תזכורת: פונקציה קדומה ואינטגרל
בכיתה י"א למדנו לשאול את השאלה ההפוכה לגזירה: נתונה פונקציה, איזו פונקציה גזרנו כדי לקבל אותה? למשל היא פונקציה קדומה של , כי .
במדויק: היא פונקציה קדומה של בקטע אם לכל בקטע מתקיים . שתי פונקציות קדומות של באותו קטע נבדלות זו מזו במספר קבוע. האינטגרל הלא מסוים הוא אוסף כל הפונקציות הקדומות של בקטע ( מספר קבוע כלשהו). אם קדומה של בקטע , האינטגרל המסוים הוא .
כלל החזקה עובד לכל שלם, . ב-, כלומר ב-, הוא נותן חלוקה באפס. בנושא הזה נמלא את החור הזה בעזרת הפונקציה : אלה הפונקציות ש"הקדומה שלהן היא לוגריתמית".
תזכורת: הנגזרות של ושל
בחשבון הדיפרנציאלי של הפונקציות הלוגריתמיות ראינו שהנגזרת של היא . כל אינטגרל בנושא הזה נשען על הנגזרות האלה, "בכיוון ההפוך".
במדויק: לכל מתקיים , ולכל מתקיים . אם גזירה ו-, אז . אם גזירה ו-, אז גם .
מוגדרת לכל , משני הצדדים של ציר ה-. כשנחפש לה קדומה נצטרך פונקציה שמוגדרת גם כש-. לכן צריך את שתי הנגזרות: משמשת כש-, ו- כש-. בגרף: , ושתי הפונקציות ו- (שיקוף זו של זו ביחס לציר ה-), שעוברות דרך ודרך .
1. אינטגרל של 1/x ושל 1/(ax+b)
הפונקציה הקדומה של ושל
כלל החזקה לא עובד ל-. אבל אנחנו כבר מכירים פונקציה שהנגזרת שלה היא : זו . לכן היא פונקציה קדומה של כש-, ו- כש-.
במדויק: בקטע שבו , הפונקציות הקדומות של הן בדיוק . בקטע שבו , הן בדיוק . את שני המקרים כותבים יחד: . אם , בקטע שבו , הפונקציות הקדומות של הן בדיוק . ( מספר קבוע כלשהו. קטע שמכיל נקודה שבה המכנה מתאפס לא נכלל: שם הפונקציה לא מוגדרת.)
בדיקה בגזירה, בקטע שבו : .
בגרף: השטח מתחת לגרף של בין ל- הוא .
אינטגרל של ושל
בקיצור: ו-. למשל: , .
שבר שאינו כתוב כ-
כשבאינטגרל יש שבר שהמכנה שלו או ביטוי לינארי, והמונה פולינום:
1. אם המכנה הוא (או ), מחלקים כל איבר של המונה במכנה. למשל .
2. אם המכנה הוא והמונה לינארי, כותבים את המונה בעזרת המכנה. למשל .
3. מוצאים קדומה לכל איבר בנפרד: איבר כמו נותן , ואיבר כמו או עם נותן חזקה (לפי כלל החזקה).
4. באינטגרל מסוים בודקים שהמכנה לא מתאפס באף נקודה של הקטע.
אינו : זה כלל החזקה, . רק חזקה נותנת .
לא מחשבים אינטגרל מסוים על קטע שבו המכנה מתאפס. למשל לא מחושב בכלל, כי לא מוגדרת ב-, שנמצא בתוך הקטע.
בסוף החישוב מפשטים בעזרת חוקי הלוגריתמים: , ו-, .
דוגמה א - שבר שמפרקים לאיברים, בקטע שבו
חשבו את האינטגרל .
1. מפרקים את השבר: .
2. בקטע מתקיים , ולכן קדומה: .
3. בגבול העליון: .
4. בגבול התחתון: .
5. מחסרים: .
דוגמה ב - קטע שבו המכנה שלילי
חשבו את האינטגרל .
1. בודקים את המכנה בקטע: עבור מתקיים . המכנה שלילי ולא מתאפס, ולכן משתמשים ב-.
2. קדומה, עם : . בדיקה: .
3. מציבים: , ו-.
4. מחסרים: . התוצאה שלילית, כמו שצריך, כי בכל הקטע הפונקציה שלילית.
2. אינטגרל של f'(x)/f(x)
שבר שבמונה שלו הנגזרת של המכנה
כשגוזרים מקבלים : שבר שבמונה שלו בדיוק הנגזרת של המכנה. לכן, כשבאינטגרל מופיע שבר כזה, הקדומה היא של המכנה.
במדויק: אם גזירה בקטע ו- לכל בקטע, הפונקציות הקדומות של בקטע הן בדיוק . אם לכל בקטע, הן בדיוק . את שני המקרים כותבים יחד: . בקטע שבו מתאפסת הכלל לא חל, כי שם השבר לא מוגדר.
בגרף: והקדומה שלה (כאן לכל ). כש- מתקיים ו- יורדת; כש- מתקיים ו- עולה. ב-: , ול- יש מינימום .
אינטגרל של
בקטע שבו :
- , כש- בקטע.
- , כש- בקטע.
בקיצור: . למשל: , , .
, ו-. לכן המונה הוא מינוס הנגזרת של המכנה, ובקטע שבו (למשל ):
.
כפונקציה הפנימית
גם יכולה להיות הפונקציה הפנימית, והנגזרת שלה היא . בקטע שבו :
- , כש- שלם ו- (כש-, רק בקטע שבו , כלומר ).
- , בקטע שבו (שם ).
למשל .
זיהוי
כשבאינטגרל יש שבר, והמונה נראה כמו הנגזרת של המכנה:
1. מסמנים את המכנה וגוזרים: מחשבים . בשאלה יש בדרך כלל הדרכה, למשל "גזרו את ".
2. בודקים שהמונה הוא כפול מספר קבוע . אם כן, מוציאים את מהאינטגרל.
3. קובעים את הסימן של בקטע, וכותבים או .
4. בודקים בגזירה.
מתקנים רק מספר קבוע. ב- חסר רק הכופל , ולכן התשובה . אבל ב- חסר במונה, ואי אפשר "להוסיף" אותו: הדרך לא מתאימה.
אינו נותן : זה כלל החזקה, . רק כשהמכנה בחזקה מקבלים .
דוגמה א - המכנה פולינום: מתקנים במספר קבוע
א. גזרו את הפונקציה .
ב. היעזרו בסעיף א וחשבו את .
1. א: לכל , ו-.
2. ב: המכנה , ו-. במונה יש , כלומר כפול המספר .
3. לכן .
4. מציבים גבולות: .
א. . ב.
דוגמה ב - פונקציה טריגונומטרית: המונה הוא מינוס הנגזרת
חשבו את האינטגרל .
1. כותבים . המכנה , ו-. המונה הוא .
2. בקטע מתקיים (בין ל-), ולכן הקדומה: .
3. מציבים: .
4. התוצאה חיובית, כמו שצריך, כי בקטע.
3. שטחים עם פונקציות לוגריתמיות
שטח שבחישוב שלו מופיע
כשהשטח מוגבל על ידי גרף של פונקציה כמו , או , מחשבים אותו בדיוק כמו כל שטח, והקדומה פשוט יוצאת לוגריתמית. בתשובה מופיע , למשל .
במדויק: אם ו- רציפות בקטע ו- לכל בקטע, השטח בין שני הגרפים בקטע הוא (כש- זה השטח בין גרף לציר ה-). הפונקציות חייבות להיות מוגדרות בכל הקטע: אסור שתהיה בו אסימפטוטה אנכית.
בגרף: השטח הכלוא בין לישר . הגרפים נחתכים ב- וב-, ובקטע הישר מעל הגרף של .
שטח מתחת ל-
אם ו-, הפונקציה חיובית בקטע , והשטח בין הגרף שלה לציר ה- בקטע הוא
.
השטח תלוי רק ביחס : למשל מתחת ל- השטח מ- עד שווה לשטח מ- עד , ושניהם .
איך מחשבים כל סוג של שטח
חישוב שטח עם קדומה לוגריתמית
כשמבקשים שטח שמוגבל על ידי גרף של פונקציה כמו או :
1. כותבים את תחום ההגדרה, ומוודאים שהקטע לא חוצה אסימפטוטה אנכית.
2. מוצאים נקודות חיתוך. במשוואה עם שבר כמו כופלים במכנה (כאן ) ופותרים.
3. קובעים בכל קטע מי מעל מי: מציבים מספר אחד מתוך הקטע. אם פונקציה מחליפה סימן, מחלקים את הקטע.
4. כותבים אינטגרל לכל קטע ("עליונה פחות תחתונה"), מחשבים ומחברים.
5. מפשטים בעזרת חוקי הלוגריתמים, ובודקים שהתשובה חיובית.
תשובה כמו נראית שלילית במבט ראשון. בודקים במספרים: , ולכן השטח . שטח שיוצא שלילי מעיד על טעות בסדר החיסור.
אם מחליפה סימן בקטע, אינטגרל אחד על כל הקטע נותן הפרש של שטחים, לא סכום. קודם מוצאים איפה . ב- זה קורה ב-.
דוגמה א - שטח כלוא בין לישר
נתונים והישר . חשבו את השטח הכלוא בין הגרף של לבין הישר.
נתון: והישר . המטרה: השטח הכלוא ביניהם.
1. נקודות חיתוך: . כופלים ב- (): , כלומר . לכן או . הנקודות: ו-.
2. מי למעלה: ב- הישר נותן ו-. לכן בקטע הישר מעל הגרף. האסימפטוטה מחוץ לקטע.
3. השטח: (כאן ).
4. מציבים: .
5. מפשטים: , ולכן השטח .
דוגמה ב - פונקציה שמחליפה סימן:
נתונה הפונקציה .
א. גזרו את הפונקציה .
ב. חשבו את השטח המוגבל על ידי הגרף של , ציר ה- והישרים ו-.
נתון: , מוגדרת כש-. המטרה: השטח בין הגרף לציר ה- מ- עד .
1. א: . לכן היא קדומה של .
2. הסימן: , ולכן הסימן של הוא הסימן של . בקטע : . בקטע : . מחלקים ב-.
3. . השטח בקטע הזה: .
4. . השטח בקטע הזה: .
5. מחברים: . (אינטגרל אחד על כל הקטע היה נותן .)
א. . ב. השטח הוא .
4. מציאת פונקציה לפי נגזרת ונקודה
מציאת פונקציה לפי הנגזרת שלה ונקודה
אם יודעים רק את הנגזרת, יש אינסוף פונקציות מתאימות: כולן אותו גרף, מוזז למעלה או למטה. נקודה אחת על הגרף בוחרת מתוכן פונקציה אחת.
במדויק: אם נתונה בקטע, ו- קדומה שלה בקטע, אז בקטע . אם הנקודה נמצאת על הגרף של ו- בקטע, אז , ויש פונקציה אחת בדיוק כזו בקטע. אם תחום ההגדרה בנוי משני קטעים נפרדים (למשל ו-), הנקודה קובעת את רק בקטע שלה.
בגרף: שלוש פונקציות שהנגזרת של כל אחת מהן היא (כש-): , ו-. רק אחת מהן עוברת דרך הנקודה : .
מציאת לפי ונקודה
כשנתונה הנגזרת ונקודה על הגרף של :
1. כותבים את התחום שבו מוגדרת, ובוחרים את הקטע שמכיל את .
2. מוצאים קדומה בקטע הזה, וכותבים . ב- שמים לב לסימן: כש-, כש-.
3. מציבים את הנקודה: , ומוצאים את .
4. כותבים את , ובודקים: , ו- היא הנגזרת הנתונה.
הנקודה קובעת את רק בקטע שלה
כש- מוגדרת בשני קטעים נפרדים, כמו (), הקדומה בכל קטע יכולה לקבל קבוע אחר:
•כש-: .
•כש-: .
נקודה עם קובעת רק את . כדי לקבוע גם את צריך נתון נוסף מהקטע .
לא שוכחים את . בלי , כמעט אף פעם לא עוברת דרך הנקודה הנתונה.
כשהנקודה היא , נוח לזכור ש-: האיבר הלוגריתמי נעלם בהצבה.
דוגמה - מציאת ונקודת הקיצון שלה
הנגזרת של הפונקציה היא , והפונקציה מוגדרת כש-. הגרף של עובר בנקודה .
א. מצאו את .
ב. מצאו את נקודת הקיצון של וקבעו את סוגה.
נתון: , , והנקודה על הגרף. המטרה: ונקודת הקיצון.
1. א: קדומה כש-: .
2. מציבים את הנקודה: , ולכן . מכאן .
3. ב: : , כלומר .
4. סימן הנגזרת: . כש-: , ו- יורדת. כש-: , ו- עולה. לכן ב- יש מינימום.
5. .
א. . ב. מינימום ב-.