תזכורת: משולש ישר זווית
במשולש ישר זווית אחת הזוויות היא . לצלעות שלו יש שמות מיוחדים: שתי הצלעות שיוצרות את הזווית הישרה הן הניצבים, והצלע שמול הזווית הישרה היא היתר.
במדויק: משולש ישר זווית הוא משולש שאחת מזוויותיו היא . שתי הזוויות האחרות חדות (קטנות מ-), וסכומן , כי סכום הזוויות במשולש הוא . היתר הוא הצלע הארוכה ביותר במשולש.
- משפט פיתגורס: אם ו- הם הניצבים ו- הוא היתר, אז .
בכל משולש ישר זווית מתקיים . לכן אם יודעים זווית חדה אחת, יודעים גם את השנייה: למשל אם , אז .
תזכורת: משולשים ישרי זווית דומים
אם שני משולשים ישרי זווית שווים באחת הזוויות החדות, הם דומים: גם הזווית הישרה משותפת להם, ולכן הם שווים בשתי זוויות (ז.ז.).
במדויק: במשולשים דומים היחס בין כל שתי צלעות באחד המשולשים שווה ליחס בין שתי הצלעות המתאימות במשולש השני. לכן במשולש ישר זווית היחס בין שתי צלעות תלוי רק בזווית החדה, ולא בגודל המשולש.
בסרטוט שני משולשים ישרי זווית עם אותה זווית . המשולש הגדול הוא הגדלה של הקטן פי . כל הצלעות גדלו פי , ולכן היחס בין כל שתי צלעות נשאר אותו יחס. על העובדה הזאת בנויה כל הטריגונומטריה של הנושא.
1. סינוס, קוסינוס וטנגנס כיחסי צלעות במשולש ישר זווית
סינוס, קוסינוס וטנגנס
במשולש ישר זווית מסתכלים על אחת הזוויות החדות, . ביחס לזווית הזאת יש לכל צלע תפקיד: הניצב מול , הניצב ליד (הניצב שהוא אחת משוקי הזווית) והיתר. לשלושת היחסים בין הצלעות האלה נותנים שמות: סינוס, קוסינוס וטנגנס.
במדויק: לזווית חדה במשולש ישר זווית:
- (סינוס) הוא היחס בין הניצב מול לבין היתר.
- (קוסינוס) הוא היחס בין הניצב ליד לבין היתר.
- (טנגנס) הוא היחס בין הניצב מול לבין הניצב ליד .
היחסים האלה תלויים רק בגודל הזווית , ולא בגודל המשולש (כל המשולשים ישרי הזווית עם הזווית דומים זה לזה).
התפקיד של הניצבים תלוי בזווית שמסתכלים עליה. הניצב שמול הוא הניצב שליד , ולהפך. היתר תמיד נשאר יתר, כי הוא מול הזווית הישרה. לכן תמיד מתחילים בשאלה: על איזו זווית מדברים? בשני הסרטוטים אותו משולש: בסרטוט של המילים מול וליד מתייחסות לזווית , ובסרטוט של - לזווית .
שלושת היחסים
במשולש ישר זווית, הניצב מול הזווית , הניצב ליד , ו- היתר:
שתי הזוויות החדות באותו משולש
אם ו- הן שתי הזוויות החדות במשולש ישר זווית:
- ו-, כי הניצב שמול הוא הניצב שליד .
- : הפוך ל-.
את הצלעות מזהים לפי הזווית שבשאלה: קודם מסמנים את הזווית, ואז את הניצב שמולה, הניצב שלידה והיתר.
הסינוס והקוסינוס של זווית חדה תמיד בין ל-, כי היתר ארוך משני הניצבים. טנגנס יכול להיות גם גדול מ-. בדיקה עצמית: יצא ? החלפתם בין הצלעות.
דוגמה - שני ניצבים נתונים: קודם מוצאים את היתר
במשולש הזווית ישרה. אורך הניצב הוא ס"מ ואורך הניצב הוא ס"מ (ראו סרטוט).
א. חשבו את אורך היתר .
ב. כתבו את , ו-.
ג. כתבו את .
1. נתון: משולש ישר זווית, שני הניצבים ו-. המטרה: היתר ושלושת היחסים.
2. היתר לפי משפט פיתגורס: , ולכן ס"מ.
3. ביחס לזווית : הניצב מול הוא , הניצב ליד הוא , והיתר .
4. , , .
5. ביחס לזווית התפקידים מתחלפים: מול הניצב , וליד הניצב . לכן .
א. ס"מ. ב. , , . ג. .
2. ערך של פונקציה טריגונומטרית וזווית חדה בעזרת מחשבון
סינוס, קוסינוס וטנגנס במחשבון
לכל זווית חדה יש סינוס אחד, קוסינוס אחד וטנגנס אחד. את המספרים האלה לא מודדים בכל פעם מחדש: המחשבון נותן אותם מיד. וגם בכיוון ההפוך: אם יודעים את היחס, המחשבון מוצא את הזווית.
במדויק: סינוס, קוסינוס וטנגנס הם פונקציות של הזווית: לכל זווית חדה (כלומר ) מתאים ערך אחד של , ערך אחד של וערך אחד של . בכיוון ההפוך, לכל מספר שגדול מ- וקטן מ- יש בדיוק זווית חדה אחת שזה הסינוס שלה (וכך גם לקוסינוס), ולכל מספר חיובי יש בדיוק זווית חדה אחת שזה הטנגנס שלה. את הזווית מוצאים במחשבון במקשים , , .
מה המשמעות של המספר? למשל : בכל משולש ישר זווית עם זווית של , הניצב שמול הזווית הוא בדיוק חצי מהיתר. בסרטוט היתר והניצב שמול הזווית .
חישוב במחשבון
כשנתונה זווית ומחפשים את הסינוס, הקוסינוס או הטנגנס שלה:
1. בודקים שהמחשבון במצב מעלות (על המסך מופיע D או DEG).
2. לוחצים על המקש של הפונקציה (, או ), מקלידים את הזווית ולוחצים .
כשנתון הערך ומחפשים את הזווית החדה:
1. לוחצים SHIFT ואז על מקש הפונקציה, כדי לקבל , או .
2. מקלידים את הערך (או את השבר, למשל ) ולוחצים . התוצאה היא הזווית במעלות.
טווח הערכים בזווית חדה
מחשבון שלא במצב מעלות (R או G על המסך) נותן מספרים אחרים. בדיקה מהירה: צריך לצאת .
(, ) נותן את הזווית שזה הסינוס (הקוסינוס, הטנגנס) שלה. הסימן הזה אינו . לערך גדול מ- אין , והמחשבון מציג שגיאה.
מעגלים רק בסוף החישוב. בתוצאות ביניים כדאי לשמור לפחות ספרות אחרי הנקודה העשרונית.
דוגמה א - מזווית לערך: חישוב סינוס, קוסינוס וטנגנס
חשבו בעזרת מחשבון (דייקו עד 4 ספרות אחרי הנקודה):
א.
ב.
ג.
ד. מה המשמעות של התוצאה בסעיף א?
1. במצב מעלות מקלידים : מקבלים .
2. : מקבלים .
3. : מקבלים . הטנגנס גדול מ-, כי ב- הניצב שמול הזווית ארוך מהניצב שלידה.
4. משמעות סעיף א: בכל משולש ישר זווית עם זווית של , הניצב שמול הזווית הוא בערך מאורך היתר.
א. ב. ג. ד. הניצב מול הזווית הוא כ- מהיתר.
דוגמה ב - מערך לזווית: שימוש ב-, ,
מצאו את הזווית החדה (דייקו עד 2 ספרות אחרי הנקודה):
א.
ב.
ג.
1. מחפשים זווית מתוך ערך, ולכן משתמשים במקשים ההפוכים (SHIFT).
2. .
3. .
4. .
5. בדיקה: , וכך גם לשאר.
א. ב. ג.
3. חישוב צלע מזווית חדה וצלע
מציאת צלע בעזרת זווית
אם במשולש ישר זווית יודעים זווית חדה אחת וצלע אחת, אפשר לחשב את כל שאר הצלעות. היחס בין הצלעות נקבע לפי הזווית, ולכן צלע אחת מספיקה כדי לדעת את הגודל.
במדויק: במשולש ישר זווית, כשנתונים זווית חדה ואחת הצלעות (הניצב מול , הניצב ליד או היתר), בוחרים את הפונקציה (, או ) שמקשרת בין הצלע הנתונה לצלע המבוקשת. מקבלים משוואה עם נעלם אחד, ופותרים אותה.
הבחירה תלויה רק בשתי הצלעות שמשתתפות: זו שנתונה וזו שמחפשים. הצלע השלישית לא משתתפת בחישוב.
חישוב צלע מזווית וצלע
כשנתונים במשולש ישר זווית זווית חדה וצלע אחת, ומחפשים צלע אחרת:
1. מסמנים את הזווית, ומזהים ביחס אליה את הצלע הנתונה ואת הצלע המבוקשת (מול, ליד, יתר).
2. בוחרים את הפונקציה שמקשרת ביניהן.
3. כותבים משוואה, למשל , ומציבים את מה שידוע.
4. פותרים:
•הנעלם במונה: כופלים. מ- מקבלים .
•הנעלם במכנה: מחלקים. מ- מקבלים .
הצלע השלישית והזווית השלישית
•אחרי שידועות שתי צלעות, את השלישית מוצאים במשפט פיתגורס, או שוב בפונקציה טריגונומטרית עם הזווית הנתונה.
•הזווית החדה השנייה: .
כדאי לחשב כל צלע מהנתונים המקוריים ולא מתוצאה מעוגלת. כך טעות עיגול לא עוברת הלאה.
בדיקה עצמית: היתר חייב לצאת ארוך משני הניצבים. ניצב שיצא ארוך מהיתר מעיד על פונקציה לא נכונה או על כפל במקום חילוק.
דוגמה א - הנעלם במונה: כופלים
סולם שאורכו מ' נשען על קיר אנכי. הזווית בין הסולם לקרקע היא (ראו סרטוט).
א. לאיזה גובה מגיע הסולם על הקיר?
ב. מה המרחק בין רגל הסולם לקיר?
1. נתון: משולש ישר זווית (הקיר מאונך לקרקע), היתר הוא הסולם, מ', והזווית ליד הקרקע . המטרה: הניצב מול הזווית () והניצב ליד הזווית.
2. סעיף א: הגובה הוא הניצב מול , והסולם הוא היתר, ולכן : .
3. הנעלם במונה, ולכן כופלים: מ'.
4. סעיף ב: המרחק מהקיר הוא הניצב ליד , ולכן : מ'.
א. כ- מ'. ב. כ- מ'.
דוגמה ב - הנעלם במכנה: מחלקים
כדי לחזק קיר שגובהו מ' מציבים מוט ישר מראש הקיר אל הקרקע. הזווית בין המוט לקרקע היא (ראו סרטוט).
א. מה אורך המוט ?
ב. באיזה מרחק מהקיר נוגע המוט בקרקע?
1. נתון: משולש ישר זווית, הניצב מול הזווית הוא הקיר, מ'. המטרה: היתר (, המוט) והניצב ליד הזווית.
2. סעיף א: ניצב מול הזווית ויתר, ולכן : .
3. הנעלם במכנה, ולכן מחלקים: מ'.
4. סעיף ב: ניצב מול הזווית וניצב ליד הזווית, ולכן : , ומכאן מ'.
5. בדיקה: היתר 4.57 ארוך משני הניצבים.
א. כ- מ'. ב. כ- מ'.
4. חישוב זווית משתי צלעות
מציאת זווית מצלעות
אם יודעים שתי צלעות במשולש ישר זווית, יודעים את היחס ביניהן. היחס הזה קובע את הזווית, והמחשבון מתרגם אותו לזווית.
במדויק: במשולש ישר זווית, כשנתונות שתי צלעות (שני ניצבים, או ניצב ויתר), מחשבים את היחס ביניהן לפי הפונקציה המתאימה לזווית המבוקשת, ואז מוצאים את הזווית החדה בעזרת , או .
בסרטוט נתונים היתר והניצב שמול הזווית , ולכן מחשבים את . אם היה נתון הניצב שליד במקום היתר, היינו מחשבים .
חישוב זווית משתי צלעות
כשנתונות שתי צלעות במשולש ישר זווית ומחפשים זווית חדה:
1. מסמנים את הזווית המבוקשת, ומזהים ביחס אליה את שתי הצלעות הנתונות (מול, ליד, יתר).
2. בוחרים את הפונקציה: מול ויתר - ; ליד ויתר - ; מול וליד - .
3. מחשבים את היחס, למשל .
4. מוצאים את הזווית במחשבון: .
5. הזווית החדה השנייה: .
במחשבון מקלידים את היחס אחרי , לא את הצלעות בנפרד: , עם סוגריים.
בדיקה עצמית: בזווית קטנה הניצב שמולה קצר. אם הניצב שמול הזווית קצר מהניצב שלידה, הזווית קטנה מ-.
דוגמה - ניצב ויתר נתונים: זווית בעזרת
חוט של עפיפון מתוח בקו ישר, ואורכו מ'. העפיפון נמצא בגובה מ' מעל היד של הילד שמחזיק בחוט (ראו סרטוט).
א. מצאו את הזווית שבין החוט לקו האופקי.
ב. מצאו את הזווית שבין החוט לקו האנכי שיורד מהעפיפון.
ג. מה המרחק האופקי בין הילד לנקודה שמתחת לעפיפון?
1. נתון: משולש ישר זווית, היתר (החוט) מ', והניצב מול (הגובה) מ'. המטרה: שתי הזוויות החדות והניצב השלישי.
2. סעיף א: מול ויתר, ולכן , ומכאן .
3. סעיף ב: הזווית ליד העפיפון היא הזווית החדה השנייה: .
4. סעיף ג: לפי משפט פיתגורס, , ולכן מ'.
א. ב. ג. כ- מ'.
5. היקף ושטח של משולש ישר זווית
היקף ושטח של משולש ישר זווית
במשולש ישר זווית קל במיוחד לחשב שטח: כל ניצב הוא הגובה לניצב השני. לכן אם יודעים את שני הניצבים, יודעים את השטח.
במדויק: ההיקף של משולש הוא סכום אורכי שלוש הצלעות שלו. השטח של משולש הוא מחצית המכפלה של צלע בגובה לאותה צלע. במשולש ישר זווית הניצבים מאונכים זה לזה, ולכן השטח הוא מחצית המכפלה של שני הניצבים.
בסרטוט ו- הם הניצבים ו- היתר. ההיקף , והשטח . אם חסרה צלע, מוצאים אותה קודם בעזרת משפט פיתגורס או בעזרת פונקציה טריגונומטרית.
היקף ושטח
במשולש ישר זווית עם ניצבים , ויתר :
•היקף:
•שטח:
היקף ושטח מנתונים חלקיים
כשנתונים במשולש ישר זווית רק חלק מהצלעות והזוויות:
1. מוצאים את הצלעות החסרות: בפונקציה טריגונומטרית (כשנתונה זווית) או במשפט פיתגורס (כשנתונות שתי צלעות).
2. היקף: מחברים את שלוש הצלעות.
3. שטח: כופלים את שני הניצבים ומחלקים ב-.
בשטח כופלים שני ניצבים, לא ניצב ביתר. היתר אינו גובה לאף ניצב.
יחידות: היקף במטרים (או ס"מ), שטח במטרים רבועים (או סמ"ר). אם הצלעות נתונות ביחידות שונות, ממירים קודם ליחידה אחת.
דוגמה - יתר וזווית נתונים: קודם הניצבים
חלקת גינה היא בצורת משולש ישר זווית. אורך הצלע הארוכה ביותר של החלקה הוא מ', ואחת הזוויות החדות היא (ראו סרטוט).
א. מצאו את אורכי שתי הצלעות האחרות.
ב. כמה מטרים של גדר צריך כדי להקיף את החלקה?
ג. מה שטח החלקה?
1. נתון: הצלע הארוכה ביותר היא היתר, מ', וזווית חדה . המטרה: הניצבים, ההיקף והשטח.
2. הניצב מול : מ'.
3. הניצב ליד : מ'.
4. היקף: מ'.
5. שטח: מ"ר (חישוב בלי עיגול ביניים).
א. כ- מ' וכ- מ'. ב. כ- מ'. ג. כ- מ"ר.
6. זווית גובה וזווית עומק
זווית גובה וזווית עומק
כשמסתכלים על ראש של מגדל, העיניים מורמות מעל הקו האופקי. כשמסתכלים מראש צוק על סירה בים, העיניים מושפלות מתחת לקו האופקי. את הזוויות האלה מודדים תמיד מהקו האופקי.
במדויק: קו הראייה הוא הקו הישר מעין הצופה אל העצם. זווית הגובה היא הזווית בין קו הראייה לבין הקו האופקי שעובר בעין הצופה, כשהעצם גבוה מהצופה. זווית העומק היא הזווית בין הקו האופקי שעובר בעין הצופה לבין קו הראייה, כשהעצם נמוך מהצופה.
בשני הסרטוטים הקטע הוא קו הראייה, והקו המקווקו הוא הקו האופקי שעובר בעין הצופה. בסרטוט של זווית הגובה הצופה ב- מסתכל למעלה על . בסרטוט של זווית העומק הצופה ב-, בראש המגדל, מסתכל למטה על . הקו האופקי שבראש המגדל מקביל לקרקע, ולכן זווית העומק שווה לזווית שבין קו הראייה לקרקע ליד (זוויות מתחלפות).
זווית העומק שווה לזווית הגובה ההפוכה
זווית העומק שבה רואים מ- את שווה לזווית הגובה שבה רואים מ- את . הסיבה: הקו האופקי ב- והקו האופקי ב- מקבילים, וקו הראייה יוצר איתם זוויות מתחלפות.
בעיות של זווית גובה וזווית עומק
כשנתונה זווית גובה או זווית עומק ועוד נתון:
1. מסרטטים: הקרקע, העצם הגבוה (מגדל, צוק) והקו האופקי מעין הצופה.
2. מסמנים את המשולש ישר הזווית: היתר הוא קו הראייה, ניצב אחד אופקי (מרחק) וניצב אחד אנכי (גובה).
3. זווית עומק מעבירים לזווית שבין קו הראייה לקרקע (הן שוות).
4. פותרים כמו במשולש ישר זווית: מוצאים צלע בפונקציה המתאימה, או מוצאים את הזווית משתי צלעות.
5. אם עין הצופה גבוהה מהקרקע, מוסיפים את גובה העין לגובה שחושב.
את הזווית מודדים מהקו האופקי, לא מהקו האנכי. זווית של מהאופק היא זווית של מהאנך.
הגובה שיוצא מהמשולש נמדד מגובה העין. למשל צופה שעיניו בגובה מ': גובה המגדל הוא הניצב שחושב ועוד מ'.
דוגמה א - זווית גובה: גובה מגדל מעל עין הצופה
אדם עומד במרחק מ' ממגדל. עיניו בגובה מ' מעל הקרקע. הוא רואה את ראש המגדל בזווית גובה של (ראו סרטוט).
מה גובה המגדל?
1. נתון: המרחק האופקי מ', זווית הגובה , גובה העין מ'. המטרה: גובה המגדל .
2. המשולש ישר זווית ב-. הוא הניצב ליד , ו- הוא הניצב מול הזווית.
3. מול וליד, ולכן : , ומכאן מ'.
4. מוסיפים את גובה העין: מ'.
כ- מ'.
דוגמה ב - זווית עומק: מעבירים אותה לזווית ליד הקרקע
מראש מגדלור, בגובה מ' מעל פני הים, רואים סירה בזווית עומק של (ראו סרטוט).
א. מה המרחק האופקי בין המגדלור לסירה?
ב. מה המרחק בקו ישר מראש המגדלור לסירה?
1. נתון: הגובה מ', זווית העומק . המטרה: המרחק האופקי וקו הראייה .
2. הקו האופקי ב- מקביל לפני הים, ולכן (זוויות מתחלפות).
3. במשולש (ישר זווית ב-): הוא הניצב מול ו- הניצב לידה. לכן , ומכאן מ'.
4. קו הראייה הוא היתר: , ומכאן מ'.
א. כ- מ'. ב. כ- מ'.
7. משולש שווה שוקיים ומשולש שווה צלעות: פירוק בעזרת הגובה
הגובה לבסיס מפרק את המשולש
במשולש שווה שוקיים בדרך כלל אין זווית ישרה, אבל אפשר ליצור אותה: מורידים את הגובה מהקודקוד אל הבסיס. הגובה חוצה את המשולש לשני משולשים ישרי זווית חופפים, ובכל אחד מהם אפשר להשתמש בסינוס, קוסינוס וטנגנס.
במדויק: משולש שווה שוקיים הוא משולש שיש בו שתי צלעות שוות, השוקיים. הבסיס הוא הצלע שבין שתי הזוויות השוות (הצלע השלישית, שאינה שוק). הגובה מהקודקוד שמול הבסיס אל הבסיס מאונך לבסיס, חוצה אותו לשני חצאים שווים, וחוצה את זווית הראש. הוא מחלק את המשולש לשני משולשים ישרי זווית חופפים: בכל אחד מהם היתר הוא שוק, ניצב אחד הוא חצי הבסיס, והניצב השני הוא הגובה.
במשולש שווה צלעות כל צלע יכולה להיות בסיס, וכל הזוויות . הגובה מחלק אותו לשני משולשים ישרי זווית עם זוויות , , , היתר הוא הצלע והניצב הקצר הוא .
הזוויות במשולש שווה שוקיים ובמשולש שווה צלעות
•במשולש שווה שוקיים זוויות הבסיס שוות. אם זווית הבסיס , זווית הראש .
•במשולש שווה צלעות כל זווית היא .
פירוק בעזרת הגובה לבסיס
כשנתון משולש שווה שוקיים (או שווה צלעות) ונתונים בו שני גדלים:
1. מורידים את הגובה מהקודקוד שמול הבסיס אל הבסיס.
2. עובדים במשולש ישר זווית אחד: יתר - השוק, ניצב - חצי הבסיס, ניצב שני - הגובה, זווית חדה - זווית הבסיס (וליד הקודקוד: חצי זווית הראש).
3. מוצאים את מה שחסר בפונקציה טריגונומטרית או במשפט פיתגורס.
4. חוזרים למשולש השלם: הבסיס הוא פי מחצי הבסיס, זווית הראש פי מהזווית שליד הקודקוד.
5. שטח המשולש השלם: הבסיס כולו כפול הגובה, חלקי .
הגובה במשולש שווה צלעות
במשולש שווה צלעות שאורך צלעו , הגובה הוא .
בניצב משתמשים בחצי הבסיס, לא בבסיס כולו. ובסוף, בשטח ובהיקף, חוזרים לבסיס כולו.
רק הגובה לבסיס חוצה את הבסיס ואת זווית הראש. גובה לשוק לא חוצה את השוק ולא את הזווית שמולה (חוץ ממשולש שווה צלעות, שבו כל צלע היא גם בסיס).
דוגמה א - בסיס וזווית בסיס נתונים: השוק, הגובה והשטח
חזית של גג היא בצורת משולש שווה שוקיים. אורך הבסיס מ', וזווית הבסיס (ראו סרטוט).
א. מצאו את אורך השוק.
ב. מצאו את גובה הגג.
ג. מצאו את שטח החזית ואת היקפה.
1. נתון: משולש שווה שוקיים, בסיס מ', זווית בסיס . המטרה: השוק, הגובה, השטח וההיקף.
2. מורידים את הגובה לבסיס. הוא חוצה את הבסיס: מ'. במשולש (ישר זווית ב-) הוא הניצב ליד והשוק היא היתר.
3. סעיף א: , ולכן מ'.
4. סעיף ב: הגובה הוא הניצב מול : , ולכן מ'.
5. סעיף ג: שטח מ"ר. היקף מ'.
א. כ- מ'. ב. כ- מ'. ג. שטח כ- מ"ר, היקף כ- מ'.
דוגמה ב - שוק ובסיס נתונים: מציאת הזוויות
במשולש שווה שוקיים () אורך כל שוק ס"מ ואורך הבסיס הוא ס"מ (ראו סרטוט).
א. מצאו את זוויות המשולש.
ב. מצאו את הגובה לבסיס ואת שטח המשולש.
1. נתון: שוקיים ס"מ, בסיס ס"מ. המטרה: שלוש הזוויות, הגובה והשטח.
2. מורידים את הגובה לבסיס: ס"מ. במשולש (ישר זווית ב-) היתר , והניצב ליד הוא .
3. סעיף א: , ולכן . גם (זוויות הבסיס שוות).
4. זווית הראש: .
5. סעיף ב: לפי משפט פיתגורס, , ולכן ס"מ. שטח: סמ"ר.
א. , . ב. גובה ס"מ, שטח סמ"ר.