דילוג לתוכן המרכזי

סיכום נושא בחירה: מזמורי תהלים

תנ"ך לבגרות · 7 נושאים

כל מה שצריך לדעת בנושא בחירה: מזמורי תהלים: המושגים, המבנה הפרק, דמויות, מילים מנחות, פרשנים ודוגמאות פתורות משאלוני הבגרות. לחזרה מהירה לפני הבחינה - הסיכום המקוצר או דף כללים.

מזמורי תהלים: שירה ותפילה

ספר תהלים הוא אוסף של שירים ותפילות. במזמור אין עלילה ואין דמויות כמו בסיפור: יש דובר (המשורר), יש מי שהוא פונה אליו, ויש רגש - שמחה, מצוקה, חרטה או התפעלות. לכן השאלות על המזמורים שואלות בעיקר על הלשון: דימוי, מילה מנחה, חזרה ומבנה.

במדויק: במיקוד של תשפ"ז נלמדים שבעה מזמורים: דמות הצדיק האידיאלית (תהלים א), תפילת האדם (תהלים קל), התייחסות לבריאה ולטבע (תהלים ח, תהלים קד), מזמורי חרטה (תהלים נא) ושירי המעלות (תהלים קכב, תהלים קכח). דוחות התובנות חוזרים ומזכירים שאחד המאפיינים של מזמורי תהלים "הוא השימוש באמצעים רטוריים", ושצריך להבין את מהות המזמור ולא רק את המידע שבפסוקים.

תהלים כג ותהלים קכא נמצאים בתוכנית המלאה, אבל לא במיקוד של תשפ"ז, ולכן אינם בסיכום.

מעמד האדם בבריאה

מה מקומו של האדם בעולם הענק שה׳ ברא? שני מזמורי הבריאה עונים על כך בשתי דרכים שונות, והבגרות אוהבת להשוות ביניהם.

במדויק: הרעיון הגדול: "ייעודו, מקומו ותפקידו של האדם בעולם". בתהלים ח האדם קטן מול השמים ("מה אנוש כי תזכרנו", ח, ה) ובכל זאת "ותחסרהו מעט מאלהים" (ח, ו) ומושל בבריאה. בתהלים קד האדם הוא אחד הנבראים: "מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם" (קד, יד).

ממצוקה לביטחון

כמה מן המזמורים מתחילים בכאב - חטא, פחד, תחושה של "מעמקים" - ומסתיימים בתקווה. התנועה הזאת היא אחד הדברים שהשאלות בודקות.

במדויק: הרעיון הגדול: "ממצוקה וייאוש לצמיחה ובטחון" ו"כאב המוביל לריפוי עצמי". בתהלים קל המשורר קורא "ממעמקים" (קל, א) ומסיים בביטחון: "והוא יפדה את ישראל מכל עונתיו" (קל, ח). בתהלים נא החוטא מכיר בחטאו ומבקש "לב טהור ברא לי אלהים" (נא, יב).

הקול האישי והקול הלאומי

במזמורים רבים המשורר מדבר על עצמו - ובאותו מזמור גם על העם כולו, על ציון ועל ירושלים. השאלות מבקשות להראות איך שני הקולות קשורים.

במדויק: הרעיון הגדול: "קולו של היחיד שזור בקולו של העם". בתהלים קל המשורר עובר מ"קויתי ה׳" (קל, ה) ל"יחל ישראל אל ה׳" (קל, ז). בתהלים קכב: "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך" (קכב, ח). בתהלים קכח: "וראה בנים לבניך שלום על ישראל" (קכח, ו).

המורכבות ביחסי האדם עם אלוהים

במזמורים האדם פונה אל ה׳ ישירות: מבקש, מודה, משבח ולפעמים גם חושש. היחס אינו פשוט, וזה מה שהופך את המזמורים לעשירים.

במדויק: הרעיון הגדול: "המורכבות ביחסי האדם עם אלוהים". למשל בתהלים נא המשורר מבקש "הסתר פניך מחטאי" (נא, יא) ומיד אחר כך "אל תשליכני מלפניך" (נא, יג); בתהלים קד ה׳ נותן מזון - "תפתח ידך ישבעון טוב" (קד, כח) - וגם "תסתיר פניך יבהלון" (קד, כט).

1. אשרי האיש: דרך הצדיקים ודרך הרשעים (תהלים א)

תהלים א: שתי דרכים

המזמור הראשון בספר תהלים קצר מאוד - שישה פסוקים - והוא בנוי כולו על ניגוד: הצדיק מול הרשעים, עץ מול מוץ, דרך שה׳ יודע מול דרך שאובדת.

במדויק: פסוקים א–ב: הצדיק ("אשרי האיש") - שלוש פעולות שהוא לא עושה ("לא הלך", "לא עמד", "לא ישב") ופעולה אחת שהוא עושה: "בתורת ה׳ חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה". פסוק ג: הגמול שלו - "כעץ שתול על פלגי מים". פסוקים ד–ה: הרשעים - "כמץ אשר תדפנו רוח", "לא יקמו רשעים במשפט". פסוק ו: הסיכום - "כי יודע ה׳ דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד". המילה המנחה: דרך. הרעיון: דמות הצדיק האידיאלית, והבחירה של האדם בין שתי דרכים.

הביטוי "דרך ה׳" מופיע גם בבראשית יח, יט ("ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט"), והבגרות השוותה בין שני הכתובים: בתהלים א - דרך אישית של אדם יחיד, בבראשית - דרך שעוברת מאברהם לבניו ולאומה. גם תהלים קכח נפתח ב"אשרי": "אשרי כל ירא ה׳".

דרך הפתרון

ניתוח מזמור: דובר, מבנה, דימויים ומסר

1. הכותרת והדובר: מה כתוב בכותרת ("שיר המעלות", "מזמור לדוד", "למנצח"), מי מדבר, ואל מי הוא פונה - אל ה׳, אל העם או אל עיר. שימו לב לגוף: יחיד ("קויתי") או רבים ("נלך").

2. המבנה: מחלקים את המזמור לפי מעבר בנושא או בפנייה. בודקים אם הפתיחה והסיום חוזרים (מסגרת).

3. הדימויים: מה מדומה למה, ומה התכונה המשותפת (העץ - יציב ונותן פרי). כותבים גם את הדבר המדומה וגם את הנמשל.

4. מילה מנחה וחזרות: בודקים איפה הן מופיעות במזמור: בפתיחה ובסיום ("דרך" בתהלים א, "בית ה׳" בתהלים קכב) או בשני חלקים שונים ("קויתי" ו"יחל" בתהלים קל).

5. המסר: משפט אחד שמחבר את כל אלה לרעיון של המזמור.

מבנה המזמור

חלקפסוקיםמה קורהביטוי מרכזי
הצדיקא–בשלוש פעולות שהוא נמנע מהן, ופעולה אחת שהוא עושה"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים" (א, א); "ובתורתו יהגה יומם ולילה" (א, ב)
הגמול של הצדיקגדימוי העץ: יציבות, פרי והצלחה"והיה כעץ שתול על פלגי מים" (א, ג)
הרשעים וגורלםד–הדימוי המוץ; אין להם קיום במשפט ובעדת הצדיקים"לא כן הרשעים כי אם כמץ אשר תדפנו רוח" (א, ד)
הסיכוםושתי הדרכים ותוצאתן"כי יודע ה׳ דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד" (א, ו)

הצדיק, הרשעים וה׳

דמותמה עושה או מה קורה להציטוט
הצדיק ("האיש")לא נוהג לפי עצת הרשעים, לא מתעכב בדרכם ולא יושב בחבורת הלצים; חפץ בתורת ה׳ ועוסק בה כל הזמן"ובמושב לצים לא ישב" (א, א); "יהגה יומם ולילה" (א, ב)
הגמול של הצדיקיציבות, פוריות והצלחה"פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח" (א, ג)
הרשעיםמתוארים כקבוצה ("עצת", "מושב"); קלים וחסרי שורש"כמץ אשר תדפנו רוח" (א, ד)
הגמול של הרשעיםלא יעמדו בדין, לא יהיו בעדת הצדיקים, ודרכם תיעלם"לא יקמו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים" (א, ה)
ה׳מכיר ומשגיח על דרך הצדיקים"כי יודע ה׳ דרך צדיקים" (א, ו)

דימויים, הדרגה ומילה מנחה

אמצעיאיפהמה הוא מדגיש
דימוי העץ"כעץ שתול על פלגי מים" (א, ג)יציבות ("שתול") ופוריות ("פריו יתן בעתו") - חיי הצדיק מבורכים ונמשכים
דימוי המוץ"כמץ אשר תדפנו רוח" (א, ד)המוץ קל וחסר ערך, והרוח מעיפה אותו - לרשעים אין בסיס ואין קיום
ניגוד מים ורוחא, ג מול א, דהצדיק ניזון ממים, מקור חיים; הרשע נתון לרוח שמפזרת
הדרגה"הלך... עמד... ישב" (א, א)ככל שהקשר עם הרשעים קבוע יותר, הסכנה גדולה יותר, והצדיק נמנע מכל השלבים
מילה מנחה: דרך"ובדרך חטאים" (א, א); "דרך צדיקים ודרך רשעים" (א, ו)המילה עוטפת את המזמור: החיים הם בחירה בין שתי דרכים, ולכל דרך תוצאה
הכינוי "איש""אשרי האיש" (א, א)כינוי כללי, בלי שם ובלי תואר - המזמור מדבר על כל אדם

רד"ק: למה הספר נפתח במזמור הזה

קטע מן הפרשנותהקושיהתשובה
"והוא מזמור נכבד מאוד, לפיכך החל ספרו בו"למה ספר תהלים נפתח דווקא במזמור הזה?הוא "מזמור נכבד מאוד"
"וכלל דוד בזה המזמור תורת האדם ומה שראוי לו לאדם לעשות בזה העולם"מה מייחד אותו?הוא כולל את "תורת האדם" - הדרך שבה ראוי לכל אדם לחיות. הכינוי הכללי "איש" (א, א) מבסס זאת: המזמור מתאים לכל אדם, ולכן הוא מבוא לספר כולו

השוואה: "דרך ה׳" בתהלים א ובבראשית יח

הכתובההיבטציטוט
תהלים אאישי: אדם יחיד בוחר שלא ללכת בדרך החוטאים ולהגות בתורת ה׳, ו"כי יודע ה׳ דרך צדיקים""בתורת ה׳ חפצו" (א, ב); "כי יודע ה׳ דרך צדיקים" (א, ו)
בראשית יחלאומי: אברהם יצווה את בניו ואת ביתו לשמור את דרך ה׳, והיא תעצב "גוי גדול ועצום""ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח, יט)
שים לב

לפני הפרשנות מסבירים במילים פשוטות מה כתוב. דוח התובנות של חורף תשפ"ה על השאלה על גורל הרשעים: "השאלה עסקה במידע בנוגע לרשעים. הבנה בסיסית של המזמור חסרה כאן". למשל: "לא יקמו רשעים במשפט" - לא יעמדו בדין וייפסקו כאשמים.

שים לב

בהשוואה בין תהלים א לבראשית יח בונים את התשובה סביב הביטוי המשותף. דוח התובנות: "התלמידים התבקשו לערות השוואה בין שני מקורות דרך הביטוי המשותף" "דרך ה׳". כתבו במפורש: בתהלים - אישי, בבראשית - לאומי.

דוגמה א - העץ והמוץ: יתרון הצדיק

קראו תהלים, פרק א׳.

הצדיק והרשע מתוארים באמצעות דימויים מעולם הטבע המדגישים את הניגוד ביניהם.

הביאו שתי דוגמאות לניגוד זה, והסבירו כיצד בכל אחת מהן בא לידי ביטוי יתרונו של הצדיק על הרשע. בססו את דבריכם על הכתוב. (8 נקודות)

פתרון

1. הדימויים: הצדיק - "והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול" (א, ג); הרשע - "לא כן הרשעים כי אם כמץ אשר תדפנו רוח" (א, ד).

2. ניגוד ראשון - יציבות: העץ "שתול", שורשיו עמוקים ורוח לא מזיזה אותו; המוץ קל, ו"תדפנו רוח". היתרון: הצדיק מושרש בערכיו ("בתורת ה׳ חפצו") ויציב, והרשע מיטלטל.

3. ניגוד שני - פרי וערך: העץ "פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול", ו"כל אשר יעשה יצליח"; המוץ הוא פסולת שמשליכים בזמן הזרייה. היתרון: לחיי הצדיק יש פרי ותוצאה, ומעשי הרשע ריקים.

תשובה

צדיק = "עץ שתול על פלגי מים"; רשע = "מץ אשר תדפנו רוח". (1) שורשים ויציבות מול קלות וטלטול - הצדיק מושרש ויציב, הרשע נישא ברוח. (2) פרי, חיוניות והצלחה ("פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול") מול פסולת חסרת ערך שמושלכת (המוץ). אפשר גם מים (מקור חיים) מול רוח (כוח מפזר).

דוגמה ב - רד"ק: מזמור נכבד ותורת האדם

קראו תהלים, פרק א׳.

(1) קראו קטע מפירוש רד״ק לתהלים, פרק א׳.

"והוא מזמור נכבד מאוד, לפיכך החל ספרו בו".

מהי השאלה שעליה הפרשן משיב? (3 נקודות)

(2) קראו קטע נוסף מפירושו של רד״ק לתהלים, פרק א׳.

"וכלל דוד בזה המזמור תורת האדם ומה שראוי לו לאדם לעשות בזה העולם".

על פי דברים אלה, מהי תשובת רד״ק על השאלה שציינתם בתת־סעיף (1)? הסבירו כיצד הכינוי "איש" בפסוק א׳ מבסס את תשובתו. (5 נקודות)

פתרון

1. (1) השאלה: "לפיכך החל ספרו בו" - רד"ק מסביר למה המזמור הוא הראשון. מכאן השאלה: מדוע ספר תהלים נפתח דווקא במזמור זה?

2. (2) התשובה: המזמור "נכבד" כי דוד כלל בו את "תורת האדם" - מה שראוי לכל אדם לעשות בעולם: לבחור בין דרך הצדיקים לדרך הרשעים. זו תמצית ההדרכה לחיים, ולכן היא מתאימה כמבוא לספר.

3. הכינוי "איש": "אשרי האיש" (א, א) - לא מלך, לא כוהן ולא אדם בשמו, אלא כל אדם. לכן ההדרכה במזמור היא תורה כללית לכל בני האדם.

תשובה

(1) מדוע ספר תהלים נפתח במזמור זה (מדוע הוא ראשון). (2) המזמור כולל את "תורת האדם" - את הדרך שבה ראוי לכל אדם לחיות בעולם הזה; לכן הוא יסוד לספר כולו. "איש" - כינוי כללי, בלי שם, תואר או מעמד: כל אדם, ולכן המזמור מתאים לכל אדם ומשמש מבוא לכל הספר.

2. מה אנוש: מעמד האדם בבריאה (תהלים ח)

תהלים ח: מה אנוש כי תזכרנו

המשורר מסתכל בשמי הלילה, בירח ובכוכבים, ושואל: מי אני בכלל לעומת כל זה? והתשובה מפתיעה - האדם הקטן הזה הוא כמעט אלוהי, ושולט בכל הבריאה.

במדויק: פסוק א: הכותרת ("למנצח על הגתית מזמור לדוד"). פסוקים ב ו-י: פתיחה וסיום זהים - "ה׳ אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ" - המזמור הוא שבח לגדולת ה׳. פסוק ג: "מפי עוללים וינקים יסדת עז". פסוקים ד–ה: המבט בשמים והשאלה "מה אנוש כי תזכרנו". פסוקים ו–ט: גדולת האדם ושלטונו - "ותחסרהו מעט מאלהים", "כל שתה תחת רגליו". שתי תפיסות של מעמד האדם: קטנות מול הבריאה, וגדולה - מעט פחות מאלוהים. הרעיון: האדם הנברא בצלם וכנזר הבריאה.

הבגרות משווה את המזמור לבראשית א, כו–כח (צלם אלוהים ושלטון בבעלי החיים), לתהלים קד (שם האדם אחד מן הנבראים) ולמחזאי היווני סופוקלס.

מבנה המזמור

חלקפסוקיםמה קורהביטוי מרכזי
כותרתאהמזמור מיוחס לדוד"למנצח על הגתית מזמור לדוד" (ח, א)
פתיחה: גדולת ה׳בשמו אדיר בכל הארץ, והודו על השמים"ה׳ אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ" (ח, ב)
העוללים והיונקיםגגם החלשים ביותר מעידים על כוחו"מפי עוללים וינקים יסדת עז" (ח, ג)
קטנות האדםד–המול השמים, הירח והכוכבים - האדם זעיר"מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" (ח, ה)
גדולת האדםו–טמעט פחות מאלוהים, מוכתר, שולט בבעלי החיים"ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו" (ח, ו)
סיום: גדולת ה׳יחזרה על הפתיחה"ה׳ אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ" (ח, י)

שתי התפיסות של מעמד האדם

תפיסהציטוטהסבר
האדם קטן"כי אראה שמיך מעשה אצבעתיך ירח וכוכבים אשר כוננתה. מה אנוש כי תזכרנו" (ח, ד–ה)לעומת גודל הבריאה האדם קטן וחסר ערך, ומפליא שה׳ זוכר אותו בכלל. השאלה "מה אנוש" היא שאלה רטורית של השתאות
האדם נעלה"ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו" (ח, ו)האדם קרוב לאלוהי, ו"תעטרהו" - מוכתר כמלך
האדם שליט"תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו" (ח, ז); "צנה ואלפים כלם וגם בהמות שדי" (ח, ח)ה׳ נותן לאדם שלטון על בעלי החיים ביבשה, באוויר ובים

גדולת ה׳ במזמור

ציטוטאיך הגדולה באה לידי ביטוי
"מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים" (ח, ב; ח, י)גדולה בכל העולם ומעליו; הפתיחה והסיום יוצרים מסגרת של שבח
"מפי עוללים וינקים יסדת עז" (ח, ג)גם החלשים מעידים על כוחו
"שמיך מעשה אצבעתיך" (ח, ד)השמים, הירח והכוכבים הם "מעשה אצבעתיך" - בורא את היקום הענק בקלות
"תמשילהו במעשי ידיך" (ח, ז)ה׳ הוא שנותן לאדם את השלטון

רד"ק: מפי עוללים ויונקים

הקושיהתשובה של רד"ק
איך עוללים ויונקים מעידים על "עז" של ה׳, ומי הם "אויב ומתנקם" (ח, ג)?לא מה שהתינוקות אומרים, אלא יכולת היניקה שלהם מרגע הלידה: בה "ניכרים נפלאות הבורא וחסדו על האדם", ומכאן "יכול להכיר האדם כי הכול בכוונת מכוון. לא בטבע ובמקרה". האויבים הם "המכחישים", והעוללים מבטלים את דבריהם

השוואות

משווים ל...דמיוןהבדל
בראשית א, כו–כחההיבט של גדולת האדם: "בצלם אלהים ברא אתו" (בראשית א, כז) מקביל ל"מעט מאלהים"; "ורדו בדגת הים ובעוף השמים" (בראשית א, כח) מקביל ל"צפור שמים ודגי הים" (ח, ט)ההיבט של קטנות האדם אינו מופיע בבראשית א
סופוקלס: "אין קץ לנפלאות, אבל נפלא מכול הוא בן־אנוש"האדם נעלה על שאר הנבראיםבתהלים הגדולה ניתנת מה׳ ("ותחסרהו", "תעטרהו", "תמשילהו"), והמזמור פותח ומסיים בגדולת ה׳; האדם גם קטן ("מה אנוש"). אצל סופוקלס האדם עצמו הוא הנפלא מכול
שים לב

אל תבלבלו בין תהלים ח לתהלים קד: בתהלים ח האדם שליט על הבריאה ("תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו", ח, ז), ובתהלים קד הוא אחד מן הנבראים ("מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם", קד, יד; "יצא אדם לפעלו", קד, כג). דוח התובנות של קיץ תשפ"ב: "מיומנות ההשוואה בין מעמד האדם בתהילים ח' ותהילים ק"ד הייתה חסרה".

דוגמה א - קטנות וגדולה: תהלים ח ובראשית א

ענה על אחד מן הסעיפים ב–ג.

(1) הסבר את שני ההיבטים המנוגדים בתיאור מעמד האדם במזמור. בסס את דבריך על הכתוב. (8 נקודות)

(2) קרא גם בראשית, פרק א׳, פסוקים כ״ו–כ״ח.

הסבר איזה מן ההיבטים האלה בא לידי ביטוי בבראשית, פרק א׳. בסס את דבריך על הכתוב. (8 נקודות)

פתרון

1. (1) קטנות: אחרי המבט בשמים, בירח ובכוכבים (ח, ד) - "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" (ח, ה): לעומת היקום האדם קטן, ומפליא שה׳ זוכר אותו.

2. גדולה: "ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו" (ח, ו), ושלטון: "תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו" (ח, ז), "צפור שמים ודגי הים" (ח, ט).

3. (2) בבראשית א - הגדולה: "בצלם אלהים ברא אתו" (בראשית א, כז) מקביל ל"מעט מאלהים"; "ורדו בדגת הים ובעוף השמים" (בראשית א, כח) מקביל לשלטון בבעלי החיים בתהלים ח. הקטנות אינה מופיעה שם.

תשובה

(1) קטנות: "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" (ה) - מול השמים והכוכבים האדם זעיר. גדולה: "ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו" (ו), "תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו" (ז–ט). (2) ההיבט של הגדולה: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א, כו) מקביל ל"מעט מאלהים"; "וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה" (בראשית א, כו) מקביל ל"צנה ואלפים... צפור שמים ודגי הים" (ח–ט).

דוגמה ב - רד"ק: העוללים מול אויבי ה׳

ענה על אחד מן הסעיפים ב–ג.

קרא את הפירוש של רד״ק לתהלים, פרק ח׳, פסוק ג׳.

מפי עוללים ויונקים – אמר מתחילת צאת העולל לאוויר העולם ובמניקתו ניכרים נפלאות הבורא וחסדו על האדם [כי התינוק יודע לינוק מרגע לידתו] [...] לפיכך אמר מפי עוללים ויונקים יסדת עז, שיכול להכיר האדם כי הכול בכוונת מכוון. לא בטבע ובמקרה [...] לבטל דברי המכחישים ולהשבית אויב ומתנקם.

על פי הפירוש של רד״ק, הסבר כיצד העוללים והיונקים מערערים על עמדת אויבי ה׳.

פתרון

1. הפסוק: "מפי עוללים וינקים יסדת עז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם" (ח, ג).

2. מה מלמדים העוללים לפי רד"ק: התינוק יודע לינוק מרגע הלידה, בלי שלמד - בכך "ניכרים נפלאות הבורא וחסדו על האדם".

3. מי האויבים: "המכחישים", שטוענים שהעולם מתנהל "בטבע ובמקרה".

4. איך מערערים: מן היניקה "יכול להכיר האדם כי הכול בכוונת מכוון" - וכך העדות של התינוק החלש מבטלת את טענתם, "להשבית אויב ומתנקם".

תשובה

לפי רד״ק, התינוק יודע לינוק מרגע לידתו - פלא שמעיד על תכנון ועל חסד הבורא; מזה האדם מכיר "כי הכול בכוונת מכוון, לא בטבע ובמקרה". אויבי ה׳ הם "המכחישים" שטוענים שהעולם מתנהל במקרה; העדות של העוללים מבטלת את דבריהם - וזה ה"עז" שה׳ "יסד" "להשבית אויב ומתנקם" (ח, ג).

3. מזמור התשובה: וידוי ובקשת טוהר לב (תהלים נא)

תהלים נא: מזמור חרטה

זה מזמור של אדם שחטא ויודע שחטא. הוא לא מתרץ ולא מאשים אחרים - הוא מודה, מבקש סליחה ומבקש להיות אדם חדש.

במדויק: פסוקים א–ב: הנסיבות - "למנצח מזמור לדוד. בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע". פסוקים ג–יא: שלושה רכיבים בתשובה: הכרה בחטא ("כי פשעי אני אדע", נא, ה), בקשת מחילה ("מחה פשעי", נא, ג) והיטהרות ("כבסני מעוני ומחטאתי טהרני", נא, ד). פסוקים יב–יד: בקשה לשינוי פנימי - "לב טהור ברא לי אלהים" - ושלא יורחק מה׳ ("אל תשליכני מלפניך", נא, יג). מכאן גם מה החטא עשה לרגשותיו: פחד מניתוק, ושמחה שאבדה ("השיבה לי ששון ישעך", נא, יד). השורש ח-ט-א בא בשתי משמעויות: חטא ("לך לבדך חטאתי", נא, ו) וחיטוי ("תחטאני באזוב", נא, ט). פסוקים טו–יט: מה יעשה אחרי התיקון - "אלמדה פשעים דרכיך", "ופי יגיד תהלתך", ו"זבחי אלהים רוח נשברה". הרעיון: כאב המוביל לריפוי עצמי.

בסוף המזמור (פסוקים כ–כא) המשורר עובר מבקשה אישית לבקשה על ציון: "תבנה חומות ירושלם" (נא, כ) - דוגמה לקול האישי השזור בקול הלאומי.

מבנה המזמור

חלקפסוקיםמה קורהביטוי מרכזי
כותרת ונסיבותא–בהמזמור מיוחס לדוד אחרי חטאו עם בת שבע ותוכחת נתן הנביא"בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע" (נא, ב)
וידוי ובקשת מחילה וטיהורג–יאהכרה בחטא, תחינה לרחמים, ובקשה לכביסה ולטיהור"חנני אלהים כחסדך" (נא, ג); "הסתר פניך מחטאי וכל עונתי מחה" (נא, יא)
בקשה ללב חדשיב–ידלב טהור, רוח חדשה, שלא יורחק, ושתשוב השמחה"לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי" (נא, יב)
אחרי התיקוןטו–יטילמד חוטאים, ישבח את ה׳, ולב נשבר במקום זבח"אלמדה פשעים דרכיך" (נא, טו); "זבחי אלהים רוח נשברה" (נא, יט)
ציון וירושליםכ–כאמעבר מן היחיד אל העיר"תבנה חומות ירושלם" (נא, כ)

שלושה רכיבים בתשובה

רכיבציטוטהסבר
הכרה בחטא"כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד" (נא, ה); "לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי" (נא, ו)המשורר לא מכחיש ולא מצדיק את עצמו; החטא עומד מול עיניו כל הזמן
בקשת מחילה"חנני אלהים כחסדך כרב רחמיך מחה פשעי" (נא, ג)פונה אל החסד והרחמים של ה׳, לא אל זכויותיו; "מחה" - כמו מחיקת כתב
היטהרות"הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני" (נא, ד); "תחטאני באזוב ואטהר" (נא, ט)החטא כלכלוך בנפש; מבקש כביסה יסודית וטיהור - שינוי פנימי, יותר ממחילה

מילים ודימויים

אמצעיציטוטמה הוא מדגיש
השורש ח-ט-א בשתי משמעויות"ומחטאתי טהרני" (נא, ד), "לך לבדך חטאתי" (נא, ו) - חטא; "תחטאני באזוב ואטהר" (נא, ט) - חיטוי, טיהוראותו שורש מתאר גם את העבירה וגם את הניקוי ממנה
דימוי הכביסה והלובן"תכבסני ומשלג אלבין" (נא, ט)החטא הוא כתם, והתיקון הוא ניקוי עד לובן
המטפורה "לב טהור""לב טהור ברא לי אלהים" (נא, יב)הלב הוא מקום המחשבה והרצון; לב טהור - עולם פנימי נקי מחטא
הפועל "ברא""ברא לי", "חדש בקרבי" (נא, יב)פועל השמור לאל, כמו בבריאת העולם - בריאה חדשה מן היסוד
המבט של אלוהים"הסתר פניך מחטאי" (נא, יא) מול "אל תשליכני מלפניך" (נא, יג)המשורר מבקש שה׳ לא יביט בחטאיו - אבל שלא ירחיק אותו

רס"ג ושיר בן זמננו

מקורמה הוא אומרהקשר למזמור
רס"ג: "אם תמחול לי יישאר ליבי נקי ויהיה כאילו הוא בריאה חדשה"התנאי ללב טהור הוא מחילת האל"הסתר פניך מחטאי וכל עונתי מחה" (נא, יא) - התנאי; "לב טהור ברא לי... חדש בקרבי" (נא, יב) - הבריאה החדשה
אהוד בנאי, "אל תפחד": "אז תאמין שאם קלקלת אתה יכול גם לתקן"התיקון בידי האדם עצמו, ועידוד: "אתה לא לבד"במזמור התיקון תלוי בפנייה לאל ובחסדו: "השיבה לי ששון ישעך" (נא, יד), ולב נשבר ונדכה (נא, יט)

המבט של אלוהים ואחריות החוטא

שאלהמה אפשר לענות
"הסתר פניך מחטאי" (נא, יא) מול ארז לב ארי, "אנה אפנה": "לאן אלך, אנה אפנה, כשעיניך מביטות בי"במזמור המבט של אלוהים על החטא מאיים, והמשורר מבקש שיוסט וימחה; אצל לב ארי המבט נמצא בכל מקום ואין ממנו מנוס
האם בפסוק יב המשורר מסיר מעצמו אחריות או מקבל אחריות?שאלת עמדה. למשל: מקבל אחריות - מכיר שלבו פגום ויוזם בקשה לשינוי ("לב טהור ברא לי אלהים"), ומתחייב ללמד חוטאים (נא, טו). אפשר גם לטעון שהוא מעביר את התיקון לאל, ולנמק
שים לב

הסבירו את המטפורה "לב טהור", לא רק צטטו אותה. דוח התובנות של קיץ תשפ"ד: "הבנה של המטאפורה "לב טהור" "לב נקי" לקתה בחסר, ופגמה בהבנת המזמור". הלב במקרא הוא מקום המחשבה והרצון, וטהרתו היא התחדשות פנימית.

דוגמה א - שלושת הרכיבים בתהליך התשובה

קראו פסוקים ג׳–י׳.

לפניכם שלושה רכיבים בתהליך החזרה בתשובה של החוטא:

– הכרה בחטא

– בקשת מחילה

– היטהרות מן החטא

הביאו מן הפסוקים דוגמה לכל אחד מן הרכיבים האלה, והסבירו כל דוגמה.

פתרון

1. הכרה בחטא: "כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד" (נא, ה) - המשורר יודע את פשעיו, והחטא לא נותן לו מנוח.

2. בקשת מחילה: "חנני אלהים כחסדך כרב רחמיך מחה פשעי" (נא, ג) - פונה לחסד ולרחמים, ומבקש שהפשעים יימחקו.

3. היטהרות: "הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני" (נא, ד), ו"תחטאני באזוב ואטהר" (נא, ט) - החטא כלכלוך, והמשורר מבקש ניקוי יסודי של הנפש.

תשובה

הכרה בחטא: "כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד" (ה). בקשת מחילה: "חנני אלהים כחסדך כרב רחמיך מחה פשעי" (ג). היטהרות: "הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני" (ד) / "תחטאני באזוב ואטהר" (ט).

דוגמה ב - רס"ג: לב טהור ובריאה חדשה

קראו פסוקים י״א–י״ב ואת פירושו של רב סעדיה גאון.

"אם תמחול לי יישאר ליבי נקי ויהיה כאילו הוא בריאה חדשה".

על פי הפירוש, הסבירו מהו התנאי ל"לב טהור" על פי פסוק י״א וכיצד תבוא לידי ביטוי הבריאה החדשה המתוארת בפסוק י״ב.

פתרון

1. התנאי - מדברי רס"ג: "אם תמחול לי" - הלב הטהור תלוי במחילת האל.

2. בפסוק יא: "הסתר פניך מחטאי וכל עונתי מחה" (נא, יא) - שה׳ לא יביט בחטאים וימחה אותם. רק אחרי זה הלב יכול להיות נקי.

3. הבריאה החדשה - פסוק יב: "לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי" (נא, יב). "ברא" הוא פועל השמור לאל, כמו בבריאת העולם, ו"חדש" מדגיש התחלה חדשה: האדם כמו נברא מחדש, עם לב נקי ורוח יציבה.

תשובה

התנאי: מחילת האל - "הסתר פניך מחטאי וכל עונתי מחה" (יא); רק אם ה׳ ימחל, הלב יישאר נקי. הבריאה החדשה: "לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי" (יב) - הפועל "ברא" (פועל השמור לאל, כבבריאת העולם) ו"חדש" - האדם נעשה כבריה חדשה: לב (מקום המחשבה והרצון) נקי מחטא, ורוח יציבה שלא תחזור לחטוא.

4. ברכי נפשי: מזמור הבריאה (תהלים קד)

תהלים קד: מה רבו מעשיך

זה מזמור ארוך של התפעלות מן הבריאה: השמים, המים, ההרים, בעלי החיים, השמש והירח והים. הכול מסודר, לכל נברא יש מקום, זמן ומזון - וה׳ דואג לכולם.

במדויק: פתיחה וסיום: "ברכי נפשי את ה׳" (קד, א; קד, לה) - מזמור שבח. א–ד: ה׳ שולט בכוחות הטבע ("נוטה שמים כיריעה"). ה–ט: הארץ היציבה והמים שה׳ שם להם גבול. י–יח: מעיינות, צמחים ובעלי חיים - הרמוניה: לכל אחד מקום. יט–כג: ירח ושמש - לילה לחיות ויום לאדם. כד–כו: "מה רבו מעשיך ה׳", הים והלויתן. כז–ל: ה׳ נותן מזון, ממית ומחיה. לא–לה: ה׳ מרעיד את הארץ, המשורר משבח, ומבקש "יתמו חטאים מן הארץ". המילה המנחה: השורש ש-ב-ע. הרעיון: התייחסות לבריאה ולטבע, והאדם כאחד הנבראים.

הבגרות משווה את המזמור לתהלים ח (מעמד האדם), לבראשית א, כט–ל (המזון לכל הנבראים) ולמיתוס הבריאה הכנעני (הים והלויתן).

מבנה המזמור

חלקפסוקיםמה קורהביטוי מרכזי
פתיחה ושמיםא–דשבח, ושליטת ה׳ באור, בשמים, בעננים, ברוחות ובאש"ברכי נפשי את ה׳" (קד, א); "נוטה שמים כיריעה" (קד, ב)
הארץ והמיםה–טארץ יציבה; המים כיסו את ההרים, ונסו מגערת ה׳ אל הגבול שלהם"יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד" (קד, ה); "גבול שמת בל יעברון" (קד, ט)
מים לחיים, ומקום לכל נבראי–יחמעיינות לחיות, עצים לציפורים, הרים ליעלים וסלעים לשפנים"הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים" (קד, יח)
זמניםיט–כגבלילה חיות היער, וביום האדם"יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי ערב" (קד, כג)
היםכד–כוהתפעלות מחכמת הבריאה; הים מלא חיים, והלויתן"מה רבו מעשיך ה׳ כלם בחכמה עשית" (קד, כד)
מזון, חיים ומוותכז–לכולם תלויים בה׳"תפתח ידך ישבעון טוב" (קד, כח); "תשלח רוחך יבראון" (קד, ל)
סיוםלא–להה׳ מרעיד את הארץ, המשורר שר, ומבקש שהרשעים ייעלמו"יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם" (קד, לה)

ההרמוניה בבריאה

תחוםציטוטההרמוניה
מקום"אשר שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה" (קד, יז); "הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים" (קד, יח)לכל בעל חיים מקום משלו
זמן"תשת חשך ויהי לילה בו תרמש כל חיתו יער" (קד, כ); "תזרח השמש יאספון... יצא אדם לפעלו" (קד, כב–כג)חלוקת הזמן מונעת מפגש בין הטורפים לאדם
מים"המשלח מעינים בנחלים" (קד, י); "ישקו כל חיתו שדי" (קד, יא)המים, שהיו סכנה (ו–ט), משקים את החיות, ולידם שוכן העוף
מזון"מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם" (קד, יד); "כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו" (קד, כז)ה׳ נותן מזון לכל ברואיו

מילה מנחה, דימויים וניגודים

אמצעיציטוטמה הוא מדגיש
השורש ש-ב-ע"תשבע הארץ" (קד, יג); "ישבעו עצי ה׳" (קד, טז); "ישבעון טוב" (קד, כח)ה׳ נותן לכל ברואיו - לארץ, לצמחים ולבעלי החיים - שפע עד שובע: נדיבות והשגחה
ה׳ ככוחות הטבע"עטה אור כשלמה" (קד, ב); "השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח" (קד, ג); "עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט" (קד, ד)העננים מרכבתו, והרוחות והאש שליחיו - שליטת ה׳ בטבע
המים בורחים"מן גערתך ינוסון מן קול רעמך יחפזון" (קד, ז)המים, שאיימו לכסות את הארץ, נסים מגערת ה׳
הלויתן"לויתן זה יצרת לשחק בו" (קד, כו)הלויתן הוא יצור שה׳ יצר, לא אויב. לכן אפשר לטעון שהמזמור מתווכח עם המיתוס הכנעני, שבו הים ומפלצותיו נלחמים באל
ניגוד יציבות ורעידה"בל תמוט עולם ועד" (קד, ה) מול "המביט לארץ ותרעד" (קד, לב)את הניגוד מסביר פסוק לה: "יתמו חטאים מן הארץ" - הכוח המרעיד מכוון נגד הרשעים

היחס של ה׳ לברואים

פסוקיםהיחסציטוט
יג–טו, כז–כחחסד: דאגה למזון לחי ולצומח"ויין ישמח לבב אנוש" (קד, טו); "תפתח ידך ישבעון טוב" (קד, כח)
כטתלות: בלי ה׳ הברואים נבהלים ומתים"תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון" (קד, כט)
לחידוש החיים"תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה" (קד, ל)
לבעוצמה ואימה"יגע בהרים ויעשנו" (קד, לב)
שאלת עמדה (כט, לב מול יג, טז, כח)אפשר לטעון לא דומה - יחס של עוצמה ואימה; ואפשר לטעון דומה - גם המוות הוא חלק מסדר שה׳ מנהל, ומיד אחריו "תשלח רוחך יבראון"

השוואות

משווים ל...מה משותף או שונה
תהלים ח, ה–זבתהלים ח האדם נעלה ושליט: "ותחסרהו מעט מאלהים", "כל שתה תחת רגליו"; בתהלים קד הוא אחד הנבראים: "מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם" (קד, יד) - מזונו בא מה׳ באותו משפט כמו של הבהמה
בראשית א, כט–לגם שם עולם הרמוני: ה׳ נותן לאדם ולכל בעלי החיים מזון מן הצומח - "לכם יהיה לאכלה", "ולכל חית הארץ... את כל ירק עשב לאכלה" (בראשית א, כט–ל)
שים לב

בשורש החוזר מזהים אותו גם בצורות שונות - "תשבע", "ישבעו", "ישבעון" - ומנסחים מה הוא מלמד. דוח התובנות של חורף תשפ"ו: "היה קושי להבין את השורש החוזר בפסוקים נתונים והמסקנה הנלמדת מחזרתו".

שים לב

גם שאלות "איתור מידע" במזמור הזה קשות, כי השפה ציורית. דוח התובנות של חורף תשפ"ו על הסעיף שעסק בשליטת ה׳ בטבע ובשלום הארץ: "היה קושי באיתור המידע וההישגים היו בו נמוכים מאד". קראו כל פסוק ושאלו: מה ה׳ עושה כאן לטבע?

שים לב

שאלות על ההרמוניה בבריאה חוזרות במזמור הזה. בקיץ תשפ"ב "הציון היה נמוך מאד. על אף שהשאלה דנה בהרמוניה בעולם ובין כל הנבראים". הכינו לפחות שתי דוגמאות מוכנות: מקום לכל נברא (יז–יח) וחלוקת הזמנים (כ–כג).

דוגמה א - השורש ש-ב-ע ויחס ה׳ לבריאה

קראו פסוקים י"ג, ט"ז, כ"ז–ל"ג.

(1) מהו השורש החוזר בפסוקים י"ג, ט"ז, כ"ח, ומה הוא מלמד על היחס של ה׳ למה שברא? בססו את דבריכם על שניים מן הפסוקים.

פתרון

1. השורש: ש-ב-ע, בשלוש צורות.

2. ההופעות: "מפרי מעשיך תשבע הארץ" (קד, יג) - הארץ מקבלת מים עד שובע; "ישבעו עצי ה׳ ארזי לבנון אשר נטע" (קד, טז) - גם העצים הגדולים; "תפתח ידך ישבעון טוב" (קד, כח) - בעלי החיים.

3. מה לומדים: ה׳ לא רק ברא את העולם אלא ממשיך לדאוג לו, ונותן לכל ברואיו שפע - יחס של נדיבות והשגחה.

תשובה

השורש ש-ב-ע ("תשבע הארץ", "ישבעו עצי ה׳", "ישבעון טוב"). הוא מלמד שה׳ דואג לספק לכל ברואיו - לארץ, לצמחים ולבעלי החיים - שפע עד שובע: יחס של נדיבות והשגחה.

דוגמה ב - הים והלויתן מול המיתוס הכנעני

קראו פסוקים י"ט–כ"ו.

(2) במיתוס הבריאה הכנעני מסופר כי הים ומפלצות הים היו יריביו של האל, והם מרדו באל ונלחמו בו.

על פי פסוקים כ"ד–כ"ו, מדוע אפשר לטעון כי תיאור הים והלווייתן במזמור נועד להיאבק במיתוס הכנעני? הסבירו את דבריכם, ובססו אותם על הכתוב.

פתרון

1. במיתוס: הים ומפלצותיו הם כוחות עצמאיים שנלחמים באל.

2. הים במזמור: "זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדלות" (קד, כה) - מקום מלא חיים, ו"שם אניות יהלכון" (קד, כו). לא אויב.

3. הלויתן במזמור: "לויתן זה יצרת לשחק בו" (קד, כו) - יצור שה׳ יצר, ולא מפלצת מורדת.

4. המסקנה: "כלם בחכמה עשית" (קד, כד) - אין לאל יריבים בבריאה; גם הים והלויתן הם מעשי ידיו.

תשובה

במזמור הים אינו אויב אלא חלק מן הבריאה, מלא חיים, ואניות שטות בו; הלווייתן אינו מפלצת מורדת אלא יצור שה׳ יצר "לשחק בו" - כמו צעצוע. כך המזמור שולל את המיתוס: אין לאל יריבים, הכול נברא "בחכמה".

5. ממעמקים קראתיך (תהלים קל)

תהלים קל: ממעמקים

שמונה פסוקים, ובהם מסע שלם: מן התחתית, "ממעמקים", דרך ההכרה בחטא וההמתנה הארוכה, ועד ביטחון שה׳ יפדה את ישראל.

במדויק: א–ב: קריאה ממצוקה - "ממעמקים קראתיך ה׳", "שמעה בקולי". ג–ד: הכרה בחטא וסליחה - "אם עונות תשמר יה אדני מי יעמד. כי עמך הסליחה למען תורא". ה–ו: קוויה וייחול - "קויתי ה׳", ודימוי השומרים שמחכים לבוקר. ז–ח: פנייה לעם - "יחל ישראל אל ה׳... והוא יפדה את ישראל מכל עונתיו". המעבר: מגוף ראשון יחיד לעם כולו, וממצוקה לביטחון. הרעיון: תפילת האדם, "ממצוקה וייאוש לצמיחה ובטחון".

המזמור נקרא, על פי המסורת, בעשרת ימי תשובה וביום הכיפורים - והבגרות שאלה איך פסוקיו מסבירים את המנהג.

מבנה המזמור

חלקפסוקיםמה קורהביטוי מרכזי
קריאה ממצוקהא–בקורא מן המעמקים ומתחנן להישמע"שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה׳" (קל, א)
חטא וסליחהג–דאף אדם לא יעמוד בדין, אבל ה׳ סולח"אם עונות תשמר יה אדני מי יעמד" (קל, ג); "כי עמך הסליחה למען תורא" (קל, ד)
קוויהה–והמתנה דרוכה, כמו שומרי הלילה לבוקר"נפשי לאדני משמרים לבקר שמרים לבקר" (קל, ו)
פנייה לישראלז–חהמשורר מעודד את העם לקוות לה׳"יחל ישראל אל ה׳ כי עם ה׳ החסד והרבה עמו פדות" (קל, ז)

מצוקה וביטחון: הראיות

מה מראיםציטוטהסבר
מצוקה"ממעמקים קראתיך ה׳" (קל, א)דימוי של מי שנמצא בתחתית בור או מים עמוקים
מצוקה"שמעה בקולי תהיינה אזניך קשבות לקול תחנוני" (קל, ב)תחינה חוזרת להישמע
מצוקה"אם עונות תשמר יה אדני מי יעמד" (קל, ג)תחושת אשמה וחשש מעונש
ביטחון"כי עמך הסליחה" (קל, ד)ה׳ סולח, ולכן גם מי שחטא יכול לפנות אליו
ביטחון"קויתי ה׳... ולדברו הוחלתי" (קל, ה)המשורר מצפה בביטחון שה׳ ייענה
יציאה מן המצוקה"יחל ישראל אל ה׳" (קל, ז); "והוא יפדה את ישראל" (קל, ח)מי שפנוי לעודד אחרים כבר אינו שקוע במצוקתו

דימויים ואמצעים

אמצעיציטוטמה הוא מדגיש
דימוי המעמקים"ממעמקים קראתיך" (קל, א)מצוקה קשה, כמו אדם בתהום
דימוי השומרים לבוקר"נפשי לאדני משמרים לבקר" (קל, ו)מצוקה: הלילה חושך וסכנה, וההמתנה ארוכה; ודאות: הבוקר בא בוודאות אחרי הלילה - כך תבוא הישועה
חזרה"שמרים לבקר שמרים לבקר" (קל, ו)מאריכה את המשפט כמו שהלילה מתארך, ומבטאת כמיהה
שאלה רטורית"מי יעמד" (קל, ג)התשובה ידועה - אף אחד; לכן צריך את הסליחה
מילים חוזרות בשני החלקים"קויתי", "הוחלתי" (קל, ה) / "יחל" (קל, ז); "הסליחה" (קל, ד) / "יפדה... מכל עונתיו" (קל, ח)התקווה של היחיד הופכת לתקווה של העם

"כי עמך הסליחה למען תורא": סליחה ויראה

פסוקההסבר
"אם עונות תשמר יה אדני מי יעמד" (קל, ג)אילו ה׳ היה זוכר ומעניש על כל חטא, איש לא היה עומד בדין, ולא היה טעם לפנות אליו
"כי עמך הסליחה למען תורא" (קל, ד)משום שה׳ סולח, האדם אינו מתייאש אלא חוזר אליו; הסליחה מעוררת הכרת תודה ויראה, והאדם נזהר לא לחטוא שוב

"יש הטוענים": מזמור אחד או שניים

הטענההראיה
שני מזמורים (א–ו, ז–ח)בא–ו תפילה אישית בגוף ראשון יחיד אל ה׳ ("קראתיך", "קויתי", "נפשי"); בז–ח פנייה אל העם, וה׳ בגוף שלישי ("יחל ישראל אל ה׳... והוא יפדה"); החזרה "שמרים לבקר" בפסוק ו נשמעת כסיום
מזמור אחדרעיון משותף: תקווה לה׳ שסולח ופודה מן העוונות - "קויתי... הוחלתי" מול "יחל ישראל"; "כי עמך הסליחה" מול "והוא יפדה את ישראל מכל עונתיו". היחיד מעביר את ניסיונו לעם

המזמור ויום הכיפורים

פסוקיםמה מסביר את המנהג
ג–דהודאה שאין אדם בלי חטא - "מי יעמד" - ותקווה לסליחה: "כי עמך הסליחה"; יום הכיפורים הוא יום הווידוי והסליחה
ז–חכפרה לעם כולו - "והוא יפדה את ישראל מכל עונתיו"; ביום הכיפורים העם כולו מבקש כפרה
שים לב

בשאלה על דימוי כותבים את שני הצדדים: הדבר המדומה ("השומרים" שמחכים לבוקר) והנמשל ("נפשי לאדני"), ומה משותף להם. דוח התובנות של חורף תשפ"ב: "הדימוי זיהויו ומטרתו, לא הובן כראוי", "על אף שהייתה הכוונה כי הוא מעיד על מצוקת הדובר במזמור".

שים לב

הסבירו מה המשורר רוצה ומרגיש, לא רק מה כתוב. דוח התובנות של קיץ תש"ף על השאלה על המזמור: "מהות המזמור והביטויים בו מביע המשורר את מאווייו, הבנה בהם הייתה חלקית".

דוגמה א - השומרים לבוקר: מצוקה וודאות

ענה על אחד מן הסעיפים ב–ג.

קרא פסוקים ה׳–ו׳.

(1) בפסוק ו׳ יש דימוי המביע מצד אחד את מצוקת המשורר ומצד אחר את הוודאות שה׳ יושיע אותו.

כתוב מהו הדימוי, והסבר כיצד הוא מביע כל אחד משני צדדים אלה. (4 נקודות)

(2) קרא פסוקים ז׳–ח׳.

יש הטוענים כי בפסוקים אלה המשורר כבר איננו במצוקה.

הבא ראיה אחת מן הפסוקים, והסבר כיצד היא מבססת את הטענה. (4 נקודות)

פתרון

1. (1) הדימוי: "נפשי לאדני משמרים לבקר שמרים לבקר" (קל, ו) - נפש המשורר מצפה לה׳ יותר משהשומרים מחכים לבוקר.

2. המצוקה: השומר ער כל הלילה, בחושך ובסכנה. הלילה הוא מצב המשורר, והחזרה "שמרים לבקר" מאריכה את ההמתנה.

3. הוודאות: אחרי כל לילה בא בוקר. כך המשורר בטוח שה׳ יושיע - "ולדברו הוחלתי" (קל, ה).

4. (2) ראיה: "יחל ישראל אל ה׳ כי עם ה׳ החסד" (קל, ז) - המשורר פונה לעם ומעודד אותו; וגם "והוא יפדה את ישראל מכל עונתיו" (קל, ח) - הצהרה ודאית. מי שעדיין במצוקה אינו פנוי לעודד אחרים.

תשובה

(1) הדימוי: נפש המשורר מייחלת לה׳ יותר משהשומרים מחכים לבוקר (קל, ו). מצוקה - הלילה הוא חושך וסכנה, וההמתנה ארוכה ומתישה (החזרה "שמרים לבקר שמרים לבקר"); ודאות - הבוקר בא בוודאות אחרי הלילה, כך תבוא גם הישועה. (2) המשורר פונה לעם וקורא לו לקוות - "יחל ישראל אל ה׳ כי עם ה׳ החסד" (קל, ז), ומצהיר בביטחון "והוא יפדה את ישראל מכל עונתיו" (קל, ח) - מי שפנוי לעודד אחרים כבר אינו שקוע במצוקתו.

דוגמה ב - שני מזמורים או מזמור אחד

יש הטוענים שפרק זה מורכב משני מזמורים, פסוקים א׳–ו׳ הם מזמור אחד, ופסוקים ז׳–ח׳ הם מזמור נוסף.

(1) הסבר מדוע יש הטוענים כי מדובר בשני מזמורים. (8 נקודות)

(2) הסבר מהו הרעיון המשותף לשני הקטעים, שאפשר לצרף את שניהם למזמור אחד. (8 נקודות)

פתרון

1. (1) הפרמטר: מי מדבר, אל מי, ובאיזה גוף.

2. א–ו: גוף ראשון יחיד ופנייה ישירה לה׳ - "ממעמקים קראתיך ה׳" (קל, א), "קויתי ה׳ קותה נפשי" (קל, ה).

3. ז–ח: פנייה לעם, וה׳ בגוף שלישי - "יחל ישראל אל ה׳" (קל, ז), "והוא יפדה את ישראל" (קל, ח). וגם: "שמרים לבקר" בסוף פסוק ו נשמע כסיום.

4. (2) הרעיון המשותף: ייחול לה׳ מתוך הכרה בחטא וביטחון בסליחתו: "קויתי" / "יחל"; "עמך הסליחה" / "יפדה... מכל עונתיו". היחיד מעביר את ניסיונו לעם כולו.

תשובה

(1) שינוי בדובר ובפנייה: א׳–ו׳ - תפילה אישית בגוף ראשון יחיד אל ה׳ ("קראתיך", "קויתי", "נפשי"); ז׳–ח׳ - פנייה אל העם, ה׳ בגוף שלישי ("יחל ישראל אל ה׳... והוא יפדה"). בנוסף פסוק ו׳ נחתם בחזרה "שמרים לבקר" - כמו סיום. (2) הרעיון המשותף: תקווה בה׳ מתוך הכרת החטא וביטחון בסליחתו/פדותו - "קויתי" / "יחל"; "עמך הסליחה" / "יפדה את ישראל מכל עונתיו"; היחיד מעביר את ניסיונו לעם.

6. ירושלים הבנויה (תהלים קכב)

תהלים קכב: שיר אהבה לירושלים

שיר של עולה לרגל: הוא שמח כשקוראים לו לעלות, מתרגש כשהוא עומד בשערים, מתפעל מן העיר, ונפרד ממנה בברכה לשלום.

במדויק: כותרת: "שיר המעלות לדוד". א–ב: לפני העלייה ובהגעה - "שמחתי באמרים לי בית ה׳ נלך", "עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלם". ג–ה: תיאור העיר - "כעיר שחברה לה יחדו", עליית השבטים "להדות לשם ה׳", "כסאות למשפט כסאות לבית דוד". ו–ט: תפילה לשלום - "שאלו שלום ירושלם", "למען אחי ורעי", "למען בית ה׳ אלהינו אבקשה טוב לך". "בית ה׳" בפסוק א ובפסוק ט יוצר מסגרת. הרעיון: הקול האישי השזור בקול הלאומי.

הבגרות משווה את המזמור לתהלים קכח: בשניהם הברכה האישית קשורה לשלום ירושלים וישראל.

מבנה המזמור

חלקפסוקיםמה קורהביטוי מרכזי
ההתרגשות וההגעהא–בשמחה כשקוראים לעלות, ועמידה בשערי העיר"שמחתי באמרים לי בית ה׳ נלך" (קכב, א); "עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלם" (קכב, ב)
תיאור העיר ותפקידיהג–העיר מחוברת; מרכז דתי (עליית השבטים) ומרכז משפט ושלטון"ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדו" (קכב, ג); "כסאות למשפט כסאות לבית דוד" (קכב, ה)
הברכה לשלוםו–טקריאה לשאול בשלום העיר, ובקשת טובתה"שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך" (קכב, ו); "למען בית ה׳ אלהינו אבקשה טוב לך" (קכב, ט)

"כעיר שחברה לה יחדו": שלוש נקודות מבט

נקודת מבטהפירושביסוס
דתיתהעיר מחברת את העם עם ה׳: בה בית ה׳, ואליה עולים להודות"להדות לשם ה׳" (קכב, ד)
לאומיתהעיר מאחדת את כל השבטים לעם אחד, ובה מרכז השלטון"ששם עלו שבטים שבטי יה" (קכב, ד); "כסאות לבית דוד" (קכב, ה)
חברתיתהעולים נעשים "חברים" שווים"למען אחי ורעי" (קכב, ח)
המסגרת "בית ה׳""בית ה׳ נלך" (קכב, א) ו"למען בית ה׳ אלהינו" (קכב, ט)מדגישה את נקודת המבט הדתית: לב העיר ותכלית העלייה הוא בית ה׳

ד׳ כהן-צמח: יחיד ורבים, ירושלים כאהובה

דבריואיך זה נראה במזמור
"המשורר דובר הן בגוף יחיד הן בגוף רבים, ובכך הוא משמש פה לציבור כולו"מעבר מיחיד ("שמחתי") לרבים ("נלך", "רגלינו") (קכב, א–ב); כל השבטים עולים יחד (קכב, ד); "אחי ורעי" (קכב, ח)
"ירושלים עבורו איננה רק עיר, ירושלים מצטיירת בעיניו כאהובה"פנייה לעיר בגוף שני נקבה, ומשאלת שלום לאוהביה: "שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך" (קכב, ו)

עופר בורין: ארבעה היבטים של החיבור

ההיבטאיפה במזמור
חיבור בין כל שבטי ישראל"ששם עלו שבטים שבטי יה" (קכב, ד)
הרמוניה בין המשפט ובין הממשל"כסאות למשפט כסאות לבית דוד" (קכב, ה)
שלום בעיר הנובע משלווה של כל תושביה"ישליו אהביך" (קכב, ו)
שלום מבחינה צבאית מדינית"יהי שלום בחילך" (קכב, ז)

שלום ירושלים ושלום היחיד

הטענהציטוט
שלום בירושלים מעניק שלום אישי לתושביה"ישליו אהביך" (קכב, ו); "שלוה בארמנותיך" (קכב, ז); "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך" (קכב, ח)
הקשר בין האישי ללאומי (השוואה לתהלים קכח)בקכב אהבת המשפחה והחברים היא המניע לתפילה לשלום ירושלים ("למען אחי ורעי"); בקכח הברכה האישית "וראה בנים לבניך" צמודה ל"שלום על ישראל" (קכח, ו)
שים לב

הסבירו את "כעיר שחברה לה יחדו" מכמה נקודות מבט, וכל פירוש - עם פסוק. דוח התובנות של קיץ תשפ"ה: "היה קושי להסביר את הביטוי "כעיר שחוברה לה יחדיו", מנקודות ראות שונות".

שים לב

גם הכותרת היא חלק מן המזמור. "שיר המעלות לדוד" ו"בית ה׳ נלך" (קכב, א) יחד מעוררים קושי: בימי דוד בית המקדש עוד לא נבנה. דוח התובנות של קיץ תשפ"ג: "יש ללמד את ייחודו של הז'אנר על מאפייניו. היה קושי להתמודד עם המידע הבסיסי העולה מהמזמורים השונים".

דוגמה א - "כעיר שחברה לה יחדו" והמסגרת "בית ה׳"

ענו על אחד מן הסעיפים ב–ג.

את משמעות הביטוי "כעיר שחברה לה יחדו" (פסוק ג׳) אפשר להסביר מנקודת מבט דתית, מנקודת מבט לאומית ומנקודת מבט חברתית.

(1) בחרו בשתיים מנקודות המבט האלה, והסבירו את משמעות הביטוי על פי כל אחת מהן. (5 נקודות)

(2) כיצד החזרה על הביטוי "בית ה׳" בתחילת המזמור ובסופו מדגישה את אחת מנקודות המבט שהסברתם? (3 נקודות)

פתרון

1. (1) דתית: העיר מחברת את העם לה׳ - בה בית ה׳, ואליה עולים השבטים "להדות לשם ה׳" (קכב, ד).

2. לאומית: העיר מחברת את כל השבטים לעם אחד - "ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל" (קכב, ד), ובה מרכז השלטון: "כסאות לבית דוד" (קכב, ה).

3. (אפשר גם חברתית: העולים נעשים "חברים" שווים - "אחי ורעי", קכב, ח.)

4. (2) המסגרת: "בית ה׳ נלך" (קכב, א) ו"למען בית ה׳ אלהינו" (קכב, ט) עוטפים את המזמור, ומדגישים את נקודת המבט הדתית: בית ה׳ הוא לב העיר ותכלית העלייה.

תשובה

(1) דתית - העיר מחברת את העם עם ה׳: בה בית ה׳ ואליה עולים "להדות לשם ה׳"; לאומית - העיר מאחדת את כל השבטים לעם אחד ובה כיסאות בית דוד (אפשר גם חברתית - העולים הופכים ל"חברים" שווים, "אחי ורעי"). (2) "בית ה׳" בפסוקים א׳ ו-ט׳ - מסגרת המדגישה את נקודת המבט הדתית: לב העיר ותכלית העלייה הוא בית ה׳.

דוגמה ב - אהבה לירושלים והקושי בכותרת "לדוד"

(1) הביאו ראיה אחת המעידה שמחבר המזמור אוהב את ירושלים וראיה אחת המעידה שהוא רוצה בטובתה, והסבירו כל אחת מהן. (4 נקודות)

(2) חיבור המזמור מיוחס לדוד. מהו הקושי העולה מפסוק א׳ בנוגע לקביעה זו? (4 נקודות)

פתרון

1. (1) אהבה: "שמחתי באמרים לי בית ה׳ נלך" (קכב, א) - שמח כבר כשמזמינים אותו; "עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלם" (קכב, ב) - פונה לעיר בגוף שני, כאל אהובה.

2. רצון בטובתה: "למען בית ה׳ אלהינו אבקשה טוב לך" (קכב, ט); "שאלו שלום ירושלם" (קכב, ו).

3. (2) הקושי: הכותרת "שיר המעלות לדוד", אבל בפסוק א המשורר מתאר עלייה ל"בית ה׳" - ובימי דוד בית המקדש עוד לא נבנה; הוא נבנה בימי שלמה.

תשובה

(1) אהבה: "שמחתי באמרים לי בית ה׳ נלך", "עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלם"; רצון בטובתה: "אבקשה טוב לך", "שאלו שלום ירושלם". (2) "בית ה׳ נלך" - בימי דוד בית המקדש טרם נבנה (נבנה בימי שלמה).

7. אשרי כל ירא ה׳ (תהלים קכח)

תהלים קכח: ברכת ירא ה׳

מזמור קצר של ברכה: מי שירא את ה׳ והולך בדרכיו יזכה לפרנסה, למשפחה גדולה ולאריכות ימים - ולראות את ירושלים וישראל בשלום.

במדויק: א: התנאי - "אשרי כל ירא ה׳ ההלך בדרכיו". ב–ג: ברכות אישיות - "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך"; "אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך". ד: סיכום - "הנה כי כן יברך גבר ירא ה׳". ה–ו: ברכה מציון - "יברכך ה׳ מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך. וראה בנים לבניך שלום על ישראל". הרעיון: הברכה האישית שזורה בשלום הלאומי - "עיצוב הזהות האישית והלאומית במזמורי תהילים".

הבגרות משווה את המזמור לבראשית ג (העבודה והאישה בעונש של אדם וחוה) ולתהלים קכב (האישי והלאומי).

מבנה המזמור

חלקפסוקיםמה קורהביטוי מרכזי
התנאיאהאדם המאושר הוא ירא ה׳ שהולך בדרכיו"אשרי כל ירא ה׳ ההלך בדרכיו" (קכח, א)
ברכות הביתב–גפרנסה מיגיע כפיים, אשה פורייה ובנים רבים"יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" (קכח, ב)
סיכוםדכך מתברך ירא ה׳"הנה כי כן יברך גבר ירא ה׳" (קכח, ד)
ברכה מציוןה–וטובת ירושלים, נכדים ושלום על ישראל"יברכך ה׳ מציון" (קכח, ה); "וראה בנים לבניך שלום על ישראל" (קכח, ו)

הברכות והדימויים

ברכהציטוטהמשמעות
פרנסה"יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" (קכח, ב)האדם נהנה מעבודתו ומתפרנס בכבוד
אשה - דימוי הגפן"אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך" (קכח, ג)אשה פורייה, ברכת ילדים ושפע בתוך הבית
בנים - דימוי שתילי הזית"בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך" (קכח, ג)ילדים רבים, בריאים וצומחים; משפחה מלוכדת סביב השולחן
נכדים"וראה בנים לבניך" (קכח, ו)אריכות ימים והמשכיות לדורות

השוואה לבראשית ג

ענייןתהלים קכחבראשית ג
יגיע הכפייםברכה והנאה: "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" (קכח, ב)עונש ועמל: "ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה" (בראשית ג, יז); "בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג, יט)
האישהמקור ברכה ופוריות: "אשתך כגפן פריה" (קכח, ג)"בעצב תלדי בנים... והוא ימשל בך" (בראשית ג, טז); "כי שמעת לקול אשתך" (בראשית ג, יז)
ברכה מול קללה"הנה כי כן יברך גבר ירא ה׳" (קכח, ד)"ארורה האדמה" (בראשית ג, יז)
למה ההבדלשכר לירא ה׳: "אשרי כל ירא ה׳ ההלך בדרכיו" (קכח, א)עונש על החטא: "ותאכל מן העץ" (בראשית ג, יז)

האישי והלאומי

פסוקהקשר בין היחיד לעם
"יברכך ה׳ מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך" (קכח, ה)הברכה האישית באה ממקור לאומי (ציון), וחלק ממנה הוא לראות את ירושלים בטובתה
"וראה בנים לבניך שלום על ישראל" (קכח, ו)הברכה האישית צמודה לשלום הלאומי: רק כשיש שלום לעם היחיד יכול לחיות בביטחון ולראות דורות
שים לב

אל תבלבלו בין שני ה"אשרי": בתהלים א "אשרי האיש" מוגדר לפי מה שהוא נמנע ממנו ולפי העיסוק בתורה, והגמול מתואר בדימוי העץ; בתהלים קכח "אשרי כל ירא ה׳" מוגדר לפי יראת ה׳ וההליכה בדרכיו, והגמול הוא ברכות של בית, משפחה וציון. בשאלה על "האדם המאושר" בתהלים קכח עונים מתוך תהלים קכח.

דוגמה א - עולם מבורך מול האדמה הארורה

ענו על אחד מן הסעיפים ב–ג.

קראו פסוקים ב'–ד'.

קראו גם בראשית, פרק ג', פסוק י"ז שלפניכם.

"ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך."

הביאו מן המזמור שתי דוגמאות שבהן באה לידי ביטוי תפיסת עולם המנוגדת לזו שבפסוק י"ז. הסבירו את דבריכם. (8 נקודות)

פתרון

1. התפיסה בבראשית ג, יז: העבודה עונש והאדמה מקוללת - "ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה"; והקללה באה כי שמע "לקול אשתך".

2. דוגמה 1 - העבודה: "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" (קכח, ב). במקום "בעצבון" - "אשריך וטוב לך": העמל מניב פרי ואושר.

3. דוגמה 2 - האישה והטבע: "אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך" (קכח, ג). בבראשית ההקשבה לאישה הביאה לקללה; במזמור האישה מקור ברכה ופוריות, והגפן והזית משגשגים מול האדמה הארורה.

4. אפשר גם: "הנה כי כן יברך גבר ירא ה׳" (קכח, ד) - "יברך" מול "ארורה".

תשובה

בבראשית ג': העבודה היא קללה - "ארורה האדמה... בעצבון תאכלנה כל ימי חייך"; האישה קשורה לחטא ("כי שמעת לקול אשתך"). במזמור: (1) "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" - העמל מניב פרי ואושר, לא עצב; (2) "אשתך כגפן פריה" - האישה מקור ברכה ופוריות, וגפן וזית משגשגים לעומת אדמה ארורה; (אפשר גם: "יברך גבר" מול "ארורה האדמה").

דוגמה ב - האישי והלאומי בתהלים קכח ובתהלים קכב

ענו על אחד מן הסעיפים ב–ג.

קראו פסוקים ד'–ו' וגם תהלים, פרק קכ"ב, פסוקים ו'–ט'.

בכל אחד מן המזמורים בא לידי ביטוי הקשר בין ההיבט האישי ובין ההיבט הלאומי.

הביאו מכל אחד מן המזמורים דוגמה אחת לקשר זה. הסבירו את דבריכם. (8 נקודות)

פתרון

1. תהלים קכח: "וראה בנים לבניך" (אישי) צמוד ל"שלום על ישראל" (לאומי) (קכח, ו); וגם "יברכך ה׳ מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך" (קכח, ה) - הברכה האישית באה מציון, ושלמותה כוללת את טובת ירושלים.

2. תהלים קכב: "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך" (קכב, ח) - המשורר מתפלל לשלום ירושלים (לאומי) מתוך אהבה לאחיו ולרעיו (אישי).

3. אפשר גם: "שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך" (קכב, ו) - מי שאוהב את ירושלים זוכה לשלווה אישית.

תשובה

קכ"ח: "וראה בנים לבניך" (אישי) צמוד ל"שלום על ישראל" (לאומי); "יברכך ה׳ מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך" - הברכה האישית באה מציון ושלמותה כוללת את טובת ירושלים. קכ"ב: "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך" - אהבת המשפחה והחברים היא המניע לתפילה לשלום ירושלים; "ישליו אהביך" - מי שאוהב את ירושלים זוכה לשלווה אישית.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.