תזכורת: ביטוי אלגברי
כבר פגשנו ביטויים כמו או . יש בהם מספרים, אותיות ופעולות חשבון. האות מחליפה מספר שעוד לא קבענו.
במדויק: ביטוי אלגברי הוא צירוף של מספרים ו/או משתנים שקשורים ביניהם בפעולות חשבון. כשמציבים מספר במקום המשתנה (בכל מקום שבו הוא מופיע), מקבלים ביטוי חשבוני, ויש לו ערך מספרי.
למשל, בביטוי נציב : . נציב : . לכל הצבה יש ערך משלה.
גם מספר לבד, כמו , הוא ביטוי אלגברי (בלי משתנה).
תזכורת: ביטויים שווים
הביטויים ו- נראים שונים, אבל הם תמיד נותנים אותה תוצאה. עבור שניהם , ועבור שניהם .
במדויק: שני ביטויים אלגבריים נקראים שווים אם יש להם אותו ערך מספרי בכל הצבה אפשרית של מספר במקום המשתנה. מספיק מספר אחד שנותן ערכים שונים כדי שהביטויים לא יהיו שווים.
את הביטויים השווים מקבלים בעזרת חוקי החשבון: חוק הפילוג, חוק החילוף וכינוס איברים דומים. למשל .
שים לב: ו- לא שווים. עבור הם נותנים ו-.
1. משוואה ומשמעות הפתרון
משוואה, נעלם ופתרון
חשבתי על מספר, כפלתי אותו ב- והוספתי . קיבלתי . על איזה מספר חשבתי? נסמן את המספר ב- ונכתוב: . זאת משוואה. האות היא הנעלם - המספר שאנחנו מחפשים. הפתרון הוא , כי .
במדויק: משוואה בנויה משני ביטויים אלגבריים שביניהם סימן שוויון , ולפחות באחד מהם יש נעלם. כל ביטוי נקרא אגף של המשוואה. פתרון של המשוואה הוא מספר שכאשר מציבים אותו במקום הנעלם (בכל מקום שבו הוא מופיע), מתקבל שוויון מספרי נכון בין שני האגפים. לפתור משוואה פירושו למצוא את כל הפתרונות שלה.
משוואה היא בעצם שאלה: לאיזה מספר שני האגפים שווים? במשוואה :
•הצבה של : , שוויון נכון. לכן פתרון.
•הצבה של : , ו-. לכן לא פתרון.
רוב המשוואות בנושא הזה הן משוואות עם פתרון אחד. יש גם משוואות מיוחדות: בלי אף פתרון, או שכל מספר הוא פתרון שלהן.
איך בודקים אם מספר הוא פתרון
כשנתונים משוואה ומספר, ורוצים לדעת אם המספר הוא פתרון:
1. מציבים את המספר במקום הנעלם, בכל מקום שבו הוא מופיע.
2. מחשבים כל אגף לחוד, לפי סדר פעולות החשבון.
3. אם יצא אותו מספר בשני האגפים, המספר הוא פתרון. אם יצאו מספרים שונים, הוא לא פתרון.
הצבה של ב- נותנת , ולא . כדאי לכתוב את סימן הכפל ואת הסוגריים: ב- עם כותבים .
את הבדיקה הזאת אפשר לעשות תמיד בסוף כל פתרון: מציבים את התשובה במשוואה המקורית. כך מגלים טעות בחישוב.
דוגמה - בדיקה בהצבה: מי מבין שלושה מספרים פתרון
איזה מהמספרים , , הוא פתרון של המשוואה ?
1. מציבים כל מספר במקום בשני האגפים, ומחשבים כל אגף לחוד.
2. : ו-. , ולכן לא פתרון.
3. : ו-. , ולכן לא פתרון.
4. : ו-. השוויון נכון, ולכן פתרון.
הוא הפתרון. ו- אינם פתרונות.
2. פתרון משוואות ממעלה ראשונה, גם נעלם בשני האגפים
משוואה ממעלה ראשונה
במשוואות כמו או הנעלם מופיע רק כשהוא כפול מספר. משוואות כאלה נקראות משוואות ממעלה ראשונה. אפשר לפתור אותן בצעדים קבועים, כמו שמאזנים מאזניים.
במדויק: משוואה ממעלה ראשונה בנעלם היא משוואה שבה, אחרי פתיחת סוגריים וכינוס איברים דומים, כל אגף הוא מהצורה : מספר כפול , ועוד מספר. המספרים ו- יכולים להיות שלמים, שברים או מספרים שליליים, ואחד מהם יכול להיות . אין כפול , ואין במכנה.
מאזניים: משוואה היא כמו מאזניים מאוזנים. אם מוסיפים או מורידים אותו דבר משני הצדדים, המאזניים נשארים מאוזנים. כך גם במשוואה.
בגרף: כל אגף של הוא פונקציה: (הקו הרציף) ו- (הקו המקווקו). הפתרון הוא שיעור ה- של נקודת החיתוך של שני הגרפים. הם נחתכים ב-, ולכן . בדיקה: וגם .
פעולות ששומרות על האיזון
הפעולות האלה לא משנות את הפתרון של המשוואה:
•מוסיפים לשני האגפים אותו מספר, או מחסירים משניהם אותו מספר.
•מוסיפים לשני האגפים (או מחסירים משניהם) אותו ביטוי עם , למשל .
•כופלים את שני האגפים באותו מספר שונה מאפס, או מחלקים את שניהם באותו מספר שונה מאפס.
משוואה מהצורה
אם , הפתרון של הוא . יש שתי דרכים לקבל אותו:
•מחלקים את שני האגפים במקדם . למשל , ולכן .
•כופלים את שני האגפים במספר ההופכי . למשל : כופלים ב-, ולכן .
פתרון משוואה ממעלה ראשונה
כשנתונה משוואה מהצורה (הנעלם באגף אחד או בשניהם):
1. מעבירים את כל האיברים עם לאגף אחד: מוסיפים או מחסירים את אותו איבר משני האגפים.
2. מעבירים את כל המספרים לאגף השני, באותה דרך.
3. מכנסים איברים דומים בכל אגף. מקבלים משוואה מהצורה .
4. מחלקים את שני האגפים במקדם של (או כופלים במספר ההופכי לו).
5. בודקים: מציבים את הפתרון במשוואה המקורית.
"מעבירים אגף" זה קיצור של פעולה על שני האגפים. לכן האיבר שעובר אגף מחליף סימן: ב- מחסירים משני האגפים ומקבלים .
כשהמקדם שלילי, מחלקים במספר השלילי עצמו: מ- מקבלים , ולא . הפתרון יכול להיות מספר שלילי.
כשיש שבר במקדם, כופלים את שני האגפים במכנה. ב- כופלים ב-: , ולכן .
דוגמה - נעלם בשני האגפים, ופתרון שלילי
פתרו את המשוואה .
1. מעבירים את האיברים עם לאגף אחד: מחסירים משני האגפים. מתקבל .
2. מעבירים את המספרים לאגף השני: מחסירים משני האגפים. מתקבל .
3. מחלקים את שני האגפים ב-: .
4. בדיקה: , וגם . השוויון נכון.
3. משוואות עם סוגריים וכינוס איברים
משוואה עם סוגריים
לפעמים המשוואה נראית מסובכת, כמו . הסוד: קודם מסדרים כל אגף, ורק אחר כך פותרים. אחרי הסידור מקבלים משוואה רגילה מהצורה .
במדויק: פתיחת סוגריים וכינוס איברים דומים בתוך אגף אחד מחליפים את האגף בביטוי ששווה לו (אותו ערך לכל הצבה של ). לכן המשוואה החדשה והמשוואה המקורית הן בעלות אותם פתרונות בדיוק.
למשל באגף :
•פותחים סוגריים: .
•מכנסים איברים דומים: עם ומספרים עם מספרים. מקבלים .
הצבה של בשני הביטויים נותנת אותו ערך: וגם . כך אפשר לבדוק את הסידור.
פתיחת סוגריים
- חוק הפילוג: וגם . כופלים את המספר שלפני הסוגריים בכל איבר שבתוכם.
- מינוס לפני סוגריים: וגם . כל הסימנים בתוך הסוגריים מתהפכים.
פתרון משוואה עם סוגריים
כשנתונה משוואה שיש בה סוגריים או איברים דומים באותו אגף:
1. פותחים את כל הסוגריים, בכל אגף לחוד.
2. מכנסים איברים דומים בכל אגף לחוד.
3. פותרים את המשוואה שהתקבלה, מהצורה .
4. בודקים: מציבים את הפתרון במשוואה המקורית, עם הסוגריים.
כופלים את כל האיברים שבסוגריים: , ולא .
מינוס לפני סוגריים חל על כל מה שבתוכם: , ולא .
דוגמה - סוגריים בשני האגפים ומינוס לפני סוגריים
פתרו את המשוואה .
1. פותחים סוגריים בכל אגף: . המינוס לפני הופך את שני הסימנים.
2. מכנסים איברים דומים בכל אגף: .
3. מחסירים משני האגפים: .
4. מוסיפים לשני האגפים: .
5. מחלקים ב-: .
6. בדיקה במשוואה המקורית: , וגם . השוויון נכון.
4. שאלות בהקשרים: פתרון בעזרת משוואה
פתרון שאלה בעזרת משוואה
הרבה שאלות מהחיים אפשר לפתור בעזרת משוואה. מסמנים ב- את מה שלא יודעים, מתרגמים את הסיפור לשפה של אלגברה, ופותרים.
במדויק: כדי לפתור שאלה מילולית בעזרת משוואה, מסמנים את אחד הגדלים הלא ידועים ב-, ומבטאים את שאר הגדלים בעזרת . המשוואה של השאלה היא שוויון בין שני ביטויים שמתארים את אותו גודל בסיפור. פתרון המשוואה הוא תשובה לשאלה רק אם הוא מתאים לנתונים של הסיפור (למשל: מספר של אנשים או חפצים הוא מספר שלם שאינו שלילי, ואורך הוא מספר חיובי).
דרך טובה לסדר את הנתונים היא טבלה. בכל שורה גודל אחד, וכל מה שלא ידוע כתוב בעזרת . למשל: "בכיתה תלמידים, והבנות יותר מהבנים ב-":
את אותו גודל - כל התלמידים - אפשר לכתוב בשתי דרכים: וגם . מכאן המשוואה , והפתרון : בנים ו- בנות.
פתרון שאלה מילולית בעזרת משוואה
כשנתונה שאלה מילולית עם גודל לא ידוע:
1. בוחרים מה מייצג, וכותבים את זה במילים (כולל יחידות). כדאי לבחור גודל שאת השאר קל לבטא בעזרתו.
2. מבטאים את שאר הגדלים בעזרת . אפשר בטבלה.
3. מוצאים גודל אחד שיש לו שני תיאורים, ומשווים ביניהם. זאת המשוואה.
4. פותרים את המשוואה.
5. בודקים שהפתרון מתאים לסיפור עצמו: האם הוא מקיים את כל הנתונים? האם הוא מספר הגיוני (שלם, חיובי)?
6. עונים במילים על מה שנשאלנו.
בודקים את התשובה מול הנתונים של השאלה, לא רק מול המשוואה. אם בניתם משוואה לא נכונה, הצבה במשוואה לא תגלה את זה.
הוא לא תמיד התשובה. אם הוא מספר הבנים והשאלה שואלת על הבנות, צריך לחשב בסוף גם את .
דוגמה - מצב לפני ואחרי: נעלם בשני האגפים
לנועה היו פי יותר מדבקות מאשר לעמית. נועה נתנה לעמית מדבקות, ועכשיו יש לשניהם אותו מספר מדבקות. כמה מדבקות היו לכל אחד בהתחלה?
1. נתון: לנועה פי מדבקות מלעמית. היא נתנה לו , ואז היה להם מספר שווה. המטרה: כמה מדבקות היו לכל אחד בהתחלה.
2. נסמן ב- את מספר המדבקות של עמית בהתחלה. אז לנועה היו .
3. אחרי הנתינה: לנועה , ולעמית .
4. אחרי הנתינה המספרים שווים, ולכן .
5. מחסירים משני האגפים: . מוסיפים : , ולכן .
6. לעמית היו מדבקות, ולנועה .
7. בדיקה מול הסיפור: הוא פי מ-. אחרי הנתינה לנועה ולעמית . שווה.
בהתחלה היו לעמית מדבקות ולנועה מדבקות.
5. משוואות מיוחדות: אין פתרון וכל מספר הוא פתרון
משוואה שאין לה פתרון, ומשוואה שכל מספר פותר
לפעמים, בזמן הפתרון, ה- נעלם משני האגפים. נשאר שוויון בין שני מספרים, כמו או . מה זה אומר?
במדויק: אם אחרי פתיחת סוגריים, כינוס איברים דומים ופעולות ששומרות על האיזון ה- נעלם משני האגפים, מתקבל שוויון מספרי:
•אם השוויון לא נכון (למשל ), אף מספר לא נותן שוויון נכון. למשוואה אין פתרון.
•אם השוויון נכון (למשל ), שני האגפים הם ביטויים שווים. כל מספר הוא פתרון של המשוואה.
בגרף: במשוואה האגף הראשון שווה ל-. הגרפים (הקו הרציף) ו- (הקו המקווקו) הם ישרים מקבילים: לכל הקו הרציף גבוה יותר ב-. הם לא נפגשים אף פעם, ולכן אין פתרון.
כשכל מספר הוא פתרון, שני האגפים נותנים את אותו גרף בדיוק, ולכן כל נקודה של הגרף משותפת.
כשה- נעלם
לא אומר ש-. זה שוויון נכון, ולכן כל מספר הוא פתרון. ו- הוא פתרון רגיל: מספר אחד.
בדיקה כשכל מספר הוא פתרון: מציבים שני מספרים שונים, למשל ו-. בשניהם צריך לצאת שוויון נכון.
דוגמה - שוויון לא נכון מול שוויון נכון
פתרו את המשוואות:
א.
ב.
1. א: פותחים סוגריים ומכנסים: , כלומר .
2. מחסירים משני האגפים: . זה שוויון לא נכון, ולכן למשוואה אין פתרון.
3. ב: פותחים סוגריים: , כלומר .
4. מחסירים משני האגפים: . זה שוויון נכון, ולכן כל מספר הוא פתרון.
5. בדיקה של ב: עבור : וגם . עבור : וגם .
א. אין פתרון. ב. כל מספר הוא פתרון.