משולשים דומים
שני משולשים דומים כשאחד מהם הוא הגדלה או הקטנה של השני: אותה צורה בדיוק, רק בגודל אחר. כמו תמונה וההגדלה שלה.
במדויק: המשולשים ו- דומים (כותבים ) אם יש התאמה בין הקודקודים, , , , שבה כל שלוש הזוויות המתאימות שוות (, , ) וגם כל שלוש הצלעות המתאימות פרופורציוניות: . המנה המשותפת הזאת (מספר חיובי) נקראת יחס הדמיון. סדר האותיות ברישום הוא ההתאמה.
באיור : זוויות שוות מסומנות באותו מספר קשתות, וכל צלע של ארוכה פי 2 מהצלע המתאימה ב-. לכן .
כשיחס הדמיון הוא , הצלעות המתאימות שוות והמשולשים חופפים. כלומר משולשים חופפים הם מקרה פרטי של משולשים דומים.
תזכורת: פרופורציה
כמעט כל חישוב בדמיון משולשים מתחיל בשוויון בין שני יחסים, כמו . שוויון כזה נקרא פרופורציה.
במדויק: ארבעה מספרים חיוביים נמצאים בפרופורציה אם . זה מתקיים בדיוק כאשר (כפל בהצלבה): כל פרופורציה נותנת שוויון מכפלות, וכל שוויון מכפלות כזה נותן פרופורציה.
מתוך פרופורציה נתונה אפשר לקבל פרופורציות חדשות. אם , אז גם:
- (החלפת האמצעיים);
- (מוסיפים לשני האגפים).
למשל, אם , אז , כלומר .
1. משפט הדמיון ז.ז
שתי זוויות מספיקות
כדי להוכיח דמיון לא צריך לבדוק שלוש זוויות ושלושה יחסים. מספיק למצוא שתי זוויות שוות.
במדויק: משפט הדמיון ז.ז: אם שתי זוויות של משולש אחד שוות בהתאמה לשתי זוויות של משולש אחר, המשולשים דומים.
הזווית השלישית שווה ממילא, כי סכום הזוויות בכל משולש הוא . המשפט נותן גם את מה שלא בדקנו: הצלעות המתאימות פרופורציוניות. באיור בשני המשולשים יש זוויות של ושל , ולכן , למרות שהצלעות שונות.
משפט הדמיון ז.ז
אם וגם , אז , ולכן .
מאיפה מגיעות זוויות שוות
ישר המקביל לצלע במשולש
אם על , על ו-, אז : הזווית משותפת, ו- (זוויות מתאימות).
הוכחת דמיון לפי ז.ז
כשצריך להוכיח ששני משולשים דומים:
1. כותבים מה נתון ומה צריך להוכיח, ומסמנים את שני המשולשים בסרטוט.
2. מוצאים שני זוגות של זוויות שוות, ולכל זוג כותבים נימוק.
3. כותבים את הדמיון לפי סדר הקודקודים המתאימים (קודקודי הזוויות השוות באותם מקומות), ואת שם המשפט: ז.ז.
שלוש זוויות שוות מספיקות לדמיון, אבל לא לחפיפה. בחפיפה צריך גם צלע.
דוגמה - אלכסוני טרפז: זוויות מתחלפות וקודקודיות
בטרפז () האלכסונים ו- נחתכים בנקודה .
א. הוכיחו: .
ב. נתון: , . מצאו את היחס .
1. נתון: , האלכסונים נחתכים ב-. המטרה: דמיון המשולשים ו-, ואחר כך היחס .
2. : זוויות מתחלפות בין המקבילים ו-, והחותך .
3. : זוויות מתחלפות בין אותם מקבילים, והחותך .
4. לכן לפי ז.ז. (, , .)
5. ב: מהדמיון .
א. (ז.ז). ב. .
2. משפט הדמיון צ.ז.צ
שני יחסים וזווית ביניהם
לפעמים יודעים רק זווית אחת שווה, אבל יודעים גם אורכים. אז אפשר להשוות את היחסים של הצלעות שליד הזווית.
במדויק: משפט הדמיון צ.ז.צ: אם שתי צלעות של משולש אחד פרופורציוניות לשתי צלעות של משולש אחר, והזוויות הכלואות ביניהן שוות, המשולשים דומים.
באיור ו-, והזווית (שבין ל-) שווה לזווית (שבין ל-). לכן ביחס , וגם הצלע השלישית מקיימת .
משפט הדמיון צ.ז.צ
אם וגם , אז . מכאן גם , ושתי הזוויות האחרות שוות: , .
בדיקת צ.ז.צ
כשנתונה זווית שווה (או משותפת) בשני משולשים, ואורכי הצלעות שליד הזווית:
1. בכל משולש לוקחים את שתי הצלעות שיוצאות מקודקוד הזווית.
2. מחלקים קצרה בקצרה וארוכה בארוכה.
3. אם שתי המנות שוות, המשולשים דומים לפי צ.ז.צ. אם הן שונות, צ.ז.צ לא מתקיים.
4. ההתאמה: הקצרה מתאימה לקצרה, ולכן הקודקוד שבקצה הקצרה מתאים לקודקוד שבקצה הקצרה.
הזווית חייבת להיות בין שתי הצלעות. שני יחסים שווים וזווית שאינה כלואה ביניהן לא מספיקים לדמיון.
בזווית משותפת המשולש הקטן יכול להיות "הפוך": ההתאמה נקבעת לפי היחסים, לא לפי המראה. למשל, אם , , , , אז מתאימה ל-, ולא ל-.
דוגמה - זווית משותפת והתאמה הפוכה
במשולש הנקודה על הצלע והנקודה על הצלע . נתון: , , , .
א. הוכיחו: .
ב. נתון: . מצאו את .
1. נתון: , . המטרה: דמיון, ואחר כך .
2. הזווית משותפת לשני המשולשים.
3. במשולש הצלעות שליד הן ו-. במשולש הן ו-.
4. קצרה בקצרה: . ארוכה בארוכה: . המנות שוות.
5. לכן לפי צ.ז.צ, ביחס (, ).
6. ב: מתאימה ל-, ולכן , כלומר .
7. מהדמיון גם (מסומנות באיור). במשולש מתקיים (), ולכן . מכאן , כלומר אינו מקביל ל-.
א. (צ.ז.צ, יחס ). ב. .
3. משפט הדמיון צ.צ.צ
שלושה יחסים שווים
כשיודעים את אורכי כל הצלעות בשני המשולשים, לא צריך זוויות בכלל: מספיק לבדוק שכל הצלעות גדלו פי אותו מספר.
במדויק: משפט הדמיון צ.צ.צ: אם שלוש הצלעות של משולש אחד פרופורציוניות לשלוש הצלעות של משולש אחר, כלומר , המשולשים דומים.
באיור הצלעות של הן והצלעות של הן . בכל זוג מתאים המנה היא : . לכן המשולשים דומים, ומכאן שגם הזוויות המתאימות שוות.
משפט הדמיון צ.צ.צ
אם , אז , ולכן , , .
בדיקת צ.צ.צ
כשנתונים אורכי שלוש הצלעות בכל משולש:
1. מסדרים בכל משולש את הצלעות מהקצרה לארוכה.
2. מחלקים: קצרה בקצרה, בינונית בבינונית, ארוכה בארוכה.
3. אם שלוש המנות שוות, המשולשים דומים לפי צ.צ.צ. אם יש בהן שתי מנות שונות, המשולשים לא דומים.
4. ההתאמה: הקודקוד שמול הצלע הקצרה מתאים לקודקוד שמול הצלע הקצרה, וכך גם בבינונית ובארוכה.
שתי מנות שוות לא מספיקות: צריך את שלוש הצלעות. ( ו-: , אבל .)
דוגמה - מציאת ההתאמה לפי סדר האורכים
במשולש : , , . במשולש : , , .
א. הוכיחו שהמשולשים דומים, וכתבו את הדמיון בסדר הקודקודים הנכון.
ב. איזו זווית במשולש שווה לזווית ?
1. נתונים אורכי כל הצלעות. המטרה: לבדוק את שלוש המנות ולמצוא את ההתאמה.
2. מסדרים: ב-: . ב-: .
3. מנות: , , . שלושתן שוות, ולכן המשולשים דומים לפי צ.צ.צ, ביחס .
4. התאמת קודקודים לפי הצלע שמולם: מול (קצרה) נמצא , ומול נמצא : . מול (בינונית) נמצא , ומול נמצא : . מול (ארוכה) נמצא , ומול נמצא : .
5. לכן , ו- (שתיהן מול הצלע הארוכה).
א. (צ.צ.צ, יחס ). ב. .
4. זיהוי משולשים דומים והצלעות המתאימות
צלעות מתאימות
בשאלות רבות המשולשים הדומים מסתתרים בסרטוט: אחד בתוך השני, או הפוכים זה לזה. כדי לכתוב פרופורציה נכונה צריך לדעת איזו צלע מתאימה לאיזו.
במדויק: בשני משולשים דומים, צלעות מתאימות הן צלעות שמונחות מול זוויות מתאימות, כלומר מול קודקודים שמתאימים זה לזה בהתאמה של הדמיון. אם , הזוגות המתאימים הם ו-, ו-, ו-: כל צלע מתאימה לצלע שבנויה מהאותיות שבאותם מקומות ברישום.
באיור והזווית משותפת, ולכן (ז.ז). שימו לב שהמשולש "הפוך": הצלע שלו מתאימה ל-, ו- מתאימה ל-. לכן הצלע מופיעה בשני היחסים: .
קריאת הפרופורציה מתוך הרישום
אם :
ולכן .
זיהוי משולשים דומים בסרטוט
כשצריך למצוא יחס בין קטעים או להוכיח שוויון מכפלות:
1. מחפשים שני משולשים שהקטעים מהשאלה הם צלעות שלהם.
2. מוצאים זוויות שוות ומוכיחים את הדמיון.
3. כותבים את הדמיון כך שקודקודים של זוויות שוות יהיו באותם מקומות.
4. כותבים את שלושת היחסים לפי הרישום, ובוחרים את השניים שצריך.
5. שוויון מכפלות, כמו , מתקבל בכפל בהצלבה של שני יחסים.
לא מסתמכים על המראה. משולש דומה יכול להיות מסובב או הפוך, וצלע ש"נראית מקבילה" לצלע אחרת אינה בהכרח מתאימה לה. ההתאמה נקבעת רק לפי הזוויות השוות.
בדיקה עצמית: בכל יחס שכתבתם, המונה והמכנה צריכים להיות מול זוויות שוות.
דוגמה - ישרים נחתכים בלי מקבילים
הקטעים ו- נחתכים בנקודה . נתון: .
א. הוכיחו: .
ב. כתבו את שלושת היחסים השווים, והוכיחו: .
ג. נתון: , , . מצאו את .
1. נתון: . המטרה: דמיון, יחסים, ושוויון מכפלות.
2. (נתון), (זוויות קודקודיות).
3. לכן לפי ז.ז, בהתאמה , , .
4. ב: לפי הרישום: .
5. מהשוויון , בכפל בהצלבה: .
6. שימו לב: מתאימה ל-, ולא ל-. מונחת מול , מונחת מול , והזוויות האלה שוות (מהדמיון).
7. ג: , ולכן .
א. (ז.ז). ב. , ומכאן . ג. .
5. יחס הדמיון: חישוב אורכים
יחס הדמיון
יחס הדמיון אומר פי כמה כל צלע במשולש אחד גדולה (או קטנה) מהצלע המתאימה במשולש השני.
במדויק: אם , יחס הדמיון של ל- הוא המספר . יחס הדמיון של ל- הוא . כש- המשולש גדול יותר, כש- הוא קטן יותר, וכש- המשולשים חופפים.
באיור ביחס : כל צלע של היא כפול הצלע המתאימה של (, , ). יחס הדמיון של ל- הוא .
יחס הדמיון
אם ביחס : , כלומר , , .
חישוב אורך בעזרת דמיון
כשצריך אורך של צלע במשולש שדומה למשולש אחר:
1. מוכיחים את הדמיון וכותבים אותו בסדר הנכון.
2. מוצאים זוג צלעות מתאימות ששתיהן ידועות, ומחשבים את .
3. הצלע המבוקשת = כפול הצלע המתאימה לה (או חלקי , בכיוון ההפוך).
4. אם הצלע הידועה היא רק חלק מצלע (למשל ), מסמנים את הלא-ידוע ב- ופותרים משוואה מהפרופורציה.
כש-, הצלע שמתאימה ל- היא כולה, ולא . אינה צלע של אף אחד מהמשולשים הדומים.
דוגמה - צלע לא ידועה כחלק מצלע: משוואה
במשולש הנקודה על והנקודה על , כך ש-. נתון: , , , .
א. מצאו את .
ב. מצאו את .
1. נתון: ואורכים. המטרה: ו-.
2. משותפת, ו- (זוויות מתאימות, ). לכן (ז.ז).
3. יחס הדמיון של ל-: .
4. א: מסמנים . אז , ו-, כלומר .
5. כפל בהצלבה: , ולכן .
6. ב: .
א. . ב. .
6. יחס גבהים, תיכונים וחוצי זוויות במשולשים דומים
קטעים מתאימים
כשמגדילים משולש פי , לא רק הצלעות גדלות פי . גם הגובה, התיכון וחוצה הזווית גדלים פי .
במדויק: בשני משולשים דומים, גבהים מתאימים הם גבהים לצלעות מתאימות, תיכונים מתאימים הם תיכונים לצלעות מתאימות, וחוצי זוויות מתאימים הם חוצי זוויות של זוויות מתאימות (עד הצלע שמולן).
למה זה נכון, בגבהים: באיור גובה ב- ו- הגובה המתאים ב-. המשולשים ו- הם ישרי-זווית, ו-. לכן (ז.ז), ומכאן . בתיכונים ובחוצי זוויות ההוכחה דומה.
יחס קטעים מתאימים
במשולשים דומים ביחס :
•יחס גבהים מתאימים ;
•יחס תיכונים מתאימים ;
•יחס חוצי זוויות מתאימים .
הגובה לצלע הקצרה במשולש אחד מתאים לגובה לצלע הקצרה במשולש השני. גובה לצלע שאינה מתאימה נותן יחס אחר.
גם חוצה זווית נמדד מהקודקוד עד הצלע שמולו, ושני חוצי הזוויות צריכים לצאת מזוויות שוות.
דוגמה - תיכון וגובה מתאימים לפי יחס הדמיון
נתון: , , .
א. התיכון מ- לצלע שווה . מצאו את התיכון המתאים במשולש .
ב. הגובה מ- לצלע שווה . מצאו את הגובה המתאים במשולש .
1. נתון: הדמיון ו-, . המטרה: שני קטעים מתאימים.
2. ו- צלעות מתאימות (ראשון ושני ברישום), ולכן יחס הדמיון של ל- הוא .
3. א: התיכון מ- ל- מתאים לתיכון מ- ל- (, ). לכן התיכון ב- הוא .
4. ב: הגובה מ- ל- מתאים לגובה מ- ל-. לכן הגובה ב- הוא .
א. התיכון מ- ל-: . ב. הגובה מ- ל-: .
7. יחס רדיוסי המעגלים החוסמים והחסומים במשולשים דומים
רדיוסים במשולשים דומים
גם המעגלים שקשורים למשולש גדלים יחד איתו: כשמגדילים משולש פי , המעגל החוסם והמעגל החסום גדלים פי .
במדויק: המעגל החוסם משולש הוא המעגל שעובר דרך שלושת קודקודי המשולש (נסמן את הרדיוס שלו ). המעגל החסום במשולש הוא המעגל שמשיק לשלוש צלעות המשולש (נסמן את הרדיוס שלו ). בשני משולשים דומים, היחס בין הרדיוסים של המעגלים החוסמים שווה ליחס הדמיון, וגם היחס בין הרדיוסים של המעגלים החסומים שווה ליחס הדמיון.
בשני האיורים המשולש הגדול () הוא הגדלה של המשולש הקטן () פי . גם המעגל החוסם וגם המעגל החסום של המשולש הגדול גדולים פי מהמעגלים המתאימים של המשולש הקטן.
יחס הרדיוסים
אם ביחס , אז ו-.
במשולש ישר-זווית מרכז המעגל החוסם הוא אמצע היתר, ולכן שווה למחצית היתר.
דוגמה - משולשים ישרי-זווית: חוסם וחסום
במשולש () הניצבים הם ו-, ורדיוס המעגל החסום בו הוא . המשולש דומה למשולש (), והיתר שלו הוא .
מצאו את רדיוס המעגל החוסם ואת רדיוס המעגל החסום של המשולש .
1. נתון: ניצבי , רדיוס המעגל החסום בו, והיתר של . המטרה: ו- של .
2. היתר של לפי משפט פיתגורס: .
3. מתאים ל- (ראשון ושני ברישום), ולכן יחס הדמיון של ל- הוא .
4. המעגל החוסם של : המרכז באמצע היתר, ולכן . אז .
5. המעגל החסום: .
, .
8. יחס ההיקפים במצולעים דומים
מצולעים דומים
גם מרובעים ומצולעים אחרים יכולים להיות דומים: הגדלה או הקטנה של אותה צורה.
במדויק: שני מצולעים עם אותו מספר צלעות דומים אם יש התאמה בין הקודקודים לפי הסדר, שבה כל הזוויות המתאימות שוות וגם כל הצלעות המתאימות פרופורציוניות, באותו יחס (יחס הדמיון).
באיור המרובע הוא הגדלה של פי : הזוויות המתאימות שוות, וכל צלע גדלה פי .
במרובע, בשונה ממשולש, זוויות שוות לבד לא מספיקות לדמיון. בריבוע ובמלבן כל הזוויות ישרות, אבל ו-, ולכן הם לא דומים.
יחס ההיקפים
במצולעים דומים ביחס (גם במשולשים), היחס בין ההיקפים שווה ליחס הדמיון: .
הסיבה: כל צלע במצולע הראשון היא כפול הצלע המתאימה, ולכן גם הסכום שלהן הוא כפול הסכום.
כשנתונים ההיקפים, יחס הדמיון הוא , וממנו מוצאים כל צלע.
דוגמה - מציאת הצלעות מתוך יחס ההיקפים
המרובע דומה למרובע . הצלעות של הן , , , . היקף המרובע הוא . מצאו את צלעות המרובע .
1. נתון: הצלעות של והיקף . המטרה: צלעות .
2. היקף : .
3. יחס הדמיון של ל-: .
4. כל צלע של היא כפול הצלע המתאימה: , , , .
5. בדיקה: .
, , , .
9. יחס השטחים במצולעים דומים
יחס השטחים
כשמגדילים צורה פי , האורך גדל פי וגם הרוחב גדל פי . לכן השטח גדל פי , ולא פי .
במדויק: יחס השטחים של שני מצולעים הוא המנה בין השטחים שלהם, . כששני המצולעים דומים ביחס הדמיון (של הראשון לשני), המנה הזאת שווה ל-, כלומר לריבוע יחס הדמיון.
באיור , ו- הם אמצעי הצלעות. ארבעת המשולשים הקטנים חופפים (צ.צ.צ, כל צלע היא מחצית מצלע של ), וכל אחד מהם דומה ל- ביחס . המשולש מכיל ארבעה כאלה, ולכן השטח שלו גדול פי , למרות שהצלעות גדולות רק פי .
יחס השטחים
במצולעים דומים ביחס (גם במשולשים): . בכיוון ההפוך: אם ידוע, אז .
שטח של חלק מהמשולש
כשנתון שטח של משולש קטן ויחס בין קטעים, וצריך שטח של משולש גדול או של חלק ממנו:
1. מוכיחים דמיון ומוצאים את (לפעמים דרך , למשל ).
2. שטח המשולש הגדול = כפול שטח המשולש הקטן.
3. שטח החלק שנשאר (למשל טרפז) = ההפרש בין שני השטחים.
יחס השטחים הוא , לא . ויחס ההיקפים הוא , לא .
משולשים עם גובה משותף (קודקוד משותף ובסיסים על אותו ישר) אינם בהכרח דומים. היחס בין השטחים שלהם הוא היחס בין הבסיסים, בלי ריבוע.
דוגמה א - משולש קטן ידוע: שטח המשולש והטרפז
במשולש הנקודה על והנקודה על , כך ש-. נתון: , ושטח המשולש הוא .
מצאו את שטח המשולש ואת שטח הטרפז .
1. נתון: , , . המטרה: ו-.
2. (ז.ז: משותפת, מתאימות).
3. נסמן , . אז , ויחס הדמיון של ל- הוא .
4. .
5. .
, .
דוגמה ב - מיחס השטחים ליחס הצלעות
נתון: . שטח המשולש הוא , ושטח המשולש הוא . נתון: . מצאו את ואת היחס בין ההיקפים.
1. נתון: השטחים ו-. המטרה: ויחס ההיקפים.
2. , ולכן ( חיובי).
3. ו- מתאימות (שני ושלישי ברישום): , ולכן .
4. יחס ההיקפים שווה ל-: .
, .
10. פרופורציות במשולש ישר-זווית
הגובה ליתר והיטלי הניצבים
הגובה ליתר מחלק משולש ישר-זווית לשני משולשים ישרי-זווית קטנים. מתברר ששלושת המשולשים דומים זה לזה, ומזה מקבלים קשרים יפים בין הקטעים.
במדויק: במשולש שבו , הקטע הוא הגובה ליתר ( על ). הקטע הוא ההיטל של הניצב על היתר, והקטע הוא ההיטל של הניצב על היתר. ממוצע הנדסי של שני מספרים חיוביים ו- הוא .
באיור זוויות שוות מסומנות באותו מספר קשתות. (ז.ז: זווית ישרה, משותפת), (ז.ז: זווית ישרה, משותפת), ולכן גם .
הקשרים במשולש ישר-זווית
במשולש () עם הגובה ליתר :
- ו-: כל ניצב הוא ממוצע הנדסי של היתר ושל ההיטל שלו על היתר.
- : הגובה ליתר הוא ממוצע הנדסי של שני ההיטלים.
שימוש בקשרים
כשנתון משולש ישר-זווית עם הגובה ליתר:
1. מוכיחים את הדמיון שצריך, לפי ז.ז (זווית ישרה וזווית משותפת).
2. כותבים את הפרופורציה מתוך הרישום.
3. כפל בהצלבה נותן את שוויון המכפלות, וממנו מחשבים את הקטע.
הקשרים האלה אינם משפט שמצטטים בהוכחה. בפתרון מוכיחים קודם את דמיון המשולשים, ורק אחר כך משתמשים בפרופורציה.
ההיטל של הוא (הקטע שצמוד ל-), לא .
דוגמה - גובה וניצבים מתוך שני ההיטלים
במשולש הזווית ישרה, ו- הוא הגובה ליתר. נתון: , . מצאו את , ו-.
1. נתון: , , , . המטרה: , , .
2. : , ו- (שתיהן משלימות את ל-). ז.ז.
3. מהדמיון , ולכן , כלומר .
4. (ז.ז: זווית ישרה, משותפת). מכאן , ולכן , כלומר .
5. באותו אופן (): , כלומר .
6. בדיקה בפיתגורס: .
, , .
11. דמיון בהוכחות משולבות: מרובעים, קטע אמצעים וחפיפה
דמיון כשלב בהוכחה
בשאלות בגרות הדמיון הוא בדרך כלל שלב אחד מתוך כמה. התכונות של מקבילית, טרפז, קטע אמצעים או משולשים חופפים נותנות את הזוויות השוות, והדמיון נותן יחסים בין קטעים ובין שטחים.
במדויק: בהוכחה משולבת מוכיחים דמיון בעזרת עובדות מנושאים אחרים (למשל: צלעות נגדיות במקבילית מקבילות ושוות; קטע אמצעים במשולש מקביל לצלע השלישית ושווה למחציתה; צלעות וזוויות מתאימות במשולשים חופפים שוות), ומהדמיון מסיקים את המבוקש.
דוגמה חשובה: באיור ו- הם אמצעי ו-. קטע האמצעים מקביל ל-, ולכן ביחס . מכאן ששטח הוא משטח .
מה כל צורה נותנת לדמיון
תכנון הוכחה משולבת
כשנתונה צורה מורכבת וצריך להוכיח יחס או לחשב שטח:
1. כותבים מה נתון ומה המטרה.
2. הולכים מהמטרה אחורה: באילו משולשים נמצאים הקטעים מהיחס המבוקש?
3. מחפשים בתכונות הצורה (מקבילים, אמצעים, צלעות שוות) את הזוויות השוות ומוכיחים דמיון.
4. מהדמיון: יחס קטעים , יחס שטחים .
5. שטחים של משולשים עם גובה משותף: יחס הבסיסים.
בגלל ש-, הטרפז הוא משטח המשולש , ולא .
דוגמה - מקבילית עם אמצע צלע: יחסי קטעים ושטחים
מקבילית. אמצע הצלע . הקטע חותך את האלכסון בנקודה .
א. הוכיחו: .
ב. מצאו את היחס .
ג. נסמן את שטח המשולש ב-. הביעו באמצעות את שטח המשולש , את שטח המשולש ואת שטח המקבילית.
1. נתון: מקבילית, . המטרה: דמיון, יחס, ושטחים.
2. במקבילית . לכן (מתחלפות, החותך ), ו- (מתחלפות, החותך ).
3. לכן (ז.ז), בהתאמה , , .
4. ב: (צלעות נגדיות במקבילית) ו-, ולכן . זה יחס הדמיון, ולכן , וגם .
5. ג: .
6. למשולשים ו- יש גובה משותף מ- לישר . לכן , כלומר .
7. . האלכסון מחלק את המקבילית לשני משולשים חופפים, ולכן שטח המקבילית הוא .
א. (ז.ז). ב. . ג. , , .