דילוג לתוכן המרכזי

עבודה של כוח משתנה (גרף כוח–מקום) - שאלות ותרגילים

כיתות י"א-י"ב · מכניקה - פיזיקה 5 יח"ל (שאלון 036361) · עבודה ואנרגיה · 20 שאלות

השאלות מסודרות מהקצרה לארוכה ומהקלה לקשה. נסו לפתור לבד, ורק אז פתחו את הפתרון.

שאלה 1 · רובוט מחסן על מסילה: עבודת המנוע מגרף כוח–מקום מדורגקצרה · קלה

רובוט משלוחים קטן נע על מסילה ישרה ואופקית במחסן, לאורך ציר xx. המנוע של הרובוט מפעיל עליו כוח אופקי FF לאורך המסילה, שערכו תלוי במקום הרובוט, כמתואר בגרף: ערך חיובי פירושו כוח דחף בכיוון החיובי של ציר xx, וערך שלילי פירושו כוח בלימה. החיכוך והתנגדות האוויר זניחים, והרובוט נע כל הזמן בכיוון החיובי של ציר xx.

x (m)F (N)123456789-6-4-22468
א.

מהי העבודה הכוללת שעושה הכוח FF על הרובוט בין x=0x=0 ל-x=8 mx=8\,\text{m}?

ב.

מהי עבודת הבלימה בשלושת המטרים האחרונים? ומהי העבודה של FF בין x=1 mx=1\,\text{m} ל-x=7 mx=7\,\text{m}? מה אפשר להסיק מהתוצאה השנייה על מהירות הרובוט בשתי הנקודות האלה?

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

W=2 JW=2\,\text{J}

העבודה של כוח לאורך ציר xx היא השטח (עם סימן) בין גרף F(x)F(x) לציר xx. הגרף בנוי ממלבנים:

קטעF (N)F\,(\text{N})Δx (m)\Delta x\,(\text{m})W (J)W\,(\text{J})
0→20\to277221414
2→52\to5113333
5→85\to8−5-533−15-15
W=14+3−15=2 JW=14+3-15=2\,\text{J}

סעיף ב

תשובה:

−15 J-15\,\text{J}; 00; המהירות ב-x=1 mx=1\,\text{m} שווה למהירות ב-x=7 mx=7\,\text{m}

בשלושת המטרים האחרונים (x=5x=5 עד x=8x=8) הכוח שלילי – נגד התנועה:

W=−5⋅3=−15 JW=-5\cdot3=-15\,\text{J}

בין x=1x=1 ל-x=7x=7:

W=7⋅1+1⋅3+(−5)⋅2=7+3−10=0W=7\cdot1+1\cdot3+(-5)\cdot2=7+3-10=0

FF הוא הכוח היחיד שעושה עבודה (הכובד והנורמלי מאונכים לתנועה, והחיכוך זניח). לפי משפט עבודה–אנרגיה השינוי באנרגיה הקינטית אפס, ולכן מהירות הרובוט ב-x=7 mx=7\,\text{m} שווה למהירותו ב-x=1 mx=1\,\text{m}.

טעות נפוצה: לחבר את השטח שמתחת לציר כחיובי. שטח מתחת לציר xx הוא עבודה שלילית.

שאלה 2 · כוח שקטן לינארית: מהירות מרבית ונקודת עצירהקצרה · בינונית

גוף שמסתו 2 kg2\,\text{kg} מתחיל לנוע ממנוחה מהנקודה x=0x=0 לאורך ציר xx. על הגוף פועל כוח FF לאורך ציר xx, וזה הכוח היחיד שעושה עליו עבודה. הגרף מתאר את FF כפונקציה של המקום.

x (m)F (N)02468101214161820222426-8-6-4-22468
א.

היכן מהירות הגוף מרבית, ומה גודלה? נמקו.

ב.

באיזה מקום הגוף נעצר רגעית?

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

ב-x=12 mx=12\,\text{m}; vmax⁡=6 m/sv_{\max}=6\,\text{m/s}

מהגרף, FF חיובי (בכיוון התנועה) עד x=12 mx=12\,\text{m}, ושלילי אחר כך. עד x=12x=12 העבודה חיובית והאנרגיה הקינטית גדלה, ואחר כך היא קטנה – לכן המהירות מרבית ב-x=12 mx=12\,\text{m}.

העבודה עד x=12x=12 היא שטח המשולש:

W=12⋅12⋅6=36 JW=\tfrac12\cdot12\cdot6=36\,\text{J}
12mvmax⁡2=36  ⇒  vmax⁡2=36  ⇒  vmax⁡=6 m/s\tfrac12mv_{\max}^2=36\;\Rightarrow\;v_{\max}^2=36\;\Rightarrow\;v_{\max}=6\,\text{m/s}

סעיף ב

תשובה:

x=24 mx=24\,\text{m}

הגוף נעצר כשהעבודה הכוללת מ-x=0x=0 חוזרת לאפס, כלומר כשהשטח השלילי אחרי x=12x=12 משתווה ל-36 J36\,\text{J}. אחרי x=12x=12 השטח הוא משולש שבסיסו b=x−12b=x-12 וגובהו 0.5 b0.5\,b:

12⋅b⋅0.5 b=36  ⇒  b2=144  ⇒  b=12 m\tfrac12\cdot b\cdot0.5\,b=36\;\Rightarrow\;b^2=144\;\Rightarrow\;b=12\,\text{m}

הגוף נעצר ב-x=24 mx=24\,\text{m} (שם F=−6 NF=-6\,\text{N}, ולכן מיד אחר כך הוא חוזר לאחור).

שאלה 3 · הרמת חבל מהרצפה: כוח שגדל עם הגובהקצרה · בינונית

חבל אחיד שאורכו L=4 mL=4\,\text{m} ומסתו 2 kg2\,\text{kg} מונח ישר על רצפה אופקית. מרימים את אחד מקצותיו אנכית כלפי מעלה, לאט מאוד (כך שהאנרגיה הקינטית של החבל זניחה), עד שהקצה השני בדיוק מתנתק מהרצפה. נסמן ב־xx את גובה הקצה המורם מעל הרצפה. החלק של החבל שעדיין על הרצפה אינו זז.

א.

כתבו את גודל הכוח FF שצריך להפעיל על הקצה המורם כפונקציה של xx, שרטטו גרף של FF כפונקציה של xx, ומצאו בעזרתו את העבודה שנעשתה על החבל.

ב.

הראו שהתוצאה מתאימה לשינוי באנרגיית הגובה של החבל.

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

F=5xF=5x (ביחידות SI), גרף קו ישר מ־00 עד 20 N20\,\text{N}; W=40 JW=40\,\text{J}

החלק התלוי של החבל, שאורכו xx, נמצא בשיווי משקל (מורמים לאט). החלק שעל הרצפה נתמך בידי הרצפה. לכן הכוח בקצה שווה למשקל החלק התלוי:

F=mLx g=24⋅10 x=5xF=\frac{m}{L}x\,g=\frac{2}{4}\cdot10\,x=5x

הכוח גדל לינארית מ־00 (ב־x=0x=0) עד 20 N20\,\text{N} (ב־x=4 mx=4\,\text{m}). העבודה היא השטח שמתחת לגרף – משולש:

W=12⋅4⋅20=40 JW=\tfrac12\cdot4\cdot20=40\,\text{J}

טעות נפוצה: לכפול את הכוח הסופי 20 N20\,\text{N} בגובה 4 m4\,\text{m} ולקבל 80 J80\,\text{J}. הכוח אינו קבוע, ובתחילת ההרמה הוא כמעט אפס.

סעיף ב

תשובה:

מרכז המסה עלה ב־2 m2\,\text{m}, ו־ΔEp=40 J\Delta E_p=40\,\text{J}

בהתחלה החבל שוכב על הרצפה, ומרכז המסה שלו בגובה הרצפה (עובי החבל זניח). בסוף החבל תלוי אנכית מגובה 4 m4\,\text{m} עד הרצפה, ומרכז המסה שלו באמצעו, בגובה L2=2 m\frac L2=2\,\text{m}:

ΔEp=mgL2=2⋅10⋅2=40 J\Delta E_p=mg\frac L2=2\cdot10\cdot2=40\,\text{J}

האנרגיה הקינטית לא השתנתה, ולכן כל העבודה של הכוח המרים הפכה לאנרגיית גובה – בהתאמה לסעיף א.

שאלה 4 · דסקית נבלמת בקפיץ: בלי חיכוך ועם חיכוךביניים · בינונית

דסקית שמסתה 0.2 kg0.2\,\text{kg} מחליקה על משטח אופקי במהירות v0=3 m/sv_0=3\,\text{m/s} לעבר קפיץ אופקי אידיאלי, שקצהו השני מחובר לקיר. קבוע הקפיץ k=180 N/mk=180\,\text{N/m}, והקפיץ רפוי לפני הפגיעה.

א.

המשטח חלק. מהו הכיווץ המרבי של הקפיץ?

ב.

המשטח חלק. מהי מהירות הדסקית כשהקפיץ מכווץ 6 cm6\,\text{cm}?

ג.

עכשיו יש חיכוך בין הדסקית למשטח לכל אורכו, ומקדם החיכוך הקינטי μk=0.25\mu_k=0.25. ברגע שמהירות הדסקית 3 m/s3\,\text{m/s}, היא נמצאת במרחק 0.8 m0.8\,\text{m} מקצה הקפיץ. מהי מהירותה כשהיא מגיעה לקפיץ, ומהו הכיווץ המרבי?

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

xmax⁡=0.1 mx_{\max}=0.1\,\text{m}

בזמן הכיווץ פועל על הדסקית כוח הקפיץ, kxkx, שגודלו משתנה. העבודה שלו היא השטח מתחת לגרף F(x)F(x) – משולש – ולכן היא −12kx2-\tfrac12kx^2. במילים אחרות, האנרגיה הקינטית הופכת לאנרגיה אלסטית. בכיווץ המרבי הדסקית נעצרת רגעית:

12mv02=12kxmax⁡2  ⇒  0.9=90 xmax⁡2  ⇒  xmax⁡=0.1 m\tfrac12mv_0^2=\tfrac12kx_{\max}^2\;\Rightarrow\;0.9=90\,x_{\max}^2\;\Rightarrow\;x_{\max}=0.1\,\text{m}

סעיף ב

תשובה:

v=2.4 m/sv=2.4\,\text{m/s}

12mv02=12mv2+12kx2  ⇒  0.9=0.1v2+90⋅0.062=0.1v2+0.324\tfrac12mv_0^2=\tfrac12mv^2+\tfrac12kx^2\;\Rightarrow\;0.9=0.1v^2+90\cdot0.06^2=0.1v^2+0.324
v2=5.76  ⇒  v=2.4 m/sv^2=5.76\;\Rightarrow\;v=2.4\,\text{m/s}

סעיף ג

תשובה:

v=5≈2.24 m/sv=\sqrt5\approx2.24\,\text{m/s}; xmax⁡≈7.2 cmx_{\max}\approx7.2\,\text{cm}

כוח החיכוך: fk=μkmg=0.25⋅0.2⋅10=0.5 Nf_k=\mu_kmg=0.25\cdot0.2\cdot10=0.5\,\text{N}.

עד הקפיץ – משפט עבודה–אנרגיה:

12mv2=12mv02−fk⋅0.8=0.9−0.4=0.5 J  ⇒  v2=5  ⇒  v≈2.24 m/s\tfrac12mv^2=\tfrac12mv_0^2-f_k\cdot0.8=0.9-0.4=0.5\,\text{J}\;\Rightarrow\;v^2=5\;\Rightarrow\;v\approx2.24\,\text{m/s}

בזמן הכיווץ החיכוך ממשיך לפעול לאורך xmax⁡x_{\max}. האנרגיה הקינטית 0.5 J0.5\,\text{J} הופכת לאנרגיה אלסטית ולחום:

0.5=12kx2+fkx=90x2+0.5x0.5=\tfrac12kx^2+f_kx=90x^2+0.5x
90x2+0.5x−0.5=0  ⇒  x=−0.5+0.25+180180≈0.072 m90x^2+0.5x-0.5=0\;\Rightarrow\;x=\frac{-0.5+\sqrt{0.25+180}}{180}\approx0.072\,\text{m}

טעות נפוצה: להפסיק את החיכוך כשהדסקית פוגעת בקפיץ, ולפתור 0.5=90x20.5=90x^2 (מתקבל 7.5 cm7.5\,\text{cm}).

שאלה 5 · מכונת אטווד עם קפיץ לרצפהביניים · בינונית

במערכת שבאיור, חוט אידיאלי עובר דרך גלגלת אידיאלית התלויה מהתקרה, ומשני צדיו תלויות משקולות. המשקולת m1=3 kgm_1=3\,\text{kg} תלויה בגובה h=2 mh=2\,\text{m} מעל הרצפה. המשקולת m2=1 kgm_2=1\,\text{kg} מחוברת מלמטה לקפיץ אידיאלי אנכי שקבועו k=25 N/mk=25\,\text{N/m}, וקצהו השני של הקפיץ מחובר לרצפה. משחררים את המערכת ממנוחה כשהקפיץ רפוי.

א.

מהי התארכות הקפיץ כשהמערכת עוברת במצב שיווי המשקל?

ב.

מהי מהירות המשקולות כשהן עוברות במצב שיווי המשקל?

ג.

מהי ההתארכות המרבית של הקפיץ? האם m1m_1 פוגעת ברצפה?

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

x0=0.8 mx_0=0.8\,\text{m}

כש-m1m_1 יורדת, m2m_2 עולה ומותחת את הקפיץ. בשיווי משקל התאוצה אפס. על m1m_1: T=m1gT=m_1g. על m2m_2: T=m2g+kx0T=m_2g+kx_0. לכן:

kx0=(m1−m2)g  ⇒  x0=2025=0.8 mkx_0=(m_1-m_2)g\;\Rightarrow\;x_0=\frac{20}{25}=0.8\,\text{m}

סעיף ב

תשובה:

v=2 m/sv=2\,\text{m/s}

אין חיכוך, ועבודות המתיחות מתקזזות. האנרגיה המכנית של המערכת (כולל האנרגיה האלסטית) נשמרת. כשהקפיץ מתארך ב-xx, m1m_1 ירדה xx ו-m2m_2 עלתה xx:

(m1−m2)g x0=12kx02+12(m1+m2)v2(m_1-m_2)g\,x_0=\tfrac12kx_0^2+\tfrac12(m_1+m_2)v^2
20⋅0.8=12⋅25⋅0.64+12⋅4⋅v2  ⇒  16=8+2v2  ⇒  v=2 m/s20\cdot0.8=\tfrac12\cdot25\cdot0.64+\tfrac12\cdot4\cdot v^2\;\Rightarrow\;16=8+2v^2\;\Rightarrow\;v=2\,\text{m/s}

סעיף ג

תשובה:

xmax⁡=1.6 mx_{\max}=1.6\,\text{m}; לא

בהתארכות המרבית המערכת נעצרת רגעית:

(m1−m2)g xmax⁡=12kxmax⁡2  ⇒  xmax⁡=2(m1−m2)gk=4025=1.6 m(m_1-m_2)g\,x_{\max}=\tfrac12kx_{\max}^2\;\Rightarrow\;x_{\max}=\frac{2(m_1-m_2)g}{k}=\frac{40}{25}=1.6\,\text{m}

זו בדיוק פעמיים ההתארכות בשיווי משקל. m1m_1 יורדת 1.6 m1.6\,\text{m} בלבד, פחות מ-2 m2\,\text{m}, ולכן אינה פוגעת ברצפה.

שאלה 6 · גוף גולש במדרון ופוגע בקפיץ: עם חיכוך ובלעדיוביניים · קשה

גוף קטן שמסתו 0.1 kg0.1\,\text{kg} משוחרר ממנוחה על מדרון שזווית השיפוע שלו θ\theta, כאשר sin⁡θ=0.6\sin\theta=0.6 ו-cos⁡θ=0.8\cos\theta=0.8. בתחתית המדרון מחובר קפיץ אידיאלי המקביל למדרון, שקבועו k=24 N/mk=24\,\text{N/m}. נקודת השחרור נמצאת במרחק d=1.0 md=1.0\,\text{m}, לאורך המדרון, מעל הקצה החופשי של הקפיץ הרפוי. הקפיץ ארוך מספיק, כך שהגוף אינו מגיע לבסיסו.

א.

המדרון חלק. מהו הכיווץ המרבי של הקפיץ? עד איזו נקודה יעלה הגוף בחזרה?

ב.

עכשיו יש חיכוך בין הגוף למדרון, ומקדם החיכוך הקינטי μk=0.25\mu_k=0.25. מהו הכיווץ המרבי של הקפיץ?

ג.

במקרה של סעיף ב, הקפיץ דוחף את הגוף חזרה במעלה המדרון (החיכוך הסטטי אינו מספיק כדי לעצור אותו בכיווץ המרבי). לאיזה מרחק מעל הקצה החופשי של הקפיץ יגיע הגוף?

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

x=0.25 mx=0.25\,\text{m}; חוזר לנקודת השחרור

אין חיכוך, והאנרגיה המכנית (קינטית + גובה + אלסטית) נשמרת. בכיווץ המרבי xx הגוף נעצר רגעית אחרי שעבר לאורך המדרון d+xd+x, כלומר ירד בגובה (d+x)sin⁡θ(d+x)\sin\theta:

mg (d+x)sin⁡θ=12kx2  ⇒  0.6 (1+x)=12x2mg\,(d+x)\sin\theta=\tfrac12kx^2\;\Rightarrow\;0.6\,(1+x)=12x^2
12x2−0.6x−0.6=0  ⇒  x=0.6+0.36+28.824=0.6+5.424=0.25 m12x^2-0.6x-0.6=0\;\Rightarrow\;x=\frac{0.6+\sqrt{0.36+28.8}}{24}=\frac{0.6+5.4}{24}=0.25\,\text{m}

כשהקפיץ דוחף את הגוף בחזרה אין איבוד אנרגיה, ולכן הגוף חוזר בדיוק לנקודת השחרור, 1.0 m1.0\,\text{m} מעל קצה הקפיץ, ונעצר בה רגעית.

סעיף ב

תשובה:

x=0.2 mx=0.2\,\text{m}

N=mgcos⁡θ=0.8 NN=mg\cos\theta=0.8\,\text{N}, ולכן fk=μkN=0.2 Nf_k=\mu_kN=0.2\,\text{N}, במעלה המדרון בזמן הירידה.

משפט עבודה–אנרגיה מהשחרור עד הכיווץ המרבי (הגוף עבר 1+x1+x):

mgsin⁡θ (1+x)−fk (1+x)=12kx2  ⇒  0.4 (1+x)=12x2mg\sin\theta\,(1+x)-f_k\,(1+x)=\tfrac12kx^2\;\Rightarrow\;0.4\,(1+x)=12x^2
12x2−0.4x−0.4=0  ⇒  x=0.4+0.16+19.224=0.4+4.424=0.2 m12x^2-0.4x-0.4=0\;\Rightarrow\;x=\frac{0.4+\sqrt{0.16+19.2}}{24}=\frac{0.4+4.4}{24}=0.2\,\text{m}

סעיף ג

תשובה:

0.4 m0.4\,\text{m} מעל קצה הקפיץ

בכיווץ המרבי האנרגיה האלסטית:

Eel=12kx2=12⋅0.22=0.48 JE_{el}=\tfrac12kx^2=12\cdot0.2^2=0.48\,\text{J}

בעלייה החיכוך מכוון במורד המדרון, יחד עם רכיב הכובד. אם הגוף עובר במעלה המדרון מרחק ss עד שנעצר:

Eel=(mgsin⁡θ+fk) s  ⇒  0.48=(0.6+0.2) s  ⇒  s=0.6 mE_{el}=(mg\sin\theta+f_k)\,s\;\Rightarrow\;0.48=(0.6+0.2)\,s\;\Rightarrow\;s=0.6\,\text{m}

הוא התחיל 0.2 m0.2\,\text{m} מתחת לקצה הקפיץ, ולכן נעצר 0.6−0.2=0.4 m0.6-0.2=0.4\,\text{m} מעליו.

טעות נפוצה: לחשוב שהחיכוך ש"עזר לעצור" בירידה עוזר גם בעלייה. החיכוך תמיד נגד התנועה – בעלייה הוא מכוון במורד, יחד עם רכיב הכובד.

שאלה 7 · רבע מעגל, רצועה מחוספסת וקפיץביניים · קשה

גוף קטן שמסתו 0.4 kg0.4\,\text{kg} משוחרר ממנוחה בראש מסילה חלקה בצורת רבע מעגל שרדיוסו R=0.8 mR=0.8\,\text{m}. בתחתית המסילה הגוף ממשיך על משטח אופקי. על המשטח יש רצועה מחוספסת באורך L=1.0 mL=1.0\,\text{m} שמקדם החיכוך הקינטי שלה μk=0.35\mu_k=0.35; שאר המשטח חלק. אחרי הרצועה נמצא קפיץ אופקי רפוי שקבועו k=1000 N/mk=1000\,\text{N/m}, המחובר לקיר.

א.

מהי מהירות הגוף ברגע שהוא פוגע בקפיץ?

ב.

מהו הכיווץ המרבי של הקפיץ?

ג.

הקפיץ דוחף את הגוף בחזרה. לאיזה גובה מרבי יעלה הגוף במסילה המעגלית?

ד.

מחליפים את הרצועה ברצועה אחרת באותו אורך ובאותו מקום, ומשחררים שוב את הגוף ממנוחה מראש המסילה. מהו מקדם החיכוך הקינטי המזערי של הרצועה, שבו הגוף לא יגיע כלל לקפיץ? האם התשובה תלויה במסת הגוף?

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

v=3 m/sv=3\,\text{m/s}

עבודת הכובד בירידה: mgR=0.4⋅10⋅0.8=3.2 JmgR=0.4\cdot10\cdot0.8=3.2\,\text{J}. עבודת החיכוך ברצועה:

Wf=−μkmgL=−0.35⋅4⋅1=−1.4 JW_f=-\mu_kmgL=-0.35\cdot4\cdot1=-1.4\,\text{J}

משפט עבודה–אנרגיה:

12mv2=3.2−1.4=1.8 J  ⇒  v2=9  ⇒  v=3 m/s\tfrac12mv^2=3.2-1.4=1.8\,\text{J}\;\Rightarrow\;v^2=9\;\Rightarrow\;v=3\,\text{m/s}

סעיף ב

תשובה:

xmax⁡=6 cmx_{\max}=6\,\text{cm}

מתחת לקפיץ המשטח חלק, וכל האנרגיה הקינטית הופכת לאנרגיה אלסטית בכיווץ המרבי:

12kxmax⁡2=1.8  ⇒  xmax⁡=2⋅1.81000=0.06 m=6 cm\tfrac12kx_{\max}^2=1.8\;\Rightarrow\;x_{\max}=\sqrt{\frac{2\cdot1.8}{1000}}=0.06\,\text{m}=6\,\text{cm}

סעיף ג

תשובה:

h=0.1 mh=0.1\,\text{m}

הקפיץ מחזיר לגוף 1.8 J1.8\,\text{J} של אנרגיה קינטית. במעבר נוסף ברצועה הוא מאבד שוב 1.4 J1.4\,\text{J}:

mgh=1.8−1.4=0.4 J  ⇒  h=0.44=0.1 mmgh=1.8-1.4=0.4\,\text{J}\;\Rightarrow\;h=\frac{0.4}{4}=0.1\,\text{m}

סעיף ד

תשובה:

μk,min⁡=0.8\mu_{k,\min}=0.8; לא תלויה במסה

בתחתית המסילה לגוף אנרגיה קינטית mgRmgR. כדי שלא יגיע לקפיץ, החיכוך צריך לקחת את כל האנרגיה הזאת לפני סוף הרצועה. במקרה הגבולי הגוף נעצר בדיוק בקצה הרצועה:

μkmg L=mgR  ⇒  μk,min⁡=RL=0.81.0=0.8\mu_kmg\,L=mgR\;\Rightarrow\;\mu_{k,\min}=\frac RL=\frac{0.8}{1.0}=0.8

המסה מצטמצמת: גם כוח החיכוך וגם האנרגיה ההתחלתית יחסיים ל-mgmg, ולכן מקדם החיכוך הדרוש תלוי רק ביחס בין הרדיוס לאורך הרצועה.

טעות נפוצה: להשוות את עבודת החיכוך לאנרגיה האלסטית שבסעיף ב. אם הגוף לא מגיע לקפיץ, הקפיץ לא משתתף כלל – כל האנרגיה מגובה RR צריכה להפוך לחום ברצועה.

שאלה 8 · כוח שדועך: עבודה, מהירות מרבית ונקודת עצירהבאורך בגרות · בדרך לבגרות

גוף שמסתו m=2 kgm=2\,\text{kg} מונח במנוחה על משטח אופקי מחוספס, בנקודה x=0x=0. מקדם החיכוך הקינטי בין הגוף למשטח הוא μ=0.25\mu=0.25.

מפעילים על הגוף כוח אופקי FF שכיוונו ימינה (בכיוון החיובי של ציר xx), והגוף מתחיל לנוע. גודל הכוח FF כפונקציה של מיקום הגוף מתואר בגרף שלפניכם. מן הנקודה x=4 mx=4\,\text{m} ואילך F=0F=0.

א.

חשבו את העבודה שביצע הכוח FF על הגוף.

ב.

חשבו את גודל כוח החיכוך הפועל על הגוף בזמן תנועתו, ואת עבודת כוח החיכוך מ־x=0x=0 עד x=4 mx=4\,\text{m}.

ג.

השתמשו במשפט עבודה–אנרגייה וחשבו את מהירות הגוף בנקודה x=4 mx=4\,\text{m}.

ד.

קבעו באיזו נקודה xx הייתה מהירות הגוף מרבית. נמקו את קביעתכם.

ה.

חשבו את שיעור הנקודה שבה הגוף נעצר.

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

WF=60 JW_F=60\,\text{J}

העבודה של כוח שגודלו משתנה עם המקום שווה לשטח הכלוא בין גרף F(x)F(x) לציר xx (מדף הנוסחאות W=∫F(x) dxW=\int F(x)\,dx):

•מלבן, 0≤x≤2 m0\le x\le 2\,\text{m}: 20⋅2=40 J20\cdot 2=40\,\text{J}

•משולש, 2≤x≤4 m2\le x\le 4\,\text{m}: 12⋅2⋅20=20 J\frac12\cdot 2\cdot 20=20\,\text{J}

WF=40+20=60 JW_F=40+20=60\,\text{J}

סעיף ב

תשובה:

fk=5 Nf_k=5\,\text{N}; Wf=−20 JW_f=-20\,\text{J}

FF אופקי, ולכן N=mg=2⋅10=20 NN=mg=2\cdot 10=20\,\text{N}, ומדף הנוסחאות:

fk=μkN=0.25⋅20=5 Nf_k=\mu_kN=0.25\cdot 20=5\,\text{N}

החיכוך מנוגד להעתק (θ=180∘\theta=180^\circ):

Wf=fk Δxcos⁡180∘=5⋅4⋅(−1)=−20 JW_f=f_k\,\Delta x\cos 180^\circ=5\cdot 4\cdot(-1)=-20\,\text{J}

סעיף ג

תשובה:

v≈6.3 m/sv\approx 6.3\,\text{m/s}

לפי משפט עבודה–אנרגייה Wכוללת=ΔEkW_{\text{כוללת}}=\Delta E_k. הכובד והנורמל אינם מבצעים עבודה, והגוף התחיל ממנוחה:

WF+Wf=12mv2  ⇒  v=2(WF+Wf)m=2 (60−20)2=40≈6.3 m/sW_F+W_f=\tfrac12mv^2\;\Rightarrow\;v=\sqrt{\frac{2(W_F+W_f)}{m}}=\sqrt{\frac{2\,(60-20)}{2}}=\sqrt{40}\approx 6.3\,\text{m/s}

סעיף ד

תשובה:

x=3.5 mx=3.5\,\text{m}

קביעה: המהירות מרבית ב־x=3.5 mx=3.5\,\text{m}.

נימוק: בציר האופקי פועלים FF (ימינה) והחיכוך fk=5 Nf_k=5\,\text{N} (שמאלה).

•כל עוד F>5 NF>5\,\text{N} השקול ימינה – בכיוון התנועה – והמהירות גדלה.

•כאשר F<5 NF<5\,\text{N} השקול שמאלה – נגד התנועה – והמהירות קטנה (אף ש־FF עדיין פועל).

לכן המהירות מרבית בנקודה שבה F=fk=5 NF=f_k=5\,\text{N}. בקטע 2≤x≤4 m2\le x\le 4\,\text{m} הכוח יורד קווית מ־20 N20\,\text{N} לאפס, כלומר F=20−10 (x−2)F=20-10\,(x-2):

20−10 (x−2)=5  ⇒  x=3.5 m20-10\,(x-2)=5\;\Rightarrow\;x=3.5\,\text{m}

טעות נפוצה: לקבוע שהמהירות מרבית ב־x=4 mx=4\,\text{m}, שם הכוח מפסיק לפעול – כבר מ־x=3.5 mx=3.5\,\text{m} החיכוך גדול מ־FF והגוף מאט.

סעיף ה

תשובה:

x=12 mx=12\,\text{m}

בנקודה x=4 mx=4\,\text{m} האנרגייה הקינטית היא Ek=60−20=40 JE_k=60-20=40\,\text{J} (סעיף ג). מכאן ואילך רק החיכוך מבצע עבודה. לפי משפט עבודה–אנרגייה:

−fk d=0−Ek  ⇒  d=Ekfk=405=8 m-f_k\,d=0-E_k\;\Rightarrow\;d=\frac{E_k}{f_k}=\frac{40}{5}=8\,\text{m}

הגוף נעצר בנקודה x=4+8=12 mx=4+8=12\,\text{m}.

(בדרך שקולה, לכל התנועה: WF−fk xעצירה=0  ⇒  xעצירה=605=12 mW_F-f_k\,x_{\text{עצירה}}=0\;\Rightarrow\;x_{\text{עצירה}}=\frac{60}{5}=12\,\text{m}.)

שאלה 9 · ארגז נדחף בכוח שקטן לינארית: עבודה כשטח מתחת לגרףבאורך בגרות · בדרך לבגרות

ארגז שמסתו 2 kg2\,\text{kg} נח על רצפה אופקית חלקה בנקודה x=0x=0. ברגע מסוים מתחיל לפעול עליו כוח אופקי FF בכיוון החיובי של ציר xx. גודל הכוח קטן ככל שהארגז מתקדם, כמתואר בגרף; כאשר x≥4 mx\ge 4\,\text{m} הכוח אפס.

א.

העבודה של כוח שכיוונו קבוע שווה לשטח שמתחת לגרף הכוח–מקום. חשבו את העבודה שביצע הכוח FF מ־x=0x=0 עד x=4 mx=4\,\text{m}.

ב.

השתמשו במשפט עבודה–אנרגייה וחשבו את גודל מהירות הארגז בנקודה x=4 mx=4\,\text{m}.

ג.

חשבו את העבודה שביצע הכוח מ־x=0x=0 עד x=2 mx=2\,\text{m}, ואת גודל מהירות הארגז בנקודה x=2 mx=2\,\text{m}.

ד.

תארו את תנועת הארגז בקטע 0<x<4 m0<x<4\,\text{m} ובקטע x>4 mx>4\,\text{m}: האם התאוצה קבועה? האם המהירות גדלה או קטנה? היכן מהירות הארגז מרבית? נמקו.

ה.

אחרי שהארגז עובר את x=4 mx=4\,\text{m} הוא מגיע לתחתית מדרון חלק ועולה בו. לאיזה גובה מרבי יגיע?

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה:

W=40 JW=40\,\text{J}

השטח מתחת לגרף הוא משולש שבסיסו 4 m4\,\text{m} וגובהו 20 N20\,\text{N}:

W=12⋅4⋅20=40 JW=\tfrac12\cdot 4\cdot 20=40\,\text{J}

העבודה חיובית, כי הכוח בכיוון התנועה.

סעיף ב

תשובה:

v≈6.3 m/sv\approx 6.3\,\text{m/s}

כוח הכובד והכוח הנורמלי ניצבים לתנועה ואינם מבצעים עבודה, והרצפה חלקה. לכן העבודה הכוללת היא עבודת FF:

Wכוללת=ΔEk  ⇒  40=12⋅2⋅v2−0  ⇒  v=40≈6.3 m/sW_{\text{כוללת}}=\Delta E_k\;\Rightarrow\;40=\tfrac12\cdot 2\cdot v^2-0\;\Rightarrow\;v=\sqrt{40}\approx 6.3\,\text{m/s}

סעיף ג

תשובה:

W=30 JW=30\,\text{J}; v≈5.5 m/sv\approx 5.5\,\text{m/s}

ב־x=2 mx=2\,\text{m} גודל הכוח 10 N10\,\text{N} (מהגרף). השטח מ־00 עד 2 m2\,\text{m} הוא טרפז:

W=20+102⋅2=30 JW=\frac{20+10}{2}\cdot 2=30\,\text{J}
30=12⋅2⋅v2  ⇒  v=30≈5.5 m/s30=\tfrac12\cdot 2\cdot v^2\;\Rightarrow\;v=\sqrt{30}\approx 5.5\,\text{m/s}

שימו לב: בחצי הדרך הראשון הכוח ביצע 34\frac{3}{4} מכל העבודה, כי שם הוא גדול יותר.

סעיף ד

תשובה:

00–4 m4\,\text{m}: תאוצה בכיוון התנועה שקטנה עד אפס, המהירות גדלה כל הזמן. x>4 mx>4\,\text{m}: תנועה קצובה. המהירות מרבית מ־x=4 mx=4\,\text{m} והלאה.

בקטע 0<x<4 m0<x<4\,\text{m}: הכוח השקול הוא FF, בכיוון התנועה. לפי החוק השני a=Fma=\frac{F}{m}, ומאחר ש־FF קטן – התאוצה משתנה וקטנה (מ־10 m/s210\,\text{m/s}^2 ל־00). אבל היא כל הזמן בכיוון התנועה, ולכן המהירות גדלה כל הזמן, רק בקצב הולך וקטן.

בקטע x>4 mx>4\,\text{m}: הכוח השקול אפס, ולכן הארגז ממשיך בתנועה קצובה במהירות 6.3 m/s6.3\,\text{m/s}.

המהירות המרבית מתקבלת ב־x=4 mx=4\,\text{m} (ונשמרת אחר כך) – דווקא במקום שבו הכוח מתאפס.

טעות נפוצה: לחשוב שהמהירות מרבית ב־x=0x=0, שם הכוח הגדול ביותר – כוח גדול פירושו תאוצה גדולה, לא מהירות גדולה.

סעיף ה

תשובה:

h=2 mh=2\,\text{m}

במדרון החלק האנרגייה המכנית נשמרת: כל האנרגייה הקינטית (40 J40\,\text{J}, סעיף ב) הופכת לאנרגייה פוטנציאלית כובדית:

mgh=Ek  ⇒  h=402⋅10=2 mmgh=E_k\;\Rightarrow\;h=\frac{40}{2\cdot 10}=2\,\text{m}

שאלה 10 · מזחלת הנגררת על קרח: עבודה מגרף כוח–מקוםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

מזחלת שמסתה m=3 kgm=3\,\text{kg} נחה על משטח קרח אופקי חלק. רובוט מושך את המזחלת בכוח אופקי FF שגודלו משתנה עם המקום xx של המזחלת, כמתואר בגרף שלפניכם (x=0x=0 – מקום המזחלת ברגע שהחלה המשיכה). כיוון הכוח הוא תמיד כיוון התנועה. החיכוך והתנגדות האוויר זניחים.

א.

חשבו את העבודה שעשה הכוח FF במהלך 22 המטרים הראשונים.

ב.

חשבו את גודל מהירות המזחלת ב־x=2 mx=2\,\text{m}.

ג.

חשבו את העבודה הכוללת של הכוח מ־x=0x=0 עד x=6 mx=6\,\text{m}, ואת גודל מהירות המזחלת ב־x=6 mx=6\,\text{m}.

ד.

קבעו אם בקטע שבין x=4 mx=4\,\text{m} ל־x=6 mx=6\,\text{m} גודל מהירות המזחלת גדל, קטן או נשאר קבוע. נמקו.

ה.

ב־x=6 mx=6\,\text{m} הרובוט משחרר את המזחלת, והיא ממשיכה לנוע על הקרח עד שהיא מגיעה למדרון קרח חלק ועולה בו.

חשבו לאיזה גובה מרבי תגיע המזחלת על המדרון.

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה:

W=6 JW=6\,\text{J}

עבודה של כוח משתנה שווה לשטח בין גרף F(x)F(x) לציר xx. בין x=0x=0 ל־x=2 mx=2\,\text{m} השטח הוא משולש:

W=12⋅2⋅6=6 JW=\tfrac12\cdot 2\cdot 6=6\,\text{J}

סעיף ב

תשובה:

v=2 m/sv=2\,\text{m/s}

רק הכוח FF מבצע עבודה (הכובד והנורמלי ניצבים לתנועה). לפי משפט עבודה–אנרגייה, ממנוחה:

W=ΔEk=12mv2  ⇒  v=2Wm=2⋅63=2 m/sW=\Delta E_k=\tfrac12mv^2\;\Rightarrow\;v=\sqrt{\frac{2W}{m}}=\sqrt{\frac{2\cdot 6}{3}}=2\,\text{m/s}

סעיף ג

תשובה:

W=24 JW=24\,\text{J}; v=4 m/sv=4\,\text{m/s}

השטח מתחת לגרף מ־00 עד 6 m6\,\text{m} הוא טרפז (או משולש + מלבן + משולש):

W=12⋅2⋅6+2⋅6+12⋅2⋅6=6+12+6=24 JW=\tfrac12\cdot 2\cdot 6+2\cdot 6+\tfrac12\cdot 2\cdot 6=6+12+6=24\,\text{J}

לפי משפט עבודה–אנרגייה:

v=2Wm=2⋅243=4 m/sv=\sqrt{\frac{2W}{m}}=\sqrt{\frac{2\cdot 24}{3}}=4\,\text{m/s}

סעיף ד

תשובה:

גדל (בתאוצה הולכת וקטנה).

קביעה: גודל המהירות גדל.

נימוק: בקטע זה הכוח קטן מ־6 N6\,\text{N} ל־00, אבל הוא עדיין בכיוון התנועה והוא הכוח השקול. לכן התאוצה בכיוון התנועה, והמהירות ממשיכה לגדול; רק קצב הגדילה קטן (התאוצה קטנה מ־2 m/s22\,\text{m/s}^2 ל־00). העבודה בקטע זה חיובית (+6 J+6\,\text{J}), ולכן האנרגייה הקינטית גדלה – מ־18 J18\,\text{J} ל־24 J24\,\text{J}.

טעות נפוצה: לחשוב שכשהכוח קטן המזחלת מאטה – כוח קטן יותר פירושו תאוצה קטנה יותר, לא האטה.

סעיף ה

תשובה:

H=0.8 mH=0.8\,\text{m}

על המדרון החלק רק כוח הכובד מבצע עבודה, ולכן האנרגייה המכנית נשמרת. בשיא הגובה המהירות אפס:

12mv2=mgH  ⇒  H=v22g=422⋅10=0.8 m\tfrac12mv^2=mgH\;\Rightarrow\;H=\frac{v^2}{2g}=\frac{4^2}{2\cdot 10}=0.8\,\text{m}

(או ישירות: mgH=24 J⇒H=2430=0.8 mmgH=24\,\text{J}\Rightarrow H=\frac{24}{30}=0.8\,\text{m}.)

שאלה 11 · גרף כוח-מקום מדורג: עבודה ואנרגיה קינטיתבאורך בגרות · בדרך לבגרות

דסקית נעה לאורך ציר xx על משטח אופקי חלק (אין חיכוך). על הדסקית פועל כוח אופקי FF בכיוון ציר xx, שגודלו וכיוונו תלויים במקום הדסקית, כמתואר בגרף. ערך חיובי של FF פירושו כוח בכיוון החיובי של ציר xx.

א.

חשבו את העבודה הכוללת שעושה הכוח FF על הדסקית בין x=0x=0 ל-x=10 mx=10\,\text{m}.

ב.

בנקודה x=0x=0 הדסקית נעה בכיוון החיובי של ציר xx, והאנרגיה הקינטית שלה 5 J5\,\text{J}. חשבו את האנרגיה הקינטית שלה בנקודה x=9 mx=9\,\text{m}.

ג.

חשבו את העבודה שעושה הכוח FF בין x=2 mx=2\,\text{m} ל-x=6 mx=6\,\text{m}.

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה:

W=2 JW=2\,\text{J}

העבודה של כוח המשתנה לאורך ציר xx היא השטח (עם סימן) בין גרף F(x)F(x) לציר xx: W=∫Fx dxW=\int F_x\,dx. כאן הגרף בנוי ממלבנים:

קטעF (N)F\,(\text{N})Δx (m)\Delta x\,(\text{m})W (J)W\,(\text{J})
0→30\to3333399
3→53\to5−4-422−8-8
5→75\to7222244
7→107\to10−1-133−3-3
W=9−8+4−3=2 JW=9-8+4-3=2\,\text{J}

טעות נפוצה: לחבר את כל השטחים כחיוביים. שטח מתחת לציר xx (כוח נגד כיוון התנועה) הוא עבודה שלילית.

סעיף ב

תשובה:

Ek=8 JE_k=8\,\text{J}

על הדסקית פועלים גם כוח הכובד והכוח הנורמלי, אבל הם מאונכים לתנועה ואינם עושים עבודה, ואין חיכוך. לכן העבודה הכוללת היא העבודה של FF.

העבודה בין x=0x=0 ל-x=9x=9 (בקטע האחרון רק 2 m2\,\text{m}):

W0→9=9−8+4+(−1)⋅2=3 JW_{0\to9}=9-8+4+(-1)\cdot2=3\,\text{J}

משפט עבודה-אנרגיה:

Ek(9)=Ek(0)+W0→9=5+3=8 JE_k(9)=E_k(0)+W_{0\to9}=5+3=8\,\text{J}

(הדסקית אכן מגיעה ל-x=9x=9: האנרגיה הקינטית שלה נשארת חיובית לאורך כל הדרך, למשל 14 J14\,\text{J} ב-x=3x=3 ו-6 J6\,\text{J} ב-x=5x=5.)

סעיף ג

תשובה:

W=−3 JW=-3\,\text{J}

סוכמים את השטחים בין x=2x=2 ל-x=6x=6:

W2→6=3⋅1+(−4)⋅2+2⋅1=3−8+2=−3 JW_{2\to6}=3\cdot1+(-4)\cdot2+2\cdot1=3-8+2=-3\,\text{J}

בקטע זה האנרגיה הקינטית של הדסקית קטנה ב-3 J3\,\text{J}.

שאלה 12 · קפיץ לחוץ בין שני קירות: אנרגייה אלסטית וגרף כוח–כיווץבאורך בגרות · בדרך לבגרות

קפיץ שקבועו k=250 N/mk=250\,\text{N/m} ואורכו הרפוי 30 cm30\,\text{cm} נלחץ ונתקע בין שני קירות מקבילים. המרחק בין הקירות הוא d=18 cmd=18\,\text{cm} (ראו תרשים).

א.

חשבו את האנרגייה האלסטית האגורה בקפיץ.

ב.

חשבו את גודל הכוח שהקפיץ מפעיל על כל אחד מהקירות.

ג.

שרטטו גרף של גודל הכוח הדרוש כדי לכווץ את הקפיץ כפונקציה של הכיווץ, מ־00 עד 0.12 m0.12\,\text{m}. הראו שהשטח שמתחת לגרף שווה לתשובה של סעיף א, והסבירו מדוע.

ד.

קפיץ אחר, שקבועו 400 N/m400\,\text{N/m} ואורכו הרפוי 50 cm50\,\text{cm}, נלחץ בין שני קירות. האנרגייה האלסטית האגורה בו היא 2 J2\,\text{J}. חשבו את כיווץ הקפיץ ואת המרחק בין הקירות.

◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה:

Usp=1.8 JU_{sp}=1.8\,\text{J}

הכיווץ של הקפיץ הוא ההפרש בין אורכו הרפוי לאורכו בין הקירות:

Δℓ=0.30−0.18=0.12 m\Delta\ell=0.30-0.18=0.12\,\text{m}

מדף הנוסחאות:

Usp=12k(Δℓ)2=12⋅250⋅0.122=1.8 JU_{sp}=\tfrac12k(\Delta\ell)^2=\tfrac12\cdot250\cdot0.12^2=1.8\,\text{J}

טעות נפוצה: להציב את המרחק בין הקירות (0.18 m0.18\,\text{m}) במקום הכיווץ. ב־UspU_{sp} מציבים את שינוי האורך ביחס לאורך הרפוי, ובמטרים.

סעיף ב

תשובה:

Fsp=30 NF_{sp}=30\,\text{N}

לפי חוק הוק:

Fsp=kΔℓ=250⋅0.12=30 NF_{sp}=k\Delta\ell=250\cdot0.12=30\,\text{N}

הקפיץ דוחף כל קיר בכוח זה, בכיוון הרחק ממרכז הקפיץ.

סעיף ג

תשובה:

קו ישר מהראשית עד (0.12 m, 30 N)(0.12\,\text{m},\,30\,\text{N}); שטח המשולש 12⋅0.12⋅30=1.8 J\tfrac12\cdot0.12\cdot30=1.8\,\text{J}.

כדי לכווץ את הקפיץ לאט צריך להפעיל עליו כוח שגודלו F=kΔℓF=k\Delta\ell. זהו כוח משתנה: הגרף הוא קו ישר מהראשית, ובכיווץ 0.12 m0.12\,\text{m} הכוח 30 N30\,\text{N}.

עבודה של כוח משתנה היא השטח שמתחת לגרף הכוח–מקום (W=∫F dxW=\int F\,dx). כאן השטח הוא משולש:

W=12⋅0.12⋅30=1.8 JW=\tfrac12\cdot0.12\cdot30=1.8\,\text{J}

העבודה שהושקעה בכיווץ נאגרת בקפיץ כאנרגייה אלסטית, ולכן היא שווה ל־UspU_{sp} מסעיף א. באופן כללי: 12⋅Δℓ⋅kΔℓ=12k(Δℓ)2\tfrac12\cdot\Delta\ell\cdot k\Delta\ell=\tfrac12k(\Delta\ell)^2.

סעיף ד

תשובה:

Δℓ=0.1 m\Delta\ell=0.1\,\text{m}; המרחק בין הקירות 40 cm40\,\text{cm}

Usp=12k(Δℓ)2  ⇒  Δℓ=2Uspk=2⋅2400=0.01=0.1 mU_{sp}=\tfrac12k(\Delta\ell)^2\;\Rightarrow\;\Delta\ell=\sqrt{\frac{2U_{sp}}{k}}=\sqrt{\frac{2\cdot2}{400}}=\sqrt{0.01}=0.1\,\text{m}

הקפיץ מכווץ, ולכן אורכו בין הקירות קטן מאורכו הרפוי:

d=0.50−0.10=0.40 m=40 cmd=0.50-0.10=0.40\,\text{m}=40\,\text{cm}

שאלה 13 · דאון קשור לקפיץ ונמשך בחבל משופע: עבודה, מהירות מרבית והתרחקות מרביתבאורך בגרות · בדרך לבגרות

דאון שמסתו m=3 kgm=3\,\text{kg} נמצא במנוחה על משטח אופקי חלק. הדאון מחובר לקיר באמצעות קפיץ רפוי שקבועו k=100 N/mk=100\,\text{N/m}.

ברגע מסוים מתחילים למשוך את הדאון בחבל בכוח קבוע F=25 NF=25\,\text{N}, שכיוונו בזווית α\alpha מעל האופק, הרחק מהקיר (ראו תרשים). נתון sin⁡α=0.6\sin\alpha=0.6, cos⁡α=0.8\cos\alpha=0.8. הדאון נשאר צמוד למשטח.

א.

חשבו את העבודה שמבצעים הכוח FF, כוח הכובד והכוח הנורמלי על הדאון כשהוא מתרחק 10 cm10\,\text{cm} ממקומו ההתחלתי.

ב.

חשבו את גודל כוח הקפיץ כשהדאון התרחק 10 cm10\,\text{cm}, ואת העבודה שביצע הקפיץ על הדאון עד אז.

ג.

חשבו את גודל מהירות הדאון כשהוא מתרחק 10 cm10\,\text{cm} ממקומו ההתחלתי.

ד.

באיזה מרחק מהמקום ההתחלתי מהירות הדאון מרבית? חשבו את המהירות המרבית.

ה.

חשבו את המרחק המרבי שהדאון מתרחק ממקומו ההתחלתי.

◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה:

WF=2 JW_F=2\,\text{J}; Wmg=0W_{mg}=0; WN=0W_N=0

מדף הנוסחאות, W=Fcos⁡θ ΔsW=F\cos\theta\,\Delta s, כאשר θ\theta היא הזווית בין הכוח לתזוזה (האופקית):

WF=25⋅0.8⋅0.1=2 JW_F=25\cdot0.8\cdot0.1=2\,\text{J}

כוח הכובד והכוח הנורמלי אנכיים, ניצבים לתזוזה (θ=90∘\theta=90^\circ), ולכן עבודתם אפס.

שימו לב: כאן N=mg−Fsin⁡α=30−15=15 NN=mg-F\sin\alpha=30-15=15\,\text{N}, שונה מ־mgmg, אבל זה לא משנה את העבודה - היא אפס בכל מקרה.

סעיף ב

תשובה:

Fsp=10 NF_{sp}=10\,\text{N} (לכיוון הקיר); Wsp=−0.5 JW_{sp}=-0.5\,\text{J}

לפי חוק הוק: Fsp=kΔℓ=100⋅0.1=10 NF_{sp}=k\Delta\ell=100\cdot0.1=10\,\text{N}, לכיוון הקיר.

כוח הקפיץ משתנה לאורך הדרך (מ־00 עד 10 N10\,\text{N}), ולכן לא מציבים ב־FΔsF\Delta s. עבודתו היא השטח מתחת לגרף כוח–מקום (משולש), עם סימן שלילי כי הכוח מנוגד לתזוזה:

Wsp=−12⋅0.1⋅10=−0.5 JW_{sp}=-\tfrac12\cdot0.1\cdot10=-0.5\,\text{J}

(ובאותה תוצאה: Wsp=−ΔUsp=−12⋅100⋅0.12W_{sp}=-\Delta U_{sp}=-\tfrac12\cdot100\cdot0.1^2.)

סעיף ג

תשובה:

v=1 m/sv=1\,\text{m/s}

לפי משפט עבודה–אנרגייה:

WF+Wsp+Wmg+WN=ΔEk  ⇒  2−0.5+0+0=12⋅3⋅v2W_F+W_{sp}+W_{mg}+W_N=\Delta E_k\;\Rightarrow\;2-0.5+0+0=\tfrac12\cdot3\cdot v^2
v2=1  ⇒  v=1 m/sv^2=1\;\Rightarrow\;v=1\,\text{m/s}

סעיף ד

תשובה:

ב־0.2 m0.2\,\text{m}; vmax⁡=4/3≈1.15 m/sv_{\max}=\sqrt{4/3}\approx1.15\,\text{m/s}

המהירות גדלה כל עוד הכוח האופקי השקול בכיוון התנועה, ומפסיקה לגדול כשהשקול מתאפס:

Fcos⁡α=kx  ⇒  x=25⋅0.8100=0.2 mF\cos\alpha=kx\;\Rightarrow\;x=\frac{25\cdot0.8}{100}=0.2\,\text{m}

עד נקודה זו: WF=20⋅0.2=4 JW_F=20\cdot0.2=4\,\text{J}, Wsp=−12⋅100⋅0.22=−2 JW_{sp}=-\tfrac12\cdot100\cdot0.2^2=-2\,\text{J}.

12⋅3⋅vmax⁡2=4−2=2  ⇒  vmax⁡=43≈1.15 m/s\tfrac12\cdot3\cdot v_{\max}^2=4-2=2\;\Rightarrow\;v_{\max}=\sqrt{\tfrac43}\approx1.15\,\text{m/s}

סעיף ה

תשובה:

0.4 m0.4\,\text{m}

במרחק המרבי dd הדאון נעצר לרגע. ממשפט עבודה–אנרגייה מההתחלה (מנוחה) ועד שם (מנוחה):

Fcos⁡α⋅d−12kd2=0  ⇒  d=2Fcos⁡αk=2⋅20100=0.4 mF\cos\alpha\cdot d-\tfrac12kd^2=0\;\Rightarrow\;d=\frac{2F\cos\alpha}{k}=\frac{2\cdot20}{100}=0.4\,\text{m}

המרחק המרבי הוא פי 2 מהמקום שבו המהירות מרבית.

טעות נפוצה: לחשוב שהדאון נעצר במקום שבו Fcos⁡α=kxF\cos\alpha=kx (0.2 m0.2\,\text{m}). שם רק התאוצה מתאפסת; המהירות שם מרבית, והדאון ממשיך לנוע.

שאלה 14 · קשת ספורט: עבודה מגרף כוח–מתיחה ומהירות החץבאורך בגרות · בדרך לבגרות

ספורטאית מותחת את מיתר הקשת שלה לאט, מהמצב הרפוי (x=0x=0) עד מתיחה מלאה (x=0.5 mx=0.5\,\text{m}), כאשר xx הוא המרחק שהמיתר נמשך לאחור. הגרף מתאר את גודל הכוח FF שהספורטאית מפעילה על המיתר, בכיוון המשיכה, כפונקציה של xx. המתיחה איטית, ולכן בכל רגע הכוח שהיא מפעילה שווה בגודלו לכוח שהקשת מפעילה על המיתר.

בקשת מהסוג הזה הכוח הדרוש קטן לקראת סוף המתיחה, כך שקל להחזיק את המיתר מתוח במלואו.

א.

חשבו את העבודה שעושה הספורטאית על המיתר מ־x=0x=0 עד x=0.5 mx=0.5\,\text{m}.

ב.

בין x=0.3 mx=0.3\,\text{m} ל־x=0.5 mx=0.5\,\text{m} הכוח שהספורטאית מפעילה קטן. קבעו אם העבודה שהיא עושה בקטע זה חיובית, שלילית או אפס, וחשבו אותה.

ג.

כל העבודה שעשתה הספורטאית נאגרת בקשת. כשהיא משחררת את המיתר, כל האנרגייה הזאת עוברת לחץ שמסתו 25 g25\,\text{g} (הזניחו הפסדים ואת מסת המיתר, והניחו שהחץ יוצא אופקית). חשבו את מהירות החץ ברגע שהוא עוזב את המיתר.

ד.

בקשת פשוטה הכוח הדרוש גדל באופן קווי, מ־00 במצב הרפוי עד 200 N200\,\text{N} במתיחה מלאה של 0.5 m0.5\,\text{m}.

חשבו את מהירות אותו חץ כשיורים בו מהקשת הפשוטה במתיחה מלאה. הסבירו מדוע הקשת שבגרף מקנה לחץ מהירות גדולה יותר, אף שהכוח המרבי בשתי הקשתות זהה.

◂ פתרון מלא לשאלה 14

סעיף א

תשובה:

W=80 JW=80\,\text{J}

הכוח משתנה לאורך הדרך, ולכן העבודה שווה לשטח שמתחת לגרף כוח–מקום, W=∫F dxW=\int F\,dx. מחלקים את השטח לשלושה חלקים:

קטעצורהשטח
00 עד 0.1 m0.1\,\text{m}משולש12⋅0.1⋅200=10 J\tfrac12\cdot0.1\cdot200=10\,\text{J}
0.10.1 עד 0.3 m0.3\,\text{m}מלבן0.2⋅200=40 J0.2\cdot200=40\,\text{J}
0.30.3 עד 0.5 m0.5\,\text{m}טרפז200+1002⋅0.2=30 J\tfrac{200+100}{2}\cdot0.2=30\,\text{J}
W=10+40+30=80 JW=10+40+30=80\,\text{J}

סעיף ב

תשובה:

חיובית, 30 J30\,\text{J}

סימן העבודה נקבע לפי הכיוון של הכוח ביחס להעתק, ולא לפי השאלה אם גודל הכוח גדל או קטן. בקטע הזה הכוח עדיין בכיוון המשיכה, וגם ההעתק בכיוון המשיכה, ולכן העבודה חיובית. גודלה הוא שטח הטרפז:

W=200+1002⋅0.2=30 JW=\frac{200+100}{2}\cdot0.2=30\,\text{J}

טעות נפוצה: לחשוב שכוח שקטן עושה עבודה שלילית. הכוח קטן, אבל הוא עדיין פועל בכיוון התנועה.

סעיף ג

תשובה:

v=80 m/sv=80\,\text{m/s}

בזמן השחרור המיתר עובר את אותן נקודות בכיוון ההפוך, והקשת מפעילה עליו (ודרכו על החץ) את אותם כוחות. לכן העבודה שהקשת עושה על החץ שווה ל־80 J80\,\text{J}. לפי משפט עבודה–אנרגייה, כשהחץ מתחיל ממנוחה:

W=ΔEk=12mv2  ⇒  v=2Wm=2⋅800.025=6400=80 m/sW=\Delta E_k=\tfrac12mv^2\;\Rightarrow\;v=\sqrt{\frac{2W}{m}}=\sqrt{\frac{2\cdot80}{0.025}}=\sqrt{6400}=80\,\text{m/s}

סעיף ד

תשובה:

v≈63 m/sv\approx63\,\text{m/s}; השטח שמתחת לגרף של הקשת שבגרף גדול יותר (80 J80\,\text{J} לעומת 50 J50\,\text{J})

הקשת הפשוטה: הגרף הוא קו ישר מ־(0,0)(0,0) ל־(0.5 m,200 N)(0.5\,\text{m},200\,\text{N}), והשטח שמתחתיו הוא משולש:

W=12⋅0.5⋅200=50 JW=\tfrac12\cdot0.5\cdot200=50\,\text{J}
v=2⋅500.025=4000≈63 m/sv=\sqrt{\frac{2\cdot50}{0.025}}=\sqrt{4000}\approx63\,\text{m/s}

ההסבר: האנרגייה שהחץ מקבל שווה לעבודה, כלומר לשטח שמתחת לגרף הכוח–מקום, ולא לכוח המרבי. בקשת שבגרף הכוח מגיע ל־200 N200\,\text{N} כבר אחרי 0.1 m0.1\,\text{m} ונשאר גדול לאורך רוב הדרך, ולכן השטח גדול יותר (80 J80\,\text{J}). בקשת הפשוטה הכוח גדול רק בסוף הדרך, והשטח קטן יותר (50 J50\,\text{J}). יתרון נוסף: במתיחה מלאה הספורטאית מחזיקה בקשת שבגרף רק 100 N100\,\text{N}, ובקשת הפשוטה 200 N200\,\text{N}.

שאלה 15 · פועל דוחף ארגז: עבודה של כוח משתנהבאורך בגרות · ברמת בגרות

ארגז שמסתו m=20 kgm=20\,\text{kg} מונח על רצפה אופקית מחוספסת. מקדם החיכוך הקינטי בין הארגז לבין הרצפה הוא μ=0.25\mu=0.25.

מגדירים ציר מקום, xx, שראשיתו x0=0x_0=0 במיקום שבו הארגז מונח, וכיוונו החיובי ימינה (ראו תרשים א).

פועל דוחף את הארגז בכוח אופקי FF שכיוונו ימינה, והארגז מתחיל לנוע על הרצפה. כאשר הארגז מגיע לנקודה AA ששיעורה xA=4 mx_A=4\,\text{m}, הפועל מפסיק לדחוף.

מן הנקודה AA הארגז ממשיך לנוע על הרצפה עד שהוא נעצר בנקודה BB. נסמן ב־xBx_B את המיקום של הנקודה BB.

שימו לב: תרשים א אינו בקנה מידה.

בגרף שבתרשים ב מוצג גודלו של הכוח FF כפונקציה של מיקום הארגז.

א.

קבעו מהו הגודל הפיזיקלי שמבטא השטח הכלוא בין הגרף לבין ציר המקום (xx) כאשר הכוח FF פועל, וחשבו את גודלו של השטח הכלוא.

ב.

חשבו את עבודת כוח החיכוך מתחילת תנועתו של הארגז עד להגעתו לנקודה AA.

ג.

חשבו את מהירות הארגז בחולפו בנקודה AA.

ד.

חשבו את xBx_B, שיעור הנקודה BB שבה נעצר הארגז.

ה.

במקרה אחר, הפועל דוחף את הארגז באמצעות מוט בכוח F1F_1 שאינו אופקי, אלא מוטה בזווית α\alpha כלפי מטה ביחס לאופק (ראו תרשים ג).

הגרף שבתרשים ב מתאר גם את גודל הרכיב האופקי של הכוח F1F_1 כפונקציה של מיקום הארגז.

בהשפעת הכוח F1F_1 הארגז מתחיל לנוע על הרצפה מן הנקודה x0=0x_0=0. כאשר הארגז מגיע לנקודה AA הכוח F1F_1 מפסיק לפעול.

מן הנקודה AA הארגז ממשיך לנוע על הרצפה עד שהוא נעצר בנקודה CC. נסמן ב־xCx_C את המיקום של הנקודה CC.

שימו לב: תרשים ג אינו בקנה מידה.

לפניכם ארבעה ביטויים, 1–4. קבעו מהו הביטוי הנכון. נמקו את קביעתכם.

1. xC<xBx_C<x_B

2. xC=xBx_C=x_B

3. xC>xBx_C>x_B

4. אי אפשר לקבוע את הקשר בין xBx_B לבין xCx_C ללא מידע נוסף.

◂ פתרון מלא לשאלה 15

סעיף א

תשובה:

העבודה שמבצע הכוח FF: WF=360 JW_F=360\,\text{J}.

קביעה: השטח הכלוא בין גרף F(x)F(x) לציר xx מבטא את העבודה שמבצע הכוח FF על הארגז. לפי דף הנוסחאות, עבודת כוח שכיוונו לאורך ציר xx וגודלו משתנה עם המקום:

W=∫x1x2F(x) dxW=\int_{x_1}^{x_2}F(x)\,dx

והאינטגרל הוא השטח מתחת לגרף.

חישוב השטח – מחלקים לשני חלקים:

- טרפז מ־x=0x=0 עד x=2 mx=2\,\text{m}, הכוח עולה קווית מ־60 N60\,\text{N} ל־100 N100\,\text{N}:

W1=60+1002⋅2=160 JW_1=\frac{60+100}{2}\cdot 2=160\,\text{J}

- מלבן מ־x=2 mx=2\,\text{m} עד x=4 mx=4\,\text{m}, בגובה 100 N100\,\text{N}:

W2=100⋅2=200 JW_2=100\cdot 2=200\,\text{J}
WF=160+200=360 JW_F=160+200=360\,\text{J}

סעיף ב

תשובה:

Wf=−200 JW_f=-200\,\text{J}

כוח החיכוך. FF אופקי, ולכן בציר האנכי פועלים רק הכובד והנורמל: N=mg=20⋅10=200 NN=mg=20\cdot 10=200\,\text{N}. מדף הנוסחאות:

fk=μkN=0.25⋅200=50 Nf_k=\mu_kN=0.25\cdot 200=50\,\text{N}

הכוח קבוע בגודלו ובכיוונו (שמאלה, נגד התנועה).

העבודה – עבודת כוח קבוע W=F Δxcos⁡θW=F\,\Delta x\cos\theta, עם θ=180∘\theta=180^\circ בין החיכוך להעתק:

Wf=fk Δxcos⁡180∘=50⋅4⋅(−1)=−200 JW_f=f_k\,\Delta x\cos 180^\circ=50\cdot 4\cdot(-1)=-200\,\text{J}

טעות נפוצה: לתת תשובה חיובית – החיכוך מנוגד להעתק, ולכן עבודתו שלילית.

סעיף ג

תשובה:

vA=4 m/sv_A=4\,\text{m/s}

לפי משפט עבודה–אנרגייה מדף הנוסחאות:

Wכוללת=ΔEkW_{\text{כוללת}}=\Delta E_k

הכובד והנורמל ניצבים לתנועה ואינם מבצעים עבודה, ולכן העבודה הכוללת היא עבודת FF ועבודת החיכוך (סעיפים א, ב). הארגז התחיל ממנוחה:

WF+Wf=12mvA2−0  ⇒  vA=2(WF+Wf)mW_F+W_f=\tfrac12mv_A^2-0\;\Rightarrow\;v_A=\sqrt{\frac{2(W_F+W_f)}{m}}

הצבה:

vA=2 (360−200)20=16=4 m/sv_A=\sqrt{\frac{2\,(360-200)}{20}}=\sqrt{16}=4\,\text{m/s}

(האנרגייה הקינטית בנקודה AA: EkA=160 JE_{kA}=160\,\text{J}.)

סעיף ד

תשובה:

xB=7.2 mx_B=7.2\,\text{m}

מהנקודה AA ואילך FF אינו פועל, והכוח היחיד שמבצע עבודה הוא החיכוך, fk=50 Nf_k=50\,\text{N} (הנורמל עדיין mgmg). לפי משפט עבודה–אנרגייה, מ־AA ועד העצירה ב־BB:

Wf=ΔEk  ⇒  −fk (xB−xA)=0−EkAW_f=\Delta E_k\;\Rightarrow\;-f_k\,(x_B-x_A)=0-E_{kA}
xB−xA=EkAfkx_B-x_A=\frac{E_{kA}}{f_k}

הצבה:

xB−xA=16050=3.2 m  ⇒  xB=4+3.2=7.2 mx_B-x_A=\frac{160}{50}=3.2\,\text{m}\;\Rightarrow\;x_B=4+3.2=7.2\,\text{m}

טעות נפוצה: לתת את הדרך 3.2 m3.2\,\text{m} כתשובה – נשאל השיעור xBx_B, ויש להוסיף את xA=4 mx_A=4\,\text{m}.

סעיף ה

תשובה:

ביטוי 1: xC<xBx_C<x_B

קביעה: ביטוי 1, xC<xBx_C<x_B.

נימוק:

- עבודת הכוח F1F_1 בקטע 0→A0\to A: רק הרכיב האופקי של F1F_1 מבצע עבודה (הרכיב האנכי ניצב להעתק). הרכיב האופקי זהה לגרף שבתרשים ב, ולכן עבודתו שווה ל־360 J360\,\text{J} – כמו במקרה הראשון.

- החיכוך בקטע 0→A0\to A: הרכיב האנכי של F1F_1, F1sin⁡αF_1\sin\alpha, פועל כלפי מטה ולוחץ את הארגז אל הרצפה, ולכן הכוח הנורמלי גדל:

N=mg+F1sin⁡α>mgN=mg+F_1\sin\alpha>mg

לכן כוח החיכוך fk=μNf_k=\mu N גדול מ־50 N50\,\text{N}, וגודל עבודתו בקטע זה גדול מ־200 J200\,\text{J}.

- בנקודה AA: לפי משפט עבודה–אנרגייה EkA=360−∣Wf∣<160 JE_{kA}=360-|W_f|<160\,\text{J} – הארגז איטי יותר מבמקרה הראשון.

- אחרי AA: F1F_1 מפסיק לפעול, הנורמל שוב mgmg והחיכוך שוב 50 N50\,\text{N} – בדיוק כמו במקרה הראשון. דרך העצירה EkAfk\frac{E_{kA}}{f_k} קטנה יותר, כי EkAE_{kA} קטנה יותר.

לכן הארגז נעצר קרוב יותר: xC<xBx_C<x_B.

טעות נפוצה: לבחור בביטוי 2 ("אותו רכיב אופקי – אותה תנועה") ולהתעלם מכך שהרכיב האנכי של F1F_1 מגדיל את הנורמל ואת החיכוך; או לבחור בביטוי 4 – אין צורך לדעת את α\alpha או את גודל F1F_1, מספיק שהחיכוך גדל.

שאלה 16 · עגלה על מסילה וקפיץ בולם ארוך: עבודה של כוח משתנהבאורך בגרות · ברמת בגרות

כדי לחקור עבודה של כוח משתנה, תלמידה בנתה מסילה ADAD ועגלה שמסתה m=0.4 kgm=0.4\,\text{kg} (ראו תרשים). הקטע BDBD של המסילה אופקי, אורכו 1.0 m1.0\,\text{m}, וגובהו מעל הנקודה AA הוא h=0.8 mh=0.8\,\text{m}. החיכוך בין העגלה למסילה וההתנגדות של האוויר ניתנים להזנחה.

בנקודה DD מחובר לקיר קפיץ רך וארוך שמסתו זניחה, המונח לאורך הקטע BDBD. כשהקפיץ רפוי, קצהו החופשי נמצא בנקודה BB. כשהעגלה לוחצת על הקפיץ, גודל הכוח FF שהקפיץ מפעיל עליה תלוי במרחק xx של העגלה מן הנקודה BB, כמתואר בגרף שלפניכם. משמאל לנקודה BB הקפיץ אינו פועל על העגלה.

א.

חשבו את גודל המהירות המזערית שיש להעניק לעגלה הנמצאת בנקודה AA כדי שתנוע במעלה המסילה ותגיע לנקודה BB.

ב.

בנקודה AA העניקה התלמידה לעגלה מהירות התחלתית v0=5 msv_0=5\,\frac{\text{m}}{\text{s}} שכיוונה ימינה. כשהגיעה העגלה לנקודה BB החל לפעול עליה הכוח F(x)F(x). בנקודה CC (בין BB ל־DD) נעצרה העגלה עצירה רגעית.

חשבו את עבודת הכוח F(x)F(x) מן הנקודה BB עד לנקודה CC.

ג.

חשבו את המרחק של הנקודה CC מן הנקודה BB.

ד.

לאחר העצירה הרגעית בנקודה CC, העגלה נעה חזרה לכיוון הנקודה BB.

תארו במילים את תנועת העגלה מן הנקודה CC ועד לנקודה BB. בתשובתכם התייחסו למאפיינים האלה:

תנועה קצובה או מואצת, תאוצה קבועה או משתנה, גודל מהירות קטן או גדל.

◂ פתרון מלא לשאלה 16

סעיף א

תשובה:

vmin⁡=4 m/sv_{\min}=4\,\text{m/s}

בין AA ל־BB הקפיץ אינו פועל על העגלה והחיכוך זניח. הכוח הנורמלי ניצב לתנועה ואינו מבצע עבודה, וכוח הכובד משמר – לכן האנרגייה המכנית נשמרת:

12mvA2=12mvB2+mgh\tfrac12mv_A^2=\tfrac12mv_B^2+mgh

המהירות המזערית מתקבלת כשהעגלה מגיעה ל־BB במהירות אפס:

vmin⁡=2gh=2⋅10⋅0.8=16=4 m/sv_{\min}=\sqrt{2gh}=\sqrt{2\cdot 10\cdot 0.8}=\sqrt{16}=4\,\text{m/s}

סעיף ב

תשובה:

WF=−1.8 JW_F=-1.8\,\text{J}

האנרגייה הקינטית ב־BB – שימור אנרגייה מכנית בין AA ל־BB:

Ek,B=12mv02−mgh=12⋅0.4⋅52−0.4⋅10⋅0.8=5−3.2=1.8 JE_{k,B}=\tfrac12mv_0^2-mgh=\tfrac12\cdot 0.4\cdot 5^2-0.4\cdot 10\cdot 0.8=5-3.2=1.8\,\text{J}

(vB=3 m/sv_B=3\,\text{m/s}.)

עבודת FF מ־BB ל־CC. בקטע BDBD המסילה אופקית: כוח הכובד והכוח הנורמלי ניצבים לתנועה ואינם מבצעים עבודה, ולכן רק FF מבצע עבודה. לפי משפט עבודה–אנרגייה:

WF=Ek,C−Ek,B=0−1.8=−1.8 JW_F=E_{k,C}-E_{k,B}=0-1.8=-1.8\,\text{J}

העבודה שלילית: הקפיץ דוחף את העגלה שמאלה, נגד כיוון התנועה.

טעות נפוצה: לשכוח את העלייה מ־AA ל־BB ולהציב 12mv02=5 J\tfrac12mv_0^2=5\,\text{J} כאנרגייה הקינטית ב־BB.

סעיף ג

תשובה:

BC=0.6 mBC=0.6\,\text{m}

הכוח כפונקציה של המקום. מהגרף הכוח לינארי ועובר בראשית; ב־x=1.0 mx=1.0\,\text{m} גודלו 10 N10\,\text{N}:

F=kx,k=101.0=10 NmF=kx,\qquad k=\frac{10}{1.0}=10\,\tfrac{\text{N}}{\text{m}}

העבודה של כוח משתנה שווה לשטח מתחת לגרף F(x)F(x) (מדף הנוסחאות W=∫F(x) dxW=\int F(x)\,dx), כאן בסימן שלילי כי הכוח מנוגד לתנועה. השטח מ־00 עד dd הוא משולש שבסיסו dd וגובהו kdkd:

WF=−12⋅d⋅kd=−5d2W_F=-\tfrac12\cdot d\cdot kd=-5d^2

(גודל זה שווה לאנרגייה הפוטנציאלית האלסטית 12kd2\tfrac12kd^2 שנאגרת בקפיץ.)

משווים לתוצאת סעיף ב:

−5d2=−1.8  ⇒  d2=0.36  ⇒  d=0.6 m-5d^2=-1.8\;\Rightarrow\;d^2=0.36\;\Rightarrow\;d=0.6\,\text{m}

0.6 m<1.0 m0.6\,\text{m}<1.0\,\text{m}, ולכן CC אכן בין BB ל־DD.

טעות נפוצה: לחשב את העבודה כ־F⋅dF\cdot d עם ערך קבוע של הכוח – הכוח משתנה, ויש להשתמש בשטח שמתחת לגרף.

סעיף ד

תשובה:

תנועה מואצת, בתאוצה משתנה (גודלה קטן מ־15 m/s215\,\text{m/s}^2 ב־CC עד 00 ב־BB), וגודל המהירות גדל (מ־00 עד 3 m/s3\,\text{m/s} ב־BB).

בין CC ל־BB הכוח היחיד שמשפיע על התנועה (בכיוון האופקי) הוא הכוח שהקפיץ מפעיל, F=10xF=10x, המכוון שמאלה – בכיוון התנועה של העגלה.

- מואצת: פועל על העגלה כוח שקול שונה מאפס (פרט לנקודה BB עצמה), ולכן יש לה תאוצה.

- תאוצה משתנה: לפי החוק השני a=Fm=10x0.4=25xa=\frac{F}{m}=\frac{10x}{0.4}=25x. ככל שהעגלה מתקרבת ל־BB, xx קטן והתאוצה קטנה: מ־a=25⋅0.6=15 m/s2a=25\cdot 0.6=15\,\text{m/s}^2 ב־CC ועד a=0a=0 ב־BB.

- גודל המהירות גדל: הכוח והתאוצה בכיוון התנועה, ולכן המהירות גדלה כל הזמן (בקצב הולך וקטן). הכוח מבצע עבודה חיובית +1.8 J+1.8\,\text{J}, והעגלה מגיעה ל־BB במהירות 3 m/s3\,\text{m/s} – אותה מהירות שבה עברה ב־BB בדרך ימינה.

טעות נפוצה: לכתוב שהמהירות קטנה כי הכוח קטן – כוח קטן יותר מגדיל את המהירות לאט יותר, אבל עדיין מגדיל אותה כל עוד הוא בכיוון התנועה.

שאלה 17 · קרונית נעצרת בכבל בלימה אלסטי: עבודת כוח משתנהבאורך בגרות · ברמת בגרות

במתקן שעשועים בודקים מערכת בלימה חדשה, בלי נוסעים. קרונית שמסתה m=200 kgm=200\,\text{kg} נעה על מסלול חלק. המסלול מתחיל בנקודה AA על הקרקע, עולה במדרון אל הנקודה BB וממשיך במשטח אופקי BDBD שאורכו 5.0 m5.0\,\text{m}, בגובה h=1.8 mh=1.8\,\text{m} מעל הקרקע (ראו תרשים).

בנקודה BB מתוח לרוחב המסילה כבל בלימה אלסטי. כשהקרונית עוברת ב־BB ימינה, וו שבחזיתה נתפס במרכז הכבל, והכבל נמתח ככל שהקרונית מתקדמת. החיכוך בין הקרונית למסלול והתנגדות האוויר זניחים.

כשהקרונית נמצאת על המשטח BDBD, הכבל מפעיל עליה כוח FF אופקי שמכוון מ־DD אל BB. הגרף שלפניכם מתאר את גודל הכוח כפונקציה של המרחק xx של הקרונית מהנקודה BB. משמאל לנקודה BB הכבל רפוי, והוא אינו פועל על הקרונית.

א.

חשבו את גודל המהירות המזערית שיש להעניק לקרונית בנקודה AA כדי שתעלה במדרון ותגיע לנקודה BB.

ב.

בנקודה AA הקנו לקרונית מהירות v0=7.5 msv_0=7.5\,\frac{\text{m}}{\text{s}} ימינה. כשהקרונית הגיעה ל־BB היא נתפסה בכבל, ובנקודה CC, שבין BB ל־DD, היא נעצרה עצירה רגעית.

חשבו את העבודה שעשה כוח הכבל F(x)F(x) על הקרונית מהנקודה BB עד לנקודה CC.

ג.

חשבו את המרחק של הנקודה CC מהנקודה BB.

ד.

לאחר העצירה הרגעית בנקודה CC, הכבל המתוח מושך את הקרונית חזרה לכיוון הנקודה BB. ב־BB הכבל חוזר למצבו הרפוי, והוו משתחרר ממנו.

תארו במילים את תנועת הקרונית מהנקודה CC עד לנקודה BB. התייחסו למאפיינים האלה:

תנועה קצובה או מואצת, תאוצה קבועה או משתנה, גודל מהירות קטן או גדל.

ה.

קבעו את גודל מהירות הקרונית בהגיעה חזרה לנקודה AA. נמקו את קביעתכם.

בתשובתכם התייחסו לעבודה של כל הכוחות שאינם כוח הכובד.

◂ פתרון מלא לשאלה 17

סעיף א

תשובה:

vmin⁡=6 m/sv_{\min}=6\,\text{m/s}

בין AA ל־BB אין חיכוך והכבל אינו פועל, והכוח הנורמלי ניצב לתנועה. רק כוח הכובד (משמר) מבצע עבודה, ולכן האנרגייה המכנית נשמרת.

המהירות המזערית מתאימה למצב שבו הקרונית מגיעה ל־BB במהירות אפס. רמת ייחוס: הקרקע.

12mvmin⁡2=mgh  ⇒  vmin⁡=2gh\tfrac12mv_{\min}^2=mgh\;\Rightarrow\;v_{\min}=\sqrt{2gh}

הצבה:

vmin⁡=2⋅10⋅1.8=36=6 m/sv_{\min}=\sqrt{2\cdot 10\cdot 1.8}=\sqrt{36}=6\,\text{m/s}

סעיף ב

תשובה:

WF=−2025 JW_F=-2025\,\text{J}

הכוח היחיד (מלבד הכובד) שמבצע עבודה בין AA ל־CC הוא כוח הכבל, והוא פועל רק בין BB ל־CC. לפי הקשר מדף הנוסחאות:

Wלא משמרים=ΔE=EC−EAW_{\text{לא משמרים}}=\Delta E=E_C-E_A

•ב־AA: EA=12mv02=12⋅200⋅7.52=5625 JE_A=\tfrac12mv_0^2=\tfrac12\cdot 200\cdot 7.5^2=5625\,\text{J}.

•ב־CC (עצירה רגעית, בגובה hh): EC=mgh=200⋅10⋅1.8=3600 JE_C=mgh=200\cdot 10\cdot 1.8=3600\,\text{J}.

WF=3600−5625=−2025 JW_F=3600-5625=-2025\,\text{J}

העבודה שלילית: הכוח מכוון שמאלה, נגד כיוון התנועה.

(בדרך אחרת: ב־BB, 12vB2=12v02−gh⇒vB=56.25−36=4.5 m/s\tfrac12v_B^2=\tfrac12v_0^2-gh\Rightarrow v_B=\sqrt{56.25-36}=4.5\,\text{m/s}, ו־Ek,B=12⋅200⋅4.52=2025 JE_{k,B}=\tfrac12\cdot 200\cdot 4.5^2=2025\,\text{J}; כוח הכבל לקח את כל האנרגייה הקינטית הזו עד העצירה.)

טעות נפוצה: לשכוח את העלייה מ־AA ל־BB ולהציב 12mv02=5625 J\tfrac12mv_0^2=5625\,\text{J} כאנרגייה הקינטית ב־BB.

סעיף ג

תשובה:

BC=3.0 mBC=3.0\,\text{m}

עבודה של כוח משתנה שווה לשטח בין גרף F(x)F(x) לבין ציר xx בקטע התנועה. הכוח נגד התנועה, ולכן העבודה שלילית.

מהגרף: הקו עובר דרך (0, 0)(0,\,0) ו־(5 m, 2250 N)(5\,\text{m},\,2250\,\text{N}), כלומר

F=kx,k=22505=450 NmF=kx,\qquad k=\frac{2250}{5}=450\,\frac{\text{N}}{\text{m}}

השטח מתחת לגרף מ־00 עד d=BCd=BC הוא משולש:

∣WF∣=12⋅d⋅F(d)=12⋅d⋅450d=225d2|W_F|=\tfrac12\cdot d\cdot F(d)=\tfrac12\cdot d\cdot 450d=225d^2

מסעיף ב ∣WF∣=2025 J|W_F|=2025\,\text{J}:

225d2=2025  ⇒  d2=9  ⇒  d=3.0 m225d^2=2025\;\Rightarrow\;d^2=9\;\Rightarrow\;d=3.0\,\text{m}

3.0 m<5.0 m3.0\,\text{m}<5.0\,\text{m}, ולכן CC אכן בין BB ל־DD. בדיקה: ב־x=3 mx=3\,\text{m} הכוח 1350 N1350\,\text{N}, והשטח 12⋅3⋅1350=2025 J\tfrac12\cdot 3\cdot 1350=2025\,\text{J} ✓.

טעות נפוצה: לחשב W=F⋅dW=F\cdot d עם כוח קבוע (למשל F(d)⋅d=450d2F(d)\cdot d=450d^2, ולקבל d≈2.1 md\approx 2.1\,\text{m}) – הכוח משתנה לאורך הדרך.

סעיף ד

תשובה:

תנועה מואצת, בתאוצה משתנה (קטנה מ־6.75 m/s26.75\,\text{m/s}^2 ל־00), וגודל המהירות גדל (מ־00 ל־4.5 m/s4.5\,\text{m/s}).

על הקרונית בקטע האופקי פועלים כוח הכובד והכוח הנורמלי (מתאזנים) וכוח הכבל FF – אופקי, שמאלה, כלומר בכיוון התנועה (מ־CC אל BB).

- מואצת: שקול הכוחות (FF) אינו אפס.

- תאוצה משתנה: a=Fm=450x200=2.25xa=\frac{F}{m}=\frac{450x}{200}=2.25x תלויה במקום. ב־CC (x=3 mx=3\,\text{m}): a=1350200=6.75 m/s2a=\frac{1350}{200}=6.75\,\text{m/s}^2; ככל שהקרונית מתקרבת ל־BB הכבל משתחרר, הכוח קטן לינארית, והתאוצה יורדת עד 00 ב־BB.

- גודל המהירות גדל: התאוצה בכיוון המהירות לאורך כל הקטע, ולכן המהירות גדלה – מ־00 ב־CC עד 4.5 m/s4.5\,\text{m/s} ב־BB (הכבל מחזיר 2025 J2025\,\text{J} של אנרגייה קינטית) – אבל בקצב הולך וקטן.

טעות נפוצה: לכתוב שהקרונית מאטה כי "הכוח קטן" – כוח קטן יותר מקטין את התאוצה, אבל כל עוד הוא בכיוון התנועה המהירות גדלה.

סעיף ה

תשובה:

7.5 m/s7.5\,\text{m/s} (שמאלה) – שווה למהירות ההתחלתית.

קביעה: גודל המהירות ב־AA יהיה 7.5 m/s7.5\,\text{m/s}.

נימוק: לפי Wלא משמרים=ΔEW_{\text{לא משמרים}}=\Delta E, בודקים את העבודה של הכוחות שאינם כוח הכובד לאורך המסלול A→C→AA\to C\to A:

- חיכוך והתנגדות האוויר: זניחים – עבודתם אפס.

- הכוח הנורמלי: ניצב תמיד לתנועה – עבודתו אפס.

- כוח הכבל F(x)F(x): כיוונו תמיד שמאלה, וגודלו תלוי רק במקום xx. בדרך הלוך (B→CB\to C) הוא נגד התנועה ועבודתו −2025 J-2025\,\text{J}; בדרך חזור (C→BC\to B) הוא בכיוון התנועה, ובאותם מקומות ובאותם ערכי כוח עבודתו +2025 J+2025\,\text{J} (אותו שטח מתחת לגרף). סך העבודה: 00.

לכן האנרגייה המכנית בחזרה ל־AA שווה לאנרגייה בהתחלה, ובאותו גובה גם האנרגייה הקינטית שווה:

12mvA2=12mv02  ⇒  vA=v0=7.5 m/s\tfrac12mv_A^2=\tfrac12mv_0^2\;\Rightarrow\;v_A=v_0=7.5\,\text{m/s}

(הכיוון כעת שמאלה.)

(במונחי אנרגייה: בדרך הלוך האנרגייה הקינטית נאגרה כאנרגייה אלסטית בכבל, ובדרך חזור הכבל החזיר אותה במלואה – בהנחה שהכבל אלסטי לחלוטין. מערכת בלימה אמיתית בנויה כך שהאנרגייה לא תוחזר – למשל בעזרת בולמים שהופכים אותה לחום.)

טעות נפוצה: לטעון שהכבל "לקח" אנרגייה ולכן המהירות קטנה – מה שנלקח בדרך הלוך הוחזר במלואו בדרך חזור.

שאלה 18 · כוח מוטה כלפי מעלה: חיכוך שמשתנה לאורך הדרךבאורך בגרות · מעל רמת בגרות

גוף שמסתו m=2 kgm=2\,\text{kg} מונח במנוחה על משטח אופקי מחוספס, בנקודה x=0x=0. מקדם החיכוך הקינטי בין הגוף למשטח הוא μ=0.4\mu=0.4.

מפעילים על הגוף כוח FF המוטה בזווית קבועה α\alpha כלפי מעלה ביחס לאופק (תרשים א), כאשר sin⁡α=0.6\sin\alpha=0.6 ו־cos⁡α=0.8\cos\alpha=0.8. גודל הכוח משתנה במהלך התנועה, והגרף שבתרשים ב מתאר את הרכיב האופקי FxF_x של הכוח כפונקציה של מיקום הגוף.

כאשר הגוף מגיע לנקודה AA ששיעורה xA=5 mx_A=5\,\text{m}, הכוח מפסיק לפעול, והגוף ממשיך לנוע עד שהוא נעצר בנקודה CC.

א.

חשבו את עבודת כוח החיכוך מ־x=0x=0 עד הנקודה AA.

ב.

חשבו את מהירות הגוף בנקודה AA.

ג.

חשבו את xCx_C, שיעור הנקודה שבה הגוף נעצר.

ד.

משנים את הזווית α\alpha (כלפי מעלה), אך דואגים שהרכיב האופקי של הכוח יתואר שוב בגרף שבתרשים ב.

ענו על שני התת־סעיפים (1)–(2).

(1)

חשבו את הזווית המרבית αmax⁡\alpha_{\max} שבה הגוף אינו מתנתק מן המשטח לאורך כל הדרך עד AA.

(2)

תלמיד טוען שאם יבחרו זווית מתאימה α≤αmax⁡\alpha\le\alpha_{\max}, הגוף ייעצר בנקודה x=14 mx=14\,\text{m}. קבעו אם הדבר אפשרי. נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 18

סעיף א

תשובה:

Wf=−16 JW_f=-16\,\text{J}

הכוח הנורמלי משתנה. הרכיב האנכי של FF פועל כלפי מעלה, וגודלו Fy=Fsin⁡α=Fxtan⁡α=0.75 FxF_y=F\sin\alpha=F_x\tan\alpha=0.75\,F_x. בציר האנכי אין תאוצה:

N+Fy−mg=0  ⇒  N(x)=mg−0.75 Fx(x)N+F_y-mg=0\;\Rightarrow\;N(x)=mg-0.75\,F_x(x)

(הגוף אינו מתנתק: הרכיב האנכי המרבי הוא 0.75⋅24=18 N<mg=20 N0.75\cdot 24=18\,\text{N}<mg=20\,\text{N}.)

כוח החיכוך fk=μN(x)f_k=\mu N(x) משתנה גם הוא, ולכן עבודתו היא שטח (עם סימן שלילי):

Wf=−∫0xAμN dx=−μ(mg xA−0.75∫0xAFx dx)W_f=-\int_0^{x_A}\mu N\,dx=-\mu\left(mg\,x_A-0.75\int_0^{x_A}F_x\,dx\right)

השטח מתחת לגרף FxF_x (עבודת הרכיב האופקי):

∫05Fx dx=14⋅3+14+242⋅2=42+38=80 J\int_0^{5}F_x\,dx=14\cdot 3+\frac{14+24}{2}\cdot 2=42+38=80\,\text{J}

הצבה:

Wf=−0.4 (20⋅5−0.75⋅80)=−0.4 (100−60)=−16 JW_f=-0.4\,(20\cdot 5-0.75\cdot 80)=-0.4\,(100-60)=-16\,\text{J}

טעות נפוצה: לחשב fk=μmg=8 Nf_k=\mu mg=8\,\text{N} ולקבל Wf=−40 JW_f=-40\,\text{J} – הרכיב האנכי של הכוח מקטין את הכוח הנורמלי, ובמידה שונה בכל נקודה.

סעיף ב

תשובה:

vA=8 m/sv_A=8\,\text{m/s}

רק הרכיב האופקי של FF מבצע עבודה (הרכיב האנכי ניצב להעתק): WF=80 JW_F=80\,\text{J} (השטח מסעיף א). הכובד והנורמל ניצבים לתנועה. לפי משפט עבודה–אנרגייה, מהמנוחה:

WF+Wf=12mvA2  ⇒  vA=2 (80−16)2=64=8 m/sW_F+W_f=\tfrac12mv_A^2\;\Rightarrow\;v_A=\sqrt{\frac{2\,(80-16)}{2}}=\sqrt{64}=8\,\text{m/s}

סעיף ג

תשובה:

xC=13 mx_C=13\,\text{m}

אחרי AA הכוח אינו פועל, ולכן N=mg=20 NN=mg=20\,\text{N} והחיכוך קבוע: fk=0.4⋅20=8 Nf_k=0.4\cdot 20=8\,\text{N}. לפי משפט עבודה–אנרגייה:

−fk (xC−xA)=0−EkA  ⇒  xC−xA=EkAfk=648=8 m-f_k\,(x_C-x_A)=0-E_{kA}\;\Rightarrow\;x_C-x_A=\frac{E_{kA}}{f_k}=\frac{64}{8}=8\,\text{m}
xC=5+8=13 mx_C=5+8=13\,\text{m}

(להשוואה: אילו הכוח היה אופקי עם אותו גרף, EkA=80−40=40 JE_{kA}=80-40=40\,\text{J} והגוף היה נעצר ב־x=10 mx=10\,\text{m}.)

סעיף ד(1)

תשובה:

tan⁡αmax⁡=56\tan\alpha_{\max}=\frac56, αmax⁡≈39.8∘\alpha_{\max}\approx 39.8^\circ

הגוף מתנתק מהמשטח אם הכוח הנורמלי מתאפס: N=mg−Fxtan⁡α=0N=mg-F_x\tan\alpha=0. הנורמל הקטן ביותר מתקבל במקום שבו FxF_x מרבי – בנקודה AA, Fx=24 NF_x=24\,\text{N}. כדי שהגוף לא יתנתק בשום מקום:

24tan⁡α≤mg=20  ⇒  tan⁡α≤2024=0.833  ⇒  αmax⁡≈39.8∘24\tan\alpha\le mg=20\;\Rightarrow\;\tan\alpha\le\frac{20}{24}=0.833\;\Rightarrow\;\alpha_{\max}\approx 39.8^\circ

בזווית αmax⁡\alpha_{\max} עצמה הנורמל חיובי לאורך כל הדרך ומתאפס רק ברגע ההגעה ל־AA, שבו הכוח מפסיק לפעול – הגוף אינו מתרומם (זהו המקרה הגבולי). בכל זווית גדולה יותר הנורמל מתאפס עוד לפני AA, במקום שבו Fx=mgtan⁡α<24 NF_x=\frac{mg}{\tan\alpha}<24\,\text{N}, והגוף מתנתק.

סעיף ד(2)

תשובה:

לא אפשרי: גם בזווית המרבית xC≈13.3 m<14 mx_C\approx 13.3\,\text{m}<14\,\text{m}.

קביעה: לא אפשרי.

נימוק: לפי סעיף א, עבור זווית כללית:

Wf=−μ (mg xA−tan⁡α⋅80)W_f=-\mu\,(mg\,x_A-\tan\alpha\cdot 80)

ככל ש־α\alpha גדלה, tan⁡α\tan\alpha גדל, החיכוך בקטע 0→A0\to A קטן, EkAE_{kA} גדלה ודרך העצירה אחרי AA (בה החיכוך תמיד 8 N8\,\text{N}) גדלה. לכן xCx_C הגדול ביותר מתקבל בזווית המרבית, tan⁡α=56\tan\alpha=\frac56:

Wf=−0.4(100−56⋅80)=−0.4⋅33.3=−13.3 JW_f=-0.4\left(100-\tfrac56\cdot 80\right)=-0.4\cdot 33.3=-13.3\,\text{J}
EkA=80−13.3=66.7 J,xC=5+66.78≈13.3 mE_{kA}=80-13.3=66.7\,\text{J},\qquad x_C=5+\frac{66.7}{8}\approx 13.3\,\text{m}

גם במקרה הטוב ביותר הגוף נעצר לפני x=14 mx=14\,\text{m}, ובזווית גדולה יותר הגוף מתנתק מהמשטח (ואז התנאים של השאלה כבר אינם מתקיימים).

טעות נפוצה: לחשוב שאפשר להגדיל את α\alpha ללא הגבלה כדי לבטל את החיכוך – בזווית גדולה מ־αmax⁡\alpha_{\max} הגוף מתרומם מהמשטח לפני AA.

שאלה 19 · תיבה מול מאוורר על משטח מחוספס: עצירה, חזרה ועצירה סופיתבאורך בגרות · מעל רמת בגרות

תיבה שמסתה m=1 kgm=1\,\text{kg} נמצאת בנקודה AA (ראו תרשים). המסילה מ־AA עד BB חלקה, והנקודה BB גבוהה ב־0.8 m0.8\,\text{m} מהנקודה AA. הקטע BDBD אופקי ומחוספס, ואורכו 2.0 m2.0\,\text{m}: מקדם החיכוך הקינטי בינו לבין התיבה μk=0.2\mu_k=0.2, ומקדם החיכוך הסטטי μs=0.3\mu_s=0.3.

בנקודה DD מוצב מאוורר. הרוח פועלת על התיבה רק בקטע BDBD, בכוח אופקי שמכוון לעבר BB, שגודלו F=kxF=kx, כאשר xx הוא מרחק התיבה מ־BB ו־k=3 Nmk=3\,\frac{\text{N}}{\text{m}}.

בנקודה AA מעניקים לתיבה מהירות 5 ms5\,\frac{\text{m}}{\text{s}} ימינה. התייחסו לתיבה כאל גוף נקודתי, והזניחו כל השפעה אחרת של האוויר.

א.

באיזה מרחק מ־BB נעצרת התיבה בפעם הראשונה?

ב.

הראו שהתיבה אינה נשארת במנוחה בנקודת העצירה.

ג.

בדרך חזרה לעבר BB: באיזה מרחק מ־BB מהירות התיבה מרבית? חשבו מהירות זו.

ד.

האם התיבה חוזרת אל המדרון ABAB? אם לא – באיזה מרחק מ־BB היא נעצרת, והאם היא נשארת שם? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 19

סעיף א

תשובה:

xC≈1.19 mx_C\approx 1.19\,\text{m}

האנרגייה הקינטית ב־BB (המסילה ABAB חלקה – שימור אנרגייה מכנית):

Ek,B=12⋅1⋅52−1⋅10⋅0.8=12.5−8=4.5 JE_{k,B}=\tfrac12\cdot 1\cdot 5^2-1\cdot 10\cdot 0.8=12.5-8=4.5\,\text{J}

בקטע BDBD פועלים בכיוון התנועה שני כוחות מעכבים: כוח הרוח (עבודתו – מינוס השטח מתחת לגרף kxkx, כלומר −12kx2-\tfrac12kx^2) וכוח החיכוך הקינטי fk=μkmg=0.2⋅1⋅10=2 Nf_k=\mu_kmg=0.2\cdot 1\cdot 10=2\,\text{N} (עבודתו −fkx-f_kx). לפי משפט עבודה–אנרגייה עד נקודת העצירה xCx_C:

0−Ek,B=−12kxC2−fkxC  ⇒  1.5xC2+2xC−4.5=00-E_{k,B}=-\tfrac12kx_C^2-f_kx_C\;\Rightarrow\;1.5x_C^2+2x_C-4.5=0
xC=−2+4+273≈1.19 mx_C=\frac{-2+\sqrt{4+27}}{3}\approx 1.19\,\text{m}

xC<2.0 mx_C<2.0\,\text{m}, ולכן התיבה אכן נעצרת לפני DD.

טעות נפוצה: לשכוח את אחד הכוחות – או לחשב את עבודת הרוח כ־F⋅xF\cdot x עם ערך קבוע.

סעיף ב

תשובה:

F(xC)≈3.57 N>μsmg=3 NF(x_C)\approx 3.57\,\text{N}>\mu_smg=3\,\text{N} – החיכוך הסטטי אינו יכול לאזן את הרוח.

ברגע העצירה פועל על התיבה כוח הרוח לעבר BB:

F(xC)=kxC=3⋅1.189≈3.57 NF(x_C)=kx_C=3\cdot 1.189\approx 3.57\,\text{N}

כדי שהתיבה תישאר במנוחה, החיכוך הסטטי צריך לאזן כוח זה. החיכוך הסטטי המרבי:

fs,max⁡=μsmg=0.3⋅1⋅10=3 Nf_{s,\max}=\mu_smg=0.3\cdot 1\cdot 10=3\,\text{N}

3.57 N>3 N3.57\,\text{N}>3\,\text{N}, ולכן החיכוך הסטטי אינו מספיק, והתיבה מתחילה לנוע חזרה לעבר BB.

סעיף ג

תשובה:

ב־x=23 m≈0.67 mx=\tfrac23\,\text{m}\approx 0.67\,\text{m}; vmax⁡≈0.91 m/sv_{\max}\approx 0.91\,\text{m/s}

בדרך חזרה התיבה נעה שמאלה: כוח הרוח kxkx פועל בכיוון התנועה, וכוח החיכוך הקינטי fk=2 Nf_k=2\,\text{N} נגדה.

•כל עוד kx>fkkx>f_k הכוח השקול בכיוון התנועה – המהירות גדלה.

•כאשר kx<fkkx<f_k הכוח השקול נגד התנועה – המהירות קטנה.

לכן המהירות מרבית במקום שבו הכוח השקול מתאפס:

kx1=fk  ⇒  x1=23≈0.67 mkx_1=f_k\;\Rightarrow\;x_1=\frac{2}{3}\approx 0.67\,\text{m}

המהירות שם – משפט עבודה–אנרגייה מ־xCx_C (מנוחה) ל־x1x_1. עבודת הרוח: השטח מתחת לגרף בין x1x_1 ל־xCx_C, חיובית; עבודת החיכוך שלילית:

Ek=12k(xC2−x12)−fk(xC−x1)=1.5(1.414−0.444)−2(1.189−0.667)≈1.454−1.044=0.41 JE_k=\tfrac12k(x_C^2-x_1^2)-f_k(x_C-x_1)=1.5(1.414-0.444)-2(1.189-0.667)\approx 1.454-1.044=0.41\,\text{J}
vmax⁡=2⋅0.411≈0.91 m/sv_{\max}=\sqrt{\frac{2\cdot 0.41}{1}}\approx 0.91\,\text{m/s}

סעיף ד

תשובה:

לא. היא נעצרת ב־x≈0.14 mx\approx 0.14\,\text{m} מ־BB ונשארת שם (F≈0.43 N<3 NF\approx 0.43\,\text{N}<3\,\text{N}).

האם מגיעה ל־BB? האנרגייה הקינטית שהייתה לתיבה ב־BB, אילו הגיעה אליה:

Ek(B)=12kxC2−fkxC=1.5⋅1.414−2⋅1.189≈2.12−2.38<0E_k(B)=\tfrac12kx_C^2-f_kx_C=1.5\cdot 1.414-2\cdot 1.189\approx 2.12-2.38<0

ערך שלילי – בלתי אפשרי, כלומר התיבה נעצרת לפני BB ואינה חוזרת אל המדרון.

מקום העצירה x2x_2: משפט עבודה–אנרגייה בין שתי נקודות עצירה:

0=12k(xC2−x22)−fk(xC−x2)  ⇒  12k(xC+x2)=fk  ⇒  x2=2fkk−xC=43−1.189≈0.14 m0=\tfrac12k(x_C^2-x_2^2)-f_k(x_C-x_2)\;\Rightarrow\;\tfrac12k(x_C+x_2)=f_k\;\Rightarrow\;x_2=\frac{2f_k}{k}-x_C=\frac43-1.189\approx 0.14\,\text{m}

האם נשארת? שם כוח הרוח F=3⋅0.144≈0.43 NF=3\cdot 0.144\approx 0.43\,\text{N}, קטן מ־fs,max⁡=3 Nf_{s,\max}=3\,\text{N}. החיכוך הסטטי מאזן אותו, והתיבה נשארת במנוחה במרחק כ־0.14 m0.14\,\text{m} מ־BB.

טעות נפוצה: להניח שבחזרה התיבה תגיע ל־BB כי הרוח "דוחפת אותה לשם" – החיכוך פועל לכל אורך הדרך, ובקטע הקרוב ל־BB הוא גדול מכוח הרוח.

שאלה 20 · עגלה מול קפיץ בולם על משטח מחוספס: האם תחזור?באורך בגרות · מעל רמת בגרות

עגלה שמסתה m=2 kgm=2\,\text{kg} נעה על מסלול: מהנקודה AA שעל הקרקע היא עולה במדרון חלק אל הנקודה BB, וממשיכה על משטח אופקי מחוספס BDBD שאורכו 1.0 m1.0\,\text{m}, בגובה h=0.6 mh=0.6\,\text{m} מעל הקרקע (ראו תרשים). מקדם החיכוך הקינטי בין העגלה למשטח BDBD הוא μk=0.3\mu_k=0.3, ומקדם החיכוך הסטטי הוא μs=0.5\mu_s=0.5.

בנקודה DD ניצב קיר, ואליו מחובר קפיץ בולם אופקי שקבועו k=20 Nmk=20\,\frac{\text{N}}{\text{m}} ומסתו זניחה. אורכו הרפוי של הקפיץ 1.0 m1.0\,\text{m}, ולכן קצהו החופשי נמצא בדיוק בנקודה BB. העגלה אינה מחוברת לקפיץ. התנגדות האוויר זניחה.

בנקודה AA מעניקים לעגלה מהירות v0=4 msv_0=4\,\frac{\text{m}}{\text{s}} ימינה.

א.

חשבו את המרחק מהנקודה BB שבו העגלה נעצרת לראשונה.

ב.

קבעו אם העגלה תתחיל לנוע חזרה לעבר BB לאחר העצירה. נמקו בחישוב.

ג.

חשבו את גודל המהירות המזערית v0v_0 שיש להעניק לעגלה ב־AA כדי שלאחר העצירה הרגעית היא תתחיל לנוע חזרה.

ד.

מצאו את תחום המהירויות v0v_0 שעבורן העגלה מתחילה לנוע חזרה לאחר העצירה הרגעית, אך אינה מגיעה חזרה לנקודה BB.

◂ פתרון מלא לשאלה 20

סעיף א

תשובה:

d=0.4 md=0.4\,\text{m}

מ־AA ל־BB: המדרון חלק, ולכן האנרגייה המכנית נשמרת:

Ek,B=12mv02−mgh=12⋅2⋅42−2⋅10⋅0.6=16−12=4 JE_{k,B}=\tfrac12mv_0^2-mgh=\tfrac12\cdot 2\cdot 4^2-2\cdot 10\cdot 0.6=16-12=4\,\text{J}

מ־BB עד העצירה (כיווץ dd): שני כוחות מבצעים עבודה שלילית:

•החיכוך הקינטי, הקבוע: fk=μkmg=0.3⋅2⋅10=6 Nf_k=\mu_kmg=0.3\cdot 2\cdot 10=6\,\text{N}, עבודתו −6d-6d.

•כוח הקפיץ, המשתנה: עבודתו מינוס השטח מתחת לגרף F=kxF=kx (או מינוס האנרגייה האלסטית שנאגרה), כלומר −12kd2=−10d2-\tfrac12kd^2=-10d^2.

לפי משפט עבודה–אנרגייה:

0−Ek,B=−6d−10d2  ⇒  10d2+6d−4=0  ⇒  5d2+3d−2=0  ⇒  (5d−2)(d+1)=00-E_{k,B}=-6d-10d^2\;\Rightarrow\;10d^2+6d-4=0\;\Rightarrow\;5d^2+3d-2=0\;\Rightarrow\;(5d-2)(d+1)=0
d=0.4 md=0.4\,\text{m}

טעות נפוצה: להחשיב רק את הקפיץ או רק את החיכוך, או להכפיל את כוח הקפיץ המרבי במרחק.

סעיף ב

תשובה:

לא – כוח הקפיץ שם 8 N8\,\text{N} קטן מהחיכוך הסטטי המרבי 10 N10\,\text{N}, והעגלה נשארת במנוחה.

בנקודת העצירה (x=0.4 mx=0.4\,\text{m}) כוח הקפיץ:

F=kx=20⋅0.4=8 NF=kx=20\cdot 0.4=8\,\text{N}

(לכיוון BB). כדי שהעגלה תתחיל לנוע, הכוח צריך לעלות על החיכוך הסטטי המרבי:

fs,max⁡=μsmg=0.5⋅2⋅10=10 Nf_{s,\max}=\mu_smg=0.5\cdot 2\cdot 10=10\,\text{N}

8 N<10 N8\,\text{N}<10\,\text{N}, ולכן החיכוך הסטטי (8 N8\,\text{N}, לכיוון DD) מאזן את כוח הקפיץ, והעגלה נשארת במנוחה כשהקפיץ מכווץ.

טעות נפוצה: להניח שמאחר שהקפיץ מכווץ העגלה בהכרח חוזרת – יש לבדוק את סף התנועה.

סעיף ג

תשובה:

v0>17.5≈4.18 m/sv_0>\sqrt{17.5}\approx 4.18\,\text{m/s} (הכיווץ המרבי גדול מ־0.5 m0.5\,\text{m})

תנאי החזרה: בנקודת העצירה dd כוח הקפיץ צריך לעלות על החיכוך הסטטי המרבי:

kd>μsmg  ⇒  d>1020=0.5 mkd>\mu_smg\;\Rightarrow\;d>\frac{10}{20}=0.5\,\text{m}

הקשר בין dd ל־v0v_0 (כמו בסעיף א):

12mv02−mgh=μkmg d+12kd2\tfrac12mv_0^2-mgh=\mu_kmg\,d+\tfrac12kd^2

עבור d=0.5 md=0.5\,\text{m}:

v02−12=6⋅0.5+10⋅0.52=5.5  ⇒  v02=17.5  ⇒  v0=17.5≈4.18 m/sv_0^2-12=6\cdot 0.5+10\cdot 0.5^2=5.5\;\Rightarrow\;v_0^2=17.5\;\Rightarrow\;v_0=\sqrt{17.5}\approx 4.18\,\text{m/s}

מהירות גדולה יותר מביאה לכיווץ גדול יותר, ולכן העגלה תחזור עבור v0>4.18 m/sv_0>4.18\,\text{m/s}.

סעיף ד

תשובה:

4.18 m/s<v0<19.2≈4.38 m/s4.18\,\text{m/s}<v_0<\sqrt{19.2}\approx 4.38\,\text{m/s} (כיווץ מרבי בין 0.5 m0.5\,\text{m} ל־0.6 m0.6\,\text{m})

נניח שהעגלה נעצרה לרגע בכיווץ d>0.5 md>0.5\,\text{m} והתחילה לחזור. בדרך חזרה כוח הקפיץ בכיוון התנועה (עבודה חיובית) והחיכוך הקינטי נגדה. אם היא נעצרת שוב במרחק xsx_s מ־BB, לפי משפט עבודה–אנרגייה בין שתי העצירות:

0=12k(d2−xs2)−μkmg(d−xs)0=\tfrac12k\left(d^2-x_s^2\right)-\mu_kmg\left(d-x_s\right)

מחלקים ב־(d−xs)(d-x_s):

12k (d+xs)=μkmg  ⇒  d+xs=2⋅620=0.6 m  ⇒  xs=0.6−d\tfrac12k\,(d+x_s)=\mu_kmg\;\Rightarrow\;d+x_s=\frac{2\cdot 6}{20}=0.6\,\text{m}\;\Rightarrow\;x_s=0.6-d

העגלה לא מגיעה ל־BB כל עוד xs>0x_s>0, כלומר d<0.6 md<0.6\,\text{m}. (בנקודה xs<0.1 mx_s<0.1\,\text{m} כוח הקפיץ קטן מ־2 N2\,\text{N}, ולכן היא נשארת שם במנוחה.)

לכן נדרש 0.5 m<d<0.6 m0.5\,\text{m}<d<0.6\,\text{m}. המהירות המתאימה ל־d=0.6 md=0.6\,\text{m}:

v02=12+6⋅0.6+10⋅0.62=19.2  ⇒  v0=19.2≈4.38 m/sv_0^2=12+6\cdot 0.6+10\cdot 0.6^2=19.2\;\Rightarrow\;v_0=\sqrt{19.2}\approx 4.38\,\text{m/s}

ומסעיף ג, d=0.5 md=0.5\,\text{m} מתאים ל־v0≈4.18 m/sv_0\approx 4.18\,\text{m/s}. התחום:

4.18 m/s<v0<4.38 m/s4.18\,\text{m/s}<v_0<4.38\,\text{m/s}

(עבור v0=4.38 m/sv_0=4.38\,\text{m/s} בדיוק העגלה מגיעה ל־BB במהירות אפס ונשארת שם.)

שאלות מבחינות הבגרות על השיעור

השאלה המלאה, עם פתרון מלא לכל סעיף, בדף של כל בחינה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.