תזכורת: מדדי מרכז
בכיתה י' למדתם לתאר קבוצת נתונים במספר אחד, שמראה סביב איזה ערך הנתונים נמצאים. המספר הזה נקרא מדד מרכז.
במדויק:
- הממוצע הוא סכום כל הנתונים חלקי מספר הנתונים. נתון שמופיע כמה פעמים נספר בסכום בכל פעם שהוא מופיע.
- החציון הוא הנתון האמצעי אחרי שמסדרים את הנתונים מהקטן לגדול. כשמספר הנתונים זוגי, החציון הוא הממוצע של שני הנתונים האמצעיים.
- השכיח הוא הערך שמופיע הכי הרבה פעמים. יכולים להיות כמה ערכים שכיחים.
למשל, בנתונים : הממוצע , החציון , והשכיח .
תזכורת: טבלת שכיחויות, דיאגרמת עמודות ודיאגרמת עיגול
כשנתון חוזר הרבה פעמים, לא כותבים אותו שוב ושוב. רושמים כל ערך פעם אחת, ולידו כמה פעמים הוא הופיע.
במדויק: השכיחות של ערך היא מספר הפעמים שהערך מופיע בנתונים. טבלת שכיחויות רושמת כל ערך ואת השכיחות שלו . מספר כל הנתונים הוא סכום השכיחויות: . בטבלת שכיחויות הממוצע הוא:
כאן , והממוצע שעות.
את אותם נתונים אפשר להציג גם בדיאגרמה:
•בדיאגרמת עמודות לכל ערך יש עמודה, והגובה שלה הוא השכיחות.
•בדיאגרמת עיגול לכל ערך יש גזרה. הגודל של הגזרה הוא החלק של הערך מכל הנתונים: מהתלמידים מתנדבים שעתיים בשבוע.
מדד פיזור
שתי קבוצות יכולות לקבל אותו ממוצע ובכל זאת להיות שונות מאוד. בקבוצה אחת כל הנתונים קרובים לממוצע, ובשנייה יש נתונים גבוהים מאוד ונמוכים מאוד. מדד המרכז לא מראה את ההבדל הזה.
במדויק: מדד פיזור הוא מספר שמתאר עד כמה הנתונים רחוקים מהממוצע שלהם. בנושא הזה מדד הפיזור הוא סטיית התקן, שמסמנים ב-. ככל שהנתונים רחוקים יותר מהממוצע, סטיית התקן גדולה יותר.
1. פיזור הנתונים: השוואה אינטואיטיבית בין קבוצות בלי חישוב
קבוצה הומוגנית וקבוצה הטרוגנית
תארו לעצמכם שתי כיתות שקיבלו באותו מבחן אותו ממוצע. בכיתה אחת כמעט כולם קיבלו ציון קרוב לממוצע. בכיתה השנייה יש גם ציונים גבוהים מאוד וגם נמוכים מאוד. בכיתה השנייה הפיזור גדול יותר.
במדויק: קבוצת נתונים הומוגנית (אחידה) יותר מקבוצה אחרת אם הנתונים שלה מרוכזים יותר סביב הממוצע שלה, כלומר סטיית התקן שלה קטנה יותר. הקבוצה שסטיית התקן שלה גדולה יותר הטרוגנית (מפוזרת) יותר. כשכל הנתונים שווים זה לזה, אין פיזור בכלל, וסטיית התקן היא .
בשתי הקבוצות שבדיאגרמות יש תלמידים, והממוצע בשתיהן הוא . בקבוצה א רוב הציונים הם בדיוק, והשאר רחוקים ממנו רק ב-. בקבוצה ב רוב הציונים רחוקים מ- ב-. לכן הפיזור בקבוצה ב גדול יותר. בחישוב יוצא: בקבוצה א , ובקבוצה ב .
השוואת פיזור בלי חישוב
כשנתונות כמה קבוצות נתונים, והבדלי הפיזור ביניהן בולטים:
1. מחשבים (או רואים מיד) את הממוצע של כל קבוצה.
2. בודקים בכל קבוצה עד כמה הנתונים רחוקים מהממוצע שלה.
3. בקבוצה שהנתונים שלה רחוקים יותר מהממוצע, סטיית התקן גדולה יותר.
4. כותבים מסקנה במילים של השאלה, למשל: "הציונים בכיתה א אחידים יותר".
תכונות של סטיית התקן
•סטיית התקן היא תמיד מספר שאינו שלילי: .
- רק כשכל הנתונים שווים זה לזה.
- גדולה: הנתונים מפוזרים רחוק מהממוצע. קטנה: הנתונים מרוכזים סביב הממוצע.
- נמדדת באותן יחידות של הנתונים: ציון, ס"מ, שעות, מעלות.
ממוצע גבוה יותר לא אומר שסטיית התקן גדולה יותר. הממוצע אומר איפה הנתונים, וסטיית התקן אומרת כמה הם מפוזרים סביבו.
משווים את המרחק של כל נתון מהממוצע של הקבוצה שלו, לא מהממוצע של קבוצה אחרת.
דוגמה - שלוש קבוצות עם אותו ממוצע
בשלוש ערים מדדו את הטמפרטורה בצהריים, במשך ימים (במעלות):
•עיר א:
•עיר ב:
•עיר ג:
א. חשבו את הטמפרטורה הממוצעת בכל עיר.
ב. באיזו עיר סטיית התקן היא הגדולה ביותר, ובאיזו היא הקטנה ביותר? הסבירו בלי להשתמש בנוסחה.
1. נתון: מדידות בכל עיר. המטרה: הממוצעים, והשוואת הפיזור בלי נוסחה.
2. עיר א: . עיר ב: . עיר ג: .
3. הממוצע זהה, ולכן משווים רק את המרחקים מ-.
4. עיר א: כל ארבע המדידות רחוקות מ- ב- מעלות.
5. עיר ג: כל ארבע המדידות רחוקות מ- רק ב- מעלות.
6. עיר ב: שתי מדידות רחוקות ב-, ושתיים רק ב-. זה באמצע.
7. בדיקה בחישוב: בעיר א, בעיר ב, ו- בעיר ג.
א. בכל שלוש הערים הממוצע מעלות. ב. סטיית התקן הגדולה ביותר בעיר א, והקטנה ביותר בעיר ג.
2. חישוב סטיית התקן מרשימת נתונים
מהי סטיית התקן
כדי למדוד פיזור, בודקים כמה כל נתון רחוק מהממוצע. ההפרש בין הנתון לממוצע נקרא סטייה. נתון גדול מהממוצע נותן סטייה חיובית, ונתון קטן ממנו נותן סטייה שלילית.
במדויק: הסטייה של נתון היא . סטיית התקן היא השורש הריבועי של הממוצע של ריבועי הסטיות של כל הנתונים. נתון שמופיע כמה פעמים נספר בכל פעם שהוא מופיע.
באיור: הנתונים , כל נתון בשורה משלו. הממוצע הוא (הקו המקווקו). החיצים הם הסטיות: .
למה מעלים בריבוע? סכום הסטיות יוצא תמיד , כי סטיות חיוביות ושליליות מבטלות זו את זו. אחרי העלאה בריבוע כל סטייה היא מספר שאינו שלילי: , והסכום . מחלקים במספר הנתונים: . השורש מחזיר לאותן יחידות של הנתונים: .
סטיית התקן של רשימת נתונים
לנתונים עם ממוצע :
חישוב סטיית התקן מרשימה
כשנתונה רשימה של נתונים:
1. מחשבים את הממוצע .
2. לכל נתון מחשבים את הסטייה .
3. מעלים כל סטייה בריבוע.
4. מחברים את הריבועים ומחלקים ב-.
5. מוציאים שורש.
בדיקה: סכום כל הסטיות יוצא תמיד . אם הוא לא , הממוצע שגוי.
לא לשכוח את השורש בסוף. המספר שלפני השורש הוא לא סטיית התקן.
אפשר לבדוק את התוצאה במחשבון או באקסל. בוחרים את סטיית התקן שמחלקת במספר הנתונים , כמו בנוסחה.
דוגמה - רשימה של שישה נתונים
שישה תלמידים נשאלו כמה ספרים קראו בשנה האחרונה. התשובות היו: .
חשבו את הממוצע ואת סטיית התקן של מספר הספרים.
1. הממוצע: .
2. הסטיות מ-:
3. בדיקה: .
4. סכום הריבועים: .
5. מחלקים במספר הנתונים: .
6. שורש: .
ספרים, ספרים.
3. חישוב סטיית התקן מטבלת שכיחויות
סטיית תקן מטבלת שכיחויות
כשהנתונים בטבלת שכיחויות, כל ערך מופיע כמה פעמים. במקום לכתוב את אותה סטייה שוב ושוב, כופלים את ריבוע הסטייה בשכיחות.
במדויק: בטבלת שכיחויות הערך מופיע פעמים, ולכן ריבוע הסטייה שלו נספר פעמים. מחלקים במספר כל הנתונים , ולא במספר הערכים השונים בטבלה.
בדיאגרמה: מספר הילדים במשפחה של תלמידים. יש רק ערכים שונים, אבל נתונים. הממוצע הוא . כל אחת משתי המשפחות עם ילדים תורמת סטייה , ולכן ריבוע הסטייה נספר פעמיים.
סטיית התקן מטבלת שכיחויות
הערכים מופיעים בשכיחויות , ו-:
חישוב סטיית התקן בטבלה
כשהנתונים בטבלת שכיחויות:
1. מחברים את השכיחויות: זה .
2. מחשבים את הממוצע .
3. מוסיפים לטבלה שורות: , אחר כך , ואחר כך .
4. מחברים את השורה האחרונה ומחלקים ב-.
5. מוציאים שורש.
מחלקים ב-, סכום השכיחויות, ולא במספר העמודות בטבלה.
כופלים בשכיחות את ריבוע הסטייה, ולא מעלים בריבוע את המכפלה .
דוגמה - טבלת שכיחויות עם ממוצע לא שלם
תלמידים נשאלו כמה ילדים יש במשפחה שלהם (לא כולל ההורים). התוצאות בטבלה:
חשבו את הממוצע ואת סטיית התקן של מספר הילדים.
1. .
2. הממוצע: .
3. טבלת חישוב:
4. סכום השורה האחרונה: .
5. מחלקים ב-: .
6. שורש: .
ילדים, ילדים.
4. חישוב סטיית התקן מדיאגרמת עמודות או מדיאגרמת עיגול
קריאת שכיחויות מדיאגרמה
דיאגרמה היא עוד דרך להציג טבלת שכיחויות. כדי לחשב סטיית תקן, קודם קוראים מהדיאגרמה את הטבלה, ואז מחשבים כרגיל.
במדויק:
•בדיאגרמת עמודות כל עמודה עומדת מעל ערך אחד, והגובה שלה הוא השכיחות של הערך.
•בדיאגרמת עיגול כל גזרה מייצגת ערך אחד, והגודל שלה הוא החלק של הערך מכל הנתונים. כשבגזרה כתוב אחוז ומספר כל הנתונים הוא , השכיחות היא .
שתי הדיאגרמות מציגות את אותם נתונים: מספר שעות ההתנדבות בשבוע של מתנדבים. בדיאגרמת העמודות קוראים את השכיחויות ישירות. בדיאגרמת העיגול רואים אחוזים: , ו- מ- הם מתנדבים.
סטיית תקן מדיאגרמה
כשהנתונים מוצגים בדיאגרמת עמודות או בדיאגרמת עיגול:
1. בונים טבלת שכיחויות: ערך ושכיחות לכל עמודה או גזרה.
2. בדיאגרמת עיגול עם אחוזים: הופכים כל אחוז לשכיחות, .
3. בודקים שסכום השכיחויות הוא מספר כל הנתונים .
4. מחשבים ממוצע וסטיית תקן כמו בטבלת שכיחויות.
בדיאגרמת עמודות הערכים הם מה שכתוב מתחת לעמודות, והשכיחויות הן הגבהים. לא מחשבים ממוצע של הגבהים.
בדיאגרמת עיגול סכום האחוזים הוא . אם חסרה גזרה אחת, מוצאים אותה מההשלמה ל- או ל-.
דוגמה א - דיאגרמת עמודות: קוראים שכיחויות מהגבהים
דיאגרמת העמודות מציגה את הציונים של תלמידים בבוחן.
חשבו את הציון הממוצע ואת סטיית התקן של הציונים.
1. מהגבהים: הציון מופיע פעם אחת, ארבע פעמים, שש פעמים, שש פעמים ו- שלוש פעמים. בדיקה: .
2. הממוצע: .
3. טבלת חישוב:
4. הסכום: .
5. .
,
דוגמה ב - דיאגרמת עיגול באחוזים: הופכים לשכיחויות
דיאגרמת העיגול מציגה את מספר שעות ההתנדבות בשבוע של מתנדבים.
א. כמה מתנדבים מתנדבים שעות בשבוע?
ב. חשבו את הממוצע ואת סטיית התקן של מספר שעות ההתנדבות.
1. נתון: ואחוז לכל גזרה. המטרה: שכיחות, ממוצע וסטיית תקן.
2. הופכים אחוזים לשכיחויות: , , , . בדיקה: .
3. א: מתנדבים מתנדבים שעות.
4. הממוצע: .
5. טבלת חישוב:
6. הסכום: .
7. .
א. מתנדבים. ב. שעות, שעות.
5. שינוי ערכים בלי שינוי בממוצע: הערכת השינוי בסטיית התקן
שינוי ערכים שלא משנה את הממוצע
לפעמים משנים כמה נתונים, אבל הממוצע נשאר אותו דבר. למשל, ציון אחד עולה ב- וציון אחר יורד ב-. הממוצע לא זז, אבל הנתונים יכולים להתקרב אליו או להתרחק ממנו.
במדויק: כשמספר הנתונים לא משתנה, הממוצע לא משתנה בדיוק כשסכום הנתונים לא משתנה. במקרה כזה משווים את המרחקים של הנתונים מאותו ממוצע, לפני השינוי ואחריו: אם אף נתון לא התרחק מהממוצע, ולפחות נתון אחד התקרב אליו, סטיית התקן קטנה. אם אף נתון לא התקרב, ולפחות נתון אחד התרחק, סטיית התקן גדלה.
באיורים "לפני השינוי" ו-"אחרי השינוי": הנתונים , עם ממוצע (הקו המקווקו), כל נתון בשורה משלו. החיצים הם הסטיות. משנים את ל-, ואת ל-. הסכום נשאר , ולכן הממוצע נשאר . שני הנתונים שהשתנו התקרבו ל-, והחיצים התקצרו. סטיית התקן קטנה מ- ל-.
שני נתונים שמשתנים באותו גודל בכיוונים הפוכים
נתון אחד עולה ב-, ונתון אחר יורד באותו . הממוצע לא משתנה, ו:
הערכת השינוי בסטיית התקן כשהממוצע לא משתנה
כשמשנים נתונים ושואלים מה קרה לסטיית התקן:
1. בודקים שהממוצע לא השתנה: מספר הנתונים וסכום הנתונים נשארו אותו דבר.
2. בודקים לכל נתון שהשתנה אם הוא התקרב לממוצע או התרחק ממנו.
3. אף נתון לא התרחק, ולפחות אחד התקרב: קטנה. אף נתון לא התקרב, ולפחות אחד התרחק: גדלה.
4. כותבים נימוק במילים, בלי לחשב את .
5. אם חלק מהנתונים התקרבו וחלק התרחקו (ואין כלל מתאים), מחשבים את לפני ואחרי.
נתון שעבר לצד השני של הממוצע לא בהכרח התקרב. משווים את המרחק מהממוצע: ו- רחוקים שניהם מהממוצע .
אם הממוצע כן השתנה, לא מעריכים כך: מחשבים ממוצע חדש וסטיית תקן חדשה (ראו "שינוי שמשנה את הממוצע").
דוגמה - שני ציונים שהתקרבו לממוצע
חמישה תלמידים קיבלו במבחן את הציונים .
אחרי בדיקה חוזרת, הציון תוקן ל-, והציון תוקן ל-.
א. האם הממוצע השתנה? נמקו.
ב. האם סטיית התקן גדלה, קטנה או לא השתנתה? הסבירו בלי לחשב.
1. נתון: חמישה ציונים, ושני תיקונים. המטרה: לקבוע מה קרה לממוצע ולסטיית התקן.
2. הממוצע לפני: .
3. ציון אחד עלה ב- וציון אחר ירד ב-, ולכן הסכום נשאר והממוצע נשאר .
4. היה רחוק מהממוצע, ו- רחוק רק . היה רחוק , ו- רחוק רק .
5. שני הנתונים שהשתנו התקרבו לממוצע, והשאר לא זזו. לכן סטיית התקן קטנה.
6. בדיקה בחישוב: לפני , אחרי .
א. לא, הממוצע נשאר . ב. סטיית התקן קטנה.
6. הוספת נתונים או שינוי שכיחויות: ההשפעה על סטיית התקן
הוספת נתונים ושינוי שכיחויות
לפעמים מצטרפים לקבוצה נתונים חדשים: תלמיד חדש, לקוח נוסף, מדידה נוספת. ולפעמים בטבלה משתנות השכיחויות. כשהממוצע לא משתנה, אפשר להעריך מה קרה לסטיית התקן בלי לחשב.
במדויק: כשמוסיפים נתון ששווה לממוצע, הממוצע לא משתנה, וסכום ריבועי הסטיות לא משתנה. אבל מחלקים במספר נתונים גדול יותר, ולכן סטיית התקן קטנה (אם היא לא הייתה ). כשמוציאים נתון ששווה לממוצע (ונשארים נתונים), קורה ההפך: סטיית התקן גדלה (אם היא לא הייתה ).
בדיאגרמות: קבוצה של נתונים עם ממוצע . הוסיפו נתונים ששווים , כלומר שווים לממוצע. הממוצע נשאר , וסטיית התקן קטנה מ- ל-.
הוספה או הוצאה של נתונים בלי שינוי בממוצע
כש-:
שינוי שכיחויות בלי שינוי בממוצע
משנים שכיחויות בטבלה, והממוצע לא משתנה:
•נתונים עוברים לערכים קרובים יותר לממוצע (למשל, השכיחות באמצע גדלה והשכיחויות בקצוות קטנות): סטיית התקן קטנה.
•נתונים עוברים לערכים רחוקים יותר מהממוצע (השכיחויות בקצוות גדלות): סטיית התקן גדלה.
הערכת ההשפעה של הוספה או שינוי שכיחות
כשמוסיפים נתונים או משנים שכיחויות:
1. בודקים שהממוצע לא השתנה. אם הוא השתנה, מחשבים מחדש.
2. בודקים איפה הנתונים שנוספו או שעברו: קרוב לממוצע או רחוק ממנו.
3. מסיקים לפי הכללים: כשמוסיפים נתונים, נתונים שרחוקים מהממוצע פחות מ- מקטינים את , ונתונים שרחוקים ממנו יותר מ- מגדילים אותה. כששכיחויות משתנות, נתונים שהתקרבו לממוצע מקטינים את , ונתונים שהתרחקו ממנו מגדילים אותה.
4. מנמקים במילים.
נתון ששווה לממוצע לא משנה את הממוצע, אבל כן משנה את סטיית התקן: הוא מוסיף נתון עם סטייה .
דוגמה א - נתון חדש ששומר על הממוצע
הממוצע של הציונים של תלמידים הוא , וסטיית התקן היא .
תלמיד נוסף נבחן באותו מבחן, ואחרי שצירפו את הציון שלו, הממוצע של התלמידים נשאר .
א. מה הציון של התלמיד הנוסף? נמקו.
ב. האם סטיית התקן של התלמידים גדולה או קטנה מ-? הסבירו בלי לחשב.
1. נתון: ציונים עם ו-. נוסף ציון, והממוצע לא השתנה. המטרה: הציון החדש, וכיוון השינוי של .
2. סכום הציונים: . סכום הציונים: .
3. הציון החדש: . הוא שווה לממוצע.
4. הסטייה של הציון החדש היא , ולכן סכום ריבועי הסטיות לא השתנה.
5. אותו סכום מתחלק עכשיו ב- במקום ב-, ולכן סטיית התקן קטנה.
א. . ב. סטיית התקן קטנה מ-.
דוגמה ב - שכיחויות שעברו מהאמצע לקצוות
הטבלה מציגה את הציונים של תלמידים בבוחן.
בבוחן חוזר התקבלה הטבלה:
א. הראו שהממוצע לא השתנה.
ב. האם סטיית התקן גדלה, קטנה או לא השתנתה? הסבירו בלי לחשב.
1. נתון: שתי טבלאות עם תלמידים. המטרה: להשוות ממוצעים וסטיות תקן.
2. ממוצע ראשון: .
3. ממוצע שני: . הממוצע לא השתנה.
4. שני תלמידים עברו מ- ל-, ושניים עברו מ- ל-. כל אחד מהם התרחק מהממוצע : מרחק הפך למרחק .
5. אף נתון לא התקרב לממוצע, ולכן סטיית התקן גדלה.
6. בדיקה בחישוב: לפני , אחרי .
א. בשתי הטבלאות הממוצע . ב. סטיית התקן גדלה.
7. שינוי שמשנה את הממוצע: חישוב הממוצע וסטיית התקן החדשים
שינוי שמשנה את הממוצע
כשהשינוי בנתונים משנה את הממוצע, כבר אי אפשר להשוות מרחקים מאותו ממוצע. צריך לחשב את הממוצע החדש, ואת סטיית התקן החדשה סביבו. יש מקרה אחד מיוחד: כשמוסיפים אותו מספר לכל הנתונים.
במדויק: אם מוסיפים לכל נתון אותו מספר (או מחסירים מכל נתון אותו מספר), גם הממוצע זז ב-. כל נתון וגם הממוצע זזים יחד, ולכן כל הסטיות נשארות אותו דבר, וסטיית התקן לא משתנה. בכל שינוי אחר שמשנה את הממוצע, מחשבים את ואת מחדש.
בדיאגרמות: לכל נתון הוסיפו . כל הדיאגרמה זזה ב- ימינה, בלי לשנות את הצורה. הממוצע עלה מ- ל-, וסטיית התקן נשארה .
הוספה או הפחתה של מספר קבוע לכל הנתונים
מוסיפים לכל נתון את המספר ( יכול להיות שלילי, כלומר הפחתה):
•הממוצע החדש: .
•סטיית התקן החדשה: , כמו קודם.
חישוב מחדש אחרי שינוי
כשהשינוי משנה את הממוצע, ולא הוסיפו אותו מספר לכל הנתונים:
1. כותבים את הנתונים החדשים (רשימה או טבלה).
2. מחשבים את הממוצע החדש.
3. מחשבים את הסטיות מהממוצע החדש.
4. מחשבים את סטיית התקן החדשה כרגיל.
אחרי שינוי שמשנה את הממוצע, הסטיות מחושבות מהממוצע החדש. סטיות מהממוצע הישן נותנות תוצאה שגויה.
עלייה בממוצע לא אומרת שסטיית התקן עלתה. כשמוסיפים אותו מספר לכל הנתונים, הממוצע עולה וסטיית התקן לא משתנה.
דוגמה א - כל נתון קטן באותו מספר
חמישה תלמידים נבחנו במבחן חשבון. מספר השגיאות שעשו: .
א. חשבו את הממוצע ואת סטיית התקן של מספר השגיאות.
ב. אחרי תרגול נבחנו שוב, וכל תלמיד עשה שגיאות פחות מבמבחן הראשון. מה הממוצע החדש ומה סטיית התקן החדשה? נמקו.
1. נתון: חמישה נתונים, ואחר כך הפחתה של מכל נתון. המטרה: ו- לפני ואחרי.
2. א: .
3. הסטיות: . הריבועים: , והסכום .
4. .
5. ב: כל נתון קטן ב-, ולכן גם הממוצע קטן ב-: .
6. הנתונים החדשים , והסטיות מ- הן שוב . הסטיות לא השתנו, ולכן סטיית התקן לא השתנתה.
א. , . ב. , (לא השתנתה).
דוגמה ב - נתון אחד שהשתנה: חישוב מחדש
חמישה תלמידים קיבלו במבחן את הציונים .
התלמיד שקיבל ערער, והציון שלו תוקן ל-.
א. חשבו את הממוצע ואת סטיית התקן לפני התיקון.
ב. חשבו את הממוצע ואת סטיית התקן אחרי התיקון.
1. נתון: חמישה ציונים, וציון אחד עלה ב-. המטרה: ו- לפני ואחרי.
2. לפני: . הסטיות , הריבועים , והסכום . .
3. אחרי: הסכום עלה ב-, ולכן הממוצע השתנה. מחשבים מחדש: .
4. הסטיות מהממוצע החדש :
5. הסכום: .
6. .
א. , . ב. , .
8. שילוב מדדי מרכז ופיזור והסקת מסקנות
מדדי מרכז ומדד פיזור יחד
כדי לתאר קבוצת נתונים היטב, צריך לענות על שתי שאלות: סביב איזה ערך הנתונים נמצאים, וכמה הם מפוזרים סביבו. מדד מרכז עונה על השאלה הראשונה, וסטיית התקן על השנייה.
במדויק: מדדי המרכז (ממוצע, חציון, שכיח) מתארים ערך אופייני של הנתונים. סטיית התקן מתארת עד כמה הנתונים רחוקים מהממוצע. שתי קבוצות יכולות להיות עם אותו ממוצע וסטיית תקן שונה, או עם ממוצע שונה ואותה סטיית תקן. לכן מסקנה על קבוצה מתבססת על שני סוגי המדדים.
בדיאגרמות: זמני ריצה (בדקות) של שתי קבוצות. בקבוצה ב הממוצע נמוך יותר ( לעומת בקבוצה א), אבל הזמנים מפוזרים יותר ( לעומת ).
מה כל מדד אומר
השוואה בין קבוצות והסקת מסקנה
כשנתונות שתי קבוצות של אותו משתנה, ושואלים איזו "טובה יותר" או "אחידה יותר":
1. מחשבים לכל קבוצה את מדדי המרכז שהשאלה מבקשת.
2. מחשבים לכל קבוצה את סטיית התקן.
3. משווים את מדדי המרכז: באיזו קבוצה הנתונים גבוהים יותר.
4. משווים את סטיות התקן: באיזו קבוצה הנתונים אחידים יותר.
5. כותבים מסקנה במילים של השאלה, לפי המדד שהשאלה מבקשת.
"אחיד יותר", "יציב יותר", "פחות מפוזר": כל אלה שואלים על סטיית התקן, לא על הממוצע.
מדד גבוה יותר לא תמיד טוב יותר. בזמני ריצה, למשל, ממוצע נמוך יותר הוא תוצאה טובה יותר.
דוגמה - שתי קבוצות ריצה: מרכז ופיזור
שתי קבוצות של רצים רצו מסלול של ק"מ. זמני הריצה (בדקות):
•קבוצה א:
•קבוצה ב:
א. מצאו בכל קבוצה את השכיח, את החציון ואת הממוצע.
ב. חשבו את סטיית התקן בכל קבוצה.
ג. באיזו קבוצה הרצים מהירים יותר בממוצע? באיזו קבוצה הזמנים אחידים יותר? נמקו.
1. נתון: זמנים בכל קבוצה, מסודרים מהקטן לגדול. המטרה: מדדי מרכז, סטיית תקן ומסקנה.
2. קבוצה א: השכיח . החציון הוא ממוצע הנתונים הרביעי והחמישי: . הממוצע .
3. קבוצה ב: השכיח . החציון . הממוצע .
4. סטיית התקן בקבוצה א: הסטיות מ- הן . הריבועים , והסכום . .
5. סטיית התקן בקבוצה ב: הסטיות מ- הן . הריבועים , והסכום . .
6. ממוצע: . זמן קצר יותר הוא ריצה מהירה יותר, ולכן קבוצה ב מהירה יותר בממוצע.
7. סטיית תקן: , ולכן בקבוצה א הזמנים אחידים יותר.
א. קבוצה א: שכיח , חציון , ממוצע . קבוצה ב: שכיח , חציון , ממוצע . ב. קבוצה א: , קבוצה ב: . ג. קבוצה ב מהירה יותר בממוצע; בקבוצה א הזמנים אחידים יותר.