תזכורת: פונקציות היסוד והנקודות המיוחדות שלהן
בנושא הזה ניקח פונקציות שכבר מכירים ונזיז, נמתח ונשקף את הגרפים שלהן. כדאי לזכור לכל פונקציית יסוד את הנקודה או הישרים שמאפיינים אותה, כי אחריהם עוקבים בכל שינוי.
במדויק: הנקודה המיוחדת של ושל היא הקדקוד, של היא הנקודה , של היא נקודת הקצה של תחום ההגדרה, ושל היא נקודת המפגש של שתי האסימפטוטות.
כך נראים שלושה מהגרפים. בגרף של נקודת הקצה היא , ובגרף של הנקודה מסומנת. הפרבולה והגרף של מוכרים מהשיעורים על הפונקציה הריבועית ועל הערך המוחלט.
טרנספורמציה של פונקציה
כבר בחטיבת הביניים ראינו שהפרבולה היא הפרבולה שזזה 3 יחידות ימינה ויחידה אחת למעלה. אותו רעיון עובד לכל פונקציה: שינוי קטן בביטוי מזיז, מותח או משקף את כל הגרף.
במדויק: טרנספורמציה של פונקציה היא בנייה של פונקציה חדשה מתוך , כך שכל נקודה על הגרף של עוברת לפי אותו כלל לנקודה על הגרף של , וכל נקודה על הגרף של מתקבלת כך. בנושא הזה יש שלושה סוגים: הזזה (אנכית או אופקית), מתיחה או כיווץ (אנכיים או אופקיים) ושיקוף (ביחס לציר ה- או לציר ה-).
כל הפונקציות שמתקבלות מאותה פונקציית יסוד בטרנספורמציות יוצרות משפחה של פונקציות. לכל בני המשפחה אותה צורה, ורק המקום, הרוחב או הכיוון משתנים. בגרף (הפרבולה בקו מקווקו): הקדקוד עובר ל-, וכל נקודה אחרת זזה בדיוק כמוהו. למשל הנקודה עוברת ל-.
1. הזזה אנכית f(x)+k
הזזה אנכית
כשמוסיפים מספר לכל ערך של הפונקציה, כל הגרף עולה או יורד באותו מרחק. הצורה לא משתנה, רק הגובה.
במדויק: הגרף של מתקבל מהגרף של בהזזה של יחידות לאורך ציר ה-: למעלה כש-, למטה כש-. כל נקודה על הגרף של עוברת לנקודה . תחום ההגדרה של זהה לתחום ההגדרה של .
למה זה כך: באותו , הערך של הוא , כלומר בדיוק יותר מהערך של . בגרף: היא (בקו מקווקו) שירדה 3 יחידות. נקודת המקסימום עברה ל-, והיא נשארה נקודת מקסימום.
מה משתנה בהזזה אנכית
נקודות החיתוך עם ציר ה- לא זזות יחד עם הגרף בצורה פשוטה. מחשבים אותן מחדש: פותרים , כלומר .
אם זוגית, גם זוגית. אם אי-זוגית ו-, אז אינה אי-זוגית (למשל ב- שווה ולא ).
דוגמה - מציאת כך שהגרף ישיק לציר ה-
נתונה הפונקציה , ונתונה הפונקציה .
א. מצאו את קדקוד הפרבולה של ואת קדקוד הפרבולה של (הביעו באמצעות ).
ב. לגרף של יש בדיוק נקודה אחת משותפת עם ציר ה-. מצאו את וכתבו את .
1. קדקוד של : , ו-. הקדקוד , נקודת מינימום.
2. היא הזזה אנכית של ב-, ולכן הקדקוד שלה .
3. פרבולה שפתוחה כלפי מעלה פוגשת את ציר ה- בנקודה אחת בדיוק כשהקדקוד שלה על ציר ה-: , ולכן .
4. . בדיקה: רק ב-.
בגרף, בקו מקווקו: הקדקוד עולה 4 יחידות לנקודה שעל ציר ה-.
א. ו-. ב. , .
2. הזזה אופקית f(x−p)
הזזה אופקית
כשמציבים בפונקציה במקום , כל הגרף זז הצידה. כאן יש הפתעה קטנה: מינוס בתוך הסוגריים מזיז ימינה.
במדויק: הגרף של מתקבל מהגרף של בהזזה של יחידות לאורך ציר ה-: ימינה כש-, שמאלה כש-. כל נקודה על הגרף של עוברת לנקודה . מוגדרת בדיוק ב- שעבורם בתחום ההגדרה של .
למה ימינה כש-: . כלומר את הערך ש- מקבלת ב-, הפונקציה מקבלת מאוחר יותר, ב-. בגרף: היא (בקו מקווקו) שזזה 3 ימינה. הקדקוד עבר ל-, והנקודה עברה ל-.
מה משתנה בהזזה אופקית
שים לב לסימן: , כלומר : הזזה של 3 יחידות שמאלה.
נקודת החיתוך עם ציר ה- מחשבים מחדש: . גם תחום ההגדרה זז: אם מוגדרת ב-, אז מוגדרת ב-.
הזזה אופקית יכולה לקלקל זוגיות: זוגית, אבל אינה זוגית, כי הגרף שלה סימטרי ביחס לישר ולא ביחס לציר ה-.
דוגמה - הזזה שמאלה: קדקוד, אפסים וביטוי חדש
נתונה הפונקציה , ונתונה הפונקציה .
א. איזו טרנספורמציה מעבירה את הגרף של לגרף של ?
ב. מצאו את נקודות החיתוך של עם ציר ה- ואת קדקוד הפרבולה של .
ג. כתבו את בלי סוגריים, ומצאו את נקודת החיתוך של עם ציר ה-.
1. , ולכן : הזזה של 3 יחידות שמאלה.
2. , ולכן האפסים של הם ו-. הקדקוד של : , , כלומר .
3. מזיזים 3 שמאלה (מחסרים 3 משיעור ה-): האפסים של הם ו-, והקדקוד .
4. מציבים במקום : .
5. . בדיקה: , כמו שמצאנו.
בגרף, בקו מקווקו: הקדקוד זז 3 שמאלה ל-.
א. הזזה של 3 יחידות שמאלה. ב. , ; קדקוד . ג. , נקודה .
3. הזזה משולבת f(x−p)+k
הזזה משולבת
אפשר להזיז גרף גם הצידה וגם למעלה או למטה. כך בדיוק נבנית הפרבולה בצורת הקדקוד מתוך .
במדויק: הגרף של מתקבל מהגרף של בהזזה אופקית של יחידות (ימינה כש-, שמאלה כש-) ובהזזה אנכית של יחידות (למעלה כש-, למטה כש-). כל נקודה על הגרף של עוברת לנקודה .
לא משנה באיזה סדר מבצעים את שתי ההזזות: התוצאה זהה. בגרף: היא (בקו מקווקו) שזזה 2 שמאלה ו-1 למטה. האסימפטוטות ו- עברו ל- ו-, והנקודה עברה ל-.
מה משתנה בהזזה
שרטוט הגרף של מתוך הגרף של
כשנתון הגרף של וצריך לשרטט את :
1. מזהים את ואת . בודקים את הסימן: פירושו , .
2. מזיזים את הנקודות המיוחדות של (קדקוד, נקודת קצה, נקודות קיצון): לכל נקודה מוסיפים לשיעור ה- ו- לשיעור ה-.
3. מזיזים את האסימפטוטות: אנכית ב-, אופקית ב-.
4. מחשבים מחדש את נקודות החיתוך עם הצירים: , ופתרון של .
5. משרטטים את אותה צורה סביב הנקודות והישרים החדשים.
נקודת המפגש של שתי האסימפטוטות זזה כמו כל נקודה: מ- ל-. מזה אפשר למצוא את ואת כשנתונה נקודת המפגש החדשה.
דוגמה - מציאת ההזזה לפי נקודת מפגש האסימפטוטות
נתונה הפונקציה , ונתונה הפונקציה . האסימפטוטות של נחתכות בנקודה .
א. מצאו את ואת , וכתבו את .
ב. מצאו את נקודות החיתוך של גרף עם הצירים.
נתון: , , האסימפטוטות של נחתכות ב-. המטרה: , ונקודות החיתוך של .
1. האסימפטוטות של הן ו-, והן נחתכות ב-.
2. בהזזה הנקודה עוברת ל-. לכן , .
3. .
4. ציר ה-: .
5. ציר ה-: , ולכן , כלומר .
א. , , . ב. ו-.
4. מתיחה וכיווץ אנכיים a·f(x)
מתיחה וכיווץ אנכיים
כשכופלים את הפונקציה במספר חיובי, כל גובה בגרף גדל או קטן פי אותו מספר. הגרף נמתח מציר ה- או מתכווץ אליו.
במדויק: עבור , הגרף של מתקבל מהגרף של כך שכל נקודה עוברת לנקודה . כש- זו מתיחה פי בכיוון ציר ה-, וכש- זה כיווץ (הגרף מתקרב לציר ה-). כש- הגרף לא משתנה. נקודות על ציר ה- נשארות במקומן.
בגרף: (בקו מקווקו), ולידה (הגרף הצר, שעובר ב-) ו- (הגרף הרחב, שהמקסימום שלו ). הנקודות על ציר ה- לא זזות, כי . המקסימום עובר ל- במתיחה פי 2, ול- בכיווץ פי 2.
מה משתנה ב-,
גם המרחק בין שני ישרים אופקיים נמתח פי : אם ל- שתי אסימפטוטות אופקיות ו-, אז אצל המרחק ביניהן משתנה פי .
כש-: , כלומר מתיחה או כיווץ פי וגם שיקוף ביחס לציר ה-. מקסימום הופך למינימום.
דוגמה - מציאת לפי נקודת המקסימום החדשה
נתונה הפונקציה , ונתונה הפונקציה , . נקודת המקסימום של היא .
א. מצאו את .
ב. מצאו את נקודות החיתוך של גרף עם הצירים.
נתון: , , המקסימום של הוא . המטרה: ונקודות החיתוך של .
1. קדקוד של : , ו-. המקסימום של הוא .
2. במתיחה אנכית עובר ל-, ועדיין מקסימום כי . לכן , ו-.
3. ציר ה-: האפסים לא משתנים. , ולכן ו-.
4. ציר ה-: , ולכן .
בגרף, בקו מקווקו.
א. . ב. , ו-.
5. מתיחה וכיווץ אופקיים f(ax)
מתיחה וכיווץ אופקיים
כשכופלים את בתוך הפונקציה במספר, הגרף נמתח או מתכווץ לרוחב. הגבהים לא משתנים, רק המקום שבו הם מתקבלים.
במדויק: עבור , הגרף של מתקבל מהגרף של כך שכל נקודה עוברת לנקודה . כש- זה כיווץ פי לכיוון ציר ה-, וכש- זו מתיחה פי מציר ה-. נקודות על ציר ה- נשארות במקומן.
למה מחלקים: . את הערך ש- מקבלת ב-, הפונקציה מקבלת כבר ב-. בגרף: (בקו מקווקו) ו-. האפס עבר ל-, המקסימום עבר ל-, והנקודה שעל ציר ה- לא זזה.
מה משתנה ב-,
ב- מחלקים את שיעורי ה- ב-, לא כופלים: מכווצת את הגרף פי 2, ו- מותחת אותו פי 2.
: כיווץ פי 2 ואחריו הזזה של 2 יחידות ימינה (לא 4). קודם מוציאים את המקדם של מהסוגריים.
דוגמה - קיצון ואפסים של לפי תכונות
לפונקציה נקודת מקסימום ונקודת מינימום , והיא חותכת את ציר ה- ב- וב-. נתונה הפונקציה .
א. כתבו את בלי סוגריים.
ב. מצאו את נקודות הקיצון של וקבעו את סוגן.
ג. מצאו את נקודות החיתוך של עם ציר ה-.
נתון: הקיצון והאפסים של , ו-. המטרה: הביטוי של , הקיצון שלה והאפסים שלה.
1. מציבים במקום : .
2. , ולכן כל נקודה עוברת ל-. הסוג של נקודת קיצון לא משתנה.
3. המקסימום עובר ל-, והמינימום עובר ל-.
4. האפסים: , .
5. בדיקה: .
בגרף, בקו מקווקו: כל נקודת קיצון מתקרבת לציר ה- לחצי מהמרחק שלה ממנו.
א. . ב. מקסימום , מינימום . ג. , .
6. שיקוף ביחס לציר x: −f(x)
שיקוף ביחס לציר ה-
כשמוסיפים מינוס לפני כל הפונקציה, כל ערך מחליף סימן. מה שהיה מעל ציר ה- עובר מתחתיו, כמו תמונה בראי שמונח על ציר ה-.
במדויק: הגרף של מתקבל מהגרף של בשיקוף ביחס לציר ה-: כל נקודה עוברת לנקודה . תחום ההגדרה לא משתנה, ונקודות על ציר ה- נשארות במקומן.
בגרף: (בקו מקווקו) ו-. נקודת המינימום של הפכה לנקודת המקסימום של , והאפסים ו- לא זזו.
מה משתנה בשיקוף
ו- הן שתי טרנספורמציות שונות: המינוס מחוץ לפונקציה משקף ביחס לציר ה-, המינוס בתוך הסוגריים משקף ביחס לציר ה-.
שיקוף ביחס לציר ה- שומר על זוגיות: אם זוגית גם זוגית, ואם אי-זוגית גם אי-זוגית.
דוגמה - מינימום שהופך למקסימום ותחום חיוביות
נתונה הפונקציה , ונתונה הפונקציה .
א. מצאו את נקודת הקיצון של וקבעו את סוגה.
ב. מצאו את נקודות החיתוך של עם הצירים.
ג. מצאו את תחום החיוביות של .
1. קדקוד של : , . ל- מינימום .
2. בשיקוף עובר ל-, והמינימום הופך למקסימום.
3. אפסים: , ולכן ו-. הם לא זזים בשיקוף.
4. ציר ה-: , ולכן .
5. בדיוק כש-. הפרבולה של פתוחה כלפי מעלה, ולכן היא שלילית בין האפסים: .
בגרף, בקו מקווקו.
א. מקסימום . ב. , , . ג. .
7. שיקוף ביחס לציר y: f(−x)
שיקוף ביחס לציר ה-
כשמציבים במקום , הגרף מתהפך מצד לצד, כמו תמונה בראי שמונח על ציר ה-.
במדויק: הגרף של מתקבל מהגרף של בשיקוף ביחס לציר ה-: כל נקודה עוברת לנקודה . מוגדרת בדיוק ב- שעבורם בתחום ההגדרה של . נקודות על ציר ה- נשארות במקומן.
למה זה כך: , כלומר הגובה ש- מקבלת ב- מתקבל אצל ב-. בגרף: (בקו מקווקו) מוגדרת ב-, ו- מוגדרת ב-. הנקודה עברה ל-, ו- לא זזה.
מה משתנה בשיקוף
ב- מציבים במקום כל : אם , אז .
פונקציה זוגית לא משתנה בשיקוף ביחס לציר ה-, כי . בפונקציה אי-זוגית , ולכן שני השיקופים נותנים אותו גרף.
דוגמה - פונקציה שנתונות רק התכונות שלה
פונקציה מוגדרת לכל . לגרף שלה אסימפטוטה אופקית , ושתי נקודות קיצון בדיוק: מקסימום ומינימום . נתונה הפונקציה .
א. מצאו את האסימפטוטה האופקית של .
ב. מצאו את נקודות הקיצון של וקבעו את סוגן.
נתון: האסימפטוטה האופקית והקיצון של , ו-. המטרה: האסימפטוטה האופקית והקיצון של .
1. מתקבלת משתי טרנספורמציות: שיקוף ביחס לציר ה-, , ואחריו הזזה של 2 למטה, . ביחד: .
2. אסימפטוטה אופקית: השיקוף לא משנה אותה, וההזזה מורידה אותה ב-2: .
3. המקסימום עובר ל-. שתי הטרנספורמציות לא משנות את סוג הקיצון, ולכן זו נקודת מקסימום.
4. המינימום עובר ל-, נקודת מינימום.
א. . ב. מקסימום , מינימום .
8. זיהוי טרנספורמציה מתוך גרף וכתיבת הביטוי
הביטוי
כשמסתכלים על גרף ומזהים בו פונקציית יסוד שעברה כמה שינויים, אפשר לכתוב את הביטוי שלו. צריך רק לגלות כמה זז, כמה נמתח והאם התהפך.
במדויק: הגרף של , כאשר , מתקבל מהגרף של כך שכל נקודה עוברת לנקודה : הזזה אופקית ב-, מתיחה או כיווץ אנכיים פי , שיקוף ביחס לציר ה- אם , ובסוף הזזה אנכית ב-.
הסדר חשוב בכיוון ציר ה-: קודם כופלים ב-, ורק אחר כך מוסיפים . בגרף: היא שזזה 5 שמאלה, התכווצה פי 2, התהפכה וזזה 2 למעלה. הקדקוד של (בקו מקווקו) עבר ל-, ובמקום מינימום יש מקסימום. האפסים של הם ו-.
הנקודה המאפיינת אחרי הטרנספורמציה
הסימן של : שומר על כיוון הגרף, הופך אותו (פרבולה פתוחה כלפי מטה, שורש שיורד).
כתיבת ביטוי לגרף נתון
כשנתון גרף שהתקבל מפונקציית יסוד , וצריך לכתוב את הביטוי שלו:
1. מזהים לפי הצורה את פונקציית היסוד (, , , וכו').
2. קוראים מהגרף את הנקודה המיוחדת (קדקוד, נקודת קצה או מפגש האסימפטוטות): היא .
3. כותבים .
4. מציבים נקודה נוספת שעל הגרף, ומוצאים את .
5. בודקים את הסימן של מול הכיוון של הגרף, ובודקים בנקודה שלישית.
את קוראים מהנקודה, ובביטוי הוא מופיע עם מינוס: קדקוד ב- נותן .
דוגמה - גרף של שורש שיורד מנקודת קצה
הגרף שלפניכם התקבל מהגרף של בטרנספורמציות, והוא מהצורה . לגרף נקודת קצה , והוא עובר בנקודה .
א. מצאו את , את ואת , וכתבו את הביטוי.
ב. תארו את הטרנספורמציות שהעבירו את הגרף של לגרף הזה.
נתון: הגרף הוא , נקודת הקצה , הגרף עובר ב-. המטרה: , , ותיאור הטרנספורמציות.
1. נקודת הקצה של היא , והיא עוברת ל-. לכן , : .
2. מציבים : , כלומר , ו-.
3. הביטוי: . הסימן השלילי מתאים לגרף שיורד מנקודת הקצה.
4. בדיקה בנקודה שלישית: נותן , ובגרף רואים שהוא חותך את ציר ה- מתחת לראשית, ב-.
5. הטרנספורמציות: הזזה של 4 שמאלה, מתיחה אנכית פי 2, שיקוף ביחס לציר ה-, והזזה של 3 למעלה.
א. , , : . ב. 4 שמאלה, מתיחה פי 2, שיקוף ביחס לציר ה-, 3 למעלה.