דילוג לתוכן המרכזי

סיכום צירוף לינארי ותלות לינארית

מתמטיקה כיתה י"ב 5 יח"ל · 8 נושאים

כל מה שצריך לדעת בצירוף לינארי ותלות לינארית: המושגים, הכללים, דרכי הפתרון בצעדים ודוגמה פתורה לכל נושא. לחזרה מהירה לפני מבחן - הסיכום המקוצר או דף הנוסחאות.

תזכורת: וקטור ופעולות על וקטורים

וקטור הוא חץ: יש לו אורך ויש לו כיוון. כדי להגיע מ-AA ל-CC אפשר לעבור דרך נקודה BB, וכך בדיוק מחברים וקטורים.

במדויק: וקטור הוא גודל שנקבע על ידי אורך וכיוון, ומשרטטים אותו כקטע מכוון (חץ) במישור או במרחב. AB→\overrightarrow{AB} הוא הווקטור שזנבו ב-AA וראשו ב-BB. שני וקטורים שווים אם שניהם וקטור האפס, או ששניהם אינם וקטור האפס ויש להם אותו אורך ואותו כיוון (גם אם הם לא מתחילים באותה נקודה). לכל שלוש נקודות AA, BB, CC מתקיים AB→+BC→=AC→\overrightarrow{AB}+\overrightarrow{BC}=\overrightarrow{AC}. הווקטור הנגדי ל-AB→\overrightarrow{AB} הוא BA→=−AB→\overrightarrow{BA}=-\overrightarrow{AB}, וחיסור הוא חיבור של הנגדי: u‾−v‾=u‾+(−v‾)\underline{u}-\underline{v}=\underline{u}+(-\underline{v}). וקטור האפס הוא AA→=0‾\overrightarrow{AA}=\underline{0}: אורכו 00 ואין לו כיוון. בכפל בסקלר: אם t=0t=0 או u‾=0‾\underline{u}=\underline{0}, אז tu‾=0‾t\underline{u}=\underline{0}. אחרת האורך של tu‾t\underline{u} הוא ∣t∣|t| כפול האורך של u‾\underline{u}; אם t>0t>0 הכיוון נשמר, ואם t<0t<0 הכיוון מתהפך.

חוקי החשבון הרגילים נשמרים: u‾+v‾=v‾+u‾\underline{u}+\underline{v}=\underline{v}+\underline{u}, (u‾+v‾)+w‾=u‾+(v‾+w‾)(\underline{u}+\underline{v})+\underline{w}=\underline{u}+(\underline{v}+\underline{w}), t(u‾+v‾)=tu‾+tv‾t(\underline{u}+\underline{v})=t\underline{u}+t\underline{v}, (s+t)u‾=su‾+tu‾(s+t)\underline{u}=s\underline{u}+t\underline{u}, s(tu‾)=(st)u‾s(t\underline{u})=(st)\underline{u}. לכן מכנסים איברים דומים כמו באלגברה: 2u‾+v‾−3u‾=−u‾+v‾2\underline{u}+\underline{v}-3\underline{u}=-\underline{u}+\underline{v}.

ABBCAC=AB+BCABC

וקטורים קולינאריים

שני וקטורים שמצביעים לאורך אותו קו, באותו כיוון או בכיוון ההפוך, נקראים קולינאריים. למשל u‾\underline{u}, 2u‾2\underline{u} ו-−1.5u‾-1.5\underline{u}.

במדויק: שני וקטורים הם קולינאריים אם הם נמצאים על ישר אחד או על ישרים מקבילים. וקטור האפס קולינארי לכל וקטור. אם u‾≠0‾\underline{u}\ne\underline{0}, אז v‾\underline{v} קולינארי ל-u‾\underline{u} אם ורק אם יש מספר tt כך ש-v‾=tu‾\underline{v}=t\underline{u}.

בסרטוט, 2u‾2\underline{u} ו-−1.5u‾-1.5\underline{u} קולינאריים ל-u‾\underline{u}. הווקטור v‾\underline{v} אינו קולינארי ל-u‾\underline{u}: אין מספר tt שעבורו v‾=tu‾\underline{v}=t\underline{u}.

לכל שתי נקודות שונות AA ו-BB ולכל t≠0t\ne0, הווקטור tAB→t\overrightarrow{AB} נמצא על הישר ABAB או על ישר מקביל לו.

u2u-1.5uvABCDEFGH

1. צירוף לינארי של וקטורים

צירוף לינארי

בשאלות וקטורים בוחרים כמה וקטורים "בסיסיים", למשל שתי צלעות של מקבילית, ומבטאים בעזרתם כל וקטור אחר בסרטוט. ביטוי כמו 2u‾−12v‾2\underline{u}-\frac12\underline{v} נקרא צירוף לינארי של u‾\underline{u} ו-v‾\underline{v}.

במדויק: הווקטור a‾\underline{a} הוא צירוף לינארי של הווקטורים u‾\underline{u} ו-v‾\underline{v} אם יש מספרים ממשיים α\alpha ו-β\beta כך ש-a‾=αu‾+βv‾\underline{a}=\alpha\underline{u}+\beta\underline{v}. המקדמים יכולים להיות כל מספר ממשי, כולל 00 ומספרים שליליים. באותו אופן, צירוף לינארי של u‾\underline{u}, v‾\underline{v}, w‾\underline{w} הוא וקטור מהצורה αu‾+βv‾+γw‾\alpha\underline{u}+\beta\underline{v}+\gamma\underline{w}.

במקבילית ABCDABCD עם AB→=u‾\overrightarrow{AB}=\underline{u} ו-AD→=v‾\overrightarrow{AD}=\underline{v} שני האלכסונים הם צירופים לינאריים: AC→=u‾+v‾\overrightarrow{AC}=\underline{u}+\underline{v} ו-BD→=−u‾+v‾\overrightarrow{BD}=-\underline{u}+\underline{v}.

גם וקטור האפס הוא צירוף לינארי של כל וקטורים: 0‾=0⋅u‾+0⋅v‾\underline{0}=0\cdot\underline{u}+0\cdot\underline{v}.

uvABDC
דרך הפתרון

הבעת וקטור באמצעות וקטורים נתונים

כשמבקשים להביע וקטור PQ→\overrightarrow{PQ} באמצעות וקטורים נתונים:

1. בוחרים מסלול מ-PP ל-QQ לאורך קטעים שהווקטורים שלהם ידועים.

2. כותבים את המסלול כסכום: PQ→=PX→+XY→+⋯+ZQ→\overrightarrow{PQ}=\overrightarrow{PX}+\overrightarrow{XY}+\dots+\overrightarrow{ZQ}.

3. מחליפים כל וקטור בביטוי שלו: וקטור שווה (צלע מקבילה ושווה, באותו כיוון), וקטור נגדי (סימן מינוס), או חלק מווקטור (נקודה על קטע).

4. מכנסים איברים דומים.

וקטורים שימושיים במקבילית

במקבילית ABCDABCD עם AB→=u‾\overrightarrow{AB}=\underline{u} ו-AD→=v‾\overrightarrow{AD}=\underline{v}:

•צלעות נגדיות: DC→=u‾\overrightarrow{DC}=\underline{u}, BC→=v‾\overrightarrow{BC}=\underline{v}, ולכן CD→=−u‾\overrightarrow{CD}=-\underline{u}, CB→=−v‾\overrightarrow{CB}=-\underline{v}.

•אלכסונים: AC→=u‾+v‾\overrightarrow{AC}=\underline{u}+\underline{v}, BD→=−u‾+v‾\overrightarrow{BD}=-\underline{u}+\underline{v}.

שים לב

כיוון קובע: CA→=−AC→\overrightarrow{CA}=-\overrightarrow{AC}. בכל צעד במסלול בודקים אם הולכים עם הכיוון של הווקטור הנתון או נגדו.

שים לב

בדיקה עצמית: כשהווקטורים הנתונים בלתי תלויים לינארית, מסלול אחר מ-PP ל-QQ חייב לתת אותו ביטוי.

דוגמה - שלושה וקטורים במקבילית בעזרת שתי צלעות

במקבילית ABCDABCD נסמן AB→=u‾\overrightarrow{AB}=\underline{u}, AD→=v‾\overrightarrow{AD}=\underline{v}. הנקודה EE היא אמצע הצלע CDCD, והנקודה FF נמצאת על הצלע BCBC כך ש-BF→=13BC→\overrightarrow{BF}=\frac13\overrightarrow{BC}.

הביעו באמצעות u‾\underline{u} ו-v‾\underline{v} את הווקטורים AE→\overrightarrow{AE}, AF→\overrightarrow{AF} ו-EF→\overrightarrow{EF}.

פתרון

1. נתון: מקבילית, EE אמצע CDCD, BF→=13BC→\overrightarrow{BF}=\frac13\overrightarrow{BC}. המטרה: שלושה וקטורים באמצעות u‾\underline{u} ו-v‾\underline{v}.

2. במקבילית DC→=u‾\overrightarrow{DC}=\underline{u} ו-BC→=v‾\overrightarrow{BC}=\underline{v}. לכן DE→=12u‾\overrightarrow{DE}=\frac12\underline{u} ו-BF→=13v‾\overrightarrow{BF}=\frac13\underline{v}.

3. AE→=AD→+DE→=v‾+12u‾\overrightarrow{AE}=\overrightarrow{AD}+\overrightarrow{DE}=\underline{v}+\frac12\underline{u}.

4. AF→=AB→+BF→=u‾+13v‾\overrightarrow{AF}=\overrightarrow{AB}+\overrightarrow{BF}=\underline{u}+\frac13\underline{v}.

5. EF→=EA→+AF→=−12u‾−v‾+u‾+13v‾=12u‾−23v‾\overrightarrow{EF}=\overrightarrow{EA}+\overrightarrow{AF}=-\frac12\underline{u}-\underline{v}+\underline{u}+\frac13\underline{v}=\frac12\underline{u}-\frac23\underline{v}.

6. בדיקה במסלול אחר: EF→=EC→+CF→=12u‾−23v‾\overrightarrow{EF}=\overrightarrow{EC}+\overrightarrow{CF}=\frac12\underline{u}-\frac23\underline{v}. אותו ביטוי.

uvABDCEF
תשובה

AE→=12u‾+v‾\overrightarrow{AE}=\frac12\underline{u}+\underline{v}, AF→=u‾+13v‾\overrightarrow{AF}=\underline{u}+\frac13\underline{v}, EF→=12u‾−23v‾\overrightarrow{EF}=\frac12\underline{u}-\frac23\underline{v}

שאלות פתוחות על צירוף לינארי של וקטורים

2. תלות לינארית ואי-תלות

תלות לינארית ואי-תלות

לפעמים אפשר להגיע לווקטור אחד בעזרת וקטורים אחרים, ולפעמים לא. אם w‾=2u‾−v‾\underline{w}=2\underline{u}-\underline{v}, אז w‾\underline{w} "לא מביא משהו חדש": הוא בנוי מ-u‾\underline{u} ומ-v‾\underline{v}.

במדויק: וקטור נקרא תלוי לינארית בקבוצה של וקטורים אחרים אם אפשר להביע אותו כצירוף לינארי של הווקטורים בקבוצה. קבוצה של שני וקטורים או יותר נקראת בלתי תלויה לינארית אם אף וקטור בה לא ניתן להבעה כצירוף לינארי של הווקטורים האחרים בה. אחרת הקבוצה תלויה לינארית.

בקובייה ABCDA′B′C′D′ABCDA'B'C'D' נסמן AB′→=a‾\overrightarrow{AB'}=\underline{a} ו-AD′→=b‾\overrightarrow{AD'}=\underline{b}. הווקטור B′D′→=b‾−a‾\overrightarrow{B'D'}=\underline{b}-\underline{a} תלוי לינארית ב-a‾\underline{a} וב-b‾\underline{b}: שלושתם צלעות של המשולש AB′D′AB'D', ולכן הם באותו מישור. לעומת זאת שלושת המקצועות AB→\overrightarrow{AB}, AD→\overrightarrow{AD}, AA′→\overrightarrow{AA'} לא נמצאים באותו מישור, והם קבוצה בלתי תלויה לינארית.

abABCDA'B'C'D'

מתי קבוצה תלויה לינארית

הקבוצהתלויה לינארית אם ורק אם
שני וקטוריםהם קולינאריים
שלושה וקטורים במרחבכשמשרטטים אותם מאותה נקודה, הם נמצאים במישור אחד
שלושה וקטורים במישורתמיד תלויה
ארבעה וקטורים במרחבתמיד תלויה

קבוצה עם וקטור האפס

קבוצה של שני וקטורים או יותר שיש בה את 0‾\underline{0} תלויה לינארית, כי 0‾=0⋅u‾\underline{0}=0\cdot\underline{u} (וכך לכל וקטור אחר בקבוצה).

שלושה וקטורים, ששניים מהם לא קולינאריים

אם u‾\underline{u} ו-v‾\underline{v} אינם קולינאריים, הקבוצה {u‾,v‾,w‾}\{\underline{u},\underline{v},\underline{w}\} תלויה לינארית אם ורק אם w‾\underline{w} הוא צירוף לינארי של u‾\underline{u} ו-v‾\underline{v}.

דרך הפתרון

בדיקת תלות לינארית

כשנתונה קבוצת וקטורים ושואלים אם היא תלויה לינארית:

1. מביעים את כל הווקטורים באמצעות אותם וקטורים בסיסיים.

2. שני וקטורים: בודקים אם הם קולינאריים, כלומר אם אחד מהם הוא מספר כפול השני. אם כן, הקבוצה תלויה. אם ההנחה שהם קולינאריים מובילה לסתירה (למשל ששני וקטורים בסיסיים לא קולינאריים הם כפולה זה של זה), הקבוצה בלתי תלויה.

3. שלושה וקטורים: מחפשים את אחד מהם כצירוף לינארי של שני האחרים. אם יש צירוף, הקבוצה תלויה. אם שניים מהם לא קולינאריים והשלישי אינו צירוף שלהם, הקבוצה בלתי תלויה.

שים לב

קבוצה תלויה לא אומרת שכל וקטור בה הוא צירוף של האחרים. ב-{u‾,2u‾,v‾}\{\underline{u},2\underline{u},\underline{v}\} (כש-u‾\underline{u}, v‾\underline{v} לא קולינאריים) הקבוצה תלויה, אבל v‾\underline{v} אינו צירוף של u‾\underline{u} ו-2u‾2\underline{u}.

דוגמה - תלות ואי-תלות במשושה משוכלל

במשושה משוכלל ABCDEFABCDEF נסמן AB→=u‾\overrightarrow{AB}=\underline{u}, BC→=v‾\overrightarrow{BC}=\underline{v}. ידוע שהאלכסון ADAD מקביל לצלע BCBC, באותו כיוון, וארוך ממנה פי 2, ושהצלע EDED מקבילה ל-ABAB ושווה לה, באותו כיוון.

א. הראו שהקבוצה {AB→,BC→,CD→}\{\overrightarrow{AB},\overrightarrow{BC},\overrightarrow{CD}\} תלויה לינארית.

ב. הראו שהקבוצה {AB→,CE→}\{\overrightarrow{AB},\overrightarrow{CE}\} בלתי תלויה לינארית.

פתרון

1. נתון: משושה משוכלל, AD→=2v‾\overrightarrow{AD}=2\underline{v}, ED→=u‾\overrightarrow{ED}=\underline{u}. u‾\underline{u} ו-v‾\underline{v} אינם קולינאריים (צלעות סמוכות). המטרה: לבדוק תלות בשתי קבוצות.

2. א: CD→=CA→+AD→=−(u‾+v‾)+2v‾=v‾−u‾\overrightarrow{CD}=\overrightarrow{CA}+\overrightarrow{AD}=-(\underline{u}+\underline{v})+2\underline{v}=\underline{v}-\underline{u}.

3. לכן CD→=BC→−AB→\overrightarrow{CD}=\overrightarrow{BC}-\overrightarrow{AB}: וקטור בקבוצה הוא צירוף לינארי של האחרים, והקבוצה תלויה לינארית.

4. ב: CE→=CD→+DE→=v‾−u‾−u‾=v‾−2u‾\overrightarrow{CE}=\overrightarrow{CD}+\overrightarrow{DE}=\underline{v}-\underline{u}-\underline{u}=\underline{v}-2\underline{u}.

5. נניח שהקבוצה תלויה. אז CE→\overrightarrow{CE} קולינארי ל-u‾≠0‾\underline{u}\ne\underline{0}, ויש tt כך ש-v‾−2u‾=tu‾\underline{v}-2\underline{u}=t\underline{u}, כלומר v‾=(t+2)u‾\underline{v}=(t+2)\underline{u}.

6. זה אומר ש-v‾\underline{v} קולינארי ל-u‾\underline{u}, בסתירה לנתון. לכן הקבוצה בלתי תלויה לינארית.

uv2vABCDEF
תשובה

א. CD→=BC→−AB→\overrightarrow{CD}=\overrightarrow{BC}-\overrightarrow{AB}, תלויה. ב. CE→=v‾−2u‾\overrightarrow{CE}=\underline{v}-2\underline{u} אינו כפולה של u‾\underline{u}, בלתי תלויה.

שאלות פתוחות על תלות לינארית ואי-תלות

3. יחידות ההצגה במישור: שני וקטורים בלתי תלויים

הצגה יחידה במישור

שני וקטורים במישור שאינם על אותו קו מספיקים כדי "להגיע" לכל וקטור במישור: הולכים כמה צעדים בכיוון של u‾\underline{u} וכמה צעדים בכיוון של v‾\underline{v}. ויש רק דרך אחת לעשות את זה.

במדויק: אם u‾\underline{u} ו-v‾\underline{v} בלתי תלויים לינארית (לא קולינאריים), כל וקטור שנמצא במישור שהם קובעים (או במישור מקביל לו) אפשר לכתוב בצורה αu‾+βv‾\alpha\underline{u}+\beta\underline{v}, והמספרים α\alpha ו-β\beta נקבעים באופן יחיד. ולהפך: כל צירוף αu‾+βv‾\alpha\underline{u}+\beta\underline{v} נמצא במישור הזה או במישור מקביל לו.

בסרטוט, w‾\underline{w} הוא אלכסון של מקבילית שצלעותיה על הישרים של u‾\underline{u} ושל v‾\underline{v}. הצלע בכיוון u‾\underline{u} היא 2u‾2\underline{u}, והצלע בכיוון v‾\underline{v} היא 1.5v‾1.5\underline{v}, ולכן w‾=2u‾+1.5v‾\underline{w}=2\underline{u}+1.5\underline{v}. אין עוד זוג מספרים שנותן את w‾\underline{w}.

uvwOUVPQW

השוואת מקדמים במישור

אם u‾\underline{u} ו-v‾\underline{v} בלתי תלויים לינארית ו-αu‾+βv‾=γu‾+δv‾\alpha\underline{u}+\beta\underline{v}=\gamma\underline{u}+\delta\underline{v}, אז α=γ\alpha=\gamma וגם β=δ\beta=\delta.

בפרט: אם αu‾+βv‾=0‾\alpha\underline{u}+\beta\underline{v}=\underline{0}, אז α=β=0\alpha=\beta=0.

נקודה במישור שקובעות שלוש נקודות

AA, BB, CC נקודות שאינן על ישר אחד. וקטור הוא צירוף לינארי של AB→\overrightarrow{AB} ו-AC→\overrightarrow{AC} אם ורק אם הוא נמצא במישור ABCABC או במישור מקביל לו. בפרט, הנקודה PP נמצאת במישור ABCABC אם ורק אם יש מספרים α\alpha, β\beta כך ש-AP→=αAB→+βAC→\overrightarrow{AP}=\alpha\overrightarrow{AB}+\beta\overrightarrow{AC}.

דרך הפתרון

מציאת מספרים לא ידועים בהשוואת מקדמים

כשאותו וקטור נתון בשני ביטויים, ויש בהם מספרים לא ידועים:

1. מביעים את שני הביטויים באמצעות אותם שני וקטורים בלתי תלויים u‾\underline{u} ו-v‾\underline{v}.

2. משווים את המקדם של u‾\underline{u} בשני הביטויים, ואת המקדם של v‾\underline{v}.

3. פותרים את מערכת המשוואות.

שים לב

התנאי "בלתי תלויים" הכרחי. אם v‾=2u‾\underline{v}=2\underline{u}, אז u‾+v‾=3u‾+0⋅v‾\underline{u}+\underline{v}=3\underline{u}+0\cdot\underline{v}: אותו וקטור בשתי הצגות שונות.

שים לב

משווים מקדמים רק אחרי ששני הביטויים כתובים באמצעות אותם שני וקטורים. ביטוי עם BC→\overrightarrow{BC} במקום v‾\underline{v} צריך קודם להמיר.

דוגמה - מיקום נקודה על צלע מתוך ביטוי נתון

במשולש ABCABC נסמן AB→=u‾\overrightarrow{AB}=\underline{u}, AC→=v‾\overrightarrow{AC}=\underline{v}. הנקודה DD נמצאת על הצלע BCBC כך ש-BD→=kBC→\overrightarrow{BD}=k\overrightarrow{BC}. נתון: AD→=25u‾+mv‾\overrightarrow{AD}=\frac25\underline{u}+m\underline{v}.

מצאו את kk ואת mm.

פתרון

1. נתון: DD על BCBC, BD→=kBC→\overrightarrow{BD}=k\overrightarrow{BC}, וביטוי ל-AD→\overrightarrow{AD}. המטרה: kk ו-mm.

2. BC→=BA→+AC→=−u‾+v‾\overrightarrow{BC}=\overrightarrow{BA}+\overrightarrow{AC}=-\underline{u}+\underline{v}.

3. AD→=AB→+BD→=u‾+k(−u‾+v‾)=(1−k)u‾+kv‾\overrightarrow{AD}=\overrightarrow{AB}+\overrightarrow{BD}=\underline{u}+k(-\underline{u}+\underline{v})=(1-k)\underline{u}+k\underline{v}.

4. u‾\underline{u} ו-v‾\underline{v} בלתי תלויים לינארית (צלעות של משולש), ולכן ההצגה יחידה. משווים מקדמים:

•של u‾\underline{u}: 1−k=251-k=\frac25, ולכן k=35k=\frac35.

•של v‾\underline{v}: m=k=35m=k=\frac35.

uvABCD
תשובה

k=35k=\frac35, m=35m=\frac35

שאלות בנושא בבונה המבחנים

4. יחידות ההצגה במרחב: שלושה וקטורים בלתי תלויים

הצגה יחידה במרחב

במרחב שני וקטורים כבר לא מספיקים: כל הצירופים שלהם נשארים במישור אחד. צריך וקטור שלישי שיוצא מהמישור, כמו מקצוע צדדי של תיבה.

במדויק: אם u‾\underline{u}, v‾\underline{v}, w‾\underline{w} בלתי תלויים לינארית (כשמשרטטים אותם מאותה נקודה, אין מישור שמכיל את שלושתם), כל וקטור במרחב אפשר לכתוב בצורה αu‾+βv‾+γw‾\alpha\underline{u}+\beta\underline{v}+\gamma\underline{w}, והמספרים α\alpha, β\beta, γ\gamma נקבעים באופן יחיד.

אם AA, BB, CC, DD הן ארבע נקודות שאינן באותו מישור, הווקטורים AB→\overrightarrow{AB}, AC→\overrightarrow{AC}, AD→\overrightarrow{AD} בלתי תלויים לינארית, וכל וקטור במרחב הוא צירוף לינארי שלהם.

בתיבה ABCDA′B′C′D′ABCDA'B'C'D' שלושת המקצועות שיוצאים מ-AA, AB→=u‾\overrightarrow{AB}=\underline{u}, AD→=v‾\overrightarrow{AD}=\underline{v}, AA′→=w‾\overrightarrow{AA'}=\underline{w}, לא נמצאים באותו מישור. אלכסון התיבה הוא AC′→=u‾+v‾+w‾\overrightarrow{AC'}=\underline{u}+\underline{v}+\underline{w}.

uvwu+v+wABCDA'B'C'D'

השוואת מקדמים במרחב

אם u‾\underline{u}, v‾\underline{v}, w‾\underline{w} בלתי תלויים לינארית ו-αu‾+βv‾+γw‾=α1u‾+β1v‾+γ1w‾\alpha\underline{u}+\beta\underline{v}+\gamma\underline{w}=\alpha_1\underline{u}+\beta_1\underline{v}+\gamma_1\underline{w}, אז α=α1\alpha=\alpha_1, β=β1\beta=\beta_1 וגם γ=γ1\gamma=\gamma_1.

ארבע נקודות באותו מישור

AA, BB, CC לא על ישר אחד. הנקודה DD נמצאת במישור ABCABC אם ורק אם AD→=αAB→+βAC→\overrightarrow{AD}=\alpha\overrightarrow{AB}+\beta\overrightarrow{AC} עבור מספרים α\alpha, β\beta. אם אין צירוף כזה, AA, BB, CC, DD אינן באותו מישור, ו-AB→\overrightarrow{AB}, AC→\overrightarrow{AC}, AD→\overrightarrow{AD} בלתי תלויים לינארית.

דרך הפתרון

נקודת חיתוך של ישר ומישור בגוף

כשמחפשים איפה ישר KLKL חותך מישור ABCABC (בתיבה, במנסרה או בפירמידה):

1. בוחרים שלושה וקטורים בלתי תלויים לאורך מקצועות, u‾\underline{u}, v‾\underline{v}, w‾\underline{w}.

2. נקודת החיתוך PP על הישר: KP→=tKL→\overrightarrow{KP}=t\overrightarrow{KL}.

3. PP במישור: AP→=αAB→+βAC→\overrightarrow{AP}=\alpha\overrightarrow{AB}+\beta\overrightarrow{AC}.

4. מביעים את AP→\overrightarrow{AP} (או וקטור אחר אל PP) בשתי הדרכים באמצעות u‾\underline{u}, v‾\underline{v}, w‾\underline{w}.

5. משווים את שלושת המקדמים ופותרים: שלוש משוואות בשלושה נעלמים.

שים לב

בתיבה, במנסרה ובפירמידה, שלושה מקצועות שיוצאים מאותו קודקוד ולא נמצאים כולם באותה פאה אינם באותו מישור. לכן הם מתאימים כווקטורים בסיסיים.

שים לב

במרחב יש שלוש משוואות מקדמים. אם יש רק שני נעלמים, המשוואה השלישית היא בדיקה: אם היא לא מתקיימת, אין נקודה כזאת.

דוגמה - אלכסון תיבה חותך מישור דרך שלושה קודקודים

נתונה תיבה ABCDA′B′C′D′ABCDA'B'C'D'. נסמן AB→=u‾\overrightarrow{AB}=\underline{u}, AD→=v‾\overrightarrow{AD}=\underline{v}, AA′→=w‾\overrightarrow{AA'}=\underline{w}. האלכסון AC′AC' חותך את המישור A′BDA'BD בנקודה PP.

מצאו את היחס AP:PC′AP:PC'.

פתרון

1. נתון: תיבה, PP על AC′AC' ובמישור A′BDA'BD. המטרה: AP:PC′AP:PC'.

2. PP על האלכסון: AP→=tAC′→=tu‾+tv‾+tw‾\overrightarrow{AP}=t\overrightarrow{AC'}=t\underline{u}+t\underline{v}+t\underline{w}.

3. PP במישור A′BDA'BD: A′P→=αA′B→+βA′D→\overrightarrow{A'P}=\alpha\overrightarrow{A'B}+\beta\overrightarrow{A'D}, כאשר A′B→=u‾−w‾\overrightarrow{A'B}=\underline{u}-\underline{w} ו-A′D→=v‾−w‾\overrightarrow{A'D}=\underline{v}-\underline{w}.

4. לכן AP→=AA′→+A′P→=w‾+α(u‾−w‾)+β(v‾−w‾)=αu‾+βv‾+(1−α−β)w‾\overrightarrow{AP}=\overrightarrow{AA'}+\overrightarrow{A'P}=\underline{w}+\alpha(\underline{u}-\underline{w})+\beta(\underline{v}-\underline{w})=\alpha\underline{u}+\beta\underline{v}+(1-\alpha-\beta)\underline{w}.

5. u‾\underline{u}, v‾\underline{v}, w‾\underline{w} בלתי תלויים לינארית, ולכן משווים מקדמים: t=αt=\alpha, t=βt=\beta, t=1−α−βt=1-\alpha-\beta.

6. מציבים: t=1−2tt=1-2t, ולכן t=13t=\frac13.

7. AP→=13AC′→\overrightarrow{AP}=\frac13\overrightarrow{AC'}, ולכן AP:PC′=1:2AP:PC'=1:2.

uvwABCDA'B'C'D'P
תשובה

AP:PC′=1:2AP:PC'=1:2

שאלות פתוחות על יחידות ההצגה במרחב: שלושה וקטורים בלתי תלויים

5. אמצע קטע וחלוקת קטע ביחס נתון

חלוקת קטע ביחס נתון

נקודה על קטע מחלקת אותו לשני חלקים. אם AM:MB=2:3AM:MB=2:3, הקטע מחולק ל-5 חלקים שווים: 2 מהם מ-AA עד MM, ו-3 מ-MM עד BB.

במדויק: הנקודה MM מחלקת את הקטע ABAB ביחס m:nm:n (כאשר m>0m>0, n>0n>0) אם MM נמצאת על הקטע ABAB ו-AMMB=mn\frac{AM}{MB}=\frac{m}{n}. כאשר m=nm=n, MM היא אמצע הקטע.

כדי לבטא את OM→\overrightarrow{OM} מנקודה OO כלשהי, הולכים מ-OO ל-AA ואז חלק mm+n\frac{m}{m+n} מהדרך מ-AA ל-BB:

OM→=OA→+mm+n(OB→−OA→)=nm+nOA→+mm+nOB→\overrightarrow{OM}=\overrightarrow{OA}+\frac{m}{m+n}(\overrightarrow{OB}-\overrightarrow{OA})=\frac{n}{m+n}\overrightarrow{OA}+\frac{m}{m+n}\overrightarrow{OB}.

בסרטוט AM:MB=2:3AM:MB=2:3, ולכן OM→=35OA→+25OB→\overrightarrow{OM}=\frac35\overrightarrow{OA}+\frac25\overrightarrow{OB}.

mnABMO

וקטור לנקודה שמחלקת קטע

MM על הקטע ABAB ו-AM:MB=m:nAM:MB=m:n:

- AM→=mm+nAB→\overrightarrow{AM}=\frac{m}{m+n}\overrightarrow{AB}, MB→=nm+nAB→\overrightarrow{MB}=\frac{n}{m+n}\overrightarrow{AB}.

•לכל נקודה OO: OM→=nm+nOA→+mm+nOB→\overrightarrow{OM}=\frac{n}{m+n}\overrightarrow{OA}+\frac{m}{m+n}\overrightarrow{OB}.

וקטור לאמצע קטע

MM אמצע הקטע ABAB: לכל נקודה OO, OM→=12(OA→+OB→)\overrightarrow{OM}=\frac12(\overrightarrow{OA}+\overrightarrow{OB}).

בפרט, אם FF אמצע הצלע BCBC במשולש ABCABC: AF→=12(AB→+AC→)\overrightarrow{AF}=\frac12(\overrightarrow{AB}+\overrightarrow{AC}).

מהווקטור אל היחס

אם AM→=tAB→\overrightarrow{AM}=t\overrightarrow{AB} ו-0<t<10<t<1, אז MM על הקטע ABAB ו-AM:MB=t:(1−t)AM:MB=t:(1-t). למשל AM→=38AB→\overrightarrow{AM}=\frac38\overrightarrow{AB} נותן AM:MB=3:5AM:MB=3:5.

שים לב

בנוסחה עם OO המקדמים "מתחלפים": ליד OA→\overrightarrow{OA} בא nn, החלק הרחוק מ-AA. בדיקה: ככל ש-MM קרובה יותר ל-AA, המקדם של OA→\overrightarrow{OA} גדול יותר.

שים לב

AM:MB=1:2AM:MB=1:2 אומר AM→=13AB→\overrightarrow{AM}=\frac13\overrightarrow{AB}, לא 12AB→\frac12\overrightarrow{AB}. מחלקים בסכום החלקים.

דוגמה - נקודה על צלע ביחס נתון ואמצע של קטע

במשולש ABCABC נסמן AB→=u‾\overrightarrow{AB}=\underline{u}, AC→=v‾\overrightarrow{AC}=\underline{v}. הנקודה DD על הצלע BCBC מקיימת BD:DC=2:3BD:DC=2:3. הנקודה EE היא אמצע הקטע ADAD.

הביעו את AD→\overrightarrow{AD} ואת BE→\overrightarrow{BE} באמצעות u‾\underline{u} ו-v‾\underline{v}.

פתרון

1. נתון: BD:DC=2:3BD:DC=2:3, EE אמצע ADAD. המטרה: AD→\overrightarrow{AD} ו-BE→\overrightarrow{BE}.

2. DD מחלקת את BCBC ביחס 2:32:3. לפי נוסחת החלוקה עם O=AO=A: AD→=35AB→+25AC→=35u‾+25v‾\overrightarrow{AD}=\frac35\overrightarrow{AB}+\frac25\overrightarrow{AC}=\frac35\underline{u}+\frac25\underline{v}.

3. EE אמצע ADAD: AE→=12AD→=310u‾+15v‾\overrightarrow{AE}=\frac12\overrightarrow{AD}=\frac{3}{10}\underline{u}+\frac15\underline{v}.

4. BE→=BA→+AE→=−u‾+310u‾+15v‾=−710u‾+15v‾\overrightarrow{BE}=\overrightarrow{BA}+\overrightarrow{AE}=-\underline{u}+\frac{3}{10}\underline{u}+\frac15\underline{v}=-\frac{7}{10}\underline{u}+\frac15\underline{v}.

uvABCDE
תשובה

AD→=35u‾+25v‾\overrightarrow{AD}=\frac35\underline{u}+\frac25\underline{v}, BE→=−710u‾+15v‾\overrightarrow{BE}=-\frac{7}{10}\underline{u}+\frac15\underline{v}

שאלות פתוחות על אמצע קטע וחלוקת קטע ביחס נתון

6. מפגש התיכונים ונקודות מיוחדות בעזרת וקטורים

מפגש התיכונים במשולש

שלושת התיכונים במשולש נפגשים בנקודה אחת. בעזרת וקטורים קל למצוא את המקום שלה ולהוכיח שהיא מחלקת כל תיכון ביחס 2:12:1.

במדויק: מפגש התיכונים של המשולש ABCABC הוא הנקודה GG שבה נחתכים שלושת התיכונים (הקטעים מכל קודקוד לאמצע הצלע שמולו). GG מחלקת כל תיכון ביחס 2:12:1, כשהחלק הארוך צמוד לקודקוד.

כך מוכיחים את היחס בעזרת יחידות ההצגה: נסמן AB→=u‾\overrightarrow{AB}=\underline{u}, AC→=v‾\overrightarrow{AC}=\underline{v}, MM אמצע BCBC, NN אמצע ACAC, ו-GG מפגש AMAM ו-BNBN.

- AG→=tAM→=t2u‾+t2v‾\overrightarrow{AG}=t\overrightarrow{AM}=\frac t2\underline{u}+\frac t2\underline{v}.

- AG→=AB→+sBN→=u‾+s(−u‾+12v‾)=(1−s)u‾+s2v‾\overrightarrow{AG}=\overrightarrow{AB}+s\overrightarrow{BN}=\underline{u}+s(-\underline{u}+\frac12\underline{v})=(1-s)\underline{u}+\frac s2\underline{v}.

•משווים מקדמים: t2=1−s\frac t2=1-s ו-t2=s2\frac t2=\frac s2. לכן t=s=23t=s=\frac23, ו-AG:GM=2:1AG:GM=2:1.

ABCGMNK

וקטור למפגש התיכונים

GG מפגש התיכונים של המשולש ABCABC:

- AG→=23AM→=13(AB→+AC→)\overrightarrow{AG}=\frac23\overrightarrow{AM}=\frac13(\overrightarrow{AB}+\overrightarrow{AC}), כאשר MM אמצע BCBC.

•לכל נקודה OO: OG→=13(OA→+OB→+OC→)\overrightarrow{OG}=\frac13(\overrightarrow{OA}+\overrightarrow{OB}+\overrightarrow{OC}).

אלכסוני מקבילית

מרובע הוא מקבילית אם ורק אם האלכסונים שלו חוצים זה את זה. במקבילית ABCDABCD מפגש האלכסונים OO מקיים AO→=12AC→=12(u‾+v‾)\overrightarrow{AO}=\frac12\overrightarrow{AC}=\frac12(\underline{u}+\underline{v}), כאשר u‾=AB→\underline{u}=\overrightarrow{AB}, v‾=AD→\underline{v}=\overrightarrow{AD}.

קטעי האמצעים של מקצועות נגדיים בטטראדר

בטטראדר ABCDABCD (פירמידה משולשת), מקצועות נגדיים הם מקצועות בלי נקודה משותפת: ABAB ו-CDCD, ACAC ו-BDBD, ADAD ו-BCBC. שלושת הקטעים שמחברים את אמצעי המקצועות הנגדיים נפגשים בנקודה אחת GG, והיא אמצע של כל אחד מהם. לכל נקודה OO: OG→=14(OA→+OB→+OC→+OD→)\overrightarrow{OG}=\frac14(\overrightarrow{OA}+\overrightarrow{OB}+\overrightarrow{OC}+\overrightarrow{OD}). הנקודה הזאת נקראת מרכז הכובד של הטטראדר.

דרך הפתרון

הוכחה שקטעים נפגשים בנקודה אחת

כשצריך להוכיח שכמה קטעים עוברים דרך נקודה אחת:

1. בוחרים נקודת מוצא OO ומחשבים לכל קטע את הווקטור OX→\overrightarrow{OX} לנקודה מיוחדת עליו (אמצע, או נקודה שמחלקת ביחס שמשערים).

2. מראים שכל הקטעים נותנים אותו וקטור OX→\overrightarrow{OX}.

3. אותו וקטור מאותה נקודה OO פירושו אותה נקודה, ולכן כל הקטעים עוברים דרכה.

שים לב

היחס 2:12:1 נמדד מהקודקוד: AG=23AMAG=\frac23AM ו-GM=13AMGM=\frac13AM. לא 12\frac12.

דוגמה - מפגש תיכונים של משולש בתוך מקבילית

במקבילית ABCDABCD נסמן AB→=u‾\overrightarrow{AB}=\underline{u}, AD→=v‾\overrightarrow{AD}=\underline{v}. הנקודה GG היא מפגש התיכונים של המשולש BCDBCD.

א. הביעו את AG→\overrightarrow{AG} באמצעות u‾\underline{u} ו-v‾\underline{v}.

ב. הוכיחו ש-GG נמצאת על האלכסון ACAC, ומצאו את היחס AG:GCAG:GC.

פתרון

1. נתון: מקבילית, GG מפגש התיכונים של BCDBCD. המטרה: AG→\overrightarrow{AG}, ואז מיקום GG על ACAC.

2. לפי נוסחת מפגש התיכונים עם O=AO=A: AG→=13(AB→+AC→+AD→)\overrightarrow{AG}=\frac13(\overrightarrow{AB}+\overrightarrow{AC}+\overrightarrow{AD}).

3. במקבילית AC→=u‾+v‾\overrightarrow{AC}=\underline{u}+\underline{v}, ולכן AG→=13(u‾+u‾+v‾+v‾)=23u‾+23v‾\overrightarrow{AG}=\frac13(\underline{u}+\underline{u}+\underline{v}+\underline{v})=\frac23\underline{u}+\frac23\underline{v}.

4. ב: AG→=23(u‾+v‾)=23AC→\overrightarrow{AG}=\frac23(\underline{u}+\underline{v})=\frac23\overrightarrow{AC}. הווקטורים קולינאריים ויש להם נקודה משותפת AA, ולכן GG על הישר ACAC, ובין AA ל-CC כי 0<23<10<\frac23<1.

5. AG=23ACAG=\frac23AC ו-GC=13ACGC=\frac13AC, ולכן AG:GC=2:1AG:GC=2:1.

uvABDCG
תשובה

א. AG→=23u‾+23v‾\overrightarrow{AG}=\frac23\underline{u}+\frac23\underline{v}. ב. GG על ACAC, ו-AG:GC=2:1AG:GC=2:1.

שאלות פתוחות על מפגש התיכונים ונקודות מיוחדות בעזרת וקטורים

7. הוכחות: נקודות על ישר אחד ומקבילות

נקודות על ישר אחד וישרים מקבילים

וקטורים קולינאריים יכולים לשכב על אותו ישר, ויכולים לשכב על שני ישרים מקבילים. מה שמבדיל ביניהם הוא נקודה משותפת.

במדויק: שלוש נקודות AA, BB, CC נמצאות על ישר אחד אם יש ישר שעובר דרך שלושתן. הישרים ABAB ו-CDCD (כאשר A≠BA\ne B, C≠DC\ne D) מקבילים אם CD→=tAB→\overrightarrow{CD}=t\overrightarrow{AB} עבור מספר t≠0t\ne0, והם לא אותו ישר.

בסרטוט של שלוש הנקודות AA, BB, CC מתקיים AC→=3AB→\overrightarrow{AC}=3\overrightarrow{AB}, ולשני הווקטורים יש נקודה משותפת AA: הנקודות על ישר אחד. בסרטוט של ארבע הנקודות AA, BB, CC, DD מתקיים CD→=2AB→\overrightarrow{CD}=2\overrightarrow{AB}, אבל CC לא על הישר ABAB: הישרים מקבילים.

ABC
ABCD

שלוש נקודות על ישר אחד

A≠BA\ne B. הנקודות AA, BB, CC על ישר אחד אם ורק אם יש מספר tt כך ש-AC→=tAB→\overrightarrow{AC}=t\overrightarrow{AB}.

ישר מקביל למישור

AA, BB, CC לא על ישר אחד, ו-P≠QP\ne Q. אם PQ→=αAB→+βAC→\overrightarrow{PQ}=\alpha\overrightarrow{AB}+\beta\overrightarrow{AC}, הישר PQPQ נמצא במישור ABCABC או מקביל לו. אם בנוסף PP לא במישור ABCABC, הישר מקביל למישור.

קטע אמצעים במשולש ובמרובע

•במשולש ABCABC, אם DD ו-EE אמצעי ABAB ו-ACAC: DE→=12BC→\overrightarrow{DE}=\frac12\overrightarrow{BC}. לכן DE∥BCDE\parallel BC ו-DE=12BCDE=\frac12BC.

•במרובע ABCDABCD, אם EE אמצע ADAD ו-FF אמצע BCBC: EF→=12(AB→+DC→)\overrightarrow{EF}=\frac12(\overrightarrow{AB}+\overrightarrow{DC}). בטרפז עם AB∥DCAB\parallel DC הווקטורים AB→\overrightarrow{AB} ו-DC→\overrightarrow{DC} באותו כיוון, ולכן EFEF מקביל לבסיסים ו-EF=12(AB+DC)EF=\frac12(AB+DC).

דרך הפתרון

הוכחה שנקודות על ישר אחד

כשצריך להוכיח ש-PP, QQ, RR על ישר אחד:

1. מביעים את PQ→\overrightarrow{PQ} ואת PR→\overrightarrow{PR} באמצעות וקטורים בסיסיים בלתי תלויים.

2. מוצאים מספר tt כך ש-PR→=tPQ→\overrightarrow{PR}=t\overrightarrow{PQ}.

3. כותבים: הווקטורים קולינאריים ויש להם נקודה משותפת PP, ולכן PP, QQ, RR על ישר אחד.

4. אם מבקשים יחס ו-0<t<10<t<1: RR על הקטע PQPQ ו-PR:RQ=t:(1−t)PR:RQ=t:(1-t). למשל t=23t=\frac23 נותן PR:RQ=2:1PR:RQ=2:1.

שים לב

וקטורים קולינאריים בלבד לא מוכיחים ישר אחד. בלי נקודה משותפת הם יכולים להיות על ישרים מקבילים.

דוגמה - הוכחה שנקודה על אלכסון נמצאת על קטע

במקבילית ABCDABCD נסמן AB→=u‾\overrightarrow{AB}=\underline{u}, AD→=v‾\overrightarrow{AD}=\underline{v}. הנקודה MM היא אמצע הצלע CDCD, והנקודה PP על האלכסון BDBD מקיימת BP:PD=2:1BP:PD=2:1.

א. הביעו את AM→\overrightarrow{AM} ואת AP→\overrightarrow{AP} באמצעות u‾\underline{u} ו-v‾\underline{v}.

ב. הוכיחו שהנקודות AA, PP, MM על ישר אחד, ומצאו את היחס AP:PMAP:PM.

פתרון

1. נתון: מקבילית, MM אמצע CDCD, BP:PD=2:1BP:PD=2:1. המטרה: שני וקטורים, ואז ישר אחד ויחס.

2. AM→=AD→+DM→=v‾+12u‾\overrightarrow{AM}=\overrightarrow{AD}+\overrightarrow{DM}=\underline{v}+\frac12\underline{u}, כי DC→=u‾\overrightarrow{DC}=\underline{u}.

3. BD→=−u‾+v‾\overrightarrow{BD}=-\underline{u}+\underline{v}, ו-BP→=23BD→\overrightarrow{BP}=\frac23\overrightarrow{BD}. לכן AP→=AB→+BP→=u‾+23(−u‾+v‾)=13u‾+23v‾\overrightarrow{AP}=\overrightarrow{AB}+\overrightarrow{BP}=\underline{u}+\frac23(-\underline{u}+\underline{v})=\frac13\underline{u}+\frac23\underline{v}.

4. ב: 23AM→=23⋅12u‾+23v‾=13u‾+23v‾=AP→\frac23\overrightarrow{AM}=\frac23\cdot\frac12\underline{u}+\frac23\underline{v}=\frac13\underline{u}+\frac23\underline{v}=\overrightarrow{AP}.

5. AP→=23AM→\overrightarrow{AP}=\frac23\overrightarrow{AM}: הווקטורים קולינאריים ויש להם נקודה משותפת AA, ולכן AA, PP, MM על ישר אחד.

6. AP=23AMAP=\frac23AM ו-PM=13AMPM=\frac13AM, ולכן AP:PM=2:1AP:PM=2:1.

uvABDCMP
תשובה

א. AM→=12u‾+v‾\overrightarrow{AM}=\frac12\underline{u}+\underline{v}, AP→=13u‾+23v‾\overrightarrow{AP}=\frac13\underline{u}+\frac23\underline{v}. ב. AP→=23AM→\overrightarrow{AP}=\frac23\overrightarrow{AM}, ו-AP:PM=2:1AP:PM=2:1.

שאלות פתוחות על הוכחות: נקודות על ישר אחד ומקבילות

8. הוכחות: יחסי קטעים במשולש ובמרובע

יחסי קטעים בעזרת יחידות ההצגה

כששני קטעים נחתכים, לא תמיד רואים באיזה יחס הנקודה מחלקת כל אחד מהם. עם וקטורים מגיעים לנקודה בשתי דרכים, ויחידות ההצגה נותנת את היחסים.

במדויק: אם PP היא נקודת החיתוך של הקטעים AEAE ו-BDBD, אז יש מספרים tt ו-ss (בין 00 ל-11) כך ש-AP→=tAE→\overrightarrow{AP}=t\overrightarrow{AE} וגם BP→=sBD→\overrightarrow{BP}=s\overrightarrow{BD}. כש-PP אינה קצה של אף אחד מהקטעים, המספר tt נותן את היחס AP:PE=t:(1−t)AP:PE=t:(1-t), והמספר ss נותן BP:PD=s:(1−s)BP:PD=s:(1-s).

דוגמה מוכרת: במקבילית האלכסונים נחתכים בנקודה OO, ו-t=s=12t=s=\frac12. כלומר OO אמצע של שני האלכסונים. ההוכחה בדיוק כמו בדרך הפתרון "נקודת חיתוך של שני קטעים": AO→=t(u‾+v‾)\overrightarrow{AO}=t(\underline{u}+\underline{v}) ו-AO→=u‾+s(−u‾+v‾)\overrightarrow{AO}=\underline{u}+s(-\underline{u}+\underline{v}), ומהשוואת מקדמים t=s=12t=s=\frac12.

ABDCO
דרך הפתרון

נקודת חיתוך של שני קטעים

כשנקודה PP היא חיתוך של שני קטעים ומבקשים יחסים:

1. בוחרים שני וקטורים בסיסיים בלתי תלויים u‾\underline{u}, v‾\underline{v}.

2. כותבים את PP על כל קטע עם פרמטר משלו: AP→=tAE→\overrightarrow{AP}=t\overrightarrow{AE} ו-BP→=sBD→\overrightarrow{BP}=s\overrightarrow{BD}.

3. מביעים את אותו וקטור, למשל AP→\overrightarrow{AP}, בשתי דרכים: tAE→t\overrightarrow{AE}, וגם AB→+sBD→\overrightarrow{AB}+s\overrightarrow{BD}.

4. משווים את המקדמים של u‾\underline{u} ושל v‾\underline{v}. מקבלים שתי משוואות ב-tt וב-ss.

5. מתרגמים ליחסים: AP:PE=t:(1−t)AP:PE=t:(1-t), BP:PD=s:(1−s)BP:PD=s:(1-s).

טרפז: וקטור הבסיס הקצר

בטרפז ABCDABCD עם AB∥DCAB\parallel DC הבסיסים באותו כיוון. אם DC=k⋅ABDC=k\cdot AB, אז DC→=kAB→\overrightarrow{DC}=k\overrightarrow{AB}.

שים לב

לכל נקודה על קטע פרמטר נפרד (tt ו-ss). אם משתמשים באותה אות לשני הקטעים, מניחים בלי סיבה שהיחסים שווים.

שים לב

בדיקה עצמית: tt ו-ss חייבים לצאת בין 00 ל-11, כי PP על שני הקטעים.

דוגמה - חיתוך אלכסון עם קטע לאמצע בסיס בטרפז

בטרפז ABCDABCD (AB∥DCAB\parallel DC) נתון AB=2DCAB=2DC. הנקודה EE היא אמצע הבסיס DCDC. הקטע AEAE חותך את האלכסון BDBD בנקודה PP. נסמן AB→=u‾\overrightarrow{AB}=\underline{u}, AD→=v‾\overrightarrow{AD}=\underline{v}.

מצאו את היחסים AP:PEAP:PE ו-BP:PDBP:PD.

פתרון

1. נתון: טרפז, AB=2DCAB=2DC, EE אמצע DCDC, PP חיתוך AEAE ו-BDBD. המטרה: שני יחסים.

2. הבסיסים באותו כיוון ו-DC=12ABDC=\frac12AB, ולכן DC→=12u‾\overrightarrow{DC}=\frac12\underline{u} ו-DE→=14u‾\overrightarrow{DE}=\frac14\underline{u}.

3. AE→=AD→+DE→=14u‾+v‾\overrightarrow{AE}=\overrightarrow{AD}+\overrightarrow{DE}=\frac14\underline{u}+\underline{v}. BD→=−u‾+v‾\overrightarrow{BD}=-\underline{u}+\underline{v}.

4. PP על AEAE: AP→=tAE→=t4u‾+tv‾\overrightarrow{AP}=t\overrightarrow{AE}=\frac t4\underline{u}+t\underline{v}.

5. PP על BDBD: AP→=AB→+sBD→=(1−s)u‾+sv‾\overrightarrow{AP}=\overrightarrow{AB}+s\overrightarrow{BD}=(1-s)\underline{u}+s\underline{v}.

6. u‾\underline{u} ו-v‾\underline{v} בלתי תלויים (צלעות סמוכות), ולכן משווים מקדמים: t4=1−s\frac t4=1-s ו-t=st=s.

7. מציבים: t4=1−t\frac t4=1-t, ולכן t=45t=\frac45, וגם s=45s=\frac45.

8. AP:PE=45:15=4:1AP:PE=\frac45:\frac15=4:1, ו-BP:PD=4:1BP:PD=4:1.

uvABDCEP
תשובה

AP:PE=4:1AP:PE=4:1, BP:PD=4:1BP:PD=4:1

שאלות פתוחות על הוכחות: יחסי קטעים במשולש ובמרובע

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.