דילוג לתוכן המרכזי

סיכום חקירת פונקציה פולינומיאלית

מתמטיקה כיתה י' 5 יח"ל · 10 נושאים

כל מה שצריך לדעת בחקירת פונקציה פולינומיאלית: המושגים, הכללים, דרכי הפתרון בצעדים ודוגמה פתורה לכל נושא. לחזרה מהירה לפני מבחן - הסיכום המקוצר.

תזכורת: הנגזרת של פולינום

בנושא הזה נשתמש בנגזרת ככלי לגלות איך נראה הגרף של פולינום. הנגזרת אומרת לנו בכל נקודה עד כמה הגרף תלול, והאם הוא עולה או יורד שם.

במדויק: הנגזרת של ff בנקודה x0x_0, שמסמנים f′(x0)f'(x_0), היא הגבול של שיפועי החותכים דרך הנקודה (x0,f(x0))(x_0,f(x_0)), כלומר שיפוע המשיק לגרף בנקודה הזאת. לפולינום יש נגזרת בכל xx, והנגזרת f′(x)f'(x) היא גם פולינום: גוזרים כל איבר לפי (axn)′=a⋅nxn−1(ax^n)'=a\cdot nx^{n-1}, והנגזרת של מספר קבוע היא 00.

למשל: f(x)=x3−3x2+5f(x)=x^3-3x^2+5 נותן f′(x)=3x2−6xf'(x)=3x^2-6x.

בגרף של f(x)=x2f(x)=x^2 המשיק בנקודה (1,1)(1,1) (הקו המקווקו) הוא y=2x−1y=2x-1, והשיפוע שלו הוא f′(1)=2f'(1)=2. שיפוע חיובי אומר שבסביבת הנקודה הגרף עולה; שיפוע שלילי אומר שהוא יורד; שיפוע 00 אומר שהמשיק אופקי.

-2-112-2246(1,1)

חקירת פונקציה

כדי לסרטט גרף של פולינום לא מספיק להציב כמה מספרים: צריך לדעת איפה הגרף חותך את הצירים, איפה הוא עולה ואיפה הוא יורד, ואיפה הוא "מתהפך". את כל זה מוצאים בחקירה.

במדויק: חקירת פונקציה היא מציאת התכונות שלה: תחום ההגדרה, נקודות החיתוך עם הצירים, תחומי העלייה והירידה, נקודות הקיצון, וזוגיות או אי-זוגיות. בעזרת התכונות האלה מסרטטים סקיצה של הגרף. פולינום מוגדר לכל xx, ולכן תחום ההגדרה שלו הוא כל המספרים, אלא אם השאלה מגבילה אותו לתחום מסוים.

1. נקודות חיתוך של פולינום עם הצירים

נקודות החיתוך של פולינום עם הצירים

השלב הראשון בחקירה הוא למצוא איפה הגרף פוגש את הצירים. הנקודה שבה הגרף פוגש את ציר ה-yy היא מהצורה (0,y)(0,y), והנקודות שבהן הוא פוגש את ציר ה-xx הן מהצורה (x,0)(x,0).

במדויק: נקודות החיתוך עם ציר ה-xx הן כל הנקודות (x,0)(x,0) שבהן f(x)=0f(x)=0. נקודת החיתוך עם ציר ה-yy היא (0,f(0))(0,f(0)). פולינום מוגדר ב-x=0x=0, ולכן לגרף שלו יש תמיד נקודת חיתוך אחת בדיוק עם ציר ה-yy; עם ציר ה-xx יכולות להיות כמה נקודות, ויכול להיות שאין אף אחת.

בגרף של f(x)=x3−2x2−5x+6=(x+2)(x−1)(x−3)f(x)=x^3-2x^2-5x+6=(x+2)(x-1)(x-3) יש שלוש נקודות חיתוך עם ציר ה-xx, ונקודת חיתוך אחת עם ציר ה-yy: (0,6)(0,6), שבה 66 הוא האיבר החופשי.

-3-2-11234-8-6-4-2246810(-2,0)(1,0)(3,0)(0,6)

נקודת החיתוך עם ציר ה-yy

מציבים x=0x=0. בפולינום כל האיברים עם xx מתאפסים, ולכן f(0)f(0) הוא האיבר החופשי. למשל ל-f(x)=2x3−x+7f(x)=2x^3-x+7 הנקודה היא (0,7)(0,7), ולפולינום בלי איבר חופשי הנקודה היא (0,0)(0,0).

איך פותרים f(x)=0f(x)=0 לפולינום

צורת המשוואהדרך הפתרון
אין איבר חופשי, למשל x3−4x2−5x=0x^3-4x^2-5x=0מוציאים גורם משותף: x(x2−4x−5)=0x(x^2-4x-5)=0, ופותרים כל גורם
ריבועית ax2+bx+c=0ax^2+bx+c=0נוסחת השורשים או פירוק הטרינום
דו-ריבועית ax4+bx2+c=0ax^4+bx^2+c=0מציבים t=x2t=x^2, פותרים משוואה ריבועית ב-tt, ואז x=±tx=\pm\sqrt{t} לכל t≥0t\ge0
הפולינום נתון כמכפלת גורמיםכל גורם שווה 00
דרך הפתרון

נקודות החיתוך של פולינום עם הצירים

כשנתון פולינום f(x)f(x):

1. ציר ה-yy: מחשבים f(0)f(0) (האיבר החופשי). הנקודה: (0,f(0))(0,f(0)).

2. ציר ה-xx: פותרים את המשוואה f(x)=0f(x)=0 בדרך שמתאימה לצורה שלה.

3. כל פתרון xx נותן נקודה (x,0)(x,0).

שים לב

לא מחלקים את המשוואה ב-xx: מ-x3−4x=0x^3-4x=0 לא עוברים ל-x2−4=0x^2-4=0, כי כך מאבדים את הפתרון x=0x=0. מוציאים גורם משותף.

שים לב

במשוואה דו-ריבועית, ערך שלילי של tt לא נותן פתרון: ל-x2=−3x^2=-3 אין פתרון.

דוגמה א - פולינום בלי איבר חופשי: גורם משותף

מצאו את נקודות החיתוך של גרף הפונקציה f(x)=x3−4x2−5xf(x)=x^3-4x^2-5x עם הצירים.

פתרון

1. ציר ה-yy: אין איבר חופשי, ולכן f(0)=0f(0)=0. הנקודה (0,0)(0,0).

2. ציר ה-xx: פותרים x3−4x2−5x=0x^3-4x^2-5x=0. מוציאים גורם משותף: x(x2−4x−5)=0x(x^2-4x-5)=0.

3. x=0x=0, או x2−4x−5=(x−5)(x+1)=0x^2-4x-5=(x-5)(x+1)=0, כלומר x=5x=5 או x=−1x=-1.

4. הנקודה (0,0)(0,0) היא גם נקודת החיתוך עם ציר ה-yy וגם אחת מנקודות החיתוך עם ציר ה-xx.

תשובה

ציר ה-yy: (0,0)(0,0). ציר ה-xx: (−1,0)(-1,0), (0,0)(0,0), (5,0)(5,0).

דוגמה ב - משוואה דו-ריבועית: הצבה t=x2t=x^2

מצאו את נקודות החיתוך של גרף הפונקציה f(x)=x4−5x2+4f(x)=x^4-5x^2+4 עם הצירים.

פתרון

1. ציר ה-yy: f(0)=4f(0)=4. הנקודה (0,4)(0,4).

2. ציר ה-xx: פותרים x4−5x2+4=0x^4-5x^2+4=0. מציבים t=x2t=x^2: t2−5t+4=0t^2-5t+4=0, כלומר (t−1)(t−4)=0(t-1)(t-4)=0.

3. t=1t=1: x2=1x^2=1, ולכן x=±1x=\pm1. t=4t=4: x2=4x^2=4, ולכן x=±2x=\pm2.

-2-1123-4-22468(-2,0)(-1,0)(1,0)(2,0)(0,4)
תשובה

ציר ה-yy: (0,4)(0,4). ציר ה-xx: (−2,0)(-2,0), (−1,0)(-1,0), (1,0)(1,0), (2,0)(2,0).

שאלות פתוחות על נקודות חיתוך של פולינום עם הצירים

2. תחומי עלייה וירידה בעזרת הנגזרת

פונקציה עולה ופונקציה יורדת בקטע

כשהולכים לאורך הגרף מ-xx קטן ל-xx גדול, יש קטעים שבהם הגרף עולה ויש קטעים שבהם הוא יורד. הנגזרת מאפשרת למצוא את הקטעים האלה בדיוק, בלי לסרטט.

במדויק: ff עולה בקטע אם לכל שני מספרים x1<x2x_1<x_2 בקטע מתקיים f(x1)<f(x2)f(x_1)<f(x_2). ff יורדת בקטע אם לכל x1<x2x_1<x_2 בקטע מתקיים f(x1)>f(x2)f(x_1)>f(x_2). תחומי העלייה והירידה של ff הם הקטעים שבהם היא עולה ושבהם היא יורדת.

בגרף של f(x)=x3−3x2f(x)=x^3-3x^2 המשיקים בקטע x<0x<0 ובקטע x>2x>2 עולים (שיפוע חיובי), והגרף עולה. בקטע 0<x<20<x<2 המשיקים יורדים (שיפוע שלילי), והגרף יורד. בנקודות (0,0)(0,0) ו-(2,−4)(2,-4) המשיק אופקי: שם f′(x)=0f'(x)=0.

-1123-6-4-224(0,0)(2,-4)

סימן הנגזרת קובע עלייה וירידה

סימן f′(x)f'(x) בכל הקטעמה עושה ff בקטע
f′(x)>0f'(x)>0עולה
f′(x)<0f'(x)<0יורדת

הכלל נשאר נכון גם אם f′(x)=0f'(x)=0 רק בנקודות בודדות בקטע: f(x)=x3f(x)=x^3 עולה לכל xx, אף ש-f′(0)=0f'(0)=0.

דרך הפתרון

מציאת תחומי עלייה וירידה של פולינום

כשנתון פולינום f(x)f(x):

1. גוזרים: מוצאים את f′(x)f'(x), ואם אפשר מפרקים לגורמים.

2. פותרים f′(x)=0f'(x)=0.

3. מסדרים את הפתרונות על ציר המספרים. הם מחלקים אותו לקטעים.

4. בכל קטע מציבים מספר אחד ב-f′(x)f'(x) ורושמים את הסימן.

5. f′>0f'>0: תחום עלייה. f′<0f'<0: תחום ירידה.

שים לב

את מספר הבדיקה מציבים ב-f′(x)f'(x), לא ב-f(x)f(x): הסימן של ff אומר אם הגרף מעל ציר ה-xx, לא אם הוא עולה.

שים לב

תחומי עלייה וירידה הם קטעים של ערכי xx. כותבים למשל "עולה ב-−1<x<3-1<x<3", לא ערכים של yy.

דוגמה - נגזרת עם שני שורשים ומקדם מוביל שלילי

מצאו את תחומי העלייה והירידה של הפונקציה f(x)=−x3+6x2−9x+5f(x)=-x^3+6x^2-9x+5.

פתרון

1. גוזרים: f′(x)=−3x2+12x−9=−3(x2−4x+3)=−3(x−1)(x−3)f'(x)=-3x^2+12x-9=-3(x^2-4x+3)=-3(x-1)(x-3).

2. f′(x)=0f'(x)=0 כאשר x=1x=1 או x=3x=3.

3. בודקים מספר בכל קטע: f′(0)=−9<0f'(0)=-9<0, f′(2)=3>0f'(2)=3>0, f′(4)=−9<0f'(4)=-9<0.

xxx<1x<1111<x<31<x<333x>3x>3
f′(x)f'(x)−-00++00−-
f(x)f(x)יורדתעולהיורדת

4. בגרף רואים את שלושת הקטעים. בנקודות (1,1)(1,1) ו-(3,5)(3,5) המשיק אופקי.

-112345-2246810(3,5)
תשובה

עולה ב-1<x<31<x<3. יורדת ב-x<1x<1 וב-x>3x>3.

שאלות פתוחות על תחומי עלייה וירידה בעזרת הנגזרת

3. נקודות קיצון מקומיות: מציאה

נקודת קיצון מקומית

בנקודות שבהן הגרף עובר מעלייה לירידה הוא מגיע ל"פסגה", ובנקודות שבהן הוא עובר מירידה לעלייה הוא מגיע ל"עמק". הנקודות האלה נקראות נקודות קיצון.

במדויק: הנקודה (x0,f(x0))(x_0,f(x_0)) היא נקודת מקסימום מקומי של ff אם יש קטע פתוח סביב x0x_0 כך שלכל xx בקטע הזה שנמצא בתחום ההגדרה מתקיים f(x)≤f(x0)f(x)\le f(x_0). היא נקודת מינימום מקומי אם יש קטע כזה שבו f(x)≥f(x0)f(x)\ge f(x_0) לכל xx בתחום. נקודת מקסימום ונקודת מינימום נקראות נקודות קיצון, ו-f(x0)f(x_0) נקרא ערך הקיצון.

"מקומי" פירושו שמשווים רק לנקודות קרובות. בגרף של f(x)=x3−3xf(x)=x^3-3x הנקודה (−1,2)(-1,2) היא מקסימום מקומי, אף שעבור x>2x>2 הפונקציה מקבלת ערכים גדולים מ-22. הנקודה (1,−2)(1,-2) היא מינימום מקומי.

בשתי הנקודות המשיק אופקי. אבל משיק אופקי לא מבטיח קיצון: ב-g(x)=x3g(x)=x^3 המשיק ב-(0,0)(0,0) אופקי, והגרף עולה משני הצדדים שלו.

-2-112-4-224(-1,2)(1,-2)
-2.0-1.5-1.0-0.50.51.01.52.0-4-224(0,0)

בנקודת קיצון הנגזרת מתאפסת

אם (x0,f(x0))(x_0,f(x_0)) היא נקודת קיצון של פולינום, ו-x0x_0 אינו קצה של תחום ההגדרה, אז f′(x0)=0f'(x_0)=0: המשיק בנקודה אופקי. לכן את נקודות הקיצון מחפשים רק בין הפתרונות של f′(x)=0f'(x)=0. פתרונות אלה נקראים נקודות חשודות לקיצון.

מתי נקודה חשודה היא נקודת קיצון

•אם f′(x)f'(x) מחליפה סימן ב-x0x_0, יש ב-x0x_0 נקודת קיצון.

•אם f′(x)f'(x) לא מחליפה סימן ב-x0x_0, אין שם קיצון: הפונקציה עולה משני הצדדים או יורדת משני הצדדים.

דרך הפתרון

מציאת נקודות הקיצון של פולינום

כשנתון פולינום f(x)f(x):

1. גוזרים ומפרקים את f′(x)f'(x) לגורמים.

2. פותרים f′(x)=0f'(x)=0: אלה הנקודות החשודות לקיצון.

3. בודקים בכל נקודה חשודה אם f′f' מחליפה סימן (מציבים ב-f′f' מספר מכל צד).

4. לכל נקודה שבה יש קיצון מחשבים את שיעור ה-yy: מציבים ב-f(x)f(x).

שים לב

את שיעור ה-yy של נקודת הקיצון מחשבים בהצבה ב-f(x)f(x), לא ב-f′(x)f'(x). ב-f′f' ההצבה תמיד נותנת 00.

שים לב

גורם בריבוע ב-f′(x)f'(x), כמו x2x^2 ב-4x2(x−3)4x^2(x-3), לא מחליף סימן. בשורש שלו בדרך כלל אין קיצון, אבל עדיין בודקים את הסימן משני הצדדים.

דוגמה - נקודה חשודה שאינה נקודת קיצון

מצאו את נקודות הקיצון של הפונקציה f(x)=x4−4x3f(x)=x^4-4x^3.

פתרון

1. גוזרים: f′(x)=4x3−12x2=4x2(x−3)f'(x)=4x^3-12x^2=4x^2(x-3).

2. f′(x)=0f'(x)=0 כאשר x=0x=0 או x=3x=3. אלה הנקודות החשודות.

3. ב-x=0x=0: f′(−1)=−16<0f'(-1)=-16<0 ו-f′(1)=−8<0f'(1)=-8<0. הסימן לא מתחלף, ולכן אין שם קיצון.

4. ב-x=3x=3: f′(1)=−8<0f'(1)=-8<0 ו-f′(4)=64>0f'(4)=64>0. הסימן מתחלף, ולכן יש שם קיצון: הפונקציה יורדת ואז עולה, כלומר מינימום.

5. f(3)=81−108=−27f(3)=81-108=-27.

-11234-30-20-101020(0,0)(3,-27)
תשובה

נקודת קיצון אחת: מינימום (3,−27)(3,-27). ב-x=0x=0 אין קיצון.

שאלות פתוחות על נקודות קיצון מקומיות: מציאה

4. קביעת סוג הקיצון: טבלת סימני הנגזרת וערכי הפונקציה

סוג הקיצון וטבלת הסימנים

אחרי שמצאנו נקודה שבה יש קיצון, צריך לדעת אם היא "פסגה" או "עמק". את זה קובעים לפי מה שהפונקציה עושה לפני הנקודה ואחריה.

במדויק: טבלת הסימנים של הנגזרת היא טבלה שבשורה של xx רשומות הנקודות החשודות לקיצון לפי הסדר, והקטעים שהן מחלקות אליהם את תחום ההגדרה: לפני הראשונה, בין כל שתיים סמוכות, ואחרי האחרונה. בשורה של f′(x)f'(x) רשום הסימן של הנגזרת בכל קטע (00 בנקודות החשודות), ובשורה של f(x)f(x) רשום אם הפונקציה עולה או יורדת בכל קטע, וסוג הנקודה בכל נקודה חשודה.

כך נראית טבלה של פונקציה שעולה, יורדת ושוב עולה. הסימן של f′f' בכל קטע נקבע מהצבה של מספר אחד מהקטע. בין שתי נקודות חשודות סמוכות הסימן לא משתנה, כי f′f' היא פולינום ומחליפה סימן רק בשורשים שלה.

xxx<−1x<-1−1-1−1<x<2-1<x<222x>2x>2
f′(x)f'(x)++00−-00++
f(x)f(x)עולהמקסימוםיורדתמינימוםעולה

קביעת סוג הקיצון לפי סימן הנגזרת

הסימן של f′f' לפני x0x_0הסימן של f′f' אחרי x0x_0הנקודה (x0,f(x0))(x_0,f(x_0))
++ (עולה)−- (יורדת)מקסימום
−- (יורדת)++ (עולה)מינימום
אותו סימןאותו סימןאין קיצון
דרך הפתרון

סוג הקיצון בטבלת סימנים

כשנמצאו כל הנקודות החשודות לקיצון של פולינום ff:

1. בונים טבלה: בשורה של xx הנקודות החשודות והקטעים שהן יוצרות, כולל הקטע שלפני הראשונה והקטע שאחרי האחרונה.

2. מציבים ב-f′(x)f'(x) מספר אחד מכל קטע ורושמים את הסימן.

3. בשורה של f(x)f(x) רושמים "עולה" או "יורדת" בכל קטע.

4. קובעים את סוג כל נקודה חשודה לפי הכלל, ומחשבים את שיעור ה-yy בהצבה ב-f(x)f(x).

דרך הפתרון

סוג הקיצון בעזרת ערכי הפונקציה

כשנמצאו כל הנקודות החשודות לקיצון של פולינום ff:

1. בוחרים מספר בכל קטע שבין נקודות חשודות סמוכות, ומספר לפני הראשונה ואחרי האחרונה.

2. מחשבים את ff בכל נקודה חשודה ובמספרים שנבחרו.

3. לכל נקודה חשודה x0x_0 משווים את f(x0)f(x_0) לערכים במספרים משני צדיה: גדול משניהם - מקסימום; קטן משניהם - מינימום; בין שניהם - אין קיצון.

שים לב

בדרך של ערכי הפונקציה חייבים שבין המספר שנבחר לבין x0x_0 לא תהיה נקודה חשודה אחרת. רק אז הפונקציה עולה או יורדת לאורך כל הדרך ביניהם, וההשוואה נכונה.

שים לב

מקסימום מקומי לא חייב להיות גבוה ממינימום מקומי של אותה פונקציה. כל נקודה משווים רק לסביבה שלה.

דוגמה א - סוג הקיצון בטבלת סימני הנגזרת

מצאו את נקודות הקיצון של הפונקציה f(x)=2x3−3x2−12x+5f(x)=2x^3-3x^2-12x+5 וקבעו את סוגן.

פתרון

1. גוזרים: f′(x)=6x2−6x−12=6(x−2)(x+1)f'(x)=6x^2-6x-12=6(x-2)(x+1).

2. f′(x)=0f'(x)=0 כאשר x=−1x=-1 או x=2x=2.

3. מספרי בדיקה: f′(−2)=24>0f'(-2)=24>0, f′(0)=−12<0f'(0)=-12<0, f′(3)=24>0f'(3)=24>0.

xxx<−1x<-1−1-1−1<x<2-1<x<222x>2x>2
f′(x)f'(x)++00−-00++
f(x)f(x)עולהמקסימוםיורדתמינימוםעולה

4. שיעורי yy: f(−1)=−2−3+12+5=12f(-1)=-2-3+12+5=12, f(2)=16−12−24+5=−15f(2)=16-12-24+5=-15.

-3-2-11234-15-10-5510(-1,12)(2,-15)
תשובה

מקסימום (−1,12)(-1,12), מינימום (2,−15)(2,-15).

דוגמה ב - שלוש נקודות חשודות: השוואת ערכי הפונקציה

מצאו את נקודות הקיצון של הפונקציה f(x)=−3x4+4x3+12x2f(x)=-3x^4+4x^3+12x^2 וקבעו את סוגן בעזרת ערכי הפונקציה.

פתרון

1. גוזרים: f′(x)=−12x3+12x2+24x=−12x(x2−x−2)=−12x(x−2)(x+1)f'(x)=-12x^3+12x^2+24x=-12x(x^2-x-2)=-12x(x-2)(x+1).

2. הנקודות החשודות: x=−1x=-1, x=0x=0, x=2x=2.

3. ערכים בנקודות החשודות: f(−1)=−3−4+12=5f(-1)=-3-4+12=5, f(0)=0f(0)=0, f(2)=−48+32+48=32f(2)=-48+32+48=32.

4. מספר בכל קטע: f(−2)=−32f(-2)=-32, f(−12)=3716f(-\frac12)=\frac{37}{16}, f(1)=13f(1)=13, f(3)=−27f(3)=-27.

5. x=−1x=-1: f(−1)=5f(-1)=5 גדול מ-f(−2)=−32f(-2)=-32 ומ-f(−12)=3716f(-\frac12)=\frac{37}{16}. מקסימום.

6. x=0x=0: f(0)=0f(0)=0 קטן מ-f(−12)=3716f(-\frac12)=\frac{37}{16} ומ-f(1)=13f(1)=13. מינימום.

7. x=2x=2: f(2)=32f(2)=32 גדול מ-f(1)=13f(1)=13 ומ-f(3)=−27f(3)=-27. מקסימום.

-112102030(-1,5)(2,32)
תשובה

מקסימום (−1,5)(-1,5), מינימום (0,0)(0,0), מקסימום (2,32)(2,32).

שאלות פתוחות על קביעת סוג הקיצון: טבלת סימני הנגזרת וערכי הפונקציה

5. קיצון מוחלט וקיצון בקצה של תחום סגור

תחום סגור, קיצון בקצה וקיצון מוחלט

לפעמים מסתכלים על פולינום רק בקטע מסוים, למשל 1≤x≤51\le x\le5. אז לגרף יש שתי נקודות קצה, וגם הן יכולות להיות נקודות קיצון. אפשר גם לשאול מהו הערך הגדול ביותר והקטן ביותר של הפונקציה בכל הקטע.

במדויק: תחום סגור הוא קטע a≤x≤ba\le x\le b, שכולל את שני הקצוות. כשהפונקציה מוגדרת רק בו, משווים כל נקודה רק לנקודות שבתחום, ולכן גם נקודת קצה יכולה להיות נקודת קיצון מקומי (קיצון בקצה). הנקודה (x0,f(x0))(x_0,f(x_0)) היא מקסימום מוחלט אם f(x0)≥f(x)f(x_0)\ge f(x) לכל xx בתחום ההגדרה, ומינימום מוחלט אם f(x0)≤f(x)f(x_0)\le f(x) לכל xx בתחום. f(x0)f(x_0) נקרא אז הערך הגדול ביותר או הערך הקטן ביותר של ff.

בגרף של f(x)=x2−4xf(x)=x^2-4x בתחום 1≤x≤51\le x\le5 יש שלוש נקודות קיצון: מינימום (2,−4)(2,-4) בתוך התחום, ושתי נקודות מקסימום בקצוות: (1,−3)(1,-3) ו-(5,5)(5,5). המינימום המוחלט הוא (2,−4)(2,-4), והמקסימום המוחלט הוא (5,5)(5,5). הנקודה (1,−3)(1,-3) היא מקסימום מקומי בלבד: מיד אחריה הפונקציה יורדת.

123456-4-2246(1,-3)(5,5)

סוג הקיצון בקצה של תחום סגור

הקצההפונקציה ליד הקצהסוג הקיצון בקצה
x=ax=a (הקצה הקטן)עולה מיד אחריומינימום
x=ax=a (הקצה הקטן)יורדת מיד אחריומקסימום
x=bx=b (הקצה הגדול)עולה עד אליומקסימום
x=bx=b (הקצה הגדול)יורדת עד אליומינימום

הערך הגדול ביותר והקטן ביותר בתחום סגור

לפולינום בתחום סגור a≤x≤ba\le x\le b יש תמיד ערך גדול ביותר וערך קטן ביותר. כל אחד מהם מתקבל בנקודת קיצון בתוך התחום או באחד הקצוות.

דרך הפתרון

קיצון מוחלט של פולינום בתחום סגור

כשנתון פולינום ff בתחום a≤x≤ba\le x\le b:

1. פותרים f′(x)=0f'(x)=0 ומשאירים רק את הפתרונות שבתוך התחום.

2. מחשבים את ff בפתרונות האלה ובשני הקצוות aa ו-bb.

3. הערך הגדול ביותר מבין כולם הוא המקסימום המוחלט, והקטן ביותר הוא המינימום המוחלט.

4. אם נשאלים גם על סוג הקצוות: קובעים לפי סימן f′f' ליד כל קצה.

שים לב

פתרון של f′(x)=0f'(x)=0 שנמצא מחוץ לתחום לא נבדק: הפונקציה לא מוגדרת שם.

שים לב

בלי תחום סגור ייתכן שאין ערך גדול ביותר: ל-x3−3xx^3-3x, המוגדרת לכל xx, אין, כי עבור xx גדולים הערכים גדלים בלי גבול. המקסימום (−1,2)(-1,2) הוא מקומי בלבד.

דוגמה - קיצון מוחלט וסוג הקיצון בקצוות

הפונקציה f(x)=x3−3x2−9x+2f(x)=x^3-3x^2-9x+2 מוגדרת בתחום −2≤x≤4-2\le x\le4.

א. מצאו את נקודות הקיצון של ff, כולל נקודות הקצה, וקבעו את סוגן.

ב. מצאו את הערך הגדול ביותר ואת הערך הקטן ביותר של ff בתחום.

פתרון

1. גוזרים: f′(x)=3x2−6x−9=3(x−3)(x+1)f'(x)=3x^2-6x-9=3(x-3)(x+1). f′(x)=0f'(x)=0 כאשר x=−1x=-1 או x=3x=3. שתיהן בתוך התחום.

2. סימנים בתחום: f′(−1.5)=6.75>0f'(-1.5)=6.75>0, f′(0)=−9<0f'(0)=-9<0, f′(3.5)=6.75>0f'(3.5)=6.75>0.

xx−2-2−2<x<−1-2<x<-1−1-1−1<x<3-1<x<3333<x<43<x<444
f′(x)f'(x)++00−-00++
f(x)f(x)מינימום בקצהעולהמקסימוםיורדתמינימוםעולהמקסימום בקצה

3. ערכים: f(−2)=−8−12+18+2=0f(-2)=-8-12+18+2=0, f(−1)=−1−3+9+2=7f(-1)=-1-3+9+2=7, f(3)=27−27−27+2=−25f(3)=27-27-27+2=-25, f(4)=64−48−36+2=−18f(4)=64-48-36+2=-18.

4. הגדול ביותר מבין 0,7,−25,−180,7,-25,-18 הוא 77, והקטן ביותר הוא −25-25.

-2-11234-25-20-15-10-55(-1,7)(4,-18)
תשובה

א. מינימום בקצה (−2,0)(-2,0), מקסימום (−1,7)(-1,7), מינימום (3,−25)(3,-25), מקסימום בקצה (4,−18)(4,-18). ב. הערך הגדול ביותר 77 (ב-x=−1x=-1), הערך הקטן ביותר −25-25 (ב-x=3x=3).

שאלות פתוחות על קיצון מוחלט וקיצון בקצה של תחום סגור

6. חקירה מלאה וסרטוט סקיצה

סקיצה של גרף מתוך החקירה

אחרי שאספנו את כל התכונות של הפונקציה, מחברים אותן לתמונה אחת: מסמנים את הנקודות החשובות, ומעבירים ביניהן קו שעולה ויורד בדיוק לפי מה שמצאנו.

במדויק: סקיצה של גרף היא סרטוט שאינו מדויק בקנה מידה, אבל מראה נכון את נקודות החיתוך עם הצירים, את נקודות הקיצון, ובכל קטע שבין שתי נקודות קיצון סמוכות (וגם לפני הראשונה ואחרי האחרונה) - אם הגרף עולה או יורד.

בסקיצה של f(x)=x3−6x2+9x=x(x−3)2f(x)=x^3-6x^2+9x=x(x-3)^2 רואים את כל מה שהחקירה נותנת: חיתוך עם הצירים ב-(0,0)(0,0) וב-(3,0)(3,0), מקסימום (1,4)(1,4), מינימום (3,0)(3,0) שנמצא על ציר ה-xx, עלייה ב-x<1x<1 וב-x>3x>3, וירידה ב-1<x<31<x<3.

-112345-4-2246(0,0)(1,4)(3,0)
דרך הפתרון

חקירה מלאה של פולינום

כשנתון פולינום f(x)f(x) ומבקשים לחקור אותו ולסרטט סקיצה:

1. תחום הגדרה: כל xx (אלא אם נתון תחום אחר).

2. זוגיות: בודקים אם ff זוגית או אי-זוגית.

3. חיתוך עם הצירים: (0,f(0))(0,f(0)), ופתרונות f(x)=0f(x)=0.

4. נגזרת: מוצאים f′(x)f'(x) ופותרים f′(x)=0f'(x)=0.

5. טבלת סימנים: תחומי עלייה וירידה, וסוג כל נקודה חשודה.

6. נקודות קיצון: שיעורי yy בהצבה ב-ff.

7. סקיצה: מסמנים את כל הנקודות, ומחברים לפי תחומי העלייה והירידה.

בדיקות התאמה בסקיצה

•בין שתי נקודות קיצון סמוכות הגרף רק עולה או רק יורד, ולכן מקסימום ומינימום מתחלפים.

•לפולינום ממעלה n≥1n\ge1 יש לכל היותר n−1n-1 נקודות קיצון שאינן בקצה של תחום, כי f′(x)f'(x) היא ממעלה n−1n-1.

•הגרף חותך את ציר ה-xx רק בנקודות שמצאנו ב-f(x)=0f(x)=0.

שים לב

אם שתי נקודות קיצון סמוכות נמצאות שתיהן מעל ציר ה-xx (או שתיהן מתחתיו), הגרף לא חותך את ציר ה-xx בקטע שביניהן. אם אחת מעל הציר והשנייה מתחתיו, הוא חותך אותו שם פעם אחת בדיוק. כך בודקים שלא פספסנו או הוספנו נקודת חיתוך.

דוגמה - פולינום ממעלה 3 עם שורש כפול

נתונה הפונקציה f(x)=−x3+3x+2f(x)=-x^3+3x+2.

א. מצאו את נקודות החיתוך עם הצירים. (היעזרו בכך ש-f(x)=−(x+1)2(x−2)f(x)=-(x+1)^2(x-2).)

ב. מצאו את נקודות הקיצון ואת תחומי העלייה והירידה.

ג. סרטטו סקיצה של גרף הפונקציה.

פתרון

1. תחום ההגדרה: כל xx. f(−x)=x3−3x+2f(-x)=x^3-3x+2 שונה מ-f(x)f(x) ומ-−f(x)-f(x), ולכן ff לא זוגית ולא אי-זוגית.

2. ציר ה-yy: f(0)=2f(0)=2. ציר ה-xx: −(x+1)2(x−2)=0-(x+1)^2(x-2)=0, ולכן x=−1x=-1 או x=2x=2.

3. גוזרים: f′(x)=−3x2+3=−3(x−1)(x+1)f'(x)=-3x^2+3=-3(x-1)(x+1). f′(x)=0f'(x)=0 כאשר x=±1x=\pm1.

4. סימנים: f′(−2)=−9<0f'(-2)=-9<0, f′(0)=3>0f'(0)=3>0, f′(2)=−9<0f'(2)=-9<0.

xxx<−1x<-1−1-1−1<x<1-1<x<111x>1x>1
f′(x)f'(x)−-00++00−-
f(x)f(x)יורדתמינימוםעולהמקסימוםיורדת

5. f(−1)=1−3+2=0f(-1)=1-3+2=0 ו-f(1)=−1+3+2=4f(1)=-1+3+2=4. המינימום (−1,0)(-1,0) הוא גם נקודת חיתוך עם ציר ה-xx: שם הגרף נוגע בציר.

6. סקיצה: יורדת עד (−1,0)(-1,0), עולה דרך (0,2)(0,2) עד (1,4)(1,4), ויורדת דרך (2,0)(2,0).

-2-1123-4-2246(0,2)(1,4)(2,0)
תשובה

א. (0,2)(0,2), (−1,0)(-1,0), (2,0)(2,0). ב. מינימום (−1,0)(-1,0), מקסימום (1,4)(1,4). עולה ב-−1<x<1-1<x<1, יורדת ב-x<−1x<-1 וב-x>1x>1. ג. ראו סקיצה.

שאלות פתוחות על חקירה מלאה וסרטוט סקיצה

7. זוגיות ואי-זוגיות בחקירת פולינום

פולינום זוגי ופולינום אי-זוגי

פונקציה זוגית היא פונקציה שהגרף שלה סימטרי ביחס לציר ה-yy, ופונקציה אי-זוגית היא פונקציה שהגרף שלה סימטרי ביחס לראשית הצירים. בפולינום קל לזהות את זה לפי החזקות של xx.

במדויק: ff זוגית אם f(−x)=f(x)f(-x)=f(x) לכל xx, ואי-זוגית אם f(−x)=−f(x)f(-x)=-f(x) לכל xx (לפולינום תחום ההגדרה הוא כל xx, ולכן הוא סימטרי). פולינום הוא זוגי בדיוק כשיש בו רק חזקות זוגיות של xx (האיבר החופשי נחשב חזקה זוגית, x0x^0), והוא אי-זוגי בדיוק כשיש בו רק חזקות אי-זוגיות של xx (ובפרט אין איבר חופשי).

f(x)=−x4+2x2+3f(x)=-x^4+2x^2+3 זוגית: נקודות המקסימום (−1,4)(-1,4) ו-(1,4)(1,4) הן תמונת ראי זו של זו ביחס לציר ה-yy, והמינימום (0,3)(0,3) נמצא על הציר. g(x)=x3−12xg(x)=x^3-12x אי-זוגית: המקסימום (−2,16)(-2,16) והמינימום (2,−16)(2,-16) סימטריים ביחס לראשית, והגרף עובר דרך (0,0)(0,0).

-2-112-6-4-2246(-1,4)(1,4)
-4-224-15-10-551015(-2,16)(2,-16)(0,0)

מה הזוגיות נותנת בחקירה

תכונהפולינום זוגיפולינום אי-זוגי
סימטריה של הגרףציר ה-yyראשית הצירים
נקודת קיצון (x0,y0)(x_0,y_0)גם (−x0,y0)(-x_0,y_0), מאותו סוגגם (−x0,−y0)(-x_0,-y_0), מהסוג ההפוך
חיתוך עם ציר ה-xx ב-x0x_0גם ב-−x0-x_0גם ב-−x0-x_0
ff עולה ב-p<x<qp<x<qיורדת ב-−q<x<−p-q<x<-pעולה ב-−q<x<−p-q<x<-p
הנקודה (0,0)(0,0)לא בהכרחתמיד על הגרף
דרך הפתרון

חקירה בעזרת זוגיות

כשנתון פולינום f(x)f(x):

1. בודקים את החזקות של xx (או מחשבים f(−x)f(-x)): רק זוגיות - ff זוגית; רק אי-זוגיות - ff אי-זוגית.

2. חוקרים רק את x≥0x\ge0: חיתוכים, נקודות קיצון, עלייה וירידה.

3. משלימים את x<0x<0 לפי הטבלה: שיקוף בציר ה-yy לזוגית, סימטריה בראשית לאי-זוגית.

שים לב

x3−3x+1x^3-3x+1 אינו אי-זוגי: האיבר החופשי 11 הוא חזקה זוגית (x0x^0). גם x3+x2x^3+x^2 אינו זוגי ואינו אי-זוגי.

שים לב

f(1)=f(−1)f(1)=f(-1) לא מוכיח זוגיות. צריך f(−x)=f(x)f(-x)=f(x) לכל xx: ל-x3+x2−xx^3+x^2-x מתקיים f(1)=f(−1)=1f(1)=f(-1)=1, אבל f(2)=10f(2)=10 ו-f(−2)=−2f(-2)=-2.

דוגמה - פולינום זוגי: חוקרים רק את x≥0x\ge0

נתונה הפונקציה f(x)=x4−8x2+7f(x)=x^4-8x^2+7.

א. הראו ש-ff זוגית.

ב. מצאו את נקודות הקיצון ואת תחומי העלייה והירידה, בעזרת הזוגיות.

פתרון

1. f(−x)=(−x)4−8(−x)2+7=x4−8x2+7=f(x)f(-x)=(-x)^4-8(-x)^2+7=x^4-8x^2+7=f(x) לכל xx, ולכן ff זוגית.

2. גוזרים: f′(x)=4x3−16x=4x(x−2)(x+2)f'(x)=4x^3-16x=4x(x-2)(x+2). עבור x≥0x\ge0: f′(x)=0f'(x)=0 כאשר x=0x=0 או x=2x=2.

3. ב-x≥0x\ge0: f′(1)=−12<0f'(1)=-12<0 ו-f′(3)=60>0f'(3)=60>0. יורדת ב-0<x<20<x<2 ועולה ב-x>2x>2. לכן (2,f(2))=(2,−9)(2,f(2))=(2,-9) מינימום.

4. משלימים בשיקוף בציר ה-yy: (−2,−9)(-2,-9) גם מינימום, ff עולה ב-−2<x<0-2<x<0 ויורדת ב-x<−2x<-2.

5. ב-x=0x=0 הפונקציה עולה לפני ויורדת אחרי: (0,7)(0,7) מקסימום.

-3-2-1123-10-551015(0,7)
תשובה

ב. מינימום (−2,−9)(-2,-9) ו-(2,−9)(2,-9), מקסימום (0,7)(0,7). עולה ב-−2<x<0-2<x<0 וב-x>2x>2, יורדת ב-x<−2x<-2 וב-0<x<20<x<2.

שאלות פתוחות על זוגיות ואי-זוגיות בחקירת פולינום

8. פולינום עם פרמטר: מציאת הפרמטר לפי נקודה או נקודת קיצון

פולינום עם פרמטר

לפעמים במקום מקדם מספרי כתובה אות, למשל f(x)=x3+axf(x)=x^3+ax. האות הזאת היא מספר שעוד לא ידוע לנו, ובכל שאלה מגלים אותו מתוך נתון על הגרף.

במדויק: פרמטר הוא אות בביטוי של הפונקציה שמייצגת מספר קבוע (לא משתנה כמו xx). לכל ערך של הפרמטר מתקבלת פונקציה אחרת, וכל הפונקציות האלה יחד נקראות משפחה של פונקציות.

במשפחה f(x)=x3+axf(x)=x^3+ax לכל ערך של aa יש גרף אחר: ל-a=−3a=-3 יש שתי נקודות קיצון, ל-a=0a=0 (הגרף המקווקו) ול-a=3a=3 (הגרף התלול ביותר בראשית) אין אף אחת. הנגזרת f′(x)=3x2+af'(x)=3x^2+a מסבירה את זה: רק כש-a<0a<0 יש ל-f′(x)=0f'(x)=0 שני פתרונות.

-2-112-6-4-2246
דרך הפתרון

מציאת פרמטר לפי נתון על הגרף

כשנתון פולינום עם פרמטר ונתון על הגרף שלו:

1. מתרגמים כל נתון למשוואה:

•הנקודה (x0,y0)(x_0,y_0) על הגרף: f(x0)=y0f(x_0)=y_0.

•ב-x0x_0 יש נקודת קיצון: f′(x0)=0f'(x_0)=0.

- (x0,y0)(x_0,y_0) נקודת קיצון: שתי משוואות, f′(x0)=0f'(x_0)=0 וגם f(x0)=y0f(x_0)=y_0.

2. צריך משוואה אחת לכל פרמטר. פותרים ומוצאים את הפרמטרים.

3. מציבים את הפרמטרים ב-ff ובודקים שהנתון באמת מתקיים, כולל סוג הקיצון אם הוא נתון.

שים לב

f′(x0)=0f'(x_0)=0 לא מבטיח קיצון, ולכן אחרי מציאת הפרמטר בודקים בטבלת סימנים. למשל ב-f(x)=x3+axf(x)=x^3+ax הנתון "ב-x=0x=0 יש קיצון" נותן a=0a=0, אבל ל-x3x^3 אין קיצון ב-00: אין ערך של aa שמתאים לנתון.

שים לב

בהצבה של x0x_0 ב-ff או ב-f′f' מתקבלת משוואה שבה הנעלם הוא הפרמטר. xx כבר לא נעלם בשלב הזה.

דוגמה א - פרמטר אחד לפי נקודה על הגרף

גרף הפונקציה f(x)=x3+ax2−9x+1f(x)=x^3+ax^2-9x+1 עובר דרך הנקודה (1,−4)(1,-4).

א. מצאו את aa.

ב. מצאו את נקודות הקיצון של ff וקבעו את סוגן.

פתרון

1. נתון: הנקודה (1,−4)(1,-4) על הגרף. המטרה: aa, ואחר כך נקודות הקיצון.

2. מציבים: f(1)=1+a−9+1=a−7=−4f(1)=1+a-9+1=a-7=-4, ולכן a=3a=3.

3. f(x)=x3+3x2−9x+1f(x)=x^3+3x^2-9x+1, ו-f′(x)=3x2+6x−9=3(x+3)(x−1)f'(x)=3x^2+6x-9=3(x+3)(x-1). f′(x)=0f'(x)=0 כאשר x=−3x=-3 או x=1x=1.

4. סימנים: f′(−4)=15>0f'(-4)=15>0, f′(0)=−9<0f'(0)=-9<0, f′(2)=15>0f'(2)=15>0. לכן ב-x=−3x=-3 מקסימום וב-x=1x=1 מינימום.

5. f(−3)=−27+27+27+1=28f(-3)=-27+27+27+1=28, f(1)=−4f(1)=-4. הנקודה הנתונה (1,−4)(1,-4) היא נקודת המינימום.

-4-22-551015202530(-3,28)
תשובה

א. a=3a=3. ב. מקסימום (−3,28)(-3,28), מינימום (1,−4)(1,-4).

דוגמה ב - שני פרמטרים לפי נקודת קיצון נתונה

לפונקציה f(x)=x3+ax2+bxf(x)=x^3+ax^2+bx יש נקודת קיצון (1,−4)(1,-4). מצאו את aa ואת bb, וקבעו את סוג הקיצון בנקודה הזאת.

פתרון

1. נתון: (1,−4)(1,-4) נקודת קיצון. יש שני פרמטרים, ולכן צריך שתי משוואות.

2. f′(x)=3x2+2ax+bf'(x)=3x^2+2ax+b. קיצון ב-x=1x=1: f′(1)=3+2a+b=0f'(1)=3+2a+b=0.

3. הנקודה על הגרף: f(1)=1+a+b=−4f(1)=1+a+b=-4, כלומר a+b=−5a+b=-5.

4. משוואת הקיצון היא 2a+b=−32a+b=-3. מחסרים ממנה את a+b=−5a+b=-5 ומקבלים a=2a=2, ואז b=−7b=-7.

5. בדיקה: f′(x)=3x2+4x−7=(3x+7)(x−1)f'(x)=3x^2+4x-7=(3x+7)(x-1). f′(0)=−7<0f'(0)=-7<0 ו-f′(2)=13>0f'(2)=13>0: ב-x=1x=1 הסימן מתחלף מ-−- ל-++, כלומר מינימום. f(1)=1+2−7=−4f(1)=1+2-7=-4, כנדרש.

-4-3-2-1123-551015
תשובה

a=2a=2, b=−7b=-7. (1,−4)(1,-4) היא נקודת מינימום.

שאלות פתוחות על פולינום עם פרמטר: מציאת הפרמטר לפי נקודה או נקודת קיצון

9. מספר הפתרונות של f(x)=k מתוך החקירה

פתרונות f(x)=kf(x)=k וישר אופקי

לא כל משוואה אפשר לפתור אלגברית, אבל לפעמים מספיק לדעת כמה פתרונות יש לה. כאן החקירה עוזרת: הפתרונות של f(x)=kf(x)=k הם המקומות שבהם הגרף פוגש את הישר האופקי y=ky=k.

במדויק: הפתרונות של המשוואה f(x)=kf(x)=k הם שיעורי ה-xx של נקודות החיתוך של הגרף של ff עם הישר y=ky=k. לכן מספר הפתרונות שווה למספר נקודות החיתוך האלה (נקודה שבה הישר רק נוגע בגרף נספרת גם היא).

לפונקציה f(x)=x3−9x2+24x−10f(x)=x^3-9x^2+24x-10 יש מקסימום (2,10)(2,10) ומינימום (4,6)(4,6). הישר y=10y=10 פוגש את הגרף בשתי נקודות: בנקודת המקסימום, שבה הוא משיק לגרף, וב-(5,10)(5,10). הישר y=8y=8, שנמצא בין שני ערכי הקיצון, פוגש את הגרף בשלוש נקודות.

1234562468101214(2,10)(5,10)
דרך הפתרון

מספר הפתרונות של f(x)=kf(x)=k מתוך החקירה

כשנתון פולינום ff ושואלים כמה פתרונות יש ל-f(x)=kf(x)=k:

1. חוקרים את ff: נקודות קיצון ותחומי עלייה וירידה.

2. קובעים לאן הגרף הולך כש-xx גדל מאוד וכש-xx קטן מאוד (לפי האיבר עם החזקה הגבוהה ביותר).

3. מסרטטים סקיצה, ומזיזים ישר אופקי y=ky=k מלמטה למעלה.

4. סופרים את נקודות החיתוך. המספר משתנה רק כש-kk עובר דרך ערך של נקודת קיצון, ולכן בודקים כל ערך קיצון בנפרד ואת התחומים שביניהם.

פולינום ממעלה 3 עם שתי נקודות קיצון

אם לפולינום ממעלה 3 יש מקסימום מקומי שערכו MM ומינימום מקומי שערכו mm (תמיד m<Mm<M):

ערך kkמספר הפתרונות של f(x)=kf(x)=k
k>Mk>M או k<mk<m11
k=Mk=M או k=mk=m22
m<k<Mm<k<M33
שים לב

kk ששווה לערך קיצון הוא מקרה נפרד: שם הישר משיק לגרף בנקודת הקיצון, ומספר הפתרונות שונה מאשר בתחומים שמסביב.

דוגמה - מספר הפתרונות לפי ערכי הקיצון

נתונה הפונקציה f(x)=2x3+3x2−12xf(x)=2x^3+3x^2-12x.

א. מצאו את נקודות הקיצון של ff.

ב. לאילו ערכים של kk יש למשוואה f(x)=kf(x)=k שלושה פתרונות?

ג. לאילו ערכים של kk יש למשוואה פתרון אחד בלבד?

פתרון

1. f′(x)=6x2+6x−12=6(x+2)(x−1)f'(x)=6x^2+6x-12=6(x+2)(x-1). f′(x)=0f'(x)=0 כאשר x=−2x=-2 או x=1x=1.

2. סימנים: f′(−3)=24>0f'(-3)=24>0, f′(0)=−12<0f'(0)=-12<0, f′(2)=24>0f'(2)=24>0. לכן ב-x=−2x=-2 מקסימום וב-x=1x=1 מינימום.

3. f(−2)=−16+12+24=20f(-2)=-16+12+24=20, f(1)=2+3−12=−7f(1)=2+3-12=-7.

4. המקדם המוביל חיובי: כש-xx קטן מאוד הגרף יורד מאוד, וכש-xx גדל מאוד הוא עולה מאוד.

5. ישר אופקי בין −7-7 ל-2020 חותך את הגרף שלוש פעמים. ישר מעל 2020 או מתחת ל-−7-7 חותך פעם אחת.

-4-3-2-1123-15-10-5510152025(-2,20)
תשובה

א. מקסימום (−2,20)(-2,20), מינימום (1,−7)(1,-7). ב. −7<k<20-7<k<20. ג. k>20k>20 או k<−7k<-7.

שאלות פתוחות על מספר הפתרונות של f(x)=k מתוך החקירה

10. פתרון אי-שוויונות מתוך החקירה

אי-שוויון מתוך החקירה

גם אי-שוויונות אפשר לפתור בעזרת החקירה. f(x)>0f(x)>0 אומר שהגרף מעל ציר ה-xx, ואם הערך הקטן ביותר של ff אינו שלילי - הגרף אף פעם לא יורד מתחת לציר.

במדויק: הפתרון של אי-השוויון f(x)>0f(x)>0 הוא קבוצת כל ערכי xx שבהם הגרף של ff נמצא מעל ציר ה-xx (ו-f(x)<0f(x)<0: מתחתיו). אם הערך הקטן ביותר של ff בתחום מסוים הוא mm, אז f(x)≥mf(x)\ge m לכל xx בתחום הזה.

לפונקציה f(x)=x4−4x+3f(x)=x^4-4x+3 יש נקודת קיצון אחת, מינימום (1,0)(1,0), והיא יורדת לפניה ועולה אחריה. לכן הערך הקטן ביותר של ff הוא 00, ומכאן x4−4x+3≥0x^4-4x+3\ge0 לכל xx, עם שוויון רק ב-x=1x=1.

-2-112-22468101214(0,3)
דרך הפתרון

פתרון f(x)>0f(x)>0 או f(x)<0f(x)<0 מתוך החקירה

כשנתון פולינום ff:

1. מוצאים את נקודות החיתוך עם ציר ה-xx ואת נקודות הקיצון.

2. מסרטטים סקיצה.

3. קוראים מהסקיצה את הקטעים שבהם הגרף מעל ציר ה-xx (f>0f>0) או מתחתיו (f<0f<0).

4. ב-≥\ge או ≤\le מוסיפים את נקודות החיתוך עם ציר ה-xx.

דרך הפתרון

הוכחת אי-שוויון בעזרת הערך הקטן ביותר

כשצריך להוכיח ש-f(x)≥g(x)f(x)\ge g(x) לכל xx בתחום מסוים:

1. מעבירים אגף: h(x)=f(x)−g(x)h(x)=f(x)-g(x), וצריך להראות ש-h(x)≥0h(x)\ge0.

2. חוקרים את hh בתחום: נקודות קיצון, וערכים בקצוות התחום אם יש.

3. מראים שהערך הקטן ביותר של hh בתחום אינו שלילי.

4. מסיקים: h(x)≥0h(x)\ge0, כלומר f(x)≥g(x)f(x)\ge g(x) בכל התחום.

שים לב

נקודת קיצון שנמצאת על ציר ה-xx (הגרף נוגע בציר) אינה פתרון של f(x)>0f(x)>0, אבל היא פתרון של f(x)≥0f(x)\ge0.

דוגמה א - גרף שנוגע בציר: f(x)>0f(x)>0 מתוך הסקיצה

נתונה הפונקציה f(x)=x3−12x+16f(x)=x^3-12x+16.

א. מצאו את נקודות הקיצון של ff ואת נקודות החיתוך שלה עם ציר ה-xx. (היעזרו בכך ש-f(x)=(x−2)2(x+4)f(x)=(x-2)^2(x+4).)

ב. פתרו את אי-השוויון f(x)>0f(x)>0.

פתרון

1. f′(x)=3x2−12=3(x−2)(x+2)f'(x)=3x^2-12=3(x-2)(x+2). f′(x)=0f'(x)=0 כאשר x=±2x=\pm2.

2. סימנים: f′(−3)=15>0f'(-3)=15>0, f′(0)=−12<0f'(0)=-12<0, f′(3)=15>0f'(3)=15>0. לכן (−2,f(−2))=(−2,32)(-2,f(-2))=(-2,32) מקסימום, (2,f(2))=(2,0)(2,f(2))=(2,0) מינימום.

3. ציר ה-xx: (x−2)2(x+4)=0(x-2)^2(x+4)=0, ולכן x=−4x=-4 או x=2x=2. המינימום (2,0)(2,0) נמצא על הציר: שם הגרף נוגע בציר ולא חוצה אותו.

4. מהסקיצה: הגרף מתחת לציר ב-x<−4x<-4, ומעליו בכל השאר חוץ מ-x=−4x=-4 ומ-x=2x=2.

-4-224-10102030(-4,0)(-2,32)
תשובה

−4<x<2-4<x<2 או x>2x>2.

דוגמה ב - הוכחת אי-שוויון בתחום x≥0x\ge0

הוכיחו שלכל x≥0x\ge0 מתקיים x3+2≥3xx^3+2\ge3x.

פתרון

1. נתון: x≥0x\ge0. המטרה: x3+2≥3xx^3+2\ge3x. מעבירים אגף: h(x)=x3−3x+2h(x)=x^3-3x+2, וצריך להראות ש-h(x)≥0h(x)\ge0 בתחום x≥0x\ge0.

2. h′(x)=3x2−3=3(x−1)(x+1)h'(x)=3x^2-3=3(x-1)(x+1). בתחום x≥0x\ge0 רק x=1x=1.

3. h′(0.5)=−2.25<0h'(0.5)=-2.25<0 ו-h′(2)=9>0h'(2)=9>0: hh יורדת ב-0<x<10<x<1 ועולה ב-x>1x>1.

4. לכן הערך הקטן ביותר של hh בתחום הוא h(1)=1−3+2=0h(1)=1-3+2=0 (בקצה h(0)=2h(0)=2, גדול יותר).

5. מכאן h(x)≥0h(x)\ge0 לכל x≥0x\ge0, כלומר x3+2≥3xx^3+2\ge3x.

-0.50.51.01.52.02.5-11234567(0,2)
תשובה

הערך הקטן ביותר של x3−3x+2x^3-3x+2 בתחום x≥0x\ge0 הוא 00 (ב-x=1x=1), ולכן x3+2≥3xx^3+2\ge3x לכל x≥0x\ge0.

שאלות פתוחות על פתרון אי-שוויונות מתוך החקירה

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.