דילוג לתוכן המרכזי

מודל בוהר ואטום המימן - שאלות ותרגילים

כיתות י"א-י"ב · קרינה וחומר - פיזיקה 5 יח"ל (שאלון 036282) · מבנה האטום · 31 שאלות

השאלות מסודרות מהקצרה לארוכה ומהקלה לקשה. נסו לפתור לבד, ורק אז פתחו את הפתרון.

שאלה 1 · אלקטרון ברמה השנייה של אטום המימן: תנע זוויתי ומהירותקצרה · קלה

לפי מודל בוהר, האלקטרון באטום מימן נע במסלול מעגלי, והתנע הזוויתי שלו מקיים mevnrn=nh2πm_ev_nr_n=n\frac{h}{2\pi}. רדיוס המסלול ברמה nn הוא rn=r1n2r_n=r_1n^2, כאשר r1=0.0529 nmr_1=0.0529\,\text{nm}.

אלקטרון באטום מימן נמצא ברמה n=2n=2.

א.

חשבו את רדיוס המסלול של האלקטרון ואת התנע הזוויתי שלו (mevrm_evr).

ב.

חשבו את מהירות האלקטרון במסלול הזה.

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

r2=0.212 nmr_2=0.212\,\text{nm},   mev2r2=2.11⋅10−34 J⋅s\;m_ev_2r_2=2.11\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}

r2=r1⋅22=4⋅0.0529=0.2116 nm≈0.212 nmr_2=r_1\cdot2^2=4\cdot0.0529=0.2116\,\text{nm}\approx0.212\,\text{nm}

לפי ההנחה של בוהר:

mev2r2=2⋅h2π=6.63⋅10−34π=2.11⋅10−34 J⋅sm_ev_2r_2=2\cdot\frac{h}{2\pi}=\frac{6.63\cdot10^{-34}}{\pi}=2.11\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}

סעיף ב

תשובה:

v2≈1.09⋅106 msv_2\approx1.09\cdot10^{6}\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

מהתנע הזוויתי:

v2=2h2πmer2=2.11⋅10−349.11⋅10−31⋅0.2116⋅10−9≈1.09⋅106 msv_2=\frac{2\frac{h}{2\pi}}{m_er_2}=\frac{2.11\cdot10^{-34}}{9.11\cdot10^{-31}\cdot0.2116\cdot10^{-9}}\approx1.09\cdot10^{6}\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

טעות נפוצה: להציב את הרדיוס בננומטרים – צריך להמיר למטרים (0.2116 nm=0.2116⋅10−9 m0.2116\,\text{nm}=0.2116\cdot10^{-9}\,\text{m}).

שאלה 2 · פליטת פוטון מהרמה הרביעית לשנייה: מה קורה לאנרגייה הקינטית ולפוטנציאלית?קצרה · בינונית

אלקטרון באטום מימן עובר מהרמה n=4n=4 לרמה n=2n=2 ופולט פוטון. רמות האנרגייה של אטום המימן: En=−13.6n2 eVE_n=-\frac{13.6}{n^2}\,\text{eV}.

קבעו לגבי כל אחת מהאנרגיות – האנרגייה הכוללת של האטום, האנרגייה הקינטית של האלקטרון והאנרגייה הפוטנציאלית החשמלית – אם היא גדלה, קטנה או אינה משתנה, ובכמה eV\text{eV}. נמקו לפי מודל בוהר.

◂ פתרון מלא לשאלה 2

פתרון

תשובה:

הכוללת קטנה ב-2.55 eV2.55\,\text{eV}; הקינטית גדלה ב-2.55 eV2.55\,\text{eV}; הפוטנציאלית קטנה ב-5.10 eV5.10\,\text{eV}.

E4=−0.85 eV,E2=−3.40 eVE_4=-0.85\,\text{eV},\qquad E_2=-3.40\,\text{eV}

כוללת: יורדת מ-−0.85-0.85 ל-−3.40 eV-3.40\,\text{eV}, כלומר קטנה ב-2.55 eV2.55\,\text{eV} – זו האנרגייה של הפוטון שנפלט.

במסלול מעגלי ke2r2=mev2r\frac{ke^2}{r^2}=\frac{m_ev^2}{r}, ולכן Ek=ke22rE_k=\frac{ke^2}{2r} ו-U=−ke2r=−2EkU=-\frac{ke^2}{r}=-2E_k. מכאן E=Ek+U=−EkE=E_k+U=-E_k.

קינטית: Ek=−EE_k=-E: מ-0.850.85 ל-3.40 eV3.40\,\text{eV} – גדלה ב-2.55 eV2.55\,\text{eV} (מסלול קטן יותר, מהירות גדולה יותר).

פוטנציאלית: U=2EU=2E: מ-−1.70-1.70 ל-−6.80 eV-6.80\,\text{eV} – קטנה ב-5.10 eV5.10\,\text{eV}.

בדיקה: ΔEk+ΔU=+2.55−5.10=−2.55 eV=ΔE\Delta E_k+\Delta U=+2.55-5.10=-2.55\,\text{eV}=\Delta E ✓.

טעות נפוצה: לחשוב שאם האטום איבד אנרגייה גם האלקטרון מאט – הוא דווקא מאיץ, והירידה כולה על חשבון האנרגייה הפוטנציאלית.

שאלה 3 · זמן מחזור של האלקטרון גדל כמו n בחזקת 3: כמה סיבובים לפני הפליטה?קצרה · קשה

לפי מודל בוהר לאטום המימן, rn=r1n2r_n=r_1n^2 ו-mevnrn=nh2πm_ev_nr_n=n\frac{h}{2\pi}, כאשר r1=0.0529 nmr_1=0.0529\,\text{nm}.

אטום מימן שעורר לרמה n=2n=2 שוהה בה בממוצע כ-1.0⋅10−8 s1.0\cdot10^{-8}\,\text{s} לפני שהוא חוזר לרמת היסוד ופולט פוטון.

א.

הראו שזמן המחזור של תנועת האלקטרון ברמה nn הוא Tn=n3T1T_n=n^3T_1, וחשבו את T1T_1.

ב.

כמה סיבובים בערך עושה האלקטרון סביב הגרעין ברמה n=2n=2 בזמן השהייה הממוצע?

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

Tn=2πrnvn=n3T1T_n=\frac{2\pi r_n}{v_n}=n^3T_1,   T1≈1.52⋅10−16 s\;T_1\approx1.52\cdot10^{-16}\,\text{s}

מהנחת בוהר: vn=nh2πmern=nh2πmer1n2=v1nv_n=\frac{nh}{2\pi m_er_n}=\frac{nh}{2\pi m_er_1n^2}=\frac{v_1}{n}, כאשר v1=h2πmer1v_1=\frac{h}{2\pi m_er_1}.

זמן המחזור:

Tn=2πrnvn=2πr1n2v1/n=n3⋅2πr1v1=n3T1T_n=\frac{2\pi r_n}{v_n}=\frac{2\pi r_1n^2}{v_1/n}=n^3\cdot\frac{2\pi r_1}{v_1}=n^3T_1

חישוב:

v1=6.63⋅10−342π⋅9.11⋅10−31⋅0.0529⋅10−9≈2.19⋅106 msv_1=\frac{6.63\cdot10^{-34}}{2\pi\cdot9.11\cdot10^{-31}\cdot0.0529\cdot10^{-9}}\approx2.19\cdot10^{6}\,\frac{\text{m}}{\text{s}}
T1=2π⋅0.0529⋅10−92.19⋅106≈1.52⋅10−16 sT_1=\frac{2\pi\cdot0.0529\cdot10^{-9}}{2.19\cdot10^{6}}\approx1.52\cdot10^{-16}\,\text{s}

הרדיוס גדל פי n2n^2 והמהירות קטנה פי nn, ולכן ההיקף ארוך יותר והאלקטרון גם איטי יותר – שני הגורמים מאריכים את המחזור.

סעיף ב

תשובה:

כ-8⋅1068\cdot10^{6} סיבובים

T2=23T1=8⋅1.52⋅10−16≈1.21⋅10−15 sT_2=2^3T_1=8\cdot1.52\cdot10^{-16}\approx1.21\cdot10^{-15}\,\text{s}
N=tT2=1.0⋅10−81.21⋅10−15≈8.2⋅106N=\frac{t}{T_2}=\frac{1.0\cdot10^{-8}}{1.21\cdot10^{-15}}\approx8.2\cdot10^{6}

כלומר האלקטרון מקיף את הגרעין מיליוני פעמים בלי לפלוט קרינה – בדיוק מה שמודל בוהר מניח על מסלול מותר (מצב יציב), בניגוד לפיזיקה הקלאסית.

טעות נפוצה: להניח שזמן המחזור גדל פי n2n^2 כמו הרדיוס ולשכוח שגם המהירות קטנה.

שאלה 4 · מכוח קולון לאנרגיית היסוד: בונים את רמת היסוד של המימן מהרדיוסביניים · בינונית

באטום מימן ברמת היסוד האלקטרון נע במסלול מעגלי שרדיוסו r1=0.0529 nmr_1=0.0529\,\text{nm} סביב פרוטון. הכוח היחיד שפועל על האלקטרון הוא כוח המשיכה החשמלי של הפרוטון.

בחרו את אפס האנרגייה הפוטנציאלית החשמלית באינסוף.

א.

חשבו את מהירות האלקטרון במסלול.

ב.

חשבו ב-eV\text{eV} את האנרגייה הקינטית של האלקטרון, את האנרגייה הפוטנציאלית החשמלית של האטום ואת האנרגייה הכוללת שלו. השוו לערך −13.6 eV-13.6\,\text{eV}.

ג.

בדקו שהתנע הזוויתי של האלקטרון מקיים את הנחת בוהר mev1r1=h2πm_ev_1r_1=\frac{h}{2\pi}.

ד.

האטום בולע פוטון, ואחרי הבליעה כוח המשיכה החשמלי על האלקטרון קטן פי 1616. לאיזו רמה עבר האלקטרון? חשבו את אורך הגל של הפוטון שנבלע.

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

v1≈2.19⋅106 msv_1\approx2.19\cdot10^{6}\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

כוח קולון הוא הכוח השקול, והוא מספק את התאוצה הצנטריפטלית:

ke2r12=mev12r1  ⇒  v1=ke2mer1=9⋅109⋅(1.6⋅10−19)29.11⋅10−31⋅0.0529⋅10−9≈2.19⋅106 ms\frac{ke^2}{r_1^2}=\frac{m_ev_1^2}{r_1}\;\Rightarrow\;v_1=\sqrt{\frac{ke^2}{m_er_1}}=\sqrt{\frac{9\cdot10^{9}\cdot(1.6\cdot10^{-19})^2}{9.11\cdot10^{-31}\cdot0.0529\cdot10^{-9}}}\approx2.19\cdot10^{6}\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

סעיף ב

תשובה:

Ek≈13.6 eVE_k\approx13.6\,\text{eV},   U≈−27.2 eV\;U\approx-27.2\,\text{eV},   E=−13.6 eV\;E=-13.6\,\text{eV} – מתאים

Ek=12mev12=ke22r1=9⋅109⋅(1.6⋅10−19)22⋅0.0529⋅10−9≈2.18⋅10−18 J≈13.6 eVE_k=\tfrac12m_ev_1^2=\frac{ke^2}{2r_1}=\frac{9\cdot10^{9}\cdot(1.6\cdot10^{-19})^2}{2\cdot0.0529\cdot10^{-9}}\approx2.18\cdot10^{-18}\,\text{J}\approx13.6\,\text{eV}
U=−ke2r1=−2Ek≈−27.2 eVU=-\frac{ke^2}{r_1}=-2E_k\approx-27.2\,\text{eV}
E=Ek+U=−Ek≈−13.6 eVE=E_k+U=-E_k\approx-13.6\,\text{eV}

זו בדיוק אנרגיית רמת היסוד. הסימן השלילי אומר שהאלקטרון קשור: צריך לתת לאטום 13.6 eV13.6\,\text{eV} כדי להרחיק את האלקטרון לאינסוף.

סעיף ג

תשובה:

mev1r1≈1.05⋅10−34 J⋅s=h2πm_ev_1r_1\approx1.05\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}=\frac{h}{2\pi}

mev1r1=9.11⋅10−31⋅2.19⋅106⋅0.0529⋅10−9≈1.05⋅10−34 J⋅sm_ev_1r_1=9.11\cdot10^{-31}\cdot2.19\cdot10^{6}\cdot0.0529\cdot10^{-9}\approx1.05\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}
h2π=6.63⋅10−342π≈1.06⋅10−34 J⋅s\frac{h}{2\pi}=\frac{6.63\cdot10^{-34}}{2\pi}\approx1.06\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}

הערכים שווים (בדיוק החישוב), כלומר זה המסלול של n=1n=1.

סעיף ד

תשובה:

לרמה n=2n=2;   λ≈122 nm\;\lambda\approx122\,\text{nm}

F=ke2rn2F=\frac{ke^2}{r_n^2} ו-rn=r1n2r_n=r_1n^2, ולכן Fn=F1n4F_n=\frac{F_1}{n^4}. הכוח קטן פי 16=2416=2^4, כלומר n=2n=2.

אנרגיית הפוטון:

Eγ=E2−E1=−3.4−(−13.6)=10.2 eVE_\gamma=E_2-E_1=-3.4-(-13.6)=10.2\,\text{eV}
λ=hcEγ=1240 eV⋅nm10.2 eV≈122 nm\lambda=\frac{hc}{E_\gamma}=\frac{1240\,\text{eV}\cdot\text{nm}}{10.2\,\text{eV}}\approx122\,\text{nm}

טעות נפוצה: לחשוב שהכוח קטן פי 1616 כי הרדיוס גדל פי 1616 (כלומר n=4n=4). הכוח תלוי ב-1r2\frac{1}{r^2}, ולכן הרדיוס גדל רק פי 44.

שאלה 5 · יון ליתיום דמוי מימן: רמות, עירור באלקטרונים ופליטהביניים · קשה

יון ליתיום Li2+\text{Li}^{2+} הוא אטום ליתיום (מטען הגרעין +3e+3e) שאיבד שניים משלושת האלקטרונים שלו. נשאר בו אלקטרון יחיד, ולכן מודל בוהר מתאים לו, ורמות האנרגיה שלו הן:

En=−Z2⋅13.6n2 eV,Z=3E_n=-\frac{Z^2\cdot13.6}{n^2}\,\text{eV},\qquad Z=3

גז של יוני Li2+\text{Li}^{2+}, שכולם ברמת היסוד, נמצא בתא ואקום.

א.

חשבו את האנרגיה של ארבע הרמות הראשונות של היון ואת אנרגיית היינון שלו מרמת היסוד.

ב.

מאיצים אלקטרונים חופשיים ממנוחה במתח 110 V110\,\text{V} ויורים אותם לתוך הגז. לאיזו רמה הגבוהה ביותר יכולים היונים להתעורר? באילו אנרגיות קינטיות יכולים האלקטרונים החופשיים לצאת מהגז (כל אלקטרון פוגע לכל היותר ביון אחד)?

ג.

כמה קווים יופיעו בספקטרום הפליטה של הגז אחרי ההפצצה? חשבו את אורכי הגל שלהם. האם אחד מהם בתחום הנראה?

ד.

מאירים את הגז (שכל היונים בו שוב ברמת היסוד) בפוטונים שאורך הגל שלהם 12.0 nm12.0\,\text{nm}. מה יקרה? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

E1=−122.4E_1=-122.4, E2=−30.6E_2=-30.6, E3=−13.6E_3=-13.6, E4≈−7.65 eVE_4\approx-7.65\,\text{eV}; אנרגיית היינון 122.4 eV122.4\,\text{eV}.

Z2⋅13.6=9⋅13.6=122.4 eVZ^2\cdot13.6=9\cdot13.6=122.4\,\text{eV}, ולכן:

E1=−122.4 eV,E2=−122.44=−30.6 eV,E3=−122.49=−13.6 eV,E4=−122.416≈−7.65 eVE_1=-122.4\,\text{eV},\quad E_2=-\frac{122.4}{4}=-30.6\,\text{eV},\quad E_3=-\frac{122.4}{9}=-13.6\,\text{eV},\quad E_4=-\frac{122.4}{16}\approx-7.65\,\text{eV}

אנרגיית היינון מרמת היסוד: 0−(−122.4)=122.4 eV0-(-122.4)=122.4\,\text{eV} – פי 99 מזו של המימן, כי הגרעין מושך את האלקטרון חזק יותר.

סעיף ב

תשובה:

עד n=3n=3; 110110, 18.218.2 או 1.2 eV1.2\,\text{eV}.

Ek=eV=110 eVE_k=eV=110\,\text{eV}. הפרשי האנרגיה מרמת היסוד:

E2−E1=91.8 eV,E3−E1=108.8 eV,E4−E1≈114.75 eVE_2-E_1=91.8\,\text{eV},\quad E_3-E_1=108.8\,\text{eV},\quad E_4-E_1\approx114.75\,\text{eV}

108.8<110<114.75108.8<110<114.75, ולכן הרמה הגבוהה ביותר היא n=3n=3. אנרגיות היציאה:

•ללא עירור: 110 eV110\,\text{eV}

•עירור ל־n=2n=2: 110−91.8=18.2 eV110-91.8=18.2\,\text{eV}

•עירור ל־n=3n=3: 110−108.8=1.2 eV110-108.8=1.2\,\text{eV}

סעיף ג

תשובה:

שלושה: 11.4 nm11.4\,\text{nm} (3→13\to1), 13.5 nm13.5\,\text{nm} (2→12\to1), 72.9 nm72.9\,\text{nm} (3→23\to2); אף אחד אינו נראה – כולם על־סגולים.

המעברים האפשריים: 3→13\to1, 3→23\to2, 2→12\to1:

3→1: λ=1240108.8≈11.4 nm3\to1:\ \lambda=\frac{1240}{108.8}\approx11.4\,\text{nm}
2→1: λ=124091.8≈13.5 nm2\to1:\ \lambda=\frac{1240}{91.8}\approx13.5\,\text{nm}
3→2: ΔE=−13.6−(−30.6)=17.0 eV, λ=124017.0≈72.9 nm3\to2:\ \Delta E=-13.6-(-30.6)=17.0\,\text{eV},\ \lambda=\frac{1240}{17.0}\approx72.9\,\text{nm}

כל אורכי הגל קצרים בהרבה מ־400 nm400\,\text{nm} – כולם על־סגולים. ביון שהרמות שלו "עמוקות" פי 99 מאלה של המימן, גם הקווים קצרים פי 99.

סעיף ד

תשובה:

אנרגיית הפוטון ≈103.3 eV\approx103.3\,\text{eV} אינה שווה להפרש רמות ואינה מגיעה ליינון – הפוטונים לא ייבלעו.

Eph=124012.0≈103.3 eVE_{ph}=\frac{1240}{12.0}\approx103.3\,\text{eV}

פוטון נבלע רק אם האנרגיה שלו שווה בדיוק להפרש רמות (91.891.8, 108.8108.8, 114.75114.75, ... eV\text{eV}) או גדולה מאנרגיית היינון (122.4 eV122.4\,\text{eV}). 103.3 eV103.3\,\text{eV} נמצא בין 91.891.8 ל־108.8108.8 ואינו שווה לאף הפרש, ולכן הפוטונים עוברים דרך הגז בלי להיבלע.

טעות נפוצה: "הפוטון יעורר ל־n=2n=2 והשאר יישאר" – זה נכון לאלקטרון מתנגש, לא לפוטון.

שאלה 6 · אטום המימן: הקו העל־סגול 2→1, בליעת פוטונים ויינון מהרמה n=3באורך בגרות · בדרך לבגרות

רמות האנרגייה של אטום המימן נתונות בדף הנוסחאות: En=−13.6n2 eVE_n=-\frac{13.6}{n^2}\,\text{eV} (n=1,2,3,…n=1,2,3,\dots).

א.

חשבו את האנרגייה של אטום המימן ברמות n=1n=1, n=2n=2 ו־n=3n=3.

ב.

אטום מימן עובר מן הרמה n=2n=2 לרמת היסוד. חשבו את האנרגייה ואת אורך הגל של הפוטון הנפלט, וקבעו אם הוא בתחום האור הנראה (400400–700 nm700\,\text{nm}).

ג.

גז מימן מכיל אטומים שעוררו לרמה n=3n=3. קבעו כמה קווים שונים יכולים להופיע בספקטרום הפליטה שלו, פרטו את המעברים, וקבעו מי מהם בתחום הנראה.

ד.

אטומי מימן ברמת היסוד מוקרנים בשני סוגי פוטונים: פוטונים שאנרגייתם 12.75 eV12.75\,\text{eV} ופוטונים שאנרגייתם 13.0 eV13.0\,\text{eV}. קבעו אילו מהם ייבלעו באטומים. נמקו.

ה.

חשבו את אורך הגל המרבי של קרינה שיכולה ליינן אטום מימן הנמצא ברמה n=3n=3. באיזה תחום של הספקטרום הוא נמצא?

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

E1=−13.6 eVE_1=-13.6\,\text{eV}, E2=−3.4 eVE_2=-3.4\,\text{eV}, E3≈−1.51 eVE_3\approx -1.51\,\text{eV}

לפי En=−13.6n2 eVE_n=-\frac{13.6}{n^2}\,\text{eV}:

E1=−13.61=−13.6 eV,E2=−13.64=−3.4 eV,E3=−13.69≈−1.51 eVE_1=-\frac{13.6}{1}=-13.6\,\text{eV},\qquad E_2=-\frac{13.6}{4}=-3.4\,\text{eV},\qquad E_3=-\frac{13.6}{9}\approx -1.51\,\text{eV}

סעיף ב

תשובה:

Eph=10.2 eVE_{ph}=10.2\,\text{eV}, λ≈122 nm\lambda\approx 122\,\text{nm} – לא נראה (על־סגול).

לפי דף הנוסחאות, אנרגיית הפוטון במעבר:

Eph=∣Ef−Ei∣=∣−13.6−(−3.4)∣=10.2 eVE_{ph}=|E_f-E_i|=|-13.6-(-3.4)|=10.2\,\text{eV}
λ[nm]=1240E[eV]=124010.2≈122 nm\lambda[\text{nm}]=\frac{1240}{E[\text{eV}]}=\frac{1240}{10.2}\approx 122\,\text{nm}

122 nm<400 nm122\,\text{nm}<400\,\text{nm} – הקו נמצא בתחום העל־סגול, ואינו נראה. (כל המעברים לרמת היסוד במימן נותנים פוטונים של 10.2 eV10.2\,\text{eV} לפחות, ולכן כולם על־סגולים.)

סעיף ג

תשובה:

33 קווים: 3→23\to 2 (נראה, ≈656 nm\approx 656\,\text{nm}), 3→13\to 1 (≈103 nm\approx 103\,\text{nm}) ו־2→12\to 1 (≈122 nm\approx 122\,\text{nm}) – על־סגולים.

אטום ברמה n=3n=3 יכול לחזור לרמת היסוד ישירות (3→13\to 1) או בשני שלבים (3→23\to 2 ואחר כך 2→12\to 1). לכן אפשריים שלושה מעברים שונים:

3→2 (1.89 eV),3→1 (12.09 eV),2→1 (10.2 eV)3\to 2\ (1.89\,\text{eV}),\qquad 3\to 1\ (12.09\,\text{eV}),\qquad 2\to 1\ (10.2\,\text{eV})

כלומר 33 קווים בספקטרום הפליטה. אורכי הגל (λ[nm]=1240E[eV]\lambda[\text{nm}]=\frac{1240}{E[\text{eV}]}): 3→23\to 2: ≈656 nm\approx 656\,\text{nm} – נראה (אדום); 3→13\to 1: ≈103 nm\approx 103\,\text{nm} ו־2→12\to 1: ≈122 nm\approx 122\,\text{nm} – על־סגולים.

טעות נפוצה: לספור רק את 3→23\to 2 ו־3→13\to 1 – אטום שירד ל־n=2n=2 ממשיך לרמת היסוד ופולט פוטון נוסף.

סעיף ד

תשובה:

ייבלעו רק הפוטונים של 12.75 eV12.75\,\text{eV} (מעבר 1→41\to 4); פוטונים של 13.0 eV13.0\,\text{eV} לא ייבלעו.

פוטון נבלע כולו או לא נבלע כלל, ולכן אטום בולע פוטון רק אם אנרגייתו שווה בדיוק להפרש בין רמת היסוד לרמה אחרת (או גדולה מאנרגיית היינון, 13.6 eV13.6\,\text{eV}).

ההפרשים מרמת היסוד (E4=−13.616=−0.85 eVE_4=-\frac{13.6}{16}=-0.85\,\text{eV}, E5=−13.625≈−0.544 eVE_5=-\frac{13.6}{25}\approx -0.544\,\text{eV}): E2−E1=10.2 eVE_2-E_1=10.2\,\text{eV}, E3−E1≈12.09 eVE_3-E_1\approx 12.09\,\text{eV}, E4−E1=12.75 eVE_4-E_1=12.75\,\text{eV}, E5−E1≈13.06 eVE_5-E_1\approx 13.06\,\text{eV}, ...

- 12.75 eV12.75\,\text{eV} – שווה בדיוק ל־E4−E1E_4-E_1: הפוטון נבלע, והאטום עובר לרמה n=4n=4.

- 13.0 eV13.0\,\text{eV} – גדול מ־12.7512.75 אבל קטן מ־13.06 eV13.06\,\text{eV}, ואינו שווה לאף הפרש; הוא גם קטן מ־13.6 eV13.6\,\text{eV}. לכן הפוטון לא נבלע, אף שהוא קרוב מאוד לאנרגיית היינון.

טעות נפוצה: לחשוב שפוטון של 13.0 eV13.0\,\text{eV} יעורר לרמה n=4n=4 ו"העודף ילך לאיבוד" – כך מתנהג אלקטרון מתנגש, לא פוטון.

סעיף ה

תשובה:

λmax⁡≈821 nm\lambda_{\max}\approx 821\,\text{nm} – תת־אדום.

יינון מן הרמה n=3n=3 – מעבר ל־n=∞n=\infty (E∞=0E_\infty=0):

Eph=∣0−(−1.51)∣=1.51 eVE_{ph}=|0-(-1.51)|=1.51\,\text{eV}

זו האנרגייה המזערית, ולכן אורך הגל המרבי:

λmax⁡[nm]=12401.51≈821 nm\lambda_{\max}[\text{nm}]=\frac{1240}{1.51}\approx 821\,\text{nm}

זהו אורך גל בתחום התת־אדום (ארוך מ־700 nm700\,\text{nm}): אפילו אור אדום, ואף קרינה תת־אדומה קרובה, מיננים אטום שנמצא ברמה n=3n=3. אטום ברמת היסוד צריך הרבה יותר – 13.6 eV13.6\,\text{eV}, כלומר λ≤91 nm\lambda\le 91\,\text{nm}.

שאלה 7 · אטום המימן: רמות אנרגייה, קו אדום ובליעה מרמת היסודבאורך בגרות · בדרך לבגרות

רמות האנרגייה של האלקטרון באטום המימן נתונות בנוסחה שבדף הנוסחאות: En=−13.6n2 eVE_n=-\frac{13.6}{n^2}\,\text{eV} .

א.

חשבו את האנרגיות של ארבע הרמות הראשונות (n=1,2,3,4n=1,2,3,4) באטום המימן, וסרטטו תרשים רמות אנרגייה.

ב.

חשבו את אורך הגל של הפוטון הנפלט במעבר מרמה n=3n=3 לרמה n=2n=2 , וקבעו אם הוא בתחום האור הנראה (400400–700 nm700\,\text{nm}).

ג.

על אטומי מימן הנמצאים ברמת היסוד פוגעים פוטונים בעלי אנרגיות 10.2 eV10.2\,\text{eV} , 11.0 eV11.0\,\text{eV} ו־15.0 eV15.0\,\text{eV} . קבעו לגבי כל אחד מהם אם הוא נבלע. אם הוא נבלע – תארו מה קורה לאטום.

ד.

אטומי מימן עוררו לרמה n=3n=3 . כמה קווים שונים יופיעו בספקטרום הפליטה שלהם כאשר יחזרו לרמת היסוד? חשבו את האנרגיות של הפוטונים.

ה.

אור אדום שאורך הגל שלו 656 nm656\,\text{nm} מאיר אטומי מימן. קבעו אם הוא יכול ליינן אטום מימן הנמצא ברמה n=2n=2 , ואם הוא יכול ליינן אטום מימן הנמצא ברמה n=3n=3 . נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

E1=−13.6E_1=-13.6, E2=−3.4E_2=-3.4, E3≈−1.51E_3\approx-1.51, E4=−0.85 eVE_4=-0.85\,\text{eV}

הצבה בנוסחה En=−13.6n2E_n=-\frac{13.6}{n^2}:

E1=−13.6 eV,E2=−13.64=−3.4 eV,E3=−13.69≈−1.51 eV,E4=−13.616=−0.85 eVE_1=-13.6\,\text{eV},\quad E_2=-\frac{13.6}{4}=-3.4\,\text{eV},\quad E_3=-\frac{13.6}{9}\approx-1.51\,\text{eV},\quad E_4=-\frac{13.6}{16}=-0.85\,\text{eV}

בתרשים: ציר אנכי של אנרגייה, קו אופקי לכל רמה בגובה המתאים, ו־E∞=0E_\infty=0 למעלה. הרמות מתקרבות זו לזו ככל ש־nn גדל.

סעיף ב

תשובה:

Eph≈1.89 eVE_{ph}\approx 1.89\,\text{eV}, λ≈656 nm\lambda\approx 656\,\text{nm} – אור נראה (אדום).

מדף הנוסחאות:

Eph=∣Ef−Ei∣=∣−3.4−(−1.51)∣≈1.89 eVE_{ph}=|E_f-E_i|=|-3.4-(-1.51)|\approx 1.89\,\text{eV}
λ[nm]=1240E[eV]=12401.89≈656 nm\lambda[\text{nm}]=\frac{1240}{E[\text{eV}]}=\frac{1240}{1.89}\approx 656\,\text{nm}

656 nm656\,\text{nm} נמצא בתחום הנראה – זהו הקו האדום המוכר בספקטרום המימן.

סעיף ג

תשובה:

10.2 eV10.2\,\text{eV} – נבלע (עירור ל־n=2n=2); 11.0 eV11.0\,\text{eV} – לא נבלע; 15.0 eV15.0\,\text{eV} – נבלע ומיינן, האלקטרון יוצא עם 1.4 eV1.4\,\text{eV}.

הפרשי האנרגייה מרמת היסוד: 1→21\to2: 10.2 eV10.2\,\text{eV}; 1→31\to3: 12.09 eV12.09\,\text{eV}; 1→41\to4: 12.75 eV12.75\,\text{eV}; יינון: 13.6 eV13.6\,\text{eV}.

- 10.2 eV10.2\,\text{eV} – שווה בדיוק ל־E2−E1E_2-E_1, ולכן נבלע, והאטום עובר לרמה n=2n=2.

- 11.0 eV11.0\,\text{eV} – אינו שווה לאף הפרש בין רמת היסוד לרמה מותרת, וקטן מאנרגיית היינון. פוטון נבלע רק בשלמותו, ולכן הוא לא נבלע.

- 15.0 eV15.0\,\text{eV} – גדול מאנרגיית היינון 13.6 eV13.6\,\text{eV}. הוא נבלע ומיינן את האטום; האלקטרון המשתחרר אינו קשור לרמה מסוימת, ולכן כל עודף אפשרי, והעודף הופך לאנרגייה קינטית:

Ek=15.0−13.6=1.4 eVE_k=15.0-13.6=1.4\,\text{eV}

טעות נפוצה: לחשוב שגם 15.0 eV15.0\,\text{eV} לא ייבלע כי "אינו שווה להפרש רמות" – מעל אנרגיית היינון כל אנרגייה אפשרית.

סעיף ד

תשובה:

שלושה קווים: 1.89 eV1.89\,\text{eV} (3→23\to2), 10.2 eV10.2\,\text{eV} (2→12\to1), 12.09 eV12.09\,\text{eV} (3→13\to1).

מרמה 33 האלקטרון יכול לרדת ישירות לרמה 11, או לרדת לרמה 22 ומשם לרמה 11. המעברים האפשריים:

3→2:  ∣−3.4−(−1.51)∣≈1.89 eV3\to2:\;|-3.4-(-1.51)|\approx 1.89\,\text{eV}
2→1:  ∣−13.6−(−3.4)∣=10.2 eV2\to1:\;|-13.6-(-3.4)|=10.2\,\text{eV}
3→1:  ∣−13.6−(−1.51)∣≈12.09 eV3\to1:\;|-13.6-(-1.51)|\approx 12.09\,\text{eV}

סך הכול שלושה קווים שונים (אטום בודד פולט פוטון אחד או שניים, אבל באוסף גדול של אטומים מתרחשים כל המעברים).

סעיף ה

תשובה:

מ־n=2n=2 – לא (1.89<3.4 eV1.89<3.4\,\text{eV}); מ־n=3n=3 – כן (1.89>1.51 eV1.89>1.51\,\text{eV}).

אנרגיית פוטון של האור האדום (סעיף ב): Eph≈1.89 eVE_{ph}\approx 1.89\,\text{eV}.

אנרגיית היינון מרמה nn היא 0−En=∣En∣0-E_n=|E_n|:

•מרמה n=2n=2: נדרשים 3.4 eV3.4\,\text{eV}. 1.89<3.41.89<3.4 – לא יכול ליינן.

•מרמה n=3n=3: נדרשים 1.51 eV1.51\,\text{eV}. 1.89>1.511.89>1.51 – יכול ליינן, והאלקטרון ישתחרר עם Ek≈1.89−1.51=0.38 eVE_k\approx 1.89-1.51=0.38\,\text{eV}.

ככל שהאלקטרון ברמה גבוהה יותר, הוא קשור חלש יותר לגרעין, ופוטון חלש יותר מספיק כדי לשחרר אותו.

שאלה 8 · אטום המימן: הקו 4→2, בחירת האפס בדיאגרמה, בליעה ויינוןבאורך בגרות · בדרך לבגרות

לפי מודל בוהר, רמות האנרגייה של אטום המימן נתונות בדף הנוסחאות:

En=−13.6 eVn2E_n=-\frac{13.6\,\text{eV}}{n^2}
א.

חשבו את האנרגייה של ארבע הרמות הראשונות, E1E_1 עד E4E_4, ואת אנרגיית היינון של אטום מימן שנמצא ברמת היסוד.

ב.

אטום מימן עובר מרמה n=4n=4 לרמה n=2n=2. חשבו את האנרגייה, את התדירות ואת אורך הגל של הפוטון הנפלט, וקבעו באיזה תחום של הספקטרום הוא נמצא.

ג.

תלמיד מסרטט את דיאגרמת הרמות של המימן כך שאנרגיית רמת היסוד היא אפס, כלומר כל אנרגייה בדיאגרמה שלו גדולה ב־13.6 eV13.6\,\text{eV} מהאנרגייה שחישבתם בסעיף א.

1. חשבו את האנרגיות של הרמות n=1,2,3,4n=1,2,3,4 ושל הרמה n=∞n=\infty בדיאגרמה של התלמיד.

2. האם אורך הגל של הפוטון במעבר 4→24\to2, שחישבתם בסעיף ב, תלוי בבחירת האפס? נמקו.

ד.

מאירים גז של אטומי מימן ברמת היסוד באלומה שיש בה רק שני סוגי פוטונים: פוטונים שהאנרגייה שלהם 10.2 eV10.2\,\text{eV}, ופוטונים שהאנרגייה שלהם 12.0 eV12.0\,\text{eV}. קבעו אילו פוטונים נבלעים בגז. נמקו (היעזרו בדיאגרמה מסעיף ג).

ה.

חשבו את האנרגייה המינימלית הדרושה כדי ליינן אטום מימן שנמצא ברמה n=2n=2, ואת אורך הגל המרבי של פוטון שיכול ליינן אותו.

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

E1=−13.6E_1=-13.6, E2=−3.4E_2=-3.4, E3≈−1.51E_3\approx -1.51, E4=−0.85 eVE_4=-0.85\,\text{eV}; אנרגיית יינון 13.6 eV13.6\,\text{eV}.

מציבים n=1,2,3,4n=1,2,3,4:

E1=−13.61=−13.6 eV,E2=−13.64=−3.4 eV,E3=−13.69≈−1.51 eV,E4=−13.616=−0.85 eVE_1=-\frac{13.6}{1}=-13.6\,\text{eV},\quad E_2=-\frac{13.6}{4}=-3.4\,\text{eV},\quad E_3=-\frac{13.6}{9}\approx -1.51\,\text{eV},\quad E_4=-\frac{13.6}{16}=-0.85\,\text{eV}

אנרגיית היינון – האנרגייה הדרושה כדי להעביר את האלקטרון מרמת היסוד לרמה E∞=0E_\infty=0 (אלקטרון חופשי):

Eיינון=E∞−E1=0−(−13.6)=13.6 eVE_{\text{יינון}}=E_\infty-E_1=0-(-13.6)=13.6\,\text{eV}

סעיף ב

תשובה:

Eph=2.55 eVE_{ph}=2.55\,\text{eV}, f≈6.2⋅1014 Hzf\approx 6.2\cdot 10^{14}\,\text{Hz}, λ≈486 nm\lambda\approx 486\,\text{nm} – אור נראה (כחול־ירוק).

מדף הנוסחאות:

Eph=Ei−Ef=E4−E2=−0.85−(−3.4)=2.55 eV=2.55⋅1.6⋅10−19≈4.08⋅10−19 JE_{ph}=E_i-E_f=E_4-E_2=-0.85-(-3.4)=2.55\,\text{eV}=2.55\cdot 1.6\cdot 10^{-19}\approx 4.08\cdot 10^{-19}\,\text{J}
f=Ephh=4.08⋅10−196.63⋅10−34≈6.2⋅1014 Hzf=\frac{E_{ph}}{h}=\frac{4.08\cdot 10^{-19}}{6.63\cdot 10^{-34}}\approx 6.2\cdot 10^{14}\,\text{Hz}
λ[nm]=1240Eph[eV]=12402.55≈486 nm\lambda[\text{nm}]=\frac{1240}{E_{ph}[\text{eV}]}=\frac{1240}{2.55}\approx 486\,\text{nm}

(בדיקה: λ=cf=3⋅1086.2⋅1014≈4.86⋅10−7 m\lambda=\frac{c}{f}=\frac{3\cdot 10^{8}}{6.2\cdot 10^{14}}\approx 4.86\cdot 10^{-7}\,\text{m}.) אורך הגל בין 400400 ל־700 nm700\,\text{nm} – אור נראה, כחול־ירוק.

סעיף ג

תשובה:

1. 00, 10.210.2, 12.0912.09, 12.75 eV12.75\,\text{eV}, ו־n=∞n=\infty: 13.6 eV13.6\,\text{eV}. 2. לא תלוי: 12.75−10.2=2.55 eV12.75-10.2=2.55\,\text{eV} – אותו הפרש ואותו אורך גל (≈486 nm\approx 486\,\text{nm}).

1. מוסיפים 13.6 eV13.6\,\text{eV} לכל רמה:

E1′=−13.6+13.6=0,E2′=−3.4+13.6=10.2 eVE'_1=-13.6+13.6=0,\qquad E'_2=-3.4+13.6=10.2\,\text{eV}
E3′=−1.51+13.6≈12.09 eV,E4′=−0.85+13.6=12.75 eV,E∞′=0+13.6=13.6 eVE'_3=-1.51+13.6\approx 12.09\,\text{eV},\qquad E'_4=-0.85+13.6=12.75\,\text{eV},\qquad E'_\infty=0+13.6=13.6\,\text{eV}

2. אנרגיית הפוטון שווה להפרש בין שתי רמות. כשמוסיפים אותו קבוע לכל הרמות, ההפרשים לא משתנים:

E4′−E2′=12.75−10.2=2.55 eV=E4−E2E'_4-E'_2=12.75-10.2=2.55\,\text{eV}=E_4-E_2

לכן אנרגיית הפוטון, התדירות ואורך הגל (≈486 nm\approx 486\,\text{nm}) אינם תלויים בבחירת האפס. גם אנרגיית היינון מרמת היסוד נשארת 13.6 eV13.6\,\text{eV} (E∞′−E1′E'_\infty-E'_1).

טעות נפוצה: לחשוב שבדיאגרמה כזו האטום "צריך" יותר אנרגייה כדי להתעורר – רק הפרשי האנרגייה הם בעלי משמעות פיזיקלית.

סעיף ד

תשובה:

רק הפוטונים של 10.2 eV10.2\,\text{eV} נבלעים (מעבר 1→21\to 2). הפוטונים של 12.0 eV12.0\,\text{eV} אינם נבלעים.

אטום ברמת היסוד בולע פוטון רק אם האנרגייה של הפוטון שווה בדיוק להפרש בין רמת היסוד לאחת הרמות הגבוהות יותר (או גדולה מאנרגיית היינון, 13.6 eV13.6\,\text{eV}).

בדיאגרמה של סעיף ג (אפס ברמת היסוד) ההפרשים האלה הם פשוט האנרגיות של הרמות: 10.210.2, 12.0912.09, 12.75 eV12.75\,\text{eV}, ...

- 10.2 eV10.2\,\text{eV}: שווה בדיוק ל־E2−E1E_2-E_1 – הפוטון נבלע, והאטום עובר לרמה n=2n=2.

- 12.0 eV12.0\,\text{eV}: קרוב מאוד ל־12.09 eV12.09\,\text{eV}, אבל אינו שווה לו (ואינו שווה לאף הפרש אחר) וקטן מאנרגיית היינון – הפוטון אינו נבלע ועובר דרך הגז.

טעות נפוצה: לחשוב שהפוטון של 12.0 eV12.0\,\text{eV} יעורר לרמה n=2n=2 וה"עודף" יישאר, או שהוא "כמעט מספיק" לרמה n=3n=3 – פוטון נבלע בשלמותו, רק בהתאמה מדויקת.

סעיף ה

תשובה:

3.4 eV3.4\,\text{eV}; λmax⁡≈365 nm\lambda_{\max}\approx 365\,\text{nm}

כדי ליינן את האטום מרמה n=2n=2 צריך להעביר את האלקטרון ל־E∞=0E_\infty=0:

Emin⁡=0−E2=3.4 eVE_{\min}=0-E_2=3.4\,\text{eV}

לפוטון בעל האנרגייה המינימלית יש אורך הגל המרבי:

λmax⁡=12403.4≈365 nm\lambda_{\max}=\frac{1240}{3.4}\approx 365\,\text{nm}

(קרינה על־סגולה קרובה. פוטונים בעלי אורך גל קצר יותר מיננים את האטום ומקנים לאלקטרון גם אנרגייה קינטית.)

שאלה 9 · אטום המימן עד הרמה n=5: קו סגול, עשרה קווים ועירור באלקטרון של 12.5 eVבאורך בגרות · בדרך לבגרות

לפי מודל בוהר, רמות האנרגייה של אטום המימן נתונות בנוסחה שבדף הנוסחאות:

En=−R∗n2,R∗=13.6 eVE_n=-\frac{R^*}{n^2},\qquad R^*=13.6\,\text{eV}
א.

חשבו את האנרגיות E1E_1 עד E5E_5, וסרטטו תרשים רמות אנרגייה (כולל הרמה n=∞n=\infty).

ב.

אלקטרון באטום מימן עובר מהרמה n=5n=5 לרמה n=2n=2. חשבו את האנרגייה ואת אורך הגל של הפוטון הנפלט, וקבעו באיזה תחום של הספקטרום הוא נמצא.

ג.

בגז מימן חם יש אטומים שמעוררים עד הרמה n=5n=5. כמה קווים שונים יכולים להופיע בספקטרום הפליטה של הגז? איזה מעבר נותן את אורך הגל הקצר ביותר? חשבו אותו.

ד.

מקרינים אטומי מימן שנמצאים ברמת היסוד בפוטונים בעלי אנרגיות 12.09 eV12.09\,\text{eV}, 12.5 eV12.5\,\text{eV} ו־14.5 eV14.5\,\text{eV}.

קבעו איזה מהפוטונים ייבלע. עבור פוטון שגורם ליינון, חשבו את האנרגייה הקינטית של האלקטרון שמשתחרר.

ה.

אלקטרון שהאנרגייה הקינטית שלו 12.5 eV12.5\,\text{eV} מתנגש באטום מימן שנמצא ברמת היסוד.

קבעו לאילו רמות האלקטרון יכול לעורר את האטום, ומה תהיה האנרגייה הקינטית של האלקטרון אחרי ההתנגשות בכל מקרה. השוו לתשובתכם בסעיף ד.

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה:

E1=−13.6E_1=-13.6, E2=−3.4E_2=-3.4, E3≈−1.51E_3\approx-1.51, E4=−0.85E_4=-0.85, E5≈−0.544 eVE_5\approx-0.544\,\text{eV}; E∞=0E_\infty=0.

E1=−13.612=−13.6 eV,E2=−13.64=−3.4 eVE_1=-\frac{13.6}{1^2}=-13.6\,\text{eV},\qquad E_2=-\frac{13.6}{4}=-3.4\,\text{eV}
E3=−13.69≈−1.51 eV,E4=−13.616=−0.85 eV,E5=−13.625≈−0.544 eVE_3=-\frac{13.6}{9}\approx-1.51\,\text{eV},\qquad E_4=-\frac{13.6}{16}=-0.85\,\text{eV},\qquad E_5=-\frac{13.6}{25}\approx-0.544\,\text{eV}

בתרשים: קווים אופקיים בגבהים יחסיים לאנרגיות – E1E_1 נמוך בהרבה מהשאר, והרמות מתקרבות זו לזו ככל ש־nn גדל, עד E∞=0E_\infty=0 (אלקטרון חופשי) בראש התרשים.

סעיף ב

תשובה:

Eph≈2.86 eVE_{ph}\approx2.86\,\text{eV}, λ≈434 nm\lambda\approx434\,\text{nm} – אור נראה (סגול).

מדף הנוסחאות:

Eph=Ei−Ef=E5−E2=−0.544−(−3.4)≈2.86 eVE_{ph}=E_i-E_f=E_5-E_2=-0.544-(-3.4)\approx2.86\,\text{eV}
λ[nm]=1240E[eV]=12402.856≈434 nm\lambda[\text{nm}]=\frac{1240}{E[\text{eV}]}=\frac{1240}{2.856}\approx434\,\text{nm}

אורך הגל בתחום 400400–700 nm700\,\text{nm} – אור נראה, סגול (קרוב לקצה הסגול של התחום הנראה).

סעיף ג

תשובה:

1010 קווים; הקצר ביותר: 5→15\to1, λ≈95 nm\lambda\approx95\,\text{nm} (על־סגול).

כל זוג של רמות מבין חמש הרמות נותן קו אחד: 5→45\to4, 5→35\to3, 5→25\to2, 5→15\to1, 4→34\to3, 4→24\to2, 4→14\to1, 3→23\to2, 3→13\to1, 2→12\to1 – כלומר 5⋅42=10\frac{5\cdot4}{2}=10 קווים.

אורך הגל הקצר ביותר מתאים לאנרגיית הפוטון הגדולה ביותר – הפרש הרמות הגדול ביותר, בין n=5n=5 ל־n=1n=1:

Eph=−0.544−(−13.6)≈13.06 eV  ⇒  λ=124013.06≈95 nmE_{ph}=-0.544-(-13.6)\approx13.06\,\text{eV}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{1240}{13.06}\approx95\,\text{nm}

(תחום העל־סגול.)

טעות נפוצה: לספור רק את המעברים לרמת היסוד (44 קווים) – אטום יכול לרדת גם בכמה שלבים דרך רמות ביניים.

סעיף ד

תשובה:

12.09 eV12.09\,\text{eV} – נבלע (עירור ל־n=3n=3); 12.5 eV12.5\,\text{eV} – לא נבלע; 14.5 eV14.5\,\text{eV} – נבלע ומיינן, Ek=0.9 eVE_k=0.9\,\text{eV}.

פוטון נבלע באטום רק אם האנרגייה שלו שווה בדיוק להפרש בין רמת היסוד לרמה אחרת, או שהיא גדולה מאנרגיית היינון (13.6 eV13.6\,\text{eV}).

אנרגיות העירור מרמת היסוד: E2−E1=10.2 eVE_2-E_1=10.2\,\text{eV}, E3−E1≈12.09 eVE_3-E_1\approx12.09\,\text{eV}, E4−E1=12.75 eVE_4-E_1=12.75\,\text{eV}, E5−E1≈13.06 eVE_5-E_1\approx13.06\,\text{eV}, ...

- 12.09 eV12.09\,\text{eV} – שווה ל־E3−E1E_3-E_1: נבלע, והאטום מתעורר לרמה n=3n=3.

- 12.5 eV12.5\,\text{eV} – נמצא בין 12.0912.09 ל־12.75 eV12.75\,\text{eV}, אינו שווה לאף הפרש רמות וקטן מאנרגיית היינון: לא נבלע.

- 14.5 eV14.5\,\text{eV} – גדול מ־13.6 eV13.6\,\text{eV}: נבלע ומיינן את האטום. לפי שימור אנרגייה:

Ek=Eph−Eion=14.5−13.6=0.9 eVE_k=E_{ph}-E_{ion}=14.5-13.6=0.9\,\text{eV}

סעיף ה

תשובה:

לרמה n=2n=2 (לאלקטרון נשארים 2.3 eV2.3\,\text{eV}) או לרמה n=3n=3 (נשארים ≈0.41 eV\approx0.41\,\text{eV}); לא ל־n=4n=4. בשונה מפוטון של 12.5 eV12.5\,\text{eV}, שאינו נבלע.

אלקטרון יכול למסור לאטום חלק מהאנרגייה הקינטית שלו ולהמשיך לנוע עם השאר, ולכן הוא יכול לעורר כל רמה שאנרגיית העירור שלה קטנה מ־12.5 eV12.5\,\text{eV} (או שווה לה):

- n=2n=2: 10.2 eV<12.5 eV10.2\,\text{eV}<12.5\,\text{eV} – אפשרי.

- n=3n=3: 12.09 eV<12.5 eV12.09\,\text{eV}<12.5\,\text{eV} – אפשרי.

- n=4n=4: 12.75 eV>12.5 eV12.75\,\text{eV}>12.5\,\text{eV} – לא אפשרי.

לפי שימור אנרגייה (האטום כבד מאוד, ואנרגיית הרתע שלו זניחה):

n=2:Ek′=12.5−10.2=2.3 eVn=3:Ek′=12.5−12.09≈0.41 eVn=2:\quad E_k'=12.5-10.2=2.3\,\text{eV}\qquad\qquad n=3:\quad E_k'=12.5-12.09\approx0.41\,\text{eV}

(האלקטרון יכול גם לא לעורר את האטום כלל ולהמשיך עם 12.5 eV12.5\,\text{eV}.)

השוואה: פוטון של 12.5 eV12.5\,\text{eV} (סעיף ד) אינו נבלע, כי פוטון נבלע כולו או לא נבלע בכלל, והאנרגייה שלו חייבת להתאים בדיוק להפרש רמות. אלקטרון באותה אנרגייה כן מעורר את האטום – ואף לשתי רמות שונות.

שאלה 10 · אטום המימן: בליעה, פליטה ויינון לפי דיאגרמת רמותבאורך בגרות · בדרך לבגרות

התרשים מציג את רמות האנרגייה הנמוכות של אטום המימן ואת רמת היינון. אטומי מימן בגז דליל נמצאים בתחילה במצב היסוד (n=1n=1).

א.

אטום במצב היסוד בולע פוטון ועובר לרמה n=3n=3. חשבו את אנרגיית הפוטון שנבלע ואת אורך הגל שלו.

ב.

האטום שעורר לרמה n=3n=3 חוזר למצב היסוד. רשמו את כל המעברים האפשריים שבהם נפלט פוטון, וחשבו את אורך הגל של הפוטון שנפלט במעבר 3→23\to 2.

ג.

על אטום מימן במצב היסוד פוגעים, בשני ניסויים נפרדים:

(1) פוטון שהאנרגייה שלו 11.0 eV11.0\,\text{eV};

(2) אלקטרון שהאנרגייה הקינטית שלו 11.0 eV11.0\,\text{eV}.

קבעו בכל מקרה אם האטום יכול לעבור לרמה מעוררת, ואם כן – לאיזו רמה ומה האנרגייה הקינטית שנשארת לאלקטרון המתנגש. נמקו.

ד.

חשבו את האנרגייה המזערית הדרושה כדי ליינן אטום מימן הנמצא במצב היסוד. פוטון שהאנרגייה שלו 15.0 eV15.0\,\text{eV} פוגע באטום כזה – האם הוא יכול ליינן אותו? אם כן, חשבו את האנרגייה הקינטית של האלקטרון המשתחרר.

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה:

Eph≈12.09 eVE_{ph}\approx 12.09\,\text{eV}; λ≈102.6 nm\lambda\approx 102.6\,\text{nm}.

אנרגיית הפוטון הנבלע שווה להפרש הרמות (מדף הנוסחאות Eph=Ef−EiE_{ph}=E_f-E_i):

Eph=E3−E1=−1.51−(−13.6)=12.09 eVE_{ph}=E_3-E_1=-1.51-(-13.6)=12.09\,\text{eV}

אורך הגל:

λ=1240E=124012.09≈102.6 nm\lambda=\frac{1240}{E}=\frac{1240}{12.09}\approx 102.6\,\text{nm}

סעיף ב

תשובה:

שלושה מעברים: 3→13\to 1, 3→23\to 2, 2→12\to 1. במעבר 3→23\to 2: λ≈656 nm\lambda\approx 656\,\text{nm} (אור אדום נראה).

האטום יכול לרדת ישירות (3→13\to 1) או בשני שלבים (3→23\to 2 ואחר כך 2→12\to 1). לכן שלושה מעברים אפשריים: 3→13\to 1, 3→23\to 2, 2→12\to 1.

במעבר 3→23\to 2:

E=E3−E2=−1.51−(−3.40)=1.89 eVE=E_3-E_2=-1.51-(-3.40)=1.89\,\text{eV}
λ=12401.89≈656 nm\lambda=\frac{1240}{1.89}\approx 656\,\text{nm}

זה אור אדום נראה (שני המעברים האחרים, לרמת היסוד, הם בתחום העל־סגול).

סעיף ג

תשובה:

(1) לא – 11.0 eV11.0\,\text{eV} אינו שווה להפרש רמות כלשהו. (2) כן – לרמה n=2n=2, ולאלקטרון נשארים 0.8 eV0.8\,\text{eV}.

הפרשי הרמות מרמת היסוד: E2−E1=10.2 eVE_2-E_1=10.2\,\text{eV}, E3−E1=12.09 eVE_3-E_1=12.09\,\text{eV}.

(1) פוטון: פוטון נבלע בשלמותו או שאינו נבלע כלל. 11.0 eV11.0\,\text{eV} אינו שווה לאף הפרש רמות (10.210.2 קטן ממנו ו־12.0912.09 גדול ממנו), ולכן הפוטון אינו נבלע והאטום נשאר במצב היסוד.

(2) אלקטרון: אלקטרון מתנגש יכול למסור לאטום רק חלק מהאנרגייה שלו. יש לו מספיק אנרגייה למעבר 1→21\to 2 (10.2 eV10.2\,\text{eV}) אך לא למעבר 1→31\to 3 (12.09 eV12.09\,\text{eV}). לכן האטום יכול לעבור לרמה n=2n=2, ולאלקטרון נשארת אנרגייה קינטית:

Ek=11.0−10.2=0.8 eVE_k=11.0-10.2=0.8\,\text{eV}

טעות נפוצה: לחשוב שגם הפוטון יכול "לתת" 10.2 eV10.2\,\text{eV} ולהמשיך עם השאר – פוטון אינו מתחלק.

סעיף ד

תשובה:

13.6 eV13.6\,\text{eV}; כן – לאלקטרון המשתחרר 1.4 eV1.4\,\text{eV}.

יינון מרמת היסוד הוא העברת האלקטרון מ־E1=−13.6 eVE_1=-13.6\,\text{eV} אל E=0E=0:

Emin⁡=0−(−13.6)=13.6 eVE_{\min}=0-(-13.6)=13.6\,\text{eV}

לפוטון של 15.0 eV15.0\,\text{eV} יש יותר מזה, ולכן הוא מיינן את האטום. מעל רמת היינון האנרגייה של האלקטרון החופשי אינה מקוונטטת, ולכן אין צורך בהתאמה מדויקת – העודף הופך לאנרגייה קינטית:

Ek=15.0−13.6=1.4 eVE_k=15.0-13.6=1.4\,\text{eV}

שאלה 11 · אטום המימן: קו תת־אדום, בליעה מהרמה n=2 ועירור באלקטרוןבאורך בגרות · בדרך לבגרות

בתרשים שלפניכם מתוארות ארבע רמות האנרגייה הנמוכות של אטום המימן.

א.

אלקטרון באטום מימן יורד מהרמה n=4n=4 לרמה n=3n=3. חשבו את האנרגייה של הפוטון הנפלט ואת אורך הגל שלו, וקבעו אם הוא בתחום האור הנראה (400400–700 nm700\,\text{nm}).

ב.

בשכבה החיצונית של כוכב חם חלק מאטומי המימן נמצאים ברמה n=2n=2. דרכה עוברים פוטונים שהאנרגיות שלהם 1.89 eV1.89\,\text{eV}, 2.00 eV2.00\,\text{eV} ו־2.55 eV2.55\,\text{eV}. קבעו אילו מהפוטונים ייבלעו באטום שנמצא ברמה n=2n=2, ולאיזו רמה הוא יעבור. נמקו.

ג.

אטום שעבר לרמה n=4n=4 חוזר בסופו של דבר לרמת היסוד, ישירות או בשלבים. כמה קווים שונים יכולים להופיע בספקטרום הפליטה של אטומים כאלה? קבעו אילו מהם בתחום התת־אדום ואילו בתחום העל־סגול.

ד.

חשבו את האנרגייה הדרושה כדי ליינן אטום מימן שנמצא ברמה n=4n=4, ואת התדירות המזערית של פוטון שיכול ליינן אותו.

ה.

אלקטרון שהאנרגייה הקינטית שלו 2.00 eV2.00\,\text{eV} מתנגש באטום מימן שנמצא ברמה n=2n=2. קבעו אם האלקטרון יכול לעורר את האטום, ואם כן – לאיזו רמה ומה תהיה האנרגייה הקינטית שלו אחרי ההתנגשות. השוו לפוטון של 2.00 eV2.00\,\text{eV} מסעיף ב.

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה:

Eph≈0.66 eVE_{ph}\approx0.66\,\text{eV}; λ≈1.88⋅103 nm\lambda\approx1.88\cdot10^{3}\,\text{nm} – לא נראה (תת־אדום).

לפי הנחת בוהר (דף הנוסחאות), אנרגיית הפוטון הנפלט שווה להפרש בין הרמות:

Eph=E4−E3=−0.85−(−1.51)=0.66 eVE_{ph}=E_4-E_3=-0.85-(-1.51)=0.66\,\text{eV}

אורך הגל:

λ=1240Eph[eV]=12400.661≈1.88⋅103 nm\lambda=\frac{1240}{E_{ph}[\text{eV}]}=\frac{1240}{0.661}\approx1.88\cdot10^{3}\,\text{nm}

אורך הגל ארוך בהרבה מ־700 nm700\,\text{nm} – זו קרינה תת־אדומה, שאינה נראית לעין.

סעיף ב

תשובה:

1.89 eV1.89\,\text{eV} – ייבלע (מעבר ל־n=3n=3); 2.00 eV2.00\,\text{eV} – לא ייבלע; 2.55 eV2.55\,\text{eV} – ייבלע (מעבר ל־n=4n=4).

פוטון נבלע רק אם האנרגייה שלו שווה בדיוק להפרש בין הרמה שבה נמצא האטום לרמה אחרת (או גדולה מאנרגיית היינון מאותה רמה).

ההפרשים מהרמה n=2n=2:

E3−E2=−1.51−(−3.4)=1.89 eV,E4−E2=−0.85−(−3.4)=2.55 eVE_3-E_2=-1.51-(-3.4)=1.89\,\text{eV},\qquad E_4-E_2=-0.85-(-3.4)=2.55\,\text{eV}

ואנרגיית היינון מ־n=2n=2 היא 0−(−3.4)=3.4 eV0-(-3.4)=3.4\,\text{eV}.

- 1.89 eV1.89\,\text{eV} – שווה בדיוק ל־E3−E2E_3-E_2: נבלע, והאטום עובר לרמה n=3n=3.

- 2.00 eV2.00\,\text{eV} – אינו שווה לאף הפרש רמות וקטן מ־3.4 eV3.4\,\text{eV}: לא נבלע.

- 2.55 eV2.55\,\text{eV} – שווה בדיוק ל־E4−E2E_4-E_2: נבלע, והאטום עובר לרמה n=4n=4.

טעות נפוצה: לבדוק את ההפרשים מרמת היסוד (10.210.2, 12.09 eV12.09\,\text{eV}...) – הבליעה היא מהרמה שבה האטום נמצא בפועל.

סעיף ג

תשובה:

שישה קווים: 4→34\to3, 4→24\to2, 4→14\to1, 3→23\to2, 3→13\to1, 2→12\to1. תת־אדום: 4→34\to3 בלבד. על־סגול: 4→14\to1, 3→13\to1, 2→12\to1 (9797–122 nm122\,\text{nm}). נראים: 4→24\to2 ו־3→23\to2.

כל מעבר בין שתי רמות נותן קו אחד. מבין ארבע רמות יש 4⋅32=6\frac{4\cdot3}{2}=6 זוגות:

מעבר4→34\to34→24\to23→23\to22→12\to13→13\to14→14\to1
Eph [eV]E_{ph}\,[\text{eV}]0.660.662.552.551.891.8910.210.212.0912.0912.7512.75
λ [nm]\lambda\,[\text{nm}]≈1876\approx1876≈486\approx486≈656\approx656≈122\approx122≈103\approx103≈97\approx97

- תת־אדום (λ>700 nm\lambda>700\,\text{nm}): רק 4→34\to3.

- על־סגול (λ<400 nm\lambda<400\,\text{nm}): שלושת המעברים לרמת היסוד.

•שני הקווים הנותרים, 4→24\to2 ו־3→23\to2, בתחום הנראה.

טעות נפוצה: לספור רק את שלושת המעברים מ־n=4n=4 – אטום שירד לרמת ביניים ממשיך לרדת ופולט פוטון נוסף.

סעיף ד

תשובה:

0.85 eV0.85\,\text{eV}; fmin⁡≈2.1⋅1014 Hzf_{\min}\approx2.1\cdot10^{14}\,\text{Hz}

יינון – העברת האלקטרון מהרמה n=4n=4 אל n=∞n=\infty (אנרגייה 00):

Eיינון=0−E4=0−(−0.85)=0.85 eV=0.85⋅1.6⋅10−19=1.36⋅10−19 JE_{\text{יינון}}=0-E_4=0-(-0.85)=0.85\,\text{eV}=0.85\cdot1.6\cdot10^{-19}=1.36\cdot10^{-19}\,\text{J}

התדירות המזערית של פוטון מיינן, מ־Eph=hfE_{ph}=hf:

fmin⁡=Eיינוןh=1.36⋅10−196.63⋅10−34≈2.1⋅1014 Hzf_{\min}=\frac{E_{\text{יינון}}}{h}=\frac{1.36\cdot10^{-19}}{6.63\cdot10^{-34}}\approx2.1\cdot10^{14}\,\text{Hz}

(אורך הגל המתאים, ≈1460 nm\approx1460\,\text{nm}, בתחום התת־אדום: אטום מעורר מיונן בקלות רבה בהרבה מאטום ברמת היסוד, שדורש 13.6 eV13.6\,\text{eV}.)

סעיף ה

תשובה:

כן – לרמה n=3n=3 בלבד; לאלקטרון נשארים ≈0.11 eV\approx0.11\,\text{eV}. פוטון של 2.00 eV2.00\,\text{eV} אינו נבלע.

אלקטרון יכול למסור לאטום חלק מהאנרגייה הקינטית שלו ולהמשיך לנוע עם השאר, ולכן הוא יכול לעורר כל רמה שהפרש האנרגייה אליה קטן מ־2.00 eV2.00\,\text{eV}:

- n=3n=3: 1.89 eV<2.00 eV1.89\,\text{eV}<2.00\,\text{eV} – אפשרי.

- n=4n=4: 2.55 eV>2.00 eV2.55\,\text{eV}>2.00\,\text{eV} – לא אפשרי.

לפי שימור אנרגייה (האטום כבד מאוד, ואנרגיית הרתע שלו זניחה):

Ek′=2.00−1.89≈0.11 eVE_k'=2.00-1.89\approx0.11\,\text{eV}

השוואה: פוטון של 2.00 eV2.00\,\text{eV} נבלע כולו או לא נבלע כלל, ולכן הוא אינו נבלע (סעיף ב). אלקטרון באותה אנרגייה כן מעורר את האטום.

שאלה 12 · רמות האנרגייה של אטום המימןבאורך בגרות · בדרך לבגרות

בתרשים שלפניכם מוצגות ארבע רמות האנרגייה הנמוכות של אטום המימן וגבול היינון (n=∞n=\infty, E=0E=0).

א.

אטום מימן עובר מן הרמה n=3n=3 לרמה n=2n=2. חשבו את האנרגייה ואת אורך הגל של הפוטון שנפלט, וקבעו אם הוא בתחום האור הנראה (400 nm−700 nm400\,\text{nm}-700\,\text{nm}).

ב.

אטומי מימן עוררו לרמה n=4n=4. קבעו כמה קווים שונים יכולים להופיע בספקטרום הפליטה שלהם, וסרטטו במחברתכם את הדיאגרמה עם חיצים המייצגים קווים אלה.

ג.

מבין הקווים שבסעיף ב, חשבו את אורך הגל הקצר ביותר.

ד.

על אטומי מימן שנמצאים ברמת היסוד פוגעים פוטונים בעלי אנרגייה 12.75 eV12.75\,\text{eV}, ובניסוי אחר – פוטונים בעלי אנרגייה 11.0 eV11.0\,\text{eV}. קבעו עבור כל אחד מן הניסויים אם הפוטונים נבלעים באטומים. נמקו.

ה.

פוטון שאנרגייתו 15.0 eV15.0\,\text{eV} פוגע באטום מימן שנמצא ברמת היסוד ומיינן אותו. חשבו את מהירות האלקטרון המשתחרר.

◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה:

E≈1.89 eVE\approx 1.89\,\text{eV}, λ≈656 nm\lambda\approx 656\,\text{nm} – אור נראה (אדום).

לפי הנחת בוהר (דף הנוסחאות), אנרגיית הפוטון שווה להפרש הרמות:

Eph=E3−E2=−1.51−(−3.40)=1.89 eVE_{ph}=E_3-E_2=-1.51-(-3.40)=1.89\,\text{eV}
λ=1240E [eV]=12401.89≈656 nm\lambda=\frac{1240}{E\,[\text{eV}]}=\frac{1240}{1.89}\approx 656\,\text{nm}

400<656<700400<656<700 – הפוטון בתחום הנראה (אור אדום).

סעיף ב

תשובה:

66 קווים: 4→34\to3, 4→24\to2, 4→14\to1, 3→23\to2, 3→13\to1, 2→12\to1.

אטום שנמצא ב־n=4n=4 יכול לחזור לרמת היסוד ישירות או בכמה שלבים, ובכל מעבר כלפי מטה נפלט פוטון. כל זוג רמות מבין ארבע הרמות נותן קו אחד:

4⋅32=6\frac{4\cdot 3}{2}=6

החיצים (כלפי מטה): 4→34\to3, 4→24\to2, 4→14\to1, 3→23\to2, 3→13\to1, 2→12\to1.

טעות נפוצה: לספור רק 33 קווים (המעברים הישירים מ־n=4n=4) – אטום יכול לחזור גם דרך רמות ביניים.

סעיף ג

תשובה:

λmin⁡≈97.3 nm\lambda_{\min}\approx 97.3\,\text{nm} (מעבר 4→14\to1)

אורך הגל הקצר ביותר מתאים לאנרגיית הפוטון הגדולה ביותר – ההפרש הגדול ביותר, בין n=4n=4 ל־n=1n=1:

Eph=E4−E1=−0.85−(−13.6)=12.75 eVE_{ph}=E_4-E_1=-0.85-(-13.6)=12.75\,\text{eV}
λ=124012.75≈97.3 nm\lambda=\frac{1240}{12.75}\approx 97.3\,\text{nm}

(על־סגול רחוק.)

סעיף ד

תשובה:

12.75 eV12.75\,\text{eV} – נבלעים (מעבר 1→41\to4). 11.0 eV11.0\,\text{eV} – לא נבלעים (אין הפרש רמות כזה).

אטום בולע פוטון רק אם אנרגיית הפוטון שווה בדיוק להפרש בין רמת היסוד לרמה אחרת (או גדולה מאנרגיית היינון). ההפרשים האפשריים מרמת היסוד:

- E2−E1=10.20 eVE_2-E_1=10.20\,\text{eV}

- E3−E1=12.09 eVE_3-E_1=12.09\,\text{eV}

- E4−E1=12.75 eVE_4-E_1=12.75\,\text{eV}

•יינון: 13.6 eV13.6\,\text{eV} ומעלה.

פוטון של 12.75 eV12.75\,\text{eV}: שווה בדיוק ל־E4−E1E_4-E_1 – נבלע, והאטום עובר לרמה n=4n=4.

פוטון של 11.0 eV11.0\,\text{eV}: הוא גדול מ־10.2010.20 וקטן מ־12.09 eV12.09\,\text{eV}, ואינו שווה לאף הפרש – אינו נבלע, ועובר דרך הגז.

טעות נפוצה: לחשוב שפוטון של 11.0 eV11.0\,\text{eV} יעביר את האטום ל־n=2n=2 ו"העודף" (0.8 eV0.8\,\text{eV}) יישאר – פוטון נבלע בשלמותו או לא נבלע כלל.

סעיף ה

תשובה:

v≈7.0⋅105 m/sv\approx 7.0\cdot 10^{5}\,\text{m/s}

ליינון מרמת היסוד נדרשים 13.6 eV13.6\,\text{eV} (מ־E1=−13.6 eVE_1=-13.6\,\text{eV} עד E=0E=0). העודף הופך לאנרגייה קינטית של האלקטרון:

Ek=15.0−13.6=1.4 eV=1.4⋅1.6⋅10−19=2.24⋅10−19 JE_k=15.0-13.6=1.4\,\text{eV}=1.4\cdot 1.6\cdot 10^{-19}=2.24\cdot 10^{-19}\,\text{J}

מ־Ek=12mv2E_k=\tfrac12mv^2:

v=2Ekme=2⋅2.24⋅10−199.11⋅10−31≈7.0⋅105 m/sv=\sqrt{\frac{2E_k}{m_e}}=\sqrt{\frac{2\cdot 2.24\cdot 10^{-19}}{9.11\cdot 10^{-31}}}\approx 7.0\cdot 10^{5}\,\text{m/s}

(בניגוד לסעיף ד, פוטון שאנרגייתו גדולה מאנרגיית היינון תמיד יכול להיבלע – לאלקטרון החופשי אין רמות בדידות.)

שאלה 13 · עירור אטומי מימן לרמה החמישית: מספר הקווים, הקו הארוך ביותר ויינון מ־n=6באורך בגרות · בדרך לבגרות

אלקטרונים פוגעים באטומי מימן שנמצאים ברמת היסוד n=1n=1, וכתוצאה מכך חלק מהאטומים מתעוררים לרמה n=5n=5. בתרשים מתוארות חמש רמות האנרגיה הנמוכות של אטום המימן.

א.

כמה קווים ספקטרליים יש בספקטרום שפולטים האטומים המעוררים? חשבו את אורכי הגל שלהם.

ב.

לאיזה מעבר מתאים אורך הגל הארוך ביותר בספקטרום? מהו אורך גל זה, ובאיזה תחום של הספקטרום הוא נמצא?

ג.

חשבו את האנרגיה הדרושה כדי ליינן אטום מימן שנמצא במצב המעורר n=6n=6.

◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה:

10 קווים: 95.095.0, 97.397.3, 102.6102.6, 121.6121.6, 434434, 486486, 656656, 12821282, 18761876, 4052 nm4052\,\text{nm}

אטום ברמה 5 יכול לרדת לכל רמה נמוכה יותר, ומכל רמה כזו להמשיך לרדת. כל זוג רמות מבין חמש הרמות נותן קו:

(52)=5⋅42=10\binom{5}{2}=\frac{5\cdot4}{2}=10

כלומר 10 קווים (או: 4+3+2+1=104+3+2+1=10). אנרגיית הפוטון Eph=∣Ef−Ei∣E_{ph}=|E_f-E_i|, ו־λ[nm]=1240Eph[eV]\lambda[\text{nm}]=\frac{1240}{E_{ph}[\text{eV}]}:

מעברEphE_{ph} (eV)λ\lambda (nm)
5→15\to113.0695.0
4→14\to112.7597.3
3→13\to112.09102.6
2→12\to110.20121.6
5→25\to22.86434
4→24\to22.55486
3→23\to21.89656
5→35\to30.971282
4→34\to30.661876
5→45\to40.314052

סעיף ב

תשובה:

5→45\to4, λ≈4.05⋅103 nm\lambda\approx4.05\cdot10^{3}\,\text{nm} (תת־אדום)

אורך הגל הארוך ביותר מתאים לפוטון בעל האנרגיה הקטנה ביותר, כלומר להפרש הרמות הקטן ביותר. הרמות מתקרבות זו לזו ככל ש־nn גדל, ולכן ההפרש הקטן ביותר הוא בין שתי הרמות העליונות המאוכלסות, n=5n=5 ו־n=4n=4:

Eph=E5−E4=−0.544−(−0.850)≈0.306 eV  ⇒  λ=12400.306≈4052 nmE_{ph}=E_5-E_4=-0.544-(-0.850)\approx0.306\,\text{eV}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{1240}{0.306}\approx4052\,\text{nm}

זה קו תת־אדום (הרבה מעבר ל־700 nm700\,\text{nm}).

טעות נפוצה: לבחור את המעבר 2→12\to1 או 5→15\to1 כי "הקפיצה גדולה". אורך גל ארוך פירושו אנרגיה קטנה.

סעיף ג

תשובה:

כ־0.38 eV0.38\,\text{eV}

מהנוסחאון, רמות האנרגיה של אטום המימן:

En=−13.6n2 eV  ⇒  E6=−13.636≈−0.378 eVE_n=-\frac{13.6}{n^2}\,\text{eV}\;\Rightarrow\;E_6=-\frac{13.6}{36}\approx-0.378\,\text{eV}

ביינון האלקטרון עובר לאנרגיה 00 (U∞=0U_\infty=0), ולכן:

Eion=0−E6≈0.38 eVE_{ion}=0-E_6\approx0.38\,\text{eV}

פי 36 פחות מהאנרגיה הדרושה ליינון מרמת היסוד: ככל שהאלקטרון רחוק יותר מהגרעין, הוא קשור חלש יותר.

שאלה 14 · רמות המימן מרמת היסוד, סדרת ליימן ועירור באלקטרונים מואציםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

בתרשים מופיעות ארבע רמות האנרגיה הנמוכות של אטום המימן. רק האנרגיה של רמת היסוד נתונה: E1=−13.6 eVE_1=-13.6\,\text{eV}.

א.

חשבו את האנרגיות של הרמות n=2n=2, n=3n=3 ו־n=4n=4.

ב.

סדרת ליימן היא סדרת הקווים הספקטרליים שאטום המימן פולט במעברים מרמות גבוהות יותר אל רמת היסוד n=1n=1. מהו אורך הגל הגדול ביותר בסדרה זו?

ג.

מהו אורך הגל הקצר ביותר בסדרת ליימן?

ד.

אלומת אלקטרונים שהואצו ממנוחה על ידי מתח של 13.0 V13.0\,\text{V} חודרת לאזור שבו נמצאים אטומי מימן ברמת היסוד. כמה קווים שונים יופיעו בספקטרום הקרינה שהמימן פולט? מהם אורכי הגל של הקווים מתוכם ששייכים לסדרת ליימן?

◂ פתרון מלא לשאלה 14

סעיף א

תשובה:

E2=−3.40 eVE_2=-3.40\,\text{eV}, E3≈−1.51 eVE_3\approx-1.51\,\text{eV}, E4=−0.85 eVE_4=-0.85\,\text{eV}

במודל בוהר רמות האנרגיה של אטום המימן הן En=E1n2E_n=\frac{E_1}{n^2} (מהנוסחאון, En=−R∗n2E_n=-\frac{R^*}{n^2} עם R∗=13.6 eVR^*=13.6\,\text{eV}):

E2=−13.64=−3.40 eV,E3=−13.69≈−1.51 eV,E4=−13.616=−0.85 eVE_2=\frac{-13.6}{4}=-3.40\,\text{eV},\qquad E_3=\frac{-13.6}{9}\approx-1.51\,\text{eV},\qquad E_4=\frac{-13.6}{16}=-0.85\,\text{eV}

סעיף ב

תשובה:

λmax≈121.6 nm\lambda_{max}\approx121.6\,\text{nm} (המעבר 2→12\to1)

אורך הגל הגדול ביותר מתאים לפוטון בעל האנרגיה הקטנה ביותר, כלומר למעבר מהרמה הקרובה ביותר מעל n=1n=1: המעבר 2→12\to1.

Eph=E2−E1=−3.40−(−13.6)=10.2 eVE_{ph}=E_2-E_1=-3.40-(-13.6)=10.2\,\text{eV}
λmax=124010.2≈121.6 nm\lambda_{max}=\frac{1240}{10.2}\approx121.6\,\text{nm}

זה קו על־סגול, ולכן כל הסדרה על־סגולה.

סעיף ג

תשובה:

λmin≈91.2 nm\lambda_{min}\approx91.2\,\text{nm}

אורך הגל הקצר ביותר מתאים לאנרגיה הגדולה ביותר: מעבר מרמה גבוהה מאוד (n→∞n\to\infty, אנרגיה 00) אל n=1n=1:

Eph=0−E1=13.6 eV  ⇒  λmin=124013.6≈91.2 nmE_{ph}=0-E_1=13.6\,\text{eV}\;\Rightarrow\;\lambda_{min}=\frac{1240}{13.6}\approx91.2\,\text{nm}

כל קווי סדרת ליימן נמצאים בין 91.291.2 ל־121.6 nm121.6\,\text{nm}, כולם על־סגולים. אנרגיית הפוטון של קו זה שווה לאנרגיית היינון מרמת היסוד.

טעות נפוצה: לבחור את המעבר 2→12\to1 גם כאן, או לקחת את המעבר מהרמה הגבוהה ביותר שבתרשים (4→14\to1, 97.3 nm97.3\,\text{nm}). הסדרה כוללת מעברים מכל הרמות שמעל n=1n=1, עד n→∞n\to\infty.

סעיף ד

תשובה:

6 קווים; מהם בסדרת ליימן: 97.3 nm97.3\,\text{nm} (4→14\to1), 102.6 nm102.6\,\text{nm} (3→13\to1), 121.6 nm121.6\,\text{nm} (2→12\to1)

כל אלקטרון מקבל אנרגיה קינטית eU=13.0 eVeU=13.0\,\text{eV}. אנרגיות העירור מרמת היסוד:

E2−E1=10.2 eV,E3−E1≈12.09 eV,E4−E1=12.75 eV,E5−E1≈13.06 eVE_2-E_1=10.2\,\text{eV},\quad E_3-E_1\approx12.09\,\text{eV},\quad E_4-E_1=12.75\,\text{eV},\quad E_5-E_1\approx13.06\,\text{eV}

האלקטרונים יכולים לעורר את האטומים לרמות 2, 3 ו־4, אבל לא לרמה 5 (13.0<13.0613.0<13.06). מהרמות 1–4 יש (42)=6\binom{4}{2}=6 מעברים, ולכן 6 קווים.

הקווים של סדרת ליימן הם המעברים שמסתיימים ב־n=1n=1:

מעברEphE_{ph} (eV)λ\lambda (nm)
4→14\to112.7597.3
3→13\to112.09102.6
2→12\to110.2121.6

שלושת הקווים האחרים (4→24\to2, 3→23\to2, 4→34\to3) מסתיימים ברמות 2 ו־3, ואינם שייכים לסדרת ליימן.

טעות נפוצה: לחשוב ש־13.0 eV13.0\,\text{eV} מספיק לרמה 5 כי הוא "כמעט" 13.06 eV13.06\,\text{eV}. האלקטרון יכול למסור רק אנרגיה שיש לו.

שאלה 15 · הערכת הרדיוס של אטום נחושתבאורך בגרות · בדרך לבגרות

גוש נחושת שמסתו m=12.7 gm=12.7\,\text{g} מכיל 1.2⋅10231.2\cdot10^{23} אטומים. צפיפות הנחושת היא ρ=8.96 g/cm3\rho=8.96\,\text{g/cm}^3.

בגוש מוצק האטומים צמודים זה לזה. לצורך הערכה מניחים שכל אטום הוא כדור, ושנפח הגוש מתחלק שווה בשווה בין האטומים (מזניחים את הרווחים בין הכדורים).

א.

חשבו את נפח הגוש, ב־cm3\text{cm}^3 וב־m3\text{m}^3.

ב.

מהו הנפח של אטום נחושת אחד?

ג.

העריכו את הרדיוס של אטום נחושת.

ד.

השוו את התוצאה לרדיוס המסלול הראשון של האלקטרון באטום המימן לפי מודל בוהר. רדיוס של גרעין אטום הוא בסדר גודל של 10−15−10−14 m10^{-15}-10^{-14}\,\text{m}. מה אפשר להסיק על המבנה של האטום?

◂ פתרון מלא לשאלה 15

סעיף א

תשובה:

V≈1.42 cm3=1.42⋅10−6 m3V\approx1.42\,\text{cm}^3=1.42\cdot10^{-6}\,\text{m}^3

V=mρ=12.78.96≈1.42 cm3V=\frac{m}{\rho}=\frac{12.7}{8.96}\approx1.42\,\text{cm}^3

1 cm3=10−6 m31\,\text{cm}^3=10^{-6}\,\text{m}^3, ולכן V≈1.42⋅10−6 m3V\approx1.42\cdot10^{-6}\,\text{m}^3.

טעות נפוצה: להמיר סנטימטר מעוקב כמו סנטימטר (10−210^{-2}). כל אחד משלושת הממדים מוכפל ב־10−210^{-2}.

סעיף ב

תשובה:

V1≈1.18⋅10−29 m3V_1\approx1.18\cdot10^{-29}\,\text{m}^3

V1=VN=1.42⋅10−61.2⋅1023≈1.18⋅10−29 m3V_1=\frac{V}{N}=\frac{1.42\cdot10^{-6}}{1.2\cdot10^{23}}\approx1.18\cdot10^{-29}\,\text{m}^3

סעיף ג

תשובה:

r≈1.4⋅10−10 m=0.14 nmr\approx1.4\cdot10^{-10}\,\text{m}=0.14\,\text{nm}

נפח כדור: V1=43πr3V_1=\frac43\pi r^3, ולכן:

r=3V14π3=3⋅1.18⋅10−294π3=2.82⋅10−303≈1.4⋅10−10 mr=\sqrt[3]{\frac{3V_1}{4\pi}}=\sqrt[3]{\frac{3\cdot1.18\cdot10^{-29}}{4\pi}}=\sqrt[3]{2.82\cdot10^{-30}}\approx1.4\cdot10^{-10}\,\text{m}

סעיף ד

תשובה:

גדול פי 2.7 בערך מ־r1=0.0529 nmr_1=0.0529\,\text{nm} - אותו סדר גודל. הגרעין קטן מהאטום פי 104−10510^4-10^5, ולכן רוב נפח האטום ריק.

מהנוסחאון r1=0.0529 nmr_1=0.0529\,\text{nm}:

rr1=0.140.0529≈2.7\frac{r}{r_1}=\frac{0.14}{0.0529}\approx2.7

הרדיוס של אטום נחושת (שיש בו 29 אלקטרונים) הוא מאותו סדר גודל כמו אטום מימן, 10−10 m10^{-10}\,\text{m}, כלומר אנגסטרם אחד בערך.

לעומת זאת:

ratomrnucleus≈10−1010−15−10−14=104−105\frac{r_{atom}}{r_{nucleus}}\approx\frac{10^{-10}}{10^{-15}-10^{-14}}=10^{4}-10^{5}

כמעט כל המסה של האטום נמצאת בגרעין זעיר, והאלקטרונים נעים במרחב גדול סביבו. רוב נפח האטום "ריק" (זו המסקנה מניסוי רתרפורד).

שאלה 16 · עירור מימן באלקטרונים: קווים ורדיוסי מסלולבאורך בגרות · בדרך לבגרות

אלקטרונים מואצים ממנוחה במתח 12.2 V12.2\,\text{V}, ופוגעים באטומי מימן שנמצאים ברמת היסוד.

רמות האנרגיה של אטום המימן הן En=−13.6n2 eVE_n=-\frac{13.6}{n^2}\,\text{eV}, כאשר n=1,2,3,…n=1,2,3,\dots.

א.

מהי האנרגיה הקינטית של האלקטרונים המואצים? לאיזו רמה הגבוהה ביותר הם יכולים לעורר את אטומי המימן?

ב.

חשבו את אורכי הגל של הפוטונים שהאטומים המעוררים פולטים.

ג.

מהו רדיוס המסלול של האלקטרון באטום מימן ברמת היסוד?

ד.

מהו רדיוס המסלול של האלקטרון ברמה הגבוהה ביותר שמצאתם בסעיף א?

◂ פתרון מלא לשאלה 16

סעיף א

תשובה:

12.2 eV12.2\,\text{eV}; עד הרמה n=3n=3

אלקטרון שמואץ במתח VV מקבל אנרגיה קינטית eVeV, כלומר 12.2 eV12.2\,\text{eV}.

אלקטרון (בניגוד לפוטון) יכול למסור לאטום רק חלק מהאנרגיה שלו, ולכן הוא יכול לעורר כל רמה שהאנרגיה הדרושה לה קטנה או שווה ל־12.2 eV12.2\,\text{eV}:

E2−E1=10.2 eV,E3−E1=−1.51+13.6=12.09 eV,E4−E1=12.75 eVE_2-E_1=10.2\,\text{eV},\qquad E_3-E_1=-1.51+13.6=12.09\,\text{eV},\qquad E_4-E_1=12.75\,\text{eV}

12.09≤12.2<12.7512.09\le12.2<12.75, ולכן הרמה הגבוהה ביותר היא n=3n=3. אלקטרון שעורר אטום לרמה זו ממשיך עם 12.2−12.09=0.11 eV12.2-12.09=0.11\,\text{eV}.

סעיף ב

תשובה:

656 nm656\,\text{nm}, 102.6 nm102.6\,\text{nm}, 121.6 nm121.6\,\text{nm}

אטומים ברמות n=2n=2 ו־n=3n=3 חוזרים לרמת היסוד, ישירות או דרך n=2n=2. שלושה מעברים אפשריים:

3→2:  ΔE=1.89 eV,  λ=12401.89≈656 nm3\to2:\;\Delta E=1.89\,\text{eV},\;\lambda=\frac{1240}{1.89}\approx656\,\text{nm}
3→1:  ΔE=12.09 eV,  λ≈102.6 nm3\to1:\;\Delta E=12.09\,\text{eV},\;\lambda\approx102.6\,\text{nm}
2→1:  ΔE=10.2 eV,  λ≈121.6 nm2\to1:\;\Delta E=10.2\,\text{eV},\;\lambda\approx121.6\,\text{nm}

רק הקו של 656 nm656\,\text{nm} (אדום) נראה.

סעיף ג

תשובה:

r1=0.0529 nm=5.29⋅10−11 mr_1=0.0529\,\text{nm}=5.29\cdot10^{-11}\,\text{m}

לפי מודל בוהר (בנוסחאון):

r1=h24π2meke2=0.0529 nm=5.29⋅10−11 mr_1=\frac{h^2}{4\pi^2m_eke^2}=0.0529\,\text{nm}=5.29\cdot10^{-11}\,\text{m}

סעיף ד

תשובה:

r3≈0.476 nmr_3\approx0.476\,\text{nm}

rn=r1n2  ⇒  r3=0.0529⋅32≈0.476 nmr_n=r_1n^2\;\Rightarrow\;r_3=0.0529\cdot3^2\approx0.476\,\text{nm}

גדול פי 9 מהרדיוס ברמת היסוד.

טעות נפוצה: להכפיל ב־nn במקום ב־n2n^2.

שאלה 17 · יון הליום דמוי מימן: עירור באלקטרונים ובפוטוניםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

יון הליום He+\text{He}^{+} הוא אטום הליום שאיבד אלקטרון אחד, ולכן נשאר בו אלקטרון יחיד סביב הגרעין. יון כזה נקרא "דמוי מימן": מודל בוהר מתאים גם לו, אבל מטען הגרעין כפול, ורמות האנרגיה שלו הן:

En=−54.4n2 eVE_n=-\frac{54.4}{n^2}\,\text{eV}

אלקטרונים מואצים ממנוחה במתח 45 V45\,\text{V} ופוגעים בגז של יוני He+\text{He}^{+} שנמצאים ברמת היסוד.

א.

חשבו את האנרגיה של ארבע הרמות הראשונות של היון.

ב.

מהי הרמה הגבוהה ביותר שאליה האלקטרונים המואצים יכולים לעורר את היונים?

ג.

פוטונים בעלי אנרגיה של 51.0 eV51.0\,\text{eV} נורים לעבר הגז. מהו אורך הגל שלהם?

ד.

האם הקרינה הזאת נמצאת בתחום האור הנראה?

ה.

האם יון He+\text{He}^{+} ברמת היסוד יבלע פוטון כזה? אם כן, לאיזו רמה הוא יעבור?

◂ פתרון מלא לשאלה 17

סעיף א

תשובה:

−54.4-54.4, −13.6-13.6, −6.04-6.04, −3.40-3.40 (eV\text{eV})

E1=−54.4,E2=−54.44=−13.6,E3=−54.49≈−6.04,E4=−54.416=−3.40(eV)E_1=-54.4,\quad E_2=-\frac{54.4}{4}=-13.6,\quad E_3=-\frac{54.4}{9}\approx-6.04,\quad E_4=-\frac{54.4}{16}=-3.40\quad(\text{eV})

כל רמה עמוקה פי 4 מהרמה המתאימה באטום המימן.

סעיף ב

תשובה:

n=2n=2

לאלקטרונים אנרגיה קינטית של 45 eV45\,\text{eV}. האנרגיות הדרושות לעירור מרמת היסוד:

E2−E1=40.8 eV,E3−E1≈48.4 eVE_2-E_1=40.8\,\text{eV},\qquad E_3-E_1\approx48.4\,\text{eV}

40.8≤45<48.440.8\le45<48.4, ולכן אפשר לעורר רק עד n=2n=2.

טעות נפוצה: להשתמש ברמות של המימן (10.2 eV10.2\,\text{eV}, 12.09 eV12.09\,\text{eV}...) ולקבוע שהאלקטרונים מיננים את היון. ליון הליום הרמות עמוקות פי 4.

סעיף ג

תשובה:

λ≈24.3 nm\lambda\approx24.3\,\text{nm}

λ=124051.0≈24.3 nm\lambda=\frac{1240}{51.0}\approx24.3\,\text{nm}

סעיף ד

תשובה:

לא - זו קרינה על־סגולה (רחוקה).

התחום הנראה הוא 400−700 nm400-700\,\text{nm}, ו־24.3 nm24.3\,\text{nm} קצר ממנו בהרבה. זו קרינה על־סגולה רחוקה.

סעיף ה

תשובה:

כן, לרמה n=4n=4

פוטון נבלע רק אם האנרגיה שלו שווה בדיוק להפרש בין שתי רמות (או גדולה מאנרגיית היינון, 54.4 eV54.4\,\text{eV}, וכאן היא קטנה ממנה). בודקים:

E4−E1=−3.40+54.4=51.0 eVE_4-E_1=-3.40+54.4=51.0\,\text{eV}

יש התאמה מדויקת, ולכן הפוטון נבלע והיון עובר לרמה n=4n=4.

שאלה 18 · מודל בוהר: מהירות האלקטרון ואורך גל דה־ברויי ברמה n=3באורך בגרות · בדרך לבגרות

אטום מימן נמצא ברמה המעוררת n=3n=3. לפי מודל בוהר האלקטרון נע סביב הגרעין במסלול מעגלי שרדיוסו r3r_3.

נתונים מדף הנוסחאות: רדיוס המסלול הראשון r1=0.529⋅10−10 mr_1=0.529\cdot10^{-10}\,\text{m}, מסת האלקטרון me=9.11⋅10−31 kgm_e=9.11\cdot10^{-31}\,\text{kg}, קבוע פלאנק h=6.63⋅10−34 J⋅sh=6.63\cdot10^{-34}\,\text{J}\cdot\text{s}, ורמות האנרגיה של אטום המימן En=−13.6n2 eVE_n=-\frac{13.6}{n^2}\,\text{eV}.

א.

חשבו את רדיוס המסלול r3r_3.

ב.

היעזרו בהנחת בוהר mevnrn=nh2πm_ev_nr_n=n\frac{h}{2\pi} וחשבו את מהירות האלקטרון במסלול n=3n=3.

ג.

חשבו את האנרגיה הקינטית של האלקטרון במסלול n=3n=3, בג'אול וב־eV. השוו אותה לאנרגיה E3E_3 של הרמה.

ד.

חשבו את אורך הגל של דה־ברויי של האלקטרון במסלול n=3n=3. כמה אורכי גל כאלה נכנסים בדיוק בהיקף המסלול?

ה.

בלי חישוב מספרי נוסף: פי כמה גדולה מהירות האלקטרון ברמת היסוד (n=1n=1) ממהירותו ברמה n=3n=3? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 18

סעיף א

תשובה:

r3≈4.76⋅10−10 mr_3\approx4.76\cdot10^{-10}\,\text{m}

לפי דף הנוסחאות, רדיוסי המסלולים המותרים באטום המימן הם rn=r1n2r_n=r_1n^2. עבור n=3n=3:

r3=r1⋅32=9⋅0.529⋅10−10=4.76⋅10−10 mr_3=r_1\cdot3^2=9\cdot0.529\cdot10^{-10}=4.76\cdot10^{-10}\,\text{m}

הרדיוס גדל עם ריבוע מספר הרמה, ולכן ברמה n=3n=3 הוא גדול פי 9 מהרדיוס ברמת היסוד.

סעיף ב

תשובה:

v3≈7.30⋅105 m/sv_3\approx7.30\cdot10^{5}\,\text{m/s}

הנחת בוהר קובעת שהתנע הזוויתי של האלקטרון mevnrnm_ev_nr_n הוא כפולה שלמה של h2π\frac{h}{2\pi}. מבודדים את המהירות:

vn=nh2πmernv_n=\frac{nh}{2\pi m_er_n}

הצבה עבור n=3n=3:

v3=3⋅6.63⋅10−342π⋅9.11⋅10−31⋅4.76⋅10−10≈7.30⋅105 m/sv_3=\frac{3\cdot6.63\cdot10^{-34}}{2\pi\cdot9.11\cdot10^{-31}\cdot4.76\cdot10^{-10}}\approx7.30\cdot10^{5}\,\text{m/s}

זו מהירות גדולה, אבל היא עדיין קטנה בהרבה ממהירות האור (3⋅108 m/s3\cdot10^8\,\text{m/s}).

סעיף ג

תשובה:

Ek≈2.43⋅10−19 J≈1.52 eVE_k\approx2.43\cdot10^{-19}\,\text{J}\approx1.52\,\text{eV}; E3=−1.51 eVE_3=-1.51\,\text{eV}, כלומר (עד כדי עיגול) E3=−EkE_3=-E_k.

Ek=12mev32=12⋅9.11⋅10−31⋅(7.30⋅105)2≈2.43⋅10−19 JE_k=\tfrac12m_ev_3^2=\tfrac12\cdot9.11\cdot10^{-31}\cdot\left(7.30\cdot10^{5}\right)^2\approx2.43\cdot10^{-19}\,\text{J}

המרה ל־eV (1 eV=1.6⋅10−19 J1\,\text{eV}=1.6\cdot10^{-19}\,\text{J}):

Ek=2.43⋅10−191.6⋅10−19≈1.52 eVE_k=\frac{2.43\cdot10^{-19}}{1.6\cdot10^{-19}}\approx1.52\,\text{eV}

(ההפרש מ־1.511.51 נובע מעיגול הקבועים.)

אנרגיית הרמה:

E3=−13.632=−1.51 eVE_3=-\frac{13.6}{3^2}=-1.51\,\text{eV}

כלומר האנרגיה הכוללת של האטום ברמה שווה למינוס האנרגיה הקינטית של האלקטרון: E3=−EkE_3=-E_k. האנרגיה הפוטנציאלית החשמלית (שלילית, כי הגרעין והאלקטרון נמשכים, והאפס באינסוף) גדולה בערכה המוחלט מהאנרגיה הקינטית, ולכן הסכום שלילי – האלקטרון קשור לגרעין.

טעות נפוצה: לחשוב שהאנרגיה של הרמה היא האנרגיה הקינטית של האלקטרון. האנרגיה של הרמה היא האנרגיה הכוללת (קינטית ועוד פוטנציאלית), והיא שלילית.

סעיף ד

תשובה:

λ≈9.97⋅10−10 m\lambda\approx9.97\cdot10^{-10}\,\text{m}; בהיקף המסלול נכנסים בדיוק 33 אורכי גל.

מנוסחת דה־ברויי:

λ=hmev3=6.63⋅10−349.11⋅10−31⋅7.30⋅105≈9.97⋅10−10 m\lambda=\frac{h}{m_ev_3}=\frac{6.63\cdot10^{-34}}{9.11\cdot10^{-31}\cdot7.30\cdot10^{5}}\approx9.97\cdot10^{-10}\,\text{m}

היקף המסלול:

2πr3=2π⋅4.76⋅10−10≈2.99⋅10−9 m2\pi r_3=2\pi\cdot4.76\cdot10^{-10}\approx2.99\cdot10^{-9}\,\text{m}

היחס:

2πr3λ=2.99⋅10−99.97⋅10−10≈3\frac{2\pi r_3}{\lambda}=\frac{2.99\cdot10^{-9}}{9.97\cdot10^{-10}}\approx3

זה לא מקרה: מהנחת בוהר mevnrn=nh2πm_ev_nr_n=n\frac{h}{2\pi} מקבלים 2πrn=nhmevn=nλ2\pi r_n=n\frac{h}{m_ev_n}=n\lambda. כלומר המסלולים המותרים הם אלה שבהיקפם נכנס מספר שלם של אורכי גל של האלקטרון – הסבר גלי להנחת בוהר.

סעיף ה

תשובה:

פי 33 (vn∝1nv_n\propto\frac1n).

מציבים rn=r1n2r_n=r_1n^2 בביטוי למהירות מסעיף ב:

vn=nh2πmer1n2=h2πmer1⋅1nv_n=\frac{nh}{2\pi m_er_1n^2}=\frac{h}{2\pi m_er_1}\cdot\frac1n

המהירות הפוכה ליחס למספר הרמה, ולכן:

v1v3=31=3\frac{v_1}{v_3}=\frac{3}{1}=3

כלומר v1≈3⋅7.30⋅105≈2.19⋅106 m/sv_1\approx3\cdot7.30\cdot10^{5}\approx2.19\cdot10^{6}\,\text{m/s}. ככל שהאלקטרון קרוב יותר לגרעין הוא נע מהר יותר.

שאלה 19 · רמות אנרגייה באטום מימן: אטומי מימן באטמוספרה העליונהבאורך בגרות · ברמת בגרות

בשכבות העליונות של האטמוספרה של כדור הארץ, בגובה של מאות קילומטרים, יש אטומי מימן בודדים. הגז דליל מאוד, והאטומים נמצאים בתחילה ברמת היסוד.

בזמן סערה מגנטית חודרים לשכבות אלה אלקטרונים מהחלל ומתנגשים באטומים. נתייחס לאלקטרונים שהאנרגייה הקינטית של כל אחד מהם היא 12.9 eV12.9\,\text{eV}.

התרשים מתאר חלק מרמות האנרגייה של אטום המימן.

בעקבות ההתנגשויות פלטו אטומי המימן קרינה אלקטרומגנטית. מכשיר שעל לוויין מדד את הספקטרום שלה, והקרינה הופיעה בו כקווים ספקטרליים בדידים.

א.

הסבירו מדוע הקווים הספקטרליים בספקטרום הפליטה הם בדידים.

ב.

העתיקו את התרשים למחברתכם. סמנו באמצעות חיצים את המעברים בפליטה בין רמות האנרגייה של האטום.

ג.

חשבו את אורך הגל המרבי שהתקבל בספקטרום הפליטה.

ד.

לאטומי המימן מגיעה גם קרינה אולטרה־סגולה מהשמש. עבור כל אחד משני אורכי הגל (1)(1)–(2)(2) הנתונים לפניכם, חשבו את האנרגייה של הפוטונים, וקבעו אם יתקיים עירור של אטומים מרמת היסוד. אם לא - הסבירו מדוע, ואם כן - קבעו לאיזו רמה יגיעו האטומים.

(1)

אורך הגל של הקרינה הוא 100 nm100\,\text{nm}.

(2)

אורך הגל של הקרינה הוא 121.6 nm121.6\,\text{nm}.

ה.

הקרינה מהשמש כוללת גם קרינה אולטרה־סגולה קיצונית. פוטונים שאורך הגל שלהם 62 nm62\,\text{nm} פגעו באטומי מימן שברמת היסוד. עקב כך האטומים יוננו (כך נוצרת היונוספרה), ונפלטו מהם אלקטרונים בעלי אנרגייה קינטית.

חשבו את האנרגייה הקינטית של האלקטרונים ברגע שנפלטו.

◂ פתרון מלא לשאלה 19

סעיף א

תשובה:

לאטום יש רמות אנרגייה בדידות בלבד. פוטון נפלט במעבר בין שתי רמות, ואנרגייתו שווה להפרש ביניהן (Eph=∣Ef−Ei∣E_{ph}=|E_f-E_i|). לכן מתקבלות רק אנרגיות מסוימות, כלומר רק אורכי גל מסוימים.

1. רמות אנרגייה בדידות. האלקטרון באטום יכול להימצא רק ברמות מסוימות, כמו בתרשים: −13.6, −3.40, −1.51, −0.85,… eV-13.6,\ -3.40,\ -1.51,\ -0.85,\dots\,\text{eV}. ערכי ביניים אינם אפשריים.

2. פליטה במעבר בין רמות. אטום מעורר חוזר לרמה נמוכה יותר ופולט פוטון. מדף הנוסחאות (הנחות בוהר):

Eph=∣Ef−Ei∣E_{ph}=|E_f-E_i|

3. מכאן אנרגיות בדידות. הפרשי האנרגייה בין הרמות הם קבוצה סופית של ערכים, ולכן לפוטונים יש רק אנרגיות מסוימות. מ־Eph=hcλE_{ph}=\frac{hc}{\lambda} לכל אנרגייה מתאים אורך גל אחד, ולכן בספקטרום מופיעים קווים נפרדים ולא ספקטרום רציף.

סעיף ב

תשובה:

שישה חיצים כלפי מטה: 4→34\to 3, 4→24\to 2, 4→14\to 1, 3→23\to 2, 3→13\to 1, 2→12\to 1 (אין מעברים מ־n=5n=5).

אילו רמות מתעוררות? לכל אלקטרון אנרגייה קינטית Ek=12.9 eVE_k=12.9\,\text{eV}. בהתנגשות הוא יכול למסור לאטום רק אנרגייה השווה להפרש בין רמת היסוד לרמה גבוהה יותר, ואת השאר הוא שומר כאנרגייה קינטית. האנרגיות הדרושות מרמת היסוד:

•ל־n=2n=2: −3.40−(−13.6)=10.2 eV<12.9-3.40-(-13.6)=10.2\,\text{eV}<12.9, אפשרי.

•ל־n=3n=3: −1.51−(−13.6)=12.09 eV<12.9-1.51-(-13.6)=12.09\,\text{eV}<12.9, אפשרי.

•ל־n=4n=4: −0.85−(−13.6)=12.75 eV<12.9-0.85-(-13.6)=12.75\,\text{eV}<12.9, אפשרי.

•ל־n=5n=5: −0.54−(−13.6)=13.06 eV>12.9-0.54-(-13.6)=13.06\,\text{eV}>12.9, לא אפשרי.

לכן האטומים מתעוררים לרמות n=2,3,4n=2,3,4.

המעברים בפליטה (חיצים כלפי מטה): אטום ברמה n=4n=4 יכול לרדת ישירות או דרך רמות ביניים, ולכן מתקבלים כל המעברים בין הרמות 11–44:

4→3,4→2,4→1,3→2,3→1,2→14\to 3,\quad 4\to 2,\quad 4\to 1,\quad 3\to 2,\quad 3\to 1,\quad 2\to 1

סך הכול 66 חיצים. אין חיצים שיוצאים מ־n=5n=5.

טעות נפוצה: לסמן רק את שלושת המעברים לרמת היסוד (4→14\to 1, 3→13\to 1, 2→12\to 1), או לסמן גם מעברים מ־n=5n=5.

סעיף ג

תשובה:

λmax⁡≈1.88⋅10−6 m≈1880 nm\lambda_{\max}\approx 1.88\cdot 10^{-6}\,\text{m}\approx 1880\,\text{nm} (המעבר 4→34\to 3, תחום האינפרה־אדום)

אורך הגל הפוך לאנרגיית הפוטון, ולכן אורך הגל המרבי מתאים להפרש האנרגייה הקטן ביותר מבין ששת המעברים - המעבר 4→34\to 3:

Eph=∣Ef−Ei∣=∣−1.51−(−0.85)∣=0.66 eVE_{ph}=|E_f-E_i|=|-1.51-(-0.85)|=0.66\,\text{eV}

מדף הנוסחאות:

E[eV]=1240λ[nm]  ⇒  λ=12400.66≈1879 nm≈1.88⋅10−6 mE[\text{eV}]=\frac{1240}{\lambda[\text{nm}]}\;\Rightarrow\;\lambda=\frac{1240}{0.66}\approx 1879\,\text{nm}\approx 1.88\cdot 10^{-6}\,\text{m}

זו קרינה אינפרה־אדומה (מחוץ לתחום הנראה).

טעות נפוצה: לבחור את המעבר 3→23\to 2 (הקו האדום 656 nm656\,\text{nm}, הנראה הארוך ביותר) ולשכוח את המעבר 4→34\to 3.

סעיף ד(1)

תשובה:

Eph=12.4 eVE_{ph}=12.4\,\text{eV}; לא יתקיים עירור: אין רמה שהפרשה מרמת היסוד הוא 12.4 eV12.4\,\text{eV}.

אנרגיית הפוטון, מדף הנוסחאות:

E[eV]=1240100=12.4 eVE[\text{eV}]=\frac{1240}{100}=12.4\,\text{eV}

אילו הפוטון נבלע, האטום היה מגיע לאנרגייה:

E=−13.6+12.4=−1.2 eVE=-13.6+12.4=-1.2\,\text{eV}

אין רמה כזאת: הערך נמצא בין n=3n=3 (−1.51 eV-1.51\,\text{eV}) ובין n=4n=4 (−0.85 eV-0.85\,\text{eV}). האנרגייה גם קטנה מאנרגיית היינון (13.6 eV13.6\,\text{eV}). פוטון נבלע רק בשלמותו, ורק אם האנרגייה שלו מתאימה בדיוק למעבר, ולכן לא יתקיים עירור.

טעות נפוצה: לחשוב שהפוטון יעורר לרמה n=3n=3 "וישאיר עודף", כמו האלקטרונים בסעיף ב. אלקטרון יכול למסור חלק מהאנרגייה שלו, פוטון - לא.

סעיף ד(2)

תשובה:

Eph≈10.2 eVE_{ph}\approx 10.2\,\text{eV}; יתקיים עירור לרמה n=2n=2.

אנרגיית הפוטון, מדף הנוסחאות:

E[eV]=1240121.6≈10.20 eVE[\text{eV}]=\frac{1240}{121.6}\approx 10.20\,\text{eV}

לאחר הבליעה:

E=E1+Eph=−13.6+10.20=−3.40 eVE=E_1+E_{ph}=-13.6+10.20=-3.40\,\text{eV}

זו בדיוק רמה n=2n=2 (הפרש של −3.40−(−13.6)=10.20 eV-3.40-(-13.6)=10.20\,\text{eV} מרמת היסוד). לכן הפוטונים ייבלעו, ויתקיים עירור מרמת היסוד לרמה n=2n=2.

(אם מחשבים Eph=hcλE_{ph}=\frac{hc}{\lambda} עם הקבועים שבדף הנוסחאות מתקבל 10.2 eV10.2\,\text{eV} - אותה תוצאה בדיוק של הקבועים.)

סעיף ה

תשובה:

Ek=6.4 eV≈1.02⋅10−18 JE_k=6.4\,\text{eV}\approx 1.02\cdot 10^{-18}\,\text{J}

אנרגיית הפוטון:

Eph[eV]=124062=20.0 eVE_{ph}[\text{eV}]=\frac{1240}{62}=20.0\,\text{eV}

האטומים ברמת היסוד. אנרגיית היינון (המעבר מ־n=1n=1 ל־n=∞n=\infty, שבו E=0E=0):

Eיינון=0−(−13.6)=13.6 eVE_{\text{יינון}}=0-(-13.6)=13.6\,\text{eV}

האנרגייה שנשארת לאחר ניתוק האלקטרון היא האנרגייה הקינטית שלו (בדומה ל־Eph=Ek+BE_{ph}=E_k+B, כאשר במקום BB באה אנרגיית היינון):

Ek=Eph−Eיינון=20.0−13.6=6.4 eVE_k=E_{ph}-E_{\text{יינון}}=20.0-13.6=6.4\,\text{eV}
Ek=6.4⋅1.6⋅10−19≈1.02⋅10−18 JE_k=6.4\cdot 1.6\cdot 10^{-19}\approx 1.02\cdot 10^{-18}\,\text{J}

שאלה 20 · ענן גז קר ליד כוכב: רמות אנרגייה, בליעה ופליטהבאורך בגרות · ברמת בגרות

אסטרונומים חוקרים ענן של גז קר ודליל, העשוי מאטומים של יסוד XX , הנמצא בין כוכב חם לבין טלסקופ. אור הכוכב, שהספקטרום שלו רציף, עובר דרך הענן.

בשאלה כולה יש להניח כי במצב ההתחלתי כל אטומי הענן נמצאים ברמת היסוד (n=1n=1).

בתרשים שלפניכם נתונות רמות אנרגייה אחדות של אטום XX.

א.

קבעו אם פוטונים מאור הכוכב שהאנרגייה שלהם Eph=5.0 eVE_{ph}=5.0\,\text{eV} יעוררו את אטומי XX מרמת היסוד (n=1n=1) לרמה המעוררת הראשונה (n=2n=2). נמקו את קביעתכם.

ב.

חשבו את אורך הגל המרבי של פוטון שיכול ליינן אטום XX הנמצא ברמת היסוד (n=1n=1).

ג.

העתיקו למחברתכם את תרשים רמות האנרגייה וסמנו בו חיצים המייצגים את כל המעברים האפשריים (ספקטרום הפליטה) מרמה n=4n=4 לרמה n=1n=1 .

ד.

הקרינה העל־סגולה של הכוכב עוררה חלק מאטומי XX לרמה מעוררת n=4n=4 . במהלך חזרת האלקטרונים לרמת היסוד נפלטה קרינה אלקטרומגנטית (נפלטו פוטונים).

בספקטרום הפליטה המתקבל מן המעברים שסימנתם בסעיף ג, קו אחד לפחות נמצא בתחום האור הנראה (400 nm−700 nm400\,\text{nm}-700\,\text{nm}). חשבו את אורך הגל של הקו או הקווים בתחום האור הנראה, וציינו לאילו מעברים הם מתאימים.

ה.

בספקטרום של אור הכוכב, כפי שהוא נקלט בטלסקופ אחרי המעבר דרך הענן, מופיעים קווים כהים. ציינו מה הן האנרגיות של הפוטונים החסרים באור הכוכב (ספקטרום הבליעה של אטומי הענן) עבור מעברים עד לרמה n=4n=4 .

◂ פתרון מלא לשאלה 20

סעיף א

תשובה:

לא. המעבר n=1→n=2n=1\to n=2 דורש בדיוק 4.4 eV4.4\,\text{eV}.

קביעה: הפוטונים לא יעוררו את האטומים לרמה n=2n=2.

נימוק: לפי הנחות בוהר, אטום בולע פוטון רק אם אנרגיית הפוטון שווה בדיוק להפרש בין שתי רמות אנרגייה מותרות. מדף הנוסחאות:

Eph=∣Ef−Ei∣E_{ph}=|E_f-E_i|

למעבר מרמה 11 לרמה 22:

Eph=∣E2−E1∣=∣−4.2−(−8.6)∣=4.4 eVE_{ph}=|E_2-E_1|=|-4.2-(-8.6)|=4.4\,\text{eV}

5.0 eV≠4.4 eV5.0\,\text{eV}\neq 4.4\,\text{eV}. פוטון נבלע בשלמותו או לא נבלע כלל – הוא אינו יכול למסור רק חלק מהאנרגייה שלו ולהמשיך עם העודף. לכן הפוטון לא יעורר את האטום לרמה n=2n=2.

(גם לרמות האחרות אין התאמה: 1→31\to 3 דורש 6.3 eV6.3\,\text{eV}, 1→41\to 4 דורש 7.3 eV7.3\,\text{eV}, ו־5.0 eV5.0\,\text{eV} קטן מאנרגיית היינון 8.6 eV8.6\,\text{eV}. פוטונים אלה עוברים דרך הענן בלי להיבלע.)

טעות נפוצה: לחשוב שפוטון שהאנרגייה שלו גדולה מ־4.4 eV4.4\,\text{eV} יעורר את האטום והעודף "יישאר" – כך מתנהג אלקטרון פוגע, לא פוטון.

סעיף ב

תשובה:

λmax⁡≈144 nm\lambda_{\max}\approx 144\,\text{nm} (פוטון של 8.6 eV8.6\,\text{eV})

יינון פירושו העברת האלקטרון מרמת היסוד אל n=∞n=\infty, שבה האנרגייה 00. האנרגייה המזערית הדרושה:

Eph,min⁡=E∞−E1=0−(−8.6)=8.6 eVE_{ph,\min}=E_\infty-E_1=0-(-8.6)=8.6\,\text{eV}

אנרגיית פוטון קטנה כאשר אורך הגל שלו גדול (E=hcλE=\frac{hc}{\lambda}), ולכן לאנרגייה המזערית מתאים אורך הגל המרבי. מדף הנוסחאות:

E[eV]=1240λ[nm]  ⇒  λmax⁡=12408.6≈144 nmE[\text{eV}]=\frac{1240}{\lambda[\text{nm}]}\;\Rightarrow\;\lambda_{\max}=\frac{1240}{8.6}\approx 144\,\text{nm}

(בתחום העל־סגול.) כל פוטון שאורך הגל שלו קצר מ־144 nm144\,\text{nm} יכול גם הוא ליינן – העודף הופך לאנרגייה קינטית של האלקטרון המשתחרר.

טעות נפוצה: לחשוב שליינון נדרש אורך גל גדול – אורך גל גדול פירושו פוטון חלש יותר.

סעיף ג

תשובה:

שישה מעברים: 4→34\to3, 4→24\to2, 4→14\to1, 3→23\to2, 3→13\to1, 2→12\to1.

בפליטה האלקטרון יורד מרמה גבוהה לרמה נמוכה יותר, ישירות או דרך רמות ביניים. מרמה n=4n=4 ועד רמה n=1n=1 האפשרויות הן כל הזוגות של רמות 11–44.

מסרטטים את ארבע הרמות ומוסיפים שישה חיצים כלפי מטה:

1. מ־n=4n=4 ל־n=3n=3

2. מ־n=4n=4 ל־n=2n=2

3. מ־n=4n=4 ל־n=1n=1

4. מ־n=3n=3 ל־n=2n=2

5. מ־n=3n=3 ל־n=1n=1

6. מ־n=2n=2 ל־n=1n=1

אנרגיות הפוטונים הנפלטים (Eph=∣Ef−Ei∣E_{ph}=|E_f-E_i|):

מעבר4→34\to34→24\to24→14\to13→23\to23→13\to12→12\to1
Eph (eV)E_{ph}\,(\text{eV})1.01.02.92.97.37.31.91.96.36.34.44.4

טעות נפוצה: לסמן רק את שלושת המעברים היוצאים מרמה 44 – אטום שירד לרמה 33 או 22 ממשיך לרדת ופולט פוטונים נוספים.

סעיף ד

תשובה:

4→24\to2: ≈428 nm\approx 428\,\text{nm} (סגול); 3→23\to2: ≈653 nm\approx 653\,\text{nm} (אדום).

תחום האנרגיות של האור הנראה. מדף הנוסחאות:

E[eV]=1240λ[nm]E[\text{eV}]=\frac{1240}{\lambda[\text{nm}]}
λ=700 nm:  E=1240700≈1.77 eVλ=400 nm:  E=1240400=3.1 eV\lambda=700\,\text{nm}:\;E=\frac{1240}{700}\approx 1.77\,\text{eV}\qquad \lambda=400\,\text{nm}:\;E=\frac{1240}{400}=3.1\,\text{eV}

פוטון נראה הוא פוטון שהאנרגייה שלו בין 1.77 eV1.77\,\text{eV} ל־3.1 eV3.1\,\text{eV}.

בדיקת המעברים (מסעיף ג): 1.01.0, 2.92.9, 7.37.3, 1.91.9, 6.36.3, 4.4 eV4.4\,\text{eV}. בתחום נמצאים שניים:

•מעבר 4→24\to2: Eph=∣−4.2−(−1.3)∣=2.9 eVE_{ph}=|-4.2-(-1.3)|=2.9\,\text{eV}, λ=12402.9≈428 nm\lambda=\frac{1240}{2.9}\approx 428\,\text{nm} (סגול).

•מעבר 3→23\to2: Eph=∣−4.2−(−2.3)∣=1.9 eVE_{ph}=|-4.2-(-2.3)|=1.9\,\text{eV}, λ=12401.9≈653 nm\lambda=\frac{1240}{1.9}\approx 653\,\text{nm} (אדום).

המעבר 4→34\to3 (1.0 eV1.0\,\text{eV}, λ≈1240 nm\lambda\approx 1240\,\text{nm}) הוא בתחום התת־אדום, ושאר המעברים (מעל 3.1 eV3.1\,\text{eV}) בתחום העל־סגול.

טעות נפוצה: לבחור את המעבר 4→34\to3 כי הוא "הקטן ביותר" – האנרגייה שלו קטנה מדי, והוא מחוץ לתחום הנראה.

סעיף ה

תשובה:

4.4 eV4.4\,\text{eV}, 6.3 eV6.3\,\text{eV}, 7.3 eV7.3\,\text{eV}

הענן קר, וכל האטומים נמצאים ברמת היסוד (n=1n=1), ולכן בבליעה המעברים מתחילים ברמה 11 בלבד. המעברים עד לרמה n=4n=4:

1→2:  Eph=−4.2−(−8.6)=4.4 eV1\to2:\;E_{ph}=-4.2-(-8.6)=4.4\,\text{eV}
1→3:  Eph=−2.3−(−8.6)=6.3 eV1\to3:\;E_{ph}=-2.3-(-8.6)=6.3\,\text{eV}
1→4:  Eph=−1.3−(−8.6)=7.3 eV1\to4:\;E_{ph}=-1.3-(-8.6)=7.3\,\text{eV}

בספקטרום של אור הכוכב שעבר דרך הענן יופיעו קווים כהים באנרגיות אלה.

טעות נפוצה: לכלול גם את 1.01.0, 1.91.9 ו־2.9 eV2.9\,\text{eV} – מעברים אלה מתחילים ברמות מעוררות, ואטומים ברמת היסוד אינם בולעים אותם.

עוד 11 שאלות על מודל בוהר ואטום המימן

השאלות המלאות, עם הפתרונות, במחולל המבחנים.

  1. ספקטרום בליעה של ענן גז קר ורמות האנרגייה של האטום (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    אסטרונומית חוקרת ענן גז קר בחלל. אור של כוכב חם, שיש בו קרינה על־סגולה בתחום רציף של אורכי גל 120 nm≤λ≤300 nm120\,\text{nm}\le\lambda\le 300\,\text{nm},…

  2. אטום המימן: עירור לרמה n=4, ספקטרום פליטה ויינון מרמה מעוררת (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    במעבדה לספקטרוסקופיה בודקים תהליכי עירור ופליטה של אטומי מימן לפי המודל של בוהר. שפופרת מכילה גז מימן חד־אטומי דליל, שכל האטומים בו נמצאים…

  3. רמות האנרגייה של אטום המימן: סדרת פשן, עירור בפוטון ובאלקטרון ויינון (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    בתרשים שלפניכם מתוארות כמה מרמות האנרגייה של אטום המימן.

  4. מודל בוהר: הקו הסגול 6→2 ומהירות האלקטרון ברמה השישית (באורך בגרות · בינונית)

    בשנת 1913 הציע נילס בוהר מודל לאטום המימן, שהמשיך את המודל הפלנטרי של רתרפורד והוסיף לו הנחות קוונטיות. רמות האנרגיה של אטום המימן:…

  5. אנרגיה שלילית, מעבר כלפי מטה ופוטונים בתדירות נתונה (באורך בגרות · בינונית)

    לפי המודל של בוהר לאטום המימן, רמות האנרגיה הן En=−13.6n2 eVE_n=-\frac{13.6}{n^2}\,\text{eV}, כאשר רמת הייחוס לאנרגיה הפוטנציאלית החשמלית נבחרה…

  6. מתקן הדגמה במוזיאון: שלושה קווים בספקטרום, ואור אדום שמיינן אטומים מעוררים (באורך בגרות · בינונית)

    במוזיאון מדע בנו מתקן שמדגים את מודל בוהר: בתוך שפופרת יש גז מימן חד־אטומי, וכל האטומים בה נמצאים ברמת היסוד. אפשר לעורר את האטומים בשתי…

  7. קרינה על־סגולה ואלקטרונים מואצים בגז מימן: בליעה, יינון, רדיוס המסלול וגל דה־ברויי (באורך בגרות · בינונית)

    מבצעים שני ניסויים עם גז מימן חד־אטומי שכל האטומים בו ברמת היסוד. באיור דיאגרמה חלקית של רמות האנרגייה של אטום המימן. בניסוי הראשון עוברת…

  8. קוונטיזציה במודל בוהר: סדרת פשן, יינון מהרמה החמישית ומה קורה לאנרגייה הקינטית (באורך בגרות · בינונית)

    לפי מודל האטום של בוהר, האנרגייה של אלקטרון באטום היא גודל קוונטי. רמות האנרגייה של אטום המימן: En=−13.6n2 eVE_n=-\frac{13.6}{n^2}\,\text{eV}.

  9. רדיוס גדול פי 36: עירור מימן לרמה השישית, חמישה־עשר קווים ופוטון כפול באנרגייה (באורך בגרות · בינונית)

    רמות האנרגייה של אטום המימן: En=−13.6n2 eVE_n=-\frac{13.6}{n^2}\,\text{eV}. רדיוס המסלול של האלקטרון ברמה nn הוא rn=r1n2r_n=r_1n^2.

  10. קרינה על־סגולה צרה דרך מימן, ואטום עם חלקיק כבד (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    קרינה שמכילה את כל אורכי הגל בתחום 98 nm≤λ≤110 nm98\,\text{nm}\le\lambda\le110\,\text{nm} עוברת דרך גז של אטומי מימן שנמצאים ברמת היסוד. בתרשים מתוארות…

  11. עירור אטומי מימן בהתנגשות עם אלקטרונים לעומת בליעת פוטונים (באורך בגרות · מעל רמת בגרות)

    בשפופרת יש גז דליל של אטומי מימן ברמת היסוד. אלקטרונים מואצים ממנוחה במתח VV ופוגעים באטומי הגז. בהתנגשות אלקטרון יכול למסור לאטום חלק מן…

שאלות מבחינות הבגרות על השיעור

השאלה המלאה, עם פתרון מלא לכל סעיף, בדף של כל בחינה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.