דילוג לתוכן המרכזי

עירור בהתנגשות עם אלקטרונים (פרנק-הרץ) - שאלות ותרגילים

כיתות י"א-י"ב · קרינה וחומר - פיזיקה 5 יח"ל (שאלון 036282) · מבנה האטום · 30 שאלות

השאלות מסודרות מהקצרה לארוכה ומהקלה לקשה. נסו לפתור לבד, ורק אז פתחו את הפתרון.

שאלה 1 · פוטון ואלקטרון של 5.5 eV פוגעים באדיםקצרה · בינונית

באיור מוצגות ארבע הרמות הנמוכות של אטומי אדים של יסוד מסוים, ורמת היינון (E∞=0E_\infty=0). כל האטומים ברמת היסוד n=1n=1.

א.

מאירים את האדים בפוטונים שהאנרגיה של כל אחד מהם 5.5 eV5.5\,\text{eV}. האם הפוטונים ייבלעו? נמקו.

ב.

מפציצים את האדים באלקטרונים שהאנרגיה הקינטית של כל אחד מהם 5.5 eV5.5\,\text{eV}. לאילו רמות יכולים האטומים לעבור, ומה האנרגיה הקינטית של האלקטרון בכל מקרה? אילו פוטונים (אנרגיה ואורך גל) ייפלטו אחר כך מהאדים?

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

לא. הפרשי הרמות מרמת היסוד הם 3.43.4, 5.15.1 ו־6.3 eV6.3\,\text{eV} (ויינון ב־8.0 eV8.0\,\text{eV}), ו־5.5 eV5.5\,\text{eV} אינו אחד מהם.

הפרשי האנרגיה מרמת היסוד:

E2−E1=−4.6−(−8.0)=3.4 eV,E3−E1=5.1 eV,E4−E1=6.3 eVE_2-E_1=-4.6-(-8.0)=3.4\,\text{eV},\quad E_3-E_1=5.1\,\text{eV},\quad E_4-E_1=6.3\,\text{eV}

ואנרגיית היינון 8.0 eV8.0\,\text{eV}. פוטון נבלע רק בשלמותו, ולכן רק אם האנרגיה שלו שווה בדיוק לאחד ההפרשים (או גדולה מאנרגיית היינון). 5.5 eV5.5\,\text{eV} אינו מתאים, והפוטונים עוברים דרך האדים בלי להיבלע.

סעיף ב

תשובה:

ל־n=2n=2 (האלקטרון ממשיך עם 2.1 eV2.1\,\text{eV}) או ל־n=3n=3 (ממשיך עם 0.4 eV0.4\,\text{eV}). ייפלטו פוטונים של 3.4 eV3.4\,\text{eV} (365 nm365\,\text{nm}), 5.1 eV5.1\,\text{eV} (243 nm243\,\text{nm}) ו־1.7 eV1.7\,\text{eV} (729 nm729\,\text{nm}).

אלקטרון יכול למסור חלק מהאנרגיה שלו, ולכן הוא יכול לעורר כל רמה שהפרש האנרגיה שלה לא עולה על 5.5 eV5.5\,\text{eV}:

- n=2n=2: Ek=5.5−3.4=2.1 eVE_k=5.5-3.4=2.1\,\text{eV}

- n=3n=3: Ek=5.5−5.1=0.4 eVE_k=5.5-5.1=0.4\,\text{eV}

- n=4n=4 דורשת 6.3 eV6.3\,\text{eV} – לא אפשרי.

(ייתכנו גם התנגשויות אלסטיות.)

האטומים המעוררים חוזרים לרמת היסוד ופולטים פוטונים במעברים 2→12\to1, 3→13\to1, 3→23\to2:

3.4 eV: λ=12403.4≈365 nm3.4\,\text{eV}:\ \lambda=\frac{1240}{3.4}\approx365\,\text{nm}
5.1 eV: λ=12405.1≈243 nm5.1\,\text{eV}:\ \lambda=\frac{1240}{5.1}\approx243\,\text{nm}
E3−E2=1.7 eV: λ=12401.7≈729 nmE_3-E_2=1.7\,\text{eV}:\ \lambda=\frac{1240}{1.7}\approx729\,\text{nm}

טעות נפוצה: לשכוח את המעבר 3→23\to2 – אטום ברמה 33 יכול לחזור דרך הרמה 22.

שאלה 2 · מגבירים את המתח: מתי הגז מתחיל לזהור ומתי מופיעים קווים נוספים?קצרה · בינונית

בשפופרת יש אדים של יסוד X, וכל האטומים ברמת היסוד. אלקטרונים מואצים ממנוחה במתח VV ועוברים דרך האדים. מגדילים את המתח בהדרגה מאפס:

•כאשר המתח קטן מערך מסוים V1V_1, האדים אינם פולטים אור כלל.

•מעל V1V_1 האדים פולטים קו אחד בלבד, באורך גל 590 nm590\,\text{nm}.

•כאשר המתח עובר את 3.6 V3.6\,\text{V} מופיעים בספקטרום הפליטה קווים נוספים.

הניחו שכל המעברים בין הרמות מותרים.

א.

חשבו את V1V_1, והסבירו מדוע מתחת למתח הזה האדים אינם פולטים אור.

ב.

מהי האנרגייה (ביחס לרמת היסוד) של הרמה המעוררת השנייה? חשבו את אורכי הגל של הקווים שנוספו.

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

V1≈2.1 VV_1\approx2.1\,\text{V}

קו יחיד אומר שעוררה רק הרמה המעוררת הראשונה, והקו הוא המעבר ממנה לרמת היסוד:

ΔE2,1=1240590≈2.1 eV\Delta E_{2,1}=\frac{1240}{590}\approx2.1\,\text{eV}

אלקטרון שהואץ במתח VV מקבל אנרגייה קינטית eVeV. כאשר eV<2.1 eVeV<2.1\,\text{eV} אין לו מספיק אנרגייה לעורר אף רמה, ההתנגשויות אלסטיות בלבד, והאטומים נשארים ברמת היסוד ואינם פולטים. לכן V1=2.1 VV_1=2.1\,\text{V}.

סעיף ב

תשובה:

3.6 eV3.6\,\text{eV}; נוספו λ≈344 nm\lambda\approx344\,\text{nm} (3→13\to1) ו-λ≈827 nm\lambda\approx827\,\text{nm} (3→23\to2)

הקווים החדשים מופיעים כשהאלקטרונים יכולים לעורר את הרמה הבאה, ולכן E3−E1=3.6 eVE_3-E_1=3.6\,\text{eV}.

מהרמה השלישית האטום יכול לחזור ישר לרמת היסוד או דרך הרמה השנייה:

3→1: λ=12403.6≈344 nm3\to1:\ \lambda=\frac{1240}{3.6}\approx344\,\text{nm}
3→2: ΔE=3.6−2.1=1.5 eV, λ=12401.5≈827 nm3\to2:\ \Delta E=3.6-2.1=1.5\,\text{eV},\ \lambda=\frac{1240}{1.5}\approx827\,\text{nm}

(והקו 590 nm590\,\text{nm} ממשיך להופיע.)

טעות נפוצה: לשכוח את המעבר 3→23\to2, שנותן קו תת־אדום.

שאלה 3 · אלקטרון של 21.0 eV עובר דרך מימן: שני עירורים ומה קורה ביינוןקצרה · קשה

אלקטרון שהאנרגייה הקינטית שלו 21.0 eV21.0\,\text{eV} עובר דרך גז מימן, שכל האטומים בו ברמת היסוד. בדרכו הוא יכול להתנגש בכמה אטומים בזה אחר זה.

רמות האנרגייה של אטום המימן: En=−13.6n2 eVE_n=-\frac{13.6}{n^2}\,\text{eV}.

א.

האם האלקטרון יכול לעורר שני אטומים? אם כן – לאילו רמות, ומה תהיה האנרגייה הקינטית שלו אחרי שני העירורים? מהי האנרגייה הקינטית המזערית שאלקטרון צריך כדי לעורר שני אטומי מימן?

ב.

תלמידה טוענת: "אם האלקטרון מיינן אטום מימן, הוא ממשיך בדיוק עם 21.0−13.6=7.4 eV21.0-13.6=7.4\,\text{eV}." האם היא צודקת? מה אפשר לומר על האנרגייה הקינטית של האלקטרון אחרי היינון, והאם הוא יכול לעורר אטום נוסף אחרי כן?

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

כן, רק את שניהם לרמה n=2n=2; אחרי כן נשארים לו 0.6 eV0.6\,\text{eV}. המזערית: 20.4 eV20.4\,\text{eV}.

אנרגיות העירור מרמת היסוד:

E2−E1=10.2,E3−E1≈12.1,E4−E1=12.75 eV, …E_2-E_1=10.2,\quad E_3-E_1\approx12.1,\quad E_4-E_1=12.75\ \text{eV},\ \dots

בהתנגשות אלקטרון מוסר לאטום בדיוק את אנרגיית העירור וממשיך עם היתרה. שני עירורים דורשים שסכום שתי אנרגיות העירור לא יעלה על 21.0 eV21.0\,\text{eV}:

- 10.2+10.2=20.4≤21.010.2+10.2=20.4\le21.0 ✓

- 10.2+12.1=22.3>21.010.2+12.1=22.3>21.0 ✗ (וכל צירוף אחר גדול עוד יותר)

לכן האפשרות היחידה היא שני עירורים לרמה n=2n=2, והאלקטרון ממשיך עם 21.0−20.4=0.6 eV21.0-20.4=0.6\,\text{eV}. כדי לעורר שני אטומים צריך לפחות 2⋅10.2=20.4 eV2\cdot10.2=20.4\,\text{eV}.

סעיף ב

תשובה:

לא. אחרי יינון יש שני אלקטרונים חופשיים, והם מתחלקים ב-7.4 eV7.4\,\text{eV} בכל יחס. לאלקטרון הפוגע יכולה להישאר כל אנרגייה בין 00 ל-7.4 eV7.4\,\text{eV}, ובכל מקרה הוא כבר לא יכול לעורר אטום מימן נוסף.

ביינון משתחרר אלקטרון מהאטום. אחרי תשלום אנרגיית היינון נשארים

21.0−13.6=7.4 eV21.0-13.6=7.4\,\text{eV}

כאנרגייה קינטית כוללת של שני האלקטרונים החופשיים: הפוגע והמשוחרר. האנרגייה של אלקטרון חופשי אינה מקוונטטת, ולכן החלוקה ביניהם יכולה להיות כל חלוקה: לאלקטרון הפוגע יכולה להישאר כל אנרגייה בתחום 0≤Ek≤7.4 eV0\le E_k\le7.4\,\text{eV}. הטענה נכונה רק במקרה הקיצוני שבו האלקטרון המשוחרר יוצא בלי אנרגייה קינטית.

בכל מקרה 7.4 eV<10.2 eV7.4\,\text{eV}<10.2\,\text{eV}, כך שאף אחד משני האלקטרונים לא יכול לעורר אחר כך אטום מימן ברמת היסוד – רק התנגשויות אלסטיות.

טעות נפוצה: להתייחס ליינון כמו לעירור לרמה בדידה ולשכוח את האלקטרון המשוחרר.

שאלה 4 · מרדיוס המסלול למתח המאיץ: אלקטרונים מעוררים מימן לרמה השלישיתביניים · קלה

במנורת פריקה יש גז מימן חד־אטומי דליל, וכל האטומים ברמת היסוד. אלקטרונים מואצים ממנוחה במתח UU ועוברים דרך הגז. מתברר שברמה המעוררת הגבוהה ביותר שאליה הגיעו האטומים, רדיוס מסלול האלקטרון הוא 0.476 nm0.476\,\text{nm}.

רמות האנרגיה של אטום המימן: En=−13.6n2 eVE_n=-\frac{13.6}{n^2}\,\text{eV}. רדיוס המסלול: rn=r1n2r_n=r_1n^2, כאשר r1=0.0529 nmr_1=0.0529\,\text{nm}.

א.

לאיזו רמה הגיעו האטומים? מהו המתח המאיץ המזערי שדרוש כדי שאלקטרונים יעוררו אטומים לרמה זו?

ב.

המתח המאיץ הוא U=12.6 VU=12.6\,\text{V}. הראו שהאטומים אינם מגיעים לרמה n=4n=4, ומצאו את הערכים האפשריים של האנרגיה הקינטית של אלקטרון אחרי שעבר בגז, אם פגע לכל היותר באטום אחד.

ג.

כמה קווים יופיעו בספקטרום הפליטה של הגז? חשבו את אורכי הגל שלהם, וקבעו איזה מהם בתחום האור הנראה (400400–700 nm700\,\text{nm}).

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

n=3n=3; Umin⁡≈12.09 VU_{\min}\approx12.09\,\text{V}.

n2=rnr1=0.4760.0529≈9⇒n=3n^2=\frac{r_n}{r_1}=\frac{0.476}{0.0529}\approx9\quad\Rightarrow\quad n=3

כדי לעורר לרמה זו האלקטרון צריך למסור לאטום

E3−E1=13.6(1−19)≈12.09 eVE_3-E_1=13.6\left(1-\tfrac19\right)\approx12.09\,\text{eV}

אלקטרון שהואץ ממנוחה במתח UU מקבל Ek=eUE_k=eU, ולכן Umin⁡≈12.09 VU_{\min}\approx12.09\,\text{V}.

סעיף ב

תשובה:

E4−E1=12.75 eV>12.6 eVE_4-E_1=12.75\,\text{eV}>12.6\,\text{eV}; האנרגיות: 12.612.6, 2.42.4 או כ־0.51 eV0.51\,\text{eV}.

האנרגיה של האלקטרונים: Ek=eU=12.6 eVE_k=eU=12.6\,\text{eV}. העירור לרמה n=4n=4 דורש 13.6(1−116)=12.75 eV>12.6 eV13.6\left(1-\frac1{16}\right)=12.75\,\text{eV}>12.6\,\text{eV} – לא אפשרי.

האלקטרון מוסר לאטום בדיוק את הפרש הרמות ושומר את השאר:

•בלי עירור: 12.6 eV12.6\,\text{eV}

•עירור ל־n=2n=2: 12.6−10.2=2.4 eV12.6-10.2=2.4\,\text{eV}

•עירור ל־n=3n=3: 12.6−12.09≈0.51 eV12.6-12.09\approx0.51\,\text{eV}

סעיף ג

תשובה:

שלושה: 102.6 nm102.6\,\text{nm} (3→13\to1), 121.6 nm121.6\,\text{nm} (2→12\to1), 656 nm656\,\text{nm} (3→23\to2); רק 656 nm656\,\text{nm} נראה.

מהרמה n=3n=3 האטום חוזר ישירות או דרך n=2n=2: המעברים 3→13\to1, 3→23\to2, 2→12\to1 – שלושה קווים. לפי λ=1240ΔE\lambda=\frac{1240}{\Delta E}:

3→1: 124012.09≈102.6 nm,2→1: 124010.2≈121.6 nm,3→2: 12401.89≈656 nm3\to1:\ \frac{1240}{12.09}\approx102.6\,\text{nm},\qquad 2\to1:\ \frac{1240}{10.2}\approx121.6\,\text{nm},\qquad 3\to2:\ \frac{1240}{1.89}\approx656\,\text{nm}

רק 656 nm656\,\text{nm} (אדום) בתחום הנראה; השניים האחרים על־סגולים.

שאלה 5 · מנורת מימן שצריכה לזהור באדום: תותח אלקטרונים או מקור על־סגול?ביניים · בינונית

מהנדסת בונה מנורה שבה גז מימן דליל צריך לפלוט את הקו האדום 656 nm656\,\text{nm}. בגז הקר כל האטומים ברמת היסוד, וכדי לעורר אותם עומדים לרשותה שני אמצעים: תותח אלקטרונים, שאפשר לכוון את האנרגיה הקינטית של האלקטרונים שלו, ומקור קרינה על־סגולה מונוכרומטית, שאפשר לכוון את אורך הגל שלו.

רמות האנרגיה של אטום המימן: En=−13.6n2 eVE_n=-\frac{13.6}{n^2}\,\text{eV}, כאשר n=1,2,3,…n=1,2,3,\dots

א.

לאיזה מעבר מתאים הקו 656 nm656\,\text{nm}? לאיזו רמה לפחות צריך לעורר אטומים מרמת היסוד כדי שהקו יופיע, ומהי האנרגיה המזערית הדרושה לכך?

ב.

מכוונים את המקור העל־סגול לאורך גל 100 nm100\,\text{nm}. האם הגז יזהר באדום? נמקו.

ג.

במקום זאת מפעילים את תותח האלקטרונים, עם אלקטרונים שהאנרגיה הקינטית שלהם 12.4 eV12.4\,\text{eV} – כמו של הפוטונים בסעיף ב. האם הגז יזהר באדום? לאילו רמות יכולים האלקטרונים לעורר, ומה האנרגיה הקינטית שנשארת להם בכל מקרה?

ד.

מעלים את האנרגיה של שני האמצעים: פוטונים באורך גל 80 nm80\,\text{nm}, ואלקטרונים באנרגיה קינטית 15.5 eV15.5\,\text{eV}. מה יכול לקרות לאטום ולחלקיק הפוגע בכל אחד מהמקרים?

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

המעבר 3→23\to2; לעורר לפחות לרמה n=3n=3, שדורשת 12.09 eV12.09\,\text{eV}.

Eph=1240656≈1.89 eV,E3−E2=−1.51−(−3.40)≈1.89 eVE_{ph}=\frac{1240}{656}\approx1.89\,\text{eV},\qquad E_3-E_2=-1.51-(-3.40)\approx1.89\,\text{eV}

כלומר זה המעבר 3→23\to2. כדי שהוא יקרה צריכים להיות אטומים ברמה n=3n=3 (או גבוהה ממנה, שמשם הם יורדים בשלבים). מרמת היסוד:

E3−E1=13.6(1−19)≈12.09 eVE_3-E_1=13.6\left(1-\tfrac19\right)\approx12.09\,\text{eV}

סעיף ב

תשובה:

לא. לפוטון 12.4 eV12.4\,\text{eV}, שאינו שווה לאף הפרש רמות מרמת היסוד (וקטן מאנרגיית היינון), ולכן הוא אינו נבלע.

E=1240100=12.4 eVE=\frac{1240}{100}=12.4\,\text{eV}

האנרגיות הדרושות למעברים מרמת היסוד: 10.210.2, 12.0912.09, 12.75 eV12.75\,\text{eV}, ... ואנרגיית היינון 13.6 eV13.6\,\text{eV}. פוטון נבלע רק בשלמותו, ולכן רק אם האנרגיה שלו שווה בדיוק להפרש בין שתי רמות (או גדולה מאנרגיית היינון). 12.4 eV12.4\,\text{eV} אינו אף אחד מאלה – הפוטונים עוברים דרך הגז, ואין זוהר.

טעות נפוצה: לחשוב שהפוטון יעורר לרמה n=3n=3 וימשיך עם השארית – פוטון אינו מוסר חלק מהאנרגיה שלו.

סעיף ג

תשובה:

כן. עירור ל־n=2n=2 (נשארים 2.2 eV2.2\,\text{eV}) או ל־n=3n=3 (נשארים כ־0.31 eV0.31\,\text{eV}); אטומים ברמה n=3n=3 פולטים גם את הקו האדום.

בהתנגשות האלקטרון יכול למסור לאטום רק חלק מהאנרגיה שלו – בדיוק את הפרש הרמות – ולהמשיך עם השארית:

- n=2n=2: Ek=12.4−10.2=2.2 eVE_k=12.4-10.2=2.2\,\text{eV}

- n=3n=3: Ek=12.4−12.09≈0.31 eVE_k=12.4-12.09\approx0.31\,\text{eV}

- n=4n=4 דורשת 12.75 eV>12.4 eV12.75\,\text{eV}>12.4\,\text{eV} – לא אפשרי.

(ייתכנו גם התנגשויות אלסטיות, שבהן האלקטרון ממשיך עם כמעט 12.4 eV12.4\,\text{eV}.)

אטומים שעוררו לרמה n=3n=3 חוזרים חלקם דרך הרמה n=2n=2, ובמעבר 3→23\to2 נפלט הקו האדום 656 nm656\,\text{nm}.

סעיף ד

תשובה:

הפוטון (15.5 eV15.5\,\text{eV}) נבלע ומיינן את האטום, והאלקטרון משתחרר עם 1.9 eV1.9\,\text{eV}. האלקטרון יכול לעורר לכל רמה (וממשיך עם השארית), ליינן (ואז 1.9 eV1.9\,\text{eV} מתחלקים בין שני האלקטרונים בכל חלוקה) או להתנגש בלי לעורר.

פוטון: E=124080=15.5 eVE=\frac{1240}{80}=15.5\,\text{eV}, יותר מאנרגיית היינון. מעל רמת היינון האלקטרון חופשי ויכול לקבל כל אנרגיה קינטית, ולכן הפוטון נבלע והאטום מיונן:

Ek=15.5−13.6=1.9 eVE_k=15.5-13.6=1.9\,\text{eV}

אלקטרון: האנרגיה שלו גדולה מאנרגיית היינון, ולכן כל התהליכים אפשריים:

•עירור לכל רמה n≥2n\ge2; האלקטרון ממשיך עם 15.5−(En−E1)15.5-(E_n-E_1), למשל 5.3 eV5.3\,\text{eV} אחרי עירור ל־n=2n=2 ו־2.75 eV2.75\,\text{eV} אחרי עירור ל־n=4n=4.

•יינון: נשארים 15.5−13.6=1.9 eV15.5-13.6=1.9\,\text{eV}, שמתחלקים בין האלקטרון הפוגע לבין האלקטרון שהשתחרר (בכל חלוקה).

•התנגשות אלסטית בלי עירור.

ההבדל: הפוטון נעלם כולו, ואילו האלקטרון הפוגע ממשיך להתקיים ונושא איתו חלק מהאנרגיה.

שאלה 6 · אטום המימן עד הרמה n=5: קו סגול, עשרה קווים ועירור באלקטרון של 12.5 eVבאורך בגרות · בדרך לבגרות

לפי מודל בוהר, רמות האנרגייה של אטום המימן נתונות בנוסחה שבדף הנוסחאות:

En=−R∗n2,R∗=13.6 eVE_n=-\frac{R^*}{n^2},\qquad R^*=13.6\,\text{eV}
א.

חשבו את האנרגיות E1E_1 עד E5E_5, וסרטטו תרשים רמות אנרגייה (כולל הרמה n=∞n=\infty).

ב.

אלקטרון באטום מימן עובר מהרמה n=5n=5 לרמה n=2n=2. חשבו את האנרגייה ואת אורך הגל של הפוטון הנפלט, וקבעו באיזה תחום של הספקטרום הוא נמצא.

ג.

בגז מימן חם יש אטומים שמעוררים עד הרמה n=5n=5. כמה קווים שונים יכולים להופיע בספקטרום הפליטה של הגז? איזה מעבר נותן את אורך הגל הקצר ביותר? חשבו אותו.

ד.

מקרינים אטומי מימן שנמצאים ברמת היסוד בפוטונים בעלי אנרגיות 12.09 eV12.09\,\text{eV}, 12.5 eV12.5\,\text{eV} ו־14.5 eV14.5\,\text{eV}.

קבעו איזה מהפוטונים ייבלע. עבור פוטון שגורם ליינון, חשבו את האנרגייה הקינטית של האלקטרון שמשתחרר.

ה.

אלקטרון שהאנרגייה הקינטית שלו 12.5 eV12.5\,\text{eV} מתנגש באטום מימן שנמצא ברמת היסוד.

קבעו לאילו רמות האלקטרון יכול לעורר את האטום, ומה תהיה האנרגייה הקינטית של האלקטרון אחרי ההתנגשות בכל מקרה. השוו לתשובתכם בסעיף ד.

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

E1=−13.6E_1=-13.6, E2=−3.4E_2=-3.4, E3≈−1.51E_3\approx-1.51, E4=−0.85E_4=-0.85, E5≈−0.544 eVE_5\approx-0.544\,\text{eV}; E∞=0E_\infty=0.

E1=−13.612=−13.6 eV,E2=−13.64=−3.4 eVE_1=-\frac{13.6}{1^2}=-13.6\,\text{eV},\qquad E_2=-\frac{13.6}{4}=-3.4\,\text{eV}
E3=−13.69≈−1.51 eV,E4=−13.616=−0.85 eV,E5=−13.625≈−0.544 eVE_3=-\frac{13.6}{9}\approx-1.51\,\text{eV},\qquad E_4=-\frac{13.6}{16}=-0.85\,\text{eV},\qquad E_5=-\frac{13.6}{25}\approx-0.544\,\text{eV}

בתרשים: קווים אופקיים בגבהים יחסיים לאנרגיות – E1E_1 נמוך בהרבה מהשאר, והרמות מתקרבות זו לזו ככל ש־nn גדל, עד E∞=0E_\infty=0 (אלקטרון חופשי) בראש התרשים.

סעיף ב

תשובה:

Eph≈2.86 eVE_{ph}\approx2.86\,\text{eV}, λ≈434 nm\lambda\approx434\,\text{nm} – אור נראה (סגול).

מדף הנוסחאות:

Eph=Ei−Ef=E5−E2=−0.544−(−3.4)≈2.86 eVE_{ph}=E_i-E_f=E_5-E_2=-0.544-(-3.4)\approx2.86\,\text{eV}
λ[nm]=1240E[eV]=12402.856≈434 nm\lambda[\text{nm}]=\frac{1240}{E[\text{eV}]}=\frac{1240}{2.856}\approx434\,\text{nm}

אורך הגל בתחום 400400–700 nm700\,\text{nm} – אור נראה, סגול (קרוב לקצה הסגול של התחום הנראה).

סעיף ג

תשובה:

1010 קווים; הקצר ביותר: 5→15\to1, λ≈95 nm\lambda\approx95\,\text{nm} (על־סגול).

כל זוג של רמות מבין חמש הרמות נותן קו אחד: 5→45\to4, 5→35\to3, 5→25\to2, 5→15\to1, 4→34\to3, 4→24\to2, 4→14\to1, 3→23\to2, 3→13\to1, 2→12\to1 – כלומר 5⋅42=10\frac{5\cdot4}{2}=10 קווים.

אורך הגל הקצר ביותר מתאים לאנרגיית הפוטון הגדולה ביותר – הפרש הרמות הגדול ביותר, בין n=5n=5 ל־n=1n=1:

Eph=−0.544−(−13.6)≈13.06 eV  ⇒  λ=124013.06≈95 nmE_{ph}=-0.544-(-13.6)\approx13.06\,\text{eV}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{1240}{13.06}\approx95\,\text{nm}

(תחום העל־סגול.)

טעות נפוצה: לספור רק את המעברים לרמת היסוד (44 קווים) – אטום יכול לרדת גם בכמה שלבים דרך רמות ביניים.

סעיף ד

תשובה:

12.09 eV12.09\,\text{eV} – נבלע (עירור ל־n=3n=3); 12.5 eV12.5\,\text{eV} – לא נבלע; 14.5 eV14.5\,\text{eV} – נבלע ומיינן, Ek=0.9 eVE_k=0.9\,\text{eV}.

פוטון נבלע באטום רק אם האנרגייה שלו שווה בדיוק להפרש בין רמת היסוד לרמה אחרת, או שהיא גדולה מאנרגיית היינון (13.6 eV13.6\,\text{eV}).

אנרגיות העירור מרמת היסוד: E2−E1=10.2 eVE_2-E_1=10.2\,\text{eV}, E3−E1≈12.09 eVE_3-E_1\approx12.09\,\text{eV}, E4−E1=12.75 eVE_4-E_1=12.75\,\text{eV}, E5−E1≈13.06 eVE_5-E_1\approx13.06\,\text{eV}, ...

- 12.09 eV12.09\,\text{eV} – שווה ל־E3−E1E_3-E_1: נבלע, והאטום מתעורר לרמה n=3n=3.

- 12.5 eV12.5\,\text{eV} – נמצא בין 12.0912.09 ל־12.75 eV12.75\,\text{eV}, אינו שווה לאף הפרש רמות וקטן מאנרגיית היינון: לא נבלע.

- 14.5 eV14.5\,\text{eV} – גדול מ־13.6 eV13.6\,\text{eV}: נבלע ומיינן את האטום. לפי שימור אנרגייה:

Ek=Eph−Eion=14.5−13.6=0.9 eVE_k=E_{ph}-E_{ion}=14.5-13.6=0.9\,\text{eV}

סעיף ה

תשובה:

לרמה n=2n=2 (לאלקטרון נשארים 2.3 eV2.3\,\text{eV}) או לרמה n=3n=3 (נשארים ≈0.41 eV\approx0.41\,\text{eV}); לא ל־n=4n=4. בשונה מפוטון של 12.5 eV12.5\,\text{eV}, שאינו נבלע.

אלקטרון יכול למסור לאטום חלק מהאנרגייה הקינטית שלו ולהמשיך לנוע עם השאר, ולכן הוא יכול לעורר כל רמה שאנרגיית העירור שלה קטנה מ־12.5 eV12.5\,\text{eV} (או שווה לה):

- n=2n=2: 10.2 eV<12.5 eV10.2\,\text{eV}<12.5\,\text{eV} – אפשרי.

- n=3n=3: 12.09 eV<12.5 eV12.09\,\text{eV}<12.5\,\text{eV} – אפשרי.

- n=4n=4: 12.75 eV>12.5 eV12.75\,\text{eV}>12.5\,\text{eV} – לא אפשרי.

לפי שימור אנרגייה (האטום כבד מאוד, ואנרגיית הרתע שלו זניחה):

n=2:Ek′=12.5−10.2=2.3 eVn=3:Ek′=12.5−12.09≈0.41 eVn=2:\quad E_k'=12.5-10.2=2.3\,\text{eV}\qquad\qquad n=3:\quad E_k'=12.5-12.09\approx0.41\,\text{eV}

(האלקטרון יכול גם לא לעורר את האטום כלל ולהמשיך עם 12.5 eV12.5\,\text{eV}.)

השוואה: פוטון של 12.5 eV12.5\,\text{eV} (סעיף ד) אינו נבלע, כי פוטון נבלע כולו או לא נבלע בכלל, והאנרגייה שלו חייבת להתאים בדיוק להפרש רמות. אלקטרון באותה אנרגייה כן מעורר את האטום – ואף לשתי רמות שונות.

שאלה 7 · אטום המימן: בליעה, פליטה ויינון לפי דיאגרמת רמותבאורך בגרות · בדרך לבגרות

התרשים מציג את רמות האנרגייה הנמוכות של אטום המימן ואת רמת היינון. אטומי מימן בגז דליל נמצאים בתחילה במצב היסוד (n=1n=1).

א.

אטום במצב היסוד בולע פוטון ועובר לרמה n=3n=3. חשבו את אנרגיית הפוטון שנבלע ואת אורך הגל שלו.

ב.

האטום שעורר לרמה n=3n=3 חוזר למצב היסוד. רשמו את כל המעברים האפשריים שבהם נפלט פוטון, וחשבו את אורך הגל של הפוטון שנפלט במעבר 3→23\to 2.

ג.

על אטום מימן במצב היסוד פוגעים, בשני ניסויים נפרדים:

(1) פוטון שהאנרגייה שלו 11.0 eV11.0\,\text{eV};

(2) אלקטרון שהאנרגייה הקינטית שלו 11.0 eV11.0\,\text{eV}.

קבעו בכל מקרה אם האטום יכול לעבור לרמה מעוררת, ואם כן – לאיזו רמה ומה האנרגייה הקינטית שנשארת לאלקטרון המתנגש. נמקו.

ד.

חשבו את האנרגייה המזערית הדרושה כדי ליינן אטום מימן הנמצא במצב היסוד. פוטון שהאנרגייה שלו 15.0 eV15.0\,\text{eV} פוגע באטום כזה – האם הוא יכול ליינן אותו? אם כן, חשבו את האנרגייה הקינטית של האלקטרון המשתחרר.

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

Eph≈12.09 eVE_{ph}\approx 12.09\,\text{eV}; λ≈102.6 nm\lambda\approx 102.6\,\text{nm}.

אנרגיית הפוטון הנבלע שווה להפרש הרמות (מדף הנוסחאות Eph=Ef−EiE_{ph}=E_f-E_i):

Eph=E3−E1=−1.51−(−13.6)=12.09 eVE_{ph}=E_3-E_1=-1.51-(-13.6)=12.09\,\text{eV}

אורך הגל:

λ=1240E=124012.09≈102.6 nm\lambda=\frac{1240}{E}=\frac{1240}{12.09}\approx 102.6\,\text{nm}

סעיף ב

תשובה:

שלושה מעברים: 3→13\to 1, 3→23\to 2, 2→12\to 1. במעבר 3→23\to 2: λ≈656 nm\lambda\approx 656\,\text{nm} (אור אדום נראה).

האטום יכול לרדת ישירות (3→13\to 1) או בשני שלבים (3→23\to 2 ואחר כך 2→12\to 1). לכן שלושה מעברים אפשריים: 3→13\to 1, 3→23\to 2, 2→12\to 1.

במעבר 3→23\to 2:

E=E3−E2=−1.51−(−3.40)=1.89 eVE=E_3-E_2=-1.51-(-3.40)=1.89\,\text{eV}
λ=12401.89≈656 nm\lambda=\frac{1240}{1.89}\approx 656\,\text{nm}

זה אור אדום נראה (שני המעברים האחרים, לרמת היסוד, הם בתחום העל־סגול).

סעיף ג

תשובה:

(1) לא – 11.0 eV11.0\,\text{eV} אינו שווה להפרש רמות כלשהו. (2) כן – לרמה n=2n=2, ולאלקטרון נשארים 0.8 eV0.8\,\text{eV}.

הפרשי הרמות מרמת היסוד: E2−E1=10.2 eVE_2-E_1=10.2\,\text{eV}, E3−E1=12.09 eVE_3-E_1=12.09\,\text{eV}.

(1) פוטון: פוטון נבלע בשלמותו או שאינו נבלע כלל. 11.0 eV11.0\,\text{eV} אינו שווה לאף הפרש רמות (10.210.2 קטן ממנו ו־12.0912.09 גדול ממנו), ולכן הפוטון אינו נבלע והאטום נשאר במצב היסוד.

(2) אלקטרון: אלקטרון מתנגש יכול למסור לאטום רק חלק מהאנרגייה שלו. יש לו מספיק אנרגייה למעבר 1→21\to 2 (10.2 eV10.2\,\text{eV}) אך לא למעבר 1→31\to 3 (12.09 eV12.09\,\text{eV}). לכן האטום יכול לעבור לרמה n=2n=2, ולאלקטרון נשארת אנרגייה קינטית:

Ek=11.0−10.2=0.8 eVE_k=11.0-10.2=0.8\,\text{eV}

טעות נפוצה: לחשוב שגם הפוטון יכול "לתת" 10.2 eV10.2\,\text{eV} ולהמשיך עם השאר – פוטון אינו מתחלק.

סעיף ד

תשובה:

13.6 eV13.6\,\text{eV}; כן – לאלקטרון המשתחרר 1.4 eV1.4\,\text{eV}.

יינון מרמת היסוד הוא העברת האלקטרון מ־E1=−13.6 eVE_1=-13.6\,\text{eV} אל E=0E=0:

Emin⁡=0−(−13.6)=13.6 eVE_{\min}=0-(-13.6)=13.6\,\text{eV}

לפוטון של 15.0 eV15.0\,\text{eV} יש יותר מזה, ולכן הוא מיינן את האטום. מעל רמת היינון האנרגייה של האלקטרון החופשי אינה מקוונטטת, ולכן אין צורך בהתאמה מדויקת – העודף הופך לאנרגייה קינטית:

Ek=15.0−13.6=1.4 eVE_k=15.0-13.6=1.4\,\text{eV}

שאלה 8 · אטום המימן: קו תת־אדום, בליעה מהרמה n=2 ועירור באלקטרוןבאורך בגרות · בדרך לבגרות

בתרשים שלפניכם מתוארות ארבע רמות האנרגייה הנמוכות של אטום המימן.

א.

אלקטרון באטום מימן יורד מהרמה n=4n=4 לרמה n=3n=3. חשבו את האנרגייה של הפוטון הנפלט ואת אורך הגל שלו, וקבעו אם הוא בתחום האור הנראה (400400–700 nm700\,\text{nm}).

ב.

בשכבה החיצונית של כוכב חם חלק מאטומי המימן נמצאים ברמה n=2n=2. דרכה עוברים פוטונים שהאנרגיות שלהם 1.89 eV1.89\,\text{eV}, 2.00 eV2.00\,\text{eV} ו־2.55 eV2.55\,\text{eV}. קבעו אילו מהפוטונים ייבלעו באטום שנמצא ברמה n=2n=2, ולאיזו רמה הוא יעבור. נמקו.

ג.

אטום שעבר לרמה n=4n=4 חוזר בסופו של דבר לרמת היסוד, ישירות או בשלבים. כמה קווים שונים יכולים להופיע בספקטרום הפליטה של אטומים כאלה? קבעו אילו מהם בתחום התת־אדום ואילו בתחום העל־סגול.

ד.

חשבו את האנרגייה הדרושה כדי ליינן אטום מימן שנמצא ברמה n=4n=4, ואת התדירות המזערית של פוטון שיכול ליינן אותו.

ה.

אלקטרון שהאנרגייה הקינטית שלו 2.00 eV2.00\,\text{eV} מתנגש באטום מימן שנמצא ברמה n=2n=2. קבעו אם האלקטרון יכול לעורר את האטום, ואם כן – לאיזו רמה ומה תהיה האנרגייה הקינטית שלו אחרי ההתנגשות. השוו לפוטון של 2.00 eV2.00\,\text{eV} מסעיף ב.

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

Eph≈0.66 eVE_{ph}\approx0.66\,\text{eV}; λ≈1.88⋅103 nm\lambda\approx1.88\cdot10^{3}\,\text{nm} – לא נראה (תת־אדום).

לפי הנחת בוהר (דף הנוסחאות), אנרגיית הפוטון הנפלט שווה להפרש בין הרמות:

Eph=E4−E3=−0.85−(−1.51)=0.66 eVE_{ph}=E_4-E_3=-0.85-(-1.51)=0.66\,\text{eV}

אורך הגל:

λ=1240Eph[eV]=12400.661≈1.88⋅103 nm\lambda=\frac{1240}{E_{ph}[\text{eV}]}=\frac{1240}{0.661}\approx1.88\cdot10^{3}\,\text{nm}

אורך הגל ארוך בהרבה מ־700 nm700\,\text{nm} – זו קרינה תת־אדומה, שאינה נראית לעין.

סעיף ב

תשובה:

1.89 eV1.89\,\text{eV} – ייבלע (מעבר ל־n=3n=3); 2.00 eV2.00\,\text{eV} – לא ייבלע; 2.55 eV2.55\,\text{eV} – ייבלע (מעבר ל־n=4n=4).

פוטון נבלע רק אם האנרגייה שלו שווה בדיוק להפרש בין הרמה שבה נמצא האטום לרמה אחרת (או גדולה מאנרגיית היינון מאותה רמה).

ההפרשים מהרמה n=2n=2:

E3−E2=−1.51−(−3.4)=1.89 eV,E4−E2=−0.85−(−3.4)=2.55 eVE_3-E_2=-1.51-(-3.4)=1.89\,\text{eV},\qquad E_4-E_2=-0.85-(-3.4)=2.55\,\text{eV}

ואנרגיית היינון מ־n=2n=2 היא 0−(−3.4)=3.4 eV0-(-3.4)=3.4\,\text{eV}.

- 1.89 eV1.89\,\text{eV} – שווה בדיוק ל־E3−E2E_3-E_2: נבלע, והאטום עובר לרמה n=3n=3.

- 2.00 eV2.00\,\text{eV} – אינו שווה לאף הפרש רמות וקטן מ־3.4 eV3.4\,\text{eV}: לא נבלע.

- 2.55 eV2.55\,\text{eV} – שווה בדיוק ל־E4−E2E_4-E_2: נבלע, והאטום עובר לרמה n=4n=4.

טעות נפוצה: לבדוק את ההפרשים מרמת היסוד (10.210.2, 12.09 eV12.09\,\text{eV}...) – הבליעה היא מהרמה שבה האטום נמצא בפועל.

סעיף ג

תשובה:

שישה קווים: 4→34\to3, 4→24\to2, 4→14\to1, 3→23\to2, 3→13\to1, 2→12\to1. תת־אדום: 4→34\to3 בלבד. על־סגול: 4→14\to1, 3→13\to1, 2→12\to1 (9797–122 nm122\,\text{nm}). נראים: 4→24\to2 ו־3→23\to2.

כל מעבר בין שתי רמות נותן קו אחד. מבין ארבע רמות יש 4⋅32=6\frac{4\cdot3}{2}=6 זוגות:

מעבר4→34\to34→24\to23→23\to22→12\to13→13\to14→14\to1
Eph [eV]E_{ph}\,[\text{eV}]0.660.662.552.551.891.8910.210.212.0912.0912.7512.75
λ [nm]\lambda\,[\text{nm}]≈1876\approx1876≈486\approx486≈656\approx656≈122\approx122≈103\approx103≈97\approx97

- תת־אדום (λ>700 nm\lambda>700\,\text{nm}): רק 4→34\to3.

- על־סגול (λ<400 nm\lambda<400\,\text{nm}): שלושת המעברים לרמת היסוד.

•שני הקווים הנותרים, 4→24\to2 ו־3→23\to2, בתחום הנראה.

טעות נפוצה: לספור רק את שלושת המעברים מ־n=4n=4 – אטום שירד לרמת ביניים ממשיך לרדת ופולט פוטון נוסף.

סעיף ד

תשובה:

0.85 eV0.85\,\text{eV}; fmin⁡≈2.1⋅1014 Hzf_{\min}\approx2.1\cdot10^{14}\,\text{Hz}

יינון – העברת האלקטרון מהרמה n=4n=4 אל n=∞n=\infty (אנרגייה 00):

Eיינון=0−E4=0−(−0.85)=0.85 eV=0.85⋅1.6⋅10−19=1.36⋅10−19 JE_{\text{יינון}}=0-E_4=0-(-0.85)=0.85\,\text{eV}=0.85\cdot1.6\cdot10^{-19}=1.36\cdot10^{-19}\,\text{J}

התדירות המזערית של פוטון מיינן, מ־Eph=hfE_{ph}=hf:

fmin⁡=Eיינוןh=1.36⋅10−196.63⋅10−34≈2.1⋅1014 Hzf_{\min}=\frac{E_{\text{יינון}}}{h}=\frac{1.36\cdot10^{-19}}{6.63\cdot10^{-34}}\approx2.1\cdot10^{14}\,\text{Hz}

(אורך הגל המתאים, ≈1460 nm\approx1460\,\text{nm}, בתחום התת־אדום: אטום מעורר מיונן בקלות רבה בהרבה מאטום ברמת היסוד, שדורש 13.6 eV13.6\,\text{eV}.)

סעיף ה

תשובה:

כן – לרמה n=3n=3 בלבד; לאלקטרון נשארים ≈0.11 eV\approx0.11\,\text{eV}. פוטון של 2.00 eV2.00\,\text{eV} אינו נבלע.

אלקטרון יכול למסור לאטום חלק מהאנרגייה הקינטית שלו ולהמשיך לנוע עם השאר, ולכן הוא יכול לעורר כל רמה שהפרש האנרגייה אליה קטן מ־2.00 eV2.00\,\text{eV}:

- n=3n=3: 1.89 eV<2.00 eV1.89\,\text{eV}<2.00\,\text{eV} – אפשרי.

- n=4n=4: 2.55 eV>2.00 eV2.55\,\text{eV}>2.00\,\text{eV} – לא אפשרי.

לפי שימור אנרגייה (האטום כבד מאוד, ואנרגיית הרתע שלו זניחה):

Ek′=2.00−1.89≈0.11 eVE_k'=2.00-1.89\approx0.11\,\text{eV}

השוואה: פוטון של 2.00 eV2.00\,\text{eV} נבלע כולו או לא נבלע כלל, ולכן הוא אינו נבלע (סעיף ב). אלקטרון באותה אנרגייה כן מעורר את האטום.

שאלה 9 · אדי מתכת: ספקטרום בליעה מרמות נתונות ועירור בהתנגשות אלקטרוניםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

בשפופרת יש אדים דלילים וקרים של מתכת מסוימת, וכל האטומים בהם נמצאים ברמת היסוד. בטבלה שלפניכם נתונות ארבע רמות האנרגייה הנמוכות של אטום המתכת (האנרגייה של אטום מיונן היא 00):

הרמה nn11223344
En (eV)E_n\,(\text{eV})−7.0-7.0−4.4-4.4−2.8-2.8−1.4-1.4
א.

סרטטו דיאגרמת רמות אנרגייה של האטום (כולל הרמה E=0E=0). חשבו את אנרגיית היינון של אטום ברמת היסוד ואת אורך הגל המרבי של קרינה שמיננת אותו.

ב.

מעבירים דרך האדים קרינה בעלת ספקטרום רציף בתחום 150 nm150\,\text{nm}–800 nm800\,\text{nm}. תארו את ספקטרום הבליעה שיתקבל: באילו אורכי גל יופיעו קווים כהים הנובעים מהרמות שבטבלה, ובאיזה תחום יופיע רצף כהה? נמקו.

ג.

דרך האדים עוברת אלומת אלקטרונים שהאנרגייה הקינטית של כל אחד מהם 5.0 eV5.0\,\text{eV}. לאילו רמות יכולים האלקטרונים לעורר את האטומים? מה האנרגייה הקינטית של אלקטרון אחרי כל סוג של עירור?

ד.

האטומים שעוררו בסעיף ג חוזרים לרמת היסוד. כמה קווים יופיעו בספקטרום הפליטה של השפופרת? חשבו את אורכי הגל שלהם, וקבעו אילו מהם בתחום הנראה (400400–700 nm700\,\text{nm}).

ה.

במקום האלקטרונים מקרינים את האדים בפוטונים שהאנרגייה של כל אחד מהם 5.0 eV5.0\,\text{eV}. האם הפוטונים ייבלעו? השוו לתוצאה של סעיף ג ונמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה:

Eיינון=7.0 eVE_{\text{יינון}}=7.0\,\text{eV}; λmax⁡≈177 nm\lambda_{\max}\approx 177\,\text{nm}

יינון: 0
E (eV)12-8-7-6-5-4-3-2-11

אנרגיית היינון – העברת האלקטרון מרמת היסוד אל E=0E=0:

Eיינון=0−(−7.0)=7.0 eVE_{\text{יינון}}=0-(-7.0)=7.0\,\text{eV}

אורך הגל המרבי מתאים לאנרגיית הפוטון המזערית:

λmax⁡[nm]=12407.0≈177 nm\lambda_{\max}[\text{nm}]=\frac{1240}{7.0}\approx 177\,\text{nm}

סעיף ב

תשובה:

קווים כהים ב־≈477\approx 477, ≈295\approx 295 ו־≈221 nm\approx 221\,\text{nm}; רצף כהה בתחום 150150–177 nm177\,\text{nm}.

האטומים נמצאים ברמת היסוד, ולכן הם בולעים רק פוטונים שאנרגייתם שווה בדיוק להפרש בין רמת היסוד לרמה גבוהה יותר – או פוטונים שמיננים אותם:

- 1→21\to2: 2.6 eV2.6\,\text{eV}, λ=12402.6≈477 nm\lambda=\frac{1240}{2.6}\approx 477\,\text{nm}

- 1→31\to3: 4.2 eV4.2\,\text{eV}, λ=12404.2≈295 nm\lambda=\frac{1240}{4.2}\approx 295\,\text{nm}

- 1→41\to4: 5.6 eV5.6\,\text{eV}, λ=12405.6≈221 nm\lambda=\frac{1240}{5.6}\approx 221\,\text{nm}

רצף כהה: כל פוטון שאנרגייתו 7.0 eV7.0\,\text{eV} או יותר (λ≤177 nm\lambda\le 177\,\text{nm}) מיינן את האטום ונבלע, כי מעל E=0E=0 האנרגייה של האלקטרון החופשי אינה מוגבלת לערכים בדידים. לכן בתחום 150150–177 nm177\,\text{nm} יופיע רצף כהה.

(לאטום יש גם רמות גבוהות מ־n=4n=4, בין −1.4 eV-1.4\,\text{eV} ל־00; הן מוסיפות קווים כהים צפופים בין 221 nm221\,\text{nm} ל־177 nm177\,\text{nm}, שמתקרבים זה לזה לקראת תחילת הרצף.)

טעות נפוצה: להוסיף קווי בליעה של מעברים כמו 2→32\to3 (775 nm775\,\text{nm}) – באדים קרים כמעט אין אטומים ברמה n=2n=2.

סעיף ג

תשובה:

לרמה n=2n=2 (האלקטרון ממשיך ב־2.4 eV2.4\,\text{eV}) או לרמה n=3n=3 (ממשיך ב־0.8 eV0.8\,\text{eV}); לא לרמה n=4n=4.

אלקטרון יכול למסור לאטום חלק מהאנרגייה הקינטית שלו – כמות השווה בדיוק להפרש בין רמות – ולהמשיך עם השאר:

- n=2n=2: דרושים 2.6 eV<5.0 eV2.6\,\text{eV}<5.0\,\text{eV} – אפשרי; Ek′=5.0−2.6=2.4 eVE_k'=5.0-2.6=2.4\,\text{eV}.

- n=3n=3: דרושים 4.2 eV<5.0 eV4.2\,\text{eV}<5.0\,\text{eV} – אפשרי; Ek′=5.0−4.2=0.8 eVE_k'=5.0-4.2=0.8\,\text{eV}.

- n=4n=4: דרושים 5.6 eV>5.0 eV5.6\,\text{eV}>5.0\,\text{eV} – בלתי אפשרי.

(האלקטרון יכול גם לעבור התנגשות אלסטית ולהמשיך ב־5.0 eV5.0\,\text{eV} כמעט.)

סעיף ד

תשובה:

33 קווים: 2→12\to1 (≈477 nm\approx 477\,\text{nm}, נראה – כחול), 3→13\to1 (≈295 nm\approx 295\,\text{nm}, על־סגול), 3→23\to2 (775 nm775\,\text{nm}, תת־אדום).

האטומים נמצאים ברמות n=2n=2 ו־n=3n=3 בלבד. המעברים האפשריים כלפי מטה: 3→13\to1, 3→23\to2, 2→12\to1 – שלושה קווים.

2→1: 2.6 eV, λ≈477 nm3→1: 4.2 eV, λ≈295 nm3→2: 1.6 eV, λ=12401.6=775 nm2\to1:\ 2.6\,\text{eV},\ \lambda\approx 477\,\text{nm}\qquad 3\to1:\ 4.2\,\text{eV},\ \lambda\approx 295\,\text{nm}\qquad 3\to2:\ 1.6\,\text{eV},\ \lambda=\frac{1240}{1.6}=775\,\text{nm}

רק הקו 477 nm477\,\text{nm} (כחול) בתחום הנראה; 295 nm295\,\text{nm} על־סגול, ו־775 nm775\,\text{nm} תת־אדום.

טעות נפוצה: לספור גם מעברים מהרמה n=4n=4 – האלקטרונים של 5.0 eV5.0\,\text{eV} אינם מעוררים אותה.

סעיף ה

תשובה:

לא ייבלעו: 5.0 eV5.0\,\text{eV} אינו שווה לאף הפרש מרמת היסוד (2.62.6, 4.24.2, 5.6 eV5.6\,\text{eV}) וקטן מאנרגיית היינון. אלקטרון באותה אנרגייה כן מעורר.

פוטון נבלע כולו או לא נבלע כלל, ולכן הוא נבלע רק אם האנרגייה שלו שווה בדיוק להפרש בין רמת היסוד לרמה אחרת, או גדולה מאנרגיית היינון (7.0 eV7.0\,\text{eV}). ההפרשים: 2.62.6, 4.24.2, 5.6 eV5.6\,\text{eV} – 5.0 eV5.0\,\text{eV} אינו שווה לאף אחד מהם. לכן הפוטונים לא ייבלעו, ועוברים דרך האדים.

השוואה: אלקטרון של 5.0 eV5.0\,\text{eV} (סעיף ג) כן מעורר את האטום לרמות n=2n=2 או n=3n=3, כי הוא יכול למסור רק חלק מהאנרגייה שלו ולהמשיך עם השאר.

שאלה 10 · אטומי מימן: קווי פליטה מהרמה הרביעית, ואלקטרונים ופוטונים של 12.8 eVבאורך בגרות · בדרך לבגרות

רמות האנרגיה של אטום המימן נתונות בביטוי En=−13.6n2 eVE_n=-\frac{13.6}{n^2}\,\text{eV}, כאשר n=1,2,3,…n=1,2,3,\dots

בכל הסעיפים אטומי המימן נמצאים בתחילה ברמת היסוד. תחום האור הנראה הוא בערך 400400–700 nm700\,\text{nm}.

א.

אטומי מימן עוררו לרמה n=4n=4. כמה קווים ספקטרליים יכולים להופיע בספקטרום הפליטה שלהם? חשבו את אורכי הגל שלהם, וקבעו אילו מהם בתחום הנראה.

ב.

אלומת אלקטרונים, שהאנרגיה הקינטית של כל אחד מהם 12.8 eV12.8\,\text{eV}, עוברת דרך גז דליל של אטומי מימן. מהן האנרגיות הקינטיות האפשריות של האלקטרונים אחרי המעבר דרך הגז? (הניחו שכל אלקטרון מתנגש לכל היותר באטום אחד.)

ג.

אלומת פוטונים, שהאנרגיה של כל אחד מהם 12.8 eV12.8\,\text{eV}, פוגעת בגז מימן. לאילו רמות אנרגיה יעוררו האטומים כתוצאה ממעבר הפוטונים דרך הגז? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה:

6 קווים: 97.397.3, 102.6102.6, 121.6121.6, 486486, 656656, 1876 nm1876\,\text{nm}. בתחום הנראה: 486 nm486\,\text{nm} (4→24\to2) ו־656 nm656\,\text{nm} (3→23\to2).

הרמות (מ־En=−13.6n2E_n=-\frac{13.6}{n^2}):

E1=−13.6,E2=−3.40,E3=−1.51,E4=−0.85    (eV)E_1=-13.6,\quad E_2=-3.40,\quad E_3=-1.51,\quad E_4=-0.85\;\;(\text{eV})

אטום ברמה 4 יכול לרדת ישר לכל רמה נמוכה יותר, ומשם להמשיך לרדת. לכן כל זוג רמות נותן קו: (42)=6\binom{4}{2}=6 קווים. אנרגיית הפוטון היא הפרש הרמות, Eph=∣Ef−Ei∣E_{ph}=|E_f-E_i|, ואורך הגל λ[nm]=1240Eph[eV]\lambda[\text{nm}]=\frac{1240}{E_{ph}[\text{eV}]}:

מעברEphE_{ph} (eV)λ\lambda (nm)תחום
4→14\to112.7597.3על־סגול
3→13\to112.09102.6על־סגול
2→12\to110.2121.6על־סגול
4→24\to22.55486נראה
3→23\to21.89656נראה
4→34\to30.661876תת־אדום

בתחום הנראה שני קווים: 486 nm486\,\text{nm} (כחול־ירוק) ו־656 nm656\,\text{nm} (אדום).

סעיף ב

תשובה:

12.8 eV12.8\,\text{eV} (ללא עירור), 2.6 eV2.6\,\text{eV} (עירור ל־n=2n=2), 0.71 eV0.71\,\text{eV} (עירור ל־n=3n=3), 0.05 eV0.05\,\text{eV} (עירור ל־n=4n=4)

אלקטרון יכול למסור לאטום חלק מהאנרגיה שלו: בדיוק את ההפרש בין רמת היסוד לרמה מעוררת, ולהמשיך עם השאר. אנרגיות העירור מרמת היסוד:

E2−E1=10.2 eV,E3−E1=12.09 eV,E4−E1=12.75 eV,E5−E1≈13.06 eVE_2-E_1=10.2\,\text{eV},\quad E_3-E_1=12.09\,\text{eV},\quad E_4-E_1=12.75\,\text{eV},\quad E_5-E_1\approx13.06\,\text{eV}

עם 12.8 eV12.8\,\text{eV} אפשר לעורר לרמות 2, 3 ו־4, אבל לא לרמה 5:

•ללא עירור (התנגשות אלסטית, או שאין התנגשות): 12.8 eV12.8\,\text{eV};

•עירור ל־n=2n=2: 12.8−10.2=2.6 eV12.8-10.2=2.6\,\text{eV};

•עירור ל־n=3n=3: 12.8−12.09=0.71 eV12.8-12.09=0.71\,\text{eV};

•עירור ל־n=4n=4: 12.8−12.75=0.05 eV12.8-12.75=0.05\,\text{eV}.

סעיף ג

תשובה:

לאף רמה: הפוטונים אינם נבלעים.

פוטון נבלע רק בשלמותו: האטום יכול לבלוע אותו רק אם האנרגיה שלו שווה בדיוק להפרש בין רמת היסוד לרמה אחרת, או גדולה מאנרגיית היינון (13.6 eV13.6\,\text{eV}). 12.8 eV12.8\,\text{eV} אינו שווה לאף אחד מההפרשים 10.210.2, 12.0912.09, 12.7512.75, 13.06 eV13.06\,\text{eV} (וכו'), והוא קטן מאנרגיית היינון. לכן הפוטונים עוברים דרך הגז בלי להיבלע, ואף אטום אינו מתעורר - אף על פי ש־12.8 eV12.8\,\text{eV} קרוב מאוד ל־12.75 eV12.75\,\text{eV}.

טעות נפוצה: לחשוב שהפוטון יעורר את האטום לרמה 4 "וימשיך" עם 0.05 eV0.05\,\text{eV}, כמו האלקטרון בסעיף ב. פוטון אינו יכול למסור רק חלק מהאנרגיה שלו.

שאלה 11 · אלקטרונים מול פוטונים בעירור אטומי מימןבאורך בגרות · בדרך לבגרות

גז מימן נמצא ברמת היסוד. רמות האנרגיה של אטום המימן הן En=−13.6n2 eVE_n=-\frac{13.6}{n^2}\,\text{eV}, כאשר n=1,2,3,…n=1,2,3,\dots.

מכוונים לעבר הגז פעם אלקטרונים ופעם פוטונים.

א.

מהי האנרגיה הקינטית הקטנה ביותר שצריכה להיות לאלקטרון כדי שיוכל לעורר אטום מימן?

ב.

אלקטרון בעל אנרגיה קינטית 11.5 eV11.5\,\text{eV} פוגע באטום. לאיזו רמה הגבוהה ביותר הוא יכול לעורר את האטום? מה האנרגיה הקינטית שנשארת לו במקרה זה?

ג.

פוטון בעל אנרגיה 11.5 eV11.5\,\text{eV} פוגע באטום. האם הפוטון ייבלע? נמקו.

ד.

פוטון בעל אנרגיה 12.75 eV12.75\,\text{eV} פוגע באטום. האם הפוטון ייבלע? אם כן, לאיזו רמה יעבור האטום?

ה.

פוטון בעל אנרגיה 14.0 eV14.0\,\text{eV} פוגע באטום. מה יקרה?

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה:

10.2 eV10.2\,\text{eV}

העירור הקטן ביותר הוא מרמת היסוד לרמה n=2n=2:

E2−E1=−3.4−(−13.6)=10.2 eVE_2-E_1=-3.4-(-13.6)=10.2\,\text{eV}

אלקטרון בעל אנרגיה קטנה מזו מתנגש באטום בהתנגשות אלסטית בלבד, בלי לעורר אותו.

סעיף ב

תשובה:

n=2n=2; נשארים לאלקטרון 1.3 eV1.3\,\text{eV}

אלקטרון יכול למסור לאטום חלק מהאנרגיה שלו. הוא יכול לעורר לכל רמה שהאנרגיה הדרושה לה לא גדולה מ־11.5 eV11.5\,\text{eV}:

E2−E1=10.2 eV≤11.5,E3−E1=−1.51+13.6=12.09 eV>11.5E_2-E_1=10.2\,\text{eV}\le11.5,\qquad E_3-E_1=-1.51+13.6=12.09\,\text{eV}>11.5

לכן הרמה הגבוהה ביותר היא n=2n=2, והאנרגיה שנשארת לאלקטרון:

11.5−10.2=1.3 eV11.5-10.2=1.3\,\text{eV}

סעיף ג

תשובה:

לא

פוטון נבלע בשלמותו או לא נבלע בכלל: הוא לא יכול למסור רק חלק מהאנרגיה שלו. לכן הוא נבלע רק אם האנרגיה שלו שווה בדיוק להפרש בין רמת היסוד לרמה אחרת (10.210.2, 12.0912.09, 12.75 eV12.75\,\text{eV}, ...) או גדולה מאנרגיית היינון (13.6 eV13.6\,\text{eV}). 11.5 eV11.5\,\text{eV} אינו אף אחד מאלה, ולכן הפוטון לא ייבלע וימשיך הלאה.

טעות נפוצה: להעתיק את התשובה של סעיף ב ("עירור ל־n=2n=2"). זה ההבדל המרכזי בין עירור באלקטרון לעירור בפוטון.

סעיף ד

תשובה:

כן, לרמה n=4n=4

E4−E1=−0.85+13.6=12.75 eVE_4-E_1=-0.85+13.6=12.75\,\text{eV}

האנרגיה שווה בדיוק להפרש, ולכן הפוטון נבלע והאטום עובר לרמה n=4n=4.

סעיף ה

תשובה:

הפוטון ייבלע והאטום ייונן; האלקטרון ישתחרר עם אנרגיה קינטית של 0.4 eV0.4\,\text{eV}.

האנרגיה גדולה מאנרגיית היינון (13.6 eV13.6\,\text{eV}). מעל אנרגיית היינון האלקטרון משתחרר, ויכול לקבל כל אנרגיה קינטית (אין רמות בדידות מעל E=0E=0). לכן הפוטון נבלע, והעודף הופך לאנרגיה קינטית של האלקטרון:

Ek=14.0−13.6=0.4 eVE_k=14.0-13.6=0.4\,\text{eV}

שאלה 12 · אלקטרונים ופוטונים על גז בעל רמות נתונותבאורך בגרות · בדרך לבגרות

באיור מוצגת דיאגרמת רמות האנרגיה של אטומי גז מסוים. האנרגיות נמדדות מרמת היסוד (E1=0E_1=0), והאטום מיונן באנרגיה 7.6 eV7.6\,\text{eV} (הרמה n→∞n\to\infty).

כל אטומי הגז נמצאים ברמת היסוד. מקרינים על הגז פעם אלקטרונים ופעם פוטונים, בעלי אנרגיות שונות. בכל סעיף תארו מה יכול לקרות לאטום ולחלקיק הפוגע, ונמקו.

א.

אלקטרון בעל אנרגיה קינטית 4.0 eV4.0\,\text{eV}.

ב.

אלקטרון בעל אנרגיה קינטית 5.9 eV5.9\,\text{eV}.

ג.

אלקטרון בעל אנרגיה קינטית 8.0 eV8.0\,\text{eV}.

ד.

פוטון בעל אנרגיה 4.0 eV4.0\,\text{eV}.

ה.

פוטון בעל אנרגיה 5.9 eV5.9\,\text{eV}.

ו.

פוטון בעל אנרגיה 8.0 eV8.0\,\text{eV}.

◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה:

יכול לעורר לרמה n=2n=2 ולהמשיך עם 0.8 eV0.8\,\text{eV}, או להתנגש בלי לעורר ולהמשיך עם 4.0 eV4.0\,\text{eV}.

אלקטרון יכול למסור לאטום חלק מהאנרגיה שלו. הרמה היחידה שהעירור אליה דורש לכל היותר 4.0 eV4.0\,\text{eV} היא n=2n=2 (3.2 eV3.2\,\text{eV}). לכן:

•האלקטרון מעורר את האטום ל־n=2n=2 וממשיך עם 4.0−3.2=0.8 eV4.0-3.2=0.8\,\text{eV}, או

•ההתנגשות אלסטית: האטום נשאר ברמת היסוד והאלקטרון ממשיך עם (כמעט) 4.0 eV4.0\,\text{eV}.

סעיף ב

תשובה:

עירור ל־n=2n=2, n=3n=3 או n=4n=4; האלקטרון ממשיך עם 2.72.7, 1.01.0 או 0 eV0\,\text{eV} בהתאמה (או התנגשות אלסטית).

5.9 eV5.9\,\text{eV} מספיקים לעירור לכל רמה עד n=4n=4 (שדורשת בדיוק 5.9 eV5.9\,\text{eV}), אבל לא ל־n=5n=5 (6.4 eV6.4\,\text{eV}):

רמהאנרגיה שהאטום מקבל (eV)אנרגיה שנשארת לאלקטרון (eV)
n=2n=23.22.7
n=3n=34.91.0
n=4n=45.90

ייתכן גם שההתנגשות תהיה אלסטית.

סעיף ג

תשובה:

יכול לעורר לכל רמה (n=2n=2 עד n=5n=5) או ליינן את האטום; ביינון נשארים 0.4 eV0.4\,\text{eV} לשני האלקטרונים יחד.

8.0 eV8.0\,\text{eV} גדול מאנרגיית היינון (7.6 eV7.6\,\text{eV}), ולכן האלקטרון יכול:

•לעורר לכל אחת מהרמות n=2,3,4,5n=2,3,4,5 ולהמשיך עם 4.84.8, 3.13.1, 2.12.1 או 1.6 eV1.6\,\text{eV};

•ליינן את האטום. אז נשארים 8.0−7.6=0.4 eV8.0-7.6=0.4\,\text{eV}, שמתחלקים בין האלקטרון הפוגע לבין האלקטרון שהשתחרר;

•להתנגש באטום בלי לעורר אותו.

סעיף ד

תשובה:

לא נבלע - עובר דרך הגז.

פוטון נבלע רק בשלמותו, ולכן רק כאשר האנרגיה שלו שווה בדיוק להפרש בין רמת היסוד לרמה אחרת (3.23.2, 4.94.9, 5.95.9, 6.4 eV6.4\,\text{eV}), או גדולה מאנרגיית היינון. 4.0 eV4.0\,\text{eV} אינו מתאים לאף אחד מאלה, ולכן הפוטון לא נבלע.

טעות נפוצה: לחשוב שהפוטון יעורר ל־n=2n=2 ו"ימשיך" עם 0.8 eV0.8\,\text{eV}. פוטון אינו יכול למסור חלק מהאנרגיה שלו.

סעיף ה

תשובה:

נבלע; האטום עובר לרמה n=4n=4.

E4−E1=5.9−0=5.9 eVE_4-E_1=5.9-0=5.9\,\text{eV}, התאמה מדויקת. הפוטון נבלע והאטום עובר ל־n=4n=4. אחר כך האטום יחזור לרמת היסוד ויפלוט פוטון אחד או כמה, בכיוון כלשהו.

סעיף ו

תשובה:

נבלע ומיינן את האטום; האלקטרון המשתחרר מקבל 0.4 eV0.4\,\text{eV}.

האנרגיה גדולה מאנרגיית היינון, והאלקטרון החופשי יכול לקבל כל אנרגיה קינטית. לכן הפוטון נבלע, האטום מיונן, והאלקטרון משתחרר עם:

Ek=8.0−7.6=0.4 eVE_k=8.0-7.6=0.4\,\text{eV}

שאלה 13 · אלקטרונים מואצים עוברים בגז: אילו אנרגיות יוצאות?באורך בגרות · בדרך לבגרות

בשפופרת יש גז דליל של אטומי YY, וכולם ברמת היסוד. באיור מוצגות ארבע הרמות הראשונות של אטום YY ורמת היינון, המסומנת באיור ionization (האנרגיה מוגדרת אפס כשהאלקטרון רחוק מאוד מהגרעין, n→∞n\to\infty).

אלקטרונים יוצאים כמעט ממנוחה מקתודה מחוממת, מואצים במתח UU, ואחר כך עוברים בגז. בצד השני של השפופרת מודדים את האנרגיה הקינטית של האלקטרונים שעברו את הגז.

בהתנגשות אלסטית עם אטום האלקטרון כמעט אינו מאבד אנרגיה, כי מסת האטום גדולה ממסתו פי אלפים רבים.

א.

מהי אנרגיית העירור הדרושה כדי להעביר אטום YY מרמת היסוד לכל אחת מהרמות n=2n=2, n=3n=3 ו־n=4n=4? מהי אנרגיית היינון של אטום ברמת היסוד?

ב.

המתח המאיץ הוא U=3.5 VU=3.5\,\text{V}. מהי האנרגיה הקינטית של האלקטרונים לפני שהם נכנסים לגז? לאילו רמות הם יכולים לעורר את האטומים, ואילו ערכים של אנרגיה קינטית יימדדו אצל האלקטרונים שעברו את הגז?

ג.

האטומים שעוררו בסעיף ב חוזרים לרמת היסוד ופולטים פוטונים. חשבו את אורכי הגל של כל הפוטונים שיכולים להיפלט. איזה מהם בתחום האור הנראה (400 nm400\,\text{nm}–700 nm700\,\text{nm})?

ד.

מעלים את המתח המאיץ ל־U=4.5 VU=4.5\,\text{V}. אלקטרון יכול לעבור בדרכו כמה התנגשויות. מצאו את כל הערכים של האנרגיה הקינטית שיכולים להימדד אצל האלקטרונים שעברו את הגז.

ה.

מהו המתח המאיץ הקטן ביותר שבו אלקטרון יכול ליינן אטום YY שנמצא ברמת היסוד?

◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה:

2.1 eV2.1\,\text{eV}, 3.2 eV3.2\,\text{eV}, 4.0 eV4.0\,\text{eV}; יינון: 5.1 eV5.1\,\text{eV}

אנרגיית העירור היא הפרש האנרגיות בין הרמה הסופית לרמת היסוד, ΔE=En−E1\Delta E=E_n-E_1:

E2−E1=−3.0−(−5.1)=2.1 eVE_2-E_1=-3.0-(-5.1)=2.1\,\text{eV}
E3−E1=−1.9−(−5.1)=3.2 eVE_3-E_1=-1.9-(-5.1)=3.2\,\text{eV}
E4−E1=−1.1−(−5.1)=4.0 eVE_4-E_1=-1.1-(-5.1)=4.0\,\text{eV}

ליינון צריך להביא את האלקטרון לרמה n→∞n\to\infty שבה E=0E=0:

E∞−E1=0−(−5.1)=5.1 eVE_\infty-E_1=0-(-5.1)=5.1\,\text{eV}

סעיף ב

תשובה:

3.5 eV3.5\,\text{eV}; עירור לרמות n=2n=2 ו־n=3n=3 בלבד; יימדדו 3.5 eV3.5\,\text{eV}, 1.4 eV1.4\,\text{eV} ו־0.3 eV0.3\,\text{eV}.

אלקטרון שמואץ ממנוחה במתח UU מקבל אנרגיה קינטית Ek=eUE_k=eU, ולכן Ek=3.5 eVE_k=3.5\,\text{eV}.

אלקטרון (בניגוד לפוטון) יכול למסור לאטום חלק מהאנרגיה שלו: הוא מעורר את האטום אם האנרגיה הקינטית שלו גדולה מאנרגיית העירור או שווה לה, ושאר האנרגיה נשארת אצלו.

•עירור ל־n=2n=2 (2.1 eV2.1\,\text{eV}): אפשרי, נשאר 3.5−2.1=1.4 eV3.5-2.1=1.4\,\text{eV}.

•עירור ל־n=3n=3 (3.2 eV3.2\,\text{eV}): אפשרי, נשאר 3.5−3.2=0.3 eV3.5-3.2=0.3\,\text{eV}.

•עירור ל־n=4n=4 (4.0 eV4.0\,\text{eV}): לא אפשרי, 3.5<4.03.5<4.0.

אלקטרון שעבר רק התנגשויות אלסטיות יוצא עם 3.5 eV3.5\,\text{eV}.

אלקטרון שנשארו לו 1.4 eV1.4\,\text{eV} או 0.3 eV0.3\,\text{eV} כבר לא יכול לעורר אטום נוסף, כי שתי האנרגיות קטנות מ־2.1 eV2.1\,\text{eV}.

לכן יימדדו שלושה ערכים: 3.5 eV3.5\,\text{eV}, 1.4 eV1.4\,\text{eV} ו־0.3 eV0.3\,\text{eV}.

סעיף ג

תשובה:

387.5 nm387.5\,\text{nm} (3→13\to1), 1127 nm1127\,\text{nm} (3→23\to2), 590 nm590\,\text{nm} (2→12\to1); רק 590 nm590\,\text{nm} נראה.

האטומים נמצאים ברמות n=2n=2 ו־n=3n=3. אטום ברמה n=3n=3 יכול לחזור ישירות לרמת היסוד או דרך הרמה n=2n=2, ולכן יש שלושה מעברים אפשריים. אנרגיית הפוטון שווה להפרש הרמות, Eph=∣Ef−Ei∣E_{ph}=|E_f-E_i|, ואורך הגל לפי λ[nm]=1240E[eV]\lambda[\text{nm}]=\frac{1240}{E[\text{eV}]}:

מעברEph (eV)E_{ph}\,(\text{eV})λ (nm)\lambda\,(\text{nm})
3→13\to13.23.212403.2=387.5\frac{1240}{3.2}=387.5
3→23\to21.11.112401.1≈1127\frac{1240}{1.1}\approx1127
2→12\to12.12.112402.1≈590\frac{1240}{2.1}\approx590

רק הקו 590 nm590\,\text{nm} (צהוב־כתום) נמצא בתחום הנראה. הקו 387.5 nm387.5\,\text{nm} על־סגול, והקו 1127 nm1127\,\text{nm} תת־אדום.

טעות נפוצה: לשכוח את המעבר 3→23\to2. אטום ברמה n=3n=3 לא חייב לחזור ישירות לרמת היסוד.

סעיף ד

תשובה:

4.54.5, 2.42.4, 1.31.3, 0.50.5 ו־0.3 eV0.3\,\text{eV}

התנגשות מעוררת ראשונה (מ־4.5 eV4.5\,\text{eV}):

•ל־n=2n=2: נשאר 4.5−2.1=2.4 eV4.5-2.1=2.4\,\text{eV};

•ל־n=3n=3: נשאר 4.5−3.2=1.3 eV4.5-3.2=1.3\,\text{eV};

•ל־n=4n=4: נשאר 4.5−4.0=0.5 eV4.5-4.0=0.5\,\text{eV}.

(יינון דורש 5.1 eV5.1\,\text{eV}, ולכן אינו אפשרי.)

התנגשות מעוררת שנייה: רק אלקטרון שנשארו לו 2.4 eV2.4\,\text{eV} יכול לעורר אטום נוסף, ורק לרמה n=2n=2: נשאר 2.4−2.1=0.3 eV2.4-2.1=0.3\,\text{eV}. לאלקטרונים עם 1.3 eV1.3\,\text{eV} ו־0.5 eV0.5\,\text{eV}, וגם לאלקטרון עם 0.3 eV0.3\,\text{eV}, אין מספיק אנרגיה לעירור נוסף.

יחד עם האלקטרונים שעברו רק התנגשויות אלסטיות (4.5 eV4.5\,\text{eV}) מקבלים חמישה ערכים:

4.5,  2.4,  1.3,  0.5,  0.3 eV4.5,\;2.4,\;1.3,\;0.5,\;0.3\,\text{eV}

סעיף ה

תשובה:

5.1 V5.1\,\text{V}

כדי ליינן אטום ברמת היסוד האלקטרון צריך למסור לו לפחות 5.1 eV5.1\,\text{eV} (סעיף א). האנרגיה הקינטית של האלקטרון היא eUeU, ולכן:

eU≥5.1 eV  ⇒  Umin=5.1 VeU\ge5.1\,\text{eV}\;\Rightarrow\;U_{min}=5.1\,\text{V}

שאלה 14 · עירור אטומי גז בהתנגשות עם אלקטרונים מואציםבאורך בגרות · ברמת בגרות

בשפופרת המכילה גז XX דליל, אלקטרונים יוצאים ממנורת להט ומואצים ממנוחה במתח של U=9.0 VU=9.0\,\text{V}. אחרי ההאצה הם עוברים בין אטומי הגז, הנמצאים כולם ברמת היסוד. כתוצאה מכך נפלטת מן השפופרת קרינה אלקטרומגנטית.

התרשים שלפניכם מתאר את חמש רמות האנרגייה הראשונות של אטום XX ואת רמת היינון שלו.

א.

ידוע שאלקטרון שהואץ במתח הנתון יכול לעורר אטום XX מרמת היסוד לרמה מעוררת, ואילו פוטון שאנרגייתו שווה לאנרגייה הקינטית של האלקטרון לא יעורר את האטום. הסבירו מדוע.

ב.

קבעו מהי רמת האנרגייה הגבוהה ביותר שאליה עוררו אטומי XX בהתנגשויות עם האלקטרונים.

ג.

קבעו כמה קווים יש בספקטרום הפליטה של הגז, וחשבו את אורכי הגל של קווי הספקטרום (אחד או יותר) שנמצאים בתחום האור הנראה (400 nm400\,\text{nm} – 700 nm700\,\text{nm}).

ד.

חשבו את אורך הגל המרבי של קרינה אלקטרומגנטית שיכולה ליינן אטומי XX הנמצאים ברמת היסוד.

ה.

הקרינו את אטומי XX, הנמצאים ברמת היסוד, בקרינה שאורך הגל שלה 100 nm100\,\text{nm}.

קבעו אם הקרינה גרמה ליינון של אטומי XX. אם כן – חשבו את האנרגייה הקינטית של האלקטרון המשתחרר; אם לא – הסבירו מדוע לא התרחש יינון.

◂ פתרון מלא לשאלה 14

סעיף א

תשובה:

האלקטרון (9.0 eV9.0\,\text{eV}) יכול למסור לאטום חלק מאנרגייתו (למשל 4.94.9, 6.76.7 או 8.8 eV8.8\,\text{eV}) ולהמשיך עם השאר; פוטון נבלע רק כולו, ולכן רק אם 9.0 eV9.0\,\text{eV} שווה בדיוק להפרש רמות – והיא אינה שווה לאף הפרש (וקטנה מ־10.4 eV10.4\,\text{eV}).

האנרגייה של האלקטרון: הוא הואץ ממנוחה במתח UU, ולכן Ek=eU=9.0 eVE_k=eU=9.0\,\text{eV}.

האלקטרון: בהתנגשות עם האטום האלקטרון יכול למסור לאטום רק חלק מן האנרגייה הקינטית שלו – בדיוק את ההפרש הדרוש למעבר בין רמות – ולהמשיך בתנועתו עם היתרה. ההפרשים מרמת היסוד:

E2−E1=−5.5−(−10.4)=4.9 eV,E3−E1=6.7 eV,E4−E1=8.8 eVE_2-E_1=-5.5-(-10.4)=4.9\,\text{eV},\quad E_3-E_1=6.7\,\text{eV},\quad E_4-E_1=8.8\,\text{eV}

כולם קטנים מ־9.0 eV9.0\,\text{eV}, ולכן האלקטרון יכול לעורר את האטום.

הפוטון: פוטון אינו יכול למסור חלק מאנרגייתו – הוא נבלע כולו או לא נבלע כלל. לכן אטום יבלע פוטון רק אם אנרגייתו שווה בדיוק להפרש בין רמת היסוד לרמה מעוררת (או גדולה מאנרגיית היינון 10.4 eV10.4\,\text{eV}). ההפרשים הם 4.94.9, 6.76.7, 8.88.8, 9.5 eV9.5\,\text{eV} – ו־9.0 eV9.0\,\text{eV} אינה שווה לאף אחד מהם, וגם קטנה מ־10.4 eV10.4\,\text{eV}. לכן פוטון כזה לא ייבלע.

סעיף ב

תשובה:

n=4n=4, E4=−1.6 eVE_4=-1.6\,\text{eV}

אם האלקטרון מוסר לאטום את כל האנרגייה הקינטית שלו, אנרגיית האטום תגיע לכל היותר ל:

Emax⁡=E1+eU=−10.4+9.0=−1.4 eVE_{\max}=E_1+eU=-10.4+9.0=-1.4\,\text{eV}

האטום יכול להימצא רק ברמות המותרות שבתרשים:

- n=4n=4: E4=−1.6 eV≤−1.4 eVE_4=-1.6\,\text{eV}\le -1.4\,\text{eV} – אפשרי (נדרשים 8.8 eV≤9.0 eV8.8\,\text{eV}\le 9.0\,\text{eV}).

- n=5n=5: E5=−0.9 eV>−1.4 eVE_5=-0.9\,\text{eV}>-1.4\,\text{eV} – לא אפשרי (נדרשים 9.5 eV>9.0 eV9.5\,\text{eV}>9.0\,\text{eV}).

לכן הרמה הגבוהה ביותר היא n=4n=4, שאנרגייתה E4=−1.6 eVE_4=-1.6\,\text{eV}.

סעיף ג

תשובה:

66 קווים. בתחום הנראה – שניים: ≈590 nm\approx 590\,\text{nm} (4→34\to 3) ו־≈689 nm\approx 689\,\text{nm} (3→23\to 2).

האטומים עוררו לרמות n=2n=2, 33 ו־44. בחזרה לרמת היסוד הם יכולים לפלוט פוטונים בכל מעבר כלפי מטה:

4→3,4→2,4→1,3→2,3→1,2→14\to 3,\quad 4\to 2,\quad 4\to 1,\quad 3\to 2,\quad 3\to 1,\quad 2\to 1

כלומר 66 קווים.

אנרגיית הפוטון במעבר Eph=∣Ef−Ei∣E_{ph}=|E_f-E_i|, ואורך הגל לפי λ[nm]=1240E[eV]\lambda[\text{nm}]=\frac{1240}{E[\text{eV}]}:

- 4→34\to 3: Eph=−1.6−(−3.7)=2.1 eVE_{ph}=-1.6-(-3.7)=2.1\,\text{eV}, λ=12402.1≈590 nm\lambda=\frac{1240}{2.1}\approx 590\,\text{nm} – נראה (צהוב־כתום).

- 3→23\to 2: Eph=−3.7−(−5.5)=1.8 eVE_{ph}=-3.7-(-5.5)=1.8\,\text{eV}, λ=12401.8≈689 nm\lambda=\frac{1240}{1.8}\approx 689\,\text{nm} – נראה (אדום).

- 4→24\to 2: 3.9 eV3.9\,\text{eV}, λ≈318 nm\lambda\approx 318\,\text{nm} – על־סגול.

- 2→12\to 1: 4.9 eV4.9\,\text{eV}, λ≈253 nm\lambda\approx 253\,\text{nm} – על־סגול.

- 3→13\to 1: 6.7 eV6.7\,\text{eV}, λ≈185 nm\lambda\approx 185\,\text{nm} – על־סגול.

- 4→14\to 1: 8.8 eV8.8\,\text{eV}, λ≈141 nm\lambda\approx 141\,\text{nm} – על־סגול.

בתחום הנראה שני קווים: ≈590 nm\approx 590\,\text{nm} ו־≈689 nm\approx 689\,\text{nm}.

טעות נפוצה: לספור רק את המעברים ישירות לרמת היסוד (33 קווים) – אטום יכול לרדת גם "במדרגות".

סעיף ד

תשובה:

λmax⁡≈119 nm\lambda_{\max}\approx 119\,\text{nm}

כדי ליינן אטום ברמת היסוד, הפוטון צריך להעביר אותו מ־n=1n=1 ל־n=∞n=\infty (E∞=0E_\infty=0):

Eph=∣E∞−E1∣=∣0−(−10.4)∣=10.4 eVE_{ph}=|E_\infty-E_1|=|0-(-10.4)|=10.4\,\text{eV}

זו האנרגייה המזערית, ואורך הגל המרבי מתאים לה (EE ו־λ\lambda ביחס הפוך):

λmax⁡[nm]=124010.4≈119 nm\lambda_{\max}[\text{nm}]=\frac{1240}{10.4}\approx 119\,\text{nm}

(קרינה על־סגולה.)

סעיף ה

תשובה:

כן. Eph=12.4 eV>10.4 eVE_{ph}=12.4\,\text{eV}>10.4\,\text{eV}; האלקטרון המשתחרר מקבל Ek=2.0 eVE_k=2.0\,\text{eV}.

אנרגיית הפוטון:

E[eV]=1240100=12.4 eVE[\text{eV}]=\frac{1240}{100}=12.4\,\text{eV}

קביעה: כן, התרחש יינון. 100 nm<119 nm100\,\text{nm}<119\,\text{nm}, כלומר אנרגיית הפוטון גדולה מאנרגיית היינון מרמת היסוד (10.4 eV10.4\,\text{eV}). מעל E∞=0E_\infty=0 אין רמות בדידות – האלקטרון החופשי יכול לנוע בכל מהירות – ולכן פוטון שאנרגייתו גדולה מאנרגיית היינון נבלע, גם אם אינו שווה לאף הפרש בין רמות.

עודף האנרגייה – לפי שימור אנרגייה:

Eph=10.4 eV+Ek  ⇒  Ek=12.4−10.4=2.0 eV  (=3.2⋅10−19 J)E_{ph}=10.4\,\text{eV}+E_k\;\Rightarrow\;E_k=12.4-10.4=2.0\,\text{eV}\;(=3.2\cdot 10^{-19}\,\text{J})

זו האנרגייה הקינטית של האלקטרון שהשתחרר (חלקו של היון הכבד זניח).

טעות נפוצה: לקבוע שהפוטון אינו נבלע כי 12.4 eV12.4\,\text{eV} אינה שווה להפרש רמות – הדרישה לאנרגייה מדויקת חלה רק על מעבר בין שתי רמות קשורות.

שאלה 15 · ענן גז קר בין כוכב לטלסקופ: בליעה, פליטה ויינוןבאורך בגרות · ברמת בגרות

אסטרונומים צפו באמצעות טלסקופ חלל בכוכב חם, שהקרינה שלו עוברת בדרכה אלינו דרך ענן גז קר של היסוד X. בענן הצפיפות והטמפרטורה נמוכות, ואפשר להניח כי מרבית האטומים בו נמצאים ברמת היסוד.

לפניכם תרשים של חלק מרמות האנרגייה של אטום X.

בתחום אורכי הגל שנבדק, הכוכב פולט ספקטרום רציף. בספקטרום שקלט הטלסקופ, לאחר שהקרינה עברה דרך הענן, התגלו קווים שחורים.

בשאלה זו יש להתייחס לעירור מרמת היסוד בלבד.

א.

חשבו את אורך הגל המקסימלי של קרינה שיכולה לגרום לעירור של אטום X.

ב.

האסטרונומים כיוונו את הטלסקופ גם לחלק של הענן שאין מאחוריו כוכב, ובחנו את הקרינה שהענן עצמו פולט. בספקטרום הפליטה של הענן הם הבחינו בשלושה קווים ספקטרליים בלבד.

חשבו את אורכי הגל של הקרינה שפולט הענן.

ג.

קבעו את אורכי הגל שבהם התגלו הקווים השחורים בספקטרום הכוכב, לאחר שהקרינה עברה דרך הענן. נמקו.

ד.

במעבדה מקרינים אטומי X (ברמת היסוד) בקרינה מונוכרומטית באורך גל λ=90 nm\lambda=90\,\text{nm}.

קבעו אם מתרחשת תופעת יינון. אם לא – נמקו את קביעתכם; אם כן – חשבו את האנרגייה הקינטית המקסימלית של האלקטרונים הנפלטים.

ה.

בניסוי אחר העבירו דרך שפופרת שבה גז X קר אלומת אלקטרונים. האנרגייה הקינטית של כל אלקטרון היא 8.5 eV8.5\,\text{eV}.

קבעו אם הקרינה שנפלטה הפעם היא בדיוק באותם שלושה אורכי גל שחישבתם בסעיף ב. נמקו את קביעתכם.

◂ פתרון מלא לשאלה 15

סעיף א

תשובה:

λmax⁡≈258 nm\lambda_{\max}\approx258\,\text{nm}

אורך גל מקסימלי מתאים לאנרגיית פוטון מינימלית (Eph=hcλE_{ph}=\frac{hc}{\lambda}). פוטון נבלע רק אם האנרגייה שלו שווה בדיוק להפרש בין שתי רמות, והאנרגייה המינימלית לעירור מרמת היסוד היא המעבר n=1→n=2n=1\to n=2:

Eph=E2−E1=−7.2−(−12.0)=4.8 eVE_{ph}=E_2-E_1=-7.2-(-12.0)=4.8\,\text{eV}

מדף הנוסחאות:

λ[nm]=1240E[eV]=12404.8≈258 nm\lambda[\text{nm}]=\frac{1240}{E[\text{eV}]}=\frac{1240}{4.8}\approx258\,\text{nm}

סעיף ב

תשובה:

177 nm177\,\text{nm} (3→13\to1), 258 nm258\,\text{nm} (2→12\to1), 564 nm564\,\text{nm} (3→23\to2)

האטומים שעוררו (על ידי בליעת קרינת הכוכב) חוזרים לרמות נמוכות ופולטים פוטונים – ישירות או דרך רמות ביניים. מרמה nn אפשר לקבל n(n−1)2\frac{n(n-1)}{2} קווים שונים:

•עירור עד הרמה n=4n=4 היה נותן 66 קווים.

•עירור עד הרמה n=3n=3 לכל היותר נותן בדיוק 33 קווים: 3→13\to1, 3→23\to2, 2→12\to1.

לכן האטומים בענן עוררו לרמות n=2n=2 ו־n=3n=3 בלבד.

מדף הנוסחאות: Eph=Ei−EfE_{ph}=E_i-E_f ו־λ[nm]=1240E[eV]\lambda[\text{nm}]=\frac{1240}{E[\text{eV}]}.

מעבר 3→13\to1:

Eph=−5.0−(−12.0)=7.0 eV  ⇒  λ=12407.0≈177 nmE_{ph}=-5.0-(-12.0)=7.0\,\text{eV}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{1240}{7.0}\approx177\,\text{nm}

מעבר 2→12\to1:

Eph=−7.2−(−12.0)=4.8 eV  ⇒  λ=12404.8≈258 nmE_{ph}=-7.2-(-12.0)=4.8\,\text{eV}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{1240}{4.8}\approx258\,\text{nm}

מעבר 3→23\to2:

Eph=−5.0−(−7.2)=2.2 eV  ⇒  λ=12402.2≈564 nmE_{ph}=-5.0-(-7.2)=2.2\,\text{eV}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{1240}{2.2}\approx564\,\text{nm}

סעיף ג

תשובה:

258 nm258\,\text{nm} ו־177 nm177\,\text{nm}

הקווים השחורים (ספקטרום בליעה) מתאימים לפוטונים שנבלעו באטומי הענן. מרבית האטומים ברמת היסוד, והבליעה היא מרמת היסוד בלבד.

לפי סעיף ב, האטומים עוררו לרמות n=2n=2 ו־n=3n=3 בלבד, ולכן נבלעו רק הפוטונים של המעברים:

- 1→21\to2: 4.8 eV4.8\,\text{eV}, λ≈258 nm\lambda\approx258\,\text{nm}

- 1→31\to3: 7.0 eV7.0\,\text{eV}, λ≈177 nm\lambda\approx177\,\text{nm}

(אין קו בליעה של המעבר 1→41\to4, 9.4 eV9.4\,\text{eV}, λ≈132 nm\lambda\approx132\,\text{nm}: אילו הקרינה שמגיעה לענן הייתה מעוררת את הרמה n=4n=4, היו בספקטרום הפליטה שישה קווים ולא שלושה. כלומר בתחום אורכי הגל שנבדק אין פוטונים שמעוררים את n=4n=4.)

הקו 564 nm564\,\text{nm} מופיע בספקטרום הפליטה בלבד: הוא מתאים למעבר בין n=2n=2 ל־n=3n=3, ובענן הקר כמעט אין אטומים ברמה n=2n=2 שיכולים לבלוע אותו.

טעות נפוצה: לכלול את 564 nm564\,\text{nm} בקווי הבליעה – בליעה מתרחשת רק מהרמה שבה נמצאים האטומים (רמת היסוד).

סעיף ד

תשובה:

כן, מתרחש יינון; Ek,max⁡≈1.8 eVE_{k,\max}\approx1.8\,\text{eV}

אנרגיית הפוטון:

Eph=1240λ[nm]=124090≈13.8 eVE_{ph}=\frac{1240}{\lambda[\text{nm}]}=\frac{1240}{90}\approx13.8\,\text{eV}

אנרגיית היינון מרמת היסוד (מ־n=1n=1 ל־n=∞n=\infty, שם E=0E=0):

Eion=0−(−12.0)=12.0 eVE_{ion}=0-(-12.0)=12.0\,\text{eV}

קביעה: 13.8 eV>12.0 eV13.8\,\text{eV}>12.0\,\text{eV}, ולכן מתרחש יינון. (מעל E=0E=0 האלקטרון חופשי ואנרגייתו רציפה, ולכן פוטון שאנרגייתו גדולה מאנרגיית היינון נבלע גם אם אינו מתאים להפרש רמות.)

האנרגייה הקינטית המקסימלית – לפי שימור אנרגייה, העודף הופך לאנרגייה קינטית:

Ek,max⁡=Eph−Eion=13.78−12.0≈1.8 eVE_{k,\max}=E_{ph}-E_{ion}=13.78-12.0\approx1.8\,\text{eV}

(≈2.8⋅10−19 J\approx2.8\cdot10^{-19}\,\text{J}.)

סעיף ה

תשובה:

כן – בדיוק אותם שלושה אורכי גל.

קביעה: כן.

נימוק: בשונה מפוטון, שנבלע רק אם האנרגייה שלו שווה בדיוק להפרש רמות, אלקטרון יכול למסור לאטום חלק מהאנרגייה הקינטית שלו ולהמשיך לנוע עם השאר. לכן אלקטרון של 8.5 eV8.5\,\text{eV} יכול לעורר אטום X מרמת היסוד לכל רמה שאנרגיית העירור שלה 8.5 eV8.5\,\text{eV} לכל היותר:

- n=2n=2: E2−E1=4.8 eV<8.5 eVE_2-E_1=4.8\,\text{eV}<8.5\,\text{eV} – אפשרי.

- n=3n=3: E3−E1=7.0 eV<8.5 eVE_3-E_1=7.0\,\text{eV}<8.5\,\text{eV} – אפשרי.

- n=4n=4: E4−E1=−2.6−(−12.0)=9.4 eV>8.5 eVE_4-E_1=-2.6-(-12.0)=9.4\,\text{eV}>8.5\,\text{eV} – לא אפשרי (וגם יינון, 12.0 eV12.0\,\text{eV}, אינו אפשרי).

האטומים מעוררים לרמות n=2n=2 ו־n=3n=3 בלבד – כמו בענן – ובחזרתם פולטים את אותם שלושה קווים: 177 nm177\,\text{nm}, 258 nm258\,\text{nm} ו־564 nm564\,\text{nm}.

טעות נפוצה: לחשוב שאלקטרון של 8.5 eV8.5\,\text{eV} אינו יכול לעורר משום ש־8.5 eV8.5\,\text{eV} אינו שווה בדיוק להפרש רמות – הדרישה "בדיוק" חלה על פוטונים, לא על אלקטרונים.

שאלה 16 · אטום המימן: עירור לרמה n=4, ספקטרום פליטה ויינון מרמה מעוררתבאורך בגרות · ברמת בגרות

במעבדה לספקטרוסקופיה בודקים תהליכי עירור ופליטה של אטומי מימן לפי המודל של בוהר. שפופרת מכילה גז מימן חד־אטומי דליל, שכל האטומים בו נמצאים בתחילה במצב היסוד.

א.

את אטומי המימן אפשר לעורר בשתי שיטות: הקרנה באלומה של קרינה אלקטרומגנטית מונוכרומטית, או הפגזה באלקטרונים שהואצו מחוץ לשפופרת. בניסוי מעוררים את האטומים מרמת היסוד לרמה n=4n=4.

איזה ערך או אילו ערכים של אנרגייה יכול/יכולים להיות:

(1)

לפוטון באלומת הקרינה? נמקו.

(2)

לאלקטרון המתנגש באטום מימן? נמקו.

ב.

האטומים שעוררו לרמה n=4n=4 חוזרים למצב היסוד, ונמדד ספקטרום הפליטה שלהם.

(1)

סרטטו דיאגרמה של רמות האנרגייה של אטום המימן, שתכלול את רמת היסוד, את שלוש הרמות המעוררות הראשונות ואת רמת היינון (סך הכול חמש רמות). רשמו ליד כל רמה את ערך האנרגייה שלה.

(2)

סמנו בדיאגרמה חצים המייצגים את כל המעברים בין הרמות שיכולים להופיע בספקטרום הפליטה.

ג.

חשבו את אורך הגל הארוך ביותר ואת אורך הגל הקצר ביותר בספקטרום פליטה זה, וציינו לאילו מעברים הם מתאימים.

ד.

הסטודנטים התבקשו לשער מהו אורך הגל של פוטון שיגרום ליינון של אטום מימן הנמצא ברמה n=2n=2.

לפניכם ההשערות של שלושה סטודנטים.

סטודנט AA: ליינון האטום יגרום כל פוטון שאורך הגל שלו λ≥365 nm\lambda\ge 365\,\text{nm}.

סטודנט BB: ליינון האטום יגרום רק פוטון שאורך הגל שלו λ=365 nm\lambda=365\,\text{nm}.

סטודנט CC: ליינון האטום יגרום כל פוטון שאורך הגל שלו λ≤365 nm\lambda\le 365\,\text{nm}.

קבעו איזו מההשערות נכונה, ונמקו את קביעתכם.

ה.

חשבו את האנרגייה הקינטית של האלקטרון באטום המימן כאשר הוא נמצא ברמה n=2n=2.

◂ פתרון מלא לשאלה 16

סעיף א(1)

תשובה:

ערך אחד בלבד: Eph=E4−E1=12.75 eVE_{ph}=E_4-E_1=12.75\,\text{eV}.

מדף הנוסחאות, רמות האנרגייה באטום המימן:

En=−R∗n2,R∗=13.6 eVE_n=-\frac{R^*}{n^2},\qquad R^*=13.6\,\text{eV}
E1=−13.6 eV,E4=−13.616=−0.85 eVE_1=-13.6\,\text{eV},\qquad E_4=-\frac{13.6}{16}=-0.85\,\text{eV}

פוטון נבלע בשלמותו או שאינו נבלע כלל – הוא אינו יכול למסור לאטום רק חלק מהאנרגייה שלו. לכן כדי לעורר את האטום מ־n=1n=1 ל־n=4n=4, אנרגיית הפוטון חייבת להיות שווה בדיוק להפרש הרמות (Eph=Ef−EiE_{ph}=E_f-E_i):

Eph=E4−E1=−0.85−(−13.6)=12.75 eVE_{ph}=E_4-E_1=-0.85-(-13.6)=12.75\,\text{eV}

פוטון באנרגייה אחרת (קטנה מ־13.6 eV13.6\,\text{eV}) לא יעורר את האטום לרמה 44.

סעיף א(2)

תשובה:

כל אנרגייה קינטית Ek≥12.75 eVE_k\ge 12.75\,\text{eV}.

בהתנגשות, האלקטרון המופגז יכול למסור לאטום חלק מהאנרגייה הקינטית שלו ולהמשיך לנוע עם השארית. האטום קולט רק את האנרגייה המתאימה למעבר (12.75 eV12.75\,\text{eV} למעבר 1→41\to 4), והשאר נשאר אנרגייה קינטית.

לכן אלקטרון יכול לעורר את האטום לרמה n=4n=4 בתנאי שהאנרגייה הקינטית שלו לפחות שווה להפרש הרמות:

Ek≥E4−E1=12.75 eVE_k\ge E_4-E_1=12.75\,\text{eV}

(אם רוצים שאף אטום לא יעורר לרמה n=5n=5 ומעלה, צריך גם Ek<E5−E1≈13.06 eVE_k<E_5-E_1\approx 13.06\,\text{eV}.)

טעות נפוצה: לתת גם לאלקטרון ערך יחיד – רק פוטון חייב להתאים בדיוק להפרש הרמות.

סעיף ב(1)

תשובה:

E1=−13.6 eVE_1=-13.6\,\text{eV}, E2=−3.40 eVE_2=-3.40\,\text{eV}, E3≈−1.51 eVE_3\approx -1.51\,\text{eV}, E4=−0.85 eVE_4=-0.85\,\text{eV}, E∞=0E_\infty=0.

לפי En=−13.6n2 eVE_n=-\frac{13.6}{n^2}\,\text{eV} (עם E∞=0E_\infty=0):

רמהאנרגייה
n=∞n=\infty (רמת היינון)00
n=4n=4−13.616=−0.85 eV-\frac{13.6}{16}=-0.85\,\text{eV}
n=3n=3−13.69≈−1.51 eV-\frac{13.6}{9}\approx -1.51\,\text{eV}
n=2n=2−13.64=−3.40 eV-\frac{13.6}{4}=-3.40\,\text{eV}
n=1n=1 (רמת היסוד)−13.6 eV-13.6\,\text{eV}

הסרטוט: ציר אנרגייה אנכי ועליו חמישה קווים אופקיים: n=1n=1 בתחתית; n=2n=2 גבוה בהרבה (כשלושה רבעים מהדרך אל 00); n=3n=3 ו־n=4n=4 קרובים זה לזה וקרובים ל־00; n=∞n=\infty (E=0E=0) בראש. הרווחים בין הרמות הולכים וקטנים כלפי מעלה. ליד כל קו רושמים את nn ואת האנרגייה.

סעיף ב(2)

תשובה:

שישה חצים כלפי מטה: 4→34\to 3, 4→24\to 2, 4→14\to 1, 3→23\to 2, 3→13\to 1, 2→12\to 1.

אטום ברמה n=4n=4 יכול לחזור למצב היסוד ישירות או בכמה שלבים, דרך הרמות 33 ו/או 22. בכל מעבר כלפי מטה נפלט פוטון. לכן מסמנים את כל המעברים האפשריים כלפי מטה בין הרמות 11 עד 44:

•מרמה 44: 4→34\to 3, 4→24\to 2, 4→14\to 1;

•מרמה 33: 3→23\to 2, 3→13\to 1;

•מרמה 22: 2→12\to 1.

סך הכול שישה חצים, ולכל אחד מתאים קו אחד בספקטרום. אין חצים אל רמת היינון או ממנה.

טעות נפוצה: לסמן רק את המעבר הישיר 4→14\to 1, או רק את המעברים שיוצאים מרמה 44 – אטום שירד לרמה 33 או 22 ממשיך לרדת ופולט פוטונים נוספים.

סעיף ג

תשובה:

הארוך ביותר: 4→34\to 3, λ≈1876 nm\lambda\approx 1876\,\text{nm}; הקצר ביותר: 4→14\to 1, λ≈97.3 nm\lambda\approx 97.3\,\text{nm}.

אנרגיית הפוטון הנפלט שווה להפרש הרמות, ואורך הגל הפוך לאנרגייה (מדף הנוסחאות):

E [eV]=1240λ [nm]  ⇒  λ=1240EE\,[\text{eV}]=\frac{1240}{\lambda\,[\text{nm}]}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{1240}{E}

- אורך הגל הארוך ביותר – המעבר עם הפרש האנרגייה הקטן ביותר. הרמות מתקרבות זו לזו כלפי מעלה, ולכן זה המעבר 4→34\to 3:

E=13.6(19−116)≈0.661 eV  ⇒  λ=12400.661≈1876 nmE=13.6\left(\frac19-\frac1{16}\right)\approx 0.661\,\text{eV}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{1240}{0.661}\approx 1876\,\text{nm}

(תת־אדום.)

- אורך הגל הקצר ביותר – הפרש האנרגייה הגדול ביותר, המעבר 4→14\to 1:

E=13.6(1−116)=12.75 eV  ⇒  λ=124012.75≈97.3 nmE=13.6\left(1-\frac1{16}\right)=12.75\,\text{eV}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{1240}{12.75}\approx 97.3\,\text{nm}

(על־סגול.)

טעות נפוצה: לבחור את המעבר 2→12\to 1 כ"קצר" ביותר כי הוא "הקצר" בדיאגרמה – מה שקובע הוא הפרש האנרגייה, והמעבר 4→14\to 1 הוא הגדול ביותר.

סעיף ד

תשובה:

השערת סטודנט CC: λ≤365 nm\lambda\le 365\,\text{nm}.

קביעה: ההשערה של סטודנט CC נכונה.

נימוק: יינון של אטום ברמה n=2n=2 הוא העברת האלקטרון מ־E2=−3.40 eVE_2=-3.40\,\text{eV} אל מחוץ לאטום (E=0E=0). האנרגייה המזערית הדרושה:

Emin⁡=0−E2=3.40 eVE_{\min}=0-E_2=3.40\,\text{eV}

אורך הגל של פוטון באנרגייה זו:

λ=12403.40≈365 nm\lambda=\frac{1240}{3.40}\approx 365\,\text{nm}

•פוטון באנרגייה גדולה מ־3.40 eV3.40\,\text{eV} (אורך גל קצר מ־365 nm365\,\text{nm}) גם הוא מיינן: האלקטרון משתחרר, והעודף הופך לאנרגייה הקינטית שלו. אנרגיית אלקטרון חופשי אינה מקוונטטת, ולכן אין צורך בהתאמה מדויקת – השערת BB ("רק") שגויה.

•פוטון באורך גל ארוך מ־365 nm365\,\text{nm} נושא פחות מ־3.40 eV3.40\,\text{eV} ואינו יכול ליינן את האטום מרמה 22 – השערת AA שגויה.

טעות נפוצה: לבחור ב־AA מתוך בלבול בכיוון – אנרגיית הפוטון הפוכה לאורך הגל (E=hcλE=\frac{hc}{\lambda}).

סעיף ה

תשובה:

Ek=3.40 eV≈5.44⋅10−19 JE_k=3.40\,\text{eV}\approx 5.44\cdot 10^{-19}\,\text{J}

לפי המודל של בוהר, האלקטרון נע במסלול מעגלי סביב הפרוטון, וכוח קולון הוא הכוח השקול הרדיאלי (הכוח הצנטריפטלי):

ke2r2=mev2r  ⇒  mev2=ke2r  ⇒  Ek=12mev2=ke22rk\frac{e^2}{r^2}=\frac{m_ev^2}{r}\;\Rightarrow\;m_ev^2=\frac{ke^2}{r}\;\Rightarrow\;E_k=\tfrac12m_ev^2=\frac{ke^2}{2r}

האנרגייה הפוטנציאלית החשמלית של המערכת (מטענים +e+e ו־−e-e, אפס באינסוף):

U=−ke2r=−2EkU=-\frac{ke^2}{r}=-2E_k

ולכן האנרגייה הכוללת של הרמה:

En=Ek+U=Ek−2Ek=−Ek  ⇒  Ek=−EnE_n=E_k+U=E_k-2E_k=-E_k\;\Rightarrow\;E_k=-E_n

הצבה ברמה n=2n=2:

Ek=−E2=−(−13.64)=3.40 eV=3.40⋅1.6⋅10−19≈5.44⋅10−19 JE_k=-E_2=-\left(-\frac{13.6}{4}\right)=3.40\,\text{eV}=3.40\cdot 1.6\cdot 10^{-19}\approx 5.44\cdot 10^{-19}\,\text{J}

בדיקה ישירה: r2=n2r1=4⋅0.0529=0.2116 nmr_2=n^2r_1=4\cdot 0.0529=0.2116\,\text{nm}:

Ek=ke22r2=9⋅109⋅(1.6⋅10−19)22⋅0.2116⋅10−9≈5.44⋅10−19 J ✓E_k=\frac{ke^2}{2r_2}=\frac{9\cdot 10^9\cdot(1.6\cdot 10^{-19})^2}{2\cdot 0.2116\cdot 10^{-9}}\approx 5.44\cdot 10^{-19}\,\text{J}\ ✓

טעות נפוצה: לענות −3.40 eV-3.40\,\text{eV} – אנרגייה קינטית אינה יכולה להיות שלילית; האנרגייה הכוללת של הרמה שלילית, והקינטית שווה לה בערכה המוחלט.

שאלה 17 · רמות האנרגייה של אטום המימן: סדרת פשן, עירור בפוטון ובאלקטרון ויינוןבאורך בגרות · ברמת בגרות

בתרשים שלפניכם מתוארות כמה מרמות האנרגייה של אטום המימן.

א.

חשבו את האנרגייה המתאימה לרמה n=4n=4.

ב.

פוטון שהאנרגייה שלו 12.9 eV12.9\,\text{eV} פוגע באטום מימן שנמצא ברמת היסוד.

קבעו אם הפוטון יכול לעורר את האלקטרון באטום המימן לרמה n=4n=4. הסבירו את קביעתכם.

ג.

סדרת פשן היא סדרה של קווים ספקטרליים הנפלטים מאטום מימן בעקבות ירידה של אלקטרון לרמה n=3n=3. הקווים של סדרה זו נמצאים בתחום האינפרה־אדום.

(1)

חשבו את אורך הגל הארוך ביותר בסדרה זו.

(2)

מצלמה תרמית רגישה לקרינה בתחום 1050 nm<λ<2000 nm1050\,\text{nm}<\lambda<2000\,\text{nm}. חשבו את אורך הגל הקצר ביותר בסדרת פשן שהמצלמה יכולה לקלוט.

ד.

אלומת אלקטרונים שהואצו ממנוחה במתח 12.9 V12.9\,\text{V} חודרת לשפופרת שבה נמצאים אטומי מימן במצב היסוד שלהם.

קבעו כמה קווים שונים יופיעו בספקטרום הקרינה שתיפלט מאטומי המימן, וחשבו את אורך הגל הקצר ביותר מביניהם.

ה.

בענני גז בין־כוכביים הנמצאים סמוך לכוכבים חמים יש אטומי מימן מעוררים.

קבעו את אנרגיית היינון של אטום מימן שהאלקטרון שלו נמצא ברמה n=3n=3. הסבירו את תשובתכם.

◂ פתרון מלא לשאלה 17

סעיף א

תשובה:

E4≈−0.85 eVE_4\approx-0.85\,\text{eV}

רמות האנרגייה באטום המימן, מדף הנוסחאות:

En=−R∗n2,R∗=13.6 eVE_n=-\frac{R^*}{n^2},\qquad R^*=13.6\,\text{eV}

הצבה n=4n=4:

E4=−13.642=−13.616=−0.85 eVE_4=-\frac{13.6}{4^2}=-\frac{13.6}{16}=-0.85\,\text{eV}

(בדיקה: הערך נמצא בין E3=−1.51 eVE_3=-1.51\,\text{eV} ל־E5=−0.54 eVE_5=-0.54\,\text{eV}, כמו בתרשים.)

סעיף ב

תשובה:

לא. לעירור לרמה n=4n=4 דרוש פוטון של 12.75 eV12.75\,\text{eV} בדיוק, והפוטון הוא של 12.9 eV12.9\,\text{eV}.

קביעה: הפוטון אינו יכול לעורר את האטום לרמה n=4n=4.

נימוק: פוטון נבלע בשלמותו או לא נבלע כלל. כדי שייבלע, האנרגייה שלו צריכה להיות שווה בדיוק להפרש בין שתי רמות (הנחת בוהר, Eph=Ef−EiE_{ph}=E_f-E_i). הפרש האנרגייה בין רמת היסוד לרמה n=4n=4:

E4−E1=−0.85−(−13.6)=12.75 eV≠12.9 eVE_4-E_1=-0.85-(-13.6)=12.75\,\text{eV}\neq12.9\,\text{eV}

גם לרמה אחרת הפוטון אינו מתאים: E5−E1=13.06 eVE_5-E_1=13.06\,\text{eV}, ואנרגיית היינון מרמת היסוד היא 13.6 eV>12.9 eV13.6\,\text{eV}>12.9\,\text{eV}. לכן הפוטון כלל אינו נבלע באטום ועובר דרכו.

טעות נפוצה: לטעון שהפוטון מעורר לרמה n=4n=4 ו"העודף" של 0.15 eV0.15\,\text{eV} נשאר אצלו – פוטון אינו יכול למסור חלק מהאנרגייה שלו.

סעיף ג(1)

תשובה:

λ≈1876 nm\lambda\approx1876\,\text{nm} (מעבר n=4→n=3n=4\to n=3)

אורך הגל הארוך ביותר מתאים לפוטון בעל האנרגייה הקטנה ביותר בסדרה – המעבר מהרמה הקרובה ביותר מעל n=3n=3, כלומר n=4→n=3n=4\to n=3:

Eph=E4−E3=−0.85−(−1.51)=0.66 eVE_{ph}=E_4-E_3=-0.85-(-1.51)=0.66\,\text{eV}

(בדיוק רב יותר: 13.6(19−116)≈0.661 eV13.6\left(\frac19-\frac1{16}\right)\approx0.661\,\text{eV}.)

λ=1240Eph[eV]=12400.661≈1876 nm\lambda=\frac{1240}{E_{ph}[\text{eV}]}=\frac{1240}{0.661}\approx1876\,\text{nm}

סעיף ג(2)

תשובה:

λ≈1094 nm\lambda\approx1094\,\text{nm} (מעבר n=6→n=3n=6\to n=3)

ככל שהרמה ההתחלתית גבוהה יותר, הפוטון אנרגטי יותר ואורך הגל קצר יותר. נבדוק את הקווים לפי הסדר:

λ5→3=124013.6(19−125)=12400.967≈1282 nm\lambda_{5\to3}=\frac{1240}{13.6\left(\frac19-\frac1{25}\right)}=\frac{1240}{0.967}\approx1282\,\text{nm}
λ6→3=124013.6(19−136)=12401.133≈1094 nm\lambda_{6\to3}=\frac{1240}{13.6\left(\frac19-\frac1{36}\right)}=\frac{1240}{1.133}\approx1094\,\text{nm}
λ7→3=124013.6(19−149)=12401.234≈1005 nm<1050 nm\lambda_{7\to3}=\frac{1240}{13.6\left(\frac19-\frac1{49}\right)}=\frac{1240}{1.234}\approx1005\,\text{nm}<1050\,\text{nm}

הקו 7→37\to3 (וכל הקווים מרמות גבוהות יותר) כבר מחוץ לתחום הרגישות. לכן אורך הגל הקצר ביותר שהמצלמה קולטת הוא כ־1094 nm1094\,\text{nm} (מעבר n=6→n=3n=6\to n=3).

טעות נפוצה: לחשב את גבול הסדרה (n=∞→3n=\infty\to3, כ־820 nm820\,\text{nm}) – הוא מחוץ לתחום של המצלמה.

סעיף ד

תשובה:

שישה קווים (מעברים בין הרמות 11 עד 44); הקצר ביותר ≈97.3 nm\approx97.3\,\text{nm} (מעבר 4→14\to1).

אלקטרון שהואץ ממנוחה במתח 12.9 V12.9\,\text{V} צובר אנרגייה קינטית (עבודת הכוח החשמלי, W=qVW=qV):

Ek=eV=12.9 eVE_k=eV=12.9\,\text{eV}

בשונה מפוטון, אלקטרון מתנגש יכול למסור לאטום חלק מהאנרגייה שלו ולהמשיך עם השאר. לכן הוא יכול לעורר את האטום לכל רמה שאנרגיית העירור שלה קטנה מ־12.9 eV12.9\,\text{eV} או שווה לה:

- n=2n=2: 10.2 eV10.2\,\text{eV} – אפשרי. n=3n=3: 12.09 eV12.09\,\text{eV} – אפשרי. n=4n=4: 12.75 eV12.75\,\text{eV} – אפשרי.

- n=5n=5: 13.06 eV>12.9 eV13.06\,\text{eV}>12.9\,\text{eV} – לא אפשרי.

אטומים שעוררו לרמות 22, 33 ו־44 חוזרים לרמת היסוד ישירות או בשלבים. המעברים האפשריים: 4→34\to3, 4→24\to2, 4→14\to1, 3→23\to2, 3→13\to1, 2→12\to1 – שישה קווים שונים.

הקו הקצר ביותר מתאים להפרש האנרגייה הגדול ביותר, 4→14\to1:

λ4→1=124012.75≈97.3 nm\lambda_{4\to1}=\frac{1240}{12.75}\approx97.3\,\text{nm}

(אולטרה־סגול.)

טעות נפוצה: לספור רק את המעברים לרמת היסוד (שלושה קווים) – אטום ברמה n=4n=4 יכול לחזור ליסוד גם בכמה שלבים.

סעיף ה

תשובה:

1.51 eV1.51\,\text{eV}

אנרגיית יינון היא האנרגייה המזערית הדרושה כדי לנתק את האלקטרון מהאטום – כלומר להעביר אותו מהרמה שבה הוא נמצא אל n=∞n=\infty, שם האנרגייה היא 00 (האלקטרון חופשי ובמנוחה).

עבור אלקטרון ברמה n=3n=3:

Eיינון=E∞−E3=0−(−1.51)=1.51 eVE_{\text{יינון}}=E_\infty-E_3=0-(-1.51)=1.51\,\text{eV}

באטום מעורר האלקטרון קשור חלש בהרבה מאשר ברמת היסוד (13.6 eV13.6\,\text{eV}), ולכן בגז החם סמוך לכוכבים אפילו פוטונים של אור נראה (למשל אור אדום, כ־1.8 eV1.8\,\text{eV}) יכולים ליינן אטומים כאלה.

שאלה 18 · רמות אנרגייה של אדי מתכת: ספקטרום בליעה והתנגשויות אלקטרוניםבאורך בגרות · ברמת בגרות

צוות מהנדסים שמפתח מנורה חדשה בודק את רמות האנרגייה של אדי מתכת מסוימת. האדים נמצאים בשפופרת סגורה העשויה מקוורץ (שאינו בולע קרינה על־סגולה). הניחו שבתחילת כל ניסוי כל האטומים נמצאים ברמת היסוד.

בניסוי הראשון העבירו דרך השפופרת קרינה על־סגולה בעלת ספקטרום רציף בתחום 200 nm≤λ≤350 nm200\,\text{nm}\le\lambda\le 350\,\text{nm}, ומדדו בספקטרומטר את עוצמת הקרינה שעברה דרך השפופרת כפונקצייה של אורך הגל (ראו תרשים).

התברר שקרינה בתחום 200 nm≤λ≤221.4 nm200\,\text{nm}\le\lambda\le 221.4\,\text{nm} לא עברה כלל, וכן חסרים בספקטרום שני קווים צרים, באורכי הגל 253.1 nm253.1\,\text{nm} ו־288.4 nm288.4\,\text{nm}.

א.
(1)

מהו סוג הספקטרום שהתקבל בניסוי הראשון – ספקטרום בליעה או ספקטרום פליטה? נמקו.

(2)

הסבירו מדוע כל הקרינה בתחום 200 nm≤λ≤221.4 nm200\,\text{nm}\le\lambda\le 221.4\,\text{nm} לא עברה דרך השפופרת, ואילו בשאר התחום חסרים רק קווים בודדים.

ב.
(1)

חשבו את אנרגיית היינון של אטום של המתכת.

(2)

חשבו את האנרגייה של שתיים מן הרמות המעוררות של האטום.

ג.

בניסוי השני העבירו דרך השפופרת אלומת אלקטרונים שהואצו (מחוץ לשפופרת) במתח 3.5 V3.5\,\text{V}. באלומה שיצאה מן השפופרת נמצאו אלקטרונים באנרגיות 0.6 eV0.6\,\text{eV}, 1.6 eV1.6\,\text{eV} ו־3.5 eV3.5\,\text{eV} בלבד.

חשבו את האנרגייה של שתי הרמות המעוררות שהתגלו בניסוי השני.

ד.

על פי התוצאות של שני הניסויים, סרטטו את דיאגרמת רמות האנרגייה של האטום, ובה חמש רמות האנרגייה שמצאתם.

ה.

במהלך הניסוי השני מדדו המהנדסים בספקטרומטר גם את הקרינה האלקטרומגנטית שנפלטה מהשפופרת.

הם מצאו בה שני אורכי גל בתחום הנראה (400 nm≤λ≤700 nm400\,\text{nm}\le\lambda\le 700\,\text{nm}).

חשבו את שני אורכי הגל שהתקבלו.

◂ פתרון מלא לשאלה 18

סעיף א(1)

תשובה:

ספקטרום בליעה.

קביעה: ספקטרום בליעה.

נימוק: הספקטרומטר מדד את הקרינה אחרי שעברה דרך האדים. הקרינה שנכנסה הייתה רציפה (כל אורכי הגל בתחום 200200–350 nm350\,\text{nm}), ובקרינה שיצאה חסרים אורכי גל מסוימים – הם נבלעו באטומים. פוטון שהאנרגייה שלו שווה בדיוק להפרש בין רמת היסוד לרמה מעוררת נבלע, והאטום עובר לרמה המעוררת. ספקטרום רציף שחסרים בו קווים הוא ספקטרום בליעה (בספקטרום פליטה רואים קווים בודדים של קרינה על רקע של אפס קרינה).

סעיף א(2)

תשובה:

לפוטונים בתחום זה אנרגייה הגדולה מאנרגיית היינון או שווה לה; הם מייננים את האטום, והעודף הופך לאנרגייה קינטית של האלקטרון החופשי, שיכולה לקבל כל ערך – לכן כל התחום נבלע. מתחת לאנרגיית היינון נבלעים רק פוטונים שהאנרגייה שלהם שווה בדיוק להפרש בין רמות.

לפוטון באורך גל 221.4 nm221.4\,\text{nm} יש אנרגייה E=1240221.4≈5.60 eVE=\frac{1240}{221.4}\approx 5.60\,\text{eV}, ולפוטונים קצרי גל יותר – אנרגייה גדולה יותר.

אנרגייה זו גדולה מאנרגיית היינון של האטום או שווה לה. פוטון כזה נבלע ומשחרר את האלקטרון מהאטום (יינון). האנרגייה שמעבר לאנרגיית היינון הופכת לאנרגייה קינטית של האלקטרון החופשי, ולאנרגייה קינטית של אלקטרון חופשי אין רמות בדידות – היא יכולה לקבל כל ערך. לכן כל פוטון שהאנרגייה שלו לפחות אנרגיית היינון יכול להיבלע, והתחום הרציף כולו חסר.

פוטונים שהאנרגייה שלהם קטנה מאנרגיית היינון יכולים להיבלע רק אם האנרגייה שלהם שווה בדיוק להפרש בין רמת היסוד לרמה מעוררת – ומכאן שני הקווים הבודדים.

סעיף ב(1)

תשובה:

Eיינון≈5.60 eVE_{\text{יינון}}\approx 5.60\,\text{eV}

אנרגיית היינון שווה לאנרגייה של הפוטון החלש ביותר שעדיין מיינן, כלומר הפוטון בעל אורך הגל הגדול ביותר בתחום הנבלע הרציף, λ=221.4 nm\lambda=221.4\,\text{nm}.

מדף הנוסחאות:

E[eV]=1240λ[nm]=1240221.4≈5.60 eVE[\text{eV}]=\frac{1240}{\lambda[\text{nm}]}=\frac{1240}{221.4}\approx 5.60\,\text{eV}

(הגבול 200 nm200\,\text{nm} אינו תכונה של האטום – זה רק הקצה של תחום הקרינה שהועברה.)

סעיף ב(2)

תשובה:

4.90 eV4.90\,\text{eV} ו־4.30 eV4.30\,\text{eV} מעל רמת היסוד; כלומר E≈−0.70 eVE\approx -0.70\,\text{eV} ו־E≈−1.30 eVE\approx -1.30\,\text{eV} (כשאנרגיית האטום המיונן 00 ורמת היסוד −5.60 eV-5.60\,\text{eV}).

שני הקווים החסרים מתאימים למעברים מרמת היסוד לשתי רמות מעוררות. מדף הנוסחאות, Eph=∣Ef−Ei∣E_{ph}=|E_f-E_i| ו־E[eV]=1240λ[nm]E[\text{eV}]=\frac{1240}{\lambda[\text{nm}]}:

Eph,1=1240253.1≈4.90 eV,Eph,2=1240288.4≈4.30 eVE_{ph,1}=\frac{1240}{253.1}\approx 4.90\,\text{eV},\qquad E_{ph,2}=\frac{1240}{288.4}\approx 4.30\,\text{eV}

כלומר יש רמות מעוררות 4.90 eV4.90\,\text{eV} ו־4.30 eV4.30\,\text{eV} מעל רמת היסוד.

בוחרים, כמו באטום המימן בדף הנוסחאות, שאנרגיית האטום המיונן היא 00. אז רמת היסוד E1=−5.60 eVE_1=-5.60\,\text{eV}, והרמות המעוררות:

E=−5.60+4.90=−0.70 eV,E=−5.60+4.30=−1.30 eVE=-5.60+4.90=-0.70\,\text{eV},\qquad E=-5.60+4.30=-1.30\,\text{eV}

סעיף ג

תשובה:

1.9 eV1.9\,\text{eV} ו־2.9 eV2.9\,\text{eV} מעל רמת היסוד, כלומר E=−3.70 eVE=-3.70\,\text{eV} ו־E=−2.70 eVE=-2.70\,\text{eV}.

האלקטרונים הואצו במתח 3.5 V3.5\,\text{V}, ולכן כל אחד מהם נכנס לשפופרת באנרגייה קינטית (W=qVW=qV):

Ek=eV=3.5 eVE_k=eV=3.5\,\text{eV}

בהתנגשות עם אטום ברמת היסוד האלקטרון יכול למסור לאטום רק אנרגייה השווה בדיוק להפרש בין רמת היסוד לרמה מעוררת (או לא למסור כלל – התנגשות אלסטית; האטום הכבד כמעט אינו מקבל אנרגייה קינטית). האנרגייה שאיבד האלקטרון היא אנרגיית העירור:

•אלקטרונים שיצאו ב־3.5 eV3.5\,\text{eV} – לא עוררו אטום.

•אלקטרונים שיצאו ב־1.6 eV1.6\,\text{eV} – מסרו 3.5−1.6=1.9 eV3.5-1.6=1.9\,\text{eV}.

•אלקטרונים שיצאו ב־0.6 eV0.6\,\text{eV} – מסרו 3.5−0.6=2.9 eV3.5-0.6=2.9\,\text{eV}.

לכן יש רמות מעוררות 1.9 eV1.9\,\text{eV} ו־2.9 eV2.9\,\text{eV} מעל רמת היסוד:

E=−5.60+1.9=−3.70 eV,E=−5.60+2.9=−2.70 eVE=-5.60+1.9=-3.70\,\text{eV},\qquad E=-5.60+2.9=-2.70\,\text{eV}

מדוע לא נמצאו בניסוי השני הרמות מסעיף ב? הן דורשות 4.304.30 ו־4.90 eV4.90\,\text{eV}, יותר מ־3.5 eV3.5\,\text{eV}. ומדוע רמות אלה לא נמצאו בניסוי הראשון? הבליעה אליהן דורשת פוטונים של 12401.9≈653 nm\frac{1240}{1.9}\approx 653\,\text{nm} ו־12402.9≈428 nm\frac{1240}{2.9}\approx 428\,\text{nm} – מחוץ לתחום 200200–350 nm350\,\text{nm} שהועבר.

טעות נפוצה: לרשום את האנרגיות שבהן יצאו האלקטרונים (1.61.6 ו־0.6 eV0.6\,\text{eV}) כאנרגיות העירור – אנרגיית העירור היא האנרגייה שאבדה.

סעיף ד

תשובה:

חמש רמות (אנרגיית האטום המיונן =0=0): −5.60-5.60 (יסוד), −3.70-3.70, −2.70-2.70, −1.30-1.30, −0.70 eV-0.70\,\text{eV}.

הדיאגרמה היא ציר אנרגייה אנכי ועליו קו אופקי לכל רמה, במרחקים התואמים לאנרגיות. בוחרים את רמת האפס כאנרגיית האטום המיונן (קו מקווקו בראש הדיאגרמה):

רמהגובה מעל היסוד (eV)אנרגייה (eV)מקור
E1E_1 (יסוד)00−5.60-5.60אנרגיית היינון, ניסוי ראשון
E2E_21.91.9−3.70-3.70ניסוי שני
E3E_32.92.9−2.70-2.70ניסוי שני
E4E_44.304.30−1.30-1.30ניסוי ראשון (288.4 nm288.4\,\text{nm})
E5E_54.904.90−0.70-0.70ניסוי ראשון (253.1 nm253.1\,\text{nm})
יינון: 0
E (eV)12-6.0-5.5-5.0-4.5-4.0-3.5-3.0-2.5-2.0-1.5-1.0-0.50.5

(לציר האופקי אין משמעות פיזיקלית. אפשר גם לסרטט עם רמת היסוד ב־00, הרמות ב־1.91.9, 2.92.9, 4.304.30, 4.90 eV4.90\,\text{eV} וגבול היינון ב־5.60 eV5.60\,\text{eV} – זו אותה דיאגרמה בהזזה של נקודת האפס.)

סעיף ה

תשובה:

λ≈428 nm\lambda\approx 428\,\text{nm} (מעבר של 2.9 eV2.9\,\text{eV}) ו־λ≈653 nm\lambda\approx 653\,\text{nm} (מעבר של 1.9 eV1.9\,\text{eV})

בניסוי השני האלקטרונים עוררו אטומים רק לרמות E2E_2 (1.9 eV1.9\,\text{eV} מעל היסוד) ו־E3E_3 (2.9 eV2.9\,\text{eV} מעל היסוד). אטום מעורר חוזר לרמות נמוכות יותר ופולט פוטונים. המעברים האפשריים:

- E3→E1E_3\to E_1: Eph=2.9 eVE_{ph}=2.9\,\text{eV}

- E2→E1E_2\to E_1: Eph=1.9 eVE_{ph}=1.9\,\text{eV}

- E3→E2E_3\to E_2: Eph=2.9−1.9=1.0 eVE_{ph}=2.9-1.9=1.0\,\text{eV}

מדף הנוסחאות λ[nm]=1240E[eV]\lambda[\text{nm}]=\frac{1240}{E[\text{eV}]}:

λ31=12402.9≈428 nm,λ21=12401.9≈653 nm,λ32=12401.0=1240 nm\lambda_{31}=\frac{1240}{2.9}\approx 428\,\text{nm},\qquad \lambda_{21}=\frac{1240}{1.9}\approx 653\,\text{nm},\qquad \lambda_{32}=\frac{1240}{1.0}=1240\,\text{nm}

רק שני הראשונים בתחום הנראה (400400–700 nm700\,\text{nm}); המעבר E3→E2E_3\to E_2 פולט קרינה תת־אדומה. לכן שני אורכי הגל: 428 nm428\,\text{nm} ו־653 nm653\,\text{nm}.

טעות נפוצה: לחשב מעברים מהרמות 4.304.30 ו־4.90 eV4.90\,\text{eV} – בניסוי השני לא עוררו אטומים לרמות אלה, כי לאלקטרונים היו רק 3.5 eV3.5\,\text{eV}.

שאלה 19 · אלומות אלקטרונים ואלומות פוטונים דרך גז מימן: מה נבלע, כמה קווים ומה נשארבאורך בגרות · בינונית

בכלי סגור יש גז של אטומי מימן, וכל האטומים נמצאים ברמת היסוד (n=1n=1). באיור ארבע הרמות הראשונות של אטום המימן ורמת היינון.

בסעיפים א-ג מעבירים דרך הגז, בזו אחר זו, אלומות של אלקטרונים, ובסעיפים ד-ה – אלומות של פוטונים. לפני כל אלומה כל האטומים שוב ברמת היסוד.

א.

לכל אלקטרון באלומה אנרגייה קינטית של 11.8 eV11.8\,\text{eV}. האם האלקטרונים יכולים לעורר את אטומי המימן? אם לא – הסבירו מדוע; אם כן – מצאו את האנרגייה הקינטית של אלקטרון לאחר שגרם לעירור.

ב.

האנרגיות הקינטיות של האלקטרונים באלומה נמצאות בתחום שבין 11.5 eV11.5\,\text{eV} ל-12.4 eV12.4\,\text{eV}. כמה קווים יופיעו בספקטרום האור שפולטים אטומי המימן? העתיקו את הדיאגרמה וסמנו בה חצים שמייצגים את המעברים.

ג.

לכל אלקטרון באלומה אנרגייה קינטית של 14.5 eV14.5\,\text{eV}. האם האלקטרונים האלה יכולים ליינן את אטומי המימן? אם כן – מה יכולות להיות האנרגיות הקינטיות של האלקטרונים לאחר יינון?

ד.

לכל פוטון באלומה אנרגייה של 11.8 eV11.8\,\text{eV}. האם הפוטונים יכולים לעורר את אטומי המימן? הסבירו, והשוו לסעיף א.

ה.

האנרגיות של הפוטונים באלומה ממלאות ברציפות את התחום שבין 11.5 eV11.5\,\text{eV} ל-12.4 eV12.4\,\text{eV}.

(1) כמה קווים יופיעו בספקטרום הבליעה? מה אורך הגל שלהם?

(2) כמה קווים יופיעו בספקטרום הפליטה של האטומים שעוררו? העתיקו את הדיאגרמה וסמנו את המעברים.

◂ פתרון מלא לשאלה 19

סעיף א

תשובה:

כן, לרמה n=2n=2; לאלקטרון נשארים 1.6 eV1.6\,\text{eV}.

העירור הקטן ביותר מרמת היסוד: E2−E1=−3.4−(−13.6)=10.2 eVE_2-E_1=-3.4-(-13.6)=10.2\,\text{eV}. העירור הבא, ל-n=3n=3, דורש 13.6−1.51=12.09 eV13.6-1.51=12.09\,\text{eV} – יותר מ-11.8 eV11.8\,\text{eV}.

אלקטרון (בניגוד לפוטון) יכול למסור לאטום חלק מהאנרגייה שלו, ולכן הוא יכול לעורר את האטום לרמה n=2n=2 ולהמשיך עם השאר:

Ek′=11.8−10.2=1.6 eVE_k'=11.8-10.2=1.6\,\text{eV}

סעיף ב

תשובה:

שלושה קווים: 3→23\to2, 3→13\to1, 2→12\to1.

אלקטרונים בתחום הזה יכולים לעורר לרמה n=2n=2 (10.2 eV10.2\,\text{eV}) ולרמה n=3n=3 (12.09 eV12.09\,\text{eV}, כי יש אלקטרונים עם יותר מ-12.09 eV12.09\,\text{eV}). לרמה n=4n=4 דרושים 12.75 eV12.75\,\text{eV} – יותר מ-12.412.4, לכן לא.

הרמה הגבוהה ביותר שמאוכלסת היא n=3n=3, ובחזרה לרמת היסוד מתקבלים המעברים:

3→2,3→1,2→13\to2,\qquad 3\to1,\qquad 2\to1

סך הכול שלושה קווים (בדיאגרמה – שלושה חצים כלפי מטה).

סעיף ג

תשובה:

כן; האנרגייה הקינטית של כל אחד מהאלקטרונים (הפוגע והמשתחרר) יכולה להיות כל ערך בין 00 ל-0.9 eV0.9\,\text{eV} (סכומן 0.9 eV0.9\,\text{eV}).

אנרגיית היינון מרמת היסוד היא 13.6 eV<14.5 eV13.6\,\text{eV}<14.5\,\text{eV}, ולכן יינון אפשרי.

אחרי היינון נשארת אנרגייה קינטית כוללת של:

14.5−13.6=0.9 eV14.5-13.6=0.9\,\text{eV}

היא מתחלקת בין האלקטרון הפוגע לאלקטרון שהשתחרר. שני האלקטרונים חופשיים (אינם ברמות קשורות), ולכן החלוקה יכולה להיות כל חלוקה: האנרגייה הקינטית של כל אחד מהם בתחום 0≤Ek≤0.9 eV0\le E_k\le0.9\,\text{eV}, וסכומן 0.9 eV0.9\,\text{eV}.

סעיף ד

תשובה:

לא – 11.8 eV11.8\,\text{eV} אינו שווה לאף הפרש בין רמת היסוד לרמה מותרת.

פוטון נבלע בשלמותו – הוא אינו יכול למסור רק חלק מהאנרגייה שלו ולהמשיך. לכן הוא נבלע רק אם האנרגייה שלו שווה בדיוק להפרש En−E1E_n-E_1 (10.210.2, 12.0912.09, 12.75 eV12.75\,\text{eV}, ...), או גדולה מ-13.6 eV13.6\,\text{eV} (יינון). 11.8 eV11.8\,\text{eV} אינו אף אחד מאלה, ולכן הפוטונים עוברים בלי לעורר.

בסעיף א אלקטרון עם אותה אנרגייה כן עורר את האטום, כי הוא נתן רק 10.2 eV10.2\,\text{eV} והמשיך עם 1.6 eV1.6\,\text{eV}.

סעיף ה

תשובה:

(1) קו אחד, λ≈102.6 nm\lambda\approx102.6\,\text{nm} (מעבר 1→31\to3). (2) שלושה קווים: 3→13\to1, 3→23\to2, 2→12\to1.

(1) מבין הפרשי האנרגייה מרמת היסוד רק 12.09 eV12.09\,\text{eV} (1→31\to3) נמצא בתחום 11.511.5-12.4 eV12.4\,\text{eV}: 10.2 eV10.2\,\text{eV} קטן מדי ו-12.75 eV12.75\,\text{eV} גדול מדי. לכן יש קו בליעה אחד:

λ=124012.09≈102.6 nm\lambda=\frac{1240}{12.09}\approx102.6\,\text{nm}

(2) האטומים שעוררו נמצאים ברמה n=3n=3 וחוזרים ישירות (3→13\to1) או דרך n=2n=2 (3→23\to2, 2→12\to1) – שלושה קווים: 102.6102.6, 656656 ו-121.6 nm121.6\,\text{nm}.

השוואה לסעיף ב: באלקטרונים באותו תחום אנרגיות עוררו גם אטומים לרמה n=2n=2 ישירות, אבל ספקטרום הפליטה זהה – שלושה קווים.

שאלה 20 · שפופרת אדים חמה: אלקטרונים של 1.2 eV מול פוטונים של 1.2 eVבאורך בגרות · בינונית

בשפופרת יש אדים של יסוד X בטמפרטורה גבוהה. באיור רמות האנרגייה של אטום X (האפס ברמת היסוד; הקו העליון הוא רמת היינון). הניחו שלאטום אין רמות נוספות מתחת לרמת היינון, ושכל המעברים בין הרמות האלה מותרים.

בגלל הטמפרטורה הגבוהה חלק מהאטומים נמצאים ברמת היסוד ושאר האטומים ברמה המעוררת הראשונה; אף אטום אינו נמצא ברמה גבוהה יותר.

א.

האטומים שברמה המעוררת הראשונה חוזרים לרמת היסוד, ולכן השפופרת פולטת קרינה מונוכרומטית. חשבו את אורך הגל שלה.

ב.

דרך השפופרת עוברת אלומת אלקטרונים, ולכל אלקטרון אנרגייה קינטית של 1.92⋅10−19 J1.92\cdot10^{-19}\,\text{J}. חלק מהאלקטרונים מתנגשים באטומי X. חשבו את אורכי הגל של כל הקווים בספקטרום הפליטה שיכולים להתקבל עכשיו מהשפופרת.

ג.

במקום אלומת האלקטרונים מעבירים דרך השפופרת אלומת פוטונים, שלכל אחד מהם אנרגייה של 1.20 eV1.20\,\text{eV} – אותה אנרגייה כמו לאלקטרונים בסעיף ב. מה הם אורכי הגל של הקווים בספקטרום הפליטה שיתקבלו עכשיו מהשפופרת? הסבירו את ההבדל מסעיף ב.

ד.

מאירים את השפופרת באור. מהו אורך הגל המרבי של אור שיכול ליינן אטומים בשפופרת? אילו אטומים הוא מיינן?

◂ פתרון מלא לשאלה 20

סעיף א

תשובה:

λ≈752 nm\lambda\approx752\,\text{nm}

Eph=1.65−0=1.65 eV,λ=12401.65≈752 nmE_{ph}=1.65-0=1.65\,\text{eV},\qquad \lambda=\frac{1240}{1.65}\approx752\,\text{nm}

(אדום עמוק, בקצה התחום הנראה.)

סעיף ב

תשובה:

λ≈752 nm\lambda\approx752\,\text{nm} (2→12\to1), 451 nm451\,\text{nm} (3→13\to1), 1127 nm1127\,\text{nm} (3→23\to2).

Ek=1.92⋅10−191.6⋅10−19=1.20 eVE_k=\frac{1.92\cdot10^{-19}}{1.6\cdot10^{-19}}=1.20\,\text{eV}

•אטום ברמת היסוד: העירור הקטן ביותר דורש 1.65 eV>1.20 eV1.65\,\text{eV}>1.20\,\text{eV} – אין עירור.

•אטום ברמה הראשונה (1.65 eV1.65\,\text{eV}): המעבר לרמה 2.75 eV2.75\,\text{eV} דורש 1.10 eV≤1.20 eV1.10\,\text{eV}\le1.20\,\text{eV} – אפשרי (האלקטרון ממשיך עם 0.10 eV0.10\,\text{eV}). יינון ממנה דורש 4.10−1.65=2.45 eV4.10-1.65=2.45\,\text{eV} – לא.

אטומים שעוררו לרמה העליונה (2.75 eV2.75\,\text{eV}) חוזרים ישירות לרמת היסוד או דרך הרמה הראשונה. יחד עם הפליטה שהייתה גם קודם:

2.75→0:  λ=12402.75≈451 nm2.75\to0:\;\lambda=\frac{1240}{2.75}\approx451\,\text{nm}
2.75→1.65:  λ=12401.10≈1127 nm2.75\to1.65:\;\lambda=\frac{1240}{1.10}\approx1127\,\text{nm}
1.65→0:  λ≈752 nm1.65\to0:\;\lambda\approx752\,\text{nm}

שלושה קווים.

טעות נפוצה: להסתכל רק על אטומים ברמת היסוד ולהסיק שלא יקרה כלום.

סעיף ג

תשובה:

רק 752 nm752\,\text{nm} – הפוטונים אינם נבלעים.

פוטון נבלע רק אם האנרגייה שלו שווה בדיוק להפרש בין הרמה שבה האטום נמצא לרמה מותרת, או גדולה מאנרגיית היינון מאותה רמה:

•מרמת היסוד: 1.651.65 או 2.75 eV2.75\,\text{eV}, יינון 4.10 eV4.10\,\text{eV} – אין התאמה.

•מהרמה הראשונה: 1.10 eV1.10\,\text{eV}, יינון 2.45 eV2.45\,\text{eV} – 1.20≠1.101.20\ne1.10 ו-1.20<2.451.20<2.45, אין התאמה.

הפוטונים עוברים בלי להיבלע, ומהשפופרת ממשיך לצאת רק הקו של סעיף א: 752 nm752\,\text{nm}.

ההבדל: האלקטרון בסעיף ב יכול למסור 1.10 eV1.10\,\text{eV} ולהמשיך עם השאר, ואילו פוטון נבלע רק בשלמותו.

סעיף ד

תשובה:

λmax≈506 nm\lambda_{max}\approx506\,\text{nm}; רק אטומים שנמצאים ברמה המעוררת הראשונה.

היינון הקל ביותר הוא מהרמה המעוררת הראשונה:

Eion=4.10−1.65=2.45 eV,λmax=12402.45≈506 nmE_{ion}=4.10-1.65=2.45\,\text{eV},\qquad \lambda_{max}=\frac{1240}{2.45}\approx506\,\text{nm}

כל אור שאורך הגל שלו 506 nm506\,\text{nm} או קצר ממנו (אנרגייה 2.45 eV2.45\,\text{eV} ומעלה) מיינן אטומים שברמה הראשונה. ליינון אטומים שברמת היסוד דרושים 4.10 eV4.10\,\text{eV}, כלומר λ≤12404.10≈302 nm\lambda\le\frac{1240}{4.10}\approx302\,\text{nm}; אור של 506 nm506\,\text{nm} אינו מיינן אותם.

עוד 10 שאלות על עירור בהתנגשות עם אלקטרונים (פרנק-הרץ)

השאלות המלאות, עם הפתרונות, במחולל המבחנים.

  1. אדי יסוד לא מוכר: רמה חסרה מתוך קווי הפליטה (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    בתרשים מופיעות ארבע הרמות הנמוכות של אטומי יסוד מסוים. האנרגיה של הרמה E3E_3 אינה נתונה. אלומת אלקטרונים שהואצו ממנוחה על ידי הפרש…

  2. עקומת זרם–מתח בניסוי פרנק־הרץ (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    בשפופרת יש גז דליל של אטומי ZZ, וכולם ברמת היסוד. אלקטרונים יוצאים כמעט ממנוחה מקתודה מחוממת ומואצים לעבר רשת במתח VV שאפשר לשנות. במהלך…

  3. שחזור רמות אנרגייה מתוך ספקטרום פליטה (באורך בגרות · מעל רמת בגרות)

    בשפופרת יש גז של אטומי יסוד מסוים בלחץ נמוך. כל האטומים נמצאים בתחילה ברמת היסוד, שהאנרגייה שלה E1=−8.0 eVE_1=-8.0\,\text{eV}. אלומת אלקטרונים,…

  4. עירור באלקטרונים מול עירור בפוטונים: רמות אנרגייה ואורך גל דה־ברויי (באורך בגרות · מעל רמת בגרות)

    בשפופרת גז בלחץ נמוך יש אטומים של יסוד YY. בתחילה כל האטומים נמצאים ברמת היסוד (n=1n=1). בתרשים שלפניכם נתונות רמות אנרגייה אחדות של אטום…

  5. עירור אטומי מימן בהתנגשות עם אלקטרונים לעומת בליעת פוטונים (באורך בגרות · מעל רמת בגרות)

    בשפופרת יש גז דליל של אטומי מימן ברמת היסוד. אלקטרונים מואצים ממנוחה במתח VV ופוגעים באטומי הגז. בהתנגשות אלקטרון יכול למסור לאטום חלק מן…

  6. גז לא ידוע: רמות אנרגייה מאנרגיות של אלקטרונים מפוזרים (באורך בגרות · מעל רמת בגרות)

    שפופרת מכילה גז Y קר, שכל האטומים בו נמצאים ברמת היסוד. דרך השפופרת עוברת אלומת אלקטרונים, שלכולם אותה אנרגייה קינטית E0E_0. מעבר לשפופרת…

  7. גז Y: ספקטרום בליעה, עירור בהתנגשות אלקטרונים וגז חם (באורך בגרות · מעל רמת בגרות)

    בתרשים שלפניכם מוצג ספקטרום הבליעה של גז קר ודליל של אטומי היסוד Y (כל האטומים ברמת היסוד), שהתקבל כאשר העבירו דרכו קרינה בעלת ספקטרום רציף…

  8. אטום לא מוכר: רמות אנרגייה מספקטרום בליעה, פליטה, עירור באלקטרונים ויינון (באורך בגרות · מעל רמת בגרות)

    אנרגיית היינון של אטום של יסוד XX ממצב היסוד שלו היא 8.0 eV8.0\,\text{eV}. לאטום XX יש שלוש רמות אנרגייה בלבד שהאנרגייה שלהן נמוכה…

  9. שלושה קווי פליטה: שחזור דיאגרמת הרמות (באורך בגרות · מעל רמת בגרות)

    גז של אטומים מיסוד לא מוכר מוכנס לשפופרת פריקה. בספקטרום הפליטה של השפופרת (כולל התחום העל־סגול) נמצאו שלושה קווים בלבד, באורכי הגל…

  10. גז Z: שחזור דיאגרמת רמות מספקטרום, ועירור בהתנגשויות אלקטרונים (באורך בגרות · מעל רמת בגרות)

    גז דליל של אטומי היסוד ZZ מחומם בפריקה חשמלית. בספקטרום הפליטה שלו בתחום 150 nm<λ<900 nm150\,\text{nm}<\lambda<900\,\text{nm} מופיעים בדיוק שלושה קווים…

שאלות מבחינות הבגרות על השיעור

השאלה המלאה, עם פתרון מלא לכל סעיף, בדף של כל בחינה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.