תזכורת: שיפוע של ישר
השיפוע של ישר אומר בכמה משתנה כשמתקדמים על הישר יחידה אחת ימינה. שיפוע חיובי: הישר עולה. שיפוע שלילי: הישר יורד. שיפוע : הישר אופקי.
במדויק: השיפוע של ישר העובר דרך הנקודות ו-, כאשר , הוא . לכל שתי נקודות שונות על אותו ישר מתקבל אותו שיפוע. לישר המקביל לציר ה- (משוואה מהצורה ) אין שיפוע, כי בכל הנקודות שלו ואי אפשר לחלק באפס. לישר המקביל לציר ה- (משוואה מהצורה ) השיפוע הוא .
בכל הנושא הזה נשווה בין שיפועים של ישרים, ולכן קודם כול צריך לדעת למצוא שיפוע. בסרטוט: הישר שעובר דרך ו-. מ- ל- מתקדמים יחידות ימינה, ו- עולה יחידות (הקווים המקווקווים). לכן .
תזכורת: משוואה מפורשת ומשוואה כללית של ישר
את אותו ישר אפשר לכתוב בשתי צורות. למשל ו- הן משוואות של אותו ישר.
במדויק: משוואה מפורשת של ישר היא משוואה מהצורה : הוא השיפוע, ו- הוא שיעור ה- של נקודת החיתוך עם ציר ה-. משוואה כללית (סתומה) היא משוואה מהצורה , כאשר ו- אינם שניהם אפס. אם , מבודדים את ומקבלים משוואה מפורשת. אם , המשוואה היא : ישר המקביל לציר ה-, שאין לו משוואה מפורשת ואין לו שיפוע.
כדי לדעת מה השיפוע של ישר שנתון במשוואה כללית, מעבירים אגפים ומבודדים את . למשל ב-: , ולכן . השיפוע הוא .
1. ישרים מקבילים, מתלכדים ונחתכים לפי השיפועים
המצב ההדדי של שני ישרים
כשמסרטטים שני ישרים באותה מערכת צירים, יש רק שלוש אפשרויות: הם נפגשים בנקודה אחת, הם לא נפגשים אף פעם, או שזה בעצם אותו ישר. זה המצב ההדדי של שני הישרים.
במדויק: לכל שני ישרים במערכת צירים מתקיים בדיוק אחד מהמצבים:
- נחתכים: יש להם בדיוק נקודה משותפת אחת (נקודת החיתוך).
- מקבילים: הם ישרים שונים שאין להם אף נקודה משותפת.
- מתלכדים: זה אותו ישר. כל נקודה של ישר אחד נמצאת גם על הישר השני.
בגרף I: הישרים ו- (המקווקו). לשניהם אותו שיפוע , ולכן הם הולכים באותו כיוון ולא נפגשים: הם מקבילים. בגרף II: הישרים ו- (המקווקו). השיפועים שונים, ולכן הם נחתכים, בנקודה . ישרים מתלכדים נראים בסרטוט כקו אחד.
המצב ההדדי לפי השיפועים
עבור שני ישרים ו-:
ישרים המקבילים לציר ה-
•שני ישרים ו-: אם הם מקבילים, ואם הם מתלכדים.
•ישר וישר שיש לו שיפוע (כולל ): הם תמיד נחתכים, בנקודה ששיעור ה- שלה הוא .
קביעת המצב ההדדי של שני ישרים
כשנתונות משוואות של שני ישרים (מפורשות או כלליות):
1. כל משוואה כללית מעבירים לצורה מפורשת: מבודדים את . אם אין בה , זה ישר מהצורה .
2. משווים את השיפועים: שיפועים שונים - הישרים נחתכים.
3. אם השיפועים שווים, משווים את (נקודת החיתוך עם ציר ה-): שונה - מקבילים, שווה - מתלכדים.
משוואות שנראות שונות יכולות להיות של אותו ישר. היא בעצם . לכן תמיד מבודדים את לפני שמשווים.
לישרים מקבילים אין נקודת חיתוך. אם מנסים בכל זאת לפתור את מערכת המשוואות שלהם, מגיעים לשוויון שאינו נכון, כמו .
דוגמה - ישר אחד מול שלושה, חלקם במשוואה כללית
נתונים ארבעה ישרים:
I:
II:
III:
IV:
קבעו מה המצב ההדדי של ישר I עם כל אחד מהישרים II, III ו-IV. אם הישרים נחתכים, מצאו את נקודת החיתוך.
1. מבודדים את בכל משוואה כללית:
•II: , ולכן .
•III: , ולכן .
•IV: .
2. I ו-II: השיפועים שווים (), אבל שונה ( לעומת ). הישרים מקבילים.
3. I ו-III: השיפועים שווים () וגם שווה (). הישרים מתלכדים.
4. I ו-IV: השיפועים שונים ( לעומת ). הישרים נחתכים.
5. נקודת החיתוך של I ו-IV: , כלומר ו-. מציבים: .
6. בדיקה ב-IV: . נכון.
I ו-II מקבילים. I ו-III מתלכדים. I ו-IV נחתכים בנקודה .
2. משוואת ישר העובר בנקודה נתונה ומקביל לישר נתון
ישר דרך נקודה המקביל לישר נתון
לפעמים יודעים נקודה שהישר עובר דרכה, ויודעים שהוא מקביל לישר אחר. זה מספיק כדי למצוא את המשוואה שלו: לישרים מקבילים יש אותו שיפוע.
במדויק: דרך נקודה עובר ישר אחד בלבד שמקביל לישר נתון (או מתלכד איתו). אם ל- יש שיפוע , זה הישר דרך ששיפועו . אם מקביל לציר ה-, זה הישר . אם נמצאת על , מקבלים את עצמו.
בסרטוט: הישר הנתון והנקודה . הישר המקווקו עובר דרך בשיפוע , כמו הישר הנתון. המשוואה שלו: , כלומר .
משוואת ישר דרך המקביל לישר נתון
כשנתונים ישר ונקודה :
1. מוצאים את השיפוע של הישר הנתון. אם הוא במשוואה כללית, מבודדים את .
2. לישר המבוקש אותו שיפוע .
3. מציבים במשוואת ישר לפי שיפוע ונקודה: , ומבודדים את .
מקביל לישר המקביל לאחד הצירים
•מקביל לישר (מקביל לציר ה-) דרך : הישר .
•מקביל לישר (מקביל לציר ה-) דרך : הישר .
בדיקה: מציבים את במשוואה שקיבלתם, ומוודאים שהשיפוע שווה לשיפוע הנתון.
דוגמה - מקביל לישר שנתון במשוואה כללית
מצאו את משוואת הישר שעובר דרך הנקודה ומקביל לישר . היכן הישר שמצאתם חותך את ציר ה-?
1. השיפוע של הישר הנתון: , ולכן . השיפוע .
2. לישר המבוקש אותו שיפוע: .
3. מציבים את : , כלומר , ולכן .
4. בדיקה: . הנקודה על הישר.
5. חיתוך עם ציר ה-: מציבים ומקבלים .
. הישר חותך את ציר ה- בנקודה .
3. ישרים מאונכים: מכפלת השיפועים היא −1
ישרים מאונכים
שני ישרים מאונכים נחתכים בזווית ישרה, כמו הקווים של משבצת במחברת. יש קשר פשוט בין השיפועים שלהם: המכפלה שלהם היא .
במדויק: שני ישרים הם מאונכים (ניצבים) זה לזה אם הם נחתכים בזווית של . שני ישרים שיש לשניהם שיפוע, ו-, מאונכים זה לזה אם ורק אם . ישר המקביל לציר ה- וישר המקביל לציר ה- מאונכים זה לזה תמיד. לזוג כזה הכלל של המכפלה לא חל, כי לישר אין שיפוע.
בסרטוט: הישרים ו- (המקווקו). , ולכן הם מאונכים. הם נחתכים בנקודה , והריבוע הקטן מסמן את הזווית הישרה. ישר אחד עולה בתלילות, והשני יורד במתינות.
ישרים מאונכים
הישרים ו- מאונכים זה לזה אם ורק אם .
לכן אם , השיפוע של ישר המאונך לו הוא : הופכים את השבר ומחליפים את הסימן.
בדיקה אם שני ישרים מאונכים
כשנתונות משוואות של שני ישרים (מפורשות או כלליות):
1. מוצאים את השיפוע של כל ישר (במשוואה כללית מבודדים את ).
2. מכפילים את שני השיפועים.
3. המכפלה : הישרים מאונכים. כל מכפלה אחרת: לא מאונכים.
4. אם לאחד הישרים אין שיפוע (): הישרים מאונכים רק אם הישר השני הוא מהצורה .
טעות נפוצה: רק להחליף סימן () או רק להפוך (). צריך את שניהם. הישרים ו- לא מאונכים: .
דוגמה - זוג מאונך וזוג עם שיפועים נגדיים
קבעו בכל סעיף אם הישרים מאונכים זה לזה.
א. ו-
ב. ו-
1. א: מבודדים את . , ולכן , והשיפוע . , ולכן , והשיפוע .
2. מכפלת השיפועים בסעיף א: . הישרים מאונכים.
3. ב: השיפועים ו-. המכפלה . הישרים לא מאונכים (הם גם לא מקבילים, כי השיפועים שונים: הם נחתכים בזווית שאינה ישרה).
א. מאונכים. ב. לא מאונכים.
4. משוואת ישר המאונך לישר נתון, כולל גובה במשולש
ישר מאונך דרך נקודה, וגובה במשולש
מנקודה אפשר "להוריד" ישר שפוגש ישר נתון בזווית ישרה. כך מוצאים, למשל, את הגובה במשולש: הוא יוצא מקדקוד ומאונך לצלע שמולו.
במדויק: דרך נקודה עובר ישר אחד בלבד שמאונך לישר נתון . הגובה מהקדקוד במשולש הוא הקטע , כאשר היא הנקודה על הישר שעליו מונחת הצלע , ו- מאונך לישר הזה. אורך הגובה הוא אורך הקטע .
בסרטוט: המשולש עם , , . הצלע מונחת על הישר . הגובה (המקווקו) מאונך ל- ופוגש אותה בנקודה . בעזרת אורך הגובה מחשבים את שטח המשולש: .
משוואת ישר דרך המאונך לישר נתון
כשנתונים ישר ונקודה :
1. מוצאים את השיפוע של הישר הנתון.
2. אם : השיפוע של הישר המבוקש הוא .
3. מציבים ב- ומבודדים את .
אם הישר הנתון הוא , הישר המבוקש הוא . אם הישר הנתון הוא , הישר המבוקש הוא .
גובה במשולש מהקדקוד
כשנתונים קדקודי המשולש (או משוואות הצלעות שלו):
1. מוצאים את השיפוע של הצלע , ואת המשוואה שלה.
2. משוואת הגובה: הישר דרך המאונך ל- (לפי דרך הפתרון לישר מאונך).
3. הנקודה , שבה הגובה פוגש את : פותרים את מערכת המשוואות של הגובה ושל .
4. אורך הגובה: המרחק בין ל-, .
5. אם צריך שטח: .
הגובה עובר דרך הקדקוד ומאונך לצלע שמול הקדקוד. הגובה מ- לא עובר דרך אמצע , חוץ מהמקרה שבו .
דוגמה - גובה מקדקוד, נקודת המפגש ושטח המשולש
קדקודי המשולש הם , , . הוא הגובה לצלע .
א. מצאו את משוואת הישר .
ב. מצאו את משוואת הגובה .
ג. מצאו את שיעורי הנקודה .
ד. חשבו את שטח המשולש .
1. נתון: שלושת הקדקודים, ו- מאונך ל-. המטרה: משוואות ו-, הנקודה ושטח המשולש.
2. שיפוע : . משוואה: , כלומר .
3. שיפוע הגובה: . דרך : , כלומר .
4. היא נקודת החיתוך: . כופלים ב-: , ולכן ו-. מציבים: . .
5. אורך הגובה: .
6. אורך הצלע: .
7. שטח: .
א. . ב. . ג. . ד. יחידות שטח.
5. קדקודי משולש והיקפו ממשוואות צלעותיו
משולש שצלעותיו מונחות על שלושה ישרים
שלושה ישרים שנחתכים זה עם זה, כל זוג בנקודה אחרת, "סוגרים" ביניהם משולש. כל קדקוד של המשולש הוא המקום שבו שתי צלעות נפגשות.
במדויק: אם כל שניים מבין שלושה ישרים נחתכים, ושלושת הישרים לא עוברים כולם דרך אותה נקודה, הם יוצרים משולש. הקדקודים של המשולש הם שלוש נקודות החיתוך של זוגות הישרים. הקדקוד הוא נקודת החיתוך של הישרים שעליהם מונחות הצלעות ו- (שתי הצלעות שהאות מופיעה בשמן).
בסרטוט: הצלע מונחת על הישר , הצלע על הישר והצלע על הישר . הישרים ממשיכים מעבר לקדקודים, והמשולש הוא החלק הסגור ביניהם.
קדקודי המשולש והיקפו
כשנתונות משוואות שלוש הצלעות של המשולש (מפורשות או כלליות):
1. לכל קדקוד בוחרים את שתי הצלעות שנפגשות בו (למשל : הצלעות ו-).
2. פותרים את מערכת המשוואות של שני הישרים: השוואה (כששתי המשוואות מפורשות) או הצבה. הפתרון הוא הקדקוד.
3. אחרי שמצאו את שלושת הקדקודים, מחשבים את אורך כל צלע: .
4. ההיקף הוא סכום שלוש הצלעות.
צלע המקבילה לציר ה- או לציר ה-: האורך הוא פשוט ההפרש בין השיעורים שמשתנים. בין ל- האורך .
בדיקה: כל קדקוד צריך לקיים את המשוואות של שתי הצלעות שעוברות בו.
דוגמה - צלע אחת אופקית ושתיים במשוואה כללית
הצלעות של המשולש מונחות על הישרים:
:
:
:
א. מצאו את שיעורי הקדקודים , ו-.
ב. חשבו את היקף המשולש.
1. נתון: משוואות שלוש הצלעות. המטרה: הקדקודים וההיקף.
2. (צלעות ו-): מציבים ב-: , ולכן ו-. .
3. (צלעות ו-): מציבים ב-: , ולכן ו-. .
4. (צלעות ו-): מ-: . מציבים ב-: , כלומר , ולכן ו-. מציבים: . .
5. בדיקה: ו-. נכון.
6. אורכי הצלעות: . . .
7. ההיקף: .
א. , , . ב. ההיקף יחידות.
6. זיהוי מרובע: מקבילית, טרפז או מרובע כללי
מקבילית, טרפז ומרובע כללי
במרובע יש שני זוגות של צלעות נגדיות. לפי כמה מהזוגות האלה מקבילים, יודעים איזה מרובע זה.
במדויק: במרובע הצלעות הן , , , (לפי סדר האותיות), והזוגות של צלעות נגדיות הם ו-, ו-.
- מקבילית: מרובע ששני הזוגות של הצלעות הנגדיות בו מקבילים.
- טרפז: מרובע שיש בו זוג אחד בלבד של צלעות נגדיות מקבילות. הצלעות המקבילות נקראות בסיסים, והשתיים האחרות שוקיים.
- מרובע כללי: מרובע שאין בו אף זוג של צלעות נגדיות מקבילות.
בגרף I: טרפז. (שיפוע לשתיהן), אבל ו- לא מקבילות. בגרף II: מקבילית. (שיפוע ) וגם (שיפוע ).
סוג המרובע לפי הצלעות הנגדיות
שתי צלעות מקבילות כשיש להן אותו שיפוע, או כששתיהן מקבילות לציר ה- (בלי שיפוע).
זיהוי מרובע ממשוואות ארבע הצלעות
כשנתונות משוואות הצלעות , , , :
1. מוצאים את השיפוע של כל צלע (משוואה כללית מעבירים לצורה מפורשת).
2. משווים את השיפועים של ושל .
3. משווים את השיפועים של ושל .
4. סופרים כמה זוגות מקבילים, וקובעים את סוג המרובע לפי הטבלה.
זיהוי מרובע מארבעת הקדקודים
כשנתונים הקדקודים , , , (לפי סדר ההקפה):
1. מחשבים את השיפוע של כל צלע לפי שני הקדקודים שלה: . אם לשני הקדקודים אותו שיעור , הצלע מקבילה לציר ה- ואין לה שיפוע.
2. משווים את עם , ואת עם .
3. קובעים את סוג המרובע לפי מספר הזוגות המקבילים.
משווים רק צלעות נגדיות. שתי צלעות סמוכות, כמו ו-, נפגשות בקדקוד, ולכן הן אף פעם לא מקבילות.
דרך נוספת לזהות מקבילית: במקבילית האלכסונים חוצים זה את זה. לכן אם לאלכסונים ו- יש אותה נקודת אמצע, המרובע הוא מקבילית.
דוגמה א - מרובע הנתון במשוואות הצלעות
הצלעות של המרובע מונחות על הישרים:
:
:
:
:
קבעו אם המרובע הוא מקבילית, טרפז או מרובע כללי. נמקו.
1. נתון: משוואות ארבע הצלעות. המטרה: סוג המרובע.
2. מבודדים את : : , כלומר . : , כלומר .
3. השיפועים: : . : . : . : .
4. ו-: אותו שיפוע , ו- שונה ( לעומת ). הצלעות מקבילות.
5. ו-: השיפועים ו- שונים. הצלעות לא מקבילות.
6. יש זוג אחד בלבד של צלעות נגדיות מקבילות.
טרפז: , ו- לא מקבילה ל-.
דוגמה ב - מרובע הנתון בארבעת הקדקודים
קדקודי המרובע הם , , , .
קבעו אם המרובע הוא מקבילית, טרפז או מרובע כללי. נמקו.
1. נתון: ארבעת הקדקודים. המטרה: סוג המרובע.
2. שיפוע : . שיפוע : . לכן .
3. שיפוע : . שיפוע : . לכן .
4. שני הזוגות של צלעות נגדיות מקבילים.
5. בדיקה בדרך האלכסונים: אמצע הוא , ואמצע הוא . אותה נקודה.
מקבילית: וגם .
7. זיהוי משולש ישר זווית ומרובעים מיוחדים בעזרת שיפועים
זווית ישרה בצורה: משולש ישר זווית ומרובעים מיוחדים
בעזרת השיפועים אפשר לגלות זווית ישרה בלי למדוד: שתי צלעות מאונכות כשמכפלת השיפועים שלהן היא . כך מזהים משולש ישר זווית, ומרובעים מיוחדים.
במדויק:
- משולש ישר זווית: משולש שאחת מזוויותיו היא , כלומר שתיים מצלעותיו מאונכות זו לזו.
- מלבן: מקבילית שיש בה זווית ישרה (ואז כל הזוויות בה ישרות).
- מעוין: מרובע שכל צלעותיו שוות. כל מעוין הוא מקבילית, והאלכסונים שלו מאונכים זה לזה.
- ריבוע: מלבן שהוא גם מעוין.
- טרפז ישר זווית: טרפז שאחת השוקיים שלו מאונכת לבסיסים.
בגרף I: משולש ישר זווית. (שיפוע ) מאונכת ל- (שיפוע ), כי . הזווית הישרה היא בקדקוד . בגרף II: מעוין. זו מקבילית ( בשיפוע , בשיפוע ), והאלכסונים המקווקווים מאונכים: מקביל לציר ה- (), ו- מקביל לציר ה- ().
מה בודקים בעזרת שיפועים
שתי צלעות מאונכות כשמכפלת השיפועים שלהן , או כשאחת מקבילה לציר ה- והשנייה לציר ה-.
בדיקה אם משולש הוא ישר זווית
כשנתונים שלושת הקדקודים של משולש (או משוואות הצלעות):
1. מחשבים את השיפועים של שלוש הצלעות.
2. מכפילים כל זוג שיפועים ( עם , עם , עם ).
3. אם אחת המכפלות היא , המשולש ישר זווית. הזווית הישרה היא בקדקוד המשותף לשתי הצלעות האלה.
4. אם אף מכפלה אינה (ואין צלע אופקית עם צלע אנכית), המשולש אינו ישר זווית.
זיהוי מלבן, מעוין או ריבוע
כשנתונים ארבעת הקדקודים , , , (לפי סדר ההקפה):
1. מראים שהמרובע מקבילית: וגם .
2. בודקים זווית ישרה: האם מאונכת ל-? אם כן, זה מלבן.
3. בודקים אלכסונים: מחשבים את השיפועים של ושל . האם הם מאונכים? אם כן, זה מעוין.
4. אם גם שלב 2 וגם שלב 3 מתקיימים, זה ריבוע.
קודם מקבילית, ורק אחר כך זוויות ואלכסונים. גם במרובע שאינו מקבילית יכולים להיות אלכסונים מאונכים (למשל בדלתון), ואז הוא לא מעוין.
משולש ישר זווית אפשר לבדוק גם במשפט פיתגורס, בעזרת אורכי הצלעות. בעזרת השיפועים לא צריך לחשב אורכים, ורואים מיד אילו שתי צלעות מאונכות.
דוגמה א - משולש: באיזה קדקוד הזווית הישרה
קדקודי המשולש הם , , .
הוכיחו שהמשולש ישר זווית, וקבעו באיזה קדקוד נמצאת הזווית הישרה.
1. נתון: שלושת הקדקודים. המטרה: להראות ששתי צלעות מאונכות ולמצוא את הקדקוד המשותף להן.
2. השיפועים: : . : . : .
3. ו-: . הצלעות מאונכות.
4. שאר הזוגות: ו-. אין זווית ישרה נוספת.
5. הקדקוד המשותף: ו- נפגשות בקדקוד , ולכן .
המשולש ישר זווית, כי . הזווית הישרה היא בקדקוד .
דוגמה ב - מרובע: מקבילית עם אלכסונים מאונכים
קדקודי המרובע הם , , , .
א. הראו שהמרובע הוא מקבילית.
ב. האם המרובע הוא מלבן? האם הוא מעוין? נמקו.
1. נתון: ארבעת הקדקודים. המטרה: להראות שזו מקבילית, ולבדוק זווית ישרה ואלכסונים מאונכים.
2. השיפועים: : . : . : . : .
3. וגם , ולכן מקבילית.
4. מלבן? ו-: . אין זווית ישרה, ולכן זה לא מלבן.
5. מעוין? שיפוע : . שיפוע : . המכפלה : האלכסונים מאונכים, ולכן זה מעוין.
6. זה מעוין שאינו מלבן, ולכן גם לא ריבוע.
א. ו-. ב. לא מלבן (אין זווית ישרה). מעוין (מקבילית שהאלכסונים שלה מאונכים).