דילוג לתוכן המרכזי

מוליכים, טעינה בהשראה ושימור מטען - שאלות ותרגילים

כיתה י"ב · חשמל ומגנטיות - פיזיקה 5 יח"ל (שאלון 036371) · חוק קולון והשדה החשמלי · 19 שאלות

השאלות מסודרות מהקצרה לארוכה ומהקלה לקשה. נסו לפתור לבד, ורק אז פתחו את הפתרון.

שאלה 1 · בלון שמשפשפים בסוודר: כמה אלקטרונים עברו?קצרה · קלה

משפשפים בלון גומי בסוודר צמר. לפני השפשוף שני הגופים ניטרליים. אחרי השפשוף מודדים ומוצאים שמטען הבלון −32 nC-32\,\text{nC}. במהלך השפשוף עוברים בין הגופים אלקטרונים בלבד, ושום מטען לא עובר לגופים אחרים. e=1.6⋅10−19 Ce=1.6\cdot10^{-19}\,\text{C}, me=9.11⋅10−31 kgm_e=9.11\cdot10^{-31}\,\text{kg}.

א.

כמה אלקטרונים עברו, ומאיזה גוף לאיזה גוף? מה המטען של הסוודר אחרי השפשוף?

ב.

בכמה השתנתה מסת הבלון בגלל השפשוף? האם אפשר להבחין בשינוי הזה במאזניים?

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

2⋅10112\cdot10^{11} אלקטרונים, מהסוודר אל הבלון; מטען הסוודר +32 nC+32\,\text{nC}

הבלון נעשה שלילי, כלומר קיבל אלקטרונים – הם עברו מהסוודר אל הבלון.

N=∣q∣e=32⋅10−91.6⋅10−19=2⋅1011N=\frac{|q|}{e}=\frac{32\cdot10^{-9}}{1.6\cdot10^{-19}}=2\cdot10^{11}

לפי חוק שימור המטען, המטען הכולל של שני הגופים נשאר אפס, ולכן מטען הסוודר +32 nC+32\,\text{nC}: הוא איבד בדיוק את האלקטרונים שהבלון קיבל.

טעות נפוצה: לומר שמטען חיובי עבר מהבלון אל הסוודר. בשפשוף עוברים אלקטרונים; הגרעינים החיוביים נשארים במקומם.

סעיף ב

תשובה:

המסה גדלה בכ-1.8⋅10−19 kg1.8\cdot10^{-19}\,\text{kg} – לא ניתן להבחין בכך

הבלון קיבל 2⋅10112\cdot10^{11} אלקטרונים, ולכן מסתו גדלה ב-

Δm=Nme=2⋅1011⋅9.11⋅10−31≈1.8⋅10−19 kg\Delta m=Nm_e=2\cdot10^{11}\cdot9.11\cdot10^{-31}\approx1.8\cdot10^{-19}\,\text{kg}

מסת בלון היא כמה גרמים (∼10−3 kg\sim10^{-3}\,\text{kg}), כך שהשינוי קטן ממנה פי 101610^{16} בערך – הרבה מתחת לרגישות של כל מאזניים. מטען של עשרות ננו-קולון, שמספיק כדי שהבלון יידבק לקיר, נוצר ממספר עצום של אלקטרונים שמסתם הכוללת זניחה.

שאלה 2 · מסרק טעון מרים כדורית נייר כסף ניטרליתקצרה · בינונית

כדורית קטנה מנייר כסף (מוליך), שקוטרה 1 cm1\,\text{cm} ומסתה 20 mg20\,\text{mg}, מונחת על שולחן ואינה טעונה. מחזיקים מעליה, בדיוק מעל מרכזה, מסרק פלסטיק טעון במטען Q=−20 nCQ=-20\,\text{nC}, כך שקצה המסרק נמצא 2 cm2\,\text{cm} מעל הנקודה העליונה של הכדורית. במודל פשוט מתייחסים למסרק כאל מטען נקודתי, ומניחים שהמטענים המושרים בכדורית שקולים לשני מטענים נקודתיים שגודל כל אחד מהם 2 nC2\,\text{nC}: אחד בנקודה העליונה של הכדורית ואחד בנקודה התחתונה שלה. g=10 m/s2g=10\,\text{m/s}^2.

א.

מה סימן המטען המושרה בחלק העליון של הכדורית ובחלק התחתון שלה? הסבירו מדוע המסרק מושך את הכדורית אף שהמטען הכולל שלה אפס.

ב.

חשבו את הכוח החשמלי השקול על הכדורית. האם הכדורית תתרומם מהשולחן אל המסרק?

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

למעלה חיובי, למטה שלילי. המשיכה למטען הקרוב חזקה מהדחייה של המטען הרחוק, כי הכוח קטן עם ריבוע המרחק.

המסרק השלילי דוחה את האלקטרונים החופשיים בנייר הכסף אל הצד הרחוק – התחתון. בצד העליון, הקרוב למסרק, נשאר מחסור באלקטרונים: מטען חיובי למעלה, שלילי למטה, והמטען הכולל עדיין אפס.

המסרק מושך את המטען החיובי ודוחה את המטען השלילי, בכוחות שגודלם k∣Q∣q′r2k\frac{|Q|q'}{r^2}. המטען החיובי קרוב יותר למסרק, ולכן המשיכה גדולה מהדחייה, והכוח השקול הוא משיכה.

אילו המסרק היה חיובי, סימני המטענים המושרים היו מתהפכים, אבל שוב המטען הקרוב היה מנוגד למסרק – גוף טעון מושך גוף ניטרלי בכל סימן.

טעות נפוצה: לומר שאין כוח כי המטען הכולל של הכדורית אפס. הכוח תלוי גם במרחק של כל מטען.

סעיף ב

תשובה:

F=5⋅10−4 NF=5\cdot10^{-4}\,\text{N} כלפי מעלה; כן – הוא גדול מהמשקל 2⋅10−4 N2\cdot10^{-4}\,\text{N}

המרחקים מהמסרק: למטען החיובי r1=2 cmr_1=2\,\text{cm}, למטען השלילי r2=2+1=3 cmr_2=2+1=3\,\text{cm}.

F=k∣Q∣q′(1r12−1r22)=9⋅109⋅20⋅10−9⋅2⋅10−9⋅(10.022−10.032)F=k|Q|q'\left(\frac{1}{r_1^2}-\frac{1}{r_2^2}\right)=9\cdot10^9\cdot20\cdot10^{-9}\cdot2\cdot10^{-9}\cdot\left(\frac{1}{0.02^2}-\frac{1}{0.03^2}\right)
F=3.6⋅10−7⋅(2500−1111)≈5⋅10−4 NF=3.6\cdot10^{-7}\cdot(2500-1111)\approx5\cdot10^{-4}\,\text{N}

כלפי מעלה (משיכה). משקל הכדורית:

mg=20⋅10−6⋅10=2⋅10−4 Nmg=20\cdot10^{-6}\cdot10=2\cdot10^{-4}\,\text{N}

הכוח החשמלי גדול מהמשקל, ולכן הכדורית מתרוממת וקופצת אל המסרק.

טעות נפוצה: להציב את המסה בגרמים (20 mg=2⋅10−5 kg20\,\text{mg}=2\cdot10^{-5}\,\text{kg}).

שאלה 3 · לוח מתכת ניטרלי בתוך שדה חשמלי אחידקצרה · בינונית

באזור מסוים יש שדה חשמלי אחיד שעוצמתו E0=2⋅104 N/CE_0=2\cdot10^{4}\,\text{N/C} וכיוונו ימינה. מכניסים לשדה לוח מתכת ניטרלי ודק, כך שהפאות הגדולות שלו מאונכות לשדה. שטח כל פאה גדולה A=0.05 m2A=0.05\,\text{m}^2. הזניחו את השפעת שולי הלוח. ε0=8.85⋅10−12 C2/(N⋅m2)\varepsilon_0=8.85\cdot10^{-12}\,\text{C}^2/(\text{N}\cdot\text{m}^2), e=1.6⋅10−19 Ce=1.6\cdot10^{-19}\,\text{C}.

א.

מה השדה החשמלי בתוך המתכת, אחרי שהמטענים הפסיקו לנוע? באיזו פאה מצטבר מטען שלילי ובאיזו חיובי? נמקו.

ב.

מה המטען שמצטבר על כל פאה, וכמה אלקטרונים עברו מהפאה הימנית לשמאלית?

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

E=0E=0 בתוך המתכת; מטען שלילי על הפאה השמאלית, חיובי על הימנית

במתכת יש אלקטרונים חופשיים. כל עוד יש שדה בתוך המתכת, פועל עליהם כוח והם נעים. האלקטרונים נעים עד שהם מגיעים למצב שבו הכוח עליהם אפס, ולכן במצב של שיווי משקל השדה בתוך המתכת הוא אפס.

הכוח על אלקטרון הפוך לכיוון השדה – שמאלה. לכן אלקטרונים מצטברים על הפאה השמאלית (מטען שלילי), ועל הפאה הימנית נשאר מחסור באלקטרונים (מטען חיובי). המטען הכולל של הלוח נשאר אפס.

סעיף ב

תשובה:

∣q∣=8.85⋅10−9 C|q|=8.85\cdot10^{-9}\,\text{C} על כל פאה; כ-5.5⋅10105.5\cdot10^{10} אלקטרונים

המטענים המושרים יוצרים שתי שכבות טעונות: −σ-\sigma משמאל ו-+σ+\sigma מימין. בין שתי השכבות (כלומר בתוך המתכת) השדה שלהן הוא σε0\frac{\sigma}{\varepsilon_0} וכיוונו מהחיובית לשלילית – שמאלה. כדי שהשדה בתוך המתכת יתאפס, השדה הזה צריך לבטל בדיוק את E0E_0:

σε0=E0  ⇒  σ=ε0E0=8.85⋅10−12⋅2⋅104=1.77⋅10−7 C/m2\frac{\sigma}{\varepsilon_0}=E_0\;\Rightarrow\;\sigma=\varepsilon_0E_0=8.85\cdot10^{-12}\cdot2\cdot10^{4}=1.77\cdot10^{-7}\,\text{C/m}^2
∣q∣=σA=1.77⋅10−7⋅0.05=8.85⋅10−9 C|q|=\sigma A=1.77\cdot10^{-7}\cdot0.05=8.85\cdot10^{-9}\,\text{C}
N=8.85⋅10−91.6⋅10−19≈5.5⋅1010N=\frac{8.85\cdot10^{-9}}{1.6\cdot10^{-19}}\approx5.5\cdot10^{10}

מחוץ ללוח השדות של שתי השכבות מבטלים זה את זה, ולכן השדה שם נשאר E0E_0.

טעות נפוצה: להשתמש ב-σ2ε0\frac{\sigma}{2\varepsilon_0} – זה השדה של שכבה אחת, אבל בתוך המתכת שתי השכבות תורמות.

שאלה 4 · מטען בלי סוף מלוח פלסטיק אחד?קצרה · קשה

לוח פלסטיק משופשף טעון במטען −40 nC-40\,\text{nC}; הפלסטיק מבודד, ולכן המטען לא זז עליו ולא עובר ממנו לגופים שנוגעים בו. מניחים על הלוח דיסקת מתכת ניטרלית שיש לה ידית מבודדת, נוגעים באצבע בדיסקה, מרחיקים את האצבע, ואז מרימים את הדיסקה בידית. מוצאים שהדיסקה טעונה במטען +30 nC+30\,\text{nC}. מעבירים את כל מטען הדיסקה אל כלי אגירה מבודד, מניחים את הדיסקה (הניטרלית שוב) על הלוח וחוזרים על התהליך. e=1.6⋅10−19 Ce=1.6\cdot10^{-19}\,\text{C}.

א.

הסבירו מדוע הדיסקה נטענת דווקא במטען חיובי. כמה אלקטרונים עוברים דרך האצבע בכל פעם, ולאיזה כיוון?

ב.

חוזרים על התהליך 5050 פעמים. כמה מטען הצטבר בכלי האגירה? מה המטען של הלוח אחרי 5050 הפעמים? תלמיד טוען: "זה מפר את חוק שימור המטען – הלוח טעון רק ב-40 nC40\,\text{nC}". האם הוא צודק? ומאין באה האנרגיה של המטען שהצטבר?

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

הלוח השלילי דוחה אלקטרונים מהדיסקה דרך האצבע אל האדמה; 1.875⋅10111.875\cdot10^{11} אלקטרונים בכל פעם, מהדיסקה אל הגוף והאדמה

המטען השלילי של הלוח מקטב את הדיסקה: אלקטרונים נדחים אל הצד העליון שלה, הרחוק מהלוח, והצד התחתון נעשה חיובי. כשנוגעים באצבע, הגוף מחבר את הדיסקה לאדמה, והאלקטרונים הנדחים יכולים להתרחק עוד – הם עוברים מהדיסקה דרך האצבע אל האדמה. אחרי שמרחיקים את האצבע הם כבר לא יכולים לחזור, ולכן כשמרימים את הדיסקה היא טעונה חיובית – בסימן הפוך לזה של הלוח (טעינה בהשראה).

N=30⋅10−91.6⋅10−19=1.875⋅1011N=\frac{30\cdot10^{-9}}{1.6\cdot10^{-19}}=1.875\cdot10^{11}

אלקטרונים בכל פעם, מהדיסקה אל האדמה.

סעיף ב

תשובה:

+1.5 μC+1.5\,\mu\text{C} בכלי; הלוח עדיין −40 nC-40\,\text{nC}; התלמיד טועה – המטען בא מהאדמה, שקיבלה −1.5 μC-1.5\,\mu\text{C}; האנרגיה באה מהעבודה של מי שמרים את הדיסקה נגד המשיכה ללוח

בכלי: 50⋅30=1500 nC=1.5 μC50\cdot30=1500\,\text{nC}=1.5\,\mu\text{C} – פי 37.537.5 מהמטען של הלוח.

הלוח לא איבד מטען: הפלסטיק מבודד, ושום מטען לא עבר ממנו לדיסקה. הוא רק השרה מטען, ולכן מטענו עדיין −40 nC-40\,\text{nC}, ואפשר לחזור על התהליך שוב ושוב.

שימור המטען לא מופר: בכל פעם עברו אל האדמה אלקטרונים שמטענם −30 nC-30\,\text{nC}. אחרי 5050 פעמים האדמה קיבלה −1.5 μC-1.5\,\mu\text{C} והכלי +1.5 μC+1.5\,\mu\text{C}, ויחד עם הלוח (−40 nC-40\,\text{nC}, כמו בהתחלה) המטען הכולל לא השתנה. הלוח רק "מפריד" מטען: הוא דוחף אלקטרונים מהדיסקה אל האדמה.

האנרגיה: הדיסקה החיובית נמשכת אל הלוח השלילי, ולכן כדי להרים אותה צריך להפעיל כוח ולעשות עבודה. העבודה הזו היא מקור האנרגיה החשמלית של המטען שמצטבר.

טעות נפוצה: לחשוב שכל פעם "נלקח" מטען מהלוח ושהוא יתרוקן. בטעינה בהשראה הגוף המשרה לא מוסר מטען.

שאלה 5 · שלושה כדורים נוגעים זה בזה ליד מוט טעוןביניים · בינונית

שלושה כדורי מתכת זהים, AA, BB ו-CC, ניטרליים, מונחים על כנים מבודדים בשורה, וכל כדור נוגע בשכנו. מקרבים מוט טעון במטען שלילי אל AA (בלי לגעת), כמתואר באיור. בזמן שהמוט קרוב מפרידים את שלושת הכדורים זה מזה, ורק אחר כך מרחיקים את המוט.

k=9⋅109 N⋅m2/C2k=9\cdot10^{9}\,\text{N}\cdot\text{m}^2/\text{C}^2, e=1.6⋅10−19 Ce=1.6\cdot10^{-19}\,\text{C}.

א.

מה סימן המטען על AA ועל CC אחרי ההפרדה? נמקו.

ב.

מודדים ומוצאים: המטען על AA הוא +16 nC+16\,\text{nC}, והמטען על CC הוא −10 nC-10\,\text{nC}. מה המטען על BB? כמה אלקטרונים עזבו את AA?

ג.

אחרי שהמוט הורחק, נוגעים ב-AA ב-BB ומפרידים ביניהם. מה המטען על AA ועל BB עכשיו?

ד.

אחר כך מציבים את AA ואת CC כך שהמרחק בין מרכזיהם 15 cm15\,\text{cm} (אפשר להתייחס אליהם כאל מטענים נקודתיים). מה גודל הכוח ביניהם? האם זה כוח משיכה או כוח דחייה?

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

AA חיובי, CC שלילי

שלושת הכדורים הנוגעים זה בזה הם מוליך אחד. המוט השלילי דוחה את האלקטרונים החופשיים אל הצד הרחוק מהמוט – אל CC – ובצד הקרוב, ב-AA, נשאר מחסור באלקטרונים.

כשמפרידים את הכדורים בזמן שהמוט קרוב, המטענים "נתפסים" בכל כדור: AA חיובי ו-CC שלילי. הכדורים מבודדים, ולכן הרחקת המוט אחר כך כבר לא משנה את המטען שלהם.

סעיף ב

תשובה:

qB=−6 nCq_B=-6\,\text{nC}; 101110^{11} אלקטרונים

הכדורים היו ניטרליים, והמוט לא נגע בהם, ולכן המטען הכולל של שלושתם נשאר אפס:

qA+qB+qC=0  ⇒  qB=−(16−10)=−6 nCq_A+q_B+q_C=0\;\Rightarrow\;q_B=-(16-10)=-6\,\text{nC}

AA היה ניטרלי ועכשיו מטענו +16 nC+16\,\text{nC}, כלומר עזבו אותו אלקטרונים:

N=16⋅10−91.6⋅10−19=1011N=\frac{16\cdot10^{-9}}{1.6\cdot10^{-19}}=10^{11}

לסימן של BB אי אפשר היה לנחש מראש – הוא נקבע לפי המדידה; רק שימור המטען קובע אותו.

סעיף ג

תשובה:

qA=qB=+5 nCq_A=q_B=+5\,\text{nC}

הכדורים זהים, ולכן המטען הכולל שלהם מתחלק שווה:

qA=qB=16+(−6)2=+5 nCq_A=q_B=\frac{16+(-6)}{2}=+5\,\text{nC}

סעיף ד

תשובה:

F=2⋅10−5 NF=2\cdot10^{-5}\,\text{N}, משיכה

F=k∣qAqC∣r2=9⋅109⋅5⋅10−9⋅10⋅10−90.152=4.5⋅10−70.0225=2⋅10−5 NF=k\frac{|q_Aq_C|}{r^2}=9\cdot10^{9}\cdot\frac{5\cdot10^{-9}\cdot10\cdot10^{-9}}{0.15^2}=\frac{4.5\cdot10^{-7}}{0.0225}=2\cdot10^{-5}\,\text{N}

המטענים בסימנים מנוגדים (+5+5 ו-−10 nC-10\,\text{nC}), ולכן הכוח הוא כוח משיכה.

שאלה 6 · האם אפשר לחלק מטען לשלושה חלקים שווים במגעים?ביניים · קשה

שלושה כדורי מתכת קטנים וזהים, AA, BB ו-CC, מונחים על כנים מבודדים. בהתחלה המטען על AA הוא +16 nC+16\,\text{nC}, ו-BB ו-CC ניטרליים. בכל מגע נוגעים בשני כדורים בלבד ומפרידים אותם, והכדורים לא נוגעים בשום גוף אחר. e=1.6⋅10−19 Ce=1.6\cdot10^{-19}\,\text{C}.

א.

מבצעים שלושה מגעים בזה אחר זה: AA עם BB, אחר כך BB עם CC, ואחר כך CC עם AA. מה המטען על כל כדור אחרי כל מגע?

ב.

במגע האחרון (CC עם AA) – לאיזה כיוון עברו אלקטרונים, וכמה?

ג.

תלמיד טוען: "אם נמשיך לבצע מגעים בין זוגות כדורים, בסדר שנבחר בחוכמה, נגיע בסוף בדיוק למצב שבו על כל כדור 163 nC\frac{16}{3}\,\text{nC}." האם הוא צודק? האם אפשר להתקרב למצב הזה כמה שרוצים? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

אחרי ABAB: 8,8,08,8,0; אחרי BCBC: 8,4,48,4,4; אחרי CACA: 6,4,6 nC6,4,6\,\text{nC} (בסדר A,B,CA,B,C)

במגע בין שני כדורים זהים כל אחד מקבל את ממוצע המטענים שלהם.

- AA עם BB: qA=qB=16+02=8 nCq_A=q_B=\frac{16+0}{2}=8\,\text{nC}, qC=0q_C=0.

- BB עם CC: qB=qC=8+02=4 nCq_B=q_C=\frac{8+0}{2}=4\,\text{nC}, qA=8 nCq_A=8\,\text{nC}.

- CC עם AA: qC=qA=4+82=6 nCq_C=q_A=\frac{4+8}{2}=6\,\text{nC}, qB=4 nCq_B=4\,\text{nC}.

בדיקה: 6+4+6=16 nC6+4+6=16\,\text{nC} – המטען הכולל נשמר.

סעיף ב

תשובה:

מ-CC אל AA; 1.25⋅10101.25\cdot10^{10} אלקטרונים

מטען AA ירד מ-88 ל-6 nC6\,\text{nC}, כלומר AA קיבל אלקטרונים שמטענם הכולל 2 nC2\,\text{nC}, ו-CC (שעלה מ-44 ל-6 nC6\,\text{nC}) איבד אותם. האלקטרונים עברו מ-CC אל AA:

N=2⋅10−91.6⋅10−19=1.25⋅1010N=\frac{2\cdot10^{-9}}{1.6\cdot10^{-19}}=1.25\cdot10^{10}

שימו לב: שני הכדורים חיוביים, ובכל זאת אלקטרונים עוברים – מהכדור הפחות חיובי אל היותר חיובי.

סעיף ג

תשובה:

לא: אי אפשר להגיע בדיוק, כי כל מטען הוא תמיד מהצורה 16m2n nC\frac{16m}{2^n}\,\text{nC} ו-13\frac13 אינו כזה; אבל אפשר להתקרב כמה שרוצים.

נמדוד את המטענים ביחידות של 16 nC16\,\text{nC}. בהתחלה המטענים הם 1,0,01,0,0 – מספרים שלמים.

בכל מגע מחליפים שני מטענים בממוצע שלהם. אם שני המטענים הם מהצורה m2n\frac{m}{2^n} (עם mm שלם), הממוצע הוא m1+m22n+1\frac{m_1+m_2}{2^{n+1}} – שוב מאותה צורה. לכן אחרי כל מספר של מגעים כל מטען הוא מהצורה m2n\frac{m}{2^n}, כלומר 16m2n nC\frac{16m}{2^n}\,\text{nC}.

המצב המבוקש דורש m2n=13\frac{m}{2^n}=\frac13, כלומר 3m=2n3m=2^n. אבל 2n2^n לא מתחלק ב-3, ולכן אין mm שלם כזה: אי אפשר להגיע בדיוק ל-163 nC\frac{16}{3}\,\text{nC} על כל כדור.

לעומת זאת, אפשר להתקרב כמה שרוצים: בכל מגע בין הכדור בעל המטען הגדול ביותר לכדור בעל המטען הקטן ביותר ההפרש ביניהם נעלם, והפיזור של המטענים סביב הממוצע 163\frac{16}{3} קטן. למשל, אחרי סעיף א המטענים 6,4,66,4,6 כבר קרובים ל-5.335.33; מגע BB עם AA נותן 5,5,65,5,6, מגע BB עם CC נותן 5,5.5,5.55,5.5,5.5, וכן הלאה – ההפרשים הולכים וקטנים אבל לא מתאפסים.

טעות נפוצה: לחשוב ששימור המטען מספיק כדי להבטיח שאפשר להגיע לכל חלוקה שסכומה 16 nC16\,\text{nC}. שימור הוא תנאי הכרחי, אבל דרך הטעינה (חלוקה לחצי בכל מגע) מגבילה את הערכים האפשריים.

שאלה 7 · טיפת שמן מרחפת בין לוחות טעונים: שדה, מטען ומספר אלקטרוניםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

שני לוחות מתכת מישוריים ואופקיים נמצאים זה מעל זה במרחק d=1.0 cmd=1.0\,\text{cm} זה מזה. הלוחות מחוברים למקור מתח, וההפרש בין הפוטנציאלים שלהם הוא V=500 VV=500\,\text{V}. הלוח העליון טעון במטען חיובי והתחתון במטען שלילי (ראו תרשים).

טיפת שמן זעירה שמסתה m=1.6⋅10−14 kgm=1.6\cdot 10^{-14}\,\text{kg}, הטעונה במטען חשמלי, מרחפת במנוחה בין הלוחות.

השדה בין הלוחות אחיד, והשפעת האוויר על הטיפה ניתנת להזנחה.

א.

חשבו את גודל השדה החשמלי בין הלוחות, וקבעו את כיוונו.

ב.

סרטטו את תרשים הכוחות הפועלים על הטיפה המרחפת, וקבעו את סימן המטען שלה. נמקו.

ג.

חשבו את גודל המטען של הטיפה.

ד.

כמה אלקטרונים עודפים יש על הטיפה?

ה.

מגדילים את המתח בין הלוחות ל־750 V750\,\text{V}. חשבו את תאוצת הטיפה (גודל וכיוון) מיד לאחר השינוי.

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

E=5⋅104 VmE=5\cdot 10^4\,\frac{\text{V}}{\text{m}}, אנכית כלפי מטה (מהלוח החיובי אל השלילי).

בין שני לוחות מקבילים השדה אחיד, והקשר בין השדה להפרש הפוטנציאלים הוא:

E=VdE=\frac{V}{d}

הצבה (d=1.0 cm=0.01 md=1.0\,\text{cm}=0.01\,\text{m}):

E=5000.01=5⋅104 VmE=\frac{500}{0.01}=5\cdot 10^4\,\frac{\text{V}}{\text{m}}

כיוון: השדה מכוון מהלוח החיובי אל הלוח השלילי – אנכית כלפי מטה.

סעיף ב

תשובה:

כוח הכובד mgmg כלפי מטה, כוח חשמלי ∣q∣E|q|E כלפי מעלה. המטען שלילי.

על הטיפה פועלים שני כוחות:

1. כוח הכובד mgmg – מופעל על ידי כדור הארץ, כלפי מטה.

2. הכוח החשמלי ∣q∣E|q|E – מופעל על ידי השדה החשמלי שבין הלוחות.

הטיפה מרחפת במנוחה, ולכן שקול הכוחות אפס: הכוח החשמלי חייב להיות כלפי מעלה. השדה מכוון כלפי מטה, והכוח החשמלי הפוך לכיוון השדה – לכן המטען של הטיפה שלילי.

סעיף ג

תשובה:

∣q∣=3.2⋅10−18 C|q|=3.2\cdot 10^{-18}\,\text{C}

תנאי הריחוף (שקול כוחות אפס):

∣q∣E=mg  ⇒  ∣q∣=mgE|q|E=mg\;\Rightarrow\;|q|=\frac{mg}{E}

הצבה:

∣q∣=1.6⋅10−14⋅105⋅104=3.2⋅10−18 C|q|=\frac{1.6\cdot 10^{-14}\cdot 10}{5\cdot 10^4}=3.2\cdot 10^{-18}\,\text{C}

סעיף ד

תשובה:

N=20N=20

המטען שלילי, כלומר לטיפה יש עודף של אלקטרונים. כל מטען הוא כפולה שלמה של המטען היסודי ee:

N=∣q∣e=3.2⋅10−181.6⋅10−19=20N=\frac{|q|}{e}=\frac{3.2\cdot 10^{-18}}{1.6\cdot 10^{-19}}=20

יצא מספר שלם – כמצופה, שכן מטען חשמלי מופיע רק בכפולות שלמות של ee.

סעיף ה

תשובה:

a=5 ms2a=5\,\frac{\text{m}}{\text{s}^2}, כלפי מעלה.

השדה החדש:

E′=V′d=7500.01=7.5⋅104 VmE'=\frac{V'}{d}=\frac{750}{0.01}=7.5\cdot 10^4\,\frac{\text{V}}{\text{m}}

הכוח החשמלי (כלפי מעלה):

FE=∣q∣E′=3.2⋅10−18⋅7.5⋅104=2.4⋅10−13 NF_E=|q|E'=3.2\cdot 10^{-18}\cdot 7.5\cdot 10^4=2.4\cdot 10^{-13}\,\text{N}

כוח הכובד: mg=1.6⋅10−14⋅10=1.6⋅10−13 Nmg=1.6\cdot 10^{-14}\cdot 10=1.6\cdot 10^{-13}\,\text{N}.

הכוח החשמלי גדול מכוח הכובד, ולכן השקול כלפי מעלה. לפי החוק השני של ניוטון (חיובי מעלה):

a=FE−mgm=2.4⋅10−13−1.6⋅10−131.6⋅10−14=5 ms2a=\frac{F_E-mg}{m}=\frac{2.4\cdot 10^{-13}-1.6\cdot 10^{-13}}{1.6\cdot 10^{-14}}=5\,\frac{\text{m}}{\text{s}^2}

כיוון התאוצה – כלפי מעלה (הטיפה מתחילה לנוע אל הלוח העליון).

שאלה 8 · כדור מתכת טעון: פוטנציאל, עבודה וחיבור לכדור זההבאורך בגרות · בדרך לבגרות

כדור מתכתי מבודד שרדיוסו R=20 cmR=20\,\text{cm} טעון במטען Q=+40 nCQ=+40\,\text{nC} המפוזר באחידות על פניו. הנקודה PP נמצאת במרחק 60 cm60\,\text{cm} ממרכז הכדור OO (ראו תרשים).

נתון: הפוטנציאל באין־סוף הוא אפס.

א.

חשבו את הפוטנציאל החשמלי על פני הכדור ובנקודה PP.

ב.

חשבו את העבודה שיש להשקיע כדי להביא מטען נקודתי q=+2 nCq=+2\,\text{nC} לאט (במהירות זניחה) ממרחק גדול מאוד אל פני הכדור.

ג.

מחברים את הכדור בתיל מוליך ארוך לכדור מתכתי זהה שאינו טעון, הנמצא במרחק גדול מאוד ממנו. הסבירו מדוע בסוף התהליך המטען מתחלק שווה בשווה בין שני הכדורים, וחשבו את המטען על כל אחד מהם.

ד.

חשבו את הפוטנציאל של הכדור הראשון לאחר החיבור, ואת הפוטנציאל במרכזו OO.

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

על פני הכדור 1800 V1800\,\text{V}; בנקודה PP: 600 V600\,\text{V}.

מחוץ לכדור ועל פניו הפוטנציאל זהה לזה של מטען נקודתי במרכז:

V=kQrV=k\frac{Q}{r}

על פני הכדור (r=R=0.20 mr=R=0.20\,\text{m}):

VR=9⋅109⋅40⋅10−90.20=1800 VV_R=\frac{9\cdot 10^9\cdot 40\cdot 10^{-9}}{0.20}=1800\,\text{V}

בנקודה PP (r=0.60 mr=0.60\,\text{m}):

VP=9⋅109⋅40⋅10−90.60=600 VV_P=\frac{9\cdot 10^9\cdot 40\cdot 10^{-9}}{0.60}=600\,\text{V}

המרחק גדל פי 33, ולכן הפוטנציאל קטן פי 33.

סעיף ב

תשובה:

W=3.6⋅10−6 JW=3.6\cdot 10^{-6}\,\text{J}

המטען מובא לאט, ולכן האנרגייה הקינטית שלו לא משתנה, וכל העבודה של הכוח החיצוני הופכת לאנרגייה פוטנציאלית חשמלית. מדף הנוסחאות UE=qVU_E=qV:

W=ΔUE=q(VR−0)=2⋅10−9⋅1800=3.6⋅10−6 JW=\Delta U_E=q(V_R-0)=2\cdot 10^{-9}\cdot 1800=3.6\cdot 10^{-6}\,\text{J}

העבודה חיובית: הכדור והמטען חיוביים ודוחים זה את זה, ולכן יש "לדחוף" את המטען אל הכדור.

סעיף ג

תשובה:

הכדורים מחוברים, ולכן בסוף התהליך הפוטנציאלים שלהם שווים; לכדורים זהים (V=kQRV=k\frac{Q}{R} עם אותו RR) זה מחייב מטענים שווים: 20 nC20\,\text{nC} על כל כדור.

לאחר החיבור נעים מטענים בתיל כל עוד יש הפרש פוטנציאלים בין הכדורים. התנועה נפסקת כאשר שני הכדורים (והתיל) באותו פוטנציאל. הכדורים רחוקים זה מזה, ולכן הפוטנציאל של כל אחד הוא V=kQRV=k\frac{Q}{R}:

kQ1′R=kQ2′R  ⇒  Q1′=Q2′k\frac{Q_1'}{R}=k\frac{Q_2'}{R}\;\Rightarrow\;Q_1'=Q_2'

לפי שימור המטען:

Q1′+Q2′=40 nC  ⇒  Q1′=Q2′=20 nCQ_1'+Q_2'=40\,\text{nC}\;\Rightarrow\;Q_1'=Q_2'=20\,\text{nC}

החלוקה שווה רק משום שהכדורים זהים – לכדורים ברדיוסים שונים המטען מתחלק ביחס הרדיוסים.

סעיף ד

תשובה:

900 V900\,\text{V} – גם על פני הכדור וגם במרכזו.

על פני הכדור:

V′=kQ1′R=9⋅109⋅20⋅10−90.20=900 VV'=k\frac{Q_1'}{R}=\frac{9\cdot 10^9\cdot 20\cdot 10^{-9}}{0.20}=900\,\text{V}

במרכז הכדור: בתוך מוליך בשיווי משקל השדה החשמלי אפס (אחרת המטענים החופשיים היו נעים). כאשר השדה אפס, הפוטנציאל אינו משתנה ממקום למקום, ולכן הפוטנציאל בכל נקודה בתוך הכדור – גם במרכז – שווה לפוטנציאל על פניו:

VO=900 VV_O=900\,\text{V}

טעות נפוצה: להציב r=0r=0 בנוסחה kQrk\frac{Q}{r} ולקבל פוטנציאל אינסופי – הנוסחה נכונה רק מחוץ לכדור ועל פניו.

שאלה 9 · טעינה בהשראה של שני כדורים וכוח קולוןבאורך בגרות · בדרך לבגרות

שני כדורי מתכת קטנים וזהים AA ו־BB, שאינם טעונים, מונחים על מעמדים מבודדים ונוגעים זה בזה. מכניסים אותם לתחום שבו שורר שדה חשמלי אחיד E→\vec E המכוון ימינה (ראו תרשים).

כשהכדורים עדיין בתוך השדה מרחיקים אותם זה מזה בעזרת המעמדים, ואחר כך מוציאים אותם מן השדה.

א.

במתכת יש אלקטרונים חופשיים. קבעו לאיזה כיוון פועל הכוח החשמלי על האלקטרונים החופשיים שבכדורים, והסיקו מה סימן המטען של כל אחד מהכדורים לאחר שהוצא מן השדה.

ב.

נמצא שמטען כדור AA הוא −16 nC-16\,\text{nC} (−1.6⋅10−8 C-1.6\cdot10^{-8}\,\text{C}). מהו המטען של כדור BB? נמקו.

ג.

כמה אלקטרונים עברו בתהליך הטעינה, ומאיזה כדור לאיזה כדור?

ד.

מניחים את שני הכדורים (הטעונים) כך שהמרחק בין מרכזיהם 12 cm12\,\text{cm}.

חשבו את גודל הכוח החשמלי שכל אחד מהכדורים מפעיל על האחר, וקבעו אם זה כוח משיכה או כוח דחייה.

ה.

מקבעים את כדור BB במרכזו של משטח אופקי חלק ומבודד. מסת כדור AA היא 1 g1\,\text{g}.

כדור AA נע על המשטח בתנועה מעגלית קצובה ברדיוס 12 cm12\,\text{cm} סביב BB. השתמשו בחוק השני של ניוטון בכיוון הרדיאלי, וחשבו את גודל מהירותו של כדור AA.

ו.

נניח שכדור AA היה מקבל, באותה נקודה ובאותו כיוון, מהירות גדולה מזו שחישבתם בסעיף ה. האם הוא היה נע במעגל ברדיוס 12 cm12\,\text{cm}? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה:

הכוח על האלקטרונים – שמאלה. AA – שלילי, BB – חיובי.

הכוח על מטען בשדה חשמלי: F→=qE→\vec F=q\vec E. מטען האלקטרון שלילי, ולכן הכוח עליו מנוגד לכיוון השדה – שמאלה.

שני הכדורים נוגעים זה בזה ומהווים מוליך אחד, ולכן האלקטרונים החופשיים נודדים שמאלה ומצטברים בכדור AA. בכדור BB נוצר חוסר באלקטרונים.

כשמפרידים את הכדורים בתוך השדה, המטען כבר מחולק ואין לו דרך לחזור (המעמדים מבודדים):

- AA – עודף אלקטרונים: שלילי.

- BB – חוסר אלקטרונים: חיובי.

סעיף ב

תשובה:

qB=+16 nC=+1.6⋅10−8 Cq_B=+16\,\text{nC}=+1.6\cdot10^{-8}\,\text{C}

לפי חוק שימור המטען, המטען הכולל של מערכת מבודדת אינו משתנה. לפני התהליך שני הכדורים היו ניטרליים, ולכן גם אחריו:

qA+qB=0  ⇒  qB=−qA=+1.6⋅10−8 C=+16 nCq_A+q_B=0\;\Rightarrow\;q_B=-q_A=+1.6\cdot10^{-8}\,\text{C}=+16\,\text{nC}

בתהליך לא נוצר מטען – אלקטרונים רק עברו מ־BB אל AA.

סעיף ג

תשובה:

1⋅10111\cdot10^{11} אלקטרונים, מכדור BB אל כדור AA.

כל אלקטרון נושא מטען −e-e, ולכן מספר האלקטרונים שעברו:

n=∣qA∣e=1.6⋅10−81.6⋅10−19=1⋅1011n=\frac{|q_A|}{e}=\frac{1.6\cdot10^{-8}}{1.6\cdot10^{-19}}=1\cdot10^{11}

האלקטרונים עברו מכדור BB (שנעשה חיובי) אל כדור AA (שנעשה שלילי).

סעיף ד

תשובה:

F=1.6⋅10−4 NF=1.6\cdot10^{-4}\,\text{N}, כוח משיכה.

לפי חוק קולון:

F=k∣qA∣ ∣qB∣r2=9⋅109⋅(1.6⋅10−8)20.122=1.6⋅10−4 NF=k\frac{|q_A|\,|q_B|}{r^2}=9\cdot10^9\cdot\frac{(1.6\cdot10^{-8})^2}{0.12^2}=1.6\cdot10^{-4}\,\text{N}

המטענים מנוגדים בסימנם, ולכן זהו כוח משיכה. לפי החוק השלישי של ניוטון, גודל הכוח שכל כדור מפעיל על האחר זהה.

סעיף ה

תשובה:

v≈0.14 msv\approx 0.14\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

הכוחות האנכיים (כובד ונורמל) מאזנים זה את זה, והמשטח חלק. הכוח השקול הוא הכוח החשמלי, המכוון אל BB – אל מרכז המעגל. לפי החוק השני של ניוטון בכיוון הרדיאלי, עם aR=v2ra_R=\frac{v^2}{r}:

F=mv2r  ⇒  v=FrmF=m\frac{v^2}{r}\;\Rightarrow\;v=\sqrt{\frac{Fr}{m}}

הצבה (F=1.6⋅10−4 NF=1.6\cdot10^{-4}\,\text{N} מסעיף ד, r=0.12 mr=0.12\,\text{m}, m=1⋅10−3 kgm=1\cdot10^{-3}\,\text{kg}):

v=1.6⋅10−4⋅0.121⋅10−3=0.0192≈0.14 msv=\sqrt{\frac{1.6\cdot10^{-4}\cdot 0.12}{1\cdot10^{-3}}}=\sqrt{0.0192}\approx 0.14\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

סעיף ו

תשובה:

לא. הכוח החשמלי קטן מהכוח הרדיאלי הדרוש, ולכן הכדור מתרחק מ־BB (המרחק גדל).

קביעה: לא.

נימוק: כדי לנוע במעגל ברדיוס rr במהירות vv נדרש כוח שקול רדיאלי mv2rm\frac{v^2}{r}. במהירות גדולה יותר הכוח הדרוש גדל, אבל הכוח החשמלי במרחק 12 cm12\,\text{cm} נשאר 1.6⋅10−4 N1.6\cdot10^{-4}\,\text{N} – הוא תלוי רק במטענים ובמרחק, לא במהירות. הכוח הקיים קטן מהכוח הדרוש, ולכן הוא אינו מספיק "לכופף" את המסלול למעגל הזה: המסלול מתעקל פחות, והכדור מתרחק מ־BB.

טעות נפוצה: לחשוב שהכדור "נזרק החוצה" בגלל כוח צנטריפוגלי – אין כוח כזה; פשוט הכוח הפונה פנימה קטן מהדרוש.

שאלה 10 · מגע בין כדורים זהים וחיבור לכדור גדולבאורך בגרות · בדרך לבגרות

שני כדורי מתכת קטנים וזהים, AA ו־BB, מונחים על מעמדים מבודדים. מטען כדור AA הוא +6⋅10−8 C+6\cdot 10^{-8}\,\text{C} ומטען כדור BB הוא −2⋅10−8 C-2\cdot 10^{-8}\,\text{C}.

מקרבים את הכדורים עד שהם נוגעים זה בזה, ולאחר מכן מרחיקים אותם זה מזה. בזמן המגע עוברים בין הכדורים אלקטרונים בלבד.

א.

היעזרו בחוק שימור המטען ובכך שהכדורים זהים, וחשבו את המטען של כל כדור לאחר המגע.

ב.

חשבו כמה אלקטרונים עברו בין הכדורים בזמן המגע, וקבעו מאיזה כדור לאיזה כדור הם עברו.

ג.

רדיוס כדור AA הוא 1 cm1\,\text{cm}. כעת מחברים את כדור AA (שמטענו נקבע בסעיף א) בתיל מוליך דק וארוך לכדור מתכת CC שאינו טעון, שרדיוסו 3 cm3\,\text{cm}. המרחק בין AA ל־CC גדול מאוד ביחס לרדיוסים שלהם.

לאחר החיבור הפוטנציאלים של שני הכדורים שווים. הראו שהמטען של כדור CC גדול פי 33 מהמטען של כדור AA, וחשבו את המטען של כל אחד משני הכדורים.

ד.

חשבו את הפוטנציאל של כדור AA לפני חיבורו לכדור CC ואחרי החיבור.

ה.

בזמן החיבור בין AA ל־CC, האם אלקטרונים עברו בתיל מ־AA ל־CC או מ־CC ל־AA? נמקו בשתי דרכים: לפי השינוי במטען של AA, ולפי הפוטנציאלים של הכדורים לפני החיבור.

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה:

לכל כדור +2⋅10−8 C+2\cdot 10^{-8}\,\text{C}

שימור מטען: המטען הכולל לפני המגע ואחריו שווה:

qA+qB=6⋅10−8+(−2⋅10−8)=+4⋅10−8 Cq_A+q_B=6\cdot 10^{-8}+(-2\cdot 10^{-8})=+4\cdot 10^{-8}\,\text{C}

הכדורים זהים, ולכן במגע המטען הכולל מתחלק ביניהם שווה בשווה (במצב זה הפוטנציאלים שלהם שווים):

qA′=qB′=4⋅10−82=+2⋅10−8 Cq_A'=q_B'=\frac{4\cdot 10^{-8}}{2}=+2\cdot 10^{-8}\,\text{C}

סעיף ב

תשובה:

2.5⋅10112.5\cdot 10^{11} אלקטרונים, מכדור BB לכדור AA.

השינוי במטען של כדור AA:

ΔqA=2⋅10−8−6⋅10−8=−4⋅10−8 C\Delta q_A=2\cdot 10^{-8}-6\cdot 10^{-8}=-4\cdot 10^{-8}\,\text{C}

מספר האלקטרונים:

n=∣ΔqA∣e=4⋅10−81.6⋅10−19=2.5⋅1011n=\frac{|\Delta q_A|}{e}=\frac{4\cdot 10^{-8}}{1.6\cdot 10^{-19}}=2.5\cdot 10^{11}

כיוון: המטען של AA נעשה שלילי יותר (קטן מ־+6+6 ל־+2+2), ולכן אלקטרונים נכנסו אליו – הם עברו מ־BB ל־AA. (בדיקה: מטען BB השתנה מ־−2⋅10−8-2\cdot 10^{-8} ל־+2⋅10−8 C+2\cdot 10^{-8}\,\text{C}, כלומר BB איבד אותם אלקטרונים.)

סעיף ג

תשובה:

qA′′=+0.5⋅10−8 Cq_A''=+0.5\cdot 10^{-8}\,\text{C}, qC=+1.5⋅10−8 Cq_C=+1.5\cdot 10^{-8}\,\text{C}

הכדורים רחוקים זה מזה, ולכן הפוטנציאל של כל כדור נקבע רק על ידי מטענו (V=kqrV=k\frac{q}{r}). פוטנציאלים שווים:

kqA′′rA=kqCrC  ⇒  qCqA′′=rCrA=3 cm1 cm=3k\frac{q_A''}{r_A}=k\frac{q_C}{r_C}\;\Rightarrow\;\frac{q_C}{q_A''}=\frac{r_C}{r_A}=\frac{3\,\text{cm}}{1\,\text{cm}}=3

שימור מטען: לפני החיבור המטען הכולל של AA ו־CC הוא +2⋅10−8+0+2\cdot 10^{-8}+0:

qA′′+3qA′′=2⋅10−8  ⇒  qA′′=0.5⋅10−8 C,qC=1.5⋅10−8 Cq_A''+3q_A''=2\cdot 10^{-8}\;\Rightarrow\;q_A''=0.5\cdot 10^{-8}\,\text{C},\qquad q_C=1.5\cdot 10^{-8}\,\text{C}

סעיף ד

תשובה:

לפני: 1.8⋅104 V1.8\cdot 10^{4}\,\text{V}; אחרי: 4.5⋅103 V4.5\cdot 10^{3}\,\text{V}

מדף הנוסחאות V=kqrV=k\frac{q}{r}.

לפני החיבור:

VA=9⋅109⋅2⋅10−80.01=1.8⋅104 VV_A=\frac{9\cdot 10^{9}\cdot 2\cdot 10^{-8}}{0.01}=1.8\cdot 10^{4}\,\text{V}

אחרי החיבור:

VA′′=9⋅109⋅0.5⋅10−80.01=4.5⋅103 VV_A''=\frac{9\cdot 10^{9}\cdot 0.5\cdot 10^{-8}}{0.01}=4.5\cdot 10^{3}\,\text{V}

(בדיקה: VC=9⋅109⋅1.5⋅10−80.03=4.5⋅103 VV_C=\frac{9\cdot 10^{9}\cdot 1.5\cdot 10^{-8}}{0.03}=4.5\cdot 10^{3}\,\text{V} – הפוטנציאלים שווים, כנדרש.)

סעיף ה

תשובה:

מכדור CC לכדור AA.

לפי המטען: המטען של AA קטן מ־+2⋅10−8+2\cdot 10^{-8} ל־+0.5⋅10−8 C+0.5\cdot 10^{-8}\,\text{C} – הוא נעשה שלילי יותר, כלומר אלקטרונים נכנסו אליו, מ־CC.

לפי הפוטנציאלים: לפני החיבור VA=1.8⋅104 VV_A=1.8\cdot 10^{4}\,\text{V} ו־VC=0V_C=0 (כדור לא טעון). אלקטרונים (מטען שלילי) נעים מפוטנציאל נמוך לפוטנציאל גבוה – מ־CC אל AA – עד שהפוטנציאלים משתווים.

טעות נפוצה: לומר ש"המטען החיובי עבר מ־AA ל־CC" – במתכת נעים רק האלקטרונים; CC נעשה חיובי משום שאיבד אלקטרונים.

שאלה 11 · אלקטרוסקופ: טעינה במגע וזיהוי סימן המטען של גוףבאורך בגרות · בדרך לבגרות

אלקטרוסקופ בנוי ממוט מתכת שבראשו כיפת מתכת, ובקצהו התחתון תלויים שני עלים דקים ממתכת שיכולים להתרחק זה מזה. המוט עובר דרך פקק מבודד, ולכן מטען אינו יכול לעבור בין האלקטרוסקופ לבין הכלי (ראו תרשים).

בתחילה האלקטרוסקופ אינו טעון, והעלים צמודים זה לזה. מקרבים אל הכיפה, מלמעלה, מוט פלסטיק טעון במטען שלילי.

א.

המוט קרוב לכיפה אך אינו נוגע בה. תארו כיצד מתחלק המטען באלקטרוסקופ, וקבעו מה קורה לעלים. מהו המטען הכולל של האלקטרוסקופ?

ב.

מרחיקים את המוט בלי שנגע בכיפה. מה קורה לעלים? נמקו.

ג.

כעת נוגעים במוט בכיפה, ואחר כך מרחיקים את המוט. נמצא שעל האלקטרוסקופ נשאר מטען של −4.8 nC-4.8\,\text{nC}. כמה אלקטרונים עברו, ומאיזה גוף לאיזה גוף? מה מצב העלים אחרי שהמוט הורחק?

ד.

האלקטרוסקופ טעון עכשיו במטען שלילי (כמו בסוף סעיף ג). מקרבים אל הכיפה, בלי לגעת, גוף XX, והעלים מתרחקים עוד זה מזה. מה אפשר לקבוע על המטען של XX? נמקו.

ה.

מקרבים אל הכיפה, בלי לגעת, גוף אחר YY, והעלים מתקרבים זה לזה. תלמיד מסיק ש־YY טעון בהכרח במטען חיובי. האם המסקנה נכונה? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה:

הכיפה נעשית חיובית והעלים שליליים; העלים מתרחקים זה מזה. המטען הכולל של האלקטרוסקופ – אפס.

האלקטרוסקופ כולו (כיפה, מוט ועלים) הוא מוליך אחד, ויש בו אלקטרונים חופשיים. המוט השלילי דוחה אותם, והם נודדים מהכיפה אל הקצה הרחוק – אל העלים.

- בכיפה נוצר חוסר באלקטרונים: מטען חיובי.

- בעלים נוצר עודף אלקטרונים: מטען שלילי.

שני העלים טעונים באותו סימן ולכן דוחים זה את זה – העלים מתרחקים.

לאלקטרוסקופ לא נכנס ולא יצא אף אלקטרון (הוא לא נגע בדבר), ולכן לפי שימור המטען מטענו הכולל נשאר אפס. המטען רק התחלק מחדש.

טעות נפוצה: לחשוב שהמוט "העביר" מטען שלילי לאלקטרוסקופ – בלי מגע לא עובר מטען; זו טעינה בהשראה (קיטוב) בלבד.

סעיף ב

תשובה:

העלים חוזרים ונצמדים זה לזה.

כשהמוט מתרחק, הכוח שדחה את האלקטרונים אל העלים נעלם. העלים דוחים זה את זה והכיפה מושכת את האלקטרונים, ולכן האלקטרונים חוזרים ומתפזרים באלקטרוסקופ עד שכל חלק בו שוב ניטרלי (המטען הכולל היה אפס כל הזמן). העלים אינם טעונים עוד, ולכן הם חוזרים ונצמדים.

סעיף ג

תשובה:

n=3⋅1010n=3\cdot10^{10} אלקטרונים, מהמוט אל האלקטרוסקופ. העלים נשארים מרוחקים זה מזה.

לפני המגע מטען האלקטרוסקופ היה אפס, ואחריו −4.8 nC-4.8\,\text{nC}. מטען שלילי נוסף פירושו אלקטרונים שנכנסו – הם עברו מהמוט אל האלקטרוסקופ. כל אלקטרון נושא מטען שגודלו ee:

n=∣q∣e=4.8⋅10−91.6⋅10−19=3⋅1010n=\frac{|q|}{e}=\frac{4.8\cdot10^{-9}}{1.6\cdot10^{-19}}=3\cdot10^{10}

אחרי שהמוט מורחק, למטען הזה אין לאן ללכת (הפקק מבודד). חלק ממנו נמצא על העלים, ושני העלים שליליים – הם נשארים מרוחקים. לפי שימור המטען, מטען המוט קטן (בגודלו) ב־4.8 nC4.8\,\text{nC}.

סעיף ד

תשובה:

XX טעון במטען שלילי.

כדי שהעלים יתרחקו עוד, המטען השלילי על העלים צריך לגדול – כלומר אלקטרונים נוספים צריכים לנדוד מהכיפה אל העלים. אלקטרונים נדחפים הרחק מהכיפה רק כשמקרבים אליה גוף שדוחה אותם, כלומר גוף טעון במטען שלילי.

גוף חיובי היה מושך אלקטרונים אל הכיפה, וגוף לא טעון אינו יכול לדחות אלקטרונים (ראו סעיף ה), ולכן התרחקות נוספת של העלים היא הוכחה חד־משמעית ש־XX שלילי.

סעיף ה

תשובה:

לא בהכרח. YY יכול להיות חיובי, אבל גם גוף לא טעון (למשל גוש מתכת) גורם לעלים להתקרב.

אם YY חיובי – הוא מושך אלקטרונים מהעלים אל הכיפה. המטען השלילי על העלים קטן, והם מתקרבים. זו אפשרות אחת.

אבל גם גוף לא טעון גורם לאותה תוצאה. הכיפה השלילית מקטבת את YY: אם YY מוליך, האלקטרונים החופשיים בו נדחים אל הצד הרחוק, והצד הקרוב לכיפה נעשה חיובי (בבידוד המולקולות מתקטבות, באותו כיוון). הצד החיובי של YY קרוב לכיפה יותר מהצד השלילי, ולכן ההשפעה שלו חזקה יותר – הוא מושך אלקטרונים מהעלים אל הכיפה, והעלים מתקרבים.

לכן התקרבות העלים אינה מוכיחה ש־YY חיובי. הבדיקה החד־משמעית בעזרת אלקטרוסקופ טעון היא התרחקות של העלים (כמו בסעיף ד), שמעידה על מטען באותו סימן כמו של האלקטרוסקופ.

טעות נפוצה: לחשוב שגוף לא טעון אינו משפיע כלל על האלקטרוסקופ – גוף לא טעון מתקטב ונמשך, וגם מקטין את פתיחת העלים.

שאלה 12 · טעינת כדור בהשראה בעזרת הארקהבאורך בגרות · בדרך לבגרות

כדור מתכת BB, שאינו טעון, מונח על מעמד מבודד. אפשר לחבר את BB לאדמה בתיל שבו מתג SS. בתחילה המתג פתוח.

מקרבים אל BB כדור AA הטעון במטען חיובי, בלי ש־AA ייגע ב־BB (ראו תרשים). אחר כך מבצעים לפי הסדר:

1. סוגרים את המתג SS;

2. פותחים את המתג SS;

3. מרחיקים את AA למקום רחוק.

א.

לפני סגירת המתג: תארו כיצד מתחלק המטען על BB. מהו המטען הכולל של BB?

ב.

סוגרים את המתג. באיזה כיוון נעים אלקטרונים בתיל: מהאדמה אל BB או מ־BB אל האדמה? נמקו.

ג.

אחרי שלב 3 מודדים את המטען של BB ומוצאים −2.4 nC-2.4\,\text{nC}. כמה אלקטרונים עברו בתיל? כיצד מתפזר המטען על BB אחרי ש־AA הורחק?

ד.

נניח שמחליפים את סדר שלבים 2 ו־3: מרחיקים את AA כשהמתג עדיין סגור, ורק אחר כך פותחים את המתג. מה יהיה המטען הסופי של BB? נמקו.

ה.

האם המטען של AA השתנה בתהליך? מהו השינוי במטען של האדמה? נמקו בעזרת חוק שימור המטען.

◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה:

בצד הקרוב ל־AA – מטען שלילי, בצד הרחוק – מטען חיובי. המטען הכולל של BB – אפס.

AA החיובי מושך את האלקטרונים החופשיים של BB. הם מצטברים בצד הקרוב ל־AA, שנעשה שלילי, ובצד הרחוק נוצר חוסר באלקטרונים – חיובי.

המתג פתוח ו־BB מבודד, ולכן אף אלקטרון לא נכנס ל־BB ולא יצא ממנו: המטען הכולל של BB נשאר אפס.

סעיף ב

תשובה:

מהאדמה אל BB.

כשהמתג סגור, BB והאדמה הם מוליך אחד גדול מאוד. AA החיובי מושך אלקטרונים, ולכן אלקטרונים מהאדמה נעים בתיל אל BB, אל הצד הקרוב ל־AA ככל האפשר. התוצאה: החוסר באלקטרונים מתמלא, והצד הרחוק של BB מתנטרל, והאלקטרונים העודפים נשארים קרובים ל־AA, מוחזקים על ידי המשיכה שלו.

BB צובר כך מטען שלילי כולל.

טעות נפוצה: לחשוב ש"מטען חיובי זורם מ־BB לאדמה" – במתכת נעים האלקטרונים בלבד; התוצאה (מטען שלילי על BB) זהה, אבל התיאור הפיזיקלי הוא אלקטרונים שנכנסים.

סעיף ג

תשובה:

n=1.5⋅1010n=1.5\cdot10^{10} אלקטרונים. המטען מתפזר באופן אחיד על פני השטח החיצוני של BB.

המטען של BB השתנה מאפס ל־−2.4 nC-2.4\,\text{nC}, וכל השינוי נובע מאלקטרונים שנכנסו דרך התיל (אחרי פתיחת המתג BB מבודד):

n=∣q∣e=2.4⋅10−91.6⋅10−19=1.5⋅1010n=\frac{|q|}{e}=\frac{2.4\cdot10^{-9}}{1.6\cdot10^{-19}}=1.5\cdot10^{10}

כשה־AA רחוק, אין עוד כוח חיצוני שמחזיק את האלקטרונים בצד אחד. העודפים דוחים זה את זה ומתרחקים ככל האפשר, ולכן במוליך הם נמצאים על פני השטח, ובכדור בודד – בפיזור אחיד (מטעמי סימטריה).

סעיף ד

תשובה:

אפס.

כשמרחיקים את AA והמתג סגור, אין עוד משיכה שמחזיקה את האלקטרונים העודפים ב־BB. הם דוחים זה את זה וחוזרים דרך התיל אל האדמה (שהיא מוליך עצום שקולט אותם). BB חוזר להיות לא טעון, ופתיחת המתג אחר כך אינה משנה דבר.

לכן בטעינה בהשראה חייבים לנתק את ההארקה לפני שמרחיקים את הגוף המשרה.

סעיף ה

תשובה:

מטען AA לא השתנה. מטען האדמה השתנה ב־+2.4 nC+2.4\,\text{nC}.

AA לא נגע בשום גוף, ולכן לא נכנס אליו ולא יצא ממנו מטען – מטענו לא השתנה. הוא רק "גרם" לחלוקה מחדש של מטען ב־BB.

המערכת BB + אדמה מבודדת משאר העולם, ומטענה הכולל היה אפס. לפי שימור המטען הוא נשאר אפס:

qB+Δqearth=0  ⇒  Δqearth=+2.4 nCq_B+\Delta q_{\text{earth}}=0\;\Rightarrow\;\Delta q_{\text{earth}}=+2.4\,\text{nC}

האדמה איבדה 1.5⋅10101.5\cdot10^{10} אלקטרונים, אבל בגלל גודלה העצום השינוי הזה זניח לגביה.

שאלה 13 · כדור טעון בתוך פחית מתכת: מטען מושרה והעברת כל המטעןבאורך בגרות · בדרך לבגרות

פחית מתכת, שבראשה פתח צר, מונחת על מעמד מבודד ואינה טעונה. כדור מתכת קטן, הטעון במטען q=+6 nCq=+6\,\text{nC}, תלוי בחוט מבודד. מורידים את הכדור דרך הפתח אל תוך הפחית, כך שאינו נוגע בדפנות (ראו תרשים).

נתון: כל עוד הכדור בתוך הפחית, על פני השטח הפנימיים של הפחית מצטבר מטען שגודלו שווה לגודל המטען של הכדור.

א.

הכדור בתוך הפחית ואינו נוגע בה. מהו המטען (כולל סימן) על פני השטח הפנימיים של הפחית, ומהו המטען על פני השטח החיצוניים? נמקו.

ב.

מהו השדה החשמלי בתוך החומר של דופן הפחית (בתוך המתכת עצמה), כשהמטענים כבר אינם נעים? נמקו.

ג.

מורידים את הכדור עד שהוא נוגע בדופן הפנימית, ואחר כך מוציאים אותו מהפחית. מה המטען של הכדור, ומה המטען על פני השטח הפנימיים והחיצוניים של הפחית? נמקו.

ד.

כמה אלקטרונים עברו בזמן המגע, ובאיזה כיוון?

ה.

טוענים שוב את הכדור במטען +6 nC+6\,\text{nC}, ומורידים אותו שוב אל תוך הפחית (שמטענה עכשיו +6 nC+6\,\text{nC}) עד שהוא נוגע בדופן הפנימית. מה יהיה המטען של הפחית ומה המטען של הכדור? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה:

פנים: −6 nC-6\,\text{nC}; חוץ: +6 nC+6\,\text{nC}.

הכדור החיובי מושך אלקטרונים חופשיים של הפחית אל פני השטח הפנימיים, ולכן המטען שם שלילי. לפי הנתון גודלו כגודל מטען הכדור: −6 nC-6\,\text{nC}.

הפחית מבודדת ולא נגעה בדבר, ולכן לפי שימור המטען מטענה הכולל נשאר אפס:

qin+qout=0  ⇒  qout=+6 nCq_{\text{in}}+q_{\text{out}}=0\;\Rightarrow\;q_{\text{out}}=+6\,\text{nC}

האלקטרונים שהצטברו בפנים "נלקחו" מהחוץ, ושם נשאר חוסר – מטען חיובי.

סעיף ב

תשובה:

אפס.

במתכת יש אלקטרונים חופשיים. אילו היה בתוך המתכת שדה חשמלי, היה פועל עליהם כוח F→=qE→\vec F=q\vec E והם היו נעים. המצב שבו המטענים כבר אינם נעים (שיווי משקל אלקטרוסטטי) אפשרי רק כשהשדה בתוך המתכת אפס. המטענים המושרים על פני השטח הפנימיים והחיצוניים מסתדרים בדיוק כך שהשדה שלהם מבטל בתוך המתכת את השדה של הכדור.

סעיף ג

תשובה:

כדור: 00; פנים הפחית: 00; חוץ הפחית: +6 nC+6\,\text{nC}.

ברגע המגע הכדור והפחית הם מוליך אחד. המטען −6 nC-6\,\text{nC} שעל פני השטח הפנימיים והמטען +6 nC+6\,\text{nC} של הכדור נמצאים זה ליד זה על אותו מוליך, ואלקטרונים עוברים מהדופן אל הכדור עד שהם מבטלים זה את זה.

המטען +6 nC+6\,\text{nC} על פני השטח החיצוניים נשאר במקומו, ולכן:

- הכדור – 00 (ונשאר כך גם אחרי שמוציאים אותו);

- פנים הפחית – 00;

- חוץ הפחית – +6 nC+6\,\text{nC}.

בדיקה בשימור מטען: לפני – 6+0=6 nC6+0=6\,\text{nC}; אחרי – 0+6=6 nC0+6=6\,\text{nC} ✓. כל המטען של הכדור עבר למעשה אל החלק החיצוני של הפחית.

טעות נפוצה: לחשוב שהמטען מתחלק בין הכדור לפחית לפי גודלם – כשהמגע נעשה מבפנים, הכדור מאבד את כל מטענו.

סעיף ד

תשובה:

n=3.75⋅1010n=3.75\cdot10^{10} אלקטרונים, מהפחית אל הכדור.

מטען הכדור השתנה מ־+6 nC+6\,\text{nC} ל־00. כדי שמטען של גוף יקטן, אלקטרונים צריכים להיכנס אליו – הם עברו מהפחית אל הכדור:

n=∣Δq∣e=6⋅10−91.6⋅10−19=3.75⋅1010n=\frac{|\Delta q|}{e}=\frac{6\cdot10^{-9}}{1.6\cdot10^{-19}}=3.75\cdot10^{10}

סעיף ה

תשובה:

פחית: +12 nC+12\,\text{nC} (כולו על פני השטח החיצוניים); כדור: 00.

הנימוק של סעיף ג אינו תלוי במטען שכבר יש על הפחית: כשהכדור בפנים, על פני השטח הפנימיים מושרה −6 nC-6\,\text{nC}, וכדי לשמור על מטען כולל +6 nC+6\,\text{nC} על פני השטח החיצוניים יש +12 nC+12\,\text{nC}. במגע המטען הפנימי והמטען של הכדור מבטלים זה את זה. לכן הכדור יוצא לא טעון, ומטען הפחית +12 nC+12\,\text{nC}.

בשימור מטען: 6+6=12 nC6+6=12\,\text{nC} ✓. כך אפשר להעביר אל הפחית את כל המטען של הכדור שוב ושוב, ומטען הפחית ממשיך לגדול.

שאלה 14 · כדור תלוי בין לוחות טעונים בהדמיה: tanθ כתלות בשדה, q/m ובדיקת ההדמיהבאורך בגרות · ברמת בגרות

תלמידים חקרו בעזרת הדמיית מחשב, שכתב אחד התלמידים, כדור קטן הטעון במטען חשמלי ונמצא בשדה חשמלי. ההדמיה מדמה ניסוי המבוצע על פני כדור הארץ: השפעת כוח הכבידה על הכדור לא ניתנת להזנחה, והשפעת התנגדות האוויר ניתנת להזנחה.

בהדמיה, כדור קטן שמסתו mm, הטעון במטען חיובי qq, תלוי בחוט מבודד קל בין שני לוחות מתכת אנכיים, טעונים ומקבילים. בין הלוחות קיים שדה חשמלי אחיד EE שכיוונו אופקי, ימינה.

הכדור נמצא בשיווי משקל כאשר החוט יוצר זווית θ\theta עם האנך, כמתואר בתרשים 1.

א.
(1)

סרטטו את תרשים הכוחות הפועלים על הכדור.

(2)

הראו כי בשיווי משקל מתקיים: tan⁡θ=qmgE\tan\theta=\frac{q}{mg}E.

ב.

התלמידים שינו בהדמיה את גודל השדה החשמלי, וההדמיה הציגה בכל פעם את ערך tan⁡θ\tan\theta במצב שיווי המשקל:

E (104 Vm)E\,\left(10^4\,\frac{\text{V}}{\text{m}}\right)551010151520202525
tan⁡θ\tan\theta0.360.360.530.530.770.770.930.931.161.16
(1)

סרטטו דיאגרמת פיזור של tan⁡θ\tan\theta כתלות בגודל השדה החשמלי EE.

(2)

הוסיפו לדיאגרמת הפיזור את הישר המתאים לה ביותר (קו מגמה).

ג.

חשבו את היחס qm\frac{q}{m} של הכדור.

ד.

ידוע כי בתוכנת הדמיה עלולה להיות שגיאת תכנות שגורמת לתוצאות שאינן תואמות את הידע הפיזיקלי.

קבעו אם לדעתכם קרה הדבר בהדמיה זו. נמקו את קביעתכם.

ה.

לאחר מכן השתמשו התלמידים בהדמיה כדי לחקור מוט הטעון במטען שלילי, שקורב אל פיסות נייר קטנות וניטרליות המונחות על שולחן.

בהדמיה (תרשים 2) רואים שהפיסות הניטרליות נמשכו אל המוט, ואילו פיסה שנגעה במוט נדחתה ממנו מיד לאחר המגע.

הסבירו מדוע פיסות הנייר הניטרליות נמשכו אל המוט, ומדוע הפיסה שנגעה במוט נדחתה ממנו.

◂ פתרון מלא לשאלה 14

סעיף א(1)

תשובה:

שלושה כוחות: כוח הכובד mgmg (כדור הארץ, אנכית מטה), הכוח החשמלי qEqE (השדה החשמלי של הלוחות, אופקית ימינה), מתיחות החוט TT (החוט, לאורך החוט אל נקודת התלייה).

התנגדות האוויר זניחה, ולכן פועלים על הכדור שלושה כוחות:

1. כוח הכובד mgmg – מופעל על ידי כדור הארץ, כיוונו אנכית כלפי מטה.

2. הכוח החשמלי FE=qEF_E=qE – מופעל על ידי השדה החשמלי שבין הלוחות. המטען qq חיובי, ולכן הכוח בכיוון השדה – אופקית ימינה.

3. מתיחות החוט TT – מופעלת על ידי החוט, כיוונה לאורך החוט, מהכדור אל נקודת התלייה (מעלה ושמאלה, בזווית θ\theta לאנך).

הכדור בשיווי משקל, ולכן שקול שלושת הכוחות אפס.

טעות נפוצה: לסמן גם "כוח בכיוון התנועה" או כוח צנטריפטלי – הכדור במנוחה, ופועלים עליו רק שלושת הכוחות האלה.

סעיף א(2)

תשובה:

Tsin⁡θ=qET\sin\theta=qE, Tcos⁡θ=mgT\cos\theta=mg   ⇒  tan⁡θ=qmgE\;\Rightarrow\;\tan\theta=\frac{q}{mg}E

מפרקים את המתיחות לרכיב אופקי Tsin⁡θT\sin\theta (שמאלה) ולרכיב אנכי Tcos⁡θT\cos\theta (מעלה). בשיווי משקל, לפי החוק השני של ניוטון (ΣF=0\Sigma F=0) בכל ציר:

ציר אופקי:Tsin⁡θ=qE\text{ציר אופקי:}\quad T\sin\theta=qE
ציר אנכי:Tcos⁡θ=mg\text{ציר אנכי:}\quad T\cos\theta=mg

מחלקים את המשוואה הראשונה בשנייה:

tan⁡θ=qEmg=qmgE\tan\theta=\frac{qE}{mg}=\frac{q}{mg}E

כלומר tan⁡θ\tan\theta יחסי ישר לגודל השדה EE.

סעיף ב(1)

תשובה:

חמש נקודות: (5,0.36)(5,0.36), (10,0.53)(10,0.53), (15,0.77)(15,0.77), (20,0.93)(20,0.93), (25,1.16)(25,1.16) (EE ביחידות 104 V/m10^4\,\text{V/m}).

ציר אופקי: גודל השדה EE ביחידות 104 Vm10^4\,\frac{\text{V}}{\text{m}} (מ־00 עד כ־2828). ציר אנכי: tan⁡θ\tan\theta (גודל חסר יחידות), מ־00 עד כ־1.31.3. כדאי להתחיל את שני הצירים מאפס, כדי שאפשר יהיה לראות היכן הקו חותך את הציר האנכי (נצטרך זאת בסעיף ד).

E (10^4 V/m)tanθ05101520250.00.10.20.30.40.50.60.70.80.91.01.11.21.3

הנקודות מסתדרות בקירוב לאורך קו ישר עולה.

סעיף ב(2)

תשובה:

קו ישר עולה: tan⁡θ≈0.04E+0.15\tan\theta\approx 0.04E+0.15 (EE ביחידות 104 V/m10^4\,\text{V/m}), כלומר שיפוע ≈4⋅10−6 mV\approx 4\cdot 10^{-6}\,\frac{\text{m}}{\text{V}}.

מעבירים קו ישר אחד בין הנקודות, כך שהן מפוזרות סביבו משני צדיו בערך באופן שווה, וממשיכים אותו עד הציר האנכי. אין לכפות על הקו לעבור בראשית – הוא נקבע לפי הנתונים בלבד.

E (10^4 V/m)tanθ05101520250.00.10.20.30.40.50.60.70.80.91.01.11.21.3

שיפוע הקו – משתי נקודות על הקו, רחוקות זו מזו: (5⋅104 Vm, 0.35)(5\cdot 10^4\,\tfrac{\text{V}}{\text{m}},\,0.35) ו־(25⋅104 Vm, 1.15)(25\cdot 10^4\,\tfrac{\text{V}}{\text{m}},\,1.15):

שיפוע=Δ(tan⁡θ)ΔE=1.15−0.35(25−5)⋅104=0.802⋅105=4⋅10−6 mV\text{שיפוע}=\frac{\Delta(\tan\theta)}{\Delta E}=\frac{1.15-0.35}{(25-5)\cdot 10^4}=\frac{0.80}{2\cdot 10^5}=4\cdot 10^{-6}\,\frac{\text{m}}{\text{V}}

החיתוך עם הציר האנכי (המשך הקו עד E=0E=0): tan⁡θ≈0.15\tan\theta\approx 0.15.

משוואת הקו:

tan⁡θ=4⋅10−6 E+0.15(E ב־Vm)\tan\theta=4\cdot 10^{-6}\,E+0.15\quad(E\ \text{ב־}\tfrac{\text{V}}{\text{m}})

טעות נפוצה: לשכוח את הגורם 10410^4 של יחידות הציר האופקי בחישוב השיפוע.

סעיף ג

תשובה:

qm≈4⋅10−5 Ckg\frac{q}{m}\approx 4\cdot 10^{-5}\,\frac{\text{C}}{\text{kg}}

לפי הביטוי מסעיף א:

tan⁡θ=qmgE\tan\theta=\frac{q}{mg}E

בגרף של tan⁡θ\tan\theta כתלות ב־EE, השיפוע הוא qmg\frac{q}{mg}. לכן:

qmg=שיפוע  ⇒  qm=g⋅שיפוע\frac{q}{mg}=\text{שיפוע}\;\Rightarrow\;\frac{q}{m}=g\cdot\text{שיפוע}
qm=10⋅4⋅10−6=4⋅10−5 Ckg\frac{q}{m}=10\cdot 4\cdot 10^{-6}=4\cdot 10^{-5}\,\frac{\text{C}}{\text{kg}}

(כל ערך בין כ־3.7⋅10−53.7\cdot 10^{-5} ל־4.3⋅10−5 Ckg4.3\cdot 10^{-5}\,\frac{\text{C}}{\text{kg}} מתאים לקו מגמה סביר.)

טעות נפוצה: לחשב את היחס מנקודה אחת בטבלה, למשל gtan⁡θE=10⋅0.365⋅104=7.2⋅10−5 Ckg\frac{g\tan\theta}{E}=\frac{10\cdot 0.36}{5\cdot 10^4}=7.2\cdot 10^{-5}\,\frac{\text{C}}{\text{kg}} – כך מתעלמים מכך שהקו אינו עובר בראשית; השיפוע נקבע רק משתי נקודות על קו המגמה.

סעיף ד

תשובה:

כן. קו המגמה חותך את הציר האנכי ב־tan⁡θ≈0.15\tan\theta\approx 0.15, ואילו לפי הפיזיקה הוא צריך לעבור בראשית: ללא שדה (E=0E=0) החוט תלוי אנכית, θ=0\theta=0.

קביעה: כן – תוצאות ההדמיה אינן תואמות את הידע הפיזיקלי.

נימוק: לפי הביטוי tan⁡θ=qmgE\tan\theta=\frac{q}{mg}E, הקו בגרף tan⁡θ(E)\tan\theta(E) חייב לעבור בראשית: כאשר אין שדה חשמלי, פועלים על הכדור רק כוח הכובד והמתיחות, ובשיווי משקל החוט תלוי אנכית – θ=0\theta=0 ו־tan⁡θ=0\tan\theta=0.

בהדמיה, המשך קו המגמה חותך את הציר האנכי ב־tan⁡θ≈0.15\tan\theta\approx 0.15, כלומר לפי ההדמיה גם ללא שדה החוט נוטה בכ־8.5∘8.5^\circ מהאנך. לשם כך היה צריך לפעול על הכדור כוח אופקי נוסף שאינו תלוי בשדה – ואין כוח כזה (התנגדות האוויר זניחה והכדור במנוחה). הסטייה של 0.150.15 גדולה בהרבה מפיזור הנקודות סביב הקו (כ־0.020.02), ולכן אין זו שגיאת מדידה מקרית – בהדמיה יש שגיאה.

טעות נפוצה: לבדוק רק שהנקודות מסתדרות על קו ישר ולהסיק שהכול תקין – יש לבדוק גם שהחיתוך עם הציר מתאים למשמעות הפיזיקלית שלו (כאן: 00).

סעיף ה

תשובה:

נמשכות: קיטוב – בכל פיסה הצד הקרוב למוט נעשה חיובי והרחוק שלילי; המשיכה לצד הקרוב חזקה מהדחייה של הצד הרחוק. נדחית: במגע עברו אליה אלקטרונים מהמוט, היא נטענה שלילית – מטענים שווי סימן נדחים.

הפיסות הניטרליות נמשכות: לפיסה ניטרלית אין מטען כולל, אבל היא בנויה ממטענים חיוביים ושליליים. השדה החשמלי של המוט השלילי מקטב אותה: בכל מולקולה האלקטרונים נדחים מעט הרחק מהמוט, ולכן הצד הקרוב של הפיסה נעשה טעון חיובית והצד הרחוק טעון שלילית (המטען הכולל נשאר אפס).

•על הצד הקרוב (חיובי) פועל כוח משיכה לעבר המוט.

•על הצד הרחוק (שלילי) פועל כוח דחייה מהמוט.

הכוח החשמלי קטן עם המרחק (חוק קולון F=k∣q1∣∣q2∣r2F=k\frac{|q_1||q_2|}{r^2}), והצד החיובי קרוב יותר למוט – לכן המשיכה גדולה מהדחייה, והכוח השקול על הפיסה הוא משיכה. כשהכוח הזה גדול ממשקל הפיסה, היא מתרוממת אל המוט.

הפיסה שנגעה במוט נדחית: במגע עברו אליה אלקטרונים מהמוט הטעון שלילית, והיא נטענה במטען שלילי – כמו המוט. בין מטענים שווי סימן פועל כוח דחייה (חוק קולון), ולכן הפיסה נדחתה מהמוט.

טעות נפוצה: לכתוב שעל גוף ניטרלי לא פועל כוח חשמלי – בשדה לא אחיד הקיטוב יוצר כוח שקול של משיכה.

שאלה 15 · כיפת מחולל טעונה שלילית: מטען מפוטנציאל, אלקטרון הנפלט מהכיפה וחיבור לכדור רחוקבאורך בגרות · ברמת בגרות

כיפה כדורית מתכתית של מחולל מטען אלקטרוסטטי, שרדיוסה R1=15 cmR_1=15\,\text{cm}, טעונה במטען חשמלי Q1Q_1 המפוזר באחידות על פניה. גודלו וסימנו של המטען אינם ידועים.

בעזרת גשש פוטנציאל מצאו התלמידים כי הפוטנציאל על המשטח שווה הפוטנציאל המתואר בתרשים 1 – במרחק 15 cm15\,\text{cm} מפני הכיפה – הוא V=−6 kVV=-6\,\text{kV}.

נתון: הפוטנציאל באין־סוף הוא אפס. השפעת כוח הכבידה ניתנת להזנחה.

שימו לב: התרשימים בשאלה זו איכותיים ואינם בקנה מידה.

א.

חשבו את המטען החשמלי Q1Q_1 (גודל וסימן) שבו טעונה הכיפה.

ב.

אור אולטרה־סגול הפוגע בכיפה משחרר מפניה אלקטרון במהירות זניחה. האלקטרון נע הרחק מהכיפה לאורך קו ישר היוצא ממרכזה.

חשבו את גודל המהירות של האלקטרון כאשר הוא נמצא במרחק גדול מאוד מהכיפה.

ג.

כדור מתכתי ב' נמצא במרחק גדול מאוד מהכיפה. רדיוסו R2=45 cmR_2=45\,\text{cm}, והוא טעון במטען חשמלי Q2=−500 nCQ_2=-500\,\text{nC} המפוזר באחידות על פניו.

מחברים את הכיפה ואת כדור ב' בתיל מוליך ארוך שהתנגדותו זניחה, כמתואר בתרשים 2.

חשבו את המטען (גודל וסימן) על הכיפה ועל כדור ב' זמן רב לאחר החיבור.

ד.

החיבור גרם לתנועת אלקטרונים בין הכיפה לכדור ב'.

ציינו אם עברו אלקטרונים מהכיפה אל כדור ב' או להפך, וחשבו את מספרם.

ה.

בחישוב בסעיף ג הנחנו שהכיפה וכדור ב' רחוקים מאוד זה מזה. הסבירו מה היה משתנה בחישוב אילו היו קרובים זה לזה, ומדוע.

◂ פתרון מלא לשאלה 15

סעיף א

תשובה:

Q1=−2⋅10−7 C=−200 nCQ_1=-2\cdot 10^{-7}\,\text{C}=-200\,\text{nC} (שלילי)

מחוץ לכדור מוליך שהמטען מפוזר על פניו באחידות, הפוטנציאל זהה לזה של מטען נקודתי Q1Q_1 הנמצא במרכזו (עם V=0V=0 באין־סוף):

V=kQ1rV=k\frac{Q_1}{r}

המשטח שווה הפוטנציאל נמצא 15 cm15\,\text{cm} מחוץ לכיפה, כלומר במרחק r=R1+15 cm=30 cm=0.30 mr=R_1+15\,\text{cm}=30\,\text{cm}=0.30\,\text{m} מהמרכז:

Q1=Vrk=−6000⋅0.309⋅109=−2⋅10−7 CQ_1=\frac{Vr}{k}=\frac{-6000\cdot 0.30}{9\cdot 10^9}=-2\cdot 10^{-7}\,\text{C}

הפוטנציאל שלילי, ולכן המטען שלילי: Q1=−200 nCQ_1=-200\,\text{nC}.

טעות נפוצה: להציב r=15 cmr=15\,\text{cm} – זה המרחק מפני הכיפה, ולא מהמרכז.

סעיף ב

תשובה:

v≈6.5⋅107 m/sv\approx 6.5\cdot 10^{7}\,\text{m/s}

הפוטנציאל על פני הכיפה (r=R1=0.15 mr=R_1=0.15\,\text{m}):

V1=kQ1R1=9⋅109⋅(−2⋅10−7)0.15=−12,000 V=−12 kVV_1=k\frac{Q_1}{R_1}=\frac{9\cdot 10^9\cdot(-2\cdot 10^{-7})}{0.15}=-12{,}000\,\text{V}=-12\,\text{kV}

הכיפה והאלקטרון טעונים שניהם במטען שלילי – הכוח החשמלי דוחה את האלקטרון מהכיפה ומאיץ אותו בדרכו החוצה.

שימור אנרגייה (רק הכוח החשמלי, שהוא כוח משמר, פועל). מדף הנוסחאות UE=qVU_E=qV, ומטען האלקטרון q=−eq=-e. מצב התחלתי – על פני הכיפה, במנוחה; מצב סופי – רחוק מאוד, שם V=0V=0:

0+(−e)V1=12mev2+(−e)⋅0  ⇒  v=−2eV1me=2e∣V1∣me0+(-e)V_1=\tfrac12m_ev^2+(-e)\cdot 0\;\Rightarrow\;v=\sqrt{\frac{-2eV_1}{m_e}}=\sqrt{\frac{2e|V_1|}{m_e}}

(−eV1=+1.92⋅10−15 J-eV_1=+1.92\cdot 10^{-15}\,\text{J} – האנרגייה הפוטנציאלית ההתחלתית חיובית, והיא כולה הופכת לאנרגייה קינטית.)

הצבה:

v=2⋅1.6⋅10−19⋅12,0009.11⋅10−31=4.22⋅1015≈6.5⋅107 msv=\sqrt{\frac{2\cdot 1.6\cdot 10^{-19}\cdot 12{,}000}{9.11\cdot 10^{-31}}}=\sqrt{4.22\cdot 10^{15}}\approx 6.5\cdot 10^{7}\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

טעות נפוצה: להשתמש ב־−6 kV-6\,\text{kV} – זה הפוטנציאל במרחק 30 cm30\,\text{cm} מהמרכז, ולא על פני הכיפה.

סעיף ג

תשובה:

Q1′=−175 nCQ_1'=-175\,\text{nC}, Q2′=−525 nCQ_2'=-525\,\text{nC} (שניהם שליליים)

שימור מטען: המערכת מבודדת, ולכן המטען הכולל נשמר:

Q1′+Q2′=Q1+Q2=−200+(−500)=−700 nCQ_1'+Q_2'=Q_1+Q_2=-200+(-500)=-700\,\text{nC}

שוויון פוטנציאלים: לאחר זמן רב המטענים מפסיקים לנוע. הכיפה, התיל והכדור הם מוליך אחד בשיווי משקל, ולכן כולם באותו פוטנציאל. הגופים רחוקים מאוד זה מזה, ולכן הפוטנציאל של כל אחד נקבע רק על ידי המטען שלו, V=kQRV=k\frac{Q}{R}:

kQ1′R1=kQ2′R2  ⇒  Q1′Q2′=R1R2=1545=13k\frac{Q_1'}{R_1}=k\frac{Q_2'}{R_2}\;\Rightarrow\;\frac{Q_1'}{Q_2'}=\frac{R_1}{R_2}=\frac{15}{45}=\frac13

פתרון שתי המשוואות:

Q1′=−7004=−175 nC,Q2′=3⋅(−700)4=−525 nCQ_1'=\frac{-700}{4}=-175\,\text{nC},\qquad Q_2'=\frac{3\cdot(-700)}{4}=-525\,\text{nC}

שני המטענים שליליים. בדיקה: V1′=9⋅109⋅(−175⋅10−9)0.15=−10.5 kVV_1'=\frac{9\cdot 10^9\cdot(-175\cdot 10^{-9})}{0.15}=-10.5\,\text{kV} ו־V2′=9⋅109⋅(−525⋅10−9)0.45=−10.5 kVV_2'=\frac{9\cdot 10^9\cdot(-525\cdot 10^{-9})}{0.45}=-10.5\,\text{kV} – שווים.

טעות נפוצה: לחלק את המטען שווה בשווה – מה שמשתווה הוא הפוטנציאל, לא המטען.

סעיף ד

תשובה:

אלקטרונים עברו מהכיפה אל כדור ב'; מספרם N≈1.56⋅1011N\approx 1.56\cdot 10^{11}.

כיוון המעבר: לפני החיבור:

V1=−12 kV,V2=kQ2R2=9⋅109⋅(−500⋅10−9)0.45=−10 kVV_1=-12\,\text{kV},\qquad V_2=k\frac{Q_2}{R_2}=\frac{9\cdot 10^9\cdot(-500\cdot 10^{-9})}{0.45}=-10\,\text{kV}

אלקטרונים (מטען שלילי) נעים מפוטנציאל נמוך לפוטנציאל גבוה, כלומר מהכיפה (−12 kV-12\,\text{kV}) אל כדור ב' (−10 kV-10\,\text{kV}). בהתאם, המטען השלילי של הכיפה קטן בגודלו מ־200 nC200\,\text{nC} ל־175 nC175\,\text{nC} – אלקטרונים יצאו ממנה – ושל כדור ב' גדל.

מספר האלקטרונים: השינוי במטען הכיפה:

∣ΔQ1∣=200−175=25 nC=2.5⋅10−8 C|\Delta Q_1|=200-175=25\,\text{nC}=2.5\cdot 10^{-8}\,\text{C}
N=∣ΔQ1∣e=2.5⋅10−81.6⋅10−19≈1.56⋅1011N=\frac{|\Delta Q_1|}{e}=\frac{2.5\cdot 10^{-8}}{1.6\cdot 10^{-19}}\approx 1.56\cdot 10^{11}

טעות נפוצה: לקבוע את הכיוון לפי גודל המטען ("בכדור ב' יש יותר אלקטרונים עודפים, ולכן הם עוברים ממנו לכיפה") – הכיוון נקבע לפי הפוטנציאלים, וכאן האלקטרונים עוברים דווקא אל הגוף שמטענו גדול יותר.

סעיף ה

תשובה:

הפוטנציאל של כל גוף כבר לא היה נקבע רק על ידי המטען שלו (kQRk\frac{Q}{R}): המטען של הגוף השני היה תורם לו, והמטען על כל גוף לא היה מפוזר באחידות. לכן לא היה נכון ש־Q1′Q2′=R1R2\frac{Q_1'}{Q_2'}=\frac{R_1}{R_2}.

בסעיף ג השתמשנו בביטוי V=kQRV=k\frac{Q}{R} לפוטנציאל של כל גוף, וממנו קיבלנו שהמטענים מתחלקים ביחס הרדיוסים. ביטוי זה נכון רק לכדור מבודד. אילו הגופים היו קרובים:

- תרומת הגוף השני לפוטנציאל: הפוטנציאל בנקודה הוא סכום הפוטנציאלים של כל המטענים. המטען של כדור ב' היה מוסיף לפוטנציאל של הכיפה איבר בגודל kQ2′dk\frac{Q_2'}{d} (dd – המרחק בין המרכזים), ולהפך. רק כאשר dd גדול מאוד איבר זה זניח.

- פיזור לא אחיד של המטען: המטענים על כל גוף היו נדחים מהמטענים על הגוף השני, והפיזור על פני כל כדור כבר לא היה אחיד – לא ניתן היה להתייחס לכל גוף כאל מטען נקודתי במרכזו.

לכן תנאי שוויון הפוטנציאלים לא היה מקבל את הצורה הפשוטה Q1′R1=Q2′R2\frac{Q_1'}{R_1}=\frac{Q_2'}{R_2}, והמטענים שחישבנו היו שגויים.

שאלה 16 · טעינה בהשראה של שלושה כדורים תלויים ותנועה מעגלית סביב כדור טעוןבאורך בגרות · ברמת בגרות

בין שני לוחות מתכת גדולים ומקבילים, הטעונים במטענים מנוגדים, שורר שדה חשמלי אחיד E→\vec E המכוון שמאלה. תלמידים תלו שלושה כדורי מתכת קטנים וזהים KK, LL ו־MM, שאינם טעונים, על חוטים מבודדים, והכניסו אותם לתחום השדה כך שהם נוגעים זה בזה לאורך קו ישר המקביל לקווי השדה (ראו תרשים 1).

לאחר זמן־מה הם הרחיקו בבת אחת את שלושת הכדורים זה מזה בעזרת החוטים, ולאחר מכן הוציאו אותם מתחום השדה החשמלי.

א.

עבור כל אחד מן הכדורים קבעו אם לאחר שהוציאו אותו מן השדה החשמלי הוא טעון במטען חשמלי חיובי, טעון במטען חשמלי שלילי או ניטרלי. נמקו את קביעותיכם.

ב.

התלמידים הסירו את הכדורים מן החוטים (בלי לשנות את מטענם). הם קיבעו את כדור KK במרכזו של משטח אופקי חלק ומבודד, הניחו את כדור MM על המשטח במרחק rr מכדור KK, והעניקו לכדור MM מהירות התחלתית v→0\vec v_0 הניצבת לקו המחבר בין הכדורים.

בעקבות זאת כדור MM נע בתנועה מעגלית קצובה שמרכזה בכדור KK. תרשים 2 הוא מבט מלמעלה על המשטח.

סרטטו תרשים של כל הכוחות הפועלים על כדור MM בחולפו בנקודה PP, ורשמו ליד כל כוח את שמו (או את האותיות המסמלות אותו).

ג.

נתון: המרחק בין מרכזי הכדורים r=9 cmr=9\,\text{cm}, המסה של כל כדור m=1 gm=1\,\text{g}, וגודל המהירות ההתחלתית שניתנה לכדור MM הוא v0=0.1 msv_0=0.1\,\frac{\text{m}}{\text{s}}.

חשבו את המטען של כדור MM.

ד.

חשבו את השינוי שחל במספר האלקטרונים בכדור MM בעקבות תהליך הטעינה המתואר בפתיח לשאלה.

ה.

התלמידים החליפו את תפקידי הכדורים: הם קיבעו את כדור MM במרכז המשטח, הציבו את כדור KK במרחק rr ממנו, והעניקו לו מהירות שגודלה v0v_0, הניצבת לקו המחבר בין הכדורים, אך בכיוון ההפוך לכיוון המהירות שניתנה קודם לכדור MM.

קבעו אם תנועת כדור KK זהה לתנועה שהייתה לכדור MM קודם לכן. אם כן – נמקו את קביעתכם. אם לא – מהו השוני בין התנועות?

ו.

התלמידים פרקו את המטען מן הכדורים, תלו אותם שוב וחזרו על תהליך הטעינה המתואר בפתיח לשאלה, אך הפעם הכניסו בין כדור LL לכדור MM יריעת פלסטיק דקה: KK ו־LL נוגעים זה בזה, ואילו MM צמוד ליריעה ואינו נוגע ב־LL.

עבור כל אחד מן הכדורים KK, LL ו־MM קבעו אם לאחר הוצאתו מן השדה החשמלי הוא טעון במטען חשמלי חיובי, טעון במטען חשמלי שלילי או ניטרלי. נמקו את קביעותיכם.

◂ פתרון מלא לשאלה 16

סעיף א

תשובה:

KK – חיובי; LL – ניטרלי; MM – שלילי.

קביעה: כדור KK טעון במטען חיובי, כדור MM טעון במטען שלילי וכדור LL ניטרלי.

נימוק: שלושת הכדורים נוגעים זה בזה, ולכן הם מוליך אחד. במתכת יש אלקטרונים חופשיים. על אלקטרון בשדה פועל הכוח F→=qE→\vec F=q\vec E; מטענו שלילי, ולכן הכוח מנוגד לכיוון השדה – ימינה. האלקטרונים החופשיים נודדים ימינה ומצטברים בקצה הימני של המוליך (כדור MM), ובקצה השמאלי (כדור KK) נוצר חוסר באלקטרונים – עודף מטען חיובי. זוהי טעינה בהשראה.

כשמרחיקים את הכדורים זה מזה בתוך השדה, החוטים מבודדים ואין עוד מגע בין הכדורים, ולכן המטען שהופרד נשאר בכל כדור גם לאחר שמוציאים אותו מהשדה:

- MM קיבל אלקטרונים – שלילי.

- KK איבד אלקטרונים – חיובי.

- LL, הכדור האמצעי, קיבל אלקטרונים מ־KK ומסר אלקטרונים ל־MM באותה כמות (המערכת סימטרית ביחס אליו): בצדו האחד עודף שלילי ובצדו השני עודף חיובי שווה – מטענו הכולל אפס, ניטרלי.

לפי שימור המטען סכום המטענים אפס, ולכן qK=−qMq_K=-q_M.

טעות נפוצה: לחשוב שהאלקטרונים נעים בכיוון השדה – הכוח על מטען שלילי מנוגד לכיוון השדה.

סעיף ב

תשובה:

כוח הכובד mgmg (אנכית מטה), הכוח הנורמלי NN (אנכית מעלה), והכוח החשמלי FEF_E – אופקי, מ־PP אל KK (מטה בתרשים 2).

תרשים 2 הוא מבט מלמעלה על המשטח האופקי. על כדור MM בנקודה PP פועלים שלושה כוחות:

1. כוח הכובד mgmg – מופעל על ידי כדור הארץ, אנכית כלפי מטה (אל תוך המשטח).

2. הכוח הנורמלי NN – מופעל על ידי המשטח, אנכית כלפי מעלה. אין תאוצה אנכית, ולכן N=mgN=mg.

3. הכוח החשמלי FEF_E – מופעל על ידי כדור KK. KK חיובי ו־MM שלילי, ולכן זה כוח משיכה: הוא אופקי, לאורך הקו המחבר את PP ל־KK, ומכוון אל KK – אל מרכז המעגל (כלפי מטה בתרשים 2).

המשטח חלק, ולכן אין חיכוך. הכוח החשמלי הוא הכוח השקול, והוא הכוח הרדיאלי הגורם לתנועה המעגלית.

טעות נפוצה: להוסיף "כוח צנטריפטלי" ככוח נפרד, או כוח בכיוון המהירות – בתנועה מעגלית קצובה אין כוח בכיוון המשיק.

סעיף ג

תשובה:

qM=−1⋅10−8 C=−10 nCq_M=-1\cdot10^{-8}\,\text{C}=-10\,\text{nC}

הכוח החשמלי הוא הכוח השקול, והוא רדיאלי. לפי החוק השני של ניוטון בכיוון הרדיאלי, עם aR=v2ra_R=\frac{v^2}{r}:

ΣFR=maR  ⇒  k∣qK∣ ∣qM∣r2=mv02r\Sigma F_R=ma_R\;\Rightarrow\;k\frac{|q_K|\,|q_M|}{r^2}=m\frac{v_0^2}{r}

מסעיף א: ∣qK∣=∣qM∣|q_K|=|q_M| (שימור מטען – המערכת כולה הייתה ניטרלית). נסמן q=∣qM∣q=|q_M|:

kq2r2=mv02r  ⇒  q=mv02 rkk\frac{q^2}{r^2}=m\frac{v_0^2}{r}\;\Rightarrow\;q=\sqrt{\frac{mv_0^2\,r}{k}}

הצבה (m=1⋅10−3 kgm=1\cdot10^{-3}\,\text{kg}, r=0.09 mr=0.09\,\text{m}, k=9⋅109 N⋅m2/C2k=9\cdot10^9\,\text{N}\cdot\text{m}^2/\text{C}^2):

q=1⋅10−3⋅0.12⋅0.099⋅109=1⋅10−16=1⋅10−8 Cq=\sqrt{\frac{1\cdot10^{-3}\cdot 0.1^2\cdot 0.09}{9\cdot10^9}}=\sqrt{1\cdot10^{-16}}=1\cdot10^{-8}\,\text{C}

מסעיף א, MM טעון שלילית: qM=−1⋅10−8 C=−10 nCq_M=-1\cdot10^{-8}\,\text{C}=-10\,\text{nC} (ו־qK=+10 nCq_K=+10\,\text{nC}).

טעות נפוצה: לנסות לפתור עם שני נעלמים (qKq_K ו־qMq_M) – שימור המטען נותן ∣qK∣=∣qM∣|q_K|=|q_M|.

סעיף ד

תשובה:

מספר האלקטרונים בכדור MM גדל ב־6.25⋅10106.25\cdot10^{10}.

כדור MM היה ניטרלי ונטען שלילית משום שנוספו לו אלקטרונים. מטען כל אלקטרון −e-e, ולכן

∣qM∣=n e  ⇒  n=∣qM∣e|q_M|=n\,e\;\Rightarrow\;n=\frac{|q_M|}{e}

הצבה (e=1.6⋅10−19 Ce=1.6\cdot10^{-19}\,\text{C}):

n=1⋅10−81.6⋅10−19=6.25⋅1010n=\frac{1\cdot10^{-8}}{1.6\cdot10^{-19}}=6.25\cdot10^{10}

מספר האלקטרונים בכדור MM גדל ב־6.25⋅10106.25\cdot10^{10} (הם הגיעו מכדורים KK ו־LL).

סעיף ה

תשובה:

התנועה כמעט זהה: KK נע בתנועה מעגלית קצובה באותו רדיוס (9 cm9\,\text{cm}), באותה מהירות (0.1 m/s0.1\,\text{m/s}) ובאותו זמן מחזור. השוני היחיד – כיוון הסיבוב הפוך.

קביעה: KK נע במעגל באותו רדיוס, באותה מהירות ובאותו זמן מחזור – אך בכיוון סיבוב הפוך.

נימוק: על כדור KK פועל כעת כוח המשיכה החשמלי של MM הקבוע, ומכוון אל MM – אל מרכז המעגל. גודלו לפי חוק קולון:

F=k∣qK∣ ∣qM∣r2F=k\frac{|q_K|\,|q_M|}{r^2}

זהו בדיוק הגודל של הכוח שפעל קודם על MM: אותם מטענים בגודלם ואותו מרחק (לפי החוק השלישי של ניוטון הכוחות ההדדיים שווים בגודלם). גם המסה של KK שווה למסה של MM (כדורים זהים), והמהירות ההתחלתית ניצבת לקו המחבר ושווה בגודלה. לכן שוב מתקיים

kq2r2=mv02rk\frac{q^2}{r^2}=m\frac{v_0^2}{r}

כלומר הכוח הוא בדיוק הכוח הרדיאלי הדרוש לתנועה מעגלית קצובה ברדיוס rr במהירות v0v_0.

הכוח החשמלי אינו תלוי בכיוון המהירות – הוא תמיד מכוון אל המרכז. לכן היפוך כיוון המהירות ההתחלתית רק הופך את כיוון הסיבוב: אם MM הסתובב נגד כיוון השעון, KK יסתובב עם כיוון השעון.

טעות נפוצה: לחשוב שהיפוך כיוון המהירות או החלפת הכדור החיובי בשלילי משנים את המסלול – גודל הכוח, המסה וגודל המהירות זהים, ולכן הרדיוס זהה.

סעיף ו

תשובה:

KK – חיובי; LL – שלילי; MM – ניטרלי.

קביעה: KK חיובי, LL שלילי ו־MM ניטרלי.

נימוק: יריעת הפלסטיק מבודדת, ולכן אלקטרונים אינם יכולים לעבור דרכה מ־LL אל MM. כעת יש שני מוליכים נפרדים:

- KK ו־LL נוגעים זה בזה ומהווים מוליך אחד. האלקטרונים החופשיים בו נודדים ימינה (נגד כיוון השדה) ומצטברים בקצה הימני של מוליך זה – בכדור LL. בכדור KK נוצר חוסר באלקטרונים. כשמפרידים ביניהם בתוך השדה: LL שלילי ו־KK חיובי (בגודל שווה, לפי שימור המטען).

- MM מבודד משאר הכדורים. בתוך השדה הוא רק מתקטב – האלקטרונים בו נודדים לצדו הימני – אך אין לאן להעביר אלקטרונים, ומטענו הכולל נשאר אפס. כשמוציאים אותו מהשדה הקיטוב נעלם, ו־MM ניטרלי.

טעות נפוצה: לענות כמו בסעיף א – הטעינה בהשראה דורשת מגע מוליך שדרכו האלקטרונים עוברים; כאן "קצה המוליך" הוא LL ולא MM.

שאלה 17 · שני כדורי מתכת מחוברים בתיל ארוךבאורך בגרות · ברמת בגרות

שני כדורי מתכת קטנים, KK ו־LL, מונחים על מעמדים מבודדים. הרדיוס של כדור LL גדול פי 22 מהרדיוס של כדור KK.

המרחק בין הכדורים גדול מאוד ביחס לרדיוסים שלהם.

המטען של כדור KK הוא −6⋅10−8 C-6\cdot 10^{-8}\,\text{C}.

מחברים את הכדורים זה לזה בתיל מוליך דק וארוך. לאחר החיבור השתנה המטען של כדור KK, וכעת הוא −1⋅10−8 C-1\cdot 10^{-8}\,\text{C}.

הניחו שכל החלקיקים שעוברים בתיל הם אלקטרונים בלבד.

א.

חשבו את מספר האלקטרונים שעברו בין הכדורים.

ב.

האם האלקטרונים עברו מכדור KK לכדור LL, או מכדור LL לכדור KK? נמקו.

ג.

מהו המטען של כדור LL לאחר החיבור בין הכדורים? הסבירו.

ד.

האם לפני החיבור בין הכדורים היה כדור LL טעון? אם לא – נמקו; אם כן – חשבו את מטענו.

ה.

מנתקים את הכדורים זה מזה ומניחים אותם על משטח אופקי וחלק, העשוי חומר מבודד.

משגרים את כדור KK אל עבר כדור LL, המוחזק קבוע במקומו.

לפניכם ארבעה גרפים. הניחו כי כדור KK אינו פוגע בכדור LL, וקבעו איזה מבין הגרפים I-IV מתאר נכונה את גודל המהירות vv של כדור KK כפונקציה של המרחק rr בין הכדורים. נמקו את קביעתכם.

◂ פתרון מלא לשאלה 17

סעיף א

תשובה:

n≈3.1⋅1011n\approx 3.1\cdot 10^{11} אלקטרונים (3.125⋅10113.125\cdot 10^{11})

השינוי במטען של כדור KK:

ΔqK=(−1⋅10−8)−(−6⋅10−8)=+5⋅10−8 C\Delta q_K=(-1\cdot 10^{-8})-(-6\cdot 10^{-8})=+5\cdot 10^{-8}\,\text{C}

השינוי נגרם רק ממעבר אלקטרונים, שמטען כל אחד מהם −e-e (e=1.60⋅10−19 Ce=1.60\cdot 10^{-19}\,\text{C} מטבלת הקבועים). לכן

n=∣ΔqK∣e=5⋅10−81.6⋅10−19=3.125⋅1011n=\frac{|\Delta q_K|}{e}=\frac{5\cdot 10^{-8}}{1.6\cdot 10^{-19}}=3.125\cdot 10^{11}

כלומר עברו כ־3.1⋅10113.1\cdot 10^{11} אלקטרונים.

סעיף ב

תשובה:

מכדור KK לכדור LL.

קביעה: האלקטרונים עברו מ־KK ל־LL.

נימוק: המטען של KK השתנה מ־−6⋅10−8 C-6\cdot 10^{-8}\,\text{C} ל־−1⋅10−8 C-1\cdot 10^{-8}\,\text{C} – המטען השלילי שלו קטן, כלומר השינוי במטענו חיובי (+5⋅10−8 C+5\cdot 10^{-8}\,\text{C}). מאחר שרק אלקטרונים (מטען שלילי) עוברים בתיל, שינוי חיובי במטען של KK אפשרי רק אם אלקטרונים יצאו ממנו – ועברו אל LL.

טעות נפוצה: להסיק ש"המטען גדל מ־−6-6 ל־−1-1" ולכן אלקטרונים נכנסו ל־KK – כניסת אלקטרונים הייתה הופכת את המטען לשלילי יותר.

סעיף ג

תשובה:

qL′=−2⋅10−8 Cq_L'=-2\cdot 10^{-8}\,\text{C}

לאחר החיבור בתיל מוליך, במצב יציב (כאשר אין עוד זרם בתיל) הפוטנציאלים של שני הכדורים שווים; אילו היה הבדל פוטנציאלים, אלקטרונים היו ממשיכים לעבור בתיל.

המרחק בין הכדורים גדול מאוד, ולכן הפוטנציאל של כל כדור נקבע רק על ידי מטענו שלו, כמו של מטען נקודתי במרכזו. מדף הנוסחאות V=kqrV=k\frac{q}{r}:

kqK′rK=kqL′rL  ⇒  qL′=qK′ rLrKk\frac{q_K'}{r_K}=k\frac{q_L'}{r_L}\;\Rightarrow\;q_L'=q_K'\,\frac{r_L}{r_K}

הרדיוס של LL גדול פי 2: rLrK=2\frac{r_L}{r_K}=2. הצבה:

qL′=(−1⋅10−8)⋅2=−2⋅10−8 Cq_L'=(-1\cdot 10^{-8})\cdot 2=-2\cdot 10^{-8}\,\text{C}

כלומר, בכדורים מחוברים המטען מתחלק ביחס ישר לרדיוסים, ושני הכדורים טעונים באותו סימן.

טעות נפוצה: להניח שהמטען מתחלק שווה בשווה – זה נכון רק לכדורים זהים.

סעיף ד

תשובה:

כן – לפני החיבור מטענו של LL היה +3⋅10−8 C+3\cdot 10^{-8}\,\text{C}.

קביעה: כדור LL היה טעון, במטען חיובי.

חישוב: המערכת של שני הכדורים והתיל מבודדת, ולכן לפי חוק שימור המטען המטען הכולל לפני החיבור שווה למטען הכולל אחריו:

qK+qL=qK′+qL′q_K+q_L=q_K'+q_L'
−6⋅10−8+qL=−1⋅10−8+(−2⋅10−8)=−3⋅10−8  ⇒  qL=+3⋅10−8 C-6\cdot 10^{-8}+q_L=-1\cdot 10^{-8}+(-2\cdot 10^{-8})=-3\cdot 10^{-8}\;\Rightarrow\;q_L=+3\cdot 10^{-8}\,\text{C}

(באופן שקול: LL קיבל 3.125⋅10113.125\cdot 10^{11} אלקטרונים, כלומר מטען −5⋅10−8 C-5\cdot 10^{-8}\,\text{C}, והגיע ל־−2⋅10−8 C-2\cdot 10^{-8}\,\text{C} – לכן לפני כן מטענו היה −2⋅10−8−(−5⋅10−8)=+3⋅10−8 C-2\cdot 10^{-8}-(-5\cdot 10^{-8})=+3\cdot 10^{-8}\,\text{C}.)

טעות נפוצה: להניח ש־LL היה נייטרלי בלי לבדוק את שימור המטען.

סעיף ה

תשובה:

גרף I.

קביעה: גרף I.

נימוק: אחרי הניתוק מטען KK הוא −1⋅10−8 C-1\cdot 10^{-8}\,\text{C} ומטען LL הוא −2⋅10−8 C-2\cdot 10^{-8}\,\text{C} – שניהם שליליים (כדורים מחוברים תמיד מקבלים מטען באותו סימן), ולכן LL דוחה את KK. כשהכדור KK מתקרב ל־LL (rr קטן) הכוח החשמלי פועל נגד כיוון תנועתו ומאט אותו, עד שבמרחק מזערי rmin⁡>0r_{\min}>0 הוא נעצר – הוא אינו פוגע ב־LL.

המשטח חלק והכוח החשמלי משמר, ולכן האנרגייה נשמרת. מדף הנוסחאות UE=kqKqLrU_E=k\frac{q_Kq_L}{r} (מכפלת המטענים חיובית):

12mv2+kqKqLr=const  ⇒  v=v∞2−2kqKqLm r\tfrac12mv^2+k\frac{q_Kq_L}{r}=\text{const}\;\Rightarrow\;v=\sqrt{v_\infty^2-\frac{2kq_Kq_L}{m\,r}}

מכאן צורת הגרף:

•ב־r=rmin⁡r=r_{\min} המהירות אפס; ככל ש־rr גדל, המהירות גדלה.

•ליד rmin⁡r_{\min} המהירות משתנה בחדות (הגרף כמעט אנכי), כי הכוח שם גדול.

•במרחקים גדולים הכוח (∝1r2\propto\frac1{r^2}) זניח, והגרף מתקרב לקו אופקי.

זה גרף I. גרף II מתאר מהירות שגדלה ככל שהכדורים מתקרבים (משיכה); בגרף III המהירות גדלה בקצב הולך וגדל דווקא במרחקים גדולים, שם הכוח זניח; בגרף IV המהירות מתאפסת רק ב־r=0r=0, כלומר הכדור מגיע עד ל־LL – בסתירה לנתון שאינו פוגע בו.

טעות נפוצה: לבחור גרף שבו המהירות "יורדת" (II) משום שהכדור מאט במהלך התנועה – אך הציר האופקי הוא המרחק rr, ו־rr קטן במהלך ההתקרבות.

שאלה 18 · מטען נקודתי במרכז קליפה מוליכה טעונה: מטען מושרה ושדה בכל המרחבבאורך בגרות · ברמת בגרות

במרכזה של קליפה כדורית מוליכה, שרדיוסה הפנימי R1=5 cmR_1=5\,\text{cm} ורדיוסה החיצוני R2=8 cmR_2=8\,\text{cm}, מקובע מטען נקודתי q=−2 μCq=-2\,\mu\text{C} (ראו תרשים). המטען הכולל של הקליפה +6 μC+6\,\mu\text{C}, והיא מבודדת מהסביבה. המערכת במצב אלקטרוסטטי (המטענים אינם נעים).

א.

מצאו את גודל השדה החשמלי ואת כיוונו כפונקציה של המרחק rr ממרכז הקליפה, בשלושת התחומים: r<R1r<R_1, R1<r<R2R_1<r<R_2, r>R2r>R_2.

ב.

מהי צפיפות המטען המשטחית על המשטח הפנימי של הקליפה?

ג.

מהי צפיפות המטען המשטחית על המשטח החיצוני של הקליפה?

ד.

שרטטו תרשים שמראה את קווי השדה החשמלי ואת מיקום המטענים בכל המערכת.

ה.

שרטטו גרף של גודל השדה החשמלי EE כפונקציה של rr, מקרבת המטען שבמרכז ועד r=20 cmr=20\,\text{cm}. ציינו את ערכי השדה ליד המשטחים.

◂ פתרון מלא לשאלה 18

סעיף א

תשובה:

r<R1r<R_1: E=k∣q∣r2E=k\frac{|q|}{r^2}, אל המרכז; R1<r<R2R_1<r<R_2: E=0E=0; r>R2r>R_2: E=k4⋅10−6r2E=k\frac{4\cdot10^{-6}}{r^2}, הרחק מהמרכז.

בתוך החומר המוליך (R1<r<R2R_1<r<R_2): במצב אלקטרוסטטי השדה בתוך מוליך הוא אפס. אילו היה שדה, האלקטרונים החופשיים היו נעים.

המטען המושרה: כדי שהשדה בתוך המתכת יתאפס, המטען על המשטח הפנימי של הקליפה צריך "לבטל" את השדה של qq בתוך המתכת. לכן על המשטח הפנימי מתרכז מטען −q=+2 μC-q=+2\,\mu\text{C}. המטען הכולל של הקליפה נשמר, ולכן על המשטח החיצוני נשאר:

Qout=6−2=+4 μCQ_{out}=6-2=+4\,\mu\text{C}

בחלל הפנימי (r<R1r<R_1): המטען על המשטח הפנימי מפוזר באחידות (מסימטריה) ואינו יוצר שדה בתוך החלל, ולכן השדה הוא של qq בלבד:

E=k∣q∣r2=9⋅109⋅2⋅10−6r2=1.8⋅104r2 N/CE=k\frac{|q|}{r^2}=\frac{9\cdot10^9\cdot2\cdot10^{-6}}{r^2}=\frac{1.8\cdot10^4}{r^2}\,\text{N/C}

qq שלילי, ולכן השדה מכוון אל המרכז.

מחוץ לקליפה (r>R2r>R_2): השדה הוא כמו של מטען נקודתי במרכז, השווה למטען הכולל q+Qshell=−2+6=+4 μCq+Q_{shell}=-2+6=+4\,\mu\text{C}:

E=k4⋅10−6r2=3.6⋅104r2 N/CE=k\frac{4\cdot10^{-6}}{r^2}=\frac{3.6\cdot10^4}{r^2}\,\text{N/C}

המטען הכולל חיובי, ולכן השדה מכוון הרחק מהמרכז.

טעות נפוצה: לחשוב שמחוץ לקליפה השדה הוא רק של המטען שבמרכז, או רק של מטען הקליפה. בחוץ קובע המטען הכולל, +4 μC+4\,\mu\text{C}.

סעיף ב

תשובה:

σ1≈+6.4⋅10−5 C/m2\sigma_1\approx+6.4\cdot10^{-5}\,\text{C/m}^2

על המשטח הפנימי מטען +2 μC+2\,\mu\text{C} (סעיף א), מפוזר באחידות על שטח פני כדור ברדיוס R1R_1:

σ1=QinA=−q4πR12=2⋅10−64π⋅0.052≈6.4⋅10−5 C/m2\sigma_1=\frac{Q_{in}}{A}=\frac{-q}{4\pi R_1^2}=\frac{2\cdot10^{-6}}{4\pi\cdot0.05^2}\approx6.4\cdot10^{-5}\,\text{C/m}^2

הצפיפות חיובית.

סעיף ג

תשובה:

σ2≈+5.0⋅10−5 C/m2\sigma_2\approx+5.0\cdot10^{-5}\,\text{C/m}^2

על המשטח החיצוני מטען +4 μC+4\,\mu\text{C}, על כדור ברדיוס R2R_2:

σ2=Qout4πR22=4⋅10−64π⋅0.082≈5.0⋅10−5 C/m2\sigma_2=\frac{Q_{out}}{4\pi R_2^2}=\frac{4\cdot10^{-6}}{4\pi\cdot0.08^2}\approx5.0\cdot10^{-5}\,\text{C/m}^2

אף שעל המשטח החיצוני מטען כפול, הצפיפות בו קטנה יותר, כי השטח שלו גדול פי (85)2=2.56\left(\frac{8}{5}\right)^2=2.56.

סעיף ד

תשובה:

קווים מהמשטח הפנימי אל המטען שבמרכז, אין קווים בתוך המתכת, וקווים מהמשטח החיצוני החוצה (ראו תרשים בפתרון).

- מטענים: qq השלילי במרכז; מטען חיובי +2 μC+2\,\mu\text{C} על המשטח הפנימי; מטען חיובי +4 μC+4\,\mu\text{C} על המשטח החיצוני.

- בחלל הפנימי: קווי שדה רדיאליים שיוצאים מהמטענים החיוביים שעל המשטח הפנימי ומסתיימים במטען השלילי שבמרכז. כל קו שמסתיים ב־qq מתחיל על המשטח הפנימי.

- בתוך המתכת: אין קווי שדה (E=0E=0).

- בחוץ: קווים רדיאליים שיוצאים מהמשטח החיצוני החוצה. מספר הקווים בחוץ כפול ממספר הקווים בפנים, כי המטען החיצוני כפול (44 לעומת 2 μC2\,\mu\text{C}). בתרשים: 8 קווים בפנים ו־16 בחוץ.

סעיף ה

תשובה:

ליד המשטח הפנימי (מבפנים) 7.2⋅106 N/C7.2\cdot10^6\,\text{N/C}; בתוך המתכת 00; ליד המשטח החיצוני (מבחוץ) 5.6⋅106 N/C5.6\cdot10^6\,\text{N/C}; ודעיכה כ־1r2\frac{1}{r^2} בחוץ.

ערכי השדה ליד המשטחים:

E(R1−)=1.8⋅1040.052=7.2⋅106 N/C,E(R2+)=3.6⋅1040.082=5.625⋅106 N/CE(R_1^-)=\frac{1.8\cdot10^4}{0.05^2}=7.2\cdot10^{6}\,\text{N/C},\qquad E(R_2^+)=\frac{3.6\cdot10^4}{0.08^2}=5.625\cdot10^{6}\,\text{N/C}

בחלל הפנימי השדה יורד כ־1r2\frac{1}{r^2} (וגדל מאוד ליד המטען הנקודתי); ב־r=R1r=R_1 הוא קופץ לאפס ונשאר אפס בתוך המתכת; ב־r=R2r=R_2 הוא קופץ ל־5.6⋅106 N/C5.6\cdot10^6\,\text{N/C} ודועך שוב כ־1r2\frac{1}{r^2}. (בגרף: rr בסנטימטרים ו־EE ביחידות של 106 N/C10^6\,\text{N/C}; הגרף מתחיל ב־r=4.5 cmr=4.5\,\text{cm}, כי קרוב יותר למרכז השדה גדול מאוד.)

r (cm)E (10^6 N/C)02468101214161820012345678910

ב־r=20 cmr=20\,\text{cm}: E=3.6⋅1040.04=9⋅105 N/CE=\frac{3.6\cdot10^4}{0.04}=9\cdot10^5\,\text{N/C}.

שאלה 19 · שני כדורים זהים: משיכה לפני המגע ודחייה אחריובאורך בגרות · ברמת בגרות

שני כדורי מתכת קטנים וזהים, AA ו־BB, מונחים על מעמדים מבודדים כך שהמרחק בין מרכזיהם r=30 cmr=30\,\text{cm}. הכדורים נמשכים זה לזה בכוח שגודלו F1=1.5 NF_1=1.5\,\text{N}.

מקרבים את הכדורים עד שהם נוגעים זה בזה, ואחר כך מחזירים אותם לאותו מרחק rr. כעת הכדורים נדחים זה מזה בכוח שגודלו F2=0.1 NF_2=0.1\,\text{N}.

במרחק rr הכדורים נחשבים למטענים נקודתיים, ובמהלך התהליך לא עובר מטען אל הסביבה.

א.

מה אפשר להסיק מכך שלפני המגע הכדורים נמשכים זה לזה? הסבירו מדוע אחרי המגע מטעני הכדורים שווים זה לזה.

ב.

חשבו את גודל המטען של כל אחד מהכדורים אחרי המגע.

ג.

היעזרו בשימור המטען ובכוח F1F_1, ומצאו את גודל המטען של כל כדור לפני המגע.

ד.

נתון שאחרי המגע שני הכדורים טעונים במטען חיובי, ושלפני המגע גודל המטען של AA היה גדול מגודל המטען של BB. מה היה המטען (כולל סימן) של כל כדור לפני המגע?

ה.

כמה אלקטרונים עברו בין הכדורים בזמן המגע, ומאיזה כדור לאיזה כדור?

ו.

נניח שלפני המגע המטענים היו +5 μC+5\,\mu\text{C} ו־+3 μC+3\,\mu\text{C} (שניהם חיוביים), ושוב נוגעים בכדורים זה בזה ומחזירים אותם למרחק rr. חשבו את הכוח בין הכדורים לפני המגע ואחריו. האם המגע הגדיל את הכוח או הקטין אותו?

◂ פתרון מלא לשאלה 19

סעיף א

תשובה:

לפני המגע מטעני הכדורים מנוגדים בסימנם. אחרי המגע לכל כדור מחצית מהמטען הכולל, כי הכדורים זהים.

לפני המגע: בין מטענים באותו סימן פועלת דחייה, ובין מטענים מנוגדים – משיכה. הכדורים נמשכים, ולכן מטעניהם מנוגדים בסימנם.

אחרי המגע: בזמן המגע שני הכדורים הם מוליך אחד, ואלקטרונים חופשיים נעים ביניהם עד שמגיעים למצב שיווי משקל. הכדורים זהים בגודלם ובצורתם, ולכן המצב סימטרי: אין סיבה שכדור אחד יקבל יותר מטען מהשני. לכן המטען הכולל qA+qBq_A+q_B מתחלק שווה בשווה:

q′=qA+qB2q'=\frac{q_A+q_B}{2}

(החלוקה שווה רק כי הכדורים זהים; בין כדורים שונים המטען אינו מתחלק שווה.)

סעיף ב

תשובה:

∣q′∣=1⋅10−6 C=1 μC|q'|=1\cdot10^{-6}\,\text{C}=1\,\mu\text{C}

אחרי המגע לשני הכדורים אותו מטען q′q'. לפי חוק קולון:

F2=kq′2r2  ⇒  ∣q′∣=rF2kF_2=k\frac{q'^2}{r^2}\;\Rightarrow\;|q'|=r\sqrt{\frac{F_2}{k}}

הצבה:

∣q′∣=0.3⋅0.19⋅109=0.3⋅13⋅10−5=1⋅10−6 C|q'|=0.3\cdot\sqrt{\frac{0.1}{9\cdot10^{9}}}=0.3\cdot\frac{1}{3}\cdot10^{-5}=1\cdot10^{-6}\,\text{C}

סעיף ג

תשובה:

5 μC5\,\mu\text{C} ו־3 μC3\,\mu\text{C} (בסימנים מנוגדים).

שימור מטען: המטען הכולל לפני המגע שווה למטען הכולל אחריו:

qA+qB=2q′  ⇒  ∣qA+qB∣=2 μCq_A+q_B=2q'\;\Rightarrow\;|q_A+q_B|=2\,\mu\text{C}

הכוח F1F_1: המטענים מנוגדים, ולכן המכפלה qAqBq_Aq_B שלילית:

F1=k∣qAqB∣r2  ⇒  qAqB=−F1r2k=−1.5⋅0.099⋅109=−1.5⋅10−11 C2=−15 (μC)2F_1=k\frac{|q_Aq_B|}{r^2}\;\Rightarrow\;q_Aq_B=-\frac{F_1r^2}{k}=-\frac{1.5\cdot0.09}{9\cdot10^{9}}=-1.5\cdot10^{-11}\,\text{C}^2=-15\,(\mu\text{C})^2

מחפשים שני מספרים שסכומם (בערך מוחלט) 2 μC2\,\mu\text{C} ומכפלתם −15 (μC)2-15\,(\mu\text{C})^2. נניח שהסכום חיובי (המקרה ההפוך נותן את אותם גדלים עם סימנים הפוכים); אז qAq_A ו־qBq_B הם פתרונות המשוואה

x2−2x−15=0  ⇒  (x−5)(x+3)=0  ⇒  x1=5,x2=−3x^2-2x-15=0\;\Rightarrow\;(x-5)(x+3)=0\;\Rightarrow\;x_1=5,\quad x_2=-3

(ביחידות μC\mu\text{C}). כלומר גודלי המטענים לפני המגע הם 5 μC5\,\mu\text{C} ו־3 μC3\,\mu\text{C}, בסימנים מנוגדים.

בדיקה: k5⋅10−6⋅3⋅10−60.09=1.5 Nk\frac{5\cdot10^{-6}\cdot3\cdot10^{-6}}{0.09}=1.5\,\text{N} ✓.

סעיף ד

תשובה:

qA=+5 μCq_A=+5\,\mu\text{C}, qB=−3 μCq_B=-3\,\mu\text{C}

אחרי המגע q′=+1 μCq'=+1\,\mu\text{C}, ולכן המטען הכולל חיובי: qA+qB=+2 μCq_A+q_B=+2\,\mu\text{C}. מבין שני הפתרונות של סעיף ג, הזוג שסכומו חיובי הוא +5 μC+5\,\mu\text{C} ו־−3 μC-3\,\mu\text{C}. גודל המטען של AA הוא הגדול, ולכן:

qA=+5 μC,qB=−3 μCq_A=+5\,\mu\text{C},\qquad q_B=-3\,\mu\text{C}

סעיף ה

תשובה:

n=2.5⋅1013n=2.5\cdot10^{13} אלקטרונים, מכדור BB אל כדור AA.

מטען BB השתנה מ־−3 μC-3\,\mu\text{C} ל־+1 μC+1\,\mu\text{C}, כלומר גדל ב־4 μC4\,\mu\text{C}. מטען של כדור גדל רק כשאלקטרונים (שליליים) יוצאים ממנו, ולכן אלקטרונים עברו מ־BB אל AA (ומטען AA אכן קטן מ־+5+5 ל־+1 μC+1\,\mu\text{C}, באותם 4 μC4\,\mu\text{C} – שימור מטען).

n=∣Δq∣e=4⋅10−61.6⋅10−19=2.5⋅1013n=\frac{|\Delta q|}{e}=\frac{4\cdot10^{-6}}{1.6\cdot10^{-19}}=2.5\cdot10^{13}

טעות נפוצה: לחשוב שמטען חיובי עבר מ־AA אל BB – במתכות נעים רק האלקטרונים החופשיים.

סעיף ו

תשובה:

לפני: 1.5 N1.5\,\text{N} דחייה; אחרי: 1.6 N1.6\,\text{N} דחייה. הכוח גדל.

לפני המגע (דחייה, כי המטענים באותו סימן):

F=kqAqBr2=9⋅109⋅5⋅10−6⋅3⋅10−60.09=1.5 NF=k\frac{q_Aq_B}{r^2}=9\cdot10^9\cdot\frac{5\cdot10^{-6}\cdot3\cdot10^{-6}}{0.09}=1.5\,\text{N}

אחרי המגע: המטען הכולל +8 μC+8\,\mu\text{C} מתחלק שווה – +4 μC+4\,\mu\text{C} לכל כדור:

F′=kq′2r2=9⋅109⋅(4⋅10−6)20.09=1.6 NF'=k\frac{q'^2}{r^2}=9\cdot10^9\cdot\frac{(4\cdot10^{-6})^2}{0.09}=1.6\,\text{N}

גם זו דחייה. הכוח גדל מעט: כשהסכום קבוע, המכפלה של שני מספרים גדולה ביותר כשהם שווים (4⋅4=16>5⋅3=154\cdot4=16>5\cdot3=15).

שאלות מבחינות הבגרות על השיעור

השאלה המלאה, עם פתרון מלא לכל סעיף, בדף של כל בחינה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.