דילוג לתוכן המרכזי

שרשראות התפרקות ואיזוטופ בת - שאלות ותרגילים

כיתות י"א-י"ב · קרינה וחומר - פיזיקה 5 יח"ל (שאלון 036282) · הגרעין ורדיואקטיביות · 18 שאלות

השאלות מסודרות מהקצרה לארוכה ומהקלה לקשה. נסו לפתור לבד, ורק אז פתחו את הפתרון.

שאלה 1 · שלושה צעדים מאקטיניום 227קצרה · קלה

אקטיניום 227, 89227Ac{}^{227}_{89}\text{Ac}, מתפרק בשרשרת. שלוש ההתפרקויות הראשונות הן, לפי הסדר: β−\beta^-, אחריה α\alpha, ואחריה שוב α\alpha. נתונים המספרים האטומיים: ראדון (Rn) 86, רדיום (Ra) 88, אקטיניום (Ac) 89, תוריום (Th) 90.

א.

רשמו את שלושת הגרעינים שנוצרים בשרשרת, לפי הסדר, עם מספר המסה והמספר האטומי של כל אחד.

ב.

כמה נייטרונים איבד הגרעין מתחילת השרשרת ועד סוף ההתפרקות השלישית?

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

90227Th→88223Ra→86219Rn{}^{227}_{90}\text{Th}\to{}^{223}_{88}\text{Ra}\to{}^{219}_{86}\text{Rn}

β−\beta^-: AA לא משתנה, ZZ עולה ב-1: 89227Ac→90227Th{}^{227}_{89}\text{Ac}\to{}^{227}_{90}\text{Th}.

α\alpha: AA יורד ב-4, ZZ יורד ב-2: 90227Th→88223Ra{}^{227}_{90}\text{Th}\to{}^{223}_{88}\text{Ra}.

α\alpha: 88223Ra→86219Rn{}^{223}_{88}\text{Ra}\to{}^{219}_{86}\text{Rn}.

הגרעינים: 90227Th{}^{227}_{90}\text{Th}, 88223Ra{}^{223}_{88}\text{Ra}, 86219Rn{}^{219}_{86}\text{Rn}.

סעיף ב

תשובה:

5 נייטרונים

מספר הנייטרונים N=A−ZN=A-Z:

N(Ac)=227−89=138N(Rn)=219−86=133N(\text{Ac})=227-89=138\qquad N(\text{Rn})=219-86=133

הגרעין איבד 138−133=5138-133=5 נייטרונים: 4 בשני חלקיקי האלפא (2 בכל אחד), ועוד אחד שהפך לפרוטון בהתפרקות β−\beta^-.

שאלה 2 · שרשרת ההתפרקויות של קליפורניום 251קצרה · בינונית

קליפורניום 251 (98251Cf^{251}_{98}\text{Cf}) הוא יסוד מלאכותי שמייצרים בכורי מחקר. הוא מתפרק בשרשרת ארוכה שבה יש רק התפרקויות אלפא ובטא מינוס. נתונים המספרים האטומיים: נפטוניום (Np) 93, פלוטוניום (Pu) 94, אמריציום (Am) 95, קיריום (Cm) 96.

א.

אחרי 3 התפרקויות אלפא והתפרקות בטא מינוס אחת (בסדר כלשהו) מתקבל גרעין XX. מצאו את המספר האטומי ואת מספר המסה שלו, וזהו אותו.

ב.

השרשרת מסתיימת בעופרת יציבה 82207Pb^{207}_{82}\text{Pb}. כמה התפרקויות אלפא וכמה התפרקויות בטא מינוס יש בשרשרת כולה, מקליפורניום 251 ועד עופרת 207?

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

A=239A=239, Z=93Z=93 (נפטוניום 239)

כל התפרקות אלפא: AA יורד ב-4, ZZ יורד ב-2. כל התפרקות בטא מינוס: AA לא משתנה, ZZ עולה ב-1.

A=251−3⋅4=239Z=98−3⋅2+1=93A=251-3\cdot4=239\qquad Z=98-3\cdot2+1=93

Z=93Z=93 הוא נפטוניום: 93239Np^{239}_{93}\text{Np}. הסדר של ההתפרקויות לא משנה את התוצאה הסופית.

סעיף ב

תשובה:

11 אלפא, 6 בטא מינוס

רק התפרקות אלפא משנה את מספר המסה:

nα=251−2074=11n_\alpha=\frac{251-207}{4}=11

11 התפרקויות אלפא מורידות את ZZ ב-22, ל-98−22=7698-22=76. כדי להגיע ל-Z=82Z=82 צריך להעלות אותו ב-6, ולכן nβ=6n_\beta=6.

בדיקה: Z=98−2⋅11+6=82Z=98-2\cdot11+6=82. ✓

טעות נפוצה: לחשב את מספר הבטא מהפרש המספרים האטומיים בלבד (98−82=1698-82=16) בלי להתחשב בירידת המטען בהתפרקויות האלפא.

שאלה 3 · ארבע משפחות רדיואקטיביות: מי שייך לסדרת התוריוםקצרה · בינונית

בסדרות ההתפרקות הטבעיות יש רק התפרקויות אלפא ובטא מינוס. סדרת התוריום מתחילה ב-90232Th{}^{232}_{90}\text{Th} ומסתיימת ב-82208Pb{}^{208}_{82}\text{Pb}. סדרת האורניום מתחילה ב-92238U{}^{238}_{92}\text{U}.

א.

אילו מהגרעינים הבאים יכולים להופיע בסדרת התוריום? נמקו.

88228Ra{}^{228}_{88}\text{Ra}, 86222Rn{}^{222}_{86}\text{Rn}, 84216Po{}^{216}_{84}\text{Po}, 83211Bi{}^{211}_{83}\text{Bi}, 82212Pb{}^{212}_{82}\text{Pb}

ב.

האם גרעין כלשהו יכול להופיע גם בסדרת התוריום וגם בסדרת האורניום? הסבירו.

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

88228Ra{}^{228}_{88}\text{Ra}, 84216Po{}^{216}_{84}\text{Po}, 82212Pb{}^{212}_{82}\text{Pb}

התפרקות אלפא מקטינה את AA ב-4, ובטא מינוס לא משנה את AA. לכן לאורך כל הסדרה AA משתנה רק בכפולות של 4, והשארית של AA בחלוקה ב-4 נשמרת. ב-232Th{}^{232}\text{Th}: 232=4⋅58232=4\cdot58 - שארית 0, ולכן כל הגרעינים בסדרה הם עם AA שמתחלק ב-4.

228=4⋅57228=4\cdot57 ✓, 222=4⋅55+2222=4\cdot55+2 ✗, 216=4⋅54216=4\cdot54 ✓, 211=4⋅52+3211=4\cdot52+3 ✗, 212=4⋅53212=4\cdot53 ✓.

(התנאי הכרחי. כאן שלושת הגרעינים המתאימים אכן נמצאים בסדרה.)

סעיף ב

תשובה:

לא: ב-238U{}^{238}\text{U} השארית של AA בחלוקה ב-4 היא 2, ובסדרת התוריום 0.

238=4⋅59+2238=4\cdot59+2, ולכן בכל גרעיני סדרת האורניום השארית היא 2, ובסדרת התוריום היא 0. אין גרעין עם שתי שאריות שונות, ולכן לשתי הסדרות אין אף גרעין משותף - גם הסוף שלהן שונה (סדרת האורניום מסתיימת בעופרת 206, שגם בה השארית 2).

86222Rn{}^{222}_{86}\text{Rn} מסעיף א, למשל, שייך לסדרת האורניום.

טעות נפוצה: לחשוב שאפשר "לעבור" בין הסדרות בעזרת התפרקויות בטא - הן לא משנות את AA כלל.

שאלה 4 · תוריום 234 שהופרד מאורניום: בת שמתפרקת מידביניים · בינונית

מאורניום טבעי מפרידים כימית מדגם טהור של תוריום 234, 90234Th{}^{234}_{90}\text{Th}, שזמן מחצית החיים שלו 24.124.1 ימים. הוא מתפרק ב-β−\beta^- לפרוטקטיניום 234 (Pa, Z=91Z=91), שזמן מחצית החיים שלו רק 1.171.17 דקות, והוא מתפרק ב-β−\beta^- לאורניום 234. זמן מחצית החיים של אורניום 234 ארוך מאוד (מאות אלפי שנים), ובשאלה הזאת נחשב אותו ליציב. ברגע t=0t=0 יש במדגם 4.0⋅10164.0\cdot10^{16} גרעיני תוריום 234, ואין בו גרעינים אחרים.

א.

רשמו את משוואות שתי ההתפרקויות.

ב.

כמה גרעיני תוריום 234 וכמה גרעיני אורניום 234 יש במדגם אחרי 48.248.2 ימים? הסבירו מדוע אפשר להזניח את מספר גרעיני הפרוטקטיניום.

ג.

(1) מה הפעילות של התוריום 234 ברגע הזה?

(2) מונה גייגר שמודד את כל חלקיקי הבטא מהמדגם מראה פעילות גדולה פי 2 בערך מזו שחישבתם. הסבירו מדוע.

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

90234Th→91234Pa+−10e+νˉ{}^{234}_{90}\text{Th}\to{}^{234}_{91}\text{Pa}+{}^{0}_{-1}\text{e}+\bar\nu; 91234Pa→92234U+−10e+νˉ{}^{234}_{91}\text{Pa}\to{}^{234}_{92}\text{U}+{}^{0}_{-1}\text{e}+\bar\nu

בכל התפרקות β−\beta^- נייטרון הופך לפרוטון: AA נשאר 234 ו-ZZ עולה ב-1.

90234Th→91234Pa+−10e+νˉ{}^{234}_{90}\text{Th}\to{}^{234}_{91}\text{Pa}+{}^{0}_{-1}\text{e}+\bar\nu
91234Pa→92234U+−10e+νˉ{}^{234}_{91}\text{Pa}\to{}^{234}_{92}\text{U}+{}^{0}_{-1}\text{e}+\bar\nu

סעיף ב

תשובה:

1.0⋅10161.0\cdot10^{16} גרעיני תוריום ו-3.0⋅10163.0\cdot10^{16} גרעיני אורניום (בקירוב טוב)

48.248.2 ימים הם שני זמני מחצית חיים של התוריום:

NTh=4.0⋅1016⋅(12)2=1.0⋅1016N_{Th}=4.0\cdot10^{16}\cdot\left(\tfrac12\right)^{2}=1.0\cdot10^{16}

התפרקו 3.0⋅10163.0\cdot10^{16} גרעיני תוריום, וכל אחד מהם הפך לפרוטקטיניום. הפרוטקטיניום חי בממוצע כדקה-שתיים - זמן זעיר לעומת 4848 ימים - ולכן כמעט כל גרעין פרוטקטיניום שנוצר כבר הפך לאורניום. רק הגרעינים שנוצרו בדקות האחרונות עוד לא התפרקו, וזה חלק זניח. לכן:

NU≈3.0⋅1016N_U\approx3.0\cdot10^{16}

סעיף ג

תשובה:

(1) RTh≈3.3⋅109 BqR_{Th}\approx3.3\cdot10^{9}\,\text{Bq} (2) כל התפרקות תוריום מלווה תוך דקות בהתפרקות פרוטקטיניום, ולכן הפעילות הכוללת ≈6.7⋅109 Bq\approx6.7\cdot10^{9}\,\text{Bq}

(1)

λTh=ln⁡224.1⋅86400≈3.33⋅10−7 1s\lambda_{Th}=\frac{\ln2}{24.1\cdot86400}\approx3.33\cdot10^{-7}\,\frac{1}{\text{s}}
RTh=λThNTh=3.33⋅10−7⋅1.0⋅1016≈3.3⋅109 BqR_{Th}=\lambda_{Th}N_{Th}=3.33\cdot10^{-7}\cdot1.0\cdot10^{16}\approx3.3\cdot10^{9}\,\text{Bq}

(2) גם הפרוטקטיניום פולט בטא. מכיוון שהוא מתפרק תוך דקות, מספר גרעיני הפרוטקטיניום במדגם כמעט לא משתנה: בכל שנייה נוצרים בדיוק כמה שמתפרקים. קצב היצירה שלו הוא קצב ההתפרקות של התוריום, ולכן גם הפעילות של הפרוטקטיניום היא ≈3.3⋅109 Bq\approx3.3\cdot10^{9}\,\text{Bq}. המונה סופר את שני הסוגים:

Rtotal≈2RTh≈6.7⋅109 BqR_{\text{total}}\approx2R_{Th}\approx6.7\cdot10^{9}\,\text{Bq}

טעות נפוצה: לחשוב שלפרוטקטיניום פעילות זניחה כי יש ממנו מעט גרעינים. יש ממנו מעט, אבל קבוע הדעיכה שלו גדול מאוד, והמכפלה λN\lambda N שווה לפעילות התוריום.

שאלה 5 · גנרטור גרמניום-גליום: חליבה חוזרת של גליום 68ביניים · קשה

בבתי חולים מפיקים גליום 68 לסריקות PET מ"גנרטור". בגנרטור יש גרמניום 68, שזמן מחצית החיים שלו 271271 ימים. גרעין גרמניום 68 קולט אלקטרון מהאטום והופך לגליום 68 (Ga, Z=31Z=31), שזמן מחצית החיים שלו 6868 דקות. גליום 68 מתפרק בפליטת פוזיטרון לאבץ (Zn, Z=30Z=30) יציב.

הפעילות של הגרמניום בגנרטור היא 1.85⋅109 Bq1.85\cdot10^{9}\,\text{Bq}.

א.

רשמו את משוואת ההתפרקות של גליום 68.

ב.

הגנרטור עומד סגור יום שלם. הסבירו מדוע אחרי זמן כזה מספר גרעיני הגליום בגנרטור כמעט לא משתנה, ומדוע אז הפעילות של הגליום שווה לפעילות של הגרמניום. כמה גרעיני גליום 68 יש אז בגנרטור?

ג.

מה היחס בין מספר גרעיני הגרמניום למספר גרעיני הגליום בגנרטור במצב שבסעיף ב?

ד.

ברגע t=0t=0 "חולבים" את הגנרטור: שוטפים ממנו את כל הגליום, ונשאר רק הגרמניום. אפשר להראות שאחר כך הפעילות של הגליום בגנרטור היא

RGa(t)=RGe[1−(12)t/TGa]R_{Ga}(t)=R_{Ge}\left[1-\left(\tfrac12\right)^{t/T_{Ga}}\right]

(1) הראו שהנוסחה מתאימה למצב ב-t=0t=0 ולמצב אחרי זמן ארוך.

(2) הטכנאי צריך לחלוב שוב כשפעילות הגליום בגנרטור היא 75%75\% מהמרבית. כמה זמן אחרי החליבה הראשונה זה יקרה? מה תהיה פעילות הגליום אם יחלוב כבר אחרי 3030 דקות?

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

3168Ga→3068Zn++10e+ν{}^{68}_{31}\text{Ga}\to{}^{68}_{30}\text{Zn}+{}^{0}_{+1}\text{e}+\nu

בפליטת פוזיטרון פרוטון הופך לנייטרון: AA לא משתנה ו-ZZ יורד ב-1.

3168Ga→3068Zn++10e+ν{}^{68}_{31}\text{Ga}\to{}^{68}_{30}\text{Zn}+{}^{0}_{+1}\text{e}+\nu

סעיף ב

תשובה:

קצב היצירה של הגליום שווה לקצב ההתפרקות שלו; RGa=RGeR_{Ga}=R_{Ge}; NGa≈1.1⋅1013N_{Ga}\approx1.1\cdot10^{13}

הגליום נוצר בקצב שווה לפעילות הגרמניום, והגרמניום כמעט לא דועך במשך יום (271271 ימים ≫ יום), ולכן קצב היצירה קבוע. הגליום מתפרק בקצב λGaNGa\lambda_{Ga}N_{Ga}, שגדל ככל שמצטבר גליום. כל עוד היצירה מהירה מההתפרקות NGaN_{Ga} גדל; כשהקצבים משתווים, NGaN_{Ga} מפסיק להשתנות. זה קורה אחרי כמה זמני מחצית חיים של הגליום - שעות ספורות, ויום הוא כ-21 זמני מחצית חיים.

במצב הזה קצב ההתפרקות של הגליום - כלומר הפעילות שלו - שווה לקצב היצירה שלו, שהוא הפעילות של הגרמניום:

RGa=RGe=1.85⋅109 BqR_{Ga}=R_{Ge}=1.85\cdot10^{9}\,\text{Bq}
NGa=RGaλGa=RGaTGaln⁡2=1.85⋅109⋅68⋅600.693≈1.1⋅1013N_{Ga}=\frac{R_{Ga}}{\lambda_{Ga}}=\frac{R_{Ga}T_{Ga}}{\ln2}=\frac{1.85\cdot10^{9}\cdot68\cdot60}{0.693}\approx1.1\cdot10^{13}

סעיף ג

תשובה:

NGeNGa=TGeTGa≈5.7⋅103\frac{N_{Ge}}{N_{Ga}}=\frac{T_{Ge}}{T_{Ga}}\approx5.7\cdot10^{3}

הפעילויות שוות: λGeNGe=λGaNGa\lambda_{Ge}N_{Ge}=\lambda_{Ga}N_{Ga}, ולכן

NGeNGa=λGaλGe=TGeTGa=271⋅24⋅6068≈5.7⋅103\frac{N_{Ge}}{N_{Ga}}=\frac{\lambda_{Ga}}{\lambda_{Ge}}=\frac{T_{Ge}}{T_{Ga}}=\frac{271\cdot24\cdot60}{68}\approx5.7\cdot10^{3}

יש מעט מאוד גליום לעומת גרמניום, אבל כל גרעין גליום מתפרק מהר הרבה יותר, וכך הפעילויות שוות.

סעיף ד

תשובה:

(1) RGa(0)=0R_{Ga}(0)=0, ו-RGa→RGeR_{Ga}\to R_{Ge} (2) אחרי 136 min136\,\text{min}; אחרי 30 min30\,\text{min} - כ-4.9⋅108 Bq4.9\cdot10^{8}\,\text{Bq} (כ-26%26\%)

(1) ב-t=0t=0: (12)0=1\left(\tfrac12\right)^0=1, ולכן RGa=0R_{Ga}=0 - מיד אחרי החליבה אין גליום. אחרי זמן ארוך (12)t/TGa→0\left(\tfrac12\right)^{t/T_{Ga}}\to0, ו-RGa→RGeR_{Ga}\to R_{Ge} - המצב היציב מסעיף ב. (הנוסחה מניחה ש-RGeR_{Ge} קבוע, וזה נכון לשעות ספורות.)

(2)

1−(12)t/68=0.75 ⇒ (12)t/68=14 ⇒ t=2⋅68=136 min1-\left(\tfrac12\right)^{t/68}=0.75\ \Rightarrow\ \left(\tfrac12\right)^{t/68}=\frac14\ \Rightarrow\ t=2\cdot68=136\,\text{min}

אחרי 3030 דקות:

RGa=1.85⋅109[1−(12)30/68]=1.85⋅109⋅0.263≈4.9⋅108 BqR_{Ga}=1.85\cdot10^{9}\left[1-\left(\tfrac12\right)^{30/68}\right]=1.85\cdot10^{9}\cdot0.263\approx4.9\cdot10^{8}\,\text{Bq}

טעות נפוצה: לחשוב שהגליום "מתמלא" בקצב קבוע עד RGeR_{Ge}, כלומר ב-t=68 mint=68\,\text{min} מגיעים ל-100%100\%. ההצטברות מאטה, כי ככל שיש יותר גליום יותר ממנו מתפרק. אחרי זמן מחצית חיים אחד מגיעים ל-50%50\%, אחרי שניים ל-75%75\%.

שאלה 6 · שרשרת ההתפרקויות של נפטוניום 237באורך בגרות · בדרך לבגרות

נפטוניום־237 פותח שרשרת של התפרקויות רדיואקטיביות. בכל שורה בטבלה רשום איזוטופ, סוג ההתפרקות שלו, והיסוד שנוצר בהתפרקות. התוצר של כל שורה הוא האיזוטופ של השורה הבאה.

איזוטופסימולפרוטוניםנייטרוניםנוקלאוניםהתפרקותתוצר
נפטוניוםNp93?237α\alphaPa
פרוטקטיניוםPa?142?β−\beta^-U
אורניוםU???α\alphaTh
תוריוםTh???α\alphaRa
רדיוםRa???β−\beta^-Ac
אקטיניוםAc???α\alphaFr
פרנציוםFr???α\alphaAt
א.

השלימו את הטבלה.

ב.

רשמו את השרשרת כסדרה של איזוטופים עם חצים, וציינו על כל חץ את סוג ההתפרקות. מהו התוצר האחרון?

ג.

כמה התפרקויות α\alpha וכמה התפרקויות β−\beta^- יש בשרשרת מנפטוניום־237 עד אסטטין־217? הראו שאפשר לקבל את התשובה גם בלי הטבלה, רק מהאיזוטופ הראשון והאחרון.

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

Np 93/144/237; Pa 91/142/233; U 92/141/233; Th 90/139/229; Ra 88/137/225; Ac 89/136/225; Fr 87/134/221

הכללים: בהתפרקות α\alpha נפלט 24He^4_2\text{He}, ולכן AA קטן ב־4 ו־ZZ קטן ב־2. בהתפרקות β−\beta^- נייטרון הופך לפרוטון: AA לא משתנה ו־ZZ גדל ב־1. בכל שורה N=A−ZN=A-Z.

איזוטופפרוטונים ZZנייטרונים NNנוקלאונים AAהתפרקות
נפטוניום Np93144237α\alpha
פרוטקטיניום Pa91142233β−\beta^-
אורניום U92141233α\alpha
תוריום Th90139229α\alpha
רדיום Ra88137225β−\beta^-
אקטיניום Ac89136225α\alpha
פרנציום Fr87134221α\alpha

(הנתון בשורה השנייה, 142 נייטרונים, הוא בדיקה: 233−91=142233-91=142.)

טעות נפוצה: להקטין את AA בהתפרקות β−\beta^-. האלקטרון כמעט חסר מסה ואינו נוקלאון.

סעיף ב

תשובה:

93237Np→α91233Pa→β−92233U→α90229Th→α88225Ra→β−89225Ac→α87221Fr→α85217At^{237}_{93}\text{Np}\xrightarrow{\alpha}{}^{233}_{91}\text{Pa}\xrightarrow{\beta^-}{}^{233}_{92}\text{U}\xrightarrow{\alpha}{}^{229}_{90}\text{Th}\xrightarrow{\alpha}{}^{225}_{88}\text{Ra}\xrightarrow{\beta^-}{}^{225}_{89}\text{Ac}\xrightarrow{\alpha}{}^{221}_{87}\text{Fr}\xrightarrow{\alpha}{}^{217}_{85}\text{At}

מהטבלה:

93237Np→α91233Pa→β−92233U→α90229Th^{237}_{93}\text{Np}\xrightarrow{\alpha}{}^{233}_{91}\text{Pa}\xrightarrow{\beta^-}{}^{233}_{92}\text{U}\xrightarrow{\alpha}{}^{229}_{90}\text{Th}
90229Th→α88225Ra→β−89225Ac→α87221Fr→α85217At^{229}_{90}\text{Th}\xrightarrow{\alpha}{}^{225}_{88}\text{Ra}\xrightarrow{\beta^-}{}^{225}_{89}\text{Ac}\xrightarrow{\alpha}{}^{221}_{87}\text{Fr}\xrightarrow{\alpha}{}^{217}_{85}\text{At}

הפרנציום מתפרק ב־α\alpha ל־Z=85Z=85, A=217A=217: אסטטין־217, 85217At^{217}_{85}\text{At}.

סעיף ג

תשובה:

5 התפרקויות α\alpha ו־2 התפרקויות β−\beta^-

בטבלה: חמש התפרקויות α\alpha ושתיים β−\beta^-.

בלי הטבלה: רק התפרקויות α\alpha משנות את AA, כל אחת ב־4:

nα=237−2174=5n_\alpha=\frac{237-217}{4}=5

חמש התפרקויות α\alpha מקטינות את ZZ ב־1010, כלומר מ־93 ל־83. בפועל ZZ הסופי הוא 85, ולכן היו 85−83=285-83=2 התפרקויות β−\beta^- (כל אחת מגדילה את ZZ ב־1).

שאלה 7 · תחילת סדרת אורניום 235 בתרשים נייטרונים–פרוטוניםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

אורניום־235 ( 92235U^{235}_{\ 92}\text{U}) פותח שרשרת של התפרקויות α\alpha ו־β−\beta^- שמסתיימת בעופרת־207 היציבה ( 82207Pb^{207}_{\ 82}\text{Pb}).

באיור מוצגים שבעת האיזוטופים הראשונים בשרשרת, ממוספרים 1 עד 7 לפי הסדר. כל איזוטופ מסומן בנקודה: על הציר האופקי מספר הפרוטונים ZZ, ועל הציר האנכי מספר הנייטרונים NN. כל חץ מייצג התפרקות אחת. איזוטופ 1 הוא אורניום־235.

היסודות: 86Rn_{86}\text{Rn} (רדון), 87Fr_{87}\text{Fr}, 88Ra_{88}\text{Ra} (רדיום), 89Ac_{89}\text{Ac} (אקטיניום), 90Th_{90}\text{Th} (תוריום), 91Pa_{91}\text{Pa} (פרוטקטיניום), 92U_{92}\text{U} (אורניום).

א.

כיצד משתנים ZZ ו־NN בהתפרקות α\alpha ובהתפרקות β−\beta^-? איך נראה כל אחד מסוגי החצים בתרשים?

ב.

קבעו את סוג כל אחת משש ההתפרקויות בתרשים.

ג.

זהו את האיזוטופים 2 עד 7: רשמו לכל אחד את הסימול עם המספר האטומי ומספר המסה.

ד.

כמה התפרקויות α\alpha וכמה התפרקויות β−\beta^- יש בשרשרת כולה, מאורניום־235 עד עופרת־207? כמה מהן מתרחשות אחרי איזוטופ 7?

ה.

הראו שמספר המסה של כל איזוטופ בשרשרת זו נותן שארית 3 בחלוקה ב־4. האם עופרת־206 יכולה להופיע בשרשרת?

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

α\alpha: ZZ ו־NN קטנים ב־2 כל אחד – חץ אלכסוני שמאלה ולמטה. β−\beta^-: ZZ גדל ב־1 ו־NN קטן ב־1 – חץ קצר ימינה ולמטה.

התפרקות α\alpha: הגרעין פולט גרעין הליום 24He^{4}_{2}\text{He} – שני פרוטונים ושני נייטרונים. לכן:

ΔZ=−2,ΔN=−2\Delta Z=-2,\qquad\Delta N=-2

בתרשים החץ עובר שתי משבצות שמאלה ושתיים למטה (אלכסון).

התפרקות β−\beta^-: בגרעין נייטרון הופך לפרוטון, ונפלטים אלקטרון ואנטי־נייטרינו. לכן:

ΔZ=+1,ΔN=−1\Delta Z=+1,\qquad\Delta N=-1

בתרשים החץ עובר משבצת אחת ימינה ואחת למטה. מספר המסה A=Z+NA=Z+N לא משתנה.

סעיף ב

תשובה:

1→21\to2: α\alpha; 2→32\to3: β−\beta^-; 3→43\to4: α\alpha; 4→54\to5: β−\beta^-; 5→65\to6: α\alpha; 6→76\to7: α\alpha

קוראים מהתרשים את (Z,N)(Z,N) של כל נקודה, ובודקים את השינוי:

מעבר(Z,N)(Z,N) לפני(Z,N)(Z,N) אחריΔZ\Delta ZΔN\Delta Nסוג
1→21\to2(92,143)(92,143)(90,141)(90,141)−2-2−2-2α\alpha
2→32\to3(90,141)(90,141)(91,140)(91,140)+1+1−1-1β−\beta^-
3→43\to4(91,140)(91,140)(89,138)(89,138)−2-2−2-2α\alpha
4→54\to5(89,138)(89,138)(90,137)(90,137)+1+1−1-1β−\beta^-
5→65\to6(90,137)(90,137)(88,135)(88,135)−2-2−2-2α\alpha
6→76\to7(88,135)(88,135)(86,133)(86,133)−2-2−2-2α\alpha

בדיקה לאיזוטופ 1: Z=92Z=92 ו־N=235−92=143N=235-92=143, בהתאמה לאורניום־235.

סעיף ג

תשובה:

 90231Th^{231}_{\ 90}\text{Th},  91231Pa^{231}_{\ 91}\text{Pa},  89227Ac^{227}_{\ 89}\text{Ac},  90227Th^{227}_{\ 90}\text{Th},  88223Ra^{223}_{\ 88}\text{Ra},  86219Rn^{219}_{\ 86}\text{Rn}

מספר המסה הוא A=Z+NA=Z+N, והיסוד נקבע לפי ZZ:

איזוטופZZNNAAסימול
29090141141231231 90231Th^{231}_{\ 90}\text{Th}
39191140140231231 91231Pa^{231}_{\ 91}\text{Pa}
48989138138227227 89227Ac^{227}_{\ 89}\text{Ac}
59090137137227227 90227Th^{227}_{\ 90}\text{Th}
68888135135223223 88223Ra^{223}_{\ 88}\text{Ra}
78686133133219219 86219Rn^{219}_{\ 86}\text{Rn}

שימו לב: איזוטופים 2 ו־5 הם שני איזוטופים שונים של אותו יסוד (תוריום) – אותו ZZ ומספר נייטרונים שונה.

סעיף ד

תשובה:

בסך הכול 7α7\alpha ו־4β−4\beta^-; אחרי איזוטופ 7: 3α3\alpha ו־2β−2\beta^-.

מספר ההתפרקויות α\alpha נקבע לפי מספר המסה, כי רק α\alpha משנה אותו (ב־4):

nα=235−2074=7n_\alpha=\frac{235-207}{4}=7

מספר ההתפרקויות β−\beta^- נקבע לפי המספר האטומי. שבע התפרקויות α\alpha מקטינות את ZZ ב־1414, ל־92−14=7892-14=78. העופרת היא Z=82Z=82, ולכן צריך להגדיל את ZZ ב־4, כלומר:

nβ=82−78=4n_\beta=82-78=4

בתרשים כבר מופיעות 44 התפרקויות α\alpha ו־22 התפרקויות β−\beta^- (סעיף ב). לכן מרדון־219 ועד עופרת־207 נשארות 7−4=37-4=3 התפרקויות α\alpha ו־4−2=24-2=2 התפרקויות β−\beta^-.

בדיקה ישירה: 219−2074=3\frac{219-207}{4}=3; 86−2⋅3=8086-2\cdot3=80, ו־82−80=282-80=2.

סעיף ה

תשובה:

AA משתנה רק בקפיצות של 4, ו־235=4⋅58+3235=4\cdot58+3; עופרת־206 (206=4⋅51+2206=4\cdot51+2) לא יכולה להופיע.

התפרקות α\alpha מקטינה את AA ב־4, והתפרקות β−\beta^- לא משנה אותו. לכן השארית של AA בחלוקה ב־4 נשמרת לאורך כל השרשרת. עבור האיזוטופ הראשון:

235=4⋅58+3235=4\cdot58+3

ולכן לכל האיזוטופים בשרשרת A=4k+3A=4k+3 (למשל 231231, 227227, 223223, 219219, 207207).

עבור עופרת־206: 206=4⋅51+2206=4\cdot51+2, שארית 2. לכן היא לא יכולה להיווצר בשרשרת שמתחילה באורניום־235 (היא שייכת לשרשרת אחרת, שמתחילה באורניום־238: 238=4⋅59+2238=4\cdot59+2).

שאלה 8 · שרשרת בטא של תוצר ביקוע: מקסנון 140 לצריום 140באורך בגרות · בדרך לבגרות

בכור גרעיני נוצרים גרעינים שיש בהם עודף נייטרונים. אחד מהם הוא קסנון־140 ( 54140Xe^{140}_{\ 54}\text{Xe}). הוא פותח שרשרת של ארבע התפרקויות β−\beta^- בזו אחר זו, שמסתיימת בצריום־140 היציב:

איזוטופסמלT1/2T_{1/2}
קסנון־140Xe14 s14\,\text{s}
צזיום־140Cs64 s64\,\text{s}
בריום־140Ba12.75 d12.75\,\text{d}
לנתן־140La1.7 d1.7\,\text{d}
צריום־140Ceיציב

ln⁡2≈0.693\ln2\approx0.693.

א.

מצאו את מספר הפרוטונים ואת מספר הנייטרונים בכל אחד מחמשת האיזוטופים. מה משותף לכולם?

ב.

רשמו את משוואת ההתפרקות של צזיום־140, ותארו מה קורה בתוך הגרעין.

ג.

חשבו את היחס NZ\frac{N}{Z} בקסנון־140 ובצריום־140. היעזרו בתוצאה כדי להסביר מדוע כל ההתפרקויות בשרשרת הן β−\beta^-.

ד.

ברגע מסוים יש בדגימה 2.0⋅10122.0\cdot10^{12} גרעיני קסנון־140, ואין בה עדיין איזוטופים אחרים מהשרשרת. כמה אלקטרונים ייפלטו בסך הכול מהדגימה עד שכל הגרעינים יהפכו לצריום־140?

ה.

2020 דקות אחרי הרגע שבסעיף ד, כמעט כל הגרעינים בדגימה הם גרעיני בריום־140. הסבירו מדוע, וחשבו את הפעילות של הבריום־140 ברגע זה.

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

Xe: 54,8654,86; Cs: 55,8555,85; Ba: 56,8456,84; La: 57,8357,83; Ce: 58,8258,82. לכולם אותו מספר מסה, 140140.

בהתפרקות β−\beta^- נייטרון בגרעין הופך לפרוטון, ולכן ZZ גדל ב־1, NN קטן ב־1 ו־AA לא משתנה. מתחילים מ־Z=54Z=54, N=140−54=86N=140-54=86:

איזוטופZZNNAA
Xe54548686140140
Cs55558585140140
Ba56568484140140
La57578383140140
Ce58588282140140

לכולם אותו מספר מסה, כי בהתפרקות β−\beta^- מספר הנוקלאונים נשמר.

סעיף ב

תשובה:

 55140Cs→ 56140Ba+−1 0e+νˉ^{140}_{\ 55}\text{Cs}\to{}^{140}_{\ 56}\text{Ba}+{}^{\ 0}_{-1}\text{e}+\bar\nu; נייטרון הופך לפרוטון.

 55140Cs→ 56140Ba+−1 0e+νˉ^{140}_{\ 55}\text{Cs}\to{}^{140}_{\ 56}\text{Ba}+{}^{\ 0}_{-1}\text{e}+\bar\nu

בתוך הגרעין אחד הנייטרונים הופך לפרוטון:

n→p+−1 0e+νˉn\to p+{}^{\ 0}_{-1}\text{e}+\bar\nu

האלקטרון והאנטי־נייטרינו נוצרים ברגע ההתפרקות ונפלטים מהגרעין – הם לא היו בתוכו קודם.

בדיקת שימור: מספר הנוקלאונים 140=140+0140=140+0, והמטען 55=56+(−1)55=56+(-1).

סעיף ג

תשובה:

8654≈1.59\frac{86}{54}\approx1.59, 8258≈1.41\frac{82}{58}\approx1.41; בגרעינים יש עודף נייטרונים, וכל התפרקות β−\beta^- מחליפה נייטרון בפרוטון ומקטינה את היחס עד לגרעין יציב.

(NZ)Xe=8654≈1.59,(NZ)Ce=8258≈1.41\left(\frac{N}{Z}\right)_{Xe}=\frac{86}{54}\approx1.59,\qquad\left(\frac{N}{Z}\right)_{Ce}=\frac{82}{58}\approx1.41

לגרעין היציב של מספר מסה זה יש יחס של כ־1.41.4. לגרעיני השרשרת יש יותר מדי נייטרונים ביחס לפרוטונים. התפרקות β−\beta^- הופכת נייטרון לפרוטון, ולכן היא מקטינה את NN ומגדילה את ZZ – ומקרבת את הגרעין ליציבות. כל התפרקות בשרשרת עושה צעד כזה, עד שמגיעים לצריום־140 היציב.

התפרקות α\alpha לא הייתה עוזרת: היא מוציאה שני פרוטונים ושני נייטרונים, ולא מתקנת את עודף הנייטרונים.

סעיף ד

תשובה:

8.0⋅10128.0\cdot10^{12}

כל גרעין קסנון עובר ארבע התפרקויות β−\beta^- עד צריום (מ־Z=54Z=54 ל־Z=58Z=58), ובכל התפרקות נפלט אלקטרון אחד:

Ne=4⋅2.0⋅1012=8.0⋅1012N_e=4\cdot2.0\cdot10^{12}=8.0\cdot10^{12}

סעיף ה

תשובה:

קסנון וצזיום חיים שניות ודקה, והתפרקו כמעט כולם; בריום כמעט לא התפרק ב־20 דקות. RBa≈1.3⋅106 BqR_{Ba}\approx1.3\cdot10^{6}\,\text{Bq}.

למה כמעט הכול בריום: 20 min=1200 s20\,\text{min}=1200\,\text{s} הם כ־8686 זמני מחצית חיים של קסנון (120014\frac{1200}{14}) וכ־1919 זמני מחצית חיים של צזיום (120064\frac{1200}{64}). לכן כמעט כל גרעיני הקסנון והצזיום כבר התפרקו והפכו לבריום. מצד שני, 2020 דקות הן חלק זעיר מזמן מחצית החיים של הבריום (12.7512.75 ימים), ולכן כמעט אף גרעין בריום עוד לא התפרק ללנתן. לכן:

NBa≈2.0⋅1012N_{Ba}\approx2.0\cdot10^{12}

הפעילות:

λBa=0.69312.75⋅86400≈6.29⋅10−7 s−1\lambda_{Ba}=\frac{0.693}{12.75\cdot86400}\approx6.29\cdot10^{-7}\,\text{s}^{-1}
RBa=λBaNBa=6.29⋅10−7⋅2.0⋅1012≈1.3⋅106 BqR_{Ba}=\lambda_{Ba}N_{Ba}=6.29\cdot10^{-7}\cdot2.0\cdot10^{12}\approx1.3\cdot10^{6}\,\text{Bq}

טעות נפוצה: להשתמש בזמן מחצית החיים של הקסנון, שפתח את השרשרת. הפעילות של איזוטופ נקבעת לפי קבוע הדעיכה שלו ולפי מספר הגרעינים שלו.

שאלה 9 · התפרקות של יוד־131 לקסנוןבאורך בגרות · ברמת בגרות

האיזוטופ יוד־131 משמש לטיפול במחלות של בלוטת התריס. הוא מתפרק בהתפרקות β−\beta^-.

א.

בהתפרקות β−\beta^- המספר האטומי של הגרעין גדל ב־11, מספר המסה שלו אינו משתנה, ונפלט מן הגרעין אלקטרון – אף שאין בגרעין אלקטרונים. הסבירו מה מתרחש בגרעין, וכיצד נוצר האלקטרון.

ב.

בהתפרקות β−\beta^- של   53131I^{131}_{\;53}\text{I} (יוד) נוצר איזוטופ של היסוד קסנון, Xe\text{Xe}.

כתבו את המשוואה של התפרקות היוד לקסנון.

ג.

הגרפים שלפניכם מציגים, כפונקציה של הזמן, את מספר גרעיני היוד שטרם התפרקו ואת מספר גרעיני הקסנון שנוצרו. הציר האנכי מייצג את מספר הגרעינים, NN; הערכים המספריים שלו אינם נתונים. בזמן t=0t=0 היה בדגימה יוד בלבד.

נתון: בזמן t=0t=0 הייתה פעילות היוד R0=3.7⋅109 BqR_0=3.7\cdot 10^{9}\,\text{Bq}.

קבעו את זמן מחצית החיים של יוד־131. נמקו את קביעתכם.

ד.

חשבו את מספר גרעיני היוד שטרם התפרקו כעבור 2020 ימים מתחילת המדידה.

ה.

נתון: קסנון־131 הוא איזוטופ יציב.

חשבו את מספר גרעיני הקסנון בדגימה בזמן t=24t=24 ימים.

ו.

לאחר ההתפרקות, גרעין הקסנון שנוצר פולט לעתים קרובות פוטון γ\gamma שאנרגייתו 0.364 MeV0.364\,\text{MeV}. הסבירו מהו מקור הפוטון, וקבעו אם פליטתו משנה את המספר האטומי או את מספר המסה של גרעין הקסנון.

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה:

נויטרון בגרעין הופך לפרוטון, ובתהליך נוצרים אלקטרון ואנטי־נייטרינו (n→p+e−+νˉn\to p+e^-+\bar{\nu}) הנפלטים מן הגרעין; מספר הנוקלאונים לא השתנה, ומספר הפרוטונים גדל ב־11.

בגרעין יש רק פרוטונים ונויטרונים. האלקטרון נוצר ברגע ההתפרקות: אחד הנויטרונים בגרעין הופך לפרוטון, ובתהליך נוצרים אלקטרון ואנטי־נייטרינו:

01n  →  11p+ −1   0e+νˉ^{1}_{0}n\;\to\;^{1}_{1}p+\,^{\;\,0}_{-1}e+\bar{\nu}

•הפרוטון נשאר בגרעין – לכן המספר האטומי ZZ (מספר הפרוטונים) גדל ב־11.

•נויטרון "הוחלף" בפרוטון – מספר הנוקלאונים, כלומר מספר המסה AA, לא השתנה.

•האלקטרון והאנטי־נייטרינו נפלטים מן הגרעין. המטען נשמר: 0=+1+(−1)0=+1+(-1).

טעות נפוצה: לכתוב שהאלקטרון הוא אחד מאלקטרוני האטום שסביב הגרעין, או שהיה "כלוא" בגרעין.

סעיף ב

תשובה:

  53131I→   54131Xe+ −1   0e+νˉ^{131}_{\;53}\text{I}\to\,^{131}_{\;54}\text{Xe}+\,^{\;\,0}_{-1}e+\bar{\nu}

בהתפרקות β−\beta^- המספר האטומי גדל ב־11 (53→5453\to 54), ומספר המסה אינו משתנה:

  53131I  →    54131Xe+ −1   0e+νˉ^{131}_{\;53}\text{I}\;\to\;^{131}_{\;54}\text{Xe}+\,^{\;\,0}_{-1}e+\bar{\nu}

בדיקה:

•מספר המסה: 131=131+0131=131+0.

•המטען: 53=54+(−1)53=54+(-1).

סעיף ג

תשובה:

T1/2=8T_{1/2}=8 ימים

קביעה: T1/2=8T_{1/2}=8 ימים.

נימוק: הגרף היורד מתאר את מספר גרעיני היוד שטרם התפרקו, והגרף העולה – את מספר גרעיני הקסנון שנוצרו. כל גרעין יוד שמתפרק הופך לגרעין קסנון אחד, ובתחילה לא היה קסנון, ולכן בכל רגע:

NXe=N0−NIN_{\text{Xe}}=N_0-N_{\text{I}}

בנקודת החיתוך NI=NXeN_{\text{I}}=N_{\text{Xe}}, ולכן NI=N0−NIN_{\text{I}}=N_0-N_{\text{I}}, כלומר NI=N02N_{\text{I}}=\frac{N_0}{2} – בדיוק מחצית מן הגרעינים התפרקו. החיתוך מתרחש ב־t=8t=8 ימים, וזהו זמן מחצית החיים.

(בדיקה מן הגרף: הגרף היורד מתחיל ב־2020 משבצות, ב־t=8t=8 ימים הוא ב־1010 משבצות וב־t=16t=16 ימים ב־55 משבצות – מחצית בכל 88 ימים.)

סעיף ד

תשובה:

N≈6.5⋅1014N\approx 6.5\cdot 10^{14} גרעינים

קבוע הדעיכה (דף הנוסחאות):

T1/2=ln⁡2λ  ⇒  λ=ln⁡2T1/2=0.6938⋅24⋅3600 s≈1.003⋅10−6 s−1T_{1/2}=\frac{\ln 2}{\lambda}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{\ln 2}{T_{1/2}}=\frac{0.693}{8\cdot 24\cdot 3600\,\text{s}}\approx 1.003\cdot 10^{-6}\,\text{s}^{-1}

מספר הגרעינים ההתחלתי מן הפעילות:

R=λN  ⇒  N0=R0λ=3.7⋅1091.003⋅10−6≈3.69⋅1015R=\lambda N\;\Rightarrow\;N_0=\frac{R_0}{\lambda}=\frac{3.7\cdot 10^{9}}{1.003\cdot 10^{-6}}\approx 3.69\cdot 10^{15}

חוק הדעיכה אחרי t=20t=20 ימים =20⋅24⋅3600 s=20\cdot 24\cdot 3600\,\text{s}:

N=N0e−λtN=N_0e^{-\lambda t}
λt=1.003⋅10−6⋅1.728⋅106≈1.733\lambda t=1.003\cdot 10^{-6}\cdot 1.728\cdot 10^{6}\approx 1.733
N=3.69⋅1015⋅e−1.733=3.69⋅1015⋅0.177≈6.5⋅1014N=3.69\cdot 10^{15}\cdot e^{-1.733}=3.69\cdot 10^{15}\cdot 0.177\approx 6.5\cdot 10^{14}

(בדיקה: 208=2.5\frac{20}{8}=2.5 זמני מחצית חיים, ו־2−2.5≈0.1772^{-2.5}\approx 0.177.)

טעות נפוצה: לחשב את λ\lambda בימים (0.0866 day−10.0866\,\text{day}^{-1}) ואז לחלק בו את R0R_0 הנתון ב־Bq\text{Bq} (התפרקויות בשנייה) – יש להמיר את הזמן לשניות.

סעיף ה

תשובה:

NXe=78N0≈3.2⋅1015N_{\text{Xe}}=\frac{7}{8}N_0\approx 3.2\cdot 10^{15} גרעינים

הקסנון יציב, ולכן כל גרעין קסנון שנוצר נשאר. כל גרעין יוד שהתפרק הפך לגרעין קסנון אחד, ולכן:

NXe=N0−NIN_{\text{Xe}}=N_0-N_{\text{I}}

t=24t=24 ימים הם בדיוק 33 זמני מחצית חיים, ולכן נשארו

NI=N0⋅(12)3=N08N_{\text{I}}=N_0\cdot\left(\tfrac{1}{2}\right)^{3}=\frac{N_0}{8}
NXe=N0−N08=78N0=78⋅3.69⋅1015≈3.2⋅1015N_{\text{Xe}}=N_0-\frac{N_0}{8}=\frac{7}{8}N_0=\frac{7}{8}\cdot 3.69\cdot 10^{15}\approx 3.2\cdot 10^{15}

(מן הגרף: ב־t=24t=24 ימים הגרף היורד ב־2.52.5 משבצות והגרף העולה ב־17.517.5 משבצות, מתוך 2020.)

טעות נפוצה: לחשב את מספר גרעיני היוד (N08\frac{N_0}{8}) ולהציג אותו כתשובה.

סעיף ו

תשובה:

גרעין הקסנון נוצר במצב מעורר; במעבר לרמה נמוכה יותר הוא פולט את הפרש האנרגייה כפוטון γ\gamma. פליטת γ\gamma אינה משנה את ZZ ואת AA.

לגרעין, כמו לאטום, יש רמות אנרגייה בדידות. לאחר התפרקות β−\beta^- גרעין הבת (הקסנון) נשאר במקרים רבים ברמה מעוררת – באנרגייה גבוהה מרמת היסוד שלו.

הגרעין עובר מן הרמה המעוררת לרמה נמוכה יותר ופולט את הפרש האנרגייה כפוטון: Eph=∣Ef−Ei∣=0.364 MeVE_{ph}=|E_f-E_i|=0.364\,\text{MeV}. הפרשי האנרגייה בין רמות הגרעין גדולים מאוד (סדר גודל של MeV\text{MeV}, לעומת eV\text{eV} באטום), ולכן הפוטון הוא קרינת γ\gamma (אורך גל λ=1240364000 nm≈3.4⋅10−3 nm\lambda=\frac{1240}{364000}\,\text{nm}\approx 3.4\cdot 10^{-3}\,\text{nm}).

פוטון הוא חסר מטען וחסר מסה: הרכב הגרעין לא משתנה – אותם 5454 פרוטונים ו־7777 נויטרונים. לכן המספר האטומי ומספר המסה אינם משתנים; רק האנרגייה של הגרעין קטנה.

שאלה 10 · התפרקויות: פולוניום, עופרת וביסמוט; רדיום 228 במשפחת התוריוםבאורך בגרות · ברמת בגרות

גרעינים רדיואקטיביים יכולים לפלוט חלקיקי α\alpha, β−\beta^-, β+\beta^+ וקרינת γ\gamma.

א.

בגרעין אין אלקטרונים ואין פוזיטרונים, ובכל זאת יש גרעינים שפולטים חלקיקי β−\beta^- ויש גרעינים שפולטים חלקיקי β+\beta^+. כתבו משוואה של התהליך המתרחש בתוך הגרעין בכל אחד משני סוגי ההתפרקות, וקבעו כיצד משתנים בכל אחד מהם המספר האטומי ZZ ומספר המסה AA של הגרעין.

ב.

גרעין של פולוניום, 84 yPo^{\,y}_{84}\text{Po}, מתפרק לגרעין של עופרת,   x214Pb^{214}_{\;x}\text{Pb}. גרעין העופרת מתפרק לגרעין של ביסמוט,   83214Bi^{214}_{\;83}\text{Bi}.

בכל התפרקות נפלט חלקיק α\alpha או חלקיק β\beta.

רשמו את המשוואות של שתי ההתפרקויות, (Po→Pb)(\text{Po}\to\text{Pb}) ו־(Pb→Bi)(\text{Pb}\to\text{Bi}), וחשבו את xx, המספר האטומי של Pb\text{Pb}, ואת yy, מספר המסה של Po\text{Po}.

ג.

ברגע t0=0t_0=0 יש בדגימה של חומר רדיואקטיבי N0N_0 גרעינים. ברגע מסוים, t1t_1, מספר הגרעינים שכבר התפרקו גדול פי 77 ממספר הגרעינים שעדיין לא התפרקו.

בטאו את t1t_1 באמצעות זמן מחצית החיים T1/2T_{1/2}. פרטו את שיקוליכם.

ד.

"משפחה רדיואקטיבית" היא סדרת התפרקויות שמתחילה בגרעין אחד ("ראש המשפחה"). ראש אחת המשפחות הוא תוריום 232,   90232Th^{232}_{\;90}\text{Th}, ובסדרה זו נוצר גם רדיום 228,   88228Ra^{228}_{\;88}\text{Ra}.

זמן מחצית החיים של רדיום 228 הוא 5.755.75 שנים, וזמן מחצית החיים של תוריום 232 הוא 1.4⋅10101.4\cdot 10^{10} שנים. גיל כדור הארץ הוא כ־4.5⋅1094.5\cdot 10^9 שנים.

הוכיחו כי רדיום 228228 שהיה קיים בזמן היווצרות כדור הארץ כבר אינו קיים היום.

ה.

קבעו אם היום קיים בטבע רדיום 228228. נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה:

β−\beta^-: n→p+e−+νˉn\to p+e^-+\bar\nu (ZZ גדל ב־1, AA לא משתנה); β+\beta^+: p→n+e++νp\to n+e^++\nu (ZZ קטן ב־1, AA לא משתנה).

חלקיקי בטא נוצרים ברגע ההתפרקות, כאשר נוקלאון אחד בגרעין הופך לנוקלאון מסוג אחר.

התפרקות β−\beta^-: נויטרון הופך לפרוטון, ונפלטים אלקטרון ואנטי־נייטרינו:

01n  →  11p+−1   0e+νˉ^{1}_{0}n\;\to\;^{1}_{1}p+{}^{\;\,0}_{-1}e+\bar\nu

בגרעין נוסף פרוטון ונעלם נויטרון: ZZ גדל ב־1, ומספר הנוקלאונים AA לא משתנה.

התפרקות β+\beta^+: פרוטון הופך לנויטרון, ונפלטים פוזיטרון ונייטרינו:

11p  →  01n++10e+ν^{1}_{1}p\;\to\;^{1}_{0}n+{}^{0}_{+1}e+\nu

ZZ קטן ב־1, ו־AA לא משתנה.

בשתי המשוואות נשמרים המטען (המספרים התחתונים) ומספר הנוקלאונים (המספרים העליונים).

סעיף ב

תשובה:

x=82x=82, y=218y=218;   84218Po→82214Pb+24He\;^{218}_{84}\text{Po}\to{}^{214}_{82}\text{Pb}+{}^{4}_{2}\text{He} ;   82214Pb→83214Bi+−1   0e+νˉ\;^{214}_{82}\text{Pb}\to{}^{214}_{83}\text{Bi}+{}^{\;\,0}_{-1}e+\bar\nu

בכל התפרקות נשמרים מספר הנוקלאונים (AA) והמטען (ZZ).

ההתפרקות Pb→Bi\text{Pb}\to\text{Bi}: מספר המסה לא השתנה (214→214214\to 214), ולכן נפלט חלקיק β\beta (חלקיק α\alpha היה מקטין את AA ב־4), ו־ZZ משתנה ב־1.

•אילו נפלט β+\beta^+, היה 83=x−183=x-1, כלומר x=84x=84 – המספר האטומי של פולוניום. אבל ZZ קובע את היסוד, ועופרת אינה פולוניום – לכן זה בלתי אפשרי.

•לכן נפלט β−\beta^-:

x=83−1=82x=83-1=82
  82214Pb  →    83214Bi+−1   0e+νˉ^{214}_{\;82}\text{Pb}\;\to\;^{214}_{\;83}\text{Bi}+{}^{\;\,0}_{-1}e+\bar\nu

ההתפרקות Po→Pb\text{Po}\to\text{Pb}: המספר האטומי קטן מ־8484 ל־8282, כלומר ב־2. חלקיק β\beta משנה את ZZ ב־1 בלבד, ולכן נפלט חלקיק α\alpha:

y=214+4=218y=214+4=218
  84218Po  →    82214Pb+24He^{218}_{\;84}\text{Po}\;\to\;^{214}_{\;82}\text{Pb}+{}^{4}_{2}\text{He}

סעיף ג

תשובה:

t1=3T1/2t_1=3T_{1/2}

נסמן ב־NN את מספר הגרעינים שלא התפרקו ברגע t1t_1. מספר הגרעינים שהתפרקו הוא N0−NN_0-N, ולפי הנתון:

N0−N=7N  ⇒  N=N08N_0-N=7N\;\Rightarrow\;N=\frac{N_0}{8}

מדף הנוסחאות:

N=N0e−λt,T1/2=ln⁡2λN=N_0e^{-\lambda t},\qquad T_{1/2}=\frac{\ln 2}{\lambda}
N08=N0e−λt1  ⇒  t1=ln⁡8λ=3ln⁡2λ=3T1/2\frac{N_0}{8}=N_0e^{-\lambda t_1}\;\Rightarrow\;t_1=\frac{\ln 8}{\lambda}=\frac{3\ln 2}{\lambda}=3T_{1/2}

שיקול פשוט: בכל זמן מחצית חיים מספר הגרעינים שלא התפרקו קטן פי 2:

N0→N02→N04→N08N_0\to\frac{N_0}{2}\to\frac{N_0}{4}\to\frac{N_0}{8}

שלושה זמני מחצית חיים (8=238=2^3).

טעות נפוצה: להציב N=N07N=\frac{N_0}{7} או N08\frac{N_0}{8} כמספר הגרעינים שהתפרקו – הנתון הוא יחס בין שתי הקבוצות, והגרעינים שנשארו הם שמינית מהמספר ההתחלתי.

סעיף ד

תשובה:

חלפו כ־7.8⋅1087.8\cdot 10^8 זמני מחצית חיים: נשאר חלק 2−7.8⋅108≈10−2.4⋅1082^{-7.8\cdot 10^8}\approx 10^{-2.4\cdot 10^8} – פחות מגרעין אחד, גם אילו כל כדור הארץ היה רדיום.

מספר זמני מחצית החיים שחלפו:

n=tT1/2=4.5⋅1095.75≈7.8⋅108n=\frac{t}{T_{1/2}}=\frac{4.5\cdot 10^9}{5.75}\approx 7.8\cdot 10^8

החלק שנשאר: מ־N=N0e−λtN=N_0e^{-\lambda t} ו־λ=ln⁡2T1/2\lambda=\frac{\ln 2}{T_{1/2}} מקבלים N=N0(12)t/T1/2N=N_0\left(\tfrac12\right)^{t/T_{1/2}}:

NN0=(12)7.8⋅108=10−7.8⋅108⋅log⁡2≈10−2.4⋅108\frac{N}{N_0}=\left(\frac12\right)^{7.8\cdot 10^8}=10^{-7.8\cdot 10^8\cdot\log 2}\approx 10^{-2.4\cdot 10^8}

הערכה בהגזמה ניכרת של מספר הגרעינים ההתחלתי: גם אילו כל מסת כדור הארץ (≈6⋅1024 kg\approx 6\cdot 10^{24}\,\text{kg}) הייתה רדיום 228 (מסת גרעין ≈228 u=228⋅1.66⋅10−27 kg\approx 228\,\text{u}=228\cdot 1.66\cdot 10^{-27}\,\text{kg}):

N0≈6⋅1024228⋅1.66⋅10−27≈1.6⋅1049N_0\approx\frac{6\cdot 10^{24}}{228\cdot 1.66\cdot 10^{-27}}\approx 1.6\cdot 10^{49}

מספר הגרעינים שהיו נשארים היום:

N≈1.6⋅1049⋅10−2.4⋅108≪1N\approx 1.6\cdot 10^{49}\cdot 10^{-2.4\cdot 10^8}\ll 1

מספר גרעינים קטן בהרבה מ־1 פירושו שלא נשאר אף גרעין: כל הרדיום 228 הקדום התפרק.

סעיף ה

תשובה:

כן – הוא נוצר כל הזמן מהתפרקות תוריום 232, שכ־80%80\% ממנו עדיין קיים.

קביעה: כן, היום קיים בטבע רדיום 228.

נימוק: רדיום 228 הוא חוליה בשרשרת ההתפרקויות של תוריום 232. זמן מחצית החיים של תוריום 232 ארוך מגיל כדור הארץ, ולכן רוב התוריום הקדום עדיין קיים:

NN0=(12)4.5⋅109/1.4⋅1010=(12)0.32≈0.80\frac{N}{N_0}=\left(\frac12\right)^{4.5\cdot 10^9/1.4\cdot 10^{10}}=\left(\frac12\right)^{0.32}\approx 0.80

התוריום ממשיך להתפרק, וכל התפרקות כזו יוצרת גרעין רדיום 228 חדש. לכן הרדיום 228 מתחדש כל הזמן: הרדיום שקיים היום אינו זה שהיה בזמן היווצרות כדור הארץ (הוא התפרק, כפי שהוכח בסעיף ד), אלא רדיום שנוצר בעשרות השנים האחרונות.

טעות נפוצה: להסיק מסעיף ד שרדיום 228 אינו קיים כלל – סעיף ד עוסק רק ברדיום שהיה קיים בזמן היווצרות כדור הארץ.

שאלה 11 · רדיום־224 במעבדה: דעיכה, אקטיביות ובת רדיואקטיביתבאורך בגרות · ברמת בגרות

רדיום־224, 88224Ra{}^{224}_{88}\text{Ra}, הוא יסוד רדיואקטיבי הפולט קרינת אלפא. בהתפרקותו נוצר ראדון־220, Rn\text{Rn}, שגם הוא יסוד רדיואקטיבי. רדיום־224 משמש בטיפול קרינתי בגידולים סרטניים: מקורות זעירים שלו מוחדרים לתוך הגידול.

מעבדה הכינה מקור כזה ושמרה אותו בתוך אמפולת זכוכית סגורה. לפי נוהל הבטיחות של המעבדה, שומרים אמפולה כזאת במחסן מוגן, ומותר להעביר אותה לפינוי רק כאשר האקטיביות (הפעילות) של הרדיום שבה ירדה לכל היותר ל־1 kBq1\,\text{kBq}, (Bq=1s)\left(\text{Bq}=\frac{1}{\text{s}}\right).

א.

הסבירו את המשמעות הפיזיקלית של המשפט: "האקטיביות של הרדיום באמפולה היא 1 kBq1\,\text{kBq}".

ב.

בהתפרקות של גרעין רדיום־224 לראדון נפלט חלקיק אלפא יחיד.

כתבו את המשוואה של התפרקות זו, וציינו את מספר המסה ואת המספר האטומי של גרעין הראדון.

ג.

לפניכם גרף של מספר גרעיני הרדיום־224 באמפולה כפונקציה של הזמן. בתחילת המדידה היו באמפולה 4.0⋅10104.0\cdot 10^{10} גרעיני רדיום.

על פי הגרף, קבעו בקירוב את זמן מחצית החיים של רדיום־224. פרטו את שיקוליכם.

ד.
(1)

רשמו נוסחה המתארת את האקטיביות כפונקציה של הזמן.

(2)

חשבו כעבור כמה זמן מתחילת המדידה תרד האקטיביות של הרדיום באמפולה לערך שבנוהל הבטיחות.

ה.

לפי חישוב, במשך 77 הימים הראשונים מתחילת המדידה נוצרו באמפולה כ־3⋅10103\cdot 10^{10} אטומי ראדון.

בבדיקה שנערכה 77 ימים לאחר תחילת המדידה, כמעט שלא נמצאו באמפולה אטומי ראדון.

נתון: כל הרדיום המתפרק נהפך לראדון, והאמפולה סגורה היטב, כך שאטומי הראדון אינם יכולים לצאת ממנה.

הסבירו את הסתירה בין תוצאות החישובים לבין תוצאות המדידה.

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה:

בכל שנייה מתפרקים באמפולה 10001000 גרעיני רדיום (ונפלטים 10001000 חלקיקי אלפא).

אקטיביות (פעילות) של מקור רדיואקטיבי היא מספר הגרעינים המתפרקים ביחידת זמן: R=∣dNdt∣R=\left|\frac{dN}{dt}\right|. היחידה 1 Bq1\,\text{Bq} פירושה התפרקות אחת בשנייה, ו־1 kBq=1000 Bq1\,\text{kBq}=1000\,\text{Bq}.

לכן המשפט אומר: באמפולה מתפרקים 10001000 גרעיני רדיום בכל שנייה, ובכל התפרקות נפלט חלקיק אלפא אחד. הערך מתאר את קצב ההתפרקות ברגע מסוים – הוא אינו מספר הגרעינים שנותרו, והוא קטן עם הזמן.

סעיף ב

תשובה:

88224Ra→86220Rn+24He{}^{224}_{88}\text{Ra}\to{}^{220}_{86}\text{Rn}+{}^{4}_{2}\text{He}; מספר מסה 220220, מספר אטומי 8686.

חלקיק אלפא הוא גרעין הליום: 24He{}^{4}_{2}\text{He} (שני פרוטונים ושני נויטרונים).

בהתפרקות גרעינית נשמרים מספר הנוקלאונים (מספר המסה) והמטען (המספר האטומי):

•מספר המסה: 224=A+4  ⇒  A=220224=A+4\;\Rightarrow\;A=220

•המספר האטומי: 88=Z+2  ⇒  Z=8688=Z+2\;\Rightarrow\;Z=86

משוואת ההתפרקות:

88224Ra  →  86220Rn+24He{}^{224}_{88}\text{Ra}\;\to\;{}^{220}_{86}\text{Rn}+{}^{4}_{2}\text{He}

לגרעין הראדון: מספר מסה 220220, מספר אטומי 8686.

סעיף ג

תשובה:

T1/2≈3.6T_{1/2}\approx 3.6 ימים

זמן מחצית החיים הוא הזמן שבו מספר הגרעינים שלא התפרקו קטן פי 22.

מהגרף: בתחילת המדידה N0=4.0⋅1010N_0=4.0\cdot 10^{10}. מחצית מכך היא 2.0⋅10102.0\cdot 10^{10}. מעבירים קו אופקי מ־22 שעל הציר האנכי עד העקומה, ומשם קו אנכי לציר הזמן: מתקבל t≈3.6t\approx 3.6 ימים.

בדיקה בנקודה נוספת: אחרי שתי מחציות חיים צריכים להישאר 1.0⋅10101.0\cdot 10^{10} גרעינים – ובגרף זה קורה בערך ב־7.27.2 ימים, כמצופה.

לכן T1/2≈3.6T_{1/2}\approx 3.6 ימים (קריאה בין 3.53.5 ל־3.73.7 ימים סבירה).

סעיף ד(1)

תשובה:

R(t)=R0e−λtR(t)=R_0e^{-\lambda t}, כאשר R0=λN0R_0=\lambda N_0 ו־λ=ln⁡2T1/2\lambda=\frac{\ln 2}{T_{1/2}}.

מדף הנוסחאות: R=λNR=\lambda N ו־N=N0e−λtN=N_0e^{-\lambda t}. לכן

R(t)=λN0e−λt=R0e−λtR(t)=\lambda N_0e^{-\lambda t}=R_0e^{-\lambda t}

כאשר R0=λN0R_0=\lambda N_0 היא האקטיביות ההתחלתית, וקבוע הדעיכה מתקבל מזמן מחצית החיים: λ=ln⁡2T1/2\lambda=\frac{\ln 2}{T_{1/2}}.

סעיף ד(2)

תשובה:

t≈23t\approx 23 ימים (R0≈8.9⋅104 BqR_0\approx 8.9\cdot 10^{4}\,\text{Bq}).

קבוע הדעיכה ביחידות SI. האקטיביות נמדדת ב־Bq=1s\text{Bq}=\frac{1}{\text{s}}, ולכן את λ\lambda יש לחשב ב־1s\frac{1}{\text{s}}:

T1/2=3.6⋅86,400≈3.11⋅105 sT_{1/2}=3.6\cdot 86{,}400\approx 3.11\cdot 10^{5}\,\text{s}
λ=ln⁡2T1/2=0.6933.11⋅105≈2.23⋅10−6 1s\lambda=\frac{\ln 2}{T_{1/2}}=\frac{0.693}{3.11\cdot 10^{5}}\approx 2.23\cdot 10^{-6}\,\frac{1}{\text{s}}

האקטיביות ההתחלתית:

R0=λN0=2.23⋅10−6⋅4.0⋅1010≈8.9⋅104 BqR_0=\lambda N_0=2.23\cdot 10^{-6}\cdot 4.0\cdot 10^{10}\approx 8.9\cdot 10^{4}\,\text{Bq}

(כלומר כ־89 kBq89\,\text{kBq} – הרבה מעל 1 kBq1\,\text{kBq}.)

הזמן שבו R=1000 BqR=1000\,\text{Bq}:

R(t)=R0e−λt  ⇒  t=ln⁡(R0R)λR(t)=R_0e^{-\lambda t}\;\Rightarrow\;t=\frac{\ln\left(\frac{R_0}{R}\right)}{\lambda}
t=ln⁡(8.9⋅1041000)2.23⋅10−6=4.492.23⋅10−6≈2.0⋅106 s≈23 ימיםt=\frac{\ln\left(\frac{8.9\cdot 10^{4}}{1000}\right)}{2.23\cdot 10^{-6}}=\frac{4.49}{2.23\cdot 10^{-6}}\approx 2.0\cdot 10^{6}\,\text{s}\approx 23\ \text{ימים}

(בדיקה: R0R≈89≈26.5\frac{R_0}{R}\approx 89\approx 2^{6.5}, כלומר כ־6.56.5 מחציות חיים: 6.5⋅3.6≈236.5\cdot 3.6\approx 23 ימים ✓.)

טעות נפוצה: לחשב את λ\lambda ב־1יום\frac{1}{\text{יום}} ולהשוות את R0=λN0R_0=\lambda N_0 ל־1000 Bq1000\,\text{Bq} – כך מקבלים התפרקויות ליום ומשווים אותן להתפרקויות לשנייה.

סעיף ה

תשובה:

הראדון־220 עצמו רדיואקטיבי, עם זמן מחצית חיים קצר מאוד ביחס ל־77 ימים – הוא מתפרק כמעט מיד לאחר שנוצר, ולכן אינו מצטבר.

החישוב: לפי הגרף, אחרי 77 ימים נשארו כ־1.0⋅10101.0\cdot 10^{10} גרעיני רדיום, כלומר התפרקו כ־4.0⋅1010−1.0⋅1010≈3.0⋅10104.0\cdot 10^{10}-1.0\cdot 10^{10}\approx 3.0\cdot 10^{10} – ולכן נוצרו כ־3⋅10103\cdot 10^{10} אטומי ראדון.

ההסבר לסתירה: החישוב מניח שכל אטום ראדון שנוצר נשאר ראדון. אבל, כפי שנאמר, גם הראדון־220 רדיואקטיבי. זמן מחצית החיים שלו קצר מאוד (כדקה) ביחס ל־77 ימים, ולכן כל גרעין ראדון שנוצר מתפרק תוך זמן קצר לגרעין של יסוד אחר. הראדון אינו מצטבר: בכל רגע מספר אטומי הראדון קטן מאוד – בערך כמספר אטומי הראדון שנוצרו בדקות האחרונות.

האמפולה סגורה וכל הרדיום המתפרק הופך לראדון – כלומר הסבר כמו "הראדון (שהוא גז) דלף מהאמפולה" או "הרדיום התפרק ליסוד אחר" נשלל בנתונים. ההסבר שנותר הוא התפרקות הראדון עצמו.

שאלה 12 · אורניום־239 בכור: דעיכה לנפטוניום ופעילותבאורך בגרות · ברמת בגרות

בכור גרעיני, גרעין של אורניום־238 בולע ניטרון והופך לאורניום־239,   92239U^{239}_{\;92}\text{U}. האורניום־239 אינו יציב, ובתהליך של שתי דעיכות הוא הופך בסופו של דבר לפלוטוניום־239 – חומר שמשמש דלק לכורים.

א.

האורניום־239 פולט קרינת β−\beta^- והופך לאיזוטופ רדיואקטיבי של נפטוניום (Np\text{Np}). זמן מחצית החיים של אורניום־239 הוא 23.523.5 דקות.

כמה פרוטונים וכמה ניטרונים יש בגרעין של איזוטופ הנפטוניום שנוצר?

ב.

איזוטופ הנפטוניום שנוצר מתפרק ל־  94239Pu^{239}_{\;94}\text{Pu}. זמן מחצית החיים של איזוטופ הנפטוניום הוא 2.352.35 ימים.

רשמו את המשוואה של התהליך הרדיואקטיבי הזה.

ג.

ברגע t=0t=0 היו בדגימה 4⋅10174\cdot 10^{17} גרעינים של   92239U^{239}_{\;92}\text{U} (ולא היו בה גרעיני נפטוניום).

ברגע מסוים, t1t_1, הפרידו בתהליך כימי את האורניום שנותר ואת הנפטוניום שנוצר לשתי מבחנות.

ברגע ההפרדה מספר גרעיני האורניום היה שווה למספר גרעיני הנפטוניום (כ־2⋅10172\cdot 10^{17} גרעינים בכל מבחנה).

(1)

הגדירו את המושג "פעילות של מקור רדיואקטיבי", R(t)R(t), וציינו יחידות מתאימות.

(2)

לאיזה משני החומרים פעילות גדולה יותר ברגע ההפרדה? חשבו פי כמה.

ד.

הסבירו מדוע הזמן t1t_1 ארוך במקצת מזמן מחצית החיים של אורניום־239.

ה.

חשבו מהו אחוז הגרעינים של נפטוניום שיישארו במבחנת הנפטוניום, ומהו אחוז הגרעינים של אורניום־239 שיישארו במבחנת האורניום, 1212 שעות אחרי רגע ההפרדה.

◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה:

9393 פרוטונים ו־146146 ניטרונים (  93239Np^{239}_{\;93}\text{Np}).

בפליטת β−\beta^- ניטרון בגרעין הופך לפרוטון, ונפלטים אלקטרון ואנטי־ניטרינו:

  92239U  →    93239Np+−1    0e+νˉ^{239}_{\;92}\text{U}\;\to\;^{239}_{\;93}\text{Np}+{}^{\;\;0}_{-1}e+\bar{\nu}

שימור מספר המסה: 239=A+0239=A+0, ולכן A=239A=239.

שימור המטען: 92=Z−192=Z-1, ולכן Z=93Z=93.

•מספר הפרוטונים: Z=93Z=93.

•מספר הניטרונים: N=A−Z=239−93=146N=A-Z=239-93=146.

טעות נפוצה: להקטין את מספר הפרוטונים ב־11 – בדעיכת β−\beta^- המטען של הגרעין גדל, כי נפלט מטען שלילי.

סעיף ב

תשובה:

  93239Np→  94239Pu+−1    0e+νˉ^{239}_{\;93}\text{Np}\to{}^{239}_{\;94}\text{Pu}+{}^{\;\;0}_{-1}e+\bar{\nu} (דעיכת β−\beta^-)

מספר המסה אינו משתנה (239239), ומספר הפרוטונים גדל ב־11 (מ־9393 ל־9494) – זו דעיכת β−\beta^-: ניטרון בגרעין הופך לפרוטון, ונפלטים אלקטרון ואנטי־ניטרינו.

  93239Np  →    94239Pu+−1    0e+νˉ^{239}_{\;93}\text{Np}\;\to\;^{239}_{\;94}\text{Pu}+{}^{\;\;0}_{-1}e+\bar{\nu}

בדיקה: מספרי מסה 239=239+0239=239+0; מטענים 93=94+(−1)93=94+(-1).

סעיף ג(1)

תשובה:

מספר הגרעינים המתפרקים ביחידת זמן: R=−dNdt=λNR=-\frac{dN}{dt}=\lambda N; יחידות: בקרל, 1 Bq=11\,\text{Bq}=1 התפרקות לשנייה (s−1\text{s}^{-1}).

הפעילות של מקור ברגע tt היא מספר הגרעינים שמתפרקים בו ביחידת זמן (קצב ההתפרקויות) באותו רגע. מדף הנוסחאות:

R=λN=−dNdtR=\lambda N=-\frac{dN}{dt}

כאשר NN – מספר הגרעינים שעדיין לא התפרקו ברגע tt, ו־λ\lambda – קבוע הדעיכה.

יחידות: בקרל, 1 Bq=11\,\text{Bq}=1 התפרקות לשנייה (s−1\text{s}^{-1}).

סעיף ג(2)

תשובה:

לאורניום־239; פעילותו גדולה פי 144144 מפעילות הנפטוניום.

מדף הנוסחאות:

R=λN,T1/2=ln⁡2λ  ⇒  R=ln⁡2T1/2 NR=\lambda N,\qquad T_{1/2}=\frac{\ln 2}{\lambda}\;\Rightarrow\;R=\frac{\ln 2}{T_{1/2}}\,N

ברגע ההפרדה מספרי הגרעינים שווים (NU=NNpN_{\text{U}}=N_{\text{Np}}), ולכן יחס הפעילויות שווה ליחס ההפוך של זמני מחצית החיים:

RURNp=T1/2,NpT1/2,U=2.35⋅24⋅60 min23.5 min=338423.5=144\frac{R_{\text{U}}}{R_{\text{Np}}}=\frac{T_{1/2,\text{Np}}}{T_{1/2,\text{U}}}=\frac{2.35\cdot 24\cdot 60\,\text{min}}{23.5\,\text{min}}=\frac{3384}{23.5}=144

לאורניום־239 פעילות גדולה יותר – פי 144144.

(בערכים: RU=0.6931410 s⋅2⋅1017≈9.8⋅1013 BqR_{\text{U}}=\frac{0.693}{1410\,\text{s}}\cdot 2\cdot 10^{17}\approx 9.8\cdot 10^{13}\,\text{Bq}, RNp=0.693203040 s⋅2⋅1017≈6.8⋅1011 BqR_{\text{Np}}=\frac{0.693}{203040\,\text{s}}\cdot 2\cdot 10^{17}\approx 6.8\cdot 10^{11}\,\text{Bq}.)

טעות נפוצה: להסיק שהפעילויות שוות כי מספרי הגרעינים שווים – החומר שזמן מחצית החיים שלו קצר מתפרק בקצב גדול יותר.

סעיף ד

תשובה:

כי חלק מגרעיני הנפטוניום שנוצרו כבר התפרקו לפלוטוניום; לכן ברגע t=23.5t=23.5 דקות יש מעט פחות גרעיני נפטוניום מגרעיני אורניום, וצריך לחכות עוד מעט עד שישתוו.

אחרי זמן מחצית חיים אחד של אורניום־239 (23.523.5 דקות) נשארו 4⋅10172=2⋅1017\frac{4\cdot 10^{17}}{2}=2\cdot 10^{17} גרעיני אורניום, ו־2⋅10172\cdot 10^{17} גרעינים התפרקו. כל התפרקות של גרעין אורניום יוצרת גרעין נפטוניום אחד, ולכן נוצרו 2⋅10172\cdot 10^{17} גרעיני נפטוניום.

אבל הנפטוניום עצמו רדיואקטיבי: מרגע שנוצר הוא מתפרק לפלוטוניום. לכן ברגע t=23.5t=23.5 דקות מספר גרעיני הנפטוניום קטן במעט מ־2⋅10172\cdot 10^{17}, ואילו מספר גרעיני האורניום שווה בדיוק ל־2⋅10172\cdot 10^{17} – עדיין NNp<NUN_{\text{Np}}<N_{\text{U}}.

כדי שהמספרים ישתוו צריך שיתפרקו עוד מעט גרעיני אורניום (מספרם קטן ומספר גרעיני הנפטוניום גדל), ולכן t1t_1 ארוך מ־23.523.5 דקות.

ההפרש קטן מאוד ("במקצת"), כי זמן מחצית החיים של הנפטוניום (2.352.35 ימים) ארוך מאוד ביחס ל־23.523.5 דקות: בזמן כה קצר מתפרק רק חלק זעיר (פחות מאחוז) מגרעיני הנפטוניום שנוצרו.

סעיף ה

תשובה:

נפטוניום: כ־86%86\%; אורניום־239: כ־6⋅10−8 %6\cdot 10^{-8}\,\% (למעשה 0%0\%).

מחוק הדעיכה מדף הנוסחאות, N=N0e−λtN=N_0e^{-\lambda t} עם λ=ln⁡2T1/2\lambda=\frac{\ln 2}{T_{1/2}}:

NN0=e−ln⁡2T1/2t=(12)t/T1/2\frac{N}{N_0}=e^{-\frac{\ln 2}{T_{1/2}}t}=\left(\frac12\right)^{t/T_{1/2}}

מבחנת הנפטוניום (T1/2=2.35T_{1/2}=2.35 ימים =56.4=56.4 שעות, t=12t=12 שעות):

NN0=(12)12/56.4=(12)0.213≈0.863\frac{N}{N_0}=\left(\frac12\right)^{12/56.4}=\left(\frac12\right)^{0.213}\approx 0.863

נשארים כ־86%86\% מגרעיני הנפטוניום.

מבחנת האורניום (T1/2=23.5 minT_{1/2}=23.5\,\text{min}, t=12 h=720 mint=12\,\text{h}=720\,\text{min}, כלומר 72023.5≈30.6\frac{720}{23.5}\approx 30.6 זמני מחצית חיים):

NN0=(12)30.6≈6⋅10−10\frac{N}{N_0}=\left(\frac12\right)^{30.6}\approx 6\cdot 10^{-10}

נשארים כ־6⋅10−8 %6\cdot 10^{-8}\,\% מגרעיני האורניום – כמעט אפס (מתוך 2⋅10172\cdot 10^{17} גרעינים, כ־1.2⋅1081.2\cdot 10^{8} בלבד). האורניום־239 התפרק כמעט כולו – והפך לנפטוניום בתוך מבחנת האורניום.

טעות נפוצה: לערבב יחידות זמן – להציב שעות מול זמן מחצית חיים בדקות או בימים. יש לבטא את tt ואת T1/2T_{1/2} באותן יחידות.

שאלה 13 · סדרת התוריום: רדיום 228, תורון ועופרת 212באורך בגרות · ברמת בגרות

אחת מארבע הסדרות הרדיואקטיביות הטבעיות היא סדרת תוריום 232232.

רדיום 228228 ( 88228Ra)\left({}^{228}_{\ 88}\text{Ra}\right) ועופרת 212212 ( 82212Pb)\left({}^{212}_{\ 82}\text{Pb}\right) הם איזוטופים רדיואקטיביים טבעיים השייכים לסדרה זו.

עופרת 212212 היא תוצר בשרשרת ההתפרקויות של רדיום 228228 (ראו תרשים).

א.

קבעו את מספר התפרקויות α\alpha ואת מספר התפרקויות β−\beta^- שמתרחשות בשרשרת ההתפרקויות מרדיום 228228 לעופרת 212212. הסבירו את קביעותיכם.

ב.

באחד השלבים של השרשרת נוצר האיזוטופ הרדיואקטיבי רדון 220220 ( 86220Rn)\left({}^{220}_{\ 86}\text{Rn}\right), הנקרא גם "תורון". זהו גז שנפלט מחומרי בניין מסוימים (כגון גרניט) ועלול להצטבר בחדרים סגורים.

קבעו את המספר האטומי ואת מספר המסה של גרעין הבת YY הנוצר מהתפרקותו של רדון 220220.

ג.

מדידות של מדגם רדון 220220 הראו כי הפעילות הרדיואקטיבית שלו פוחתת פי 1616 במשך 222.4222.4 שניות.

(1)

חשבו את זמן מחצית החיים, T1/2T_{1/2}, של איזוטופ זה.

(2)

חשבו את קבוע הדעיכה λ\lambda של איזוטופ זה.

ד.

אנרגיות הקשר הגרעיניות של האיזוטופים רדיום 228228 ועופרת 212212 הן: EB(Ra)=1742.48 MeVE_{B(\text{Ra})}=1742.48\,\text{MeV}, EB(Pb)=1654.52 MeVE_{B(\text{Pb})}=1654.52\,\text{MeV}.

קבעו איזה משני האיזוטופים יציב יותר. נמקו את קביעתכם.

◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה:

44 התפרקויות α\alpha ו־22 התפרקויות β−\beta^-.

התפרקות α\alpha פולטת גרעין הליום 24He{}^4_2\text{He}: מספר המסה קטן ב־44 והמספר האטומי קטן ב־22.

התפרקות β−\beta^- פולטת אלקטרון −1 0e{}^{\ 0}_{-1}e: מספר המסה לא משתנה והמספר האטומי גדל ב־11.

מספר התפרקויות α\alpha: רק התפרקויות α\alpha משנות את מספר המסה:

228−212=16=4⋅Nα  ⇒  Nα=4228-212=16=4\cdot N_\alpha\;\Rightarrow\;N_\alpha=4

מספר התפרקויות β−\beta^-: ארבע התפרקויות α\alpha מקטינות את המספר האטומי ב־88 (מ־8888 ל־8080), אבל בפועל הוא קטן רק ל־8282:

88−2⋅4+Nβ=82  ⇒  Nβ=288-2\cdot4+N_\beta=82\;\Rightarrow\;N_\beta=2

בדיקה לפי התרשים: 228Ra→β−228Ac→β−228Th→α224Ra→α220Rn→α216Po→α212Pb{}^{228}\text{Ra}\xrightarrow{\beta^-}{}^{228}\text{Ac}\xrightarrow{\beta^-}{}^{228}\text{Th}\xrightarrow{\alpha}{}^{224}\text{Ra}\xrightarrow{\alpha}{}^{220}\text{Rn}\xrightarrow{\alpha}{}^{216}\text{Po}\xrightarrow{\alpha}{}^{212}\text{Pb}.

טעות נפוצה: להסיק שאין התפרקויות β\beta כי "מתחילים ומסיימים ברדיום ובעופרת" – המספר האטומי קובע זאת, ושתי התפרקויות β−\beta^- מתרחשות בתחילת השרשרת.

סעיף ב

תשובה:

Z=84Z=84, A=216A=216 ( 84216Po{}^{216}_{\ 84}\text{Po}).

לפי התרשים, רדון 220220 מתפרק לפולוניום 216216: מספר המסה קטן ב־44, ולכן זו התפרקות α\alpha. המספר האטומי של רדון (8686) נתון.

משוואת ההתפרקות, עם שימור מספר המסה ושימור המטען:

 86220Rn  →  ZAY+24He{}^{220}_{\ 86}\text{Rn}\;\to\;{}^{A}_{Z}Y+{}^{4}_{2}\text{He}
A=220−4=216,Z=86−2=84A=220-4=216,\qquad Z=86-2=84

לכן גרעין הבת הוא  84216Po{}^{216}_{\ 84}\text{Po} – פולוניום 216216.

סעיף ג(1)

תשובה:

T1/2=55.6 sT_{1/2}=55.6\,\text{s}

מדף הנוסחאות: N=N0e−λtN=N_0e^{-\lambda t} ו־R=λNR=\lambda N, ולכן גם הפעילות דועכת באותו אופן: R=R0e−λtR=R_0e^{-\lambda t}. בכל זמן מחצית חיים הפעילות קטנה פי 22.

הפעילות פחתה פי 16=2416=2^4, כלומר עברו בדיוק ארבעה זמני מחצית חיים:

RR0=116=(12)4  ⇒  t=4T1/2\frac{R}{R_0}=\frac1{16}=\left(\frac12\right)^4\;\Rightarrow\;t=4T_{1/2}
T1/2=222.44=55.6 sT_{1/2}=\frac{222.4}{4}=55.6\,\text{s}

טעות נפוצה: לחלק ב־1616 או ב־88 – ירידה פי 1616 היא ארבע הכפלות של 12\frac12.

סעיף ג(2)

תשובה:

λ≈1.25×10−2 s−1\lambda\approx1.25\times10^{-2}\,\text{s}^{-1}

מדף הנוסחאות:

T1/2=ln⁡2λ  ⇒  λ=ln⁡2T1/2T_{1/2}=\frac{\ln2}{\lambda}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{\ln2}{T_{1/2}}

הצבה:

λ=0.69355.6≈1.25×10−2 s−1\lambda=\frac{0.693}{55.6}\approx1.25\times10^{-2}\,\text{s}^{-1}

סעיף ד

תשובה:

עופרת 212212 יציבה יותר (אנרגיית קשר לנוקלאון ≈7.80 MeV\approx7.80\,\text{MeV} לעומת ≈7.64 MeV\approx7.64\,\text{MeV} ברדיום 228228).

קביעה: עופרת 212212 יציבה יותר.

נימוק: מידת היציבות של גרעין נקבעת לפי אנרגיית הקשר לנוקלאון – האנרגייה הממוצעת שיש להשקיע כדי לנתק נוקלאון אחד מהגרעין. ככל שהיא גדולה יותר, הנוקלאונים קשורים חזק יותר והגרעין יציב יותר.

רדיום 228228 (228228 נוקלאונים):

EB(Ra)A=1742.48228≈7.64 MeV/nucleon\frac{E_{B(\text{Ra})}}{A}=\frac{1742.48}{228}\approx7.64\,\text{MeV/nucleon}

עופרת 212212 (212212 נוקלאונים):

EB(Pb)A=1654.52212≈7.80 MeV/nucleon\frac{E_{B(\text{Pb})}}{A}=\frac{1654.52}{212}\approx7.80\,\text{MeV/nucleon}

7.80>7.647.80>7.64, ולכן העופרת יציבה יותר.

טעות נפוצה: להשוות את אנרגיות הקשר הכוללות ולקבוע שרדיום יציב יותר – אנרגיית הקשר הכוללת שלו גדולה רק משום שיש בו יותר נוקלאונים.

שאלה 14 · צריום 143 ופרסאודימיום 143: הפרדת הבת ברגע של מספרי גרעינים שוויםבאורך בגרות · בינונית

פרסאודימיום 143 הוא אחד מתוצרי הביקוע בדלק של כורים גרעיניים, ומעבדות מחקר צריכות דגימות טהורות שלו כדי לכייל גלאים. מכינים אותו מאיזוטופ לא יציב של צריום, 58143Ce{}^{143}_{58}\text{Ce}, שפולט קרינת β−\beta^- והופך לפרסאודימיום 143 (Pr). זמן מחצית החיים של 58143Ce{}^{143}_{58}\text{Ce} הוא 3333 שעות.

א.

כמה פרוטונים וכמה נייטרונים יש בגרעין של פרסאודימיום 143 שנוצר?

ב.

גם פרסאודימיום 143 רדיואקטיבי: הוא מתפרק לנאודימיום, 60143Nd{}^{143}_{60}\text{Nd} (יציב), וזמן מחצית החיים שלו 13.613.6 ימים. רשמו את משוואת ההתפרקות של הפרסאודימיום.

ג.

בתחילת התהליך, ברגע t=0t=0, היו במדגם 6.0⋅10166.0\cdot10^{16} גרעיני 58143Ce{}^{143}_{58}\text{Ce} ולא היה בו פרסאודימיום. ברגע מסוים t1t_1 הפרידו את המדגם לשתי מבחנות: באחת הצריום שנותר ובשנייה הפרסאודימיום שנוצר. ברגע ההפרדה מספר גרעיני הצריום היה שווה למספר גרעיני הפרסאודימיום: כ־2.9⋅10162.9\cdot10^{16} גרעינים בכל מבחנה.

(1) הגדירו את המושג "פעילות רדיואקטיבית", RR, וציינו את יחידותיה.

(2) לאיזה משני החומרים הייתה פעילות גדולה יותר ברגע ההפרדה? פי כמה?

ד.

הסבירו מדוע הזמן t1t_1 ארוך במעט מזמן מחצית החיים של הצריום, ומדוע מספר הגרעינים בכל מבחנה קטן במעט מ־3.0⋅10163.0\cdot10^{16}.

ה.

חשבו איזה אחוז מגרעיני הפרסאודימיום ואיזה אחוז מגרעיני הצריום יישארו במבחנות 1010 ימים אחרי רגע ההפרדה.

◂ פתרון מלא לשאלה 14

סעיף א

תשובה:

59 פרוטונים ו־84 נייטרונים

בהתפרקות β−\beta^- נייטרון הופך לפרוטון: ZZ גדל ב־1 ו־AA נשמר.

58143Ce→59143Pr+−10e+νˉ{}^{143}_{58}\text{Ce}\to{}^{143}_{59}\text{Pr}+{}^{0}_{-1}\text{e}+\bar\nu

בגרעין הפרסאודימיום: Z=59Z=59 פרוטונים ו־143−59=84143-59=84 נייטרונים.

סעיף ב

תשובה:

59143Pr→60143Nd+−10e+νˉ{}^{143}_{59}\text{Pr}\to{}^{143}_{60}\text{Nd}+{}^{0}_{-1}\text{e}+\bar\nu

AA לא משתנה ו־ZZ גדל ב־1 (מ־59 ל־60), ולכן זו התפרקות β−\beta^-:

59143Pr→60143Nd+−10e+νˉ{}^{143}_{59}\text{Pr}\to{}^{143}_{60}\text{Nd}+{}^{0}_{-1}\text{e}+\bar\nu

סעיף ג

תשובה:

(1) מספר הגרעינים שמתפרקים ביחידת זמן, R=−dNdtR=-\frac{dN}{dt}; יחידות Bq=1s\text{Bq}=\frac{1}{\text{s}}. (2) לצריום, פי 9.99.9 (כפי 10).

(1) הפעילות היא מספר הגרעינים שמתפרקים ביחידת זמן:

R=−dNdt=λNR=-\frac{dN}{dt}=\lambda N

היחידה: בקרל, 1 Bq=11\,\text{Bq}=1 התפרקות לשנייה =1 1s=1\,\frac{1}{\text{s}}.

(2) מספרי הגרעינים שווים, ולכן היחס בין הפעילויות הוא היחס בין קבועי הדעיכה, כלומר היחס ההפוך בין זמני מחצית החיים:

RCeRPr=λCeNλPrN=TPrTCe=13.6⋅2433≈9.9\frac{R_{Ce}}{R_{Pr}}=\frac{\lambda_{Ce}N}{\lambda_{Pr}N}=\frac{T_{Pr}}{T_{Ce}}=\frac{13.6\cdot24}{33}\approx9.9

לצריום פעילות גדולה פי 10 בקירוב: הוא דועך הרבה יותר מהר.

טעות נפוצה: לחשוב שמספרי גרעינים שווים נותנים פעילויות שוות.

סעיף ד

תשובה:

אחרי זמן מחצית חיים אחד של הצריום נוצרו 3.0⋅10163.0\cdot10^{16} גרעיני פרסאודימיום, אבל חלק מהם כבר התפרק לנאודימיום - ולכן היה פחות פרסאודימיום מצריום. צריך להמתין עוד מעט, ובינתיים הצריום ממשיך לרדת מתחת ל־3.0⋅10163.0\cdot10^{16}.

ברגע t=TCe=33 ht=T_{Ce}=33\,\text{h} נשארו 3.0⋅10163.0\cdot10^{16} גרעיני צריום, כלומר התפרקו 3.0⋅10163.0\cdot10^{16} גרעיני צריום ונוצרו 3.0⋅10163.0\cdot10^{16} גרעיני פרסאודימיום. אבל גם הפרסאודימיום רדיואקטיבי, וחלק מגרעיניו כבר הספיקו להתפרק לנאודימיום. לכן ברגע זה מספר גרעיני הפרסאודימיום קטן במעט ממספר גרעיני הצריום.

כדי שהמספרים ישתוו, צריך שעוד קצת צריום יתפרק (מספר הצריום יורד ומספר הפרסאודימיום עולה) - ולכן t1t_1 ארוך במעט מ־33 h33\,\text{h}, ובאותו רגע בכל מבחנה יש מעט פחות מ־3.0⋅10163.0\cdot10^{16} גרעינים. ההפרש קטן (בחישוב מדויק t1≈34 ht_1\approx34\,\text{h}), כי זמן מחצית החיים של הפרסאודימיום ארוך פי 10 בערך מזה של הצריום, ובמשך כיממה וחצי רק חלק קטן מהפרסאודימיום מתפרק.

סעיף ה

תשובה:

פרסאודימיום: כ־60%60\%; צריום: כ־0.65%0.65\%.

אחרי ההפרדה כל חומר דועך בנפרד לפי NN0=(12)t/T1/2\frac{N}{N_0}=\left(\frac12\right)^{t/T_{1/2}}.

פרסאודימיום:

NN0=(12)10/13.6=0.50.735≈0.60=60%\frac{N}{N_0}=\left(\frac12\right)^{10/13.6}=0.5^{0.735}\approx0.60=60\%

צריום: 1010 ימים הם 240 h240\,\text{h}, כלומר 24033≈7.27\frac{240}{33}\approx7.27 זמני מחצית חיים:

NN0=0.57.27≈6.5⋅10−3=0.65%\frac{N}{N_0}=0.5^{7.27}\approx6.5\cdot10^{-3}=0.65\%

כמעט כל הצריום התפרק, ואילו רוב הפרסאודימיום עדיין קיים. טעות נפוצה: להשתמש באותו זמן מחצית חיים לשתי המבחנות, או לשכוח להמיר ימים לשעות.

שאלה 15 · סדרת התוריום 232: ספירת התפרקויות ותיארוך סלעבאורך בגרות · בינונית

סדרת התוריום היא סדרה של התפרקויות רדיואקטיביות שמתחילה בגרעין 90232Th{}^{232}_{90}\text{Th} ומסתיימת באיזוטופ יציב של עופרת, 82208Pb{}^{208}_{82}\text{Pb}. זמני מחצית החיים של כל הגרעינים שבאמצע הסדרה קצרים מאוד בהשוואה לזה של התוריום.

א.

הגרעין 90232Th{}^{232}_{90}\text{Th} מתפרק לגרעין רדיום (Ra) תוך פליטת חלקיק אלפא. רשמו את משוואת ההתפרקות, וציינו בה את מספר המסה ואת המספר האטומי של גרעין הרדיום ושל חלקיק האלפא.

ב.

חשבו את מספר התפרקויות האלפא ואת מספר התפרקויות β−\beta^- בסדרת התוריום, מ־90232Th{}^{232}_{90}\text{Th} ועד 82208Pb{}^{208}_{82}\text{Pb}.

ג.

במעבדה בודקים דגימות סלע. מניחים שכשהסלע התגבש (t=0t=0) לא הייתה בו עופרת 208, וכל העופרת 208 שבו נוצרה מתוריום 232 שהתפרק. נסמן: N(Pb)N(\text{Pb}) - מספר אטומי העופרת ברגע tt, ו־N0(Th)N_0(\text{Th}) - מספר אטומי התוריום ברגע t=0t=0. לפניכם גרף תאורטי של היחס N(Pb)N0(Th)\frac{N(\text{Pb})}{N_0(\text{Th})} (באחוזים) כפונקציה של הזמן.

t (10^9 years)N(Pb)/N0(Th) (%)024681012141618200102030405060708090100

איזה אחוז מאטומי התוריום התפרקו לאטומי עופרת במהלך 10⋅10910\cdot10^{9} השנים הראשונות? הסבירו.

ד.

מהו זמן מחצית החיים של 90232Th{}^{232}_{90}\text{Th}? הסבירו כיצד קבעתם אותו מהגרף.

ה.

בדגימת סלע מסוימת נמצא שמספר אטומי העופרת 208 הוא רבע ממספר אטומי התוריום 232 שבה. חשבו את גיל הסלע.

◂ פתרון מלא לשאלה 15

סעיף א

תשובה:

90232Th→88228Ra+24He{}^{232}_{90}\text{Th}\to{}^{228}_{88}\text{Ra}+{}^{4}_{2}\text{He}

חלקיק אלפא הוא גרעין הליום, 24He{}^{4}_{2}\text{He}. בפליטתו AA קטן ב־4 ו־ZZ קטן ב־2:

90232Th→88228Ra+24He{}^{232}_{90}\text{Th}\to{}^{228}_{88}\text{Ra}+{}^{4}_{2}\text{He}

סעיף ב

תשובה:

6 התפרקויות אלפא ו־4 התפרקויות β−\beta^-

רק התפרקות אלפא משנה את מספר המסה (ב־4); β−\beta^- אינה משנה אותו.

nα=232−2084=6n_\alpha=\frac{232-208}{4}=6

שש התפרקויות אלפא מקטינות את ZZ ב־6⋅2=126\cdot2=12: מ־90 ל־78. כל התפרקות β−\beta^- מגדילה את ZZ ב־1, וצריך להגיע ל־82:

nβ=82−78=4n_\beta=82-78=4

טעות נפוצה: להתחיל מ־ZZ ולנסות לאזן אותו לפני שקובעים את מספר האלפא מ־AA.

סעיף ג

תשובה:

כ־39%39\%

כל אטום תוריום שהתפרק הפך (דרך הסדרה, שכל חוליותיה קצרות-חיים) לאטום עופרת אחד. לכן מספר אטומי העופרת שווה למספר אטומי התוריום שהתפרקו, והיחס N(Pb)N0(Th)\frac{N(\text{Pb})}{N_0(\text{Th})} הוא בדיוק החלק של התוריום שהתפרק.

קוראים מהגרף ב־t=10⋅109t=10\cdot10^9 שנים: כ־39%39\%.

(בדיקה בחישוב: 1−0.510/14≈0.391-0.5^{10/14}\approx0.39.)

סעיף ד

תשובה:

T1/2≈1.4⋅1010T_{1/2}\approx1.4\cdot10^{10} שנים

אחרי זמן מחצית חיים אחד התפרקו חצי מאטומי התוריום, ולכן N(Pb)N0(Th)=50%\frac{N(\text{Pb})}{N_0(\text{Th})}=50\%. בגרף העקומה עוברת ב־50%50\% בערך ב־t=14⋅109t=14\cdot10^9 שנים:

T1/2≈1.4⋅1010 yearsT_{1/2}\approx1.4\cdot10^{10}\,\text{years}

בדיקה בחישוב: 1−0.514/14=0.51-0.5^{14/14}=0.5 ✓. (זמן מחצית החיים ארוך פי שלושה בערך מגיל כדור הארץ, ולכן רוב התוריום שנוצר עם מערכת השמש עדיין קיים.)

סעיף ה

תשובה:

כ־4.5⋅1094.5\cdot10^{9} שנים

נסמן ב־NThN_{Th} את מספר אטומי התוריום כיום. אטומי העופרת הם אטומי התוריום שהתפרקו: NPb=N0−NThN_{Pb}=N_0-N_{Th}. לפי הנתון:

N0−NTh=14NTh  ⇒  NTh=45N0=0.8N0N_0-N_{Th}=\frac14N_{Th}\;\Rightarrow\;N_{Th}=\frac45N_0=0.8N_0

מחוק הדעיכה:

0.8=(12)t/T1/2  ⇒  t=T1/2⋅ln⁡(1/0.8)ln⁡2=1.4⋅1010⋅0.2230.693≈4.5⋅109 years0.8=\left(\frac12\right)^{t/T_{1/2}}\;\Rightarrow\;t=T_{1/2}\cdot\frac{\ln(1/0.8)}{\ln2}=1.4\cdot10^{10}\cdot\frac{0.223}{0.693}\approx4.5\cdot10^{9}\,\text{years}

(אפשר גם לקרוא מהגרף: N(Pb)N0=20%\frac{N(\text{Pb})}{N_0}=20\% בערך ב־4.5⋅1094.5\cdot10^9 שנים.)

טעות נפוצה: לקחת NPbN0=14\frac{N_{Pb}}{N_0}=\frac14 - הנתון הוא יחס לתוריום שנשאר, לא לתוריום ההתחלתי.

שאלה 16 · ביסמוט 212: שני מסלולי התפרקות לאותה עופרתבאורך בגרות · בינונית

גרעין ביסמוט 83212Bi{}^{212}_{83}\text{Bi} רדיואקטיבי, ויש לו שני אופני התפרקות. באחד נוצר גרעין בת של פולוניום, 84212Po{}^{212}_{84}\text{Po}, ובאחר נוצר גרעין בת של תליום, 81208Tl{}^{208}_{81}\text{Tl}.

א.

רשמו את המשוואה של כל אחד משני התהליכים שבהם נוצרים גרעיני הבת.

ב.

האם אפשר לקבוע מראש, לגבי גרעין ביסמוט מסוים, אם יתפרק לפולוניום או לתליום? הסבירו.

ג.

גרעיני הפולוניום שנוצרו מתפרקים בתהליך אלפא לאיזוטופ יציב של עופרת (Pb), וגרעיני התליום מתפרקים בתהליך β−\beta^- לאותו איזוטופ של עופרת. רשמו את שתי המשוואות, וציינו את מספרי המסה ואת המספרים האטומיים של כל הגרעינים.

ד.

זמן מחצית החיים של 84212Po{}^{212}_{84}\text{Po} הוא 0.30 μs0.30\,\mu\text{s}, וזמן מחצית החיים של 81208Tl{}^{208}_{81}\text{Tl} הוא 3.053.05 דקות. ברגע מסוים יש במדגם 1.0⋅10121.0\cdot10^{12} גרעיני 84212Po{}^{212}_{84}\text{Po} ו־4.0⋅10204.0\cdot10^{20} גרעיני 81208Tl{}^{208}_{81}\text{Tl}.

(1) חשבו, עבור אותו רגע, את קצב ההצטברות של גרעיני העופרת שמקורם בגרעיני הפולוניום (בגרעינים לשנייה).

(2) חשבו, עבור אותו רגע, את קצב ההצטברות של גרעיני העופרת שמקורם בגרעיני התליום.

◂ פתרון מלא לשאלה 16

סעיף א

תשובה:

83212Bi→84212Po+−10e+νˉ{}^{212}_{83}\text{Bi}\to{}^{212}_{84}\text{Po}+{}^{0}_{-1}\text{e}+\bar\nu (β−\beta^-); 83212Bi→81208Tl+24He{}^{212}_{83}\text{Bi}\to{}^{208}_{81}\text{Tl}+{}^{4}_{2}\text{He} (α\alpha)

לפולוניום: AA לא משתנה ו־ZZ גדל ב־1 - התפרקות β−\beta^-:

83212Bi→84212Po+−10e+νˉ{}^{212}_{83}\text{Bi}\to{}^{212}_{84}\text{Po}+{}^{0}_{-1}\text{e}+\bar\nu

לתליום: AA קטן ב־4 ו־ZZ קטן ב־2 - התפרקות אלפא:

83212Bi→81208Tl+24He{}^{212}_{83}\text{Bi}\to{}^{208}_{81}\text{Tl}+{}^{4}_{2}\text{He}

סעיף ב

תשובה:

לא. ההתפרקות היא תהליך אקראי: אפשר לדעת רק את ההסתברות של כל מסלול (איזה חלק מהגרעינים, בממוצע, מתפרק בכל דרך), לא מה יעשה גרעין מסוים.

התפרקות רדיואקטיבית היא תהליך סטטיסטי: אי אפשר לחזות מתי גרעין מסוים יתפרק, וגם לא באיזה משני האופנים. מה שידוע הוא רק ההסתברות של כל אופן - כלומר איזה חלק ממספר גדול של גרעינים יתפרק בכל דרך (לביסמוט 212 בערך 64%64\% ב־β−\beta^- ו־36%36\% באלפא).

טעות נפוצה: לחשוב שהאופן נקבע לפי "סוג" של גרעין ביסמוט - כל גרעיני 83212Bi{}^{212}_{83}\text{Bi} זהים.

סעיף ג

תשובה:

84212Po→82208Pb+24He{}^{212}_{84}\text{Po}\to{}^{208}_{82}\text{Pb}+{}^{4}_{2}\text{He}; 81208Tl→82208Pb+−10e+νˉ{}^{208}_{81}\text{Tl}\to{}^{208}_{82}\text{Pb}+{}^{0}_{-1}\text{e}+\bar\nu

פולוניום, אלפא: A=212−4=208A=212-4=208, Z=84−2=82Z=84-2=82:

84212Po→82208Pb+24He{}^{212}_{84}\text{Po}\to{}^{208}_{82}\text{Pb}+{}^{4}_{2}\text{He}

תליום, β−\beta^-: A=208A=208, Z=81+1=82Z=81+1=82:

81208Tl→82208Pb+−10e+νˉ{}^{208}_{81}\text{Tl}\to{}^{208}_{82}\text{Pb}+{}^{0}_{-1}\text{e}+\bar\nu

בשני המסלולים מגיעים ל־82208Pb{}^{208}_{82}\text{Pb}: בכל מסלול יש אלפא אחת ו־β−\beta^- אחת, רק בסדר הפוך.

סעיף ד

תשובה:

(1) ≈2.3⋅1018 1s\approx2.3\cdot10^{18}\,\frac{1}{\text{s}} (2) ≈1.5⋅1018 1s\approx1.5\cdot10^{18}\,\frac{1}{\text{s}}

כל גרעין פולוניום או תליום שמתפרק הופך לגרעין עופרת אחד. לכן קצב ההצטברות של העופרת מכל מקור שווה לפעילות של אותו מקור, R=λN=ln⁡2T1/2NR=\lambda N=\frac{\ln2}{T_{1/2}}N.

(1)

λPo=0.6930.30⋅10−6≈2.31⋅106 1s\lambda_{Po}=\frac{0.693}{0.30\cdot10^{-6}}\approx2.31\cdot10^{6}\,\frac{1}{\text{s}}
RPo=2.31⋅106⋅1.0⋅1012≈2.3⋅1018 1sR_{Po}=2.31\cdot10^{6}\cdot1.0\cdot10^{12}\approx2.3\cdot10^{18}\,\frac{1}{\text{s}}

(2)

λTl=0.6933.05⋅60≈3.79⋅10−3 1s\lambda_{Tl}=\frac{0.693}{3.05\cdot60}\approx3.79\cdot10^{-3}\,\frac{1}{\text{s}}
RTl=3.79⋅10−3⋅4.0⋅1020≈1.5⋅1018 1sR_{Tl}=3.79\cdot10^{-3}\cdot4.0\cdot10^{20}\approx1.5\cdot10^{18}\,\frac{1}{\text{s}}

למרות שיש פי 4⋅1084\cdot10^8 יותר גרעיני תליום, הפולוניום תורם קצב גדול יותר, כי הוא דועך מהר בהרבה.

טעות נפוצה: לשכוח להמיר את μs\mu\text{s} ואת הדקות לשניות.

שאלה 17 · ראדון 222 בכלי סגור: הצטברות עופרת 210באורך בגרות · ברמת בגרות

כמות של ראדון־222 ( 86222Rn^{222}_{\ 86}\text{Rn}) נסגרת בכלי אטום. ברגע הסגירה (t=0t=0) יש בכלי N0=3.2⋅109N_0=3.2\cdot10^{9} גרעיני ראדון, ואין בו תוצרי התפרקות.

ראדון־222 פותח את השרשרת הבאה. בטבלה רשומים סוג ההתפרקות וזמן מחצית החיים של כל איזוטופ:

איזוטופסוג התפרקותT1/2T_{1/2}
ראדון־222α\alpha3.8 d3.8\,\text{d}
איזוטופ X1X_1α\alpha3.1 min3.1\,\text{min}
איזוטופ X2X_2β−\beta^-27 min27\,\text{min}
איזוטופ X3X_3β−\beta^-20 min20\,\text{min}
איזוטופ X4X_4α\alpha1.6⋅10−4 s1.6\cdot10^{-4}\,\text{s}
איזוטופ X5X_5β−\beta^-22 y22\,\text{y}

התוצר של כל שורה הוא האיזוטופ של השורה הבאה. היסודות: 82Pb_{82}\text{Pb} (עופרת), 83Bi_{83}\text{Bi} (ביסמוט), 84Po_{84}\text{Po} (פולוניום), 86Rn_{86}\text{Rn} (ראדון). ln⁡2≈0.693\ln2\approx0.693, ושנה היא 365365 ימים.

א.

זהו את האיזוטופים X1X_1 עד X5X_5 (סימול, מספר אטומי ומספר מסה).

ב.

כמה חלקיקי α\alpha וכמה חלקיקי β−\beta^- נפלטים בדרך מגרעין ראדון־222 אחד לגרעין עופרת־210? הראו שאפשר לקבוע זאת גם רק מהאיזוטופ הראשון והאחרון.

ג.

כמה גרעיני ראדון נשארים בכלי אחרי 1919 ימים? כמה גרעיני ראדון התפרקו עד אז?

ד.

הסבירו מדוע אחרי 1919 ימים מספר גרעיני העופרת־210 בכלי שווה בקירוב למספר גרעיני הראדון שהתפרקו.

ה.

חשבו את הפעילות של הראדון ואת הפעילות של העופרת־210 בכלי ברגע t=19t=19 ימים, בבקרל. מספר גרעיני העופרת־210 גדול בהרבה ממספר גרעיני הראדון. הסבירו מדוע הפעילות שלה בכל זאת קטנה בהרבה.

ו.

כמה חלקיקי α\alpha נפלטו בכלי בסך הכול מרגע הסגירה ועד t=19t=19 ימים (בקירוב)?

◂ פתרון מלא לשאלה 17

סעיף א

תשובה:

X1= 84218PoX_1={}^{218}_{\ 84}\text{Po}, X2= 82214PbX_2={}^{214}_{\ 82}\text{Pb}, X3= 83214BiX_3={}^{214}_{\ 83}\text{Bi}, X4= 84214PoX_4={}^{214}_{\ 84}\text{Po}, X5= 82210PbX_5={}^{210}_{\ 82}\text{Pb}

בהתפרקות α\alpha: AA קטן ב־4 ו־ZZ ב־2. בהתפרקות β−\beta^-: AA לא משתנה ו־ZZ גדל ב־1.

 86222Rn→α 84218Po→α 82214Pb→β− 83214Bi→β− 84214Po→α 82210Pb^{222}_{\ 86}\text{Rn}\xrightarrow{\alpha}{}^{218}_{\ 84}\text{Po}\xrightarrow{\alpha}{}^{214}_{\ 82}\text{Pb}\xrightarrow{\beta^-}{}^{214}_{\ 83}\text{Bi}\xrightarrow{\beta^-}{}^{214}_{\ 84}\text{Po}\xrightarrow{\alpha}{}^{210}_{\ 82}\text{Pb}

למשל, המעבר הראשון:

 86222Rn→ 84218Po+24He^{222}_{\ 86}\text{Rn}\to{}^{218}_{\ 84}\text{Po}+{}^{4}_{2}\text{He}

שימו לב שבשרשרת מופיעים שני איזוטופים של פולוניום (218 ו־214) ושני איזוטופים של עופרת (214 ו־210).

סעיף ב

תשובה:

33 חלקיקי α\alpha ו־22 חלקיקי β−\beta^-

מהשרשרת בסעיף א: שלוש התפרקויות α\alpha (Rn, X1X_1, X4X_4) ושתי התפרקויות β−\beta^- (X2X_2, X3X_3).

רק מהקצוות: AA משתנה רק בהתפרקות α\alpha:

nα=222−2104=3n_\alpha=\frac{222-210}{4}=3

שלוש התפרקויות α\alpha מקטינות את ZZ מ־8686 ל־86−6=8086-6=80. העופרת היא Z=82Z=82, ולכן:

nβ=82−80=2n_\beta=82-80=2

סעיף ג

תשובה:

1.0⋅1081.0\cdot10^{8} נשארו; 3.1⋅1093.1\cdot10^{9} התפרקו.

1919 ימים הם 193.8=5\frac{19}{3.8}=5 זמני מחצית חיים של ראדון. בכל זמן מחצית חיים מספר הגרעינים קטן פי 2:

N=N025=3.2⋅10932=1.0⋅108N=\frac{N_0}{2^5}=\frac{3.2\cdot10^{9}}{32}=1.0\cdot10^{8}

מספר הגרעינים שהתפרקו:

ΔN=N0−N=3.2⋅109−0.1⋅109=3.1⋅109\Delta N=N_0-N=3.2\cdot10^{9}-0.1\cdot10^{9}=3.1\cdot10^{9}

סעיף ד

תשובה:

זמני מחצית החיים של X1X_1 עד X4X_4 קצרים מאוד (דקות ופחות), ולכן כל ראדון שהתפרק הגיע כמעט מיד לעופרת־210; זמן מחצית החיים של עופרת־210 (2222 שנים) ארוך מאוד, ולכן כמעט אף גרעין שלה לא התפרק.

האיזוטופים שבאמצע השרשרת לא מצטברים. זמני מחצית החיים של X1X_1 עד X4X_4 הם לכל היותר 27 min27\,\text{min}, קצרים מאוד לעומת 1919 ימים. גרעין ראדון שהתפרק עובר את כל השלבים האלה תוך שעות ספורות לכל היותר. לכן בכל רגע מספר הגרעינים "בדרך" זניח, ובפרט כמעט כל גרעין ראדון שהתפרק כבר הפך לעופרת־210.

עופרת־210 כמעט אינה מתפרקת בזמן הזה. 1919 ימים הם חלק זעיר מזמן מחצית החיים של עופרת־210:

19 d22⋅365 d≈0.0024\frac{19\,\text{d}}{22\cdot365\,\text{d}}\approx0.0024

כלומר עבר רק כ־0.24%0.24\% מזמן מחצית חיים אחד, ומספר גרעיני העופרת־210 שהתפרקו זניח.

לכן:

NPb-210≈3.1⋅109N_{Pb\text{-}210}\approx3.1\cdot10^{9}

סעיף ה

תשובה:

RRn≈211 BqR_{Rn}\approx211\,\text{Bq}; RPb≈3.1 BqR_{Pb}\approx3.1\,\text{Bq}. הפעילות היא R=λNR=\lambda N, וקבוע הדעיכה של העופרת־210 קטן פי כ־2100 מזה של הראדון.

קבועי הדעיכה, מ־λ=ln⁡2T1/2\lambda=\frac{\ln2}{T_{1/2}} (זמנים בשניות):

λRn=0.6933.8⋅86400≈2.11⋅10−6 s−1\lambda_{Rn}=\frac{0.693}{3.8\cdot86400}\approx2.11\cdot10^{-6}\,\text{s}^{-1}
λPb=0.69322⋅365⋅86400≈9.99⋅10−10 s−1\lambda_{Pb}=\frac{0.693}{22\cdot365\cdot86400}\approx9.99\cdot10^{-10}\,\text{s}^{-1}

הפעילויות, מ־R=λNR=\lambda N:

RRn=2.11⋅10−6⋅1.0⋅108≈211 BqR_{Rn}=2.11\cdot10^{-6}\cdot1.0\cdot10^{8}\approx211\,\text{Bq}
RPb=9.99⋅10−10⋅3.1⋅109≈3.1 BqR_{Pb}=9.99\cdot10^{-10}\cdot3.1\cdot10^{9}\approx3.1\,\text{Bq}

בכלי יש פי 3131 יותר גרעיני עופרת־210 מגרעיני ראדון, אבל כל גרעין עופרת־210 "מחכה" בממוצע זמן ארוך מאוד עד שהוא מתפרק: λPb\lambda_{Pb} קטן פי כ־21002100 מ־λRn\lambda_{Rn} (היחס בין זמני מחצית החיים). לכן הפעילות שלה קטנה פי כ־210031≈68\frac{2100}{31}\approx68.

טעות נפוצה: לחשוב שחומר שיש ממנו יותר גרעינים הוא בהכרח פעיל יותר. הפעילות תלויה גם בקבוע הדעיכה.

סעיף ו

תשובה:

כ־9.3⋅1099.3\cdot10^{9}

לפי סעיף ד, כמעט כל אחד מ־3.1⋅1093.1\cdot10^{9} גרעיני הראדון שהתפרקו עבר את כל השרשרת עד עופרת־210. לפי סעיף ב, בדרך נפלטו מכל גרעין 33 חלקיקי α\alpha:

Nα≈3⋅3.1⋅109=9.3⋅109N_\alpha\approx3\cdot3.1\cdot10^{9}=9.3\cdot10^{9}

(עופרת־210 עצמה כמעט לא התפרקה, ולכן היא לא מוסיפה חלקיקים.)

שאלה 18 · נתרן־24 לאיתור דליפות: זמן מיחס בת/אב, מסת הדגימה וגבול המדידהבאורך בגרות · מעל רמת בגרות

כדי לאתר דליפה בצינור מים תת־קרקעי, מזרימים במים תמיסה המכילה את האיזוטופ הרדיואקטיבי נתרן־24, 1124Na^{24}_{11}\text{Na}. הנתרן־24 מתפרק בהתפרקות β−\beta^- לאיזוטופ היציב מגנזיום־24, וזמן מחצית החיים שלו T1/2=15T_{1/2}=15 שעות.

דגימה הוכנה בזמן t=0t=0, ובזמן זה לא היה בה מגנזיום־24. מסת אטום נתרן־24 היא 24 u24\,\text{u} בקירוב.

א.

ברגע מסוים t1t_1 מדדו בדגימה שמספר גרעיני המגנזיום־24 גדול פי 33 ממספר גרעיני הנתרן־24. חשבו כמה זמן עבר מהכנת הדגימה.

ב.

ברגע t1t_1 מדדו שפעילות הדגימה היא 2.0⋅109 Bq2.0\cdot 10^{9}\,\text{Bq}. חשבו את מסת הנתרן־24 שהייתה בדגימה בזמן הכנתה.

ג.

גלאי הקרינה שבידי הטכנאים מסוגל לאתר את הדליפה רק כאשר פעילות הנתרן־24 שהוזרם היא לפחות 5.0⋅107 Bq5.0\cdot 10^{7}\,\text{Bq}. הניחו שכל הדגימה הוזרמה לצינור.

מהו הזמן המרבי, מרגע הכנת הדגימה, שבו עדיין אפשר לבצע את הבדיקה?

ד.

תלמיד טוען: "ב־3030 השעות הראשונות היחס NMgNNa\frac{N_{\text{Mg}}}{N_{\text{Na}}} גדל מ־00 ל־33; לכן אחרי 6060 שעות הוא יהיה 66."

קבעו אם הטענה נכונה. מצאו ביטוי ליחס NMgNNa\frac{N_{\text{Mg}}}{N_{\text{Na}}} כפונקציה של הזמן, וחשבו את ערכו האמיתי ב־t=60t=60 שעות.

◂ פתרון מלא לשאלה 18

סעיף א

תשובה:

t1=30t_1=30 שעות

כל גרעין נתרן שמתפרק הופך לגרעין מגנזיום אחד, והמגנזיום יציב, ולכן בכל רגע:

NMg+NNa=N0N_{\text{Mg}}+N_{\text{Na}}=N_0

ברגע t1t_1: NMg=3NNaN_{\text{Mg}}=3N_{\text{Na}}, ולכן

3NNa+NNa=N0  ⇒  NNa=N043N_{\text{Na}}+N_{\text{Na}}=N_0\;\Rightarrow\;N_{\text{Na}}=\frac{N_0}{4}

לפי חוק הדעיכה:

NNa=N0e−λt1=N0(12)t1/T1/2=N04  ⇒  t1T1/2=2N_{\text{Na}}=N_0e^{-\lambda t_1}=N_0\left(\tfrac{1}{2}\right)^{t_1/T_{1/2}}=\frac{N_0}{4}\;\Rightarrow\;\frac{t_1}{T_{1/2}}=2
t1=2T1/2=30 שעותt_1=2T_{1/2}=30\ \text{שעות}

טעות נפוצה: לפרש "פי 33" כאילו נשאר שליש מן הנתרן – היחס 3:13:1 פירושו שנשאר רבע.

סעיף ב

תשובה:

m0≈2.5⋅10−11 kgm_0\approx 2.5\cdot 10^{-11}\,\text{kg} (כ־2525 ננוגרם)

קבוע הדעיכה:

λ=ln⁡2T1/2=0.69315⋅3600 s≈1.284⋅10−5 s−1\lambda=\frac{\ln 2}{T_{1/2}}=\frac{0.693}{15\cdot 3600\,\text{s}}\approx 1.284\cdot 10^{-5}\,\text{s}^{-1}

מספר גרעיני הנתרן ברגע t1t_1 – מן הפעילות R=λNR=\lambda N:

N1=R1λ=2.0⋅1091.284⋅10−5≈1.56⋅1014N_1=\frac{R_1}{\lambda}=\frac{2.0\cdot 10^{9}}{1.284\cdot 10^{-5}}\approx 1.56\cdot 10^{14}

בזמן ההכנה – לפי סעיף א נשאר רבע, ולכן:

N0=4N1≈6.23⋅1014N_0=4N_1\approx 6.23\cdot 10^{14}

המסה (1 u=1.66⋅10−27 kg1\,\text{u}=1.66\cdot 10^{-27}\,\text{kg}, מדף הנוסחאות):

m0=N0⋅24 u=6.23⋅1014⋅24⋅1.66⋅10−27≈2.48⋅10−11 kgm_0=N_0\cdot 24\,\text{u}=6.23\cdot 10^{14}\cdot 24\cdot 1.66\cdot 10^{-27}\approx 2.48\cdot 10^{-11}\,\text{kg}

כלומר כ־2525 ננוגרם – כמות זעירה, ובכל זאת פעילות של מיליארדי התפרקויות בשנייה.

טעות נפוצה: לחשב את המסה מ־N1N_1 (ברגע t1t_1) ולא מ־N0N_0, או להשאיר את T1/2T_{1/2} בשעות.

סעיף ג

תשובה:

tmax⁡≈110t_{\max}\approx 110 שעות

הפעילות ההתחלתית: ב־t1=2T1/2t_1=2T_{1/2} הפעילות קטנה פי 44, ולכן

R0=4⋅2.0⋅109=8.0⋅109 BqR_0=4\cdot 2.0\cdot 10^{9}=8.0\cdot 10^{9}\,\text{Bq}

הזמן שבו הפעילות יורדת לסף – לפי R=R0e−λtR=R_0e^{-\lambda t} (הפעילות פרופורציונית למספר הגרעינים):

5.0⋅107=8.0⋅109 e−λt  ⇒  eλt=1605.0\cdot 10^{7}=8.0\cdot 10^{9}\,e^{-\lambda t}\;\Rightarrow\;e^{\lambda t}=160
t=ln⁡160λ=5.0751.284⋅10−5≈3.95⋅105 s≈110 שעותt=\frac{\ln 160}{\lambda}=\frac{5.075}{1.284\cdot 10^{-5}}\approx 3.95\cdot 10^{5}\,\text{s}\approx 110\ \text{שעות}

(בזמני מחצית חיים: log⁡2160≈7.3\log_2 160\approx 7.3, ו־7.3⋅15≈1107.3\cdot 15\approx 110 שעות.) אחרי כ־110110 שעות (כ־4.64.6 ימים) הפעילות קטנה מסף הגלאי.

סעיף ד

תשובה:

הטענה שגויה: NMgNNa=eλt−1=2t/T1/2−1\frac{N_{\text{Mg}}}{N_{\text{Na}}}=e^{\lambda t}-1=2^{t/T_{1/2}}-1 – גדל מעריכית; ב־6060 שעות היחס הוא 1515.

ביטוי ליחס: NNa=N0e−λtN_{\text{Na}}=N_0e^{-\lambda t} ו־NMg=N0−NNaN_{\text{Mg}}=N_0-N_{\text{Na}}, ולכן

NMgNNa=N0−N0e−λtN0e−λt=eλt−1=2t/T1/2−1\frac{N_{\text{Mg}}}{N_{\text{Na}}}=\frac{N_0-N_0e^{-\lambda t}}{N_0e^{-\lambda t}}=e^{\lambda t}-1=2^{t/T_{1/2}}-1

ב־t=60t=60 שעות (44 זמני מחצית חיים):

NMgNNa=24−1=15\frac{N_{\text{Mg}}}{N_{\text{Na}}}=2^{4}-1=15

(בדיקה: נשאר 116\frac{1}{16} מן הנתרן, ו־1516\frac{15}{16} הפכו למגנזיום.)

קביעה: הטענה שגויה. היחס אינו ליניארי בזמן: הוא גדל מעריכית, כי המכנה NNaN_{\text{Na}} קטן מעריכית בעוד שהמונה מתקרב ל־N0N_0. בכל 1515 שעות (1+היחס)(1+\text{היחס}) מוכפל פי 22: 1→2→4→8→161\to 2\to 4\to 8\to 16, כלומר היחס 0→1→3→7→150\to 1\to 3\to 7\to 15. (זה העיקרון שבו קובעים גיל של דגימות מיחס בת/אב.)

שאלות מבחינות הבגרות על השיעור

השאלה המלאה, עם פתרון מלא לכל סעיף, בדף של כל בחינה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.