דילוג לתוכן המרכזי

שדה מגנטי של תיל ישר, כריכה וסילונית - שאלות ותרגילים

כיתה י"ב · חשמל ומגנטיות - פיזיקה 5 יח"ל (שאלון 036371) · השדה המגנטי · 34 שאלות

השאלות מסודרות מהקצרה לארוכה ומהקלה לקשה. נסו לפתור לבד, ורק אז פתחו את הפתרון.

שאלה 1 · קרן אלקטרונים הנכנסת לתוך הדף: כיוון השדה המגנטי סביבהקצרה · קלה

קרן דקה של אלקטרונים נעה בניצב לדף, לתוך הדף, ועוברת בנקודה OO. הנקודות AA, BB, CC ו־DD נמצאות במישור הדף, כמתואר באיור: AA, BB ו־CC במרחק rr מן הקרן, ו־DD במרחק 2r2r ממנה.

א.

קבעו את כיוון השדה המגנטי שיוצרת הקרן בכל אחת מן הנקודות AA, BB, CC ו־DD (במונחי האיור: למעלה, למטה, ימינה, שמאלה או באלכסון). נמקו.

ב.

מה היחס BABD\frac{B_A}{B_D} בין גודלי השדה בנקודות AA ו־DD?

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

AA – שמאלה; BB – למעלה; CC – באלכסון ימינה־למטה; DD – למטה. קווי השדה הם מעגלים נגד כיוון השעון סביב OO.

כיוון הזרם החשמלי הוא כיוון התנועה של מטענים חיוביים. האלקטרונים שליליים ונעים לתוך הדף, ולכן הזרם השקול מכוון החוצה מן הדף.

לפי כלל יד ימין: האגודל החוצה מן הדף, והאצבעות מקיפות את OO נגד כיוון השעון. השדה בכל נקודה משיק למעגל שמרכזו OO ועובר בה (ניצב לקו המחבר את הנקודה ל־OO):

- AA (מעל OO): בראש מעגל נגד כיוון השעון – שמאלה.

- BB (מימין ל־OO): למעלה.

- CC (משמאל ומתחת ל־OO): בדרך משמאל־למטה, התנועה נגד כיוון השעון היא ימינה־למטה (ניצב ל־OCOC).

- DD (משמאל ל־OO): למטה.

טעות נפוצה: לשים את האגודל בכיוון תנועת האלקטרונים – לכן כל הכיוונים יוצאים הפוכים.

סעיף ב

תשובה:

BABD=2\frac{B_A}{B_D}=2

השדה סביב זרם ישר ארוך יורד ביחס הפוך למרחק: B=μ0I2πrB=\frac{\mu_0 I}{2\pi r}. הנקודה DD רחוקה פי 22 מן הקרן, ולכן

BABD=rDrA=2rr=2\frac{B_A}{B_D}=\frac{r_D}{r_A}=\frac{2r}{r}=2

שאלה 2 · אלומת פרוטונים במישור הדף: השדה משני צדי האלומהקצרה · קלה

אלומה ישרה וארוכה של פרוטונים נעה במישור הדף שמאלה. הנקודה PP נמצאת במישור הדף מעל האלומה, והנקודה SS נמצאת במישור הדף מתחת לאלומה.

א.

קבעו את כיוון השדה המגנטי שיוצרת האלומה בנקודה PP ובנקודה SS. נמקו.

ב.

מחליפים את האלומה באלומת אלקטרונים הנעה גם היא שמאלה באותו מקום. מה יהיה עכשיו כיוון השדה ב־PP וב־SS?

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

ב־PP – לתוך הדף; ב־SS – החוצה מן הדף.

הפרוטונים חיוביים, ולכן כיוון הזרם הוא כיוון תנועתם – שמאלה. לפי כלל יד ימין: האגודל שמאלה, והאצבעות המקיפות את האלומה נכנסות לדף מצדה האחד ויוצאות מצדה האחר. מעל אלומה שהזרם בה שמאלה האצבעות מכוונות לתוך הדף, ומתחתיה החוצה מן הדף.

בדיקה בעזרת מכפלה וקטורית: כיוון השדה הוא כיוון I^×r^\hat I\times\hat r, כאשר r^\hat r מכוון מן האלומה אל הנקודה. ב־PP: (שמאלה)×\times(למעלה) = לתוך הדף.

סעיף ב

תשובה:

ב־PP – החוצה מן הדף; ב־SS – לתוך הדף (הפוך לסעיף א).

האלקטרונים שליליים, ולכן הזרם החשמלי מכוון ימינה – הפוך לכיוון תנועתם. כיוון הזרם התהפך, ולכן השדה מתהפך בכל נקודה: ב־PP החוצה מן הדף וב־SS לתוך הדף.

שאלה 3 · סליל מעגלי שטוח: הזרם הדרוש לשדה נתון במרכזוקצרה · קלה

סליל מעגלי שטוח מונח במישור הדף. יש בו N=50N=50 כריכות, ורדיוסו R=4 cmR=4\,\text{cm}. רוצים ליצור במרכז הסליל שדה מגנטי שגודלו B=π⋅10−4 TB=\pi\cdot10^{-4}\,\text{T} ושכיוונו החוצה מן הדף, אל המתבונן. μ0=4π⋅10−7 T⋅m/A\mu_0=4\pi\cdot10^{-7}\,\text{T}\cdot\text{m}/\text{A}.

א.

מה צריך להיות הזרם בסליל?

ב.

האם הזרם צריך לזרום בסליל עם כיוון השעון או נגד כיוון השעון, כפי שרואה אותו המתבונן? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

I=0.4 AI=0.4\,\text{A}

במרכז סליל מעגלי דק:

B=μ0NI2R  ⇒  I=2RBμ0N=2⋅0.04⋅π⋅10−44π⋅10−7⋅50=8π⋅10−62π⋅10−5=0.4 AB=\frac{\mu_0 NI}{2R}\;\Rightarrow\;I=\frac{2RB}{\mu_0N}=\frac{2\cdot0.04\cdot\pi\cdot10^{-4}}{4\pi\cdot10^{-7}\cdot50}=\frac{8\pi\cdot10^{-6}}{2\pi\cdot10^{-5}}=0.4\,\text{A}

טעות נפוצה: לשכוח את מספר הכריכות NN, או להציב את הקוטר במקום הרדיוס.

סעיף ב

תשובה:

נגד כיוון השעון.

לפי כלל יד ימין לכריכה: כשהאצבעות מקיפות את הכריכה בכיוון הזרם, האגודל מראה את כיוון השדה במרכזה. כדי שהאגודל יצביע החוצה מן הדף אל המתבונן, האצבעות צריכות להסתובב נגד כיוון השעון.

שאלה 4 · שני תילים מקבילים באותו כיוון: השדה בקודקוד משולש שווה שוקייםקצרה · בינונית

שני תילים ישרים, ארוכים מאוד ומקבילים, ניצבים לדף ועוברים בנקודות MM ו־NN שהמרחק ביניהן 12 cm12\,\text{cm}. בכל אחד מהם זורם זרם I=5 AI=5\,\text{A} לתוך הדף. הנקודה PP נמצאת מעל אמצע הקטע MNMN, במרחק 10 cm10\,\text{cm} מכל אחד מן התילים (ראו איור). μ0=4π⋅10−7 T⋅m/A\mu_0=4\pi\cdot10^{-7}\,\text{T}\cdot\text{m}/\text{A}.

א.

חשבו את גודל השדה המגנטי השקול בנקודה PP וקבעו את כיוונו.

ב.

הופכים את כיוון הזרם בתיל NN (עכשיו הוא החוצה מן הדף), וגודלו נשאר 5 A5\,\text{A}. מה גודל השדה השקול ב־PP ומה כיוונו?

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

B=1.6⋅10−5 TB=1.6\cdot10^{-5}\,\text{T}, ימינה (במקביל ל־MNMN, מכיוון MM לכיוון NN)

השדה של כל תיל ב־PP:

B1=μ0I2πr=4π⋅10−7⋅52π⋅0.1=1.0⋅10−5 TB_1=\frac{\mu_0 I}{2\pi r}=\frac{4\pi\cdot10^{-7}\cdot5}{2\pi\cdot0.1}=1.0\cdot10^{-5}\,\text{T}

כל שדה ניצב לקו המחבר את התיל ל־PP. נבחר ציר xx ימינה וציר yy למעלה. גובה PP מעל MNMN הוא 102−62=8 cm\sqrt{10^2-6^2}=8\,\text{cm}, ולכן הקו מ־MM ל־PP מכוון (0.6, 0.8)(0.6,\,0.8) והקו מ־NN ל־PP מכוון (−0.6, 0.8)(-0.6,\,0.8).

הזרם לתוך הדף, ולכן קווי השדה סביב כל תיל הם מעגלים עם כיוון השעון:

•שדה התיל MM ב־PP: בכיוון (0.8, −0.6)(0.8,\,-0.6) – ימינה ומטה.

•שדה התיל NN ב־PP: בכיוון (0.8, 0.6)(0.8,\,0.6) – ימינה ומעלה.

הרכיבים האנכיים מבטלים זה את זה, והאופקיים מתחברים:

B=2B1⋅0.8=2⋅1.0⋅10−5⋅0.8=1.6⋅10−5 TB=2B_1\cdot0.8=2\cdot1.0\cdot10^{-5}\cdot0.8=1.6\cdot10^{-5}\,\text{T}

מכוון ימינה.

טעות נפוצה: לחבר את הגדלים (2⋅10−5 T2\cdot10^{-5}\,\text{T}) בלי לפרק לרכיבים.

סעיף ב

תשובה:

B=1.2⋅10−5 TB=1.2\cdot10^{-5}\,\text{T}, כלפי מטה (ניצב ל־MNMN, לכיוון הקטע)

שדה התיל NN מתהפך ומכוון עכשיו (−0.8, −0.6)(-0.8,\,-0.6). שדה התיל MM נשאר (0.8, −0.6)(0.8,\,-0.6). עכשיו הרכיבים האופקיים מבטלים זה את זה, והאנכיים מתחברים:

B=2B1⋅0.6=2⋅1.0⋅10−5⋅0.6=1.2⋅10−5 TB=2B_1\cdot0.6=2\cdot1.0\cdot10^{-5}\cdot0.6=1.2\cdot10^{-5}\,\text{T}

מכוון כלפי מטה, אל הקטע MNMN.

שאלה 5 · ארבעה תילים בקודקודי ריבוע: מתי השדה במרכז מתאפסביניים · בינונית

ארבעה תילים ישרים, ארוכים מאוד ומקבילים, ניצבים לדף ועוברים בקודקודי ריבוע KLMNKLMN (KK שמאלי עליון, LL ימני עליון, MM ימני תחתון, NN שמאלי תחתון). אורך האלכסון של הריבוע הוא 10 cm10\,\text{cm}, ובכל תיל זורם זרם שגודלו I=4 AI=4\,\text{A}. הנקודה OO היא מרכז הריבוע. μ0=4π⋅10−7 T⋅m/A\mu_0=4\pi\cdot10^{-7}\,\text{T}\cdot\text{m}/\text{A}.

בשלב הראשון כיווני הזרמים מתחלפים לאורך ההיקף: ב־KK ו־MM הזרם לתוך הדף, וב־LL ו־NN הזרם החוצה מן הדף (ראו איור).

א.

חשבו את גודל השדה שיוצר תיל אחד בנקודה OO.

ב.

הראו שבשלב הראשון השדה השקול ב־OO הוא אפס.

ג.

בשלב השני הופכים את כיוון הזרם בתיל MM בלבד (עכשיו הוא החוצה מן הדף). חשבו את גודל השדה השקול ב־OO וקבעו את כיוונו.

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

B1=1.6⋅10−5 TB_1=1.6\cdot10^{-5}\,\text{T}

המרחק מכל קודקוד למרכז הוא חצי אלכסון: r=5 cmr=5\,\text{cm}.

B1=μ0I2πr=4π⋅10−7⋅42π⋅0.05=1.6⋅10−5 TB_1=\frac{\mu_0 I}{2\pi r}=\frac{4\pi\cdot10^{-7}\cdot4}{2\pi\cdot0.05}=1.6\cdot10^{-5}\,\text{T}

סעיף ב

תשובה:

BO=0B_O=0: התילים שעל כל אלכסון מבטלים זה את זה.

נתבונן באלכסון KMKM. בשני התילים הזרם לתוך הדף, באותו גודל ובאותו מרחק מ־OO, והם נמצאים משני צדי OO. השדה של כל אחד ניצב לאלכסון, אבל כיוון הסיבוב (עם כיוון השעון) זהה, והתילים בצדדים מנוגדים – ולכן השדות ב־OO שווים בגודלם ומנוגדים בכיוונם, ומבטלים זה את זה.

אותו דבר באלכסון LNLN: בשני התילים הזרם החוצה, והשדות שלהם ב־OO מבטלים זה את זה. לכן BO=0B_O=0.

טעות נפוצה: לחשוב ש"זרמים מתחלפים" מבטלים זה את זה – הביטול נובע מכך שעל כל אלכסון הזרמים באותו כיוון.

סעיף ג

תשובה:

BO=3.2⋅10−5 TB_O=3.2\cdot10^{-5}\,\text{T}, לאורך האלכסון, מ־OO לכיוון הקודקוד NN (שמאלה ומטה)

התילים LL ו־NN עדיין מבטלים זה את זה. נשארים KK (לתוך) ו־MM (החוצה), שעל אותו אלכסון ובזרמים מנוגדים – עכשיו השדות שלהם ב־OO באותו כיוון:

- KK, זרם לתוך הדף, מעגלים עם כיוון השעון. OO נמצאת מימין ומתחת ל־KK, והשדה שם ניצב ל־KOKO – בכיוון שמאלה־מטה (אל NN).

- MM, זרם החוצה, מעגלים נגד כיוון השעון. OO נמצאת משמאל ומעל ל־MM, והשדה שם גם הוא שמאלה־מטה.

BO=2B1=2⋅1.6⋅10−5=3.2⋅10−5 TB_O=2B_1=2\cdot1.6\cdot10^{-5}=3.2\cdot10^{-5}\,\text{T}

מכוון לאורך האלכסון LNLN, מ־OO אל NN.

שאלה 6 · שני תילים ונקודה שממנה רואים אותם בזווית ישרהביניים · קשה

בנקודות MM ו־NN, שהמרחק ביניהן 10 cm10\,\text{cm}, עוברים בניצב לדף שני תילים ישרים, ארוכים מאוד ומקבילים. בשני התילים הזרם מכוון לתוך הדף: בתיל MM זורם זרם IM=6 AI_M=6\,\text{A}, ובתיל NN זרם IN=8 AI_N=8\,\text{A}. הנקודה PP נמצאת במישור הדף, במרחק 6 cm6\,\text{cm} מן התיל MM ובמרחק 8 cm8\,\text{cm} מן התיל NN (ראו איור). μ0=4π⋅10−7 T⋅m/A\mu_0=4\pi\cdot10^{-7}\,\text{T}\cdot\text{m}/\text{A}.

א.

הראו שהשדות שיוצרים שני התילים בנקודה PP ניצבים זה לזה. חשבו את גודל כל אחד מהם ואת גודל השדה השקול ב־PP.

ב.

קבעו את כיוון השדה השקול ב־PP: מה הזווית שהוא יוצר עם הישר MNMN, ולאיזה צד?

ג.

משנים את הזרמים כך שבשני התילים זורם אותו זרם I=5 AI=5\,\text{A} (עדיין לתוך הדף). מזיזים את הנקודה PP לאורך המעגל שהקטע MNMN הוא קוטרו (D=10 cmD=10\,\text{cm}), כך שתמיד רואים ממנה את MNMN בזווית ישרה.

הראו שגודל השדה השקול ב־PP הוא B=μ0I2π⋅DrMrNB=\frac{\mu_0 I}{2\pi}\cdot\frac{D}{r_Mr_N}, כאשר rMr_M ו־rNr_N הם המרחקים של PP מן התילים. באיזו נקודה על המעגל השדה קטן ביותר, ומה גודלו שם?

(רמז: (rM−rN)2≥0(r_M-r_N)^2\ge0.)

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

BM=BN=2.0⋅10−5 TB_M=B_N=2.0\cdot10^{-5}\,\text{T}, ניצבים זה לזה; BP=22⋅10−5≈2.8⋅10−5 TB_P=2\sqrt2\cdot10^{-5}\approx2.8\cdot10^{-5}\,\text{T}

הצלעות של המשולש MPNMPN מקיימות 62+82=36+64=100=1026^2+8^2=36+64=100=10^2, ולכן לפי משפט פיתגורס ההפוך הזווית ב־PP ישרה: MP⊥NPMP\perp NP.

השדה של כל תיל ב־PP ניצב לקו המחבר את התיל ל־PP: B→M⊥MP\vec B_M\perp MP ו־B→N⊥NP\vec B_N\perp NP. מכיוון ש־MP⊥NPMP\perp NP, השדה B→M\vec B_M מקביל ל־NPNP, והשדה B→N\vec B_N מקביל ל־MPMP – ולכן גם השדות ניצבים זה לזה.

הגדלים:

BM=μ0IM2πrM=2⋅10−7⋅60.06=2.0⋅10−5 T,BN=μ0IN2πrN=2⋅10−7⋅80.08=2.0⋅10−5 TB_M=\frac{\mu_0 I_M}{2\pi r_M}=\frac{2\cdot10^{-7}\cdot6}{0.06}=2.0\cdot10^{-5}\,\text{T},\qquad B_N=\frac{\mu_0 I_N}{2\pi r_N}=\frac{2\cdot10^{-7}\cdot8}{0.08}=2.0\cdot10^{-5}\,\text{T}

השדות ניצבים, ולכן:

BP=BM2+BN2=2⋅2.0⋅10−5≈2.8⋅10−5 TB_P=\sqrt{B_M^2+B_N^2}=\sqrt2\cdot2.0\cdot10^{-5}\approx2.8\cdot10^{-5}\,\text{T}

טעות נפוצה: לחבר את הגדלים (4.0⋅10−5 T4.0\cdot10^{-5}\,\text{T}) – השדות אינם באותו כיוון.

סעיף ב

תשובה:

בזווית של כ־8.1∘8.1^\circ עם הישר MNMN: בעיקר בכיוון מ־MM אל NN (ימינה) ומעט כלפי מעלה (לצד שבו נמצאת PP).

נבחר ציר xx מ־MM אל NN וציר yy למעלה, ו־MM בראשית. מקום PP: xP=62−82+1022⋅10=3.6 cmx_P=\frac{6^2-8^2+10^2}{2\cdot10}=3.6\,\text{cm}, yP=62−3.62=4.8 cmy_P=\sqrt{6^2-3.6^2}=4.8\,\text{cm}.

הזרמים לתוך הדף, ולכן קווי השדה סביב כל תיל הם מעגלים עם כיוון השעון:

•הכיוון מ־MM אל PP הוא (0.6, 0.8)(0.6,\,0.8), ושדה התיל MM ב־PP מכוון (0.8, −0.6)(0.8,\,-0.6) – ימינה ומטה (מ־PP לכיוון NN, במקביל ל־PNPN).

•הכיוון מ־NN אל PP הוא (−0.8, 0.6)(-0.8,\,0.6), ושדה התיל NN ב־PP מכוון (0.6, 0.8)(0.6,\,0.8) – ימינה ומעלה (במקביל ל־MPMP, הרחק מ־MM).

B→P=2.0⋅10−5[(0.8, −0.6)+(0.6, 0.8)]=2.0⋅10−5⋅(1.4, 0.2) T\vec B_P=2.0\cdot10^{-5}\left[(0.8,\,-0.6)+(0.6,\,0.8)\right]=2.0\cdot10^{-5}\cdot(1.4,\,0.2)\,\text{T}
tan⁡β=0.21.4≈0.143  ⇒  β≈8.1∘\tan\beta=\frac{0.2}{1.4}\approx0.143\;\Rightarrow\;\beta\approx8.1^\circ

השדה מכוון ימינה (מ־MM לכיוון NN) ומעט מעלה, בזווית של כ־8.1∘8.1^\circ מעל הישר MNMN. (בדיקה: שני השדות שווים בגודלם, ולכן השקול חוצה את הזווית הישרה שביניהם – 45∘45^\circ מכל אחד מהם.)

סעיף ג

תשובה:

בנקודה שעל האנך האמצעי ל־MNMN (rM=rNr_M=r_N); Bmin⁡=μ0IπD=2.0⋅10−5 TB_{\min}=\frac{\mu_0 I}{\pi D}=2.0\cdot10^{-5}\,\text{T}

כמו בסעיף א, בכל נקודה על המעגל הזווית ב־PP ישרה, ולכן שני השדות ניצבים זה לזה ו־rM2+rN2=D2r_M^2+r_N^2=D^2:

B=μ0I2π1rM2+1rN2=μ0I2π⋅rM2+rN2rMrN=μ0I2π⋅DrMrNB=\frac{\mu_0 I}{2\pi}\sqrt{\frac{1}{r_M^2}+\frac{1}{r_N^2}}=\frac{\mu_0 I}{2\pi}\cdot\frac{\sqrt{r_M^2+r_N^2}}{r_Mr_N}=\frac{\mu_0 I}{2\pi}\cdot\frac{D}{r_Mr_N}

השדה קטן ביותר כשהמכפלה rMrNr_Mr_N גדולה ביותר. מן הרמז: rM2+rN2≥2rMrNr_M^2+r_N^2\ge2r_Mr_N, כלומר rMrN≤D22r_Mr_N\le\frac{D^2}{2}, והשוויון מתקיים רק כש־rM=rN=D2r_M=r_N=\frac{D}{\sqrt2} – בנקודה שעל האנך האמצעי לקטע MNMN (ה"פסגה" של המעגל). שם:

Bmin⁡=μ0I2π⋅DD2/2=μ0IπD=4π⋅10−7⋅5π⋅0.1=2.0⋅10−5 TB_{\min}=\frac{\mu_0 I}{2\pi}\cdot\frac{D}{D^2/2}=\frac{\mu_0 I}{\pi D}=\frac{4\pi\cdot10^{-7}\cdot5}{\pi\cdot0.1}=2.0\cdot10^{-5}\,\text{T}

כש־PP מתקרבת לאחד התילים, אחד המרחקים שואף לאפס והשדה גדל מאוד.

טעות נפוצה: לחשוב שהשדה קטן ביותר כשמתרחקים ככל האפשר מאחד התילים – כשמתרחקים מתיל אחד על המעגל, מתקרבים בהכרח לשני.

שאלה 7 · מצפן במרכז סליל מעגלי: כיוון השדה, זווית הסטייה והזרםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

מצפן מונח על לוח אופקי במרכזו של סליל מעגלי דק שמישורו אנכי ובכיוון צפון–דרום (ראו תרשים). רדיוס הסליל R=0.10 mR=0.10\,\text{m} ומספר הכריכות N=20N=20. בתרשים, הצופה מביט במישור הסליל כשהצפון מימינו. כיוון הזרם ii בסליל מסומן בתרשים.

הרכיב האופקי של השדה המגנטי של כדור הארץ במקום הוא BE∥=3.2⋅10−5 TB_{E\parallel}=3.2\cdot 10^{-5}\,\text{T}.

א.

קבעו את כיוון השדה המגנטי שיוצר הזרם במרכז הסליל, ואת הכיוון שאליו תסטה מחט המצפן (לצפון־מזרח או לצפון־מערב). נמקו.

ב.

בסליל זורם זרם i=0.25 Ai=0.25\,\text{A}. חשבו את השדה המגנטי של הסליל במרכזו ואת זווית סטיית המחט מן הצפון.

ג.

חשבו את הזרם הדרוש כדי שמחט המצפן תסטה בזווית 60∘60^\circ מן הצפון.

ד.

הראו ש־tan⁡θ\tan\theta יחסי לזרם ii, וחשבו את קבוע היחס (השיפוע של גרף tan⁡θ\tan\theta כפונקצייה של ii).

ה.

תלמידה רוצה שמחט המצפן תצביע בדיוק מזרחה (θ=90∘\theta=90^\circ). היא מציעה להגדיל את הזרם מאוד.

קבעו אם הדבר אפשרי בסליל זה. נמקו, והיעזרו בחישוב עבור זרם של 2 A2\,\text{A}.

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

השדה של הסליל מכוון מזרחה (אל הצופה); המחט סוטה לצפון־מזרח.

בתרשים הזרם בחלק העליון של הכריכה נע שמאלה, כלומר מנקודת המבט של הצופה הזרם נע נגד כיוון מחוגי השעון. לפי כלל יד ימין (האצבעות עם הזרם, האגודל מורה את כיוון השדה במרכז), השדה במרכז מכוון אל הצופה, החוצה מהדף.

הצופה מביט כשהצפון מימינו, כלומר הוא פונה מערבה ועומד בצד המזרחי – לכן הכיוון "אל הצופה" הוא מזרח.

על המחט פועלים השדה של כדור הארץ (צפונה) ושדה הסליל (מזרחה). השדה השקול בין צפון למזרח, והקצה הצפוני של המחט סוטה לצפון־מזרח.

סעיף ב

תשובה:

B≈3.14⋅10−5 TB\approx 3.14\cdot 10^{-5}\,\text{T}, θ≈44.5∘\theta\approx 44.5^\circ

מדף הנוסחאות, השדה במרכז סליל מעגלי דק:

B=μ0Ni2R=1.257⋅10−6⋅20⋅0.252⋅0.10≈3.14⋅10−5 TB=\frac{\mu_0Ni}{2R}=\frac{1.257\cdot 10^{-6}\cdot 20\cdot 0.25}{2\cdot 0.10}\approx 3.14\cdot 10^{-5}\,\text{T}

השדה של הסליל (מזרחה) ניצב לרכיב האופקי של שדה כדור הארץ (צפונה), ולכן:

tan⁡θ=BBE∥=3.14⋅10−53.2⋅10−5≈0.98  ⇒  θ≈44.5∘\tan\theta=\frac{B}{B_{E\parallel}}=\frac{3.14\cdot 10^{-5}}{3.2\cdot 10^{-5}}\approx 0.98\;\Rightarrow\;\theta\approx 44.5^\circ

סעיף ג

תשובה:

i≈0.44 Ai\approx 0.44\,\text{A}

tan⁡θ=BBE∥  ⇒  B=BE∥tan⁡60∘=3.2⋅10−5⋅1.732≈5.54⋅10−5 T\tan\theta=\frac{B}{B_{E\parallel}}\;\Rightarrow\;B=B_{E\parallel}\tan 60^\circ=3.2\cdot 10^{-5}\cdot 1.732\approx 5.54\cdot 10^{-5}\,\text{T}

מהנוסחה לשדה במרכז הסליל:

i=2RBμ0N=2⋅0.10⋅5.54⋅10−51.257⋅10−6⋅20≈0.44 Ai=\frac{2RB}{\mu_0N}=\frac{2\cdot 0.10\cdot 5.54\cdot 10^{-5}}{1.257\cdot 10^{-6}\cdot 20}\approx 0.44\,\text{A}

טעות נפוצה: להכפיל את הזרם מסעיף ב לפי היחס בין הזוויות (6044.5\frac{60}{44.5}) – הזרם יחסי ל־tan⁡θ\tan\theta, לא לזווית.

סעיף ד

תשובה:

tan⁡θ=μ0N2RBE∥ i\tan\theta=\frac{\mu_0N}{2RB_{E\parallel}}\,i; השיפוע ≈3.9 A−1\approx 3.9\,\text{A}^{-1}

tan⁡θ=BBE∥=1BE∥⋅μ0Ni2R=(μ0N2RBE∥)i\tan\theta=\frac{B}{B_{E\parallel}}=\frac{1}{B_{E\parallel}}\cdot\frac{\mu_0Ni}{2R}=\left(\frac{\mu_0N}{2RB_{E\parallel}}\right)i

הביטוי בסוגריים קבוע (תלוי רק בסליל ובמקום), ולכן tan⁡θ\tan\theta יחסי ל־ii – הגרף קו ישר דרך הראשית. השיפוע:

μ0N2RBE∥=1.257⋅10−6⋅202⋅0.10⋅3.2⋅10−5≈3.93 A−1\frac{\mu_0N}{2RB_{E\parallel}}=\frac{1.257\cdot 10^{-6}\cdot 20}{2\cdot 0.10\cdot 3.2\cdot 10^{-5}}\approx 3.93\,\text{A}^{-1}

(בדיקה: 3.93⋅0.25≈0.983.93\cdot 0.25\approx 0.98, כמו בסעיף ב ✓.)

סעיף ה

תשובה:

לא אפשרי. תמיד tan⁡θ\tan\theta סופי; גם ב־2 A2\,\text{A}, tan⁡θ≈7.9\tan\theta\approx 7.9 ו־θ≈82.7∘\theta\approx 82.7^\circ בלבד.

קביעה: אי אפשר להגיע ל־90∘90^\circ.

נימוק: המחט מצביעה בכיוון השדה השקול. שדה כדור הארץ BE∥B_{E\parallel} (צפונה) קיים תמיד, ולכן לשדה השקול יש תמיד רכיב צפוני. כדי ש־θ=90∘\theta=90^\circ צריך tan⁡θ→∞\tan\theta\to\infty, כלומר שדה סליל אינסופי. לכל זרם סופי הזווית קטנה מ־90∘90^\circ – היא רק מתקרבת אליה.

חישוב עבור 2 A2\,\text{A} (לפי סעיף ד):

tan⁡θ=3.93⋅2≈7.9  ⇒  θ≈82.7∘\tan\theta=3.93\cdot 2\approx 7.9\;\Rightarrow\;\theta\approx 82.7^\circ

הגדלת הזרם פי 8 לעומת סעיף ב הגדילה את הזווית מ־44.5∘44.5^\circ רק ל־82.7∘82.7^\circ.

שאלה 8 · טבעת סביב סילונית שזרמה גדל: שטף, כא"מ מושרה וכיווןבאורך בגרות · בדרך לבגרות

סילונית ארוכה שרדיוסה r=4 cmr=4\,\text{cm} וצפיפות הליפופים בה NL=1000 m−1\frac{N}{L}=1000\,\text{m}^{-1} מחוברת למקור זרם. סביב הסילונית, באמצעה, מונחת טבעת מוליכה שרדיוסה R=6 cmR=6\,\text{cm}, כך שציר הסילונית מאונך למישור הטבעת ועובר דרך מרכזה (ראו תרשים 1). התנגדות הטבעת 0.02 Ω0.02\,\Omega.

הזרם I1I_1 בסילונית משתנה בזמן כמתואר בתרשים 2. כשמביטים בסילונית מצד ימין לאורך הציר, הזרם בה זורם נגד כיוון מחוגי השעון.

א.

חשבו את עוצמת השדה המגנטי בתוך הסילונית ברגע t=0.05 st=0.05\,\text{s}. מה עוצמת השדה בנקודות שעל הטבעת עצמה (מחוץ לסילונית)?

ב.

חשבו את השטף המגנטי דרך הטבעת ברגע t=0.05 st=0.05\,\text{s}.

ג.

חשבו את הכא"מ המושרה בטבעת ואת הזרם בה בפרק הזמן 0<t<0.05 s0<t<0.05\,\text{s}.

ד.

קבעו מהו כיוון הזרם המושרה בטבעת בפרק הזמן 0<t<0.05 s0<t<0.05\,\text{s} – עם כיוון מחוגי השעון או נגדו, כשמביטים מצד ימין. נמקו בעזרת חוק לנץ.

ה.

קבעו מה הכא"מ המושרה בטבעת בפרק הזמן 0.05<t<0.10 s0.05<t<0.10\,\text{s}. תלמיד טוען: "בפרק זמן זה השדה בסילונית הוא הגדול ביותר, ולכן הזרם בטבעת הוא הגדול ביותר". הסבירו מדוע הטענה שגויה.

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

B≈3.8⋅10−3 TB\approx 3.8\cdot 10^{-3}\,\text{T} בתוך הסילונית; מחוץ לה – זניח (בקירוב אפס).

מהגרף, ב־t=0.05 st=0.05\,\text{s} הזרם I1=3 AI_1=3\,\text{A}. מדף הנוסחאות, בתוך סילונית ארוכה:

B=μ0NIL=μ0NLI=1.257⋅10−6⋅1000⋅3≈3.77⋅10−3 TB=\frac{\mu_0NI}{L}=\mu_0\frac{N}{L}I=1.257\cdot 10^{-6}\cdot 1000\cdot 3\approx 3.77\cdot 10^{-3}\,\text{T}

מחוץ לסילונית ארוכה השדה זניח, ולכן על התיל של הטבעת עצמו השדה בקירוב אפס.

סעיף ב

תשובה:

Φ≈1.9⋅10−5 Wb\Phi\approx 1.9\cdot 10^{-5}\,\text{Wb}

מדף הנוסחאות ΦB=BAcos⁡α\Phi_B=BA\cos\alpha, עם α=0\alpha=0 (השדה ניצב למישור הטבעת).

השדה קיים רק בתוך הסילונית, ולכן השטח שדרכו עובר השטף הוא שטח החתך של הסילונית πr2\pi r^2 – לא שטח הטבעת πR2\pi R^2:

ΦB=Bπr2=3.77⋅10−3⋅π⋅0.042≈1.9⋅10−5 Wb\Phi_B=B\pi r^2=3.77\cdot 10^{-3}\cdot\pi\cdot 0.04^2\approx 1.9\cdot 10^{-5}\,\text{Wb}

טעות נפוצה: להציב R=6 cmR=6\,\text{cm} – בין הסילונית לטבעת אין שדה, ולכן החלק הזה של שטח הטבעת אינו תורם לשטף.

סעיף ג

תשובה:

ε≈3.8⋅10−4 V\varepsilon\approx 3.8\cdot 10^{-4}\,\text{V}, I2≈0.019 AI_2\approx 0.019\,\text{A}

בפרק הזמן הזה הזרם (ולכן גם השטף) גדל באופן קווי, מ־00 עד 1.9⋅10−5 Wb1.9\cdot 10^{-5}\,\text{Wb}. לפי חוק פארדיי–לנץ (כריכה אחת), גודל הכא"מ:

∣ε∣=ΔΦBΔt=1.9⋅10−5−00.05≈3.8⋅10−4 V|\varepsilon|=\frac{\Delta\Phi_B}{\Delta t}=\frac{1.9\cdot 10^{-5}-0}{0.05}\approx 3.8\cdot 10^{-4}\,\text{V}

הכא"מ קבוע בכל פרק הזמן, כי קצב השינוי של הזרם קבוע. הזרם בטבעת, לפי חוק אוהם:

I2=εRטבעת=3.8⋅10−40.02≈0.019 AI_2=\frac{\varepsilon}{R_{\text{טבעת}}}=\frac{3.8\cdot 10^{-4}}{0.02}\approx 0.019\,\text{A}

סעיף ד

תשובה:

עם כיוון מחוגי השעון (מנוגד לזרם בסילונית).

הזרם בסילונית זורם נגד כיוון השעון במבט מימין, ולכן לפי כלל יד ימין השדה בתוכה מכוון לאורך הציר אל הצופה (ימינה). בפרק הזמן הזה הזרם גדל, ולכן השטף ימינה דרך הטבעת גדל.

לפי חוק לנץ, הזרם המושרה יוצר שדה שמתנגד לשינוי בשטף – שדה שמאלה בתוך הטבעת. זרם שיוצר שדה שמאלה (הרחק מהצופה) זורם, במבט מימין, עם כיוון מחוגי השעון – מנוגד לזרם בסילונית.

סעיף ה

תשובה:

ε=0\varepsilon=0 ואין זרם בטבעת – השטף גדול אבל קבוע.

בפרק הזמן 0.05<t<0.10 s0.05<t<0.10\,\text{s} הזרם בסילונית קבוע (3 A3\,\text{A}, לפי הגרף), ולכן גם השדה והשטף דרך הטבעת קבועים:

ε=−ΔΦBΔt=0\varepsilon=-\frac{\Delta\Phi_B}{\Delta t}=0

אין כא"מ מושרה, ולכן אין זרם בטבעת.

הטענה שגויה כי הכא"מ המושרה תלוי בקצב השינוי של השטף, ולא בגודל השטף. השטף גדול ביותר בפרק זמן זה – אבל הוא אינו משתנה.

טעות נפוצה: לקשר בין גודל השדה לבין גודל הכא"מ המושרה.

שאלה 9 · מצפן ליד תיל אנכי שהזרם בו כלפי מטה: סטייה, ומצפן ממזרח לתילבאורך בגרות · בדרך לבגרות

תיל ישר וארוך עובר בניצב דרך שולחן אופקי, וזורם בו זרם I=4 AI=4\,\text{A} כלפי מטה (לתוך הדף בתרשים, שהוא מבט מלמעלה). מצפן קטן מונח על השולחן במרחק x=8 cmx=8\,\text{cm} צפונה מן התיל (ראו תרשים; המחט מצוירת במצב שבו אין זרם בתיל). הנקודה KK נמצאת על השולחן במרחק 8 cm8\,\text{cm} מזרחה מן התיל.

הרכיב האופקי של השדה המגנטי של כדור הארץ במקום הוא BE∥=2.0⋅10−5 TB_{E\parallel}=2.0\cdot 10^{-5}\,\text{T}, ומכוון צפונה.

א.

קבעו מהו כיוון השדה המגנטי שיוצר התיל במקום המצפן (צפונה, דרומה, מזרחה או מערבה). נמקו.

ב.

חשבו את גודל השדה המגנטי שיוצר התיל במקום המצפן.

ג.

חשבו בכמה מעלות תסטה מחט המצפן מכיוון צפון, וקבעו לאיזה צד.

ד.

מזיזים את המצפן לאורך הקו צפונה מן התיל (הזרם נשאר 4 A4\,\text{A}). באיזה מרחק מן התיל תהיה זווית הסטייה 45∘45^\circ?

ה.

מעבירים את המצפן לנקודה KK (הזרם 4 A4\,\text{A}). קבעו לאיזה כיוון תצביע המחט, והסבירו מדוע היא אינה סוטה מכיוון צפון.

לאחר מכן מגדילים את הזרם בתיל ל־12 A12\,\text{A} (המצפן ב־KK). קבעו לאיזה כיוון תצביע המחט עכשיו. נמקו בעזרת חישוב.

◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה:

מזרחה.

לפי כלל יד ימין: האגודל בכיוון הזרם (לתוך הדף), והאצבעות המקיפות את התיל מראות את כיוון קווי השדה – מעגלים עם כיוון השעון במבט מלמעלה.

המצפן נמצא צפונה מהתיל (מעליו בתרשים). בנקודה שבראש המעגל, התנועה עם כיוון השעון היא ימינה – כלומר מזרחה. השדה ניצב לקו המחבר את התיל למצפן.

סעיף ב

תשובה:

Bw=1.0⋅10−5 TB_w=1.0\cdot 10^{-5}\,\text{T}

מדף הנוסחאות, שדה של תיל ישר וארוך:

Bw=μ0I2πx=4π⋅10−7⋅42π⋅0.08=2⋅10−7⋅40.08=1.0⋅10−5 TB_w=\frac{\mu_0 I}{2\pi x}=\frac{4\pi\cdot 10^{-7}\cdot 4}{2\pi\cdot 0.08}=\frac{2\cdot 10^{-7}\cdot 4}{0.08}=1.0\cdot 10^{-5}\,\text{T}

סעיף ג

תשובה:

α≈26.6∘\alpha\approx 26.6^\circ מזרחה מצפון (עם כיוון השעון במבט מלמעלה).

המחט מצביעה בכיוון השדה השקול. שני השדות ניצבים זה לזה: BE∥B_{E\parallel} צפונה ו־BwB_w מזרחה. במשולש השדות:

tan⁡α=BwBE∥=1.0⋅10−52.0⋅10−5=0.5  ⇒  α≈26.6∘\tan\alpha=\frac{B_w}{B_{E\parallel}}=\frac{1.0\cdot 10^{-5}}{2.0\cdot 10^{-5}}=0.5\;\Rightarrow\;\alpha\approx 26.6^\circ

המחט סוטה מצפון לכיוון מזרח – עם כיוון השעון במבט מלמעלה.

סעיף ד

תשובה:

x=4 cmx=4\,\text{cm}

זווית 45∘45^\circ פירושה tan⁡α=1\tan\alpha=1, כלומר Bw=BE∥=2.0⋅10−5 TB_w=B_{E\parallel}=2.0\cdot 10^{-5}\,\text{T}:

μ0I2πx=BE∥  ⇒  x=μ0I2πBE∥=2⋅10−7⋅42.0⋅10−5=0.04 m=4 cm\frac{\mu_0 I}{2\pi x}=B_{E\parallel}\;\Rightarrow\;x=\frac{\mu_0 I}{2\pi B_{E\parallel}}=\frac{2\cdot 10^{-7}\cdot 4}{2.0\cdot 10^{-5}}=0.04\,\text{m}=4\,\text{cm}

המרחק קטן מ־8 cm8\,\text{cm}, כמצופה: קרוב יותר לתיל השדה שלו חזק יותר והסטייה גדולה יותר.

סעיף ה

תשובה:

ב־4 A4\,\text{A}: המחט מצביעה צפונה (בלי סטייה). ב־12 A12\,\text{A}: המחט מתהפכת ומצביעה דרומה.

בנקודה KK, שממזרח לתיל, המעגל של קווי השדה (עם כיוון השעון במבט מלמעלה) מכוון דרומה – כלומר שדה התיל מקביל לקו צפון–דרום, בכיוון הפוך לשדה הארצי. גודלו כמו בסעיף ב (אותו מרחק): Bw=1.0⋅10−5 TB_w=1.0\cdot 10^{-5}\,\text{T}.

- ב־4 A4\,\text{A}: השדה השקול 2.0⋅10−5−1.0⋅10−5=1.0⋅10−5 T2.0\cdot 10^{-5}-1.0\cdot 10^{-5}=1.0\cdot 10^{-5}\,\text{T} צפונה. שני השדות על אותו קו, ולכן אין רכיב ניצב שיסיט את המחט – היא ממשיכה להצביע צפונה (השדה השקול רק נחלש).

- ב־12 A12\,\text{A}: Bw=2⋅10−7⋅120.08=3.0⋅10−5 TB_w=\frac{2\cdot 10^{-7}\cdot 12}{0.08}=3.0\cdot 10^{-5}\,\text{T} דרומה – גדול מהשדה הארצי. השדה השקול 3.0⋅10−5−2.0⋅10−5=1.0⋅10−5 T3.0\cdot 10^{-5}-2.0\cdot 10^{-5}=1.0\cdot 10^{-5}\,\text{T} דרומה, והמחט מסתובבת ב־180∘180^\circ ומצביעה דרומה.

טעות נפוצה: לחשוב שהמחט סוטה תמיד בזווית tan⁡α=BwBE∥\tan\alpha=\frac{B_w}{B_{E\parallel}} – הנוסחה נכונה רק כששדה התיל ניצב לשדה הארצי.

שאלה 10 · שני תילים ארוכים מקביליםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

שני תילים ארוכים מאוד, (1)(1) ו־(2)(2), מתוחים במקביל זה לזה במרחק 6 cm6\,\text{cm} (ראו תרשים). בתיל (1)(1) עובר זרם I1=30 AI_1=30\,\text{A} ובתיל (2)(2) זרם I2=20 AI_2=20\,\text{A}, שניהם באותו כיוון.

א.

חשבו את עוצמת השדה המגנטי שיוצר תיל (1)(1) במקום שבו נמצא תיל (2)(2), וקבעו את כיוונו.

ב.

חשבו את הכוח שתיל (1)(1) מפעיל על קטע באורך 0.5 m0.5\,\text{m} של תיל (2)(2), וקבעו את כיוונו.

ג.

תלמיד טוען: "הזרם בתיל (1)(1) גדול יותר, ולכן הכוח שתיל (1)(1) מפעיל על תיל (2)(2) גדול מן הכוח שתיל (2)(2) מפעיל על תיל (1)(1)."

האם התלמיד צודק? חשבו את הכוח שתיל (2)(2) מפעיל על קטע באורך 0.5 m0.5\,\text{m} של תיל (1)(1).

ד.

מרחיקים את התילים זה מזה, למרחק 12 cm12\,\text{cm}. חשבו את הכוח החדש על קטע באורך 0.5 m0.5\,\text{m} של תיל (2)(2).

ה.

התילים שוב במרחק 6 cm6\,\text{cm}, אך הופכים את כיוון הזרם בתיל (2)(2). כיצד ישתנו הגודל והכיוון של הכוח שתיל (1)(1) מפעיל על תיל (2)(2)? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה:

B1=1.0⋅10−4 TB_1=1.0\cdot 10^{-4}\,\text{T}, אל תוך הדף.

מדף הנוסחאות, השדה של תיל ארוך:

B=μ0I2πr=4π⋅10−7⋅302π⋅0.06=1.0⋅10−4 TB=\frac{\mu_0I}{2\pi r}=\frac{4\pi\cdot 10^{-7}\cdot 30}{2\pi\cdot 0.06}=1.0\cdot 10^{-4}\,\text{T}

כיוון – לפי כלל יד ימין לתיל (אגודל בכיוון הזרם ימינה, האצבעות המתכופפות מראות את כיוון השדה): מתחת לתיל (1)(1) השדה מכוון אל תוך הדף.

סעיף ב

תשובה:

F=1.0⋅10−3 NF=1.0\cdot 10^{-3}\,\text{N}, לעבר תיל (1)(1) (משיכה).

הזרם בתיל (2)(2) ניצב לשדה של תיל (1)(1), ולכן (מדף הנוסחאות):

F=I2ℓB1sin⁡90∘=20⋅0.5⋅1.0⋅10−4=1.0⋅10−3 NF=I_2\ell B_1\sin 90^\circ=20\cdot 0.5\cdot 1.0\cdot 10^{-4}=1.0\cdot 10^{-3}\,\text{N}

כיוון: זרם ימינה בשדה אל תוך הדף – לפי כלל יד ימין הכוח כלפי מעלה, לעבר תיל (1)(1). זרמים באותו כיוון נמשכים.

סעיף ג

תשובה:

לא. גם הכוח על תיל (1)(1) הוא 1.0⋅10−3 N1.0\cdot 10^{-3}\,\text{N}, לעבר תיל (2)(2).

קביעה: התלמיד אינו צודק.

השדה של תיל (2)(2) במקום תיל (1)(1):

B2=μ0I22πr=4π⋅10−7⋅202π⋅0.06≈6.67⋅10−5 TB_2=\frac{\mu_0I_2}{2\pi r}=\frac{4\pi\cdot 10^{-7}\cdot 20}{2\pi\cdot 0.06}\approx 6.67\cdot 10^{-5}\,\text{T}

הכוח על 0.5 m0.5\,\text{m} של תיל (1)(1):

F=I1ℓB2=30⋅0.5⋅6.67⋅10−5=1.0⋅10−3 NF=I_1\ell B_2=30\cdot 0.5\cdot 6.67\cdot 10^{-5}=1.0\cdot 10^{-3}\,\text{N}

התיל בעל הזרם הגדול "יוצר" שדה חזק יותר, אבל התיל השני "מגיב" בזרם קטן יותר – המכפלה I1I2I_1I_2 זהה. הכוחות שווים בגודלם והפוכים בכיוונם, כפי שקובע החוק השלישי של ניוטון.

סעיף ד

תשובה:

F=5.0⋅10−4 NF=5.0\cdot 10^{-4}\,\text{N} (חצי מן הכוח הקודם).

מדף הנוסחאות, הכוח ליחידת אורך:

Fℓ=μ0I1I22πd\frac{F}{\ell}=\frac{\mu_0I_1I_2}{2\pi d}

הכוח הפוך למרחק: כשהמרחק גדל פי 22 הכוח קטן פי 22:

F=4π⋅10−7⋅30⋅20⋅0.52π⋅0.12=5.0⋅10−4 NF=\frac{4\pi\cdot 10^{-7}\cdot 30\cdot 20\cdot 0.5}{2\pi\cdot 0.12}=5.0\cdot 10^{-4}\,\text{N}

סעיף ה

תשובה:

הגודל לא ישתנה (1.0⋅10−3 N1.0\cdot 10^{-3}\,\text{N} על 0.5 m0.5\,\text{m}); הכיוון יתהפך – דחייה, הרחק מתיל (1)(1).

השדה של תיל (1)(1) במקום תיל (2)(2) לא השתנה (אותו זרם, אותו מרחק): 1.0⋅10−4 T1.0\cdot 10^{-4}\,\text{T} אל תוך הדף. גודל הזרם בתיל (2)(2) לא השתנה, ולכן גודל הכוח F=I2ℓB1F=I_2\ell B_1 נשאר 1.0⋅10−3 N1.0\cdot 10^{-3}\,\text{N}.

כיוון הזרם בתיל (2)(2) התהפך, ולכן לפי F→=Iℓ→×B→\vec F=I\vec\ell\times\vec B גם כיוון הכוח מתהפך: עכשיו הכוח כלפי מטה, הרחק מתיל (1)(1) – זרמים מנוגדים דוחים זה את זה.

שאלה 11 · סטיית מחט מצפן ליד תיל נושא זרםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

תיל ארוך וישר עובר דרך מרכזו של לוח אופקי וניצב לו. על הלוח, במרחק r=4 cmr=4\,\text{cm} צפונית לתיל, מונח מצפן קטן (ראו תרשים – מבט מלמעלה). כשלא עובר זרם בתיל, מחט המצפן מצביעה צפונה.

גודלו של הרכיב האופקי של השדה המגנטי של כדור הארץ במקום הוא BE∥=3.0⋅10−5 TB_{E\parallel}=3.0\cdot10^{-5}\,\text{T}.

מזרימים בתיל זרם שעוצמתו I=5 AI=5\,\text{A} כלפי מעלה – החוצה מן הדף, כמסומן בתרשים.

א.

חשבו את גודל השדה המגנטי שיוצר הזרם במקום המצפן.

ב.

קבעו את כיוון השדה BIB_I במקום המצפן, וקבעו אם המחט תסתובב עם כיוון השעון או נגד כיוון השעון. נמקו.

ג.

חשבו את הזווית α\alpha שבה סטתה מחט המצפן מכיוון הצפון.

ד.

מהי עוצמת הזרם שיש להזרים בתיל (באותו כיוון) כדי שהמחט תסטה בזווית של 45∘45^\circ?

ה.

מגדילים את הזרם פי 22, ל־10 A10\,\text{A}. האם הזווית α\alpha גדלה גם היא פי 22? נמקו, וחשבו את הזווית החדשה.

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה:

BI=2.5⋅10−5 TB_I=2.5\cdot10^{-5}\,\text{T}

גודל השדה המגנטי סביב תיל ישר וארוך (מדף הנוסחאות):

BI=μ0I2πr=4π⋅10−7⋅52π⋅0.04=2.5⋅10−5 TB_I=\frac{\mu_0 I}{2\pi r}=\frac{4\pi\cdot10^{-7}\cdot 5}{2\pi\cdot 0.04}=2.5\cdot10^{-5}\,\text{T}

סעיף ב

תשובה:

BIB_I מכוון מערבה; המחט מסתובבת נגד כיוון השעון (לעבר צפון־מערב).

לפי כלל יד ימין: האגודל בכיוון הזרם (החוצה מן הדף) – האצבעות מתעקלות נגד כיוון השעון במבט מלמעלה. קווי השדה הם מעגלים סביב התיל, והשדה בכל נקודה משיק למעגל.

המצפן נמצא צפונית לתיל (מעליו בתרשים). בנקודה העליונה של מעגל שמסתובב נגד כיוון השעון, כיוון המשיק הוא שמאלה – מערבה.

על המחט פועלים BE∥B_{E\parallel} צפונה ו־BIB_I מערבה, והיא מתייצבת בכיוון השקול – בין צפון למערב. כלומר המחט מסתובבת מצפון לעבר מערב – נגד כיוון השעון.

סעיף ג

תשובה:

α≈39.8∘\alpha\approx 39.8^\circ

השדות ניצבים זה לזה, והזווית נמדדת מכיוון BE∥B_{E\parallel}:

tan⁡α=BIBE∥=2.5⋅10−53.0⋅10−5≈0.833  ⇒  α≈39.8∘\tan\alpha=\frac{B_I}{B_{E\parallel}}=\frac{2.5\cdot10^{-5}}{3.0\cdot10^{-5}}\approx 0.833\;\Rightarrow\;\alpha\approx 39.8^\circ

סעיף ד

תשובה:

I=6 AI=6\,\text{A}

בזווית 45∘45^\circ: tan⁡45∘=1\tan 45^\circ=1, ולכן BI=BE∥B_I=B_{E\parallel}:

μ0I2πr=BE∥  ⇒  I=2πr BE∥μ0\frac{\mu_0 I}{2\pi r}=B_{E\parallel}\;\Rightarrow\;I=\frac{2\pi r\,B_{E\parallel}}{\mu_0}

הצבה:

I=2π⋅0.04⋅3.0⋅10−54π⋅10−7=6 AI=\frac{2\pi\cdot 0.04\cdot 3.0\cdot10^{-5}}{4\pi\cdot10^{-7}}=6\,\text{A}

סעיף ה

תשובה:

לא – tan⁡α\tan\alpha גדל פי 22, והזווית החדשה α≈59∘\alpha\approx 59^\circ (לא 79.6∘79.6^\circ).

קביעה: לא.

נימוק: BIB_I יחסי לזרם, ולכן גדל פי 22 – ל־5⋅10−5 T5\cdot10^{-5}\,\text{T}. אבל הזווית נקבעת לפי

tan⁡α=BIBE∥\tan\alpha=\frac{B_I}{B_{E\parallel}}

כלומר tan⁡α\tan\alpha יחסי לזרם, ולא α\alpha עצמה:

tan⁡α′=5⋅10−53.0⋅10−5≈1.67  ⇒  α′≈59∘\tan\alpha'=\frac{5\cdot10^{-5}}{3.0\cdot10^{-5}}\approx 1.67\;\Rightarrow\;\alpha'\approx 59^\circ

הזווית אינה יכולה לעבור 90∘90^\circ (מערב) כל עוד יש שדה צפוני, ולכן היא גדלה בקצב הולך וקטן ככל שהזרם גדל.

טעות נפוצה: להכפיל את הזווית (79.6∘79.6^\circ).

שאלה 12 · מצפן במרכז סליל אנכיבאורך בגרות · בדרך לבגרות

מצפן קטן מונח במרכזו של סליל מעגלי דק העומד במישור אנכי. מישור הסליל מקביל לכיוון צפון–דרום, ולכן השדה שהסליל יוצר במרכזו אופקי ומכוון מזרח–מערב (ראו תרשים, במבט מלמעלה).

לסליל N=10N=10 כריכות, ורדיוס כל כריכה R=10 cmR=10\,\text{cm}.

הרכיב האופקי של השדה המגנטי של כדור הארץ במקום הוא BE∥=2.5⋅10−5 TB_{E\parallel}=2.5\cdot 10^{-5}\,\text{T}, וכיוונו צפונה. כשאין זרם בסליל, מחט המצפן מצביעה צפונה. מחט המצפן מתייצבת תמיד בכיוון הרכיב האופקי של השדה המגנטי השקול.

א.

מזרימים בסליל זרם I=0.20 AI=0.20\,\text{A}. חשבו את גודל השדה המגנטי שהסליל יוצר במרכזו.

ב.

חשבו את גודל הרכיב האופקי של השדה המגנטי השקול במרכז הסליל, ואת הזווית שבין מחט המצפן לכיוון צפון.

ג.

איזה זרם צריך להזרים בסליל כדי שמחט המצפן תסטה בזווית של 45∘45^\circ מכיוון צפון?

ד.

תלמיד טוען: "אם נגדיל מספיק את הזרם בסליל, מחט המצפן תצביע בדיוק לכיוון מזרח או מערב (סטייה של 90∘90^\circ מצפון)". האם הטענה נכונה? נמקו.

ה.

הופכים את כיוון הזרם בסליל, וגודלו נשאר כפי שחישבתם בסעיף ג. קבעו מה תהיה הזווית בין המחט לבין כיוון צפון, ולאיזה צד היא תסטה. נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 12

סעיף א

תשובה:

Bs≈1.26⋅10−5 TB_s\approx 1.26\cdot 10^{-5}\,\text{T}

מדף הנוסחאות, שדה מגנטי במרכז סליל מעגלי דק:

B=μ0NI2R=1.257⋅10−6⋅10⋅0.202⋅0.10≈1.26⋅10−5 TB=\mu_0\frac{NI}{2R}=1.257\cdot 10^{-6}\cdot\frac{10\cdot 0.20}{2\cdot 0.10}\approx 1.26\cdot 10^{-5}\,\text{T}

סעיף ב

תשובה:

B≈2.8⋅10−5 TB\approx 2.8\cdot 10^{-5}\,\text{T}; הזווית θ≈27∘\theta\approx 27^\circ

השדה של הסליל (מזרח–מערב) ניצב לרכיב האופקי של שדה כדור הארץ (צפונה), ולכן השדה השקול הוא היתר במשולש ישר־זווית:

B=BE∥2+Bs2=(2.5⋅10−5)2+(1.26⋅10−5)2≈2.8⋅10−5 TB=\sqrt{B_{E\parallel}^2+B_s^2}=\sqrt{(2.5\cdot 10^{-5})^2+(1.26\cdot 10^{-5})^2}\approx 2.8\cdot 10^{-5}\,\text{T}

המחט מתייצבת בכיוון השדה השקול. הזווית θ\theta בינה לבין צפון:

tan⁡θ=BsBE∥=1.26⋅10−52.5⋅10−5≈0.50  ⇒  θ≈27∘\tan\theta=\frac{B_s}{B_{E\parallel}}=\frac{1.26\cdot 10^{-5}}{2.5\cdot 10^{-5}}\approx 0.50\;\Rightarrow\;\theta\approx 27^\circ

טעות נפוצה: לחבר את גודלי השדות ישירות – השדות ניצבים זה לזה ומתחברים כווקטורים.

סעיף ג

תשובה:

I≈0.40 AI\approx 0.40\,\text{A}

סטייה של 45∘45^\circ פירושה tan⁡45∘=1\tan 45^\circ=1, כלומר שדה הסליל שווה בגודלו לרכיב האופקי של שדה כדור הארץ:

μ0NI2R=BE∥  ⇒  I=2RBE∥μ0N=2⋅0.10⋅2.5⋅10−51.257⋅10−6⋅10≈0.40 A\mu_0\frac{NI}{2R}=B_{E\parallel}\;\Rightarrow\;I=\frac{2RB_{E\parallel}}{\mu_0N}=\frac{2\cdot 0.10\cdot 2.5\cdot 10^{-5}}{1.257\cdot 10^{-6}\cdot 10}\approx 0.40\,\text{A}

סעיף ד

תשובה:

לא. הסטייה מתקרבת ל־90∘90^\circ אך אינה מגיעה אליה.

קביעה: הטענה אינה נכונה.

נימוק: השדה השקול הוא סכום של שדה הסליל (מזרח–מערב) ושל הרכיב הצפוני של שדה כדור הארץ, שאינו משתנה. כל עוד יש רכיב צפוני, השדה השקול אינו מכוון בדיוק מזרחה או מערבה. במונחי הזווית: tan⁡θ=BsBE∥\tan\theta=\frac{B_s}{B_{E\parallel}}, וזווית של 90∘90^\circ דורשת tan⁡θ→∞\tan\theta\to\infty – כלומר שדה סליל אינסופי. ככל שהזרם גדל, הזווית מתקרבת ל־90∘90^\circ אך אינה מגיעה אליה.

סעיף ה

תשובה:

45∘45^\circ, אך לצד השני של כיוון צפון.

היפוך הזרם הופך את כיוון השדה של הסליל (מזרח ↔ מערב), אך גודלו נשאר שווה לרכיב האופקי של שדה כדור הארץ. לכן השדה השקול שוב יוצר זווית 45∘45^\circ עם צפון (tan⁡θ=1\tan\theta=1), אבל לצד השני: אם לפני כן המחט סטתה לצפון־מזרח, כעת היא תסטה לצפון־מערב (ולהפך). הרכיב הצפוני של שדה כדור הארץ לא השתנה, ולכן המחט עדיין פונה "צפונה" – לא דרומה.

שאלה 13 · כוחות על כריכה מלבנית מתחת לתיל ארוךבאורך בגרות · בדרך לבגרות

תיל ישר וארוך מאוד מתוח אופקית, ובו זורם זרם I1=40 AI_1=40\,\text{A} ימינה. מתחת לתיל מונחת על מאזניים כריכה מלבנית מוליכה שמסתה 3 g3\,\text{g}. מישור הכריכה אנכי, והתיל נמצא במישור זה.

הצלעות האופקיות של הכריכה – aa (העליונה) ו־cc (התחתונה) – מקבילות לתיל, ואורך כל אחת מהן 0.5 m0.5\,\text{m}. אורך הצלעות האנכיות bb ו־dd הוא 12 cm12\,\text{cm}. הצלע aa נמצאת 4 cm4\,\text{cm} מתחת לתיל (ראו תרשים).

בכריכה זורם זרם I2=5 AI_2=5\,\text{A}; בצלע aa כיוונו ימינה – באותו כיוון כמו I1I_1. יש להזניח את השדה המגנטי של כדור הארץ.

א.

חשבו את עוצמת השדה המגנטי שיוצר הזרם I1I_1 במקום הצלע aa, וקבעו את כיוונו.

ב.

חשבו את גודל הכוח המגנטי הפועל על הצלע aa, וקבעו את כיוונו.

ג.

חשבו את גודל הכוח המגנטי הפועל על הצלע cc, וקבעו את כיוונו. הסבירו מדוע הוא קטן מהכוח על הצלע aa.

ד.

הסבירו מדוע הכוחות המגנטיים הפועלים על הצלעות bb ו־dd מבטלים זה את זה.

ה.

חשבו את הוריית המאזניים.

◂ פתרון מלא לשאלה 13

סעיף א

תשובה:

Ba=2⋅10−4 TB_a=2\cdot10^{-4}\,\text{T}, אל תוך הדף.

גודל השדה סביב תיל ישר וארוך (מדף הנוסחאות):

B=μ0I2πr=4π⋅10−7⋅402π⋅0.04=2⋅10−4 TB=\frac{\mu_0I}{2\pi r}=\frac{4\pi\cdot10^{-7}\cdot40}{2\pi\cdot0.04}=2\cdot10^{-4}\,\text{T}

כיוון: לפי כלל יד ימין, מתחת לתיל שבו הזרם זורם ימינה השדה מכוון אל תוך הדף.

סעיף ב

תשובה:

Fa=5⋅10−4 NF_a=5\cdot10^{-4}\,\text{N}, כלפי מעלה (לעבר התיל).

הצלע ניצבת לשדה, ולכן:

Fa=I2ℓBa=5⋅0.5⋅2⋅10−4=5⋅10−4 NF_a=I_2\ell B_a=5\cdot0.5\cdot2\cdot10^{-4}=5\cdot10^{-4}\,\text{N}

כיוון: הזרמים ב־aa ובתיל באותו כיוון, ולכן התילים נמשכים – הכוח על aa כלפי מעלה, לעבר התיל. (כלל יד ימין: זרם ימינה בשדה אל תוך הדף – כוח כלפי מעלה.)

סעיף ג

תשובה:

Fc=1.25⋅10−4 NF_c=1.25\cdot10^{-4}\,\text{N}, כלפי מטה.

הצלע cc נמצאת במרחק 4+12=16 cm4+12=16\,\text{cm} מהתיל:

Bc=μ0I12π⋅0.16=2⋅10−7⋅400.16=5⋅10−5 TB_c=\frac{\mu_0I_1}{2\pi\cdot0.16}=\frac{2\cdot10^{-7}\cdot40}{0.16}=5\cdot10^{-5}\,\text{T}
Fc=I2ℓBc=5⋅0.5⋅5⋅10−5=1.25⋅10−4 NF_c=I_2\ell B_c=5\cdot0.5\cdot5\cdot10^{-5}=1.25\cdot10^{-4}\,\text{N}

כיוון: בכריכה הזרם מקיף את המלבן, ולכן ב־cc הוא זורם שמאלה – מנוגד ל־I1I_1. תילים עם זרמים מנוגדים דוחים זה את זה: הכוח על cc כלפי מטה.

הכוח קטן יותר כי cc רחוקה פי 4 מהתיל, והשדה של תיל ישר יחסי הפוך למרחק – קטן פי 4.

סעיף ד

תשובה:

הצלעות נמצאות באותם מרחקים מהתיל ונושאות זרמים מנוגדים – הכוחות שווים בגודלם ומנוגדים בכיוונם (אופקיים).

הצלעות bb ו־dd אנכיות ונמצאות באותו טווח מרחקים מהתיל (44 עד 16 cm16\,\text{cm}), ולכן השדה לאורך כל אחת מהן זהה נקודה מול נקודה. הזרם עולה באחת ויורד באחרת (הוא מקיף את המלבן), ולכן לפי F→=Iℓ→×B→\vec F=I\vec\ell\times\vec B הכוחות עליהן אופקיים, שווים בגודלם ומנוגדים בכיוונם (שניהם פונים פנימה או שניהם החוצה). סכומם אפס.

סעיף ה

תשובה:

N≈0.0296 NN\approx0.0296\,\text{N} (לעומת 0.0300 N0.0300\,\text{N} ללא זרם).

הכוח המגנטי השקול על הכריכה (הכוחות על bb ו־dd מתבטלים):

F=Fa−Fc=5⋅10−4−1.25⋅10−4=3.75⋅10−4 Nכלפי מעלהF=F_a-F_c=5\cdot10^{-4}-1.25\cdot10^{-4}=3.75\cdot10^{-4}\,\text{N}\quad\text{כלפי מעלה}

הכריכה במנוחה. הכוחות האנכיים: mgmg (מטה), הכוח הנורמלי NN מהמאזניים (מעלה), FF (מעלה):

N+F=mg  ⇒  N=mg−F=3⋅10−3⋅10−3.75⋅10−4≈0.0296 NN+F=mg\;\Rightarrow\;N=mg-F=3\cdot10^{-3}\cdot10-3.75\cdot10^{-4}\approx0.0296\,\text{N}

הוריית המאזניים קטנה מעט מהמשקל (0.0300 N0.0300\,\text{N}), כי השקול המגנטי מושך את הכריכה לעבר התיל.

טעות נפוצה: לחבר את FaF_a ו־FcF_c במקום להחסיר – הם בכיוונים מנוגדים.

שאלה 14 · סילונית ומקטע תיל בתוכה: שדה, כוח ותיל ישרבאורך בגרות · בדרך לבגרות

סילונית ארוכה שאורכה 20 cm20\,\text{cm} מלופפת ב־400400 כריכות, ובה זורם זרם I1=0.5 AI_1=0.5\,\text{A}. כיוון הזרם בחלקים הקדמיים של הכריכות מסומן בתרשים בחיצים.

בתוך הסילונית, במישור הדף, נמצא מקטע תיל ישר PQPQ שאורכו 4 cm4\,\text{cm}, הניצב לציר הסילונית. בתיל זורם זרם I2=5 AI_2=5\,\text{A} מ־PP ל־QQ (ראו תרשים).

א.

חשבו את גודל השדה המגנטי בתוך הסילונית.

ב.

קבעו את כיוון השדה המגנטי בתוך הסילונית (ימינה או שמאלה). נמקו בעזרת כלל יד ימין.

ג.

חשבו את גודל הכוח המגנטי הפועל על מקטע התיל PQPQ, וקבעו את כיוונו.

ד.

מסובבים את מקטע התיל כך שיהיה מקביל לציר הסילונית (הזרם בו נשאר 5 A5\,\text{A}). קבעו מהו הכוח המגנטי הפועל עליו כעת. נמקו.

ה.

מוציאים את מקטע התיל מהסילונית. תיל ישר וארוך מאוד, שזורם בו זרם 10 A10\,\text{A}, נמצא הרחק מהסילונית. חשבו באיזה מרחק מהתיל גודל השדה המגנטי שהוא יוצר שווה לגודל השדה בתוך הסילונית.

◂ פתרון מלא לשאלה 14

סעיף א

תשובה:

B≈1.26⋅10−3 TB\approx 1.26\cdot 10^{-3}\,\text{T}

מדף הנוסחאות, השדה בתוך סילונית ארוכה:

B=μ0NIL=4π⋅10−7⋅400⋅0.50.2≈1.26⋅10−3 TB=\frac{\mu_0NI}{L}=\frac{4\pi\cdot 10^{-7}\cdot 400\cdot 0.5}{0.2}\approx 1.26\cdot 10^{-3}\,\text{T}

(צפיפות הכריכות NL=4000.2=2000\frac{N}{L}=\frac{400}{0.2}=2000 כריכות למטר.)

סעיף ב

תשובה:

ימינה, לאורך ציר הסילונית

בחלקים הקדמיים של הכריכות (הקרובים אלינו) הזרם זורם כלפי מטה, ובחלקים האחוריים – כלפי מעלה. לפי כלל יד ימין לסליל: מכופפים את האצבעות בכיוון הזרם בכריכות – האגודל מצביע ימינה. לכן השדה בתוך הסילונית מכוון ימינה, לאורך הציר.

סעיף ג

תשובה:

F≈2.5⋅10−4 NF\approx 2.5\cdot 10^{-4}\,\text{N}, ניצב לדף – החוצה מן הדף (אלינו)

מדף הנוסחאות: F=IℓBsin⁡αF=I\ell B\sin\alpha. התיל ניצב לציר ולכן ניצב לשדה: α=90∘\alpha=90^\circ.

F=I2ℓB=5⋅0.04⋅1.26⋅10−3≈2.5⋅10−4 NF=I_2\ell B=5\cdot 0.04\cdot 1.26\cdot 10^{-3}\approx 2.5\cdot 10^{-4}\,\text{N}

כיוון: הזרם כלפי מטה (מ־PP ל־QQ), השדה ימינה. לפי כלל יד ימין (F→=Iℓ→×B→\vec F=I\vec\ell\times\vec B): אצבעות כלפי מטה, מתעקלות ימינה – האגודל מצביע החוצה מן הדף. הכוח ניצב גם לתיל וגם לשדה.

סעיף ד

תשובה:

F=0F=0

כעת התיל מקביל לשדה (α=0∘\alpha=0^\circ או 180∘180^\circ), ו־sin⁡α=0\sin\alpha=0, ולכן:

F=IℓBsin⁡α=0F=I\ell B\sin\alpha=0

כוח מגנטי פועל רק על רכיב הזרם הניצב לשדה. תיל לאורך קווי השדה אינו מרגיש כוח.

סעיף ה

תשובה:

r≈1.6⋅10−3 mr\approx 1.6\cdot 10^{-3}\,\text{m} (כ־1.6 mm1.6\,\text{mm})

מדף הנוסחאות, השדה סביב תיל ישר וארוך: B=μ0I2πrB=\frac{\mu_0I}{2\pi r}.

μ0I2πr=Bסילונית  ⇒  r=μ0I2πBסילונית=4π⋅10−7⋅102π⋅1.26⋅10−3≈1.6⋅10−3 m\frac{\mu_0I}{2\pi r}=B_{\text{סילונית}}\;\Rightarrow\;r=\frac{\mu_0I}{2\pi B_{\text{סילונית}}}=\frac{4\pi\cdot 10^{-7}\cdot 10}{2\pi\cdot 1.26\cdot 10^{-3}}\approx 1.6\cdot 10^{-3}\,\text{m}

כלומר תיל עם זרם של 10 A10\,\text{A} יוצר שדה כזה רק במרחק של פחות משני מילימטרים ממנו – הסילונית, בזכות הכריכות הרבות, יוצרת שדה חזק ואחיד בזרם קטן בהרבה (0.5 A0.5\,\text{A}).

שאלה 15 · שני כבלים עם זרמים מנוגדים: שדה בנקודה על הציר שביניהםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

שני כבלים ישרים, ארוכים מאוד ומקבילים ניצבים למישור הדף, ועוברים דרך הנקודות y=ay=a ו־y=−ay=-a על ציר yy, כאשר a=0.2 ma=0.2\,\text{m}. בכל כבל זורם זרם I=20 AI=20\,\text{A}: בכבל העליון אל תוך הדף (⊗\otimes), ובכבל התחתון אל מחוץ לדף (⊙\odot). הנקודה OO היא ראשית הצירים, והנקודה PP נמצאת על ציר xx במרחק x=0.15 mx=0.15\,\text{m} מ־OO (ראו תרשים).

א.

חשבו את גודל השדה המגנטי השקול שיוצרים שני הכבלים בנקודה PP, וקבעו את כיוונו.

ב.

חשבו את גודל השדה המגנטי השקול בראשית OO וקבעו את כיוונו. האם השדה ב־OO חזק או חלש מהשדה ב־PP?

◂ פתרון מלא לשאלה 15

סעיף א

תשובה:

BP=2.56⋅10−5 T=25.6 μTB_P=2.56\cdot10^{-5}\,\text{T}=25.6\,\mu\text{T}, בכיוון השלילי של ציר xx

המרחק מכל כבל אל PP (פיתגורס):

r=a2+x2=0.22+0.152=0.25 mr=\sqrt{a^2+x^2}=\sqrt{0.2^2+0.15^2}=0.25\,\text{m}

גודל השדה של כל כבל (מדף הנוסחאות, μ0=4π⋅10−7 T⋅m/A\mu_0=4\pi\cdot10^{-7}\,\text{T}\cdot\text{m/A}):

B1=B2=μ0I2πr=2⋅10−7⋅200.25=1.6⋅10−5 TB_1=B_2=\frac{\mu_0I}{2\pi r}=\frac{2\cdot10^{-7}\cdot20}{0.25}=1.6\cdot10^{-5}\,\text{T}

כיוונים: השדה של כל כבל ב־PP ניצב לקו המחבר את הכבל ל־PP. לפי כלל יד ימין, סביב הכבל העליון (⊗\otimes) קווי השדה מסתובבים עם כיוון השעון, ובנקודה PP (מימין לכבל ומתחתיו) השדה מצביע שמאלה ומטה. סביב הכבל התחתון (⊙\odot) קווי השדה נגד כיוון השעון, ובנקודה PP (מימין לכבל ומעליו) השדה מצביע שמאלה ומעלה.

רכיבים: הזווית בין כל שדה לציר xx מקיימת cos⁡θ=ar=0.8\cos\theta=\frac{a}{r}=0.8 ו־sin⁡θ=xr=0.6\sin\theta=\frac{x}{r}=0.6:

•רכיבי yy: ∓1.6⋅10−5⋅0.6\mp1.6\cdot10^{-5}\cdot0.6 – שווים ומנוגדים, ומתבטלים.

•רכיבי xx: שניהם שליליים, ומתחברים:

BP=2B1⋅ar=2⋅1.6⋅10−5⋅0.8=2.56⋅10−5 TB_P=2B_1\cdot\frac{a}{r}=2\cdot1.6\cdot10^{-5}\cdot0.8=2.56\cdot10^{-5}\,\text{T}

בכיוון השלילי של ציר xx.

טעות נפוצה: לחבר את הגדלים (3.2⋅10−5 T3.2\cdot10^{-5}\,\text{T}) בלי להתחשב בכיוונים.

סעיף ב

תשובה:

BO=4⋅10−5 TB_O=4\cdot10^{-5}\,\text{T}, בכיוון השלילי של ציר xx; חזק יותר מב־PP

ב־OO כל כבל נמצא במרחק a=0.2 ma=0.2\,\text{m}:

B1=B2=2⋅10−7⋅200.2=2⋅10−5 TB_1=B_2=\frac{2\cdot10^{-7}\cdot20}{0.2}=2\cdot10^{-5}\,\text{T}

הקו מכל כבל אל OO הוא ציר yy, ולכן שני השדות אופקיים. לפי כלל יד ימין, השדה של הכבל העליון (⊗\otimes) מתחתיו מצביע שמאלה, והשדה של הכבל התחתון (⊙\odot) מעליו מצביע גם הוא שמאלה. השדות באותו כיוון ומתחברים:

BO=2⋅2⋅10−5=4⋅10−5 TB_O=2\cdot2\cdot10^{-5}=4\cdot10^{-5}\,\text{T}

בכיוון השלילי של ציר xx. השדה ב־OO חזק יותר: שני הכבלים קרובים יותר, והשדות שלהם בדיוק באותו כיוון.

שאלה 16 · שלושה זרמים שווים בקודקודי משולש: שדה באמצע צלע ובמרכז המשולשבאורך בגרות · בדרך לבגרות

שלושה תילים ישרים, ארוכים מאוד ומקבילים מוחזקים אופקית, בניצב למישור הדף, ועוברים דרך הקודקודים KK, MM ו־NN של משולש שווה צלעות שאורך צלעו a=0.2 ma=0.2\,\text{m}. בכל תיל זורם זרם I=12 AI=12\,\text{A} אל מחוץ לדף (⊙\odot). הנקודה SS היא אמצע הצלע MNMN, והנקודה GG היא מרכז המשולש (נקודת המפגש של התיכונים) (ראו תרשים).

א.

חשבו את השדה המגנטי השקול (גודל וכיוון) בנקודה SS.

ב.

מהו השדה המגנטי השקול במרכז המשולש GG? נמקו.

ג.

הופכים את כיוון הזרם בתיל KK (הגודל לא משתנה). מהו עכשיו השדה השקול (גודל וכיוון) בנקודה GG?

◂ פתרון מלא לשאלה 16

סעיף א

תשובה:

BS=μ0I3πa≈1.39⋅10−5 TB_S=\frac{\mu_0I}{\sqrt3\pi a}\approx1.39\cdot10^{-5}\,\text{T}, לכיוון NN

התילים MM ו־NN: SS נמצאת באמצע ביניהם, באותו מרחק משניהם, והזרמים שווים ובאותו כיוון. השדות שלהם ב־SS שווים בגודלם וניצבים לקו MNMN, אבל מנוגדים בכיוונם (סביב כל תיל קווי השדה נגד כיוון השעון: מימין ל־MM השדה מעלה, משמאל ל־NN השדה מטה). הם מתבטלים.

התיל KK: המרחק מ־KK אל SS הוא גובה המשולש:

r=32a≈0.173 mr=\frac{\sqrt3}{2}a\approx0.173\,\text{m}
BS=μ0I2πr=μ0I3πa=2⋅10−7⋅120.173≈1.39⋅10−5 TB_S=\frac{\mu_0I}{2\pi r}=\frac{\mu_0I}{\sqrt3\pi a}=\frac{2\cdot10^{-7}\cdot12}{0.173}\approx1.39\cdot10^{-5}\,\text{T}

כיוון: הזרם ב־KK אל מחוץ לדף, קווי השדה נגד כיוון השעון, ומתחת לתיל השדה מצביע ימינה – במקביל ל־MNMN, לכיוון NN.

סעיף ב

תשובה:

BG=0B_G=0

GG נמצאת באותו מרחק משלושת הקודקודים, rG=a3≈0.115 mr_G=\frac{a}{\sqrt3}\approx0.115\,\text{m}, והזרמים שווים, ולכן שלושת השדות שווים בגודלם:

B0=μ0I2πrG=2⋅10−7⋅120.115≈2.08⋅10−5 TB_0=\frac{\mu_0I}{2\pi r_G}=\frac{2\cdot10^{-7}\cdot12}{0.115}\approx2.08\cdot10^{-5}\,\text{T}

כל שדה ניצב לקו המחבר את התיל ל־GG. שלושת הקווים האלה יוצאים מ־GG בזוויות של 120∘120^\circ זה מזה, ולכן גם שלושת השדות נמצאים בזוויות של 120∘120^\circ זה מזה. סכום של שלושה וקטורים שווים בגודלם בזוויות של 120∘120^\circ הוא אפס (הם יוצרים משולש סגור).

טעות נפוצה: לחשוב שבמרכז השדה חזק במיוחד, כי "כל התילים תורמים". הם תורמים בגדלים שווים, אבל בכיוונים שמבטלים זה את זה.

סעיף ג

תשובה:

BG=2B0≈4.16⋅10−5 TB_G=2B_0\approx4.16\cdot10^{-5}\,\text{T}, במקביל ל־MNMN, לכיוון MM (שמאלה)

לפני ההיפוך השדות של MM ו־NN ב־GG התבטלו יחד עם השדה של KK, ולכן השקול שלהם שווה בגודלו לשדה של KK ומנוגד לו. השדה של KK ב־GG (מתחת ל־KK, זרם אל מחוץ לדף) מצביע ימינה, ולכן השקול של MM ו־NN הוא B0B_0 שמאלה.

אחרי ההיפוך, הזרם ב־KK אל תוך הדף, והשדה שלו ב־GG מצביע עכשיו שמאלה, באותו גודל B0B_0. שני החלקים באותו כיוון:

BG=B0+B0=2B0≈2⋅2.08⋅10−5≈4.16⋅10−5 TB_G=B_0+B_0=2B_0\approx2\cdot2.08\cdot10^{-5}\approx4.16\cdot10^{-5}\,\text{T}

שמאלה, במקביל ל־MNMN, לכיוון MM.

שאלה 17 · שני תילים מקבילים עם זרמים שונים: היכן השדה מתאפסבאורך בגרות · בדרך לבגרות

שני תילים ישרים, ארוכים מאוד ומקבילים, ניצבים למישור הדף ועוברים דרך הנקודות MM ו־NN. המרחק בין התילים d=20 cmd=20\,\text{cm}.

בתיל שב־MM זורם זרם I1=4 AI_1=4\,\text{A}, ובתיל שב־NN זורם זרם I2=12 AI_2=12\,\text{A}. שני הזרמים מכוונים אל תוך הדף (ראו תרשים).

א.

באיזו נקודה על הישר MNMN השדה המגנטי השקול שיוצרים שני התילים מתאפס?

ב.

חשבו את גודל השדה המגנטי השקול באמצע הקטע MNMN, וקבעו את כיוונו.

ג.

האם יש על הישר MNMN, מחוץ לקטע שבין התילים, נקודה נוספת שבה השדה השקול מתאפס? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 17

סעיף א

תשובה:

בין התילים, 5 cm5\,\text{cm} מ־MM (ו־15 cm15\,\text{cm} מ־NN)

איפה זה אפשרי. השדה של תיל ארוך מקיף אותו במעגלים. בנקודה שבין שני התילים השדות שלהם מכוונים בכיוונים מנוגדים (זרמים באותו כיוון), ולכן שם הם יכולים לבטל זה את זה. השדות שווים בגודלם קרוב יותר לתיל שהזרם בו קטן – לתיל שב־MM.

חישוב. נסמן ב־xx את המרחק מ־MM. מדף הנוסחאות B=μ0I2πrB=\mu_0\frac{I}{2\pi r}, ובנקודת האיפוס:

μ0I12πx=μ0I22π(d−x)  ⇒  4x=12d−x\mu_0\frac{I_1}{2\pi x}=\mu_0\frac{I_2}{2\pi(d-x)}\;\Rightarrow\;\frac{4}{x}=\frac{12}{d-x}
d−x=3x  ⇒  x=d4=204=5 cmd-x=3x\;\Rightarrow\;x=\frac{d}{4}=\frac{20}{4}=5\,\text{cm}

סעיף ב

תשובה:

B=1.6⋅10−5 TB=1.6\cdot10^{-5}\,\text{T}, כלפי ראש הדף

אמצע הקטע נמצא במרחק r=0.1 mr=0.1\,\text{m} משני התילים.

B1=μ0I12πr=4π⋅10−7⋅42π⋅0.1=8⋅10−6 TB_1=\mu_0\frac{I_1}{2\pi r}=\frac{4\pi\cdot10^{-7}\cdot4}{2\pi\cdot0.1}=8\cdot10^{-6}\,\text{T}
B2=μ0I22πr=4π⋅10−7⋅122π⋅0.1=2.4⋅10−5 TB_2=\mu_0\frac{I_2}{2\pi r}=\frac{4\pi\cdot10^{-7}\cdot12}{2\pi\cdot0.1}=2.4\cdot10^{-5}\,\text{T}

כיוונים (כלל יד ימין: אגודל בכיוון הזרם, אל תוך הדף – קווי השדה מקיפים כל תיל בכיוון השעון): מימין לתיל MM השדה שלו מכוון כלפי תחתית הדף, ומשמאל לתיל NN השדה שלו מכוון כלפי ראש הדף.

השדות מנוגדים, והשקול בכיוון הגדול מביניהם:

B=B2−B1=2.4⋅10−5−8⋅10−6=1.6⋅10−5 TB=B_2-B_1=2.4\cdot10^{-5}-8\cdot10^{-6}=1.6\cdot10^{-5}\,\text{T}

בכיוון ראש הדף.

סעיף ג

תשובה:

לא. מחוץ לקטע שני השדות מכוונים לאותו כיוון ומתחברים.

בנקודה שמשמאל ל־MM, שני התילים נמצאים מימין לה. קווי השדה של כל תיל מקיפים אותו בכיוון השעון, ולכן משמאל לכל אחד מהתילים השדה שלו מכוון כלפי ראש הדף. שני השדות באותו כיוון, וגודל השקול הוא סכום הגדלים – לא אפס.

באותו אופן, מימין ל־NN שני השדות מכוונים כלפי תחתית הדף ומתחברים.

לכן נקודת האיפוס שמצאנו בסעיף א היא היחידה על הישר.

טעות נפוצה: לפתור את המשוואה I1x=I2d+x\frac{I_1}{x}=\frac{I_2}{d+x} ולמצוא "נקודה" מחוץ לקטע – משוואת הגדלים לא מספיקה; צריך גם שהכיוונים יהיו מנוגדים.

שאלה 18 · שני תילים מקבילים: זרם שמאפס את השדה בנקודה, ושדה שקול בנקודות אחרותבאורך בגרות · בדרך לבגרות

שני תילים ארוכים, ישרים ומקבילים ניצבים למישור הדף. התיל העליון עובר דרך הנקודה C1C_1, התחתון עובר דרך הנקודה C2C_2, והמרחק ביניהם 0.5 m0.5\,\text{m}. בתיל העליון זורם זרם I1=9 AI_1=9\,\text{A} אל תוך הדף.

הנקודות QQ ו־PP נמצאות על הישר העובר דרך שני התילים: QQ נמצאת 0.25 m0.25\,\text{m} מעל התיל העליון, ו־PP נמצאת 0.1 m0.1\,\text{m} מתחת לתיל התחתון.

הנקודה SS נמצאת מימין לתילים, במרחק 0.3 m0.3\,\text{m} מהתיל העליון ובמרחק 0.4 m0.4\,\text{m} מהתיל התחתון (ראו תרשים).

μ0=4π⋅10−7 T⋅m/A\mu_0=4\pi\cdot10^{-7}\,\text{T}\cdot\text{m/A}.

א.

מה צריכים להיות גודלו וכיוונו של הזרם I2I_2 בתיל התחתון, כדי שהשדה המגנטי השקול בנקודה PP יהיה אפס?

ב.

מהם גודלו וכיוונו של השדה המגנטי השקול בנקודה QQ (כשבתיל התחתון זורם הזרם שמצאתם בסעיף א)?

ג.

מהו גודל השדה המגנטי השקול בנקודה SS?

◂ פתרון מלא לשאלה 18

סעיף א

תשובה:

I2=1.5 AI_2=1.5\,\text{A}, אל מחוץ לדף

כיוון. הנקודה PP נמצאת מתחת לשני התילים. אילו הזרמים היו באותו כיוון, השדות שלהם ב־PP היו באותו כיוון ומתחברים. כדי שיתבטלו, הזרם I2I_2 צריך להיות מנוגד ל־I1I_1, כלומר אל מחוץ לדף.

גודל. המרחק של PP מהתיל העליון r1=0.5+0.1=0.6 mr_1=0.5+0.1=0.6\,\text{m}, ומהתיל התחתון r2=0.1 mr_2=0.1\,\text{m}. השדות שווים בגודלם:

μ0I12πr1=μ0I22πr2  ⇒  I2=I1r2r1=9⋅0.10.6=1.5 A\mu_0\frac{I_1}{2\pi r_1}=\mu_0\frac{I_2}{2\pi r_2}\;\Rightarrow\;I_2=I_1\frac{r_2}{r_1}=9\cdot\frac{0.1}{0.6}=1.5\,\text{A}

סעיף ב

תשובה:

BQ=6.8⋅10−6 TB_Q=6.8\cdot10^{-6}\,\text{T}, ימינה

המרחק של QQ מהתיל העליון 0.25 m0.25\,\text{m}, ומהתיל התחתון 0.75 m0.75\,\text{m}.

B1=μ0I12πr=2⋅10−7⋅90.25=7.2⋅10−6 TB_1=\mu_0\frac{I_1}{2\pi r}=2\cdot10^{-7}\cdot\frac{9}{0.25}=7.2\cdot10^{-6}\,\text{T}
B2=2⋅10−7⋅1.50.75=4⋅10−7 TB_2=2\cdot10^{-7}\cdot\frac{1.5}{0.75}=4\cdot10^{-7}\,\text{T}

כיוונים (כלל יד ימין): הזרם העליון אל תוך הדף, והשדה שלו מקיף אותו בכיוון השעון – מעליו השדה מכוון ימינה. הזרם התחתון אל מחוץ לדף, והשדה שלו מקיף אותו נגד כיוון השעון – מעליו השדה מכוון שמאלה.

השדות מנוגדים, ולכן:

BQ=B1−B2=7.2⋅10−6−0.4⋅10−6=6.8⋅10−6 TB_Q=B_1-B_2=7.2\cdot10^{-6}-0.4\cdot10^{-6}=6.8\cdot10^{-6}\,\text{T}

בכיוון ימינה (כיוון השדה של התיל העליון, הקרוב והחזק יותר).

סעיף ג

תשובה:

BS≈6.05⋅10−6 TB_S\approx6.05\cdot10^{-6}\,\text{T}

B1=2⋅10−7⋅90.3=6⋅10−6 T,B2=2⋅10−7⋅1.50.4=7.5⋅10−7 TB_1=2\cdot10^{-7}\cdot\frac{9}{0.3}=6\cdot10^{-6}\,\text{T},\qquad B_2=2\cdot10^{-7}\cdot\frac{1.5}{0.4}=7.5\cdot10^{-7}\,\text{T}

הזווית בין השדות. אורכי הצלעות במשולש C1SC2C_1SC_2 הם 0.30.3, 0.40.4 ו־0.5 m0.5\,\text{m}, ומתקיים 0.32+0.42=0.520.3^2+0.4^2=0.5^2. לכן לפי משפט פיתגורס ההפוך הזווית ב־SS ישרה: C1S⊥C2SC_1S\perp C_2S.

השדה של כל תיל ניצב לקו המחבר את התיל לנקודה. שני הקווים ניצבים זה לזה, ולכן גם השדות ניצבים זה לזה:

BS=B12+B22=62+0.752⋅10−6≈6.05⋅10−6 TB_S=\sqrt{B_1^2+B_2^2}=\sqrt{6^2+0.75^2}\cdot10^{-6}\approx6.05\cdot10^{-6}\,\text{T}

טעות נפוצה: לחבר או לחסר את הגדלים כמו בסעיפים א–ב. רק בנקודות שעל הישר שעובר דרך שני התילים השדות מקבילים.

שאלה 19 · שדה מגנטי סביב כבל ישר ארוךבאורך בגרות · בדרך לבגרות

כבל חשמל ישר וארוך מתוח אנכית לאורך קיר, ובו זורם זרם I=8 AI=8\,\text{A} כלפי מעלה (ראו תרשים). הכבל והנקודות PP ו־QQ נמצאים במישור הדף.

הנקודה PP נמצאת מימין לכבל, במרחק r1=0.4 cmr_1=0.4\,\text{cm} ממנו, והנקודה QQ נמצאת משמאל לכבל, במרחק r2=2 cmr_2=2\,\text{cm} ממנו.

השדה המגנטי של כדור הארץ ושל גורמים אחרים זניח.

א.

תארו את צורת קווי השדה המגנטי סביב הכבל, וקבעו את כיוון השדה המגנטי בנקודה PP ובנקודה QQ (אל תוך הדף או אל מחוץ לדף). נמקו.

ב.

חשבו את גודל השדה המגנטי בנקודה PP.

ג.

חשבו את גודל השדה המגנטי בנקודה QQ.

ד.

חשבו באיזה מרחק מהכבל גודל השדה המגנטי קטן פי 3 מגודל השדה בנקודה QQ.

◂ פתרון מלא לשאלה 19

סעיף א

תשובה:

קווי השדה הם מעגלים שמרכזם על הכבל, במישורים הניצבים לו. ב־PP השדה אל תוך הדף (⊗\otimes), וב־QQ אל מחוץ לדף (⊙\odot).

השדה המגנטי של תיל ישר וארוך יוצר קווי שדה מעגליים סביב התיל, במישורים הניצבים לו, והשדה בכל נקודה משיק למעגל העובר דרכה.

כלל יד ימין: האגודל בכיוון הזרם (כלפי מעלה), והאצבעות המתעקלות מראות את כיוון קווי השדה. במבט מלמעלה הקווים מסתובבים נגד כיוון השעון.

•מימין לכבל (נקודה PP) האצבעות נכנסות אל הדף, ולכן השדה ב־PP מכוון אל תוך הדף.

•משמאל לכבל (נקודה QQ) האצבעות יוצאות מהדף, ולכן השדה ב־QQ מכוון אל מחוץ לדף.

טעות נפוצה: לצייר את השדה במקביל לכבל או בכיוון הרדיוס – השדה תמיד ניצב גם לכבל וגם לקו המחבר את הנקודה לכבל.

סעיף ב

תשובה:

BP=4⋅10−4 TB_P=4\cdot10^{-4}\,\text{T}

מדף הנוסחאות, גודל השדה המגנטי סביב תיל ישר וארוך:

B=μ0I2πrB=\mu_0\frac{I}{2\pi r}

עם μ0=4π⋅10−7 T⋅m/A\mu_0=4\pi\cdot10^{-7}\,\text{T}\cdot\text{m/A} ו־r1=0.4 cm=4⋅10−3 mr_1=0.4\,\text{cm}=4\cdot10^{-3}\,\text{m}:

BP=4π⋅10−7⋅82π⋅4⋅10−3=2⋅10−7⋅84⋅10−3=4⋅10−4 TB_P=\frac{4\pi\cdot10^{-7}\cdot 8}{2\pi\cdot 4\cdot10^{-3}}=\frac{2\cdot10^{-7}\cdot 8}{4\cdot10^{-3}}=4\cdot10^{-4}\,\text{T}

טעות נפוצה: להציב את המרחק בסנטימטרים – יש להמיר למטרים.

סעיף ג

תשובה:

BQ=8⋅10−5 TB_Q=8\cdot10^{-5}\,\text{T}

באותה נוסחה עם r2=2 cm=0.02 mr_2=2\,\text{cm}=0.02\,\text{m}:

BQ=μ0I2πr2=2⋅10−7⋅80.02=8⋅10−5 TB_Q=\frac{\mu_0 I}{2\pi r_2}=\frac{2\cdot10^{-7}\cdot 8}{0.02}=8\cdot10^{-5}\,\text{T}

בדיקה: QQ רחוקה מהכבל פי 5 יותר מ־PP, והשדה בה קטן פי 5: 4⋅10−45=8⋅10−5 T\frac{4\cdot10^{-4}}{5}=8\cdot10^{-5}\,\text{T}.

סעיף ד

תשובה:

r=6 cmr=6\,\text{cm}

לפי B=μ0I2πrB=\frac{\mu_0 I}{2\pi r} גודל השדה יחסי הפוך למרחק מהכבל (הזרם קבוע). כדי שהשדה יקטן פי 3 צריך שהמרחק יגדל פי 3:

r=3r2=3⋅2=6 cmr=3r_2=3\cdot 2=6\,\text{cm}

בדיקה: B=2⋅10−7⋅80.06≈2.67⋅10−5 T=8⋅10−53B=\frac{2\cdot10^{-7}\cdot 8}{0.06}\approx2.67\cdot10^{-5}\,\text{T}=\frac{8\cdot10^{-5}}{3} ✓

טעות נפוצה: לחשוב שהשדה יורד כמו 1r2\frac{1}{r^2} (כמו שדה של מטען נקודתי) ולענות 23≈3.5 cm2\sqrt3\approx3.5\,\text{cm} – שדה של תיל ארוך יורד כמו 1r\frac{1}{r}.

שאלה 20 · שדה מגנטי של שני תילים מקבילים: זרמים באותו כיוון ובכיוונים מנוגדיםבאורך בגרות · בדרך לבגרות

שני תילים ישרים, ארוכים ומקבילים נמצאים במישור הדף, והמרחק ביניהם d=4 cmd=4\,\text{cm}. הנקודה MM נמצאת באמצע הדרך בין התילים (ראו תרשים).

בודקים שני מצבים:

- מצב (1): בכל אחד מהתילים זורם זרם I1=I2=5 AI_1=I_2=5\,\text{A} כלפי מעלה.

- מצב (2): בתיל השמאלי זורם זרם I1=6 AI_1=6\,\text{A} כלפי מעלה, ובתיל הימני זורם זרם I2=3 AI_2=3\,\text{A} כלפי מטה.

א.

במצב (1): קבעו את כיוון השדה המגנטי שיוצר התיל השמאלי במקום שבו נמצא התיל הימני, ואת כיוון השדה שיוצר התיל הימני במקום שבו נמצא התיל השמאלי, וחשבו את גודלם.

ב.

במצב (1): חשבו את גודל השדה המגנטי השקול בנקודה MM. נמקו.

ג.

במצב (2): קבעו את כיוון השדה המגנטי שיוצר כל תיל במקום שבו נמצא התיל האחר, וחשבו את גודלם.

ד.

במצב (2): חשבו את גודל השדה המגנטי השקול בנקודה MM וקבעו את כיוונו.

ה.

במצב (2) יש על הקו הישר הניצב לתילים ועובר דרך MM נקודה שבה השדה המגנטי השקול הוא אפס. קבעו אם היא בין התילים, משמאל לתיל השמאלי או מימין לתיל הימני, וחשבו את מרחקה מהתיל הימני.

◂ פתרון מלא לשאלה 20

סעיף א

תשובה:

השדה של התיל השמאלי במקום התיל הימני: אל תוך הדף; השדה של התיל הימני במקום התיל השמאלי: אל מחוץ לדף. גודל כל אחד: 2.5⋅10−5 T2.5\cdot10^{-5}\,\text{T}.

כיוונים (כלל יד ימין): האגודל בכיוון הזרם (מעלה).

•התיל הימני נמצא מימין לתיל השמאלי. מימין לתיל שזרמו כלפי מעלה השדה מכוון אל תוך הדף.

•התיל השמאלי נמצא משמאל לתיל הימני. משמאל לתיל שזרמו כלפי מעלה השדה מכוון אל מחוץ לדף.

גודל: שני הזרמים שווים והמרחק זהה, ולכן:

B=μ0I2πd=2⋅10−7⋅50.04=2.5⋅10−5 TB=\frac{\mu_0 I}{2\pi d}=\frac{2\cdot10^{-7}\cdot 5}{0.04}=2.5\cdot10^{-5}\,\text{T}

סעיף ב

תשובה:

BM=0B_M=0

כל תיל נמצא במרחק d2=2 cm\frac{d}{2}=2\,\text{cm} מ־MM, ולכן כל אחד מהם יוצר בה שדה בגודל:

B=μ0I2π⋅d2=2⋅10−7⋅50.02=5⋅10−5 TB=\frac{\mu_0 I}{2\pi\cdot\frac d2}=\frac{2\cdot10^{-7}\cdot 5}{0.02}=5\cdot10^{-5}\,\text{T}

הכיוונים: MM נמצאת מימין לתיל השמאלי – השדה שלו שם אל תוך הדף; MM נמצאת משמאל לתיל הימני – השדה שלו שם אל מחוץ לדף.

שני שדות שווים בגודלם ומנוגדים בכיוונם, ולכן השדה השקול ב־MM הוא אפס.

טעות נפוצה: לחבר את הגדלים (10−4 T10^{-4}\,\text{T}) בלי לבדוק כיוונים – שדות מגנטיים מחברים כווקטורים.

סעיף ג

תשובה:

השדה של התיל השמאלי במקום הימני: אל תוך הדף, 3⋅10−5 T3\cdot10^{-5}\,\text{T}. השדה של התיל הימני במקום השמאלי: אל תוך הדף, 1.5⋅10−5 T1.5\cdot10^{-5}\,\text{T}.

•התיל השמאלי (זרם מעלה): מימינו השדה אל תוך הדף, וגודלו

B1=2⋅10−7⋅60.04=3⋅10−5 TB_1=\frac{2\cdot10^{-7}\cdot 6}{0.04}=3\cdot10^{-5}\,\text{T}

•התיל הימני (זרם מטה): האגודל כלפי מטה, ומשמאל לתיל האצבעות נכנסות אל הדף – השדה אל תוך הדף, וגודלו

B2=2⋅10−7⋅30.04=1.5⋅10−5 TB_2=\frac{2\cdot10^{-7}\cdot 3}{0.04}=1.5\cdot10^{-5}\,\text{T}

שימו לב: כל תיל יוצר שדה במקום התיל האחר לפי הזרם שלו בלבד; לכן הגדלים שונים.

סעיף ד

תשובה:

BM=9⋅10−5 TB_M=9\cdot10^{-5}\,\text{T}, אל תוך הדף

המרחק של MM מכל תיל הוא 0.02 m0.02\,\text{m}:

B1=2⋅10−7⋅60.02=6⋅10−5 T,B2=2⋅10−7⋅30.02=3⋅10−5 TB_1=\frac{2\cdot10^{-7}\cdot 6}{0.02}=6\cdot10^{-5}\,\text{T},\qquad B_2=\frac{2\cdot10^{-7}\cdot 3}{0.02}=3\cdot10^{-5}\,\text{T}

MM מימין לתיל השמאלי (זרם מעלה) – B1B_1 אל תוך הדף. MM משמאל לתיל הימני (זרם מטה) – B2B_2 אל תוך הדף.

השדות באותו כיוון, ולכן מחברים:

BM=6⋅10−5+3⋅10−5=9⋅10−5 TB_M=6\cdot10^{-5}+3\cdot10^{-5}=9\cdot10^{-5}\,\text{T}

כיוונו אל תוך הדף.

סעיף ה

תשובה:

מימין לתיל הימני, במרחק 4 cm4\,\text{cm} ממנו.

איפה: בין התילים שני השדות באותו כיוון (סעיף ד), ולכן שם השדה לא מתאפס. מחוץ לתילים השדות מנוגדים. כדי שיהיו שווים בגודלם הנקודה צריכה להיות קרובה יותר לתיל שזרמו קטן, כלומר מימין לתיל הימני.

(משמאל לתיל השמאלי הנקודה קרובה יותר לזרם הגדול, ושדהו תמיד גדול יותר.)

כמה: נסמן ב־xx את המרחק מהתיל הימני; המרחק מהתיל השמאלי הוא d+xd+x:

μ0I12π(d+x)=μ0I22πx  ⇒  64+x=3x  ⇒  6x=12+3x  ⇒  x=4 cm\frac{\mu_0 I_1}{2\pi(d+x)}=\frac{\mu_0 I_2}{2\pi x}\;\Rightarrow\;\frac{6}{4+x}=\frac{3}{x}\;\Rightarrow\;6x=12+3x\;\Rightarrow\;x=4\,\text{cm}

בדיקת כיוונים: מימין לתיל השמאלי (זרם מעלה) השדה אל תוך הדף; מימין לתיל הימני (זרם מטה) השדה אל מחוץ לדף – מנוגדים ✓

עוד 14 שאלות על שדה מגנטי של תיל ישר, כריכה וסילונית

השאלות המלאות, עם הפתרונות, במחולל המבחנים.

  1. ארבעה תילים בקודקודי ריבוע: שדה שקול במרכז וכוח על אלקטרון (באורך בגרות · בדרך לבגרות)

    ארבעה תילים ישרים, ארוכים ומקבילים ניצבים למישור הדף ועוברים דרך קודקודי ריבוע שאורך צלעו a=4 cma=4\,\text{cm} (ראו תרשים). הנקודה OO היא מרכז…

  2. שדה מגנטי בתוך סילונית ארוכה (באורך בגרות · בדרך לבגרות)

    בתרשים מתוארת סילונית ארוכה שאורכה L=40 cmL=40\,\text{cm} ורדיוסה R=1.5 cmR=1.5\,\text{cm}. בסילונית N=800N=800 כריכות, ובה זורם זרם I=2.5 AI=2.5\,\text{A}.…

  3. סליל מעגלי מתיל קונסטנטן המחובר לסוללה (באורך בגרות · בדרך לבגרות)

    מתיל קונסטנטן שאורכו ℓ=6.28 m\ell=6.28\,\text{m} ושטח החתך שלו A=1 mm2A=1\,\text{mm}^2 מלפפים סליל מעגלי דק שרדיוסו r=4 cmr=4\,\text{cm}. ההתנגדות הסגולית…

  4. מצפן בין כריכות מעגליות ותיל ישר ארוך: חיבור שדות וגרף tanθ (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    מצפן מונח במרכז לוח אופקי. סביב המצפן מערכת של כריכות מעגליות מאונכות ללוח, שמישורן בכיוון צפון–דרום והמצפן נמצא במרכזן. נתוני הכריכות:…

  5. השראה: טבעת בתוך סילונית עם זרם חילופין (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    תלמידי פיזיקה הרכיבו מעגל חשמלי ובו מקור מתח חילופין, סילונית ארוכה ותילים אידיאליים. רדיוס הסילונית הוא rr, אורכה LL ומספר הליפופים בה…

  6. מצפן מעל תיל המונח על השולחן: tanα כפונקציה של הזרם (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    קבוצת תלמידים ערכה מדידות למציאת הרכיב האופקי BE∥B_{E\parallel} של השדה המגנטי הארצי באזור מגוריהם. הם מתחו על שולחן אופקי תיל מוליך ישר…

  7. מאזני זרם: כריכה תלויה מעל תיל ארוך (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    כריכה ריבועית KLMNKLMN, בת n=100n=100 ליפופים צמודים, שאורך צלעה a=0.1 ma=0.1\,\text{m}, תלויה על מד־כוח (קפיץ) במישור אנכי. מתחת לכריכה מתוח תיל…

  8. מדידת השדה המגנטי של כדור הארץ בעזרת מצפנים ותיל אנכי (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    תלמידה רצתה למדוד את הרכיב האופקי של השדה המגנטי של כדור הארץ, BE∥B_{E\parallel}, באזור מגוריה. היא העבירה תיל מוליך ארוך וישר דרך חור…

  9. מדידת הרכיב האופקי של השדה המגנטי של כדור הארץ (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    תלמידה ערכה ניסוי למדידת הגודל של הרכיב האופקי של השדה המגנטי של כדור הארץ, BE∥B_{E\parallel}, בסביבת ביתה. תחילה היא תלתה מחט מגנטית על חוט…

  10. כריכה תלויה על מד כוח מעל תיל ארוך (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    תלמיד ערך ניסוי במערכת המוצגת בתרשים שלפניכם. כריכה מלבנית מוליכה תלויה על מד כוח (דינמומטר), ומישורה אנכי. אורכי הצלעות של הכריכה…

  11. סילונית: כיוון השדה, כוח על מסגרת במישור הציר ותיל לאורך הציר (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    בתרשים 1 שלפניכם מתואר מעגל חשמלי המורכב ממקור מתח, סילונית ארוכה, מד־זרם, מפסק ותילים. CC ו־DD הן שתי נקודות על אחד מתילי החיבור. בתרשים…

  12. שני תילים מקבילים: השדה על הציר שביניהם בזרמים מנוגדים ובזרמים באותו כיוון (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    שני תילים ישרים, ארוכים מאוד ומקבילים ניצבים למישור xyxy (מישור הדף), ועוברים דרך הנקודות x=−dx=-d ו־x=dx=d על ציר xx. בכל תיל זורם זרם II.…

  13. שלושה תילים בקודקודי משולש שווה צלעות: שדה באמצע צלע וכוח על פרוטון (באורך בגרות · ברמת בגרות)

    שלושה תילים ישרים, ארוכים מאוד ומקבילים ניצבים למישור הדף, ועוברים דרך הקודקודים AA, CC ו־DD של משולש שווה צלעות שאורך צלעו…

  14. כריכה על מאזניים: מרחק לא ידוע וניתוק (באורך בגרות · מעל רמת בגרות)

    כריכה מלבנית מוליכה וקלה מונחת על מאזניים, ומישורה אנכי. אורך הצלעות האופקיות שלה a=0.8 ma=0.8\,\text{m} ואורך הצלעות האנכיות b=10 cmb=10\,\text{cm}.…

שאלות מבחינות הבגרות על השיעור

השאלה המלאה, עם פתרון מלא לכל סעיף, בדף של כל בחינה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.