אנרגיה, המרה ומעבר
מכונית נוסעת, נורה מאירה, תה מתקרר, אדם מטפס במדרגות. בכל המקרים האלה משהו משתנה, ומה שמאפשר את השינוי נקרא אנרגיה. האנרגיה לא נעלמת ולא נוצרת יש מאין: היא רק עוברת ממקום למקום ומשנה צורה.
במדויק: אנרגיה היא גודל פיזיקלי שמופיע בצורות שונות: אנרגיית גובה, אנרגיית תנועה, אנרגיה חשמלית, אנרגיית חום, אנרגיה כימית, אנרגיית קרינה ואנרגיה גרעינית. המרת אנרגיה היא שינוי מצורה אחת לצורה אחרת (בנורה: חשמלית לאור ולחום). מעבר אנרגיה הוא מעבר מגוף אחד לגוף אחר (מהתה החם לאוויר שסביבו). יחידת האנרגיה הבסיסית היא ג'ול.
נוח לתאר שינוי בעזרת שרשרת המרות: כותבים את צורות האנרגיה לפי הסדר, עם חץ ביניהן. למשל בפנס: אנרגיה כימית בסוללה אנרגיה חשמלית אור וחום בנורה. בכל שרשרת כזאת חלק מהאנרגיה הופך לחום שעובר לסביבה, גם כשלא רצינו בכך.
תזכורת: מסה ומשקל
על הירח קל יותר להרים אבן, אבל האבן לא השתנתה: יש בה אותה כמות חומר. מה שהשתנה הוא הכוח שבו הירח מושך אותה.
במדויק: מסה () היא כמות החומר בגוף. מודדים אותה בקילוגרם (ק"ג), והיא לא תלויה במקום. משקל () הוא הכוח שבו כדור הארץ מושך את הגוף. מודדים אותו בניוטון, והוא תלוי במקום. על פני כדור הארץ:
מ'/ש"ש. גוף שמסתו ק"ג שוקל ניוטון, וגוף שמסתו גרם ק"ג שוקל ניוטון.
1. יחידות אנרגיה: ג'ול, קלוריה וקוט"ש
יחידות אנרגיה
על אריזת חטיף כתוב "קלוריות", בחשבון החשמל כתוב "קוט"ש", ובספר הפיזיקה כתוב "ג'ול". שלושתם מודדים את אותו דבר, אנרגיה, כמו שמטר, סנטימטר וקילומטר מודדים כולם אורך.
במדויק: ג'ול (J) היא היחידה הבסיסית של אנרגיה. בערך ג'ול דרוש כדי להרים תפוח קטן ( גרם) לגובה מטר. קלוריה (cal) היא כמות החום הדרושה כדי לחמם גרם מים במעלה אחת, והיא שווה ל- ג'ול. קילו-ואט שעה (קוט"ש, kWh) היא האנרגיה שמכשיר בהספק קילו-ואט צורך בשעה אחת, והיא שווה ל- ג'ול.
למה צריך כמה יחידות? כי האנרגיות בחיים בגדלים שונים מאוד. ג'ול הוא יחידה קטנה: מקרר צורך בכל יום מיליוני ג'ול. לכן חברת החשמל סופרת בקוט"ש, ותזונאים סופרים בקילו-קלוריות. ה- באים מכך שמכשיר של קילו-ואט צורך ג'ול בכל שנייה, ובשעה יש שניות: .
יחסי הגודל בין היחידות
הסדר מהקטנה לגדולה: ג'ול, קלוריה, קילו-קלוריה, קוט"ש.
המרה בין יחידות אנרגיה
1. ממירים קודם לג'ול, ומשם ליחידה המבוקשת.
2. מיחידה גדולה לג'ול: כופלים. קלוריות: כפול . קילו-קלוריות: כפול . קוט"ש: כפול .
3. מג'ול ליחידה גדולה: מחלקים באותו מספר.
4. בדיקה: ביחידה גדולה יותר יוצא מספר קטן יותר. ג'ול הם קלוריות, ולא .
ה"קלוריות" שעל אריזות מזון הן בעצם קילו-קלוריות. " קלוריות" על חטיף פירושן קלוריות, כלומר ג'ול.
קוט"ש הוא יחידה של אנרגיה, לא של הספק. קילו-ואט (בלי "שעה") הוא יחידה של הספק: כמה מהר המכשיר צורך אנרגיה.
דוגמה - השוואה בין אנרגיה במזון לאנרגיה חשמלית
בחטיף אנרגיה כתוב: קילו-קלוריות. תנור חשמלי צרך באפייה של עוגה קוט"ש. באיזה מהם האנרגיה גדולה יותר?
1. היחידות שונות, ולכן ממירים את שתיהן לג'ול.
2. החטיף: קילו-קלוריות ג'ול.
3. התנור: קוט"ש ג'ול.
4. משווים: .
האנרגיה שהתנור צרך גדולה יותר: ג'ול לעומת ג'ול בחטיף.
2. אנרגיית גובה
אנרגיית גובה
עציץ שנופל מקומה חמישית עושה נזק גדול יותר מעציץ שנופל מקומה ראשונה, ועציץ כבד עושה נזק גדול יותר מעציץ קל. לגוף שנמצא בגובה יש אנרגיה "שמחכה", והיא גדלה עם הגובה ועם המשקל.
במדויק: אנרגיית גובה (אנרגיה פוטנציאלית) היא האנרגיה שיש לגוף בגלל הגובה שלו מעל רמה שבחרנו, בדרך כלל הקרקע. היא שווה למשקל הגוף כפול הגובה:
כדי להרים גוף צריך להשקיע אנרגיה: משקולת של ניוטון שמורמת מטר מקבלת ג'ול. כשהגוף יורד, האנרגיה הזאת משתחררת והופכת לצורה אחרת. כך פועלים שעון מטוטלת עם משקולות, טחנת קמח שמים נופלים מסובבים את הגלגל שלה, ותחנה הידרואלקטרית: המים שבמאגר הגבוה זורמים למטה, מסובבים טורבינה, והגנרטור מייצר חשמל.
נוסחת אנרגיית הגובה
ג'ול אחד הוא ניוטון כפול מטר. הנוסחה אומרת שהאנרגיה ביחס ישר למשקל ולגובה: פי גובה, פי אנרגיה. פי משקל, פי אנרגיה.
חישוב אנרגיית גובה
1. רושמים את הנתונים ומה מחפשים.
2. מתאימים יחידות: מסה בק"ג (גרם: מחלקים ב-), גובה במטרים (ס"מ: מחלקים ב-).
3. אם נתונה מסה, מחשבים משקל: .
4. מציבים: , והתשובה בג'ול.
5. מחפשים גובה או משקל? משתמשים באותה נוסחה: , .
בנוסחה מציבים משקל בניוטון, לא מסה בק"ג. גוף של ק"ג בגובה מטר: ג'ול, ולא .
הגובה נמדד מעל רמה שבוחרים. לספר על שולחן יש אנרגיית גובה ביחס לרצפה, ואין לו אנרגיית גובה ביחס לשולחן עצמו. בשאלה אחת מודדים את כל הגבהים מאותה רמה.
דוגמה א - מנוף מרים משטח לבנים
מנוף מרים משטח לבנים שמסתו ק"ג מהקרקע לגג בגובה מטר. כמה אנרגיית גובה יש למשטח על הגג?
1. נתון: ק"ג, מטר. מחפשים .
2. היחידות כבר מתאימות.
3. משקל: ניוטון.
4. ג'ול.
ג'ול.
דוגמה ב - מציאת הגובה מהאנרגיה
לכדור שמסתו גרם, שמונח על מדף, יש ג'ול אנרגיית גובה ביחס לרצפה. באיזה גובה נמצא המדף?
1. נתון: גרם, ג'ול. מחפשים .
2. מסה בק"ג: גרם ק"ג.
3. משקל: ניוטון.
4. מטר.
5. בדיקה: ג'ול.
מטר מעל הרצפה.
3. אנרגיית תנועה
אנרגיית תנועה
כדור טניס שנזרק לאט לא כואב, אבל אותו כדור בהגשה מהירה כואב מאוד. משאית שנוסעת לאט יכולה להזיז קיר, ואופניים באותה מהירות לא. לכל גוף שזז יש אנרגיה, והיא גדלה עם המהירות ועם המסה.
במדויק: אנרגיית תנועה (אנרגיה קינטית) היא האנרגיה שיש לגוף בגלל תנועתו. היא שווה לחצי המסה כפול ריבוע המהירות:
המסה בק"ג, המהירות במ'/ש', והאנרגיה בג'ול. לגוף שעומד אין אנרגיית תנועה.
בכלי תחבורה, אנרגיה כימית בדלק או אנרגיה חשמלית בסוללה הופכת לאנרגיית התנועה של הרכב. בטיל הדלק נשרף, והגזים החמים שנפלטים דוחפים אותו. בטורבינת רוח קורה ההפך: אנרגיית התנועה של הרוח הופכת לאנרגיה חשמלית.
נוסחת אנרגיית התנועה
המהירות חייבת להיות במ'/ש': מקמ"ש מחלקים ב-.
חישוב אנרגיית תנועה
1. רושמים את הנתונים ומה מחפשים.
2. מתאימים יחידות: מסה בק"ג, מהירות במ'/ש' (קמ"ש: מחלקים ב-).
3. קודם מעלים את המהירות בריבוע: .
4. כופלים במסה ובחצי: . התשובה בג'ול.
5. מחפשים מהירות? , ואז מוציאים שורש.
טעות נפוצה: "פי מהירות, פי אנרגיה". המהירות בריבוע, ולכן פי מהירות נותנים פי אנרגיה. זו הסיבה שתאונה ב- קמ"ש מסוכנת הרבה יותר מתאונה ב- קמ"ש.
מציבים מהירות במ'/ש'. קמ"ש הם מ'/ש'. הצבה של בנוסחה נותנת אנרגיה גדולה פי מהנכון.
דוגמה - מכונית במהירות כפולה
מכונית שמסתה ק"ג נוסעת במהירות קמ"ש.
א. מה אנרגיית התנועה שלה?
ב. מה תהיה אנרגיית התנועה שלה במהירות קמ"ש?
1. נתון: ק"ג. המהירות בקמ"ש, ולכן ממירים: מ'/ש'.
2. א: . ג'ול.
3. ב: מ'/ש', . ג'ול.
4. בדיקה: המהירות בסעיף א כפולה, והאנרגיה גדולה פי , כמו שצריך.
א. ג'ול. ב. ג'ול, רבע מהאנרגיה בסעיף א.
4. המרות בין גובה לתנועה וחוק שימור האנרגיה
המרה בין אנרגיית גובה לאנרגיית תנועה
ברכבת הרים, הקרון מטפס לאט לנקודה הגבוהה ואז צולל: ככל שהוא יורד, הוא מהיר יותר. כשהוא עולה שוב, הוא מאט. אנרגיית הגובה הופכת לאנרגיית תנועה, ואנרגיית התנועה חוזרת להיות אנרגיית גובה.
במדויק: חוק שימור האנרגיה: במערכת מבודדת, כלומר מערכת שאין לה אינטראקציה עם הסביבה, כמות האנרגיה הכוללת אינה משתנה. האנרגיה רק עוברת מצורה לצורה. כשאין חיכוך והתנגדות אוויר, הסכום של אנרגיית הגובה ואנרגיית התנועה של גוף נשאר קבוע.
מטוטלת היא דוגמה טובה: בנקודה הגבוהה היא עוצרת לרגע (רק אנרגיית גובה), בנקודה הנמוכה היא הכי מהירה (הכי הרבה אנרגיית תנועה), ואז שוב עולה. בפועל היא נעצרת אחרי זמן מה, אבל האנרגיה לא נעלמה: היא הפכה לחום ולקול בגלל החיכוך באוויר ובציר. בשעון מטוטלת משקולת יורדת לאט ומחזירה למטוטלת את מה שאבד.
שימור האנרגיה בנפילה בלי התנגדות אוויר
כדור שמסתו ק"ג נופל מגובה מטר. בהתחלה יש לו ג'ול אנרגיית גובה ואין לו אנרגיית תנועה:
בגרף: הקו שעולה עם הגובה הוא אנרגיית הגובה, הקו שיורד הוא אנרגיית התנועה, והקו המקווקו האופקי הוא הסכום שלהן.
כמה שאנרגיית הגובה קטנה, בדיוק בזה אנרגיית התנועה גדלה. ברגע הפגיעה בקרקע כל אנרגיית הגובה ההתחלתית הפכה לאנרגיית תנועה:
חישוב מהירות מאנרגיית גובה
1. מחשבים את אנרגיית הגובה בהתחלה: .
2. בלי חיכוך, בתחתית כל האנרגיה הזאת היא אנרגיית תנועה: .
3. מבודדים את ריבוע המהירות: .
4. מוציאים שורש: , במ'/ש'.
5. אפשר גם בקיצור: . רואים שהמסה לא משפיעה על המהירות.
תפיסה שגויה: "גוף כבד נופל מהר יותר". בלי התנגדות אוויר, גוף כבד וגוף קל שנופלים מאותו גובה פוגעים בקרקע באותה מהירות ובאותו זמן. לגוף הכבד יש יותר אנרגיית גובה, אבל יש לו גם יותר מסה להניע, וכך לא תלוי במסה. נוצה נופלת לאט רק בגלל האוויר.
כשיש חיכוך, נראה כאילו אנרגיה "הולכת לאיבוד", אבל היא הופכת לחום (וקצת לקול) ועוברת לסביבה. החוק נשמר: סך כל האנרגיה של הגוף ושל הסביבה יחד לא השתנה.
המרות אנרגיית גובה ביישומים טכנולוגיים
דוגמה א - מהירות אבן שנופלת מגג
אבן שמסתה ק"ג נופלת מגג בגובה מטר. באיזו מהירות היא פוגעת בקרקע? (הזניחו את התנגדות האוויר.)
1. אנרגיית גובה בהתחלה: ג'ול.
2. בלי התנגדות אוויר, בקרקע כל האנרגיה היא אנרגיית תנועה: .
3. .
4. מ'/ש'.
5. בדיקה בקיצור: . אותה תוצאה, בלי המסה.
מ'/ש' (שהם קמ"ש).
דוגמה ב - מזחלת עם חיכוך: לאן הלכה האנרגיה
ילד ומזחלת, יחד ק"ג, גולשים ממנוחה מראש גבעה בגובה מטר. בתחתית מהירותם מ'/ש'. האם חלק מהאנרגיה עבר לצורה אחרת? כמה?
1. אנרגיית גובה בראש הגבעה: ג'ול. אנרגיית תנועה בהתחלה: .
2. אנרגיית תנועה בתחתית: ג'ול.
3. ההפרש: ג'ול.
4. האנרגיה לא נעלמה: ג'ול הפכו לחום, בגלל החיכוך עם השלג ועם האוויר, ועברו לסביבה.
כן. ג'ול הפכו לחום שעבר לשלג ולאוויר.
5. מרחק עצירה ובטיחות בדרכים
מרחק עצירה
נהג רואה כלב קופץ לכביש. עד שהרגל שלו מגיעה לבלם עובר רגע, והמכונית ממשיכה לנסוע באותה מהירות. רק אחר כך הבלמים מאטים אותה, וגם זה לוקח כמה מטרים.
במדויק: מרחק העצירה הוא הדרך שהרכב עובר מהרגע שהנהג מבחין בסכנה ועד שהרכב נעצר. הוא מורכב משני חלקים:
מרחק העצירה = מרחק התגובה + מרחק הבלימה
מרחק התגובה הוא הדרך שהרכב עובר בזמן התגובה של הנהג, עוד לפני שהוא בולם. מרחק הבלימה הוא הדרך שהרכב עובר מתחילת הבלימה ועד העצירה.
בזמן הבלימה, החיכוך בבלמים ובין הצמיגים לכביש ממיר את אנרגיית התנועה של הרכב לחום: הבלמים והצמיגים מתחממים. ככל שאנרגיית התנועה גדולה יותר, צריך דרך ארוכה יותר כדי להמיר את כולה. ככל שהחיכוך חזק יותר, הדרך קצרה יותר. ברכב כבד יותר יש יותר אנרגיית תנועה, אבל גם הצמיגים נלחצים חזק יותר אל הכביש והחיכוך גדל, ולכן באותו כביש ובאותם צמיגים הגורם העיקרי הוא המהירות.
הגורמים המשפיעים על מרחק העצירה
השפעת המהירות:
- מרחק התגובה = מהירות כפול זמן התגובה. פי מהירות, פי מרחק תגובה.
- מרחק הבלימה גדל כמו אנרגיית התנועה. באותו כביש ובאותם צמיגים, פי מהירות, פי מרחק בלימה.
חישוב מרחק עצירה
1. ממירים את המהירות למ'/ש' (קמ"ש: מחלקים ב-).
2. מרחק התגובה: , כש- הוא זמן התגובה בשניות.
3. מרחק הבלימה: אם הוא נתון במהירות אחרת, משנים אותו לפי ריבוע היחס בין המהירויות (פי מהירות, פי ; חצי מהירות, רבע).
4. מחברים: מרחק העצירה = מרחק התגובה + מרחק הבלימה.
כללי בטיחות והסיבה הפיזיקלית
אלכוהול ועייפות משנים את מרחק התגובה בלבד, כי הם משפיעים על הנהג. כביש רטוב וצמיגים שחוקים משנים את מרחק הבלימה בלבד, כי הם משפיעים על החיכוך. המהירות משנה את שניהם.
טעות נפוצה: "פי מהירות, פי מרחק עצירה". מרחק התגובה אכן גדל פי , אבל מרחק הבלימה גדל פי , ולכן מרחק העצירה גדל ביותר מפי .
דוגמה - מרחק עצירה בשתי מהירויות
נהגת נוסעת ב- קמ"ש בכביש יבש. זמן התגובה שלה שנייה, ומרחק הבלימה במהירות הזאת מטר.
א. מה מרחק העצירה?
ב. מה יהיה מרחק העצירה אם תיסע ב- קמ"ש, באותו כביש ובאותו זמן תגובה?
1. מהירות: מ'/ש'.
2. א: מרחק תגובה מטר. מרחק עצירה מטר.
3. ב: מ'/ש', חצי מהמהירות הקודמת.
4. מרחק תגובה מטר (חצי).
5. מרחק בלימה: חצי מהירות, ולכן רבע: מטר.
6. מרחק עצירה מטר.
א. מטר. ב. מטר, פחות מחצי מ- מטר.
6. זרם, מתח והתנגדות: חוק אוהם
זרם, מתח והתנגדות
מעגל חשמלי דומה לצנרת מים סגורה: המשאבה דוחפת, המים זורמים, וצינור צר מקשה על הזרימה. במעגל, הסוללה "דוחפת" (מתח), האלקטרונים זורמים (זרם), והנורה מקשה על הזרימה (התנגדות). זרם עובר רק כשהמעגל סגור.
במדויק:
- עוצמת הזרם () היא כמות המטען החשמלי שעוברת דרך חתך המוליך ביחידת זמן. יחידה: אמפר. מודדים במד זרם (אמפרמטר).
- המתח () מבטא את עוצמת המקור החשמלי שמניע את האלקטרונים במעגל. יחידה: וולט. מודדים במד מתח (וולטמטר).
- ההתנגדות () היא תכונה של רכיב להתנגד למעבר זרם דרכו. היא תלויה בחומר שממנו הרכיב עשוי, באורכו ובעוביו. יחידה: אוהם.
מד זרם מחברים בתוך המעגל, כך שהזרם עובר דרכו (בטור). מד מתח מחברים בין שני הקצוות של הרכיב או של הסוללה (במקביל). בנורה, האנרגיה החשמלית הופכת לאור ולחום. בסוללה, אנרגיה כימית הופכת לאנרגיה חשמלית.
שלושת הגדלים במעגל
מיליאמפר אמפר: מיליאמפר אמפר.
חוק אוהם
עוצמת הזרם ברכיב שווה למתח עליו חלקי ההתנגדות שלו:
ומכאן גם ו-.
•פי מתח, באותה התנגדות: פי זרם.
•פי התנגדות, באותו מתח: חצי זרם.
בגרף זרם-מתח של נגד מתקבל קו ישר שיוצא מראשית הצירים. כאן נגד של אוהם: ב- וולט עובר בו זרם של אמפר.
ממה תלויה ההתנגדות של תיל
בניסוי בודקים גורם אחד בכל פעם: משנים רק אותו (למשל את אורך התיל), משאירים קבועים את השאר (המתח, העובי, סוג החומר), ומודדים את הזרם במד זרם.
חישוב בחוק אוהם
1. רושמים מה נתון ומה מחפשים: שניים מתוך זרם, מתח והתנגדות.
2. מתאימים יחידות: זרם באמפר (מיליאמפר: מחלקים ב-), מתח בוולט, התנגדות באוהם.
3. בוחרים צורה: זרם , מתח , התנגדות .
4. מציבים, מחשבים ורושמים יחידה.
תפיסה שגויה: "הזרם נצרך בנורה". הזרם שנכנס לנורה שווה לזרם שיוצא ממנה: מד זרם לפני הנורה ואחריה מראה אותו מספר. מה שהנורה צורכת הוא אנרגיה: האנרגיה החשמלית הופכת בה לאור ולחום.
מתח וזרם הם לא אותו דבר. המתח הוא ה"דחיפה" של המקור, ויש אותו לסוללה גם כשהיא מונחת במגירה. הזרם הוא התנועה של המטען, והוא קיים רק כשהמעגל סגור. סוללה לא "מכילה זרם".
דוגמה א - זרם בנורה של פנס
נורה שההתנגדות שלה אוהם מחוברת לסוללה של וולט. מה עוצמת הזרם בנורה?
1. נתון: וולט, אוהם. מחפשים .
2. היחידות מתאימות.
3. מחפשים זרם: .
4. אמפר.
אמפר.
דוגמה ב - מציאת התנגדות מתוצאות מדידה
תלמידים חיברו נגד לסוללות שונות ומדדו את הזרם:
מה ההתנגדות של הנגד?
1. ממדידה למדידה המתח והזרם גדלים פי אותו מספר (פי , פי ), ולכן היחס ביניהם, ההתנגדות, קבוע.
2. בוחרים מדידה אחת: וולט, אמפר.
3. אוהם.
4. בדיקה במדידה אחרת: אוהם.
אוהם.
7. הספק ונצילות
הספק
קומקום חשמלי ונורת לילה קטנה מחוברים לאותו שקע, אבל הקומקום "שואב" אנרגיה הרבה יותר מהר. מה שמבדיל ביניהם הוא ההספק: כמה אנרגיה המכשיר ממיר בכל שנייה.
במדויק: הספק () הוא קצב המרת האנרגיה: כמות האנרגיה שמכשיר צורך או מפיק ביחידת זמן.
יחידה: ואט (W) ג'ול בשנייה. נורה של ואט ממירה ג'ול בכל שנייה. קילו-ואט (kW) ואט, מגה-ואט (MW) ואט.
ההספק של מכשיר חשמלי תלוי במתח ובזרם: ככל שהמתח גדול יותר וככל שהזרם גדול יותר, המכשיר ממיר יותר אנרגיה בכל שנייה. ההספק כתוב על כל מכשיר: מייבש שיער ואט, מקרר ואט, טלוויזיה ואט. תחנת כוח גדולה מספקת מאות מגה-ואט.
הספק, אנרגיה וזמן
חשבון החשמל: אנרגיה בקוט"ש הספק בקילו-ואט זמן בשעות. המחיר מספר הקוט"ש המחיר של קוט"ש אחד.
נצילות
בכל המרת אנרגיה, רק חלק מהאנרגיה הופך למה שרצינו (אנרגיה שימושית). השאר הופך בעיקר לחום שעובר לסביבה.
נצילות = האנרגיה השימושית חלקי האנרגיה המושקעת, כפול . למשל, אם מתוך ג'ול מושקעים ג'ול שימושיים: .
•הנצילות תמיד פחות מ-.
•נורת ליבון: רק כ- מהאנרגיה החשמלית הופכים לאור, והשאר לחום. נורת לד מפיקה את אותו אור בהספק קטן בהרבה, כי הנצילות שלה גבוהה בהרבה.
•במנוע של מכונית בנזין רק כרבע מהאנרגיה הכימית של הדלק הופך לאנרגיית תנועה.
חישוב נצילות
1. מזהים מה שימושי במכשיר (אור בנורה, גובה במנוף, חום במים בקומקום) ומה מושקע (בדרך כלל האנרגיה החשמלית או הכימית).
2. מחשבים את שתי האנרגיות באותה יחידה. אם נתון הספק וזמן: .
3. מחלקים שימושית במושקעת וכופלים ב-.
4. בדיקה: התוצאה בין ל-. יצא יותר? החלפתם בין המונה למכנה.
בחירה מושכלת של מכשיר חשמלי
אנרגיה והספק הם לא אותו דבר. הספק אומר כמה מהר, אנרגיה אומרת כמה בסך הכול. תנור של ואט שפועל דקה אחת צורך ג'ול. נורה של ואט שדולקת שעה צורכת ג'ול, פי יותר.
הספק גבוה לא אומר נצילות גבוהה. נורת ליבון של ואט מאירה פחות מנורת לד של ואט, כי רוב האנרגיה שלה הופכת לחום.
דוגמה א - עלות הפעלת תנור
תנור חשמלי בהספק קילו-ואט פועל שעה וחצי. המחיר של קוט"ש הוא ש"ח. כמה עולה האפייה?
1. נתון: קילו-ואט, שעות. ההספק בקילו-ואט והזמן בשעות, ולכן האנרגיה תצא בקוט"ש.
2. קוט"ש.
3. מחיר: ש"ח.
קוט"ש, שעולים ש"ח.
דוגמה ב - נצילות של כננת חשמלית
כננת חשמלית מרימה ארגז שמסתו ק"ג לגובה מטר, ב- שניות. בזמן הזה היא צורכת ג'ול אנרגיה חשמלית.
א. מה הנצילות של הכננת?
ב. מה ההספק החשמלי שהיא צורכת?
1. שימושי: אנרגיית הגובה של הארגז. ג'ול.
2. מושקע: האנרגיה החשמלית, ג'ול.
3. א: נצילות . שאר הג'ול הפכו לחום במנוע ובכבלים.
4. ב: ואט.
א. . ב. ואט.
8. חום, טמפרטורה, חום סגולי וחום כמוס
חום וטמפרטורה
אמבטיה של מים בטמפרטורה וכוס תה בטמפרטורה : התה חם יותר, אבל האמבטיה תחמם את חדר האמבטיה הרבה יותר כשהיא תתקרר, כי יש בה הרבה יותר מים. טמפרטורה אומרת כמה חם, וחום הוא כמה אנרגיה עברה.
במדויק: טמפרטורה היא מידה למצב החם או הקר של גוף, שקשורה לתנועת החלקיקים שלו: חלקיקים מהירים יותר, טמפרטורה גבוהה יותר. מודדים אותה במדחום, במעלות צלזיוס. חום () הוא אנרגיה שעוברת מגוף חם לגוף קר בגלל הפרש הטמפרטורות. מודדים אותו בג'ול או בקלוריות. החום עובר עד שהטמפרטורות משתוות.
טמפרטורה לא תלויה בכמות: כוס מים מסיר מים רותחים היא באותה טמפרטורה כמו הסיר. אבל כדי להביא סיר גדול לרתיחה צריך הרבה יותר חום מאשר לכוס. לכן בניסוי שבו מחממים על אותה להבה, במשך דקות, סיר גדול וסיר קטן מלאים במים, המים בסיר הקטן מתחממים הרבה יותר: שניהם קיבלו בערך אותו חום, אבל בסיר הגדול הוא מתחלק בין יותר מים.
חום מול טמפרטורה
חום סגולי
חום סגולי () הוא תכונה של חומר: כמות החום הדרושה כדי להעלות את הטמפרטורה של ק"ג מהחומר במעלה אחת. יחידה: ג'ול לק"ג למעלת צלזיוס.
השוואה: כשנותנים אותה כמות חום לאותה מסה של שני חומרים, החומר עם החום הסגולי הקטן יותר מתחמם יותר. למים יש חום סגולי גדול מאוד: הם מתחממים לאט ומתקררים לאט.
מה קובע בכמה גוף מתחמם
בניסוי בודקים גורם אחד בכל פעם. למשל, כדי לבדוק את השפעת סוג הנוזל (מים או שמן): לוקחים מסות שוות, באותה טמפרטורה התחלתית, מחממים באותו מחמם ובאותו זמן, ומודדים את הטמפרטורה כל דקה.
חום כמוס ושינוי מצב צבירה
חום כמוס () הוא תכונה של חומר: כמות האנרגיה הדרושה כדי לשנות את מצב הצבירה של ק"ג מהחומר, בלי שינוי בטמפרטורה. יחידה: ג'ול לק"ג.
- חום כמוס של היתוך: ממוצק לנוזל. למים (קרח) כ- ג'ול לק"ג.
- חום כמוס של רתיחה: מנוזל לגז. למים כ- ג'ול לק"ג, פי ויותר מההיתוך.
בזמן שינוי מצב צבירה החום משמש להרחקת החלקיקים זה מזה, ולא להאצת תנועתם, ולכן הטמפרטורה לא עולה. מים שמחממים מ- על להבה קבועה:
עד הדקה השמינית הטמפרטורה עולה. מהרגע שהמים רותחים, ב-, הקו אופקי: המים מקבלים חום כל הזמן, והוא הופך מים לאדים. הקו יישאר אופקי עד שכל המים יתאדו.
השוואת ההתחממות של שני גופים
1. בודקים מה שווה בשני הגופים ומה שונה: כמות החום (אותו מחמם ואותו זמן?), המסה, סוג החומר.
2. אם רק המסה שונה: הגוף עם המסה הקטנה מתחמם יותר.
3. אם רק סוג החומר שונה: החומר עם החום הסגולי הקטן מתחמם יותר.
4. בגרף טמפרטורה-זמן: הקו התלול יותר שייך לגוף שמתחמם מהר יותר. קו אופקי בזמן חימום פירושו שינוי מצב צבירה.
5. כותבים את ההסבר: מה שווה, מה שונה, ואיזה מושג (חום סגולי, מסה, חום כמוס) מסביר את התוצאה.
תפיסה שגויה: "בזמן רתיחה המים ממשיכים להתחמם". בזמן הרתיחה הטמפרטורה נשארת (בגובה פני הים). הגברת הלהבה רק גורמת למים לרתוח מהר יותר, כלומר להתאדות מהר יותר, ולא להיות חמים יותר.
חום סגולי מול חום כמוס: חום סגולי קשור לשינוי טמפרטורה בלי שינוי מצב צבירה. חום כמוס קשור לשינוי מצב צבירה בלי שינוי טמפרטורה.
חום וטמפרטורה הם לא אותו דבר. לשני גופים באותה טמפרטורה לא דרוש אותו חום כדי להתחמם: לגוף הגדול דרוש יותר. ו"קור" לא עובר מגוף לגוף: כשקרח מקרר משקה, החום עובר מהמשקה אל הקרח.
דוגמה - איזה קו שייך לשמן
מחממים על שני מחממים זהים כמויות שוות ( גרם) של מים ושל שמן בישול, שתיהן ב-. הגרף מראה את הטמפרטורה של שני הנוזלים. הקו התלול יותר הוא נוזל א, והקו המתון יותר הוא נוזל ב:
איזה מהנוזלים, א או ב, הוא השמן? הסבירו.
1. מה שווה: אותה מסה, אותה טמפרטורה התחלתית, אותו מחמם ואותו זמן, כלומר אותה כמות חום.
2. מה שונה: סוג החומר בלבד, ולכן ההבדל נובע מהחום הסגולי.
3. מהגרף: אחרי דקות נוזל א הגיע ל- (עלייה של מעלות), ונוזל ב ל- (עלייה של מעלות).
4. לשמן חום סגולי קטן מזה של המים (כ- לעומת ג'ול לק"ג למעלה), ולכן מאותה כמות חום הוא מתחמם יותר.
נוזל א הוא השמן: הוא מתחמם יותר מאותה כמות חום, כי החום הסגולי שלו קטן מזה של המים.
9. אנרגיה כימית
אנרגיה כימית
עצים בוערים במדורה ומחממים, הגוף שלנו "שורף" מזון ומקבל ממנו אנרגיה, והסוללה בטלפון מפעילה אותו. בכל המקרים האלה חומרים מגיבים זה עם זה, ואנרגיה שהייתה "אצורה" בהם משתחררת.
במדויק: אנרגיה כימית היא אנרגיה שקשורה לקשרים הכימיים בין האטומים בחומרים. בתהליך כימי קשרים במגיבים מתנתקים, וזה דורש השקעת אנרגיה, וקשרים חדשים בתוצרים נוצרים, וזה משחרר אנרגיה. לכן בתהליכים כימיים אנרגיה משתחררת או נקלטת.
האנרגיה הכימית היא בסיס לחיים ולטכנולוגיה: הנשימה התאית בכל תא בגוף, הבעירה של דלק במנוע ובתחנת כוח, והסוללה. בתהליך כימי האטומים רק מתחברים מחדש בדרך אחרת, והיסודות לא משתנים: מה שהיה פחמן וחמצן נשאר פחמן וחמצן.
תהליכים פולטי אנרגיה וקולטי אנרגיה
המרות של אנרגיה כימית בטבע ובטכנולוגיה
דלקים משמשים לחימום, לתחבורה ולייצור חשמל, ובכל שלב בשרשרת חלק מהאנרגיה הופך לחום שעובר לסביבה.
זיהוי תהליך פולט או קולט אנרגיה בניסוי
1. מודדים במדחום את הטמפרטורה של התערובת (או של הכלי) לפני התגובה.
2. מערבבים את החומרים ומודדים שוב במהלך התגובה ואחריה.
3. הטמפרטורה עלתה: אנרגיה משתחררת לסביבה, התהליך פולט אנרגיה.
4. הטמפרטורה ירדה: אנרגיה נלקחה מהסביבה, התהליך קולט אנרגיה.
5. מנמקים במאזן הקשרים: בפולט, יצירת הקשרים משחררת יותר ממה שניתוק הקשרים דורש; בקולט, ההפך.
טעות נפוצה: "האנרגיה נמצאת רק בדלק". בבעירה האנרגיה משתחררת מהתגובה בין הדלק לחמצן, ולכן בלי חמצן אין בעירה. ובסוללה "ריקה" לא נגמר החשמל, אלא נגמרו החומרים שמגיבים בה.
תהליך כימי מול תהליך גרעיני: בתהליך כימי משתנים הקשרים בין האטומים, והיסודות נשארים אותם יסודות. בתהליך גרעיני משתנה גרעין האטום, נוצרים יסודות אחרים, והאנרגיה שמשתחררת גדולה פי מיליונים בערך.
דוגמה - נר דולק מול חומץ וסודה
יעל הדליקה נר והחזיקה את ידה מעליו: היא הרגישה חום. אחר כך עירבבה חומץ עם סודה לשתייה בכוס, ומדחום בכוס ירד מ- ל-. קבעו לגבי כל תהליך אם הוא פולט אנרגיה או קולט אנרגיה, ונמקו בעזרת הקשרים הכימיים.
1. מה רואים: בבעירת הנר הסביבה מתחממת. בכוס הטמפרטורה ירדה.
2. מסקנה: בעירת הנר פולטת אנרגיה לסביבה. התגובה בכוס קולטת אנרגיה מהסביבה (מהמים ומהכוס), ולכן הם התקררו.
3. נימוק בבעירה: האנרגיה שמשתחררת ביצירת הקשרים בתוצרים (פחמן דו-חמצני ומים) גדולה מהאנרגיה שהושקעה בניתוק הקשרים בשעווה ובחמצן.
4. נימוק בכוס: האנרגיה שהושקעה בניתוק הקשרים במגיבים גדולה מהאנרגיה שהשתחררה ביצירת הקשרים בתוצרים, וההפרש נלקח מהסביבה.
בעירת הנר: פולטת אנרגיה (הסביבה מתחממת). חומץ וסודה: קולטת אנרגיה (הטמפרטורה ירדה). ההבדל: בפולט יצירת הקשרים משחררת יותר ממה שניתוקם דורש, ובקולט ההפך.