דילוג לתוכן המרכזי

סיכום מכפלה סקלרית

מתמטיקה כיתה י"ב 5 יח"ל · 4 נושאים

כל מה שצריך לדעת במכפלה סקלרית: המושגים, הכללים, דרכי הפתרון בצעדים ודוגמה פתורה לכל נושא. לחזרה מהירה לפני מבחן - הסיכום המקוצר או דף הנוסחאות.

תזכורת: וקטור, אורכו ווקטור האפס

וקטור הוא קטע מכוון: יש לו אורך ויש לו כיוון. מסמנים אותו באות אחת, כמו u‾\underline{u}, או לפי נקודת ההתחלה ונקודת הסיום שלו, כמו AB→\overrightarrow{AB}. את האורך מסמנים בקווים: ∣u‾∣|\underline{u}|, ∣AB→∣|\overrightarrow{AB}|.

במדויק: האורך ∣AB→∣|\overrightarrow{AB}| הוא האורך של הקטע ABAB. האורך של וקטור הוא מספר שאינו שלילי. הוא 00 רק בווקטור האפס 0‾\underline{0} (למשל AA→=0‾\overrightarrow{AA}=\underline{0}), ולווקטור האפס אין כיוון.

לשני וקטורים שווים יש אותו אורך ואותו כיוון, גם אם הם מתחילים בנקודות שונות. לכן מותר להזיז וקטור בלי לשנות אותו. במקבילית ABCDABCD, למשל, AB→=DC→\overrightarrow{AB}=\overrightarrow{DC}.

uuABCD

הזווית בין שני וקטורים

כששני וקטורים יוצאים מאותה נקודה, נוצרת ביניהם זווית, כמו בין שתי קרניים. אם הם לא יוצאים מאותה נקודה, מזיזים אחד מהם (מחליפים אותו בווקטור ששווה לו) עד שיתחילו באותה נקודה.

במדויק: יהיו u‾\underline{u} ו-v‾\underline{v} וקטורים השונים מ-0‾\underline{0}. משרטטים אותם מאותה נקודה OO: u‾=OP→\underline{u}=\overrightarrow{OP} ו-v‾=OQ→\underline{v}=\overrightarrow{OQ}. הזווית בין u‾\underline{u} ל-v‾\underline{v} היא α=∠POQ\alpha=\angle POQ, ומתקיים 0∘≤α≤180∘0^\circ\le\alpha\le180^\circ. α=0∘\alpha=0^\circ כשלשני הווקטורים אותו כיוון, ו-α=180∘\alpha=180^\circ כשהכיוונים שלהם הפוכים. לווקטור האפס אין כיוון, ולכן אין לו זווית עם וקטור אחר.

כש-u‾\underline{u} ו-v‾\underline{v} יוצאים מאותה נקודה OO, הזווית ביניהם היא α\alpha שבקודקוד OO.

uvαOPQ

כש-u‾=AB→\underline{u}=\overrightarrow{AB} ו-v‾=BC→\underline{v}=\overrightarrow{BC}, הווקטור u‾\underline{u} נגמר בנקודה שבה v‾\underline{v} מתחיל. ממשיכים את u‾\underline{u} מעבר ל-BB (הקטע המקווקו). הזווית בין הווקטורים היא α\alpha, הזווית החיצונית ליד BB, ולא ∠ABC\angle ABC: α=180∘−∠ABC\alpha=180^\circ-\angle ABC.

uvαABCE

תזכורת: קוסינוס של זווית ישרה ושל זווית קהה

הזווית בין שני וקטורים יכולה להיות חדה, ישרה או קהה. את הקוסינוס של כל זווית כזאת מכירים ממעגל היחידה.

במדויק: לכל זווית 0∘≤α≤180∘0^\circ\le\alpha\le180^\circ: cos⁡(180∘−α)=−cos⁡α\cos(180^\circ-\alpha)=-\cos\alpha. לכן cos⁡α>0\cos\alpha>0 כש-α\alpha חדה, cos⁡90∘=0\cos90^\circ=0, ו-cos⁡α<0\cos\alpha<0 כש-α\alpha קהה. בקצוות: cos⁡0∘=1\cos0^\circ=1 ו-cos⁡180∘=−1\cos180^\circ=-1. למשל cos⁡120∘=−cos⁡60∘=−12\cos120^\circ=-\cos60^\circ=-\frac12 ו-cos⁡135∘=−22\cos135^\circ=-\frac{\sqrt2}{2}.

1. מכפלה סקלרית: הגדרה ותכונות

המכפלה הסקלרית

כבר חיברנו וקטורים וכפלנו וקטור במספר. עכשיו נכיר פעולה בין שני וקטורים שהתוצאה שלה היא מספר (סקלר) ולא וקטור. לכן היא נקראת מכפלה סקלרית.

במדויק: לשני וקטורים u‾\underline{u} ו-v‾\underline{v} השונים מ-0‾\underline{0}, המכפלה הסקלרית היא המספר u‾⋅v‾=∣u‾∣⋅∣v‾∣⋅cos⁡α\underline{u}\cdot\underline{v}=|\underline{u}|\cdot|\underline{v}|\cdot\cos\alpha, כאשר α\alpha היא הזווית בין u‾\underline{u} ל-v‾\underline{v}. אם אחד הווקטורים הוא 0‾\underline{0}, המכפלה הסקלרית היא 00.

האורכים ∣u‾∣|\underline{u}| ו-∣v‾∣|\underline{v}| חיוביים, ולכן הסימן של המכפלה נקבע רק לפי cos⁡α\cos\alpha: בזווית חדה המכפלה חיובית, בזווית ישרה היא 00, ובזווית קהה היא שלילית.

uvαOAB
uvOAB
uvαOAB

נוסחת המכפלה הסקלרית והסימן שלה

u‾⋅v‾=∣u‾∣⋅∣v‾∣⋅cos⁡α\underline{u}\cdot\underline{v}=|\underline{u}|\cdot|\underline{v}|\cdot\cos\alpha, כאשר α\alpha הזווית בין u‾\underline{u} ל-v‾\underline{v}.

הזווית α\alpha בין u‾\underline{u} ל-v‾\underline{v}u‾⋅v‾\underline{u}\cdot\underline{v}
חדה, או 0∘0^\circחיובית
ישרה00
קהה, או 180∘180^\circשלילית

זיהוי הזווית בין וקטורים לפי הנקודות

איך הווקטורים נפגשיםהזווית בין הווקטורים
יוצאים מאותה נקודה: BA→\overrightarrow{BA} ו-BC→\overrightarrow{BC}∠ABC\angle ABC
נגמרים באותה נקודה: AB→\overrightarrow{AB} ו-CB→\overrightarrow{CB}∠ABC\angle ABC
אחד נגמר בנקודה שבה השני מתחיל: AB→\overrightarrow{AB} ו-BC→\overrightarrow{BC}180∘−∠ABC180^\circ-\angle ABC
לא נפגשיםמחליפים אחד מהם בווקטור ששווה לו, עד שהם נפגשים

תכונות המכפלה הסקלרית

לכל וקטורים u‾\underline{u}, v‾\underline{v}, w‾\underline{w} ולכל מספר tt:

- וקטור בעצמו: u‾⋅u‾=∣u‾∣2\underline{u}\cdot\underline{u}=|\underline{u}|^2. מסמנים u‾⋅u‾=u‾2\underline{u}\cdot\underline{u}=\underline{u}^2. לכן ∣u‾∣=u‾2|\underline{u}|=\sqrt{\underline{u}^2}.

- חילוף: u‾⋅v‾=v‾⋅u‾\underline{u}\cdot\underline{v}=\underline{v}\cdot\underline{u}.

- הוצאת מספר: (tu‾)⋅v‾=u‾⋅(tv‾)=t(u‾⋅v‾)(t\underline{u})\cdot\underline{v}=\underline{u}\cdot(t\underline{v})=t(\underline{u}\cdot\underline{v}).

- פילוג: u‾⋅(v‾+w‾)=u‾⋅v‾+u‾⋅w‾\underline{u}\cdot(\underline{v}+\underline{w})=\underline{u}\cdot\underline{v}+\underline{u}\cdot\underline{w}.

מכפלה סקלרית מקוצרת

בזכות הפילוג והחילוף פותחים סוגריים כמו בכפל מקוצר:

- (u‾+v‾)2=u‾2+2u‾⋅v‾+v‾2(\underline{u}+\underline{v})^2=\underline{u}^2+2\underline{u}\cdot\underline{v}+\underline{v}^2

- (u‾−v‾)2=u‾2−2u‾⋅v‾+v‾2(\underline{u}-\underline{v})^2=\underline{u}^2-2\underline{u}\cdot\underline{v}+\underline{v}^2

- (u‾+v‾)⋅(u‾−v‾)=u‾2−v‾2(\underline{u}+\underline{v})\cdot(\underline{u}-\underline{v})=\underline{u}^2-\underline{v}^2

- (u‾+v‾+w‾)2=u‾2+v‾2+w‾2+2u‾⋅v‾+2u‾⋅w‾+2v‾⋅w‾(\underline{u}+\underline{v}+\underline{w})^2=\underline{u}^2+\underline{v}^2+\underline{w}^2+2\underline{u}\cdot\underline{v}+2\underline{u}\cdot\underline{w}+2\underline{v}\cdot\underline{w}

דרך הפתרון

פתיחת סוגריים במכפלה סקלרית

כשצריך לחשב מכפלה של שני ביטויים, כמו (2u‾+v‾)⋅(u‾−v‾)(2\underline{u}+\underline{v})\cdot(\underline{u}-\underline{v}):

1. כופלים כל איבר בסוגריים הראשונים בכל איבר בסוגריים השניים (פילוג).

2. מוציאים את המספרים אל מחוץ למכפלה: (2u‾)⋅v‾=2u‾⋅v‾(2\underline{u})\cdot\underline{v}=2\underline{u}\cdot\underline{v}.

3. מאחדים איברים דומים בעזרת החילוף: v‾⋅u‾=u‾⋅v‾\underline{v}\cdot\underline{u}=\underline{u}\cdot\underline{v}.

4. מציבים u‾2=∣u‾∣2\underline{u}^2=|\underline{u}|^2 ואת המכפלות הסקלריות הידועות.

שים לב

המכפלה הסקלרית היא מספר ולא וקטור. ב-u‾⋅v‾=∣u‾∣⋅∣v‾∣⋅cos⁡α\underline{u}\cdot\underline{v}=|\underline{u}|\cdot|\underline{v}|\cdot\cos\alpha הנקודה באגף השמאלי היא פעולה בין וקטורים, והכפל באגף הימני הוא כפל של מספרים.

שים לב

אי אפשר "לצמצם" וקטור: מ-u‾⋅v‾=u‾⋅w‾\underline{u}\cdot\underline{v}=\underline{u}\cdot\underline{w} לא נובע ש-v‾=w‾\underline{v}=\underline{w}. נובע רק ש-u‾⋅(v‾−w‾)=0\underline{u}\cdot(\underline{v}-\underline{w})=0.

שים לב

לפני שמציבים בנוסחה בודקים מהי הזווית בין הווקטורים, ולא סתם זווית בשרטוט. במשולש שווה צלעות הזווית בין AB→\overrightarrow{AB} ל-BC→\overrightarrow{BC} היא 120∘120^\circ, ולכן המכפלה שלהם שלילית.

דוגמה - מכפלות בריבוע: זיהוי זוויות ופתיחת סוגריים

ABCDABCD הוא ריבוע שאורך צלעו 33. חשבו:

א. AB→⋅AC→\overrightarrow{AB}\cdot\overrightarrow{AC}

ב. AB→⋅CD→\overrightarrow{AB}\cdot\overrightarrow{CD}

ג. AB→⋅BD→\overrightarrow{AB}\cdot\overrightarrow{BD}

ד. (AB→+AD→)⋅(AB→−2AD→)(\overrightarrow{AB}+\overrightarrow{AD})\cdot(\overrightarrow{AB}-2\overrightarrow{AD})

פתרון

1. נתון: כל הצלעות 33, כל הזוויות 90∘90^\circ, האלכסון AC=BD=32AC=BD=3\sqrt2, והאלכסון יוצר עם הצלעות זוויות של 45∘45^\circ. המטרה: בכל סעיף לזהות את הזווית בין הווקטורים ולהציב.

ABCD

2. א: שני הווקטורים יוצאים מ-AA, והזווית ביניהם ∠BAC=45∘\angle BAC=45^\circ. AB→⋅AC→=3⋅32⋅22=9\overrightarrow{AB}\cdot\overrightarrow{AC}=3\cdot3\sqrt2\cdot\frac{\sqrt2}{2}=9.

3. ב: בריבוע CD→=−AB→\overrightarrow{CD}=-\overrightarrow{AB}, הכיוונים הפוכים והזווית 180∘180^\circ. AB→⋅CD→=3⋅3⋅(−1)=−9\overrightarrow{AB}\cdot\overrightarrow{CD}=3\cdot3\cdot(-1)=-9.

4. ג: AB→\overrightarrow{AB} נגמר ב-BB ושם BD→\overrightarrow{BD} מתחיל, ולכן הזווית 180∘−∠ABD=180∘−45∘=135∘180^\circ-\angle ABD=180^\circ-45^\circ=135^\circ. AB→⋅BD→=3⋅32⋅(−22)=−9\overrightarrow{AB}\cdot\overrightarrow{BD}=3\cdot3\sqrt2\cdot(-\frac{\sqrt2}{2})=-9.

5. ד: פותחים סוגריים: AB→2−2AB→⋅AD→+AD→⋅AB→−2AD→2=AB→2−AB→⋅AD→−2AD→2\overrightarrow{AB}^2-2\overrightarrow{AB}\cdot\overrightarrow{AD}+\overrightarrow{AD}\cdot\overrightarrow{AB}-2\overrightarrow{AD}^2=\overrightarrow{AB}^2-\overrightarrow{AB}\cdot\overrightarrow{AD}-2\overrightarrow{AD}^2.

6. AB→⊥AD→\overrightarrow{AB}\perp\overrightarrow{AD}, ולכן AB→⋅AD→=0\overrightarrow{AB}\cdot\overrightarrow{AD}=0. מציבים: 9−0−2⋅9=−99-0-2\cdot9=-9.

תשובה

א. 99. ב. −9-9. ג. −9-9. ד. −9-9.

שאלות פתוחות על מכפלה סקלרית: הגדרה ותכונות

2. חישוב אורכים בעזרת מכפלה סקלרית

חישוב אורך בעזרת מכפלה סקלרית

יש קטעים שקשה לחשב את האורך שלהם במשפט פיתגורס, כמו אלכסון של מקבילית או קטע שעובר בתוך גוף. אם מביעים את הקטע כווקטור באמצעות וקטורים שהאורכים שלהם והזוויות ביניהם ידועים, המכפלה הסקלרית נותנת את האורך.

במדויק: לכל וקטור a‾\underline{a}: ∣a‾∣=a‾2|\underline{a}|=\sqrt{\underline{a}^2}, כאשר a‾2=a‾⋅a‾\underline{a}^2=\underline{a}\cdot\underline{a}. האורך של הקטע PQPQ שווה ל-∣PQ→∣|\overrightarrow{PQ}|, ולכן PQ=PQ→2PQ=\sqrt{\overrightarrow{PQ}^2}.

במשולש שבו CA→=u‾\overrightarrow{CA}=\underline{u} ו-CB→=v‾\overrightarrow{CB}=\underline{v} מתקיים AB→=v‾−u‾\overrightarrow{AB}=\underline{v}-\underline{u}, ולכן AB2=u‾2+v‾2−2u‾⋅v‾=∣u‾∣2+∣v‾∣2−2∣u‾∣⋅∣v‾∣cos⁡γAB^2=\underline{u}^2+\underline{v}^2-2\underline{u}\cdot\underline{v}=|\underline{u}|^2+|\underline{v}|^2-2|\underline{u}|\cdot|\underline{v}|\cos\gamma. זה בדיוק משפט הקוסינוסים. היתרון של המכפלה הסקלרית: היא עובדת גם במרחב, וגם כשהקטע מורכב מכמה וקטורים.

uvγCAB
דרך הפתרון

חישוב אורך של קטע בצורה או בגוף

כשצריך למצוא את האורך של קטע PQPQ:

1. בוחרים וקטורי בסיס שהאורכים שלהם והזוויות ביניהם ידועים (למשל u‾\underline{u}, v‾\underline{v}, w‾\underline{w}), ומחשבים את u‾2\underline{u}^2, v‾2\underline{v}^2, w‾2\underline{w}^2 ואת המכפלות u‾⋅v‾\underline{u}\cdot\underline{v}, u‾⋅w‾\underline{u}\cdot\underline{w}, v‾⋅w‾\underline{v}\cdot\underline{w}.

2. מביעים את PQ→\overrightarrow{PQ} באמצעותם.

3. מחשבים את PQ→2\overrightarrow{PQ}^2 בפתיחת סוגריים ומציבים.

4. מוציאים שורש: PQ=PQ→2PQ=\sqrt{\overrightarrow{PQ}^2}.

אורכי האלכסונים של מקבילית

במקבילית ABCDABCD עם AB→=u‾\overrightarrow{AB}=\underline{u} ו-AD→=v‾\overrightarrow{AD}=\underline{v}:

- AC→=u‾+v‾\overrightarrow{AC}=\underline{u}+\underline{v}, ולכן AC2=u‾2+2u‾⋅v‾+v‾2AC^2=\underline{u}^2+2\underline{u}\cdot\underline{v}+\underline{v}^2.

- DB→=u‾−v‾\overrightarrow{DB}=\underline{u}-\underline{v}, ולכן BD2=u‾2−2u‾⋅v‾+v‾2BD^2=\underline{u}^2-2\underline{u}\cdot\underline{v}+\underline{v}^2.

•מחברים: AC2+BD2=2(AB2+AD2)AC^2+BD^2=2(AB^2+AD^2).

שים לב

PQ→2\overrightarrow{PQ}^2 הוא ריבוע האורך. לא לשכוח להוציא שורש בסוף.

שים לב

אפשר להשתמש בזה גם בכיוון ההפוך: כשהאורך של קטע נתון, משווים את PQ→2\overrightarrow{PQ}^2 לריבוע האורך, ומוצאים מכפלה סקלרית או אורך שחסרים.

דוגמה - אלכסונים של מקבילון שכל זוויותיו בקודקוד 60∘60^\circ

במקבילון ABCDA′B′C′D′ABCDA'B'C'D' נתון: AB=2AB=2, AD=3AD=3, AA′=4AA'=4, והזוויות ∠BAD\angle BAD, ∠BAA′\angle BAA', ∠DAA′\angle DAA' שוות כולן 60∘60^\circ. נסמן AB→=u‾\overrightarrow{AB}=\underline{u}, AD→=v‾\overrightarrow{AD}=\underline{v}, AA′→=w‾\overrightarrow{AA'}=\underline{w}.

א. חשבו את אורך האלכסון AC′AC'.

ב. חשבו את אורך האלכסון BD′BD'.

פתרון

1. נתון: ∣u‾∣=2|\underline{u}|=2, ∣v‾∣=3|\underline{v}|=3, ∣w‾∣=4|\underline{w}|=4, וכל זוג מהם יוצא מ-AA בזווית 60∘60^\circ. המטרה: AC′AC' ו-BD′BD'.

uvwABCDA'B'C'D'

2. מחשבים את מה שנדרש להצבה: u‾2=4\underline{u}^2=4, v‾2=9\underline{v}^2=9, w‾2=16\underline{w}^2=16. u‾⋅v‾=2⋅3⋅12=3\underline{u}\cdot\underline{v}=2\cdot3\cdot\frac12=3, u‾⋅w‾=2⋅4⋅12=4\underline{u}\cdot\underline{w}=2\cdot4\cdot\frac12=4, v‾⋅w‾=3⋅4⋅12=6\underline{v}\cdot\underline{w}=3\cdot4\cdot\frac12=6.

3. א: AC′→=AB→+BC→+CC′→=u‾+v‾+w‾\overrightarrow{AC'}=\overrightarrow{AB}+\overrightarrow{BC}+\overrightarrow{CC'}=\underline{u}+\underline{v}+\underline{w}.

4. AC′2=(u‾+v‾+w‾)2=4+9+16+2⋅3+2⋅4+2⋅6=55AC'^2=(\underline{u}+\underline{v}+\underline{w})^2=4+9+16+2\cdot3+2\cdot4+2\cdot6=55, ולכן AC′=55≈7.42AC'=\sqrt{55}\approx7.42.

5. ב: BD′→=BA→+AD→+DD′→=−u‾+v‾+w‾\overrightarrow{BD'}=\overrightarrow{BA}+\overrightarrow{AD}+\overrightarrow{DD'}=-\underline{u}+\underline{v}+\underline{w}.

6. BD′2=u‾2+v‾2+w‾2−2u‾⋅v‾−2u‾⋅w‾+2v‾⋅w‾=29−6−8+12=27BD'^2=\underline{u}^2+\underline{v}^2+\underline{w}^2-2\underline{u}\cdot\underline{v}-2\underline{u}\cdot\underline{w}+2\underline{v}\cdot\underline{w}=29-6-8+12=27, ולכן BD′=27=33≈5.2BD'=\sqrt{27}=3\sqrt3\approx5.2.

תשובה

א. AC′=55≈7.42AC'=\sqrt{55}\approx7.42. ב. BD′=33≈5.2BD'=3\sqrt3\approx5.2.

שאלות פתוחות על חישוב אורכים בעזרת מכפלה סקלרית

3. חישוב זוויות בעזרת מכפלה סקלרית

חישוב זווית בעזרת מכפלה סקלרית

מהנוסחה של המכפלה הסקלרית אפשר לבודד את cos⁡α\cos\alpha. לכן, אם יודעים לחשב מכפלה סקלרית ואורכים, אפשר למצוא זווית בצורה או בגוף.

במדויק: אם u‾\underline{u} ו-v‾\underline{v} שונים מ-0‾\underline{0} ו-α\alpha היא הזווית ביניהם, אז cos⁡α=u‾⋅v‾∣u‾∣⋅∣v‾∣\cos\alpha=\frac{\underline{u}\cdot\underline{v}}{|\underline{u}|\cdot|\underline{v}|}. מכיוון ש-0∘≤α≤180∘0^\circ\le\alpha\le180^\circ, לכל ערך של cos⁡α\cos\alpha מתאימה זווית אחת בלבד.

כדי למצוא זווית במשולש, למשל ∠BAC\angle BAC, בוחרים את שני הווקטורים שיוצאים מהקודקוד AA: AB→\overrightarrow{AB} ו-AC→\overrightarrow{AC}. הזווית ביניהם היא בדיוק ∠BAC\angle BAC.

αABC

הקוסינוס של הזווית בין שני וקטורים

cos⁡α=u‾⋅v‾∣u‾∣⋅∣v‾∣\cos\alpha=\frac{\underline{u}\cdot\underline{v}}{|\underline{u}|\cdot|\underline{v}|}, כאשר α\alpha הזווית בין u‾\underline{u} ל-v‾\underline{v}.

- cos⁡α>0\cos\alpha>0: הזווית חדה.

- cos⁡α=0\cos\alpha=0: הזווית ישרה.

- cos⁡α<0\cos\alpha<0: הזווית קהה.

דרך הפתרון

חישוב זווית בצורה או בגוף

כשצריך למצוא את הזווית ∠PQR\angle PQR:

1. בוחרים את שני הווקטורים שיוצאים מהקודקוד QQ: QP→\overrightarrow{QP} ו-QR→\overrightarrow{QR}.

2. מביעים אותם באמצעות וקטורי הבסיס.

3. מחשבים את QP→⋅QR→\overrightarrow{QP}\cdot\overrightarrow{QR} ואת האורכים QPQP ו-QRQR.

4. מציבים בנוסחה של cos⁡α\cos\alpha ומוצאים את α\alpha במחשבון.

שים לב

אם בוחרים וקטור שנכנס לקודקוד במקום וקטור שיוצא ממנו (למשל PQ→\overrightarrow{PQ} במקום QP→\overrightarrow{QP}), מתקבלת הזווית 180∘−∠PQR180^\circ-\angle PQR.

שים לב

בדיקה עצמית: תמיד −1≤cos⁡α≤1-1\le\cos\alpha\le1. אם יצא מחוץ לתחום הזה, יש טעות בחישוב.

דוגמה - זווית בקודקוד שעל צלע של מקבילית

במקבילית ABCDABCD נתון: AB=4AB=4, AD=3AD=3, ∠BAD=60∘\angle BAD=60^\circ. הנקודה MM היא אמצע הצלע DCDC. נסמן AB→=u‾\overrightarrow{AB}=\underline{u}, AD→=v‾\overrightarrow{AD}=\underline{v}.

א. הביעו את MA→\overrightarrow{MA} ואת MB→\overrightarrow{MB} באמצעות u‾\underline{u} ו-v‾\underline{v}.

ב. חשבו את גודל הזווית AMBAMB.

פתרון

1. נתון: ∣u‾∣=4|\underline{u}|=4, ∣v‾∣=3|\underline{v}|=3, והזווית בין u‾\underline{u} ל-v‾\underline{v} היא ∠BAD=60∘\angle BAD=60^\circ. לכן u‾2=16\underline{u}^2=16, v‾2=9\underline{v}^2=9, u‾⋅v‾=4⋅3⋅12=6\underline{u}\cdot\underline{v}=4\cdot3\cdot\frac12=6. המטרה: ∠AMB\angle AMB, הזווית בין MA→\overrightarrow{MA} ל-MB→\overrightarrow{MB} (שניהם יוצאים מ-MM).

αABCDM60°

2. א: DM→=12DC→=12u‾\overrightarrow{DM}=\frac12\overrightarrow{DC}=\frac12\underline{u}, ולכן AM→=v‾+12u‾\overrightarrow{AM}=\underline{v}+\frac12\underline{u} ו-MA→=−12u‾−v‾\overrightarrow{MA}=-\frac12\underline{u}-\underline{v}.

3. MB→=MA→+AB→=12u‾−v‾\overrightarrow{MB}=\overrightarrow{MA}+\overrightarrow{AB}=\frac12\underline{u}-\underline{v}.

4. ב: המכפלה: MA→⋅MB→=−(12u‾+v‾)⋅(12u‾−v‾)=−(14u‾2−v‾2)=−(4−9)=5\overrightarrow{MA}\cdot\overrightarrow{MB}=-(\frac12\underline{u}+\underline{v})\cdot(\frac12\underline{u}-\underline{v})=-(\frac14\underline{u}^2-\underline{v}^2)=-(4-9)=5.

5. האורכים: MA2=14u‾2+u‾⋅v‾+v‾2=4+6+9=19MA^2=\frac14\underline{u}^2+\underline{u}\cdot\underline{v}+\underline{v}^2=4+6+9=19, ו-MB2=14u‾2−u‾⋅v‾+v‾2=4−6+9=7MB^2=\frac14\underline{u}^2-\underline{u}\cdot\underline{v}+\underline{v}^2=4-6+9=7.

6. cos⁡∠AMB=519⋅7=5133≈0.434\cos\angle AMB=\frac{5}{\sqrt{19}\cdot\sqrt7}=\frac{5}{\sqrt{133}}\approx0.434, ולכן ∠AMB≈64.31∘\angle AMB\approx64.31^\circ.

תשובה

א. MA→=−12u‾−v‾\overrightarrow{MA}=-\frac12\underline{u}-\underline{v}, MB→=12u‾−v‾\overrightarrow{MB}=\frac12\underline{u}-\underline{v}. ב. ∠AMB≈64.31∘\angle AMB\approx64.31^\circ.

שאלות פתוחות על חישוב זוויות בעזרת מכפלה סקלרית

4. ניצבות והוכחת משפטים בעזרת מכפלה סקלרית

וקטורים מאונכים

שני וקטורים מאונכים זה לזה כשהזווית ביניהם ישרה. בשרטוט של גוף במרחב זווית ישרה לא תמיד נראית ישרה, ולכן מוכיחים ניצבות בחישוב: מראים שהמכפלה הסקלרית היא 00.

במדויק: הווקטורים u‾\underline{u} ו-v‾\underline{v}, השונים מ-0‾\underline{0}, מאונכים זה לזה, ומסמנים u‾⊥v‾\underline{u}\perp\underline{v}, אם הזווית ביניהם היא 90∘90^\circ. ישר ניצב למישור אם הוא מאונך לכל ישר שנמצא במישור.

שני וקטורים מאונכים לא חייבים להיפגש: מזיזים אחד מהם עד שיתחילו באותה נקודה, ובודקים את הזווית.

uvOAB

כדי להראות שישר ניצב למישור אי אפשר לבדוק את כל הישרים שבמישור. מספיק לבדוק שניים שאינם מקבילים: בשרטוט n‾\underline{n} מאונך ל-a‾\underline{a} ול-b‾\underline{b}, ששניהם במישור, ולכן הוא ניצב למישור כולו.

abnPQRTXYN

התנאי לניצבות

לשני וקטורים u‾\underline{u} ו-v‾\underline{v} השונים מ-0‾\underline{0}: u‾⊥v‾\underline{u}\perp\underline{v} אם ורק אם u‾⋅v‾=0\underline{u}\cdot\underline{v}=0.

הסיבה: ∣u‾∣|\underline{u}| ו-∣v‾∣|\underline{v}| חיוביים, ולכן u‾⋅v‾=0\underline{u}\cdot\underline{v}=0 רק כש-cos⁡α=0\cos\alpha=0, כלומר α=90∘\alpha=90^\circ.

ישר ניצב למישור

ישר ניצב למישור אם ורק אם הוא מאונך לשני ישרים לא מקבילים במישור.

בשפת הווקטורים: אם a‾\underline{a} ו-b‾\underline{b} שני וקטורים לא מקבילים במישור, ו-n‾⋅a‾=0\underline{n}\cdot\underline{a}=0 וגם n‾⋅b‾=0\underline{n}\cdot\underline{b}=0, אז n‾\underline{n} מאונך לכל וקטור במישור. הסיבה: כל וקטור במישור הוא צירוף לינארי sa‾+tb‾s\underline{a}+t\underline{b}, ו-n‾⋅(sa‾+tb‾)=s⋅0+t⋅0=0\underline{n}\cdot(s\underline{a}+t\underline{b})=s\cdot0+t\cdot0=0.

ישר במישור, משופע וההיטל שלו

נתונים מישור ונקודה AA מחוץ לו. A′A' היא העקב של האנך מ-AA למישור, ו-B≠A′B\ne A' נקודה במישור. ABAB נקרא משופע למישור, ו-A′BA'B הוא ההיטל שלו על המישור.

ישר במישור מאונך למשופע ABAB אם ורק אם הוא מאונך להיטל A′BA'B.

הסיבה: אם d‾\underline{d} וקטור בכיוון הישר, אז AB→=AA′→+A′B→\overrightarrow{AB}=\overrightarrow{AA'}+\overrightarrow{A'B} ו-d‾⋅AA′→=0\underline{d}\cdot\overrightarrow{AA'}=0, ולכן d‾⋅AB→=d‾⋅A′B→\underline{d}\cdot\overrightarrow{AB}=\underline{d}\cdot\overrightarrow{A'B}. אחד מהם 00 אם ורק אם השני 00.

דרך הפתרון

הוכחת טענה גאומטרית בעזרת מכפלה סקלרית

כשצריך להוכיח טענה על ניצבות או על אורכים בצורה או בגוף:

1. כותבים מה נתון ומה צריך להוכיח, ובוחרים וקטורי בסיס (למשל שתי צלעות שיוצאות מקודקוד אחד).

2. מתרגמים את הנתונים ואת הטענה לשפת המכפלה הסקלרית: ניצבות היא מכפלה 00, ושוויון אורכים PQ=RTPQ=RT הוא PQ→2=RT→2\overrightarrow{PQ}^2=\overrightarrow{RT}^2.

3. מביעים את הווקטורים שבטענה באמצעות וקטורי הבסיס.

4. פותחים סוגריים, מציבים את הנתונים, ומגיעים לטענה.

5. בטענה של "אם ורק אם" מוכיחים את שני הכיוונים. אם כל מעבר בחישוב הוא שקילות, החישוב מוכיח את שניהם יחד.

שים לב

שוויון אורכים מוכיחים בעזרת הריבועים: ∣u‾∣=∣v‾∣|\underline{u}|=|\underline{v}| אם ורק אם u‾2=v‾2\underline{u}^2=\underline{v}^2, כי האורכים אינם שליליים.

שים לב

וקטור אחד במישור לא מספיק, וגם לא שני וקטורים מקבילים: ישר יכול להיות מאונך לישר אחד במישור בלי להיות ניצב למישור.

דוגמה א - מציאת נקודה כך שהווקטורים יהיו מאונכים

במשולש ABCABC נתון: AB=2AB=2, AC=3AC=3, ∠BAC=60∘\angle BAC=60^\circ. הנקודה DD נמצאת על הצלע BCBC, כך ש-BD→=t⋅BC→\overrightarrow{BD}=t\cdot\overrightarrow{BC}. נסמן AB→=u‾\overrightarrow{AB}=\underline{u}, AC→=v‾\overrightarrow{AC}=\underline{v}.

א. הביעו את AD→\overrightarrow{AD} באמצעות u‾\underline{u}, v‾\underline{v} ו-tt.

ב. מצאו את tt שעבורו ADAD הוא הגובה לצלע BCBC.

ג. חשבו את אורך הגובה ADAD.

פתרון

1. נתון: ∣u‾∣=2|\underline{u}|=2, ∣v‾∣=3|\underline{v}|=3, והזווית ביניהם 60∘60^\circ. לכן u‾2=4\underline{u}^2=4, v‾2=9\underline{v}^2=9, u‾⋅v‾=2⋅3⋅12=3\underline{u}\cdot\underline{v}=2\cdot3\cdot\frac12=3. המטרה: tt שעבורו AD→⊥BC→\overrightarrow{AD}\perp\overrightarrow{BC}, ואז האורך ADAD.

uvABCD

2. א: BC→=v‾−u‾\overrightarrow{BC}=\underline{v}-\underline{u}, ולכן AD→=u‾+t(v‾−u‾)=(1−t)u‾+tv‾\overrightarrow{AD}=\underline{u}+t(\underline{v}-\underline{u})=(1-t)\underline{u}+t\underline{v}.

3. ב: ADAD גובה פירושו AD→⋅BC→=0\overrightarrow{AD}\cdot\overrightarrow{BC}=0. מחשבים: (u‾+t(v‾−u‾))⋅(v‾−u‾)=u‾⋅v‾−u‾2+t(v‾−u‾)2(\underline{u}+t(\underline{v}-\underline{u}))\cdot(\underline{v}-\underline{u})=\underline{u}\cdot\underline{v}-\underline{u}^2+t(\underline{v}-\underline{u})^2.

4. (v‾−u‾)2=9−2⋅3+4=7(\underline{v}-\underline{u})^2=9-2\cdot3+4=7, ולכן המכפלה היא 3−4+7t=7t−13-4+7t=7t-1.

5. 7t−1=07t-1=0, כלומר t=17t=\frac17. tt בין 00 ל-11, ולכן DD באמת על הצלע BCBC.

6. ג: AD→=67u‾+17v‾\overrightarrow{AD}=\frac67\underline{u}+\frac17\underline{v}, ו-AD2=3649⋅4+2⋅649⋅3+149⋅9=18949AD^2=\frac{36}{49}\cdot4+2\cdot\frac{6}{49}\cdot3+\frac{1}{49}\cdot9=\frac{189}{49}. לכן AD=1897=3217≈1.96AD=\frac{\sqrt{189}}{7}=\frac{3\sqrt{21}}{7}\approx1.96.

תשובה

א. AD→=(1−t)u‾+tv‾\overrightarrow{AD}=(1-t)\underline{u}+t\underline{v}. ב. t=17t=\frac17. ג. AD=3217≈1.96AD=\frac{3\sqrt{21}}{7}\approx1.96.

דוגמה ב - הוכחת משפט: מקבילית שאלכסוניה מאונכים היא מעוין

הוכיחו בעזרת וקטורים: האלכסונים של מקבילית מאונכים זה לזה אם ורק אם המקבילית היא מעוין.

פתרון

1. נתון: ABCDABCD מקבילית. נסמן AB→=u‾\overrightarrow{AB}=\underline{u}, AD→=v‾\overrightarrow{AD}=\underline{v}. המטרה: AC→⊥DB→\overrightarrow{AC}\perp\overrightarrow{DB} אם ורק אם AB=ADAB=AD (במקבילית הצלעות הנגדיות שוות, ולכן שתי צלעות סמוכות שוות פירושו מעוין).

uvABDC

2. במקבילית BC→=AD→\overrightarrow{BC}=\overrightarrow{AD}, ולכן AC→=u‾+v‾\overrightarrow{AC}=\underline{u}+\underline{v}. וגם DB→=DA→+AB→=u‾−v‾\overrightarrow{DB}=\overrightarrow{DA}+\overrightarrow{AB}=\underline{u}-\underline{v}.

3. מחשבים: AC→⋅DB→=(u‾+v‾)⋅(u‾−v‾)=u‾2−v‾2=AB2−AD2\overrightarrow{AC}\cdot\overrightarrow{DB}=(\underline{u}+\underline{v})\cdot(\underline{u}-\underline{v})=\underline{u}^2-\underline{v}^2=AB^2-AD^2.

4. האלכסונים מאונכים   ⟺  \iff AB2−AD2=0AB^2-AD^2=0   ⟺  \iff AB=ADAB=AD (אורכים אינם שליליים).

5. כל המעברים הם שקילות, ולכן הוכחנו את שני הכיוונים.

תשובה

AC→⋅DB→=AB2−AD2\overrightarrow{AC}\cdot\overrightarrow{DB}=AB^2-AD^2, והיא 00 בדיוק כש-AB=ADAB=AD, כלומר כשהמקבילית היא מעוין.

שאלות פתוחות על ניצבות והוכחת משפטים בעזרת מכפלה סקלרית

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.