דילוג לתוכן המרכזי

סוגי קרינה ומשוואות התפרקות (α, β, γ) - שאלות ותרגילים

כיתות י"א-י"ב · קרינה וחומר - פיזיקה 5 יח"ל (שאלון 036282) · הגרעין ורדיואקטיביות · 28 שאלות

השאלות מסודרות מהקצרה לארוכה ומהקלה לקשה. נסו לפתור לבד, ורק אז פתחו את הפתרון.

שאלה 1 · השלמת משוואות: סמריום 147 ונתרן 22קצרה · קלה

לפניכם שני תהליכי התפרקות רדיואקטיבית. השתמשו בטבלה המחזורית לזיהוי היסודות: ניאודימיום (Nd) Z=60Z=60, סמריום (Sm) Z=62Z=62, ניאון (Ne) Z=10Z=10, נתרן (Na) Z=11Z=11, מגנזיום (Mg) Z=12Z=12.

א.

סמריום 147, 62147Sm{}^{147}_{62}\text{Sm}, מתפרק בפליטת חלקיק אלפא. רשמו את משוואת ההתפרקות, וזהו את גרעין הבת.

ב.

נתרן 22, 1122Na{}^{22}_{11}\text{Na}, מתפרק בפליטת פוזיטרון (β+\beta^+). רשמו את משוואת ההתפרקות, וזהו את גרעין הבת.

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

62147Sm→60143Nd+24He{}^{147}_{62}\text{Sm}\to{}^{143}_{60}\text{Nd}+{}^{4}_{2}\text{He} - ניאודימיום 143

חלקיק אלפא הוא גרעין הליום 24He{}^{4}_{2}\text{He}. משימור מספר הנוקלאונים ושימור המטען:

A=147−4=143Z=62−2=60A=147-4=143\qquad Z=62-2=60

Z=60Z=60 הוא ניאודימיום:

62147Sm→60143Nd+24He{}^{147}_{62}\text{Sm}\to{}^{143}_{60}\text{Nd}+{}^{4}_{2}\text{He}

סעיף ב

תשובה:

1122Na→1022Ne++10e+ν{}^{22}_{11}\text{Na}\to{}^{22}_{10}\text{Ne}+{}^{0}_{+1}\text{e}+\nu - ניאון 22

הפוזיטרון הוא +10e{}^{0}_{+1}\text{e}: מספר מסה 0 ומטען +1+1. בהתפרקות β+\beta^+ פרוטון בגרעין הופך לנייטרון, ונפלטים פוזיטרון ונייטרינו:

A=22−0=22Z=11−1=10A=22-0=22\qquad Z=11-1=10

Z=10Z=10 הוא ניאון:

1122Na→1022Ne++10e+ν{}^{22}_{11}\text{Na}\to{}^{22}_{10}\text{Ne}+{}^{0}_{+1}\text{e}+\nu

טעות נפוצה: להעלות את ZZ באחד כמו בהתפרקות β−\beta^- ולקבל מגנזיום. בפליטת מטען חיובי המטען של הגרעין יורד.

שאלה 2 · זיהוי סוג ההתפרקות מגרעין האב וגרעין הבתקצרה · בינונית

בטבלה זוגות של גרעין אב וגרעין הבת שמתקבל ממנו (המצב המעורר מסומן ב-∗*):

גרעין אבגרעין בת
(1)83210Bi{}^{210}_{83}\text{Bi}84210Po{}^{210}_{84}\text{Po}
(2)611C{}^{11}_{6}\text{C}511B{}^{11}_{5}\text{B}
(3)92234U{}^{234}_{92}\text{U}90230Th{}^{230}_{90}\text{Th}
(4)56137Ba∗{}^{137}_{56}\text{Ba}^*56137Ba{}^{137}_{56}\text{Ba}
(5)88226Ra{}^{226}_{88}\text{Ra}86224Rn{}^{224}_{86}\text{Rn}
א.

לכל זוג קבעו באיזה סוג התפרקות (α\alpha, β−\beta^-, β+\beta^+ או γ\gamma) עובר האב לבת. אם זה לא אפשרי בהתפרקות אחת - הסבירו מדוע.

ב.

בזוג (1) נפלט אלקטרון מהגרעין, אבל בגרעין אין אלקטרונים. הסבירו מהיכן הגיע האלקטרון, ומדוע נוצר עוד חלקיק בתהליך.

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

(1) β−\beta^- (2) β+\beta^+ (3) α\alpha (4) γ\gamma (5) לא אפשרי בהתפרקות אחת

משווים את השינוי ב-AA וב-ZZ: באלפא ΔA=−4, ΔZ=−2\Delta A=-4,\ \Delta Z=-2; ב-β−\beta^- ΔA=0, ΔZ=+1\Delta A=0,\ \Delta Z=+1; ב-β+\beta^+ ΔA=0, ΔZ=−1\Delta A=0,\ \Delta Z=-1; בגמא אין שינוי.

(1) ΔA=0, ΔZ=+1\Delta A=0,\ \Delta Z=+1 - β−\beta^-.

(2) ΔA=0, ΔZ=−1\Delta A=0,\ \Delta Z=-1 - β+\beta^+.

(3) ΔA=−4, ΔZ=−2\Delta A=-4,\ \Delta Z=-2 - α\alpha.

(4) אותו גרעין, ממצב מעורר למצב היסוד - γ\gamma.

(5) ΔA=−2, ΔZ=−2\Delta A=-2,\ \Delta Z=-2. אף התפרקות לא משנה את AA ב-2: אלפא מורידה 4, והשאר לא משנות את AA. לכן זה לא אפשרי בהתפרקות אחת (וגם לא בשרשרת של התפרקויות כאלה, כי AA יכול להשתנות רק בכפולות של 4).

סעיף ב

תשובה:

נייטרון בגרעין הופך לפרוטון; האלקטרון (והאנטי-נייטרינו) נוצרים ברגע ההתפרקות.

בהתפרקות β−\beta^- נייטרון בגרעין הופך לפרוטון:

01n→11p+−10e+νˉ{}^{1}_{0}\text{n}\to{}^{1}_{1}\text{p}+{}^{0}_{-1}\text{e}+\bar\nu

האלקטרון לא היה בגרעין קודם - הוא נוצר בתהליך, וכך נשמר המטען: נייטרון ניטרלי הופך לפרוטון חיובי ואלקטרון שלילי. מספר הנוקלאונים לא משתנה (נייטרון הוחלף בפרוטון), ולכן AA נשאר ו-ZZ עולה ב-1.

בנוסף נוצר אנטי-נייטרינו: בלעדיו לכל האלקטרונים היו אותה אנרגיה, אבל במדידה האנרגיה שלהם מתפלגת על תחום רחב - האנטי-נייטרינו לוקח את שאר האנרגיה (ואת שאר התנע).

שאלה 3 · שתי קבוצות של חלקיקי אלפא מתוריום 230 ופוטון הגמאקצרה · קשה

תוריום 230, 90230Th{}^{230}_{90}\text{Th}, מתפרק בפליטת אלפא לרדיום 226. גרעיני תוריום במנוחה פולטים חלקיקי אלפא בשתי אנרגיות קינטיות בלבד: 4.6870 MeV4.6870\,\text{MeV} (ברוב ההתפרקויות) ו-4.6205 MeV4.6205\,\text{MeV}. בחלק מההתפרקויות נמדד גם פוטון גמא. הניחו שמסת כל גרעין פרופורציונית למספר המסה שלו.

א.

הסבירו מדוע לחלקיקי האלפא יש שתי אנרגיות מוגדרות (ולא תחום רציף כמו בבטא), ובאילו התפרקויות נפלט פוטון הגמא.

ב.

חשבו את אנרגיית פוטון הגמא ואת אורך הגל שלו.

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

בהתפרקות יש רק שני תוצרים, ולכן לאלפא אנרגיה מוגדרת; קבוצת 4.6205 MeV4.6205\,\text{MeV} משאירה את הרדיום במצב מעורר, והוא פולט גמא.

בהתפרקות אלפא יש שני תוצרים בלבד - האלפא וגרעין הבת. משימור התנע (התחלה ממנוחה) הם נעים בכיוונים מנוגדים עם תנעים שווים בגודלם, ולכן האנרגיה המשתחררת מתחלקת ביניהם ביחס קבוע. כל אנרגיה משתחררת נותנת אנרגיה מוגדרת אחת לאלפא.

שתי אנרגיות שונות פירושן שתי אנרגיות משתחררות שונות: לפעמים גרעין הרדיום נוצר במצב היסוד, ולפעמים במצב מעורר - ואז חלק מהאנרגיה "נשאר" בגרעין. חלקיקי האלפא בעלי האנרגיה הנמוכה (4.6205 MeV4.6205\,\text{MeV}) הם אלה שמשאירים רדיום מעורר, והוא עובר למצב היסוד בפליטת פוטון גמא.

(בבטא יש שלושה תוצרים - גם אנטי-נייטרינו - והחלוקה ביניהם אינה קבועה, ולכן הספקטרום רציף.)

סעיף ב

תשובה:

Eγ≈67.7 keVE_\gamma\approx67.7\,\text{keV}, λ≈1.84⋅10−11 m\lambda\approx1.84\cdot10^{-11}\,\text{m}

משימור התנע pα=pRap_\alpha=p_{Ra}, ולכן K=p22mK=\frac{p^2}{2m} מתחלקת ביחס הפוך למסות:

KRaKα=mαmRa=4226\frac{K_{Ra}}{K_\alpha}=\frac{m_\alpha}{m_{Ra}}=\frac{4}{226}

האנרגיה המשתחררת כולה (אלפא ורתע):

E=Kα+KRa=Kα(1+4226)=Kα⋅230226E=K_\alpha+K_{Ra}=K_\alpha\left(1+\frac{4}{226}\right)=K_\alpha\cdot\frac{230}{226}

ההפרש בין האנרגיות המשתחררות בשתי הקבוצות הוא אנרגיית העירור של הרדיום, שיוצאת כפוטון:

Eγ=(4.6870−4.6205)⋅230226=0.0665⋅1.0177≈0.0677 MeV=67.7 keVE_\gamma=(4.6870-4.6205)\cdot\frac{230}{226}=0.0665\cdot1.0177\approx0.0677\,\text{MeV}=67.7\,\text{keV}

אורך הגל:

λ=hcEγ=6.63⋅10−34⋅3⋅10867.7⋅103⋅1.6⋅10−19≈1.84⋅10−11 m\lambda=\frac{hc}{E_\gamma}=\frac{6.63\cdot10^{-34}\cdot3\cdot10^{8}}{67.7\cdot10^{3}\cdot1.6\cdot10^{-19}}\approx1.84\cdot10^{-11}\,\text{m}

טעות נפוצה: לקחת את הפרש האנרגיות של חלקיקי האלפא (66.5 keV66.5\,\text{keV}) כאנרגיית הפוטון. גם אנרגיית הרתע של הרדיום שונה בשתי הקבוצות, וההפרש הזה שייך לפוטון.

שאלה 4 · התפרקות אלפא של רדיום 226: אנרגיה ורתעביניים · בינונית

רדיום 226 (88226Ra^{226}_{88}\text{Ra}) מתפרק בפליטת חלקיק אלפא לגרעין ראדון.

מסות אטומיות: m(226Ra)=226.025410 um(^{226}\text{Ra})=226.025410\,\text{u}, m(Rn)=222.017578 um(\text{Rn})=222.017578\,\text{u}, m(4He)=4.002603 um(^{4}\text{He})=4.002603\,\text{u}.

א.

רשמו את משוואת ההתפרקות.

ב.

כמה אנרגיה משתחררת בהתפרקות של גרעין רדיום אחד הנמצא במנוחה?

ג.

במדידה נמצא שהאנרגיה הקינטית של חלקיקי האלפא היא כ-4.78 MeV4.78\,\text{MeV}, מעט פחות מהתוצאה בסעיף ב. הסבירו את ההפרש, והראו בחישוב שהוא מתאים לערך הנמדד.

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

88226Ra→86222Rn+24He^{226}_{88}\text{Ra}\rightarrow{}^{222}_{86}\text{Rn}+{}^{4}_{2}\text{He}

חלקיק אלפא הוא גרעין הליום 24He^{4}_{2}\text{He}. מספר המסה יורד ב-4 והמספר האטומי ב-2:

88226Ra→86222Rn+24He^{226}_{88}\text{Ra}\rightarrow{}^{222}_{86}\text{Rn}+{}^{4}_{2}\text{He}

סעיף ב

תשובה:

≈4.87 MeV\approx4.87\,\text{MeV}

מסות אטומיות: 88 אלקטרונים בכל צד (86+286+2), ולכן הם מתקזזים.

Δm=226.025410−222.017578−4.002603=0.005229 u\Delta m=226.025410-222.017578-4.002603=0.005229\,\text{u}
Q=0.005229⋅931.494≈4.87 MeVQ=0.005229\cdot931.494\approx4.87\,\text{MeV}

האנרגיה הזאת הופכת לאנרגיה קינטית של התוצרים.

סעיף ג

תשובה:

גרעין הראדון נרתע ומקבל חלק מהאנרגיה; Kα=Q⋅222226≈4.78 MeVK_\alpha=Q\cdot\frac{222}{226}\approx4.78\,\text{MeV}

הגרעין היה במנוחה, ולכן התנע הכולל אחרי ההתפרקות הוא אפס: הראדון נרתע לכיוון הפוך לאלפא עם תנע שווה בגודלו, pα=pRn=pp_\alpha=p_{Rn}=p.

אנרגיה קינטית היא K=p22mK=\frac{p^2}{2m}, ולכן האנרגיה מתחלקת ביחס הפוך למסות:

KRnKα=mαmRn≈4222\frac{K_{Rn}}{K_\alpha}=\frac{m_\alpha}{m_{Rn}}\approx\frac{4}{222}
Kα=Q⋅mRnmRn+mα≈4.87⋅222226≈4.78 MeVK_\alpha=Q\cdot\frac{m_{Rn}}{m_{Rn}+m_\alpha}\approx4.87\cdot\frac{222}{226}\approx4.78\,\text{MeV}

והראדון מקבל כ-0.09 MeV0.09\,\text{MeV}. החלק של הראדון קטן כי הוא כבד בהרבה, אבל הוא לא אפס - לכן אנרגיית האלפא קטנה מעט מ-QQ.

שאלה 5 · ספקטרום הבטא של ניקל 63 והנייטרינוביניים · בינונית

ניקל 63 (2863Ni^{63}_{28}\text{Ni}) משמש כמקור אלקטרונים בגלאים כימיים. הוא מתפרק בהתפרקות בטא מינוס לנחושת (Cu).

מסות אטומיות: m(63Ni)=62.929670 um(^{63}\text{Ni})=62.929670\,\text{u}, m(63Cu)=62.929598 um(^{63}\text{Cu})=62.929598\,\text{u}.

א.

רשמו את משוואת ההתפרקות.

ב.

חשבו את האנרגיה הקינטית המרבית שיכולה להיות לאלקטרון הנפלט (ב-keV\text{keV}). הזניחו את אנרגיית הרתע של גרעין הנחושת.

ג.

מודדים את האנרגיות הקינטיות של האלקטרונים הנפלטים ומשרטטים את מספר האלקטרונים כפונקציה של האנרגיה הקינטית:

1. מה צריך להיות הערך של KmaxK_{max} בגרף? הסבירו מדוע זה מתאים לשימור אנרגיה.

2. רוב האלקטרונים יוצאים עם אנרגיה קטנה מ-KmaxK_{max}. הסבירו מדוע אין בזה סתירה לשימור האנרגיה, ומה הסיקו מגרף כזה.

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

2863Ni→2963Cu+−10e+νˉ^{63}_{28}\text{Ni}\rightarrow{}^{63}_{29}\text{Cu}+{}^{0}_{-1}e+\bar{\nu}

בהתפרקות בטא מינוס נייטרון בגרעין הופך לפרוטון, ונפלטים אלקטרון ואנטי-נייטרינו. מספר המסה לא משתנה והמספר האטומי עולה ב-1:

2863Ni→2963Cu+−10e+νˉ^{63}_{28}\text{Ni}\rightarrow{}^{63}_{29}\text{Cu}+{}^{0}_{-1}e+\bar{\nu}

סעיף ב

תשובה:

Kmax≈67 keVK_{max}\approx67\,\text{keV}

משתמשים במסות אטומיות בלי להוסיף אלקטרון: לאטום הנחושת יש 29 אלקטרונים, אחד יותר מלאטום הניקל, והאלקטרון הנוסף הזה הוא בדיוק האלקטרון הנפלט.

Δm=62.929670−62.929598=0.000072 u\Delta m=62.929670-62.929598=0.000072\,\text{u}
Q=0.000072⋅931.494≈0.067 MeV=67 keVQ=0.000072\cdot931.494\approx0.067\,\text{MeV}=67\,\text{keV}

אם הנחושת לא נרתעת והאנטי-נייטרינו כמעט לא מקבל אנרגיה, כל האנרגיה עוברת לאלקטרון: Kmax≈67 keVK_{max}\approx67\,\text{keV}.

סעיף ג

תשובה:

Kmax≈67 keVK_{max}\approx67\,\text{keV}; את ההפרש לוקח האנטי-נייטרינו - כך נחזה קיומו

1. הגרף מסתיים ב-Kmax≈67 keVK_{max}\approx67\,\text{keV}: זו האנרגיה שהשתחררה מהפרש המסות. אף אלקטרון לא יוצא עם יותר אנרגיה, כי אנרגיה לא נוצרת יש מאין.

2. אם רק אלקטרון היה נפלט, שימור אנרגיה ותנע היו מחייבים שלכל האלקטרונים תהיה אותה אנרגיה (כמו חלקיקי האלפא בהתפרקות אלפא). הספקטרום רציף, ולכן חלקיק נוסף נפלט ולוקח את ההפרש: Ke+Kνˉ=QK_e+K_{\bar\nu}=Q. החלקיק הזה ניטרלי, כמעט חסר מסה וכמעט אינו מגיב עם חומר, ולכן לא נקלט במדידה. מספקטרום כזה נחזה קיומו של הנייטרינו (פאולי), הרבה לפני שנמדד ישירות.

שאלה 6 · דעיכה רדיואקטיבית: צזיום 137 במד מפלס תעשייתיבאורך בגרות · בדרך לבגרות

צזיום   55137Cs^{137}_{\;55}\text{Cs} הוא איזוטופ רדיואקטיבי שמשמש כמקור קרינה במכשירים תעשייתיים, למשל למדידת מפלס של נוזל במכל סגור. הוא מתפרק בהתפרקות בטא מינוס (הגרעין שנוצר פולט גם קרינת גמא, והיא המשמשת למדידה), וזמן מחצית החיים שלו 3030 שנה (11 שנה =3.15⋅107 s=3.15\cdot 10^{7}\,\text{s}).

במקור של צזיום 137 יש ברגע t=0t=0 מספר גרעינים N0=2.0⋅1018N_0=2.0\cdot 10^{18}.

א.

רשמו את נוסחת ההתפרקות של   55137Cs^{137}_{\;55}\text{Cs}. הגרעין שנוצר הוא גרעין של בריום, Ba\text{Ba}.

ב.

כמה גרעיני צזיום 137 שלא התפרקו יישארו במקור אחרי 6060 שנה?

ג.

חשבו את קבוע הדעיכה, λ\lambda, של צזיום 137 ביחידות 1s\frac{1}{\text{s}}.

ד.

חשבו את הפעילות של המקור ברגע t=0t=0.

ה.

אחרי כמה שנים תקטן פעילות המקור ל־18\frac{1}{8} מהפעילות ההתחלתית? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

  55137Cs  →    56137Ba+ −10e  (+νˉ)^{137}_{\;55}\text{Cs}\;\rightarrow\;^{137}_{\;56}\text{Ba}+\,^{0}_{-1}e\;(+\bar\nu)

בפליטת בטא מינוס נפלט מהגרעין אלקטרון, −10e^{0}_{-1}e (נייטרון בגרעין הופך לפרוטון). שימור מספר הנוקלאונים ושימור המטען:

•מספר המסה: 137=A+0  ⇒  A=137137=A+0\;\Rightarrow\;A=137

•מספר האטום: 55=Z+(−1)  ⇒  Z=5655=Z+(-1)\;\Rightarrow\;Z=56

  55137Cs  →    56137Ba+ −10e  (+νˉ)^{137}_{\;55}\text{Cs}\;\rightarrow\;^{137}_{\;56}\text{Ba}+\,^{0}_{-1}e\;(+\bar\nu)

(בהתפרקות נפלט גם אנטי־נייטרינו, νˉ\bar\nu, ללא מטען וללא מספר מסה.)

סעיף ב

תשובה:

N=5.0⋅1017N=5.0\cdot 10^{17}

6060 שנה הן 6030=2\frac{60}{30}=2 זמני מחצית חיים. בכל זמן מחצית חיים מספר הגרעינים שלא התפרקו קטן לחצי:

N=N0⋅(12)2=2.0⋅10184=5.0⋅1017N=N_0\cdot\left(\frac{1}{2}\right)^{2}=\frac{2.0\cdot 10^{18}}{4}=5.0\cdot 10^{17}

סעיף ג

תשובה:

λ≈7.3⋅10−10 1s\lambda\approx 7.3\cdot 10^{-10}\,\frac{1}{\text{s}}

מדף הנוסחאות:

T1/2=ln⁡2λ  ⇒  λ=ln⁡2T1/2T_{1/2}=\frac{\ln 2}{\lambda}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{\ln 2}{T_{1/2}}

T1/2=30T_{1/2}=30 שנה =30⋅3.15⋅107≈9.45⋅108 s=30\cdot 3.15\cdot 10^{7}\approx 9.45\cdot 10^{8}\,\text{s}:

λ=0.6939.45⋅108≈7.3⋅10−10 1s\lambda=\frac{0.693}{9.45\cdot 10^{8}}\approx 7.3\cdot 10^{-10}\,\frac{1}{\text{s}}

סעיף ד

תשובה:

R0≈1.5⋅109 BqR_0\approx 1.5\cdot 10^{9}\,\text{Bq}

מדף הנוסחאות, פעילות של מקור רדיואקטיבי:

R=λNR=\lambda N
R0=7.33⋅10−10⋅2.0⋅1018≈1.5⋅109 1s=1.5⋅109 BqR_0=7.33\cdot 10^{-10}\cdot 2.0\cdot 10^{18}\approx 1.5\cdot 10^{9}\,\frac{1}{\text{s}}=1.5\cdot 10^{9}\,\text{Bq}

כלומר בכל שנייה מתפרקים במקור כ־1.5⋅1091.5\cdot 10^{9} גרעינים – אף שזמן מחצית החיים ארוך, מספר הגרעינים העצום נותן פעילות גדולה.

טעות נפוצה: להציב את T1/2T_{1/2} בשנים – אז λ\lambda ביחידות 1שנה\frac{1}{\text{שנה}}, והפעילות אינה בבקרל.

סעיף ה

תשובה:

אחרי 9090 שנה (33 זמני מחצית חיים).

לפי R=λNR=\lambda N, ו־λ\lambda קבוע, הפעילות יחסית למספר הגרעינים שלא התפרקו. לכן הפעילות קטנה לחצי בכל זמן מחצית חיים, בדיוק כמו NN:

18=(12)3\frac{1}{8}=\left(\frac{1}{2}\right)^{3}

כלומר נדרשים 33 זמני מחצית חיים:

t=3T1/2=3⋅30=90 שנהt=3T_{1/2}=3\cdot 30=90\ \text{שנה}

שאלה 7 · גופרית־35: משוואת התפרקות, קבוע דעיכה ופעילותבאורך בגרות · בדרך לבגרות

האיזוטופ גופרית־35, 1635S^{35}_{16}\text{S}, משמש במחקר ביולוגי לסימון חלבונים. הוא מתפרק בהתפרקות β−\beta^- לאיזוטופ של כלור (Cl\text{Cl}), וזמן מחצית החיים שלו T1/2=87T_{1/2}=87 ימים.

בדגימה מסוימת יש בזמן t=0t=0 בדיוק N0=8.0⋅1016N_0=8.0\cdot 10^{16} גרעיני גופרית־35.

א.

כתבו את משוואת ההתפרקות של גופרית־35, וקבעו את המספר האטומי ואת מספר המסה של הכלור שנוצר.

ב.

חשבו כמה גרעיני גופרית־35 נשארו בדגימה כעבור 261261 ימים.

ג.

חשבו את קבוע הדעיכה λ\lambda של גופרית־35, ביחידות s−1\text{s}^{-1}.

ד.

חשבו את פעילות הדגימה בזמן t=0t=0 ואחרי 261261 ימים.

ה.

תלמיד טוען: "מחצית מן הגרעינים מתפרקים ב־8787 ימים, ולכן אחרי 174174 ימים לא תישאר בדגימה גופרית־35 כלל."

קבעו אם הטענה נכונה, ונמקו. חשבו כעבור כמה ימים תקטן פעילות הדגימה ל־116\frac{1}{16} מפעילותה ההתחלתית.

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

1635S→ 1735Cl+ −1   0e+νˉ^{35}_{16}\text{S}\to\,^{35}_{17}\text{Cl}+\,^{\;\,0}_{-1}e+\bar{\nu}; Z=17Z=17, A=35A=35.

בהתפרקות β−\beta^- נויטרון בגרעין הופך לפרוטון, ונפלטים אלקטרון ואנטי־נייטרינו. לכן ZZ גדל ב־11 ו־AA אינו משתנה:

1635S  →  1735Cl+ −1   0e+νˉ^{35}_{16}\text{S}\;\to\;^{35}_{17}\text{Cl}+\,^{\;\,0}_{-1}e+\bar{\nu}

בדיקה: מספר המסה 35=35+035=35+0; המטען 16=17+(−1)16=17+(-1).

סעיף ב

תשובה:

N=1.0⋅1016N=1.0\cdot 10^{16}

26187=3\frac{261}{87}=3 – בדיוק שלושה זמני מחצית חיים. בכל זמן מחצית חיים מספר הגרעינים קטן פי 22:

N=N0(12)3=8.0⋅10168=1.0⋅1016N=N_0\left(\tfrac{1}{2}\right)^{3}=\frac{8.0\cdot 10^{16}}{8}=1.0\cdot 10^{16}

(או לפי N=N0e−λtN=N_0e^{-\lambda t} עם λt=3ln⁡2\lambda t=3\ln 2 – אותה תוצאה.)

סעיף ג

תשובה:

λ≈9.22⋅10−8 s−1\lambda\approx 9.22\cdot 10^{-8}\,\text{s}^{-1}

לפי דף הנוסחאות:

T1/2=ln⁡2λ  ⇒  λ=ln⁡2T1/2T_{1/2}=\frac{\ln 2}{\lambda}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{\ln 2}{T_{1/2}}

T1/2=87⋅24⋅3600≈7.52⋅106 sT_{1/2}=87\cdot 24\cdot 3600\approx 7.52\cdot 10^{6}\,\text{s}:

λ=0.6937.52⋅106≈9.22⋅10−8 s−1\lambda=\frac{0.693}{7.52\cdot 10^{6}}\approx 9.22\cdot 10^{-8}\,\text{s}^{-1}

סעיף ד

תשובה:

R0≈7.4⋅109 BqR_0\approx 7.4\cdot 10^{9}\,\text{Bq}; R≈9.2⋅108 BqR\approx 9.2\cdot 10^{8}\,\text{Bq}

לפי דף הנוסחאות, הפעילות R=λNR=\lambda N:

R0=λN0=9.22⋅10−8⋅8.0⋅1016≈7.4⋅109 BqR_0=\lambda N_0=9.22\cdot 10^{-8}\cdot 8.0\cdot 10^{16}\approx 7.4\cdot 10^{9}\,\text{Bq}

אחרי 261261 ימים (סעיף ב, N=1.0⋅1016N=1.0\cdot 10^{16}):

R=λN=9.22⋅10−8⋅1.0⋅1016≈9.2⋅108 BqR=\lambda N=9.22\cdot 10^{-8}\cdot 1.0\cdot 10^{16}\approx 9.2\cdot 10^{8}\,\text{Bq}

הפעילות קטנה פי 88, כמו מספר הגרעינים – היא פרופורציונית אליו.

סעיף ה

תשובה:

הטענה שגויה – אחרי 174174 ימים נשאר רבע (2.0⋅10162.0\cdot 10^{16} גרעינים). הפעילות תקטן ל־116\frac{1}{16} אחרי 348348 ימים.

קביעה: הטענה שגויה.

נימוק: בכל זמן מחצית חיים מתפרקת מחצית מן הגרעינים שנשארו, ולא מחצית מן הכמות ההתחלתית. אחרי 174174 ימים (שני זמני מחצית):

N=N0(12)2=N04=2.0⋅1016N=N_0\left(\tfrac{1}{2}\right)^{2}=\frac{N_0}{4}=2.0\cdot 10^{16}

– רבע מן הגרעינים עדיין קיימים. הדעיכה מעריכית: N=N0e−λtN=N_0e^{-\lambda t} אינו מגיע לאפס בזמן סופי.

הזמן עד 116\frac{1}{16}: הפעילות פרופורציונית למספר הגרעינים, ו־116=(12)4\frac{1}{16}=\left(\frac12\right)^4, כלומר ארבעה זמני מחצית חיים:

t=4T1/2=4⋅87=348 ימיםt=4T_{1/2}=4\cdot 87=348\ \text{ימים}

שאלה 8 · יוד 131 ברפואה: זמן מחצית חיים מטבלת פעילותבאורך בגרות · בדרך לבגרות

איזוטופ היוד 53131I{}^{131}_{53}\text{I} משמש לטיפול רפואי בבלוטת התריס. הוא מתפרק בפליטת חלקיק β−\beta^- , ותוצר ההתפרקות הוא איזוטופ של קסנון (Xe\text{Xe}).

במעבדה מדדו את הפעילות של דוגמת יוד 131 בכמה מועדים, וקיבלו את התוצאות שבטבלה:

הזמן tt (day)(\text{day})004488121216162424
הפעילות RR (MBq)(\text{MBq})4004002842841981981421421011014949
א.

כתבו את משוואת ההתפרקות של 53131I{}^{131}_{53}\text{I} .

ב.

היעזרו בטבלה וקבעו את זמן מחצית החיים של יוד 131. הסבירו כיצד קבעתם.

ג.

מה החלק מגרעיני היוד המקוריים שיישאר כעבור 3232 ימים? מה תהיה אז הפעילות של הדוגמה?

ד.

חשבו את מספר גרעיני היוד בדוגמה ברגע t=0t=0 .

ה.

חשבו כעבור כמה ימים תרד הפעילות של הדוגמה לעשירית מערכה ההתחלתי.

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

53131I→54131Xe+−10e+νˉ{}^{131}_{53}\text{I}\to{}^{131}_{54}\text{Xe}+{}^{0}_{-1}e+\bar\nu

בהתפרקות β−\beta^- נויטרון בגרעין הופך לפרוטון, ונפלטים אלקטרון ואנטי־נייטרינו. מספר המסה לא משתנה, והמספר האטומי גדל ב־11:

53131I  →  54131Xe+−10e+νˉ{}^{131}_{53}\text{I}\;\to\;{}^{131}_{54}\text{Xe}+{}^{0}_{-1}e+\bar\nu

בדיקה: מסה 131=131+0131=131+0 ✓, מטען 53=54+(−1)53=54+(-1) ✓.

סעיף ב

תשובה:

T1/2≈8T_{1/2}\approx 8 ימים

זמן מחצית החיים הוא הזמן שבו הפעילות (ומספר הגרעינים) קטנה פי 22.

•מ־t=0t=0 (400 MBq400\,\text{MBq}) ל־t=8t=8 ימים (198≈200 MBq198\approx 200\,\text{MBq}) – הפעילות קטנה פי 22.

•מ־t=8t=8 (198198) ל־t=16t=16 (101≈100101\approx 100) – שוב פי 22.

•מ־t=16t=16 (101101) ל־t=24t=24 (49≈5049\approx 50) – שוב פי 22.

לכן T1/2≈8T_{1/2}\approx 8 ימים. (הסטיות הקטנות נובעות מאי־ודאות במדידה.)

סעיף ג

תשובה:

116\frac{1}{16}; R=25 MBqR=25\,\text{MBq}

3232 ימים הם 328=4\frac{32}{8}=4 זמני מחצית חיים. אחרי כל אחד מהם נשאר חצי:

NN0=(12)4=116\frac{N}{N_0}=\left(\frac12\right)^{4}=\frac{1}{16}

הפעילות יחסית למספר הגרעינים (R=λNR=\lambda N), ולכן גם היא קטנה פי 1616:

R=40016=25 MBqR=\frac{400}{16}=25\,\text{MBq}

סעיף ד

תשובה:

N0≈4.0⋅1014N_0\approx 4.0\cdot 10^{14}

מדף הנוסחאות R=λNR=\lambda N ו־λ=ln⁡2T1/2\lambda=\frac{\ln 2}{T_{1/2}}. את T1/2T_{1/2} ממירים לשניות, כי 1 Bq1\,\text{Bq} היא התפרקות אחת בשנייה:

T1/2=8⋅24⋅3600=6.91⋅105 s,λ=0.6936.91⋅105≈1.0⋅10−6 1sT_{1/2}=8\cdot 24\cdot 3600=6.91\cdot 10^{5}\,\text{s},\qquad \lambda=\frac{0.693}{6.91\cdot 10^{5}}\approx 1.0\cdot 10^{-6}\,\frac{1}{\text{s}}
N0=R0λ=4.0⋅1081.0⋅10−6≈4.0⋅1014N_0=\frac{R_0}{\lambda}=\frac{4.0\cdot 10^{8}}{1.0\cdot 10^{-6}}\approx 4.0\cdot 10^{14}

(400 MBq=4.0⋅108 Bq400\,\text{MBq}=4.0\cdot 10^{8}\,\text{Bq}.)

טעות נפוצה: להציב את λ\lambda ביחידות של 1day\frac{1}{\text{day}} – אז מתקבל מספר גרעינים קטן פי 86,40086{,}400.

סעיף ה

תשובה:

t≈26.6t\approx 26.6 ימים

עשירית אינה חזקה שלמה של 12\frac12, ולכן משתמשים בחוק הדעיכה מדף הנוסחאות:

R=R0e−λt  ⇒  110=e−λt  ⇒  λt=ln⁡10R=R_0e^{-\lambda t}\;\Rightarrow\;\frac{1}{10}=e^{-\lambda t}\;\Rightarrow\;\lambda t=\ln 10
t=ln⁡10λ=ln⁡10ln⁡2⋅T1/2=2.3030.693⋅8≈3.32⋅8≈26.6 ימיםt=\frac{\ln 10}{\lambda}=\frac{\ln 10}{\ln 2}\cdot T_{1/2}=\frac{2.303}{0.693}\cdot 8\approx 3.32\cdot 8\approx 26.6\ \text{ימים}

בדיקת סבירות: אחרי 33 מחציות חיים (2424 ימים) נשארת 18\frac18 ואחרי 44 (3232 ימים) 116\frac{1}{16}; עשירית נמצאת ביניהן ✓ (ובטבלה: ב־2424 ימים 49 MBq49\,\text{MBq}, קרוב ל־40 MBq40\,\text{MBq} אך עדיין מעליו).

טעות נפוצה: לחלק את 1010 ב־22 ולענות 55 מחציות חיים, או לענות 4040 ימים.

שאלה 9 · טכנציום־99m: פולט גמא לצילום רפואיבאורך בגרות · בדרך לבגרות

האיזוטופ טכנציום־99m,   4399mTc^{99m}_{\;43}\text{Tc}, משמש לצילומי מיפוי רפואיים. הגרעין שלו נמצא במצב מעורר, והוא עובר למצב היסוד שלו, 4399Tc^{99}_{43}\text{Tc}, בפליטת קרינת γ\gamma בלבד. זמן מחצית החיים של התהליך הוא 6.06.0 שעות.

בשעה 08:00 בבוקר הפעילות של מנה שהוכנה לבדיקה היא 800 MBq800\,\text{MBq} (1 MBq=106 Bq1\,\text{MBq}=10^6\,\text{Bq}).

א.

רשמו את משוואת התהליך, והסבירו מדוע מספר המסה ומספר האטום אינם משתנים בו.

ב.

איזה חלק ממספר גרעיני   4399mTc^{99m}_{\;43}\text{Tc} שהיו במנה בשעה 08:00 נשאר כעבור 2424 שעות?

ג.

חשבו את הפעילות של המנה בשעה 20:00 באותו יום.

ד.

חשבו את קבוע הדעיכה λ\lambda (ב־s−1\text{s}^{-1}) ואת מספר גרעיני   4399mTc^{99m}_{\;43}\text{Tc} שהיו במנה בשעה 08:00.

ה.

הבדיקה מתבטלת, והמנה נשמרת במקום מוגן עד שהפעילות שלה יורדת ל־5 MBq5\,\text{MBq}. חשבו כמה זמן אחרי 08:00 זה יקרה.

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה:

  4399mTc→4399Tc+γ^{99m}_{\;43}\text{Tc}\rightarrow{}^{99}_{43}\text{Tc}+\gamma; נפלט פוטון – אין לו מסה (מספר מסה 00) ואין לו מטען.

  4399mTc→4399Tc+γ^{99m}_{\;43}\text{Tc}\rightarrow{}^{99}_{43}\text{Tc}+\gamma

בהתפרקות γ\gamma הגרעין עובר ממצב מעורר למצב היסוד שלו, ועודף האנרגייה נפלט כפוטון. הפוטון אינו נוקלאון ואין לו מטען חשמלי, ולכן מספר הנוקלאונים (מספר המסה 9999) ומספר הפרוטונים (מספר האטום 4343) אינם משתנים – הגרעין נשאר טכנציום־99, רק באנרגייה נמוכה יותר.

סעיף ב

תשובה:

116\frac{1}{16}

2424 שעות הן 246.0=4\frac{24}{6.0}=4 זמני מחצית חיים. בכל זמן מחצית חיים מספר הגרעינים קטן לחצי:

NN0=(12)4=116\frac{N}{N_0}=\left(\frac12\right)^4=\frac1{16}

סעיף ג

תשובה:

200 MBq200\,\text{MBq}

בין 08:00 ל־20:00 עוברות 1212 שעות – שני זמני מחצית חיים. הפעילות יחסית למספר הגרעינים (R=λNR=\lambda N), ולכן גם היא קטנה לחצי בכל זמן מחצית חיים:

R=800⋅(12)2=200 MBqR=800\cdot\left(\frac12\right)^2=200\,\text{MBq}

סעיף ד

תשובה:

λ≈3.21⋅10−5 s−1\lambda\approx3.21\cdot10^{-5}\,\text{s}^{-1}; N0≈2.5⋅1013N_0\approx2.5\cdot10^{13}

מדף הנוסחאות:

T1/2=ln⁡2λ  ⇒  λ=ln⁡2T1/2T_{1/2}=\frac{\ln2}{\lambda}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{\ln2}{T_{1/2}}

T1/2=6.0⋅3600=21600 sT_{1/2}=6.0\cdot3600=21600\,\text{s}:

λ=0.69321600≈3.21⋅10−5 s−1\lambda=\frac{0.693}{21600}\approx3.21\cdot10^{-5}\,\text{s}^{-1}
R=λN  ⇒  N0=R0λ=8.0⋅1083.21⋅10−5≈2.5⋅1013R=\lambda N\;\Rightarrow\;N_0=\frac{R_0}{\lambda}=\frac{8.0\cdot10^8}{3.21\cdot10^{-5}}\approx2.5\cdot10^{13}

טעות נפוצה: לחשב את λ\lambda בשעות−1^{-1} ולחלק בו פעילות ב־Bq\text{Bq} (התפרקויות לשנייה).

סעיף ה

תשובה:

t≈44t\approx44 שעות

מדף הנוסחאות N=N0e−λtN=N_0e^{-\lambda t}, ומאחר ש־R=λNR=\lambda N:

R=R0e−λt  ⇒  t=T1/2ln⁡2ln⁡R0RR=R_0e^{-\lambda t}\;\Rightarrow\;t=\frac{T_{1/2}}{\ln2}\ln\frac{R_0}{R}
t=6.00.693ln⁡8005=8.66⋅ln⁡160=8.66⋅5.08≈44 שעותt=\frac{6.0}{0.693}\ln\frac{800}{5}=8.66\cdot\ln160=8.66\cdot5.08\approx44\ \text{שעות}

(בדיקה: 160160 נמצא בין 27=1282^7=128 ל־28=2562^8=256, כלומר בין 77 ל־88 זמני מחצית חיים – בין 4242 ל־4848 שעות.)

שאלה 10 · זהב 198: משוואות התפרקות, דעיכה ופעילותבאורך בגרות · בדרך לבגרות

בתהליכים רדיואקטיביים נשמרים מספר הנוקלאונים (מספר המסה) והמטען החשמלי.

א.

השלימו את המשוואות (מצאו את AA, ZZ ואת החלקיק החסר XX):

(1)   88226Ra  →   Z ARn+24He^{226}_{\;88}\text{Ra}\;\to\;^{\,A}_{\,Z}\text{Rn}+{}^{4}_{2}\text{He}

(2)   614C  →    714N+X+νˉ^{14}_{\;6}\text{C}\;\to\;^{14}_{\;7}\text{N}+X+\bar\nu

ב.

זהב 198,   79198Au{}^{198}_{\;79}\text{Au}, פולט קרינת β−\beta^- ומשמש ברפואה בטיפול קרינתי. זמן מחצית החיים שלו T1/2=2.7T_{1/2}=2.7 ימים. בדגימה יש ברגע t=0t=0 N0=6.0⋅1016N_0=6.0\cdot 10^{16} גרעיני זהב 198.

חשבו את מספר גרעיני הזהב 198 שעדיין לא התפרקו כעבור 8.18.1 ימים.

ג.

חשבו את קבוע הדעיכה λ\lambda (ביחידות s−1\text{s}^{-1}) ואת הפעילות של הדגימה ברגע t=0t=0.

ד.

כעבור כמה זמן תקטן הפעילות של הדגימה פי 1616?

ה.

תלמידה טוענת: "אחרי זמן מחצית חיים אחד התפרקה חצי מהדגימה, ולכן אחרי שני זמני מחצית חיים (5.45.4 ימים) כל הזהב 198 כבר התפרק". קבעו אם התלמידה צודקת. נמקו, וחשבו כמה גרעינים לא התפרקו אחרי 5.45.4 ימים.

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה:

(1) A=222A=222, Z=86Z=86; (2) X=−1   0eX={}^{\;\,0}_{-1}e (חלקיק β−\beta^-)

(1) התפרקות אלפא. שימור מספר הנוקלאונים ושימור המטען:

226=A+4  ⇒  A=222,88=Z+2  ⇒  Z=86226=A+4\;\Rightarrow\;A=222,\qquad 88=Z+2\;\Rightarrow\;Z=86
  88226Ra  →    86222Rn+24He^{226}_{\;88}\text{Ra}\;\to\;^{222}_{\;86}\text{Rn}+{}^{4}_{2}\text{He}

(2) מספר המסה לא השתנה (14→1414\to14), ולכן ל־XX מספר מסה 00. מטען: 6=7+ZX⇒ZX=−16=7+Z_X\Rightarrow Z_X=-1. החלקיק הוא אלקטרון – חלקיק β−\beta^-:

  614C  →    714N+−1   0e+νˉ^{14}_{\;6}\text{C}\;\to\;^{14}_{\;7}\text{N}+{}^{\;\,0}_{-1}e+\bar\nu

סעיף ב

תשובה:

N=7.5⋅1015N=7.5\cdot 10^{15}

8.18.1 ימים הם 8.12.7=3\frac{8.1}{2.7}=3 זמני מחצית חיים. בכל זמן מחצית חיים מספר הגרעינים קטן פי 22:

N=N0(12)3=6.0⋅10168=7.5⋅1015N=N_0\left(\frac12\right)^{3}=\frac{6.0\cdot 10^{16}}{8}=7.5\cdot 10^{15}

(אותו דבר מ־N=N0e−λtN=N_0e^{-\lambda t} עם λ=ln⁡2T1/2\lambda=\frac{\ln2}{T_{1/2}}.)

סעיף ג

תשובה:

λ≈3.0⋅10−6 s−1\lambda\approx 3.0\cdot 10^{-6}\,\text{s}^{-1}; R0≈1.8⋅1011 BqR_0\approx 1.8\cdot 10^{11}\,\text{Bq}

מדף הנוסחאות:

T1/2=ln⁡2λ  ⇒  λ=ln⁡2T1/2T_{1/2}=\frac{\ln 2}{\lambda}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{\ln 2}{T_{1/2}}

זמן מחצית החיים בשניות: 2.7⋅24⋅3600≈2.33⋅105 s2.7\cdot 24\cdot 3600\approx 2.33\cdot 10^5\,\text{s}:

λ=0.6932.33⋅105≈3.0⋅10−6 s−1\lambda=\frac{0.693}{2.33\cdot 10^5}\approx 3.0\cdot 10^{-6}\,\text{s}^{-1}

הפעילות (דף הנוסחאות):

R=λN  ⇒  R0=2.97⋅10−6⋅6.0⋅1016≈1.8⋅1011 BqR=\lambda N\;\Rightarrow\;R_0=2.97\cdot 10^{-6}\cdot 6.0\cdot 10^{16}\approx 1.8\cdot 10^{11}\,\text{Bq}

כלומר כ־1.8⋅10111.8\cdot 10^{11} התפרקויות בשנייה.

טעות נפוצה: להציב את T1/2T_{1/2} בימים ולקבל λ\lambda ביחידות day−1\text{day}^{-1} – אז הפעילות אינה בבקרל.

סעיף ד

תשובה:

10.810.8 ימים

לפי R=λNR=\lambda N הפעילות ביחס ישר למספר הגרעינים שלא התפרקו, ולכן היא דועכת באותו קצב: הפעילות קטנה פי 1616 כאשר NN קטן פי 1616.

16=24  ⇒  t=4T1/2=4⋅2.7=10.8 ימים16=2^4\;\Rightarrow\;t=4T_{1/2}=4\cdot 2.7=10.8\,\text{ימים}

סעיף ה

תשובה:

לא צודקת; נשאר רבע: 1.5⋅10161.5\cdot 10^{16} גרעינים.

קביעה: התלמידה אינה צודקת.

נימוק: בכל זמן מחצית חיים מתפרקת מחצית מהגרעינים שנשארו באותו זמן, ולא מחצית מהכמות ההתחלתית. אחרי זמן מחצית החיים הראשון נשארו N02\frac{N_0}{2}; בזמן מחצית החיים השני מתפרקת מחצית מהם, ונשארים N04\frac{N_0}{4}:

N=N04=6.0⋅10164=1.5⋅1016N=\frac{N_0}{4}=\frac{6.0\cdot 10^{16}}{4}=1.5\cdot 10^{16}

הדעיכה מעריכית – מספר הגרעינים הולך וקטן, אבל אינו מגיע לאפס אחרי מספר סופי של זמני מחצית חיים.

שאלה 11 · פולוניום־210: התפרקות אלפא, מחצית חיים ואקטיביותבאורך בגרות · בדרך לבגרות

פולוניום־210, 84210Po{}^{210}_{84}\text{Po}, מתפרק לעופרת, Pb\text{Pb}, ופולט קרינת אלפא. זמן מחצית החיים שלו 138138 ימים. במעבדה יש דגימה ובה 1.0⋅10151.0\cdot 10^{15} גרעיני פולוניום־210.

א.

כתבו את משוואת ההתפרקות של פולוניום־210, וציינו את מספר המסה ואת המספר האטומי של גרעין העופרת.

ב.

חשבו כמה גרעיני פולוניום־210 יישארו בדגימה כעבור 414414 ימים.

ג.

חשבו את קבוע הדעיכה של פולוניום־210 ביחידות 1s\frac{1}{\text{s}}, ואת האקטיביות ההתחלתית של הדגימה.

ד.

השתמשו בנוסחה R=R0e−λtR=R_0e^{-\lambda t} וחשבו כעבור כמה ימים תקטן האקטיביות של הדגימה פי 1010.

ה.

תלמיד טוען: "אחרי שתי מחציות חיים כל גרעיני הפולוניום יתפרקו, כי בכל מחצית חיים מתפרקת חצי מהכמות". קבעו אם הטענה נכונה, ונמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה:

84210Po→82206Pb+24He{}^{210}_{84}\text{Po}\to{}^{206}_{82}\text{Pb}+{}^{4}_{2}\text{He}; מספר מסה 206206, מספר אטומי 8282.

חלקיק אלפא הוא 24He{}^{4}_{2}\text{He}. מספר המסה והמטען נשמרים:

- 210=A+4  ⇒  A=206210=A+4\;\Rightarrow\;A=206

- 84=Z+2  ⇒  Z=8284=Z+2\;\Rightarrow\;Z=82

84210Po  →  82206Pb+24He{}^{210}_{84}\text{Po}\;\to\;{}^{206}_{82}\text{Pb}+{}^{4}_{2}\text{He}

סעיף ב

תשובה:

1.25⋅10141.25\cdot 10^{14} גרעינים

414414 ימים הם 414138=3\frac{414}{138}=3 זמני מחצית חיים. בכל מחצית חיים מספר הגרעינים קטן פי 22:

N=N0⋅(12)3=1.0⋅10158=1.25⋅1014N=N_0\cdot\left(\tfrac12\right)^3=\frac{1.0\cdot 10^{15}}{8}=1.25\cdot 10^{14}

סעיף ג

תשובה:

λ≈5.8⋅10−8 1s\lambda\approx 5.8\cdot 10^{-8}\,\frac{1}{\text{s}}; R0≈5.8⋅107 BqR_0\approx 5.8\cdot 10^{7}\,\text{Bq}.

זמן מחצית החיים בשניות:

T1/2=138⋅86,400≈1.19⋅107 sT_{1/2}=138\cdot 86{,}400\approx 1.19\cdot 10^{7}\,\text{s}

מדף הנוסחאות:

T1/2=ln⁡2λ  ⇒  λ=ln⁡2T1/2=0.6931.19⋅107≈5.81⋅10−8 1sT_{1/2}=\frac{\ln 2}{\lambda}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{\ln 2}{T_{1/2}}=\frac{0.693}{1.19\cdot 10^{7}}\approx 5.81\cdot 10^{-8}\,\frac{1}{\text{s}}

האקטיביות:

R0=λN0=5.81⋅10−8⋅1.0⋅1015≈5.8⋅107 BqR_0=\lambda N_0=5.81\cdot 10^{-8}\cdot 1.0\cdot 10^{15}\approx 5.8\cdot 10^{7}\,\text{Bq}

(את λ\lambda מחשבים ב־1s\frac{1}{\text{s}} כדי שהאקטיביות תצא ב־Bq\text{Bq}, כלומר התפרקויות בשנייה.)

סעיף ד

תשובה:

t≈458t\approx 458 ימים

R010=R0e−λt  ⇒  eλt=10  ⇒  t=ln⁡10λ\frac{R_0}{10}=R_0e^{-\lambda t}\;\Rightarrow\;e^{\lambda t}=10\;\Rightarrow\;t=\frac{\ln 10}{\lambda}

נוח לחשב ישירות בימים, עם λ=ln⁡2138 1יום\lambda=\frac{\ln 2}{138}\,\frac{1}{\text{יום}}:

t=ln⁡10ln⁡2⋅138=3.32⋅138≈458 ימיםt=\frac{\ln 10}{\ln 2}\cdot 138=3.32\cdot 138\approx 458\ \text{ימים}

(בדיקה: אחרי 33 מחציות חיים, 414414 ימים, האקטיביות קטנה פי 88, ואחרי 44, 552552 ימים, פי 1616; פי 1010 נמצא ביניהם ✓.)

סעיף ה

תשובה:

לא נכונה – אחרי שתי מחציות חיים נשאר רבע מהגרעינים.

הטענה אינה נכונה. זמן מחצית החיים הוא הזמן שבו מתפרקים מחצית מהגרעינים שנותרו באותו רגע, לא מחצית מהכמות ההתחלתית. במחצית החיים הראשונה מתפרקים 12N0\frac12 N_0, ובשנייה רק מחצית מהנותרים, 14N0\frac14 N_0. לכן אחרי שתי מחציות חיים נשארים

N=N0⋅(12)2=14N0=2.5⋅1014N=N_0\cdot\left(\tfrac12\right)^2=\tfrac14N_0=2.5\cdot 10^{14}

גרעינים. כלומר בכל מחצית חיים נוספת מספר הגרעינים קטן שוב פי 22, ואין מספר קבוע של מחציות חיים שאחריו כל הגרעינים כבר התפרקו.

(חוק הדעיכה הוא חוק סטטיסטי, המתאר מספר גדול של גרעינים. לגבי גרעין בודד אי אפשר לנבא מתי יתפרק.)

שאלה 12 · סטרונציום 89 לשיכוך כאבים: התפרקות בטא, קבוע דעיכה ופעילותבאורך בגרות · בדרך לבגרות

האיזוטופ סטרונציום 89, 3889Sr{}^{89}_{38}\text{Sr}, משמש ברפואה לשיכוך כאבים בעצמות: הוא נקלט בעצם ופולט שם קרינה. הוא מתפרק בהתפרקות β−\beta^- לאיזוטופ של איטריום (Y\text{Y}), וזמן מחצית החיים שלו 50.550.5 ימים.

בית חולים קיבל בקבוקון של תמיסת סטרונציום 89. הפעילות של הבקבוקון ברגע הקבלה היא R0=1.6⋅108 BqR_0=1.6\cdot10^{8}\,\text{Bq}.

א.

קבעו את מספר הפרוטונים ואת מספר הנייטרונים בגרעין של סטרונציום 89, ורשמו את משוואת ההתפרקות שלו.

ב.

חשבו את קבוע הדעיכה λ\lambda של סטרונציום 89 ביחידות של 1s\dfrac{1}{\text{s}}.

ג.

חשבו את מספר גרעיני הסטרונציום 89 בבקבוקון ברגע הקבלה.

ד.

חשבו את הפעילות של הבקבוקון 151.5151.5 ימים אחרי הקבלה.

ה.

פסולת רדיואקטיבית של סטרונציום 89 מותר לפנות רק לאחר שהפעילות שלה ירדה ל־1.0⋅107 Bq1.0\cdot10^{7}\,\text{Bq}. חשבו כמה ימים אחרי הקבלה אפשר לפנות בקבוקון שלא נעשה בו שימוש.

◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה:

3838 פרוטונים, 5151 נייטרונים. 3889Sr→3989Y+−10e (+νˉ){}^{89}_{38}\text{Sr}\to{}^{89}_{39}\text{Y}+{}^{0}_{-1}e\ (+\bar\nu)

בסימון ZAX{}^{A}_{Z}\text{X}: ZZ – מספר הפרוטונים, AA – מספר הנוקליונים.

Z=38,N=A−Z=89−38=51Z=38,\qquad N=A-Z=89-38=51

בגרעין 3838 פרוטונים ו־5151 נייטרונים.

משוואת ההתפרקות: בהתפרקות β−\beta^- נפלט אלקטרון, −10e{}^{0}_{-1}e. לפי שימור המטען ושימור מספר הנוקליונים:

38=ZY+(−1)⇒ZY=39,89=AY+0⇒AY=8938=Z_{\text{Y}}+(-1)\Rightarrow Z_{\text{Y}}=39,\qquad89=A_{\text{Y}}+0\Rightarrow A_{\text{Y}}=89
3889Sr⟶3989Y+−10e+νˉ{}^{89}_{38}\text{Sr}\longrightarrow{}^{89}_{39}\text{Y}+{}^{0}_{-1}e+\bar\nu

סעיף ב

תשובה:

λ≈1.6⋅10−7 s−1\lambda\approx1.6\cdot10^{-7}\,\text{s}^{-1}

מדף הנוסחאות:

T1/2=ln⁡2λ  ⇒  λ=ln⁡2T1/2T_{1/2}=\frac{\ln2}{\lambda}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{\ln2}{T_{1/2}}

המרת זמן מחצית החיים לשניות:

T1/2=50.5⋅24⋅3600≈4.36⋅106 sT_{1/2}=50.5\cdot24\cdot3600\approx4.36\cdot10^{6}\,\text{s}
λ=0.6934.36⋅106≈1.6⋅10−7 s−1\lambda=\frac{0.693}{4.36\cdot10^{6}}\approx1.6\cdot10^{-7}\,\text{s}^{-1}

סעיף ג

תשובה:

N0≈1.0⋅1015N_0\approx1.0\cdot10^{15}

פעילות של מקור רדיואקטיבי, מדף הנוסחאות:

R=λN  ⇒  N0=R0λ=1.6⋅1081.59⋅10−7≈1.0⋅1015R=\lambda N\;\Rightarrow\;N_0=\frac{R_0}{\lambda}=\frac{1.6\cdot10^{8}}{1.59\cdot10^{-7}}\approx1.0\cdot10^{15}

טעות נפוצה: להציב את λ\lambda ביחידות 1day\frac{1}{\text{day}} – הפעילות ב־Bq\text{Bq} היא התפרקויות לשנייה, ולכן λ\lambda חייב להיות ב־1s\frac1{\text{s}}.

סעיף ד

תשובה:

R=2.0⋅107 BqR=2.0\cdot10^{7}\,\text{Bq}

151.5151.5 ימים הם 151.550.5=3\frac{151.5}{50.5}=3 זמני מחצית חיים. בכל זמן מחצית חיים הפעילות (כמו מספר הגרעינים) קטנה פי 22:

R=R0⋅(12)3=1.6⋅1088=2.0⋅107 BqR=R_0\cdot\left(\frac12\right)^3=\frac{1.6\cdot10^{8}}{8}=2.0\cdot10^{7}\,\text{Bq}

(באופן שקול, מ־N=N0e−λtN=N_0e^{-\lambda t} ו־R=λNR=\lambda N: R=R0e−λtR=R_0e^{-\lambda t}, עם λt=3ln⁡2\lambda t=3\ln2.)

סעיף ה

תשובה:

202202 ימים

היחס בין הפעילות ההתחלתית לפעילות המותרת:

R0R=1.6⋅1081.0⋅107=16=24\frac{R_0}{R}=\frac{1.6\cdot10^{8}}{1.0\cdot10^{7}}=16=2^4

הפעילות צריכה לקטון פי 1616, כלומר לעבור 44 זמני מחצית חיים:

t=4⋅T1/2=4⋅50.5=202 ימיםt=4\cdot T_{1/2}=4\cdot50.5=202\ \text{ימים}

טעות נפוצה: לחלק את הזמן באופן ליניארי (למשל "הפעילות יורדת ב־116\frac{1}{16} כל יום") – הדעיכה מעריכית: בכל זמן מחצית חיים הפעילות קטנה פי 22.

שאלה 13 · זרחן־32: דעיכה, קבוע דעיכה ופעילותבאורך בגרות · בדרך לבגרות

זרחן־32, 1532P^{32}_{15}\text{P}, הוא איזוטופ רדיואקטיבי שמשמש בביולוגיה לסימון מולקולות. הוא פולט קרינת β−\beta^-, וזמן מחצית החיים שלו 14.314.3 ימים.

א.

רשמו את משוואת הדעיכה של זרחן־32. גרעין הבת הוא איזוטופ של גופרית (S\text{S}).

ב.

באיזה אחוז מהגרעינים של זרחן־32 שהיו בדגימה ברגע מסוים יישארו בה כעבור 28.628.6 ימים?

ג.

בדגימה יש ברגע מסוים 5⋅10155\cdot 10^{15} גרעינים של זרחן־32. חשבו את קבוע הדעיכה (ביחידות s−1\text{s}^{-1}) ואת הפעילות של הדגימה ברגע זה.

ד.

כמה זמן יעבור עד שהפעילות של הדגימה תרד ל־10%10\% מערכה ההתחלתי?

ה.

תלמידה טוענת: "אם זמן מחצית החיים הוא 14.314.3 ימים, אז גרעין מסוים בדגימה, שאני מסמנת עכשיו, יתפרק בעוד 14.314.3 ימים לכל המאוחר. ואחרי 28.628.6 ימים כל הגרעינים כבר יתפרקו." הסבירו את שתי הטעויות שבטענתה.

◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה:

1532P→1632S+−1    0e+νˉ^{32}_{15}\text{P}\to{}^{32}_{16}\text{S}+{}^{\;\;0}_{-1}e+\bar{\nu}

בדעיכת β−\beta^- ניטרון בגרעין הופך לפרוטון, ונפלטים אלקטרון ואנטי־ניטרינו. מספר המסה נשמר (3232), ומספר הפרוטונים גדל ב־11 (15→1615\to 16):

1532P  →  1632S+−1    0e+νˉ^{32}_{15}\text{P}\;\to\;^{32}_{16}\text{S}+{}^{\;\;0}_{-1}e+\bar{\nu}

בדיקה: מספרי מסה 32=32+032=32+0; מטענים 15=16+(−1)15=16+(-1).

סעיף ב

תשובה:

25%25\%

28.628.6 ימים הם 28.614.3=2\frac{28.6}{14.3}=2 זמני מחצית חיים. בכל זמן מחצית חיים מספר הגרעינים קטן פי 22:

NN0=(12)2=14=25%\frac{N}{N_0}=\left(\frac12\right)^{2}=\frac14=25\%

סעיף ג

תשובה:

λ≈5.6⋅10−7 s−1\lambda\approx 5.6\cdot 10^{-7}\,\text{s}^{-1}; R≈2.8⋅109 BqR\approx 2.8\cdot 10^{9}\,\text{Bq}

זמן מחצית החיים בשניות:

T1/2=14.3⋅24⋅3600≈1.24⋅106 sT_{1/2}=14.3\cdot 24\cdot 3600\approx 1.24\cdot 10^{6}\,\text{s}

מדף הנוסחאות T1/2=ln⁡2λT_{1/2}=\frac{\ln 2}{\lambda}:

λ=ln⁡2T1/2=0.6931.24⋅106≈5.6⋅10−7 s−1\lambda=\frac{\ln 2}{T_{1/2}}=\frac{0.693}{1.24\cdot 10^{6}}\approx 5.6\cdot 10^{-7}\,\text{s}^{-1}

הפעילות, R=λNR=\lambda N:

R=5.6⋅10−7⋅5⋅1015≈2.8⋅109 BqR=5.6\cdot 10^{-7}\cdot 5\cdot 10^{15}\approx 2.8\cdot 10^{9}\,\text{Bq}

(כ־2.82.8 מיליארד התפרקויות בשנייה.)

טעות נפוצה: להציב את זמן מחצית החיים בימים ולקבל λ\lambda ביחידות day−1\text{day}^{-1}, ואז פעילות בהתפרקויות ליום ולא בבקרל.

סעיף ד

תשובה:

כ־47.547.5 ימים

הפעילות יחסית למספר הגרעינים (R=λNR=\lambda N), ולכן גם היא דועכת לפי:

R=R0e−λt=R0(12)t/T1/2R=R_0e^{-\lambda t}=R_0\left(\frac12\right)^{t/T_{1/2}}

דורשים RR0=0.1\frac{R}{R_0}=0.1:

(12)t/T1/2=0.1  ⇒  tT1/2=ln⁡10ln⁡2≈3.32\left(\frac12\right)^{t/T_{1/2}}=0.1\;\Rightarrow\;\frac{t}{T_{1/2}}=\frac{\ln 10}{\ln 2}\approx 3.32
t≈3.32⋅14.3≈47.5 ימיםt\approx 3.32\cdot 14.3\approx 47.5\ \text{ימים}

(בדיקה: אחרי 33 זמני מחצית חיים נשארים 12.5%12.5\%, ואחרי 44 – 6.25%6.25\%; 10%10\% באמצע – מתאים.)

סעיף ה

תשובה:

דעיכה היא תהליך אקראי: אי אפשר לנבא מתי יתפרק גרעין מסוים, וזמן מחצית החיים מתאר רק מספר גדול של גרעינים. בכל זמן מחצית חיים מתפרק חצי מהגרעינים שנותרו, ולכן אחרי 28.628.6 ימים נשארים 25%25\%.

1. גרעין יחיד: ההתפרקות של גרעין היא תהליך אקראי. לגרעין יש אותו סיכוי להתפרק בכל פרק זמן, בלי קשר לגילו, ואי אפשר לנבא מתי גרעין מסוים יתפרק – הוא יכול להתפרק בעוד שנייה או בעוד חודשים. זמן מחצית החיים הוא מושג סטטיסטי: הוא מתאר את מספר הגרעינים שנותרו במדגם גדול – אחרי 14.314.3 ימים נותר בקירוב חצי מהם.

2. "הכול אחרי שני זמני מחצית חיים": בכל זמן מחצית חיים מתפרק חצי מהגרעינים שנותרו, לא חצי מהכמות ההתחלתית. אחרי 14.314.3 ימים נותר 12\frac12, ואחרי 28.628.6 ימים – 14\frac14 (כמו בסעיף ב). הדעיכה היא מעריכית, ומספר הגרעינים לעולם אינו מגיע לאפס בזמן קבוע מראש.

שאלה 14 · קובלט 60 ברפואה: התפרקות בטא, מחצית חיים ופעילותבאורך בגרות · בדרך לבגרות

קובלט 6060 (2760Co)\left({}^{60}_{27}\text{Co}\right) משמש בבתי חולים לטיפול בקרינה ובתעשייה לעיקור ציוד רפואי. קובלט 6060 מתפרק בהתפרקות β−\beta^- לאיזוטופ יציב של ניקל (Ni\text{Ni}). זמן מחצית החיים של קובלט 6060 הוא 5.275.27 שנים.

נתון: 11 שנה =3.16×107 s=3.16\times10^{7}\,\text{s}.

א.

רשמו את משוואת ההתפרקות של קובלט 6060, וקבעו את המספר האטומי ואת מספר המסה של גרעין הניקל שנוצר.

ב.

איזה חלק מגרעיני הקובלט 6060 שבמקור נשאר לאחר 15.8115.81 שנים?

ג.

חשבו את קבוע הדעיכה λ\lambda של קובלט 6060 ביחידות s−1\text{s}^{-1}.

ד.

פעילותו של מקור קובלט 6060 בבית חולים היא 3.7×1010 Bq3.7\times10^{10}\,\text{Bq}. חשבו את מספר גרעיני הקובלט 6060 במקור ואת מסתם (מסת אטום קובלט 6060 היא בקירוב 60 u60\,\text{u}).

ה.

אנרגיות הקשר הגרעיניות הן: קובלט 6060 – 524.8 MeV524.8\,\text{MeV}, ניקל 6060 – 526.8 MeV526.8\,\text{MeV}. חשבו את אנרגיית הקשר לנוקלאון של כל אחד מהגרעינים, וקבעו איזה מהם יציב יותר. האם התוצאה מתאימה לכיוון ההתפרקות?

◂ פתרון מלא לשאלה 14

סעיף א

תשובה:

2760Co→2860Ni+−1 0e  (+νˉ){}^{60}_{27}\text{Co}\to{}^{60}_{28}\text{Ni}+{}^{\ 0}_{-1}e\;(+\bar\nu); Z=28Z=28, A=60A=60.

בהתפרקות β−\beta^- נויטרון בגרעין הופך לפרוטון, ונפלט אלקטרון (ואנטי־נייטרינו). מספר המסה נשמר והמספר האטומי גדל ב־11:

2760Co  →  ZANi+−1 0e (+νˉ){}^{60}_{27}\text{Co}\;\to\;{}^{A}_{Z}\text{Ni}+{}^{\ 0}_{-1}e\,(+\bar\nu)

שימור מספר המסה: 60=A+0⇒A=6060=A+0\Rightarrow A=60. שימור המטען: 27=Z−1⇒Z=2827=Z-1\Rightarrow Z=28.

גרעין הבת: 2860Ni{}^{60}_{28}\text{Ni}.

סעיף ב

תשובה:

18\frac18 (12.5%).

15.815.27=3\frac{15.81}{5.27}=3 – עברו שלושה זמני מחצית חיים. בכל זמן מחצית חיים מספר הגרעינים קטן פי 22:

NN0=(12)3=18=12.5%\frac{N}{N_0}=\left(\frac12\right)^3=\frac18=12.5\%

סעיף ג

תשובה:

λ≈4.2×10−9 s−1\lambda\approx4.2\times10^{-9}\,\text{s}^{-1}

זמן מחצית החיים בשניות:

T1/2=5.27⋅3.16×107≈1.66×108 sT_{1/2}=5.27\cdot3.16\times10^{7}\approx1.66\times10^{8}\,\text{s}

מדף הנוסחאות:

λ=ln⁡2T1/2=0.6931.66×108≈4.2×10−9 s−1\lambda=\frac{\ln2}{T_{1/2}}=\frac{0.693}{1.66\times10^{8}}\approx4.2\times10^{-9}\,\text{s}^{-1}

סעיף ד

תשובה:

N≈8.9×1018N\approx8.9\times10^{18} גרעינים; m≈8.8×10−7 kgm\approx8.8\times10^{-7}\,\text{kg} (כ־0.9 mg0.9\,\text{mg}).

מדף הנוסחאות (פעילות): R=λNR=\lambda N, ולכן

N=Rλ=3.7×10104.17×10−9≈8.9×1018N=\frac{R}{\lambda}=\frac{3.7\times10^{10}}{4.17\times10^{-9}}\approx8.9\times10^{18}

המסה (1 u=1.66×10−27 kg1\,\text{u}=1.66\times10^{-27}\,\text{kg}):

m=N⋅60 u=8.9×1018⋅60⋅1.66×10−27≈8.8×10−7 kg≈0.9 mgm=N\cdot60\,\text{u}=8.9\times10^{18}\cdot60\cdot1.66\times10^{-27}\approx8.8\times10^{-7}\,\text{kg}\approx0.9\,\text{mg}

מקור חזק מאוד מכיל פחות ממיליגרם של חומר רדיואקטיבי.

סעיף ה

תשובה:

Co\text{Co}: ≈8.747\approx8.747, Ni\text{Ni}: ≈8.780 MeV/nucleon\approx8.780\,\text{MeV/nucleon}; הניקל יציב יותר – מתאים לכך שהקובלט מתפרק לניקל.

בשני הגרעינים 6060 נוקלאונים:

EB(Co)A=524.860≈8.747 MeV/nucleon,EB(Ni)A=526.860=8.780 MeV/nucleon\frac{E_B(\text{Co})}{A}=\frac{524.8}{60}\approx8.747\,\text{MeV/nucleon},\qquad\frac{E_B(\text{Ni})}{A}=\frac{526.8}{60}=8.780\,\text{MeV/nucleon}

לניקל אנרגיית קשר לנוקלאון גדולה יותר, ולכן הוא יציב יותר. זה מתאים לכיוון ההתפרקות: גרעין לא יציב (קובלט) מתפרק לגרעין שהנוקלאונים בו קשורים חזק יותר (ניקל), והפרש האנרגייה משתחרר כאנרגייה קינטית של התוצרים.

שאלה 15 · התפרקות אלפא של פלוטוניום 239באורך בגרות · בדרך לבגרות

לגרעין הפלוטוניום 239 יש 94 פרוטונים. הגרעין מתפרק בהתפרקות α\alpha לגרעין של אורניום.

מסות אטומיות: פלוטוניום־239: 239.0521634 u239.0521634\,\text{u}; אורניום־235: 235.0439299 u235.0439299\,\text{u}; הליום־4: 4.002603 u4.002603\,\text{u}.

הגרעין המתפרק נמצא במנוחה.

א.

רשמו את משוואת ההתפרקות.

ב.

חשבו את האנרגיה שמשתחררת בהתפרקות.

ג.

האנרגיה מתחלקת בין חלקיק ה־α\alpha לבין גרעין האורניום. היעזרו בשימור התנע וחשבו את האנרגיה הקינטית של חלקיק ה־α\alpha.

ד.

חשבו את מהירות חלקיק ה־α\alpha. מסת חלקיק α\alpha היא בערך 6.64⋅10−27 kg6.64\cdot10^{-27}\,\text{kg}.

◂ פתרון מלא לשאלה 15

סעיף א

תשובה:

94239Pu→ 92235U+ 24He^{239}_{94}\text{Pu}\to\,^{235}_{92}\text{U}+\,^{4}_{2}\text{He}

חלקיק α\alpha הוא גרעין הליום 24He^4_2\text{He}. בהתפרקות נשמרים מספר הנוקלאונים ומספר המטען:

94239Pu→ 92235U+ 24He^{239}_{94}\text{Pu}\to\,^{235}_{92}\text{U}+\,^{4}_{2}\text{He}

239=235+4239=235+4, 94=92+294=92+2.

סעיף ב

תשובה:

Q≈5.24 MeVQ\approx5.24\,\text{MeV}

המסה לפני ההתפרקות גדולה מהמסה אחריה, וההפרש הופך לאנרגיה קינטית של התוצרים (המסות האטומיות מתאימות, כי מספר האלקטרונים משני הצדדים שווה: 94=92+294=92+2):

Δm=239.0521634−235.0439299−4.002603=0.0056305 u\Delta m=239.0521634-235.0439299-4.002603=0.0056305\,\text{u}
Q=0.0056305⋅931.494≈5.24 MeVQ=0.0056305\cdot931.494\approx5.24\,\text{MeV}

סעיף ג

תשובה:

Ek,α≈5.16 MeVE_{k,\alpha}\approx5.16\,\text{MeV}

לפני ההתפרקות התנע אפס, ולכן אחריה התוצרים נעים בכיוונים מנוגדים בתנעים שווים בגודלם: pα=pU=pp_\alpha=p_U=p.

האנרגיה הקינטית היא Ek=p22mE_k=\frac{p^2}{2m}, ולכן היא הפוכה למסה:

Ek,αEk,U=mUmα≈2354\frac{E_{k,\alpha}}{E_{k,U}}=\frac{m_U}{m_\alpha}\approx\frac{235}{4}

מכאן חלקיק ה־α\alpha מקבל את החלק 235239\frac{235}{239} מהאנרגיה:

Ek,α=5.24⋅235235+4≈5.16 MeVE_{k,\alpha}=5.24\cdot\frac{235}{235+4}\approx5.16\,\text{MeV}

וגרעין האורניום נרתע עם כ־0.09 MeV0.09\,\text{MeV} בלבד.

טעות נפוצה: לחלק את האנרגיה שווה בשווה. הגוף הקל מקבל כמעט את כל האנרגיה.

סעיף ד

תשובה:

v≈1.6⋅107 m/sv\approx1.6\cdot10^{7}\,\text{m/s}

Ek,α=5.16⋅1.6⋅10−13≈8.25⋅10−13 JE_{k,\alpha}=5.16\cdot1.6\cdot10^{-13}\approx8.25\cdot10^{-13}\,\text{J}
v=2Ekm=2⋅8.25⋅10−136.64⋅10−27≈1.6⋅107 m/sv=\sqrt{\frac{2E_k}{m}}=\sqrt{\frac{2\cdot8.25\cdot10^{-13}}{6.64\cdot10^{-27}}}\approx1.6\cdot10^{7}\,\text{m/s}

כ־5% ממהירות האור, ולכן החישוב הלא־יחסותי סביר.

שאלה 16 · התפרקות בטא של אשלגן 40באורך בגרות · בדרך לבגרות

אשלגן־40 הוא איזוטופ רדיואקטיבי טבעי שנמצא בגוף שלנו ובמזון (למשל בבננות). בגרעין שלו 19 פרוטונים ו־40 נוקלאונים, והוא מתפרק בהתפרקות β−\beta^- לסידן.

מסות אטומיות: אשלגן־40: 39.963998 u39.963998\,\text{u}; סידן־40: 39.962591 u39.962591\,\text{u}.

א.

רשמו את משוואת ההתפרקות.

ב.

מהו השינוי במסה בהתפרקות, ביחידות u וב־kg?

ג.

כמה אנרגיה משתחררת בהתפרקות? הציגו את התשובה ב־MeV וב־J.

ד.

מהי האנרגיה הקינטית של החלקיקים הנפלטים? האם לכל האלקטרונים הנפלטים יש אותה אנרגיה? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 16

סעיף א

תשובה:

1940K→ 2040Ca+ −10e+νˉ^{40}_{19}\text{K}\to\,^{40}_{20}\text{Ca}+\,^{0}_{-1}e+\bar{\nu}

בהתפרקות β−\beta^- נייטרון בגרעין הופך לפרוטון, ונפלטים אלקטרון ואנטי־נייטרינו. מספר הנוקלאונים לא משתנה, והמספר האטומי גדל ב־1:

1940K→ 2040Ca+ −10e+νˉ^{40}_{19}\text{K}\to\,^{40}_{20}\text{Ca}+\,^{0}_{-1}e+\bar{\nu}

סעיף ב

תשובה:

Δm≈0.001407 u≈2.34⋅10−30 kg\Delta m\approx0.001407\,\text{u}\approx2.34\cdot10^{-30}\,\text{kg} (המסה קטנה)

במסות אטומיות: לאטום הסידן יש 20 אלקטרונים ולאטום האשלגן 19. האלקטרון ה"חסר" הוא בדיוק האלקטרון שנפלט, ולכן בהתפרקות β−\beta^- מספיק להחסיר את המסות האטומיות (מסת האנטי־נייטרינו זניחה):

Δm=39.963998−39.962591=0.001407 u\Delta m=39.963998-39.962591=0.001407\,\text{u}
Δm=0.001407⋅1.66⋅10−27≈2.34⋅10−30 kg\Delta m=0.001407\cdot1.66\cdot10^{-27}\approx2.34\cdot10^{-30}\,\text{kg}

טעות נפוצה: להחסיר בנוסף את מסת האלקטרון. עם מסות אטומיות היא כבר "בפנים".

סעיף ג

תשובה:

Q≈1.31 MeV≈2.1⋅10−13 JQ\approx1.31\,\text{MeV}\approx2.1\cdot10^{-13}\,\text{J}

Q=0.001407⋅931.494≈1.31 MeVQ=0.001407\cdot931.494\approx1.31\,\text{MeV}
Q≈1.31⋅1.6⋅10−13≈2.1⋅10−13 JQ\approx1.31\cdot1.6\cdot10^{-13}\approx2.1\cdot10^{-13}\,\text{J}

(בדיקה: Δmc2=2.34⋅10−30⋅9⋅1016≈2.1⋅10−13 J\Delta mc^2=2.34\cdot10^{-30}\cdot9\cdot10^{16}\approx2.1\cdot10^{-13}\,\text{J}.)

סעיף ד

תשובה:

סכום האנרגיות הקינטיות הוא 1.31 MeV1.31\,\text{MeV}; לא - האנרגיה מתחלקת בין האלקטרון לאנטי־נייטרינו, ולכן לאלקטרונים אנרגיות שונות, מאפס עד כ־1.31 MeV1.31\,\text{MeV}.

האנרגיה שמשתחררת הופכת לאנרגיה קינטית של התוצרים. גרעין הסידן כבד מאוד, ולכן אנרגיית הרתע שלו זניחה, וכמעט כל 1.31 MeV1.31\,\text{MeV} מתחלקים בין האלקטרון לבין האנטי־נייטרינו.

החלוקה ביניהם משתנה מהתפרקות להתפרקות: לפעמים האלקטרון מקבל כמעט הכול, ולפעמים כמעט כלום. לכן האנרגיה הקינטית של האלקטרונים מתפלגת ברצף, מאפס ועד כ־1.31 MeV1.31\,\text{MeV}. הספקטרום הרציף של אלקטרוני β\beta הוא מה שהוביל להשערת קיום הנייטרינו.

שאלה 17 · פליטת גמא מקריפטון 81 במצב מעוררבאורך בגרות · בדרך לבגרות

בבדיקת אוורור של הריאות החולה שואף גז ובו קריפטון־81 במצב מעורר, שמסומן 3681mKr^{81m}_{36}\text{Kr}, ומצלמה מיוחדת קולטת את הקרינה שיוצאת מהריאות. הגרעין המעורר עובר לרמת היסוד שלו ופולט קרינת γ\gamma: פוטון שהאנרגיה שלו 0.190 MeV0.190\,\text{MeV}.

א.

רשמו את משוואת ההתפרקות.

ב.

האם היסוד משתנה בהתפרקות? מה קורה למספר הפרוטונים ולמספר הנוקלאונים?

ג.

מה השינוי במסת הגרעין בהתפרקות? הציגו את התשובה ביחידות u וב־kg.

ד.

חשבו את אורך הגל של פוטון ה־γ\gamma.

◂ פתרון מלא לשאלה 17

סעיף א

תשובה:

3681mKr→ 3681Kr+γ^{81m}_{36}\text{Kr}\to\,^{81}_{36}\text{Kr}+\gamma

קרינת γ\gamma היא פוטון: אין לו מטען ואין לו נוקלאונים. הגרעין רק עובר מרמת אנרגיה מעוררת לרמה נמוכה יותר:

3681mKr→ 3681Kr+γ^{81m}_{36}\text{Kr}\to\,^{81}_{36}\text{Kr}+\gamma

סעיף ב

תשובה:

לא; שניהם לא משתנים (Z=36Z=36, A=81A=81).

מספר הפרוטונים נשאר 36, ולכן זה עדיין קריפטון, ומספר הנוקלאונים נשאר 81. בהתפרקות γ\gamma משתנה רק האנרגיה של הגרעין.

סעיף ג

תשובה:

קטנה ב־≈2.04⋅10−4 u≈3.4⋅10−31 kg\approx2.04\cdot10^{-4}\,\text{u}\approx3.4\cdot10^{-31}\,\text{kg}

הגרעין איבד אנרגיה 0.190 MeV0.190\,\text{MeV}, ולכן לפי שקילות מסה–אנרגיה גם המסה שלו קטנה:

Δm[u]=ΔE[MeV]931.494=0.190931.494≈2.04⋅10−4 u\Delta m[\text{u}]=\frac{\Delta E[\text{MeV}]}{931.494}=\frac{0.190}{931.494}\approx2.04\cdot10^{-4}\,\text{u}
Δm≈2.04⋅10−4⋅1.66⋅10−27≈3.4⋅10−31 kg\Delta m\approx2.04\cdot10^{-4}\cdot1.66\cdot10^{-27}\approx3.4\cdot10^{-31}\,\text{kg}

ירידה זעירה, בערך שליש ממסת אלקטרון, אבל אמיתית.

טעות נפוצה: לענות שהמסה לא משתנה כי מספר הנוקלאונים לא השתנה.

סעיף ד

תשובה:

λ≈6.5⋅10−12 m\lambda\approx6.5\cdot10^{-12}\,\text{m}

E=0.190 MeV=1.90⋅105 eVE=0.190\,\text{MeV}=1.90\cdot10^{5}\,\text{eV}
λ[nm]=1240E[eV]=12401.90⋅105≈6.5⋅10−3 nm=6.5⋅10−12 m\lambda[\text{nm}]=\frac{1240}{E[\text{eV}]}=\frac{1240}{1.90\cdot10^{5}}\approx6.5\cdot10^{-3}\,\text{nm}=6.5\cdot10^{-12}\,\text{m}

קצר פי עשרות אלפים מאורך הגל של אור נראה.

שאלה 18 · שלושה מקורות במעבדה: זיהוי סוג הקרינה לפי בליעהבאורך בגרות · בדרך לבגרות

במעבדה יש שלושה מקורות רדיואקטיביים קטנים, AA, BB ו־CC. כל מקור פולט סוג אחד בלבד של קרינה (α\alpha, β−\beta^- או γ\gamma).

מניחים כל מקור במרחק של 2 cm2\,\text{cm} מגלאי קרינה, ומודדים את מספר הפגיעות בגלאי בדקה, בלי בולם ועם בולמים שונים בין המקור לגלאי. כשאין שום מקור ליד הגלאי, הוא מודד 2525 פגיעות בדקה.

מקורבלי בולםדף נייר3 mm3\,\text{mm} אלומיניום5 mm5\,\text{mm} עופרת
AA30253025272726262525
BB182518251790179028282525
CC925925922922870870520520

היסודות הרלוונטיים: 81Tl_{81}\text{Tl}, 82Pb_{82}\text{Pb}, 88Ra_{88}\text{Ra}, 90Th_{90}\text{Th}, 56Ba_{56}\text{Ba}.

א.

מה מקור 2525 הפגיעות בדקה שהגלאי מודד כשאין מקור לידו? כיצד יש להתחשב בהן כשמנתחים את הטבלה?

ב.

קבעו איזה סוג קרינה פולט כל אחד מהמקורות. נמקו לפי הטבלה.

ג.

מקור AA מכיל תוריום־230 ( 90230Th^{230}_{\ 90}\text{Th}), ומקור BB מכיל תליום־204 ( 81204Tl^{204}_{\ 81}\text{Tl}). רשמו את משוואת ההתפרקות של כל אחד, וזהו את גרעין הבת.

ד.

מקור CC מכיל גרעיני בריום־137 ( 56137Ba^{137}_{\ 56}\text{Ba}) במצב מעורר. כל גרעין פולט פוטון γ\gamma שאנרגייתו 0.662 MeV0.662\,\text{MeV} ועובר למצב היסוד שלו. רשמו את משוואת התהליך, וחשבו את אורך הגל של הפוטון.

◂ פתרון מלא לשאלה 18

סעיף א

תשובה:

קרינת רקע (טבעית, מהסביבה ומהחלל); מחסירים 2525 מכל מדידה.

זו קרינת הרקע: קרינה מחומרים רדיואקטיביים טבעיים בסביבה (בקרקע, בחומרי בניין, באוויר) וקרינה קוסמית. היא קיימת תמיד, גם כשהמקור לא נמצא.

לכן מחסירים 2525 מכל מדידה כדי לקבל את הפגיעות שמקורן במקור עצמו. למשל, מדידה של 2626 או 2727 פגיעות בדקה פירושה שמהמקור כמעט לא מגיעה קרינה.

סעיף ב

תשובה:

AA – α\alpha; BB – β−\beta^-; CC – γ\gamma

מקור AA: דף נייר מוריד את הקצב מ־30253025 לרמת הרקע. קרינה שנבלמת בדף נייר היא קרינת α\alpha – חלקיק כבד ובעל מטען +2e+2e שמיינן חזק מאוד את החומר ומאבד את האנרגיה שלו במרחק קצר מאוד.

מקור BB: הנייר כמעט אינו משפיע (1825→17901825\to1790), אבל 3 mm3\,\text{mm} אלומיניום עוצרים את הקרינה כמעט לגמרי. זו קרינת β−\beta^- (אלקטרונים מהירים): חודרת יותר מ־α\alpha, אבל נבלמת בכמה מילימטרים של מתכת.

מקור CC: הנייר והאלומיניום כמעט לא משפיעים, ואפילו 5 mm5\,\text{mm} עופרת מקטינים את הקצב רק בערך בחצי (מ־900900 ל־495495 אחרי הפחתת הרקע). זו קרינת γ\gamma – פוטונים בעלי אנרגיה גבוהה, בלי מטען, בעלי כושר חדירה גדול מאוד.

טעות נפוצה: לחשוב שהעופרת "עוצרת" את קרינת γ\gamma לגמרי. היא רק מחלישה אותה, וככל שהשכבה עבה יותר ההחלשה גדולה יותר.

סעיף ג

תשובה:

 90230Th→ 88226Ra+24He^{230}_{\ 90}\text{Th}\to{}^{226}_{\ 88}\text{Ra}+{}^{4}_{2}\text{He};  81204Tl→ 82204Pb+−1 0e+νˉ^{204}_{\ 81}\text{Tl}\to{}^{204}_{\ 82}\text{Pb}+{}^{\ 0}_{-1}\text{e}+\bar\nu

בכל התפרקות נשמרים מספר הנוקלאונים (המספר העליון) והמטען (המספר התחתון).

התפרקות α\alpha: הגרעין פולט גרעין הליום 24He^{4}_{2}\text{He}; מספר המסה קטן ב־4 והמספר האטומי ב־2:

 90230Th→ 88226Ra+24He^{230}_{\ 90}\text{Th}\to{}^{226}_{\ 88}\text{Ra}+{}^{4}_{2}\text{He}

Z=88Z=88 הוא רדיום, ולכן גרעין הבת הוא רדיום־226.

התפרקות β−\beta^-: בגרעין נייטרון הופך לפרוטון, ונפלטים אלקטרון ואנטי־נייטרינו. מספר המסה לא משתנה והמספר האטומי גדל ב־1:

 81204Tl→ 82204Pb+−1 0e+νˉ^{204}_{\ 81}\text{Tl}\to{}^{204}_{\ 82}\text{Pb}+{}^{\ 0}_{-1}\text{e}+\bar\nu

Z=82Z=82 הוא עופרת, ולכן גרעין הבת הוא עופרת־204.

בדיקה: 230=226+4230=226+4 ו־90=88+290=88+2; 204=204+0204=204+0 ו־81=82+(−1)81=82+(-1).

סעיף ד

תשובה:

 56137Ba∗→ 56137Ba+γ^{137}_{\ 56}\text{Ba}^*\to{}^{137}_{\ 56}\text{Ba}+\gamma; λ≈1.87⋅10−12 m\lambda\approx1.87\cdot10^{-12}\,\text{m}

בפליטת γ\gamma הגרעין עובר ממצב מעורר (מסומן בכוכבית) למצב אנרגיה נמוך יותר. לא משתנים לא מספר הפרוטונים ולא מספר הנייטרונים, ולכן הגרעין נשאר אותו איזוטופ:

 56137Ba∗→ 56137Ba+γ^{137}_{\ 56}\text{Ba}^*\to{}^{137}_{\ 56}\text{Ba}+\gamma

אורך הגל, מ־E[eV]=1240λ[nm]E[\text{eV}]=\frac{1240}{\lambda[\text{nm}]}, עם E=0.662 MeV=6.62⋅105 eVE=0.662\,\text{MeV}=6.62\cdot10^{5}\,\text{eV}:

λ=12406.62⋅105≈1.87⋅10−3 nm=1.87⋅10−12 m\lambda=\frac{1240}{6.62\cdot10^{5}}\approx1.87\cdot10^{-3}\,\text{nm}=1.87\cdot10^{-12}\,\text{m}

אורך גל קצר פי מאות אלפים מזה של אור נראה – פוטון בעל אנרגיה גבוהה מאוד, ולכן כושר החדירה שלו גדול.

שאלה 19 · קרינה רדיואקטיבית: סטייה בשדה חשמלי ודעיכת ראדון 222באורך בגרות · ברמת בגרות

חומר רדיואקטיבי פולט קרינה רדיואקטיבית באופן ספונטני.

העבירו אלומה של קרינה רדיואקטיבית בין שני לוחות מתכת מקבילים טעונים במטענים מנוגדים, בכיוון מאונך לשדה החשמלי שביניהם. האלומה התפצלה לשלוש אלומות: אלומה אחת סטתה לכיוון הלוח החיובי, אלומה אחת סטתה לכיוון הלוח השלילי, והאלומה השלישית לא סטתה.

א.

קבעו מהו סוג הקרינה שסטה לכיוון הלוח השלילי, ונמקו את קביעתכם.

ב.

רשמו את נוסחת ההתפרקות הרדיואקטיבית של גרעין ZAX^{A}_{Z}X כאשר נפלט ממנו סוג הקרינה שקבעתם בסעיף א. סמנו ב־YY את הגרעין שנוצר.

ג.

ראדון 86222Rn^{222}_{86}\text{Rn} הוא גז רדיואקטיבי פולט אלפא, שמצטבר לעתים במרתפים ובמקלטים סגורים.

חוקרים אספו מדגם של ראדון בכלי סגור ומדדו את מספר הגרעינים, NN, שלא התפרקו ברגע t=0t=0. הם חזרו על המדידה בזמנים שונים. תוצאות המדידות רשומות בטבלה שלפניכם.

מספר המדידהN (1015)N\,(10^{15})tt (ימים)
116.06.000
224.14.122
333.03.044
441.71.777
550.80.81111
660.40.41515

סרטטו גרף של מספר הגרעינים, NN, כפונקציה של הזמן tt.

ד.

היעזרו בגרף וקבעו את זמן מחצית החיים, T1/2T_{1/2}, של הראדון, וחשבו את קבוע הדעיכה, λ\lambda.

ה.

הפעילות של מדגם הראדון ברגע מסוים הייתה RR. אחרי פרק זמן מסוים הפעילות קטנה ל־R20\frac{R}{20}.

חשבו את פרק הזמן הזה.

ו.

במדגם אחר של 86222Rn^{222}_{86}\text{Rn} מספר הגרעינים ברגע t=0t=0 היה חצי ממספר הגרעינים במדגם הראשון (N02\frac{N_0}{2}).

קבעו אם זמן מחצית החיים של המדגם השני גדול מזמן מחצית החיים של המדגם הראשון, קטן ממנו או שווה לו, וקבעו פי כמה הפעילות של המדגם השני ברגע t=0t=0 שונה מהפעילות של המדגם הראשון באותו רגע. נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 19

סעיף א

תשובה:

קרינת אלפא (α\alpha): גרעיני הליום, בעלי מטען חיובי, נמשכים ללוח השלילי.

קביעה: קרינת אלפא (α\alpha).

נימוק: על חלקיק טעון בשדה חשמלי פועל כוח F→=qE→\vec F=q\vec E. השדה בין הלוחות מכוון מהלוח החיובי אל הלוח השלילי, ולכן:

•חלקיק חיובי (q>0q>0) מרגיש כוח בכיוון השדה - אל הלוח השלילי.

•חלקיק שלילי מרגיש כוח הפוך - אל הלוח החיובי.

•חלקיק ללא מטען אינו מרגיש כוח.

קרינת אלפא היא גרעיני הליום (24He^{4}_{2}\text{He}, מטען +2e+2e), ולכן היא הסוטה אל הלוח השלילי. קרינת בטא (אלקטרונים, מטען שלילי) סוטה אל הלוח החיובי, וקרינת גמא (פוטונים, ללא מטען) אינה סוטה.

טעות נפוצה: לבלבל בין כיוון השדה לכיוון הכוח על מטען חיובי, ולשייך את הסטייה ללוח השלילי לאלקטרונים.

סעיף ב

תשובה:

ZAX  →  Z−2A−4Y+ 24He^{A}_{Z}X\;\rightarrow\;^{A-4}_{Z-2}Y+\,^{4}_{2}\text{He}

בפליטת אלפא הגרעין פולט גרעין הליום, 24He^{4}_{2}\text{He} (שני פרוטונים ושני נייטרונים):

ZAX  →  Z−2A−4Y+ 24He^{A}_{Z}X\;\rightarrow\;^{A-4}_{Z-2}Y+\,^{4}_{2}\text{He}

מספר הנוקלאונים נשמר: A=(A−4)+4A=(A-4)+4. המטען נשמר: Z=(Z−2)+2Z=(Z-2)+2. הגרעין שנוצר הוא של יסוד אחר, שמספר האטום שלו קטן ב־22.

טעות נפוצה: להפחית מ־ZZ 44 ומ־AA 22 (להחליף בין מספר המסה למספר האטום).

סעיף ג

תשובה:

שש נקודות: (0,6.0)(0,6.0), (2,4.1)(2,4.1), (4,3.0)(4,3.0), (7,1.7)(7,1.7), (11,0.8)(11,0.8), (15,0.4)(15,0.4) (tt בימים, NN ב־101510^{15}), ועקומה חלקה יורדת (דעיכה מעריכית) העוברת ביניהן.

ציר אופקי: הזמן tt בימים (טווח 00–1616). ציר אנכי: מספר הגרעינים NN ביחידות של 101510^{15} (טווח 00–77).

הנקודות (t [ימים], N [1015])(t\,[\text{ימים}],\,N\,[10^{15}]) מהטבלה:

t (days)N (10^15)02468101214161234567

מעבירים בין הנקודות עקומה חלקה (לא קו ישר ולא קטעים שבורים), כך שהנקודות מפוזרות סביבה. זו עקומה יורדת שקצב הירידה שלה הולך וקטן, בהתאם לחוק הדעיכה N=N0e−λtN=N_0e^{-\lambda t} מדף הנוסחאות:

t (days)N (10^15)02468101214161234567

טעות נפוצה: לחבר את הנקודות בקטעים ישרים. הדעיכה מעריכית, והעקומה מתעקלת ומתקרבת לציר הזמן.

סעיף ד

תשובה:

T1/2≈3.8T_{1/2}\approx 3.8 ימים; λ≈0.18 1day≈2.1⋅10−6 1s\lambda\approx 0.18\,\frac{1}{\text{day}}\approx 2.1\cdot 10^{-6}\,\frac{1}{\text{s}}

זמן מחצית החיים הוא הזמן שבו מספר הגרעינים שלא התפרקו קטן לחצי.

בגרף: N0=6.0⋅1015N_0=6.0\cdot 10^{15}. מחצית מזה, 3.0⋅10153.0\cdot 10^{15}, מתקבלת על העקומה ב־t≈3.8t\approx 3.8 ימים (הקו המקווקו בגרף שבסעיף ג):

T1/2≈3.8 ימיםT_{1/2}\approx 3.8\ \text{ימים}

(קריאה מהעקומה בין 3.73.7 ל־44 ימים סבירה. בדיקה: אחרי כ־7.67.6 ימים, 2T1/22T_{1/2}, העקומה עוברת ליד 1.5⋅1015=N041.5\cdot 10^{15}=\frac{N_0}{4}.)

קבוע הדעיכה - מדף הנוסחאות:

T1/2=ln⁡2λ  ⇒  λ=ln⁡2T1/2=0.6933.8≈0.182 1dayT_{1/2}=\frac{\ln 2}{\lambda}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{\ln 2}{T_{1/2}}=\frac{0.693}{3.8}\approx 0.182\,\frac{1}{\text{day}}

ביחידות SI (3.83.8 ימים =3.8⋅86400≈3.28⋅105 s=3.8\cdot 86400\approx 3.28\cdot 10^5\,\text{s}):

λ=0.6933.28⋅105≈2.1⋅10−6 1s\lambda=\frac{0.693}{3.28\cdot 10^{5}}\approx 2.1\cdot 10^{-6}\,\frac{1}{\text{s}}

טעות נפוצה: לקבוע את T1/2T_{1/2} לפי נקודת המדידה (4, 3.0)(4,\ 3.0) בלבד. יש לקרוא את הזמן מהעקומה המותאמת, שמבטאת את כל המדידות.

סעיף ה

תשובה:

t≈16.4t\approx 16.4 ימים

מדף הנוסחאות, פעילות של מקור רדיואקטיבי:

R=λNR=\lambda N

λ\lambda קבוע, ולכן הפעילות יחסית למספר הגרעינים שלא התפרקו: ירידת הפעילות פי 2020 פירושה ירידה של NN פי 2020. לפי חוק הדעיכה:

N=N0e−λt  ⇒  R20=R e−λt  ⇒  e−λt=120N=N_0e^{-\lambda t}\;\Rightarrow\;\frac{R}{20}=R\,e^{-\lambda t}\;\Rightarrow\;e^{-\lambda t}=\frac{1}{20}
t=ln⁡20λ=3.000.182≈16.4 ימים (≈1.4⋅106 s)t=\frac{\ln 20}{\lambda}=\frac{3.00}{0.182}\approx 16.4\ \text{ימים}\ (\approx 1.4\cdot 10^{6}\,\text{s})

(בדיקת סבירות: 4T1/2≈15.24T_{1/2}\approx 15.2 ימים נותנים ירידה פי 1616, ו־5T1/2=195T_{1/2}=19 ימים ירידה פי 3232. ירידה פי 2020 אכן נמצאת ביניהם.)

סעיף ו

תשובה:

זמן מחצית החיים שווה (3.83.8 ימים); הפעילות ההתחלתית קטנה פי 22.

זמן מחצית החיים - שווה. מדף הנוסחאות T1/2=ln⁡2λT_{1/2}=\frac{\ln 2}{\lambda}. קבוע הדעיכה λ\lambda הוא ההסתברות ליחידת זמן שגרעין בודד יתפרק, והוא תכונה של סוג הגרעין (86222Rn^{222}_{86}\text{Rn}), שאינה תלויה בכמות הגרעינים. לכן T1/2≈3.8T_{1/2}\approx 3.8 ימים גם במדגם השני.

הפעילות ההתחלתית - קטנה פי 22. לפי R=λNR=\lambda N, עם אותו λ\lambda ופי 22 פחות גרעינים:

R2=λ⋅N02=R12R_2=\lambda\cdot\frac{N_0}{2}=\frac{R_1}{2}

טעות נפוצה: להסיק שמדגם קטן יותר "נגמר מהר יותר" ולכן זמן מחצית החיים שלו קצר יותר. במדגם הקטן מתפרקים פחות גרעינים בשנייה, אבל יש גם פחות גרעינים - והיחס נשמר.

שאלה 20 · התפרקות של יוד־131 לקסנוןבאורך בגרות · ברמת בגרות

האיזוטופ יוד־131 משמש לטיפול במחלות של בלוטת התריס. הוא מתפרק בהתפרקות β−\beta^-.

א.

בהתפרקות β−\beta^- המספר האטומי של הגרעין גדל ב־11, מספר המסה שלו אינו משתנה, ונפלט מן הגרעין אלקטרון – אף שאין בגרעין אלקטרונים. הסבירו מה מתרחש בגרעין, וכיצד נוצר האלקטרון.

ב.

בהתפרקות β−\beta^- של   53131I^{131}_{\;53}\text{I} (יוד) נוצר איזוטופ של היסוד קסנון, Xe\text{Xe}.

כתבו את המשוואה של התפרקות היוד לקסנון.

ג.

הגרפים שלפניכם מציגים, כפונקציה של הזמן, את מספר גרעיני היוד שטרם התפרקו ואת מספר גרעיני הקסנון שנוצרו. הציר האנכי מייצג את מספר הגרעינים, NN; הערכים המספריים שלו אינם נתונים. בזמן t=0t=0 היה בדגימה יוד בלבד.

נתון: בזמן t=0t=0 הייתה פעילות היוד R0=3.7⋅109 BqR_0=3.7\cdot 10^{9}\,\text{Bq}.

קבעו את זמן מחצית החיים של יוד־131. נמקו את קביעתכם.

ד.

חשבו את מספר גרעיני היוד שטרם התפרקו כעבור 2020 ימים מתחילת המדידה.

ה.

נתון: קסנון־131 הוא איזוטופ יציב.

חשבו את מספר גרעיני הקסנון בדגימה בזמן t=24t=24 ימים.

ו.

לאחר ההתפרקות, גרעין הקסנון שנוצר פולט לעתים קרובות פוטון γ\gamma שאנרגייתו 0.364 MeV0.364\,\text{MeV}. הסבירו מהו מקור הפוטון, וקבעו אם פליטתו משנה את המספר האטומי או את מספר המסה של גרעין הקסנון.

◂ פתרון מלא לשאלה 20

סעיף א

תשובה:

נויטרון בגרעין הופך לפרוטון, ובתהליך נוצרים אלקטרון ואנטי־נייטרינו (n→p+e−+νˉn\to p+e^-+\bar{\nu}) הנפלטים מן הגרעין; מספר הנוקלאונים לא השתנה, ומספר הפרוטונים גדל ב־11.

בגרעין יש רק פרוטונים ונויטרונים. האלקטרון נוצר ברגע ההתפרקות: אחד הנויטרונים בגרעין הופך לפרוטון, ובתהליך נוצרים אלקטרון ואנטי־נייטרינו:

01n  →  11p+ −1   0e+νˉ^{1}_{0}n\;\to\;^{1}_{1}p+\,^{\;\,0}_{-1}e+\bar{\nu}

•הפרוטון נשאר בגרעין – לכן המספר האטומי ZZ (מספר הפרוטונים) גדל ב־11.

•נויטרון "הוחלף" בפרוטון – מספר הנוקלאונים, כלומר מספר המסה AA, לא השתנה.

•האלקטרון והאנטי־נייטרינו נפלטים מן הגרעין. המטען נשמר: 0=+1+(−1)0=+1+(-1).

טעות נפוצה: לכתוב שהאלקטרון הוא אחד מאלקטרוני האטום שסביב הגרעין, או שהיה "כלוא" בגרעין.

סעיף ב

תשובה:

  53131I→   54131Xe+ −1   0e+νˉ^{131}_{\;53}\text{I}\to\,^{131}_{\;54}\text{Xe}+\,^{\;\,0}_{-1}e+\bar{\nu}

בהתפרקות β−\beta^- המספר האטומי גדל ב־11 (53→5453\to 54), ומספר המסה אינו משתנה:

  53131I  →    54131Xe+ −1   0e+νˉ^{131}_{\;53}\text{I}\;\to\;^{131}_{\;54}\text{Xe}+\,^{\;\,0}_{-1}e+\bar{\nu}

בדיקה:

•מספר המסה: 131=131+0131=131+0.

•המטען: 53=54+(−1)53=54+(-1).

סעיף ג

תשובה:

T1/2=8T_{1/2}=8 ימים

קביעה: T1/2=8T_{1/2}=8 ימים.

נימוק: הגרף היורד מתאר את מספר גרעיני היוד שטרם התפרקו, והגרף העולה – את מספר גרעיני הקסנון שנוצרו. כל גרעין יוד שמתפרק הופך לגרעין קסנון אחד, ובתחילה לא היה קסנון, ולכן בכל רגע:

NXe=N0−NIN_{\text{Xe}}=N_0-N_{\text{I}}

בנקודת החיתוך NI=NXeN_{\text{I}}=N_{\text{Xe}}, ולכן NI=N0−NIN_{\text{I}}=N_0-N_{\text{I}}, כלומר NI=N02N_{\text{I}}=\frac{N_0}{2} – בדיוק מחצית מן הגרעינים התפרקו. החיתוך מתרחש ב־t=8t=8 ימים, וזהו זמן מחצית החיים.

(בדיקה מן הגרף: הגרף היורד מתחיל ב־2020 משבצות, ב־t=8t=8 ימים הוא ב־1010 משבצות וב־t=16t=16 ימים ב־55 משבצות – מחצית בכל 88 ימים.)

סעיף ד

תשובה:

N≈6.5⋅1014N\approx 6.5\cdot 10^{14} גרעינים

קבוע הדעיכה (דף הנוסחאות):

T1/2=ln⁡2λ  ⇒  λ=ln⁡2T1/2=0.6938⋅24⋅3600 s≈1.003⋅10−6 s−1T_{1/2}=\frac{\ln 2}{\lambda}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{\ln 2}{T_{1/2}}=\frac{0.693}{8\cdot 24\cdot 3600\,\text{s}}\approx 1.003\cdot 10^{-6}\,\text{s}^{-1}

מספר הגרעינים ההתחלתי מן הפעילות:

R=λN  ⇒  N0=R0λ=3.7⋅1091.003⋅10−6≈3.69⋅1015R=\lambda N\;\Rightarrow\;N_0=\frac{R_0}{\lambda}=\frac{3.7\cdot 10^{9}}{1.003\cdot 10^{-6}}\approx 3.69\cdot 10^{15}

חוק הדעיכה אחרי t=20t=20 ימים =20⋅24⋅3600 s=20\cdot 24\cdot 3600\,\text{s}:

N=N0e−λtN=N_0e^{-\lambda t}
λt=1.003⋅10−6⋅1.728⋅106≈1.733\lambda t=1.003\cdot 10^{-6}\cdot 1.728\cdot 10^{6}\approx 1.733
N=3.69⋅1015⋅e−1.733=3.69⋅1015⋅0.177≈6.5⋅1014N=3.69\cdot 10^{15}\cdot e^{-1.733}=3.69\cdot 10^{15}\cdot 0.177\approx 6.5\cdot 10^{14}

(בדיקה: 208=2.5\frac{20}{8}=2.5 זמני מחצית חיים, ו־2−2.5≈0.1772^{-2.5}\approx 0.177.)

טעות נפוצה: לחשב את λ\lambda בימים (0.0866 day−10.0866\,\text{day}^{-1}) ואז לחלק בו את R0R_0 הנתון ב־Bq\text{Bq} (התפרקויות בשנייה) – יש להמיר את הזמן לשניות.

סעיף ה

תשובה:

NXe=78N0≈3.2⋅1015N_{\text{Xe}}=\frac{7}{8}N_0\approx 3.2\cdot 10^{15} גרעינים

הקסנון יציב, ולכן כל גרעין קסנון שנוצר נשאר. כל גרעין יוד שהתפרק הפך לגרעין קסנון אחד, ולכן:

NXe=N0−NIN_{\text{Xe}}=N_0-N_{\text{I}}

t=24t=24 ימים הם בדיוק 33 זמני מחצית חיים, ולכן נשארו

NI=N0⋅(12)3=N08N_{\text{I}}=N_0\cdot\left(\tfrac{1}{2}\right)^{3}=\frac{N_0}{8}
NXe=N0−N08=78N0=78⋅3.69⋅1015≈3.2⋅1015N_{\text{Xe}}=N_0-\frac{N_0}{8}=\frac{7}{8}N_0=\frac{7}{8}\cdot 3.69\cdot 10^{15}\approx 3.2\cdot 10^{15}

(מן הגרף: ב־t=24t=24 ימים הגרף היורד ב־2.52.5 משבצות והגרף העולה ב־17.517.5 משבצות, מתוך 2020.)

טעות נפוצה: לחשב את מספר גרעיני היוד (N08\frac{N_0}{8}) ולהציג אותו כתשובה.

סעיף ו

תשובה:

גרעין הקסנון נוצר במצב מעורר; במעבר לרמה נמוכה יותר הוא פולט את הפרש האנרגייה כפוטון γ\gamma. פליטת γ\gamma אינה משנה את ZZ ואת AA.

לגרעין, כמו לאטום, יש רמות אנרגייה בדידות. לאחר התפרקות β−\beta^- גרעין הבת (הקסנון) נשאר במקרים רבים ברמה מעוררת – באנרגייה גבוהה מרמת היסוד שלו.

הגרעין עובר מן הרמה המעוררת לרמה נמוכה יותר ופולט את הפרש האנרגייה כפוטון: Eph=∣Ef−Ei∣=0.364 MeVE_{ph}=|E_f-E_i|=0.364\,\text{MeV}. הפרשי האנרגייה בין רמות הגרעין גדולים מאוד (סדר גודל של MeV\text{MeV}, לעומת eV\text{eV} באטום), ולכן הפוטון הוא קרינת γ\gamma (אורך גל λ=1240364000 nm≈3.4⋅10−3 nm\lambda=\frac{1240}{364000}\,\text{nm}\approx 3.4\cdot 10^{-3}\,\text{nm}).

פוטון הוא חסר מטען וחסר מסה: הרכב הגרעין לא משתנה – אותם 5454 פרוטונים ו־7777 נויטרונים. לכן המספר האטומי ומספר המסה אינם משתנים; רק האנרגייה של הגרעין קטנה.

עוד 8 שאלות על סוגי קרינה ומשוואות התפרקות (α, β, γ)

השאלות המלאות, עם הפתרונות, במחולל המבחנים.

  1. אמריציום 241 בגלאי עשן: דעיכה רדיואקטיבית (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    בגלאי עשן ביתי נמצא מקור רדיואקטיבי זעיר של אמריציום 95241Am{}^{241}_{95}\text{Am} , שזמן מחצית החיים שלו הוא 432432 שנה. האמריציום מתפרק בפליטת…

  2. לוטטיום־177: דעיכה רדיואקטיבית בטיפול בגידולים (באורך בגרות · ברמת בגרות)
  3. התפרקויות: פולוניום, עופרת וביסמוט; רדיום 228 במשפחת התוריום (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    גרעינים רדיואקטיביים יכולים לפלוט חלקיקי α\alpha, β−\beta^-, β+\beta^+ וקרינת γ\gamma.

  4. רדיום־224 במעבדה: דעיכה, אקטיביות ובת רדיואקטיבית (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    רדיום־224, 88224Ra{}^{224}_{88}\text{Ra}, הוא יסוד רדיואקטיבי הפולט קרינת אלפא. בהתפרקותו נוצר ראדון־220, Rn\text{Rn}, שגם הוא יסוד רדיואקטיבי.…

  5. תיארוך מי תהום בטריטיום: התפרקות בטא וזמן מחצית חיים (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    טריטיום, 3H{}^{3}\text{H}, הוא איזוטופ רדיואקטיבי של מימן. הוא נוצר באטמוספרה העליונה, נקשר למולקולות מים ומגיע אל הקרקע עם מי הגשמים. כל…

  6. אורניום־239 בכור: דעיכה לנפטוניום ופעילות (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    בכור גרעיני, גרעין של אורניום־238 בולע ניטרון והופך לאורניום־239,   92239U^{239}_{\;92}\text{U}. האורניום־239 אינו יציב, ובתהליך של שתי דעיכות…

  7. חנקן 13 מהפגזת בור: פליטת פוזיטרון והשמדה (באורך בגרות · בינונית)

    כאשר מפגיזים בור 10 בחלקיקי אלפא, אחת התגובות שיכולות להתרחש היא היווצרות איזוטופ של חנקן, 713N{}^{13}_{7}\text{N}, יחד עם פליטה של נייטרון:…

  8. שפעול מנגן בנייטרונים: התפרקות בטא ושני איזוטופים דועכים (באורך בגרות · בינונית)

    מנגן 55, 2555Mn{}^{55}_{25}\text{Mn}, הוא האיזוטופ היציב של מנגן. כאשר גרעין 2555Mn{}^{55}_{25}\text{Mn} קולט נייטרון, הוא הופך לגרעין…

שאלות מבחינות הבגרות על השיעור

השאלה המלאה, עם פתרון מלא לכל סעיף, בדף של כל בחינה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.