תזכורת: אי-שוויון ופתרונו
משוואה שואלת מתי שני ביטויים שווים. אי-שוויון שואל מתי אחד מהם גדול מהשני (או קטן ממנו). למשל ב- מחפשים את כל המספרים שהריבוע שלהם גדול מ-.
במדויק: הפתרון של אי-שוויון במשתנה הוא קבוצת כל ערכי ששני האגפים מוגדרים בהם ואי-השוויון נכון בהם. הקבוצה יכולה להיות קטע, כמה קטעים, נקודות בודדות, כל המספרים, או קבוצה ריקה (אין פתרון).
תזכורת: שורש של פולינום והריבוי שלו
בפולינום שכתוב כמכפלת גורמים, כמו , רואים מיד את השורשים: ו-. הגורם מופיע פעמיים, ולכן אומרים ש- הוא שורש מריבוי 2.
במדויק: הוא שורש של הפולינום אם . הריבוי של השורש הוא המספר שעבורו אפשר לכתוב , כאשר פולינום ו-.
•שורש מריבוי אי-זוגי: הגרף חוצה את ציר ה-, והסימן של מתחלף.
•שורש מריבוי זוגי: הגרף נוגע בציר ה- וחוזר, והסימן של לא מתחלף.
לפולינום יש שורש מריבוי 1 ב- ושורש מריבוי 2 ב-. ב- הגרף חוצה את ציר ה-: כש- הוא מעל הציר, ומיד אחרי הוא מתחת לציר. ב- הגרף רק נוגע בציר, ונשאר מתחתיו משני הצדדים.
1. פתרון אי-שוויונות f(x)>g(x) בדרך גרפית
גרף אחד מעל גרף אחר
כשמסרטטים שתי פונקציות ו- באותה מערכת צירים, רואים בעיניים איפה גדולה מ-: שם הגרף של נמצא מעל הגרף של . כך אפשר לפתור אי-שוויון בעזרת גרף.
במדויק: הפתרון של הוא קבוצת כל ה- ששתי הפונקציות מוגדרות בהם, והנקודה של גרף נמצאת מעל הנקודה של גרף , באותו . הפתרון של כולל גם את שיעורי ה- של נקודות החיתוך של הגרפים.
הפרבולה והישר נחתכים ב- וב-. בין שתי הנקודות האלה הפרבולה מעל הישר (השטח הצבוע), ומחוץ להן היא מתחתיו. לכן הפתרון של הוא .
מקרה מיוחד: כש-, הגרף של הוא ציר ה-. אז פירושו שהגרף של מעל ציר ה-.
מה מחפשים בגרף
ב- וב- מוסיפים את ה- של נקודות החיתוך (או של נקודות החיתוך עם ציר ה-).
פתרון בדרך גרפית
כשנתונים הגרפים של ושל (או שאפשר לסרטט אותם):
1. מוצאים את נקודות החיתוך של הגרפים: פותרים בדרך אלגברית, כדי לקבל ערכים מדויקים.
2. שיעורי ה- של נקודות החיתוך מחלקים את ציר ה- לקטעים.
3. בכל קטע קובעים לפי הגרף איזה גרף מעל השני.
4. כותבים את הקטעים שבהם גרף מעל גרף . ב- מוסיפים את ה- של נקודות החיתוך.
העברת אגף: השוואה לאפס
שקול ל-. כלומר, גרף מעל גרף בדיוק ב- שבהם הגרף של מעל ציר ה-. שיעורי ה- של נקודות החיתוך של ו- הם השורשים של .
התשובה היא קבוצה של ערכי , לא נקודות. כותבים למשל , ולא את נקודות החיתוך עצמן.
מספרים שקוראים מגרף הם לפעמים רק מקורבים. את שיעורי ה- של נקודות החיתוך מוצאים בפתרון אלגברי של .
דוגמה - פרבולה מול ישר אופקי ומול ציר ה-
נתונות הפונקציות ו-.
א. מצאו את נקודות החיתוך של הגרפים של ושל .
ב. סרטטו את שני הגרפים באותה מערכת צירים, ובעזרת הסרטוט פתרו:
(1) (2) (3)
1. א. משווים: , כלומר , ולכן : או . בשתי הנקודות . נקודות החיתוך: ו-.
2. ב. הגרף של הוא פרבולה ישרה (המקדם של חיובי) עם שורשים ו- וקדקוד . הגרף של הוא הישר האופקי .
3. (1) הפרבולה מעל הישר מחוץ לשתי נקודות החיתוך: או .
4. (2) הפרבולה מתחת לישר בין נקודות החיתוך, ובנקודות החיתוך עצמן הן שוות: .
5. (3) הפרבולה מתחת לציר ה- בין השורשים שלה: .
א. , . ב. (1) או . (2) . (3) .
2. אי-שוויון פולינומי בשיטת התחומים
שיטת התחומים
פולינום יכול להחליף סימן רק בשורש שלו. בין שני שורשים סמוכים הגרף לא חוצה את ציר ה-, ולכן הסימן שם קבוע. זה הרעיון של שיטת התחומים: מפרקים את הפולינום לגורמים, מסמנים את השורשים על ציר המספרים, וקובעים את הסימן בכל תחום.
במדויק: אי-שוויון פולינומי הוא אי-שוויון שאפשר להביא לצורה (או , , ), כאשר פולינום. השורשים הממשיים של מחלקים את ציר המספרים לתחומים, ובתוך כל תחום הסימן של קבוע.
ל- יש שלושה שורשים, והם מחלקים את הציר לארבעה תחומים. בגרף רואים את הסימן בכל תחום: כאשר , כאשר , כאשר , ו- כאשר . השטח הצבוע מסמן את התחומים שבהם .
פתרון אי-שוויון פולינומי בשיטת התחומים
כשנתון אי-שוויון שבשני האגפים שלו פולינומים:
1. מעבירים הכול לאגף אחד, כך שבאגף השני .
2. מפרקים את הפולינום לגורמים: גורם משותף, נוסחאות הכפל המקוצר, פירוק טרינום.
3. מוצאים את השורשים ואת הריבוי של כל אחד, ומסדרים אותם על ציר המספרים.
4. קובעים את הסימן בכל תחום: מציבים מספר אחד מהתחום, או משתמשים בכלל הסימנים של הריבוי.
5. בוחרים את התחומים עם הסימן המבוקש. ב- או ב- מוסיפים גם את השורשים.
קביעת הסימנים בלי הצבה
•כש- גדול מכל השורשים, הסימן של הוא הסימן של המקדם המוביל.
•במעבר דרך שורש מריבוי אי-זוגי הסימן מתחלף.
•במעבר דרך שורש מריבוי זוגי הסימן לא מתחלף.
גורם ריבועי שאין לו שורשים
לגורם עם אין שורשים, והוא שומר לכל על הסימן של . גורם כזה לא מוסיף נקודות לציר המספרים:
•אם , הוא לא משנה את הסימן של המכפלה.
•אם , הוא הופך את הסימן של המכפלה בכל התחומים.
למשל שקול ל-, כלומר .
לא מחלקים את שני האגפים ב- או בגורם אחר שיש בו : הסימן שלו לא ידוע, ושורשים הולכים לאיבוד. ב- מעבירים אגף ומוציאים גורם משותף: .
ב- או ב- שורש מריבוי זוגי יכול להיות נקודה בודדת בפתרון. למשל הפתרון של הוא או .
דוגמה - גורם משותף ושורש מריבוי זוגי
פתרו את אי-השוויון .
1. מעבירים אגף: .
2. מוציאים גורם משותף ומפרקים את הטרינום: .
3. השורשים: (ריבוי 1), (ריבוי 2), (ריבוי 1).
4. המקדם המוביל חיובי, ולכן כש- הסימן . ב- הסימן מתחלף, ב- (ריבוי זוגי) לא מתחלף, וב- מתחלף.
5. בדיקה בהצבה: , , , .
6. בוחרים את התחומים עם ומוסיפים את כל השורשים (כי ). השורש נכנס כנקודה בודדת.
או או
3. אי-שוויון דו-ריבועי
אי-שוויון דו-ריבועי
בביטוי מופיעות רק החזקות ו- ומספר. אם מסמנים , אז , ומקבלים : ביטוי ריבועי רגיל ב-.
במדויק: אי-שוויון דו-ריבועי הוא אי-שוויון שאפשר להביא לצורה (או עם , , ), כאשר . ההצבה הופכת אותו לאי-שוויון ריבועי ב-, ולכל פתרון יש תנאי נוסף: , כי הוא ריבוע.
בביטוי דו-ריבועי יש רק חזקות זוגיות של , ולכן הגרף סימטרי ביחס לציר ה-, וגם הפתרון סימטרי: אם פתרון, גם פתרון. הגרף של חותך את ציר ה- ב- וב-, והוא מתחת לציר כאשר או .
פתרון אי-שוויון דו-ריבועי בהצבה
כשאי-השוויון בצורה (או עם , , ):
1. מציבים ומקבלים .
2. פותרים את אי-השוויון הריבועי ב-.
3. מחזירים : כל תנאי על נעשה תנאי על .
4. פותרים כל תנאי על לפי הכלל של ו-. תנאי ש- קטן ממספר שלילי (או שווה לו) אין לו פתרון.
5. מחברים את התוצאות: תנאי מהצורה נעשה וגם , ותנאי מהצורה או נעשה או .
אי-שוויון מהצורה ו-
דרך נוספת: פירוק לגורמים
אפשר גם לפרק את הביטוי לגורמים ולפתור בשיטת התחומים. למשל .
לא מוציאים שורש משני האגפים: מ- לא נובע רק . הפתרון הוא .
בסוף מציבים מספר אחד מהפתרון ומספר אחד מחוץ לו באי-השוויון המקורי, ובודקים שהתוצאה מתאימה.
דוגמה א - שני השורשים של חיוביים
פתרו את אי-השוויון .
1. מציבים : , כלומר .
2. הפרבולה ב- ישרה, ולכן היא לא חיובית בין השורשים: .
3. מחזירים: , כלומר וגם .
4. : או . : .
5. החלק המשותף: או .
6. בדיקה: נותן , ו- נותן (לא בפתרון, כמו שצריך).
או
דוגמה ב - אחד השורשים של שלילי
פתרו את אי-השוויון .
1. מעבירים אגף: .
2. מציבים : , כלומר .
3. הפרבולה ב- ישרה, ולכן היא לא שלילית מחוץ לשורשים: או .
4. : אין פתרון, כי .
5. : או .
6. בדיקה: נותן , ו- נותן (לא בפתרון).
או
4. אי-שוויון רציונלי ללא פרמטרים
אי-שוויון רציונלי
באי-שוויון כמו המשתנה נמצא במכנה. שבר חיובי כשהמונה והמכנה באותו סימן, ושלילי כשהם בסימנים שונים. לכן גם כאן מספיק לדעת את הסימנים של המונה ושל המכנה.
במדויק: אי-שוויון רציונלי הוא אי-שוויון שאפשר להביא לצורה (או עם , , ), כאשר ו- פולינומים ו- אינו הפולינום אפס. הפתרון כולל רק שבהם .
הסימן של שבר יכול להתחלף רק בשורשי המונה (שם השבר מתאפס) ובשורשי המכנה (שם הוא לא מוגדר). בגרף של רואים זאת: הגרף מעל ציר ה- כאשר , ומתחתיו כאשר או . הישר הוא אסימפטוטה, ואין לגרף נקודה עליו.
בכיתה י' המונה והמכנה הם פולינומים ממעלה 2 לכל היותר, או פולינומים שהפירוק שלהם לגורמים נתון.
פתרון אי-שוויון רציונלי
כשנתון אי-שוויון שיש בו במכנה:
1. מעבירים הכול לאגף אחד, כך שבאגף השני .
2. מביאים למכנה משותף ומקבלים שבר אחד .
3. מפרקים את המונה ואת המכנה לגורמים, ומוצאים את השורשים של כל אחד.
4. מסדרים את כל השורשים על ציר המספרים, וקובעים את הסימן של השבר בכל תחום.
5. בוחרים את התחומים עם הסימן המבוקש. ב- או ב- מוסיפים את שורשי המונה, אבל אף פעם לא את שורשי המכנה.
הסימן של שבר
בכל שבו , לשבר ולמכפלה יש אותו סימן. לכן כללי הסימנים של שיטת התחומים חלים גם על שבר: הסימן מתחלף במעבר דרך שורש מריבוי אי-זוגי (של המונה או של המכנה), ולא מתחלף במעבר דרך שורש מריבוי זוגי.
לא כופלים את שני האגפים במכנה: הסימן שלו לא ידוע, וכשהוא שלילי כיוון אי-השוויון מתהפך.
מכנה ריבועי עם לא מתאפס, ושומר לכל על הסימן של המקדם של . למשל חיובי לכל : הוא לא מוציא נקודות מהפתרון ולא משנה את הסימן של השבר.
דוגמה א - שבר מול אפס: מונה ומכנה ריבועיים
פתרו את אי-השוויון .
1. מפרקים: המונה , המכנה .
2. שורשי המונה: (נכללים, כי ). שורשי המכנה: ו- (לא נכללים לעולם).
3. על ציר המספרים: . כולם מריבוי 1, והמקדמים המובילים חיוביים, ולכן כש- הסימן , ובכל שורש הסימן מתחלף.
4. בדיקה בהצבה: נותן , נותן , נותן , נותן , נותן .
5. בוחרים את התחומים עם , מוסיפים את , ולא את ו-.
או
דוגמה ב - מספר באגף השני: מעבירים אגף
פתרו את אי-השוויון .
1. לא כופלים ב-, כי הסימן שלו לא ידוע. מעבירים אגף: .
2. מכנה משותף: .
3. שורש המונה: (נכלל). שורש המכנה: (לא נכלל).
4. בדיקה: נותן , נותן , נותן .
5. בוחרים את התחום עם ומוסיפים את . בגרף רואים זאת: הגרף של מעל הישר רק בין האסימפטוטה לנקודת החיתוך .