תזכורת: ביטוי חשבוני וסדר פעולות
תרגיל כמו נקרא ביטוי חשבוני. יש לו ערך מספרי אחד: .
במדויק: ביטוי חשבוני הוא צירוף של מספרים שקשורים ביניהם בפעולות חשבון. את הערך שלו מחשבים לפי סדר פעולות החשבון:
1. קודם מה שבתוך הסוגריים.
2. אחר כך חזקות, אם יש.
3. אחר כך כפל וחילוק, לפי הסדר שבו הם כתובים.
4. בסוף חיבור וחיסור, לפי הסדר שבו הם כתובים.
למשל: , אבל .
תזכורת: קו השבר הוא חילוק
את המנה אפשר לכתוב כשבר: . קו השבר הוא סימן של חילוק.
במדויק: כל שבר שווה למנה של המונה במכנה: . המכנה אף פעם אינו , כי חילוק באפס אינו מוגדר. כדי לכפול מספר בשבר, כופלים את המספר במונה ומחלקים במכנה: .
1. המשתנה וביטויים אלגבריים
משתנה וביטוי אלגברי
כרטיס לבריכה עולה שקלים. כרטיסים עולים שקלים, ו- כרטיסים עולים שקלים. כדי לכתוב את המחיר של כל מספר של כרטיסים, משתמשים באות: כרטיסים עולים שקלים. האות נקראת משתנה, ו- הוא ביטוי אלגברי.
במדויק: משתנה הוא סימן (בדרך כלל אות) שמייצג מספר. אפשר לקבוע לו ערך, ולשנות את הערך לפי הצורך. ביטוי אלגברי הוא צירוף של מספרים ו/או משתנים שקשורים ביניהם בפעולות חשבון. גם מספר לבד (כמו ) וגם משתנה לבד (כמו ) הם ביטויים אלגבריים, וכל ביטוי חשבוני הוא גם ביטוי אלגברי.
משתנה עוזר לכתוב כלל אחד במקום הרבה תרגילים. למשל, ההיקף של משולש שווה צלעות שאורך הצלע שלו ס"מ הוא ס"מ, כלומר ס"מ. כשהצלע ס"מ, ההיקף ס"מ. כשהצלע ס"מ, ההיקף ס"מ.
כתיבת כפל וחילוק עם משתנה
•כפל של מספר במשתנה כותבים בלי סימן כפל, והמספר בא קודם: , וגם .
•את כותבים פשוט .
•חילוק אפשר לכתוב בקו שבר: .
•בין שני מספרים לא משמיטים את סימן הכפל: , וזה לא .
כתיבת ביטוי אלגברי למצב מילולי
כשצריך לתאר במילים מצב שבו מספר אחד משתנה:
1. מחליטים מה המשתנה מייצג. למשל: הוא מספר הכרטיסים.
2. כותבים את החישוב לשני מקרים עם מספרים. למשל: ו-.
3. משאירים את מה שלא משתנה, ובמקום המספר שמשתנה כותבים את המשתנה: .
4. בודקים שהביטוי נותן את התוצאה הנכונה באחד המקרים.
שימו לב להבדל בין "יותר ב-" לבין "פי": מספר שגדול ב- מ- הוא , ומספר שגדול פי מ- הוא .
דוגמה - תשלום קבוע ועוד תשלום לכל חודש
בחוג ציור משלמים דמי רישום של שקלים, ועוד שקלים לכל חודש. כתבו ביטוי אלגברי למחיר של חודשים בחוג.
1. נתון: שקלים פעם אחת, ו- שקלים על כל חודש. המטרה: ביטוי למחיר של חודשים.
2. חודש אחד: שקלים. חודשיים: שקלים.
3. דמי הרישום לא משתנים. מספר החודשים משתנה, ולכן במקומו כותבים : .
4. בדיקה: עבור מקבלים , כמו בחישוב בצעד 2.
שקלים
2. הצבה בביטוי אלגברי
הצבה וערך מספרי
בביטוי אפשר לשים במקום מספר. כש- מקבלים . הפעולה הזאת נקראת הצבה.
במדויק: הצבה היא החלפה של המשתנה במספר מסוים, בכל המקומות שבהם המשתנה מופיע. אחרי ההצבה הביטוי האלגברי הופך לביטוי חשבוני. התוצאה שלו נקראת הערך המספרי של הביטוי עבור המספר שהוצב. יש מספרים שאי אפשר להציב: ב- אי אפשר להציב , כי חילוק באפס אינו מוגדר.
כשמציבים כמה מספרים, נוח לסדר את הערכים בטבלה. למשל בביטוי :
הצבת מספר בביטוי
כשנתון ביטוי אלגברי ומספר שצריך להציב בו:
1. מעתיקים את הביטוי, ובמקום כל מופע של המשתנה כותבים את המספר. כותבים סימן כפל מפורש: כש-, הופך ל-.
2. מחשבים לפי סדר פעולות החשבון.
פירושו . כש-: , ולא .
אפשר להציב לא רק מספרים שלמים, אלא גם שברים ומספרים עשרוניים. כש-: .
דוגמה א - הצבת מספר שלם, שבר ומספר עשרוני
חשבו את הערך המספרי של הביטוי עבור , עבור ועבור .
מציבים כל מספר במקום ומחשבים: קודם כפל, אחר כך חיסור.
1. : .
2. : .
3. : .
, ,
דוגמה ב - קודם כותבים ביטוי, אחר כך מציבים
נסיעה במונית עולה שקלים בכניסה, ועוד שקלים לכל קילומטר.
א. כתבו ביטוי אלגברי למחיר של נסיעה באורך קילומטרים.
ב. כמה עולה נסיעה של קילומטרים?
1. נתון: שקלים פעם אחת, ו- שקלים לכל קילומטר. המטרה: ביטוי למחיר, ואז המחיר של ק"מ.
2. א: קילומטרים עולים שקלים, ועוד הכניסה. הביטוי: .
3. ב: מציבים : .
א. . ב. שקלים.
3. שוויון בין ביטויים אלגבריים (זהות)
ביטויים שווים וזהות
הביטויים ו- כתובים אחרת, אבל תמיד נותנים אותו ערך: כש- שניהם , וכש- שניהם . ביטויים כאלה נקראים ביטויים שווים.
במדויק: שני ביטויים אלגבריים הם שווים אם יש להם אותו ערך מספרי עבור כל הצבה אפשרית של מספר במשתנה. שוויון בין שני ביטויים שווים, כמו , נקרא זהות.
שוויון במספר אחד לא מספיק. הביטויים ו- נותנים אותו ערך כש- (שניהם ), אבל כש- מקבלים ו-. לכן הם לא ביטויים שווים.
חוקי החילוף והקיבוץ
החוקים נכונים לכל המספרים , , . לכן בסכום אפשר לסדר את המחוברים בכל סדר, ובמכפלה אפשר לסדר את הגורמים בכל סדר. למשל: .
שינוי הסדר בחיבור ובחיסור
בביטוי שיש בו רק חיבור וחיסור אפשר לשנות את סדר האיברים, אם כל איבר עובר יחד עם הסימן שלפניו. למשל: .
בדיקה אם שני ביטויים שווים
כשנתונים שני ביטויים ושואלים אם הם שווים:
1. מנסים להפוך ביטוי אחד לשני בעזרת חוקי החשבון. אם הצלחנו, הביטויים שווים.
2. אם זה לא מצליח, מציבים מספרים. מספיק מספר אחד שנותן ערכים שונים כדי להראות שהביטויים לא שווים.
כמה הצבות שנותנות אותו ערך אינן מוכיחות שהביטויים שווים. צריך שוויון בכל הצבה, ואת זה מראים בעזרת חוקי החשבון.
בחיסור ובחילוק אין חוק חילוף. ו- אינם ביטויים שווים: כש- מקבלים ו-. גם ו- אינם ביטויים שווים.
דוגמה - זיהוי ביטויים שווים בעזרת חוקים והצבה
בכל סעיף, קבעו אם שני הביטויים שווים:
א. ו-
ב. ו-
ג. ו-
1. א: לפי חוקי החילוף והקיבוץ בכפל, . הביטויים שווים.
2. ב: אין חוק שהופך חיבור לכפל, ולכן מציבים מספר. כש-: אבל . הערכים שונים, ולכן הביטויים לא שווים.
3. ג: משנים את הסדר, וכל איבר עובר עם הסימן שלו: . הביטויים שווים.
א. שווים. ב. לא שווים. ג. שווים.
4. כינוס איברים דומים
איברים דומים וכינוס
בביטוי יש שתי כפולות של : ו-. יחד הן . יש בו גם שני מספרים, ו-, ויחד הם . לכן הביטוי שווה ל-, שהוא פשוט יותר.
במדויק: ביטוי כמו בנוי מאיברים שמחוברים או מחוסרים: , , ו-. איברים דומים הם כפולות של אותו משתנה (כמו ו-), או מספרים בלי משתנה (כמו ו-). כינוס איברים דומים הוא החלפה של כל קבוצת איברים דומים באיבר אחד ששווה להם יחד. מתקבל ביטוי שווה, ופשוט יותר.
צלע אחת של מלבן ארוכה ב- ס"מ מהצלע השנייה. אם הצלע הקצרה היא ס"מ, הצלע הארוכה היא ס"מ. ההיקף הוא סכום ארבע הצלעות:
כינוס כפולות של אותו משתנה
- , ו-.
•מחברים או מחסרים את המספרים שלפני המשתנה: , , .
•מספרים בלי משתנה מכנסים כרגיל: .
•כפולה של משתנה ומספר בלי משתנה אינם איברים דומים: את אי אפשר לכנס.
שבר כפול משתנה
: כמו בכפל מספר בשבר, כופלים במונה ומחלקים במכנה. לכן גם .
פישוט ביטוי בכינוס איברים דומים
כשנתון ביטוי עם משתנה אחד, ובו רק חיבור וחיסור:
1. מסדרים: כפולות של המשתנה יחד, ומספרים יחד. כל איבר עובר עם הסימן שלפניו.
2. מכנסים את כפולות המשתנה.
3. מכנסים את המספרים.
4. בודקים: מציבים מספר אחד בביטוי המקורי ובתוצאה, וצריך לצאת אותו ערך.
אינו . בדיקה: כש-, אבל .
הסימן שלפני איבר שייך לו. ב- מחסירים רק את : , ולא .
דוגמה - ביטוי עם חיבור וחיסור של כפולות ומספרים
פשטו את הביטוי .
מכנסים איברים דומים.
1. מסדרים, וכל איבר עובר עם הסימן שלו: .
2. כפולות של : .
3. מספרים: .
4. בדיקה עם : בביטוי המקורי , ובתוצאה .
5. חוק הפילוג ופתיחת סוגריים
חוק הפילוג
כדי לחשב בעל פה, אפשר לפרק את ל-: . הכלל שמאפשר את זה נקרא חוק הפילוג.
במדויק: חוק הפילוג אומר שלכל שלושה מספרים , , מתקיים , וגם . כלומר: כופלים כל איבר שבתוך הסוגריים במספר שמחוץ להם. החוק נכון גם כשבסוגריים יש יותר משני איברים.
רואים את חוק הפילוג בשטח של מלבן. רוחב המלבן , והאורך שלו בנוי משני חלקים, ו-. את השטח אפשר לחשב בשתי דרכים: כל המלבן בבת אחת, , או שני המלבנים הקטנים, . זה אותו שטח.
חוק הפילוג עוזר גם בחשבון בעל פה: .
פילוג בכפל
למשל: , ו-.
פילוג בחילוק
, וגם , כאשר . בקו שבר: .
למשל: .
מינוס לפני סוגריים
- : מחסירים כל אחד מהאיברים שבסוגריים.
- : מה שהיה מחוסר בתוך הסוגריים, מתווסף.
בקיצור: כשמוחקים סוגריים שלפניהם מינוס, הופכים את הסימן של כל איבר שבתוך הסוגריים.
פתיחת סוגריים ופישוט
כשבביטוי יש סוגריים:
1. פותחים כל סוגריים: מספר שכופל סוגריים לפי חוק הפילוג, ומינוס לפני סוגריים לפי כלל החיסור.
2. מכנסים איברים דומים.
3. בודקים בהצבה של מספר אחד בביטוי המקורי ובתוצאה.
כופלים את כל האיברים שבסוגריים: , ולא .
במינוס לפני סוגריים הופכים גם את הסימן של האיבר השני: , ולא .
בחילוק, הפילוג עובד רק כשהסכום הוא המחולק: , אבל .
דוגמה א - מספר שכופל סוגריים
פשטו את הביטוי .
1. פותחים סוגריים לפי חוק הפילוג: .
2. הביטוי עכשיו: .
3. מכנסים: , ולכן מקבלים .
4. בדיקה עם : , ו-.
דוגמה ב - מינוס לפני סוגריים עם הפרש
פשטו את הביטוי .
1. לפני הסוגריים יש מינוס, ולכן הופכים את הסימן של כל איבר שבתוכם: .
2. מכנסים: , ולכן מקבלים .
3. בדיקה עם : , ו-.
6. חוקיות: סדרות וביטוי לאיבר הכללי
סדרה וביטוי לאיבר הכללי
המספרים בנויים לפי חוקיות: כל מספר גדול ב- מהמספר שלפניו. רשימה כזאת נקראת סדרה. כדי למצוא, למשל, את האיבר ה- בלי לכתוב את כל הסדרה, מחפשים ביטוי אלגברי לאיבר הכללי.
במדויק: סדרה היא רשימה של איברים (מספרים או צורות) לפי סדר: איבר ראשון, איבר שני, איבר שלישי וכן הלאה. ביטוי לאיבר הכללי הוא ביטוי אלגברי במשתנה , שכאשר מציבים בו מספר טבעי () מתקבל האיבר שנמצא במקום ה-. בסדרה של צורות, הביטוי נותן מספר שמתאר את הצורה שבמקום ה-, למשל כמה גפרורים יש בה. בסדרה הביטוי הוא : , , .
חוקיות יכולה להופיע גם בצורות. בכל צורה בונים שורה של ריבועים מגפרורים: בצורה מספר יש ריבוע אחד ( גפרורים), בצורה מספר שני ריבועים ( גפרורים), ובצורה מספר שלושה ריבועים ( גפרורים). כל ריבוע חדש מוסיף גפרורים, ולכן בצורה מספר יש גפרורים.
ביטוי לאיבר הכללי כשההפרש קבוע
כשבסדרה כל איבר גדול מהאיבר שלפניו באותו מספר :
1. מחשבים את ההפרש בין כל שני איברים סמוכים, ובודקים שהוא תמיד .
2. האיבר הכללי הוא ועוד מספר קבוע.
3. המספר הקבוע הוא האיבר הראשון פחות . אם האיבר הראשון קטן מ-, מחסירים מ- את מה שחסר לאיבר הראשון עד : ב- ההפרש , ל- חסר עד , ולכן האיבר הכללי הוא . אם האיבר הראשון שווה ל-, האיבר הכללי הוא .
4. בודקים את הביטוי בהצבה של ו-.
איבר לפי המקום שלו
כשיש ביטוי לאיבר הכללי, מוצאים את האיבר במקום מסוים בהצבה של מספר המקום במקום . למשל, האיבר ה- בסדרה שהאיבר הכללי שלה הוא .
סדרה של שברים
מחפשים חוקיות בנפרד למונה ולמכנה. למשל ב- המונה הוא והמכנה הוא , ולכן האיבר הכללי הוא .
הוא המקום של האיבר בסדרה (), ולא האיבר עצמו. בסדרה האיבר במקום הוא .
כמה איברים ראשונים לא קובעים את ההמשך בדרך אחת. אחרי יכול לבוא (כפל ב-) או (מוסיפים , , ). לכן בודקים שהחוקיות מתאימה לכל האיברים הנתונים, ומשתמשים בחוקיות שבשאלה.
דוגמה א - סדרה שבה ההפרש בין האיברים קבוע
נתונה הסדרה , שממשיכה באותה חוקיות.
א. כתבו ביטוי אלגברי לאיבר הכללי.
ב. מהו האיבר ה-?
1. נתון: ארבעה איברים ראשונים. המטרה: ביטוי לאיבר במקום ה-, ואז האיבר ה-.
2. ההפרש: , , . ההפרש קבוע, .
3. האיבר הכללי הוא ועוד מספר קבוע. המספר הקבוע: . לכן הביטוי .
4. בדיקה: נותן , ו- נותן . מתאים.
5. האיבר ה-: .
א. . ב. .
דוגמה ב - סדרה של שברים: מונה ומכנה בנפרד
נתונה הסדרה , שממשיכה באותה חוקיות.
א. כתבו ביטוי אלגברי לאיבר הכללי.
ב. מהו האיבר ה-?
1. נתון: ארבעה איברים ראשונים. המטרה: ביטוי לאיבר במקום ה-, ואז האיבר ה-.
2. המונים: . המונה שווה למקום, כלומר .
3. המכנים: . ההפרש קבוע, , והמספר הקבוע . לכן המכנה .
4. האיבר הכללי: . בדיקה: נותן . מתאים.
5. האיבר ה-: .
א. . ב. .