
השוואה: הסולם ומגדל בבל
יש הטוענים שיעקב מרגיש שנוצר קשר בינו לבין ה׳. ראיות: "אכן יש ה׳ במקום הזה ואנכי לא ידעתי" (בראשית כח, טז); "אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים" (בראשית כח, יז); המצבה, השמן והשם "בית אל" (בראשית כח, יח–יט).
השוואה: יעקב ואברם
מה לומדים על יעקב (שאלת עמדה): אפשר לומר שהוא זהיר ומעשי, בורח ובודד שצריך ביטחון מוחשי, ושאמונתו רק בתחילת הדרך: "אכן יש ה׳ במקום הזה ואנכי לא ידעתי" (בראשית כח, טז). יש בו גם הכרת תודה (מעשר, "בית אלהים"). אפשר גם ביקורת: הוא מתמקח עם האל, ואמונתו מותנית בתועלת אישית. שתי העמדות מתקבלות אם הן מנומקות ומבוססות.
בפרק כ"ח, א–ד יצחק מברך את יעקב שוב, והפעם קורא לו בשמו: "ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו" (בראשית כח, א), ו"ויתן לך את ברכת אברהם" (בראשית כח, ד) - ברכת הזרע והארץ. אל תבלבלו בינה לבין הברכה שיעקב קיבל בפרק כ"ז ("מטל השמים ומשמני הארץ").
אל תבלבלו בין חלום יעקב לבין חלומות יוסף (בראשית לז). בחלום יעקב ה׳ עצמו מדבר: "והנה ה׳ נצב עליו ויאמר" (בראשית כח, יג) - זו התגלות עם הבטחות. לסיפורי יוסף החוזר מונה רעיון אחר: "חלומות וחזיונות של האדם משקפים שאיפות ורצונות אישיים או מסר אלוהי".
בשאלת השוואה לפרק אחר (בראשית יב, בראשית יא) הפסוקים מהפרק השני כתובים בשאלה. דוח התובנות של קיץ תשפ"ד: "הפסוקים המופיעים בשאלה בכל אחד מהסעיפים מתייחסים לפרק הרשום בראש השאלה. כל פרק ופסוקים להשוואה יצוינו מפורשות בשאלה עצמה". עונים רק מהפסוקים שצוינו.
דוגמה א - ספורנו: המלאכים והאל הניצב
קראו בראשית, פרק כ״ח, פסוקים י״ב–י״ג ואת הפירוש של ספורנו שלפניכם.
"'והנה מלאכי אלהים...' כי אומנם כן יהיה לבסוף ששרי האומות אחר עלייתם ירדו, והאל יתברך ה'נצב' לעד לא ייטוש את עמו".
לפי פירוש ספורנו, הסבירו מה מסמל מראה המלאכים העולים והיורדים בנוגע למצבו העתידי של העם, ומהו המסר העולה ממראה האל הניצב בראש הסולם. (5 נקודות)
1. שני רכיבים: מה מסמלים המלאכים לגבי עתיד העם, ומה המסר של האל הניצב.
2. המלאכים: "והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו" (בראשית כח, יב). לפי ספורנו הם "שרי האומות" - הכוח של ממלכות העמים. העלייה: תקופות שבהן העמים שולטים, גם בעם ישראל. הירידה: "לבסוף... אחר עלייתם ירדו" - כל מלכות כזאת תיפול.
3. האל הניצב: "והנה ה׳ נצב עליו" (בראשית כח, יג). "נצב" - עומד במקומו, בזמן שהמלאכים בתנועה. לפי ספורנו - "לעד לא ייטוש את עמו".
4. חיבור להבטחה: "כי לא אעזבך" (בראשית כח, טו).
לפי ספורנו המלאכים הם "שרי האומות" - מלכויות העמים, שעולות לגדולה ואחר כך יורדות; העם יחיה תחת שלטון זר, אבל כל מלכות כזאת סופה ליפול. האל ה"נצב" בראש הסולם - יציב ונצחי - לא ינטוש את עמו לעולם.
דוגמה ב - התגובה של אברם והתגובה של יעקב
קראו בראשית, פרק כ״ח, פסוקים י״ג–י״ד ופסוקים כ׳–כ״ב. קראו גם בראשית, פרק י״ב, פסוקים א׳–ד׳.
אברם ויעקב זוכים לברכה דומה מן האל.
(1) מהו השוני בין תגובת יעקב על הברכה בפסוקים כ׳–כ״ב ובין תגובת אברם על הברכה בפרק י״ב? הסבירו את דבריכם, ובססו אותם על שני הכתובים. (6 נקודות)
(2) לדעתכם, מה אפשר ללמוד משוני זה על דמותו של יעקב? נמקו את תשובתכם. (4 נקודות)
1. הדמיון בברכה: "ונברכו בך כל משפחת האדמה" (בראשית יב, ג) ו"ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך" (בראשית כח, יד).
2. (1) הפרמטר: איך כל אחד מגיב על הברכה.
3. אברם: "וילך אברם כאשר דבר אליו ה׳" (בראשית יב, ד) - מעשה, בלי מילים ובלי תנאים.
4. יעקב: "אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה... ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש" (בראשית כח, כ), ורק אז "והיה ה׳ לי לאלהים" (בראשית כח, כא); ובתמורה "עשר אעשרנו לך" (בראשית כח, כב) - נדר מותנה.
5. (2) עמדה: למשל - יעקב זהיר ומעשי, בורח ובודד שצריך ביטחון מוחשי; הוא עצמו אומר "ואנכי לא ידעתי" (בראשית כח, טז). יש בו גם הכרת תודה ("בית אלהים", מעשר). עמדה ביקורתית (מתמקח עם האל) מתקבלת גם היא, אם היא מנומקת.
(1) אברם מגיב בציות מיידי ושקט, בלי תנאים ("וילך אברם כאשר דבר אליו ה׳"); יעקב מגיב בנדר מותנה ("אם יהיה אלהים עמדי... והיה ה׳ לי לאלהים") - מפרט מה הוא צריך ומה ייתן בתמורה. (2) עמדה מנומקת. למשל: יעקב זהיר ומעשי, אמונתו עדיין בתהליך והוא צריך ביטחון מוחשי; לצד זאת יש בו כנות והכרת תודה (מעשר, בית אלהים). אפשר גם ביקורת - חסר אמון שלם ומתמקח עם האל.
4. יעקב בבית לבן: רחל ולאה (בראשית כט)
יעקב בבית לבן
יעקב מגיע לחרן, פוגש את רחל ליד הבאר ואוהב אותה. הוא עובד שבע שנים בשבילה - ובבוקר שאחרי החתונה מגלה שלבן נתן לו את לאה. מי שרימה את אביו מרומה עכשיו בעצמו, והבגרות שואלת על זה הרבה.
במדויק: חלקי הפרק: ליד הבאר (פסוקים א–יב) - הרועים מחכים שכל העדרים ייאספו, ויעקב גולל לבדו את האבן ובוכה; בבית לבן (יג–כ) - "אך עצמי ובשרי אתה", וההסכם: "אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה"; הרמאות (כא–ל) - בערב לבן מביא את לאה, בבוקר "ולמה רמיתני", ולבן עונה "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה"; הלידות של לאה (לא–לה) - "וירא ה׳ כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה". הדמויות: יעקב אוהב את רחל ומוכן לעבוד בשבילה; לבן מקבל אותו בחום ומרמה אותו; רחל רועה את צאן אביה; לאה "שנואה", ומודה לה׳ על בניה. הרעיון הגדול: ליחסים בתוך המשפחה עשויים להיות השלכות הרות גורל.
רחל ולאה הן הצעירה והבכירה, כמו יעקב ועשו. בפרק כ"ז יעקב הצעיר לקח את ברכת הבכור כשאביו לא ראה, ובפרק כ"ט הבכירה ניתנת לו במקום הצעירה בחושך של הלילה. ההעדפה של יעקב חוזרת בפרק ל"ז: "וישראל אהב את יוסף מכל בניו" (בראשית לז, ג).
מבנה הפרק
הדמויות
ליד הבאר: ארבע קביעות
לבן: קבלת פנים ורמאות
בראשית רבה: "ברחל בתך הקטנה"
"ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה - ברחל ולא בלאה. בתך - שלא תביא אחרת מן השוק ושמה רחל. קטנה - שלא תחליף שמותן זו בזו" (בראשית רבה, פרשה ע׳).
לפי המדרש, יעקב חשש שלבן ירמה אותו, ולכן ניסח את ההצעה בדיוק רב. ובכל זאת לבן מרמה אותו, בטענה של מנהג המקום (בראשית כט, כו).
מידה כנגד מידה: הרמאי מרומה
התגובה של יעקב משתנה: בפסוק כה הוא מוחה - "מה זאת עשית לי"; בפסוק כח הוא מקבל את התנאי - "ויעש יעקב כן וימלא שבע זאת". המדרש (בראשית רבה, פרשה ע׳) מסביר את השינוי: לאה עונה ליעקב "לא כך היה קורא לך אביך - 'עשו', ואתה עונה לו?". לפי זה, יעקב מבין שקיבל מידה כנגד מידה, ומפסיק למחות.
להראות מידה כנגד מידה בין שני סיפורים
1. המעשה: מה הדמות עשתה לאחר בסיפור אחד (יעקב מרמה את אביו בפרק כ"ז).
2. מה קרה לה: מה נעשה לה בסיפור השני (לבן מרמה את יעקב בפרק כ"ט; בניו מרמים אותו בפרק ל"ז).
3. הסימן בכתוב: מילה, שורש או אמצעי שחוזרים בשני הסיפורים, עם ציטוט מכל אחד ("במרמה" / "רמיתני", "עזים", "ולא הכירו" / "הכר נא").
4. ההסבר: העונש דומה לחטא - ולכן אפשר לראות בו גמול. אם יש פרשן או מדרש, מראים איך הוא קורא כך את הכתוב.
לאה: השמות שהיא נותנת לבניה
למה ללאה נולדים בנים, על פי הכתוב: "וירא ה׳ כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה" (בראשית כט, לא).
השוואה: מוסכמות חברתיות בפרק כ"ט ובפרק ל"ז
מוסכמה חברתית היא נורמה מקובלת בחברה, לא חוק כתוב.
עוד סיבה להישאר בבית לבן (בראשית כז, מב–מד): יעקב בורח מעשו, שרוצה להרוג אותו, ורבקה שלחה אותו "עד אשר תשוב חמת אחיך" (בראשית כז, מד).
דוח התובנות של חורף תשפ"ה על השאלה הזאת: "נראה כי היה קושי בהבנה של המושג 'מוסכמה חברתית', וזה מנע מהתלמידים להבין את ביטויו בהתנהגותו של יעקב". כשהשאלה משתמשת במושג, פותחים בהגדרה קצרה שלו, ורק אחר כך מראים אותו בכתוב.
אל תבלבלו בין שתי סצנות הבאר: בפרק כ"ד רבקה משקה את עבד אברהם ואת גמליו ("ותרץ עוד אל הבאר לשאב", בראשית כד, כ); בפרק כ"ט יעקב גולל את האבן ומשקה את צאן לבן ("וישק את צאן לבן אחי אמו", בראשית כט, י).
דוגמה א - המדרש על "ברחל בתך הקטנה"
קראו בראשית, פרק כ״ט, פסוקים י״ד–כ״ח.
(1) קראו פסוק י״ח וגם את המדרש שלפניכם.
"ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה - ברחל ולא בלאה. בתך - שלא תביא אחרת מן השוק ושמה רחל. קטנה - שלא תחליף שמותן זו בזו." (בראשית רבה, פרשת ויצא, פרשה ע׳)
ממה חשש יעקב במשא ומתן עם לבן, וכיצד ניסה יעקב למנוע את התגשמותו של חשש זה? הסבירו את דבריכם, ובססו אותם על המדרש. (3 נקודות)
1. שני רכיבים: ממה חשש יעקב, ואיך ניסה למנוע את החשש - לפי המדרש.
2. החשש: שלבן ירמה אותו וייתן לו אישה אחרת במקום רחל.
3. הפסוק: "אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה" (בראשית כט, יח) - שלוש מילים שמגדירות את הכלה.
4. לפי המדרש, כל מילה סוגרת פרצה: "ברחל" - "ולא בלאה"; "בתך" - "שלא תביא אחרת מן השוק ושמה רחל"; "הקטנה" - "שלא תחליף שמותן זו בזו".
יעקב חשש שלבן ירמה אותו וייתן לו אישה אחרת במקום רחל. לכן הגדיר את הכלה בשלושה פרטים: "ברחל" (לא לאה), "בתך" (לא רחל אחרת מן השוק), "הקטנה" (שלא יחליפו את השמות).
דוגמה ב - המוסכמה שיעקב מפר בפרק כ"ט ובפרק ל"ז
קראו בראשית, פרק כ״ט, פסוקים כ״ה–ל״ב וגם בראשית, פרק ל״ז, פסוקים ג׳–ד׳.
התנהגותו של יעקב מנוגדת למוסכמות החברתיות.
מהי המוסכמה החברתית שיעקב מפר בכל אחד מן הקטעים, ולאיזו תוצאה הובילה התנהגותו זו של יעקב בכל קטע? הסבירו את דבריכם, ובססו אותם על שני הכתובים. (8 נקודות)
1. ההגדרה: מוסכמה חברתית היא נורמה שהחברה מקבלת כמובנת מאליה, לא חוק.
2. פרק כ"ט - המוסכמה: הבכירה נישאת לפני הצעירה: "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה" (בראשית כט, כו). יעקב מבקש את רחל הצעירה, ואחר כך "ויאהב גם את רחל מלאה" (בראשית כט, ל).
3. פרק כ"ט - התוצאה: לבן מרמה אותו ויעקב עובד עוד שבע שנים; בבית - "וירא ה׳ כי שנואה לאה" (בראשית כט, לא), ולאה מקווה "כי עתה יאהבני אישי" (בראשית כט, לב).
4. פרק ל"ז - המוסכמה: הבכור והגדולים קודמים. יעקב מעדיף צעיר: "וישראל אהב את יוסף מכל בניו... ועשה לו כתנת פסים" (בראשית לז, ג).
5. פרק ל"ז - התוצאה: "וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם" (בראשית לז, ד).
פרק כ"ט: המוסכמה - הבכירה נישאת לפני הצעירה, ומעמדה קודם; יעקב מבקש את הצעירה ואוהב את רחל יותר מלאה. התוצאה: הרמאות של לבן, עוד שבע שנות עבודה, ולאה "שנואה" - קנאה וסבל בבית. פרק ל"ז: המוסכמה - הבכור והגדולים קודמים; יעקב מעדיף את הבן הצעיר יוסף ועושה לו כתונת פסים. התוצאה: שנאת האחים - "ולא יכלו דברו לשלם".