תזכורת: משוואה ופתרונה
בכיתה ז פתרנו משוואות כמו . שאלנו: איזה מספר צריך להציב במקום כדי ששני הצדדים יהיו שווים? התשובה , כי .
במדויק: משוואה בנויה משני ביטויים אלגבריים שביניהם סימן , ולפחות באחד מהם יש נעלם. כל ביטוי נקרא אגף. פתרון של משוואה הוא מספר שכאשר מציבים אותו במקום הנעלם (בכל מקום שבו הוא מופיע), מתקבל שוויון מספרי נכון. לפתור משוואה פירושו למצוא את כל הפתרונות שלה.
בדיקה בהצבה תמיד אפשרית: מציבים את התשובה במשוואה המקורית ומחשבים כל אגף לחוד. אם יצא אותו מספר בשני האגפים, התשובה נכונה.
תזכורת: משוואה ממעלה ראשונה ופעולות ששומרות על הפתרון
משוואות כמו נקראות משוואות ממעלה ראשונה. פותרים אותן כמו שמאזנים מאזניים: עושים את אותה פעולה בשני האגפים.
במדויק: משוואה ממעלה ראשונה בנעלם היא משוואה שבה, אחרי פתיחת סוגריים וכינוס איברים דומים, כל אגף הוא מהצורה (מספר כפול , ועוד מספר). הפעולות האלה לא משנות את הפתרונות: הוספה או החסרה של אותו מספר או אותו ביטוי מהצורה בשני האגפים, וכפל או חילוק של שני האגפים באותו מספר שונה מאפס.
למשל ב-: מחסירים משני האגפים (), מחסירים (), ומחלקים ב-. הפתרון: .
בנושא הזה נלמד לפתור משוואות מסובכות יותר, מערכות של שתי משוואות ואי-שוויונות, ונשתמש בהם בשאלות מילוליות.
1. משוואות ממעלה ראשונה עם סוגריים
משוואה עם סוגריים
משוואה כמו נראית מפחידה. אבל הדרך פשוטה: קודם מסדרים כל אגף לחוד, ומקבלים משוואה רגילה ממעלה ראשונה.
במדויק: פתיחת סוגריים וכינוס איברים דומים בתוך אגף אחד מחליפים את האגף בביטוי ששווה לו לכל הצבה של . לכן המשוואה שמתקבלת והמשוואה המקורית הן בעלות אותם פתרונות בדיוק.
למשל באגף : המספר שלפני הסוגריים הוא , כולל הסימן. כופלים אותו בכל איבר: ו-. מקבלים .
בדיקה בהצבה של : , וגם . הסידור נכון.
פתיחת סוגריים
- חוק הפילוג: וגם . כופלים את המספר שלפני הסוגריים בכל איבר שבתוכם.
- מספר שלילי לפני סוגריים: כופלים בו כולל הסימן. למשל .
- מינוס לפני סוגריים: וגם . כל הסימנים בתוך הסוגריים מתהפכים.
פתרון משוואה עם סוגריים
כשנתונה משוואה ממעלה ראשונה שיש בה סוגריים:
1. פותחים את כל הסוגריים, בכל אגף לחוד.
2. מכנסים איברים דומים בכל אגף לחוד. מקבלים .
3. מעבירים את האיברים עם לאגף אחד ואת המספרים לאגף השני.
4. מחלקים במקדם של .
5. בודקים: מציבים את הפתרון במשוואה המקורית, עם הסוגריים.
הוא , ולא : מינוס כפול מינוס נותן פלוס.
אם אחרי הסידור ה- נעלם משני האגפים: שוויון לא נכון (כמו ) פירושו שאין פתרון, ושוויון נכון (כמו ) פירושו שכל מספר הוא פתרון.
הפתרון לא חייב להיות מספר שלם. נותן .
דוגמה - מספר שלילי לפני סוגריים, ופתרון שבר
פתרו את המשוואה .
1. פותחים סוגריים בכל אגף: .
2. מכנסים איברים דומים: באגף אחד , ובאגף השני . המשוואה: .
3. מוסיפים לשני האגפים: .
4. מחסירים : .
5. מחלקים ב-: .
6. בדיקה: , ולכן אגף אחד הוא . האגף השני: . השוויון נכון.
2. משוואות ממעלה ראשונה עם שברים
משוואה עם שברים ותחום ההצבה
יש משוואות עם שברים, כמו . הרעיון: כופלים את שני האגפים במכנה משותף, והשברים נעלמים.
לפעמים ה- נמצא דווקא במכנה, כמו ב-. אז צריך להיזהר: אסור לחלק באפס.
במדויק: תחום ההצבה של משוואה הוא כל המספרים שאפשר להציב בה במקום , כלומר כל שעבורו אף מכנה לא שווה לאפס. פתרון של משוואה עם שברים חייב להיות בתחום ההצבה. כשהמכנים הם מספרים בלבד, תחום ההצבה הוא כל המספרים.
ב- יש שני מכנים: מתאפס ב-, ו- מתאפס ב-. לכן תחום ההצבה: וגם . הצבה של , למשל, נותנת , וזה לא מספר.
כפל במכנה המשותף מותר, כי בתוך תחום ההצבה המכנה המשותף שונה מאפס.
כפל במכנה משותף
כופלים את שני האגפים במכנה המשותף של כל השברים. כופלים כל איבר, גם איבר בלי שבר.
בתוך תחום ההצבה המכנה המשותף שונה מאפס, ולכן הכפל לא משנה את הפתרונות.
משוואה עם במכנה
כשיש במשוואה שבר שבמכנה שלו :
1. מוצאים את תחום ההצבה: משווים כל מכנה לאפס, ומוציאים את המספרים שהתקבלו.
2. כופלים את שני האגפים במכנה המשותף.
3. פותרים את המשוואה ממעלה ראשונה שהתקבלה.
4. בודקים שהפתרון בתחום ההצבה. אם הוא לא בתחום, הוא לא פתרון.
קו השבר הוא כמו סוגריים. כפול הוא , ולא .
ב- הכפל ב- נותן . אבל לא בתחום ההצבה, ולכן אין למשוואה פתרון.
דוגמה א - מכנים מספריים: כפל במכנה המשותף
פתרו את המשוואה .
1. המכנים ו-. המכנה המשותף הקטן ביותר: .
2. כופלים כל איבר ב-: .
3. פותחים סוגריים: .
4. מכנסים: , ולכן .
5. בדיקה: . נכון.
דוגמה ב - במכנה: קודם תחום ההצבה
פתרו את המשוואה .
1. תחום ההצבה: וגם , כלומר וגם .
2. המכנה המשותף הוא . כופלים בו את שני האגפים: .
3. פותחים סוגריים: .
4. מחסירים : , ולכן .
5. בתחום ההצבה. בדיקה: וגם . נכון.
3. שאלות מילוליות: אחוזים
אחוזים בשפה של אלגברה
בשאלות עם אחוזים הרבה פעמים לא יודעים את הכמות השלמה. מסמנים אותה ב-, וכותבים כל חלק או שינוי בעזרת . למשל מ- הם .
במדויק: אחוז הוא מאית מכמות נתונה: מכמות הם . כמות שגדלה ב- נעשית . כמות שקטנה ב- נעשית .
הנה כמה תרגומים, כש- הוא הכמות המקורית:
כך הופך סיפור עם אחוזים למשוואה רגילה ממעלה ראשונה.
שינוי באחוזים ככפל
שאלה מילולית עם אחוזים
כשנתונה שאלה עם אחוזים מכמות שלא ידועה:
1. מסמנים ב- את הכמות שממנה מחשבים את האחוזים (בדרך כלל הכמות השלמה או המחיר המקורי).
2. כותבים כל חלק או שינוי בעזרת : מ- הם .
3. מוצאים גודל אחד שיש לו שני תיאורים, ומשווים ביניהם.
4. פותרים את המשוואה.
5. בודקים מול הנתונים של הסיפור, ועונים במילים.
אחוזים מחשבים תמיד מכמות מסוימת. מ- ו- מ- הם לא אותו דבר. לכן כותבים במילים מה מייצג.
כדי להיפטר מעשרוניים אפשר לכפול את שני האגפים ב-: שקולה ל-.
דוגמה - שני חלקים באחוזים והפרש ידוע ביניהם
יואב הוציא מהכסף שהיה לו על בגדים, ו- מהכסף על ספרים. על הבגדים הוא הוציא שקלים יותר מאשר על הספרים. כמה כסף היה ליואב?
1. נתון: בגדים מהכסף, ספרים מהכסף, וההפרש ביניהם שקלים. המטרה: כמה כסף היה ליואב.
2. נסמן ב- את הכסף שהיה ליואב (בשקלים).
3. על בגדים: . על ספרים: .
4. ההפרש הוא : .
5. מכנסים: . מחלקים ב-: .
6. בדיקה מול הסיפור: מ- הם , ו- מ- הם . ההפרש . נכון.
ליואב היו שקלים.
4. שאלות מילוליות: תנועה
דרך, מהירות וזמן
מכונית שנוסעת במהירות קמ"ש עוברת בכל שעה ק"מ. בשעתיים היא עוברת ק"מ, ובשלוש שעות ק"מ. כלומר: דרך = מהירות כפול זמן.
במדויק: כשגוף נע במהירות קבועה במשך זמן , הדרך שהוא עובר היא . שלושת הגדלים צריכים להיות ביחידות שמתאימות זו לזו: אם המהירות בקמ"ש, הזמן בשעות והדרך בק"מ.
שני רוכבי אופניים יוצאים באותו רגע זה לקראת זה משני יישובים. המרחק בין היישובים ק"מ. רוכב א נוסע ב- קמ"ש ורוכב ב ב- קמ"ש. בגרף רואים את המרחק של כל רוכב מהיישוב של רוכב א: הקו הרציף הוא רוכב א (), והקו המקווקו הוא רוכב ב ().
הם נפגשים כשהם באותו מקום: , כלומר אחרי שעות, ק"מ מהיישוב של רוכב א.
דרך, מהירות וזמן
•הדרך:
•המהירות:
•הזמן:
מצבים נפוצים בשאלות תנועה
פתרון שאלת תנועה
כשנתונה שאלה על גופים שנעים במהירות קבועה:
1. בונים טבלה: שורה לכל גוף (או לכל קטע דרך), ועמודות מהירות, זמן ודרך.
2. מסמנים ב- גודל אחד שלא ידוע, וממלאים את השאר בעזרת . הדרך היא תמיד מהירות כפול זמן.
3. בונים משוואה לפי המצב (פגישה, הלוך וחזור, השגה, זמן כולל).
4. פותרים, בודקים מול הסיפור ועונים במילים, עם יחידות.
בודקים יחידות: דקות הן שעה, לא שעות. כשהמהירות בקמ"ש, כותבים את הזמן בשעות.
דוגמה - הלוך וחזור עם זמן כולל
נגה הלכה מהכפר אל המעיין במהירות קמ"ש. בדרך חזרה, באותה דרך, היא הלכה במהירות קמ"ש. כל ההליכה, הלוך וחזור, נמשכה שעות. מה המרחק מהכפר אל המעיין?
1. נתון: הלוך קמ"ש, חזור קמ"ש, באותה דרך, והזמן הכולל שעות. המטרה: המרחק מהכפר אל המעיין.
2. נסמן ב- את זמן ההליכה הלוך (בשעות). הזמן חזור: .
3. הדרך הלוך שווה לדרך חזור: .
4. פותחים סוגריים: . מוסיפים : , ולכן .
5. המרחק: ק"מ.
6. בדיקה מול הסיפור: חזור ק"מ ב- קמ"ש לוקח שעה אחת. סך הכל שעות. נכון.
המרחק מהכפר אל המעיין הוא ק"מ.
5. מערכת שתי משוואות: פתרון בהצבה
מערכת של שתי משוואות ופתרונה
חשבנו על שני מספרים. הסכום שלהם . אם כופלים את ב- ומחסירים , מקבלים את . יש כאן שני נעלמים ושני נתונים. כותבים את שני הנתונים יחד, והם נקראים מערכת משוואות:
במדויק: מערכת של שתי משוואות ממעלה ראשונה בשני נעלמים היא שתי משוואות בנעלמים ו-, שכל אחת מהן אפשר לסדר לצורה ( ו- לא שניהם אפס), ושצריכות להתקיים יחד. פתרון של המערכת הוא זוג מספרים שמקיים את שתי המשוואות. זוג שמקיים רק משוואה אחת אינו פתרון.
בגרף: כל משוואה ממעלה ראשונה בשני נעלמים היא ישר. הקו הרציף הוא , והקו המקווקו הוא (כלומר ). הנקודה נמצאת על שני הישרים, ולכן היא פתרון המערכת: וגם .
כששני הישרים מקבילים, כמו (רציף) ו- (מקווקו), אין להם נקודה משותפת, ולמערכת אין פתרון.
מספר הפתרונות של מערכת
פתרון מערכת בשיטת ההצבה
כשנתונה מערכת של שתי משוואות ממעלה ראשונה בנעלמים ו-:
1. מבודדים נעלם אחד באחת המשוואות. נוח לבחור נעלם שהמקדם שלו או . למשל מ- מקבלים .
2. מציבים את הביטוי במקום הנעלם הזה במשוואה השנייה. מתקבלת משוואה בנעלם אחד.
3. פותרים את המשוואה.
4. מציבים את התוצאה בביטוי המבודד, ומוצאים את הנעלם השני.
5. בודקים את הזוג בשתי המשוואות המקוריות.
את הביטוי מציבים במשוואה השנייה, לא באותה משוואה שממנה בודדנו. הצבה באותה משוואה נותנת שוויון כמו , שלא עוזר.
אם אחרי ההצבה שני הנעלמים נעלמו: שוויון לא נכון (כמו ) פירושו שאין פתרון, ושוויון נכון (כמו ) פירושו שיש אינסוף פתרונות.
כשמציבים ביטוי, שמים אותו בסוגריים: , ולא .
דוגמה - בידוד נעלם עם מקדם 1 והצבה
פתרו את מערכת המשוואות:
1. במשוואה המקדם של הוא . מבודדים: .
2. מציבים במשוואה הראשונה: .
3. פותחים סוגריים ומכנסים: , כלומר , ולכן ו-.
4. מציבים בביטוי המבודד: .
5. בדיקה: וגם . שתי המשוואות מתקיימות.
, כלומר הפתרון .
6. מערכת שתי משוואות: פתרון בהשוואה ובחיבור
עוד שתי דרכים לפתור מערכת
הצבה היא לא הדרך היחידה. יש עוד שתי דרכים, וכל אחת נוחה במערכת מסוג אחר:
- השוואה: כששתי המשוואות כתובות כ-, משווים בין שני הביטויים.
- חיבור (הבאה למקדמים שווים): כשהמקדמים של נעלם אחד נגדיים, כמו ו-, מחברים את המשוואות והנעלם נעלם.
במדויק: בשיטת ההשוואה מבודדים את אותו נעלם בשתי המשוואות ומשווים בין שני הביטויים שהתקבלו. בשיטת החיבור כופלים כל משוואה (אם צריך) במספר שונה מאפס, כך שהמקדמים של אחד הנעלמים יהיו מספרים נגדיים או שווים. אז מחברים את המשוואות אגף עם אגף (כשהמקדמים נגדיים) או מחסירים אותן (כשהמקדמים שווים). בשתי הדרכים מקבלים משוואה בנעלם אחד.
השוואה בגרף: (רציף) ו- (מקווקו) הם שני ישרים. בנקודת החיתוך ה- של שניהם שווה, ולכן . מכאן ו-. השוואה היא בעצם הצבה: מציבים את הביטוי במקום במשוואה השנייה.
למה מותר לחבר משוואות: אם וגם , אז . מוסיפים לשני האגפים של משוואה אחת דברים שווים.
איזו שיטה נוחה
פתרון מערכת בשיטת ההשוואה
כשנתונה מערכת שבה אפשר לבודד בקלות את אותו נעלם בשתי המשוואות:
1. מבודדים את אותו נעלם (למשל ) בשתי המשוואות.
2. משווים בין שני הביטויים. מתקבלת משוואה בנעלם אחד.
3. פותרים אותה.
4. מציבים את התוצאה באחד הביטויים, ומוצאים את הנעלם השני.
5. בודקים בשתי המשוואות.
פתרון מערכת בשיטת החיבור
כשנתונה מערכת מהצורה :
1. בוחרים נעלם להעלים. כופלים כל משוואה במספר שונה מאפס, כך שהמקדמים שלו יהיו נגדיים (למשל ו-).
2. מחברים את המשוואות אגף עם אגף. הנעלם שבחרנו נעלם.
3. פותרים את המשוואה בנעלם אחד.
4. מציבים את התוצאה באחת המשוואות המקוריות, ומוצאים את הנעלם השני.
5. בודקים בשתי המשוואות.
כופלים את כל האיברים של המשוואה, גם את האגף השני: כפול הוא .
אם המקדמים של נעלם שווים (ולא נגדיים), מחסירים את המשוואות במקום לחבר.
דוגמה א - שתי משוואות מהצורה y=: השוואה
פתרו את מערכת המשוואות:
1. בשתי המשוואות כבר מבודד, ולכן משווים: .
2. מוסיפים ו- לשני האגפים: , ולכן .
3. מציבים בביטוי הראשון: .
4. בדיקה במשוואה השנייה: . נכון.
, כלומר הפתרון .
דוגמה ב - כפל שתי המשוואות ואז חיבור
פתרו את מערכת המשוואות:
1. אין נעלם עם מקדם . נעלים את : כופלים את המשוואה הראשונה ב- ואת השנייה ב-:
2. המקדמים של נגדיים ( ו-). מחברים: , ולכן .
3. מציבים במשוואה המקורית הראשונה: , כלומר ו-.
4. בדיקה: וגם . שתי המשוואות מתקיימות.
, כלומר הפתרון .
7. שאלות מילוליות עם מערכת משוואות
שאלה עם שני נעלמים
יש שאלות שבהן לא ידועים שני גדלים, למשל המחיר של כרטיס למבוגר והמחיר של כרטיס לילד. נוח לסמן אותם בשתי אותיות, ו-, ולבנות שתי משוואות.
במדויק: כדי לפתור שאלה בעזרת מערכת משוואות, מסמנים שני גדלים לא ידועים ב- וב-, ובונים שתי משוואות משני נתונים שונים של הסיפור. פתרון המערכת הוא תשובה לשאלה רק אם הוא מתאים לסיפור (למשל: מחיר הוא מספר חיובי, ומספר של אנשים הוא מספר שלם שאינו שלילי).
למה צריך שני נתונים שונים? כי כל נתון נותן משוואה אחת, ולמשוואה אחת בשני נעלמים יש אינסוף פתרונות. למשל ל- יש , , ועוד. רק נתון שני קובע איזה זוג הוא התשובה.
פתרון שאלה מילולית בעזרת מערכת
כשנתונה שאלה עם שני גדלים לא ידועים:
1. כותבים במילים מה ומה מייצגים, כולל יחידות.
2. מתרגמים את הנתון הראשון למשוואה, ואת הנתון השני למשוואה נוספת. אפשר להיעזר בטבלה.
3. פותרים את המערכת בשיטה הנוחה: הצבה, השוואה או חיבור.
4. בודקים שהפתרון מתאים לנתונים של הסיפור.
5. עונים במילים על מה שנשאלנו.
בודקים מול הסיפור, לא רק מול המשוואות. אם אחת המשוואות נבנתה לא נכון, הצבה בה לא תגלה את הטעות.
לפעמים אותה שאלה אפשר לפתור גם במשוואה אחת: מסמנים גודל אחד ב-, ואת השני כותבים בעזרתו (למשל ).
דוגמה - מחירי כרטיסים משתי קניות
משפחת כהן שילמה שקלים על כרטיסים למבוגרים ו- כרטיסים לילדים. משפחת לוי שילמה שקלים על כרטיסים למבוגרים ו- כרטיסים לילדים. מה המחיר של כרטיס למבוגר ומה המחיר של כרטיס לילד?
1. נתון: מבוגרים ו- ילדים עולים שקלים. מבוגרים ו- ילדים עולים שקלים. המטרה: מחיר כרטיס למבוגר ומחיר כרטיס לילד.
2. נסמן: מחיר כרטיס למבוגר, מחיר כרטיס לילד (בשקלים).
3. המערכת:
4. בשיטת החיבור: כופלים את הראשונה ב- ואת השנייה ב-: ו-.
5. מחברים: , ולכן .
6. מציבים בראשונה: , כלומר ו-.
7. בדיקה מול הסיפור: משפחת כהן , ומשפחת לוי . נכון.
כרטיס למבוגר עולה שקלים, וכרטיס לילד שקלים.
8. אי-שוויונות ממעלה ראשונה
אי-שוויון ופתרונו
מתי ? כשמציבים , או זה נכון, וכשמציבים או זה לא נכון. בעצם זה נכון לכל שקטן מ-. לכן הפתרון הוא לא מספר אחד, אלא תחום של מספרים: .
במדויק: אי-שוויון אלגברי הוא שני ביטויים שביניהם סימן או , ולפחות באחד מהם יש משתנה. פתרון של אי-שוויון הוא תחום הערכים של המשתנה, כלומר כל המספרים שכאשר מציבים אותם מתקבל אי-שוויון מספרי נכון. אי-שוויון ממעלה ראשונה: אחרי סידור כל אגף הוא מהצורה .
בגרף: פתרון של הם כל ה- שבהם הקו הרציף נמצא מתחת לקו המקווקו . הישרים נחתכים ב-, והשטח הצבוע ביניהם הוא החלק שבו . אכן, אלגברית: , ולכן .
פעולות על אי-שוויון
פתרון אי-שוויון ממעלה ראשונה
כשנתון אי-שוויון ממעלה ראשונה (המכנים, אם יש, הם מספרים):
1. אם יש שברים, כופלים את שני האגפים במכנה המשותף. הוא חיובי, ולכן הכיוון נשאר.
2. פותחים סוגריים ומכנסים איברים דומים בכל אגף.
3. מעבירים את האיברים עם לאגף אחד ואת המספרים לאגף השני.
4. מחלקים במקדם של . אם המקדם שלילי, הופכים את כיוון אי-השוויון.
5. בודקים: מציבים מספר אחד מתוך הפתרון ומספר אחד מחוץ לו באי-השוויון המקורי.
מ- מקבלים , ולא . בדיקה: נותן , נכון.
אפשר להימנע מחילוק במספר שלילי: מעבירים את איברי לאגף שבו המקדם יוצא חיובי. מ- מקבלים , כלומר .
דוגמה - מקדם שלילי: היפוך כיוון אי-השוויון
פתרו את אי-השוויון .
1. פותחים סוגריים: , כלומר .
2. מחסירים משני האגפים: .
3. מחסירים : .
4. מחלקים ב-. המספר שלילי, ולכן הכיוון מתהפך: .
5. בדיקה: (בתוך הפתרון) נותן , נכון. (מחוץ לפתרון) נותן , לא נכון. מתאים.