דילוג לתוכן המרכזי

מבנה הגרעין, הכוח החזק ואנרגיית קשר - שאלות ותרגילים

כיתות י"א-י"ב · קרינה וחומר - פיזיקה 5 יח"ל (שאלון 036282) · הגרעין ורדיואקטיביות · 21 שאלות

השאלות מסודרות מהקצרה לארוכה ומהקלה לקשה. נסו לפתור לבד, ורק אז פתחו את הפתרון.

שאלה 1 · אנרגיית הקשר של גרעין בור 11קצרה · קלה

בור טבעי מכיל בעיקר את האיזוטופ 511B^{11}_{5}\text{B}. המסה האטומית של בור 11 היא 11.009305 u11.009305\,\text{u}. מסת אטום מימן 11H^1_1\text{H} היא 1.007825 u1.007825\,\text{u}, ומסת נייטרון 1.008665 u1.008665\,\text{u}.

א.

כמה פרוטונים וכמה נייטרונים יש בגרעין בור 11?

ב.

חשבו את אנרגיית הקשר של גרעין בור 11 ב-MeV\text{MeV}.

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

5 פרוטונים, 6 נייטרונים

המספר התחתון הוא מספר הפרוטונים: Z=5Z=5. המספר העליון הוא מספר הנוקלאונים A=11A=11, ולכן מספר הנייטרונים N=A−Z=11−5=6N=A-Z=11-5=6.

סעיף ב

תשובה:

EB≈76.2 MeVE_B\approx76.2\,\text{MeV}

חסר המסה הוא ההפרש בין סכום מסות הנוקלאונים החופשיים למסת הגרעין. הנתון הוא מסה אטומית, ולכן לוקחים מסת אטום מימן במקום מסת פרוטון: חמשת האלקטרונים של אטומי המימן מתקזזים עם חמשת האלקטרונים של אטום הבור.

Δm=5mH+6mn−mB=5⋅1.007825+6⋅1.008665−11.009305=0.08181 u\Delta m=5m_H+6m_n-m_B=5\cdot1.007825+6\cdot1.008665-11.009305=0.08181\,\text{u}
EB=Δm⋅931.494=0.08181⋅931.494≈76.2 MeVE_B=\Delta m\cdot931.494=0.08181\cdot931.494\approx76.2\,\text{MeV}

זו האנרגיה שצריך לספק כדי לפרק את הגרעין ל-11 נוקלאונים חופשיים.

טעות נפוצה: לחסר מסת פרוטון (1.007276 u1.007276\,\text{u}) ממסה אטומית - אז מסות האלקטרונים לא מתקזזות והתוצאה יוצאת קטנה בכ-2.6 MeV2.6\,\text{MeV}.

שאלה 2 · אנרגיית הקשר לנוקלאון בחמצן 16קצרה · קלה

המסה האטומית של חמצן 16 (816O^{16}_{8}\text{O}) היא 15.994915 u15.994915\,\text{u}. מסת אטום מימן 11H^1_1\text{H} היא 1.007825 u1.007825\,\text{u}, ומסת נייטרון 1.008665 u1.008665\,\text{u}.

א.

חשבו את חסר המסה של גרעין חמצן 16.

ב.

חשבו את אנרגיית הקשר הממוצעת לנוקלאון בגרעין. נתון שבגרעין ליתיום 7 אנרגיית הקשר לנוקלאון היא כ-5.6 MeV5.6\,\text{MeV}. באיזה משני הגרעינים הנוקלאונים קשורים חזק יותר?

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

Δm≈0.13701 u\Delta m\approx0.13701\,\text{u}

בגרעין 8 פרוטונים ו-16−8=816-8=8 נייטרונים. עם מסות אטומיות (האלקטרונים מתקזזים):

Δm=8mH+8mn−mO=8⋅1.007825+8⋅1.008665−15.994915=0.137005 u\Delta m=8m_H+8m_n-m_O=8\cdot1.007825+8\cdot1.008665-15.994915=0.137005\,\text{u}

סעיף ב

תשובה:

≈7.98 MeV\approx7.98\,\text{MeV} לנוקלאון; בחמצן 16

EB=0.137005⋅931.494≈127.6 MeVE_B=0.137005\cdot931.494\approx127.6\,\text{MeV}
EBA=127.616≈7.98 MeV\frac{E_B}{A}=\frac{127.6}{16}\approx7.98\,\text{MeV}

בחמצן צריך בממוצע יותר אנרגיה כדי לנתק נוקלאון, ולכן הנוקלאונים בו קשורים חזק יותר. את היציבות משווים לפי האנרגיה לנוקלאון, ולא לפי אנרגיית הקשר הכוללת שגדלה פשוט עם מספר הנוקלאונים.

שאלה 3 · למה אורניום 238 פולט חלקיק אלפא ולא פרוטוןקצרה · קשה

גרעין אורניום 238 אינו יציב. נבדוק שתי אפשרויות להתפרקות שלו: פליטת חלקיק אלפא, שבה נוצר תוריום 234, ופליטת פרוטון בודד, שבה היה נוצר פרוטקטיניום 237. בטבלה אנרגיות הקשר של הגרעינים:

גרעין92238U{}^{238}_{92}\text{U}90234Th{}^{234}_{90}\text{Th}91237Pa{}^{237}_{91}\text{Pa}24He{}^{4}_{2}\text{He}
אנרגיית קשר (MeV\text{MeV})1801.71801.71777.71777.71794.21794.228.328.3

לפרוטון ולנייטרון בודדים אין אנרגיית קשר.

א.

חשבו כמה אנרגיה משתחררת (או נדרשת) בכל אחת משתי האפשרויות. איזו מהן יכולה להתרחש מעצמה?

ב.

תלמיד טוען: "באורניום 238 אנרגיית הקשר לנוקלאון היא כ-7.57 MeV7.57\,\text{MeV}. כדי להוציא ממנו 4 נוקלאונים צריך 4⋅7.57≈30.3 MeV4\cdot7.57\approx30.3\,\text{MeV}, ובבניית חלקיק האלפא מתקבלים רק 28.3 MeV28.3\,\text{MeV}. לכן פליטת אלפא דורשת אנרגיה." הסבירו מה שגוי בטיעון, והיעזרו באנרגיית הקשר לנוקלאון של התוריום 234.

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

פליטת אלפא: משתחררים 4.3 MeV4.3\,\text{MeV}; פליטת פרוטון: נדרשים 7.5 MeV7.5\,\text{MeV}. רק פליטת אלפא יכולה להתרחש מעצמה.

האנרגיה שמשתחררת בתהליך גרעיני שווה לגידול באנרגיית הקשר הכוללת: התוצרים קשורים חזק יותר, ולכן מסתם קטנה יותר, וההפרש יוצא כאנרגיה קינטית.

E=∑Bafter−∑BbeforeE=\sum B_{\text{after}}-\sum B_{\text{before}}

פליטת אלפא, 92238U→90234Th+24He{}^{238}_{92}\text{U}\to{}^{234}_{90}\text{Th}+{}^{4}_{2}\text{He}:

Eα=(1777.7+28.3)−1801.7=+4.3 MeVE_\alpha=(1777.7+28.3)-1801.7=+4.3\,\text{MeV}

פליטת פרוטון, 92238U→91237Pa+11p{}^{238}_{92}\text{U}\to{}^{237}_{91}\text{Pa}+{}^{1}_{1}\text{p}:

Ep=(1794.2+0)−1801.7=−7.5 MeVE_p=(1794.2+0)-1801.7=-7.5\,\text{MeV}

בפליטת אלפא האנרגיה חיובית - היא משתחררת, והתהליך יכול לקרות מעצמו. בפליטת פרוטון צריך להשקיע 7.5 MeV7.5\,\text{MeV} כדי לתלוש את הפרוטון, וגרעין במנוחה לא יכול לעשות זאת לבד.

סעיף ב

תשובה:

הטיעון מניח שהוצאת 4 הנוקלאונים "עולה" כמו 4 נוקלאונים ממוצעים. בפועל אנרגיית הקשר לנוקלאון בתוריום (7.60 MeV7.60\,\text{MeV}) גדולה מזו שבאורניום, ולכן הוצאתם עולה רק 24.0 MeV24.0\,\text{MeV}, פחות מ-28.3 MeV28.3\,\text{MeV}.

אנרגיית הקשר לנוקלאון בשני הגרעינים:

BA(U)=1801.7238≈7.57 MeVBA(Th)=1777.7234≈7.60 MeV\frac{B}{A}(\text{U})=\frac{1801.7}{238}\approx7.57\,\text{MeV}\qquad\frac{B}{A}(\text{Th})=\frac{1777.7}{234}\approx7.60\,\text{MeV}

המחיר האמיתי של הוצאת 4 הנוקלאונים מהאורניום הוא ההפרש בין אנרגיות הקשר של הגרעין לפני ואחרי:

B(U)−B(Th)=1801.7−1777.7=24.0 MeVB(\text{U})-B(\text{Th})=1801.7-1777.7=24.0\,\text{MeV}

ולא 4⋅7.57=30.3 MeV4\cdot7.57=30.3\,\text{MeV}. אנרגיית הקשר לנוקלאון היא ממוצע על כל הגרעין, והיא משתנה כשמוציאים נוקלאונים: הגרעין שנשאר קטן יותר ודחיית קולון בו חלשה יותר, ולכן כל אחד מ-234 הנוקלאונים שנשארו קשור מעט חזק יותר מקודם. הטיעון "שוכח" את הרווח הזה: 234⋅(7.597−7.570)≈6.3 MeV234\cdot(7.597-7.570)\approx6.3\,\text{MeV}.

מכיוון ש-24.0<28.324.0<28.3, פליטת אלפא משחררת 28.3−24.0=4.3 MeV28.3-24.0=4.3\,\text{MeV}, בהתאם לסעיף א.

באותו אופן, פרוטון בודד אינו קשור כלל (B=0B=0), ולכן כל ה-7.5 MeV7.5\,\text{MeV} של הוצאתו הן הפסד. את פליטת האלפא "מצילה" אנרגיית הקשר הגדולה במיוחד של חלקיק האלפא.

טעות נפוצה: לחשב את אנרגיית ההתפרקות מאנרגיית הקשר לנוקלאון של גרעין האב בלבד - צריך להשוות את אנרגיות הקשר הכוללות לפני ואחרי.

שאלה 4 · התגובה הגרעינית של רתרפורד: חנקן וחלקיקי אלפאביניים · בינונית

בתגובה הגרעינית המלאכותית הראשונה שנצפתה, חלקיקי אלפא פגעו בגרעיני חנקן 714N^{14}_{7}\text{N}. בתגובה נוצרים פרוטון וגרעין XX:

714N+24He→X+11H^{14}_{7}\text{N}+{}^{4}_{2}\text{He}\rightarrow X+{}^{1}_{1}\text{H}

מסות אטומיות: m(14N)=14.003074 um(^{14}\text{N})=14.003074\,\text{u}, m(4He)=4.002603 um(^{4}\text{He})=4.002603\,\text{u}, m(1H)=1.007825 um(^{1}\text{H})=1.007825\,\text{u}, m(X)=16.999132 um(X)=16.999132\,\text{u}.

א.

מצאו את המספר האטומי ואת מספר המסה של XX. איזה יסוד הוא?

ב.

האם בתגובה משתחררת אנרגיה או שהיא דורשת אנרגיה? כמה אנרגיה קינטית לפחות הופכת למסה בתגובה?

ג.

חלקיק אלפא בעל אנרגיה קינטית 2.5 MeV2.5\,\text{MeV} פוגע בגרעין חנקן במנוחה, והתגובה מתרחשת. מה האנרגיה הקינטית הכוללת של החמצן ושל הפרוטון אחרי התגובה? הסבירו מדוע חלקיק אלפא בעל אנרגיה של 1.19 MeV1.19\,\text{MeV} בדיוק אינו יכול לגרום לתגובה.

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

817O^{17}_{8}\text{O} - חמצן 17

בתגובה גרעינית נשמרים מספר הנוקלאונים והמטען:

A: 14+4=AX+1⇒AX=17Z: 7+2=ZX+1⇒ZX=8A:\ 14+4=A_X+1\Rightarrow A_X=17\qquad Z:\ 7+2=Z_X+1\Rightarrow Z_X=8

Z=8Z=8 הוא חמצן, ולכן X=817OX={}^{17}_{8}\text{O}.

סעיף ב

תשובה:

דורשת; ≈1.19 MeV\approx1.19\,\text{MeV}

משווים את סכום המסות לפני ואחרי (מסות אטומיות: 9 אלקטרונים בכל צד, הם מתקזזים):

mbefore=14.003074+4.002603=18.005677 um_{\text{before}}=14.003074+4.002603=18.005677\,\text{u}
mafter=16.999132+1.007825=18.006957 um_{\text{after}}=16.999132+1.007825=18.006957\,\text{u}

המסה אחרי התגובה גדולה יותר ב-Δm=0.00128 u\Delta m=0.00128\,\text{u}, ולכן התגובה צורכת אנרגיה: אנרגיה קינטית של המערכת הופכת למסה.

ΔE=0.00128⋅931.494≈1.19 MeV\Delta E=0.00128\cdot931.494\approx1.19\,\text{MeV}

סעיף ג

תשובה:

≈1.31 MeV\approx1.31\,\text{MeV}; כי התוצרים חייבים לנוע (שימור תנע)

לפי שימור אנרגיה כוללת (מנוחה + קינטית):

Kafter=Kα−ΔE=2.5−1.19≈1.31 MeVK_{\text{after}}=K_\alpha-\Delta E=2.5-1.19\approx1.31\,\text{MeV}

האנרגיה הזאת מתחלקת בין גרעין החמצן לפרוטון.

לפני התגובה למערכת יש תנע (של חלקיק האלפא), והתנע נשמר. לכן גם אחרי התגובה התוצרים חייבים לנוע, ויש להם אנרגיה קינטית שאינה אפס. אם לאלפא היו רק 1.19 MeV1.19\,\text{MeV}, כל האנרגיה הייתה צריכה להפוך למסה ולא הייתה נשארת אנרגיה לתנועת התוצרים - בסתירה לשימור התנע. לכן האנרגיה המינימלית של האלפא גדולה מ-1.19 MeV1.19\,\text{MeV}.

שאלה 5 · היתוך דויטריום וטריטיום מאנרגיות קשרביניים · בינונית

בכור היתוך מתמזגים גרעין דויטריום וגרעין טריטיום:

12H+13H→24He+Y^{2}_{1}\text{H}+{}^{3}_{1}\text{H}\rightarrow{}^{4}_{2}\text{He}+Y

אנרגיית הקשר הממוצעת לנוקלאון:

גרעיןאנרגיית קשר לנוקלאון (MeV)
דויטריום 12H^{2}_{1}\text{H}1.1123
טריטיום 13H^{3}_{1}\text{H}2.8273
הליום 24He^{4}_{2}\text{He}7.0739
א.

זהו את החלקיק YY.

ב.

כמה אנרגיה משתחררת בכל תגובה כזאת?

ג.

מסת גרעין טריטיום היא כ-3.016 u3.016\,\text{u}. כמה אנרגיה (בג'אול) משתחררת כאשר 5 mg5\,\text{mg} של טריטיום מגיבים כולם עם דויטריום?

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

נייטרון 01n^{1}_{0}\text{n}

שימור מספר הנוקלאונים: 2+3=4+AY⇒AY=12+3=4+A_Y\Rightarrow A_Y=1. שימור מטען: 1+1=2+ZY⇒ZY=01+1=2+Z_Y\Rightarrow Z_Y=0. חלקיק עם A=1A=1 ו-Z=0Z=0 הוא נייטרון.

סעיף ב

תשובה:

≈17.6 MeV\approx17.6\,\text{MeV}

אנרגיית קשר היא האנרגיה שצריך להשקיע כדי לפרק גרעין לנוקלאונים. אפשר לחשוב על התגובה בשני שלבים: מפרקים את המגיבים (משקיעים את אנרגיות הקשר שלהם), ובונים את התוצרים (משתחררות אנרגיות הקשר שלהם). לנייטרון חופשי אין אנרגיית קשר.

EB(He)=4⋅7.0739=28.296 MeVE_B(\text{He})=4\cdot7.0739=28.296\,\text{MeV}
EB(d)+EB(t)=2⋅1.1123+3⋅2.8273=2.225+8.482=10.707 MeVE_B(\text{d})+E_B(\text{t})=2\cdot1.1123+3\cdot2.8273=2.225+8.482=10.707\,\text{MeV}
Q=28.296−10.707≈17.6 MeVQ=28.296-10.707\approx17.6\,\text{MeV}

התוצאה חיובית, ולכן התגובה משחררת אנרגיה (התוצרים קשורים חזק יותר).

טעות נפוצה: לחסר את אנרגיות הקשר לנוקלאון בלי להכפיל במספר הנוקלאונים.

סעיף ג

תשובה:

≈2.8⋅109 J\approx2.8\cdot10^{9}\,\text{J}

מספר גרעיני הטריטיום:

N=5⋅10−63.016⋅1.66⋅10−27≈1.0⋅1021N=\frac{5\cdot10^{-6}}{3.016\cdot1.66\cdot10^{-27}}\approx1.0\cdot10^{21}

כל גרעין משתתף בתגובה אחת:

E=N⋅Q=1.0⋅1021⋅17.6⋅1.6⋅10−13≈2.8⋅109 JE=N\cdot Q=1.0\cdot10^{21}\cdot17.6\cdot1.6\cdot10^{-13}\approx2.8\cdot10^{9}\,\text{J}

זו אנרגיה עצומה מכמות זעירה של דלק.

שאלה 6 · סטרונציום 89 לשיכוך כאבים: התפרקות בטא, קבוע דעיכה ופעילותבאורך בגרות · בדרך לבגרות

האיזוטופ סטרונציום 89, 3889Sr{}^{89}_{38}\text{Sr}, משמש ברפואה לשיכוך כאבים בעצמות: הוא נקלט בעצם ופולט שם קרינה. הוא מתפרק בהתפרקות β−\beta^- לאיזוטופ של איטריום (Y\text{Y}), וזמן מחצית החיים שלו 50.550.5 ימים.

בית חולים קיבל בקבוקון של תמיסת סטרונציום 89. הפעילות של הבקבוקון ברגע הקבלה היא R0=1.6⋅108 BqR_0=1.6\cdot10^{8}\,\text{Bq}.

א.

קבעו את מספר הפרוטונים ואת מספר הנייטרונים בגרעין של סטרונציום 89, ורשמו את משוואת ההתפרקות שלו.

ב.

חשבו את קבוע הדעיכה λ\lambda של סטרונציום 89 ביחידות של 1s\dfrac{1}{\text{s}}.

ג.

חשבו את מספר גרעיני הסטרונציום 89 בבקבוקון ברגע הקבלה.

ד.

חשבו את הפעילות של הבקבוקון 151.5151.5 ימים אחרי הקבלה.

ה.

פסולת רדיואקטיבית של סטרונציום 89 מותר לפנות רק לאחר שהפעילות שלה ירדה ל־1.0⋅107 Bq1.0\cdot10^{7}\,\text{Bq}. חשבו כמה ימים אחרי הקבלה אפשר לפנות בקבוקון שלא נעשה בו שימוש.

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

3838 פרוטונים, 5151 נייטרונים. 3889Sr→3989Y+−10e (+νˉ){}^{89}_{38}\text{Sr}\to{}^{89}_{39}\text{Y}+{}^{0}_{-1}e\ (+\bar\nu)

בסימון ZAX{}^{A}_{Z}\text{X}: ZZ – מספר הפרוטונים, AA – מספר הנוקליונים.

Z=38,N=A−Z=89−38=51Z=38,\qquad N=A-Z=89-38=51

בגרעין 3838 פרוטונים ו־5151 נייטרונים.

משוואת ההתפרקות: בהתפרקות β−\beta^- נפלט אלקטרון, −10e{}^{0}_{-1}e. לפי שימור המטען ושימור מספר הנוקליונים:

38=ZY+(−1)⇒ZY=39,89=AY+0⇒AY=8938=Z_{\text{Y}}+(-1)\Rightarrow Z_{\text{Y}}=39,\qquad89=A_{\text{Y}}+0\Rightarrow A_{\text{Y}}=89
3889Sr⟶3989Y+−10e+νˉ{}^{89}_{38}\text{Sr}\longrightarrow{}^{89}_{39}\text{Y}+{}^{0}_{-1}e+\bar\nu

סעיף ב

תשובה:

λ≈1.6⋅10−7 s−1\lambda\approx1.6\cdot10^{-7}\,\text{s}^{-1}

מדף הנוסחאות:

T1/2=ln⁡2λ  ⇒  λ=ln⁡2T1/2T_{1/2}=\frac{\ln2}{\lambda}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{\ln2}{T_{1/2}}

המרת זמן מחצית החיים לשניות:

T1/2=50.5⋅24⋅3600≈4.36⋅106 sT_{1/2}=50.5\cdot24\cdot3600\approx4.36\cdot10^{6}\,\text{s}
λ=0.6934.36⋅106≈1.6⋅10−7 s−1\lambda=\frac{0.693}{4.36\cdot10^{6}}\approx1.6\cdot10^{-7}\,\text{s}^{-1}

סעיף ג

תשובה:

N0≈1.0⋅1015N_0\approx1.0\cdot10^{15}

פעילות של מקור רדיואקטיבי, מדף הנוסחאות:

R=λN  ⇒  N0=R0λ=1.6⋅1081.59⋅10−7≈1.0⋅1015R=\lambda N\;\Rightarrow\;N_0=\frac{R_0}{\lambda}=\frac{1.6\cdot10^{8}}{1.59\cdot10^{-7}}\approx1.0\cdot10^{15}

טעות נפוצה: להציב את λ\lambda ביחידות 1day\frac{1}{\text{day}} – הפעילות ב־Bq\text{Bq} היא התפרקויות לשנייה, ולכן λ\lambda חייב להיות ב־1s\frac1{\text{s}}.

סעיף ד

תשובה:

R=2.0⋅107 BqR=2.0\cdot10^{7}\,\text{Bq}

151.5151.5 ימים הם 151.550.5=3\frac{151.5}{50.5}=3 זמני מחצית חיים. בכל זמן מחצית חיים הפעילות (כמו מספר הגרעינים) קטנה פי 22:

R=R0⋅(12)3=1.6⋅1088=2.0⋅107 BqR=R_0\cdot\left(\frac12\right)^3=\frac{1.6\cdot10^{8}}{8}=2.0\cdot10^{7}\,\text{Bq}

(באופן שקול, מ־N=N0e−λtN=N_0e^{-\lambda t} ו־R=λNR=\lambda N: R=R0e−λtR=R_0e^{-\lambda t}, עם λt=3ln⁡2\lambda t=3\ln2.)

סעיף ה

תשובה:

202202 ימים

היחס בין הפעילות ההתחלתית לפעילות המותרת:

R0R=1.6⋅1081.0⋅107=16=24\frac{R_0}{R}=\frac{1.6\cdot10^{8}}{1.0\cdot10^{7}}=16=2^4

הפעילות צריכה לקטון פי 1616, כלומר לעבור 44 זמני מחצית חיים:

t=4⋅T1/2=4⋅50.5=202 ימיםt=4\cdot T_{1/2}=4\cdot50.5=202\ \text{ימים}

טעות נפוצה: לחלק את הזמן באופן ליניארי (למשל "הפעילות יורדת ב־116\frac{1}{16} כל יום") – הדעיכה מעריכית: בכל זמן מחצית חיים הפעילות קטנה פי 22.

שאלה 7 · קובלט 60 ברפואה: התפרקות בטא, מחצית חיים ופעילותבאורך בגרות · בדרך לבגרות

קובלט 6060 (2760Co)\left({}^{60}_{27}\text{Co}\right) משמש בבתי חולים לטיפול בקרינה ובתעשייה לעיקור ציוד רפואי. קובלט 6060 מתפרק בהתפרקות β−\beta^- לאיזוטופ יציב של ניקל (Ni\text{Ni}). זמן מחצית החיים של קובלט 6060 הוא 5.275.27 שנים.

נתון: 11 שנה =3.16×107 s=3.16\times10^{7}\,\text{s}.

א.

רשמו את משוואת ההתפרקות של קובלט 6060, וקבעו את המספר האטומי ואת מספר המסה של גרעין הניקל שנוצר.

ב.

איזה חלק מגרעיני הקובלט 6060 שבמקור נשאר לאחר 15.8115.81 שנים?

ג.

חשבו את קבוע הדעיכה λ\lambda של קובלט 6060 ביחידות s−1\text{s}^{-1}.

ד.

פעילותו של מקור קובלט 6060 בבית חולים היא 3.7×1010 Bq3.7\times10^{10}\,\text{Bq}. חשבו את מספר גרעיני הקובלט 6060 במקור ואת מסתם (מסת אטום קובלט 6060 היא בקירוב 60 u60\,\text{u}).

ה.

אנרגיות הקשר הגרעיניות הן: קובלט 6060 – 524.8 MeV524.8\,\text{MeV}, ניקל 6060 – 526.8 MeV526.8\,\text{MeV}. חשבו את אנרגיית הקשר לנוקלאון של כל אחד מהגרעינים, וקבעו איזה מהם יציב יותר. האם התוצאה מתאימה לכיוון ההתפרקות?

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

2760Co→2860Ni+−1 0e  (+νˉ){}^{60}_{27}\text{Co}\to{}^{60}_{28}\text{Ni}+{}^{\ 0}_{-1}e\;(+\bar\nu); Z=28Z=28, A=60A=60.

בהתפרקות β−\beta^- נויטרון בגרעין הופך לפרוטון, ונפלט אלקטרון (ואנטי־נייטרינו). מספר המסה נשמר והמספר האטומי גדל ב־11:

2760Co  →  ZANi+−1 0e (+νˉ){}^{60}_{27}\text{Co}\;\to\;{}^{A}_{Z}\text{Ni}+{}^{\ 0}_{-1}e\,(+\bar\nu)

שימור מספר המסה: 60=A+0⇒A=6060=A+0\Rightarrow A=60. שימור המטען: 27=Z−1⇒Z=2827=Z-1\Rightarrow Z=28.

גרעין הבת: 2860Ni{}^{60}_{28}\text{Ni}.

סעיף ב

תשובה:

18\frac18 (12.5%).

15.815.27=3\frac{15.81}{5.27}=3 – עברו שלושה זמני מחצית חיים. בכל זמן מחצית חיים מספר הגרעינים קטן פי 22:

NN0=(12)3=18=12.5%\frac{N}{N_0}=\left(\frac12\right)^3=\frac18=12.5\%

סעיף ג

תשובה:

λ≈4.2×10−9 s−1\lambda\approx4.2\times10^{-9}\,\text{s}^{-1}

זמן מחצית החיים בשניות:

T1/2=5.27⋅3.16×107≈1.66×108 sT_{1/2}=5.27\cdot3.16\times10^{7}\approx1.66\times10^{8}\,\text{s}

מדף הנוסחאות:

λ=ln⁡2T1/2=0.6931.66×108≈4.2×10−9 s−1\lambda=\frac{\ln2}{T_{1/2}}=\frac{0.693}{1.66\times10^{8}}\approx4.2\times10^{-9}\,\text{s}^{-1}

סעיף ד

תשובה:

N≈8.9×1018N\approx8.9\times10^{18} גרעינים; m≈8.8×10−7 kgm\approx8.8\times10^{-7}\,\text{kg} (כ־0.9 mg0.9\,\text{mg}).

מדף הנוסחאות (פעילות): R=λNR=\lambda N, ולכן

N=Rλ=3.7×10104.17×10−9≈8.9×1018N=\frac{R}{\lambda}=\frac{3.7\times10^{10}}{4.17\times10^{-9}}\approx8.9\times10^{18}

המסה (1 u=1.66×10−27 kg1\,\text{u}=1.66\times10^{-27}\,\text{kg}):

m=N⋅60 u=8.9×1018⋅60⋅1.66×10−27≈8.8×10−7 kg≈0.9 mgm=N\cdot60\,\text{u}=8.9\times10^{18}\cdot60\cdot1.66\times10^{-27}\approx8.8\times10^{-7}\,\text{kg}\approx0.9\,\text{mg}

מקור חזק מאוד מכיל פחות ממיליגרם של חומר רדיואקטיבי.

סעיף ה

תשובה:

Co\text{Co}: ≈8.747\approx8.747, Ni\text{Ni}: ≈8.780 MeV/nucleon\approx8.780\,\text{MeV/nucleon}; הניקל יציב יותר – מתאים לכך שהקובלט מתפרק לניקל.

בשני הגרעינים 6060 נוקלאונים:

EB(Co)A=524.860≈8.747 MeV/nucleon,EB(Ni)A=526.860=8.780 MeV/nucleon\frac{E_B(\text{Co})}{A}=\frac{524.8}{60}\approx8.747\,\text{MeV/nucleon},\qquad\frac{E_B(\text{Ni})}{A}=\frac{526.8}{60}=8.780\,\text{MeV/nucleon}

לניקל אנרגיית קשר לנוקלאון גדולה יותר, ולכן הוא יציב יותר. זה מתאים לכיוון ההתפרקות: גרעין לא יציב (קובלט) מתפרק לגרעין שהנוקלאונים בו קשורים חזק יותר (ניקל), והפרש האנרגייה משתחרר כאנרגייה קינטית של התוצרים.

שאלה 8 · נתרן 24 לאיתור דליפותבאורך בגרות · בדרך לבגרות

כדי לאתר דליפה בצינור מים תת־קרקעי, מזרימים במים כמות קטנה של האיזוטופ הרדיואקטיבי 1124Na^{24}_{11}\text{Na} , ובודקים היכן מצטברת קרינה באדמה.

זמן מחצית החיים של 1124Na^{24}_{11}\text{Na} הוא 1515 שעות. ברגע ההזרקה פעילות המדגם היא R0=800 MBqR_0=800\,\text{MBq} (1 MBq=106 Bq1\,\text{MBq}=10^6\,\text{Bq}).

א.

חשבו את מספר הפרוטונים ואת מספר הנויטרונים בגרעין 1124Na^{24}_{11}\text{Na} .

ב.

חשבו את פעילות המדגם 3030 שעות לאחר ההזרקה.

ג.

חשבו את קבוע הדעיכה של 1124Na^{24}_{11}\text{Na} ביחידה 1s\frac{1}{\text{s}} .

ד.

חשבו את מספר גרעיני 1124Na^{24}_{11}\text{Na} במדגם ברגע ההזרקה.

ה.

מכשירי המדידה מבחינים בקרינה כל עוד פעילות המדגם היא לפחות 50 MBq50\,\text{MBq}. חשבו כמה זמן לאחר ההזרקה אפשר עוד לבצע מדידות, ואיזה חלק מגרעיני הנתרן 24 נשאר ברגע זה.

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

1111 פרוטונים, 1313 נויטרונים

המספר התחתון הוא המספר האטומי – מספר הפרוטונים: Z=11Z=11.

המספר העליון הוא מספר המסה – מספר הנוקלאונים: A=24A=24.

מספר הנויטרונים:

N=A−Z=24−11=13N=A-Z=24-11=13

סעיף ב

תשובה:

R=200 MBqR=200\,\text{MBq}

3030 שעות הן שני זמני מחצית חיים (3015=2\frac{30}{15}=2). בכל זמן מחצית חיים הפעילות קטנה פי 22:

800  →15 h  400  →15 h  200 MBq800\;\xrightarrow{15\,\text{h}}\;400\;\xrightarrow{15\,\text{h}}\;200\,\text{MBq}

או בנוסחה: R=R0(12)t/T1/2=800⋅(12)2=200 MBqR=R_0\left(\tfrac12\right)^{t/T_{1/2}}=800\cdot\left(\tfrac12\right)^2=200\,\text{MBq}.

סעיף ג

תשובה:

λ≈1.28⋅10−5 1s\lambda\approx 1.28\cdot 10^{-5}\,\frac{1}{\text{s}}

T1/2=15⋅3600=5.4⋅104 sT_{1/2}=15\cdot 3600=5.4\cdot 10^{4}\,\text{s}. מדף הנוסחאות:

λ=ln⁡2T1/2=0.6935.4⋅104≈1.28⋅10−5 1s\lambda=\frac{\ln 2}{T_{1/2}}=\frac{0.693}{5.4\cdot 10^{4}}\approx 1.28\cdot 10^{-5}\,\frac{1}{\text{s}}

סעיף ד

תשובה:

N0≈6.2⋅1013N_0\approx 6.2\cdot 10^{13} גרעינים

מדף הנוסחאות, הפעילות היא R=λNR=\lambda N, ולכן

N0=R0λ=8⋅1081.28⋅10−5≈6.2⋅1013N_0=\frac{R_0}{\lambda}=\frac{8\cdot 10^{8}}{1.28\cdot 10^{-5}}\approx 6.2\cdot 10^{13}

(מסה זעירה – כ־2.5⋅10−9 g2.5\cdot 10^{-9}\,\text{g} – מספיקה לפעילות גדולה.)

טעות נפוצה: להציב R0R_0 ב־MBq\text{MBq} בלי להמיר ל־Bq\text{Bq}, או λ\lambda ביחידות של 1h\frac{1}{\text{h}}.

סעיף ה

תשובה:

6060 שעות; נשאר 116\frac{1}{16} מן הגרעינים.

80050=16=24\frac{800}{50}=16=2^4, ולכן הפעילות יורדת ל־50 MBq50\,\text{MBq} אחרי ארבעה זמני מחצית חיים:

t=4⋅15=60 ht=4\cdot 15=60\,\text{h}

הפעילות יחסית למספר הגרעינים (R=λNR=\lambda N, ו־λ\lambda קבוע), ולכן גם מספר הגרעינים קטן פי 1616: נשאר 116\frac{1}{16} (6.25%6.25\%) מן הגרעינים המקוריים.

שאלה 9 · גשושית שעוזבת את מאדים: אנרגיה ומסה של מערכת קשורהבאורך בגרות · בדרך לבגרות

גשושית שמסתה m=1200 kgm=1200\,\text{kg} נמצאת במנוחה על פני מאדים. מסת מאדים M=6.417⋅1023 kgM=6.417\cdot10^{23}\,\text{kg} ורדיוסו R=3.396⋅106 mR=3.396\cdot10^{6}\,\text{m}.

"המערכת" היא מאדים והגשושית יחד. מזניחים את סיבוב מאדים, את האטמוספרה שלו ואת השפעת השמש וגופים אחרים. האנרגיה הפוטנציאלית הכובדית מוגדרת אפס כשהגופים רחוקים מאוד זה מזה.

א.

מהי האנרגיה הפוטנציאלית הכובדית ההתחלתית של המערכת?

ב.

מהי האנרגיה הקטנה ביותר שצריך לספק למערכת כדי שהגשושית תתנתק לגמרי מכוח המשיכה של מאדים (תגיע למרחק רב מאוד ממנו)?

ג.

נניח שהאנרגיה הזאת מסופקת למערכת מבחוץ. מה השינוי באנרגיה של המערכת בתהליך?

ד.

מה השינוי במסה של המערכת?

ה.

מסת גרעין הליום (24He^4_2\text{He}) קטנה בכ־0.75% מסכום המסות של שני פרוטונים ושני נייטרונים חופשיים. הסבירו את העובדה הזאת בעזרת הרעיון של סעיפים ג–ד, והסבירו מדוע בגרעין ההבדל במסה גדול מספיק כדי למדוד אותו.

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה:

UG≈−1.51⋅1010 JU_G\approx-1.51\cdot10^{10}\,\text{J}

מהנוסחאון:

UG=−GMmr=−6.67⋅10−11⋅6.417⋅1023⋅12003.396⋅106≈−1.51⋅1010 JU_G=-\frac{GMm}{r}=-\frac{6.67\cdot10^{-11}\cdot6.417\cdot10^{23}\cdot1200}{3.396\cdot10^{6}}\approx-1.51\cdot10^{10}\,\text{J}

האנרגיה שלילית: המערכת קשורה.

סעיף ב

תשובה:

1.51⋅1010 J1.51\cdot10^{10}\,\text{J}

בהתחלה האנרגיה הכוללת של המערכת היא UGU_G (הגשושית במנוחה). במרחק רב מאוד UG=0U_G=0, והאנרגיה הקטנה ביותר מתאימה למצב שבו הגשושית מגיעה לשם כמעט בלי מהירות, כלומר אנרגיה כוללת אפס:

Wmin=0−UG=1.51⋅1010 JW_{min}=0-U_G=1.51\cdot10^{10}\,\text{J}

זו "אנרגיית הקשר" של הגשושית למאדים.

סעיף ג

תשובה:

גדלה ב־1.51⋅1010 J1.51\cdot10^{10}\,\text{J}

האנרגיה הכוללת של המערכת עלתה מ־−1.51⋅1010 J-1.51\cdot10^{10}\,\text{J} לאפס:

ΔE=+1.51⋅1010 J\Delta E=+1.51\cdot10^{10}\,\text{J}

סעיף ד

תשובה:

גדלה ב־Δm≈1.7⋅10−7 kg\Delta m\approx1.7\cdot10^{-7}\,\text{kg}

לפי שקילות מסה–אנרגיה ΔE=Δmc2\Delta E=\Delta mc^2, אנרגיה שנוספה למערכת מגדילה את המסה שלה:

Δm=ΔEc2=1.51⋅1010(3⋅108)2≈1.7⋅10−7 kg\Delta m=\frac{\Delta E}{c^2}=\frac{1.51\cdot10^{10}}{(3\cdot10^{8})^2}\approx1.7\cdot10^{-7}\,\text{kg}

כלומר מסת המערכת כשהגשושית ומאדים נפרדים גדולה במעט ממסתה כשהם קשורים. ביחס למסת הגשושית זה בערך 1.4⋅10−101.4\cdot10^{-10}, הרבה מתחת למה שאפשר למדוד.

סעיף ה

תשובה:

הגרעין מערכת קשורה: כדי לפרק אותו צריך לספק לו את אנרגיית הקשר, ולכן מסת החלקים החופשיים גדולה יותר. הכוח החזק קושר הרבה יותר מהכבידה, ולכן אנרגיית הקשר היא חלק ניכר מ־mc2mc^2.

גם הגרעין הוא מערכת קשורה. כדי לפרק אותו לנוקלאונים חופשיים צריך לספק לו אנרגיה, אנרגיית הקשר EBE_B. כמו בסעיף ד, המערכת המפורקת מכילה יותר אנרגיה, ולכן מסתה גדולה יותר:

mfree−mnucleus=EBc2m_{free}-m_{nucleus}=\frac{E_B}{c^2}

זה "חסר המסה" של הגרעין.

ההבדל בסדר הגודל: הכוח החזק שקושר את הנוקלאונים חזק מאוד בטווח הקצר שלו, ואנרגיית הקשר בגרעין היא כמה MeV לכל נוקלאון, כ־0.75%0.75\% מאנרגיית המנוחה mc2mc^2. במערכת כובדית כמו מאדים והגשושית אנרגיית הקשר היא חלק זעיר (∼10−10\sim10^{-10}) מ־mc2mc^2, ולכן אי אפשר להבחין בשינוי המסה.

שאלה 10 · אנרגיית הקשר של הליום 4 ושל פחמן 12באורך בגרות · בדרך לבגרות

משווים את אנרגיית הקשר של שני גרעינים: הליום 24He^4_2\text{He} ופחמן 612C^{12}_{6}\text{C}.

מסות (מסות אטומיות, כולל האלקטרונים):

חלקיק או אטוםמסה (u)
מימן 11H^1_1\text{H}1.007825
נייטרון1.008665
הליום 24He^4_2\text{He}4.002603
פחמן 612C^{12}_{6}\text{C}12.000000
א.

כמה פרוטונים וכמה נייטרונים יש בכל אחד מהגרעינים?

ב.

חשבו את חסר המסה של גרעין ההליום.

ג.

חשבו את אנרגיית הקשר של גרעין ההליום, ב־MeV וב־J.

ד.

חשבו את אנרגיית הקשר של גרעין הפחמן.

ה.

חשבו את אנרגיית הקשר הממוצעת לנוקלאון בכל אחד מהגרעינים. באיזה מהם הנוקלאונים קשורים חזק יותר?

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה:

הליום: 2 פרוטונים, 2 נייטרונים; פחמן: 6 פרוטונים, 6 נייטרונים

המספר התחתון הוא מספר הפרוטונים ZZ, והעליון הוא מספר הנוקלאונים AA. מספר הנייטרונים N=A−ZN=A-Z:

•הליום: Z=2Z=2, N=4−2=2N=4-2=2.

•פחמן: Z=6Z=6, N=12−6=6N=12-6=6.

סעיף ב

תשובה:

Δm≈0.030377 u\Delta m\approx0.030377\,\text{u}

חסר המסה הוא ההפרש בין סכום מסות הנוקלאונים החופשיים לבין מסת הגרעין. הטבלה נותנת מסות אטומיות, ולכן לוקחים מסת אטום מימן במקום מסת פרוטון: לשני הצדדים נוספים אותם שני אלקטרונים, והם מתקזזים.

Δm=2mH+2mn−mHe=2⋅1.007825+2⋅1.008665−4.002603=0.030377 u\Delta m=2m_H+2m_n-m_{He}=2\cdot1.007825+2\cdot1.008665-4.002603=0.030377\,\text{u}

סעיף ג

תשובה:

EB≈28.3 MeV≈4.53⋅10−12 JE_B\approx28.3\,\text{MeV}\approx4.53\cdot10^{-12}\,\text{J}

EB[MeV]=Δm[u]⋅931.494=0.030377⋅931.494≈28.3 MeVE_B[\text{MeV}]=\Delta m[\text{u}]\cdot931.494=0.030377\cdot931.494\approx28.3\,\text{MeV}

1 MeV=106⋅1.6⋅10−19=1.6⋅10−13 J1\,\text{MeV}=10^6\cdot1.6\cdot10^{-19}=1.6\cdot10^{-13}\,\text{J}:

EB≈28.3⋅1.6⋅10−13≈4.53⋅10−12 JE_B\approx28.3\cdot1.6\cdot10^{-13}\approx4.53\cdot10^{-12}\,\text{J}

זו האנרגיה שצריך לספק כדי לפרק את הגרעין לארבעה נוקלאונים חופשיים.

סעיף ד

תשובה:

EB≈92.2 MeVE_B\approx92.2\,\text{MeV}

Δm=6mH+6mn−mC=6⋅1.007825+6⋅1.008665−12.000000=0.09894 u\Delta m=6m_H+6m_n-m_C=6\cdot1.007825+6\cdot1.008665-12.000000=0.09894\,\text{u}
EB=0.09894⋅931.494≈92.2 MeVE_B=0.09894\cdot931.494\approx92.2\,\text{MeV}

סעיף ה

תשובה:

הליום: 7.07 MeV7.07\,\text{MeV}; פחמן: 7.68 MeV7.68\,\text{MeV}; בפחמן

EBA∣He=28.34≈7.07 MeV,EBA∣C=92.212≈7.68 MeV\frac{E_B}{A}\bigg|_{He}=\frac{28.3}{4}\approx7.07\,\text{MeV},\qquad\frac{E_B}{A}\bigg|_{C}=\frac{92.2}{12}\approx7.68\,\text{MeV}

בפחמן צריך בממוצע יותר אנרגיה כדי להוציא נוקלאון, ולכן הנוקלאונים שלו קשורים חזק יותר.

טעות נפוצה: להשוות את אנרגיות הקשר הכוללות. לגרעין גדול יש אנרגיית קשר כוללת גדולה רק כי יש בו יותר נוקלאונים; ההשוואה הנכונה היא לנוקלאון.

שאלה 11 · אנרגיית הקשר לנוקלאון בברזל 56באורך בגרות · בדרך לבגרות

בגרעין של האיזוטופ ברזל־56 יש 26 פרוטונים ו־30 נייטרונים. המסה האטומית של ברזל־56 היא 55.934936 u55.934936\,\text{u}.

מסת אטום מימן 11H^1_1\text{H} היא 1.007825 u1.007825\,\text{u}, ומסת נייטרון 1.008665 u1.008665\,\text{u}.

א.

רשמו את סימול האיזוטופ (עם מספר המסה והמספר האטומי).

ב.

חשבו את חסר המסה של הגרעין.

ג.

כמה אנרגיה צריך לספק כדי לפרק גרעין ברזל־56 לגמרי לנוקלאונים חופשיים?

ד.

חשבו את אנרגיית הקשר הממוצעת לנוקלאון בגרעין ברזל־56.

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה:

2656Fe^{56}_{26}\text{Fe}

מספר המסה הוא מספר הנוקלאונים: A=26+30=56A=26+30=56. המספר האטומי הוא מספר הפרוטונים: Z=26Z=26. לכן 2656Fe^{56}_{26}\text{Fe}.

סעיף ב

תשובה:

Δm≈0.528464 u≈8.77⋅10−28 kg\Delta m\approx0.528464\,\text{u}\approx8.77\cdot10^{-28}\,\text{kg}

עם מסות אטומיות (26 האלקטרונים של אטומי המימן מתקזזים עם 26 האלקטרונים של אטום הברזל):

Δm=26mH+30mn−mFe=26.20345+30.25995−55.934936=0.528464 u\Delta m=26m_H+30m_n-m_{Fe}=26.20345+30.25995-55.934936=0.528464\,\text{u}
Δm=0.528464⋅1.66⋅10−27≈8.77⋅10−28 kg\Delta m=0.528464\cdot1.66\cdot10^{-27}\approx8.77\cdot10^{-28}\,\text{kg}

סעיף ג

תשובה:

EB≈492 MeV≈7.9⋅10−11 JE_B\approx492\,\text{MeV}\approx7.9\cdot10^{-11}\,\text{J}

זו אנרגיית הקשר של הגרעין:

EB=0.528464⋅931.494≈492 MeVE_B=0.528464\cdot931.494\approx492\,\text{MeV}
EB≈492⋅1.6⋅10−13≈7.9⋅10−11 JE_B\approx492\cdot1.6\cdot10^{-13}\approx7.9\cdot10^{-11}\,\text{J}

סעיף ד

תשובה:

≈8.79 MeV\approx8.79\,\text{MeV} לנוקלאון

EBA=492.356≈8.79 MeV\frac{E_B}{A}=\frac{492.3}{56}\approx8.79\,\text{MeV}

זה אחד הערכים הגבוהים ביותר מבין כל הגרעינים: הגרעינים באזור הברזל הם הקשורים ביותר (לשם השוואה, בהליום 4 כ־7.1 MeV7.1\,\text{MeV} לנוקלאון).

שאלה 12 · פיצול ליתיום 7 בפגיעת פרוטון: אנרגיות קשר והכוח החזקבאורך בגרות · בדרך לבגרות

כשפרוטון מהיר פוגע בגרעין ליתיום 37Li^{7}_{3}\text{Li}, הגרעין יכול להתפצל לשני גרעיני הליום:

11H+37Li  →  24He+24He^{1}_{1}\text{H}+{}^{7}_{3}\text{Li}\;\to\;{}^{4}_{2}\text{He}+{}^{4}_{2}\text{He}

המסות (מסות אטומיות, כולל האלקטרונים), מדף הנוסחאות:

חלקיק או אטוםמסה (u)
מימן 11H^{1}_{1}\text{H}1.0078251.007825
נייטרון1.0086651.008665
הליום 24He^{4}_{2}\text{He}4.0026034.002603
ליתיום 37Li^{7}_{3}\text{Li}7.0160037.016003

1 u=931.494 MeV/c21\,\text{u}=931.494\,\text{MeV}/c^2.

א.

כמה פרוטונים וכמה נייטרונים יש בגרעין 37Li^{7}_{3}\text{Li}? הראו שבתגובה נשמרים מספר הפרוטונים ומספר הנייטרונים.

ב.

חשבו את אנרגיית הקשר של גרעין 37Li^{7}_{3}\text{Li} ואת אנרגיית הקשר הממוצעת לנוקלאון בו.

ג.

חשבו את אנרגיית הקשר הממוצעת לנוקלאון בגרעין 24He^{4}_{2}\text{He}.

ד.

חשבו את האנרגיה שמשתחררת בתגובה. הראו שאפשר לקבל אותה גם מאנרגיות הקשר שחישבתם, והסבירו מדוע משתחררת אנרגיה.

ה.

בגרעין ההליום שני הפרוטונים נמצאים במרחק של כ־2⋅10−15 m2\cdot10^{-15}\,\text{m} זה מזה. חשבו את האנרגיה הפוטנציאלית החשמלית של זוג הפרוטונים במרחק זה, ב־MeV. השוו לאנרגיית הקשר של גרעין ההליום, והסבירו מה אפשר להסיק על הכוח שמחזיק את הגרעין.

◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה:

33 פרוטונים ו־44 נייטרונים; לפני: 44 פרוטונים ו־44 נייטרונים, אחרי: 2⋅2=42\cdot2=4 ו־2⋅2=42\cdot2=4.

המספר האטומי Z=3Z=3 הוא מספר הפרוטונים, ומספר הנייטרונים הוא A−Z=7−3=4A-Z=7-3=4.

לפני התגובה: פרוטון אחד ועוד הגרעין: 1+3=41+3=4 פרוטונים ו־0+4=40+4=4 נייטרונים.

אחרי התגובה: בכל גרעין הליום 22 פרוטונים ו־22 נייטרונים, ובשניהם 44 פרוטונים ו־44 נייטרונים.

התגובה לא יוצרת ולא הורסת נוקלאונים – היא רק מסדרת אותם מחדש.

סעיף ב

תשובה:

EB≈39.2 MeVE_B\approx39.2\,\text{MeV}; כ־5.61 MeV5.61\,\text{MeV} לנוקלאון

חסר המסה הוא ההפרש בין סכום המסות של הנוקלאונים החופשיים לבין מסת הגרעין. משתמשים במסת אטום המימן במקום מסת הפרוטון, כך שמספר האלקטרונים בשני הצדדים שווה (3 אלקטרונים) והם מתקזזים:

Δm=3mH+4mn−mLi=3⋅1.007825+4⋅1.008665−7.016003=0.042132 u\Delta m=3m_H+4m_n-m_{Li}=3\cdot1.007825+4\cdot1.008665-7.016003=0.042132\,\text{u}

לפי שקילות מסה–אנרגיה, ΔE[MeV]=Δm[u]⋅931.494\Delta E[\text{MeV}]=\Delta m[\text{u}]\cdot931.494:

EB=0.042132⋅931.494≈39.2 MeVE_B=0.042132\cdot931.494\approx39.2\,\text{MeV}

לנוקלאון:

EBA=39.27≈5.61 MeV\frac{E_B}{A}=\frac{39.2}{7}\approx5.61\,\text{MeV}

סעיף ג

תשובה:

EB≈28.3 MeVE_B\approx28.3\,\text{MeV}; כ־7.07 MeV7.07\,\text{MeV} לנוקלאון

Δm=2mH+2mn−mHe=2⋅1.007825+2⋅1.008665−4.002603=0.030377 u\Delta m=2m_H+2m_n-m_{He}=2\cdot1.007825+2\cdot1.008665-4.002603=0.030377\,\text{u}
EB=0.030377⋅931.494≈28.3 MeVE_B=0.030377\cdot931.494\approx28.3\,\text{MeV}
EBA=28.34≈7.07 MeV\frac{E_B}{A}=\frac{28.3}{4}\approx7.07\,\text{MeV}

הנוקלאונים בגרעין ההליום קשורים חזק יותר מאשר בגרעין הליתיום.

סעיף ד

תשובה:

Q≈17.3 MeVQ\approx17.3\,\text{MeV} (=2⋅28.3−39.2=2\cdot28.3-39.2)

ממסות: משווים את המסה לפני ואחרי. גם כאן מספר האלקטרונים בשני הצדדים שווה (4), ולכן אפשר להשתמש במסות האטומיות:

Δm=(mH+mLi)−2mHe=(1.007825+7.016003)−2⋅4.002603=0.018622 u\Delta m=(m_H+m_{Li})-2m_{He}=(1.007825+7.016003)-2\cdot4.002603=0.018622\,\text{u}
Q=0.018622⋅931.494≈17.3 MeVQ=0.018622\cdot931.494\approx17.3\,\text{MeV}

מאנרגיות הקשר: לפרוטון החופשי אין אנרגיית קשר. נדמיין שמפרקים את גרעין הליתיום לנוקלאונים (משקיעים 39.2 MeV39.2\,\text{MeV}) ובונים מהם שני גרעיני הליום (משתחררים 2⋅28.3=56.6 MeV2\cdot28.3=56.6\,\text{MeV}):

Q=2⋅28.3−39.2≈17.3 MeVQ=2\cdot28.3-39.2\approx17.3\,\text{MeV}

למה משתחררת אנרגיה: אותם 8 נוקלאונים עוברים למצב שבו הם קשורים חזק יותר (אנרגיית הקשר הכוללת גדלה). מסת המערכת קטנה, וההפרש משתחרר בעיקר כאנרגיה קינטית של שני גרעיני ההליום.

סעיף ה

תשובה:

U≈0.72 MeVU\approx0.72\,\text{MeV} – קטנה בהרבה מ־28.3 MeV28.3\,\text{MeV}; יש כוח משיכה חזק בין הנוקלאונים (הכוח הגרעיני החזק) שגובר בהרבה על הדחייה החשמלית בטווח קצר.

האנרגיה הפוטנציאלית החשמלית של שני מטענים נקודתיים:

U=kq1q2r=9⋅109⋅(1.6⋅10−19)22⋅10−15=1.152⋅10−13 JU=\frac{kq_1q_2}{r}=\frac{9\cdot10^9\cdot\left(1.6\cdot10^{-19}\right)^2}{2\cdot10^{-15}}=1.152\cdot10^{-13}\,\text{J}

בהמרה ל־MeV:

U=1.152⋅10−131.6⋅10−19=7.2⋅105 eV=0.72 MeVU=\frac{1.152\cdot10^{-13}}{1.6\cdot10^{-19}}=7.2\cdot10^{5}\,\text{eV}=0.72\,\text{MeV}

האנרגיה הזו חיובית: הפרוטונים דוחים זה את זה, ובלי כוח נוסף הגרעין היה מתפרק. בפועל צריך להשקיע 28.3 MeV28.3\,\text{MeV} כדי לפרק את הגרעין – פי כ־40 מהאנרגיה החשמלית. לכן פועל בין הנוקלאונים כוח משיכה נוסף, הכוח הגרעיני החזק, שגדול בהרבה מהדחייה החשמלית במרחקים כאלה. הכוח פועל גם בין נייטרונים (שאין להם מטען), ולכן הנייטרונים תורמים לקשירת הגרעין. כוח זה פועל רק בטווח קצר מאוד, בסדר גודל של גודל הגרעין.

טעות נפוצה: לחשוב שכוח הכובד בין הנוקלאונים מחזיק את הגרעין. כוח הכובד בין שני פרוטונים קטן מהכוח החשמלי ביניהם בכ־36 סדרי גודל.

שאלה 13 · לוטטיום־177: דעיכה רדיואקטיבית בטיפול בגידוליםבאורך בגרות · ברמת בגרות

א.

בגרעין של לוטטיום־177 יש 7171 פרוטונים, הצפופים בנפח קטן מאוד.

הסבירו מדוע הגרעין אינו מתפרק בגלל הדחייה החשמלית בין הפרוטונים, ותארו שתי תכונות של הכוח שאחראי לכך.

ב.

האיזוטופ הרדיואקטיבי לוטטיום־177,   71177Lu^{177}_{\;71}\text{Lu}, משמש לטיפול רפואי בגידולים סרטניים.

האיזוטופ עובר התפרקות β−\beta^- שהתוצר שלה הוא איזוטופ של הַפְנִיוּם (Hf)(\text{Hf}) במצב מעורר, ומייד לאחר מכן מתרחשת התפרקות γ\gamma. תבנית המשוואות שבסעיף ב מתארת את שתי ההתפרקויות האלה.

העתיקו למחברת את התבנית והשלימו אותה.

  71177Lu  →  ‾  →  ‾^{177}_{\;71}\text{Lu}\;\rightarrow\;\underline{\qquad\qquad}\;\rightarrow\;\underline{\qquad\qquad}
ג.

בבית המרקחת של בית החולים הכינו מנת   71177Lu^{177}_{\;71}\text{Lu} בבקבוקון סגור. הגרף שלפניכם מתאר את הפעילות הרדיואקטיבית RR של המנה כתלות בזמן tt שחלף מרגע הכנתה (t=0t=0). הזמן tt נמדד בימים והפעילות RR ביחידות MBq\text{MBq} (1 MBq=106 Bq1\,\text{MBq}=10^6\,\text{Bq}).

על פי הגרף, מִצאו את זמן מחצית החיים של האיזוטופ   71177Lu^{177}_{\;71}\text{Lu}.

ד.

נתון: כל הפעילות של המנה נובעת מהתפרקויות של גרעיני   71177Lu^{177}_{\;71}\text{Lu}.

חשבו את מספר גרעיני   71177Lu^{177}_{\;71}\text{Lu} שהיו במנה ברגע הכנתה.

ה.

לפי נוהלי הבטיחות, מותר להעביר את הבקבוקון לאחסון רגיל רק לאחר שהפעילות שלו יורדת ל־R=37 MBqR=37\,\text{MBq}.

חשבו את משך הזמן מרגע t=0t=0 ועד שהפעילות תרד לערך זה.

ו.

לפניכם חמישה היגדים. קבעו בנוגע לכל אחד מהם אם הוא נכון או שגוי.

(1)

בהתפרקות β−\beta^- פרוטון בגרעין הופך לנויטרון.

(2)

אם מחממים את הבקבוקון, זמן מחצית החיים של   71177Lu^{177}_{\;71}\text{Lu} קטן.

(3)

לאחר שני זמני מחצית חיים נשאר במנה רבע ממספר גרעיני   71177Lu^{177}_{\;71}\text{Lu} ההתחלתי.

(4)

קרינת גמא מוסטת כשהיא עוברת בין שני לוחות טעונים במטענים מנוגדים.

(5)

הכוח החזק פועל רק בין פרוטונים.

◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה:

הכוח החזק – כוח משיכה בין כל הנוקלאונים (גם פרוטון–נויטרון ונויטרון–נויטרון), חזק בהרבה מהדחייה החשמלית במרחקים גרעיניים, אך קצר טווח (כ־10−15 m10^{-15}\,\text{m}).

בין הפרוטונים פועל כוח דחייה חשמלי גדול מאוד: לפי חוק קולון F=kq1q2r2F=k\frac{q_1q_2}{r^2}, והמרחקים בגרעין זעירים. כוח הכבידה בין הנוקלאונים זניח לעומתו. הגרעין נשאר שלם משום שפועל בו הכוח החזק, שמושך את הנוקלאונים זה לזה בעוצמה גדולה יותר מהדחייה החשמלית.

תכונות הכוח החזק:

1. כוח משיכה בין כל הנוקלאונים – פרוטון–פרוטון, נויטרון–נויטרון ופרוטון–נויטרון – ואינו תלוי במטען החשמלי (לכן גם הנויטרונים "מדביקים" את הגרעין).

2. חזק מאוד אך קצר טווח – במרחקים של קוטר גרעין (כ־10−15 m10^{-15}\,\text{m}) הוא חזק בהרבה מהכוח החשמלי, אבל במרחקים גדולים יותר הוא כמעט נעלם. לכן כל נוקלאון מושך רק את שכניו הקרובים.

סעיף ב

תשובה:

  71177Lu→  72177Hf∗+−1   0e+νˉ  →    72177Hf+γ^{177}_{\;71}\text{Lu}\rightarrow{}^{177}_{\;72}\text{Hf}^{*}+{}^{\;\,0}_{-1}e+\bar\nu\;\rightarrow\;{}^{177}_{\;72}\text{Hf}+\gamma

התפרקות β−\beta^-: בגרעין נויטרון הופך לפרוטון, ונפלטים אלקטרון ואנטי־נייטרינו:

01n→11p+−1   0e+νˉ^{1}_{0}n\rightarrow{}^{1}_{1}p+{}^{\;\,0}_{-1}e+\bar\nu

מספר המסה נשמר (177177) ומספר האטום גדל ב־11 (71→7271\to72) – הפניום, במצב מעורר:

  71177Lu→  72177Hf∗+−1   0e+νˉ^{177}_{\;71}\text{Lu}\rightarrow{}^{177}_{\;72}\text{Hf}^{*}+{}^{\;\,0}_{-1}e+\bar\nu

בדיקה: מספרי מסה 177=177+0177=177+0; מטענים 71=72+(−1)71=72+(-1).

התפרקות γ\gamma: הגרעין המעורר עובר למצב היסוד שלו ופולט פוטון גמא; מספר המסה ומספר האטום אינם משתנים:

  72177Hf∗→  72177Hf+γ^{177}_{\;72}\text{Hf}^{*}\rightarrow{}^{177}_{\;72}\text{Hf}+\gamma

התבנית המלאה:

  71177Lu→  72177Hf∗+−1   0e+νˉ  →    72177Hf+γ^{177}_{\;71}\text{Lu}\rightarrow{}^{177}_{\;72}\text{Hf}^{*}+{}^{\;\,0}_{-1}e+\bar\nu\;\rightarrow\;{}^{177}_{\;72}\text{Hf}+\gamma

סעיף ג

תשובה:

T1/2≈6.7T_{1/2}\approx6.7 ימים (קריאה מהגרף בתחום 6.56.5–6.96.9 ימים מתקבלת)

הפעילות יחסית למספר הגרעינים שטרם התפרקו (R=λNR=\lambda N), ולכן גם היא קטנה לחצי בכל זמן מחצית חיים.

מהגרף: ברגע t=0t=0 הפעילות R0=7400 MBqR_0=7400\,\text{MBq}. מחפשים מתי הפעילות היא 74002=3700 MBq\frac{7400}{2}=3700\,\text{MBq}: לפי הגרף, ב־t≈6.7t\approx6.7 ימים.

בדיקה: אחרי שני זמני מחצית חיים (כ־13.413.4 ימים) הפעילות צריכה להיות 1850 MBq1850\,\text{MBq}, ואחרי שלושה (כ־2020 ימים) כ־925 MBq925\,\text{MBq} – בהתאם לגרף.

T1/2≈6.7 ימיםT_{1/2}\approx6.7\ \text{ימים}

(דיוק הקריאה מהגרף הוא כמשבצת קטנה, יום אחד לכל משבצת, ולכן כל ערך בתחום 6.56.5–6.96.9 ימים מתקבל. בסעיפים ד ו־ה מציבים את הערך שקראתם: N0N_0 בתחום 6.0⋅10156.0\cdot10^{15}–6.4⋅10156.4\cdot10^{15}, והזמן בסעיף ה בתחום 5050–5353 ימים.)

סעיף ד

תשובה:

N0≈6.2⋅1015N_0\approx6.2\cdot10^{15} גרעינים

מדף הנוסחאות:

R=λN,T1/2=ln⁡2λR=\lambda N,\qquad T_{1/2}=\frac{\ln2}{\lambda}

קבוע הדעיכה (הפעילות ב־Bq=1s\text{Bq}=\frac1{\text{s}}, ולכן זמן מחצית החיים בשניות):

T1/2=6.7⋅24⋅3600≈5.79⋅105 sT_{1/2}=6.7\cdot24\cdot3600\approx5.79\cdot10^5\,\text{s}
λ=ln⁡2T1/2=0.6935.79⋅105≈1.20⋅10−6 s−1\lambda=\frac{\ln2}{T_{1/2}}=\frac{0.693}{5.79\cdot10^5}\approx1.20\cdot10^{-6}\,\text{s}^{-1}

מספר הגרעינים ברגע t=0t=0, כאשר R0=7400 MBq=7.4⋅109 BqR_0=7400\,\text{MBq}=7.4\cdot10^9\,\text{Bq}:

N0=R0λ=7.4⋅1091.20⋅10−6≈6.2⋅1015N_0=\frac{R_0}{\lambda}=\frac{7.4\cdot10^9}{1.20\cdot10^{-6}}\approx6.2\cdot10^{15}

טעות נפוצה: להציב את זמן מחצית החיים בימים, או לשכוח להמיר MBq\text{MBq} ל־Bq\text{Bq}.

סעיף ה

תשובה:

t≈51t\approx51 ימים

מדף הנוסחאות N=N0e−λtN=N_0e^{-\lambda t}, ומאחר ש־R=λNR=\lambda N:

R=R0e−λt  ⇒  t=1λln⁡R0R=T1/2ln⁡2ln⁡R0RR=R_0e^{-\lambda t}\;\Rightarrow\;t=\frac1\lambda\ln\frac{R_0}{R}=\frac{T_{1/2}}{\ln2}\ln\frac{R_0}{R}

הצבה (בימים):

t=6.70.693ln⁡740037=9.67⋅ln⁡200=9.67⋅5.30≈51 ימיםt=\frac{6.7}{0.693}\ln\frac{7400}{37}=9.67\cdot\ln200=9.67\cdot5.30\approx51\ \text{ימים}

(בדיקה: 200≈27.6200\approx2^{7.6}, כלומר כ־7.67.6 זמני מחצית חיים: 7.6⋅6.7≈517.6\cdot6.7\approx51 ימים.)

טעות נפוצה: לנסות לקרוא את הזמן מהגרף – בתחום של 37 MBq37\,\text{MBq} הגרף כמעט צמוד לציר; יש לחשב.

סעיף ו(1)

תשובה:

שגוי.

שגוי. בהתפרקות β−\beta^- נויטרון הופך לפרוטון: 01n→11p+−1   0e+νˉ^{1}_{0}n\rightarrow{}^{1}_{1}p+{}^{\;\,0}_{-1}e+\bar\nu – ולכן מספר האטום גדל ב־11 (לוטטיום 71→71\to הפניום 7272).

סעיף ו(2)

תשובה:

שגוי.

שגוי. ההתפרקות הרדיואקטיבית היא תהליך גרעיני ספונטני, ואינה מושפעת מתנאים חיצוניים כמו טמפרטורה, לחץ או מצב כימי. זמן מחצית החיים הוא תכונה של האיזוטופ.

סעיף ו(3)

תשובה:

נכון.

נכון. בכל זמן מחצית חיים מספר הגרעינים שטרם התפרקו קטן לחצי: N=N0⋅(12)2=N04N=N_0\cdot\left(\frac12\right)^2=\frac{N_0}{4}.

סעיף ו(4)

תשובה:

שגוי.

שגוי. קרינת גמא היא קרינה אלקטרומגנטית (פוטונים) ואין לה מטען חשמלי. הכוח החשמלי F=qEF=qE שווה לאפס כאשר q=0q=0, ולכן שדה חשמלי אינו מסיט אותה.

סעיף ו(5)

תשובה:

שגוי.

שגוי. הכוח החזק פועל בין כל הנוקלאונים – פרוטון–פרוטון, נויטרון–נויטרון ופרוטון–נויטרון – ואינו תלוי במטען החשמלי.

שאלה 14 · תיארוך מי תהום בטריטיום: התפרקות בטא וזמן מחצית חייםבאורך בגרות · ברמת בגרות

טריטיום, 3H{}^{3}\text{H}, הוא איזוטופ רדיואקטיבי של מימן. הוא נוצר באטמוספרה העליונה, נקשר למולקולות מים ומגיע אל הקרקע עם מי הגשמים. כל עוד המים נמצאים במגע עם האטמוספרה, ריכוז הטריטיום בהם נשאר קבוע. כאשר מי הגשם מחלחלים אל מאגר מים תת־קרקעי, הטריטיום שבהם מתחיל להתפרק.

מדידת הפעילות של הטריטיום במי באר מאפשרת לקבוע לפני כמה זמן ירדו המים כגשם.

שאלה זו עוסקת בקביעת הגיל של מי באר בעזרת הטריטיום.

משוואת ההיווצרות של הטריטיום באטמוספרה היא:

714N+01n⟶612C+3H{}^{14}_{7}\text{N}+{}^{1}_{0}\text{n}\longrightarrow{}^{12}_{6}\text{C}+{}^{3}\text{H}
א.

הסתמכו על משוואת ההיווצרות של 3H{}^{3}\text{H}, וקבעו מהו מספר הפרוטונים ומהו מספר הנייטרונים בגרעין של 3H{}^{3}\text{H}. הסבירו את קביעתכם.

ב.

3H{}^{3}\text{H} מתפרק התפרקות רדיואקטיבית ל־3He{}^{3}\text{He}.

(1)

רשמו את משוואת ההתפרקות הרדיואקטיבית של 3H{}^{3}\text{H}, וציינו את סוג הקרינה הנפלטת.

(2)

מהו חוק השימור שהסתמכתם עליו כדי לקבוע את סוג הקרינה הנפלטת בהתפרקות רדיואקטיבית זו?

ג.

מדענים מדדו את הפעילות של הטריטיום בדגימה של מי גשם טריים ומצאו כי R(0)=6.0 BqR(0)=6.0\,\text{Bq}.

נתון: זמן מחצית החיים של 3H{}^{3}\text{H} הוא T1/2=12.3 yearsT_{1/2}=12.3\text{ years}.

לפניכם גרף הפעילות הרדיואקטיבית, RR, של הטריטיום בדגימה כפונקציה של הזמן, tt.

המדענים קבעו את הגיל של מי באר עמוקה בשתי שיטות שרמת הדיוק שלהן שונה.

בשיטה הראשונה הם מדדו בזמן t1t_1 את הפעילות של הטריטיום בדגימה של מי הבאר, באותו נפח כמו דגימת מי הגשם, ומצאו כי R(t1)=3.6 BqR(t_1)=3.6\,\text{Bq}.

קבעו באמצעות הגרף את הגיל של מי הבאר על פי השיטה הראשונה. נמקו את קביעתכם.

ד.

בשיטה השנייה, המדויקת יותר, המדענים מדדו את N(t1)N(t_1) – מספר גרעיני 3H{}^{3}\text{H} שנשארו בזמן t1t_1 בדגימת מי הבאר, וחישבו את ΔN\Delta N – מספר הגרעינים שהתפרקו מתחילת ההתפרקות עד הזמן t1t_1.

המדענים מצאו כי ΔN=N(0)−N(t1)=1.40⋅109\Delta N=N(0)-N(t_1)=1.40\cdot10^{9}.

חשבו את קבוע הדעיכה λ\lambda ביחידות של 1s\dfrac{1}{\text{s}}.

ה.
(1)

חשבו את הפעילות R(t1)R(t_1) המתקבלת על פי השיטה השנייה.

(2)

קבעו את הגיל של מי הבאר באמצעות הגרף ובאמצעות R(t1)R(t_1) שחישבתם בתת־סעיף (1).

◂ פתרון מלא לשאלה 14

סעיף א

תשובה:

פרוטון 11 ושני נייטרונים.

בתגובה גרעינית נשמרים המטען החשמלי (סכום המספרים האטומיים) ומספר הנוקליונים (סכום מספרי המסה).

מספר הפרוטונים – שימור המטען: משמאל 7+0=77+0=7, מימין 6+Z6+Z. לכן

7=6+Z  ⇒  Z=17=6+Z\;\Rightarrow\;Z=1

(כצפוי – טריטיום הוא איזוטופ של מימן.)

מספר הנוקליונים – שימור מספר המסה: משמאל 14+1=1514+1=15, מימין 12+A12+A. לכן

15=12+A  ⇒  A=315=12+A\;\Rightarrow\;A=3

מספר הנייטרונים:

N=A−Z=3−1=2N=A-Z=3-1=2

בגרעין 13H{}^{3}_{1}\text{H} יש פרוטון אחד ושני נייטרונים.

סעיף ב(1)

תשובה:

13H→23He+−10e (+νˉ){}^{3}_{1}\text{H}\to{}^{3}_{2}\text{He}+{}^{0}_{-1}e\ (+\bar\nu) – קרינת בטא מינוס (β−\beta^-, אלקטרון).

גרעין הטריטיום (Z=1Z=1) הופך לגרעין הליום (Z=2Z=2) עם אותו מספר מסה (A=3A=3). כדי לשמור על המטען ועל מספר הנוקליונים, החלקיק הנפלט חייב להיות בעל מספר מסה 00 ומטען −1-1 – אלקטרון:

13H⟶23He+−10e+νˉ{}^{3}_{1}\text{H}\longrightarrow{}^{3}_{2}\text{He}+{}^{0}_{-1}e+\bar\nu

•מטען: 1=2+(−1)1=2+(-1) ✓

•מספר נוקליונים: 3=3+03=3+0 ✓

סוג הקרינה: בטא מינוס (β−\beta^-). בתהליך נייטרון בגרעין הופך לפרוטון ונפלט אלקטרון (יחד עם אנטי־נייטרינו, שאין לו מטען ומספר מסה).

סעיף ב(2)

תשובה:

חוק שימור המטען החשמלי (יחד עם שימור מספר הנוקליונים).

חוק שימור המטען החשמלי: המטען של גרעין הטריטיום (+1e+1e) שווה לסכום המטענים של התוצרים. גרעין ההליום נושא +2e+2e, ולכן החלקיק הנפלט חייב לשאת מטען −e-e.

בנוסף נעזרים בשימור מספר הנוקליונים (מספר המסה): 3=3+A3=3+A, ולכן A=0A=0 לחלקיק הנפלט.

חלקיק בעל מטען −e-e ומספר מסה 00 הוא אלקטרון – קרינת β−\beta^-.

סעיף ג

תשובה:

t1≈9t_1\approx9 שנים

הפעילות של הטריטיום במים החלה לרדת מהרגע שהמים התנתקו מהאטמוספרה (t=0t=0, שבו R=6.0 BqR=6.0\,\text{Bq}, כמו במי גשם טריים באותו נפח). לכן גיל המים הוא הזמן שחלף עד שהפעילות ירדה לערך שנמדד.

מהגרף: מוצאים על הציר האנכי את R=3.6 BqR=3.6\,\text{Bq}, נעים אופקית עד העקומה, ויורדים ממנה אנכית לציר הזמן: הגרף חוצה את R=3.6 BqR=3.6\,\text{Bq} בערך ב־

t1≈9 שניםt_1\approx9\ \text{שנים}

(בדיקה בחישוב: R=R0⋅2−t/T1/2  ⇒  t=T1/2⋅ln⁡(R0/R)ln⁡2=12.3⋅ln⁡(6.0/3.6)ln⁡2≈9.1R=R_0\cdot2^{-t/T_{1/2}}\;\Rightarrow\;t=T_{1/2}\cdot\frac{\ln(R_0/R)}{\ln2}=12.3\cdot\frac{\ln(6.0/3.6)}{\ln2}\approx9.1 שנים – בהתאמה לקריאה מהגרף.)

סעיף ד

תשובה:

λ≈1.79⋅10−9 s−1\lambda\approx1.79\cdot10^{-9}\,\text{s}^{-1}

זמן מחצית החיים, מדף הנוסחאות:

T1/2=ln⁡2λ  ⇒  λ=ln⁡2T1/2T_{1/2}=\frac{\ln2}{\lambda}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{\ln2}{T_{1/2}}

המרת זמן מחצית החיים לשניות (שנה =365=365 יממות):

T1/2=12.3⋅365⋅24⋅3600≈3.88⋅108 sT_{1/2}=12.3\cdot365\cdot24\cdot3600\approx3.88\cdot10^{8}\,\text{s}

הצבה:

λ=0.6933.88⋅108≈1.79⋅10−9 s−1\lambda=\frac{0.693}{3.88\cdot10^{8}}\approx1.79\cdot10^{-9}\,\text{s}^{-1}

טעות נפוצה: להשאיר את T1/2T_{1/2} בשנים ולקבל λ\lambda ביחידות 1year\frac{1}{\text{year}} – הסעיף מבקש 1s\frac1{\text{s}}, ובסעיף ה נדרשת התאמה ליחידות של Bq=1s\text{Bq}=\frac1{\text{s}}.

סעיף ה(1)

תשובה:

R(t1)≈3.50 BqR(t_1)\approx3.50\,\text{Bq}

פעילות של מקור רדיואקטיבי, מדף הנוסחאות:

R=λNR=\lambda N

מספר הגרעינים בהתחלה:

N(0)=R(0)λ=6.01.787⋅10−9≈3.36⋅109N(0)=\frac{R(0)}{\lambda}=\frac{6.0}{1.787\cdot10^{-9}}\approx3.36\cdot10^{9}

מספר הגרעינים בזמן t1t_1:

N(t1)=N(0)−ΔN=3.36⋅109−1.40⋅109≈1.96⋅109N(t_1)=N(0)-\Delta N=3.36\cdot10^{9}-1.40\cdot10^{9}\approx1.96\cdot10^{9}

הפעילות בזמן t1t_1:

R(t1)=λN(t1)=1.787⋅10−9⋅1.96⋅109≈3.50 BqR(t_1)=\lambda N(t_1)=1.787\cdot10^{-9}\cdot1.96\cdot10^{9}\approx3.50\,\text{Bq}

(בקיצור: R(t1)=R(0)−λ ΔN=6.0−1.787⋅10−9⋅1.40⋅109=6.0−2.50≈3.50 BqR(t_1)=R(0)-\lambda\,\Delta N=6.0-1.787\cdot10^{-9}\cdot1.40\cdot10^{9}=6.0-2.50\approx3.50\,\text{Bq}.)

סעיף ה(2)

תשובה:

t1≈9.5t_1\approx9.5 שנים

מוצאים על הגרף את הנקודה שבה R=3.50 BqR=3.50\,\text{Bq} – באמצע בין הקווים של 3.43.4 ו־3.6 Bq3.6\,\text{Bq}. יורדים ממנה אנכית לציר הזמן ומקבלים:

t1≈9.5 שניםt_1\approx9.5\ \text{שנים}

(בדיקה בחישוב: t=12.3⋅ln⁡(6.0/3.50)ln⁡2≈9.6t=12.3\cdot\frac{\ln(6.0/3.50)}{\ln2}\approx9.6 שנים.)

כלומר, המים ירדו כגשם לפני כתשע וחצי שנים – מעט יותר מהערכת השיטה הראשונה.

שאלה 15 · סדרת התוריום: רדיום 228, תורון ועופרת 212באורך בגרות · ברמת בגרות

אחת מארבע הסדרות הרדיואקטיביות הטבעיות היא סדרת תוריום 232232.

רדיום 228228 ( 88228Ra)\left({}^{228}_{\ 88}\text{Ra}\right) ועופרת 212212 ( 82212Pb)\left({}^{212}_{\ 82}\text{Pb}\right) הם איזוטופים רדיואקטיביים טבעיים השייכים לסדרה זו.

עופרת 212212 היא תוצר בשרשרת ההתפרקויות של רדיום 228228 (ראו תרשים).

א.

קבעו את מספר התפרקויות α\alpha ואת מספר התפרקויות β−\beta^- שמתרחשות בשרשרת ההתפרקויות מרדיום 228228 לעופרת 212212. הסבירו את קביעותיכם.

ב.

באחד השלבים של השרשרת נוצר האיזוטופ הרדיואקטיבי רדון 220220 ( 86220Rn)\left({}^{220}_{\ 86}\text{Rn}\right), הנקרא גם "תורון". זהו גז שנפלט מחומרי בניין מסוימים (כגון גרניט) ועלול להצטבר בחדרים סגורים.

קבעו את המספר האטומי ואת מספר המסה של גרעין הבת YY הנוצר מהתפרקותו של רדון 220220.

ג.

מדידות של מדגם רדון 220220 הראו כי הפעילות הרדיואקטיבית שלו פוחתת פי 1616 במשך 222.4222.4 שניות.

(1)

חשבו את זמן מחצית החיים, T1/2T_{1/2}, של איזוטופ זה.

(2)

חשבו את קבוע הדעיכה λ\lambda של איזוטופ זה.

ד.

אנרגיות הקשר הגרעיניות של האיזוטופים רדיום 228228 ועופרת 212212 הן: EB(Ra)=1742.48 MeVE_{B(\text{Ra})}=1742.48\,\text{MeV}, EB(Pb)=1654.52 MeVE_{B(\text{Pb})}=1654.52\,\text{MeV}.

קבעו איזה משני האיזוטופים יציב יותר. נמקו את קביעתכם.

◂ פתרון מלא לשאלה 15

סעיף א

תשובה:

44 התפרקויות α\alpha ו־22 התפרקויות β−\beta^-.

התפרקות α\alpha פולטת גרעין הליום 24He{}^4_2\text{He}: מספר המסה קטן ב־44 והמספר האטומי קטן ב־22.

התפרקות β−\beta^- פולטת אלקטרון −1 0e{}^{\ 0}_{-1}e: מספר המסה לא משתנה והמספר האטומי גדל ב־11.

מספר התפרקויות α\alpha: רק התפרקויות α\alpha משנות את מספר המסה:

228−212=16=4⋅Nα  ⇒  Nα=4228-212=16=4\cdot N_\alpha\;\Rightarrow\;N_\alpha=4

מספר התפרקויות β−\beta^-: ארבע התפרקויות α\alpha מקטינות את המספר האטומי ב־88 (מ־8888 ל־8080), אבל בפועל הוא קטן רק ל־8282:

88−2⋅4+Nβ=82  ⇒  Nβ=288-2\cdot4+N_\beta=82\;\Rightarrow\;N_\beta=2

בדיקה לפי התרשים: 228Ra→β−228Ac→β−228Th→α224Ra→α220Rn→α216Po→α212Pb{}^{228}\text{Ra}\xrightarrow{\beta^-}{}^{228}\text{Ac}\xrightarrow{\beta^-}{}^{228}\text{Th}\xrightarrow{\alpha}{}^{224}\text{Ra}\xrightarrow{\alpha}{}^{220}\text{Rn}\xrightarrow{\alpha}{}^{216}\text{Po}\xrightarrow{\alpha}{}^{212}\text{Pb}.

טעות נפוצה: להסיק שאין התפרקויות β\beta כי "מתחילים ומסיימים ברדיום ובעופרת" – המספר האטומי קובע זאת, ושתי התפרקויות β−\beta^- מתרחשות בתחילת השרשרת.

סעיף ב

תשובה:

Z=84Z=84, A=216A=216 ( 84216Po{}^{216}_{\ 84}\text{Po}).

לפי התרשים, רדון 220220 מתפרק לפולוניום 216216: מספר המסה קטן ב־44, ולכן זו התפרקות α\alpha. המספר האטומי של רדון (8686) נתון.

משוואת ההתפרקות, עם שימור מספר המסה ושימור המטען:

 86220Rn  →  ZAY+24He{}^{220}_{\ 86}\text{Rn}\;\to\;{}^{A}_{Z}Y+{}^{4}_{2}\text{He}
A=220−4=216,Z=86−2=84A=220-4=216,\qquad Z=86-2=84

לכן גרעין הבת הוא  84216Po{}^{216}_{\ 84}\text{Po} – פולוניום 216216.

סעיף ג(1)

תשובה:

T1/2=55.6 sT_{1/2}=55.6\,\text{s}

מדף הנוסחאות: N=N0e−λtN=N_0e^{-\lambda t} ו־R=λNR=\lambda N, ולכן גם הפעילות דועכת באותו אופן: R=R0e−λtR=R_0e^{-\lambda t}. בכל זמן מחצית חיים הפעילות קטנה פי 22.

הפעילות פחתה פי 16=2416=2^4, כלומר עברו בדיוק ארבעה זמני מחצית חיים:

RR0=116=(12)4  ⇒  t=4T1/2\frac{R}{R_0}=\frac1{16}=\left(\frac12\right)^4\;\Rightarrow\;t=4T_{1/2}
T1/2=222.44=55.6 sT_{1/2}=\frac{222.4}{4}=55.6\,\text{s}

טעות נפוצה: לחלק ב־1616 או ב־88 – ירידה פי 1616 היא ארבע הכפלות של 12\frac12.

סעיף ג(2)

תשובה:

λ≈1.25×10−2 s−1\lambda\approx1.25\times10^{-2}\,\text{s}^{-1}

מדף הנוסחאות:

T1/2=ln⁡2λ  ⇒  λ=ln⁡2T1/2T_{1/2}=\frac{\ln2}{\lambda}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{\ln2}{T_{1/2}}

הצבה:

λ=0.69355.6≈1.25×10−2 s−1\lambda=\frac{0.693}{55.6}\approx1.25\times10^{-2}\,\text{s}^{-1}

סעיף ד

תשובה:

עופרת 212212 יציבה יותר (אנרגיית קשר לנוקלאון ≈7.80 MeV\approx7.80\,\text{MeV} לעומת ≈7.64 MeV\approx7.64\,\text{MeV} ברדיום 228228).

קביעה: עופרת 212212 יציבה יותר.

נימוק: מידת היציבות של גרעין נקבעת לפי אנרגיית הקשר לנוקלאון – האנרגייה הממוצעת שיש להשקיע כדי לנתק נוקלאון אחד מהגרעין. ככל שהיא גדולה יותר, הנוקלאונים קשורים חזק יותר והגרעין יציב יותר.

רדיום 228228 (228228 נוקלאונים):

EB(Ra)A=1742.48228≈7.64 MeV/nucleon\frac{E_{B(\text{Ra})}}{A}=\frac{1742.48}{228}\approx7.64\,\text{MeV/nucleon}

עופרת 212212 (212212 נוקלאונים):

EB(Pb)A=1654.52212≈7.80 MeV/nucleon\frac{E_{B(\text{Pb})}}{A}=\frac{1654.52}{212}\approx7.80\,\text{MeV/nucleon}

7.80>7.647.80>7.64, ולכן העופרת יציבה יותר.

טעות נפוצה: להשוות את אנרגיות הקשר הכוללות ולקבוע שרדיום יציב יותר – אנרגיית הקשר הכוללת שלו גדולה רק משום שיש בו יותר נוקלאונים.

שאלה 16 · דעיכה רדיואקטיבית של יוד 131 לטיפול רפואיבאורך בגרות · ברמת בגרות

יוד טבעי הוא יסוד יציב. האיזוטופ הרדיואקטיבי 53131I^{131}_{53}\text{I} נוצר בכורים גרעיניים, ומשתמשים בו ברפואה לאבחון ולטיפול במחלות של בלוטת התריס.

א.

ציינו את המשמעות של המספרים 5353 ו־131131 המופיעים בסימון 53131I^{131}_{53}\text{I} , וחשבו את מספר הנויטרונים בגרעין.

ב.

נערכו שני ניסויים, ניסוי I וניסוי II.

ניסוי I נערך על מדגם של 53131I^{131}_{53}\text{I} שמסתו 1 μg1\,\mu\text{g} (10−6 g10^{-6}\,\text{g}). זמן מחצית החיים של האיזוטופ הוא 8.08.0 ימים.

בגרף שלפניכם מוצגת הפעילות RR (ב־Bq\text{Bq} – התפרקויות לשנייה) כפונקציה של הזמן tt (בימים) עבור מדגם זה.

חשבו לאחר כמה זמן ירדה הפעילות ל־R016\frac{R_0}{16} . פרטו את חישובכם.

ג.

חשבו (בקירוב) את מספר הגרעינים במדגם ברגע t=0t=0 עבור מדגם זה שמסתו 1 μg1\,\mu\text{g} .

ד.
(1)

חשבו את קבוע הדעיכה ביחידה 1s\frac{1}{\text{s}} .

(2)

חשבו את הפעילות R0R_0 (הפעילות ברגע t=0t=0).

ה.

ניסוי II נערך על מדגם של האיזוטופ 53131I^{131}_{53}\text{I} שמסתו 0.25 μg0.25\,\mu\text{g} .

העתיקו את הגרף למחברתכם, וסמנו את העקומה בספרה I .

הוסיפו למערכת הצירים שבמחברתכם את העקומה עבור ניסוי II , וסמנו אותה בספרה II .

◂ פתרון מלא לשאלה 16

סעיף א

תשובה:

5353 – המספר האטומי (מספר הפרוטונים); 131131 – מספר המסה (מספר הנוקלאונים). בגרעין 131−53=78131-53=78 נויטרונים.

- 5353 – המספר האטומי: מספר הפרוטונים בגרעין (והוא שקובע שזהו יוד).

- 131131 – מספר המסה: מספר הנוקלאונים בגרעין – פרוטונים ונויטרונים יחד.

מספר הנויטרונים:

N=A−Z=131−53=78N=A-Z=131-53=78

סעיף ב

תשובה:

t=32t=32 ימים (ארבעה זמני מחצית חיים)

בכל זמן מחצית חיים הפעילות (שהיא יחסית למספר הגרעינים, R=λNR=\lambda N) קטנה פי 22:

R0  →T1/2  R02  →T1/2  R04  →T1/2  R08  →T1/2  R016R_0\;\xrightarrow{T_{1/2}}\;\frac{R_0}{2}\;\xrightarrow{T_{1/2}}\;\frac{R_0}{4}\;\xrightarrow{T_{1/2}}\;\frac{R_0}{8}\;\xrightarrow{T_{1/2}}\;\frac{R_0}{16}

R016=R024\frac{R_0}{16}=\frac{R_0}{2^4} – ארבעה זמני מחצית חיים:

t=4T1/2=4⋅8.0=32 ימיםt=4T_{1/2}=4\cdot 8.0=32\,\text{ימים}

(בגרף מסומנות הנקודות עד R08\frac{R_0}{8}, אחרי 2424 ימים; עוד מחצית חיים אחת מביאה ל־R016\frac{R_0}{16}.)

טעות נפוצה: לחלק 1616 ב־22 ולקבל "88 זמני מחצית חיים" – הדעיכה מעריכית, לא קווית.

סעיף ג

תשובה:

N0≈4.6⋅1015N_0\approx 4.6\cdot 10^{15} גרעינים

בקירוב, מסה של מול אחד של 131I^{131}\text{I} היא 131 g131\,\text{g} (מספר המסה בגרמים). מספר המולים במדגם:

n=mM=10−6131≈7.63⋅10−9 moln=\frac{m}{M}=\frac{10^{-6}}{131}\approx 7.63\cdot 10^{-9}\,\text{mol}

מספר הגרעינים (קבוע אבוגדרו מדף הנוסחאות):

N0=n NA=7.63⋅10−9⋅6.02⋅1023≈4.6⋅1015N_0=n\,N_A=7.63\cdot 10^{-9}\cdot 6.02\cdot 10^{23}\approx 4.6\cdot 10^{15}

סעיף ד(1)

תשובה:

λ≈1.0⋅10−6 1s\lambda\approx 1.0\cdot 10^{-6}\,\frac{1}{\text{s}}

ממירים את זמן מחצית החיים לשניות:

T1/2=8.0⋅24⋅3600=6.91⋅105 sT_{1/2}=8.0\cdot 24\cdot 3600=6.91\cdot 10^{5}\,\text{s}

מדף הנוסחאות:

T1/2=ln⁡2λ  ⇒  λ=ln⁡2T1/2=0.6936.91⋅105≈1.0⋅10−6 1sT_{1/2}=\frac{\ln 2}{\lambda}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{\ln 2}{T_{1/2}}=\frac{0.693}{6.91\cdot 10^{5}}\approx 1.0\cdot 10^{-6}\,\frac{1}{\text{s}}

טעות נפוצה: להציב את זמן מחצית החיים בימים ולקבל קבוע דעיכה ביחידות של 1יום\frac{1}{\text{יום}}.

סעיף ד(2)

תשובה:

R0≈4.6⋅109 BqR_0\approx 4.6\cdot 10^{9}\,\text{Bq}

מדף הנוסחאות, הפעילות שווה לקבוע הדעיכה כפול מספר הגרעינים:

R0=λN0=1.0⋅10−6⋅4.6⋅1015≈4.6⋅109 BqR_0=\lambda N_0=1.0\cdot 10^{-6}\cdot 4.6\cdot 10^{15}\approx 4.6\cdot 10^{9}\,\text{Bq}

(כ־4.6 GBq4.6\,\text{GBq} – סדר הגודל של מנת טיפול אופיינית.)

סעיף ה

תשובה:

עקומה II: דעיכה מעריכית באותו זמן מחצית חיים, שמתחילה ב־R04\frac{R_0}{4}: R08\frac{R_0}{8} אחרי 88 ימים, R016\frac{R_0}{16} אחרי 1616 ימים, R032\frac{R_0}{32} אחרי 2424 ימים – בכל רגע רבע מעקומה I.

זמן מחצית החיים זהה: זהו אותו איזוטופ, וזמן מחצית החיים הוא תכונה של הגרעין – הוא אינו תלוי בכמות החומר. לכן גם עקומה II יורדת פי 22 כל 88 ימים.

הפעילות ההתחלתית קטנה פי 4: מסת המדגם רבע, ולכן גם מספר הגרעינים רבע (N0′=N04N_0'=\frac{N_0}{4}). הפעילות R=λNR=\lambda N, ו־λ\lambda זהה, ולכן

R0′=R04R_0'=\frac{R_0}{4}

נקודות עקומה II:

tt (ימים)008816162424
עקומה IR0R_0R02\frac{R_0}{2}R04\frac{R_0}{4}R08\frac{R_0}{8}
עקומה IIR04\frac{R_0}{4}R08\frac{R_0}{8}R016\frac{R_0}{16}R032\frac{R_0}{32}

עקומה II היא עקומה מעריכית יורדת שנמצאת כולה מתחת לעקומה I; בכל רגע ערכה רבע מערך עקומה I. (בציר RR ביחידות של R0R_0:)

t (days)R/R00481216202428320.00.10.30.40.50.60.80.91.0

טעות נפוצה: לסרטט את עקומה II עם זמן מחצית חיים קצר יותר ("פחות חומר מתכלה מהר יותר") – זמן מחצית החיים אינו תלוי במסה.

שאלה 17 · גרעין ליתיום 6: הכוח החזק, מצב קשור ואנרגיית קשרבאורך בגרות · בינונית

גרעין הליתיום 6, 36Li{}^{6}_{3}\text{Li}, הוא גרעין יציב. בגרעין יש שלושה פרוטונים, והם דוחים זה את זה בכוחות חשמליים.

א.

מדוע הגרעין 36Li{}^{6}_{3}\text{Li} נשאר יציב למרות כוחות הדחייה החשמליים שפועלים בין הפרוטונים שבו?

ב.

תנו דוגמה לגרעין נוסף שהוא איזוטופ של ליתיום, שונה מ־36Li{}^{6}_{3}\text{Li} (מותר לבחור גם איזוטופ שלא נמצא בטבע). מה משותף לשני הגרעינים ומה מבדיל ביניהם?

ג.

נשווה בין שני מצבים של אותם שישה נוקלאונים. במצב A הם צמודים זה לזה ויוצרים גרעין 36Li{}^{6}_{3}\text{Li}. במצב B הם מופרדים זה מזה למרחקים עצומים, וכולם נחים. בחרו את ההיגד הנכון ונמקו:

(1) EA>EBE_A>E_B

(2) EA=EBE_A=E_B

(3) EA<EBE_A<E_B

(4) אי אפשר להשוות, כי ערכי האנרגיה תלויים בבחירת רמת האפס.

ד.

המסה האטומית של 36Li{}^{6}_{3}\text{Li} היא M=6.015123 uM=6.015123\,\text{u}. היעזרו בנתוני המסות של האלקטרון, הפרוטון והנייטרון שבדף הנוסחאות, וחשבו את אנרגיית הקשר של הגרעין 36Li{}^{6}_{3}\text{Li} ב־MeV\text{MeV}.

ה.

אנרגיית הקשר של הגרעין 37Li{}^{7}_{3}\text{Li} היא 39.2 MeV39.2\,\text{MeV}. איזה משני האיזוטופים של ליתיום יציב יותר? נמקו לפי גודל מתאים.

◂ פתרון מלא לשאלה 17

סעיף א

תשובה:

בין הנוקלאונים פועל הכוח הגרעיני החזק: כוח משיכה בין כל שני נוקלאונים (פרוטון–פרוטון, פרוטון–נייטרון, נייטרון–נייטרון), שבמרחקים של גודל הגרעין חזק בהרבה מהדחייה החשמלית.

בגרעין פועלים שני סוגי כוחות:

- דחייה חשמלית בין הפרוטונים בלבד (לנייטרונים אין מטען).

- הכוח הגרעיני החזק - כוח משיכה שפועל בין כל שני נוקלאונים, בלי תלות במטען. הטווח שלו קצר מאוד (בערך 10−15 m10^{-15}\,\text{m}, כגודל הגרעין), אבל בטווח הזה הוא חזק בהרבה מהכוח החשמלי.

לכן המשיכה הגרעינית בין כל ששת הנוקלאונים גוברת על הדחייה בין שלושת הפרוטונים, והגרעין נשאר קשור. הנייטרונים תורמים משיכה בלי להוסיף דחייה.

טעות נפוצה: לייחס את היציבות לכוח הכבידה - הוא חלש מהכוח החשמלי בסדרי גודל רבים, ואין לו שום משקל בגרעין.

סעיף ב

תשובה:

למשל 37Li{}^{7}_{3}\text{Li} (או 38Li{}^{8}_{3}\text{Li}): אותו מספר פרוטונים (Z=3Z=3), מספר נייטרונים שונה (ולכן מספר מסה שונה).

איזוטופים של יסוד הם גרעינים בעלי אותו מספר אטומי ZZ (אותו מספר פרוטונים - זה מה שקובע את היסוד), ומספר נייטרונים שונה, ולכן מספר מסה AA שונה.

ל־36Li{}^{6}_{3}\text{Li} יש 3 פרוטונים ו־6−3=36-3=3 נייטרונים. לדוגמה, ב־37Li{}^{7}_{3}\text{Li} יש 3 פרוטונים ו־4 נייטרונים. כל גרעין מהצורה 3ALi{}^{A}_{3}\text{Li} עם A≠6A\ne6 הוא תשובה נכונה.

טעות נפוצה: לשנות את המספר התחתון (למשל 46X{}^{6}_{4}\text{X}) - זה כבר יסוד אחר (בריליום).

סעיף ג

תשובה:

היגד (3): EA<EBE_A<E_B - האנרגיה של הגרעין הקשור קטנה יותר.

כדי לעבור ממצב A למצב B צריך להשקיע עבודה נגד הכוח החזק (המשיכה בין הנוקלאונים). העבודה הזאת היא אנרגיית הקשר BB, והיא חיובית. לכן:

EB=EA+B  ⇒  EA<EBE_B=E_A+B\;\Rightarrow\;E_A<E_B

לפי שקילות מסה-אנרגיה זה גם אומר שמסת הגרעין קטנה מסכום המסות של הנוקלאונים החופשיים.

היגד (4) לא נכון: רמת האפס משפיעה על הערך של כל אנרגיה בנפרד, אבל לא על ההפרש ביניהן.

סעיף ד

תשובה:

B≈32.0 MeVB\approx32.0\,\text{MeV}

מסת הגרעין - מסת האטום פחות מסת שלושת האלקטרונים:

mnuc=6.015123−3⋅0.000549=6.013476 um_{nuc}=6.015123-3\cdot0.000549=6.013476\,\text{u}

מסת הנוקלאונים החופשיים:

3mp+3mn=3⋅1.007276+3⋅1.008665=6.047823 u3m_p+3m_n=3\cdot1.007276+3\cdot1.008665=6.047823\,\text{u}

חוסר המסה:

Δm=6.047823−6.013476=0.034347 u\Delta m=6.047823-6.013476=0.034347\,\text{u}

אנרגיית הקשר:

B=Δm⋅931.494=0.034347⋅931.494≈32.0 MeVB=\Delta m\cdot931.494=0.034347\cdot931.494\approx32.0\,\text{MeV}

טעות נפוצה: לחסר את מסת הנוקלאונים מהמסה האטומית בלי להוריד קודם את האלקטרונים - מקבלים חוסר מסה קטן מדי ב־3me3m_e.

סעיף ה

תשובה:

37Li{}^{7}_{3}\text{Li}: אנרגיית הקשר הממוצעת לנוקלאון שלו 5.60 MeV5.60\,\text{MeV}, לעומת 5.33 MeV5.33\,\text{MeV} ב־36Li{}^{6}_{3}\text{Li}.

את היציבות משווים לפי אנרגיית הקשר הממוצעת לנוקלאון, BA\frac{B}{A}: כמה אנרגיה צריך להשקיע בממוצע כדי לנתק נוקלאון אחד מהגרעין. אנרגיית הקשר הכוללת לבדה אינה מדד, כי היא גדלה כמעט תמיד עם מספר הנוקלאונים.

(BA)Li-6=32.06≈5.33 MeV,(BA)Li-7=39.27=5.60 MeV\left(\frac{B}{A}\right)_{\text{Li-6}}=\frac{32.0}{6}\approx5.33\,\text{MeV},\qquad\left(\frac{B}{A}\right)_{\text{Li-7}}=\frac{39.2}{7}=5.60\,\text{MeV}

ל־37Li{}^{7}_{3}\text{Li} אנרגיית קשר גדולה יותר לנוקלאון, ולכן הוא יציב יותר.

שאלה 18 · ביקוע פלוטוניום 239: חוקי שימור ואנרגיית קשר לנוקלאוןבאורך בגרות · בינונית

פלוטוניום 239, 94239Pu{}^{239}_{94}\text{Pu}, משמש דלק בחלק מהכורים הגרעיניים. כאשר נייטרון איטי נבלע בגרעין 94239Pu{}^{239}_{94}\text{Pu}, הגרעין עשוי להתבקע. באחת מאפשרויות הביקוע נוצרים גרעין קסנון 54134Xe{}^{134}_{54}\text{Xe}, גרעין זירקוניום 40103Zr{}^{103}_{40}\text{Zr} וכמה נייטרונים.

א.

רשמו את משוואת תהליך הביקוע, ומצאו כמה נייטרונים משתחררים בו.

ב.

הסבירו בעזרת אחד מחוקי השימור מדוע אף אחד מהחלקיקים הנוספים שמשתחררים בביקוע זה אינו יכול להיות פרוטון.

ג.

אנרגיית הקשר הממוצעת לנוקלאון בגרעין 94239Pu{}^{239}_{94}\text{Pu} היא 7.56 MeV7.56\,\text{MeV}. האם אתם מצפים שאנרגיית הקשר הממוצעת לנוקלאון בגרעין 54134Xe{}^{134}_{54}\text{Xe} תהיה גדולה מזו שבפלוטוניום, קטנה ממנה או שווה לה? נמקו.

ד.

אנרגיית הקשר הממוצעת לנוקלאון בגרעין 40103Zr{}^{103}_{40}\text{Zr} היא 8.54 MeV8.54\,\text{MeV}. האנרגיה הקינטית הכוללת של התוצרים בביקוע הנ"ל גדולה ב־200 MeV200\,\text{MeV} מהאנרגיה הקינטית של הנייטרון שנבלע. חשבו את אנרגיית הקשר הממוצעת לנוקלאון בגרעין 54134Xe{}^{134}_{54}\text{Xe}.

◂ פתרון מלא לשאלה 18

סעיף א

תשובה:

01n+94239Pu→54134Xe+40103Zr+3 01n{}^{1}_{0}\text{n}+{}^{239}_{94}\text{Pu}\to{}^{134}_{54}\text{Xe}+{}^{103}_{40}\text{Zr}+3\,{}^{1}_{0}\text{n} - משתחררים 3 נייטרונים.

נסמן ב־xx את מספר הנייטרונים המשתחררים:

01n+94239Pu→54134Xe+40103Zr+x 01n{}^{1}_{0}\text{n}+{}^{239}_{94}\text{Pu}\to{}^{134}_{54}\text{Xe}+{}^{103}_{40}\text{Zr}+x\,{}^{1}_{0}\text{n}

שימור מספר הנוקלאונים:

1+239=134+103+x  ⇒  x=31+239=134+103+x\;\Rightarrow\;x=3

בדיקת המטען: 0+94=54+400+94=54+40 ✓.

טעות נפוצה: לשכוח את הנייטרון שנבלע בצד שמאל ולקבל x=2x=2.

סעיף ב

תשובה:

שימור המטען: 54+40=9454+40=94, כלומר הקסנון והזירקוניום כבר נושאים את כל המטען של הפלוטוניום; החלקיקים הנוספים חייבים להיות ניטרליים.

המטען (מספר הפרוטונים) לפני התהליך: 94+0=9494+0=94. אחריו: הקסנון והזירקוניום לבדם נושאים 54+40=9454+40=94 מטעני יסוד.

לפי חוק שימור המטען, סכום המטענים של שאר החלקיקים שמשתחררים חייב להיות אפס. פרוטון נושא מטען +e+e, ולכן הוא היה מעלה את המטען הכולל ל־95 - בניגוד לחוק. לכן החלקיקים הנוספים הם נייטרונים.

סעיף ג

תשובה:

גדולה יותר: בביקוע משתחררת אנרגיה, ולכן התוצרים קשורים חזק יותר מגרעין האב.

בביקוע משתחררת אנרגיה (התוצרים נעים מהר). האנרגיה הזאת באה מכך שאנרגיית הקשר הכוללת של התוצרים גדולה מזו של גרעין הפלוטוניום (לנייטרונים החופשיים אנרגיית קשר אפס):

Ereleased=BXe+BZr−BPu>0E_{\text{released}}=B_{\text{Xe}}+B_{\text{Zr}}-B_{\text{Pu}}>0

בגרעיני התוצר יש 134+103=237134+103=237 נוקלאונים - פחות מ־239 שבפלוטוניום - ובכל זאת אנרגיית הקשר הכוללת שלהם גדולה יותר. לכן אנרגיית הקשר הממוצעת לנוקלאון בתוצרים גדולה מ־7.56 MeV7.56\,\text{MeV} (לפחות באחד מהם, ובפועל בשניהם).

זה מתאים לעקומת B/AB/A: היא מגיעה לשיא סביב ברזל (מסות בינוניות) ויורדת לאט עבור גרעינים כבדים, כך שגרעינים בעלי מסה בינונית כמו קסנון וזירקוניום קשורים חזק יותר מגרעין כבד כמו פלוטוניום.

סעיף ד

תשובה:

BA≈8.41 MeV\frac{B}{A}\approx8.41\,\text{MeV}

האנרגיה המשתחררת שווה להפרש אנרגיות הקשר (לנייטרונים חופשיים אין אנרגיית קשר):

E=BXe+BZr−BPuE=B_{\text{Xe}}+B_{\text{Zr}}-B_{\text{Pu}}

אנרגיות הקשר הכוללות:

BPu=239⋅7.56=1806.84 MeV,BZr=103⋅8.54=879.62 MeVB_{\text{Pu}}=239\cdot7.56=1806.84\,\text{MeV},\qquad B_{\text{Zr}}=103\cdot8.54=879.62\,\text{MeV}

לכן:

BXe=E+BPu−BZr=200+1806.84−879.62=1127.22 MeVB_{\text{Xe}}=E+B_{\text{Pu}}-B_{\text{Zr}}=200+1806.84-879.62=1127.22\,\text{MeV}
BXeA=1127.22134≈8.41 MeV\frac{B_{\text{Xe}}}{A}=\frac{1127.22}{134}\approx8.41\,\text{MeV}

התוצאה גדולה מ־7.56 MeV7.56\,\text{MeV}, כפי שציפינו בסעיף ג.

טעות נפוצה: לחבר ולחסר את הערכים לנוקלאון (8.54−7.568.54-7.56...) בלי להכפיל קודם במספרי הנוקלאונים.

שאלה 19 · ביקוע אורניום 233 לבריום ולקריפטון: אנרגיה מחוסר מסהבאורך בגרות · בינונית

בכורים מסוג חדש הדלק הוא תוריום: התוריום קולט נייטרונים והופך בסופו של דבר לאורניום 233, 92233U{}^{233}_{92}\text{U}, שהוא חומר בקיע. נייטרון איטי נבלע בגרעין 92233U{}^{233}_{92}\text{U}, והגרעין מתבקע לשני גרעינים בינוניים ולכמה נייטרונים. באחת מאפשרויות הביקוע נוצרים גרעין בריום 56140Ba{}^{140}_{56}\text{Ba} וגרעין קריפטון 3692Kr{}^{92}_{36}\text{Kr}.

בטבלה המסות של הגרעינים (לא של האטומים):

הגרעין92233U{}^{233}_{92}\text{U}56140Ba{}^{140}_{56}\text{Ba}3692Kr{}^{92}_{36}\text{Kr}
מסה (u\text{u})232.9891232.9891139.8799139.879991.906491.9064

מסת הנייטרון - כבדף הנוסחאות.

א.

רשמו את משוואת תהליך הביקוע.

ב.

חשבו כמה אנרגיה (ב־MeV\text{MeV}) משתחררת בביקוע של גרעין אורניום אחד בתהליך זה.

ג.

בתהליך הביקוע אנרגיית הקשר הגרעינית הופכת בחלקה לאנרגיות אחרות. תנו שתי דוגמאות לפחות לאנרגיות שמתקבלות בביקוע.

ד.

מה המשמעות של המושג "אנרגיית קשר ממוצעת לנוקלאון"?

ה.

ביקוע גרעיני ומיזוג (היתוך) גרעיני הם שני תהליכים שבהם משתחררת אנרגיה. הסבירו את ההבדל בין שני התהליכים, והסבירו בעזרת אנרגיית הקשר הממוצעת לנוקלאון מדוע בשניהם משתחררת אנרגיה.

ו.

בהנחה שכל הגרעינים ב־1.0 g1.0\,\text{g} אורניום 233 מתבקעים בתהליך הנ"ל, כמה אנרגיה (בג'אול) משתחררת? מסת אטום 233U{}^{233}\text{U} היא 233.04 u233.04\,\text{u}, ו־1 u=1.66⋅10−27 kg1\,\text{u}=1.66\cdot10^{-27}\,\text{kg}.

◂ פתרון מלא לשאלה 19

סעיף א

תשובה:

01n+92233U→56140Ba+3692Kr+2 01n{}^{1}_{0}\text{n}+{}^{233}_{92}\text{U}\to{}^{140}_{56}\text{Ba}+{}^{92}_{36}\text{Kr}+2\,{}^{1}_{0}\text{n}

מספר המסה בצד שמאל: 1+233=2341+233=234. בצד ימין הבריום והקריפטון נושאים 140+92=232140+92=232, ולכן משתחררים 234−232=2234-232=2 נייטרונים.

מטען: 92=56+3692=56+36 ✓.

01n+92233U→56140Ba+3692Kr+2 01n{}^{1}_{0}\text{n}+{}^{233}_{92}\text{U}\to{}^{140}_{56}\text{Ba}+{}^{92}_{36}\text{Kr}+2\,{}^{1}_{0}\text{n}

סעיף ב

תשובה:

E≈181 MeVE\approx181\,\text{MeV}

המסה לפני: mU+mn=232.9891+1.008665=233.997765 um_U+m_n=232.9891+1.008665=233.997765\,\text{u}

המסה אחרי: mBa+mKr+2mn=139.8799+91.9064+2⋅1.008665=233.80363 um_{Ba}+m_{Kr}+2m_n=139.8799+91.9064+2\cdot1.008665=233.80363\,\text{u}

חוסר המסה:

Δm=233.997765−233.80363=0.194135 u\Delta m=233.997765-233.80363=0.194135\,\text{u}

לפי שקילות מסה-אנרגיה:

E=Δm⋅931.494=0.194135⋅931.494≈181 MeVE=\Delta m\cdot931.494=0.194135\cdot931.494\approx181\,\text{MeV}

טעות נפוצה: לבטל את הנייטרון שבצד שמאל מול אחד מהנייטרונים בצד ימין ואז לשכוח לחסר את הנייטרון השני - חייבים לספור את כל הנייטרונים בשני הצדדים (או לבטל אחד ולחסר mnm_n).

סעיף ג

תשובה:

אנרגיה קינטית של גרעיני התוצר ושל הנייטרונים; אנרגיה של קרינת גמא (פוטונים) שנפלטת מהגרעינים; (בהמשך גם אנרגיה של קרינת בטא מהתפרקות התוצרים, ובכור - חום).

רוב האנרגיה (כ־80%) מתקבלת כאנרגיה קינטית של שני גרעיני התוצר, שנדחים זה מזה בכוח חשמלי חזק. חלק נוסף הוא אנרגיה קינטית של הנייטרונים המשתחררים, וחלק נפלט כקרינת גמא (פוטונים) מהגרעינים המעוררים. התוצרים עצמם רדיואקטיביים, ובהתפרקויות שלהם משתחררת אנרגיה נוספת (קרינת בטא, גמא).

בכור, האנרגיה הקינטית של התוצרים הופכת בהתנגשויות לאנרגיה תרמית (חום) של הדלק ושל נוזל הקירור.

סעיף ד

תשובה:

האנרגיה הכוללת שיש להשקיע כדי לפרק את הגרעין לכל הנוקלאונים שלו (אנרגיית הקשר), מחולקת במספר הנוקלאונים - כמה אנרגיה צריך להשקיע בממוצע כדי לנתק נוקלאון אחד.

אנרגיית הקשר BB של גרעין היא האנרגיה שצריך להשקיע כדי לפרק אותו לפרוטונים ולנייטרונים חופשיים ונחים, רחוקים זה מזה. היא שווה ל־Δm c2\Delta m\,c^2, כש־Δm\Delta m הוא חוסר המסה.

אנרגיית הקשר הממוצעת לנוקלאון היא BA\frac{B}{A}: כמה אנרגיה צריך להשקיע בממוצע כדי לנתק נוקלאון אחד מהגרעין. ככל שהיא גדולה יותר, הנוקלאונים קשורים חזק יותר והגרעין יציב יותר.

סעיף ה

תשובה:

בביקוע גרעין כבד מתפצל לשני גרעינים בינוניים; במיזוג גרעינים קלים מתאחדים לגרעין כבד יותר. בשני המקרים התוצרים קרובים יותר לשיא עקומת B/AB/A (סביב ברזל), כלומר קשורים חזק יותר, וההפרש באנרגיית הקשר משתחרר.

- ביקוע: גרעין כבד (כמו 233U{}^{233}\text{U}, B/A≈7.6 MeVB/A\approx7.6\,\text{MeV}) מתפצל לשני גרעינים בינוניים (B/A≈8.4B/A\approx8.4–8.6 MeV8.6\,\text{MeV}).

- מיזוג: שני גרעינים קלים (כמו איזוטופים של מימן) מתאחדים לגרעין כבד יותר (כמו הליום, B/A≈7 MeVB/A\approx7\,\text{MeV}).

עקומת BA\frac{B}{A} כפונקציה של מספר המסה עולה מהגרעינים הקלים עד שיא סביב A≈56A\approx56 (ברזל) ויורדת לאט לגרעינים הכבדים. בשני התהליכים התוצרים קרובים יותר לשיא, ולכן אנרגיית הקשר הכוללת שלהם גדולה מזו של המגיבים. ההפרש - שווה לחוסר המסה כפול c2c^2 - משתחרר כאנרגיה קינטית וכקרינה.

לכן ביקוע משחרר אנרגיה רק עבור גרעינים כבדים, ומיזוג רק עבור גרעינים קלים.

סעיף ו

תשובה:

E≈7.5⋅1010 JE\approx7.5\cdot10^{10}\,\text{J}

מספר הגרעינים:

N=mmatom=1.0⋅10−3233.04⋅1.66⋅10−27≈2.59⋅1021N=\frac{m}{m_{atom}}=\frac{1.0\cdot10^{-3}}{233.04\cdot1.66\cdot10^{-27}}\approx2.59\cdot10^{21}

האנרגיה מביקוע אחד בג'אול:

181 MeV=181⋅106⋅1.6⋅10−19≈2.90⋅10−11 J181\,\text{MeV}=181\cdot10^{6}\cdot1.6\cdot10^{-19}\approx2.90\cdot10^{-11}\,\text{J}

האנרגיה הכוללת:

E=2.59⋅1021⋅2.90⋅10−11≈7.5⋅1010 JE=2.59\cdot10^{21}\cdot2.90\cdot10^{-11}\approx7.5\cdot10^{10}\,\text{J}

להשוואה: שריפה של גרם פחם משחררת כ־3⋅104 J3\cdot10^4\,\text{J} - פי מיליונים פחות.

שאלה 20 · גילוי הנייטרון בבריליום 9: חוקי שימור ואנרגיית קשרבאורך בגרות · בינונית

בשנת 1932 הפגיז צ'דוויק מטרה של בריליום 49Be{}^{9}_{4}\text{Be} בחלקיקי אלפא. בתגובה נוצר גרעין פחמן 612C{}^{12}_{6}\text{C} ונפלט חלקיק נוסף X, שאינו נושא מטען ושעובר דרך שכבות עבות של חומר. כך התגלה החלקיק X.

א.

ענו על הסעיפים הבאים:

(1) רשמו את משוואת התגובה הגרעינית שבה חלקיק אלפא פוגע בגרעין 49Be{}^{9}_{4}\text{Be}.

(2) מהו החלקיק X?

ב.

ציינו שני גדלים פיזיקליים שנשמרים בתגובה גרעינית.

ג.

המסה של אטום 49Be{}^{9}_{4}\text{Be} היא M=9.012182 uM=9.012182\,\text{u}. היעזרו במסות האלקטרון, הפרוטון והנייטרון שבדף הנוסחאות, וחשבו את אנרגיית הקשר של הגרעין 49Be{}^{9}_{4}\text{Be} ב־MeV\text{MeV}.

ד.

אנרגיית הקשר של הגרעין 2656Fe{}^{56}_{26}\text{Fe} היא 492.3 MeV492.3\,\text{MeV}, ואנרגיית הקשר של הגרעין 82208Pb{}^{208}_{82}\text{Pb} היא 1636.4 MeV1636.4\,\text{MeV}. איזה משני הגרעינים יציב יותר? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 20

סעיף א

תשובה:

(1) 24He+49Be→612C+01n{}^{4}_{2}\text{He}+{}^{9}_{4}\text{Be}\to{}^{12}_{6}\text{C}+{}^{1}_{0}\text{n} (2) X הוא נייטרון.

נסמן X=ZAXX={}^{A}_{Z}\text{X}:

24He+49Be→612C+ZAX{}^{4}_{2}\text{He}+{}^{9}_{4}\text{Be}\to{}^{12}_{6}\text{C}+{}^{A}_{Z}\text{X}

מספר המסה: 4+9=12+A⇒A=14+9=12+A\Rightarrow A=1. מטען: 2+4=6+Z⇒Z=02+4=6+Z\Rightarrow Z=0.

חלקיק עם A=1A=1 ו־Z=0Z=0 הוא נייטרון, 01n{}^{1}_{0}\text{n} - בהתאם לכך שהוא ניטרלי ועובר דרך חומר בקלות.

סעיף ב

תשובה:

המטען החשמלי ומספר הנוקלאונים (וגם האנרגיה הכוללת, כולל אנרגיית המנוחה, והתנע).

בכל תגובה גרעינית נשמרים:

- המטען החשמלי הכולל (סכום המספרים התחתונים).

- מספר הנוקלאונים הכולל (סכום המספרים העליונים).

נשמרים גם האנרגיה הכוללת (כולל אנרגיית המנוחה mc2mc^2) והתנע. שימו לב: המסה עצמה אינה נשמרת - חלק ממנה יכול להפוך לאנרגיה קינטית ולהפך.

סעיף ג

תשובה:

B≈58.2 MeVB\approx58.2\,\text{MeV}

מסת הגרעין (מורידים 4 אלקטרונים):

mnuc=9.012182−4⋅0.000549=9.009986 um_{nuc}=9.012182-4\cdot0.000549=9.009986\,\text{u}

מסת הנוקלאונים החופשיים (4 פרוטונים ו־9−4=59-4=5 נייטרונים):

4⋅1.007276+5⋅1.008665=9.072429 u4\cdot1.007276+5\cdot1.008665=9.072429\,\text{u}

חוסר המסה ואנרגיית הקשר:

Δm=9.072429−9.009986=0.062443 u\Delta m=9.072429-9.009986=0.062443\,\text{u}
B=0.062443⋅931.494≈58.2 MeVB=0.062443\cdot931.494\approx58.2\,\text{MeV}

טעות נפוצה: לחסר את מסת הנוקלאונים מהמסה האטומית בלי להוריד קודם את 4 האלקטרונים.

סעיף ד

תשובה:

2656Fe{}^{56}_{26}\text{Fe}: BA≈8.79 MeV\frac{B}{A}\approx8.79\,\text{MeV}, לעומת 7.87 MeV7.87\,\text{MeV} בעופרת.

המדד ליציבות הוא אנרגיית הקשר הממוצעת לנוקלאון, לא אנרגיית הקשר הכוללת:

(BA)Fe=492.356≈8.79 MeV,(BA)Pb=1636.4208≈7.87 MeV\left(\frac{B}{A}\right)_{\text{Fe}}=\frac{492.3}{56}\approx8.79\,\text{MeV},\qquad\left(\frac{B}{A}\right)_{\text{Pb}}=\frac{1636.4}{208}\approx7.87\,\text{MeV}

בברזל הנוקלאונים קשורים חזק יותר בממוצע, ולכן הוא יציב יותר.

טעות נפוצה: לבחור בעופרת כי אנרגיית הקשר הכוללת שלה גדולה יותר - היא גדולה רק כי יש בעופרת פי 3.7 יותר נוקלאונים.

עוד 1 שאלות על מבנה הגרעין, הכוח החזק ואנרגיית קשר

השאלות המלאות, עם הפתרונות, במחולל המבחנים.

  1. אנרגיית הקשר של הליום 3 והאנרגיה בהתפרקות פחמן 14 (באורך בגרות · בינונית)

    הליום 3, 23He{}^{3}_{2}\text{He}, הוא איזוטופ נדיר של הליום שגרעינו בנוי משני פרוטונים ונייטרון אחד. המסה של אטום הליום 3 היא…

שאלות מבחינות הבגרות על השיעור

השאלה המלאה, עם פתרון מלא לכל סעיף, בדף של כל בחינה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.