תזכורת: חוק הפילוג
כשכופלים מספר בסכום, אפשר לכפול אותו בכל מחובר בנפרד: . כך פותחים סוגריים.
במדויק: לכל ביטויים , , , :
- ו-.
- : כופלים כל איבר בסוגריים בכל איבר בסוגריים .
כשהאורכים חיוביים, רואים את חוק הפילוג בשטחים: מלבן שצלעותיו ו- מתחלק לשני מלבנים, ששטחיהם ו-. לכן .
פירוק לגורמים
פתיחת סוגריים הופכת מכפלה לסכום. פירוק לגורמים עושה את ההפך: הופך סכום למכפלה. למשל .
במדויק: לפרק ביטוי לגורמים פירושו לכתוב אותו כמכפלה של כמה ביטויים (הגורמים), כך שהמכפלה שווה לביטוי המקורי לכל ערך של המשתנה. מפרקים עד הסוף: עד שאף גורם, חוץ מגורם מספרי, אי אפשר לכתוב כמכפלה של ביטויים ממעלה נמוכה יותר.
למה מפרקים? מכפלה שווה לאפס רק כשלפחות אחד הגורמים שווה לאפס. מהצורה רואים מיד שהביטוי מתאפס ב- וב-. הפירוק משמש למציאת נקודות חיתוך עם ציר ה-, לצמצום שברים, לפתרון משוואות ולטבלת סימנים.
1. פירוק לגורמים בהוצאת גורם משותף
גורם משותף
בביטוי כל איבר מתחלק ב-: ו-. לכן הוא גורם משותף, ואפשר להוציא אותו אל מחוץ לסוגריים: .
במדויק: גורם משותף של כמה איברים הוא ביטוי שכל אחד מהאיברים שווה למכפלה שלו בביטוי אחר. כשהמקדמים שלמים, הגורם המשותף הגדול הוא המחלק המשותף הגדול של המקדמים, כפול כל משתנה שמופיע בכל האיברים, בחזקה הנמוכה ביותר שבה הוא מופיע.
למשל ב-: המחלק המשותף הגדול של ו- הוא . המשתנה מופיע בחזקות ו-, ולכן לוקחים . הגורם המשותף הגדול הוא , ו-.
באיבר בלי (מספר), לא נכנס לגורם המשותף: ב- הגורם המשותף הוא רק .
הוצאת גורם משותף
זה חוק הפילוג בכיוון ההפוך. הגורם המשותף יכול להיות מספר, חזקה של , או ביטוי שלם בסוגריים: .
הוצאת הגורם המשותף הגדול
כשנתון סכום של איברים שיש להם גורם משותף:
1. מוצאים את המחלק המשותף הגדול של המקדמים.
2. לכל משתנה שמופיע בכל האיברים, לוקחים את החזקה הנמוכה ביותר שלו.
3. כותבים את הגורם המשותף לפני הסוגריים.
4. בתוך הסוגריים כותבים את המנה של כל איבר בגורם המשותף.
5. בודקים בפתיחת סוגריים שחזרנו לביטוי המקורי.
כשאיבר שווה כולו לגורם המשותף, נשאר במקומו , לא : .
סוגריים הפוכים: . כך הופכים סוגריים כדי לקבל גורם משותף: .
דוגמה א - גורם משותף שהוא מספר כפול חזקה
פרקו לגורמים: .
1. המחלק המשותף הגדול של , ו- הוא .
2. מופיע בחזקות , , . לוקחים את הנמוכה: .
3. הגורם המשותף: .
4. מחלקים כל איבר: , , .
5. בתוך הסוגריים . ל- אין פתרון (), ולכן הוא לא מתפרק עוד.
6. בדיקה: .
דוגמה ב - גורם משותף שהוא סוגריים, עם היפוך סימן
פרקו לגורמים: .
1. הסוגריים ו- הפוכים: .
2. לכן .
3. הגורם המשותף הוא : .
4. בדיקה: , וגם .
2. פירוק לגורמים לפי נוסחאות הכפל המקוצר
נוסחאות הכפל המקוצר
יש מכפלות שחוזרות כל הזמן, כמו או . במקום לפתוח סוגריים כל פעם מחדש, זוכרים את התוצאה בנוסחה. וכשרואים את התוצאה, אפשר לחזור ממנה למכפלה: זה פירוק לגורמים.
במדויק: נוסחאות הכפל המקוצר הן שלוש זהויות, שנכונות לכל שני ביטויים ו-:
-
-
-
כשהאורכים חיוביים, רואים את בשטחים: ריבוע שצלעו מתחלק לריבוע , לריבוע ולשני מלבנים שווים . לכן , ולא רק .
נוסחאות הכפל המקוצר
זיהוי הנוסחה המתאימה
כשנתון ביטוי שאין לו (או כבר אין לו) גורם משותף:
1. שני איברים עם מינוס ביניהם, וכל אחד ריבוע: . למשל .
2. שלושה איברים, ושניים מהם ריבועים ו-: בודקים אם האיבר השלישי הוא או . אם כן, זה או .
3. בודקים בפתיחת סוגריים.
סכום של ריבועים כמו לא מתפרק לגורמים ממעלה ראשונה: למשוואה אין פתרון. באופן כללי עם לא מתפרק.
קודם מוציאים גורם משותף, ורק אחר כך מחפשים נוסחה: .
גם , כי .
דוגמה א - הפרש ריבועים אחרי הוצאת גורם משותף
פרקו לגורמים: .
1. מוציאים גורם משותף : .
2. הוא הפרש ריבועים, ולכן .
3. בדיקה: .
דוגמה ב - שלושה איברים: ריבוע של הפרש
פרקו לגורמים: .
1. אין גורם משותף לשלושת האיברים.
2. ו-. לכן ו-.
3. בודקים את האיבר עם : , והסימן מינוס. זה .
4. בדיקה: .
3. פירוק הטרינום הריבועי
טרינום ריבועי
ביטוי כמו נקרא טרינום ריבועי: יש בו איבר עם , איבר עם ומספר. לטרינום כזה יש קשר ישיר למשוואה : הפתרונות שלה נותנים את הפירוק.
במדויק: טרינום ריבועי הוא ביטוי , כאשר , , מספרים ו-. השורשים שלו הם פתרונות המשוואה . הדיסקרימיננטה היא .
השורשים של הטרינום הם נקודות החיתוך של הפרבולה עם ציר ה-. ל- השורשים ו-, והפירוק הוא . בגרף רואים את הפרבולה חותכת את ציר ה- בדיוק בשתי הנקודות האלה.
פירוק הטרינום לפי השורשים
עבור עם , והשורשים :
פירוק בעזרת סכום ומכפלה
כשהמקדם של הוא והשורשים שלמים:
1. מחפשים שני מספרים ו- שהמכפלה שלהם והסכום שלהם .
2. כותבים .
3. בודקים בפתיחת סוגריים. אם לא מוצאים מספרים כאלה, עוברים לנוסחת השורשים.
פירוק בעזרת נוסחת השורשים
כשנתון טרינום (בפרט כש-):
1. מחשבים . אם , הטרינום לא מתפרק.
2. מוצאים את השורשים בנוסחה.
3. כותבים , ולא שוכחים את .
4. אם רוצים, מכניסים את לאחד הגורמים כדי להיפטר משבר.
שורש שלילי נותן סוגריים עם פלוס: לשורש מתאים הגורם .
אינו , אלא : בלי פתיחת הסוגריים נותנת ביטוי אחר.
דוגמה א - מקדם הוא : סכום ומכפלה
פרקו לגורמים: .
1. מחפשים שני מספרים שהמכפלה שלהם והסכום שלהם .
2. ו-. המספרים הם ו-.
3. לכן .
4. בדיקה: .
דוגמה ב - מקדם שונה מ-: נוסחת השורשים
פרקו לגורמים: .
1. , , . , ולכן יש שני שורשים.
2. : , .
3. .
4. מכניסים את לגורם : . לכן .
5. בדיקה: .
4. צמצום שברים אלגבריים
שבר אלגברי וצמצום
כמו שבר של מספרים, גם הוא שבר, אבל במונה ובמכנה יש ביטויים עם . שבר כזה נקרא שבר אלגברי. את מצמצמים ב- ומקבלים . באותו אופן מצמצמים שבר אלגברי בגורם שמופיע גם במונה וגם במכנה.
במדויק: שבר אלגברי הוא מנה של שני פולינומים, כאשר אינו הפולינום אפס. תחום ההגדרה שלו הוא כל ה- שבהם . לצמצם שבר פירושו לחלק את המונה ואת המכנה באותו גורם (לא באותו מחובר). השבר המצומצם שווה לשבר המקורי בכל תחום ההגדרה של השבר המקורי.
למשל ב- הגורם מופיע במונה ובמכנה. מצמצמים ומקבלים , אבל רק עבור : ב- השבר המקורי לא מוגדר (המכנה ), ולכן גם אחרי הצמצום כותבים .
צמצום שבר
מצמצמים רק גורמים - ביטויים שכופלים את כל המונה ואת כל המכנה.
הפכי סימן
כי . למשל לכל .
צמצום שבר אלגברי
כשנתון שבר אלגברי:
1. מפרקים לגורמים את המונה ואת המכנה, עד הסוף.
2. מוצאים את תחום ההגדרה מהמכנה המקורי.
3. מצמצמים כל גורם שמופיע גם במונה וגם במכנה.
4. כותבים את השבר המצומצם יחד עם תחום ההגדרה.
אסור לצמצם מחוברים: אינו , ו- אינו . כדי לצמצם, צריך קודם לפרק לגורמים.
תחום ההגדרה נקבע לפני הצמצום. גורם שצומצם לא חוזר לתחום.
דוגמה א - גורם משותף אחרי פירוק המונה והמכנה
צמצמו את השבר ומצאו את תחום ההגדרה.
1. המונה: (הפרש ריבועים).
2. המכנה: (סכום , מכפלה ).
3. תחום ההגדרה מהמכנה המקורי: , .
4. מצמצמים את : .
, עבור ,
דוגמה ב - גורמים הפוכים בסימן
צמצמו את השבר ומצאו את תחום ההגדרה.
1. המונה: .
2. המכנה: .
3. תחום ההגדרה: , .
4. הגורמים ו- הפוכים: .
5. לכן .
, עבור ,
5. פעולות בשברים אלגבריים
פעולות בשברים אלגבריים
עם שברים אלגבריים עושים את אותן פעולות כמו עם שברי מספרים: מחברים ומחסרים אחרי מכנה משותף, כופלים מונה במונה ומכנה במכנה, ומחלקים על ידי כפל בהפכי.
במדויק: לכל ביטויים , , , שבהם המכנים שונים מאפס: , , ו- כאשר בנוסף . התוצאה שווה לביטוי המקורי בתחום ההגדרה של הביטוי המקורי.
המכנה המשותף הפשוט הוא המכפלה של כל הגורמים השונים שמופיעים במכנים, כל אחד בחזקה הגבוהה ביותר שבה הוא מופיע. למשל עבור המכנים ו-, המכנה המשותף הוא , ולא המכפלה .
כפל, חילוק, חיבור וחיסור
חיבור וחיסור של שברים אלגבריים
כשנתון סכום או הפרש של שברים עם מכנים שונים:
1. מפרקים כל מכנה לגורמים.
2. רושמים את תחום ההגדרה: כל שורשי המכנים יוצאים.
3. בוחרים מכנה משותף פשוט, ומרחיבים כל שבר אליו.
4. מחברים או מחסרים את המונים. מינוס לפני שבר חל על כל המונה שלו, ולכן שמים אותו בסוגריים.
5. מכנסים איברים, מפרקים את המונה ומצמצמים אם אפשר.
כפל וחילוק של שברים אלגבריים
כשנתונה מכפלה או מנה של שברים:
1. בחילוק: הופכים את השבר המחלק וכופלים.
2. מפרקים לגורמים את כל המונים ואת כל המכנים.
3. רושמים את תחום ההגדרה: שורשי כל המכנים בביטוי המקורי, ובחילוק גם שורשי המונה של השבר המחלק.
4. מצמצמים גורמים משותפים וכופלים את מה שנשאר.
: המונה של נכנס עם מינוס כולו: , ולא .
דוגמה א - חיסור שברים עם מכנים שונים
פשטו את הביטוי .
1. מפרקים: .
2. תחום ההגדרה: , .
3. המכנה המשותף: . מרחיבים את ב-: .
4. מחסרים: .
5. מפרקים את המונה: . אין גורם לצמצם.
, עבור
דוגמה ב - חילוק שברים: כפל בהפכי וצמצום
פשטו את הביטוי .
1. הופכים את השבר המחלק: .
2. מפרקים: , .
3. תחום ההגדרה: מהמכנים , . מהמונה של השבר המחלק (): .
4. : מצמצמים את ואת .
5. נשאר .
, עבור , ,
6. חוקי חזקות
חזקה עם מעריך שלם
: המעריך אומר כמה פעמים כופלים את הבסיס בעצמו. כשהמעריך יורד ב-, מחלקים בבסיס: , , , , .
במדויק: עבור מספר טבעי , היא מכפלה של גורמים ששווים ל- (בפרט ). עבור מגדירים ו-. הביטויים ו- אינם מוגדרים.
חוקי החזקות נובעים מספירת גורמים. למשל : חמישה גורמים, ולכן מחברים מעריכים. ב- מצמצמים שני גורמים ונשארים שלושה: .
חוקי החזקות
עבור , ו-, שלמים:
פישוט ביטוי עם חזקות
כשנתון ביטוי עם מכפלות, מנות וחזקות:
1. פותחים חזקה של מכפלה ושל חזקה: .
2. כותבים בסיסים מספריים כחזקות של אותו בסיס, אם אפשר: , .
3. מחברים או מחסרים מעריכים של אותו בסיס.
4. מעריך שלילי שנשאר בתשובה כותבים כשבר: .
אין חוק לסכום: אינו . אפשר רק להוציא גורם משותף: . וגם .
, אבל : החזקה חלה רק על מה שצמוד אליה.
בנגזרת של כותבים את הפולינום כסכום חזקות: , ולכן גוזרים כמו .
דוגמה - פישוט חזקות של מספרים ושל
פשטו:
א.
ב. , עבור
1. א: . לכן המונה .
2. א: .
3. ב: .
4. ב: המונה .
5. ב: .
א. . ב. (עבור ).
7. שורשים ריבועיים: מכפלה, מנה, הכנסת גורם והוצאת גורם
שורש ריבועי
, כי . גם , אבל הסימן מסמן תמיד את התשובה שאינה שלילית. שורשים מופיעים למשל באורך של צלע לפי משפט פיתגורס ובמרחק בין שתי נקודות.
במדויק: עבור , הוא המספר שאינו שלילי שהריבוע שלו שווה ל-. עבור השורש אינו מוגדר. מכאן לכל , ו- לכל .
במשולש ישר זווית שניצביו ו-, היתר מקיים , ולכן . בעזרת הכללים של השיעור כותבים אותו בצורה פשוטה יותר: .
שורש של מכפלה ושל מנה
•עבור , : .
•עבור , : .
הוצאת גורם מהשורש והכנסת גורם לשורש
עבור , :
גורם שלילי מכניסים בלי הסימן: עבור , .
הוצאת גורם מהשורש
כשנתון שורש של מספר שאינו ריבוע שלם:
1. מפרקים את המספר למכפלה של הריבוע השלם הגדול ביותר שמחלק אותו ומספר נוסף: .
2. מוציאים את שורש הריבוע: .
3. שורשים עם אותו מספר בתוך השורש מחברים כמו איברים דומים: .
אין חוק לסכום: . למשל , אבל . לכן לא מפשטים ל-.
, ולא תמיד : עבור , .
דוגמה א - הוצאת גורם וכינוס שורשים דומים
פשטו: .
1. מפרקים כל מספר לריבוע שלם כפול : , , .
2. מוציאים גורמים: , , .
3. מכנסים: .
דוגמה ב - הכנסת גורם לשורש כדי להשוות
איזה מספר גדול יותר: או ? פתרו בלי מחשבון.
1. מכניסים את הגורם לשורש: .
2. באותו אופן: .
3. , ושורש של מספר גדול יותר הוא גדול יותר. לכן .
גדול יותר.